* הקטעים הדויטרוקאנוניים (אסתר היוונית) מסומנים במקומם, אך הטקסט שלהם מופנה לסוף הספר, כמו בוולגטה.
*** פרולוג: ראה קטע ג', פרק 11, 2-12, לאחר מכן פרק 12, 1-6 ***
פרק 1
א זה היה בימי אחשוורוש, אשר מלך מהודו ועד אתיופיה על מאה עשרים ושבע מדינות.
2 בימי ישב המלך אחשוורוש על כס מלכותו בשושן הבירה.
3 בשנה השלישית למלכותו ערך משתה לכל שריו ושריו. המנהיגים של צבא הפרסים והמדים, האצילים ומושלי המחוזות התאספו בנוכחותו;
4 אז הראה לפניהם את עוצמת הוד מלכותו ואת הוד גדלותו המרהיב ימים רבים, מאה ושמונים יום.
ה וימלאו הימים ההם, ויעש המלך משתה שבעת ימים לכל העם אשר בשושן הבירה, מגדול ועד קטן, בחצר גן המלוכה.
6 מתוך וִילוֹנוֹת לבן, ירוק ותכלת היו מחוברים בחוטי בד וסגול לטבעות כסף ולעמודי שיש; מיטות זהב וכסף היו מוצבים על ריצוף של פורפיר, שיש לבן, אם הפנינה ושיש שחור.
7 משקאות הוגשו בכלי זהב בצורות שונות, ויין המלכות הוצע בשפע, הודות לנדיבותו של המלך.
8 לפי הצו, כולם שתו בלי שאיש יכריח אותם, שכן המלך ציווה על כל שרי ביתו לציית לרצונות כולם. אורחים.
ט גם המלכה ושתי ערכה משתה ל... נָשִׁים, בבית המלוכה של המלך אחשוורוש.
10 ביום השביעי, כאשר היין שם שִׂמְחָה בלב המלך ציווה את מאומן, את באזתא, את חרבונה, את בגתא, את אבתא, את זתר ואת חרכס, שבעת הסריסים אשר שירתו לפני המלך אחשוורוש.,
יא להביא לפניו את המלכה ושתי, עטורת נזר מלכותי, להראות את יופיה לעם ולאדירים, כי יפה מראה הייתה.
12 אך המלכה ושתי סירבה להיכנע לצו המלך אשר’היא קיבלה דרך הסריסים, וַיַּכְעַס הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיַּעֲרֹן אֶפְסוֹ.
13 כָּך המלך פנה אל החכמים אשר ידעו את הזמנים: - כי כך התייחסו זה לזה ענייני המלך, בפני כל בקיאי החוק והמשפט,
14 והקרובים אליו היו חרסנה, שתר, אדמתא, תרסיס, מרש, מרסנה וממוכן, שבעת שרי פרס ומדי, אשר ראו את פני המלך והיו בעלי המעמד הגבוה ביותר בממלכה.
15 » איזה חוק, הוא אמר, האם יש להעניש את המלכה ושתי על שלא ביצעה את פקודתו של המלך אחשוורוש, אותה נתן לה באמצעות הסריסים?«
16 השיב ממוכן לפני המלך והנסיכים: "המלכה ושתי לא רק עשתה עוול למלך, אלא גם גַם לכל הנסיכים ולכל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש.
17 כי מעשה המלכה יגיע ל ידע של כֹּל נָשִׁים וְגָרִימוּ לָהֶם לְבוֹז בַּעֲלֵיהֶם; יֹאמְרוּ: צִוָּה הַמֶּלֶךְ אַחַשְׁוֶרוֹשׁ לְהַבִּיא לְפָנָיו אֶת-הַמֶּלֶךְ וַשְׁתִּי, וְלֹא הָלַכָּה.
18 ומיום זה ואילך, נסיכות פרס ומדי, אשר ידעו על מעשי המלכה, שָׁם יצטט לכל שרי המלך, ו התוצאה הרבה בוז וכעס.
19 אם הדבר מוצא חן בעיני המלך, יוציא צו מלכותי ויכתב אותו בחוקי הפרסים והמדים, למען לא יופר. מֵסַב שהמלכה ושתי לא תופיע עוד לפני המלך אחשוורוש, ושהמלך ייתן את כבודה כמלכה לאחרת מי הוא יותר טוב ממנה.
20 ו כַּאֲשֵׁר צו המלך יתפרסם בכל רחבי ממלכתו העצומה, בכל רחבי נָשִׁים יכבדו את בעליהן, מגדול ועד צעיר.
21 העצה מצאה חן בעיני המלך והנסיכים, והמלך פעל כדברי ממוכן.
22 וַיְשַׁלַח מִסְפָּרִים לְכָל-מִדִּיּוֹת הַמְּלָכָה, לְמִדִּיּוּן וּלְעָם לְפִינוֹ.; הם לבשו רק כל בעל היה צריך להיות אדון בביתו ולדבר את שפת עמו.
פרק 2
1 אחרי הדברים האלה, כששכך אפו של המלך אחשוורוש, הוא זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת ההחלטה אשר נגזרה עליה.
2 וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁתַּחְתִּיו: יְבַקְשְׁאוּ לַמֶּלֶךְ בְּנוֹת בְּתוּלוֹת וְיַפִּי מַרְאֶה׃;
ג שהמלך ימנה בכל מדינות ממלכתו פקידים שיאספו את כל הנערות הצעירות, הבתולות והיפות פנים, בשושן הבירה, בבית הנשים, תחת פיקוחו של אגיוס, סריס המלך ואפוטרופוס הנשים, אשר ידאג לשירותיהן;
4 והנערה אשר תמצא חן בעיני המלך תהיה מלכה תחת ושתי." המלך אישר את העצה הזו, וכך עשה.
ה ובשושן המצודה גר יהודי בשם מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש משבט בנימין.,
ו אשר נלקח מירושלים בין הגולים אשר גלה עם יכניה מלך יהודה על ידי נבוכדנצר מלך בבל.
7 הוא גידל את אדיסה, שהיא אסתרבת דודה; כי לא היה לה אב ולא אם. הנערה הייתה יפה מראה ופנים חן; במות אביה ואמה, אימצה מרדכי לבת.
8 כאשר פורסמו צו המלך וצוו, ונערות רבות נאספו בשושן הבירה תחת פיקוחו של אגיוס, אסתר נלקח גם והביא בבית המלך, תחת פיקוחו של אגאוס, שומר הנשים.
9 הנערה הצעירה מצאה חן בעיניו וזכתה בחסדיו; הוא מיהר לספק לה את צרכיה לשירותיה ולמזונותיה, לתת לה שבע נערות צעירות שנבחרו מבית המלך, ושלח אותה עמן אל הטוב ביותר דִירָה מבית הנשים.
10 אסתר לא גילה את עמו ואת מוצאו, כי אסר עליו מרדכי לדבר על כך.
יא יום יום היה מרדכי מסתובב לפני חצר בית הנשים כדי לראות מה שלומה אסתר ואיך התייחסו אליה.
