ג'ואל

פרק 1

1 דבר ה' אשר היה התייחסו ליואל בן פתואאל.

2 הקשיבו לזה, זקנים; הקשיבו, אַתָה כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַמִּתְעֲשָׂה כָּזֶה בִּימֵיכֶם וּבִמִּי אֲבוֹתֵיכֶם
3 ספרו לבניכם ובניכם לבניהם ובניכם לדור הבא.
4 את אשר השאיר הארבה, טרף החגב; את אשר השאיר החגב, טרף הארבה; את אשר השאיר הארבה, טרף הנחיל.

5 התעוררו, שיכורים, ובכו; אַתָה כל שותי יין, קונו על היין החדש, כי הוצא מפיך.
6 כי עלה על ארצי עם עוצמתי ואין מספר שיניו שיני אריות ולסתות לביאה להם.
7 הוא החריב את כרמי, ואת תאני שבר לגזרים; הוא קרע אותם כליל וכרת אותם; הענפים הפכו לבנים כליל.

8 התעצבו כבתולה לבושה שק, כי לִבכּוֹת בעלה מנעוריה.
9 נכרתו מנחות ונסכים מבית יהוה; הכוהנים, שרי יהוה, אבלים!

10 השדות נחרבים, האדמה אבלה, כי התבואה נשחתה, התירוש מתבלבל, השמן יבלל.

11 בושה חקלאית, וכרמים הלכו בצעקות על החיטה והשעורה, כי קציר השדות נהרס.
12 הגפן נבלה ותאנה נובלות; הרימון, וגם התמר והתפוח, כל עצי השדה יבשלו; שִׂמְחָה יש הוסר מְבוּלבָּל, רָחוֹק ילדי גברים.

13 כהנים, חגרו את עצמכם והרימו את קולכם בסינה; היללו, משרתי המזבח! בואו, תלו את הלילה. לָבוּשׁ מן השק, משרתי אלהי; כי מנחה ונסך נמנעו רָחוֹק מבית אלוהיך.
יד הכריזו צום, קראו ועד, וקבצו את הזקנים ואת כל יושבי הארץ, אל בית ה' אלהיכם.,
15 וַיִּקְרֹא אֶל־יְהוָה: "אָה, אֵיזֶה יוֹם!"» 

כי קרוב יום יהוה, כמשחת מאת שדי בא.
16 האם לא נלקח האוכל לנגד עינינו, כמו גם שִׂמְחָה ושמחת בית אלוהינו?
17 יבשו הזרעים תחת גביהם, האסמים ריקים, האוצרות חורבים, כי חיטה מבולבלת.

18 מה נאנחות החיות! עדרי בקר נחרדו כי אין להם מרעה; אפילו עדרי הצאן סובלים.
19 אֶצְעַק אִלֶּךָ יְהוָה כִּי אכְלָה אֵשׁ מְרַעֵת מִדְבָּר, לֶהָבָה שָׁרְפָה כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה.
20 אפילו חיות הבר שואגות אחריך כי יבשו פלגי מים ואש אכלה מרעי מדבר.

פרק 2

1 תקעו בשופר בציון, ותקעו בשופר בהר קדשי! ירעו כל יושבי הארץ, כי בא יום ה', כי קרוב הוא.
2 יום חושך וקודרת, יום עננים וחושך! כשחר מתפשט על ההרים, עם. לָבוֹא, רבים וחזקים, אשר לא היה כמותו מראשית, וכמוהו לא יהיה אחריו, עד שני הדורות הרחוקים ביותר.

3 לפניו אש תאכל, ואחריו להבה בוערת. ארץ כגן עדן לפניו, ואחריו מדבר שוממה; אין לו נמלט ממנו.
4 מראם כמראה סוסים, וכמו רוכבים הם רצים.
5 אנחנו שומעים כמו קול טנקים, קופצים מעל פסגות ההרים! זה כקול להבת אש, אשר אוכלת קַש, כעם חסון, ערוך למלחמה.

