ג'ודית

הערה: התרגום הכלול במהדורה זו של תנ"ך קראמפון עוקב אחר הוולגטה (גרסה לטינית של כתב יד כלדי), אך מתחשב גם בכתבי היד היווניים השונים.

פרק 1

1 ארפכשד מלך מדי, לאחר שכבש עמים רבים תחת אימפרייתו, בנה עיר חזקה מאוד מאבנים חתוכות ומרובעות, אותה קרא אקבטנה.
2 וַיַּקֵּב אֹתָהּ בְּחוֹמוֹת שֶׁבְעִים אֲמָתִיּוֹת וְרֹחַב שְׁלֹשִׁים אֲמָתִיּוֹת, וַיַּבֵּן עָלֶיהָ מְגָדֵלִים מֵאָה אֲמָתִיּוֹת.,
3 בצורת ריבוע, כל צד ברוחב עשרים רגל, והוא עשה את השערים ביחס לגובה המגדלים.
4 הוא התרברב שהוא בלתי מנוצח בגלל כוח צבאו וריבוי מרכבותיו.

ה ובשנת שתים עשרה למלכותו עשה נבוכדנצר מלך אשור אשר מלך בנינווה העיר הגדולה המלחמה אל ארפכשד והביס אותו
6 במישור הגדול שנקרא ראגאו, בעזרת אלו שגרים שם ליד נהרות הפרת, החידקל והידשון, בערבת אריוך מלך אליכים.

ז אז גדל שלטונו של נבוכדנצר מאוד, ויגבה ליבו, וישלח מלאכים לכל יושבי קיליקיה, דמשק ובארץ. הַר לבנון,
8 לעמי כרמל וארז, ליושבי גליל, בערבת עזרא הגדולה,
ט לכל אשר בשומרון, מעבר הירדן, עד ירושלים, ובכל ארץ גשן, עד גבול כושי.
10 לכל העמים האלה שלח נבוכדנצר מלך אשור מלאכים.
11 וכולם סירבו פה אחד; הם שלחו אותם משם בלי מתנות ולא רחשו להם דבר מלבד בוז.
12 אז חמר המלך נבוכדנצר על כל הארצות ההן, ונשבע בכיסאו ובממלכתו לנקום בכל הארצות ההן.

פרק 2

1 בשנת שלוש עשרה שנה למלך נבוכדנצר, ביום עשרים ושניים לחודש הראשון, נחתם בבית נבוכדנצר מלך אשור לנקום את נקמתו.
2 וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־הַזְּקְנִים וְכָל־פָּסְדָיו וְגַלְבָיו וַיְעַס עִמָּהֶם עֶצֶת־חַדָּר׃.
3 הוא אמר להם שכוונתו היא להכפיף את כל העולם לממלכתו.
4 לאחר שנאום זה אושר על ידי כולם, קרא המלך נבוכדנצר להולופרנס, מפקד צבאו,
5 ויאמר אליו: "צא נגד כל ממלכות המערב, ובמיוחד נגד אלו אשר בזו לפקודתי.".
6 לא תחוס עינך על ממלכה, וכל ערי המבצר תכניע לי.

7 הולופרנס זימן את ראשי וקציני צבא אשור, וגייס אנשים למשלחת, לפי פקודת המלך, מאה ועשרים אלף חיילים רגליים ושנים עשר אלף קשתים רכובים.
8 הוא יצא לפני צבאו עם גמלים רבים, אספקה רבה לחייליו ועדרים רבים של בקר וצאן.
9 הוא הכין תבואה לאורך דרכו מכל רחבי הארץ סוּריָה.
10 הוא לקח מבית המלך זהב וכסף בכמות עצומה.
יא וַיֵּצֵא הוּא וְכָל הַחַיָּל וְהַמֶּרֶכֶת פְּרָשִׁים וְהַקַּשְׁתִּים כַּחֲגָבִים כִּי כָּל־חָגְבִים׃.
12 לאחר שחצה את גבול אשור, הגיע להרי אנג'ה הגדולים, אשר מצפון לקיליקיה, ונכנס לכל מבצריהם ותפס את כל הביצורים.
13 הוא הסתער על העיר המפורסמת מליטינה, ובזז את כל תושבי תרסוס, כמו גם את בני ישמעאל שהיו מול המדבר ומדרום לארץ צ'לון.

14 הוא חצה את נהר הפרת, נכנס למסופוטמיה וכבש את כל מבצרי הארץ, מנחל חבוֹרַס ועד הים.

15 לאחר מכן כבש את כל הארצות השכנות של נהר הפרת מקיליקיה ועד לאזור יפת, המשתרע דרומה.
16 הוא לקח שבויים כל בני מדין, בזזו את כל רכושם והרגו בחרב את כל המתנגדים לו.
17 בעת הקציר ירד לשדות דמשק, שרף את כל היבולים וכרת את כל העצים והגפנים.
18 וְאִמְרַת כְּלֵיכוֹ אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

פרק 3

1 אז מלכי ונסיכי כל הערים וכל הארצות, בידיעה על סוּריָה מסופוטמיה, של סוּריָה סובה, לוב וקיליקיה שלחו את שגריריהן, אשר הלכו להולופרנס ואמרו לו:
2 "הרגע את אפו עלינו; טוב יותר, בניצול נפשנו, לעבד את נבוכדנצר המלך הגדול ולהיכנע לך, מאשר למות, לאחר שסבלנו, באובדן, את רעות העבדות.".
3 כל ערינו וכל אשר לנו כל ההרים שלנו גבעותינו ושדותינו עדרי בקרנו צאןינו עזינו סוסינו וגמלינו כל רכושנו ומשפחותינו לפניך.
4 מי ייתן וכל אשר לנו יהיה בשליטתך.
5 אנחנו ובנינו עבדיך.
6 בוא אלינו כאדון שלום, והשתמש בשירותינו כרצונך.« 

7 הולופרנס לאחר מכן ירד מן ההרים עם פרשיו, בכוח רב, והשתלט על כל הערים ועל כל תושבי הארץ.
8 מכל הערים לקח, כדי לעשותם חיל עזר, גיבורים נבחרים עבור המלחמה.
9 פחד כה גדול היה שאחז במדינות ההן, עד כי יצאו תושבי כל הערים, השופטים והאנשים הנכבדים ביותר, וגם פשוטי העם, לקראתו בהגיעו.,
10 וקיבלו אותו עם כתרים ולפידים, תוך ריקודים לצלילי תופים וחלילים.
11 אף על פי כן, אפילו בהתנהגות זו, הם לא יכלו לרכך את אכזריות ליבו.
12 הוא החריב את עריהם וכרת את רשיהם.
13 כי נבוכדנצר ציווה עליו להשמיד את כל אלוהי הארץ, כדי שהוא עצמו ייקרא אלוהים לבדו על ידי כל העמים אשר כוחו של הולופרנס יוכל להכניע.

14 לאחר שנסעתי ב סוּריָה וסובה, כל אפמיה וכל מסופוטמיה, הוא הגיע בין האדומים לארץ גבעה;
15 לאחר שכבש את עריהם, שהה שם שלושים יום, ובמהלך הזמן הזה גייס את כל חיילי צבאו.