12 וכאשר הגיע עת כל נערה ללכת אל המלך אחשוורוש, לאחר שתמלא שנים עשר חדשים את אשר צו הנשים--וזה זמן טהרתן: ששת חדשים., הם טיהרו את עצמם עם שמן מור, ובמשך שישה חודשים עם תבלינים ובשמים המשמשים ביניהם נָשִׁים,—
13 וכאשר הלכה הנערה אל המלך, הותר לה לקחת עמה כל אשר חפצה, ללכת מבית הנשים אל בית המלך.
יד בערב הייתה הולכת לשם, ולמחרת בבוקר הייתה הולכת לבית הנשים השני, תחת השגחת סוסגז סריס המלך ושומר הפילגשים. לא הייתה חוזרת אל המלך אלא אם כן המלך חפץ בה ותיקרא בשמה.
15 כאשר הגיע תורו ללכת אל המלך, אסתר, בת אביחיל, דודו של מרדכי שאימץ אותה כבתו, לא ביקשה דבר מעבר למה שציין אייגוס, סריס המלך ואפוטרופוס הנשים; אבל אסתר שימח את עיני כל הרואים.
16 אסתר הובא אל המלך אחשוורוש, לבית מלכותו, בחודש העשירי, הוא חודש טבת, בשנה השביעית למלכותו.
17 המלך אהב אסתר יותר מכל נָשִׁיםוַתַּעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ חֵן וְחֶן מִכָּל הַבְּעָרוֹת וַיַּשְׁתָּ אֶת נֶגֶדֶם הַמָּלָכִית עַל רֹאשֶׁהַ וַמְמִיכָהּ תַּחַת וַשְׁתִּי׃
18 ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו, משתה אסתר, וינח את המדינות ויתן מתנות גדולות בנדיבות מלכות.
19 בפעם השנייה שנאספו הנערות, מרדכי יושב בשער המלך.
20 אסתר לא גילה את מוצאו ואת עמו, כאשר ציווה עליו מרדכי; אסתר צייתה לפקודותיו של מרדכי, בדיוק כפי שעשתה כשגידל אותה.
21 בימים ההם, כאשר מרדכי יושב בשער המלך, קצף בגתן ותרס, שני סריסיו של המלך, אשר היו שומרי הבית, ורצה לשים יד במלך אחשוורוש.
22 מרדכי שמע על המזימה והודיע למלכה אסתראשר חזר על כך למלך בשם מרדכי.
23 העובדה שנבדקה ונמצאה מְדוּיָק, שני הסריסים נתלו על עץ, ו... זֶה נכתב בספר דברי הימים, בנוכחות המלך.
פרק 3
א אחרי הדברים האלה, המלך אחשוורוש קידם את המן בן עמדתה מארץ אגג, והציב אותו על כל הנסיכים אשר היו לידו.
2 כל עבדי המלך, אשר עמדו בשערו השתחוו וישתחוו להמן כי כן צוה עליו המלך ומרדכי לא השתחווה ולא השתחווה.
3 עבדי המלך, אשר עמדו בשערו אמרו למרדכי: "מדוע אתה מפר את צו המלך?"»
4 וַיֹּאמְרוּ לוֹ יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לְרָאוֹת הַיַּעֲמֹד מרדכי בְּעַצְבוֹ כִּי גִּדָּר לָהֶם כִּי יְהוּדִי הוּא׃.
5 וירא המן כי מרדכי לא כרע ברך ולא השתחווה לו וימלא המן חמה.
ו אך בז להושיט יד במרדכי לבדו, כי נאמר לו מאיזה עם היה מרדכי; והמן חפץ להשמיד את עם מרדכי את כל היהודים אשר נמצאים בכל ממלכת אחשוורוש.
ז בחודש הראשון, הוא חודש ניסן, בשנה השתים עשרה למלך אחשוורוש, הטילו גורל לפני המן, לכל יום ולכל חודש, עד השנים עשר. חוֹדֶשׁ, שהוא חודש אדר.
ח ויאמר המן אל המלך אחשוורוש הנה עם מפוזר ויושב במדינות מלכותך אחרים עמים, בעלי חוקים שונים מאותם מכל אחרים עמים, ולא מקיימים את חוקי המלך. אין זה לטובת המלך להשאירם בשקט.
9 אם המלך מאשר, ייכתב ההזמנה להמיתם, ואשקול עשרת אלפים כּכרות כסף בידי השרים, ולהביאם אל אוצר המלך.«
י ויסר המלך את טבעתו מעל אצבעו ויתנה להמן בן אמאדתא מארץ אגג אויב היהודים;
יא ויאמר המלך אל המן הכסף נתן לך זֶה אֲנָשִׁים גַם, כדי שתוכל לעשות בו כל מה שנראה לך טוב.«
12 ויקראו מזכירי המלך בשלושה עשר לחדש הראשון, ויכתב מכתב ככל ציווי המן אל-שרי המלך, אל-משגי מדינה ומדינה, ואל-ראשי עם ועם, אל-מדינה ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כשפתו. זה היה בשם המלך אחשוורוש, אשר נכתב ונחתם הצו עם הטבעת המלכותית.
13 וַיִּשְׁלַחוּ מִדְבָרִים בְּשִׁלָחִים לְכָל-מִדְבָתַי הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמַד, וּלְהַרְגֵּחַ וְהוֹרַג אֶת-כָּל-הַיְהוּדִים, מִטָּחוֹן עַל-הַזְּקָנִים, טַבָּה וְהַמָּתָם, בְּיוֹם אֶחָד, בְּיוֹם-עֶשְׂרָה לָשְׁנַע-עֶשְׂרָה הַחוֹדש, הוּא יוֹדֶשׁ אֶת-רַשְׁכָּם.
*** ראה את נוסח הצו, פרגמנט IV, פרק 13, 1-7 ***
14 עותק של הצו, אשר היה אמור להתפרסם כחוק בכל מדינה, טופל פתוח לכל העמים, כדי שיהיו מוכנים ליום ההוא.
15 וַיֵּלַע הַמַּלְאָכִים בְּחִירָה כְּפִוָּת הַמֶּלֶךְ וְהִגִּדָּת נִתְגָּרַת בְּשׁוּשָׁן הַבִּירָה וְהָמָן יוֹשְׁבִים וּשְׁתָּה וַיַּרְשְׁעוּ רֹב בְּשׁוּשָׁן׃.
פרק 4
1 כאשר שמע מרדכי את כל אשר קרה, קרע את בגדיו, לבש שק, כיסה את ראשו של אפר; ואז הוא נכנס אל תוך העיר, משמיע גניחות מרות ורמות.
2 והוא עלה עד שער המלך, כי לא היה רשאי לאדם לבוש שק להיכנס אל שער המלך.
ג בכל מדינה, בכל מקום אשר הגיע צו המלך וצוו, היה שם היה אבל גדול בקרב היהודים; הם צמו, בכו וקוננו, ורבים ישנו בשק ואפר. מהם.
4 באו אליה שפחות אסתר וסריסיה והביאו זֶה הגיעה הבשורה, והמלכה נבהלה מאוד. היא שלחה בגדים למרדכי ללבוש, כדי שיסיר את שקו; אך הוא לא ה- הוא לא קיבל.
