קריאה מתוך איגרת שאול השליח אל האפסים

ברוך אלוהים ואבי אדוננו ישוע המשיח! הוא ברך אותנו והעשיר אותנו בברכות רוחניות בשמים במשיח.

הוא בחר בנו במשיח לפני בריאת העולם, כדי שנהיה קדושים ותמימים לפניו באהבה.

הוא ייעד אותנו מראש להיות ילדיו המאמצים דרך ישוע המשיח, על פי חפצו ורצונו, לשבח חסדו המכובד, אשר נתן לנו בחינם בבן האהוב.

בו הפכנו לרכושו של אלוהים, לאחר שנועדנו מראש על פי תוכניתו של זה אשר פועל את כל אשר יעץ: למען נחיה, אנו, הראשונים שתלו את תקוותנו במשיח, לתהילת כבודו.

נבחר לפני בריאת העולם: לחיות את מהפכת הבחירה האלוהית

גלו כיצד כבודנו הנצחי במשיח משנה באופן קיצוני את זהותנו, את ייעודנו ואת אופן חיינו בעולם..

דמיינו שאתם נבחרים עוד לפני שהעולם בכלל היה קיים. מציאות מדהימה זו נמצאת בלב ליבו של... איגרת אל האפסים, בקטע זה, פאולוס מגלה תעלומה מסנוורת: אלוהים בחר בנו במשיח לפני יסוד העולם. בחירה אלוהית זו אינה עניין של מקריות או של זכות, אלא של אהבה שקודמת לכל קיום. היא משנה באופן קיצוני את הבנתנו את עצמנו ואת עצם קיומנו. רחוקה מלהיות דוקטרינה מופשטת בלבד, אמת זו משפיעה על חיינו היומיומיים ועל שליחותנו בעולם.

תחילה נחקור את ההקשר והעושר של הטקסט של איגרת אל האפסים. לאחר מכן, ננתח את הדינמיקה המרכזית של הבחירה האלוהית. שלושה צירים נושאיים יפתחו את היקף הגילוי הזה: זהות שעברה שינוי, הקריאה לקדושה, וה... מימד קהילתי. נבחן גם את המסורת הרוחנית לפני שנציע דרכים קונקרטיות למדיטציה ולפעולה.

ברכה קוסמית

שָׁם איגרת אל האפסים זהו אחד משיאי החשיבה של פאולוס. הוא נכתב ככל הנראה בתקופת מאסרו של השליח, ומופנה לקהילות אסיה הקטנה, המורכבות מנוצרים ממוצא יהודי וגויים. ההקשר הוא של כנסייה צעירה המבקשת להבין את זהותה בעולם רווי פילוגים אתניים, חברתיים ודתיים. פאולוס כותב כדי לחשוף את תוכניתו הנצחית של אלוהים ולאחד את המאמינים הללו סביב חזון משותף.

הקטע שאנו בוחנים פותח את המכתב בסערה של שבח. היוונית המקורית יוצרת משפט אחד ועוצר נשימה, שטף של ברכות הסוחף את הקורא בתנועה כלפי מעלה. צורה ספרותית זו מזכירה את הברכות היהודיות, הברכות הליטורגיות המנקדות את תפילות ישראל. פאולוס מעבד מסורת זו, ומכוון אותה כולה אל ישו. המבנה הקצבי והפיוטי של הטקסט מרמז על כך שייתכן שמדובר בהמנון ליטורגי מוקדם, ששימש בחגיגות של הקהילות הנוצריות הראשונות.

אוצר המילים בו נעשה שימוש בולט בצפיפותו התיאולוגית. המונחים ברכה, בחירה, גזירה מראש, ילדות מאומצת, חסד ותהילה שזורים זה בזה וטווים מארג מורכב. לכל מילה משקל רב במסורת המקראית. ברכה מזכירה את מעשה היצירה של ספר בראשית, שבו אלוהים מברך את האנושות. בחירה מזכירה את בחירתו של ישראל, עם שהוקצה למשימה אוניברסלית. גזירה מראש מתייחסת לתוכניתו הריבונית של אלוהים המנחה את ההיסטוריה לקראת הגשמתה.

הטקסט ממקם את הבחירה הזו במסגרת זמנית עוצרת נשימה: לפני יסוד העולם. ביטוי זה דוחף את הקורא מעבר לכל הכרונולוגיה האנושית, אל הנצח האלוהי. אהבת האל לאנושות, אם כן, אינה מתחילה בהתגלמות, ואפילו לא בבריאה. היא קיימת מאז ומעולם, בתעלומת החיים השילוש הקדוש. קדימות מוחלטת זו הופכת את הבנתנו הרגילה את הקשר בין אלוהים לאנושות.

