הבשורה של ישוע המשיח על פי לוקס הקדוש
באותו זמן,
בעודו מדבר ישוע,
אישה הרימה את קולה באמצע הקהל
לומר לו:
«"אֲשֶׁרֶה הָאֵם שֶׁנָּשָאֶתְכֶם בְּתוֹכָה",
"ושדיו של מי הזינו אותך!"»
אז אמר לו ישוע:
«"אשרי השומעים את דבר אלוהים,
ומי שומר עליו!»
– הבה נלהם את דבר אלוהים.
חילופי הדברים הקצרים המתוארים בבשורת לוקס (11:27-28) מנוגדים לשתי דרכים לברך את ישוע: השבח המופנה לאם ודבריו של המאסטר, אשר מפנים את האושר לאלו המקשיבים לדבר אלוהים ושומרים עליו. סיפור קצר זה, הנקרא ומוכרז בליטורגיה, מזמין המרה עמוקה בהבנתנו את האמונה: לא מספיק לזהות סימנים חיצוניים של קדושה או להביע מחאות; עלינו להפוך למקשיבים צייתנים לדבר המושיע. הטקסט גם מאיר את מקומה של מרים במסורת הקתולית: היא זוכה לשבחים, אך השבח האולטימטיבי ניתן לאלו שחיים את דבר האלוהים; ואכן, מרים היא המודל הבולט להקשבה צייתנית. בהתבסס על הטקסט, נפתח מדיטציה הבנויה בארבעה חלקים: 1) קריאה מדוקדקת של הטקסט וההקשר הליטורגי שלו; 2) המשמעות התיאולוגית של הניגוד בין "אם מבורכת" ל"אלו השומעים את דבר אלוהים"; 3) השלכות רוחניות ומעשיות על חיי היומיום; 4) שורשים פטריסטיים ומקומה של מרים במסורת הליטורגית הקתולית. נסיים עם כמה הצעות קונקרטיות לתפילה ולחיים כנסייתיים.
קריאה מדוקדקת של הטקסט וההקשר הליטורגי
הפסוק המרכזי, "אשרי השומעים את דבר אלוהים ושומרים אותו!" ממוקם בהקשר רחב יותר שבו ישוע מלמד על תפילה (במיוחד תפילת האדון) ועל המאבק ברשע (ראה לוקס י"א). כאן, אלמנט בולט הוא הספונטניות של זעקת האישה בתוך הקהל: "אשרי האם אשר ילדה אותך..." (פסוק 27). זעקה מובנת וטבעית זו מדגישה את ההערצה הרווחת לאמהותה של מרים ולקשר האינטימי שלה. בפי העם, ההכרה בכבודה של אמו של המשיח היא ביטוי של יראת כבוד ואנושיות.
ישוע, לעומת זאת, אינו מתקן את שבחה של מרים על ידי דחייתו, אלא על ידי הפנייתו: הוא מנסח מחדש את האושר על ידי הצבתו על הקשבה ונאמנות לדבר האל. הביטוי היווני המתורגם כ"הקשבה לדבר" (akouein ton logon tou theou) מזכיר את החשיבות הרבה של ההקשבה במסורת היהודית מבחינה כתובה ונבואית: ישראל נקרא "להקשיב" כדי לציית (דברים, תורה), כאשר הקשבה היא תנאי לברית. לפיכך, ישוע מעלה את ההקשבה לדבר האל לרמה של אושר הנוגע לכל מי שעוקב אחר אלוהים.
מבחינה ליטורגית, קטע זה זוכה לשבחים באלויה ומוכרז בכנסייה דווקא כדי לזכור את עליונות הדבר בחיים הנוצריים. הליטורגיה מציבה את ההקשבה לדבר במרכז ההתכנסות: במהלך המיסה, דבר האל מוכרז, זוכה לשבחים ומהרהרים בו, ומכין את ההתכנסות לקבל את האוכריסטיה. משמעות "שמירת הדבר" מתייחסת לנאמנות האוכריסטית: הדבר והאוכריסטיה הולכים יחד במסורת הליטורגית הקתולית.
