קריאה מתוך איגרתו של שאול השליח אל הרומים
אחים,
איש מאיתנו אינו חי לעצמו בלבד, ואיש מאיתנו אינו מת לעצמו בלבד. אם אנו חיים, אנו חיים לה'; ואם אנו מתים, אנו מתים לה'. לכן, בין אם אנו חיים ובין אם אנו מתים, אנו שייכים לה'.
כי אם המשיח עבר את מותו ולאחר מכן חזר לחיים, הוא היה אמור להיות אדון גם על המתים וגם על החיים.
אם כן, מדוע אתה מרשיע את אחיך? ומדוע אתה בז לאחיך? כי כולנו נעמוד לפני כסא המשפט של אלוהים.
כי כתוב: "חיי", נאם ה', "כל ברך תכרע לפניי, וכל לשון תתהלל את אלוהים".
לפיכך, כל אחד מאיתנו יצטרך לתת דין וחשבון לאלוהים על עצמו.
בחיינו כמו במותנו, להיות שייכים לה'
הבנה ו גרים באחוזה של ישו בבחירות שלנו, במערכות היחסים שלנו ובגורל שלנו.
דבריו של פאולוס הקדוש אל הרומים מזמינים אותנו לשינוי רדיקלי בנקודת המבט שלנו על החיים והמוות. טקסט זה, המיועד לכל מי שמחפש משמעות עמוקה יותר בקיומו, מגלה שמרגע זה ואילך אנו שייכים לחלוטין לאלוהים. הוא פונה במיוחד לאלו המתמודדים עם פחד המוות, שיפוטם של אחרים או סכסוכים קהילתיים. באמצעות קריאה זו, הקורא יכול לאמץ דינמיקה רוחנית המחזקת, מרגיעה ומאחדת.
טקסט זה מתחיל בתיאור ההקשר המורכב של האיגרת אל הרומים ומציאות המתחים בתוך הקהילה. לאחר מכן הוא בוחן את האמונה הבסיסית בשייכות למשיח בחיים ובמוות. לאחר מכן, הוא מפתח נושאים של חירות נוצרית, כבוד הדדי ואחריות בפני אלוהים. המסורת התיאולוגית תועבר להעשרת ההרהור, ולאחר מכן יגיעו הצעות מעשיות למדיטציה.
הֶקשֵׁר
האיגרת אל הרומים, שנכתבה על ידי פאולוס הקדוש בסביבות שנת 57, מופנית לקהילה נוצרית מגוונת, המאחדת ברומא יהודים שהתגיירו קשר עמוק למצוות משה, וגרים מהפגאנים, החיים בחופש חדש (רומים יד: 1-6). גיוון זה הוליד סכסוכים ושיפוטים הדדיים, במיוחד בענייני אוכל וחגיגת ימי חג ( ).
הקטע ברומים י"ד:7-12 משתלב בדינמיקה זו של מתח. פאולוס קורא לנו להתגבר על חילוקי דעות אלה כדי לחיות באחדות לפני אדוננו של ישו, השולט בחיים ובמוות. ההקשר הליטורגי מרמז שטקסט זה נקרא לעתים קרובות בטקסי הלוויה או בזמני משבר, כאשר המודעות למוות ולמשפט עולה מחדש בעוצמה.
מבחינה רוחנית, טקסט זה מחבר את הפרספקטיבה הנוצרית על המוות ל התחייה של ישו, אשר ניצח את המוות ויש לו סמכות על הכל. הוא מאשר את מערכת היחסים הייחודית של כל מאמין עם אלוהים, מעבר לדעות אנושיות, ומחלק את המרכיב המרכזי של אמונה חיה. טקסט זה הוא קריאה עוצמתית ל שָׁלוֹם וגם ל צְדָקָה בקהילה ().
טקסט המקור:
פאולוס כותב שאף אחד לא חי או מת למען עצמו, אלא למען האדון. באמצעות מותו ותחייתו, המשיח הוא אדון החיים והמתים. הוא קורא לנו לא לשפוט או לבוז לאחינו או לאחותנו, כי כל אחד ייתן דין וחשבון לאלוהים, שלפניו תכרע כל ברך וכל לשון תכיר את כבודו.
שייכות מוחלטת לאדון
הרעיון המרכזי של קטע זה הוא ריבונותו המלאה של ישו על חיי האדם, בשבריריותם ובגורלם הסופי. פאולוס מאשר בתוקף כי "בין אם נחיה ובין אם מות, שייכים אנו לאדון" (פסוק 8). קביעה זו נשענת על פרדוקס רב עוצמה: בעוד שהמוות הוא בלתי נמנע, הוא משולב ומשתנה כעת על ידי מותו הגואל של ישו, המנצח והאדון. זה משחרר את המאמין מכל צורות הפחד או השיפוט בעולם הזה.
הטקסט מפתח דינמיות אתית ורוחנית: ה חייו של המאמין זה לא נעצר בעצמו; זה תמיד מוצע לאלוהים. כל אדם נקרא לחיות "למען ה'", בחופש אך גם עם אחריות לפני שיפוטו. לפיכך, הטלת ספק באחרים - שיפוט או בוז להם - נדחק לשוליים, כי רק אלוהים "תומך" בכל משרת (פסוק 4). כל מעשה אנושי מקבל ממד רוחני ויחסי.