מטרת הבחירה הזו ברורה: שנהיה קדושים ותמימים לפניו, באהבה. קדושה כאן אינה מתייחסת לשלמות מוסרית בלתי מושגת, אלא להקדשה לאלוהים, שייכות רדיקלית. המונח "לוח חלק" מעורר את אוצר המילים של הקורבנות של המקדש, שם יכלו להיות מוקרבים רק קורבנות ללא רבב. פאולוס מעביר את הדרישה הפולחנית הזו לתחום הקיומי: אנו נקראים להפוך לעצמנו לקורבן החי, שהשתנה על ידי אהבה.

הורות מאמצת היא נושא מרכזי נוסף בקטע. בעולם היווני-רומי, אימוץ איפשר העברת ירושה ושם למישהו מחוץ למשפחה. פאולוס משתמש במציאות משפטית זו כדי לבטא את חסד האל יוצא הדופן: אנו הופכים לילדים בבן, יורשים לתפארתו. הורות זו אינה נובעת מהטבע אלא מטוב אלוהי טהור, המתבטא בישוע המשיח.

לבסוף, הטקסט מדגיש את ממד השבח. הביטוי "לשבחות כבוד חסדו" חוזר כפזמון. הבחירה האלוהית אינה מכוונת בעיקר לאושרנו האישי, אלא לגילוי כבודו של אלוהים. אנו נבחרים להפוך לעדים נפעמים ומסנוורים של טובו הבלתי נשכח. פרספקטיבה תאוצנטרית זו מכוונת מחדש את כל קיומנו לעבר הכרת תודה וחגיגה.

הפרדוקס של חופש בבחירות

אישור הבחירה האלוהית מעלה מיד מתח מהותי. כיצד ניתן ליישב את הבחירה המוקדמת הזו של אלוהים עם חירות האדם ואחריות אישית? שאלה זו חלחלה לכל ההיסטוריה של התאולוגיה הנוצרית, ועוררה ויכוחים ומחלוקות. עם זאת, הטקסט של אפסים אינו מציג את הבחירה כדבר בלתי נמנע מוחץ, אלא כשחרור משמח.

המפתח להבנה טמון בטבעה של האהבה האלוהית. אלוהים אינו בוחר בחלק מהאנשים כדי להוציא אחרים מכלל שליטה, אלא קורא לכל האנשים להיכנס אל תוך המשיח. הבחירה אינה יוצרת מעגל סגור של אנשים בעלי זכויות יתר, אלא פותחת מרחב של חסד אינסופי שבו כל אחד יכול למצוא את מקומו. במשיח, מחסומים נופלים: יהודים וגויים, עבדים ואנשים חופשיים, גברים ונשים נקראים ליצור גוף אחד.

בחירה זו במשיח מהווה בדיוק את לב הפרדוקס. איננו נבחרים כפרטים מבודדים, על פי קריטריונים מסתוריים של נטייה אלוהית. אנו נבחרים במשיח, כלומר, משולבים בו דרך אמונה וטבילה. הבחירה הופכת אז להשתתפות בבנו הייחודי של הבן. היא אינה שרירותית אלא כריסטולוגית: מי שדבק במשיח נכנס לתנועה של בחירה נצחית.

נקודת מבט זו משנה באופן קיצוני את הבנתנו את הגזירה הקדומה. רחוקה מלהיות דטרמיניזם עיוור, היא חושפת את תוכניתו הנדיבה של אלוהים לאנושות. אלוהים חפץ לאסוף את כל הדברים במשיח, לשחזר את כל היקום תחת ראש אחד. הגזירה הקדומה האישית שלנו היא חלק מתוכנית הישועה האוניברסלית הזו. אנו נועדנו מראש להפוך למה שאנו נקראים להיות: ילדים בבן, עדי חסד.

לכן, חירות האדם אינה נמנעת, אלא מאומצת ומשתנה על ידי בחירה אלוהית. אלוהים אינו מתייחס אלינו כאל בובות אלא כשותפים בעבודתו. הוא בוחר בנו כדי שאנחנו, בתורנו, נוכל לבחור להשתייך אליו. הדדיות זו אינה מכינה שוויון בין אלוהים לאנושות, אלא מבטאת את הכבוד יוצא הדופן המוענק לבריאה. אנו מסוגלים להיענות לקריאה האלוהית, לקבל או לדחות את החסד.