משמעות תיאולוגית עמוקה: דיבור, הקשבה, נאמנות
הדבר כנוכחות חיה
במסורת הנוצרית, הדבר אינו רק מסר אלא נוכחות: הלוגוס בהתגלמותו, ישו. כאשר ישוע אומר, "אשרי השומעים את דבר אלוהים", הוא מדבר על הקשבה לדבר שמשנה את החיים, על קבלת פנים למי שמדבר ולמי שאליו הוא מופנה. הקשבה אמיתית מרמזת על מפגש פנים אל פנים עם אלוהים, נטייה פנימית שהיא בו זמנית מעשה רצון. הכנסייה, באבותיה, מאשרת כי הקשבה לדבר מובילה להטמעה של ישו. אוגוסטינוס כותב לעתים קרובות כי הבנה ואמונה הן בלתי נפרדות: להאמין פירושו לקבל את דבר ישו ולשמור אותו בלב (ראה דרשותיו של אוגוסטינוס). יוחנן כריסוסטומוס מדגיש את כוחו הטרנספורמטיבי של הדבר המוצהר: הוא פועל על הנשמה.
הקשבה ≠ שמיעה פשוטה
הקשבה לדבר אלוהים חורגת מתפיסה שמיעתית גרידא. זוהי הקשבה צייתנית (אקו + הופקו), שבה המילה הופכת לנורמה לחיים. "שמירת" המילה (טֶרֶיִן טון לוגון) מרמזת על יישום שלה, נאמנות. במסורת המקראית, "שמירת" המילה פירושה גם הרהור בה (ראה תהילים א'), נשיאתה בתוכך ולחיות על פיה. באמצעות תיקון זה, ישוע מראה שמה שחשוב הוא לא הקשר הביולוגי איתו (גם אם הוא אמיתי ויקר במרים), אלא השייכות הרוחנית הנובעת מציות לדבר.
מארי, מודל להקשבה
עבור התאולוגיה הקתולית, אין ניגוד בין דברו של ישוע לבין הכבוד שניתן למרים. במקום זאת, מרים היא הדוגמה הפרדיגמטית למי שמקשיב לדבר ושומר עליו: היא שמעה את הכרזת המלאך (לוקס א':26-38), הרהרה באירועים (לוקס ב':19, 51), שמרה על האמונה למרגלות הצלב (יוחנן י"ט:25), והייתה נוכחת עם השליחים בחדר העליון, בתפילה (מעשי השליחים א':14). אבות הכנסייה, כמו אמברוז ממילאנו והירונימוס, רואים במרים את מארג האמונה המושלמת - היא מבורכת דווקא משום ששמעה ושמרה אותה. לפיכך, אזהרתו של ישוע אינה שוללת את מרים, אלא ממקמת אותה כאייקון לדוגמה: לאמהותה הפיזית יש משמעות רוחנית רדיקלית אם היא הופכת להקשבה ונאמנות לדבר.
השלכות רוחניות ומעשיות על חיי היומיום
להפוך למאזין לדבר ה'
הציווי הפסטורלי הנובע מפסוק זה ברור: הכנסייה אינה קוראת להערצה מיותרת, אלא לגיור באמצעות הקשבה. במונחים מעשיים, להפוך למקשיב לדבר מרמז על כך:
- נוהג קבוע של קריאת התנ"ך. זה יכול להיות lectio divina, שיטה מסורתית המשלבת קריאה, מדיטציה, תפילה, התבוננות ופעולה. lectio עוזר לאדם לא להישאר על פני השטח של הטקסט, אלא לאפשר לדבר לנבוט בלב.
- השתתפות פעילה בליטורגיה: נוכחות בקריאות, הקשבה קשובה, קבלת הדרשה לא כרגע של הסחת דעת, אלא כמזון רוחני. הדרשה נועדה לעורר הקשבה ופעולה פעילה.
