ג'רמי

פרק 1

א דברי ירמיהו בן חלקיהו א כמרים אשר חי בענתות, בארץ בנימין.

2 ויהי דבר יהוה אליו בימי יאשיהו בן אמן מלך יהודה בשנת שלוש עשרה למלכותו
ג וכן היה בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה עד סוף שנת אחת עשרה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלים בחודש החמישי

4 ויהי דבר ה' אליי בדברים אלה:
5 » לפני שאתה נוצר ברחם של אמא שלךידעתי אותך, ובטרם לידתך הקדשתי אותך; שמיתתי אותך לנביא לגויים. 

ו ואמר, "הוי אדני יהוה, לא ידעתי לדבר, כי ילד אני". 

7 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל תֹּאמֶר נַעֲדָר אֲנִי כִּי אֶל כָּל אֲשֶׁר ...ֶצְוֶךָ תַּלַּךְ וְדַבַּרְתָּ כָּל אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲנִי צִוְךָ׃
8 אל תירא מהם כי אנכי עמך להצילך נאם ה'. 

ט וַיַּט יְהוָה אֶת־יָדוֹ וַיַּגֵּע בְפִי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הִנֵּה שָׁמַע אֶת־דְּבָרַי בְּפִיךָ
10 ראה, מינויך היום על גויים וממלכות לעקור ולהרוס, להרוס ולהפיל, לנטוע ולבנות. 

יא וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי׃ התייחסו במילים אלה: "מה אתה רואה, ירמיהו?" ואמרתי: "אנכי רואה ענף שקד". 

12 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רָאִיתָ כִּי שֹׁמֵר אֲנִי עַל־דְּבָרִי לְקַיְמֹתוֹ׃ 

13 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו פעם שנית במונחים אלה: "מה אתה רואה?" ואמרתי: "אני רואה סיר רותח, והוא בא מצפון". 

14 וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה: זה של הצפון זֶה חוסר מזל יתפשט על כל תושבי הארץ.
15 כי הנה אנכי קורא לכל משפחות ממלכות צפון נאם יהוה ובאו והקימו איש את כסאו פתח שערי ירושלים לפני כל חומותיה סביבותיה ולפני כל ערי יהודה
16 וְאָתַר אֶת-שְׁפָּטַי אֶת-הֵם עַל-כָּל-רָעָתָם, כִּי-עָזְבוּנִי וְהַקְטַרוּ לָאֱלֹהִים אַחֲרִים וְהִשְׁתַּחֲווּ לַמַּעֲשֶׂה יָדָיהם.
יז ואתה חגר מתניך, קום ודבר להם את כל אשר אנכי מצוך, אל תרעיד מפניהם, פן ארעיד אותך מפניהם.
18 ואני הנה אנכי מקימה אותך היום לעיר מבצר, לעמוד ברזל ולחומת נחשת, לפני כל הארץ, לפני מלכי יהודה, לפני שריה, לפני כהניה, ולפני העם.
19 הם יעשו לך המלחמהאבל הם לא יוכלו שׁוּם דָבָר עליך כי עמך אנכי להצילך נאם יהוה 

פרק 2

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 לך וקראה באזני ירושלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי חסידות נעוריך ואהבת ארסותך אשר הלכת אחרי במדבר בארץ לא זרועה

ג ישראל היה הקדש ליהוה ביכורי פרי תבואתו כל אשר אכל ממנו אשם אסון נפל עליו – אמר יהוה

ד שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל.
ה כה אמר יהוה: מה חטא מצאו בי אבותיכם, כי הרחיקו ממני, הלכו אחר הבל, והפכו גם הם לבלים?

ו לא אמרו איה יהוה אשר העלינו מארץ מצרים אשר הובילנו במדבר בארץ יבשה ורצוצה בארץ בצורת וצלמות בארץ אין עובר בה ואין יושב בה איש׃ 

7 והבאתי אתכם אל ארץ דוֹמֶה אל פרדס, לאכול את פירותיו ואת טובתו, וכאשר נכנסתם, טמאתם את אדמתי, והפכתם את נחלתי לתועבה.

8 לא אמרו הכוהנים איה יהוה שומרי התורה לא ידעו אותי הרועים בגדו בי והנביאים ניבאו בבעל והלכו אחרי אלה שאין להם עזרה.

ט לכן אשוב אדבר בכם נאם יהוה ועם בני בניכם אדבר׃
10 עברו אל איי קטים וראו; שלחו אל ארז והביטו היטב; וראו אם יש שם דבר כזה.
יא הַיַּשְׁנֵּה גּוֹי אֱלֹהָיו? — וְאֵין אֱלֹהִים הֵן!... וְעַמִּי הַמְרִיף כְּבוֹדוֹ בְּהַבֶּל!

12 שמיים, התמהו, רעדו מפחד, והתמהו, נאם ה'.
13 כי שתי רעות עשה עמי: עזבו אותי לִי, מקור המים המתוקים, לחפור בורות, בורות סדוקים, שאינם אוגרים מים.

14 האם ישראל עבד? האם הוא נולד של עבד בבית? למה הוא שם? אֲמָנָה כמו שלל?
15 עליו שאגו אריות צעירים, ישאו צעקות, והחריבו את ארצו, עריו נשרפו, ללא יושב.
טז אפילו בני נוף ותפניס יגלחו את ראשך!
17 הלוא על אשר עזבת את יהוה אלהיך כאשר הוריך בדרך, קרה לך הדבר?

18 ועכשיו מה יש לך לעשות בדרך למצרים, כי לָלֶכֶת שתה את מי הנילוס, ומה יש לך לעשות בדרך לאשור, כי לָלֶכֶת לשתות את מי הנהר?

19 רשעותך ייסרך ומרידותיך יפגעו בך דע וראה כמה רעה ומר אשר עזבת את יהוה אלהיך ולא יראת ממני נאם אדוני יהוה צבאות

20 כי מזמן שברת עולך, קרעת את אסורותיך, ותאמר לא אעבוד עוד! כי על כל גבעה רמה ותחת עץך הרענן פרשת. כמו א קורטיזנה

21 וְנָתַעְתִּיךָ כְּגֶפֶן מְעֲדָרָה, שָׁלֵם מִגֶּן טָהוֹר, וְאִיכֶּה הִפְתִּיתָ לְעֶצֶל נָקֵל מִגֶּפֶן נָכְרָה?
22 גם אם תרחץ בסודה ובאשלג רב, היה עוונך לכתם לפניי, נאם אדוני יהוה.

23 איך תוכל לומר "לא טמאתי, לא הלכתי אחרי הבעלים"? ראה עקבותיו של צעדיך בעמק; הודה על אשר עשית!

גמל קל, חוצה את צעדיו לכל עבר.
24 חמור פרא, רגיל למדבר, בלהט תאוותה, נושף את האוויר: מי ימנע ממנה לספק את תשוקתה? איש מבקשיה אינו צריך להתעייף; בחודשיה הם מוצאים אותה.

25 הִשְׁמֵר פן-תִחְשֶׁף רַגְלֶךָ ופֶּן-אֶת-יְבֵשׁ גְרוֹנְךָ, וְאַתָּה אָמַר חָסֶר, לֹא-כִּי-אוֹהֵב נָכְרִים וְאַלֵךְ עֲבָרִים. 

26 כאשר גנב שנתפס על מעשה יבוש, כן בית ישראל בוש, מלכיהם, שריהם, כוהניהם ונביאיהם.
27 האומרים לעץ אבי אתה ולאבן אתה ילדת אותי 

כִּי הִפְנוּ לִי גַּב וְלֹא פָּנָיהם, וּבְעֵת צָרָם אָמְרוּ קוּמוּ הוֹשִׁיעָנוּ. 
28 איה האלהים שעשית לך? יקומו אם הם פַּחִית להושיעך בעת רעך כי כרבות עריך אלוהיך יהודה

29 למה תתווכחו עלי? כולכם בגדתם בי, נאם יהוה.
30 לשווא הכיתי את בניכם; הם לאב לא חזרת מלמד; חרבך טראלה את נביאיך, כארי משמיד.

31 מה גזע אתם! ראו דבר יהוה: המדבר הייתי לישראל, ארץ חשכה? למה אמר עמי: "חרינים אנחנו, לא נשוב אליך". 
32 הַתִּשְׁכַּח בְּתוּלָה תְּכַתָּהּ, אוֹ כָּלָה אֶת־חַבְנָהּ? וְעַמִּי שָׁכַחֵנִי לַיָּמִים סֵפֶר.

33 מה-היטיב לך לחפש אהבה, כי-זאת גם עם-פשע תלמד את דרכיך.

34 אפילו בצדדים שֶׁל שלך בגדיםאנו מוצאים את דמם של התמימים המסכנים; לא הפתעת אותם ב הַתקָפָה של פריצה וחדירה, אבל הרגת אותם לכל הדברים האלה.

35 ואתה אמרת: "כן, אני חף מפשע; אפו שוב ממני." הנה אני להביא אותך למשפט על מה שאתה אומר: "לא חטאתי". 

36 מה חיפזת לשנות דרכיך תבוש למצרים כאשר בושת לאשור.
37 משם תשוב וידיך על ראשך כי מאס יהוה את אשר בטחת בהם ולא תצליח בהם

פרק 3

1 נאמר: כאשר יגרש איש את אשתו, והיא עוזבתו ותהי לאישה לאיש אחר, האיש הזה האם אי פעם יחזור אליה? האם הארץ הזאת לא באמת תחולל?

וְזַנְתָּ עַל-מְאֲהָבִים רַבִּים וְשׁוּבְתָּ אֵלַי נְאֲבָר יְהוָה
2 שאו עיניכם אל הרמה וראו: היכן לא נטמאתם?... ישבתם להם בדרכים, כערבי במדבר!

וטמאת את הארץ בזנותך וברשעתך;
3 גשמי הסתיו נעצרו, גשמי האביב חסרו. אך היה לך מצח של קורטיזנה, סירבת להסמיק.

4 ועתה, הלא תאמר לי: "אבי, ידיד נעורי, האם תמיד יכעס,
5 האם ישמור אפו לנצח? זה מה שאתה אומר, ואתה מבצע את הפשע ומסיים אותו.

ו ויאמר יהוה אלי בימי המלך יאשיהו הראית אשר עשתה ישראל הכופרת על כל הר גבה ותחת כל עץ רענן ותזנה שם
7 ואמר אחרי שתעשה את כל אלה תשוב אלי ולא חזרה ותרא אחותה יהודה הבוגדנית זֶה ;
8 וְרָאִיתִי כִּי בְּגִין כָּל-נִיאוּפָיהָ גָּרַשְׁתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל הַכְּנַעָה וְנָתַתָּה לָהּ תֵּרֶת גָּרָשׁ וְלֹא-יָרָא אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה הַבֻגְדָּה וְגַם-הִיא לָלַךְ וְזַנְתָּ׃

9 במעשי זנותה הרועמים טמאה את הארץ, ותנאף בעץ ובאבן.
10 וְחַד כָּל זֶה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה הַבֻגְדָּה לֹא שָׁבָה אֵלַי בְּכָל לִבָּהּ כִּי בְּשָׁקָר נְאֲרַת יְהוָה׃

יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: "יִשְׂרָאֵל הַכֹּלֶת צַדִּיקָה, בְּעַל יְהוּדָה הַבֻגְדִּיקָה".
12 לך וקראת את הדברים האלה צפון ואמרת שוב ישראל כופרת נאם יהוה לא אראה פניך חָמוּרכי רחום אני נאם ה' ולא אשמור הכעס שלי לָנֶצַח.

13 רק הודה באשמתך כי מעלת ביהוה אלהיך ובתוך נכרים בזבזת צעדיך תחת עץך הרענן ולא שמעת בקולי נאמר ליהוה

יד שובו בני כופרים, נאם יהוה, כי אני אדוניכם; ולקחתי אתכם, אחד מעיר ושנים ממשפחה, והבאתי אתכם ציון.
15 ונתתי לכם רעים ככל ליבי, אשר ירעו אתכם בתבונה ובחכמה.

טז וְכַיִּרְבוּ וְתַשְׁלַחְתֶּם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הַהֵּה נְאֻם יְהוָה וְלֹא יֹאמַר עוֹד אֶרוֹן בְּרִית יְהוָה לֹא יִעֲלֹה עוֹד בְּלַבְדָּח וְלֹא יְזָכְרוּ וְלֹא יִסְפָּד וְלֹא יַעֲשׂוּ שׁוּב׃ עוד אחד.

17 בעת ההיא תיקרא ירושלים כסא ה', וכל הגויים יתאספו שם בירושלים בשם ה', ולא ילכו עוד אחר עקשנות לבם הרע.

18 בימים ההם יתהלך בית יהודה עם בית ישראל ובאו יחדו מארץ צפון אל הארץ אשר נתתי נחלה לאבותיכם.

19 ואמר איך אשים אותך בתוך בני ואתן לך ארץ נעימה תפארת גויים לנחלה ואמר וקראת לי אבי ולא תחדל לקרוא לי לַעֲקוֹב.
20 כאשר תבגוד אישה באהבתה, כך בגדתם בי בית ישראל, נאם יהוה.

21 צעקה נשמעה בבמות בכי בני ישראל תחנונים כי עיוותו דרכם שכחו את יהוה אלהיהם

22 - שובו, בני כופרים, וארפא את כופרותכם.

 "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאוּ אֵלֶיךָ כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ".
23 כן, זה לָשָׁוא שהדהד על הגבהים, על ההרים, ההמולה פסטיבלים של עבודה זרהכן, ביהוה אלהינו, היא ישועת ישראל.
24 בושה גִלוּלִים טרפנו מנעורינו את פרי עמל אבותינו, את צאנם ואת בקרם, את בניהם ואת בנותיהם.
25 נשכב בבושה, וכּעסנו יכסה אותנו! זה נגד יהוה אלוהינו, זֶה "חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו עד היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו".

פרק 4

1 אם חפצת שוב ישראל נאם ה' שוב אלי וְהַסִירְתָּ אֶת-תּוֹעֲבֹתֶיךָ מִפְּנֵי יְהוָה וְלֹא-תּוֹדֶד תּוֹעֲבֹתֶיךָ עַל-פְּנֵי יְהוָה.

2 וְאִם תִּשְׁבַּע חַי־יְהוָה בְּאֱמֶת, בְּיֹשֶׁר, וּבְצֶדֶק, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר יִשְׁבְּרוּ בוֹ, וְיִתְהַלְּלוּ בוֹ.

ג כי כה אמר יהוה לאנשי יהודה וירושלים פנו את אדמתכם החרבה ואל תזרעו בתוך קוצים
ד מולו את עצמכם ליהוה והסירו ערלת לבבכם אנשי יהודה ויושבי ירושלים פן יפרץ אפי כאש ואכלה ואין מכבה אותו מפני רעת מעשיכם

ה שִׂמְעוּ בְיוּדָה וְהִקְרוּ בִּירוּשָׁלָם, דִּבְרוּ, תִקְעוּ בְּשׁוֹצְצָר בָּאָרֶץ, קָרְאוּ וְאָמְרוּ: "הִתְאסַפְּצוּ וְנָבֹא אֶל־הַעֲרִים הַבְּצָרוֹת".
6 הרימו דגל לעבר ציון, הצילו את עצמכם, אל תעצרו!

כי אנכי מביא אסון ואסון גדול מצפון.
7 אריה יקפץ מסבכו, ומשמיד גויים הקים אהלו, עזב את מקומו, לשתות ארצך מדבר; עריך יהיו שוממות, ללא יושב.

8 לכן לבשו שק, בכו וספדו, כי לא שב אש אף יהוה מעלינו.
9 ביום ההוא נאם ה' יכשל לב המלך והנסיכים, הכוהנים יבהלו והנביאים נדהמו.

10 ואמר, אה! אדני יהוה, רימית את העם הזה ואת ירושלים לאמר, 'יהי לכם שלום!' והחרב תכה אותם.
יא בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלים: רוח חריפה באה מהרי המדבר אל הדרך מי מוביל לבת עמי, לא לזריקה ולא לטיהור;
12 רוח חזקה יותר מרוח המניעה את המוץ מתקרבת אליי.

עכשיו, בתורי, אגיד את גזר דינם.
13 הנה, כעננים עולה, מרכבותיו כהוריקן, סוסיו מהירים מנשרים. אוי לנו, כי אבדנו!
14 טהר את לבך מרשע, ירושלים, למען תושע; עד מתי יישארו מחשבותיך הרעות בלבך?
15 למען קול חֵלֶק מדן מבשרת, מהר אפרים מבשרת אסון.
16 דו-ה- להודיע לאומות, להכריז-חוסר המזל שלהם מירושלים.

צוררים באים מארץ רחוקה; הם משמיעים צעקות על ערי יהודה.
17 כמו שומרי השדות, הם מקיפים יְרוּשָׁלַיִם כִּי מָרְדָה בִּי, נְאֲרַת יְהוָה.

18 זאת הרוויחו לך מעשיך ומעשיך הפושעים; הפרי על רעתך, והיא מרה! כן, היא מגיעה עד הלב!

19 מעי! מעי! אני סובל במעמקי לבי! לבי סוער; לא אוכל לשתוק! כי אתה שומע, נפשי, קול שופר, צעקת מלחמה.
20 חורבן על חורבן מוכרז, כי חרבה כל הארץ. בבת אחת חרבו אוהלי, ברגע סוכותי.
21 עד מתי אראה דגלה, אשמע קול שופר?...

22 עמי טיפש, לא ידעני, בנים חסרי בינה הם, חסרי תבונה; למד רע, אך טוב לא ידעו.

23 ואביט אל הארץ והנה תמה וריקה היא אל השמים ואורם נעלם.
24 אֶרְאֶה אֶת־הָרִים וְהִנֵּה רָעוּדִים וְכָל־הַגְּבָעוֹת מִתְנוּנִים.
25 ראיתי, והנה, אין אדם, וכל עופות השמים נסו.
26 ראיתי והנה הפרדס הפך למדבר וכל עריו חרבו לפני יהוה לפני אש אפו.