5 לאחר מכן אסתר, לאחר שקרא לאתך, שני סריסים שהמלך הציב בקרבתה, הטילו עליו’לָלֶכֶת שאל את מרדכי מה זה היה והיכן הוא צַעַר.
ו עתה הלך אל מרדכי, מי עמד בכיכר העיר, מול שער המלך;
7 ויגד לו מרדכי את כל אשר אירע לו ואת סכום הכסף אשר הבטיח המן לשקול לאוצר המלך תמורת טבח היהודים.
8 הוא גם נתן לו עותק של הצו שפורסם בשושן להשמדתם, כדי שהוא ה- הראה ל אסתרהוא למד כֹּל, וציווה עליו ללכת אל המלך להתחנן לפניו ולבקש ממנו חֶסֶד עבור עמו.
*** ראה את דרשו של מרדכי אל אסתר, קטע VI, פרק 15, 1-3 ***
9 בא אתך ודיווח ל אסתר דבריו של מרדכי.
10 אסתר נתן לאת'ך את הפקודה ללָלֶכֶת אמור למרדכי:
יא "כל עבדי המלך ועמי מדינותיו יודעים כי כל אדם, איש או אישה, אשר יבוא לחצר הפנימית של המלך מבלי שייקרא, דינו מוות בלבד, אלא אם כן יושיט המלך את שרביט הזהב שלו ויחיה אותו. ואני לא נקראתי ללכת אל המלך שלושים יום."»
12 וַיַּגִּידוּ דְבָרַי אֶסְתֶר לְמָרְדְכַי׃,
13 הוא ענה: "אל תחשוב לעצמך שתמלט" לְבַד של כל היהודים, כי אתה בבית המלך.
יד כי אם תשתוק עכשיו, יבוא עזרה וישועה ליהודים ממקום אחר, ואתה ובית אביך תאבדו. ומי יודע, אם לא לעת כזאת הגעת למלכותך.«
15 אסתר הוא ענה למרדכי:
טז "לך אסף את כל היהודים אשר בשושן וצום עלי לא תאכל ולא תשתה שלשת ימים לא לילה ולא יומם וגם אני אצום כמוהם ושפחותיי ואז אלך אל המלך בניגוד לחוק ואם אמות, אמות".»
17 הלך מרדכי ועשה את כל מה שציוותה עליו אסתר.
*** ראה את תפילת מרדכי ואסתר, פרגמנט ה', פרק 13, 8-18 ואז פרק 14, 1-19 ***
פרק 5
*** ראה תיאור נוסף של ביקורה של אסתר אצל אחשוורוש, פרגמנט ז', פרק ט"ו, ד'-יט ***
1 ביום השלישי, אסתר וַיֵּלַשׁ אֶת-בְּלַדָּתוֹ הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בַּחֲצָר הַפְּנִימָה שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ, מִפְנֵי מִשְׁכָּת הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל-כִּסְאוֹ הַמָּלֶךְ, בַּחֲדָת הַמֶּלֶךְ, מִפְנֵי פֶּנֶת הַהֲרָכָה
2 כאשר ראה המלך את המלכה אסתר כשהיא עומדת בחצר, היא מצאה חן בעיניו, והמלך נטה אליה אסתר שרביט הזהב שהחזיק בידו. אסתרכשהתקרב, הוא נגע בקצה השרביט.
ג ויאמר לה המלך, מה-האשמת, מלכה? אסתרומה אתה מבקש? אפילו אם זה היה חצי הממלכה, זה היה נתון לך.
4 אסתר וַיֹּאמֶר: "אִם עַל־הַמֶּלֶךְ יָדַע, יָבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל־הַמַּשְׁתָּה אֲשֶׁר הַכְּרִינִי לוֹ".
5 אמר המלך: "בואו נלך שִׂיחָה אמן מיד, כדי לעשות את מה שאמר אסתר.«
הלך המלך עם המן אל המשתה אשר הכינה אסתר.
ו במשתה היין אמר המלך לאסתר מה בקשתך תיענן לך מה בקשתך אפילו חצי הממלכה תהיה לך»
7 אסתר ענה ואמר: "הנה בקשתי ומשאלתי:
8 אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם טוב המלך למלא את בקשתי ולמלא את חפצי, יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אתן למלך את שאלתו.«
ט ויצא המן ביום ההוא שמח ושמח וכאשר ראה את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זז לפניו ויימלא אף על מרדכי.
10 המן התאפק וילך הביתה ושלח לקרוא לחבריו ולזרז אשתו,
יא ויספר להם המן על גודל עושרו, על מספר בניו הרב ועל המעמד הגבוה אשר העניק לו המלך, והעלה אותו מעל שריו ועבדיו.
12 "אני אפילו היחיד", הוסיף, "שהמלכה אסתר התקבלתי עם המלך לסעודה שהכינה, ואני מוזמן שוב לביתה מחר עם המלך.
13 אך כל זה לא די לי, כל עוד אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.«
יד זרז אשתו וכל רעיו אמרו לו: "הכן עץ חמישים אמה בגובה, ובבוקר בקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי, ולך בשמחה אל המשתה עם המלך." העצה הזאת מצאה חן בעיני המן, והוא הכין את עץ העץ.
פרק 6
1 באותו לילה, המלך, שלא הצליח לישון, הביא לו את ספר דברי הימים, דברי הימיםזה נקרא בקול רם לפני המלך.
2 ויימצא דבר הגילוי אשר גילה מרדכי על בגתן ותרז שני סריסיו של המלך, שומרי הבית, אשר רצו לשים יד במלך אחשוורוש.
3 ויאמר המלך: "איזה כבוד וכבוד ניתן למרדכי על כך?" ענו עבדי המלך אשר היו שם בקרבתו: "לא קיבל כלום".
4 ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לשאל מן המלך לעשות לתלות את מרדכי על הגרדום שהכין לו.
5 ענו לו עבדי המלך: "המן הוא העומד בחצר", ויאמר המלך: "יבוא!"»
6 ויבוא המן ויאמר אליו המלך מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ לכבדו ויאמר המן לעצמו את מי חפץ המלך לכבד יותר ממני»
7 ויאמר המן אל המלך כי האיש אשר המלך חפץ לכבדו,
8. יש לקחת גלימת מלכות, אשר לבש המלך, יחד עם סוס עליו רכב המלך ועל ראשו מונח כתר מלכותי.,
9. תנו את הבגד הזה ואת הסוס הזה לאחד מפקידי המלך הראשיים, לאחר מכן הלבישו את האיש שהמלך חפץ לכבד, הובילו אותו על סוסו בכיכר העיר וצעקו לפניו: "כך עושים לאיש שהמלך חפץ לכבד!"«
10 ויאמר המלך אל המן קח את הבגד ואת הסוס בבקשה כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תשכח דבר אשר אמרת׃»
יא המן לקח את הבגד ואת הסוס, הלביש את מרדכי, והוביל אותו על הסוס דרך כיכר העיר, וקרא לפניו לאמור: "ככה עושים לאיש אשר המלך חפץ לכבד".»
