כאשר הקרדינל פייטרו פארולין, מזכיר המדינה של הכס הקדוש, עלה אל דוכן הנואמים של COP30 בבלם, ב-7 בנובמבר 2025, השתתקה לפתע האסיפה. בפני ראשי מדינות, מומחים ופעילי סביבה מרחבי העולם, הוא החזיק בידיו מסר המיוחל: זה של ה... אַפִּיפיוֹר ליאו ה-14הטקסט של האב הקדוש, פשוט וברור, נשא כותרת מרתקת - כמעט פרובוקטיבית בעדינותה: "אם אתם רוצים לבנות שָׁלוֹם"מגן על הבריאה".
מסר זה, הנקרא באנגלית, עולה בקנה אחד עם ההוראה החברתית של הכנסייה וגם מגיב למצב החירום האקלימי הנוכחי. עשר שנים לאחר האנציקליקה לאודטו סי'’ מאת פרנציסקוס, ועשור לאחר הסכם פריז, רצה הכס הקדוש להזכיר לכולם שהמאבק האקולוגי אינו מותרות מוסריים, אלא בחירה ציוויליזציונית, רוחנית עמוקה.
מסר שתול בלב האמזונס
בלם, בירת מדינת פארה בצפון ברזיל, נושמת את הלחות והירוק העמוק של גדות נהר האמזונס. כאן, בלב יער הגשם הגדול בעולם, מתקיימת ועידת הצדדים ה-30 לאמנת האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים (COP30) מצא מקלט. הסמליות חזקה: בין שפך הנהר לחופת היבשת, המילה של אַפִּיפיוֹר על הבריאה מהדהד כקריאה לכבוד לכדור הארץ המאוים ולאיזון המופרע.
כאשר הקרדינל פארולין דיבר בבוקר יום שישי, קולו של האפיפיור כבר הדהד בתודעת האנשים. בנימה מדודה אך תקיפה, המסר של... אַפִּיפיוֹר מדגיש כי שָׁלוֹם ברית אמיתית לא יכולה להיבנות ללא כבוד לטבע. כי במקום שבו כדור הארץ נפגע, האנושות סובלת; במקום שבו הסביבה מנוצלת, הצדק מתערער. ליאו ה-14 זה חוזר על האמונה הישנה, שכבר הביע בנדיקטוס ה-16: קיים קשר בל יינתק בין אלוהים, בני האדם והעולם הנברא.
במילים אחרות, שָׁלוֹם זה לא רק היעדר מלחמה: זוהי ההרמוניה הנכונה בין האדם למה שאלוהים מפקיד בידיו.
הקשר בין שלום לאקולוגיה
לב המסר האפיפיורי טמון כאן: לחבר את התרבות של שָׁלוֹם לשימור הבריאה. במסורת המקראית, הבריאה אינה משאב אנונימי שיש לנצל, אלא בית משותף שיש לטפל בו. אַפִּיפיוֹר ליאו ה-14 זה מעלה על הדעת טענה בסיסית: המשבר האקולוגי הוא גם משבר רוחני, שבר פנימי שמוביל את האדם להאמין שהוא בעלים ולא שומר.
מנקודת מבט זו, האב הקדוש מדגיש את הקשר הישיר בין האלימות שבני אדם גורמים לטבע לבין האלימות שהם גורמים זה לזה. זיהום, כריתת יערות וניצול משאבי טבע ללא הגבלה מונעים מהדורות הבאים את התקווה ובסופו של דבר זורעים את זרעיה של חברה מוכת סכסוכים. שָׁלוֹם מאוים, הוא כותב, לא רק על ידי נשק, אלא גם על ידי חוסר כבוד לבריאה.
הניסוח בולט. הוא מאתגר את הדרך המערבית הרגילה לבחון סכסוכים: כאן, זו כבר לא רק שאלה של גבולות או יריבויות, אלא של אורח חיים. אַקלִים הופך למימד מוסרי של שָׁלוֹם.
כאשר האפיפיור קורא למולטי-צדדיות
ליאו ה-14 קוראת למולטי-צדק מחודש, שאינו שולל אמונה אלא מבוסס על ערכים אוניברסליים: כבודו של כל אדם, קדושת החיים, ו... טובת הכללשלושת המושגים הללו, אמר, חייבים שוב להפוך לבסיס לכל משא ומתן בינלאומי.