הטקסט מדגיש גם את אופייה הלא מיותר של בחירות אלה. זה נובע מ חֶסֶד של אלוהים, לא של מעלותינו הצפויות. שום דבר בתוכנו לא מצדיק את הבחירה הזו, שום איכות קיימת לא מסבירה אותה. חוסר כבוד רדיקלי זה מנטרל כל גאווה ומקים עֲנָוָה שמחה. איננו יכולים להתפאר בשום דבר מלבד רַחֲמִים האינסופי שתפס אותנו. מודעות זו מפריכה יומרות והשוואות עקרות.

לבסוף, הבחירה האלוהית מכוונת את כל קיומנו אל מטרה נשגבת: לחיות בשבח כבוד האל. מטרה דקסולוגית זו אינה אילוץ חיצוני אלא פריחת ישותנו העמוקה ביותר. נבראנו בצלם אלוהים, ואנו מוצאים את שמחתנו האמיתית בהרהור ובחגיגת תפארתו. הבחירה מגלה לנו את ייעודנו הבסיסי: להיות עובדי רוח ובאמת, עדים קורנים של... חֶסֶד לְנַחֵשׁ.

זהות חדשה: מבושה לכבוד

בחירה אלוהית מביאה לשינוי רדיקלי בזהותנו. לפני המפגש עם ישו, הקיום האנושי מאופיין לעתים קרובות בחיפוש אחר זהות המאופיינת בחוסר ודאות ושבריריות. אנו מחפשים את ערכנו בהישגים שלנו, במראה שלנו, במערכות היחסים שלנו או ברכושנו. יסודות אלה תמיד מתגלים כרעועים, כפופים לגחמות הזמן והנסיבות. גילוי בחירתנו הנצחית הופך את המצב הזה.

הגילוי שתמיד נבחרנו מכונן ביטחון אונטולוגי בלתי מעורער. ערכנו אינו תלוי עוד בביצועינו או בדעותיהם של אחרים. הוא נשען על אהבתו הקודמת של אלוהים, אשר קודמת לכל קיום. ודאות זו משחררת אותנו מהעריצות המרובה המכבידה על החיים העכשוויים: האובססיה להצלחה, הפחד מכישלון, הצורך המתמיד באישור. סוף סוף נוכל לנשום, בידיעה שכבודנו נקבע לנצח נצחים.

זהות חדשה זו ניכרת במיוחד ביחסנו לחטא ולאשמה. האדם בן זמננו מתנדנד בין שני קצוות הרסניים שווים: או אשמה מוחצת שמשתקת כל יוזמה, או הכחשת הרוע המונעת כל גיור אמיתי. הבחירה האלוהית פותחת דרך שלישית. היא מכירה במציאות החטא מבלי להגביל אותנו אליו. אנו חוטאים, בוודאי, אך מציאות זו אינה מגדירה את הווייתנו העמוקה ביותר. אנו קודם כל הילדים הנבחרים, האהובים והמאמצים.

גילוי זה משנה גם את מערכת היחסים שלנו עם אחרים. ההכרה בכך שאנו נבחרים מאפשרת לנו להכיר בכך שכל אדם נבחר גם הוא. לבחירה במשיח יש היקף אוניברסלי: היא נוגעת באופן פוטנציאלי לכלל האנושות. איש אינו מודר מראש מקריאה זו. מודעות זו הורסת היררכיות אנושיות המבוססות על גזע, מעמד חברתי או יכולות טבעיות. לפני אלוהים, כולנו אהובים באותה מידה, נקראים באותה מידה לקדושה.

הטקסט מדגיש את ייעודנו להיות קדושים וטהורים באהבה. ביטוי זה ראוי לתשומת לב מיוחדת. קדושה אינה טמונה בהשגת שלמות מוסרית בלתי מושגת באמצעות כוחנו שלנו. היא מסמלת קודם כל מערכת יחסים, שייכות בלעדית לאלוהים. להיות קדוש פירושו להיות מופרד לאלוהים, מקודש לשירותו. הקדשה זו אינה בריחה מהעולם אלא דרך חדשה לחיות בו, משתנה על ידי הנוכחות האלוהית.

הטהור מתייחס לטוהר הקורבן הנדרש בפולחן היהודי. פאולוס מעביר דרישה זו לתחום האתי והרוחני. אנו נקראים להפוך לקורבן בעצמנו, להפוך את כל חיינו למעשה רוחני של פולחן. קורבן זה אינו מתממש בבידוד סגפני אלא באהבה. קדושה נוצרית היא במהותה יחסית: היא מתגלה באהבת אלוהים והרֵע.

