באותו זמן,
כשם שישוע גירש שד,
היו שאמרו:
«"זה היה על ידי בעל זבול, ראש השדים,
כדי שיוכל לגרש את השדים.»
אחרים, כדי לבחון אותו,
הם ביקשו לקבל ממנו אות מן השמים.
ישוע, שידע את מחשבותיהם, אמר להם:
«"כל ממלכה שחולקת על עצמה הופכת למדבר",
הבתים שלה קורסים אחד על גבי השני.
אם גם השטן מחולק נגד עצמו,
כיצד תעמוד מלכותו?
אתה אכן אומר שזה על ידי בעל זבוב
שאני מגרש את השדים.
אבל אם על ידי בעל זבוב אני מגרש אותם,
על ידי מי מגרשים אותם תלמידיך?
מעתה ואילך, הם עצמם יהיו שופטיכם.
מצד שני, אם זה באצבע אלוהים
שאני מגרש את השדים,
לכן, מלכות האלוהים הגיעה אליכם.
כאשר אדם חזק וחמוש היטב שומר על ארמונו,
כל מה ששייך לו בטוח.
אבל אם יבוא חזק יותר וינצח אותו,
הוא לוקח את הנשק בו בטח,
והוא מחלק את כל מה שלקח ממנו.
מי שאינו איתי, הוא נגדי;
מי שלא אוסף איתי, מפזר.
כאשר יצאה הרוח הטמאה מן האיש,
הוא נוסע דרך מקומות צחיחים
מחפש מקום לנוח.
והוא לא מוצא את זה. אז הוא אומר לעצמו:
“"אני חוזר לביתי,
מאיפה שבאתי."”
עם הגעתו, הוא מגלה שהכל מסודר ומטופח.
אז הוא עוזב,
והוא לוקח על עצמו רוחות אחרות אפילו גרועות יותר ממנו,
שבע במספר;
הם נכנסים ומתמקמים.
וכך, מצבו של אותו אדם
גרוע יותר בסוף מאשר בהתחלה.»
– הבה נלהם את דבר אלוהים.
הבשורה של ישוע המשיח על פי לוקס הקדוש
הסיפור בלוקס י"א 15-26 מציג בפנינו ויכוח סוער: ישוע זה עתה גירש שד, ומתנגדיו מאשימים אותו בפעולה בכוחו של בעל זבול. ישוע מגיב בהדגשת הסתירה של "ממלכה מפולגת" והכרזה כי פעולתו - "באצבע אלוהים" - מעידה כי שלטון אלוהים כבר קיים. לאחר מכן הוא מציע שני דימויים רבי עוצמה: זה של החזק והאדיר ביותר, וזה של הבית המטוהר שאליו חוזרת הרוח הטמאה ומחזירה שבעה אחרים, ובסופו של דבר מגיעה למצב גרוע יותר מבעבר.
בהעתקה לזמננו, פסוק זה מעלה בפנינו מספר שאלות: כיצד נוכל להבחין בסימני נוכחותו של אלוהים? כיצד נוכל להגיב להאשמות ולהתנגדות? מהי הדינמיקה הרוחנית של התנצרות ונסיגה? ולבסוף, איזו קריאה קורא לנו פסוק זה לחיים קהילתיים ואישיים כיום?
ההקשר והסבר של הטקסט
ההקשר של הבשורה וטיעון ישוע
לוקס ממקם את הפרק הזה בהקשר של מתח: ישוע מבצע אותות ריפוי וגירוש שדים, מושך תשומת לב ומחלוקת. האשמתו של ישוע בשירותו של בעל זבול היא ניסיון לנטרל את דבריו ולהכפיש את מעשיו. ישוע מגיב בהיגיון פשוט: אם השטן מפולג נגד עצמו, כוחו מתערער. הטיעון פונה לשכל הישר: מנהיג שמפלג את הצד שלו מפסיד אותו.
