קריאה מתוך הספר השני של קדושי ישראל
באותם ימים נעצרו שבעה אחים יחד עם אמם. המלך אנטיוכוס ניסה לאלץ אותם לאכול חזיר, בשר אסור, באמצעות שוטים ושוטים.
אמם הייתה ראויה להערצה במיוחד וראויה לזיכרון מפואר: כשראתה את שבעת בניה מתים בתוך יום אחד, היא נשאה זאת באומץ לב משום שתלתה תקווה באדון. היא עודדה כל אחד מהם בשפת אבותיהם; אישה גיבורה זו דיברה אליהם בכוח גברי: "אינני יכולה להסביר כיצד נוצרתם בבטני. לא אני נתתי לכם נשימה וחיים, לא אני הרכבתי את היסודות מהם מורכב כל אחד מכם. בורא העולם הוא שעיצב את הילד בראשית, השולט במקור כל הדברים. והוא זה, בחמלתו, ישיב לכם את נשימתכם וחייכם, כי מתוך אהבה לחוקיו, אתם בזים כעת לקיומכם."«
אנטיוכוס דמיין שמזלזלים בו וחשד שהנאום מכיל עלבונות. הוא החל להפציר בבן הצעיר, האחרון ששרד. יתר על כן, הוא נשבע להעשיר אותו ולספק אותו אם ינטוש את מנהגי אבותיו: הוא יהפוך אותו לאיש סודו ויפקיד בידיו תפקידים ציבוריים. כשהצעיר סירב להקשיב, המלך קרא לאם ודחק בה לייעץ לצעיר ולהצילו.
לאחר הפניות ארוכות אלה, היא הסכימה לשכנע את בנה. היא רכנה לעברו ודיברה אליו בשפת אבותיו, ובכך רימתה את הרודן האכזר: "בני, רחם עליי: תשעה חודשים נשאתי אותך ברחמי, שלוש שנים טיפלתי בך, הזנתי וגידלתי אותך עד הגיל אליו הגעת, שמרתי עליך. אני מתחננת בפניך, ילדי, התבונן בשמים ובארץ על כל אשר בהם: דע כי אלוהים ברא את כל זה יש מאין, וכי המין האנושי נולד באותו אופן. אל תפחד מהתליין הזה, הראה את עצמך ראוי לאחיך וקבל את המוות, כדי שאוכל להיות שוב איתך ביום הדין." רַחֲמִים. »
כשסיימה לדבר, הצהיר הצעיר: "למה את מחכה? איני מציית לצו המלך, אלא אני שומע את צו התורה שנמסרה לאבותינו על ידי משה. ואתה, אשר המצאת כל מיני עינויים נגד העברים, לא תמלט מיד אלוהים."«
«"בורא עולם ישיב את רוחך וחייך."»
בלב ליבו של הספר השני של קדושי ישראל קריאת תקווה חסרת תקדים עולה: אמונה, נישאת לפסגה אַהֲבָה, די בכך כדי להפוך את המוות ללידה. פרק מרגש זה, הכולל מלך עריץ, אם גיבורה ושבעה בנים קדושים מעונים, אינו פונה רק לנשמות המיוסרות מרדיפות; אלוהים מבקש מכל אחד מאיתנו לשמוע את ההבטחה החבויה בתוך הסבל: הרוח והחיים, המתקבלים מהבורא, עולים על כל חישוב אנושי. הבה נתעמק בטקסט מקור זה כדי לחשוף את עושרו וכוחו מעורר ההשראה, לאור המסורת הקתולית.
- טבילה בהקשר המקראי וההיסטורי של סיפור המרטיר
- ניתוח מרכזי: התחייה כמו אמונה ותקווה
- פריסה נושאית: סולידריות משפחתית, ציות וייעוד אתי
- הדים במסורת הנוצרית ובמדיטציה מעשית
- יישומים בחיים הפנימיים והחברתיים
הֶקשֵׁר
הפרק מהספר השני של קדושי ישראל, המתרחש בהקשר הסוער של המאה השנייה לפני הספירה, מתרחש במהלך הרדיפה שמנהל המלך אנטיוכוס הרביעי אפיפנס נגד העם היהודי. תחת לחץ חוקי הפגאנים, שבעה אחים ואמם מצווים לאכול חזיר, תוך הפרה בוטה של תורת משה. הם מסרבים לפשרה זו ומגלמים... נֶאֱמָנוּת לאדון עד למתנה האולטימטיבית - חייהם.