שינוי זה של הזהות מרמז על מאבק רוחני מתמיד. העצמי הישן, המסומן בחטא ובתשוקות, אינו נעלם בן רגע. הוא נמשך כנטייה, כמשקל המושך אותנו כלפי מטה. העצמי החדש, שנברא על פי רצון האל בצדק ובקדושה, חייב לגדול בהדרגה. צמיחה זו דורשת את שיתוף הפעולה הפעיל שלנו: ויתור על מעשים מתים, קבלת החסד ותרגול המידות הטובות. הבחירה האלוהית אינה פוטרת אותנו ממאמץ אלא מעניקה לו משמעות וכוח.

קדושה כמשימה קולקטיבית

בחירה אלוהית לעולם אינה נוגעת ליחידים בודדים אלא לעם. פאולוס משתמש בעקביות ב"אנחנו" בקטע שלנו. ממד קולקטיבי זה של בחירה עומד בניגוד חד לאינדיבידואליזם העכשווי. אנו מתפתים לחשוב על מערכת היחסים שלנו עם אלוהים כעניין אישי לחלוטין, דיאלוג פרטי בין הנשמה לבוראה. הפרספקטיבה המקראית שונה בתכלית.

אלוהים בוחר עם להיות נחלתו המיוחדת, רכושו היקר. ביטוי זה מעורר את אוצר המילים של הברית עם ישראל. העם הנבחר של הברית הישנה סימן את הכנסייה, את עם אלוהים החדש שנאסף במשיח. המשכיות זו ניכרת. נֶאֱמָנוּת אלוהי לאורך ההיסטוריה. אלוהים לא משנה את דעתו; הוא מקיים את מה שהבטיח מראשית.

לממד הכנסייתי של הבחירה יש השלכות מעשיות ניכרות. משמעות הדבר היא שאיננו יכולים לחיות במלואן את רצוננו. ייעוד נוצרי בבדידות. אנו זקוקים זה לזה כדי לגדול בקדושה. הכנסייה אינה אוסף של יחידים שנגאלו, אלא גוף אורגני שבו כל חבר תורם לטובת הכלל. המתנות והכריזמות המופצות על ידי הרוח משרתות את טובת הכלל.

תלות הדדית רוחנית זו דורשת שינוי בתפיסות. החברה המערבית המודרנית מעריכה אוטונומיה, עצמאות ומימוש עצמי. לערכים אלה יש היבטים חיוביים אך הם הופכים לרעילים כאשר הם מחלצים את הפרט. חיים נוצריים אותנטיים, לעומת זאת, מניחים הכרה שמחה בתלות ההדדית שלנו. אנו נושאים זה את נטל זה, אנו שמחים יחד, אנו סובלים יחד.

קדושה קולקטיבית באה לידי ביטוי במיוחד בליטורגיה. פולחן נוצרי לעולם אינו רק שילוב של תפילות אישיות. הוא מהווה את המעשה הבולט ביותר של הגוף הכנסייתי המאוחד עם ישו. כאשר אנו חוגגים האוכריסטיה, איננו ריבוי של יחידים מבודדים, אלא גוף אחד המוצע עם ישו לאב. איחוד סקרמנטלי זה צופה את האחדות המושלמת של המלכות.

בחירת עם מרמזת גם על אחריות שליחותית. ישראל נבחרה להיות אור לגויים, עד ל... נֶאֱמָנוּת אלוהי בפני כל העמים. הכנסייה יורשת ייעוד זה. נבחרנו לא ליהנות באנוכיות מזכויות רוחניות, אלא להכריז לכל הבריאה את פלאי האל. קדושתנו חייבת להקרין ולמשוך, ולהפגין את היופי המשתנה של הבשורה.

שליחות זו מתפתחת בראש ובראשונה באיכות מערכות היחסים האחווה שלנו. ישוע מאשר שכולם יזהו את תלמידיו על פי האהבה שהם רוחשים זה לזה. צְדָקָה החיים בתוך הקהילה הנוצרית הופכים לעדות העיקרית לבשורה. לפיכך, פילוגים, קנאה ושיפוטים הדדיים מהווים עדות נגדית שערורייתית. הם סותרים במעשים את מה שאנו מכריזים במילים.