פרק 4

1 כאשר שמעו בני ישראל יושבי יהודה את הדברים האלה, הם פחדו וקרבו אל’הולופרנס.
2 הם פחדו ופחד מהמחשבה שהוא עלול לנהוג בירושלים ובבית ה' כפי שנהג בערים האחרות ובבתיהן.
3 הם שלחו שליחים ברחבי השומרון ו באזור שמסביב עד יריחו, והם כבשו את כל פסגות ההרים מראש.
4 הם הקיפו את עריהם בחומות ואספו חיטה כדי להתכונן למלחמה.
5 ה גָדוֹל וְכֹל אֵלִיאַקִים הַכֹּהֵן כָּתַב לְכָל-יֹשְׁבֵי עַזְרָא, מִפְּנֵי הַמִּשְׂכָּב הַגָּדָל שֶׁל-דּוֹתִין, וְכָל-אֲשֶׁר בְּתַחֲמָם הַמִּעֲבָרִים,
6 המליץ להם לאכלס את מורדות ההרים שדרכם ניתן להגיע לירושלים, ושישמרו על המעברים שיכולים להציע דרך בין ההרים.
7 וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־פִּקְדּוֹת אֵלִיָּהִים כֹּהֵן לַיהוָה.

8 וַיִּקְרָא כָל-הָעָם אֶל-יְהוָה קָרָא קָל וַיַּעֲנִיעוּ אֶת-עַצֹם וּתְפִלָּה הֵם וְנַשָּׁהָם׃.
9 וַיַּבְשׁוּ הַכֹּהֲנִים כְּתִיבוֹת שֶׁעָר, וַיַּבְשׁוּ הַבְּנֵי הַמִּקְדָּשׁ ה', וְהַמִּזְבֵּחַ ה' כָּסוּ בְתִיבוֹת שֶׁעָר.
10 וַיִּקְעוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְלֹא־יַנָּה אֶת־בָּנָיהם לְהִפְלוּ לָעֲשֶׂה׃’מנצח ונשיהם שלל לחלוקה, שעריהם יתאבדו ומקדשם יחולל, והם עצמם היו לחרפה בגויים.

יא אז הלך אליאקים, הכהן הגדול של ה', דרך כל המדינה של ישראל, והוא פנה אל העם,
12 לאמור: "דע כי ישמע ה' תחנוניך אם תתמיד בצום ובתפילה לפניו.".
יג זכרו את משה עבד ה' עמלק בטח בעוזו ובגבורתו בצבאו ובמגינו ובמרכבותיו ובפרשיו משה ניצח אותו לא בלחימה בחרבות כי אם בדברו פְּרִידָה תפילות קדושות.
14 כך יהיה עם כל אויבי ישראל, אם תתמידו במלאכה אשר התחלתם.« 
15 לאחר ששמעו את הקריאה הזו, התחננו בפני האדון, ונשארו בקרבו:
16 כך שגם המקריבים עולות הקריבו אותן לה' לבושים שק ואפר על ראשם.
17 וכלם התפללו לאלוהים בכל לבם שיבוא לבקר את עמו ישראל.

פרק 5

1 הולופרנס, מפקד צבא אשור, קיבל הודעה שבני ישראל מתכוננים להתנגדות וסגרו את מעברי ההרים.
2 חמתו וחמתו חרפה, קרא לכל שרי מואב ולראשי בני עמון.,
3 ויאמר אליהם: "אמרו לי מי העם הזה היושב בהרים, מהן עריו, מה כוחו וחשיבותו, מה כוחו הצבאי, מה מספרם ומי מפקדם.".
4 מדוע הם היחידים, מבין כל עמי המערב, שבזו לנו ולא יצאו לקראתנו ולקבל אותנו בשלום?« 

5 אז אחיור, ראש כל בני עמון, אוֹתוֹ השיב: "אם תשמע לי אדוני, אספר לך את האמת על העם הזה היושב בהרים, ולא יצא דבר שקר מפי.".
6 העם הזה מגזע כשדים.
7 הוא בא לגור לראשונה במסופוטמיה, כי לא רצו ללכת אחרי אלוהי אבותיהם אשר היו בארץ הכשדים.
8 לכן, לאחר שנטשו את טקסי אבותיהם, אשר כיבדו אלים רבים,
9 הם עבדו את אלוהי השמים האחד, אשר ציווה עליהם לעזוב את ארצם וללכת לשבת בכנען. רעב התפשט בכל רחבי הארץ, והם ירדו למצרים, ושם התרבו במשך ארבע מאות שנה עד שהפכו לקהל רב מספור.
10 לאחר שקיבל יחס קשה ממלך מצרים, נאלצו לבנות את עריו בטיט ולבנים, קראו אל ה', אֵל, אשר פגע בכל ארץ מצרים במכות שונות.
יא ויגרש אותם המצרים מבתיהם, והמגפה חדלה לפקוד אותם; אך רצו לקחתם שוב ולהפוך אותם שוב לעבדים.
12 כָּך בני ישראל נמלטו, ואלוהים פתח לפניהם את הים, כך שהמים הפכו מוצקים כחומה משני צדדיה, והם יכלו ללכת במעמקי הים על יבשה.
13 צבא מצרים אינספור רדף אחריהם לשם, והם נקברו תחת המים, עד שלא נותר איש מהם שיוכל להעבירם לדורות הבאים. הסיפור של האירוע הזה.
14 וַיֵּצֵא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן־יָם־סוּף וַיַּשְׁבוּ בַּמִּדְבְרֵי הַר־סִינַי, שֶׁלֹא־יֹשֶׁב אָדָם לֹא־יֹשֶׁב בָּהֶם לֹא־יֹשֶׁב בָּנָן־אָדָם.
15 שם הפכו המעיינות המרים למים מתוקים כדי להרוות את צמאונם, ובמשך ארבעים שנה קיבלו את מזונם מן השמים.
16 בכל אשר התקדמו ללא קשת וחץ, ללא מגן וחרב, נלחם להם אלוהיהם והביא להם ניצחון.
17 ולא גבר איש על העם הזה מעולם, אלא כאשר סרו מעבודת ה' אלהיהם.
18 אך בכל אשר עבדו אל אחר מלבדו, נמסרו לביזה, לחרב ולבושה.
19 ובכל פעם שחזרו בתשובה על עזיבתם את עבודת אלוהיהם, נתן להם אלוהי השמים את הכוח להתנגד לאויביהם.
20 לבסוף הם ניצחו את מלכי הכנעני, את היבוסי, את הפריזי, את החתי, את החוי ואת האמורי ואת כל גיבורי חשבון, וירשו את אדמותיהם ואת עריהם.
21 כל עוד לא חטאו לפני אלוהיהם, אשרי היו; כי שונא אלוהיהם עוולה.
22 ואכן, אפילו לפני השנים האחרונות הללו, לאחר שסטו מהדרך אשר ציווה עליהם אלוהים ללכת בה, הם נכרתו לגזרים בקרבות על ידי גויים רבים, ורבים מהם נלקחו בשבי לארץ זרה.
23 אך לאחרונה, לאחר ששבו אל ה' אלוהיהם, הם התאספו יחד לאחר הפיזור הזה, הם ישבו בכל ההרים האלה, והם שוב ירשו את ירושלים, שם מקדשם.
24 ועתה אדוני, גלו אם הם אשמים בעון כלשהו לפני אלוהיהם, נעלה עליהם כי יתן אותם אלוהיהם בידך, והם יהיו כפופים לעול כוחך.
25 אך אם העם הזה לא חטא באלוהיו, לא נוכל לעמוד נגדם, כי אלוהיהם יגן עליהם, ואנחנו נהיה ללעג בכל רחבי הארץ.« 