ה- אַפִּיפיוֹר הוא אינו תומך בגישה טכנוקרטית גרידא לאקולוגיה או בהבטחות מופשטות להפחתת יעדי פליטות CO₂; הוא קורא לשינוי בתפיסות. בחזון זה, הפוליטיקה עצמה חייבת להפוך למעשה מוסרי, לשירות חסר אנוכיות, במקום להישאר לכודה בחישובים אלקטורליים.
קריאתו לאחריות עולמית עומדת בניגוד מוחלט לנסיגות לאומניות או לפיתוי של "כל אדם לעצמו". הוא מקונן על התנהגויות אנושיות המאופיינות ב"אנוכיות קולקטיבית וקוצר ראייה", ביטויים בהם הוא משתמש כדי לתאר הן היגיון כלכלי לטווח קצר והן אדישות כללית.
בבלם, הבהרה זו הדהדה בקרב משלחות רבות מאזורים שנפגעו קשות מהשלכות ההתחממות הגלובלית. מנהיגי איי האוקיינוס השקט, למשל, קיבלו בחום את דבריו של אַפִּיפיוֹרומזכירים לנו שעבורם, אקולוגיה אינה אידיאולוגיה אלא עניין של הישרדות.
שוטר בסימן תקווה
מילים נגד התפטרות
במשך שנים נערכו כנסים עולמיים בנושא אַקלִים הציבור הרחב רואה אותם בעייפות, אפילו בספקנות. הבטחות שבורות, תקציבים לא מספקים, פילוגים פוליטיים: ה-COP נחשב לעיתים חסר אונים אל מול היקף האתגר. האב הקדוש, לעומת זאת, מציע פרספקטיבה שונה: לא פסגה דיפלומטית כמו כל פסגה אחרת, אלא מעבדה לאחווה עולמית.
במסר שלו, הוא מדבר על "סימן של תקווה": תקווה שאינה מתכחשת לחומרת המצב, אך מבוססת על האמונה שכל אדם יכול לשנות את נקודת המבט שלו. הוא מזמין אותנו לעשות... COP30 מקום לדיאלוג שבו הבדלים הופכים לנכס ולא למכשול.
«"כיבוד רעיונותיהם של אחרים", הוא כותב, "כבר מהווה הגנה על הבריאה", משום שכבוד הוא גישה אקולוגית מטבעה: הוא מרמז על כך שאנו מקבלים את חוסר היכולת לשלוט בהכל.
סולידריות, הנושא המרכזי של מחשבת האפיפיור
תקווה זו מוצאת את שלוחה ברעיון הסולידריות. ליאו ה-14 הוא חלק מהמשך של יוחנן פאולוס השניאשר כבר בשנת 1990 תיאר את המשבר האקולוגי כ"בעיה מוסרית". אַפִּיפיוֹר הפולנים כבר ראו בהרס הסביבה עוול כלפי הענייםכי תמיד הפגיעים ביותר הם אלה שנושאים ראשונים בתוצאות של שינויי האקלים.
כיום, יותר מתמיד, התצפית הזו אינה ניתנת להכחשה. אַפִּיפיוֹר ליאו ה-14 ראוי לזכור ש"האנשים הפגיעים ביותר הם הראשונים לסבול מההשפעות ההרסניות של כריתת יערות וזיהום." שיטפונות באסיה, בצורות ב אַפְרִיקָהעליית מפלס הים בקריביים: מפת האקלים העולמית היא גם זו של עוֹנִי.
זו הסיבה שהאב הקדוש מדבר על "ביטוי של אנושיות וסולידריות" כאשר הוא מתייחס לדאגה שניתנת לבריאה. זו אינה רק תוספת לנשמה, אלא דרישה של צדק.אקולוגיה אינטגרלית, מושג יקר לכנסייה מאז לאודטו סי'’, לכן אינו מוגבל לדאגה סביבתית, אלא מקיף את האדם כולו - יחסיו לאחרים, לחברה ולאלוהים.
כל השחקנים בבית המשותף
ליאו ה-14 הוא לא שוכח אף אחד. במסר שלו, הוא מצטט במפורש את הרשימה הארוכה של גורמים הנדרשים להשתתף בחזון משותף זה: רשויות מקומיות, חוקרים, דורות צעירים, יזמים, מנהיגים דתיים, ארגונים לא ממשלתיים.
