אוסי

פרק 1

1 דבר ה' אשר היה התייחסו להושע בן בארי בימי עוזיהו יותם ואחז וחזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל.

2 ויחל יהוה לדבר אל הושע ויאמר יהוה אל הושע לך קח לך אשת זנות ובני זנות כי זנתה הארץ בעזב את יהוה׃» 
ג הלך וייקח את גומר בת דבלים, והיא הרה וילדה לו בן.
4 ויאמר אליו יהוה קרא לו יזרעאל כי עוד מעט אפקד את דמי יזרעאל על בית יהוא ואשים קץ לממלכת בית ישראל.
5 ביום ההוא אשבור את קשת ישראל בערבת יזרעאל.« 
ו וְהִרָה שׁוֹת וְתָלֵד בָּת; יהוה אמר ל אוסי "קְרָא שְׁמָא לֹא-רוּחָמָה כִּי לֹא-אֶחֱמַר עוֹד עַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל לְסַחַל לָהּ". חטאיו.
7 וְאֶחֱנָשׁ עַל־בֵּית יְהוּדָה וָאוֹשִׁיעָם בְּיְהוָה אֱלֹהֵיהֶם לֹא־אוֹשִׁיעָם בְּקַשֶׁת וְחֶרֶב וְלֹא־בְמִלְחָם וְלֹא־בְסוּסִים וְפָרְשִׁים׃« 
8 ותגמל את לו-רוחמה, ותהר ותלד בן.
9 ו יהוה אמר ל אוסי "קְרָא שְׁמוֹ לֹא-עַמִּי כִּי לֹא עַמִּי אַתָּה וְלֹא אהיה אֶתְךָ". אֵל.« 

פרק 2

1 וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמְדַּד וְלֹא יִסְפֹר וְבָמוֹקָם אֲשֶׁר נֹאמַר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֹאמַר לָהֶם בְּנֵי אֱלֹהִים חַיִּים׃ 
2 וַיְקַבְּצוּ בְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחַד וְבַחֲרוּ לָהֶם נָשִׁיָּה אֶחָד וַיַּעֲלוּ מִן־הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יְהִי יוֹם יְזַרְעֵאל׃.

ג אמרו לאחיכם אמי ולאחיותיכם רוחמה» 

ד עתרו עם אמך, עתרו בה כי לא עוד אשתי היא ואני לא עוד בעלה. תסיר את זנותה מפניה ואת ניאופה מבין שדיה.,
ה פן אפשטישה ערומה, ואשימה כביום לידתה, ואשימה כמדבר, אשימה לארץ צחיחה, ואמותה בצמא.

6 לא ארחם על בניה כי בני זנות הם.
7 כי זנתה אמם, היא אשר הרתה אותם, עשתה בושה, אמרה: "אלך אחרי אוהבי, הנותנים לי את לחמי ואת מימי, צמרי ואת פשתי, שמן ושקי".» 

8 לכן הנה אנכי סתום את דרכך בקוץ אקים חומה ולא תמצא נתיבותיה.
9 תרדוף את אוהביה ולא תשיגם; תבקשם ולא תשיגם. ה- היא לא תמצא אותו. ואז היא תאמר, "אחזור לבעלי הראשון, כי הייתי אז מאושרת יותר מאשר עכשיו".» 

10 לא ידעה כי אני הוא אשר נתתי לה את החיטה, את התירוש ואת השמן, אשר הרביתי לה את הכסף והזהב, אשר השתמשו בהם לבעל.
יא לכן אשוב חטי בעונתה ואת תירושי בעונתו, ואת צמרי ואת פשתי אשוב, אשר לְשָׁרֵת כדי לכסות את עירומה.
12 ועתה אגלתה את חרפתה לעיני אוהביה, ואיש לא יציל אותה מידי.

13 אשים קץ לכל-הוללתה, לחגיה, לחדשיה, לשבתותיה ולכל-חגיה.
14 אשחית את כרמיה ואת תאנה אשר אמרה זה שכר נתנו לי אוהבי והפכתי אותם ליערות וחיות פרא יאכלו אותם.
15 אפקדה על ימי הבעלים אשר הקטרינה להם קטרת אשר התעטפה בטבעתה ובשרשרתה ותלך אחרי אוהביה ותשכח אותי נאם יהוה.

