ברוך

פרק 1

א אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן נריה בן מעזיה בן צדקיה בן צדעי בן חלקיה בבבל.,
2 בשנה החמישית, ביום השביעי לחודש, בעת כבשו הכשדים את ירושלים ושרפו אותה.
ג ברוך קרא את דברי הספר הזה ליכניהו בן יהויקים מלך יהודה ולכל העם אשר באו אליהם לִשְׁמוֹעַ הספר הזה,
4 לאוזני גדולי עולם ובני מלכים ולאוזני זקנים ולאוזני כל העם מקטנו ועד גדול כל יושבי בבל על נהר סודי.
5 לאחר ששמע זאת, הם בכו, צמו והתפללו אל ה'.
6 וַיַּגְסוּ כָּסֶף, כְּכֹל יָכְלָתוֹ.
ז וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתוֹ יְרוּשָׁלָם אֶל־יְהוֹיַקִּים בֶּן־חִלְקִיָּה בֶּן־שְׁלֹמֹה הַכֹּהֵן אחרים הכוהנים ולכל העם אשר היו עמו בירושלים.
ח ברוך החזיר את כלי בית ה' אשר נלקחו מן המקדש, כי ה- שלח בחזרה לארץ יהודה, העשירי יום בחודש מסיוון כלי כסף אשר עשה צדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה,
9 לאחר שנבוכדנצר מלך בבל לקח את יכניה, את הנסיכים, את בני הערובה, את האצילים ואת עם הארץ מירושלים והביאם לבבל.
10 אמרו: "הנה אנו שולחים לכם כסף; קנה בו" זֶה כֶּסֶף קורבנות עבור עוֹלָה וְחַטָּאת וְקְטֹרֶת וְגַם הַקְרִיבוּ וְהִקְרִיבוּ אֹתָם עַל מִזְבֵּחַ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.
יא התפללו על חיי נבוכדנצר מלך בבל ועל חיי בלשאצר בנו למען יהיו ימיהם בארץ כימי השמים;
12 וְיַתֵּן לָנוּ יְהוָה כֹחַ, וְיַרֵּה עֵינֵינוּ, בְּצֵל נְבוּכַדְנֶצַר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְצֵל בְּלַשָּׁצַר בְּנוֹ נִשְׁכָּנְנוּ, נַעֲבַדְנֶצַר יָמִים וְנִמְצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם.
13 התפללו בעדנו אל ה' אלהינו כי חטאנו ליהוה אלהינו ולא שב אף ה' וחרון אפו מעלינו עד היום הזה.
14 קרא את הספר הזה אשר אנו שולחים לך לקריאה בפומבי בבית ה' בימי חגים ובימי קהל.

15 ואתה תאמר:

אל ה' אלוהינו שייך צדק, לנו בלבול הפנים.,
כְּמוֹ אנחנו יכולים לראות את זה היום, לאנשי יהודה ולתושבי ירושלים,
טז למלכינו ולשרינו, לכהנינו ולנביאינו ולאבותינו.
17 חטאנו לפני ה'
18 ולא שמענו בקולו ולא שמענו בקול יהוה אלהינו לעשות את מצות יהוה אשר נתן לפנינו.

19 למן היום אשר הוציא יהוה את אבותינו מארץ מצרים ועד היום מראנו את יהוה אלהינו ובסכלותנו סורנו לבלתי שמענו בקולו.
20 כמו כן, כמו אנחנו יכולים לראות את זה ביום הזה, של גָדוֹל דבקו בנו רעות, וגם הקללה אשר הגה יהוה ביד משה עבדו אשר הוציא את אבותינו מארץ מצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש.

21 לא שמענו בקול יהוה אלהינו ככל דברי הנביאים אשר שלח אלינו.
22 וַיֵּלֶכְנוּ אִישׁ כְּנַעַת לִבָּו הָרָע לַעֲבֹד אֱלֹהִים נִכְרָיִם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ׃.