«"באצבע אלוהים"»
הביטוי "אצבע אלוהים" עשיר בדימויים מקראיים (ראה שמות ח', יט': החרטומים המודים בכוחו של אלוהים; תהילים ח'; דניאל). לומר שישוע מגרש שדים "באצבע אלוהים" מאשר לא רק שכוחו אלוהי, אלא גם ששלטון האלוהים החל להתבטא באופן קונקרטי. זה לא רק כוח ניסי, אלא השבעתה של מציאות חדשה: בוא המלכות.
הבית ה"חזק" והנקי ביותר
המטאפורה של החזק והחזק ביותר מדגישה את עליונותו של ישו על כוחות הרשע: הוא מנטרל את מה ששבה את האנושות. הדימוי השני - בית שנטהר וריק, ואז נכבש על ידי רוחות גרועות יותר - מדבר על התנצרות שטחית: אם מסתפקים בניקיון בלבד מבלי לאכלס את הבית באהבת האל, מסתכנים בהישנות גרועה מבעבר. זוהי אזהרה מפני פורמליזם דתי ואשליה של טיהור חיצוני ללא טרנספורמציה פנימית.
לשים דברים בפרופורציה: משמעות להיום
ההאשמות והפירוק של השלטים
כיום, כמו בעבר, אנשים ומוסדות שמכריזים ועושים טוב עלולים להיות מואשמים, ללעג או להשתלט עליהם. העידן הדיגיטלי מעצים את התגובות הללו: שמועות, הוצאת דיבה, חדשות כזב, תיאוריות קונספירציה. ישוע מראה לנו את הדרך: הגב בפעולות אמת ובעקביות, ולא בהתקפות אישיות. הוא גם מלמד אותנו שההכרה בנוכחותו של אלוהים מושגת באמצעות עקביות של סימנים קונקרטיים: חמלה, ריפוי (במובן הרחב ביותר) וצדק.
"אצבע האל" וסימנים עכשוויים של המלכות
"אצבע האל" מתבטאת כיום במחוות צנועות לעתים קרובות: סולידריות, מחויבות לצדק, תמיכה באנשים מודרים, ריפוי סמלי (פיוס, שלום מחודש). זיהוי אותות אלה דורש תשומת לב רוחנית וביקורתית: הבחנה בין פליאה אמיתית לבין מחזה מחמיא. הממלכה נמדדת פחות בהישגים גדולים ויותר ביכולת להביא קרבה, חופש וכבוד לאלה המדוכאים.
הסיכון של "הבית הריק"«
הקטע מזהיר מפני אמונה מטוהרת מתוכן חי. בזמננו, כאשר רוחניות יכולה להפוך למסחורת או אינדיבידואליסטית, כאשר מנהגים דתיים מצטמצמים לעיתים לשגרה אסתטית, הפיתוי של "בית נקי" חסר חיים הוא אמיתי. בית רוחני "מטואט ומסודר" אך ריק יכול להיות מאוכלס על ידי אידיאולוגיות, התמכרויות, התנהגות אלימה או צרכנות הממלאת את החלל הפנימי. אמונה אותנטית כרוכה בהזמנת הרוח, מעורבות בקהילה חיה וקבלת מנהגים משנים לב - תפילה, סעודת האדון, וידוי וצדקה.
יישומים מעשיים לחיים אישיים וקהילתיים
רוחות מבחינות
- תרגול תבונה: תפילה, צום, האזנה לדבר ה', בקשת עצה מאנשים בוגרים מבחינה רוחנית. תבונה אינה רק ניתוח אינטלקטואלי; זוהי פרקטיקה רוחנית המתחזקת על ידי נאמנות.
- זיהוי הפירות: על פי מתי ז': 16-20, עץ נשפט על פי פירותיו. פעולות המפיצות שלום, צדק וחסד מאשרות את נוכחות המלכות.
הימנעו מהשטחיות של ההמרה
- מגורים בבית: הבטחה שהגיור אינו רק סמלי. שינוי מתמשך דורש בנייה סבלנית: שגרות תפילה, הכוונה רוחנית, התחייבויות קונקרטיות.