טז לכן הנה, פתיתי אותה, והובלתי אותה מדבר, ודברתי אליה ללב;
17 ונתתי לה משם את כרמיה ואת עמק עכור פתח תקוה ושם תענה כימי נעוריה וכיום עלייתה מארץ מצרים.

18 ביום ההוא נאם ה' תקראי לי "בעלי" ולא תקרא לי עוד "בעל".
19 אעביר את שמות הבעלים מפיו, ולא יוזכרו עוד בשמם.

20 וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חיות הבר, עם עוף השמים ועם רמש הארץ; והסירתי מן הארץ קשת, חרב ו... המלחמה, וַאֲשֶׁר אֶנְחוּ אוֹתָם בְּטַחַת.

21 אארס אותך לי לעולם אארס אותך לי בצדק ובמשפט, בחן וברוך.;
22 אארס אותך לי ב נֶאֱמָנוּתוְתָדַעְתָּ יְהוָה.

23 והיה ביום ההוא אענה נְדַבֵּר יְהוָה אענה הַשָּׁמַיִם וְהֵם יְעַנְתוּ אֶת־אָרֶץ;
24 תענה הארץ לחיטה, לתירוש ולשמן, והם יעננו ליזרעאל.
25 אזרע לעצמי יִשְׂרָאֵל בארץ, וארחם את לו-רוחמה; אאמר ללוא-עמי: "עמי אתה!" ואמר: "אלוהיי!"» 

פרק 3

1 ויאמר יהוה אלי לך שוב ואהבת אשה אהובה על מאהבה והיא נואפת כאשר יהוה אוהב את בני ישראל והם פונים אל אלהים אחרים ואהבים עוגיות צימוקים» 

2 קניתי אותו בחמישה עשר שקלים כסף, חומר שעורה ולתק שעורה.,
3 ואמר לו ימים רבים תשב עמי שָׁם, לא תזנה, ולא תשתייך לאיש, וגם אני לא., אני אעשה את אותו הדבר כלפיך.« 
ד ימים רבים יהיו בני ישראל בלי מלך ובלי שר, בלי זבח ובלי עמוד, בלי אפוד ובלי תרפים.
ה אחרי כן ישובו בני ישראל ובקשו שוב את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם יחזור רעד לפני יהוה ולטובו, באחרית הימים.

פרק 4

1 שמעו דבר ה' בני ישראל כי משפט ה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעה אלהים בארץ.
2 הם משקרים, הם הורגים, הם גונבים, הם נואפים, הם חמסו, ודמים נוגעים בדמים.

3 לכן אבלה הארץ וכל יושביה אפס כוח גם חית השדה ועוף השמים וגם דגי הים נעלמים.
4 אך אל יריב ואל יטען כי עמך כמי שיש להם ריב עם הכהן.

5 תִּמְדֹל בַּיּוֹם, וְגַם הַנָּבִיא יְמַדֵּל עִמָּךָ בַּלַיְלָה; וְאֶת-אִמֶךָ אֲרֹגֶת.
ו עַמִּי אָבֵד מִמִּחְסֹר דַּעַת יֵשׁ מַאֲשֶׁר דַּעַת אֲנִי אַמְאֲנִי אֶת־כְּהֻנָּתִּי שְׁכַחְתָּ תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ גַּם־אֶנְכַּחְתָּ בְנֶיךָ׃.

7 כל עוד הם קיימים, חטאו לי; אחליף את כבודם בבושה.
8 מחטאי עמי הם ניזונים, רק בעוונותיהם הם חפצים.
9 כן יהיה לכהן ככן לעם; אנקום בו את דרכיו, ואחזיר בו את מעשיו.
10 יאכלו ולא ישבעו, יזנו ולא ירבו; כי עזבו את יהוה ולא יעבדו אותו עוד.

11 תאווה, יין וחייב לקחת את החושים.
12 עמי מתייעץ בעץ שלו, ומטהו מלמד אותו העתיד; כי רוח של זנות ה- תעו, וזנו מעל אלוהיהם.
13 על ראשי ההרים יזבחו זבחים ועל הגבעות תחת עץ האלון, הצפצפה והאלה כי נעים צלם לכן אם בנותיכם יזנו ונערותיכם נאפו,
יד לא אעניש את בנותיכם על זנותן ואת כלותיכם הקטנות על ניאופן כי עם זונות הן הולכות ועם בנות זבח מזבחות ועם חסר תבונה נידון.