26 כאשר סיים אחיור לדבר, כל אצילי הולופרנס, מלאי זעם, זממו להורגו, ואמרו זה לזה:
27 "מי האיש הזה שמעז לומר כי בני ישראל יוכלו לעמוד בפני נבוכדנצר המלך וצבאותיו, הם, אנשים ללא נשק, ללא כוח, זרים לאמנות המלחמה?"
28 לכן, כדי להראות לאחיור שהוא מרמה אותנו, הבה נטפס על ההרים האלה, וכאשר החזקים שבהם יהיו בידינו, נמית אותו ואותם בחרב:
29 למען ידעו כל הגויים כי נבוכדנצר הוא אלוהי הארץ וכי אין עוד מלבדו« 

פרק 6

1 כאשר סיימו לדבר, הולופרנס, גדוש זעם, אמר לאכיור:
2 » הואיל ואתה מציב את עצמך כנביא ומבשר לנו כי עם ישראל יזכה להגנת אלוהיו, אני רוצה להראות לך כי אין אלוהים מלבד נבוכדנצר.
3 כאשר נכה את כולם כאיש אחד, אתה תמות בחרב אשורים, וכל ישראל יושמד עמך.
ד אז תדע כי נבוכדנצר אדון כל הארץ, וחרב חיילי תדקר את צידך, בתוך חללי ישראל תפול, ולא תנשם עוד, עד שתאבד עמהם.
5 אם אתה מאמין שנבואתך נכונה, אל תתנו לפניך להיות עוד נפולות, והחיוורון המכסה אותן יסור ממך, אם אתה חושב שדברי לא יתקיימו.
6 אך למען תדעו כי תאבד עמהם, מרגע זה תהיו קשורים עם העם הזה, למען כאשר חרבי תטיל עליהם את העונש הראוי להם, תיפול עמהם תחת נקמתי.« 

7 אז ציווה הולופרנס על עבדיו לתפוס את אחיור, להביאו לביתוליה ולמסורו לידי בני ישראל.
8 עבדיו של הולופרנס, לאחר שתפסו אותו, חצו את המישור; אך כאשר הגיעו להר, יצאו לקראתם מקלעים.
9 האשורים הם פנו משם, הקיפו את ההר, קשרו את אחיאור לעץ בידיו וברגליו, ולאחר שהשאירו אותו שם, חזרו אל אדונם.

10 ויבאו אליו בני ישראל, צאצאי ביתוליה, ויתרו אותו והביאו אותו לביתוליה; ואז הביאו אותו בתוך העם, ושאלו אותו מדוע נטשו אותו האשורים כלוא כך.
יא - בימים ההם היו עוזיה בן מיכה משבט שמעון וחרמי, המכונה גם גות'ניאל. המנהיגים שהיו בפיקוד בעיר.
12 אחיור סיפר אז, בקרב הזקנים ובנוכחות כל העם, את כל מה שענה על שאלותיו של הולופרנס, כיצד אנשי הולופרנס רצו להורגו בגלל דבריו,
13 וכיצד הולופרנס עצמו ציווה, בזעמו, להסגירו על כך לידי בני ישראל, כך שלאחר ניצחונו על בני ישראל, הוא גם הרג את אחיור בעינויים שונים, משום שאמר שאלוהי השמים הוא מגןם.

14 כאשר סיים אחיור את דבריו, השתחוו כל העם ופניהם ארצה, משתחוו לה', ובלב אחד, תוך ערבוב אנחות ודמעות, שפכו את תפילותיהם לפני ה'.,
15 לאמור: "אדוני אלוהי שמים וארץ, ראה בגאוותם וראה את עונתנו; הפנה את מבטך אל פני קדושיך והראה כי אינך עוזב את הבוטחים בך, וכי אתה משפיל את המתנשאים והגאים בכוחם."» 

16 כאשר חדלו העם לבכות ובילו את כל היום בתפילה, הם ניחמו את אחיור,
17 ויאמר: "אלוהי אבותינו אשר הגדת על כוחו יתן לך בתמורה לראות את חורבנם.".
18 וְכֵן יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשְּׁעוּדָה הַזֶּה לְעַבְדָיו, יְהִי אֱלֹהִים עִמָּכֶם בְּתוֹכָנוּ וְתִשְׁבוּ עִמָּנוּ כְּחָפְצֶךָ.« 
19 לאחר שהתפזרה הקהל, קיבל עוזיאס את אחיור בביתו והציע לו סעודה גדולה.
20 הוא הזמין את הזקנים, וכשהצום הסתיים, הם אכלו יחד.
21 אז התאספו כל העם יחד שׁוּב ויתפללו כל הלילה במקום אשר התאספו, מתחננים לעזרת אלוהי ישראל.

פרק 7

1 למחרת, הורה הולופרנס לחייליו לצעוד לעבר ביתוליה.
2 צבאו כלל מאה ועשרים אלף חיילים רגליים ועשרים ושניים אלף פרשים, לא כולל האנשים המתאימים ל... המלחמה אשר לכד, ואת הצעירים אשר הביא מן המדינות ומן הערים.
3 יחד הם התכוננו לקרב נגד בני ישראל וצעדו במעלה ההר אל פסגת דותין, הם חנו מִן הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא בֶּלְמָה, עַד חֶלְמוֹן, אֲשֶׁר מִנַּי אֶסְדֶרְלוֹן.
4 ויראו בני ישראל את ההמון הזה, ויפרו ארצה, ויכסו את ראשיהם באפר, ויחד התפללו אל אלוהי ישראל וירחם על עמו.
5 לאחר מכן, לאחר שאספו את כלי המלחמה שלהם, הם תפסו את המקומות שבהם שבילים צרים אפשרו מעבר בין ההרים, ועמדו שם על המשמר יומם ולילה.

6 בזמן שטייל באזור שמסביב, גילה הולופרנס מזרקה מחוץ לעיר, בצד הדרומי, אשר הובילה לשם את מימיה באמצעות אמת מים, והוא דאג לחצוב את האמה הזו.
7 עם זאת, לא רחוק מהחומות, היו מעיינות נוספים מהם היו הנצורים שואבים בסתר מעט מים, ככל הנראה יותר כדי להפיג את צמאונם מאשר כדי להרוותו.
8 ובני עמון ומואבים באו אל הולופרנס לאמר: "בני ישראל לא בוטחים בחניתותיהם ובחציהם, כי אם אֵלֶה הרים מגנים עליהם ו אֵלֶה גבעות התלויות מעל צוקים הן כוחם.
9 כדי שתוכלו לגבור עליהם מבלי לקרב, הציבו שומרים ליד המעיינות כדי למנוע מהם לשאוב מים; כך תגרום להם למות מבלי קרב, או שיהיו מותשים דרך צמא, הם יהפכו את עירם, אשר הם רואים בה בלתי חדירה משום שהיא ממוקמת על ההרים, לבטוחה.« 
10 העצה מצאה חן בעיני הולופרנס וקציניו, והוא הציב מוצב של מאה איש סביב כל מעיין.