27 כי כה אמר יהוה כל הארץ תהיה שממה ולא אשמידה כליל
28 על כן, הארץ מתאבלת, והשמים ממעל חשוכים, כי אני ל'’אמרתי וזה אני ל'’החלטתי, ואני לא מתחרט על כך ולא אחזור בי.
29 לקול הרוכב והקשת, כל העיר ברחה; הם הלכו ליער, טיפסו על הסלעים; כל הערים ננטשו, לא היו עוד תושבים.
30 ואת, הרוסה, מה תעשה? אם תלבשי ארגמן, אם תעטרי זהב, אם תסדרי את עיניך בצבע אדום, לשווא תיפפי. אוהביך בוזים אותך, חייך הם מבקשים.
31 כי אני שומע קול כקול יולדת, בכי שלייסורים כיולדת ראשונה; קול בת ציון נאנקת ופושטה ידיה: "אוי לי! כי נכה נפשי על ידי ה'" מכות רוצחים! 

פרק 5

1 לך ברחובות ירושלים והבט סביב ומצא; חפש בכיכרותיה אם תמצא איש עוסק צדק ומחפש נֶאֱמָנוּתואני אסתדר בלעדיו העיר.
2 גם כשאומרים חי יהוה, הם נשבעים לשקר.
3 יהוה, עיניך לא לְחַפֵּשׂהם לא נֶאֱמָנוּת הִכִּיתָם וְלֹא חָשוּ כָּאַב; הַשְׁמַדְתָּם וְמָאנְבוּ לִהְסַפָּר; קָשְׁפוּ פָּניהם מֵסֶל; מָאנְבוּ לָשׁוּב.
4 ואמר, "אלה רק הקטנים. טיפשות הם עושים, כי לא ידעו את דרך ה', את תורת אלוהיהם".
ה ואלכה אל הגדולים ואדבר אליהם כי ידעו דרך ה' תורת אלוהיהם... וגם המה כולם שברו עול, קרעו כבלים.

6 לכן הכה אותם אריה יער, זאב מדבר יפגע בהם, פנתר אורב מחוץ לעיריהם, כל-יוצא מהם נקרע לגזרים; כי רבים פשעתם, ומרדיהם רבו.
7 למה ארחם עליך? בניך עזבו אותי ונשבעים במה שאינו אלוהים. אני השבעתי את רעבונם, והם נאפו; בהמוניהם הולכים לבית זונה.
ח סוסים ניזונים, נודדים, איש מהם צוהל על אשת רעהו.
9 ולא אעניש אותם על אלה פשעים — נְדַבָּר יְהוָה; וְלֹא אֶנְקֹם בְּגוֹי כָּךְ!

10 טפסו על חומותיה והרסו אותה, אך לא לגמרי; הסירו את ענפיה, כי לא לה' הם!
11 כי בגד בי לגמרי בית ישראל ובית יהודה נאם יהוה
12 הם הכחישו את יהוה ואמרו: "איננו, ולא יבוא עלינו אסון; לא נראה חרב ולא רעב."
13 הנביאים הם רוח ואין מדבר דרכם כך יעשה להם! 

14 לכן כה אמר יהוה אלוהי צבאות יען אשר דברת את הדבר הזה אשים את דברי בפיך כאש והעם הזה יהיה כְּמוֹ עץ ו האש הזאת יטרוף אותם.
15 הנה אני מביא עליכם גוי מי מגיע ממרחקים בית ישראל, נְחַבֵּר יְהוָה גוי עָזור הוא גוי עתיק הוא גוי אשר אינך יודע את שפתו ולא תבין את אשר דברו.
16 אשפתו קבר פתוח, כולם גיבורים.
17 הוא יאכל את קצירך ואת לחמך, הוא יאכל את בניך ואת בנותיך, הוא יאכל את צאנך ואת בקרך, הוא יאכל את גפנך ואת תאנתך, הוא יאבד בחרב את ערייך המבצרות, אשר בטחת בהן.
18 אך גם בימים ההם נאם ה' לא אשמיד אתכם כלום.

19 וכאשר תאמרו, "למה, מה לְנַמֵק הַכֹּל אֱלֹהֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְאָמַרְתֶּם אֵלֶיהם כַּאֲשֶׁר עָזְבְתֶּנִי לְעַבְדַת אֱלֹהִים נָכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעֲבֹדוּ נָכָר בָּאָרֶץ לֹא לָכֶם׃

20 הַקְרִיעוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב וְהִשְׁרִיתוּ בְיוּדָה לֵאמֹר׃
21 שמעו זאת, עם טיפש וחסר לב! עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו.
22 הלא תיראו ממני נאם יהוה הלא תרעדו מפני אני אשר שמתי חול גבול לים מחסום עולם לא יעבורו יגלו גליו ולא יוכלו לגבור עליו ישאגו ולא יוכלו להשיגו
23 אבל לעם הזה לב עקשן ומרד; הם שבים והולכים.
24 לא יאמרו בלבם: "נירא את ה' אלהינו, נותן בוקר ומנוח בעיתו." ו אשר שומר עלינו בשבועות המיועדים לקציר. 
25 עוונותיכם שיבשו את הסדר הזה; חטאיכם גזלו מכם אֵלֶה סְחוֹרוֹת.
26 כי רשעים יש בעמי; אורבים כצייד צף כורע; מלכודות ותופסים אנשים.
27 ככלוב מלא ציפורים, כך מלאים בתיהם מרמה; על כן יעלו ויעשו עשירים.
28 הם משמינים, הם זורחים.

הם אף עולים על מידת הרע; הם אינם עושים צדק, צדק ליתום... והם משגשגים!... הם אינם עושים צדק לאומללים.
29 ולא אעניש את אלה פשעים — נְאֲבַר יְהוָה; וְלֹא אֶנְקֹם בְּגוֹי כָּזֹה!…
30 דברים מתועבים ונוראיים קורים במדינה.
31 הנביאים מתנבאים שקר, והכוהנים שולטים ביניהם! ועמי אוהב זאת! ומה תעשה בסוף כֹּל זה?

פרק 6

1 בְּרוּסוּ בְנֵימָן מִתּוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם תַּקְעוּ שׁוֹפָר בְּתֶקְעָה וְבֵית כְּרֶם הִשְׂמְאוּ אוֹת כִּי מִנָּפוֹן בָּא וְהָרֶב גָדוֹל׃
2 יַפֶּה וְחַשְׁנִיתָהּ אֹשְׁמַדְהָ בַּת צִיּוֹן!
3 רועים ועדריהם יבואו אליה, הם יקימו את אוהליה סביבה, איש ירעה בתחומו.
4 חנכו עליה מלחמה, קומו, נסתער בצהריים! אוי לנו, כי יורד היום, צללי הערב מתארכים.
5 קומו, נטפס בלילה, ונשמיד את ארמונו!
6 כי כה אמר יהוה צבאות כרתו את עציה, שמו מצור על ירושלים עיר לעונש היא, אין בתוכה אלא עוול.
7 כְּבָּאֵר תּוֹצִיא מִימֵיהּ, כֵּן הִיא תּוֹצִיא רָעָהּ. נ’הוא שומע זֶה אלימות והרס; פצעים ופציעות יֵשׁ כל הזמן מול פניי.
8 תקן את עצמך ירושלים פן תסור נפשי ממך פן אעשה אותך מדבר ארץ שומם.
ט כה אמר יהוה צבאות: כגפן תילקח שארית ישראל; מנות ו החזירו את ידכם, כמו לַעֲשׂוֹת הבוצר עם נבטי הגפן.

10 אל מי אדבר, אל מי אבקש ויענה וישמעני? הנה אזניהם ערלות, ולא יוכלו להקפיד. הנה דבר ה' היה להם לחרפה, ולא חפצו בו.
11 ואני מלאה אף יהוה; עייפתי לעצור אותו. שפכו אותו על ילד ברחוב ועל קהל בחורים! כי איש ואישה, כֹּל יִקָּחוּ, כְּגַם הַזָּקֵן וְהָאִישׁ עָסַל יָמִים.
12 בתיהם יעברו לאחרים, וגם שדותיהם וגם נשיהם; כי אשלח ידי על יושבי הארץ, נאם יהוה.
13 כי מקטן ועד גדול כולם נכנעים לשוד, ומנביא ועד כהן כולם עוסקים בשקר.
14 יקלו על פצע בת עמי, אומרים שלום שלום, בעוד שאין שלום.
15 יתביישו כי תועבות עשו ולא ידעו עוד להסמיק ולא ידעו בושה לכן יפלו בתוך הנופלים והיו מופלים ביום פקדתם נאם יהוה׃

טז כה אמר ה': עמדו בדרכים וראו, שאלו על נתיבות עתיקות, מהי דרך הישועה? לכו בה ותמצאו מנוחה לנפשכם. ויאמרו: לאי אנחנו לא נלך ברגל! 
17 הצבתי שומרים בקרבתכם: "שמעו לקול השופר!" והם ענו: "לא נקשיב!" 
18 לכן שמעו גויים דעו קהל עמים מה יעלה להם
19 ארץ, שמעו: הנה אנכי מביא אסון על העם הזה, פרי מחשבותיהם; כי לא שמעו לדברי; ותורתי מאסו.
20 מה לי קטורת משבא או קנים יקרים מארץ רחוקה? עולותיכם לא חפצו לי, זבחיכם לא רצויים.
21 לכן כה אמר יהוה: "אני אשים מכשולים לפני העם הזה, אבות ובנים יחד ימשכו עליהם, וגם יושב וגם שכן יאבדו".
22 כה אמר יהוה הנה עם יבוא מארץ צפון וגוי גדול יקום מקצה הארץ.

23 הם אוחזים בקשת ובחנית; אכזריים הם ולא רחמים, קולם שאג כים; על סוסים הם רכובים, מוכנים ללחימה כמו לְבַד איש, נגדך, בת ציון.
24 בשמעם על קרבתם, ידינו נחלשו, מצוקה אחזה אותנו, כאבי יולדת.
25 אל תצא לשדה, אל תלך בדרכים, כי חרב לאויב, ואימה שולטת סביב.
26 בת עמי, לבשי שק, התגלגלי באפר, הסבילי כבן יחיד, קינתי מרות, כי פתאם בא עלינו משחית.

27 שמיתיך בעמי לבוחן ומצודה למען תדע ותבחן את דרכיהם.
28 כולם מורדים בתוך מורדים, מפיצים דיבה, נחושת וברזל הם, כולם מושחתים.
29 המפוח הפך טרף לאש, העופרת אזלה; לשווא מטהר, מטהר; רשעים אינם מתנתקים.
30 "כסף חבל!" יאמרו, כי מאס אותם יהוה.

פרק 7

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־ירמיהו מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

2 "עמד פתח בית יהוה ושם דבר את הדבר הזה ואמרת:

שמעו דבר יהוה, כל אנשי יהודה, הבאים בשערים האלה, להשתחות ליהוה.
ג כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל תקן את דרככם ואת מעשיכם ושכנתי אתכם במקום הזה.
4 אל תבטח בדברי שקר מאותם אשר אומרים "זה היכל יהוה, היכל יהוה, היכל יהוה". 

ה וְאִם-תִשְׁפָּט דַּרְכֶּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ, אִם-תַּעֲשׂוֹת צַדָּק בֵּין אִישׁ לְרֵעָיו.
ו אם לא תדכא גר, יתום ואלמנה, אם לא תשפוך דם נקי במקום הזה, ואם לא תלך אל אלהים אחרים, לרע לך.
7 וַאֲשֶׁבְתִּי אֶתְכֶם בָּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאֲבוֹתֵיכֶם מִמָּמוֹן וְעוֹלָם׃

8 ועכשיו אתם בוטחים בדברי שקר, אשר לא מועילים לכם!
9 מה! גניבה, הריגה, ניאוף, שבועת שקר, הקטרת קטרת לבעל, והולכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם!...
10 ובאתם והתייצבתם לפניי בבית הזה אשר נקרא שמי ואמרתם נמלט זה כדי לבצע את כל התועבות הללו!
יא הַמַּעֲרַת שודדים היא בעיניכם הבית הזה אשר נקרא שמי גם אני ראיתיו נאם יהוה

12 לך נא אל-משכנתי אשר בשילה אשר-שכן שם לראשונה וראה אשר-עשיתי לו, על-רעת עמי ישראל.
13 ועתה, כִּי עָשִׂיתֶם אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים אֵלֶּה, נְאֻם־יְהוָה, וְדַבֵּר אֵלֶיכם הֵסִיב וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם, וְקָרָאתִי אֵלֶיכם וְלֹא־עַנֶּה.
יד אעשה לבית הזה אשר נקרא שמי אשר בטחתם בו ולמקום הזה אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשילה
15 וָאֲשָׁלַשׁ אֶתְכֶם מִפְּנֵי יְדֵי כַּאֲשֶׁר גַּרְשַׁתִּי כָּל־אֶחָיֶיךָ כָּל־צֶרֶץ־אֶפְרַיִם׃

טז ואתה אל תתפלל בעד העם הזה אל תקים בעדם תלונה ואל תפילתו ואל תתפצר בי כי לא אשמע אליך.
17 הלא אתה רואה את אשר הם עושים בערי יהודה וברחובות ירושלים?
18 הבנים אוספים עצים, האבות מדליקים אש, נָשִׁים לֹשִׁים בַּצֶק לְעֲשׂוֹת עֲגִיתִים לְמַלְכָּת הַשָּׁמַיִם, וּמְזִקוּ נִסְכִים לָאֱלֹהִים אַחֲרִים, לְכַעֲלִיבְנִי.
19 הַאֲנִי הֵם פְּעֲבָלִים נְאֻם יְהוָה, אוֹ הַלֹּא פְּעֲבָלִים אֶת־פָּניהם?

20 לכן כה אמר אדוני יהוה הנה אפי וחמתי יתפלח על המקום הזה על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה בער ולא יכבה

21 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל הוסיפו עולותיכם על זבחיכם ואכלוב הבשר;
22 כי לא דיברתי אל אבותיכם ולא צויתי אותם דבר ביום הוצאתי אותם מארץ מצרים על עלות וזבחים

23 וְאֲשֶׁר אֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר נִצְתִּי אֹתָם וְאָמַר לָהֶם שְׁמַעְתִּי קוֹלִי וְהָיָה לָכֶם לָאֱלֹהִים וְאַתֶּם הֲיוּ לִעַמִּי הָלַכוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצוֹכֶם לְכַל תִּצְלַחְתֶּם

24 ולא שמעו ולא הקשיבו, וילכו כעצתם, כקשיות לבם הרע; הם הלך אחורה, לא קדימה.
25 מיום צאת אבותיכם מארץ מצרים ועד היום הזה שלחתי אליכם את כל עבדי הנביאים שלחו אותם בבקר בבוקר;
26 ולא שמעו אליי, לא הקשיבו, הקשו את עורפם, הרע מאבותיהם.

27 תאמר להם את כל הדברים האלה, ולא ישמעו לך; תקרא להם, ולא יענו לך.
28 וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו וְלֹא קָבַל תּוֹרָה׃ נֶאֱמָנוּת זה גווע; זה נעלם מפיו.

29 גילחי את שיערך וזרוקשָׁם ויקים קינה על הרמות, כי בז יהוה ודחה את הגזע לְהִתְנַגֵד של כעסו.
30 כי עשו בני יהודה את הרע בעיניי נאם יהוה הקימו את תועבותיהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו
31 ויבנו את במות תופת בגיא בן-הינום לשרוף את-בניהם ואת-בנותיהם באש אשר לא צויתי ואשר לא עלה ללבבי

32 לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא ייקרא עוד תופת וגם עמק בן-הינום כי אם עמק הטבח ובתופת יקברו כי אין מקום
33 וגופות העם הזה יהיו מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ, ואין איש שיוכל ה- לצוד.
34 וְאַכְתִּי קָל שִׂשׁוֹן וְשִׂמְחָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְרוֹחוֹת יְרוּשָׁלִים שִׁיר חָתָן שִׁיר כָּלָה כִּי הָיְתָה הָאָרֶץ לְמִדְבָּרָה׃

פרק 8

1 בעת ההיא, נאום יהוה, יוצאו עצמות מלכי יהודה ועצמות שריה ועצמות הכהנים ועצמות הנביאים ועצמות יושבי ירושלים מקברותיהם.
2 יתפרסו לפני השמש ולפני הירח ולפני כל צבא השמים אשר אהבו ועבדו, אשר אחריהם הלכו, אשר נועצו ואשר השתחוו להם; והעצמות האלה לא ייאספו ולא ייקברו, כי היו לדשן על פני האדמה.
3 וְהָמוֹת יִטְבֶּה מִחַיִּים לְכָל הַנָּשָׁרִים מִן הָרָשָׁע הַזֶּה בְּכָל הַמָּקוֹמוֹת אֲשֶׁר דּוֹרְשָׁעָה שָׁם נְאֲרַח יְהוָה צְבָאוֹת׃

ד אמר אלהם כה אמר יהוה הנפלנו ולא קמנו התנדנדנו ולא שבנו׃
ה מדוע אם כן תועה עם ירושלים זה כל הזמן? דבקים בשקרים, מאנים לשוב.

6 הקשבתי ואקשיב: לא דברו כראוי; איש לא מתחרט על רעתם, אומר מה עשיתי? כולם שבים למסעם כסוס הממהר למלחמה.

7 אפילו חסידת השמים יודעת את עתה, התור, הסנונית והעגור שומרים את עת שובם, ועמי לא ידע את תורת יהוה.

8 איך תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' עמנו? הנה, סגנון השקר של הסופרים הפך אותו לשקר.
9 חכמים נבכו, נבוכים ונשביים הנה מאסו את דבר יהוה, ומה חכמה להם?...

10 לכן אתן את נשיהם לאחרים ואת שדותיהם לאחרים.אחרים קניין; כי מקטן ועד גדול, כולם מוסרים את עצמם לבזוז; ומנביא ועד כהן, כולם עוסקים בשקר.
11 יקלו על פצע בת עמי, אומרים שלום שלום, בעוד שאין שלום.
12 יתביישו כי עשו תועבות ולא ידעו עוד להסמיק ולא ידעו בושה לכן יפלו בתוך הנופלים וישפלו ביום פקדתם נאם יהוה׃

13 אקבצם ואשאתם נאם יהוה ולא יהיו עוד ענבים על הגפן ולא יהיו עוד תאנים על עץ התאנה ועלה אֲפִילוּ נבול! ואני נתתי להם אֲנָשִׁים מי יפלוש שֶׁלָהֶם מְדִינָה.

14 למה אנחנו יושבים פה? התאספו ונלך אל הערים המבוצרות ושם נאבד. כי יהוה אלהינו משמיד אותנו ונותן לנו לשתות מים רעלים, כי חטאנו לה'.
15 חיכינו שָׁלוֹםוְאֵין טוֹב; עֵת רְפוּא, וְהִנֵּה, פַּחַד!

