קריאה מתוך איגרתו של שאול השליח אל הרומים
אחים,
אלוהים גילה את צדקתו מבלי להתחשב בתורה, כפי שמעידים התורה והנביאים. צדקת אלוהים זו, הניתנת דרך אמונה בישוע המשיח, מוצעת לכל המאמינים. כי אין הבדל: כולם חטאו, כולם חסרים את כבוד אלוהים, והוא מצדיק אותם בחסדו, דרך גאולתו שבאה על ידי ישוע המשיח.
כי אלוהים חפץ שהמשיח יהיה כלי לסליחה, דרך אמונה בדמו. בדרך זו רצה אלוהים לגלות את צדקתו, משום שבסבלנותו התעלם מחטאי העבר. רצה לגלות בעת הנוכחית מהי צדקתו, כדי להראות שהוא צודק ומצדיק את המאמינים בישוע.
אז האם יש במה להתפאר? בהחלט לא. על ידי איזו תורה? על ידי מעשים? כלל לא. אלא על ידי אמונה. כי אנו רואים אדם כמצדיק על ידי אמונה ללא קיום תורת משה.
או שמא אלוהים הוא רק אלוהי היהודים? האין הוא גם אלוהי הגויים? ודאי שהוא גם אלוהי הגויים, שכן יש רק אלוהים אחד: הוא יצדיק באמונה את אלו שבאו למילה, וגם דרך אמונה את אלו שלא.
תחת סמל האמונה: הבנת הצדק על פי פאולוס הקדוש באיגרת אל הרומים ג': 21-30
צדק אלוהי המוצע דרך אמונה, מעבר לכל חוק.
פאולוס כותב אל הרומים כדי להבהיר אמת מזעזעת צדקת האל אינה תלויה בשמירה קפדנית על התורה, אלא נרכשת באמצעות אמונה בישוע המשיח. מסר זה מיועד לכולם, יהודים וגויים כאחד, המחפשים קשר אותנטי עם אלוהים. מאמר זה בוחן קטע עשיר זה, ומראה כיצד הוא הופך תפיסות מסורתיות של צדק אלוהי וסולל את הדרך לאמונה אוניברסלית.
נתחיל במיקום הטקסט בהקשרו ההיסטורי והדתי, ולאחר מכן ננתח את הדינמיקה התיאולוגית המרכזית שלו. לאחר מכן, שלושה תחומים יחקרו את ממד האמונה, את האוניברסליות של הצדק האלוהי ואת השלכותיו המעשיות. לבסוף, קשר עם המסורת והצעות למדיטציה יזמינו אותנו לגלם מסר זה.
הֶקשֵׁר
הקטע מהרומים ג':21-30 הוא חלק מהאיגרת שכתב פאולוס הקדוש לקהילה הנוצרית ברומא, המורכבת מיהודים וגרים גויים. איגרת זו, שנכתבה בסביבות השנים 57-58 לספירה, נועדה להדגים את הקוהרנטיות של תוכנית הישועה של אלוהים, החורגת מעבר למאפיינים אתניים ודתיים. בלב מחשבתו, פאולוס מבקש להסביר כיצד צדק האל מתגלה "היום". בלי קשר לחוק» (פסוק 21), כלומר, לא עוד לפי הקריטריונים של תורת משה, אלא לפי ברית חדשה המבוססת על אמונה במשיח.
בקטע זה, פאולוס מצהיר, "אלוהים גילה את צדקתו; התורה והנביאים מעידים על כך" (פסוק 21). עם אמירה זו, הוא מאשר את ההמשכיות עם המסורת המקראית תוך שהוא מכריז על אלמנט חדש ורדיקלי: צדק אלוהי אינו נובע מהיצמדות קפדנית למצוות משפטיות, אלא ממתנה - צדק דרך אמונה. פאולוס מדגיש את האוניברסליות של צדק זה: "הוא מוצע לכל המאמינים" (פסוק 22), ומדגיש שכולם, "כולם חטאו" (פסוק 23), זקוקים באותה מידה לגאולה. סליחה זו, המוצעת בחופשיות בחסד בישוע המשיח (פסוקים 24-25), הופכת למרכיב המרכזי של האמונה הנוצרית.