12 מרדכי שב אל שער המלך, והמן מיהר ללכת. ללכת בבית, הוא היה שומם וראשו היה מכוסה רעלה.
13 המן סיפר לאשתו זרז ולכל רעיו את כל אשר אירע לו, ויאמרו אליו חכמיו ואשתו זרז אם מרדכי אשר החלת ליפול לפניו מוצאו היהודי, לא תוכל... שׁוּם דָבָר נגדו, אבל בוודאי תיכנעו לו.«
14 בעודם מדברים אליו, באו סריסיו של המלך ולקחו את המן במהירות אל המשתה אשר הכינה אסתר.
פרק 7
1 המלך והמן הלכו למשתה של אסתר.
2 ביום השני הזה, אמר המלך שוב ל אסתר, כאשר אחד היה במשתה היין: "מה בקשתך, אסתר המלכה? היא תינתן לך. מה חפצתך? אפילו חצי הממלכה, לך תהיה."»
3 המלכה אסתר ענה: "אם מצאתי חן בעיניך המלך, ואם המלך מצא טוב, תן לי את חיי. זאת בקשתי." להעניק את זה לעמי: זאת חפצי.
4 כי נמכרנו אני ועמי להשמדה, לשחיטה ולהשמדה. אילו נמכרנו לעבדות, אשתוק; אך עַכשָׁיו, המדכא אינו יכול לפצות על הנזק שנגרם למלך.«
ה ויאמר המלך אחשוורוש אל אסתר המלכה לאמר מי האיש הזה, ואיפה הוא אשר ליבו כופה אותו לעשות זאת»
6 אסתר ענה: "הצורר, האויב, הוא המן, האיש הרשע ההוא!" המן נתקף אימה בנוכחות המלך והמלכה.
7 המלך, בכעסו, עמד ועזב סעודת היין ללכת בגן הארמון; והמן נשאר לשאול תודה ל חיים עבור המלכה אסתרכי הוא ראה בבירור כי, ככל שהדבר היה נוגע למלך, נפילתו מובטחת.
8 כאשר חזר המלך מגן הארמון אל אולם משתה היין, הוא חי אמן WHO השתחווה על המיטה אשר עליה שכבה אסתר; והמלך אמר: "מה! האם הוא יחלל את המלכה בביתי, בארמון?" בְּקוֹשִׁי מִפִּי הַמֶּלֶךְ כִּי כִסְווּ אֶת-פְּנֵי הָמָן.
9 ויאמר חרבונה אחד הסריסים אל המלך הנה הגרדום אשר הכין המן למרדכי אשר דיבר למען המלך עומד בבית המן וגובהו חמישים אמה ויאמר המלך יתלו עליו אמן! «"«
10 וַיַּתְּלוּ אֶת־הָמָן עַל־הַגָּרוֹם אֲשֶׁר הִכִּין לְמָרְדְכַי וַיַּשְׁכֶּה אֶפֶן־הַמֶּלֶךְ׃.
פרק 8
1 באותו יום נתן המלך אחשוורוש למלכה אסתר בית המן, אויב היהודים, ויעמד מרדכי לפני המלך, כי אסתר הבהיר לה מה הוא משמעות עבורה.
2 ויסר המלך את טבעת החותם שלו אשר לקח מאת המן ויתנה למרדכי אסתר מרדכי התמנה על בית המן.
3 הבא אסתר דיברה שוב בנוכחות המלך; היא הטילה את עצמה לרגליו, התחננה לפניו בדמעות שיסיר את עצמה ההשפעות של את רשעות המן, את ארץ אגג, ואת התוכניות שגיבש נגד היהודים.
4 המלך הושיט את שרביט הזהב אל אסתראשר קם ועמד לפני המלך.
5 "אם טוב המלך," אמרה, "ואם מצאתי חן בעיניו, אם הדבר נראה טוב בעיני המלך, ואם אני מוצאת חן בעיניו, ייכתב מכתב לביטול המכתבים אשר חשב המן בן אמאדתא מארץ אגג, אשר כתב על ידו, להשמיד את היהודים אשר בכל מדינות המלך.".
6 כי איך אוכל לראות את האסון אשר יבוא על עמי, ואיך אוכל לראות את חורבן צאצאיי?«
7 ויאמר המלך אחשוורוש אל המלכה אסתר ולמרדכי היהודי: "הנה נתתי ל אסתר בית המן, והוא נתלה על העץ על אשר פשט את ידו על היהודים.
ח אתה, כתוב בעד היהודים כרצונך, בשם המלך, וחתום אותו בחותם המלך; כי מכתב שנכתב בשם המלך וחתום בחותם המלך, אינו ניתן לביטול.«
ט וַיִּקְרָאוּ אֶת-סְפָּרֵי הַמֶּלֶךְ בְּעֶשְׁרִים וְשָׁלֹשׁ לַחֹדֶשׁ הוּא יוֹם סִיוָן וַיִּכְתַּבְרוּ מִדְכַי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדְכַי אֶל-הַיְהוּדִים, הַסַּפָּרִים, הַפְּחָדִים וְסַפָּרֵי הַמִּדְבָרִים, שֶׁבַע עֶשְׂרִים וְמֵאָה הַמִּדְבָרִים. ממוקם מהודו ועד אתיופיה, לכל מחוז לפי כתבו, לכל עם לפי שפתו, וליהודים לפי כתבם ולפי שפתם.
10 כתבו בשם המלך אחשוורוש וחתמו אותו בטבעת המלוכה. את המכתבים שלחו שליחים רכובים על סוסים מחוות הרועים. של המלך.
11 דרך מכתבים אלה, המלך התיר ליהודים, בכל עיר שבה יהיו, להתאסף ולהגן על נפשם, להשמיד, להרוג ולהמית, יחד עם ילדיהם הקטנים ונשותיהם, את חיילי כל עם ומדינה אשר תקפו אותם, ולמסור את רכושם לבזוז.,
12 וזה ביום אחד, בכל מדינות המלך אחשוורוש, השלושה עשר יְוֹם של החודש השנים עשר, שהוא חודש אדר.
*** ראה את נוסח הצו, פרגמנט ח', פרק 16, 1-24. ***
13 עותק של הצו, אשר היה אמור להתפרסם כחוק בכל מדינה, טופל פתוח לכל העמים, כדי שהיהודים יהיו מוכנים באותו יום לנקום באויביהם.
14 מִיָד השליחים, רכובים על סוסי מדינה, יצאו לדרך בחיפזון רב, לפי פקודת המלך.
הצו פורסם גם בסוסה, הבירה.
15 ויצא מרדכי מלפני המלך לבוש בגדי תכלת ולבן, כתר זהב גדול וכתרת שושן וארגמן, והעיר שושן שמחה בתרועות שמחה.
16 ליהודים לא היה דבר מלבד אושר ושמחה, צהלה ותהילה.
17 בכל מדינה ובכל עיר, בכל מקום אשר הגיע צו המלך וצוותו, היו [אספקה] ליהודים שִׂמְחָה ושמחה, משתה וחגיגות. ואנשים רבים מגויי הארץ הפכו ליהודים, כי פחד היהודים נפל עליהם.