קטע זה ממחיש את האמונה שמעבר אקולוגי חייב להיות מאמץ קולקטיבי. איננו יכולים להציל את כדור הארץ באמצעות החלטות בודדות או פעולות אינדיבידואליות, כנות ככל שיהיו. החברה כולה היא זו שחייבת למצוא דרך חדשה להתקיים בדו-קיום עם כדור הארץ.
בבלם, כמה ראשי ערים שנכחו אימצו מיד את הרעיון, והזכירו יוזמות מקומיות: ייעור מחדש עירוני, תחבורה לא מזהמת, שרשראות אספקה קצרות. האקולוגיה של אַפִּיפיוֹר זה לא אידיאולוגי: זה פרגמטי ושמח, מושרש בפעולות קונקרטיות שמקרבות אנשים במקום מפלגות ביניהם.
עשר שנים של לאודטו סי'’ והסכם פריז
שני ימי נישואין המהדהדים זה את זה
שנת 2025 מציינת אבן דרך כפולה: זו של ועידת האקלים האוניברסלית הראשונה בפריז בשנת 2015, שם אומץ הסכם האקלים האוניברסלי הגדול הראשון, וזו של האנציקליקה לאודטו סי'’, הטקסט העיקרי של אַפִּיפיוֹר פרנציסקוס על "ההגנה על ביתנו המשותף". עשר שנים מאוחר יותר, שתי המורשתות משתלבות זו בזו: הסכמה פוליטית מצד אחד, השראה רוחנית מצד שני.
ליאו ה-14יורשו של פרנסואה הולנד רואה בכך נקודת מפנה שיש להחיות. הוא מכיר בכך שהדרך להשגת המטרות שנקבעו בהסכם פריז עדיין ארוכה, אך לאודטו סי'’ נותר מצפן. טקסט זה, שנכתב כדי לעורר את המצפון, ממשיך לטפח הבנה עשירה יותר של אקולוגיה - לא רק כמדע, אלא כגישה של הכרת תודה ואחריות.
עם זאת, בעוד שהאנציקליקה כבר דיברה על "המרה אקולוגית", ליאו ה-14 זה מציג מילה חדשה: התנצרות מוחלטת. מונח זה מסמל דרישה אינטימית יותר, כמעט מיסטית. זה כבר לא רק עניין של שינוי המערכות שלנו, אלא של שינוי השקפתנו על הבריאה ועל אלוהים.
הפנים האנושיות של משבר האקלים
מה ה אַפִּיפיוֹר מה שהוא חושש יותר מכל הוא דה-הומניזציה של הדיון הסביבתי. אם נדבר על טונות של פחמן או מעלות צלזיוס מבלי לראות פנים אנושיות מעורבות, הפעולה הופכת קרה וחסרת יעילות. מכאן התעקשותו: "בואו נזכור את הפנים האנושיות של משבר האקלים".
הצהרה זו, שנאמרה בבלם, התקבלה כתזכורת חיובית. שכן הסכנה האמיתית כיום אינה רק חוסר מעש: זוהי אובדן הרגישות המוסרית. לעתים קרובות מדי, כנסים בינלאומיים מייצרים שפה מופשטת וחסרת גוף. על ידי הזכרת כבודו של כל אדם שנפגע, ה... אַפִּיפיוֹר מחזיר את הבסיס האתי למשא ומתן.
אז מתברר שחזונו לאקולוגיה נובע מאנתרופולוגיה נוצרית: האדם אינו פולש בטבע, אלא שותפו ושומרו. מבחינה זו, ליאו ה-14 ממשיך שושלת תיאולוגית ארוכה, מאז פרנציסקוס הקדוש מאסיזי עד לתורת הקונציליה של הוותיקן ב'.
חינוך לאקולוגיה אינטגרלית
ה- אַפִּיפיוֹר הוא סיים את דבריו בתחינה נלהבת לחינוך. כי שום דבר לא ישתנה, אמר, "בלי פדגוגיה של בריאה". לעורר את המצפון ליופיו של הטבע, ללמד אחריות, ולקשר בחירות אישיות לעתיד הקולקטיבי - זוהי המשימה הדחופה של כל המחנכים.