טז מדן נשמע נחירת סוסיו, מקול נהמת סוסיו רועדת כל הארץ; הם באים, יאכלו את הארץ ואת אשר בה, את העיר ואת יושביה.
17 כי הנה אנכי שולח בכם נחשים צפעונים אשר אין עליהם כישוף הם ינשכו אתכם נאם יהוה

18 הו נחמתי ב שֶׁלִי כאב! ליבי כואב בתוכי.
19 הנה צעקת מצוקה של בת עמי קורה לי מארץ רחוקה: "האין עוד ה' בציון? האין עוד מלכה בתוכה?" - למה הכעיסו אותי באליליהם, בהבלי נכרים
20 "הקציר תם, הקציר גמור, ואנחנו לא ניצלו!"

21 אני עצוב על יגון בת עמי; אני אבל, אימה אחזה בי.
22 האין עוד משחת גלעד, אין עוד רופא שימצא שם? מדוע לא נחבש על בת עמי?

23 מי יהפוך ראשי למים ועיניי למקור דמעה ואבקה לילה ויום על חללי בת עמי?

פרק 9

1 מי יתן לי מחסה במדבר לנוסעים? עזבתי את עמי ואסור ממנו כי כולם נואפים, קהל כופרים.

2 הם כופפים את לשונם כקשתותיהם, כדי בטל את הסימון שקר; לא באמת הם חזקים בארץ, כי מחטא לחטא הם הולכים; ואותי לא ידעו, נְאֲרַת יְהוָה.

3 כל אחד מכם יזהר מחבריו ואל תבטח באף אח, כי כל אח רק דוחה, וכל חבר הולך ומפיץ לשון הרע.
4 מרמים איש את רעהו; לא אומרים אמת; מאמנים לשונם לשקר; לומדים לעשות רע.
5 אתה שוכן בתוך רעה אמונה; ברשע אמונה הם מאנו להכירני, נְאֲבַר יְהוָה.

6 לכן כה אמר יהוה צבאות: "אני הולך לזקק אותם ולבחון אותם, כי מה עוד אוכל לעשות?" משהו אחר עם בת עמי?
7 זה חץ קטלני זֶה השפה שלהם; זה נוֹלָד לְהַכרִיז זֶה שקרים; בפיהם אומרים שלום לרעך, ובלבבם טומנים לו מלכודות.
8 ולא אעניש אותם על כל אלה פשעים— נְדַבָּר יְהוָה, וְלֹא אֶנְקֹם בְּגוֹי כָּךְ!

9 אשמיע על ההרים קול אבל וסיבה, על מרעי המדבר שיר אבל, כי נשרפו ואין עובר בהם, קול עדרים לא יישמע עוד שם, מעוף השמים ועד בהמה. כֹּל הם ברחו, הם נעלמו.

10 ואעשה גלים של ירושלים אבנים, למאורת תנים; וְאֶשְׁמִיתִי אֶת-עָרֵי יְהוּדָה לַשְׁמָמָה, אֵין-שֶׁמָּה.

יא מי חכם אשר יבין את הדברים האלה מי פי יהוה דבר אליו להגיד למה חרבה הארץ, נשרפת כמדבר אין עובר בה

12 וַיֹּאמֶר יְהוָה יֵשׁוּב עָזְבוּ אֶת־תּוֹרַתִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנָיהם כִּי לֹא־שְׁמַעוּ בְקוֹלִי וְלֹא־הָלַכוּ אַחֲרָיו׃
13 וַיֵּלְכוּ בְּעַצְרִיצוּת לִבָּם וְאַחֲרֵי הַבַּעֲלִים אֲשֶׁר לִמְדוּ אוֹתָם אֲבוֹתָם׃

14 לכן כה אמר יהוה אלוהי ישראל: "אני הולך להאכיל את העם הזה לענה ואתן להם לשתות מים רעילים."
15 ואפזר אותם בין גויים אשר לא ידעו הם ולא אבותיהם, ושלחתי עליהם חרב עד אשר אכליתם.

טז כה אמר יהוה צבאות צוו את האבלים ויבואו שלחו אל המורים ויבואו׃
17 ימהרו, יקינו עלינו קינה, תזלוג דמעה מעינינו, ותזרום בכי מעפעפינו.

18 כי קול קינה נשמע בציון: "מה חרבנו ונבושנו עד עזיבתנו את הארץ, כי בתינו נהרסו". 
19 לכן נשים שמעו דבר יהוה, ותשמע אזנכם דבר פיו; למדו את בנותיכם קינה, ואת כל אחת מחברותיכם שיר אבל.
20 כי עלה המות בחלונותינו ובא בארמונותינו לטאטא ילד מן הרחוב ובחורים מכיכרות.

21 דבר: כה... - נְאֲבָר יְהוָה: כְּגַּלָּל עַל-הַשָּׂדֶה תִּפָּל גְּוִית אָדָם, וְכְּעֲמוֹרִים אַחֲרֵי קוֹצֵר, וְאֵין מִלָּקְשׁוֹ.

22 כה אמר יהוה אל יתפאר חכם בחכמתו, ואל יתפאר גבור בעוזו, ואל יתפאר עשיר בעושרו.
23 אבל המתגאה יתגאה בכך: שהוא מבין ויודע אותי. כי אני ה', המפעיל. רַחֲמִיםמשפט וצדקה בארץ כי זאת חפצתי נְדַבֵּר יְהוָה

24 "ימים באים", נאם ה', "ואפקד את כל הנימולים ואת הערלים".
25 מצרים ויהודה ואדום ובני עמון ומואב וכל מגלחי רכותיהם היושבים במדבר כי כל הגויים ערלים וכל בית ישראל ערלים בלב

פרק 10

1 שמעו אל הדבר אשר ה' דבר אליכם בית ישראל
2 כה אמר יהוה אל תלמדו דרכי גויים ואל תפחדו מאותות השמים כאשר גויים נחרדים מהם
3 כי הבל הם מנהג הגויים, כעץ גזוב יער, מעשה יד פסל. מְעוּצָב עם המספריים,
4 המעוטרים בכסף וזהב.

הוא מקובע במסמרים באמצעות מכות פטיש, כך שהוא לא יזוז.
5 האלים האלה כעמוד עשוי במחרטה; כי נישאים אותם, אינם הולכים. אל תירא מהם: אינם רעים; אינם יכולים להועיל.

6 אין כמוך יהוה, גדול אתה, וגדול שמך בכוח.
7 מי לא ירא אותך, מלך הגויים? זה לְךָ שהפחד כִּי אין כמוך בכל חכמי הגויים ובכל ממלכותם.

8 יחד הם טיפשים וסכלים; תורת הבל; הכל עץ!
9 כסף כָּבוּץ הַבָּא מִתַּרְשִׁיְשׁ וְזָהָב מֵעוֹפָז מַעֲשֶׂה פִּסֵּל וְיַד צֹרֶף לֹבְשִׁים ארגמן, סגול וָאֱדָם כֻּלָּם מַעֲשֶׂה אֱמָנִים הֵם.

10 כי יהוה הוא האל האמיתי; הוא האל החי ומלך עולם; באפו רועדת הארץ, וגויים לא יוכלו לסבול את חרונו.

יא כך תדבר אליהם: "האלים אשר לא עשו שמים וארץ ייכרתו מן הארץ וממתחת השמים".» 

12 בכוחו עשה ארץ, בחכמתו כון תבל, ובתבונתו נטה שמים.
13 בקולו יקוו מים בשמים; הוא יעלה עננים מקצה הארץ; הוא יבריק ברקים מקצה הארץ. המבול שוטף, ודוחף את הרוח החוצה ממאגריה.

14 כל איש נבוך וסכל כל אומן בבוש מפסילו כי שקר צלמו אין בו נשמתו
15 הבל הוא, מעשה מרמה; ביום עונשם יאבד.

טז לא כן חלקו של יעקב כי הוא יצר העולם וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו

17 אספו את חפציכם מן האדמה, אתם הנצורים!
18 כי כה אמר יהוה הפעם הרחקתי את יושבי הארץ אצמידם למען האויב לְהַגִיעַ.

19 אוי לי בגלל חבורתיי! פצעיי כואב; ואני ה- אמור: "כן, זהו צערי, ואשא אותו".
20 אהלי חרב, כל-חבלי נקרעו, בני עזבו אותי, אינן, אין לי מי שיתקן את אהלי, יניח את דגליי. 

21 הוי! הרועים נבלים; לא דרשו את יהוה; על כן לא הצליחו, וכל עדרם נפוצה.
22 רעש, שמועה! הנה היא באה, מהומה גדולה הגיע מארץ צפון, לעשות ערי יהודה מדבר, מעון תנים.

23 אני יודע זאת, יהוה, זֶה לא שייך לאדם אשר שייך לא להולך לכוון את צעדיו; לא לה לבחור את דרכו.
24 יסרני יהוה, אך כמשפט, ולא באפסך, להרוס אותי.

25 שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעך, על העמים אשר לא קראו בשמך כי טרפו את יעקב, טרפו אותו, כליתו, והחריבו את משכנו.

פרק 11

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־ירמיהו מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

2 שמעו את דברי הברית הזאת ודברו אל אנשי יהודה ואל יושבי ירושלים.
ג ואמרת אלהם כה אמר יהוה אלהי ישראל ארור האיש אשר לא שמע בדברי הברית הזאת
4 אשר צויתי את אבותיכם ביום הוצאתי אותם מארץ מצרים מכבשן הברזל לאמר אלהם שמעו בקולי ועשו את הדברים האלה ככל אשר אנכי מצוך והייתם לי לעם ואני אהיה לכם לאלהים,
5 למען אקיים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כאשר זה ברור. היום. ועניתי, "כן! יהוה!" 

ו ויאמר יהוה אלי, הִקְרָאת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֹצְבֵי יְרוּשָׁלָם לֵאמֹר, שְׁמַעְתָּ אֶת־דְּבָרֵי הַבְּרִית הַזֶּה וְעֲשׂוּ אֹתָם.
7 כי הזהרתי את אבותיכם למן היום בו העליתי אותם מארץ מצרים עד היום הזה הזה הזהרתי אותם תמיד לאמר שמעו בקולי.
ח ולא שמעו ולא הקשיבו, איש הלך בעקשנות לבו הרע. ואקיים עליהם את כל דברי הברית הזאת, אשר אני שֶׁלָהֶם קבעו מצוות, והם לא קיימו אותן.

9 ויאמר יהוה אלי: נמצאה קשר בין אנשי יהודה ובין יושבי ירושלים.
10 שׁוּבוּ אֶל-עֲוָנוֹת אֲבוֹתָם הָרִאֲשֶׁר מָארוּ שָׁמַע בְּדִבְרַי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחָרִים לִעֲבֹדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית יְהוּדָה הֵפְרוּ אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם׃

11 לכן כה אמר ה': "אני מביא עליהם רעות אשר לא יוכלו להימלט מהן, וגם אם יצעקו אלי, לא אשמע להם".
12 וערי יהודה ויושבי ירושלים ילכו לקרוא לאלהים אשר הם מקטירים להם קטרת, אך האללים לא יושיעו אותם בעת אסוןם.
13 כי כעריך רבות, הם אלוהיך יהודה, רבים כרחובות ירושלים. הם המזבחות שהקמתם לפסל מביש, המזבחות שאתה ציירת להקטיר את בעל.

14 ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תקים בעדם תחנון ותפילה כי לא אשמע בקרואי אלי בעת רעתם
15 מה יעשה דודי בביתי? מרמה? האם נדרים ובשר קדש יסירו את צרותיך, למען תתמסר לשמחה?
טז זית ירוק, עטור פרי יפה, זה השם אשר נתן לך יהוה. בקול גדול הציתה וענפיו נשברו.
17 יהוה צבאות אשר נטעך גזר עליך רעה על חטאת בית ישראל ובית יהודה אשר חטאו להכעיסני בקטרת לבעל.

18 הַגִּידֵּי יְהוָה וְאֶדְעִיתָ וְהוֹדַעְתָּ לִי מַעֲשֵׂיהם׃
19 הייתי ככבש נדיב המובל לטבח, ולא ידעתי כי זממו עליי: "נאבד עץ ופריו, נגרדנו מארץ החיים, ולא ייזכר שמו עוד".» 

20 כי יהוה צבאות ישפוט בצדק; הוא חוקר לבבות וראשים; אני אראה את נקמתך ימשוך מהם, כי בידך הפקדתי את ענייני.
21 לכן כה אמר יהוה על אנשי ענתות המבקשים את נפשך והאמרים אל תתנבא בשם יהוה פן תמות בידנו 
22 לכן כה אמר יהוה צבאות: אני אעניש אותם; בחוריהם ימותו בחרב; בניהם ובנותיהם ימותו ברעב.
23 איש מהם לא יברח כי אביא אסון על אנשי ענתות בשנה אשר פקד אותם

פרק 12

1 צַדִּיק אַתָּה יְהוָה מִכְּדֵי אֶתְדַבֵּר עִמָּךָ רַק חָפְצָה לִדְבֹר עִמָּךָ מַדּוּעַ תִּצְלַח דֶּרֶךְ רָשָׁעִים׃ מַדוּעַ האם כל הבוגדים חיים בשלום?
2 אתה שותל אותם והם יכינו שורשים, הם גדלים ויעשו פרי; קרוב אתה לפיהם ורחוק מלבם.

3 ואתה יהוה ידעני, ראיתני, וחוקרני זֶה הלב שלי מִזְרָח בשבילך. קחו אותם כצאן לטבח; העבירו אותם ליום טבח!
ד עד מתי תאבל הארץ, ועשב כל שדה יבול? מפני רעת יושביה, בהמה ועוף ימותו, כי אמרו: "לא יראה את אחריתנו". 
5 אם תרוץ עם רגלים ויעיפו אותך, איך תתחרה עם פרשים? אם ארץ שלום תבטח בה, מה תעשה לאריות הירדן?
6 כי גם אחיך ובית אביך בוגדים בך; הם צועקים אחריך בקול רם; אל תבטח בהם כאשר ידברו אליך דברים טובים.

7 עזבתי ביתי, נטשתי נחלתי, מסרתי את מושא אהבתי בידי אויבי.
8 נחלתי הייתה לי כארי ביער; היא הרימה עליי קולו; לכן שנאתי אותה.
9 האם נשר מנומר נחלתי, אשר נגדו הנשרים לְהַמִיס מכל עבר? בואו, אספו את כל חיות השדה, הביאו אותן לטבח!

10 רועים רבים החריבו את כרמי, רמסו את רכושי תחת רגליהם; את החלקה היקרה לי הפכו למדבר, לשממה.
11 עשו אותה לחורבה; חרבה, היא מתאבלת לפני; כל הארץ חרבה, כי איש לא שם לה אל לבו.
12 על כל גבעות המדבר באים משחיתים כי חרב ליהוה אוכלת מקצה ארץ ועד קצהו אין ישועה לכל בשר

13 זרעו חיטה, קוצרים קוצים, כלו את כוחם, אך ללא תועלת. בושה על קצירכם! זה האפקט מחרון אף יהוה.

יד כה אמר ה' על כל שכני הרשעים, אשר תוקפים את הנחלת אשר נתתי לעמי ישראל: אני אעקור אותם מאדמתם, ואת בית יהודה אעקור מתוכם.
15 וְאַחֲרֵי עָקָרְתִּי אוֹתָם וְאֶשְׁבִיבְתִּי אֶת־הַשִּׁבִּיתָם אִישׁ לַנְחֻלָּתָו אִישׁ לַארְצוֹ׃
טז וְאִם-יְלַדְרֵי עַמִּי לְשָׁבַע בְּשִׁמִּי חַי-יְהוָה כַּאֲשֶׁר לִמְדוּ אֶת-עַמִּי לְשָׁבַע בַּעַל וְהָיוּ נְכוֹנִים בֵּין-עַמִּי׃
17 וְאִם לֹא-שְׁמַעוּ, אֶעְקֹר אֶת-הַגּוֹי הַזֶּה, אֶעְקֹרְשׁוּ וְאֶשְׁמַדְנוּ, נְאֻם יְהוָה.

פרק 13

1 כה אמר אלי ה' לך וקנה לך חגורת פשתן ותשים אותה על מותניך ואל תשים אותה במים 
2 וְקָנִיתִי לִי אֶת־הַחֲגוֹר כְּדַבֵּר יְהוָה וָאֶשְׁמַע אוֹ בַּמָּתְנִי.
ג ויהי דבר ה' אליי שנית לאמר
ד "קח את החגורה שקניתם ואשר על מותניך, קום לך אל נהר פרת ושם הטמנה בסלע". 
5 הלכתי ואחבאתו על פני נהר פרת, כאשר ציוויני יהוה.
ו ו ויאמר יהוה אלי אחרי ימים רבים קום לך נהר פרת וקח שם את החגורה אשר צויתיך להחביא שם
7 הלכתי אל נהר פרת, חפרתי ואקח את החגורה מן המקום אשר טמנתי אותה, והנה החגורה אבדה, לא תוע עוד לכלום.
ח וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

9 כה אמר ה' כה אאבד את גאוות יהודה ואת גאוות ירושלים הגדולה
10 העם הרשע הזה, המסרב לשמוע לדברי, ההולך אחר עקשנות ליבו והולך אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחוות להם, הוא יהיה כחגורה הזאת, אשר אינה טובה עוד לכלום.
11 כי כאשר חגורה על מותני איש כן חגרתי עליי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם יהוה למען יהיו לי לעם ולשם ולכבוד ולכבוד ולא שמעו׃

12 ואמרת אלהם כה אמר יהוה אלהי ישראל כל כד ימלא יין ויענו לך הלא ידענו כי כל כד ימלא יין 
13 ואמרת אלהם כה אמר יהוה הנני ממלא את כל יושבי הארץ הזאת ואת המלכים היושבים על כסא דוד ואת הכוהנים ואת הנביאים ואת כל יושבי ירושלים שכרות
14 ואשבר אותם איש על רעהו אבות ובנים יחד נאם יהוה לא אחוס ולא ארחם ולא ארחם פן אאבדם

15 שמעו, שימו לב, אל תתגאו, כי יהוה דבר.
טז תנו כבוד ליהוה אלהיכם לפני בוא החושך, לפני שיתקלו רגליכם בהרי לילה, לפני שיהפוך את אור מחייתכם לצל מות, ויעשה אותו לחושך עכור.
17 אם לא תשמעו לזה, נפשי תבכה בסתר מפני גאוותכם; עיניי יבכו מרה ותמלאו דמעה, כי צאן יעקב ילכה בשבי.