המימד הקולקטיבי של הבחירה מגן עלינו גם מפני פלגנות ואקסקלוסיביות. איננו נבחרים נגד אחרים, אלא עבור אחרים. לבחירה במשיח יש דינמיקה כוללנית; היא נוטה לאסוף את כל האנושות לאחדות. בוודאי שלא כולם נענים כיום לקריאה זו. אך איש אינו מודר באופן עקרוני. הכנסייה נותרת פתוחה, מסבירת פנים, מושטת את זרועותיה לכל מי שמחפש. אמת וחיים.

החסד שקודם ומלווה

הטקסט של איגרת אל האפסים מדגיש בעוצמה את התפקיד המרכזי של החסד בבחירה האלוהית. פאולוס כותב שאנו נבחרים על פי חֶסֶד של אלוהים, לשבח כבוד חסדו. הדגשה חוזרת ונשנית זו מדגישה כי ישועתנו אינה נובעת מזכותנו שלנו, אלא מנדיבות אלוהית טהורה. אמת יסודית זו עוברת לאורך כל כתבי הקודש ומהווה את לב האמונה הנוצרית.

חסד מתייחס לאהבתו הבלתי מותנית של אלוהים ליצורים שאינם ראויים לה. הוא קודם לכל יוזמה אנושית, צופה כל רצון טוב מצידנו. עוד לפני שחיפשנו את אלוהים, הוא חיפש אותנו. לפני שאהבנו אותו, הוא אהב אותנו. עדיפות רדיקלית זו של חסד הורסת כל רוח של חישוב או זכאות ביחסינו עם אלוהים. איננו יכולים להציג בפניו שום חשבון, לתבוע שום זכויות. אנו מקבלים הכל מטובו.

חוסר כבוד זה אינו פירושו שרירותיות. אלוהים אינו מחלק את חסדו באופן אקראי, כמו מהמר המגלגל קוביות. רצונו להושיע את האנושות נובע מטבעו: אלוהים הוא אהבה. הוא אינו יכול לפעול אלא על ידי אהבה, כי האהבה מהווה את מהותו. הבריאה עצמה נובעת מאהבה גואה זו, אשר משתוקקת להשתתף. חסד הבחירה משתרע וממלא את מעשה הבריאה הראשוני.

ישוע מופיע כמקום ומתווך של חסד זה. פאולוס מציין שאנו מקבלים חסד בבן האהוב. ניסוח כריסטולוגי זה הוא קריטי. החסד אינו מגיע אלינו בצורה מופשטת או לא אישית. הוא לובש בשר ודם בישוע; הוא מתגלה בקיומו הקונקרטי, בדבריו, במעשיו, במותו ובתחייתו. להרהר במשיח הצלוב פירושו למדוד את עומקה הבלתי נתפס של האהבה האלוהית.

חסד מביא לשינוי אמיתי של הווייתנו. הוא לא רק מכריז עלינו כצדיקים תוך שהוא משאיר אותנו חוטאים. הוא באמת מקדש אותנו, הופך אותנו לחלקים מהטבע האלוהי. קידוש זה מתקדם לאורך החיים הנוצריים. הוא מתחיל בטבילה ומתחזק ב... הסקרמנטים, זה מתעמק באמצעות תפילה ומעשי צדקה. הנוצרי הופך בהדרגה למה שהוא כבר בחסד: ילד של אלוהים.

שיתוף פעולה זה בין חסד אלוהי לחירות אנושית מגדיר את החיים הרוחניים. אלוהים עושה הכל, אך הוא רוצה שנעשה הכל איתו. סינרגיה זו אינה רק מוסיפה שני כוחות מאותו הסדר, אלא מאחדת את האינסופי והסופי, את הבורא והבריאה. החסד אינו מבטל את הטבע אלא משקם אותו ומרומם אותו. הוא מרפא את פצעינו, מחזק את חולשותינו ומכוון את רצונותינו אל הטוב האמיתי.

מודעות לחסד זה מולידה’עֲנָוָה והכרה.’עֲנָוָה הנצרות אינה עוסקת בבוז לעצמך, אלא בהכרה ברורה במקור כל הטוב. יש לנו מתנות, כישרונות וסגולות. אבל שום דבר מזה לא שייך לנו כשלעצמנו. הכל הוא חסד שהתקבל, הכל בא מ... חֶסֶד אלוהי. אמת זו עוקרת גאווה ממקורה תוך שמירה על הערכה עצמית בריאה.

הכרת תודה נובעת באופן טבעי ממודעות זו. הלב שתפס את גודל החסד שהתקבל אינו יכול שלא לעלות על גדותיו בהכרת תודה. החיים הנוצריים הופכים ל סְעוּדַת יֵשׁוּ חגיגה קבועה, מתמשכת חֶסֶד אלוהי. הכרת תודה זו משנה את נקודת המבט של האדם על הכל. אירועים יומיומיים, אפילו הרגילים ביותר, הופכים להזדמנויות לברך את אלוהים ולהכיר בנוכחותו.