טו אם תזנה ישראל אל תאשם יהודה אל תבוא גִלְגָּל ואל תעלה בית אָוֶן ואל תשבע׃ פִּתגָם "יהוה חי!"» 
16 יען עקשן היה ישראל כעגלה עקשנית, עתה יהוה ירעה אותם כצאן בשדה פתוח.
17 אפרים קדוש באלילים, הניחו לו!
18 מיד כששתו, יתמסרו לזנות; מנהיגיהם שואפים רק לחרפה.
19 רוח סגרה אותם בכנפיה, והם יתביישו בגלל זבחיהם.

פרק 5

1 שמעו זאת כהנים, הקשיבו בית ישראל, בית המלך האזינו, כי לכם זה זֶה המשפט שחוק, כִּי היית למלכודת בַּמַּסְפָּה, וְרֶשֶׁה פְּרוּשָה בַּר תָּבוֹר.

2 בזבחיהם מלאו את פשעתם עד הסוף; ואני אהיה לעונש עליכם כולם!
ג אנכי ידע את אפרים, וישראל לא נסתר ממני; ואתה זנת אפרים, ישראל טמא.
4 עבודותיהם לא שלהם אַל תַּנִּיחַ לָהֶם שׁוּב אֶל־אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוח זנות בקרבם וְאֶת־יְהוָה לֹא יָדְעוּ.

5 גאוות ישראל מעידה עליו; ישראל ואפרים יפלו בעוונם; יהודה תיפול עמהם.
6 צאנם ובקנם ילכו לבקש את יהוה ולא ימצאו; הוא נבדל מהם.
7 רימו את יהוה כי ילדו בנים נכרים; עתה ירח הבא יאכל אותם ואת רכושם.

8 תקעו בשופר בגבעה, שופר ברמה, הריעו בבית אָוון, היזהר בנימין!
9 אפרים יהיה חרב ביום עונש; על שבטי ישראל אני מגיד דבר.

10 היו שרי יהודה כמעבירי גבול; אשפוך עליהם את חמתי כמים.
יא אפרים מדוכא, שבור עַל יְדֵי את המשפט, כי רצה ללכת אחרי אלילים נבזיים.
12 וְהָיִיתי כְּעָשׁ לְאֶפְרַיִם כְּרַקְבָּן לְבֵית יְהוּדָה׃.

13 וירא אפרים את מחלתו ויהודה את נגעו וילך אפרים אשור וישלח אל המלך לנקום את נקמתו אך זה מֶלֶך לא יוכל לרפא אותך, ו שֶׁלְךָ הפצע שלך לא יוסר.
14 כי אהיה כאריה לאפרים, כבחור לבית יהודה; אני, אני, אקרעם ואלך; אשאתם הטרף שלי, ואף אחד לא לִי יקרע את זה.

15 אלך ואשוב ביתי עד אשר יודו בעונם ויבקשו פני; בצרם יבקשו אותי.

פרק 6

1 לכו, נשוב אל-יהוה;
2 בגלל זה אוֹתוֹ WHO הוא קרע אותנו, הוא ירפא אותנו; הוא מכה, אך הוא יחבוש את פצעינו. פצעים.
3 אחרי יומיים יחיה אותנו, ביום השלישי יקימינו ונחיה לפניו. נכיר את ה', נרדוף להכירו. כשחר יזרח, וכמגשמים, כגשמי סתיו, משקים את הארץ, יבוא אלינו.

4 מַה אֶעֱשֶׂה לָךְ אֶפְרַיִם? מַה אֶעֱשֶׂה לָךְ יְהוּדָה? כְּעָנָן בֹקֶר חַסְדַּתְךָ, כְּטַל בֹקֶר חוֹלֵף.
5 זו הסיבה שאני ה- גזרתי אתכם על ידי הנביאים, הרגתי אתכם בדברי פי; משפטכם הוא האור אשר יזרח.

6 כי חפצתי ביראת אלוהים ולא בקורבנות; ידיעת אלוהים יותר מאשר בקורבנות עלות.
7 אך כאדם הפרו את הברית, שם בגדו בי.
8 גלעד עיר רשעים, מוכתמת עקבות דם.

9 כשודדים אורבים, כן גדוד כוהנים רוצחים בדרך שכם; כי עוולה הם עושים.
10 ראיתי בבית ישראל נוראות שם נאף אפרים שם טמא ישראל.
11 אַתָה יהודה, קציר נועד לך, בהשיבתי את עמי משבי.