11 לאחר ששמרנו על המשמר עשרים יום, התייבשו כל בורות המים ומאגרי המים עבור כל תושבי ביתוליה, כך שלא נותר בעיר מספיק כדי לספק את צמאונם אפילו ליום אחד, כי מים חולקו לעם במידה מדי יום.
12 אז כל הגברים ו נָשִׁיםהצעירים והילדים התאספו סביב אוזיאס, ובקול אחד
13 ויאמרו אליו כולם: "ישפוט אלוהים בינך ובינינו, כי רעת לנו ולא הגשת הצעות שלום לאשור; ועל כן מסרנו אלוהים בידם.".
14 לכן אין מי שיעזור לנו, בעוד צמא וצער רב מפחידים אותנו תחת מבטם.
15 עתה, אספו את כל אשר בעיר, כדי שנוכל כולנו ללכת מרצוננו אל אנשי הולופרנס.
16 כי מוטב לנו להינצל ולברך את אלוהים בשבי מאשר למות ולהיות חרפה על ידי כל האנשים, לאחר לראות את נשינו וילדינו אובדים לנגד עינינו.
17 קוראים היום את השמים ואת הארץ לעדים ואת אלוהי אבותינו, אשר מעניש אותנו כעוונותינו., אנו מתחננים בפניך למסור את העיר ללא דיחוי לידי חייליו של הולופרנס, כדי שנוכל למוות מהיר בחרב, במקום מוות איטי בצמא.« 
18 וידברו כך, ותהיה קינה וצעקה גדולה בכל הקהל, וכולם קול אחד, שעות רבות, צעקו אל אלוהים לאמר:
19 "חטאנו עם אבותינו, בגדנו, עוון עשינו.".
20 אתה, רחום, רחם עלינו; או שתנקום בעצמך את פשעינו בענישתנו, ואל תמסר את המהללים אותך לעם שאינו מכיר אותך,
21 למען לא יאמר בגויים איה אלוהיהם« 

22 לאחר שהתעייפו מהצעקה והבכי, הם השתתקו.
23 וַיַּעֲמֹד עוּזִיָּהוּ וְעֵינָיו מְלֹא דְּמַעְתִּים וַיֹּאמֶר: "התעודדו אחי, וְנִמְתָּנוּ חֲמִשָּׁה יָמִים". רַחֲמִים של האדון.
24 כי אולי ישיב אפו ויתן כבוד לשמו.
25 אם, לאחר חמשת הימים הללו, לא תגיע עזרה, נעשה כפי שהצעת.« 

פרק 8

א הדברים האלה נאמרו ליהודית האלמנה בת מררי בן אידוקס בן יוסף בן עוזיה בן אילי בן ימנור בן גדעון בן רפאים בן אחיטוב בן מלכיה בן עינן בן נתניה בן שאלתיאל בן שמעון בן ישראל.
2 בעלה, מנשה שמו, מת בעת קציר השעורים.
3 בזמן שהוא צפה ב קוצרים, אשר היו קושרים את האלומות בשדות, הכה אותו חום השמש בראשו, והוא מת בביתוליה עירו, ונקבר שם עם אבותיו.
4 שלוש שנים ושישה חודשים חלפו מאז שיהודית התאלמנה.
5 היא בנתה לעצמה חדר מבודד על גג ביתה, שם שהתה סגורה עם משרתיה.
6 ותצום כל ימי חייה, ובלבד בשבת ובחדש ובחגי בית ישראל, כשמותניה עטופות בשק.
7 היא הייתה יפה מאוד, ובעלה השאיר לה עושר רב, משרתים רבים ואחוזות מלאות עדרי בקר וצאן.
8 היא זכתה להערכה רבה על ידי כולם, כי יראת ה' הייתה גדולה, ואיש לא דיבר עליה דבר של חרפה.

9 כשנודע לה שעוזיהו הבטיח להיכנע את העיר לאחר היום החמישי, שלחה הודעה לזקנים של האנשים צ'ברי וצ'ארמי.
10 הם הלכו אליה, והיא אמרה להם:

 »"כיצד יכול עוזיאס לומר שהוא ימסור את העיר לידי האשורים אם לא תגיע עזרה תוך חמישה ימים?"
11 ומי אתה, שתנסה את ה' כך?
12 זו לא מילה שמושכת רַחֲמִים, אלא מה שמעורר כעס ומצית זעם.
13 קבעת עת ליהוה לרחם, וקבעת לו יום כרצונך.
14 אך משום שה' סבלני, הבה נחזור בתשובה על חטא זה ונתחנן לסליחתו בדמעות.
15 כי לא יאיים אלוהים כאדם, ולא ימהר לכעוס כבן אדם.
16 לכן הבה נכנע נפשנו לפניו, ונתמלא רוחעֲנָוָה, כראוי לעבדיו.
17 נתפלל אל ה' בדמעות כדי שנוכל להרגיש, בכל דרך שתרצה, ההשפעות של רחמיו, כך שכמו גאוותו של אויבינו הכניסו את ליבנו לסערה, וכך שלנו עֲנָוָה כדי שנוכל להפוך למקור של תהילה.
18 כי לא חקרנו את חטאי אבותינו אשר עזבו את אלוהיהם וישתחוו לאלים זרים.
19 בגלל פשע זה נמסרו לחרב, לביזה וללעג לאויביהם; אך איננו מכירים אלוהים אחר מלבדו.
20 הבה נמתין בענווה לנחמתו, והוא ינקום דמנו באויבינו העוינים אותנו; הוא ישפיל את כל הגויים הקמים עלינו, והוא יכסה אותם בושה, הוא ה' אלהינו.
21 ועתה, אחי, בהיותכם זקני עם אלוהים וחייהם תלויים בכם, הרחיבו את לבם בדבריכם, למען יזכרו כי אבותינו נבחנו כדי לראות אם באמת עבדו את אלוהיהם.
22 עליהם לזכור כיצד אברהם אבינו התנסה, וכיצד, לאחר שעבר ניסיונות רבים, הפך לידיד אלוהים.
23 כמו כן, יצחק, יעקב, משה וכל מי שמצא חן בעיני אלוהים עברו גם הם צרות רבות. על ידי הישארות נֶאֱמָן.
24 אך אלו אשר לא קיבלו את הניסיונות הללו ביראת ה', ונתנו דרור לקוצר רוחם וללמורים גסים נגד ה',
25 המשחית הכה אותם, והנחשים השמידו אותם.
26 לכן, הבה אל נהיה חסרי סבלנות בגלל הסבל שאנו סובלים.
27 אך הבה נבחן את העינויים הללו, פחות מחטאינו, כשבטים שבהם ה' מעניש אותנו, כעבדיו, לתקן את דרכינו, ונאמין כי לא נשלחו אלינו להשמדתנו.« 

28 ענו לו עוזיאס והזקנים: "כל מה שאמרת אמת הוא, ואין דברי דופי בדבריך.".
29 ועתה התפללי בעדנו אל אלוהים, כי אישה קדושה ויראת אלוהים את.« 

30 ותאמר להם יהודית: "מכיוון שאתם יודעים כי דבריי מאלוהים הם,
31 בדוק אם גם מה שהחלטתי לעשות הוא ממנו, והתפלל שאלוהים ייתן לי את הכוח להגשים את ייעודי.
32 תעמד בשער הלילה, ואני אצא עם רעי; והתפללתי שבתוך חמשה ימים, כאשר אמרת, יראה ה' את עמו ישראל.
33 אך איני רוצה שתשאלו מה אני עושה; עד אשר אשוב אליכם עם חדשות, אל תעשו דבר, אלא התפללו בעדיי אל ה' אלהינו.« 
34 ויאמר אליו עוזיהו שר יהודה לך לשלום ויהי ה' עמך לנקום באויבינו׃» 

וַיֵּעַזְבוּ אֹתָהּ וַיֵּלְכוּ.

