בשורת ישוע המשיח על פי יוחנן הקדוש
באותו זמן,
ישוע אמר לתלמידיו:
«"אל יִנָּעַר לִבְכֶם:"
אתה מאמין באלוהים,
תאמינו גם בי.
בבית אבי,
ישנן דירות רבות; ;
אחרת, האם הייתי אומר לך:
“"אני הולך להכין לכם מקום"?
כאשר אלך להכין לכם מקום,
אחזור ואקח אותך להיות איתי.,
כך שבמקום בו אני נמצא,
גם אתה.
כדי להגיע לאן שאני הולך,
אתה יודע את הדרך.»
תומאס אמר לו:
«"אדוני, איננו יודעים לאן אתה הולך.".
איך נוכל לדעת את הדרך?»
ישוע ענה לו:
«"אני הדרך, האמת והחיים;" ;
איש אינו בא אל האב אלא דרכי.»
– הבה נלהם את דבר אלוהים.
הליכה בדרך, חיים באמת, מקבלים בברכה את החיים
כיצד דברי ישוע ביוחנן י"ד:6 הופכים למצפן פנימי ולקריאה לקשר חי עם האב.
ערב סבלו, ישוע מדבר על עזיבה, מקום מגורים ודרך הידועים לחבריו - אך נותרים מסתוריים עבור תומאס. באמירה עמוקה זו, "אני הדרך, האמת והחיים", הבשורה כולה נדלקת בסינתזה זוהרת. היא מאירה את המסע הפנימי של אלו המחפשים משמעות בקיומם, את האמת עבור אלו המפקפקים ואת החיוניות של אלו הנובלים מבחינה רוחנית. טקסט זה אינו רק להרהור: יש לחיות אותו, לגלם אותו ולתרגל אותו. הוא מסמל מעבר מ"אמונה" ל"התמדה".
- הקשר: החדר העליון, חברות פצועה והבטחה לחזרה.
- ניתוח: השם המשולש של ישוע כתנועה טריניטריאנית.
- פריסה: ללכת - לדעת - לחיות.
- יישומים: בתפילה, עבודה, מערכות יחסים וניסיונות.
- תהודות מקראיות ומסורתיות: ממשה ועד אוגוסטינוס.
- עצה מעשית: מסע מדיטטיבי בשלושה שלבים.
- אתגרים עכשוויים: אמת סובייקטיבית, נתיב מפוזר, חיים מקוטעים.
- תפילה וסיום: "הובל אותנו, אדוני".
הֶקשֵׁר
הבשורה על פי יוחנן הקדוש ממקמת את הנאום של פרק י"ד במהלך המשמר הארוך שלפני הסבל. ישוע זה עתה רחץ את רגלי תלמידיו. יהודה עזב. פטרוס זה עתה שמע את ניבוי התכחשותו המשולשת. האווירה טעונה סערה ורכות. באינטימיות פצועה זו ישוע מכריז: "אל תתנו ללבכם להיות מבוהל".«
תומאס, דמותו של המאמין שרוצה להבין לפני שהוא הולך, הופך לקול התמיהה שלנו: "אדוני, איננו יודעים לאן אתה הולך". שאלה זו פותחת את האפשרות של התגלות. ישוע מגיב לא בהוראה, אלא בגילוי עצמי: הוא לא רק מצביע על דרך, הוא מזדהה עם הדרך. הוא לא מעביר דוקטרינה, הוא מאשרר אדם.
ההקשר המיידי מדגיש מתח מהותי: מצד אחד, ההפרדה הבלתי נמנעת; מצד שני, ההבטחה לאחדות. "בית האב" אינו מעורר מקום פיזי, אלא את מלוא מערכת היחסים עם אלוהים.
יוחנן בונה את כל הבשורה שלו סביב שבע אמירות "אני הוא", תזכורת לשם שנחשף למשה בסנה הבוער. כאן, "אני הדרך, האמת והחיים" מקיף הכל: ישוע הוא בו זמנית הדרך, התוכן והסוף. הוא הגשר והיעד, המתווך והמתנה.
ניתן לקרוא קטע זה בכמה רמות: היסטוריות (ישוע מדבר לפני מותו), תיאולוגיות (התגלות הבן היחיד), מיסטיות (איחודו המתקדם של המאמין עם אלוהים) ואקזיסטנציאליות (מסע האמונה). שכבות אלו ארוגות יחד בחוט זהב: ההליכה אל האב תמיד עוברת דרך ישו.
אָנָלִיזָה
הפסוק המרכזי ("אני הדרך, האמת והחיים") בנוי סביב שלושה מונחים שאינם עומדים זה לצד זה, אלא מאוחדים באופן דינמי: הדרך מובילה אל האמת; האמת נפתחת לחיים; והחיים, המתקבלים במלואם, מובילים חזרה אל האב.