פרק 7

1 כשאני רצה לרפא את ישראל, אז נגלה עוון אפרים ורשעת שומרון כי שקר הם עושים גנב חודר בבית, השודד מתפשט החוצה.
2 ולא אמרו בלבם כי זכרתי את כל רעתם עתה פשעתם מקיפים אותם שם הם לפניי.

3 משעשעים את המלך ברשעתם, ואת הנסיכים בשקרים שלהם.
4 כולם נואפים, כתנור שדולק על ידי האופה, אשר חדל מלבה את האש אֵשׁ, מרגע שליש את הבצק ועד שהוא תפח.
5 ביום מלכנו, שרים מחריף יין, הוא פשט ידו עם ליצנים.
ו כי במזימתם שמו לבם כבתנור אופיהם ישן כל הלילה ובבוקר בוער כלהבה בוערת.
7 כולם חממו כתנור, ושופטיהם יאכלו. כל מלכיהם נפלו, ואיש מהם לא יצעק אלי.

8 יתערב אפרים עם העמים אפרים כעוגה אשר לא נהפך׃.
9 זרים בלעו כוחו, והוא לא ידע; שערות שיבה נקודות בראשו, והוא לא ידע.
10 גאוות אפרים מעידה עליו לא ישובו אל יהוה אלהיהם ולא ביקשו אותו למרות כל זאת.

יא אפרים היה כיונה, תמים ולא-בינה; מצרים קראו, אשור הלכו.
12 בהלכו שם, אפרוש עליהם את-רשתי; אפיל אותם כציפורי השמים; אעניש אותם כאשר הכריזו בקהלתם.

13 אוי להם, כי ברחו רָחוֹק ממני! חורבן עליהם כי בגדו בי! ואני חפצתי להושיעם; אך שקרים הם מדברים עליי.
14 לא יצעקו אלי בלבם, כי על משכבם יספדו. על חיטה ותירוש ידאגו, ממני יפנו.
15 הוראתי אותם וחיזקתי את זרועותיהם, אך הם זוממים עליי רעה.
16 יפנו, אך לא למעלה; כקשת מרמה היו; מנהיגיהם יפלו בחרב מפני חמת לשונם; וזה ישחק אותם בארץ מצרים.

פרק 8

1 לפיך שופר! כנשר על בית יהוה!... כי עברו את בריתי וחטאו לתורתי.
2 הם צועקים אליי, "אלוהים! הכרנו אותך, אָנוּ, יִשְׂרָאֵל!« 
3 ישראל נגעל מהטוב; ירדף אותו אויב!

4 הם עשו מלכים, אך לא על ידי; הם מינו מנהיגים, אשר לא ידעתי; הם עשו פסלים מכספם ומזהבם, כדי ש הכסף והזהב שלהם הוסרו.
5 העגל שלך לִי’שומרון נבזתה; חרה אפי בהם; עד מתי לא יטהרו?
6 כי גם הוא מישראל בא; אומן עשה אותו, והוא לא אלהים; כי יגזר הוא, עגל שומרון.

7 כי זרעו רוח, יקצרו סערה, לא יהיה לו קלח, כי אם חטה לא תניב קמח, ואם תניב קמח, זרים יאכלו אותה.
8 ישראל נאכל; עתה הפכו בין הגויים כחפץ ריק.
9 כי הם עלו אשור; חמור הבר ויטמין בנפרד; אפרים קנה לעצמו מאהבים.
10 גם אם יתנו מתנות לגויים, אקבץ אותם יחד נגדם, והם ירעדו לזמן קצר זְמַן, תחת נטל מלך הנסיכים.

יא וַיַּרְבֶּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחָתִים בְּחַטָּא, וַיַּחֲטָאוֹת אֵלֶּה מִזְבְּחָתָיו.
12 אף על פי שאכתוב לו אלף סעיפים מתורתי, הם נחשבים כזר.
13 הקורבנות שהם מקריבים לי הם בשר שהם שוחטים, והם שָׁם יאכלו, לא חפץ יהוה בו. עתה יזכור את עוונם, ויפקוד את חטאיהם, ישובו מצרימה.

יד שכח ישראל את יוצרו ובנה ארמונות יהודה הרבה את עריה המבצרות אשלח אש בעריה ותאכל את מבצריה.