18 אמרו למלך ולמלכה: שבו על הארץ, כי נפלה עטרתכם מראשכם.
19 ערי הנגב סגורות ואין פותחן; כל יהודה מגורשת; הגירוש שלם.
20 שאלו עיניכם וראו את הבאים מצפון איה הצאן אשר נתן לכם, הצאן אשר היו התהילה שלך?

21 מה תגיד כאשר יהוה ייתן לכם כאדונים את אלה אשר הוריתם נגדכם - שלך מוכר? האם לא יתפסו אותך כאבים, כמו אישה יולדת?
22 ואם תאמר בלבבך, "למה אלה צרות "האם הם קורים לי?... "בגלל רב עוונותיך נישאו קצות גלימתך, עקביך נפצעו."

23 האם ישנה כתיבי את עורו, או נמר את כתמיו? ואתה, אשר למדת לעשות רע, התוכל לעשות טוב?
24 אָפזרם כמוץ יעוף, מפני משב רוח מדבר.
25 זֶה גּוֹרְלֶךָ, הַחֶלְקָה מַדְתִּי לְךָ, נְאֲרַת יְהוָה, כִּי שָׁכַחְתָּנִי, וּבְטַחְתָּ בְּשָׁקָר.
26 וגם אני ארים את שולי גלימתך מעל פניך, ונראתה כלימתך.
27 ניאופיך, צהלתך, זנותך בושה על ההרים, בשדה, את כל תועבותיך ראיתי. אוי לך ירושלים, עד מתי תטמא.

פרק 14

1 דבר ה' אשר היה אל ירמיהו על הבצורת.

2 יהודה אבלה, שעריה נובלים, שוממים על האדמה, וצעקת ירושלים עולה.
3 הגדולים שולחים את הקטנים לְחַפֵּשׂ מים; אלה הולכים אל הבורות, מים אינם מוצאים, וכליהם ריקים ישובו; בוש ונבוכים הם, ראשם יכסו.
4 מפני אדמה סדוקה, מפני שאין מטר על הארץ, נבוכים החורשים, מכסים את ראשם.
5 אפילו איילה בשדה תמלט ותעזוב את גוזליה, כי אין עשב.
6 העופות עומדים על הגבעות, שואפים אוויר כתנים; עיניהם קהות, כי אין ירק.

7 אם עוונותינו יעידו עלינו, יהוה, פעל למעננו הכבוד של שמך; כי רבים עוונותינו; חטאנו לך.
8 תקוות ישראל, מושיעתו בעת צרה, למה תהיה כגר בארץ, כנוסע אשר ינה שם את אהלו?
9 למה תהיה כאדם נואש, כגיבור אשר לא יוכל להושיע? ואתה שוכן בקרבנו יהוה, שמך נקרא עלינו, אל תעזוב אותנו.
10 כה אמר יהוה על העם הזה גם אהבו לתועים ורגליהם לא יכבו. לא עוד חפץ יהוה בהם; עתה יזכור עוונותיהם ויפקוד את חטאיהם.

יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל־תַּפְעַל עַל־הָעָם הַזֶּה
12 כי יצומו, לא אשמע לתחנוניהם; כי יעלו לי עולות ותבואה, לא ארצה אותם; כי בחרב, ברעב ובמגפה, אשמידם. 
13 וָאֹמַרְתִּי אִם הֲוָה הִנֵּה הַנָּבִיאִים אֲמָרִים אֵלֶיהם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם וּרְעָב וְאַתְנָה לָכֶם שָׁלוֹם נוֹדָע בָּמָּקוֹם הַזֶּה׃ 
14 ויאמר יהוה אלי הנביאים שקר מתנבאים בשמי. לא שלחתים ולא צויתי ולא דיברתי אליהם. חזונות שקר וניבויים ותעתועי לבם הם מתנבאים לכם. 

15 לכן כה אמר יהוה על הנביאים המתנבאים בשמי ולא שלחתי אותם והאמרים לא יהיה חרב ולא רעב בארץ הזאת... ימותו הנביאים האלה בחרב וברעב.
טז והעם אשר יתנבאו לו יושלך ברחובות ירושלים, קרבנות רעב וחרב, ולא יהיה מי שיקבר אותם, נשיהם, בניהם ובנותיהם, ואשפוך עליהם את רעתם.
17 ואמרת אלהם את הדבר הזה: עיני יתמלאו דמעה לילה ויום לבלתי הפסק כי הבתולה בת עמי עומדת להכות אסון גדול מכה כואבת מאוד.
18 אם אלך לשדות, הנה אֲנָשִׁים שהחרב חדרה; אם אכנס לעיר, הנה ייסורי רָעָבהנביא עצמו והכוהן נודדים, אל עבר ארץ שלא הכירו.

19 הַמָּאֲסִיתָה יְהוּדָה הַמָּאֲסִיתָה אֶת צִיּוֹן נַפְשֶׁךָ לָמָּה הִכְתָּנוּ וְאֵין לָנוּ מְרַפָּה חִכִּינוּ׃ שָׁלוֹםוהוא לא עשה זאת לָבוֹא שום דבר טוב; זמן הריפוי, והנה מגיע האימה.
20 הַכָּרְנוּ יְהוָה אֶת־רָעָתֵנוּ, אֶת־עֲוָן־אָבוֹתֵינוּ כִּי־חָטָאנוּ לְךָ.
21 למען שמך אַל תבזה, אַל תחיל כסא כבודך; זכר, אַל תפר בריתך עמנו.
22 באלילי הגויים הבלים, היש מי שיוריד גשם? השמים יורידו גשמים? הלא אתה יהוה אלהינו? בך תקוותנו כי אתה הוא שעושה את כל אלה.

פרק 15

1 ענני יהוה גם אם יעמדו משה ושמואל לפניי, לא תפנה נפשי אל העם הזה; גרשו אותם מפני וילכו.
2 וְכִי יֹאמְרוּ לְךָ לְאִן נֵלֶךְ תֹּאמַר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה מֵאֲשֶׁר לָמוֹת לְמוֹת וְמֵאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וְמֵאֲשֶׁר לַשְׁבִי לַשְׁבִי׃
3 ואקים עליהם ארבע משפחות של מגפות, — נְדַבֵּר יְהוָה: חֶרֶב לְהָרֹג, הַכָּלָבִים לְטַרֵף, עוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לְטַרֵף וְלְהַשְׁמִיד.
4 אעשה אותה למשהו לכל ממלכות הארץ, בגלל מנשה בן חזקיהו מלך יהודה, על אשר עשה בירושלים.

ה ומי ירחם עליך ירושלים? מי יתאבל עליך? מי יפנה? של המסלול שלו כדי לברר על מצבך?

6 מאסתני נאם יהוה לשוב ושתיטתי עליך ידי להשמידך עייפתי מרחמים
7 אנְזְרוּ אֶת־נְזְרָה בְּשַׁעַר הָאָרֶץ, אֲשַׁלְכוּ מִבָּנָם, אֲשֶׁר אֶת־עַמִּי, לֹא־יָשׁוּבוּ מִדַּרְכָם.
8 אלמנותיו יהיו רבות מחול ים. אביא אותן על אם הגיבור הצעיר משחית בצהריים; פתאום אפיל עליה צרה ופחד.
9 אם שבעת הבנים חלפה, היא עומדת למות; שמשה שוקעת בעודו יום; היא בושה וחרפה. את הנותרים אתן לחרב לפני אויביהם, נאם יהוה.

י אוי לי אמי כי ילדתני להיות איש ריב ומריבה לכל הארץ לא הלוויתי דבר ולא הלוויתם דבר וכלם מקללים אותי.

יא יהוה אמר: כן, אקים אותך לטובתך; אביא אותך שֶׁלְךָ אויב מתחנן אליך, בעת צרה ומצוקה.

12 האם ברזל ישבור את ברזל הצפון ואת הנחושת?
13 ואתן את רכושך ואת אוצרותיך לבזוז ללא תשלום על כל חטאיך ובכל גבולך
14 ואני ה- אשלח אותך ואת אויביך אל ארץ לא ידעת כי אש בערה באפי היא תוקד עליכם.

15 ידעת, יהוה! זכרני, שמורני, ונקמתי נקמה ברדפי; אל תיקחיני בסבלנותך. כלפיהםדע כי בשבילך אני נושא את הבושה!
טז כְּבוֹא דְבָרֶיךָ, אֶכְלֶתֵּם; הֵפִיתוּ לִשְׂמְחָה לִי וְלִשְׂמְחַת לִבִּי כִּי נִקְרָא עָלַי שִׁמְךָ יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.
17 לא ישבתי בקהל צחקנים להתענג על שמחה תחת ידך לבדי ישבתי כי מלאתני חֵמָה.
18 למה סבלתי אין קץ, ופצעי הכואב לא ירפא? האם תהיה לי כְּמוֹ זֶרֶם מטעים, כמו מים שאי אפשר לסמוך עליהם?

19 לכן כה אמר יהוה אם תשובו אליי ואשיב אתכם לעמוד לפניי ואם יקר תאמר מן הבל תאמרו כפיי הייתם ישובו אליך ואתה לא תשוב אליהם
20 אעשה לך חומת נחושת חזקה לעם הזה; הם יעשו אותך המלחמהוְלֹא יוּכְלוּ לְעֹשֶׂה לָךְ מַאֲרָר כִּי אִתְהִי עִמָּךָ לְעֲזֹרְךָ וּלְהוֹשִׁיעֶךָ נְאֲרַב יְהוָה׃
21 אצילך מיד רשעים, ומיד חמסים אגאולך.

פרק 16

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 לא תקח אשה, ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה.

ג כי כה אמר יהוה על הבנים ועל הבנות הילדו במקום הזה ועל האמהות הילדות אותם ועל האבות הולידים אותם בארץ הזאת
4 ימותו במחלות קטלניות, לא יינתן להם אבל ולא יקברו, כגללים על האדמה יהיו, בחרב וברעב יאבדו, וגוויתם תהיה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.

5 כי כה אמר יהוה אל תבוא בית אבל ואל תבוא ואל תבכה ואל תסבול עמהם כי הסבתי שלומי מן העם הזה נאם יהוה חסד ורחמי
6 גדולים וקטנים ימותו בארץ הזאת; לא תהיה להם קבורה ולא דמעה; איש לא יחתוך את עצמו ולא יגלח את ראשו עבורם.
7 הם לא יישברו לֶחֶם אבל, לנחם אותם על המתים, ולא יינתן להם כוס נחמה לשתות, על אב ועל אם.

8 אל תבוא בית משתה לשבת עמהם לאכול ולשתות.
9 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אשים קץ במקום הזה לעיניכם ובימיכם לקול ששׂשׂון ולקול שמחה, לשיר חתן ולשיר כלה.
10 כי תספר לעם הזה את כל הדברים האלה, ויאמרו אליך למה הודיע לנו יהוה את כל הרעות הגדולות האלה? מה עווננו ומה חטאתנו אשר חטאנו לה' אלהינו. 
11 ואמרת אלהם כי עזבו אתי אבותיכם נאם יהוה וילכו אחרי אלהים אחרים ויעבדו אותם וישתחוו להם ואתי עזבו ולא שמרו את תורתי
12 ואתם עשיתם רעה יותר מאבותיכם והנה איש מכם הולך אחרי עיוות לבבו הרע ולא שמעו אליי.
13 ואגרש אתכם מן הארץ הזאת, אל ארץ אשר לא ידעתם ולא אבותיכם, ושם תעבדו אלהים זרים יומם ולילה, כי לא ארחם עליכם. 

יד לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא יאמר עוד חי יהוה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים 
15 אלא חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ הצפון ומכל הארצות אשר הגרשם שם, אחזירם אל הארץ אשר נתתי לאבותיהם

טז הנה אנכי קורא לדייגים רבים נאם ה' ותפסו אותם ואחרי כן אקרא לציידים רבים וצדו אותם מכל הר וגבעה ומכל סדק הסלעים

17 כי עיני בכל דרכיהם לא נסתרים מפני ולא עוונם נסתר מעיניי.
18 ראשונה אשלם להם כפליים על עוונם וחטאתם כי טמאו את ארצי מלאו את נחלתי בגופות אליליהם ובתועבותיהם

19 יהוה מעוזי מצודי ומחסי ביום צרה יבאו אליך גויים מקצה הארץ ואמרו: "לא ירשו אבותינו אלא שקר, הבל הבל.".
20 האם זה אפשרי? שאדם יברא לעצמו אלים? והם אינם אלים!

21 לכן הנה אודע להם הפעם אודע להם את ידי ואת כוחי וידעו כי שמי יהוה

פרק 17

1 חטאת יהודה כתוב בחרט ברזל, בחוד יהלום, חרוט על לוח לבם ועל קרנות מזבחותיכם.
2 כשהם זוכרים את ילדיהם, כך הם זוכרים מִמִּזְבְּחֵיהֶם וּמֵאֲשֶׁרָתָם, עַל־עֵצִים יָרָקִים, עַל־הַגְּבָעוֹת הָרוֹמוֹת.

3 הו הר שלי מי הם בַּמִּשְׂרָה אֶבְזֹּר אֶת-נַחֲבָרְךָ, אֶת-כָּל-אוֹצְרֵיכֶם, אֶת-בָּמוֹתֶיךָ, בְּגִילָם שלך חטאים בכל רחבי שטחך.
4 תעזוב את נחלתך אשר נתתי לך חבלה ובאשמתך אעבדך את אויביך בארץ לא ידעת כי הצתת את אש אףי ותבער לנצח.

ה כה אמר יהוה ארור האיש אשר בטח באדם אשר יתן בשר זרועו ומן יהוה יסור לבו׃
6 כאברש באברש לא ישמח בבוא אושר ישב חרוכה במדבר ארץ מלוחה שאין בה איש יושב.

7 אשרי איש אשר בטח ביהוה, וביהוה בטחו!
8 הוא כעץ שתול על מים, אשר שולח שרשיו על הנחל; לא ירא כי יבוא חום, ועליו ירקנו; לא ידאג לשנת בצורת, ולא יחדל לתת פרי.

9 ערמומי הלב מכל דבר ומושחת מי ידענו?
10 אני יהוה חוקר לבבות ובוחן נשמות לגמול לכל אדם כדרכו, כפרי מעשיו.

יא חוגלה בוגעת ביצים שלא הטילה, כן רוכש עושר שלא בצדק; באמצע ימיו עזבנו, ובאחריו יהיה אך כסיל.

12 כסא כבוד, גובה נצחי, מקום מקדשנו,
13 תקוות ישראל יהוה כל עזביך יתביישו סורים ממני ייכתבו בעפר כי עזבו את מקור מים חיים יהוה.

14 רפאני יהוה וארפא; הושיעני ואיוושע כי אתה תהילתי.
15 הנה אומרים אלי איה דבר ה' יבוא 

טז ולא מאנתי להיות רועה בעקבותיך לא חפצתי יום רעה ידעת ויצא משפתי נוכח לפניך.

17 אל תהיה לי בִּגלַל חורבן; אתה מחסי ביום צרה!
18 יִבוּשוּ רֹדְפֵי, וְאַל-אֶתְבוּשׁ! יְרַעֲדוּ, וְאַל-אֶתְרַעֲדוּ! הֵבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם אֹסֶן, וְשָׁבְרוּ פְּרָץ שְׁנֵי ...

19 כה אמר יהוה אלי לך ועמד בשער העם אשר באים ויצאו מלכי יהודה דרכו ובכל שערי ירושלם
20 ואמרת אלהם שמעו דבר יהוה מלכי יהודה וכל יהודה וכל יושבי ירושלים הבאים בשערים האלה

21 כה אמר יהוה השמרתם לכם ואל תישאו משאות ביום השבת ואל תביאו אותם בשערי ירושלים.
22 כל משא לא תוציאו מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשו את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם

23 לא הקשיבו ולא הקשיבו; הקשו את עורפם לבלתי שמעו; ולא קיבלו מוסר.

24 אם תשמעו אותי נאם יהוה לבלתי תביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי תעשה מלאכה... יְוֹם-שָׁם,
25 אז יבאו דרך שערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד רכבים על מרכבות וסוסים הם ושריםיהם אנשי יהודה ויושבי ירושלים והעיר הזאת תשב לעד
26 ויבאו אנשים מערי יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימין ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב, מביאים עולות וזבחים, מנחה וקטורת, ומביאים קורבנות שללהודות בבית יהוה.

27 וְאִם לֹא תִשְׁמַעְתֶּם אֲלַי לְקַדֵּשׁ אֶת־הַשָּׁבָּת וּלֹא תִּשְׂאוּ מַשָּׁל בָּאֹתָכם בַּשַּׁעַר יְרוּשָׁלָמָה בַּשָּׁבָּת וָאֶדְרִי אֵשׁ בַּשַּׁעַר הָעִיר וְהָאֲכָל אֶת־הַנְּבָתִים בִּי יְרוּשָׁלָמָה וְלֹא תְּכַבֶּה׃

פרק 18

1 המילה שהייתה התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה, במילים אלה:
2 "קומו ורדתם אל בית הקדר, ושם אגיד לכם את דברי." 

3 ירדתי לבית הקדר, והנה הוא עושה שֶׁלָה ספר על גלגלים.
4 והאגרטל שהוא הכין נכשל, כשם הוא מגיע ל את-החמר ביד-היוצר; וַיַּעֲשֶׂה כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֵי היוצר לַעֲשׂוֹת.

5 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:
ו הלוא אעשה לכם כאשר עשה הקדר הזה בית ישראל נאם יהוה כן כאשר החרס ביד הקדר כן אתם בידי בית ישראל
7 פעמים אדבר על גוי ועל ממלכה, לעקור, להרוס ולהשמיד.
8 וְאִם-הַגּוֹי הַזֶּה, אֲשֶׁר דִבַּרְתִּי עָלָיו, אֶתְחָרֵב אֶת-הָרָעָה אֲשֶׁר גַּעֲשֶׂה לָו׃
9 פעמים אני מדבר על גוי ועל ממלכה, על בניין ונטיעה.
10 אבל האומה הזו אם היא תעשה את מה שרע בעיניי, בכך שלא תשמע בקולי, אז אני מתחרט על הטוב שאמרתי שאעשה לה.