הדרךפירוש המילה היוונית "הודוס" הוא גם נתיב וגם דרך הוויה. ישוע אינו נתיב חיצוני, אלא דרך הליכה. הוא קורא לאמונה בתנועה. ללכת במשיח פירושו לאמץ את צעדי הענווה שלו, את כיוון האהבה שלו.
האמת (אלתיאה) אינה נוסחה דוקטרינלית, אלא גילוי המציאות. בישוע, הכל בא לאור: פני האב, עומק האנושות, יופי המלכות. להיות באמת אינו "להיות צודק", אלא "להישאר מחובר" למי שמדבר על מלאות.
החיים (זואי) אינה מוגבלת לביולוגיה. זוהי אנרגיה אלוהית המועברת. ישוע הוא מקורה, לא רק עדותה. החיים שהוא מציע הם חיים של יחסים, מתמשכים ותחייתיים.
שלישייה זו נפרשת כמו מפה רוחנית. הנתיב מטהר את המסע, האמת מאירה את התודעה, החיים מחדשים את הלב. יחד, הם מתארים רוחניות הוליסטית.
כאשר ישוע מוסיף "איש אינו בא אל האב אלא דרכי", הוא אינו טוען לבלעדיות פוליטית או דתית; הוא חושף מציאות אנתרופולוגית: אי אפשר להגיע לאלוהים מבלי לעבור דרך פנים, אלו של הבן.
ללכת
ללכת עם ישו פירושו קודם כל לאמץ כיוון. בעולם שבו הכל מקוטע, שבו כל אחד "הולך בדרכו שלו", הבשורה קוראת לנו ללכת יחד. הדרך אינה רק מצפן מוסרי; היא הופכת לאחדות בתנועה.
הנוצרים הראשונים נקראו "אלה שבדרך". אמונתם הוכרה כדרך חיים, לא כרשימה של אמונות. ללכת עם ישו פירושו לאמץ סגנון הליכה: איטיות, סבלנות, התמדה. פירושו גם לקבל מעקפים, שתיקות והרי הלב.
צעד קונקרטי: בכל בוקר, לפני האילוצים היומיומיים, חזרו לעצמכם בשקט, "הראו לי את דרככם." לא כדי לתכנן מראש, אלא כדי לקבל את המציאות כפי שהיא מתגלה.
לדעת
אמת, בבשורה על פי יוחנן, היא עניין של נאמנות יותר מאשר היגיון. "תדעו את האמת, והאמת תשחרר אתכם." להכיר את ישו פירושו להיכנס לגילוי הדדי: הוא מגלה את עצמו, אנחנו מגלים את עצמנו.
מימד זה מאיר את החיים האינטלקטואליים והרוחניים. האמת אינה עוד רכוש, אלא מערכת יחסים. בוויכוחים של העולם העכשווי, שבו דיסאינפורמציה וקיטוב מתפצלים, הגילוי מחדש שהאמת היא מישהו, לא משהו, מביא שלווה לתודעה.
תרגיל מעשי: קראו שוב את דברי היום מבלי לחפש תשובות, אלא תנו למשפט להדהד. קבלו בברכה את מה שהוא מאיר בפחדים או בתשוקות שלנו.
לִחיוֹת
החיים על פי ישוע מתחילים עכשיו, לא אחרי המוות. זוהי השתתפות בדינמיות של האב. הם משנים את האופן שבו אנו עובדים, סובלים ואוהבים.
חייו של ישו מתבטאים בפוריות: הם מחיים את מה שנראה עקר. כל מעשה של אהבה אמיתית משתתף בכך. מי ששומר את דבר הקודש, אפילו בכישלון, נושא זכר לתחיית המתים.
לחיות על פי ישוע זו אמנות של אחדות: ליישר קו בין גוף, נשמה ורוח. בזמנים של עייפות, פנו אל המקור: "אני החיים".
השלכות
בתחום התפילה: התבוננות במשיח כדרך פירושה להתפלל לא לברוח מהעולם, אלא ללכת בו בצורה שונה. התפילה הופכת לנשימתו של העולה לרגל, לא למקלטו של התייר הרוחני.
במקום העבודה: לחיות בכנות פירושו להיות עקבי בין מה שאתה מאמין למה שאתה עושה. אמונה נמדדת באותנטיות מקצועית, נאמנות ושמחה של עבודה שנעשתה היטב.
בתחום היחסים: קבלת פנים לחייו של ישו מאפשרת לאהוב מבלי לרכוש, לסלוח מבלי לשכוח, לנהל דיאלוג מבלי לשלוט.
בתקופות של ניסיון: ישו, הדרך, חוצה את לילותינו; תמיד יש דרך גם במקום שבו הכל נראה חסום. ה"אני הוא" שלו זורח בבהירות בניסיונות.