הדים של המסורת הגדולה

הרהורים על בחירה אלוהית עוברים לאורך ההיסטוריה של הרוחניות הנוצרית. אבות הכנסייה התייחסו בהרחבה לקטע זה מאיגרת אל האפסים, ומצאו בו חומר לטיפוח אמונת המאמינים. אוגוסטינוס מהיפו פיתח תיאולוגיה של חסד הנשענת רבות על טקסט זה. הוא מדגיש את העדיפות המוחלטת של יוזמה אלוהית בגאולה. אנושות שנפלה, מושחתת על ידי חטא, אינה יכולה להושיע את עצמה. רק חסד האל הקודם מאפשר לה לרצות ולהשיג את הטוב.

מסורת הנזירים של ימי הביניים הרהרה לעומק בתעלומת הבחירה. ברנרד מקלרבו הרהר באהבה המיוחדת שבה אלוהים מקיף אותנו. הוא עודד נזירים להתפעל מכבוד יוצא דופן זה: בחירתם על ידי אלוהים לפני בריאת העולם. הרהור זה לא הרחיק אותם מהעולם אלא הפך אותם לזמינים יותר לשרת את אחיהם ואחיותיהם. הכרה בבחירתו של האדם מובילה להכרה בבחירתו של כל אדם.

רוחניות כרמליתית, עם תרזה מאווילה ו יוחנן של הצלב, זה מעמיק את החוויה המיסטית של איחוד עם אלוהים. איחוד זה אינו הישג רוחני אלא הגשמת הבחירה האלוהית. נבראנו עבור אלוהים, נועדנו מראש להתאחד איתו באהבה. לכן, הדרך המיסטית אינה שמורה למעטים בעלי זכויות יתר, אלא מייצגת את ההתגלות הטבעית של חסד הטבילה. כל נוצרי נקרא לאינטימיות משתנה זו עם האדון.

הרפורמציה הפרוטסטנטית הציבה את תורת הבחירה במרכז ההרהורים התאולוגיים. לותר הדגיש את ההצדקה על ידי אמונה בלבד, והזכיר לנו שאין לנו אפשרות להוסיף דבר לעבודתו של ישו. קלווין פיתח תורת הגזירה הכפולה שהציתה ויכוחים ערים. מעבר למחלוקות, הרפורמטורים אישרו מחדש אמת מהותית: הישועה מגיעה כולה בחסד, לא על ידי מעשים אנושיים.

המסורת הקתולית, ובמיוחד עם איגנטיוס מלויולה, מודעות זו לבחירה משולבת ברוחניות של פעולה. אנו נבחרים למשימה, נשלחים לעולם כפי שנשלח המשיח על ידי האב. משימה זו מובחנת בתפילה, מוארת על ידי הרהור על כתבי הקודש, ומאושרת על ידי ציות כנסייתי. הבחירה האלוהית לעולם אינה פסיבית אלא דינמית ומיסיונרית.

הליטורגיה הנוצרית חוגגת את תעלומת הבחירה הזו במהלך האירועים המרכזיים של השנה הליטורגית. טקס חג הפסחא מכריז על המעבר מחושך לאור, ממוות לחיים. הטבילה משלבת אותנו עם המשיח המת והקם לתחייה, ומכניסה אותנו לעם הנבחרים. האוכריסטיה זה מאחד אותנו עם קורבן המשיח, הופך אותנו למתאימים אליו כדי שנוכל לחיות את חייו. חגיגות אלה אינן רק מנצחות אירועים מהעבר אלא הופכות את חסד הבחירה להווה.

הקדושים הגדולים מדגימים באופן קונקרטי מהי משמעות החיים על פי הבחירה האלוהית. פרנציסקוס מאסיזי ויתר על עושר וביטחון כדי להתחתן עם הגברת... עוֹנִי, בהכרה שאלוהים לבדו מספיק, תרז מליזייה מגלה את הדרך הקטנה לילדות הרוחנית, תוך מתמסרות לחלוטין לאהבה רחומה. שארל דה פוקו מאמץ את חייה הנסתרים של נצרת, עד דומם לנוכחות האלוהית בלב המדבר. כל אחד מהם מגלם, בדרכו שלו, את הקריאה הייחודית שאלוהים מפנה אליו.