פרק 9
1 בשנים עשר הוא חודש אדר, בשלושה עשר יום לחודש, כאשר היה עלינו לבצע את צו המלך ואת צוו, ביום אשר קיוו אויבי היהודים לשלוט בהם, היה ההפך, והיהודים שלטו באויביהם.
2 וַיִּקְהֲבוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל-מַלְכָּה אַחַשְׁוֵרוֹשׁ לְהַגִּיד אֶת-מַחְפָּרֵי הַשְׁמָדָם, וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לְעָמֹד מִפְּנֵיהֶם כִּי פָשָׁה הַפְּגָדִים אֲשֶׁר הִפְשָׁט בְּכָל-הָעָמִים׃.
3 כל שרי המדינות, הראטרפים, המושלים ופקידי המלך תמכו ביהודים, כי פחדו מפני מרדכי.
ד כי מרדכי היה אדיר בבית המלך, ותצא שמה בכל המדינות, כי האיש הזה, מרדכי, הלך וגדל.
ה וַיַּכְתָּ הַיּוֹדִים אֶת־כָּל־אוֹיְבֵיהֶם בַּחֶרֶב; זה היה טבח והרס; הם התייחסו לאלה שהיו עוינים להם כרצונם.
ו בשושן הבירה הרגו היהודים וגרמו למותם של חמש מאות איש.,
7 והם הרגו את פרסנדתא, את דלפון ואת אספתא,
8 פורתא, אדליה, ארידאתא,
9 פרמסטה, אריסאי, ארידאי ויזאתא,
10 עשרת בני המן בן אמאדתא אויב היהודים, אך לא שלחו יד על הביזה.
11 באותו היום נודע למלך מספר ההרוגים בשושן הבירה.
יב ויאמר המלך אל המלכה אסתר: "היהודים הרגו והשמידו בשושן הבירה חמש מאות איש ואת עשרת בני המן, מה לא עשו בשאר מדינות המלך? מה בקשתך תינתן לך, מה משאלתך תמלא".»
13 אסתר ענה: "אם המלך מאשר, תנו ליהודים אשר הם אל שושן לעשות עוד מחר כגזרת היום, ותלו את עשרת בני המן על הגרדום.«
יד ויצוה המלך לעשות כן, והצו פורסם בשושן, ועשרת בני המן נתלו.,
15 והיהודים אשר היו וַיָּסְפוּ בְּשׁוּשָׁן בַּיּוֹם אַרְבָּעָה עֶשְׂרָה לִחֹדֶשׁ אֶדֶר וַיַּרְגוּ בְּשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאָה אִישׁ וְלֹא שִׁמָּה בְּבָזָל׃.
טז היהודים האחרים אשר היו במחוזות המלך התאספו יחד כדי להגן על נפשם ועל לְקַבֵּל וְהִתְנַחְתְּם אוֹיְבֵיהֶם בְּשָׁלוֹם וְהִרְגוּ שִׁבְעִים וְחַמָּה אֶלֶף מִמָּה שֶׁהִתְעַנְגוּ אֶת־הַבְּזָל לֹא שִׁמְשִׁים יָדָם.
17 הדברים האלה קרו יום שלושה עשר לחודש אדר. היהודים בארבעה עשר נחו, והפכו אותו ליום משתה ושמחה.
18 היהודים אשר היו בשושן, לאחר שנאספו בימים שלושה עשר ובימים ארבעה עשר, נחו בחמישה עשר, והפכו אותו ליום משתה ושמחה.
19 לכן חוגגים יהודי השדה, היושבים בערים הבלתי מוקפות, את ארבעה עשר לחודש אדר כיום שמחה, משתה וחגיגה, ושולחים מנות איש לרעהו.
20 ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח מכתבים אל כל היהודים בכל מדינות המלך אחשוורוש, מקרוב ועד רחוק.,
21 לצוות אותם לחגוג בכל שנה את הארבעה עשר ואת החמישה עשר לחודש אדר.,
22 כימים שבהם הם השיגו להיות שְׁמֹאל במנוחה מאויביהם, ובחודש שבו הפך עצבם לשמחה ואבלם ליום חגיגה; אז היינו צריכים להפוך את הימים האלה לימי משתה ושמחה, שבהם שולחים מנות זה לזה, היכן הפצה תרומות לעניים.
23 היהודים אימצו לשימוש, מה שכבר התחילו לעשות ומה כתב להם מרדכי.
24 כי המן בן אמן מארץ אגג, אויב כל היהודים, זמם על היהודים להשמידם, והוא הטיל את הגורל להשמידם ולהשמידם.
25 אבל אסתר לאחר שהופיע בפני המלך, הוא ציווה בכתב שהמכות יחזרו אל ראשה.’אמן את המזימה הרעה שרקם נגד היהודים, ותלו אותו על הגרדום עם בניו.
26 לכן נקראו הימים ההם פורים, משם פור. לפי כל תוכן האיגרת הזאת, לפי מה שראו ומה שקרה להם.,
27 היהודים ייסדו ואימצו לעצמם, לצאצאיהם ולכל מי שיצטרף אליהם, מִנְהָג בלתי חוזר לחגוג את שני הימים הללו מדי שנה, בהתאם לטקס שנקבע ובזמן שנקבע.
28 את הימים האלה זכרו ויחגגו מדור לדור בכל משפחה בכל מדינה ובכל עיר וימי הפורים האלה לא יבטלו לעולם בקרב היהודים ולא ימוות זכרם בדורותיהם.
29 המלכה אסתר, בת אביחיל, והיהודי מרדכי כתב שנית, באופן דחוף ביותר, לאשר את המכתב הזה על אודות הפורים.
30 נשלחו איגרות לכל היהודים ב-127 מדינות ממלכת אחשוורוש: דברי שלום ונאמנות,
31 וההמלצה לשמור את ימי הפורים האלה בזמן שנקבע, כמו היהודי מרדכי והמלכה אסתר ה- הקימו לעצמם, וכפי שהקימו אותם לעצמם ולצאצאיהם, בצום ובקינה.
לב וַיַּקְנַת פִּוָּת אֶסְתֶר אֶת-מַעֲבָדֵי פוּרִים אֵלֶּה וַיִּכְתָּב בַּסֵּפֶר׃.
פרק 10
1 המלך אחשוורוש קבע מס ביבשת ובאיי הים.
2 כל דברי כוחו ומעלליו, ופרטי גדולתו אשר העלה המלך את מרדכי, הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס
3 עבור מרדכי היהודי היה ראש ממשלת המלך אחשוורוש, נחשב באותו הזמן בין היהודים, אהוב על ידי ריבוי אחיו, מחפש את טובת עמו ומדבר למען אושר כל גזעו.
הטקסט העברי מסתיים כאן.
קטעים נוספים נשמרו רק בגרסה היוונית
א' - סיכום הספר: מרדכי מכיר בהתגשמות החלום שאלוהים חנן אותו. (פרק י', ד'-יג)
4 ויאמר מרדכי: "אלוהים הוא אשר עשה את כל אלה!"