פרק 9

1 לאחר שיצאו, נכנסה יהודית לחופה, לבושה בכותונת שיער, ראשה מכוסה באפר, השתחווה לפני ה' וקראה לו ואמרה:

2 "אדוני אלוהי אבי שמעון, אשר נתן לו את החרב לנקום בזרים אשר, בהיסחפותם בתשוקה, אנסו בתולה והכעיסו אותה על חרפתה;
3 אשר נתת את נשיהם לשובה, את בנותיהם לעבדות, ואת כל שללם כנחלת עבדיך, בלהט לקנאותך, עזרני נא יהוה אלוהי., לְהַצִיל אלמנה.
4 אתה הוא אשר עשית את פלאי קדם, ואת אשר תכננת, והם הושגו כי רצית.
5 כל דרכיך נקבעו מראש, וכפי חזוןך ערכת משפטיך.
6 הִבִּין נָא אֶל-מַחֲנָה אֱשׁוּר כַּאֲשֶׁר הִבִּיטְתָּ אֶל-מַחֲנָה מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר רָדְפוּ אֶת-עַבְדֶיךָ בְּכָלִים בְּיָד, בְּסַחֲבוּתָם בְּמֶרְכָּבוֹתָם בְּפָרְשָׁיו וּבְרֹב גַּלְבָיו׃.
7 וְהִבִּיטְתָּ אֶל-מַחֲנָם, וְחֹשֶׁךְ לֹקֵחַ אֶת-עֹזָם.
8 תפסה תהום את רגליהם, ובלעו אותם מים.
9 יהי כן ה' עם אלה הבוטחים ברובם, ברכבתם, בכידוניהם, במגיניהם ובחיציהם, ובחניתותיהם גאים.
10 לא ידעו כי אתה אלוהינו, אתה המכניע צבאות מראש, ושמך יהוה.
11 הרים זרועך כבעבר, שברו את כוחם בכוחך, יפלו את גבורתם מפני אפו, הנאמרים לחלל מקדשך, לחלל את משכן שמך ולכרת בחרבם את קרנות מזבחך.
12 אדוני, תן לגאוותו של האיש הזה להיכרת בחרבו.
13 ילכד בפח מבטו עלי, והכהו בדברי שפתיי עם עונג.
14 נתן בליבי נחושה לבוזה, ותוך כדי להשמידו.
15 תהילה לזכרו תהיה לשמך אם יד אישה יכה אותו.
16 כי לא רב כוחך יהוה, ולא תלוי רצונך בכוח סוסים; ומראשית לא חפצו לך גאים, כי תמיד חפצת בתפילת ענוים וענוותים.
17 אלוהי השמים, בורא המים ואדון כל הבריאה, שמעני, אומלל, המתחנן אליך ונותן את בטחוני ברחמיך.
18 זכר יהוה בריתך תן דיבור לפיי וכוח לרעיון לבי למען יהיה קדוש ביתך אשר לבשתו.,
19 וְהַכִּירוּ כָּל־הַגּוֹיִם כִּי־אַתָּה הָאֱלֹהִים וְאֵין־אֶחָד מִלְּעֲדָךְ.« 

פרק 10

1 כאשר סיימה את תפילתה אל ה', ג'ודית היא קמה מן המקום אשר הייתה כורעת שם על האדמה לפני ה'.
2 ותקרא לעבדה, ותרד לביתה, ותסיר את כותונתה ותפשט את בגדי האלמנה שלה.
3 ותרחץ את גופה, תסרח את עצמה במור משובח, תסדר את שערה, תסמן את המצנפת על ראשה, תלבש את בגדי חגיגה, תסגור את סנדליה על רגליה, תקח את צמידיה, את שרשרת, את עגיליה ואת טבעותיה., במילה אחת, קישט את עצמו בכל קישוטיו.
4 ה' הגביר עוד יותר את תפארתה, משום שכל ההתאמה הזו הייתה עיקרונה, לא בהנאה, אלא בסגולה; לכן ה' הגביר את יופיה באופן כזה שהוא זרח בעיני כולם בהדר שאין שני לו.
5 ותשלח לעבדה נאד יין, צנצנת שמן, קמח קלוי, פירות יבשים, לחם וגבינה, ותלך.

6 כשהגיעה היא ומשרתה לשער העיר, מצאה את עוזיאס ואת הזקנים מחכים לה.
7 כאשר ראו אותה, הם התפעלו מיופיה.
8 אך לא שאלו אותה דבר, ושחררו אותה לאמור: "יֵשׁ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יְתַן לָךְ" שֶׁלָה חן; יחזק בכוחו את כל הרעיונות אשר בלבבך, למען תתפאר ירושלים בגללך, ויירשם שמך בקדושים ובצדיקים.« 
9 כל הנוכחים ענו בקול אחד: "יהי כך! יהי כך!"» 
10 וַיְדִיתִית וְעַבְדָּהָ בָּעֲדַר הַשָּׁעָרִים, מְתַפְלָלִים אֶל־יְהוָה.

יא וירדתה מן ההר עם שחר, ופגשו אותה משמרות אשור, עצרו אותה, לאמר: "מאין באת ולאן את הולכת?"» 
12 ותאמר: "בת העברים אני, וברחתי מקרבם, כי ידעתי כי יינתנו לך לבז, כי בזו אותך ולא נכנעו לך מרצונם למצוא חן בעיניך.".
13 לכן אמרתי לעצמי: אציג את עצמי לפני הנסיך הולופרנס, כדי לגלות לו את סודותיהם ולהראות לו דרך שבה יוכל ללכוד אותם מבלי לאבד אף איש בצבאו.« 
14 וכאשר שמעו האנשים האלה את דבריו, הביטו בפניו, ותדהמה הייתה בעיניהם, והערצתם על יופיו הרב הייתה גדולה:
15 "הצלת את חייך," אמרו לו, "בהחלטתך לרדת אל אדוננו.".
16 את יכולה להיות בטוחה שכאשר תופיעי לפניו, הוא יתייחס אלייך יפה ותמצאי חן בעיניו מאוד." לאחר מכן, לאחר שהובילו אותה לאוהלו של הולופרנס, הודיעו על כך.

17 מיד עם כניסתה לנוכחותו, הולופרנס נשבה מיד בעיניה.
18 אמרו לו שריו: "מי יוכל לבוז לעם העברי, אשר לו נשים יפות כל כך? הלא ראוי להם לכך, כי..." לְהַחזִיק, האם היינו יוצאים למלחמה נגדו?« 
19 יהודית ראתה את הולופרנס יושב תחת סככתו, אשר אריג הסגול והזהב שלה היה מקושט באזמרגדים ובאבנים יקרות.
20 היא נעצה את עיניה בפניו, השתחווה לו והשתחוותה ארצה. מיד, לפי פקודת אדונם, הרימו אותה עבדיו של הולופרנס.

