הבשורה של ישוע המשיח על פי לוקס הקדוש
באותו זמן, ישוע סיפר לתלמידיו משל על הצורך להתפלל ללא הרף מבלי לאבד את עוצמתו:
«"בעיר מסוימת חי שופט שלא ירא אלוהים ולא כבד אדם. באותה עיר חיה אלמנה שהמשיכה לבוא אליו ותחננה, 'עשה לי צדק נגד יריבי'."«
במשך זמן רב סירב; אחר כך אמר לעצמו, "למרות שאין לי ירא אלוהים ואין לי חיבה לאיש, מאחר והאלמנה הזאת מתחילה להטריד אותי, אעשה לה צדק כדי שתפסיק להטריד אותי."«
האדון המשיך: "הקשיבו למה שאומר השופט הלא צודק הזה! והאם אלוהים לא יעשה צדק לבחיריו, המתחננים לפניו יומם ולילה? האם ישמור עליהם סבלנות? אני אומר לכם, הוא ידאג שהם יקבלו צדק, ובמהרה. ובכל זאת, כשיבוא בן האדם, האם ימצא אמונה בארץ?"«
החזק חזק בתפילה וחכה לצדק האל
להאמין ב נֶאֱמָנוּת אלוהי כאשר הכל נראה דומם ולגלות מחדש את ההתמדה של הלב.
פסוק זה פונה לאלו המתקשים להבין מדוע אלוהים נראה כאילו הוא מעכב את תגובתו. הוא מתחיל במשל השופט הלא צודק (לוקס 18,(עמ' 1-8), הוא בוחן אמונה סבלנית, את ההבטחה לצדק אלוהי ואת התקווה העיקשת של המאמינים. המדיטציה מאחדת תיאולוגיה, פסיכולוגיה רוחנית ויישום יומיומי: כיצד להמשיך להתפלל, לקוות ולפעול, גם כאשר לא מגיעה תשובה נראית לעין.
- הקשר: משל השופט והאלמנה, ראי של תפילה נוצרית.
- ניתוח: צדק האל אל מול עוולות אנושיות.
- פריסה: התמדה, תקווה, אמונה מגולמת.
- יישומים: חיים אישיים, קהילתיים וחברתיים.
- הדים: קול התנ"ך ותורת האבות.
- הנחיה למדיטציה: תפילת ערימות הלילה.
- אתגרים: שתיקתו של אלוהים ומשבר אמונה.
- תפילה ליטורגית אחרונה.
- סיכום: הליכה פנימה סַבְלָנוּת פָּעִיל.
- מידע מעשי והפניות.
«"האם אלוהים יביא צדק?"»
משל השופט והאלמנה (לוקס 18,(1-8) ממוקם בחלקה האחרון של הבשורה על פי לוקס, רגע לפני הכניסה ליריחו. ישוע פונה לתלמידיו, שכבר עייפים מהמחשבה על ההמתנה למלכות. הוא יודע כיצד האמונה נחלשת כאשר הבטחות מתעכבות. בהקשר זה, הוא מציג תמונה מטרידה: שופט חסר לב, אדיש לאלוהים ולאנושות, מול אלמנה עקשנית הדורשת צדק. העלילה סובבת סביב חוסר הפרופורציה - גבר חזק וחסר מצפון ואישה חסרת הגנה - ובכל זאת, היא זו שמנצחת.
בעולם העתיק, האלמנה סימלה פגיעות קיצונית: ללא בעל, ללא תמיכה משפטית, ללא משאבים. אך דווקא באמצעות התמדתה היא משיגה צדק. ישוע מפיק מכך לקח רוחני: אם אפילו שופט אדיש ייכנע בסופו של דבר, על אחת כמה וכמה יקשיב אלוהים, צודק ואוהב, לבחיריו הצועקים אליו יומם ולילה. הניגוד הופך לטיעון תיאולוגי: קדושתו של אלוהים מתבטאת בנאמנותו להגיב, ולא באופי האוטומטי של עזרתו.
השאלה האחרונה הופכת את נקודת המבט שלנו: "כאשר בן האדם יבוא, האם ימצא אמונה בארץ?" השאלה אינה עוד מהירותו של אלוהים, אלא איתנותה של האמונה האנושית. לוקס מנסח שאלה זו בתוך המתח שבין הבטחת שובו של ישו לבין עייפות הזמן. הבשורה הופכת אז לקריאה להתמיד, להתפלל מבלי לאבד את הלב, לא להשפיע על אלוהים, אלא להישאר פתוחים לעבודתו הנסתרת.