פרק 2

1 לכן קיימו יהוה אלהינו את דברו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו אשר שפטו את ישראל ועל מלכינו ועל שרינו ועל כל איש ישראל ויהודה.,
2 מאיים עלינו להביא עלינו אסונות גדולים אשר לא היו כמותם תחת כל השמים ככאלה אשר היו בירושלים ככתוב בתורת משה,
3 לָדַעַת, שאוכל כל אחד מאיתנו את בשר בננו, וכל אחד מאיתנו את בשר בתנו.

4 וַיַּנִּתֵּם בִּי כָּל־הַמְּלָכִים סָבִיבוֹתָנוּ לְ להיות חפץ של’בושה ו שֶׁל תדהמה, על כל העמים אשר פיזרנו ה' בתוכם.
5 וְנִכְנַעְנוּ בְּמַעֲדַת לִצְווֹת כִּי חַטָאנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ לֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹלוֹ.
ו אל ה' אלוהינו, שייך צדק, לנו ולאבותינו כלום הפנים, כמו אנחנו יכולים לראות את זה ביום הזה.
7 כל הרעות האלה אשר דיבר יהוה עלינו באו עלינו.
8 ולא התפללנו אל פני ה' וישיב אותנו איש מאיתנו ממחשבות לבו הרע.
ט לכן יִשְׁמֹר יְהוָה עַל־הָרָע וַיְהוָה הַבֵּאתּ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק יְהוָה בְּכָל־הַמַּעֲשָׂה אֲשֶׁר צִוָּנוּ׃.
10 ולא שמענו בקולו, שמרנו את מצות ה' אשר נתן לפנינו.

יא ועתה יהוה אלהי ישראל אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה באותות ובמופתים בכוח גדול ובזרוע רמה ואשר עשה לך שם כ אנחנו יכולים לראות את זה ביום הזה,
12 חטאנו, עשינו רשע, עוולות ענו, יהוה אלהינו, לכל פקודיך.
13 יְשׁוּב אֶפְסֶךָ מֵעָנָנוּ, כִּי עַתָּה שְׁאַרִית קְטַנָּה אַנוּ בְּגוֹיִם, אֲשֶׁר פִּזְרְתָּ אוֹתָנוּ שָׁם.

14 שמע יהוה תפילתנו ותחנוני הושיענו למענך ותן לנו חן בעיני גלותינו.
15 למען ידעו כל הארץ כי אתה יהוה אלהינו כי שמך נקרא על ישראל ועל זרעו׃.
טז הבט יהוה ממעון קדשך זכרנו הטה אוזנך והקשיב,
17 פקח עיניך וראה: לא מתים בשאול, אשר רוחם יצאה ממעמיהם, הם נותנים כבוד ומשפט לה'.
18 אבל החי, עצוב מרוב סבלו, ההולך כפוף וחסר כוח, עיניו נוטות, נפשו רעבה, הוא נותן לך כבוד ומשפט, ה'.

19 כי לא בצדקת אבותינו ומלכינו נשפך תפילתנו לפניך ה' אלהינו.
20 כי שלחת עלינו את אפסך וחמתך, כאשר אתה ל'’הכרזת ביד עבדיך הנביאים,
21 באמירה: כה אמר ה': "הִכְפוּ כְּתֵפֶיךָ" והצוואר שלך וְעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְשָׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבוֹתֵיכֶם.
22 אם לא תשמע בקול יהוה אלהיך לעבד את מלך בבל,
23 אפסיק לשירת שמחה ושירת חתן ושירת כלה בערי יהודה ומחוצה לירושלים והייתה כל הארץ שממה, ללא יושב.« 

24 לא שמענו בקולך עבדנו את מלך בבל וקיימת את דבריך אשר דיברנו ביד עבדיך הנביאים, מכריזה שֶׁעַצְמוֹת מַלְכֵינוּ וֶעַצְמוֹת אֲבוֹתֵינוּ יוֹסְרוּ מִקְבְּרָתָם.
25 והנה, הם אכן הושלכו למטה על הקרקע, חשוף לחום השמש ולקור הלילה; ו אבותינו מת בסבל אכזרי, על ידי רָעָב, בחרב ובמגפה.
26 הורדתם את הבית אשר נקרא שמך עליו עד אשר הוא היום, מפני רעת בית ישראל ובית יהודה.