- יצירת מרחבים לתמיכה: הכשרה, קבוצות דיון ותמיכה לאנשים שהשתחררו מהתמכרות או מאלימות. אמונה המספקת תמיכה מסייעת במניעת איוש מחדש של "הבית המטוהר" על ידי "רוחות" אחרות.
תגובה להאשמות ולחילוקי דעות
- הגב בעקביות: התגובה הטובה ביותר להוצאת דיבה היא נאמנות במתן שירות ושקיפות. אין בכך כדי למנוע חוכמה זהירה (הימנעות מסכסוכים לא יעילים).
- מאבק בקיטוב: ישוע מזכיר לנו ש"מי שאינו איתי הוא נגדי". אמירה זו עלולה להתבלבל אם היא מצדיקה הדרה. בהקשר זה, ישוע מדבר על התכנסות יחד; הוא קורא לנאמנות שמאחדת ולא מפלגת. בקהילות שלנו, תרגום זה לפעולה דורש מחויבות שהיא גם איתנה במה שחשוב וגם ענווה באופן שבו אנו מתייחסים לאחרים.
שאלת הרוע וחירות האדם
להבין את הרוע כיום
הרוע מתבטא בצורות חדשות: אלימות מערכתית, דה-הומניזציה באמצעות טכנולוגיה, רצח אקולוגי. לגירוש השדים שישוע מבצע יש משמעות סמלית: הוא מכריז שאלוהים מתנגד לרוע בכל צורותיו. נוצרים נקראים להילחם ברשע - לא רק ברמה האישית, אלא גם ברמה החברתית: להגן על כבוד האדם, להגן על הבריאה ולהילחם באי צדק.
חירות האדם כשדה קרב
המטאפורה של הבית מזכירה לנו שחירות האדם היא לעתים קרובות שברירית. מבנים של חטא (עוני, אי שוויון, דיכוי) יכולים להשאיר אדם פגיע. לכן עלינו לפעול לקראת טרנספורמציות שימנעו את אכלוס מחדש של "הבית". זה כרוך בפוליטיקה, חינוך וטיפול פסטורלי.
הנחיות פסטורליות וליטורגיות
להטפה
- הדגש כיצד ישוע חונך את המלכות באמצעות פעולות קונקרטיות.
- הדגישו את האחריות הקהילתית: קבלו בברכה, תמכו, לא הסתפקו ב"ניקיון" סמלי.
- הימנעו מסנסציוניזם: הציבו גירוש שדים במסגרת גישה פסטורלית מרפאת, מגנה ומחנכת.
לקטכיזציה
- מציע מודולים בנושאי אבחנה, תפילה והמאבק בפיתויים עכשוויים.
- הצעת תוכניות תמיכה לאחר גיור (קבוצות אחווה, ריטריטים, התנדבות).
לחיי הסקרמנט
- להעריך את האוכריסטיה ואת הפיוס כמקומות שבהם ה"בית" מתגורר על ידי ישו.
- לקדם זמנים מיוחדים לתפילה קהילתית ולהתערבות עבור אנשים פגיעים.
עדויות עכשוויות
- קהילה מסבירת פנים לאנשים הנמצאים בשילוב מחדש: היא מראה כיצד "ניקוי" חברתי (דיור, תמיכה) ללא שילוב רוחני יכול להישאר שביר; תמיכה מקיפה (אמונה, עבודה, מערכות יחסים) מאפשרת טרנספורמציה מתמשכת.
- פרויקטים של בניית שלום בשכונות סכסוך: על ידי עבודה על כבוד ולכידות חברתית, אנו "מנטרלים" את גורמי האלימות, כמו ה"חזקים" ביותר במשל.
- תנועות נוער המחויבות לאקולוגיה: הן מגלמות את "אצבע האל" כאשר הן מגנות על הבריאה, צדק אקלימי ומשנות הרגלי צריכה.
סכנות והתאוששות
- ניצול שפה רוחנית כדי להצדיק אלימות: אסור להשתמש בקריאה "אני עמך" כדי להדיר או לדכא.