5 אני אכן זוכר את החלום שחלמתי על כך; אין זכר של החזון לא נשאר ללא הישג:
6. המעיין הקטן שהפך לנהר, והאור שהופיע, והשמש, ומסת המים. הנהר הוא אסתראשר המלך לקח לו לאישה והפך אותה למלכה.
7 שני הדרקונים הם אני והמן.
ח הגויים הם אלה אשר התאספו יחד להשמיד את שם היהודים;
ט וַיִּצְעַק עַמִּי יִשְׂרָאֵל אֶל־הָאֱלֹהִים וַיְנָשָׁע וַיְהִיל יְהוָה אֶת־עַמּוֹ וַיְצִיעַנוּ מִכָּל־הָרָעוֹת הַזֶּה וַיַּעֲשֶׂה אֱלֹהִים נִסִּים וּמַפְתָּאוֹת גְּדוֹלִים אֲשֶׁר לֹא־הָיוּ כָּמָה בַּגּוֹיִם׃.
10 לשם כך הכין שני גורלות: אחד לעם האלוהים ואחד לכל הגויים.
יא ושני הגורלות האלה באו בשעה, בזמן וביום הדין, מְסוּמָן לפני אלוהים עבור כל העמים.
12 וַיִּזְכֹר אֱלֹהִים אֶת-עַמּוֹ וַיַּצְדַּק אֶת-נַחֲלָתוֹ.
13 וימים אלה לחודש אדר, ארבעה עשר וחמישה עשר לחודש הזה, יהיו מְפוּרסָם על ידם בקהל, בשמחה ובשמחה לפני אלוהים, לדורות, עד עולם, בישראל עמו.«
II - המשך לגרסה היוונית. (פרק 11, 1)
פרק 11
1 בשנה הרביעית למלכותם של תלמי וקליאופטרה, דוסיתיאוס, שטען שהוא כהן ומגזע הלוויים, ותלמי בנו, הביאו את המכתב הזה מהפרוראי, שלטענתם היה אותנטי ותורגם על ידי ליסימכוס בן תלמי, תוֹשָׁב בירושלים.
ג - חלומו של מרדכי, חסדיו בחצר, שנאתו של המן. (פרק יא, ב - פרק יב, ו) פרולוג.
2 בשנה השנייה למלכות אחשוורוש המלך הגדול, ביום הראשון לחודש ניסן, חלם מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש משבט בנימין.
3 הוא היה יהודי שחי בעיר שושן, איש מפורסם וחבר בחצר המלך.
4 הוא היה בין הגולים אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל מירושלים יחד עם יכניה מלך יהודה.
5 כך חלם: פתאום שמענו קולות, רעש גדול ורעם; הארץ רעדה וזעזעה.
6 אז לפתע התקדמו שני דרקונים גדולים, שניהם מוכנים לקרב.
7 וַיַּקְרוּ קְרַעָה גְדוֹלָה, וּבְקוֹלָם כָּל־הַגּוֹיִם התכוננו למלחמה, לִהְלָחֵם בְּעַם צַדִּיקִים.
8 ופתאום היה יום חושך ואפלה, והייתה מצוקה וצרה ואימה גדולה על הארץ.
9 כל העם הצדיק, ירא לו כֹּל החולות, היה בסערה והתכונן לכישלון.
10 וַיִּקְעוּ אֶל-הָאֱלֹהִים, וּבְקְעָקָתָם הִתְהִיר כְּמַעְיָן קַטָן, מִמֶּנּוּ יָצֵא נָהָר גָדָל, מַעֲבָר מַיִם.
11 האור והשמש זרחו; אלו שהיו בשפלה נישאו, ואכלו את אלו שבכבוד.
12 ויקיצה מרדכי מן החלום ורא את אשר גמר אלוהים לעשות, ויחזק בו חזק. חָמוּר במחשבותיו, ועד רדת הלילה, הוא עשה כל מאמץ להבין זאת.
פרק 12
1 מרדכי נשאר בחצר, עם בגתן ותרס, שני סריסיו של המלך, אשר שמרו על שער הבית.
2 וידע את מחשבותיהם והבין את זמנם, וידע כי כוונתם לשים יד על המלך אחשוורוש, והודיע למלך.
3 הוא חקר את שני הסריסים, ולאחר שהודויהם שלח אותם להוצאה להורג.
4 המלך כתב זאת ב דברי הימים את אשר קרה, וגם מרדכי תיעד את זכרו בכתב.
5 והמלך ציווה עליו לתפקיד בארמון, ונתן לו מתנות עבורו הוֹקָעָה.
ו והמן בן אמאדתא האגגי היה נכבד מאוד בעיני המלך, והוא חפץ להשמיד את מרדכי ואת עמו בגלל שני סריסיו של המלך.
ד' - צו אחשוורוש להשמדת היהודים (פרק י"ג, א'-ז'). יקרא לאחר פרק ג', י"ג.
פרק 13
1 הנה עותק של מכתב זה:
»"אחשוורוש המלך הגדול מצווה את הסאטרפים והמושלים של מאה עשרים ושבע מדינות, מהודו ועד אתיופיה, הכפופים לפקודותיו:
2 "למרות שאני מפקד על מספר רב מאוד של עמים וכבשתי את כל העולם, אני רוצה, לא לנצל לרעה את כוחי כדי להתגאות, אלא, באמצעות ממשלה שתמיד תהיה רחומה ועדינה, להבטיח ללא הרף לנתיניי חיים נקיים מצרות; ובאמצעות מתן שלווה וביטחון לממלכתי עד גבולותיה הרחוקים ביותר, לגרום לה לשגשג שוב." שָׁלוֹם יקר לכל בני התמותה.
3 שאלתי את יועציי כיצד ניתן להגשים את כוונותיי. אחד מהם, המן שמו, המצטיין בנו בחוכמה, הידוע במסירותו הבלתי מעורערת ובנאמנותו התמידית, והוא השני בממלכה.,
4 הבהיר לי שיש עם רשע, מעורב עם כל השבטים אשר על פני האדמה, המתנגד לכל העמים בשם חוקיהם, ובז ללא הרף למצוות מלכים, כדי למנוע את ההרמוניה המושלמת של האימפריה שאנו שולטים בה.
5 לכן, לאחר שנודע לנו כי עם יחיד זה, הנמצא בסתירה מתמדת לכלל האנושות, המפריד את עצמו מהם בשל טבעם המוזר של חוקיו, ואינו נוטה לאינטרסים שלנו, מבצע מעשים חריגים ביותר ובכך מעכב את שגשוגה של הממלכה,
6 ציווינו כי אלו המיועדים לך במכתבי המן, הממונה על העניינים וה מכובד כאבינו השני, מי ייתן וכולם, עם נשים וילדים, יושמדו לחלוטין בחרב אויביהם, ללא כל רחמים או חנינה, ביום ארבעה עשר לחודש השנים עשר., החודש של אדר, של השנה הנוכחית;
7 כדי שאנשים אלה, שבעבר וגם עכשיו היו עוינים, ירדו באותו היום, במוות אלים, לגיהינום, יוכלו להעניק לעניינינו בעתיד שגשוג ושלום מושלמים.