27 עשית עמנו יהוה אלהינו ככל טובך וככל חסדיך הגדולים,
28 כאשר דברת ביד משה עבדך ביום צויתו לכתוב את תורתך לעיני בני ישראל,
29 "אם לא תשמעו בקולי, ההמון הגדול והעצום הזה יצטמצם למעט מאוד בתוך הגויים אשר אפזרם שם.".
30 כי ידעתי כי לא ישמעו אליי כי עם עקשן הם ושובו אליהם אל ארץ גלותם;
31 וידעו כי אני יהוה אלהיהם, ואתן להם לב מי מבין, ואוזניים שומעות.
32 וַיְהַלְלוּנִי בְּאֶרֶץ גּוּלָתָם וְזָכְרוּ אֶת־שְׁמִי.
33 ויתנערו מעורפם הקשיח ומדבריהם הנבזיים כי יזכרו את גורל אבותיהם אשר חטאו לפני ה'.
34 והשבתי אותם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיהם לאברהם ליצחק וליעקב והיו בה אדונים והרביתי אותם ולא ירדו׃.
35 וכרתי איתם ברית עולם והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם ולא עוד אגרש את עמי ישראל מן הארץ אשר נתתי להם.

פרק 3

1 יהוה שדי, אלוהי ישראל, נפש צרה ורוח חרדה צועקת אליך.
2 שמע יהוה וחנך כי חטאנו לפניך;
3 כי אתה יושב על כֵּס נצחי, ואנחנו, אנו אובדים ללא חזרה.
4 יהוה שדי, אלוהי ישראל, שמע את תפילת מתי ישראל ואת בני החטאים לפניך, אשר לא שמעו בקול אלוהיהם. הם הגורם לכך הצרות האלה נקשרו אלינו.
5 אַל תִּזְכֹר עֲוונות אבותינו, כי אם תִּזְכֹר, בשעה הזאת, את כוחך ואת שמך.
6 כי אתה יהוה אלוהינו ואנחנו נהללך יהוה.
7 על כן נתת יראתך בלבנו למען נקרא בשמך ונהללתך בגלותנו כי מסרנו מלבנו את עון אבותינו אשר חטאו לפניך.
8 הנה אנחנו היום בחברתנו כַּדוּר הָאָרֶץ גָּלוּת, שֶׁמָּה פִּזְרְתָּנוּ לַחֶרְפָּה, לַקְלָלָה וְלַכְּפָרָה, כְּכָל-עֲווֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר סָרוּ מִעַל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.

9 שמע ישראל למצוות החיים הקשיב לך ללמוד תבונה.
10 למה ישראל למה אתה בארץ אויביך? לְהִתְמוֹגֵג על אדמת חוץ, מטמא את עצמך עם המתים,
11 וכי אתם נחשבים בין אלה אשר ירד אל שאול?
12 נטשת את מקור החוכמה.
13 כי אם היית הולך בדרך אלוהים, היית שוכן לנצח שָׁלוֹם.
יד למד איכן תבונה איכן כוח ותבונה למען תדע גם יחד איכן אורך ימים וחיים איכן אור עינים שָׁלוֹם.

15 מי מצא את מקומו של ה חָכמָה, ומי נכנס לאוצרותיו?
16 איה מנהיגי הגויים ואלפים חיות הארץ?,
17 המשחקים עם ציפורי השמים,
18 אשר צוברים כסף וזהב, אשר בו בוטחים אנשים, ולרכושם אין קץ?