6 לפניו רועדים עמים מפחד, כל פנים חווירו. 
7 ירוצו כגיבורים, כלוחמים יטפסו על החומה, איש בדרכו הלך, לא יבלבלו דרכיהם.
8 לא ידחקו איש את רעהו, איש לדרכו ילכו; הם ירדו דרך החצים, ולא נשברים השורות שלהם.
9 יתפשטו ברחבי העיר, רצים על החומה, מטפסים אל הבתים; נכנסים דרך החלונות כגנב.

10 לפניו רועדת הארץ, השמים רועדים, השמש והירח מחשיכים, הכוכבים מאבדים את בהירותם.
יא יִשְׂמֵא יְהוָה קוֹלוֹ בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ כִּי גָדוֹל מַחֲנָיו כִּי גִּבוֹר מַעֲשֵׂׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל ...אֲשֶׁר יוֹם יְהוָה נִשְׁמֹר וְנוּרָא מְאֹד וּמִי יָכוֹל לְסַבֵּאוֹ?
12 וְגַם עַתָּה, נְאֻם יְהוָה, שׁוּבוּ אֵלַי בְּכָל־לִבְבָכֶם, בְּצוֹם, בְּדְמַעָה, וְבִסְפָּל.
13 קרעו את לבבכם ולא בגדיכם ושובו אל יהוה אלהיכם כי רחום וחנון הוא ארך אפיים ורב חסד ועצב על רע הוא. שהוא שולח.
14 מי יודע אם לא ישוב ונחמה, והשאיר אחריו ברכה, מנחה ונסך ליהוה אלהינו.

15 תקעו בשופר בציון, קראו צום, קראו קהל.
טז אספו את העם, קראו מקרא קדש, אספו זקנים, אספו ילדים ותינוקות על השד. חתן יצא מחדרו, וכלה סוכתה.

יז יבכו הכוהנים משרתי ה' בין האכסדרה ובין המזבח ויאמרו יהוה חוס על עמך ואל תתן את נחלתך לחרפה למופת בגויים למה יאמרו בעמים איה אלוהיהם» 

18 וַיְהֹוָה קָנָא לָרָצוֹ וַיַּחֲמַל עַמּוֹ.
19 ויען יהוה ויאמר לעמו הנה אנכי שלח לכם דגן ותירוש ושמן ושבעתם מהם ולא אעשה אתכם עוד לחרפה בגויים.

20 הוא אשר לָבוֹא מצפון ארחיק אותו ממך, ואל ארץ יבשה ושממה אדחקה אותו, חילוץ לים המזרחי, מאסף לים המערבי; צחנה רעה תעלה ממנו, וצרחונה יעלה, כי גדלות עשתה.

21 ארץ, אל תירא, כי שמחי ושמחי, כי גדלות עשה ה'.
22 אַל-תִּירָאוּ, חַיָּת הַשָּׂדֶה, כִּי-יָרְקוּ מְרַעֵת מִדְבָר, כִּי-עֵץ נֹשֵׂא פְרִיו, תַּאֲנָה וְגֶפֶן נְשִׁיבוּ שְׁבָרָם.

23 ו אַתָה, בְּנֵי צִיּוֹן, שִׂמְחוּ וְגִלְגוּ בְּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, כִּי נָתַן לָכֶם מוֹר יְהוָה. ללמד אותך צדק, ויוריד לכם את הממטרים, את גשמי הסתיו ואת גשמי האביב, כְּמוֹ לְשֶׁעָבַר.
24 גורנך ימלאו חיטה, ובתי הגרוש יעופו תירוש ושמן.

25 אפצוֹת אֶת־הַשְׁנִים אֲשֶׁר־אֲכָלוּ הַחֲרָבָה, הַחֲרָבָה, הַחֲרָבָה וְהַחֲגָב, אֶת־צִי הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר־שְׁלַחְתִּי עֲלֵיכֶם.
26 תאכלו בשפע ותשבעו ותהללו את שם יהוה אלהיכם אשר עשה לכם נפלאות ועמי לא יבוש עוד לעולם.