יא ועתה דבר אל-אנשי יהודה ואל-יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי חוצב עליכם רעה וחשב עליכם עצה לכן שובו איש מדרככם הרעה והפכו דרככם ואת מעשיכם׃
12 אך הם אומרים, "אין טעם! נלך אחר מחשבותינו, וכל אחד מאיתנו יפעל לפי עקשנות ליבו הרע". 

13 לכן כה אמר יהוה שאלו את הגויים מי שמע דבר כזה בתולת ישראל עשתה תועבות נוראות
14 הַעֲזִיבָה אֶת-צֹר הַמִּשְׁפָּר, אֶת-שֶׁלֶג הַלְּבָנוֹן הַנִּרְאֶה נִבְשׁוּ מִמָּרְחוֹק מְרוֹקְחִים נִזְרָמִים וְנִזְרָמִים.
15 וְעַמִּי שָׁכַחְנִי; לֹא הֵקְטַר קְטַרֶת. האלילים הַכְלִידוּ בְּדָרְכֵיהֶם, נְתִיבוֹת שָׁנָה, לַלַּכְדֶּב שְׁבִילִים, דֶּרֶךְ לֹא רָצָה;
16 לעשות את ארצם לשממה, ללעג נצחי; כל עובריה יתמהו; וינע בראשו.
17 כרוח מזרחית אפזרם לפני אויב; אראה להם גבי ולא פני ביום אסון.

18 ויאמרו לכו נֶעַמֵּשׁ עַל־ירמיהו כי לא תאבד בכהן תורה ולא תאבד בחכמים עצה ולא דבר של אלוהים אל הנביא! בוא, נכה אותו בלשוננו, ולא נשמע בכל דבריו. 

19 הֵן אוֹזְנֶךָ לִי, יְהוָה, וְשְׁמַע קוֹל צַרְיִי!
20 הַיְגָמֵל רָעָה תַּחַת טוֹב? הַיְחַפְרוּ בֹר לַנַּפְשִׁי? זְכֹר אֶת-עֲמֹדְתִּי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר אֵלֶיךָ בְּעֲדָם לְהַשְׁבִית אֶפְךָ מֵעֲדָם.
21 לכן תנו את בניהם לרעב, והפקירו אותם על פי חרב! תנו לנשותיהם לאבד את בניהם ואת בעליהן, ימותו אנשיהן בדבר, ובחוריהם ימותו בחרב בקרב!
22 תישמע צעקתם מבתיהם, כי תביא עליהם גדודים פתאם, כי חפרו בור ללכידי, וטמנו רשתות לרגלי.
23 ואתה יהוה ידעת את כל מזימותיהם להמיתני אל תסלח לעוונם אל תמחה את חטאתם מעיניך ישתחוו לפניך עשיתם בעת אףך

פרק 19

1 כה אמר יהוה לך קנה לך כד יוצר קח איתך זקני העם וזקנים מקרב הכוהנים.
2 וְצֹא אֶל-גִּיא בֶּן-הִנּוֹם אֲשֶׁר בְּפֹתַח שַׁעַר הַחֲרָסִים וְקָרָאתָ שָׁם אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-אֹדַר אֵלֶיךָ׃

ג וְאָמַרְתָּ שְׁמַעוּ דְבַר יְהוָה מַלְכֵי יְהוּדָה וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אָנֹכִי מְבִיא אֲשֶׁר כָּל שְׁמַעִים תַּעֲלֹק׃
4 כי עזבו אותי, הרחיקו את המקום הזה, הקטירו קטרת לאלהים זרים אשר לא ידעו הם, לא אבותיהם ולא מלכי יהודה, ומלאו את המקום הזה בדם נקיים.
ה וַיַּבְנוּ אֶת-בָּמוֹת הַבַּעַל לְאַכְלוֹת בָּנָיהם בָּאֵשׁ עוֹלָה לַבַּעַל. דברים אשר לא ציוויתי ולא דיברתי עליו, ואשר לא עלה על לבי.

ו לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא ייקרא עוד המקום הזה תופת וגם גיא בן הינום כי אם גיא הטבח
7 והוביל במקום הזה את עצת יהודה וירושלים; והפלתי אותם בחרב לפני אויביהם וביד מבקשי נפשם; ואתן את גופותיהם לאכלה לעוף השמים ולבהמת הארץ.
8 וְאָשִׁימִי אֶת־הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲשֶׂה וּלְשִׂיחַ, כָּל־עוֹבֵר עָלֶיהָ יִתְמֹעַ וְיִצְחֹק עַל־כָּל־פְּלָתָהּ.
9 ואכילה אותם את בשר בניהם ואת בשר בנותיהם, איש את בשר רעהו יאכלו, בצער ובמצוקה אשר יביאו אותם אויביהם ומבקשי נפשם.

10 ושברת את הכד לעיני האנשים אשר באו איתך
11 ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבור כלי חרס אשר לא יוכל עוד לתקן ויקברו בתופת כי אין מקום לקבור
12 כֵּה אֶעֱשֶׂה לַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה וּלְיוֹשְׁבָיו לְשִׁמְשִׁים אֶת־הָעִיר הַזֹּאת כְּתוֹפֶת׃
13 בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה יהיו כמקום תופת הזה, טמאים, כל הבתים אשר על גגותיהם הקטירו קטורת לכל צבא השמים ונסכים לאלהי זרים.

יד וַיָּשָׁב ירמיהו מֵתוּפֶת אֲשֶׁר שָׁלַחוֹ ה' אַשְׁמָּן לְנְבָא וַיַּעֲמֹד בְּחָצֶר בֵּית ה' וַיֹּאמֶר אֶל־כָל־הָעָם׃
15 "כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל: 'אני מביא על העיר הזאת ועל כל הערים סביבותיה את כל הרעות אשר הכרזתי עליה כי הקשו עורפם ולא שמעו בדבריי'". 

פרק 20

1 ופשו בן אמר הכהן, אשר היה ראש המפקח בבית יהוה, שמע את ירמיהו מדבר את הנבואות האלה.
2 וַיַּכֵּג פַּשׁוּשׁ אֶת־יְרַמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיַּשְׁמֵּהוּ בַּמַּהֲצָה בַּשַּׁעַר־בִּנְיָמָן־הַעֶלִּין אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה׃
ג וַיַּעֲבַר וַיַּצֵּא פַשְׁר אֶת-יְרַמְיָהוּ מִן-הַמַּצָּה וַיֹּאמֶר לוֹ יְרַמְיָהוּ לֹא-יְהוָה קָרָא לְךָ עוֹד פַשְׁר, כִּי-מַגּוֹר מִסְבִיב׃

ד כי כה אמר יהוה הנני נותן אותך ואת כל רעיך לחרדה ובחרב אויביהם יפלו ועיניך יראו זאת ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והוא יגלם בבל והמיתם בחרב׃
ה ואת כל אוצר העיר הזאת ואת כל תבואתה ואת כל חפציה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד אויביהם, והם ישדדו אותם, ייקחו אותם והביאו אותם לבבל.
ו ואתה פסור וכל יושבי ביתך תלך בגלות בבל תלך ושם תמות שם תקבר אתה וכל רעיך אשר ניבאת להם שקר

7 פתיתני יהוה ואפתיתי, גברת עלי ותצליח. הייתי לשחוק כל היום, כולם לועגים לי.
8 כי בכל עת אדבר, אצעוק, אודיע חמס וחורבן, ודבר יהוה יהיה לי חרפה וללעג כל היום.
ט אָמַר לֹא אֶזְכְּרוֹ עוֹסֵף לֹא אֶדְבַּר שְׁמוֹ עוֹסֵף׃ הִייָה בְּלִבִּי כְּאֵשׁ אכְלָה עָצֵר בֶּעֲצָמִי אֶכְסֵדָהּ וְלֹא יָכֹלְתִּי׃
10 כי שמעתי את דברי ההמון הזדוניים: "אימה מכל עבר! הגשיבו אותו! הבה נגשיבו!" כל אלה שמצאתי את פניהם בשלום צופים בכל צעד שלי: "אם יתפתה, נגבר עליו וננקום בו." 

יא וְה' עִמִּי כְּגִבּוֹר גִּבוֹר, וּמִכְּשִׁיעוּ רֹדְפֵי וְלֹא יָמוּשְׁעוּ בְּכַשְׁפָּתָם, בְּחִפָּת עוֹלָם לֹא תִּשְׁכַּח׃
12 יהוה צבאות, אתה בוחן צדיקים, רואה לבבות וחושות, אני אראה את נקמתך מהם, כי עליכם הפקדתי את ענייני.
13 שירו ליהוה, הודו ליהוה, כי הציל נפש עניים מיד רשעים.

יד ארור יום הולדתי! לא יהיה ברוך יום ילדה אותי אמי!
15 ארור האיש אשר הבשר לאבי לאמר בן זכר נולד לך וישמחהו
טז יהי האיש הזה כערי ה' אשר הרס יהוה מבלי נחמה ישמע בבקר צעקה המנוצחיםובצהריים הצעקות הזוכים!
17 כי לא הרגני מרחם למען תהיה אמי לקברני, ולמען ישמרני בטנה לעולם.
18 למה יצאתי מרחמה, לראות כאב ויגון, ולכלות ימי בבושה?

פרק 21

1 המילה שהייתה התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה כאשר שלח אליו המלך צדקיהו את פשור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן לאמר אליו
2 "שאל נא את ה' בעדנו כי נבוכדנצר מלך בבל נלחם עלינו אולי יעשה ה' את כל נסתיו הגדולים לטובתנו ויסל מעלינו". 

ג ויען ירמיהו לאמור: "כה תאמרו לצדקיהו:
ד כה אמר יהוה אלוהי ישראל הנני משיב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בהם מחוץ לחומות עם מלך בבל ועם הכשדים הצרים עליכם ואקבצם בתוך העיר
5 וְאֶלְחָמַת בְּכֶם בְּיָד נְטוּיָה וּבְזֶרוֹעַ חֲזָקָה, בְּאַעַם וְחֵמָה וְגָדוֹל חֲרָמָה.
6 אכה את יושבי העיר הזאת, מאדם ועד בהמה, ומתו במגפה גדולה.
7 אחרי כן נאם יהוה אציל את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הניצלים מן המגפה, מהחרב ומהרעב בעיר הזאת. אני אספק אותם ביד נבוכדנצר מלך בבל וביד אויביהם וביד מבקשי נפשם ויתם על פי חרב לא יחוס עליהם ולא ירחם ולא ירחם

8 ואמרת אל העם הזה כה אמר יהוה הנה אנכי נתן לפניכם דרך החיים ודרך המוות
9 כל אשר יישאר בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובמגפה; כל אשר יעזוב אותה להיכנע אל הכשדים הצורים עליכם יחיה ונפשו תהיה לבז.
10 כי פניתי אל העיר הזאת לגרום לו רע ולא טוב, נְדַבֵּר יְהוָה; בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל יִתֵּן וְאֵשׁ אֹכֶלָהּ.

יא ואל בית מלך יהודה אתה תגיד שמעו אל דבר יהוה,
יב בית דוד כה אמר יהוה עשו משפט בבקר הצילו עשוק מיד עשוק פן יפרץ אפי כאש ויבקר ואין מכבה אותו מפני רעת מעשיכם

13 כאן שממנו אני בא אליך יושב עמק צור המישור, נְאֲרַת יְהוָה, הַאֲמַרִים מִי יָרֵד עָלֵינוּ וּמִי יָבֹא אֶל מְחֻסֵּאֵינוּ 
יד אענישך כפרי מעשיך, נאם יהוה; אצית אש ביערתו, והיא תאכל את כל סביבותיה.

פרק 22

1 כה אמר יהוה רד בית מלך יהודה ושם תדבר את הדברים האלה
2 וְאָמַרְתָּ שְׁמַע דְּבַר יְהוָה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אַתָּה וְעַבְדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשַּׁעָרִים הָאֵלֶּה׃

ג כה אמר ה' עשו צדק ומשפט הציל עשוק מיד עשוק ואל תניחו לגר, ליתום ולאלמנה ה- אל תתעללו, אל תעשו ה- אַל תַּעֲשׂוֹת חָלָם, וְאַל תִּשְׁפְּכוּ דָּם נָקִי בָּמָּקוֹם הַזֶּה.
4 אם תעשו כדבר הזה, ויבאו מלכים היושבים על כסא דוד דרך שער הבית הזה, רוכבים על מרכבות ועל סוסים, הם, עבדיהם ועמם.
5 וְאִם לֹא תִשְׁמַעְתֶּם אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה הַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה לַחֲרָבָה׃

ו כי כה אמר יהוה על בית מלך יהודה גלעד אתה לי פסגת לבנון לכן אשתמך מדבר ערים שוממות
7 אני מכין עליך משחיתים, איש וכליו; הם יכרתו את מבחר ארזייך וישליכו אותם באש.

8 גויים רבים יעברו בעיר הזאת, ויאמרו איש אל רעהו, "למה עשה ה' זאת לעיר הגדולה הזאת?" 
ט וַיֹּאמַר יֵשׁ עָזְבוּ אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָאֱלֹהִים אַחֲרִים וַיַּעֲבֹדוּם׃ 

10 אל תבכו על המת ואל תתאבלו עליו; בכו, בכו על ההלך, כי לא ישוב ולא יראה את ארץ מולדתו.
יא כי כה אמר יהוה על שלום בן יאשיהו מלך יהודה אשר מלך תחת יאשיהו אביו ואשר עזב את המקום הזה לא ישוב שם עוד
12 במקום אשר שבוהו ימות, ולא עוד יראה את הארץ ההיא.

13 אוי למי שבונה ביתו בעוול, וקומותיו העליונות בעוול, מי שעמל את רעהו לחינם, בלי לתת לו שכרו.
14 מי שאומר "אבנה לי בית גדול וחדרים מרווחים" ויעשה בו חלונות רבים. שָׁם הוא כיסה אותו בארז, וצבע אותו ורד!
15 האם אתה מלך כי חיבה לארזים? האם אביך אכל ושתה? משפט וצדקה עשה. הכל היה טוב בשבילו;
טז הוא שפט את דינם של האומללים והעניים, אז הכל היה טוֹב. הַאִם זֶה לֹא יָדַעְתִּי, נְדַבֵּר יְהוָה.

17 אך עיניך ולבך אינם מצולמים מאשר לטובתך, לדם חף מפשע עבור ה- להתפשט, לדיכוי ואלימות עבור ה- לְבַצֵעַ.
18 לכן כה אמר יהוה על יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לא יתאבדו עליו לאמר אוי אחי אוי אחותי לא יתאבדו עליו לאמר אוי אדני אוי כבודך 
19 ייקבר כחמור, ייגרר וייזרק אל מחוץ לשערי ירושלים.

20 עלו עד לבנון וַצְעֲקוּ, בַּבָּשָׁן הִשְׁמִיעוּ קוֹלִיךָ! מִמְּרוֹמֵי עֲבָרִים הִצְעֲקוּ, כִּי נִשְׁבְרוּ כָּל-אָהֲבָבֶיךָ.
21 דיברתי איתך באותו זמן של טובך; אמרת, "לא אשמע!" זאת הייתה מעשיך מנעוריך; לא שמעת בקולי.
22 כי רוח תבריח את רעיך ואוהביך ילכו בגלות וְכַסֶּה וְחֶרְפָּה תִּכְסֶה עַל כָּל רָעֶתְךָ׃
23 אתם אשר גרים ב לבנון, אשר שׂם קינך בארזים, איך תנאח כי יבאו עליך כאבים, עוויתות כיולדת!

24 חי אני נאם ה' גם אם היה יכניה בן יהויקים מלך יהודה חותם על ימיני אשלוף אותו משם
25 ואתן אותך ביד רוצות נפשך וביד רוחך מפניהן וביד נבוכדנצר מלך בבל וביד כשדים
26 אשליך אותך ואת אמך אשר ילדה אותך אל ארץ אחרת אשר בה לא נולדתם, ושם תמותו.
27 ואל הארץ אשר יחפצו לשוב שמה, לא ישובו.
28 האם זה, יכניה, כלי בזוי ושבור, או כלי אשר אין חפץ בו?... למה גורשו הוא וזרעו והושלכו אל ארץ לא ידעו?
29 ארץ, ארץ, ארץ, שמעו דבר יהוה!
30 כה אמר יהוה: "סמנו את האיש הזה כעקר, כאיש אשר לא יצליח בימיו, כי לא יזכה זרעו לשבת על כסא דוד ולמלוך עוד על יהודה".

פרק 23

1 אוי לרועים האובדים והמפזרים צאן מרעיתי, נאם יהוה!
2 לכן כה אמר יהוה אלהי ישראל על הרועים הרעים את עמי פיזרתם צאני וגרשתם ולא דאגתם להם הנה אכפה עליכם על רעת מעלליכם נאם יהוה

3 ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר גרשתי אותם שם, והשבתי אותם למרעתם; הם ירבו וירבו.
4 והקמתי עליהם רועים אשר ירעו אותם; לא יפחדו עוד ולא יבהלו עוד, ולא יחסרו עוד. אַף לֹא אֶחָד— נבואת יהוה!

ה ימים באים, נאם ה', ואקים לדוד צדיק, אשר ימלוך מלך וחכם, ועשיית משפט וצדקה בארץ.
ו בימיו תישא יהודה, וישכן ישראל בבטחה, וזה השם אשר ייקרא יהוה צדקנו.
ז לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא יאמר עוד חי יהוה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים
8 כי חי ה' אשר העלה והשיב את צאצאי בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הגרשתם שם וישבו בארצם

9 אל הנביאים.

לבי נשבר בקרבי, כל עצמותיי רועדות; אנכי כשיכור, כאיש יין מוכתם, לפני ה' ולפני דבר קדשו.
10 כי מלאה הארץ נואפים כי מפני הקללה אבלה הארץ מרעי מדבר יבשו מטרת דרכם רעה כוחם עוול
יא נביאים וכהנים גַם חֲלָלִים הֵם, וּבְבֵיתִי מָצָאתִי אֶת רָעָתָם, נְדַבֵּר יְהוָה.

12 לכן תהיה דרכם כמקומות חלקלקים בחושך; הם יפלו בה; כי אביא עליהם רע בשנה אשר פקדתם, נאם ה'.