עבור האנשים הללו אשר צוברים כסף והופכים זאת לעניינו, לא יימצא זכר למעשיהם.
19 הם נעלמו וירדו שאול, ואחרים קמו תחתם.
20 נערים ראו אור וישבו בארץ, אך דרך חכמה לא ידעו;
21 לא ידעו נתיבותיה, בניהם לא תפסו אותה, רחוקים היו מדרכה.

22 לא שמעו עליה בארץ כנען, ולא נראתה בתמן.
23 ובני הגר המחפשים חכמה מן הארץ סוחרי מרה ותימן פרשתנים משלים וְאֵלֶּה הַמְבַקְשִׁים תּוֹכָה לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ חָכְמָה, וְלֹא זְכְרוּ נְתִיבוֹתָיה.

24 ישראל, מה גדול בית אלוהים, מה רחב מקום ממשלתו!
25 עצום הוא ואין לו גבולות, גבוה ועצום הוא.

26 שם חיו מראשית הענקים המפורסמים, גבוהי קומה ומיומנים ב המלחמה.
27 לא בחר בהם אלוהים, ולא לימד אותם דרך חכמה.
28 והם נספו משום שלא היה להם את נָכוֹן מדע, הם נספו בגלל טיפשותם.

29 אשר עלה השמיימה ואחז ב חָכמָה, והוריד אותו מן העננים?
30 מי חצה את הים, ומצא אותו, החזיר אותו במחיר הזהב הטהור ביותר?
31 אין יודע דרכיו, ואין שומר נתיבותיו.
32 אבל היודע הכל יודע זאת; הוא מגלה זאת בבינתו, הוא אשר ייסד את הארץ לנצח ומילא אותה חיות ארבע רגליים,
33 הַשְׁלַח אוֹר וְהוֹלֵךְ וְקָרָא לוֹ וְשָׁמַע לוֹ בְּחִדָּה.
34 כוכבים זוהרים במקומם, והם מלאים שמחה;
35 הוא קורא להם, והם אומרים, "הנה אנחנו!" ויזהרו בשמחה לבוראם.

36 הוא אלוהינו, ואין כמוהו.
37 מצא את כל דרכי חכמה, ויתן אותם ליעקב עבדו ולישראל אהובתו.
38 לאחר מכן הופיע על פני האדמה, והוא שוחח עם בני אדם.

פרק 4

1 חָכמָה, זֶה סֵפֶר מִצְוַת אֱלֹהִים, וְתוֹרָה קָיְמָה עוֹלָם;
כל אלה שייקשרו אליה יגיע לחיים, אך אלו שיעזבו אותם יומתו.

2 שוב יעקב וחיבק אותה, התהלך בזוהר אורה.
3 אל תתן כבודך לאחר, וטובתך לגוי זר.
4 אשריינו ישראל כי נגלה לנו מה שטוב בעיני אלוהים.

5 חזקו עמי, זכרו את ישראל!
6 לא להשמדה נמכרתם לגויים, כי אם משום שעוררתם את אפו של אלוהים, נמסרתם לידי עושקים.
7 כי הרגזתם את בוראכם, בכך שהקרבתם זבחים לשדים ולא לאלוהים.
8 שכחת את-רוֹעֵן אֶת-הָאֱלֹהִים הנצחי, וְעַצְבְתָּ את-מְקִידֶנְךָ, ירושלים.
9 כי ראתה את חרון אפו של אלוהים נופל עליך, ותאמר:

הקשיבו, שכני ציון, כי שלח לי אלוהים יגון גדול.
10 ראיתי את שבות בני ובנותיי אשר הביא ה' עליהם.
11 האכלתי אותם שִׂמְחָהוַאֲנִי שָׁמֵרְתִּי אוֹתָם בְּדִמְעוֹת וְאֲבָל.
12 אל תתנו לאף אחד לשמוח בי רְאִיָה אלמנה וננטשה על ידי רבים! אני מדבר בגלל חטאי בני, כי סרו מתורת אלוהים.,
13 אשר לא ידעו מצותיו אשר לא הלכו בדרך פקודיו ולא הלכו בנתיבי משמעת כצדקו׃.