מבחינה היסטורית, שלב זה מסמן את העימות בין נֶאֱמָנוּת הגמוניה יהודית והלניסטית. בעקבות חילול בית המקדש, העם מוצא את עצמו קרוע בין פיתוי ההישרדות החומרית לבין ציות לאלוהים. מבחינה ספרותית, הטקסט של מקבים ב' פרק ז' מלא בדיאלוגים נוגעי ללב, במיוחד אלה של האם המלמדת את בניה בשפת אבותיה: "לא ידעתי איך היותם בבטני... בורא עולם הוא אשר יוצר את הילד בראשית".
מבחינה רוחנית, הקטע נקרא בכנסייה כנבואה של התחייה גופנית אך גם עדות רדיקלית לייעוד התקווה. האם דוחה את הבלתי נמנעות של האין ומאשרת את כוחו של אלוהים הבורא: "הוא ישיב לך את רוחך ואת חייך". בליטורגיה, קריאה זו מחזקת את הקהילה בעתות ניסיון, מזמינה אותה להרהר בתעלומת הישועה, ומכינה מדיטציה על ניצחונו של ישו על המוות. קטע זה נקרא באופן קבוע במהלך טקסי הנצחה של המרטירים ובקטכיזה על משמעות ה... התחייה.
השפעת הטקסט מיידית: אל מול אלימות הכוח האנושי, היא נֶאֱמָנוּת שקטה וטרנסצנדנטלית לאלוהים, אשר הופך לערובה לחיים אמיתיים. דוגמתה של אם המרטירים חורגת מהמאות ומעוררת התנגדות רוחנית כנגד האלילים של כל תקופה.
אָנָלִיזָה
המפתח לטקסט, מנקודת מבט קתולית, טמון בהודאה באלוהים כבורא וכמחייה. האם, נושאת אמונה בלתי מעורערת, מעבירה לבניה היגיון החוצה מעבר לשימור ביולוגי גרידא: היא מזמינה אותם להביט אל השמיים והארץ, להרהר בעבודת הבורא, להבחין שהקיום אינו תלוי בבשר, אלא ברצון האלוהי.
הפרדוקס המרכזי של הנרטיב טמון בברית שבין חולשה אנושית לכוח אלוהי. התליינים מחזיקים בכוח על הגוף, אך לא על הנפש: "אל תפחד מהתליין הזה, הראה את עצמך ראוי לאחיך וקבל את המוות, כדי שאוכל למצוא אותך שוב ביום התחייה". רַחֲמִים.דרך החוויה הקשה, הטקסט חושף ציר מרכזי של התאולוגיה הקתולית: חיים אמיתיים אינם נמדדים במשך החיים הארציים, אלא על ידי כיוון הלב כלפי אלוהים.
ההשלכות הקיומיות הן עצומות. האדם, המסכן הכל למען החוק האלוהי, מגלה שגורלו אינו מסתיים בייסורים אלא נפתח לחיי נצח. ההבטחה של התחייה היא אינה מושרשת בתקווה מופשטת, אלא בדבר הבורא: "הוא אשר ברחמיו ישיב לכם את הרוח והחיים...". אז עולה הייעוד האולטימטיבי של העדות הנוצרית: להקריב את חייו למען האמת והתורה, בציות שהופך למקור אור לעולם.
התאולוגיה הזו של התחייה חוזר על עצמו במפורש בדוקטרינה הקתולית, הקובעת כי נֶאֱמָנוּת אל המשיח - אפילו עד המוות - כתוב בתקווה לחיים חדשים, גופניים ורוחניים, שהתקבלו מאלוהים.