פרק 9

1 אל תתמסרו ל שִׂמְחָהישראל, שמחה כגויים, כי זנת רָחוֹק אהבת, שכר זונת אלהיך, על כל הגורן.

2 לא גורן ולא כור לא ימלאו אותם, ותירוש חדש ידחה אותם.
3 לא ישבו בארץ יהוה, ישוב אפרים מצרים, ובאשור יאכלו טמא.

4 לא ישפכו יין ליהוה, ולא ירצו זבחיהם לו; כלחם אבל יהיה להם, והאוכלים אותו יטמאו; כי לחמם יהיה להם, לא יבוא בית יהוה.

5 מה תעשו ביום חג, ביום חג יהוה?
6 כי הנה, לפני שממה הלכו, מצרים תאסוף אותם, ממפיס תקבר אותם, כלי הכסף היקרים שלהם יתפסו על ידי דרדר, קוץ יפלוש האוהלים שלהם.

ז באו ימי עונש! באו ימי נקמה! ידע ישראל. משוגע הנביא, הוגה איש הרוח! מפני גודל עוונך ועוונך. שֶׁלְךָ עוינות גדולה.

8 שומר אפרים עם אלוהי, הנביא לִמצוֹא מלכודת צייד בכל דרכיו, רדיפה בבית אלוהיו.
9 מושחתים עד יסודם, כבימי גבעא; יהוה יזכור את עוונם, יעניש את חטאיהם.

10 כענבים במדבר מצאתי את ישראל, כפרי בכור בתאנה צעירה ראיתי את אבותיכם. ובאו אל בעל פגור, הקדישו את עצמם לאלוהים.’אֱלִיל ידוע לשמצה, והפך מתועב כמו מושא אהבתם.

יא כּבוֹד אֶפְרַיִם יִעוּף כְּצִפּוֹר; לֹא יִהְיֶה עוֹד לָלֵדָה, לֹא יִהְיֶה עוֹד הָרִיון וְלֹא יִהְיֶה עוֹד עֲבָרָה.
12 גם אם יגדלו את ילדיהם, אגרע מהם אותם לפני שיהיו לבני אדם; כי אוי להם אם אפרוש מהם!
13 אפרים, כי אביט אל צור, שתול ב יָפֶה אחו; ואפרים יוביל את בניו אל-הטבח!
יד תן להם, יהוה... אשר שֶׁלָהֶם האם תתן להם?... תן להם שד עקר, ופטמות יבשות.

15 כל זדונם בגלגל כי זה שָׁם זֶה שנאתי אותם, מפני רעת מעשיהם, אגרש אותם מביתי; לא אאהב אותם עוד: כל מנהיגיהם מורדים.

טז אפרים מוכה, שרשיו יבש, פרי לא יעשו, ואם ילדו, אשמיד את פירות יקרים עם ליבם.
17 ידחה אותם אלוהי, כי לא שמעו אליו, והם ינדדו בין הגויים.

פרק 10

1 ישראל גפן שופעת, עמוסת פרי. ככל שפריה רבה, כך בנה מזבחות רבים; ככל הארץ יפה, כך עשו עמודים.
2 לבם צבוע, הם ישאו את התוצאות. הוא יהרוס את מזבחותיהם ואת עמודיהם יהרוס.

3 בקרוב יאמרו: "אין לנו עוד מלך כי לא יראנו את ה', ומה יעשה לנו המלך?"» 
4 ידברו דברים, שבועות ריקות, כרתו בריתות, ומשפט יפרח כפרגים בתלמי שדות.

5 יושבי שומרון חוששים על עגלות בית ון, כי על עמו מתאבלים.’אֱלִיל, וכהניו רעדו לו, מפני כבודו אשר נעלמה רָחוֹק מִמֶנוֹ.
6 גם היא תילקח אשור כמנחה למלך נקם; מבוכה תשתלט על אפרים; ישראל יתבייש בתוכניותיו.

7 שומרון חרבה; מלכה כקש על פני המים.
8 במות אוון חטאת ישראל יתאבדו, קוצים וקוצים יצמחו על מזבחותיהם. יאמרו להרים כסו אותנו ולגבעות נפלו עלינו.» 

9 מימי גבע חטאת ישראל; הם מתמידים הפשע ; האם לא תגיע אליהם מלחמה בגבעא? מוּצהָר לבני עוולה?
10 אעניש אותם כרצוני, וְנַקְסוּ עֲלֵיהֶם עַמִּים, בְּכַעֲבָרוּ עַל שְׁתֵי חַטָּאתָם.