- הקשבה בתפילה אישית וקהילתית: יצירת רגעים של הקשבה שקטה, הפסקת רעשים, מתן אפשרות לדבר לפעול.
שמירת הדבר בפעולה יומיומית
שמירת דבר הקודש משמעה יישום הלכה למעשה. נאמנות נוצרית נמדדת ביכולת לגלם את הבשורה בפעולות קונקרטיות: צדקה כלפי העניים, קבלת החלטות אתיות בעבודה, סליחה בתוך המשפחה וכבוד לאמת. כמה יישומים מעשיים:
- משפחה ובית: קריאת התנ"ך כמשפחה, שיתוף משמעות הבשורה של השבוע, לימוד ילדים להקשיב ולהגיב באמצעות מעשי שירות פשוטים.
- חיים מקצועיים: יש לתת לדבר אלוהים להנחות את הבחירות האתיות, את אופן היחס לעמיתים, לקוחות וכפופים לעובדים, לנהוג ביושר, צדק וטוב לב.
- חיים חברתיים ופוליטיים: אל תבלבלו בין אמונה לאידיאולוגיה, אלא תנו לדבר להנחות את המעורבות החברתית - סולידריות, תמיכה במודרים, הגנה על כבוד האדם.
הקשבה כפעילות קהילתית
ישועה אינה מסע אישי לחלוטין; הקשבה ונאמנות נהוגות בתוך הקהילה הכנסייתית. הקהילה היא גוף שבו הדבר מתקבל וניתן בו חיים. לכן:
- לקדם מרחבים לשיתוף תנ"ך בקבוצות קטנות, שבהם אנשים מקשיבים ומיישמים דברים יחד.
- לקדם הכשרה קטכטית מתמשכת לכל הגילאים, כי הקשבה מרמזת גם על הבנה.
- תמיכה בתנועות צדקה ושירות כביטוי קונקרטי לשמירת דבר הקודש.
התנגדות לפיתוי המראה החיצוני
הטקסט מזהיר מפני הפיתוי לתעדף סימנים חיצוניים - תארים, חגיגות, הפגנות - על חשבון נאמנות פנימית. כנסייה חיה היא כנסייה המטפחת התנצרות של הלב. מראה חיצוני יכול להיות מפתה: הערצה לדמות, קנאות ליטורגית, מסירות ללא התנצרות. המסר של ישוע מחזיר אותנו למה שחשוב: דבקות מוחלטת באלוהים המתבטאת בציות ויישום תורתו הלכה למעשה.
תהודות פטריסטיות ומסורת ליטורגית
אבות הכנסייה על הקשבה לדבר ושמירה עליו
- אוגוסטינוס הקדוש: עבור אוגוסטינוס, דבר אלוהים חייב להיות מופנים. בדרשותיו ובווידויים שלו, הוא מראה כיצד הנפש המקשיבה מתגוררת בדבר, וכיצד אמונה משנה רגשות ורצון. אוגוסטינוס משתמש בדימוי של הכלי הפנימי המקבל את זרע הדבר.
- יוחנן כריסוסטומוס: מפורסם בדרשותיו, הוא הדגיש את הקשר בין הטפה לגיור. הוא גער לעתים קרובות במאזינים על כך שהם מקשיבים מבלי לשנות את חייהם. עבורו, "לשמור" את המילה פירושו לחיות אותה באופן קונקרטי, במיוחד באהבה אחווה.
- אמברוז ממילאנו וגרגוריוס הגדול ראו במרים את המודל של נשמה שמקשיבה ושומרת. אמברוז, בחיבורו על מרים, מדגיש את האימהות הרוחנית ואת אמונתה המופתית של הבתולה כדמות לכנסייה המקבלת את דבר האל.
- בזיליוס הקדוש וקירילוס מאלכסנדריה: מתעקשים על חשיבות הדבר בהתגלמותו ועל המימד הליטורגי של ההקשבה, ומראים שפעולה סקרמנטלית והדבר הולכים יחד.