חינוך הוליסטי זה אינו רק נושא בית ספרי: הוא מחלחל לחיי המשפחה, לתקשורת, לעסקים ולקהילות דתיות. זוהי תרבות שיש להמציא מחדש. לימוד לכבות אורות מיותרים או למיין את הפסולת הוא רק ההתחלה. מעל הכל, מדובר בלימוד להתפעל, כי יראה קודמת לכבוד.
ליאו ה-14 הוא מדגיש שכל החלטה, החל מהבית ועד לפוליטיקה הגלובלית, מעצבת את עתידנו המשותף. ובתוך "עתיד משותף" זה, הוא שם אמון בכבודו הבלתי ניתן לערעור של האנושות. לכן, אקולוגיה אינה עוד רק אסטרטגיית הישרדות: היא דרך להאמין.
בין אמונה, היגיון ועתיד
לאחר קריאתו של הקרדינל פארולין, התפשטו מחיאות כפיים מדודות אך כנות באסיפה. במסדרונות ה-COP, רבים שיבחו את בהירות הטקסט. על המסר של אַפִּיפיוֹר אינו מבקש להחליף את המדע או להתחרות בפוליטיקה: הוא משלים אותם בקול מוסרי, המסוגל לחבר את מה שהעולם המודרני נוטה להפריד.
כמה משקיפים הצביעו על כך שהכס הקדוש, על ידי דיבורו בבלם, ממצב את עצמו שוב כבן שיח עולמי בנושאים ציוויליזציוניים. "הדיפלומטיה הירוקה" של הוותיקן, שהחל עם לאודטו סי'’מוצא כאן רוח שנייה. ליאו ה-14 לא רק חוזר על הצרכים הדחופים: הוא מציע דרך, המבוססת על שיתוף פעולה, שלעֲנָוָה ושל אמונה.
בחזון זה, שָׁלוֹם יהיה בר קיימא רק אם גם כדור הארץ יתאושש שָׁלוֹם.
והבריאה, בסופו של דבר, תהיה מוגנת רק אם האנושות תלמד לאהוב שוב - את אלוהים, את העולם ואת זה.
הד מקראי לזמננו
ההצהרה "אם אתם רוצים לבנות שָׁלוֹם"מגן על הבריאה" מוצא הד ישיר ב רֵאשִׁית "ויקח יהוה אלוהים את האדם וישם אותו בגן עדן לעבדו ולשמורו." לשמור, לא לשלוט. לעבד, לא לנצל.
משימה זו, שהופקדה בידי האנושות מאז ומתמיד, באה לידי ביטוי כיום בצורה חדשה. לנוכח תרבות טכנולוגית עולמית השואפת לייעל את הכל, ליאו ה-14 זה מזכיר את חוכמת ההתחלות: העֲנָוָהלהיות שומר הבריאה פירושו להכיר בכך שאנו תלויים בה בדיוק כפי שהיא תלויה בנו. זה גם אומר לגלות מחדש שָׁלוֹם שבלעדיהם פסגות בינלאומיות יישארו חסרות משמעות.
פגישה בצומת דרכים
שָׁם COP30בממד הסמלי שלה, זה דומה לצומת דרכים. עשר שנים אחרי פריז, שלושים אחרי ה-COP הראשון, העולם תוהה אם עדיין יש זמן לפעול. ועכשיו, בלב הספק הזה, א אַפִּיפיוֹר בא לדבר על תקווה ואחריות, במילה של אחווה.
בימים שלאחר הנאום, מספר נושאי משא ומתן דיווחו כי ציטטו את דבריו של האב הקדוש במהלך ישיבות סגורות. לא מתוך רפלקס דתי, אלא כמצפן מוסרי: שָׁלוֹם אקלים, קודם כל וחשוב מכל שָׁלוֹם מוּסָרִי.
אם הדיפלומטיה של הוותיקן זה לא נמדד בטונות של CO₂, אבל זה משאיר חותם בעל אופי אחר - של מילה שמחברת בין התבונה לנשמה.
כך מסתיים בבלם המסר של אַפִּיפיוֹר ליאו ה-14, אבל ההד שלו ממשיך לצוף כמו נשימתו החמה של האמזונס.
בסופו של דבר, הכל אולי מסתכם בביטוי אחד פשוט: לבנות שָׁלוֹםמדובר על הגנה על הבריאה.
והגנה על הבריאה פירושה ללמוד לאהוב את העולם כפי שאלוהים חלם אותו.
