ה- האפיפיור ליאו ה-14 פורסם ב-23 בנובמבר 2025 מכתב שליחי ארוך שכותרתו ביחידת פידיי ("באחדות האמונה") לרגל יום השנה ה-1700 למועצה האקומנית הראשונה שנערכה בניקיאה בשנת 325 לספירה. מסמך זה מסמן את תחילתו של פרויקט שאפתני להחייאת האחדות בין הכנסיות הנוצריות, בתקופה שבה האקומניזם נראה נחלש.
ליאו ה-14 זה מזכיר לנו בעוצמה שהאמונה הניקנית, פרי מועצה סוערת, נולדה בהקשר של משברים עמוקים ומחלוקות תיאולוגיות. וידוי אמונה זה, שנחשב זה מכבר ליסוד המשותף של הנוצרים, מאשרר בפרט את האלוהות המשותפת של הבן, כנגד כפירתו של אריוס. כי ה... אַפִּיפיוֹרטקסט זה נותר "לב האמונה הנוצרית", מורשת משותפת שעליה ניתן לבנות פיוס אותנטי. לכן הוא מזמין אותנו לחזור ליסודות משותפים אלה כדי להתקדם בדרך אקומנית מחודשת.
מכתב זה הוא גם הזמנה "ללכת בהרמוניה", להעיד על אמונה משותפת זו ב"אהבה ושמחה" בתוך עולם המאופיין בסכסוך, עוול ועוני. הוא מדגיש שלמרות פילוגים מוסדיים, כל המוטבלים הם חברים במשיח וכי "מה שמאחד אותנו גדול בהרבה ממה שמפלג אותנו".
המסע לטורקיה: מחווה סמלית בלב ההיסטוריה הנוצרית
הפרויקט של ליאו ה-14 מגולם במלואו במסעו האפוסטולי שתוכנן מ-27 בנובמבר עד 2 בדצמבר 2025 ב טורקיה, במיוחד בערים של אנקרה, איסטנבול ובמיוחד איזניק, ניקיאה העתיקה. עלייה לרגל זו סמלית ביותר: היא חלק מציון 1,700 שנה למועצת היסוד ומאשרת מחדש את הקשר העמוק בין היסטוריה, אמונה ואחדות.
התוכנית כוללת מפגש תפילה אקומני באתר הארכיאולוגי של הבזיליקה העתיקה של סנט נאופיטוס באיזניק, בהשתתפות הפטריארך האקומני ברתולומיאו הראשון ונציגי הפטריארכיות המזרחיות. יוזמה זו שואפת להדגיש את המשמעות ההיסטורית והרוחנית של ניקאה, להדגיש את הצורך בחיזוק הדיאלוג בין הכנסיות ולתמוך במיעוטים נוצריים באזור המאופיין בטלטלות פוליטיות וחברתיות. האפיפיור ליאו ה-14 רוצה להפוך את הכינוס הזה למעשה שלום קונקרטי בחברה המרוסקת מסכסוכים רבים.
יתר על כן, למסע זה יש גם ממד פסטורלי חזק, עם מסר לפליטים ולאוכלוסיות פגיעות, במיוחד ב... לבנון, היכן שה- אַפִּיפיוֹר אז ילך. לדבריו, האמונה המוצהרת בקרידה הניקאית חייבת גם לטפח את המחויבות החברתית והמוסרית של נוצרים בעולם העכשווי.
מחויבות מחודשת למשימה משותפת מעבר לפילוגים
במכתבו, ליאו ה-14 מתעקש כי הדרך לאחדות אינה יכולה להיות מוגבלת להסכם דוקטרינלי או מוסדי פשוט: היא חייבת להיות מושרשת בתפילה משותפת, צְדָקָה והעדות הנראית לעין של האמונה בחיי היומיום. הוא מעורר רוח הקודש כ"קשר אלוהי של אחדות" בתוך השילוש הקדוש ובין המאמינים, תנאי הכרחי לפיוס מתמשך.
ה- אַפִּיפיוֹר זה גם מאתגר כל נוצרי להרהר ביחסיו האישיים עם אלוהים וכיצד הוא חי את אמונתו בעולם. אסור שהאמונה תישאר טקסט מוקרא בלבד, אלא מחויבות לגלם את "האמת המוצהרת" בצדק, סולידריות והגנה על הבריאה. זוהי מהותה של שליחות משותפת החורגת מעבר להבדלים היסטוריים ותרבותיים.
בסופו של דבר, המסר של ליאו ה-14 ברור: על ידי חזרה לשורשים המשותפים של האמונה הנוצרית, המסוכמים בקריאת הקודש של ניקיה, ועל ידי פתיחת עצמכם לפעולה של רוח הקודש, נוצרים יש לנו הזדמנות אמיתית להתגבר על העבר הסכסוך כדי לבנות יחד עתיד של שלום ואחדות נראית לעין.
לפיכך, הפרויקט הזה של ליאו ה-14 הוא חלק מתהליך ארוך ותובעני, המבוסס על היזכרות במקורות, תפילה אקומנית ו אחווה קונקרטי. זה נשען על האמונה ש"אחדות האמונה" היא המפתח להשבת כוח ותקווה לעולם המחפש משמעות ולכנסיות המחולקות אך נקראות ללכת יחד. עלייה לרגל זו ב טורקיה זהו הצעד הסמלי והרוחני הראשון.