פרק 11

1 הולופרנס אמר לו: "היה רגוע והסר את הפחד מלבך, כי מעולם לא פגעתי באיש שרצה לשרת את המלך נבוכדנצר.".
2 אילו לא היה עמך בוז לי, לא הייתי מרים עליהם את חניתי.
3 עכשיו ספר לי למה הרחקת את עצמך מהם ובחרת לבוא אלינו?« 

4 יהודית ענתה לה: "קבלי את דברי עבדך, כי אם תשמעי את דברי עבדך, ה' ימלא את תוכניותיו עבורך.",
5 חי נבוכדנצר מלך הארץ וחי כוחו, כך ניתן לך הכוח להעניש את כל התועים, כי לא רק שאנשים מביאים על ידך לעבדו, אלא גם חיות השדה מצייתות לו.
ו אכן, חכמת לבך ידועה בכל הגויים; כלם ידעו כי בכל ממלכתו אתה לבדך טוב וגבורה, וממלכתך מהוללת בכל המדינות.
7 גם אנחנו יודעים מה אמר אחיור, וגם אנחנו לא מודעים לאיך ציווית לנהוג בו.
8 כי ודאי שאלוהינו נעלב מחטאי עמו עד כי שלח דבר דרך נביאיו למסורם לאויביו בגלל בגידותיו.
9 וְכִי יְדַעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי פַּעֲבוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, וְהֵם רַעֲדוּ מִפְּנֶיךָ.
10 יתר על כן, הרעב לוחץ עליהם, ועם התייבשות מאגרי המים, הם כבר בין המתים.
11 הם אפילו החליטו לשחוט את בהמתם ולשתות את דמם.
12 גם את הדברים המוקדשים לה' אלוהיהם, אשר אסר עליהם אלוהים לגעת בהם - את התבואה, את היין ואת השמן מעשרות ופירות ביכורים, שהם לא החליטו להשתמש בהם למטרותיהם האישיות, מעזים להיזון מדברים שאסור להם אפילו לגעת בהם בידיהם. מאחר שהם פועלים כך, ודאי שייגזר דינם.
13 זאת ידעתי אני עבדך, וברחתי מפניהם, ויהוה שלחני להגיד לך.
14 כי אני עבדך עובד את אלהים גם עכשיו כי אני עמך ועבדך יצא של המחנה עֲבוּר לָלֶכֶת להתפלל לאלוהים.
15 והוא יודיע לי מתי עליו להעניש אותם על חטאם, ואני אבוא ואספר לכם. אחר כך אוביל אתכם דרך יהודה לירושלים, ותמצאו את כל בני ישראל כצאן ללא רועה, ואפילו כלב לא ינבח עליכם.
16 ידיעתו המוקדמת של אלוהים היא שגילה לי את הדברים האלה;
17 ומכיוון שהוא כועס עליהם, הוטל עליי לספר לכם עליהם.« 

18 כל הדיבורים האלה מצאו חן בעיני הולופרנס ועבדיו. הם התפעלו מחוכמתה של יהודית ואמרו זה לזה:
19 "אין אישה עלי אדמות כמוה בגוון, ביופי ובחוכמת דיבור." אמר לה הולופרנס:
20 "הטיב עשה אלוהים לשלחך לפני העם הזה ולתת אותם בידינו.".
21 כי טוב הוא עצתך, אם יעשה לי אלהיך זאת, והיה גם הוא לי לאלהים, ואתה תהיה גדולה בבית נבוכדנצר, ושמך יתפרסם בכל הארץ.« 

פרק 12

1 אז ציווה הולופרנס להביא את יהודית מתחת לאוהל שם הוטמנו אוצרותיה, כדי שתוכל להישאר שם, והוא סידר את מה שיינתן לה משולחנה.
2 יהודית ענתה: "אני לא יכולה לאכול עכשיו את הדברים שאתה מצווה לתת לי, מחשש שאחטא; אוכל את מה שהבאתי לעצמי."» 
3 הולופרנס אמר לו: "כאשר יאזלו האספקה שהבאת, מה נעשה עבורך?"» 
4 "אדוני," ענתה יהודית, "אני נשבעת בחייך כי עבדך לא יספיק לצרוך את כל האספקה הזו לפני שאלוהים יגשים בידי את התוכנית אשר גיבשתי." ויובילו אותו עבדיו אל האוהל אשר ייעד לו.
5 כשנכנסה, ביקשה שייתן לה רשות לצאת בלילה ולפני עלות השחר להתפלל ולהתחנן בפני ה'.
6 והולופרנס ציווה על עבדיו לאפשר לה לבוא וללכת כרצונה, במשך שלושה ימים כדי שתעבוד את אלוהיה.
7 ותצא בכל לילה אל עמק ביתוליה ותרחץ את עצמה במעין.
8 וַיַּעֲלָה וַתִּתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִסְלַר אֶת־דֶּרֶךְ לְהוֹשַׁעַת עַמּוֹ׃.
9 ותשוב אל אוהלה ותשאר טהורה עד שאכלה את מאכלה לעת ערב.

10 ביום הרביעי ערך הולופרנס סעודה למשרתיו, ואמר לווגאו, סריסו: "לך ושכנע את היהודייה הזו להסכים מרצונה לגור איתי.".
11 תהיה זו חרפה לגבר באשורים אם אישה תלעג לו ותעזוב אותו מבלי להיכנע לתאוותיה.« 

12 אז הלך וגאו אל יהודית ואמר לה: "אל תפחד הנערה הטובה לבוא אל אדוני, להתכבד בפניו, לאכול עמו ולשתות יין בשמחה".» 
13 "מי אני," ענתה יהודית, "שאעמוד בפני אדוני?"
14 כל אשר טוב וטוב בעיניו אעשה וכל אשר ירצה יהיה טוב לי כל ימי חיי.« 
15 ותקום ותעטוף את עטריה ותבוא ותתייצב לפניה הולופרנס.
טז לבו של הולופרנס התרגש, כי בער בה תשוקה. הולופרנס אמר לה:
17 "לכן שתו ואכלו בשמחה כי מצאת חן בעיניי".» 
18 ותאמר יהודית: "אשתה אדוני, כי נפשי מכובדת היום יותר מכל ימי חיי".» 
19 ותקח את אשר הכין לה משרתו, ותאכל ותשתה בפניו.
20 הולופרנס שמח בגללה, והוא שתה יין עד אפס מקום, יותר מכל מי ששתה אי פעם בחייו.

פרק 13

1 עם רדת הערב, עבדי’הולופרנס הם מיהרו לחזור לאוהליהם; ווגאו, לאחר שסגר את דלתות החדר, עזב.
2 כולם היו כבדים מהיין,
3 ויהודית נשארה לבדה בחדר.
4 הולופרנס שכב על מיטתו, שקוע בנמנום של שכרות מוחלטת.
5 יהודית הורתה למשרתה לעמוד בחוץ, מול החדר, ולשמור.
6 עמדה לפני המיטה והתפללה יהודית זמן מה בדמעות, מניעה את שפתיה בשקט:
7 "אדוני אלוהי ישראל," אמרה, "חזקני, והבט בי עכשיו." חִיוּבִי על מעשה ידי, למען, בהתאם להבטחתך, תוכל לבנות מחדש את עירך ירושלים, ושאוכל להגשים את מה שחשבתי שאפשרי בעזרתך.« 
8 לאחר שאמרנו את הדברים הבאים מילים, היא ניגשה לעמוד שהיה בראש המיטה.’הולופרנס, ניתק את חרבו אשר הייתה תלויה שם ו,
9. לאחר שמשכה אותו מהנדן, היא תפסה את שערו של’הולופרנס, ואומר: "אדוני אלוהים, חזקני בשעה זו!"» 
10 ותחת שתי מכות בעורפו ותכרת את ראשו. לאחר מכן ניתקה את הווילון מהעמודים וגלגלה את הגופה הערופה על הקרקע;
11 ותצא ללא דיחוי, מסרה את ראשו של הולופרנס למשרתה וציוותה עליה לשים אותו בארנקה.