הנקודה היא לאשר שצדק אלוהי זה נגיש לכולם, יהודים וגויים, "כי יש רק אלוהים אחד" (פסוק 29). פאולוס דוחה את הרעיון שצדק קשור למוצא אתני או לשמירה קפדנית על התורה, ומתעקש שדרך אמונה, "תורת האמונה" (פסוק 27), אדם הופך לצדיק.
ההשלכות התיאולוגיות של אמירה זו זה אדיר: פאולוס הופך את המסגרות המסורתיות וקובע את האמונה כתנאי חדש לגישה לאלוהים, ובכך פותח נתיב חדש ורדיקלי לקהילה הנוצרית. לכן, טקסט זה הוא מפתח מרכזי להבנת הדוקטרינה הפאולוסית והמסר האוניברסלי של הבשורה.
אמונה, המקור היחיד לצדק אלוהי
הרעיון המרכזי שפאולוס מפתח כאן נשען על פרדוקס: צדקה אלוהית אינה מושגת באמצעות מעשי תורה, וגם לא באמצעות זכות אנושית, אלא אך ורק באמצעות אמונה. פרדוקס זה מתנגש עם ציפיות דתיות מסורתיות, שבהן שמירה מושלמת על התורה הבטיחה צדקה בפני אלוהים. פאולוס, לעומת זאת, מאשר כי "אדם צדיק על ידי אמונה ללא שמירה על התורה" (פסוק 28).
אמונה זו אינה רק הסכמה אינטלקטואלית, אלא מעשה רדיקלי של אמון בכוחו המושיע של ישו הצלוב והקם לתחייה. בכך, צדק אלוהי הוא גם מתנה חינם וגם טרנספורמציה פנימית. הטקסט מדגיש כי ישו הופך ל"כלי של סליחה, דרך דמו, באמצעות אמונה" (פסוק 25), ומגלה את צדק האל בגאולה שאלוהים משיג.
על ידי זה דרך האמונה, האדם נכנס למערכת יחסים חדשה עם אלוהים., מתמצק לא על ידי שמירה חיצונית של התורה, אלא על ידי אמון בעבודת הגאולה של ישו. צדקה הופכת אז ל"חוק האמונה" בניגוד ל"חוק המעשים" (פסוק 27), חוק שאינו כתוב בכללים, אלא חקוק באמון חי.
ברמה הקיומית, דינמיקה זו משנה את המצב האנושי, המאופיין באשמה אוניברסלית - "כל האדם חטאו" (פסוק 23) - בכך שהיא מציעה נתיב לשחרור ולהתחדשות. האמונה הופכת לכלי של צדק מקובל, שאינו תלוי עוד בכוחו של הפרט עצמו, אלא ב... רַחֲמִים ו נֶאֱמָנוּת של אלוהים.
מבחינה רוחנית, קטע זה קורא לשינוי עמוק באופן שבו אנו תופסים את עצמנו, למעבר מחוק הזכות לאמונת הנתינה, אשר משנה את החיים הפנימיים ופותחת את הדרך לישועה.
אמונה, יסוד הצדק
פאולוס מתעקש שאמונה אינה מצב פסיבי אלא תהליך אקטיבי. באמצעות אמונה מקבלים את "צדקת אלוהים" (פסוק 21) המתבטאת בישוע המשיח. אמונה זו מרמזת על דבקות מלאה בדמותו של המשיח, בעבודתו המשחררת, ואמון מלא בחסד המוצע.
צדקה זו דרך אמונה אינה מבטלת את התורה; היא מגלה את הגשמתה הסופית. במובן זה, אמונה מתעלה על הוראות חיצוניות כדי לשאוף לשינוי פנימי. היא מאפשרת למאמין להשתתף בצדקתו של אלוהים, מבלי לצמצמה לקוד חוקי בלבד.
חוק האמונה אינו משמעו נטישת המוסר, אלא מחויבות מחודשת למה שהאמת העמוקה של התורה מגלה: מערכת היחסים האוהבת עם אלוהים. אמונה זו היא התנאי לקבלת מה שהתורה לא יכלה להבטיח: צדק מלא ומלא.
אוניברסליות של צדק אלוהי
פאולוס מגנה כל טענה של בלעדיות דתית. הוא עונה על ההתנגדות, "האם אלוהים הוא רק אלוהי היהודים?" (פסוק 29), בכך שהוא מאשר שאלוהים הוא גם "אלוהי הגויים" (פסוק 29). באמצעות הכללה זו, הוא מאשרר את האחדות הבסיסית של האנושות לפני אלוהים.