סולידריות משפחתית ואחדות הקדושים
בסיפור זה, המשפחה אינה רק יחידה חברתית, אלא גם הבסיס לקהילת הקדושים. האם מאחדת את בניה באותו מעשה אמונה; הם הופכים ל"אחים" לא רק מלידה, אלא גם דרך עדותם הרוחנית המשותפת. הפרק טווה דיוקן של אמהות החוצה גנטיקה: האישה הגיבורה הופכת למחנכת באמונה, למדריכה רוחנית, לדמות של כנסיית האם.
הקהילה, קתולית במקצועה, שואבת השראה מדמות זו כדי ללוות את חבריה דרך ניסיונות. כל קורא מוזמן לראות את מערכות היחסים המשפחתיות שלו באור האמונה: לתמוך, לבנות, להעביר תקווה גם בחשכת הספק. הקשר בין אם לילד משתרע על כל הקהילה הכנסייתית; האימהות הופכת לתיווך של חיים רוחניים, השתקפות של מרים הבתולה. נָשׂוּי למרגלות הצלב.
הביטוי "הבורא ישיב לך את רוחך ואת חייך" מציב את הסולידריות האנושית ברמתה העמוקה ביותר: אחווה מושרשת לא בבשר אלא בנצח. המשפחה הנוצרית נקראת ליצור ברית של נאמנות, מקום שבו החוק האלוהי גובר על פשרות התקופה.
נאמנות לחוק ומחויבות לציות
הנרטיב של קדושי ישראל מעביר את הדרישה הקיצונית לציות לתורת משה לנוכח עודפי הכוח הפוליטי. סירוב לאכול חזיר, בהקשר זה, אינו גחמה תזונתית: זהו סמל להתנגדות לכל התבוללות אלילית. במסורת הקתולית, ציות לתורה מתגשם בישוע המשיח, שלא בא לבטל אלא למלא (הר 5, 17).
גישתם של המרטירים הצעירים ממחישה פדגוגיה אלוהית: אלוהים מחפש לבבות המסוגלים להעדיף את דברו על פני כל פיתויי העולם. ציות הופך למעשה של חירות - שחרור מהכוחות הטוענים לשלוט בתודעה. במציאות העכשווית, פירוש הדבר יכול להיות בחירה נֶאֱמָנוּת לעקרונות נוצריים בכל התחומים: משפחה, קשר לאמת, שימוש בסחורות, כבוד לבריאה.
הקריאה לציות, רחוקה מלהיות כניעה פסיבית, מאושרת כבחירה קיומית, הבסיס לחירות הנוצרית. כל היסוס, כל פיתוי להיכנע לדרך הקלה, מוצאים בקדושים המעונים הללו כוח חיוני לבחור במשיח מעל הכל.
ציר 3: הייעוד המעשי והאתי של התחייה
ההבטחה "יחזיר את רוחך וחייך" מחייבת כל מאמין לחיות עם הסיכוי של התחייה. זה לא רק עניין של הישרדות לאחר המוות, אלא של כיוון הקיום של האדם אל הטוב, על ידי הפיכת ההקרבה העצמית להרגל קונקרטי. תקווה זו נוגעת באתיקה האישית: כל בחירה, כל מילה, כל התחייבות הופכת לזרע של חיי נצח.
תחיית המתים אינו עוד סוד השמור למתקדשים; הוא הופך לאופק של צְדָקָה. הקדושים המעונים לא הקריבו את עצמם בשנאה, אלא בציפייה ענווה שאלוהים ימצא צדק מוחלט ברחמיו. דינמיקה זו מזמינה אותנו היום לחפש את "יום ה... רַחֲמִים »", באמצעות מעשי סליחה, סולידריות, צדק חברתי. האתיקה הנוצרית ניזונה מתקווה פעילה: עבודה למען העניים, לכבד את כבודם של כולם, לסרב לפשרות קטלניות.
המאמין נקרא להיות עד חי לכך התחייה מאירה את החיים הארציים: כל מחווה המושרשת בתורת אלוהים מכינה את חידוש הרוח והחיים, כבר כאן למטה.
קדושים מעונים ורוחניות נוצרית
סיפורם של קדושי ישראל ממשיך להוות השראה לאבות הכנסייה עד היום. אוריגנס, אמברוזיוס ואוגוסטינוס ראו בטקסט זה הקדמה לסבלו של ישו, מקור הישועה האוניברסלית. הליטורגיה הקתולית חוגגת את חג המרטירים המכבים ב-1 באוגוסט, ומקשרת אותם עם טור העדים הנאמנים.