יג ראיתי בנביאי שומרון סכלות; ניבאו בבעל, והטעו את עמי ישראל;
יד ובנביאי ירושלם ראיתי זוועה: הם נאפו והלכו בשקר; הם מחזקים את ידי רשעים, ולא ישוב איש מהם מרשעתו. כולם היו לי כסדום, ויושבי ירושלים. יְרוּשָׁלַיִם כמו עמורה.
15 לכן כה אמר יהוה צבאות על הנביאים אאכיל מר ותשתה מים רעלים כי מנביאי ירושלים יצא חילול הארץ

טז כה אמר יהוה צבאות אל תשמעו אל דברי הנביאים המתנבאים לכם כי הם תעו אתכם חזונות לבו מדברים ולא מפי יהוה
17 יאמרו לבוזיי אמר יהוה שלום יהיה לכם ולכל ההולכים בתעתוע לבבם יאמרו לא יאונה לכם רעה׃ 

18 ומי נכח בעצת ה' לראות ולשמוע את דברו? מי הקדיש את דברו ושמע אותו?
19 הנה סערת יהוה, חמתו, עומדת לפרוץ; סערה עומדת לפרוץ, על ראש רשעים תיפול.
20 לא ישוב אף יהוה עד אשר יפעל וימלא את-עצות לבו ובאחרית הימים תבין זאת׃
21 לא שלחתי את הנביאים האלה, והם רצים! לא דיברתי אליהם, והם מתנבאים.
22 אילו היו נוכחים במועצתי, היו משמיעים את דברי לעמי; היו משיבים אותם מדרכם הרעה ומרע מעשיהם.

23 האל אני רק לטווח קצר נאם יהוה ולא האם אני לֹא גַם אלוהים מרחוק?
24 הַיַּחֲבָא אִישׁ בְּמִסְתָּרִים וְלֹא יְרָאָה לָנֵי נְאֻם יְהוָה הַלֹּא אֲנִי מְלָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה

25 שמעתי את אשר הנביאים האלה אומרים, המתנבאים שקר בשמי לאמר חלמתי חלמתי 
26 עד מתי זה יימשך?... האם הם רוצים, הנביאים האלה המתנבאים שקר, נביאי מרמה של ליבם,
27 האם הם חושבים שיוכלו לגרום לעמי לשכוח את שמי, בגלל החלומות שהם מספרים זה לזה, כשם שאבותיהם שכחו את שמי בגלל בעל?

28 נביא אשר חלם יספר חלום, אשר לו דברי ידבר דברי נאמנה. מה בין קש לחיטה? נאם יהוה.
29 הלוא כאש דברי נאם יהוה כפטיש שישבור סלע
30 לכן הנה, אני בא לנביאים המסתירים דברי איש מרעהו.
31 "הנה אנכי בא אל הנביאים האלה", נאם ה', "המרעידים את לשונם ואומרים, 'נאם ה''". 
32 "הנה אנכי בא אל-נבאי חלומות שקר", נאם ה', "המספרים ומתעים את-עמי בשקרים ובגזרנותם. לא-אני שלחתם, וגם לא-אני-שלחתם". שׁוּם דָבָר צִוָּה; אֵין הֵן מוֹעִילוֹת לָעָם הַזֶּה; - נְבַר יְהוָה.

33 כי ישאלך העם הזה או הנביאים או כהן מה משא ה' וענית להם אתם המשא ואני אשליך אתכם נאם ה'
34 והנביא, הכהן או איש העם אשר אומר גבול יהוה, אפקד את האיש ההוא ואת ביתו.

35 כך תדברו איש אל רעהו ואיש אל אחיו מה ענה יהוה ומה אמר יהוה 
36 ולא תאמרו עוד גבול יהוה כי איש משא דברו יהיה כי אתם מעוותים את דברי אלוהים חי יהוה צבאות אלהינו
לז וְתֹאמַר אֶל־הַנָּבִיא מַה־עַנְךָ יְהוָה מַה־דִּבְרַת יְהוָה׃ 

38 וְאִם תֹּאמַרְתֶּם מַשָּׁא ה' וְכֹה יֹאמַר ה' יֵשׁ אֲשֶׁר תֹּאמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מַשָּׁא ה' וְאַתְמַרְתֶּם מַשָּׁא ה' וְכֹה יֹאמַר יְהוָה ... 
39 בגלל זה אשכח אותך לגמרי ואני אַתָה וָאֲשֶׁר אֶתְכֶם וְאֶת-הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וּלְאֲבוֹתֵיכֶם, מִמְּנֵי עֵינַי.
40 וְאָבִיתִי עָלֵיכֶם חֶרְפָּה עוֹלָם, בְּכַרְפָּה עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁכַּח לֹא׃

פרק 24

1 ויראני יהוה והנה שני סלים של תאנים מונחים לפני היכל יהוה לאחר שנבוכדנצר מלך בבל הגלה את יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת שרי יהודה ואת החרשים ואת החרשים מירושלים בבל
2. אחד הסלים הכיל כמה תאנים טובות מאוד כמו תאני הקציר הראשון; הסל השני, תאנים רעות מאוד, שלא ניתן היה לאכול, הן היו רעות כל כך.

3 ויאמר יהוה אלי מה אתה רואה ירמיהו ואענה תאנים התאנים הטובות טובות מאוד והרעות רעות מאוד ולא ניתן לאכלן כי רעות הן 

4 וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

ה כה אמר יהוה אלוהי ישראל: אנחנו מסתכלים בתאנים הטובות האלה, כן אראה חן בגולי יהודה, אשר שלחתי מפה לארץ כשדים.
6 אכוון את מבטי אליהם שֶׁלָהֶם וְאָשִׁיבְתִּם אֶל־הָאָרֶץ הַזֶּה; אֶקְמִידֵם וְלֹא־יַשְׁמַדְתִּים שׁוֹף; אֶנְטַעֵם וְלֹא־יַעֲקָרוּ שׁוֹף.
7 אתן להם לב להכיר אותי וידע כִּי-אֲנִי יְהוָה הֵם יִהְיוּ-לִּי לָעַם וְאֲנִי אִהְיֶה לָהֶם לָאֱלֹהִים כִּי-שׁוּבוּ אֵלַי בְּכָל-לִבָּם.

8 וכמו אנחנו מתמודדים התאנים הרעות אשר לא יאכלו כי רעות הן כה אמר יהוה כה אעשה לצדקיה מלך יהודה ולשרידיו ולשארית ירושלים הנשארים בארץ הזאת וליושבים בארץ מצרים
9 אעשה אותם לאימה ולאסון בכל ממלכות הארץ, לחרפה, למשל, ללעג ולקללה, בכל המקומות אשר אדרשם שם.
10 ושלחתי עליהם את החרב, את הרעב ואת המגפה, עד-יכולתם מן הארץ אשר נתתי להם ולאבותיהם.

פרק 25

1 המילה שהייתה התייחסו אל ירמיהו על כל עם יהודה, בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, השנה הראשונה לנבוכדנצר מלך בבל.
2. את הדבר אשר דבר ירמיהו על כל עם יהודה ועל כל יושבי ירושלים לאמור:

ג משנת שלוש עשרה שנה לישיהו בן אמן מלך יהודה ועד היום הזה, עשרים ושלוש שנה היו מאז היה דבר ה' אלי, ודברתי אליכם שוב ושוב, ולא שמעתם.
4 וישלח יהוה אליכם את כל עבדיו הנביאים שוב ושוב שלחו אותם ולא שמעתם ולא הקשבתם לשמע
ה ויאמר: שובו נא איש מדרככם הרעה ומעוות מעשיכם ושכנתם בארץ אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם לדורות.
ו אל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחוות להם; אל תכעסי אותי במעשה ידיך ולא ארע לך.
7 ולא שמעתם אליי נאם יהוה להכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם
8 לכן כה אמר יהוה צבאות יען לא שמעתם לדברי
9 הנה אנכי שולח לקחת את כל שבטי הצפון נאם יהוה אני מביא אותם אל נבוכדנצר מלך בבל עבדי; והבאתי אותם על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגויים האלה סביבותיה, אשר אכה חרם, ואשימתם לשממה, ללעג ולחורבה עולם.
10 אעביר מהם קולות שִׂמחה ושׂשׂון, שירי חתן ושירי כלה, קול ריחיים ואור הנורה.
11 כל הארץ הזאת תהיה שממה, והגויים האלה יעבדו את מלך בבל שבעים שנה.

12 וְכַיְּמָלוּ שִׁבְעִים שָׁנָה וְאָשִׁיעַ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת־גּוֹיָהּ נְאֻם־יְהוָה וְאֶת־אֶרֶץ־כַּשְׁדִּים וְשִׁמְתִּים אֹתָם שְׁמָמָה עוֹלָם׃
13 והבאתי על הארץ הזאת את כל הדברים אשר דברתי עליה את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיהו על כל הגויים
14 כי גם גויים רבים ומלכים גדולים יכניעו אותם, ואני אשלם להם כמעשיהם וכמעשה ידיהם. 

15 כי כה אמר אלי יהוה אלהי ישראל קח מידי את כוס יין חמתי ואת כל הגויים אשר אראה אותך להם תשתה אותו.
16 ישתוהו, יתנדנדו, ישגעו, מפני החרב אשר אשלח בתוכם.

17 ואקח את הכוס מיד יהוה ואשקה ממנו את כל הגויים אשר שלחני יהוה אליהם
18 לירושלים ולערי יהודה למלכיה ולשריה לעשותה לשממה, לשממה, ללעג ולקללה, כאשר זה ברור. היום;
19 אל פרעה מלך מצרים אל עבדיו אל שריו אל כל עמו
20 לכל-העם-הערב ולכל-מלכי ארץ עוץ ולכל-מלכי ארץ פלשתים באשקלון ובעזה ובעקרון ולשארית עזות
כא לאדום, למואב ולבני עמון;
22 לכל מלכי צור ולכל מלכי צידון ולמלכי האיים אשר בעבר הים
23 לדדן ולתימא ולבוז ולכל מגלחי רְקָתָם
24 לכל מלכי ערב ולכל מלכי העמים התת-קרקעיים היושבים במדבר
25 לכל מלכי זמברי ולכל מלכי עילם ולכל מלכי מדי
26 לכל מלכי הצפון הקרובים והרחוקים, לאחד ולשני, ולכל ממלכות תבל אשר על פני הארץ; ושתה מלך ששק אחריהם.

27 וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתוּ וְשִׁכְכְרוּ וְהַקִיא וְנָפְלוּ וְלֹא קוּמוּ עוֹד מִן הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַנְכִי שִׁלַּח בָּכֶם׃
28 וְאִם מָאנוּ לִקְחַת אֶת־הַכּוֹס מֵידֶךָ לְשַׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהם כֹּה אָמַר יְהוָה שְׁתוּ׃
29 כי הנה בעיר אשר נקראת שמי עליה אנכי החל להביא רעה ואתם הנקי לא תנקו כי אנכי קרא חרב על כל יושבי הארץ נאם יהוה צבאות.

30 ונבאת להם את כל הדברים האלה ואמרת להם שאג יהוה ממרומים מהשמיים ; מִמְּעוֹנָתוֹ קָדְשָׁו יִהְדָּה קוֹלוֹ, עַל-מִשְׂכָּלוֹ שָאֹג עָלָם, קְרַעַת בֹצְרִים עַל-כָּל-יֹשְׁבֵי אֶרֶץ.
31 הרעש ב הגיע עד קצה הארץ; כי יהוה משמיע את כל הגויים, הוא יבוא למשפט בכל בשר; הוא מוסר רשעים לחרב, - נאמר ליהוה.

32 כה אמר יהוה צבאות: אסון מתפשט מגוי לגוי, וסערה גדולה עולה מקצה הארץ.
33 והיה חלל יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ; לא יתאבלו ולא ייאספו ולא ייקברו; היו כגללים על האדמה.

34 היללו רועים ותרועו; התגלגלו באבקמנהיגי הצאן, כי מלאו ימיכם לטבח; אפזר אתכם ותיפלו ככלי חן.
35 לא עוד מקום מפלט לרועים, לא עוד מקלט למנהיגי הצאן!

36 שומעים צעקת רועים ויללות ראשי הצאן כי יהוה משחית את מרעתם.
37 חרב אפו של יהוה את השדה השלווה.
38 הוא עוזב את מקום מקלטו, כמו אריה הסבך שלו המדינה שלהם תהיה לְהַחלִיף בַּמִּדְבָּר, לִפְנֵי חֵמָה שׁוֹחֵר, לִפְנֵי אֶפֶן יְהוָה.

פרק 26

1 בראשית מלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה ממוען אל ג'רמי מאת יהוה:

2 כה אמר יהוה עמד בחצר בית יהוה ואמרת אל אלה של כל ערי יהודה הבאות להשתחות בבית יהוה את כל הדברים אשר צויתיך לדבר אליהם אל תעשהב אל תסיר אף מילה.
3 אולי ישמעו וישובו איש מדרכו הרעה; אז אנחם על הרעה שחשבתי לעשות להם בגלל רעת מעשיהם.
4 וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהָ כֹה אָמַר יְהוָה אִם לֹא תִשְׁמַעְתֶּם אֶל־קַלָּי לְהַלַּעֲשֶׂה בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֵיכֶם
ה בשמע דברי עבדי הנביאים אשר אנכי שולח אליכם אשר שלחתי שוב ושוב ולא שמעתם
ו אתייחס לבית הזה כשילה, ואעשה מהעיר הזאת חפץ של קללה על כל גויי הארץ.

7 וַיַּשְׁמַע הַכֹּהֲנִים וְכָל־הָעָם אֶת־יְרַמְיָהוּ דֹּבֶר אֶת־הַדְּבָרִים אֶל־הַאֲלֹהִים בְּבֵית יְהוָה׃
ח וכאשר כלה ירמיהו לדבר את כל אשר צוה יהוה לדבר אל כל העם, תפשו אותו הכוהנים והנביאים וכל העם לאמר: "מות תמות!
9 למה אתה מתנבא בשם יהוה לאמר: "הבית הזה כשילה יהיה, והעיר הזאת תהיה שממה, ללא יושב?" ויתאספו כל העם סביב ירמיהו, בבית יהוה.
10 וַיַּשְׁמְעוּ שְׂרֵי יְהוּדָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּעֲלוּ מִבִּית הַמֶּלֶךְ אֶל־בִּית יְהוָה וַיַּשְׁבוּ בְּפֶּתַח הַשַּׁעַר הַחָדָשׁ של הבית של יהוה.
יא וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָל־הָעָם: "חָיֵה לָאִישׁ הַזֶּה מַת כִּי נִבָּא עַל־הָעִיר הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם".

12 וידבר ירמיהו אל כל השרים וכל העם לאמר: "יהוה הוא אשר שלחני לנבא על הבית הזה ועל העיר הזאת את כל הדברים אשר שמעתם".
13 ועתה שפרו את דרכיכם ואת מעשיכם ושמעו בקול יהוה אלהיכם ונחם יהוה על הרעה אשר דבר עליכם.
14 ואני הנה אני בידיכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם
15 רק דע שאם תהרוג אותי, זה דם חף מפשע זֶה וְתִשְׁמַעוּ זֹאת עָלֶיְכֶם עַל הָעִיר הַזֹּאת וְעַל יוֹשְׁבֵיהּ כִּי אֲנָם יְהוָה שְׁלַחְנִי אֵלֶיךָ לְשָׁמַע אֶתְכֶם כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ 

16 ויאמרו השרים וכל העם אל הכוהנים ואל הנביאים: "אין ראוי לאיש הזה למות, כי זה בשם יהוה אלהינו אשר דבר אלינו. 
17 ויקומו כמה מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם לאמור:
יח "מיכה המורשת נבא בימי חזקיהו מלך יהודה וידבר אל כל עם יהודה הדברים האלה:

כה אמר יהוה צבאות ציון תחרש כְּמוֹ שדה; ירושלים תהפוך לגוש חורבות, והר הבית לגבעה מיוערת.

19 האם חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה הרגוהו? האם לא במקום זאת ירא את ה'? הלא התחננו אל ה'? ונחרט ה' על אשר דבר עליהם. ואנחנו נהיה פשע גדול על נפשותינו!... 

20 וגם איש אחד נבא בשם יהוה, אוריה בן שמעי מקרית יערים; הוא נבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת, כדברי ירמיהו.
כא וַיַּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וְכָל גִּבְרָיו וְכָל שְׂרָיו וַיַּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לְהָרְגוֹ וַיַּגִּיעַ אוּרִיָּהוּ וַיִּפְרָא וַיָּבָרֵת מִצְרַיִם
22 וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את אלנתן בן אהובר ואתו אנשים מצרים
23 הוציאו את אוריה ממצרים והביאו אותו אל המלך יהויקים, והוא הרג אותו בחרב והשליך את גופתו בקברי פשוטי העם.

24 ויד אחיקם בן שפן תמכה בירמיהו ולא יסגר ביד העם להורג׃

פרק 27

1 בראשית מלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה:

2 כה אשר אמר יהוה אלי עשו לך עֲבָרִים וּמוֹת וְשִׁמְשִׁים אֹתָרֶיךָ׃
ג ושלח אותם אל מלך אדום, אל מלך מואב, אל מלך העמון, אל מלך צור, אל מלך צידון, באמצעות השליחים אשר באו ירושלים, אל צדקיהו מלך יהודה.
4 תן להם הודעה אל אדוניהם, כְּכֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹּאמַרְתֶּם אֶל־אֲדֹנֵיכֶם.
5 אני בכוחי ובזרועי הנטויה עשיתי את הארץ, את האדם ואת החיה אשר על פני הארץ, ואתנה לאשר חפצתי.
ו ועתה נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי וגם את חית השדה נתתי לו לעבד אותו.
7 כל הגויים יהיו נכנעים לו, לבנו ולבן בנו, עד בוא עת ארצו, ונגבו גויים רבים ומלכים גדולים.
ח הגוי והממלכה אשר לא יכנעו לו נבוכדנצר מלך בבל ואשר לא ישים צוארם בעול מלך בבל אפקד את הגוי ההוא בחרב ברעב ובמגפה נאם ה' עד שאכליתו בידו׃
9 ואתם אל תשמעו אל נביאיכם ואל מקדשיכם ואל חלמותיכם ואל מקדשיכם ואל חרטמכם אשר אומרים לכם לא תהיו נכנעים למלך בבל׃ 
10 כי שקר הם מתנבאים לכם למען תגורשו אתכם מארצכם ואגרש אתכם ואבדתם.
11 ואת הגוי אשר ישים צוארו בעול מלך בבל ויעבדו, אני אתן לו נוח על אדמתו, נאם ה'; הוא יעבד אותה וישב שם.