נתיב של חיים פנימיים

הרהור על תעלומת הבחירה האלוהית דורש גישה הדרגתית וקונקרטית. הנה כמה צעדים לשילוב גילוי זה בחיי היומיום שלנו.

הבה נתחיל בזמן של שקט והרהור. הבה נמצא מקום שקט, נניח בצד הסחות דעת, ונאמץ תנוחה שמעודדת התבוננות. הבה ננשום ברוגע, ונאפשר למתחים להתפוגג. הבה נקרא לרוח הקודש לפתוח את דעתנו וליבנו לדבר. הכנה זו אינה אופציונלית אלא חיונית לקבלת חסד.

הבה נקרא את הטקסט של אפסים לאט, מספר פעמים במידת הצורך. תנו למילים להדהד, הבה נקבל בברכה את הדימויים שעולים. הבה לא נחפש מיד הבנה אינטלקטואלית, אלא נשמח מהמשפטים, נשמח ליופיים. הבה נתעכב על הביטויים שנוגעים בנו במיוחד. אולי הביטוי של בחירה לפני יסוד העולם, או של בנים מאומצים, או אפילו של חסד באהבה.

הבה נבקש, אם כן, מהרוח לעזור לנו להבין מה המשמעות האמיתית של בחירה על ידי אלוהים. כיצד אמת זו משנה את תפיסת עצמנו? אילו פחדים וחוסר ביטחון גילוי זה מרגיע? הבה נקבל בברכה את הנחמה הנובעת מהוודאות הזו של אהבתנו מההתחלה. תנו לשמחה זו לחדור לאזורי הספק והחושך שלנו.

הבה נהיה מודעים להתנגדות שעלולה להתעורר. אולי תחושה של חוסר ערך, הרושם שאיננו ראויים לאהבה זו. או, להיפך, גאווה עדינה שרוצה לתבוע את הבחירה הזו כשלה. הבה נפקיד את כל זה בידי אלוהים בביטחון. הבחירה האלוהית אינה מבוססת על מעלותינו ולא על חסרונותינו, אלא על טובו הטהור של אלוהים. הבה נקבל אותה בענווה, ללא חישוב או תביעה.

הבה נתבונן במשיח כמקום בחירתנו. הבה נביט בו צלוב, נמדוד את היקף אהבתו. הבה נביט בו שקם לתחייה, מנצח את המוות והחטא. הבה נבין שנבחרנו בו, משולבים בו. המסתורין של פסקל. חיינו הנוצריים מורכבים מלאפשר לעצמנו להתאים את עצמנו אליו, מלקיחת רגשותיו, מלחלוק את בחירותיו.

הבה נבקש את החסד לחיות בהתאם לבחירתנו. אם אלוהים בחר בנו להיות קדושים, הבה נבקש את האומץ לדחות את החטא. אם נועדנו מראש להיות ילדי אלוהים, הבה נתנהג כילדי האב. אם ייעודנו הוא לחיות בשבח כבודו, הבה נכוון את כל חיינו למטרה זו. תפילה זו לתשובה אינה אירוע חד פעמי, אלא צריכה להזין את הליכתנו היומיומית.

הבה נסיים בהודיה, מקורה ופסגת התפילה הנוצרית. הבה נברך את אלוהים על הנפלאות שהוא פועל בנו. הבה נהלל אותו על טובו הבלתי מותנה, על סבלנותו האינסופית, על רחמיו הבלתי נדלים. הבה נפקיד בידיו את כוונותינו, את תוכניותינו, את מערכות היחסים שלנו. הבה נבקש ממנו להפוך אותנו לכלי של שלומו, עדים לרכותו לעולם.

המהפכה של אהבה נצחית

תעלומת הבחירה האלוהית נחשפת ב איגרת אל האפסים זה משנה באופן קיצוני את הבנתנו את עצמנו, את אלוהים ואת העולם. אנו מגלים שקיומנו אינו תוצאה של מקריות אלא נובע מתוכנית אוהבת שקדמה לכל הבריאה. גילוי זה משנה את זהותנו, את ייעודנו ואת שליחותנו.

ההכרה בכך שתמיד נבחרנו על ידי אלוהים מקימה את כבודנו על בסיס בלתי מעורער. שום דבר לא יכול להפריד אותנו מאהבה זו, לא מוות ולא חיים, לא מלאכים ולא נסיכות. ודאות זו משחררת אותנו מהפחדים הרבים המשתקים את הקיום העכשווי. אנו יכולים להתמודד עם ניסיונות בביטחון, בידיעה שאנו נתמכים על ידי חסד חזק יותר מכל דבר אחר.