במסורת של ימי הביניים, טקסט זה מעורר מחשבה על התחייה גופים, ערך הקורבן הניתן בחינם, יכולת החסד לשנות את צורת המוות. תפילות הכנסייה מזכירות לעתים קרובות את אם המרטירים כדמותה של הבתולה נָשׂוּי, סבל אך אמונה בניצחון האל על ההיסטוריה האנושית.
רוחניות נוצרית עכשווית קוראת את חוויית המרטירים כהזמנה לאמון רדיקלי: אפילו כשהוא חווה סבל, המאמין נקרא להקריב את חייו כדי שהאור יזרח, כדי שהרוח והחיים ישובו לכלל האנושות.
מסע לעבר חיים חדשים
הנה כמה צעדים מעוררי השראה כדי להיכנס לזרימה של הטקסט:
- להרהר באופן קבוע בבריאה כסימן גלוי של הבורא, נושא התקווה.
- קראו שוב את סיפורם של קדושי ישראל בתפילה, תוך בקשת חסדו של נֶאֱמָנוּת.
- הרהרו על אימהות רוחנית, זהו את הדמויות בחייכם שחנכו אתכם באמונה.
- התחייבו באופן קונקרטי להגן על כבוד האדם, אפילו נגד הזרם.
- לְתַרְגֵל סְלִיחָה כפתח לקראת התחייה ו רַחֲמִים.
- להציע ניסיון נוכחי לאלוהים, מתוך אמונה שהוא יוכל לשאוב ממנו חיים ורוח חדשים.
- להתאחד מבחינה רוחנית עם הקדושים המעונים של העבר וההווה בתפילה משותפת, נושאים תקווה לכנסייה ולעולם.
מַסְקָנָה
פרשת קדושי ישראל, המנוקדת במילים "בורא עולם ישיב לך את רוחך ואת חייך", חושפת את כוחו של אלוהים חי אל מול אכזריות המוות. היא מלמדת את כוחו של נֶאֱמָנוּת במצוקה, גדולת התקווה מתגלה בלב הקושי. עבור כל מאמין, התחייה אינו עוד מושג מעורפל; הוא הופך להבטחה מעשית, אור לדרך, קריאה לשינוי רדיקלי של פרספקטיבה ולב. הקריאה לפעולה מגולמת ביישום נועז של צְדָקָה, של אמת ואומץ, כך שכל רגע בחיים יהפוך להקדמה ל התחייה, מתנה שהתקבלה מהבורא והועברה לאנושות.
מַעֲשִׂי
- קחו זמן בכל בוקר להרהר בבריאה כסימן לחיים שהתקבלו.
- קראו שוב את פרק 7 מתוך ספר מקבים ב' כמשפחה או בקבוצת תפילה, כדי לבנות קשרים רוחניים.
- לעסוק בפעולות סולידריות קונקרטיות כלפי אלו הסובלים מעוול או רדיפה.
- כתבו מכתב תודה ל"הורה רוחני" שטיפח את צמיחתכם באמונה.
- להקדיש סבל אישי לאלוהים, להפקיד אותו בידיו רַחֲמִים לְנַחֵשׁ.
- הרהור על ההבטחה של התחייה ולהפוך כל פחד למעשה של תקווה.
- להשתתף בליטורגיה או בטקס הזיכרון לזכר הקדושים המרטירים על מנת להתייחד עם הכנסייה כולה.
הפניות
- מקבים ב', פרק ז' (התנ"ך הירושלמי)
- אוריגנס, על תפילה, י"ט
- אוגוסטינוס, דרשות על המרטירים
- אמברוז, דה אופיצ'יס, השלישי
- קטכיזם של הכנסייה הקתולית, סעיפים 991-996
- ספר לקטורים רומי: חג המרטירים המכבים, 1 באוגוסט
- יוחנן פאולוס השני, סלביפיסי דולוריס
- יצירה עכשווית: אנתוני דלגאדו, "תיאולוגיה מקראית של שני המכבים"«