הצדק שמציעה האמונה חוצה גבולות אתניים, תרבותיים ודתיים. היא מקבלת בברכה במרכזה גויים ערלים כמו גם יהודים נימולים. האמונה הופכת אפוא למרכיב האחדות, מבטלת הבחנות ויוצרת עם חדש, המבוסס על מערכת היחסים עם אלוהים.
במובן זה, הקטע נפתח להבנה אוניברסליסטית של ישועה, שבה אלוהים אינו מגלה משוא פנים, אלא "יעשה צדיק" (פסוק 30) את כל המאמין, ויחדש את ההבטחה שניתנה לאבות.
השלכות מעשיות ותכלית אתית
קטע זה משלב אותנו בחיים קונקרטיים. בעוד שצדק אינו תלוי במעשי התורה במובן המשפטי או הטקסי, אין בכך רישיון להזניח את החיים המוסריים. אמונה אמיתית מתבטאת בקשר אמיתי עם אלוהים ואחרים, קשר שמביא לשינוי.
האתיקה הנוצרית מושרשת אפוא באמונה חיה ופעילה זו, אשר מייצרת מעשים כפירות ולא כגורמים לצדקה. דבר זה קורא לדחיית כל גאווה הקשורה למה שנקרא "שמירה מושלמת" ופותח את הדרך ל...עֲנָוָה ולסולידריות.
לפיכך, צדק דרך אמונה מזמין אותנו לנהוג לצדקה אמיתית, לחיות בהתאם אַהֲבָה שהתקבלו, משתתפים בעבודה האלוהית של פיוס ושלום בתוך החברה.
מסורת והד תיאולוגי
טקסט מרכזי זה של פאולוס היה מרכזי בהרהוריהם של אבות הכנסייה, בפרט סנט אוגוסטיןאשר הרהר על כך במסגרת החסד והחטא הקדמון. עבורו, צדק האל ניתן באמצעות אמונה פעילה, עיקרון חיוני של התאולוגיה הנוצרית.
הליטורגיה הנוצרית מאשררת מחדש אמת זו על ידי הכרזה על אמונה כדרך לישועה, ומזמינה אותנו לבטוח ב... רַחֲמִים אינסופי של אלוהים. ברוחניות, קטע זה מעורר את תפילת הכניעה המוחלטת לאלוהים, הבסיס לחיים רוחניים אותנטיים.
נתיב המדיטציה
- להכיר בענווה בשבריריותו של האדם ובצורך בחסד אלוהי.
- להרהר בטבעו הניתן בחינם של הצדק המוצע על ידי האמונה, ללא ערך אנושי.
- התחייבו לבטוח יותר, במיוחד בתקופות קושי.
- לְטַפֵּחַ צְדָקָה פעיל כביטוי קונקרטי של אמונה.
- זכרו את האוניברסליות של אלוהים, שאינו עושה הבדלים.
- לחיות את האמונה כמערכת יחסים חיה, לא כדוגמה בלבד.
- לפתוח את עצמך לשינוי פנימי דרך אמון בישוע המשיח.
מַסְקָנָה
קטע זה מאלת הרומים חושף אמת מהפכנית: צדקה מגיעה מאלוהים דרך אמונה במשיח, לא דרך מעשים חוקיים. הכרזה זו קוראת להיפוך הוודאויות שלנו, להמרת הלב לקבלת מתנה זו.
בכך שהוא נושא עדות לצדק זה המוצע בחופשיות לכולם, פאולוס סולל את הדרך לאמונה אוניברסלית ולחיים מחודשים עמוקות, ענווים וצדיקים בפני אלוהים והאנושות. לאור זה, כל אדם נקרא לחיות אמונה שמשנה ומתעלה על כל פילוג.
פרקטיקות רוחניות
- קראו את רומים ג':21-30 מדי יום בהרהור.
- תרגלו תפילה של אמון בצדק האל.
- הימנעו מגאווה רוחנית הקשורה לצדק משפטי כוזב.
- לחיות מעשי צדקה קונקרטיים כפרי אמונה.
- השתתף בדיונים מקראיים על אמונה וצדק.
- להציע סליחה ללא תנאי לאחרים כהשתקפות של חסד.
- הרהרו באופן קבוע על האוניברסליות של הישועה המוצעת.