יד יבואו שכני ציון זכרו את שבות בני ובנותיי אשר הביא יהוה עליהם.
15 כי הביא עליהם גוי רחוק, גוי אכזרי, עם שפה ברברית,
16 אשר לא כיבדו את הזקן ולא חמלו על הילד, אשר לקחו את יקירי האלמנה, והשאירו אותי לבדי, חסרת בנותיי.

17 ואיך אוכל לעזור לך?
18 זה שהביא את הרעות האלה עליך, הוא זה שיציל אותך מיד אויביך.
19 לכו בני, לכו; ואני נשארתי לבדי!
20 השארתי את השמלה של ימים אשרי; לבשתי שק תחנוני; אזעק אל עליון כֹּל הימים שלי חַיִים.
21 אומץ בניי, צעקו אל ה', והוא יושיע אתכם מיד צרור, מיד שֶׁלְךָ אויבים.

22 אני מחכה לישועתך מאת ה', ו שִׂמְחָה מגיע אליי, בשם הקדוש, עבור רַחֲמִים אשר יבוא אליך במהרה מאת ה' מושיעך.
23 שלחתי אותך בבכי ובאבל, אבל אלוהים ישיב אותך אליי ב... שִׂמְחָה ושמחה, לנצח.
24 כאשר ראו שכני ציון את שבייתך, כך יראו במהרה את ישועתך מאת אלוהים, אשר תבוא אליך בתפארת גדולה ובהדר מאת יהוה.
25 בני, נשאו בסבלנות את חרון אלוהים אשר בא עליכם; אויבכם רדף אתכם; אך במהרה תראו את חורבנו, ותשימו רגלכם על צוארו.
26 בני עדינים הלכו בדרכים קשות; נגבו כעדרים גנובים על ידי אויב.
27 חזקו בני וצעקו אל ה' כי הביא אתכם מחלות אלה יזכור אותך.
28 כי כשם שחשבתם פעם לסור מאלוהים, אך חזרתם אליו, כך תדאגו עשר פעמים לחפשו.
29 כי מי שהביא עליך רעה יביא לך שמחת עולם בהושיעתך.

30 אומץ, ירושלים; מי שנתן לך שֶׁלָה שם, ינחם אותך.
31 אוי למי שפגע בך רע, ושמחו בנפילתך!
32 אוי לערים אשר נעבדו בהן בניכם, אוי לקיבלם!
33 כשם ששמחה על חורבנך וניצחה בנפילתך, כך תתאבל על חורבנה.
34 אקח ממנו שִׂמְחָה מה שגרמו לה תושביה הרבים והתפארותה ישתנה באבל.
35 אש תבוא עליה מאת יהוה ימים רבים, והיא תהיה מקום משכן לרוחות רעות זמן רב.

36 הביטו מזרחה ירושלים וראי שִׂמְחָה אשר מגיע אליך מאלוהים.
37 כי הנה הם שבים, בניך אשר ראיתם הולכים, הם באים נאספים ממזרח למערב בקול הקדוש, שמחים בתפארת אלוהים.

פרק 5

1 הסרי ירושלים את בגדי אבלך ועצבך, ולבשה את עטורי התהילה מי מגיע של אלוהים לנצח;
2. עטפו את עצמכם בגלימת הצדק אשר מגיע של אלוהים; שים על ראשך את מצנפת כבוד ה'.

3 כי אלוהים יראה את תפארתך לכל מְדִינָה אשר תחת גן עדן.
4 שמך ייאמר על ידי אלוהים לנצח: "שלום צדק" ו"הוד יראת הכבוד".
ה קומי ירושלים, עמדי על במתך, והבטי מזרח; וראי את בניך נאספים ממערב עד מזרח, בדבר הקדוש, שמחים כי זכרם אלהים.