ה' - תפילות אסתר ומרדכי (פרקים יג, ח' - פרק יד, יט). לקריאה לאחר פרק ד, יז.
8 וַיַּתְפַּלֵּל מָרְדְכַי אֶל־יְהוָה וַיִּזְכֹר אֶת־כָל־מַעֲשָׂיו׃.
9 הוא אמר:
»"אדוני, אדוני מלך כול יכול, הכל נתון לכוחותיך, ואין איש אשר יעמוד בדרכך, אם החלטת להושיע את ישראל.".
10 אתה עשית את השמים ואת הארץ ואת כל הפלאות אשר תחת השמים.
11 אתה אדון כל הדברים ואין איש לעמוד בפניך, יהוה!
12 את כל ידעת וידעת כי לא חוצפה ולא גאווה ולא כל תשוקת כבוד פעלתי בכך שלא השתחווה לפני המן הגאה,
13 כי בשמחה, למען ישועת ישראל, אהיה מוכן לנשק את העקבות אוֹתוֹ עם צעדיו.
14 אך עשיתי זאת למען לא אעריך את כבוד האדם מעל לכבוד הראוי לאלהיי; לְעוֹלָם לֹא לא אשתחווה לפני אף אחד מלבדך, אדוני, ולא מתוך גאווה אפעל כך.
15 עתה, אדוני שֶׁלִי אלוהים ו שֶׁלִי מלך, אלוהי אברהם, רחם על עמך כי אויבינו הם נועצים בנו מבטים בכוונה להשמיד אותנו ורוצים להרוס את המורשת העתיקה שלכם.
טז אַל תִּבְזוּ אֶת נְחֻלְּתֶךָ אֲשֶׁר גַּלְתָּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמַע תְּפִלָּתִי׃
17 חן את נחלתך והפוך את אבלנו לשמחה, למען נחיה ונשבח את שמך ה', ולא נחריש את משבחיך.«
18 גם כל ישראל צעק אל ה' שֶׁל כֹּל כוחם; כי המוות היה לנגד עיניהם.
פרק 14
1 המלכה אסתר גַם, מַרגִישׁ כשהיא נתונה בסכנת מוות קיצונית, היא פנתה אל אלוהים.
2 היא השאירה מאחור את בגדיה המפוארים, לבשה בגדי ייסורים ואבל; במקום בשמיה היקרים כיסתה את ראשה באפר ובאבק, נגעלה קשות בגופה, ותלשה את שערה ומילאה את כל המקומות שבהם נהגה להתפנק. שִׂמְחָה.
ג ותפנה את התפילה הזאת אל יהוה אלוהי ישראל:
»"אדוני, אשר אתה מלכנו לבדו, עזור לי בשממנותי, אשר אין לי עזרה אחרת מלבדך;
4 על הסכנה המאיימת עליי, אני נוגע בה כְּבָר עם הידיים שלי.
5 למדתי מילדותי, בתוך שבט אבי, כי אתה ה' בחרת בישראל מכל הגויים, ובאבותינו מכל אבותיהם שֶׁלְךָ ירושה עולם, וכי קיימה את כל הבטחותיך להם.
ו ועתה חטאנו לפניך ומסרת אותנו ביד אויבינו.,
7 כי השתחווינו לאלוהיהם. צדיק אתה ה'.
8 ועכשיו, זה כבר לא מספיק להם לִשְׁקוֹל עלינו שעבוד מר, אך הם שמו את ידיהם בידי אליליהם,
9 עבור להישבע שבועה’לַבְטֵל חֻקּוֹת פִּיךָ, לְהַחֲרִיד נַחֲלָתֶךָ, לְהַדְקֵשׁ מְהַלְּךָ, לְכַבֶּה אֶת-כָּבוֹד הַמִּקְדָּשֶׁךָ ומזְבְחֶךָ.,
10 למען ייפתח פי הגויים, ל להשכיר את כוחם של אלילים ולחגוג לנצח מלך בשר.
11 אל תיתן יהוה שרביטו לאין, למען לא ילעגו על חורבנו; אלא הפנה עליהם את זממתם והעמיד מופת למי ששחרר את זעמו עלינו בראשונה.
12 זכור מאיתנו, אדוני; התגלה בך זֶה בעת צרותינו, תן לי אומץ, מלך האלים ושליט כל הכוח!
13 שים דברי חכמה על שפתי לפני אריה, והפנה את לבו לשנאת אויבנו למען יאבד, וכל אשר להם רגשות כמוהם.
14 אך הושיעו אותנו בידך ועזרו לי כי לבדי אנכי ואין לי מלבדך ה' ואתה יודע את הכל,
15 וְאַתָּה יָדַע כִּי שָׁנָא אֶת-הַדָּר שֶׁל רָשָׁעִים כִּי-אֶת-מִשְׁכָּבַת עֲרָלִים וְכָל-נָכְרִי אֲנִי.
16 אתה יודע באיזה אילוץ אני נתון, אתה יודע שאני מתעב את סמל ההתעלות שלי, שהוא מוּנָח על ראשי בימים שחייבים אותי להיראות; אני מתעב אותו כמו בד מלוכלך, ואני לא לובש אותו בימים שאוכל לבלות בבידוד.
17 מעולם לא אכלה עבדך על שולחנו של המן, ולא הקדישה דעת רבה למשתה המלך, ולא שתתה יין נסכים.
18 מעולם, מיום שהבאתי הנה ועד עכשיו, לא טעם עבדך שִׂמְחָהאם לא בך ה' אלהים אלהי אברהם
19 אלוהים, אשר עליון בכוח, שמע תפילת חסרי הכוח אַחֵר תקווה; הצילנו מידי רשעים והצילני מצרותי!«
ו - דבריו של מרדכי לאסתר (פרק טו, 1-3). לקריאה לאחר פרק ד, 8.
פרק 15
1 הוא שלח הודעה אל אסתר לבוא לפני המלך, כדי להפנות אליו תחינה בעד עמו ועל ארצו.
2 » זכרו, אוֹתוֹ הוא אמר, "ימי השפלתך", ו איך ניזונתם בידי כי המן הראשון אחרי המלך דיבר עלינו לאבדוננו.
3 ואתה, קרא אל ה' ודבר בעדנו אל המלך; הושיע אותנו ממוות.«
ז' - אסתר אצל המלך (פרק טו, ד'-יט). יש לקרוא בתחילת פרק ה'.
4 ביום השלישי, לאחר שסיים את תפילתו, אסתר הסיר את בגדי החרטה שלו ולבש הקישוטים של כבודו.
5 בכל הדר ופאר לבושה, לאחר שפנתה אל אלוהים, הפוסק והמושיע של הכל, לקחה עמה את שני הדברים הבאים של שימוש.
6 היא נשענה על אחד מהם כאילו בקושי יכלה לשאת את גופה העדין;
7 השנייה הלכה בעקבותיה, מרימה את שמלתה הארוכה של המאהבת שלו.
8 זו, סמוקה כולה מזוהר יופיה העוצמתי, הייתה בעלת פנים עליזות ואווירת חן; אך פחד אחז בליבה.