12 שניהם יצאו לדרך, כמנהגם, כאילו ללכת ולהתפלל, ולאחר שחצו את המחנה והקיפו את העמק, הגיעו לשער העיר.
13 יהודית קראה מרחוק אל שומרי החומות: "פתחו את השער כי עמנו אלוהים, והוא הראה את כוחו לטובת ישראל".» 

14 כששמעו השומרים את דבריו, קראו לזקני העיר.
15 מיד הכל התושבים כולם רצו לקראתה, מקטן ועד גדול, כי הם התחילו להתייאש מחזרתו.
16 הדליקו לפידים, וכולם התאספו סביבה. יהודית טיפסה למקום גבוה וציוותה על דממה; כאשר כולם דממו,
17 היא שֶׁלָהֶם הוא אמר: "הֲלוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר לֹא עָזַב אֲשֶׁר קָוָה בוֹ".
18 בְּדִי עַבְדּוֹ קָיֵם אֶת-חַסְדּוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וְהַלָּלָה הַמָּת בְּיָדִי אֶת-צֹאֵב עַמּוֹ.« 
19 לאחר מכן, היא שלפה את ראשו של הולופרנס מהשק, שָׁם הוא הראה להם ואמר: "הנה ראשו של הולופרנס, מפקד צבא אשור, והנה הפרוכת אשר תחתיה שכב בשכרותו, כאשר הכה אותו יהוה אלהינו ביד אישה.".
20 חי ה' כי מלאכו שמרני בצאתי, בזמן שהותי באמצע ביניהם, ובשובי, ולא הניח ה' לעבדו להיטמא; אלא השיב אותי אליכם ללא כל כתם חטא, מלא שמחה בניצחונו, בשמירתי ובגאולתכם.
21 שירו כולכם תהילותיו כי טוב הוא כי לעולם חסדו!« 

22 כולם השתחוו לה' ואמרו אליו: "ברך אותך ה' בעוזו, כי בך השמיד את כל אויבינו".» 
23 ויאמר לה עוזיהו נשיאי ישראל בתי, ברוכה את עליון מאת ה' עליון מכל. נָשִׁים מי נמצאים על שָׁם כַּדוּר הָאָרֶץ.
24 ברוך ה' בורא שמים וארץ, אשר הדריך יָד לכרות את ראשו של האויב הגדול ביותר שלנו!
25 הִתְהַל שִׁמְךָ הַיּוֹם, כִּי לֹא יִמָּעֲבֹר שִׁבְחָתֶךָ מִפִּי אָדָם, וּזְכְרוּ עַזְרוֹת יְהוָה לְעוֹלָם, כִּי לֹא חָסְתָּ אֶת־נַפְשֶׁךָ בְּרָאִיתָ אֶת־סְבָלֵי עַמְךָ, וְאַתָּה אָנוּ ניצל מחורבן הליכה בקו ישר בנוכחות אלוהינו.« 
26 וַיַּעֲנוּ כָּל־הָעָם וַיְהִי כָּךְ» 

27 אז הובא אחיור, ויהודית אמרה לו: "אלוהי ישראל, אשר העדת לו כי הוא נוקם באויביו, כרת בעצמו הלילה, בידי, את ראש מנהיג כל הכופרים.".
28 וכדי לשכנע אותך שזה אכן כך, הנה ראשו של הולופרנס אשר, בעזות גאוותו, בז לאלוהי ישראל ואיים עליך במוות באומרו: "כאשר יובס עם ישראל, אמית אותך בחרב."« 
29 למראה ראשו של הולופרנס, רעד אחיור מאימה; הוא נפל פניו ארצה והתעלף.
30 כאשר חזר לעצמו וחזר לעצמו, השתחווה לרגלי ג'ודית ואמר לו:
31 » להיות מוּצהָר בָּרוּךְ אַתָּה אֱלֹהִים בְּכָל-אָהֲלֵי יַעֲקֹב! בְּכָל-הַעֲמִים שְׁמֶךָ, בְּגַלֶּךָ יִתְהַבַּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.« 

פרק 14

1 ותאמר יהודית לכל העם: "שמעו לי אחי, תלו את הראש הזה על ראש חומותינו".
2 וכאשר תזרח השמש, יקחו כל אחד את כלי נשקם; אז צאו בחיל, לא לשקוע רַק בעמק, אבל כאילו כדי לפתוח במתקפה כְּלָלִי.
3. לאחר מכן, המוצבים יצטרכו לברוח אל הגנרל שלהם, על מנת ה- התעוררו לקראת הקרב.
4 וכאשר מנהיגיהם ירוצו אל אוהלו של הולופרנס וימצאו אותו ערוף, שטוף בדמו, אימה תאחז בהם.
5 וכאשר תראה אותם בורחים, רדוף אחריהם בעוז, כי יהוה ידכא אותם לנגד עיניך.« 

6 אז, כשראה אחיור את כוחו של אלוהי ישראל, נטש את עבודת הגויים; הוא האמין באלוהים, נימול, ונכלל בעם ישראל, כמו כל צאצאיו, עד היום הזה.

7 מיד עם עליית היום, תושבי ביתוליה הם תלו את ראשו של הולופרנס על החומות, וכל אחד מהם לקח את נשקו ויצאו. של העיר עם מהומה גדולה וצעקות רמות.
8 המוצבים, משהבחינו בכך, רצו אל אוהלו של הולופרנס.
9 באו אלה שהיו באוהל והשמיעו רעש בפתח חדר השינה כדי להעירו, תוך הגברת ההמולה במכוון, כדי שהולופרנס יתעורר משנתו מכל הרעש הזה, מבלי שאחד מאנשיו יצטרך להעירו.
10 כי איש לא העז לפתוח את דלת חדר השינה של גדול האשורים, לא בדפיקה ולא בכניסה.
יא וַיָּבֹאוּ צַרְפָיו וְפַסְדָיו וְכָל-פְּסִירֵי צַבָּא מֶלֶךְ אֱשׁוּר וַיֹּאמְרוּ אֶל-הַסְרִיסִים׃
12 » כנס והעיר אותו, כי אֵלֶה חולדות יצאו מחוריהן והעזו לאתגר אותנו לקרב.« 
13 ואז נכנס וגאו לחדר, עצר לפני הווילון ומחא כפיים, כי דמיין ש... אדוניו שכב עם ג'ודית.
14 אך כאשר הקשיב בתשומת לב, לא שמע תנועה של איש ששכב שם, ניגש אל הווילון, הרים אותו וראה את גופת הולופרנס שוכבת על הקרקע, ללא ראש, וטבולה בדמו. מִיָד הוא צעק בקול רם, בכה, וקרע את בגדיו.
15 וכאשר נכנס לאוהל יהודית, לא מצאה. ויצא במהירות אל העם.,
טז ואמר: "אישה יהודייה אחת לבדה גרמה מהומה בבית נבוכדנצר המלך; ועתה הולופרנס שוכב על הארץ, וראשו אינו עוד עם גופו!"» 
17 כשמעם את הדברים האלה קרעו כל שרי צבא אשור את בגדיהם, פחד ואימה גדולים אחזו בהם ולבם הזדעזעו.,
18 ורעש שלא יתואר הדהד במרכז מחנהם.