27 וידעתם כי אני בתוך ישראל אני יהוה אלוהכם ואין עוד ועמי לא יבוש עוד לעולם

פרק 3

1 ואחרי כן אשפוך את רוחי על כל העם. בניכם ובנותיכם יתנבאו, זקניכם יחלמו חלומות, ובחוריכם יראו חזיונות.
2 גם על העבדים ועל השפחות בימים ההם אשפוך רוחי.

3 אראה מופתים בשמים ועל הארץ, דם ואש ועמודי עשן.
4 השמש תיהפך לחושך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.
5 וכל הקורא בשם ה' יושע כי בהר ציון ובירושלים יהיה אסף ניצלים כאשר אמר ה' ובין הנותרים אשר ה' קורא׃

פרק 4

1 כי הנה בימים ההם ובעת ההיא אשר אשוב את שבות יהודה וירושלים,
2 אקבץ את כל הגויים והורדתי אותם אל עמק יהושפט ושם אדבר איתם על עמי ועל נחלתי ישראל אשר פיזרו בגויים ועל ארצי אשר חלקו׃.
3 כִּי הֵטִילוּ גּוֹרָל עַל עַמִּי, נָתַן נַעַר לְזוֹנָה, וְמָכְרוּ נַעֲרָה בַּיַּיין, וְשָׁתוּ.

4 ו אַתָה וּמָה אַתֶּם לִי צֹר וּצִידוֹן וְכָל-פְּלֶשֶׁת הַתִּנְקֹם בִּי אִם-תַּגִּיּוּנִי, מָהָרָה מָהָרָה אֲשֶׁר אֶשְׁבֶּר עַל-רֹאשֶׁךָ;
5 אַתָה אֲשֶׁר לָקַחוּ כֶּסְפֶּי וְזָהָבְי, וְנָשָׂאוּ אֶת־תכשיטי יְקָרִים אֶל־הַמִּקְדָּשִׁי;
6 אַתָה אשר מכר את בני יהודה ואת בני ירושלים לבני יון למען ירחקו מעל אדמתם

7 הנה, אנכי אקים אותם ממקום אשר מכרתם אותם, והשבתי את כעסכם על ראשכם.
ח ואמכור את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ואמכור אותם לשבעים לעם רחוק כי יהוה דבר׃.

ט הִקְרִיזוּ בַּגּוֹיִם: הוּכוּ למלחמה! הִקְרִיסוּ גִּבְרוֹת! יְגַשְׁבוּ כָּל-גָּרֹב, יַעֲלוּ!
10 כתו את מחרשותיכם לחרבות ומגזמותיכם לחניתות; יאמרו חלשים, "גבורה אני".» 
11 מהרו ובאו, אַתָה כָּל־גּוֹיִם סְבִיבִים, הִתְקַסְפוּ יַחַד, שָׁם יְהוָה, הַפְרִיד אֶת־גְּבֹרֶיךָ׃

יב יקומו הגויים ויעלו עמק יהושפט כי שם אשב לשפוט את כל הגויים סביבות.
13 הכניסו את המגל כי בשל הקציר בואו דרכו כי מלא יקב יעלו על גדותיו כי רבת רעתם.

14 המונים, המונים בעמק ההחלטה!
15 השמש והירח החשיכו, והכוכבים איבדו את בהירותם.
טז מציון ישאג יהוה, מירושלים ישמיע קולו, ירעו שמים וארץ. והיה יהוה מחסה לעמו, מעוז לבני ישראל.

17 וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שוכן בציון הר קדשי ירושלים תהיה למקדש וזרים לא יעברו בה עוד.

18 ביום ההוא יטפו ההרים תירוש וגבעות חלב וכל נחלי יהודה ירצו מים. מעין יפקע מבית יהוה וישקה את עמק השטים.
19 מצרים תהיה לארץ שוממה, אדום למדבר שוממה, בגלל חמס. מְחוּיָב על בני יהודה, כי שפכו דם נקי בארצם.
20 ויהודה תשב לעד, וירושלים מדור לדור.
21 וְכַסְתִּי אֶת-דָּמָם, אֲשֶׁר לֹא-כַסְתִּי, וְיֹשֶׁךְ יְהוָה בְּצִיון.