הקריאה לקדושה הנובעת מבחירתנו אינה נטל מכריע אלא הזמנה משמחת. אלוהים ייעד אותנו מראש להתעצב בצלם בנו. שינוי זה מתרחש בהדרגה, באמצעות שיתוף פעולה של חסד אלוהי וחירותנו. כל יום מציע הזדמנויות חדשות לגדול באהבה, לאפשר לעצמנו להיות מעוצבים על ידי הרוח.

המימד הקולקטיבי של הבחירה מזכיר לנו שאנחנו לא יחידים מבודדים אלא חברים בגוף אחד. הכנסייה מהווה את עם הנבחרים, שנאספו מכל העמים, הגזעים והשפות. אחדות זו מתעלה על כל חילוקי דעות אנושיים ומצפה לאחדות המושלמת של המלכות. אנו נקראים להגשים זאת כעת. אחווה אוניברסלית.

לחיות על פי דרכנו שבחרנו דורש מחויבות יומיומית קונקרטית. זה לא רק עניין של דבקות אינטלקטואלית בדוקטרינה, אלא של מתן אפשרות לאמת הזו לשנות את כל קיומנו. הבחירות שלנו, המילים שלנו, המעשים שלנו חייבים להעיד על זהות חדשה זו. אנחנו ילדים מאומצים, יורשים לכבוד, מקדשי הרוח.

חיים אלה, כפי שבחרנו, מקרינים בהכרח החוצה אל העולם. לא נבחרנו לעצמנו, אלא כדי להפוך לאור הגויים, למלח הארץ. קדושתנו חייבת למשוך ולהמיר, ולהפגין את יופיה של הבשורה. כל מפגש הופך להזדמנות לחשוף את אהבת האל, כל מחווה לסקרמנט של נוכחותו.

המטרה הסופית של בחירתנו נותרה שבח התהילה האלוהית. אנו נבראנו, נבחרנו וקדשנו להיות עובדי אלוהים ברוח ובאמת. ייעוד דקסולוגי זה יתממש במלואה בחיי נצח, שם נתבונן ביופיו של אלוהים פנים אל פנים. אך הוא מתחיל עכשיו, בליטורגיה הארצית המבשרת את הליטורגיה השמימית. מי ייתן וכל חיינו יהפכו לאחד. סְעוּדַת יֵשׁוּ, הודיה מתמשכת על הנפלאות שהושלמו בנו.

מַעֲשִׂי

• הרהרו בכל בוקר על המשפט "אלוהים בחר בי לפני יסוד העולם" כדי לעגן את כבודי באהבתו הנצחית.
• לבחון מדי יום האם הבחירות שלי משקפות את זהותי כבן מאומץ או שמא אני חי לפי ההרגלים הישנים שלי.
• מתפלל עבור חבר בקהילה שלי בכל יום, מתוך הכרה שיחד אנו יוצרים את העם הנבחר.
• הודו לאל במיוחד על שלוש חסדים שקיבלתם, וטפחו הכרת תודה כגישה בסיסית של הקיום הנוצרי.
• זהה תחום בחיי שמתנגד לקדושה ובקש את חסד השינוי ההדרגתי.
• להשתתף באופן פעיל בליטורגיה של יום ראשון כמעשה של העם הנבחר שהתאסף לשבח התהילה האלוהית.
• לתת ראיה קונקרטית לבחירתי באמצעות מעשה צדקה כלפי אדם נזקק השבוע.

הפניות

איגרת פאולוס הקדוש אל האפסים, פרקים 1 עד 3, להקשר הכללי של תיאולוגיית הבחירה של פאולוס

איגרת אל הרומאים, פרקים 8 ו-9, פיתוח דוקטרינת הגזירה הקדומה והחסד

אוגוסטינוס מהיפו, עיר האלוהים ועל החסד, עבודות מרכזיות על תיאולוגיה של הבחירה

תומאס אקווינס, סומה תיאולוגית, שאלות על גורל קדומה והשגחה עליונה

יוחנן קלווין, מוסדות הדת הנוצרית, ספר ג', פרשנות רפורמית של תורת הבחירה

תרז מליזייה, סיפורה של נשמה, עדות רוחנית על הדרך הקטנה שנוסדה על נטישה אל רַחֲמִים

הנס אורס פון בלתזר, הדרמה האלוהית, הרהור עכשווי על חירות וחסד אנושיים

קטכיזם של הכנסייה הקתולית, פסקאות 257-260 ו-1426-1429, הוראה של המורים על גורל מוקדם והתנצרות