פרק 15

1 כאשר נודע לכל הצבא כי ראשו של הולופרנס נערף, הם איבדו כל שכל וכל זהירות, ובהקשיבו רק לפחד ולאימה, חיפשו את ישועתם בבריחה.
2 מבלי לומר מילה איש לרעהו, ראשיהם מורכנים ועזובים את כל מאחור, להוטים להימלט מן העברים אשר שמעו מתקרבים אליהם עם נשק ביד, נמלטו דרך שדות ובמהלך שבילי הרים.
3 כאשר ראו אותם בני ישראל בורחים, רדפו אחריהם; הם ירדו, תוקעים בחצוצרות וצועקים מאחוריהם בקול רם.
4 כאשר האשורים נמלטו מפוזרים ובחיפזון רב, בני ישראל, אשר רדפו אחריהם יחד כגוף אחד, כרתו לגזרים את כל אשר יכלו להגיע אליו.

5 באותו הזמן שלח עוזיהו הודעות לכל הערים ולכל אזורי ישראל.
6 כך כל כפר וכל עיירה, לאחר שגרמו לאליטה של צעיריהם להרים נשק, שלחו אותם אחריו האשורים, וַיַּדְפוּ אֲחָרִים בְּחַרְבָּם עַד גְּבוּלָם הַרְחוֹקֵק.
7 אלה שנשארו בביתוליה נכנסו למחנה האשורי, נשאו את השלל שהאשורים נטשו במנוסתם, וחזרו עמוסי שלל.
8 מצד שני, אלו שחזרו לבתוליה לאחר הניצחון הביאו איתם את כל מה שהיה שייך ל... אשורים, אינספור בקר, בהמות משא וכל מטענם, כך שכולם, מקטן ועד גדול, התעשרו משללם.

9 יואקים הכהן הגדול בא מירושלים לביתוליה, יחד עם כל זקניו, כדי לראות את יהודית.
10 כשהיא יצאה ללכת לפניו, כולם ברכו אותה בקול אחד, ואמרו: "אתה תפארת ירושלים; אתה הוא" שִׂמְחָה של ישראל; אתה כבוד עמנו!
יא כי נפש גברית הראתה ולבך מלא גבורה כי אהבת צניעות ואחרי כן לאחר שאיבד בעלך, אין לך רצה לדעת אחר, יד ה' לבשה אותך גבורה, ותבורך לעד.« 
12 וַיַּעֲנוּ כָּל־הָעָם וַיְהִי כָּךְ!» 

13 שלושים יום בקושי הספיקו לבני ישראל לאסוף את שלל האשורים.
14 כל מה שזוהה כשייך להולופרנס, הזהב והכסף, הבגדים, האבנים היקרות וכל החפצים שונות, הוא ניתן ליהודית, וכל זה ננטש לה על ידי העם.
15 וכל העם שמח, עם נָשִׁיםהנערות והבחורים הצעירים, לקול נבלים וציתרים.

פרק 16

1 אז שרה יהודית את ההמנון הזה לה' לאמר:

2 » שבחו את ה' לצליל בתופים, שירו לה' במצלתיים, ניגנו שיר חדש לכבודו, רוממו והללו שמו.

3 יהוה קץ למלחמות, יהוה שמו!
4 הוא הקים מחנהו בתוך עמו, להציל אותנו מיד כל אויבינו.

ה אשור בא מן ההרים, מכיוון צפון, עם רבים מגליו; המונם עצר את הנחלים, וסוסיו כיסו את העמקים.

6 הוא נשבע להשמיד את ארצי באש, להקריב את בחוריי בחרב, להפוך את ילדיי לשלל מלחמה ואת בתולותיי לשבויות.

7 וַיְהוָה שְׁבוּאוֹ כִּסֵּה אֹתוֹ בַּשְׁמָה; סָרְנָהוּ בִּי־אֲשֶׁר וַתִּגְלֹחָה עָלָיו׃.
8 לא נפל גיבורם תחת מכות הנערים; לא הכו אותו בני גיבורים; לא ירדו עמו הענקים הגבוהים.

הייתה זו יהודית, בת מררי, אשר כבשה אותו ביופייה של פניה.
ט פשטה בגדי אלמנה, לבשה בגדי חג, לניצחון בני ישראל;
10 ותשפוך שמן בושם על פניה ותסדר את תלתלי שערה מתחת למצנפת.

היא לבשה שמלה חדשה כדי לפתות אותו.
11 הזוהר של נעלה סנוור את עיניו, יופיה כבש את נשמתו, והיא כרתה את ראשו בחרב.

12 פרסים רעדו מגבורתו, מדיים מחוצפתו;
13 מחנה אשור הרעים צעקות כאשר הופיע עמי, תשוש וצמא.

14 בני נערות דקרו אותם והרגו אותם כטף נמלט; הם נפלו במלחמה, לפני יהוה אלהי.

15 נשיר שיר לה', נשיר לה' שיר חדש:
16 אדוני ה', גדול אתה ונפלא בכוחך, ואין יעלה עליך.

17 יעבדו אותך כל ברייתך כי דיברת וְאַתָּה כֹּל נעשה; שלחת את רוחך, ו כֹּל נוצר, ואף אחד לא יכול לעמוד בפני קולך.

18 הרים ומים יתנערו מיסדם, אבנים נמסות כשעווה לפניך;
19 אבל יראיך גדולים לפניך בכל.

20 אוי לגוי הקם על עמי!
כִּי יְהוָה שְׁבוּאוֹת נִקְמֹת בָּהּ; יִפְקֹד בָּהּ בְּיוֹם הַדִּין.,
21 יתן את בשרם לאש ולתולעים, למען יישרפו ויסבלו העינוי הזה לָנֶצַח.« 

22 לאחר מכן נִצָחוֹן, כל העם הלך ירושלים לעבוד את ה', וכשהוטהרתם הקריבו את כל העולות זוכה את משאלותיהם ואת הבטחותיהם.
23 יהודית הציעה את כל כלי הנשק של הולופרנס, אשר נתנו לה העם, ואת הווילון שהיא עצמה הסירה מעל המיטה, כמחר של שכחה.
24 כל העם שמח לפני המקדש, ו שִׂמְחָה ניצחון זה נחגג עם יהודית במשך שלושה חודשים.

25 בימים אלה צַד לאחר שעברו, חזרו כל אחד לביתו; יהודית זכתה לכבוד בביתוליה, והיא נהנתה ממוניטין רב ברחבי ארץ ישראל.
26 בשילוב אומץ לב וצניעות, היא לא ידעה גבר עד סוף חייה, לאחר מות מנשה בעלה.
27 בימי חג, היא הופיעה לבושה להפליא.
28 לאחר מאה וחמש שנים בבית בעלה, שחררה את עבדה לחופשי, מתה ונקברה בביתוליה עם בעלה.;
29 וַיַּתְבַּד עָלֶיהָ כָּל־הָעָם שִׁבְעָה יָמִים.
30 לאורך חייו ולאחר מותו, במשך שנים רבות לא היה איש שהפריע שָׁלוֹם של ישראל.

31 יום החג שנקבע לזכר ניצחון זה נחשב על ידי העברים לאחד הימים הקדושים, והוא נחגג על ידי היהודים מאותה תקופה ועד היום.