לפיכך, צדק אלוהי אינו מתנגד לעיכוב לכאורה: הוא מתגלה בהיסטוריה, לעתים קרובות בדרכים איטיות ומסתוריות. משל זה, קצר אך צפוף, מקיף את כל הדרמה של האמונה המקראית: תקווה כנגד כל הסיכויים.
אלוהים נאמן לצעקת עמו
לב הטקסט טמון בהיפוך הפרספקטיבה: אין לכבוש את הצדק האלוהי, אלא לקבלו. ישוע מדגים זאת בניגוד לכך: בעוד שהשופט הלא צודק בסופו של דבר עושה צדק בזכות התמדה, אלוהים פועל מתוך אהבה. ההקבלה מדגישה חֶסֶד אלוהי אל מול קשיחות אנושית. דמותו של השופט אינה מודל, הוא אמת המידה של ההשוואה כדי לגרום לזהור רַחֲמִים של אלוהים.
תפילה מתמדת הופכת אפוא למעשה של אמון. על ידי תפילה מבלי להתייאש, המאמין מכיר בכך שאלוהים פועל, אפילו באופן בלתי נראה. האלמנה אינה מבקשת לשכנע את השופט במטרתה הנעלה; היא פשוט נשארת מושרשת באמת צרכיה. לפיכך, להתפלל פירושו לחשוף בעקביות את סבלו של האדם, מתוך אמונה שהאב שומע את הצעקה.
המילה "צדק" בתנ"ך חורגת מתיקון משפטי גרידא. היא מתייחסת למה שאלוהים עושה כדי לשקם את הקשר התקין בינו לבין האנושות. בהקשר של לוקאס, צדק אלוהי אינו מעניש, אלא משקם. הוא מרים את המושפלים, מחזיר את המודרים למקומם הראוי, כפי שניתן לראות לאורך כל הבשורה: זכי, השומרוני, הבן האובד.
לבסוף, השאלה האחרונה מובילה אותנו לאסכטולוגיה: האם ישוע ישוע יחזור למצוא אמונה? לא אמונה כאמונה אינטלקטואלית גרידא, אלא אמונה חיה, המגולמת בתקווה פעילה. מבחן הזמן הופך לקריטריון: אמונה אמיתית עומדת בעינה. ישוע מזמין אותנו לאמון שאין לבלבל אותו עם חוסר סבלנות. שם טמונה בגרות רוחנית: לדעת כיצד לחכות מבלי להתייאש, לפעול מבלי להפסיק לקוות.
מתפללים בדממתו הארוכה של אלוהים
שתיקה אלוהית אינה היעדרות; היא מרחב להקשבה. האלמנה אינה משיגה צדק באופן מיידי, והמתנה זו מייצגת את האיטיות האמיתית של חיינו הרוחניים. בתנ"ך, המתנה היא תמיד חינוכית: אברהם ממתין בסבלנות במשך שנים לפני שיוולד לו יצחק; ישראל זועק במצרים במשך דורות. איטיותו של אלוהים מטהרת את האמונה, משחררת אותה מחישוב וממיקוח.
תפילה מבלי להתייאש אינה משמעה שימוש במילים רבות, אלא התמדה באמונה. בתפילה יומיומית, גישה זו באה לידי ביטוי על ידי נֶאֱמָנוּת בזמנים של דממה, אפילו נטולי רגש, אמונה הופכת לסיבולת שמחה. מיסטיקנים נוצרים העידו לעתים קרובות על לילות רוחניים ארוכים אלה שבהם אלוהים נראה דומם, כדי להרחיב טוב יותר את היכולת לאהוב.
מקווה לצדק: לא נקמה, אלא פיצוי
האלמנה אינה מבקשת נקמה, אלא צדק. היא רוצה שהסדר הצודק ייוחזר. הבחנה זו היא קריטית: להתפלל לצדק פירושו להפקיד בידי אלוהים את מה שמעבר לכוחותינו. צדק אלוהי אינו מרסק את היריב; הוא מרפא מערכות יחסים פגומות. הוא מתבטא ברכות: "אלוהים יתן צדק לבחיריו", כלומר הוא ישיב להם את כבודם.