6 הם עזבו אותך ברגל, נישאו על ידי אויבים; אלוהים ישיב אותם אליך, נישאים בכבוד, כמו כסא מלכות.
7 כי צוה אלהים להשפיל את עצמם על כל הר גבה ועל צועי עולם ועל עמקים ולמלא את האדמה ליישר את הארץ למען ילך ישראל ללא סכנה לתפארת אלהים.
8 היערות וכל עצי הריח העניקו צל לישראל, במצוות אלוהים.
9 כי אלוהים יוביל את ישראל בשמחה אל אור כבודו, בחסד ובצדק ממנו.

פרק 6

העתק המכתב אשר שלח ירמיהו אל העומדים להישבות בגלות בבל על ידי מלך הבבלים, כדי לומר להם את אשר ציווה להם אלוהים.

1 בגלל החטאים שחטאת לפני אלוהים, נבוכדנצר מלך הבבלים עומד לגבות אותך לבבל.
2 וכאשר תבואו אל בבל, תשבו שם שנים רבות וימים ארוכים עד שבעה דורות; ואחרי כן אוציא אתכם משם בשלום.
3 ועתה תראו בבבל אלוהי כסף, זהב ועץ, אשר נישאים על הכתפיים ו אשר מעוררים פחד באומות.
4 לכן היזהר שלא לחקות את הזרים האלה, ולא להיתפס בפחד האלים האלה.
5 כאשר תראה קהל דוחק לפניהם ומאחוריהם, משתחווים להם, אמר בלבך: "אדוני, לך עליהם להשתחוות."» 
6 כי מלאכי עמך, והוא דואג לחייך.

7 לשפה של אלה אלים לוטשה על ידי אומן; היא מצופה בזהב ובכסף, אך הם נוֹלָד הם זֶה הם משקרים, ולא יכולים לדבר.
8 וילדה האוהבת תכשיט, זהב נלקח, וכתרים הוכנו לה להניח אותם על ראשי האלים הללו.
9 הכוהנים אף גונבים זהב וכסף מאלהיהם, אותם הם משתמשים למטרותיהם האישיות. שימושים ;
10 הם אפילו יתנו חלק לזונות שבבתיהם. הם יקשטו אותם בבגדים. עָשִׁיר בגדים, כמו גברים, אלים אלה של כסף, זהב ועץ;
11 אך אלה אינם יכולים להגן על עצמם מפני חלודה או תולעים.
12 וכאשר ילבישו אותם בגדי סגול, עדיין יש לנגב את פניהם מפני עפר הבית המכסה אותם בשכבה עבה.
13 הנה אחד אשר אוחז שרביט, כמושל פרובינציאל: לא יהרוג את אשר פגע בו.
14 האחר הזה הוא נושא בידו חרב או גרזן, אך אינו יכול להגן על עצמו מפני אויב או שודדים. מכאן ברור שהם אינם אלים;
15 לכן אל תפחדו מהם.

כשם שכלי שבבעלותו של אדם הופך לחסר תועלת כשהוא נשבר, כך גם עם האלים שלהם.
16 אם תשימו אותם בבית, עיניהם יתמלאו עפר רגלי הבאים.
17 בדיוק כמו הדלתות של ה- כֵּלֵא סגורים בקפידה על אדם שפגע במלך, או על אדם שעומד להיות מובל אל מותו; כך הכוהנים מגנים על ביתם אלים עם דלתות חזקות, עם מנעולים ובריחים, פן ישדדו אותם גנבים.
18 הם מדליקים מנורות, ואף יותר מאשר לעצמם, ואלה אלים לא יכול לראות אף אחד מהם.
19 הם כאחד מקורות הבית, ונאמר כי לבם נאכל על ידי מזיקים היוצאים מן האדמה, וטורפים אותם ואת בגדיהם, מבלי שירגישו.
20 פניהם משחירים מהעשן העולה מהבית.
21 ינשופים, סנוניות וציפורים מתנפנפים על גופם וראשיהם. אחרים ציפורים; ובאופן דומה לְהִשְׁתוֹבֵב החתולים עצמם.
22 בזאת תדע כי אינם אלהים; לכן אל תירא מהם.