יא אפרים היה עגלה מאולפנת, שנהנתה לרמוס חיטה. והעברתי את זה הלאה. העול על צוארו יפה; ארתום את אפרים, יהודה יחרוש, יעקב ישרד.

12 זרעו את זרעיכם בצדק, קצרו בצדק רַחֲמִיםפנו לכם אדמות חדשות; עת דרש את יהוה, עד שיבוא להטיח עליכם צדק.
13 ואתם חרשתם רשע, קצרתם עוול, פרי שקר אכלת. בטחת בך. שֶׁלוֹ דרכים, במספר רב של גיבורייך.
יד מהומה קמה בעמך וכל מבצריך חרבו כאשר החריב שאלמן את בית ארבל ביום המלחמה שם האם נמחצה על גבי ילדיה.
15 זאת אשר עשתה לך בית אל מפני רעתך הרבה יעלה השחר ומלך ישראל איננו עוד

פרק 11

1 כי ילד היה ישראל אהבתיהו, וממצרים קראתי לבני.
2 קראו להם, אך סבבו. הקריבו זבחים לבעלים וקטרת לאלילים.
3 וְאֶת־אֶפְרַיִם לִלְמַדְתִּי לִהְלֹךְ, אֶחֱסַקְתָּם בַּזְרוֹעַיִם, וְלֹא־בִינוּ כִּי־אָחִי שָׁמַר לָהֶם.
4 הובלתי אותם בחוטי אנוש, בעבותות אהבה; הייתי להם כמי שמסיר עול מעל לסתם, ואכרעתי אליו ואאכילו.

5 לא ישוב אל ארץ מצרים, ואשור יהיה מלך עליה, כי מאנו לחזור.
6 חרב תתנופף בעריה; בריח תפרץ ותאכל, בגלל מזימותיהם.
7 עמי נחוש להיפרד ממני; הם נקראים לשמים, אך איש מהם לא קם עיניים.

ח איך אעזובך אפרים, ומסירתך ישראל, איך אעזובך? לִהיוֹת כאדם, האשתיך כשבועים? לבי שב בקרבי. כֹּל יחד, האמפתיה שלי מתעוררת.
ט לא אתן חרון אפי לא אאבד עוד אפרים כי אני אלהים ולא אדם בתוך שלך הוא הקדוש, ולא אבוא בחמת חמתי.

10 ילכו אחרי יהוה כארי ישאג, כשישאג, ישאג בניו. ימהר להגיע רועדים, מהמערב.
11 הם ימהר להגיע, וְרָעֲדוּ כְּצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וְכִיּוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשור וְאֲשַׁכֵּנֶם בְּבתיָם נְאֲרַת יְהוָה׃.

פרק 12

1 אפרים סבב אותי בשקר ובית ישראל במרמה וגם יהודה חסומה לפני אלהים ולפני קדוש נאמן.
2 אפרים ניזון רוח, ואחרי רוח קדים ירדף; כל היום יקב שקר וחמס; עם אשור יכרות ברית, ונפט יישא למצרים.
3 גם ליהוה משפט עם יהודה; הוא יעניש את יעקב כדרכיו, הוא ישלם לו כמעשיו.

4 בשד מאמו, יעקב הוא החליף את אחיו, ובכוחו נאבק עם אלוהים.
5 הוא נאבק עם המלאך וניצח; הוא בכה והתחנן לרחמים; הוא מצא אותו הַבָּא בבית אל, ושם אֵל דיבר איתנו.
ו עַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ יְהוָה.
7 וְשָׁבְתָּ אֶל־אֱלֹהֶיךָ; שָׁמְרָה חֶסֶד וְצֶדֶק, וְקוֹה תָּמִיד בְּאֱלֹהֶיךָ.

8 כנען מחזיק בידו, משקל מחובר; הוא אוהב לסחוט.
ט אמר אפרים: "וַאֲנִי הָעֲשָׂרְתִּי וַאֲנִי עוֹשָׁר; בְּכָל צְבִי לֹא יְמָצָא עָלָי אֲשֶׁר׃ אוֹ חטא.« 

10 ואני יהוה אלהיך מארץ מצרים ושוב אשב אתכם באוהלים כימי החג.
יא ואדבר אל הנביאים, וארבתי את החזון; ויד הנביאים דברתי ב משלים.
12 אם גלעד הבל, לא יהיו כלום; בגלגל הקריבו פרים; לכן היו מזבחותיהם כגלי אבנים על תלמי השדות.