- סנסציוניזם רוחני: חיפוש אחר ניסים ואותות על חשבון מחויבות יומיומית נגד עוול.
- אינדיבידואליזם רוחני: אמונה ש"ניקוי" פנימי מספיק ללא עבודת המרה חברתית.
- אתיקה של נוכחות
לוקס י"א מזמין אותנו לאתיקה של נוכחות באופן שמאחד, משחרר ובונה. משמעות הדבר היא:
- הנוהג היומיומי של חסד; ;
- אומץ הצדק; ;
- התמדה בתפילה ובקהילה.
מילים לתפילה
הנה כמה תפילות, המותאמות לזמנים שונים: תפילה אישית, תפילה קהילתית, תפילה למען אנשים פגיעים.
תפילה לאבחנה
אדון ישוע, אתה יודע הלבבות, הענק לי את רוח התבונה. מי ייתן ואזהה את נוכחותך ולא אתטעה על ידי כוחות הפילוג. עזור לי להבחין בפירות מלכותך וללכת בנאמנות. אמן.
תפילה למען אלו הסובלים מהתעללות.
אלוהי הרוך, אתה רואה את אלה הלכודים בהתמכרות, באלימות ובפחד. בוא ושכן בליבם, הפיל את הכוחות שמשעבדים אותם, תן להם אחים ואחיות שילוו אותם, והפוך את בית חייהם למקום של שלום. דרך ישוע המשיח. אמן.
תפילה למען הקהילה
רוח הקודש, אדריכל האחדות, למד אותנו להתאסף ולא לפזר. מי ייתן ודברינו ומעשינו יהיו סימנים למלכות הקרבה, ומי ייתן וקהילתנו תהיה בית בו נקבל, נרפא ונגור. תן לנו את הכוח להיות "עם" המשיח, כדי שמאוחדים נהיה מקור לריפוי. אמן.
תפילה למען מעורבות חברתית
אדון, אדון לב האדם, עורר בנו את הרצון לתקן מבנים לא צודקים. הפוך את ידינו לכלי שלום, את מחשבותינו לכלי צדק, ואת חיינו לקורבן לכבוד כולם. מי ייתן ומלכותך תבוא דרך עבודתנו. אמן.
תפילה לגיור מתמשך
אדון ישוע, גירשת את השדים וחנכת את מלכותך. אל תאפשר לחיינו להתרוקן ולהתמלא שוב על ידי רעות גדולות יותר. בוא ושכן בנו דרך רוחך, תן לנו את משמעת התפילה, את כוח הקהילה ואת החסד של מחויבות משתנה. אמן.
קריאה פסטורלית אחרונה
הטקסט של לוקס מזכיר לנו שביאת המלכות אינה רק אירוע חד פעמי או אירוע מרהיב: זוהי תנועה מתמשכת שמנטרלת את הרוע מנשקו, משחררת שבויים ובונה חיים מלאי משמעות. כיום, הבשורה קוראת לנו לזהות את הסימנים הללו - לעתים קרובות עדינים - ולהשתתף באופן פעיל בשינוי העולם.
במונחים קונקרטיים:
- הבה נשים לב לאלה המעידים על שחרור אמיתי; ;
- בואו נשקיע בתמיכה שתהפוך המרות לבנות קיימא; ;
- הבה נדחה את השפות המפלגות ונטפח את אלו המאחדות; ;
- הבה נתחייב לצדק ולהגנה על הבריאה, המקומות שבהם שלטון האל מתעצב.
תקווה ואחריות
"אצבע האל" פעלה בעבר ופועלת גם היום, לפעמים בדרכים מפתיעות להפליא. עלינו להכיר בנוכחות המלכות ולהשתתף בה: באמצעות מעשי הרחמים שלנו, מאבקינו לצדק, נאמנותנו לתפילה ולקהילה. הבה נוודא ש"בתינו" לא יישארו ריקים לאחר ניקוי שטחי, אלא שהם מאוכלסים על ידי הרוח ועל ידי שירות לאחרים.