23 הזהב אשר מצופים בו כדי לייפותם, אם איש לא יסיר את החלודה, לא יזהיר אותו; כי אפילו לא הרגישו בו כאשר הותכו.
24 אלה גִלוּלִים נקנו במחיר הגבוה ביותר, ואין בהם נשמת חיים.
25 מכיוון שאין להם רגליים, הם נישאים על הכתפיים, ובכך מראים לאנשים את חוסר האונים המביש שלהם. מי ייתן ואלה המשרתים אותם יתביישו כמוהם!
26 אם ייפלו ארצה, לא יקומו מעצמם; ואם יקים אותם, לא יזוזו מעצמם; ואם יישענו, לא יזדקפו. כאילו הונחו קורבנות לפני מתים.
27 הכוהנים מוכרים את הקורבנות המוצעים להם ומרוויחים; נשותיהם מכינות מהם בשר מלוח, ולא נותנות דבר לעניים ולחלשים.
28 נָשִׁים יולדות או טמאות יכולות לגעת בקורבנותיהן. בידיעה מדברים אלה שאינם אלהים, אל תיראו מהם.

29 ולמה לקרוא להם אלהים? כי נשים הן הבאות להביא את מנחותיהן לאלהים האלה של כסף, זהב ועץ.
30 ובמקדשיהם יושבים הכוהנים קרועי כותונותיהם, ראשיהם ופניהם מגולחים וראשיהם גלויים.
31 הם שואגים וצועקים לפני אלוהיהם, כאילו במשתה לוויה.
32 כוהניהם מפשיטים את בגדיהם ומלבישים את נשיהם וילדיהם איתם.
33 בין אם נפגעו ובין אם מטופלים בהם היטב, הם אינם יכולים לגמול לא על כך; הם אינם מסוגלים להמליך מלך או להפיל מלך.
34 לא יוכלו לתת להם עושר, אפילו לא מטבע אחד. אם מישהו נדר להם נדר ולא קיים אותו, לא ידרוש תשלום.
35 לא יצילו איש ממוות, ולא יחטפו חלש מיד גיבורים.
36 לא ישיבו ראיית עור ולא יצילו את הצרה.
37 לא ירחמו על האלמנה, ולא יטיבו ליתום.
38 הם דומים לסלעים מְנוּתָק של ההר, אלה גִלוּלִים מעץ, מצופה זהב וכסף, ואלה המשרתים אותם יתביישו.
39 כיצד נוכל להאמין או לומר שהם אלים?

40 הכשדים עצמם מביישים אותם כאשר, בראותם אדם שאינו יכול לדבר, הם מציגים אותו בפני בל ומבקשים ש... לְהַשְׁתִיק מדבר, כאילו האל יכול לשמוע משהו.
41 ולמרות שהם מודעים לכך, הם אינם יכולים לנטוש את האלילים האלה; כי אין להם תבונה.
42 נָשִׁים, מוקפים בחבל, לכו וישבו על הדרכים, שורפים קמח גס;
43 וכאשר אחד מהם, שהובל על ידי עובר אורח, ישןאיתו, היא נוזפת בשכנתה על שלא נחשבה ראויה לאותו כבוד, ועל שלא ראתה את צמתה העזיה נשברת.
44 כל מה שנעשה בנוגע ל גִלוּלִים זה שקר. איך מישהו יכול להאמין או לומר שהוא אלים?

45 הם עוצבו על ידי אומנים וצורפים; הם לא יכלו להיות אחרת ממה שהפועלים רצו שיהיו.
46 והפועלים שעיצבו אותם חיים מעטים: כיצד אפוא יוכלו מעשיהם להיות לאורך זמן ?
47 הם הותירו רק שקרים ובושה לדורות הבאים.
48 בין אם פורצת מלחמה, או משהו כזה אַחֵר לנוכח האסון הזה, הכוהנים התלבטו בינם לבין עצמם היכן יתחבאו עם חבריהם. אלים :
49 כיצד אם כן ניתן לא להבין שאלה אינם אלים, שאינם יכולים להציל את עצמם מ... המלחמה או א אַחֵר אָסוֹן?