יג יעקב ברח אל ערבות ארם, ישראל עבד לאישה, ולאישה הוא היא רעתה את העדרים.
יד וְעַל־נְבִיא הוֹא עָלָה יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַל־נְבִיא נִשְׁמָרוּ.

15 אפרים עורר כעס מר לְנַחֵשׁ ; הוא ישפוך את דמו על עצמו, ואדונו ישלם לו על חטאתו.

פרק 13

1 בכל עת שדיבר אפרים, רעדו העם; הוא היה גדול בישראל. אבל הוא אשם בבעל, והוא מת.
2 ועתה הם מוסיפים לחטוא; מכספם עשו פסל יצוק, אלילים כמחשבתם: מעשה אומנים. זֶה כל זה! אנשים אומרים עליהם: "מקרבני אנשים, הם מנשקים עגלים!"» 
3 לכן יהיו כענן בוקר, וכטל בוקר אשר מתפזר, כמוץ אשר הרוח נושא אוויר, וכמו עשן מי עוזב דרך החלון.

4 ואני יהוה אלהיך מארץ מצרים לא תדע אלהים אחרים מלבדי ואין מושיע מלבדי.
5 ידעתיך במדבר, בארץ בצורת.
6 כששבעו וישבעו, שבעו, וליבם גבה, ובגלל זאת שכחו אותי.

7 אהיה להם כאריה, כפנתר, אורב להם בצד הדרך.
8 אתקפוץ עליהם כדובה שגזלה ממנה גוריה, אקרע את סככת ליבם, ואטרוף אותם שם כלביאה, חית השדה תקרע אותם לגזרים.

9 מה שמשמיד אותך, ישראל, זה ש אתה נגדי, נגד זה אשר העזרה שלך.
10 איה מלכך ויושיעך בכל הערים איפה נמצאים שופטיכם אשר אמרת עליהם תן לי מלך ונסיכים» 
יא אתן לך מלך באפי, אתן לך ה- אקח זאת בזעמי.

12 עון אפרים אסוף, חטאתו נצברה.
13 כאבי לידה באו עליו, ילד חסר חוכמה הוא, כי העת הגיע, זה לא מציג את עצמו להיוולד.

יד אצילם מיד שאול, ממות אגאלם. איה מגפתך, מות? איה אובדנך, שאול? תשובה נסתרת מעיניי.
15 מכוניות אפרים יישא פרי בקרב אחיו! אֲבָל רוח קדים תבוא, נשמת יהוה תעלה מן המדבר, יבֵּשׁ מַעֲוִינָתוֹ, יָבֵשׁ נְקָרוֹ, יִבֵּשׁ אוֹצְרוֹת כָּל חָכָר.

פרק 14

1 שומרון תיענש, כי מרדה באלוהיה; הם יפלו בחרב! ילדיהם הקטנים יימעכו, ונשותיהם ההרות ייקרעו.

2 שוב ישראל אל יהוה כי נפלת בעונך.
ג קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה אמרו אליו

 »"הסר כל עוולה וקח את הטוב! הבה נביא אַתָה בואו נציע, במקום זאת של שוורים, המילים של השפתיים שלנו.
4 לא תושיענו אשור, על סוסים לא נרכב, ולא נאמר עוד למעשה ידינו אלוהינו. יתום רחם בך.

5 ארפא את בגידתם, אאהב אותם בכל לבבם; כי סרה מהם אפי.
6 אהיה כטל לישראל, הוא יפרח כשושנה, הוא ישרש כצמח לבנון.

7 זרעו יתפשט, כבודו יהיה כמו זֶה של עץ הזית, וניחוחו כמו האחד שֶׁל לבנון.
8 הנחים בצילו יחיו חיטה; כגפן יפרח; כיין שמה יהיה לבנון.

9 אפרים... מה עוד היה לו לעשות עם האלילים? זה אני ש אוֹתוֹ עַנְבֶּה, מִבִּיטָנוּ, אֲנִי כְּבֹרוֹש יָרֶק, מִמִּי יָצָא פְּרִיךָ.

10 יבינו חכמים את הדברים האלה, ובני דעת יכירו אותם: כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בהם, ומרדים יכשלו בהם.