12 ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה לאמר שימו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ואת עמו וחייתם
13 למה תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובמגפה כאשר אמר יהוה על הגוי אשר לא יעבד את מלך בבל
14 אל תשמעו לדברי הנביאים אשר אומרים לכם לא תהיו נכנעים למלך בבל כי שקר הם מתנבאים לכם
15 כי לא אני שלחתם נאם יהוה והם נבאים שקר בשמי למען גרשתי אתכם ואבדתם אתם והנביאים הנבאים לכם

טז ואל הכוהנים ואל כל העם הזה אדבר הדברים האלה כה אמר יהוה אל תשמעו אל דברי נביאיכם המתנבאים לכם לאמר הנה כלי בית יהוה יובאו מהרה מבבל כי שקר הם מתנבאים לכם
יז אל תשמעו להם, הכניעו למלך בבל וחיו. למה תישאר העיר הזאת חרבה?
18 אם נביאים הם, אם דבר ה' עמהם, יתפללו עם ה' צבאות, פן-יבואו הכלים אשר נשארו בבית ה' ובבית מלכי יהודה ובירושלים, לבבל.
19 כי כה אמר יהוה צבאות על העמודים ועל הים ועל המכונות ועל כללי הכלים אשר נשארו בעיר הזאת
20 אשר לא לקח נבוכדנצר מלך בבל כאשר גלה את יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל אדירי יהודה וירושלים מירושלים בבל
21 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל על הכלים אשר נשארו בבית יהוה ובבית מלך יהודה ובירושלים
22 בבל יגלו אותם, וישבו שם עד יום פקדתם, נאם ה', והעליתי אותם ואשבה אל המקום הזה.

פרק 28

1 בשנה ההיא, בראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה, בשנה הרביעית, בחודש החמישי, אמר אלי הנביא חנניה בן תצור מגבעון, בבית יהוה, לעיני הכוהנים וכל העם.
2 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל שברתי את עול מלך בבל.
ג בעוד שנתיים אחזיר אל המקום הזה את כל כלי בית יהוה אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן המקום הזה והביא בבל
4 והשבתי אל המקום הזה את יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות יהודה אשר באו בבל נאם יהוה כי אשבור את עול מלך בבל

ה וַיַּעַן ירמיהו הנביא את חנניה הנביא לעיני הכוהנים ולפני כל העם העומדים בבית יהוה
ו ירמיהו הנביא אמר אמן כן יעשה יהוה ימלא יהוה את הדברים אשר ניבאת זה עתה והשיב את כלי בית יהוה ואת כל הגולים מבבל אל המקום הזה
7 וְשְׁמַע אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דּוֹבֶר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָל־הָעָם׃
8 הנביאים אשר היו לפניי ולפניך מימי קדם ניבאו למדינות רבות ולממלכות גדולות המלחמה, אסון ומגפה.
9 אשר לנביא המתנבא שָׁלוֹםזה יהיה כאשר המילה של זֶה נביא שהוא יוכר כנביא שנשלח באמת על ידי יהוה.

10 חנניה הנביא הסיר את העול מעל צואר ירמיהו הנביא וישברו
יא וַיֹּאמֶר חנניה בְּנֵי כָּל-הָעָם כֹּה-אָמַר יְהוָה כָּךְ בְּעוֹד שְׁנָתִים אֲשַׁבֵּר אֶת-עוֹל נְבוּכַדְנַצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מֵעַל-צַוַּר כָּל-הַגּוֹיִם וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא׃

12 וְהָיָה דְבַר יְהוָה׃ התייחסו אל ירמיהו, - לאחר שחנניה הנביא שבר את העול מעל צואר ירמיהו הנביא, - במילים אלה:
13 לך דבר אל חנניה לאמר כה אמר יהוה שברת עול עץ ועשית תחתיו עול ברזל
יד כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אנכי נותן עול ברזל על צוארי כל הגויים האלה להיות נעבדים לנבוכדנצר והם יהיו נעבדים לו וגם את חית השדה נתתי לו.

15 ויאמר ירמיהו הנביא אל חנניה הנביא שמע חנניה לא שלחתך יהוה ואתה גרמת לעם הזה לבטוח בשקר
טז לכן כה אמר יהוה אנכי שולחך מעל פני האדמה בשנה הזאת תמות כי הטפת מרידה ביהוה

יז וחנניה הנביא מת בשנה ההיא בחודש השביעי.

פרק 29

א זה נוסח האיגרת אשר שלח ירמיהו הנביא מירושלים אל שארית הזקנים שבגלות אל הכוהנים והנביאים וכל העם אשר הגלה נבוכדנצר מירושלים בבל.
2 לאחר שעזבו המלך יכניה, המלכה האם, הסריסים, שרי יהודה וירושלים, החרשים והחרשים את ירושלים:
3 הוא שלח את זה דרך אלשע בן שפן וגמריה בן חלקיה אשר שלח צדקיה מלך יהודה לבבל אל נבוכדנצר מלך בבל. היא אמרה:

4 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל לכל הגלות אשר הגליתי מירושלים בבל
5 בנו בתים ויישבו בהם, נטע גנים ואכלו את פרים.
ו קחו נשים והולידו בנים ובנות קחו נשים לבניכם ותנו לבנותיכם אנשים וילדו בנים ובנות רבו בארץ הזאת ואל תמעו׃
7 דרשו את שלום העיר אשר שִׁלְחַתִּי אֶתְכֶם שָׁמָהּ וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל־יְהוָה בַּעֲדָהּ כִּי שלום לה יהיה שלום לכם.

8 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל תתנו לנביאיכם אשר בקרבכם רימה אתכם ואל מקדשיכם ואל תשמעו אל החלומות אשר לכם.
9 כי בשמי נבאים לכם שקר; לא אני שלחתם, נאם ה'.

10 כי כה אמר יהוה כי מלאו שבעים שנה לבבל ופקדתי אתכם ואקיים לכם את דברי הטוב והשיבתי אתכם אל המקום הזה
11 כי אני ידעתי את התוכניות שלי עבורכם, נאם ה', תוכניות להצלחה ולא לרע, תוכניות לתת לכם תקווה ועתיד.
12 תקראו אליי ובאו והתפללו אליי ואשמע לכם.
13 תבקשו אותי ותמצאו אותי, כי תבקשו אותי בכל לבבכם.
14 וַאֲנִיצִי לָכֶם נְאֻם יְהוָה וְאָשִׁיבְתִּי אֶת-שְׁבַּתְכֶם וְקַבְּצַתִּיךָ מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמָּקוֹמוֹת אֲשֶׁר-גִּדְשֶׁתִּי שָׁם נְאֻם יְהוָה וְהַשִּׁבִּיתִי אֶתְכֶם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-גִּלְתִּי-שָׁם׃

15 ואתם אומרים, יהוה הקים לנו נביאים בבבל.

טז כה אמר יהוה על המלך היושב על כסא דוד ועל כל העם היושב בעיר הזאת ועל אחיכם אשר לא גלו אתכם
17 כה אמר יהוה צבאות אשלח עליהם חרב, רעב ומגפה, אעשה להם כתאנים מתועבות אשר לא יאכלו משום רעותן.
18 ארדוף אותם בחרב, ברעב ובמגפה, ועשיתי אותם חפץ של אימה בכל ממלכות הארץ, חפץ קללה, תדהמה, לעג וחרפה, בכל הגויים אשר גרשתי אותם שם.
19 יען לא שמעו אל דברי נאם יהוה כי שלחתי אליהם את עבדי הנביאים שוב ושוב שלחתם ולא שמעתם נאם יהוה

20 לכן שמעו דבר ה' כל הגולים אשר שלחתי מירושלים בבל
21 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל על אחאב בן קוליאס ועל צדקיהו בן מעזיה הנבאים לכם שקר בשמי הנני נותן אותם ביד נבוכדנצר מלך בבל והוא ימותם לעיניכם
22 נפיק מהם א נוסחה של קללה על כל שולי יהודה אשר בבבל לאמור: "יעשה לכם ה' כצדקיהו וככמו אחאב אשר צלה מלך בבל באש". 
23 כי עשו פשע בישראל בניאוף עם נָשִׁים על רעכם ועל דברי שקר בשמי אשר לא צויתם ואנוכי ידע זאת ואנוכי עד נְאֲרַב יְהוָה׃

24 וְלִשְׁמַעְיָה הַנְחֶלַמִּי תֹּאמַר׃
25 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל: שלחת ספרים בשמך אל כל העם בירושלים אל צפניה בן מעזיה הכהן ואל כל הכוהנים לאמר:
26 מינה אותך יהוה לכוהן תחת יהוידע הכהן למען יהיו מפקחים בבית יהוה לכל איש רוחני ונביא למען תשים אותו במכתש או במכתש
27 ועתה, מדוע לא גערת בירמיהו איש ענתות, המתנבא לך?
28 תודות ל זֶההוא הצליח לשלוח אותנו לבבל לומר: "זמן רב יהיה; בנו בתים וגרו בהם; נטע גנים ואכלו את פירותיהם". 

29 צפניה הכהן קרא את האיגרת הזאת לפני ירמיהו הנביא

30 וְהָיָה דְבַר יְהוָה׃ התייחסו לז'רמי במונחים אלה:
31 שלחו אל כל הגולים כה אמר יהוה על שמעיה הנחלמי יען נבא לכם שמעיה ולא שלחתיו והבטחתם על שקר
32 לכן כה אמר יהוה אפקד את שמעיה הנחלמי ואת זרעו ולא יהיה לו איש של משפחתו אשר יושב בתוך עמו, ולא יראה את הטוב אשר אעשה לעמי, נאמר יהוה, כי מרידה ביהוה הטיף.

פרק 30

1 המילה שהייתה התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה, בדברים אלה:
2 כה אמר יהוה אלוהי ישראל כתבו על ספר את כל הדברים אשר דברתי אליך
ג כי הנה ימים באים נאם ה' והשבתי את שבת עמי ישראל ויהודה נאם ה' והשבתי אותם אל הארץ אשר נתתי לאבותם ויירשו אותה

4 אלה הדברים אשר דיבר יהוה על ישראל ועל יהודה:

5 כה אמר יהוה: שמענו צעקת אימה. זה טרור שולט, ואין שלום!
ושאל וראה אם זכר יולד. למה אני רואה את כל הגברים וידיהם על מתניהם כמו נָשִׁים מי יולדת, ולמה כל הפנים זעמו?

7 אוי כי גדול היום ההוא, אין כמוהו. עת צרה היא ליעקב, וממנה ינצל.

ח והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות ואשב את עולו מעל צוארך ואקרע את אסורותיך ולא יעבדו עוד זרים אתך
9 כי אם יהיו נכנעים ליהוה אלהיהם ולדוד מלכם אשר אקים להם

10 "אל תירא עבדי יעקב", נאם ה', "אל תירא ישראל. כי הנה אנכי מוציא אותך מארץ רחוקה ואת זרעך מארץ גלותם. ישוב יעקב ושלווה ובטחה, ואין איש יפחידו".
יא כי אני עמך נאם ה' להושיעך והשמדתי את כל הגויים אשר פיזרתי אותך שם ולא אכליתך והוסרתי אותך כמשפט ולא אהיה נקי.

12 כי כה אמר יהוה, לא מרפא פצעך, כאב פצעך;
13 אף אחד לא טוען לטובתך שאנחנו דואגים לך פצע, אין לך תרופה שתרפא.
14 שכחוך כל-אוהביך לא-חששו לך כי-הכיתיך כמכה אויב, עונש אכזרי, מפני רב-עונותיך. כִּי חטאיך גדלו.

15 למה תצעק על פציעתך, כי כאבך אינו מרפא? זה בְּגִין רוֹב עֲוֻנֶּיךָ, וְכִי רַבוּ חַטָּאִיךָ, עָשִׂיתִי לָךְ אֵלֶּה.
16 לכן כל טורפיך יאכלו, כל עושקיך ילכו בשבי, ובוזזיך יבזזו, ואתן לבזז את כל בוזזיך.
17 כי אחבשר פצעיך וארפאם נאם יהוה כי נדחית תקראו לך ציון אשר אין אכפת לה׃ 

18 כה אמר יהוה הנה, אשיב את-אהלי יעקב, וארחם על-משכנותם; העיר תבנה על-גבעתה, והארמון תבנה תחתיה.
19 מהם יבואו שירי הלל ותרועות שמחה. ארבה אותם ולא יחסרו עוד; אפאר אותם ולא יבוזו עוד.
20 בניו יהיו כראשונה; קהלתו תקום לפניי; ואני אעניש את כל עושקיו.
21 מנהיגה יהיה א מִעַמּוֹ וּמִלְּכוֹ יָצָא מִחִיקוֹ אֲבִיאוּ וְגָרַב אֵלַי כִּי מִי אִישׁ אֲשֶׁר יְכַוֵּן לִבּוֹ גָּרַב אֵלַי נְאֲרָת יְהוָה׃
22 ואתם תהיו לי לעם, ואני אהיה לכם לאלהים.

23 הנה סערת יהוה, חמתו, עומדת לפרוץ; סערה מתפרצת, על ראש רשעים תיפול.
24 לא תשוב אש אף יהוה עד אשר יפעל ויגשים את-עצות לבו ובאחרית הימים תבין זאת.

פרק 31

1 בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והם יהיו לי לעם׃
2 כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם הפליטה מחרב אני אתן לישראל מנוחה
3 ה' נראה אליי ממרחקים. אהבת עולם אהבתך, על כן הארכתי אהבתיך. רַחֲמִים.

4 אקים אותך שוב ונבנת, בתולת ישראל; שוב תשא את תופיך ותצא במחולות שמחה.
5 עוד תטע כרמיך בהרי שומרון; הנוטעים ינטעו ויבצרו.

ו כי יום בא ויצעקו צופים בהר אפרים קומו נעלה ציון אל יהוה אלהינו׃ 

7 כי כה אמר יהוה הריעו שמחה על יעקב, על ראשית גויים עליזים, עשואַתָההקשיבו, שירו תהלות ואמרו: "יהוה, הושיע את עמך, את שארית ישראל!" 

ח הנה, אנכי מביא אותם מארץ צפון, ואקבצם מקצה הארץ. בתוכם. יהיה העיוורת והפיסחת, האישה ההרה והיולדת; הם ישובו הנה בהמונים גדולים.

9 ישובו בוכים, אשובם בתוך תחנוניהם, אובילם אל מים זרמים, דרך ישרה, לא יכשדו, כי הייתי אב לישראל, ואפרים בכורתי.
י גויים, שמעו דבר יהוה והכריזו לאיים רחוקים; אמרו: מי שפיזר את ישראל יאסוף אותו, ושמרנו כרועה שומר את צאנו.
11 כי גאל ה' את יעקב, הצילנו מיד חזק ממנו. 

12 יבאו בקול רם על גובה ציון, ינהרו אל שפע ה' אל הדגן, אל התירוש, אל השמן, אל הצאן והבקר; נפשם כגן מושקה תהיה, ולא ימלטו עוד.
13 אז תשמח נערה במחול, ובחורים וזקנים יחד; אהפוך את אבלם לשמחה, אנחם אותם, אשמח אותם ביגונם.
יד אשבע נפשות כהנים בחלב, ועמי ישבע משפעתי, נְחַבֵּר יְהוָה.

15 כה אמר יהוה קול נשמע ברמה נימה ובכי מרה רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי אינן עוד

טז כה אמר יהוה עצור קולך מנאח ועיניך מבכי כי שכר מעשיך יינתן נאם יהוה ומארץ אויב ישובו׃
17 יש תקווה לימיך האחרונים נאם ה' ו שלך ילדים יחזרו לגבולותיהם.

18 שמעתי את אפרים נאנח: "ייסרתני וייסרתי כפר פראי השבני ואשוב כי אתה יהוה אלהי".
19 כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הבנתי הכיתי את ירכי בושתי ונבלמתי כי חרפת נעוריי נשאתי. 

20 הַהוּא אֶפְרַיִם בְּנִי חַבְרִי, בְּנֵי חָבִידִי? כִּי אֶדְבַּר עָלָיו, אֶזְכָּרוֹ שׁוּב. לְכֵן נִגַּע לִבִּי עָלָיו, וָאֶחֱמַר עָלָיו, נְאֻם יְהוָה.
21 הקם לך סימנים, שים לך אבני דרך, שימי לב אל הדרך, אל הדרך אשר הלכת. שובי בתולת ישראל, שובי הנה אל עריך.
22 עד מתי תנדוד בת מרדנית כי חדש ברא יהוה בארץ אשה תסובב את גבר׃

23 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל עוד ייאמר הדבר הזה בארץ יהודה ובעריה כשאשיב את שבתם יברכך יהוה, משכן צדיק, הר קדש» 
24 יהודה וכל עריה ישבו שם, יחד עם חקלאים ורועים.
25 כי אשקה לנפש צמאה ואשבעה נפש עפה.

26 אז התעוררתי, וראיתי כי שנתי מתוקה.

27 ימים באים נאם ה' ואזרע את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה
28 והיה כאשר שִׁגְרַתִּי עָלֵיהֶם לְעָקֹר וּלְהַרְסֵת וּלְהַחֲרִיד וּלְהַרְעֵשׁ כֵּן אֲשֶׁר שִׁגְרַתִּי עָלֵיהֶם לְבוֹנָה וּלְנַטֵּעַ נְאֲרַב יְהוָה׃

29 בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו במרים ושיני בנים נחרדו 
30 וְאִישׁ בְּעֲוָנוֹ יָמוּת; כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר אוֹכֵל בְּעָנָבִים, שְׁנֵיו תִחַדֵּשׁ.

31 "ימים באים", נאם ה', "ואכרת ברית חדשה עם בית ישראל ועם בית יהודה".
32 לא כברית אשר כרתי את אבותיהם ביום אשר אחזתי בידם להוציאם מארץ מצרים ברית אשר הפרו, אף על פי שאני הייתי בעליהם.

33 כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה אשים את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבה והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם

34 לא ילמד עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דע את ה' כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם נאם ה' כי אסלח לעונם ולא אזכור עוד את חטאתם

35 כה אמר יהוה, נותן שמש לזרוח ביום, ו זֵכֶר חֻקִּים לְיָרֵחַ וּכֹכָבִים לְהָאִיר לַיְלָה, מַעֲרִיר יָם וּגְלָיו שָׁמֹא, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
36 אם-יחדלו החוקים האלה מלפני, נאום יהוה, וגם-גם-בני ישראל יחדל לנצח להיות לגוי מלפני.