מרים במסורת הליטורגית הקתולית
הליטורגיה הקתולית לעולם אינה מציבה את הערצת מרים הבתולה כנגד עליונותו של ישו ודברו. הטקסים, ההמנונים והאנטיפונים מכבדים את מרים כדוגמה לאמונה. לדוגמה:
- האווה מריה והמגניפיקט: המגניפיקט היא תפילה מובהקת של הקשבה ושמחה לפני אלוהים: מרים מקבלת את ההכרזה בברכה, ותפילתה מגלה את האמונה ששומרת ומפארת את דבר האל.
- האנטיפונים של מרים וחגי הלוח הליטורגי (התעברות ללא רבב, עליית השמיימה) מציבים את מרים בהיסטוריה של הישועה כמודל לכנסייה.
- תרגול הקריאה האלוהית ונוכחות הדבר בטקסים מזמינים אותנו לנאמנות שחייתה מרים.
ליטורגיה וטיפול פסטורלי: יישום הלכה למעשה
על הליטורגיה לאמן את המאזינים: סידור זמני ההכרזה (מזעור רעש, הבטחת דיקציה טובה), איכות הדרשות (קצרות, ממוקדות, מעשיות), ליווי מוזיקלי לקידום פנימיות, כל זה עוזר לקהל להקשיב לדבר ולשמור עליו.
מדיטציה מודרכת: לתת לדבר לפעול בתוכנו
כדי להפוך את הפרשנות הזו לתפילה ולמסע, הנה מדיטציה מודרכת בכמה שלבים:
- דממה ראשונית (2-3 דקות): להרגיע את הלב, לבקש מרוח הקודש לאפשר לנו להקשיב.
- קריאה איטית של הטקסט (לוקס יא: 27-28): קריאה בקול נמוך מספר פעמים, תוך סימון ההפסקות.
- התבוננות אישית: איזה משפט מהדהד בי? האם זו הקריאה למרים? האם זהו התיקון של ישוע? מדוע?
- עיגון גוף: מיקדו את תשומת לבכם בנשימה, תנו למילה לרדת מהמצח אל הלב.
- דיאלוג עם האדון: לומר בכנות את מה שאנו שומעים ואת מה שאנו מסרבים לשמוע; לבקש את החסד להקשיב ולשמור.
- החלטה קונקרטית: בחרו פעולה קונקרטית לביצוע במהלך השבוע שתתרגם את המילה "שמעתי" (ביקור אצל אדם חולה, רגע של שיתוף מהתנ"ך, תיקון במערכת יחסים...).
- הודיה: להודות על דוגמתה של מרים ועל הדבר שהתקבל.
סוגיות פסטורליות ואתגרים עכשוויים
אילו לקחים ניתן ללמוד לגבי תפילות מרים הנוכחיות?
תפילות מרים הן אוצר של הכנסייה הקתולית. אך הן מגיעות למלואן כאשר הן מובילות לאהבה עמוקה יותר של ישו ונאמנות לדברו. על כמרים להדריך את המאמינים כך שהערצה למרים תעורר הקשבה, ולא תחליף אותה. דרשות על מרים צריכות תמיד להתייחס לבשורה ולהציע הצעות מעשיות ליישומה.
איך מאמנים מאזינים בעולם רועש?
העולם המודרני מציג דרישות רבות. קהילות יכולות:
- להציע ריטריטים קצרים או ימי היזכרות המתמקדים בדבר ה'.
- עודדו זמני שקט לפני ואחרי המיסה.
- להקים קבוצות לימוד תנ"ך נגישות למתחילים.
- להכשיר צוותים ליטורגיים לטיפוח הכרזה ומוזיקליות המקדמות הקשבה.
חינוך נוער
יש להכיר לצעירים את ההקשבה לדבר האל בצורה מושכת ונאמנה: פדגוגיה מגולמת, עדויות קונקרטיות, פעילויות מיסיונריות בהן הדבר מיושם הלכה למעשה, ליטורגיה מותאמת אך תמיד נאמנה למסורת.