מימד זה שופך אור על תפילה חברתית: אל מול עוולות העולם, המאמין אינו פסיבי. הוא מתעל את כעסו לתפילה ופועל לשינוי המציאות. צדק האל פועל לעתים קרובות דרך מעשינו, מחויבויותינו, בחירותינו הכלכליות והפוליטיות. לפיכך, תפילה הופכת לזרע האחריות.
נאחז באמונה כשהאופק מתכהה
שאלתו של ישוע - "האם ימצא אמונה?" - מהדהדת כמו נבואה. בזמני משבר, האמונה יכולה להיחלש, ולהצטמצם למוסר מופשט. לוקס מזהיר אותנו: אמונה נמדדת בהתמדה. המאמין שממשיך להתפלל כשהוא כבר לא רואה את האור הופך לעד לתקווה חזקה יותר מההיגיון.
אמונה זו בונה קהילות: היא תומכת בחולים, מנחמת את קרובי המשפחה האבלים, ומרימה את אלו שאיבדו הכל. היא אינה מוכחת במילים, אלא על ידי נֶאֱמָנוּת דומם, יום אחר יום. זוהי אמונה זו שבן האדם מחפש בשובו: אנושיות המאוכלסת באמון פעיל, לא בוויתור.
השלכות ויישומים: תחומי החיים
בחיים האישיים, טקסט זה קורא לטיפוח אמונה סבלנית. במונחים מעשיים, זה כרוך בזמנים קבועים של תפילה, גם אם קצרים, אך עקביים. ניהול יומן רוחני עוזר לבחון מחדש את העקבות העדינים של נֶאֱמָנוּת של אלוהים, שלעתים קרובות נתפס במבט לאחור.
בחיי המשפחה, "להתפלל מבלי להתעייף" פירושו לא לנטוש את הרכות בתוך מתחים. תפילה הופכת למעשה של אחדות, כמו אמירת תפילה קצרה יחד בערב. גם כאן, צדק האל מתבטא באמצעות פיוס.
בחיי הקהילה והכנסייה, בשורה זו מזמינה אותנו ל סַבְלָנוּת לקראת אופיים ארוך הטווח של המוסדות. תפילת המאמינים בכל יום ראשון הופכת לביטוי של האלמנה: לבקש ללא הפסקה שָׁלוֹם, המרה, אמת.
בתחום החברתי, משל זה מעורר תקווה פעילה. האמונה שאלוהים יביא צדק אינה פוטרת אותנו מפעולה. התמדה הופכת לעקרון של מחויבות: לחימה למען המדוכאים, הגנה על כבודם של כל חיים.
קרן של קולות
משל זה מושרש בכל המסורת המקראית של הצעקה ששמע אלוהים. יציאת מצריםויאמר ה': "שמעתי את צעקת עמי" (דוגמה 3,7). תהילים מקבלים מוטיב זה: "עניים צעקו ויהוה שמע" (תהילים לג, ז). לוקס ממשיך במסורת זו של חֶמלָה אלוהי שמתכופף אל הענווים.
הנביאים מרחיבים נושא זה: עמוס מגנה את אלו ש"כופים על צדיקים להיכנע"; ישעיהו מכריז על בואו של העבד אשר "יעשה צדק בעדינות". בברית החדשה, הצדק מקבל פנים במשיח עצמו: הוא צדק האל שנעשה בשר ודם. בו, אלוהים לא רק מעניק תיקון: הוא מציע פיוס מוחלט.
אבות הכנסייה פירטו בהרחבה על קטע זה. אוגוסטינוס ראה בו את הפדגוגיה של השתיקה האלוהית: אלוהים לפעמים דוחה את תשובתו כדי לטהר את תשוקתו של המתפלל. יוחנן כריסוסטומוס מדגיש שהאלמנה מייצגת את הכנסייה עצמה, צנועה, תלויה, אך בלתי נלאית בהתערבות למען העולם. תרזה מאווילה וקדוש יוחנן של הצלב הם יאמצו את האינטואיציה הזו: תפילה ממושכת מרוקנת את הלב, כך שהוא הופך להיות מסוגל לאלוהים.
לפיכך, הצדק שאלוהים מבטיח אינו נקמה ארצית, אלא שינוי צורה. הממלכה הקרבה אינה מבטלת את הזמן: היא ממלאת אותו. טקסט זה מושרש בתקווה לנאמנות החודרת את חושך העולם.
תפילות זיכרון
- הניחו את עצמכם בשקט, בעמידה או בישיבה, בעיניים עצומות.