מָסוֹרֶת
אוגוסטינוס הקדוש מסכם זאת כך: "הלכו באדם הפנימי, כי בכם שוכנת דרך האלוהים." אוריגנס רואה באמירה המשולשת פדגוגיה: ישו לוקח אותנו ביד (דרך), פוקח את עינינו (אמת) ונותן לנו נשימה (חיים).
פרנציסקוס מאסיזי מגלם את התהליך הזה: עוני הדרך, שקיפות האמת, שמחת החיים.
הליטורגיה של פסח קוראת מחדש את יוחנן י"ד במהלך הלוויות, ומזכירה לנו שמוות פירושו להיכנס למעבר הבן. תומאס אקווינס, לבסוף, מקשר פסוק זה לשילוש הקדוש: "המשיח הוא הדרך באנושיותו, האמת באלוהותו, החיים ברוחו".«
מֶדִיטָצִיָה
שלב 1: נשום לאט ואמר: "אדון ישוע, דרך, אמת, חיים".«
שלב 2: דמיינו מסלול; לכו לעבר אור שאינכם יכולים להחזיק, אך מושך אתכם.
שלב 3: הרגישו אילו אזורים בלב שלכם רוצים להתקדם, ואילו מתנגדים.
שלב 4: קבלו את המסר הזה: "במקום שאני נמצא, גם אתם תהיו".«
שלב 5: סיימו בדממה, והפקידו את יומכם בידי נאמנותו של ישו.
אתגרים עכשוויים
בעולם רלטיביסטי, המילה "אמת" מפחידה. כולם טוענים שיש להם את האמת "שלהם". הבשורה מזמינה אותנו להתעלות מעל זה: אמת אינה רכוש, אלא איחוד.
ה"דרך" מטילה ספק בחברותינו המהירות. ישוע הולך, הוא לא רץ. דרכו כוללת הפסקות. גילוי מחדש של האיטיות הופך למעשה של אמונה.
באשר ל"חיים", הם לעתים קרובות מצטמצמים לרווחה. חיי הבשורה, לעומת זאת, מקבלים את השבריריות: הם משגשגים בנתינה.
תגובה לאתגרים אלה פירושה תרגול רוחניות מגולמת: לחשוב עם הלב, לאהוב עם אינטליגנציה, לפעול עם תקווה.
תְפִלָה
אדון ישוע,
אתה אשר אתה הדרך,
הפוך את צעדינו ההיססים לאיתנים.
במבוכי העולם, שמרו על ליבנו מכוונים אל אורו של האב.
אתה אשר האמת,
להסיר את דברינו מהשקרים,
לטהר את כוונותינו,
עורר בנו רעב לדברך.
אתה אשר החיים,
מעלה את אלה שהפחד הפיל.,
לפתוח את ידינו לרכות,
הכינו בתוכנו את משכן המלכות.
הובל אותנו, אדוני,
בעקבות השלום שלך,
עד לשמחה אינסופית,
שם האב מחכה לנו.
אָמֵן.
מַסְקָנָה
לחיות לפי דברי יוחנן י"ד:6 פירושו לאמץ דרך חיים: איתנה באמונה, שקופה באמת, ונלהבת בחיים. כל יום יכול להפוך למסע עלייה לרגל קטן, שבו כל מחווה מבטאת מסע אל האב.
אוריינטציה זו אינה רק מאמץ מוסרי; היא נובעת מחברות המוצעת. ישוע אינו אומר "אראה לכם את...", אלא "הנני". המסתורין הופך לנוכחות.
מַעֲשִׂי
- בכל בוקר: מילה מהפסוק, חוזרת על עצמה כמצפן פנימי.
- כל שבוע: מעשה אמת קונקרטי (שקיפות, נאמנות, קיום המילה).
- בכל חודש: עלייה לרגל צנועה, הליכה או דממה, ל"מסע" אמיתי.
- קרא שוב את יוחנן י"ד בתרגום שונה כדי לטעום ניואנסים חדשים.
- הצעת מחווה של חיים: ביקור, שיחת טלפון, סליחה.
- בתפילה, בקשו לא "לראות", אלא "ללכת".
- נהלו יומן "דרך-אמת-חיים" כדי לתעד את השינויים שחווים.
הפניות
- הבשורה על פי יוחנן, פרקים 13 עד 17.
- אוגוסטינוס הקדוש, דרשות על יוחנן.
- תומאס אקווינס, פירוש על הבשורה על פי יוחנן.
- בנדיקטוס ה-16, ישוע מנצרת, כרך ב'.
- פרנציסקוס מאסיזי, אזהרות.
- האפיפיור פרנציסקוס, אוונגלי גאודיום, סעיפים 266-272.
- אוריגן, תגובה על ז'אן.
- קטכיזם של הכנסייה הקתולית, סעיפים 2466-2467.