דוגמאות קונקרטיות ליישום הקהילתי
- שבוע המילים: ארגנו שבוע שבו כל יום קריאה מעמיקה מהתנ"ך, ולאחר מכן שיתוף בקבוצה קטנה וטקס קונקרטי (איסוף מזון, ביקור).
- «"יום ראשון של הדבר": לשפר את איכות ההכרזה (הכשרת הקוראים), להציע זמן קצר של קטכיזציה לאחר הדרשה למבוגרים.
- קבוצות "מרי הקשבה": קהילות קטנות המחקות את מרי על ידי טיפוח הקשבה, מדיטציה יומית וזמינות לשרת.
- הכשרת קטכיסטים: הדגש על לקטיו דיווינה ויישום מעשי כדי שילמדו ילדים "לשמור" את דבר הקודש.
מסקנה מעשית ורוחנית
ישוע, בתגובה לתשואות הקהל, ממקד מחדש את האושר בהקשבה לדבר ובנאמנותו אליו. מסר זה מיועד להיום: הוא קורא לנו להפוך את הדבר לא לקישוט של חיינו הרוחניים, אלא למקורו ולקריטריון שלו. מרים נותרה המודל שלנו: היא המקשיבה הראשונה והמושלמת, אך אמהותה אינה מבטלת את הקריאה האוניברסלית להקשיב - היא מגלמת אותה.
משימתנו, כתלמידים וכקהילת קהילה, היא לטפח לבבות קשובים וחיים עקביים: להקשיב, לשמור ולפעול. הכנסייה מציעה לנו, בליטורגיה, את התיאולוגיה של האבות, את התפילה של מרים ואת הסקרמנטים, את כל האוצר הדרוש כדי להפוך לאלה "ששומעים את דבר אלוהים ושומרים אותו". מי ייתן וחיי היומיום שלנו - משפחה, עבודה, מחויבויות חברתיות - יישאו את חותמה של דבר חי זה: מילים המתורגמות למעשים של רחמים, אמת ואהבה.
מדריך מהיר
- קראו קטע קצר מהבשורה בכל יום (5-10 דקות) לאחר הקריאה הדיונית: קריאה, מדיטציה, תפילה, הרהור, החלטה.
- ערכו בדיקה עצמית שבועית המתמקדת בהקשבה: האם שמעתי את דבר ה' היום? האם יישמתי אותו הלכה למעשה?
- השתתפו באופן פעיל במיסה של יום ראשון על ידי העברת הטלפון החכם למצב שקט והתכוננו להאזנה (הגיעו 5 דקות מוקדם יותר לשקט קטן).
- ארגנו או הצטרפו לקבוצת לימוד תנ"ך בקהילה: שעה אחת בשבוע לקריאה, שיתוף והגדרת מעשה צדקה קונקרטי.
- במשך חודש אחד, חקו את מרים על ידי מדיטציה על המגניפיקט בכל ערב וציינו חסד שקיבלתם הקשור להקשבה.
התייחסויות פטריסטיות וליטורגיות
- אוגוסטינוס הקדוש, דרשות ווידויים: על הקשבה והפנמת דבר הקודש.
- יוחנן כריסוסטומוס הקדוש, דרשות על הבשורה על פי לוקס: דרשות על הטפה והתנצרות.
- אמברוז ממילאנו, על מריה הבתולה: הרהורים על אמהות ואמונה.
- מועצת הוותיקן השנייה, צו דיי ווערבום: עדיפות דבר אלוהים בחיי הכנסייה.
- מסמכים ליטורגיים: חוקה Sacrosanctum Concilium (חשיבות הדבר בליטורגיה).
מילה אחרונה
מי ייתן והדבר שאנו חוגגים בליטורגיה ישנה אותנו מדי יום. כמו מרים, מי ייתן ונדע כיצד לקבל את דבר ה', להוקיר אותו ולהפכו לפורה באמצעות צדקה. בזמנים אלה של רעש רב, הבה נהיה אוזניים קשובות וידיים פועלות.