50 מהם גִלוּלִים עשוי עץ, מצופה זהב וכסף, שיוכר מאוחר יותר כ נ’יְצוּר זֶה שקר; לכל הגויים ולכל המלכים יהיה ברור כי אינם אלהים, אלא מעשה ידי אדם, וכי אין בהם מעשה אלוקים.
51 אם כן, למי לא יהיה ברור מאליו שאלה אינם אלים?

52 לעולם לא יקמו מלך על ארץ, ולא יתנו גשם לבני אדם.
53 לא יוכלו לשפוט את ענייניהם, וגם לא יתגוננו מפני עוול, שכן אינם יכולים לעשות דבר, כמו עורבים העומדים בין שמים לארץ.
54 וכאשר תיפול אש על בית אלוהי העץ המצופים זהב וכסף, ינוסו כהניהם וייוושעו; אך הם יאכלו כקורות בתוך הלהבות.
55 הם לא יעמדו בפני מלך או בפני צבא אויב. כיצד נוכל להודות או לחשוב שהם אלים?

56 הם לא יימלטו מהגנבים והשודדים, אלי העץ האלה, המכוסים כסף וזהב.
57 מתוך גברים פלוס חָזָק מאשר להם יקחו את הכסף והזהב, ויעזבו עם בגדי הפאר אשר לבשו, והאלים האלה לא יוכלו לעזור לעצמם.
58 מוטב להיות מלך המציג את כוחו, או כלי שימושי בבית, אשר האדון משתמש בו, מאשר להיות אלי כזב אלה; או דלת לבית, אשר שומרת את אשר בו, מאשר להיות אלי כזב אלה; או עמוד עץ בבית מלך, מאשר להיות אלי כזב אלה.
59 השמש, האור והכוכבים, אשר בהירים ונשלחים לטובתם אֲנָשִׁים, לציית פְּרִידָה.
60 כמו כן, הברק, כשהוא מופיע, יפה לראות; גם הרוח נושבת על פני כל הארץ;
61 והעננים, כאשר אלוהים מצווה עליהם לנוע ברחבי הארץ, עושים כמצוותיהם.
62 גם אש, כאשר היא נשלחת מלמעלה כדי לצרוך הרים ויערות, עושה את מה שנצטווה עליה. אבל ה גִלוּלִים הם בלתי ניתנים להשוואה, לא ביופיים ולא בכוחם., לכל הדברים האלה.
63 לכן, אסור לנו לחשוב או לומר שהם אלים, שכן הם אינם יכולים להבחין מה נכון, וגם לא לעשות טוב לבני אדם.
64 לכן, בידיעה כי אינם אלהים, אל תפחדו מהם.

65 הם אינם יכולים לקלל או לברך מלכים.
66 לא מראים לגויים אותות בשמים; לא מאירים כשמש, לא מאירים כירח.
67 בעלי חיים טובים מהם, שכן על ידי בריחה הם יכולים למצוא מחסה ולהיות מועילים לעצמם.
68 לפיכך, בשום אופן אינו ברור לנו שהם אלים; לכן, אל תפחדו מהם.

69 כשם שדחליל בשדה מלפפונים אינו מגן מפני דבר, כך גם אלי העץ שלהם, המכוסים בזהב ובכסף.
70 כְּסִחַ קוֹץ בַּגַּן, אֲשֶׁר כָּל-צִפוֹרִים יָשְׁבוּ עָלָיו, אוֹ כְּמַת הַשְׁלֹקֶת אֶל-חֹשֶׁךְ, כֵּן אֱלִיהֶם הָעָצִים, הַמְּצֻפִּים בְּזָהָב וּכְסֶף.
71 הארגמן והשני אשר משחיתים עליהם מראים כי אינם אלהים. הם עצמם ייטרף ויהפכו לחרפה בארץ.
72 טוב צדיק אשר אין לו אלילים לא ירא מבושה.