מבחינה קיומית, פסוק זה מזמין אותנו לגיור משמעותי: לחיות במודע בידיעה שאנו שייכים לאלוהים, ושכל רגע חשוב. מבחינה תיאולוגית, הוא מדגיש את משיחיותו של ישו, את כוח תחייתו ואת האדנות הממומשת לא באמצעות שליטה אלא באמצעות אהבה וקריאה לחירות האמיתית של ילדי האל.
אדנותו של ישו וחופש אחראי
מוות ו התחייה תורתו של ישו חושפת את אדנותו של אלוהים על החיים. אדנות זו אינה מגבילה את חירות האדם אלא משנה אותה. לחיות למען האדון פירושו לממש חירות שאינה תלויה באינטרסים האישיים שלנו אלא תואמת את רצונו האוהב של אלוהים. קשר יסודי זה משחרר אותנו משיפוט הדדי. חירות נוצרית מתבטאת באהבה מכבדת למצפון, הימנעות מגרימת שערורייה או פגיעה, ומתן עדות לשירות ענווה לאחרים.
מערכת יחסים אחווהית וחוסר שיפוטיות
פאולוס קורא לנו לדחות כל גישה של שיפוטיות או זלזול בקרב המאמינים. כאן, למצפון האישי תפקיד מכריע, אך תמיד בגישה של קבלה ותמיכה הדדית. אלו השופטים שוכחים שכל אח או אחות שייכים לאדון, והוא לבדו שופט. עמדה זו מרגיעה מתחים בתוך הקהילה ופותחת את הדרך ל... צְדָקָהלאפשר לכולם להתקבל למרות השוני ביניהם.
אחריות בפני אלוהים וחיים מוסריים
הקטע מסתיים בהכרזה שיום אחד כל אדם ייתן דין וחשבון לאלוהים על עצמו (פסוק 12). מודעות סופית זו מובילה לחיים התואמים את אדנותו של ישו כיום. אי שיפוט אחינו מכוון אותנו לנתיב שלעֲנָוָה ושל אהבה. האתיקה הנוצרית מושרשת כאן באחריות האולטימטיבית הזו, אשר חורגת לחלוטין מעבר למדדים אנושיים, וקוראת לכבוד עמוק לחירותו של האחר.
מורשת תיאולוגית ורוחניות חיה
במסורת האבות, סנט אוגוסטין הוא הרהר רבות בריבונותו של ישו ובמשמעות השייכות לאלוהים בחיים ובמוות, תוך הדגשת האחדות הבסיסית של כל הקיום תחת אדנות אלוהית. המיסטיקן יוחנן של הצלב מעורר את האיחוד הטרנסצנדנטי הזה שבו המוות כבר אינו מחזיק מעמד, משום ש"הנשמה שייכת לאלוהים בלבד" ().
מבחינה ליטורגית, טקסט זה מרכזי בטקסי הלוויה, ומזכיר לנו שהמוות הוא מעבר לחיים חדשים באלוהים. ברוחניות בת זמננו, הוא מהדהד כקריאה לאמץ את החופש הפנימי אל מול ניסיונות ולחוות במלואה את האחדות בין החיים הארציים לגורל השמימי.
דרך מעשית של הפנמה
- הרהרו מדי יום על שייכותכם לאדון בכל מעשה.
- קראו שוב קטע זה בתפילה, תוך כדי גיבוש התחייבויות אישיות.
- התבוננו בשיפוטיכם לאורך היום ונסו להחליף אותם בהבנה.
- נהגו באדיבות פעילה כלפי אלו ששונים באמונה.
- תרגול אמון בריבונות האלוהית לנוכח ניסיונות.
- השתתפות בטקסים ובחגיגות קהילתיות מסייעת לטפח מודעות זו.
- לעסוק ב פעולות קונקרטיות למען שלום ופיוס.
לחיות למען ה', היום ותמיד
המעבר של הרומאים י"ד:7-12 נותן לנו חזון עוצמתי ומשחרר של חיינו: אנו שייכים לאלוהים לנצח. זה משנה את נקודת המבט שלנו על עצמנו, על אחרים ועל המוות. בשייכות מוחלטת זו, החירות הנוצרית לובשת פנים של אהבה מכבדת, קבלה ואחריות. בתקופה שבה שיפוט לעתים קרובות מפלג אותנו, פסוק זה מזמין אותנו לפרק את הדעות הקדומות שלנו ולקבל את פני אחינו ואחיותינו בזרועות פתוחות. עֲדִינוּת של ה'. זוהי קריאה עוצמתית לחיות התנצרות רוחנית ואתית רדיקלית שמאחדת ומחזקת אותנו.
שיטות פשוטות
- התחל את יום על ידי אישור אני חי למען ה'.
- הימנעו מביקורת על הבחירות הרוחניות של אחרים.
- להציע א מחווה של שלום לאח או אחות בקשיים.
- חשוב לפני שאתה פועל: "האם מעשיי מכבדים את ה'?"«
- לקדם תפילה עבור שָׁלוֹם בקהילה שלו.
- להימנע מרצונו החופשי כדי לא לפגוע באחר.
- השתתפות קבועה בתפילת יום ראשון היא סימן לכך התחייה של ישו.
פסוק זה מציע לקחת ללב את המסר של פאולוס לרומאים, כך שהמודעות לשייכותנו לאדון תחלחל לכל חיינו, אפילו במוות, ותבנה יחסי אחווה חזקים, שלוים ואחראיים.