9 וַיַּעֲבַרְתָּ אֶת־כָּל־הַשָּׁעָרִים וַתַּצְמַע לִפְנֵי־הַמֶּלֶךְ׃. אֲחַשׁוֵרוֹשׁ ישב על כס מלכותו, מקושט בכל אותות הוד מלכותו, כולו נוצץ בזהב ובאבנים יקרות; הוֹפָעָה זה היה נורא.
10 כאשר הרים את ראשו, קורן מתפארת, והטיל מבט זוהר של כעס, התעלפה המלכה, שינתה את צבעה ונשענה על כתפו של המשרת שהלך לפניה. הִיא.
יא אז הפך אלוהים את אפו של המלך לעדינות; בדאגה, הוא קפץ מכסאו ותמך אסתר בזרועותיו, עד שהחזירה לעצמה את שפיותה, מרגיעה את פחדה במילים ידידותיות:
12 "מה לך אסתר?" אמר לה "אני אחיך, האמיני;"
13 לא תמותו, כי פקודתנו היא לטובת הכלל. מהנושאים שלנו.
14 התקרבות!«
15 והוא הרים את שרביט הזהב ה- הוא הניח את ידו על צווארה, נישק אותה ואמר: "דברי איתי".»
טז ותאמר: "ראיתי אותך אדוני כמלאך אלוהים, ולבי נחרד מפחד מלכותך;"
17 כי נִפְעִיץ אַתָּה יְהוָה, וְפָנֶיךָ מְלוֹאוֹת חֶסֶד.«
18 בעודה מדברת, היא נפלה על הרצפה שׁוּב, מוכן להתעלף.
19 המלך נחרד, וכל עבדיו בקשו להחיות את המלכה.
ח' - צו אחשוורוש לטובת היהודים (פרק ט"ז, א'-כ"ד). יקרא לאחר פרק ח', י"ב.
פרק 16
1 להלן עותק של אותו מכתב:
»"אחשוורוש המלך הגדול אל הסאטרפים" ו לראשי מאה עשרים ושבע המחוזות, מהודו ועד אתיופיה, ולאלה שיש להם את שלנו תחומי עניין, היי!
2 » כמה, לאחר שזכו להוקרות רבות מטוב ליבם הרב של הנסיכים שלהם בעלי תועלת הופכים ליהירים.
3 לא רק שהם מתחייבים לדכא את נתינינו, אלא, מכיוון שאינם מסוגלים לשאת את משקל הכבוד, הם זוממים נגד מיטיביהם.
4 לא די בהם כדי לגרש את ההכרה מקרב בני האדם; נפוחים מהפאר המפואר של הון יוצא דופן, הם אף מרחיקים לכת עד כדי כך שהם יכולים להימלט מהצדק הנקמני של אלוהים, שתמיד רואה את הכל.
5 שוב ושוב, שפתם האמנותית של גברים שחברות נסיכים אלה שהוטלו על ניהול ענייניהם נגרמו לנזק בלתי הפיך בכך שגרמו להם להיות שותפים לעבירה. של השפעת הזרימה דם חף מפשע;
6. שקרי הזדון הכוזבים מרמים ובכך מטעים את פשטותם הנדיבה של השליטים.
7 ולא רק בהיסטוריה עתיקת יומין - כפי שזה עתה נזכרנו - תוכלו לראות מעשי רשע הנובעים מהשפעתם המזיקה של אלו המפעילים כוח שלא כשורה; אתה תהיה מסוגל אפילו טוב יותר, על ידי בחינה של מה שקורה בחייך.
8 לכן עלינו לדאוג לעתיד, על מנת להבטיח שלום וביטחון לכל האנשים. שָׁלוֹם של הממלכה,
9 ביצוע השינויים הֶכְרֵחִי ובשיפוט מושכל של הדברים המוצגים בפנינו, כדי להתמודד עם זה עם הגינות עקבית.
10 » אתה יודע, אכן, כיצד יכול היה המן בן אמאדתא, מקדוני, באמת זר לגזע הפרסי ורחוק מעדנותנו, לאחר שנפל בפח על ידינו? הַכנָסַת אוֹרְחִים,
11 חווינו את השפעות החסד שאנו מפגינים כלפי כל העמים, עד כדי כך שנקראנו אבינו וראו את כולם משתחוים לפניו, כבעלי הכבוד הקרוב ביותר לכס המלוכה.
12 אך לא מסוגל לשאת בכבוד עם הון כה גדול, הוא זמם לשלול מאיתנו את המלוכה והחיים.
13 בכל מיני תחבולות ושקרים ניסה להשמיד גם את מרדכי, אשר הציל אותנו ושירת אותנו תמיד לטובתנו, וגם את אסתר, בן לווייתו ללא דופי של משפחת מלוכה שלנו, עם כל עמם.
14 בדרך זו קיווה להפתיע אותנו בבידודנו ולהעביר את האימפריה הפרסית לידי המקדונים.
15 אבל היהודים האלה, שנידונו למוות על ידי הרשעים ביותר אֲנָשִׁים, הכרנו בכך שהם לא היו אשמים בשום עוולה, אלא שהם צייתו לחוקים צודקים מאוד,
16 ושהם ילדיו של האל העליון, הגדול ביותר ו לָנֶצַח חיים, אשר, עבורנו כמו עבור אבותינו, משמרים את הממלכה הזו במצבה המשגשג ביותר.
17 "לכן, טוב תעשה אם תתעלם מהמכתבים ששלח המן בן אמאדתא,
18. הואיל ומבצע הפשעים הללו נתלה על העץ, יחד עם כל ביתו, מול שערי שושן; אלוהים, אדון כל הדברים, הטיל עליו ללא דיחוי את העונש המגיע לו.
19 על ידי הצגת עותק של מכתב זה בפומבי בכל מקום, תאפשרו ליהודים לציית לחוקיהם בחופשיות,
20 ולהושיט להם עזרה, כדי שיוכלו להדוף ההתקפה על אלו אשר, בימי הדיכוי, קמו נגדם; וזה, יוֹם שְׁלֹשׁ עָשָׂר לַשְׁנֵים עֶשְׂרֶה הַנִּקְרָא אֶדָר בְּיוֹם אֶחָד׃.
21 כי אלוהים, אדון כל, שינה את יום הרע הזה ליום שמחה לגזע הנבחר.
22 לכן גם אתם חגגו את היום הגדול הזה בכל מיני שמחה, כאחד מחגי חגיכם, למען יהיה, עכשיו ובעתיד,
23 לנו ולכל אלה המסורים לפרסים, אחד ערבות של שלום ו לְהֶפֶך תזכורת לחורבן לאלו שזוממים נגדנו.
24 "כל עיר, ובאופן כללי כל מדינה, שלא פעלה לפי הנחיות אלה, תושמד בזעם על ידי ברזל ואש,", באופן כזה ש’מי ייתן ולעולם לא תהיה רק בלתי נגישה לבני אדם, אלא גם שנואה על ידי חיות בר וציפורים.
»"רק העתקים" של צו זה להיות חשוף לעיניים בכל המידה של האימפריה, ושכל היהודים יהיו מוכנים, ביום הנ"ל, להילחם באויביהם.«