- קראו לאט: "הלא יעשה אלוהים צדק לבחיריו, הצועקים אליו יומם ולילה?"«
- לזהות בתוכו מצב של עוול, כאב או המתנה.
- לתת שם לצעקה הפנימית הזו, ללא מילים או הצדקה.
- להפקיד זאת בידי אלוהים, אחר כך לשתוק, בלב פתוח.
- חזרו על מנחת ערב זו בכל יום באותה שעה.
נוהג זה מתיישב נֶאֱמָנוּת שלווה פנימית ופתיחות לצדק האל. אט אט, זה הופך חרדה לביטחון. לא חזרה מכנית היא שעובדת, אלא יציבותו של לב נאמן.
שתיקתו של אלוהים והספק המודרני
תקופתנו, המאופיינת במיידיות, מתקשה להבין את איטיותו של אלוהים. אנו רוצים הכל, עכשיו ועכשיו: ריפוי, הצלחה, תשובות. שתיקתו של אלוהים הופכת אז לשערורייה. רבים מפסיקים להתפלל, וחושבים שזה חסר טעם. עם זאת, המשל הופך את ההיגיון הזה: התמדה היא זו שמבשילה את האמונה.
משברים עכשוויים - מלחמות, עוולות, שערוריות דתיות - מלבים את השאלה: היכן צדק האל? תשובתו של ישוע מזמינה אותנו להיפוך: אלוהים פועל, אך באמצעות נאמנותנו. כל מעשה צדק, כל תפילה המוצעת בלילה, היא כבר סימן לעבודתו.
להישאר מאמין ללא ערבויות מיידיות הוא האתגר הרוחני של המאה ה-21. ישו מחפש סוג כזה של אמונה בוגרת, המסוגלת לעמוד בניסיונות מבלי להישבר. לא אמונת ההרגל, אלא אמונה שנשענת על זיכרון מעשי העבר של אלוהים כדי להתעמת עם שתיקות ההווה.
תפילת השומר
אדון ישוע,
אתה ששמעת זעקתם של העניים
והרים את האלמנה בצרתה,
למד אותנו את התפילה שלעולם לא מתעייפה.
כשנגמרות לנו המילים,
מי ייתן ורוחך תתפלל בעדנו בסתר.
כאשר הצדק מתעכב,
הצית בנו מחדש את אמונתנו בהבטחתך.
אתה אשר תשוב לשפוט בעדינות ובאמת,
נמצא בליבנו
האמונה שביקשת.
מי ייתן וצדקתך תרד על חיינו
כמו גשם קל בבוקר.
תן לכנסייתך להיות אלמנה נאמנה,
מתפללים בלב העולם,
וליצור מכל אחד מאיתנו
כלי של נחמה.
אָמֵן.
הליכה בסבלנות פעילה
משל השופט והאלמנה מזמין אותנו להגדיר מחדש את המושג כוח: הוא אינו טמון בכוח, אלא בהתמדה. תפילה נאמנה הופכת למקום של צדק: על ידי זעקה לאלוהים, אנו מאפשרים לאורו להשיב את הסדר הפנימי והחברתי. המתנה אינה עניין של סבלנות, אלא של שיתוף פעולה בעבודה איטית. המאמין אינו צופה בצדק האל: הוא הופך לאדריכל שלו.
הניחו לשאלתו של ישוע להישאר פתוחה: האם ימצא אמונה? תפקידו של כל אחד מאיתנו הוא להציע לו תשובה באמצעות התמדה, ביום הבא, בדממת המשמרות ובתקווה.
יישום מעשי
- הקדישו זמן קצר ונאמן לתפילה בכל יום.
- סקור את הסימנים של כל שבוע נֶאֱמָנוּת של אלוהים.
- להפוך תלונה לתפילת אמון.
- להציע פעולה צודקת במקום שיפוט חפוז.
- קישור בין תפילה למעורבות חברתית קונקרטית.
- שיתוף חווית המתנה מספקת בתוך הקהילה של האדם.
- תגידו תודה, אפילו על האיטיות.
הפניות
- הבשורה על פי לוקס הקדוש, 18,1-8.
- ספר שמות, 3,7.
- תהילים לג (לד), ז.
- סנט אוגוסטין, דרשות על תהילים.
- יוחנן כריסוסטום, פירוש על הבשורה על פי לוקס.
- תרזה מאווילה, הדרך לשלמות.
- קטכיזם של הכנסייה הקתולית, סעיפים 2730–2745.
- יוסף רצינגר, ישוע מנצרת, כרך ב'.