37 כה אמר יהוה אם שמים למדוד ממעל, ויסודות ארץ יחקור למטה, גם אני מאסתי את כל צאצאי ישראל על כל אשר עשו, נאמר יהוה.

38 הנה ימים באים נאם יהוה ותיבנה העיר הזאת ליהוה ממגדל חננאל ועד שער הפינה
39 קו המדידה יצויר בקו ישר במעלה גבעת גארב, והוא יפנה לכיוון גואה.
40 וכל עמק הגופות והאפר וכל השדות עד נחל קדרון ועד קרן שער הסוסים מזרחה יהיו קדשים ליהוה ולא יהיו שממים ולא חורבים לעולם.

פרק 32

1 המילה שהייתה התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה בשנה העשירית לצדקיה מלך יהודה בשנה השמונה עשרה לנבוכדנצר

2 וצבא מלך בבל צור על ירושלים, וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המשמר אשר היה ב בית מלך יהודה.
ג כי צדקיהו מלך יהודה כלא אותו ב אוֹתוֹ לאמור: "למה אתה מתנבא כך? כה אמר יהוה: הנה אנכי נתן את העיר הזאת ביד מלך בבל וילכדה."
4 ולא ימלט צדקיהו מלך יהודה מיד כשדים מסר יינתן ביד מלך בבל ודבר אליו פנים אל פנים ועיניו יראו את עיניו
5 ו נבוכדנצר אקח את צדקיהו בבל, והוא ישאר שם עד פקדתי אותו, נאם יהוה. אם תלחמו עם הכשדים, לא תצליחו. 

ו ויאמר ירמיהו דבר ה' היה אלי התייחסו במונחים אלה:
7 הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמר קנה את שדי אשר בענתות כי לך זכות גאולה 
ח ויבוא חנמאל בן דודי אלי אל חצר המשמר כדבר ה' ויאמר אלי קנה את שדי אשר בענתות בארץ בנימין כי לך ירושה וגאולה קנה אותה אז ידעתי כי שָׁם דבר מאת יהוה.
ט וְקָנִיתִי מֵחַנְמַל בֶּן דּוֹדִי אֶת־הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּעַנָּתוֹת וָאֲשַׁקֵל לוֹ אֶת־הַכֶּסֶף שֶׁבֶּה שֶׁקֶל כֶּסֶף׃
10 וַאֲרָתִי אֶת־הַשֵּׁר וַאֲחָתִי אוֹתוֹ, וַאֲשֶׁר שָׁקַל אֶת־הַכֶּסֶף בְּמַזְנַתָּה.
יא וַאֲנִי לָקַח אֶת-שֶׁר הַקָּנָה, אֶת-הַחֲתָם. מֵכִיל התנאים והסעיפים, וזה שהיה פתוח.
12 ואמסר את שטר הקניה לברוך בן נרי בן מעזיה בנוכחות חנמאל. בן של דודי, ובנוכחות העדים שחתמו על שטר הרכישה, ובנוכחות כל היהודים שישבו בחצר המשמר.
13 וַאֲנִי צִוָּה אֶת־בָּרוּךְ בְּנֵיהֶם׃
יד כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל קח את השטרות האלה ואת שטר הקניה החתום הזה ואת שטר הגלוי הזה ושים אותם בכלי חרס למען יישמרו ימים רבים.
15 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים שדות וכרמים בארץ הזאת.

טז אחרי אשר מסרתי את שטר הקניה לברוך בן נרי, פניתי אל יהוה בתפילה זו:

17 הוי אדני יהוה, אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה; לא יהיה לך דבר בלתי אפשרי.
18 אתה חסד לאלפים, וגומל המשכורת של עון אבות בחיק בניהם אחריהם; אלהים גדול וגיבור, אשר שמו יהוה צבאות.
19 גָדוֹל בְּעֲצָה וְגָדוֹל בְּמַעֲשֶׂה, עֵינָיו פְּקוּחוֹת עַל כָּל דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם, לְגַמֵּל אִישׁ כַּדְּרָכָיו וּכְפִי פְּרִי מַעֲשֶׂיו.

20 אתה עשית אותות ומופתים בארץ מצרים ו עד היום הזה, בישראל ובבני אדם, ואשר עשית לעצמך שם כזה כ אנחנו רואים את זה היום;
21 אתה הוצאת את עמך ישראל מארץ מצרים באותות ובמופתים בידך החזקה ובזרועך הנטויה על ידי התפשטות אימה גדולה;
22 ונתת להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש

23 בָּאוּ אֶת־הַמָּשְׁכוּנָה וְלֹא־שְׁמַעוּ בְקוֹלֶךָ בְּתוֹרְתֶךָ לֹא־הִלְּכוּ וְכָל־אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֹתָם לֹא־עָשָׂו וְאַתָּה הַבָּאת עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־הַרְעוֹן הַהֵּלָּה׃
24 הנה, סוללות מצור עולות על העיר ללכודה, והעיר נתנה ביד הכשדים אשר תקפו אותה בחרב, ברעב ובמגפה; אשר דברת יתקיים, ואתה ראה זאת.
25 ואתה אדני יהוה אמרת אלי קנה את השדה הזה בכסף וקח עדים ותנתן העיר ביד הכשדים...

26 דבר יהוה היה התייחסו לז'רמי במונחים אלה:

27 אני יהוה אלוהי כל בשר האין לי דבר?
28 לכן כה אמר יהוה הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדנצר מלך בבל והוא יכבוש אותה.
29 הכשדים אשר תקפו את העיר הזאת יבואו אליה, והם יציתו את העיר הזאת, ושרפו אותה, וגם את הבתים אשר על גגותיהם הקטירו קטורת לבעל, ונסכים לאלהים אחרים, כדי להכעיסני.

30 כי בני ישראל ובני יהודה לא עשו אלא הרע בעיניי מנעוריהם ובני ישראל לא עשו אלא הכעסי במעשה ידיהם נאם יהוה
31 כי העיר הזאת רק עוררה את אפי ואת חמתי מיום בנו אותה עד היום הזה למען אוסר אותה מעל פניי.
32 על כל הרע אשר עשו בני ישראל ובני יהודה להכעיסני הם מלכיהם וראשיהם כוהניהם ונביאיהם אנשי יהודה ויושבי ירושלים

33 הם הפנו לי עורף ולא פניהם, וכאשר הוראתם הוראתם מהבוקר ועד בוא, לא שמעו לקבל מוסר.
34 וְשִׁמְעוּ אֶת־תּוֹעֲבֹתָם בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמֵּא אוֹ.
35 הם בנו את במות בעל בגיא בן הינום, ועוברים דרך באש בניהם ובנותיהם למולך אשר לא ציוותי אותם ואשר לא עלה ללבבי לעשות את התועבה הזאת לחטוא את יהודה

36 ועתה כה אמר יהוה אלהי ישראל על העיר הזאת אשר אתם אמרים עליה תינתן ביד מלך בבל בחרב וברעב ובמגפה 
37 הנה אקבצם מכל הארצות אשר גרשתיכם שמה באפי ובחמתי ובחמתי הגדולה ואשיבם אל המקום הזה ואשבם שם בבטחה
38 הם יהיו לי לעם, ואני אהיה להם לאלהים.
39 אתן להם לב אחד ו אני אעביר אותם הלאה דרך אחת, כדי שייראו ממני תמיד, למען אושרם ואושר ילדיהם אחריהם.

40 אכרת איתם ברית עולם ולא אסור מהם על ידי הפסקת להטיב להם; וְאֶתֶּם יְרָאתִי בְּלִבָּם וְלֹא יְסוּ מֵעַל־יְרָעוּ מִמֶּנִּי.
41 אשמח לעשות להם טוב, ואשתע אותם נאמנה בארץ הזאת, בכל לבי ובכל נפשי.

42 כי כה אמר יהוה כאשר הבאתי על העם הזה את כל הרעות הגדולות האלה כן אביא עליהם את כל הברכות האלה אשר אנכי דבר עליהם
43 ויקנו שדות בארץ הזאת אשר אתם אמרים ארץ שממה היא, אין בה אדם ובהמה; נתונה ביד כשדים. 
44 שדות יקנו בכסף, שטרות ייחתמו, ועדים יילקחו בארץ בנימין, ובסביבות ירושלים, ובערי יהודה, בערי ההר, בערי השפלה, ובערי הנגב: כי אשיב את הגולה, נאם ה'.

פרק 33

1 דבר יהוה היה התייחסו אל ירמיהו פעם שנית, כשהיה עדיין כלוא בחצר המשמר, - במילים אלה:

2 כה אמר יהוה עשה זאת יהוה חפץ לעשות זאת יהוה שמו
3 קרא אליי ואענך; אראה לך דברים גדולים ובלתי ניתנים לחקר אשר אינך יודע.
4 כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלך יהודה אשר נהרסו בעבור פָּנִים למכונות מלחמה ולחרב;
5 ו בנוגע לאלה אשר יילחמו בכשדים, כדי למלא הבתים האלה פְגְוַת אֲנִי אֲשֶׁר הֲרִיתִי בְּאַפְשִׁי וְחֵמִי, וּבְגִי רָעָתָם אֶסְתֵּר פָּנִי מִן הָעִיר הַזֹּאת.

6 הנה אני שם עליו תחבושת, ואני שָׁם ארפא אותה; ואראה להם שפע של שלום וביטחון.
7 אחזיר את גלויות יהודה ואת גלויות ישראל, ואשיב אותם כְּמוֹ הם היו לְשֶׁעָבַר.
8 אטהר אותם מכל עוונם אשר חטאו לי ואסלח להם על כל עוונותיהם אשר חטאו בי אשר מרדו בי
9 ו שם העיר הזאת יהיה לי לשם שמחה ותהילה ותפארת בכל גויי הארץ, אשר ידעו את כל הטוב שאעשה להם; נחרדו וירעדו., רְאִיָה את כל האושר והשגשוג שאני אתן להם.

10 כה אמר יהוה במקום הזה אשר אתם אמרים שממה היא ללא אדם וללא בהמה בערי יהודה וברחובות ירושלים אשר שממות ללא אדם וללא יושב וללא בהמה
11 תרועות שמחה ושמחה, שירי חתן וכלה, קולות האומרים הודו לה' צבאות כי טוב ה' לעולם חסדו! קורבנות של הודיה בבית יהוה כי אחזיר את הגולים מן הארץ הזאת כך שהם כְּרֵאשִׁית, אָמַר יְהוָה.

12 כה אמר יהוה צבאות במקום הזה שממה ללא אדם וללא בהמה ובכל עריה עוד יהיו מחסות לרועים אשר י יתנו לעדריהם לנוח.
13 בערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימין וסביב ירושלים ובערי יהודה עוד יעברו הצאן תחת יד הסופר נאם יהוה

14 "ימים באים", נאם ה', "ואקיים את הטוב אשר נתתי לבית ישראל ולבית יהודה".

15 בימים ההם ובעת ההיא אקים לדוד צדיק, אשר יעשה משפט וצדקה בארץ.

16 בימים ההם תישא יהודה וירושלים תשכון לבטח וייקרא לה יהוה צדקנו.

17 כי כה אמר יהוה: לעולם לא יחסר לדוד זרע לשבת על כסא בית ישראל.
18 ולא יחסר לעולם איש בכהנים הלוים לפניי להקריב עולה ולהקטיר מנחה ולהקריב זבח יום יום.

19 וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל־יְרַמְיָהוּ לֵאמֹר׃
20 כה אמר יהוה אם תצליחו להפר את בריתי את היום ואת בריתי את הלילה ולא יבוא עוד היום והלילה בזמנם
21 וגם בריתי את דוד עבדי תפר ולא יהיה לו עוד בן למלוך על כסאו ואת הכוהנים הלויים המשרתים אותי

22 כאשר צבא השמים לא יספור וכחול הים לא יתמד כן ארבה את צאצאי דוד עבדי ואת הלוים המשרתים אותי

23 וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל־ירמיהו לֵאמֹר׃
24 הלא ראית את אשר אומר העם הזה לאמר מאס יהוה את שתי המשפחות אשר בחר לכן בזים הם את עמי עד כי איננו עוד גוי לפניהם

כה אמר יהוה אם לא הקמתי את בריתי את היום ואת הלילה וחוקי שמים וארץ לא קבעתי,
26 וגם את זרע יעקב ואת דוד עבדי אדחה עד שלא אבחר עוד מנהיגים מצאצאיו לזרע אברהם יצחק ויעקב כי אשוב את שבות הגולים וארחם עליהם

פרק 34

1 המילה שהייתה התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה, כאשר נבוכדנצר מלך בבל וכל צבאו וכל ממלכות הארץ הכפופות לשלטונו וכל העמים נלחמו על ירושלים ועל כל ערייה התלויות בה - כדלקמן:

2 כה אמר יהוה אלוהי ישראל לך ודבר אל צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו כה אמר יהוה הנני נותן את העיר הזאת ביד מלך בבל והוא ישרוף אותה באש
ג ולא תמלט מידו כי נלכדת ותמסר בידיו ואת עיני מלך בבל תראו עיניך ופה אל פה ידבר אליך ובבל תבוא.
ד ושמע אל-דבר יהוה צדקיהו מלך יהודה כה-דבר יהוה עליך לא-תמות בחרב
5 בשלום תמות, וכמו שהקטירו קטורת לאבותיך, למלכים הקדמונים אשר קדמכם, כך גם תוקטר עבורך, ואנשים יתאבלו עליך. פִּתגָם אוי אדוני, כי דברתי זֶה דָּבָר, - נְבוּר יְהוָה.

ו וידבר ירמיהו הנביא את כל הדברים האלה אל צדקיהו מלך יהודה בירושלים
ז וצבא מלך בבל נלחם על ירושלים ועל כל ערי יהודה אשר נותרו עומדות על לכיש ועל עזקה כי מערי יהודה המבצרות הוא יצא׃ נוֹלָד לא נשאר כלום זֶה אלה.

ח הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־ירמיהו מֵאֵת יְהוָה, אַחֲרֵי כָּרַת הַמֶּלֶךְ צַדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶל־כָּל־אֶשְׁבֵי ירושלים, לְהַקְרִיץ לְהָעֲלֵיהֶם כְּתוֹבֶת דמי משלוח,
9 כדי שכל איש ישחרר את עבדו ואת עבדו, עברי או עברי, ולא יכביד יהודי אחר.
10 כל המנהיגים וכל העם אשר בָּרְתָּה בְּהַבְּרָת הַזֶּה הסכימו לשחרר איש את-עבדו ואיש את-שפחתו לבלתי-עָבְדוּ עוד; הסכימו על כך ושחררו אותם.
11 אך אז שינו את דעתם והחזירו את העבדים, גברים ונשים כאחד, אשר שחררו, וכפו אותם שוב לעבדים.

12 וְהָיָה דְבַר יְהוָה׃ התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה במילים אלה:
13 כה אמר יהוה אלוהי ישראל: כרתתי ברית את אבותיכם בהוצאתי אותם ממצרים מבית עבדים לאמר להם:
יד ומקץ שבע שנים תשלח איש את-רעהו העברי אשר נמכר לך שש שנים יעבדך ושלחת אותו מביתך ולא שמעו אבותיכם אליי לא הקשיבו׃
15 שבתם היום ועשיתם את הישר בעיניי להכריז דרור איש לרעיהו ברית כרתתם לפניי בבית אשר נקרא שמי עליו
16 אבל אתם שיניתם את דעתכם וחללתם את שמי בכך שהשבתם את כל העבדים והאמהות שלכם אשר שחררתם. ורנדר לעצמם, ועל ידי כך שהם מכריחים אותם להפוך שוב לעבדים ומשרתים שלכם.

יז לכן כה אמר יהוה לא שמעתם בי להכריז דרור איש לאחיו ואיש לרעך הנה אנכי מכריז לכם דרור נאם יהוה אני שולח אותך בחזרה לחרב, למגפה ולרעב, ואעשה ממך חפץ של אימה בכל ממלכות הארץ.
18 ואת האנשים אשר הפרו את בריתי, אשר לא קיימים את דברי הברית אשר כרתו בפניי, אעשה אותם כְּגוֹן את הפר הצעיר שחתכו לשניים כדי שיתאים בין החתיכות:
19 שרי יהודה ושרי ירושלים, הסריסים והכוהנים וכל עם הארץ, אשר עברו בין חלקי הפר הצעיר.
20 ואתן אותם ביד אויביהם וביד מבקשי נפשם וגוויתם יהיו מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.
21 ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד אויביהם ביד מבקשי נפשם ביד חיל בבל אשר סור מעליכם
22 הנה אנכי צוה נאם יהוה והשבתי אותם על העיר הזאת ונלחמו עליה וילכדו אותה ושרפו אותה ואשימה את ערי יהודה לשממה, מבלי יושבים.

פרק 35

1 המילה שהייתה התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לאמור׃

2 לך אל משפחת הרכבים ודבר אלהם והבאת אותם אל בית יהוה אל אחת הלשכות והגשת להם יין

ג וַיָּקַח אֶת יַזְנְיָה בֶּן־ירְמְיָה בֶּן־חַבְשָׁנְיָה וְאֶת־אֶחָיו וְכָל־בָנָיו וְכָל־מִשְׁפַּחַת־הַרְכָּבִים׃
4 ואביאם אל בית יהוה אל חדר בני חנן בן יגדליה איש האלהים על חדר השרים ומעל חדר מעזיה בן שלום שומר השער
ה ואשים לפני בני משפחת הרכבים ארונות מלאים יין וכוסות ואמר להם שתו יין 
ו ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רחב אבינו ציווה אותנו לאמר לא תשתו יין לא אתם ולא בניכם עד עולם
7 ולא תבנה בתים ולא תזרע ולא תנטע כרמים ולא תרכוש ובישבת באוהלים כל ימיך למען תחיה ימים רבים בארץ גרים אשר אתם שם.
ח וְנִשְׁמַרְנוּ אֶת-דְּבַר יוֹנָדָב בֶּן-רַכָּב אֲבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לֹא נִשְׁתֶּה יַיִן לֹא נִשְׁתֶּה וְנַשְׁנוּ בְּנֵינוּ וְבָנֵינוּ
9 למען לא נבנה בתים לגור בהם, ולא יהיו לנו כרמים ושדות, ולא אדמות זָרוּעַ.
10 אנחנו גרים באוהלים; אנחנו נשמעים ועושים כל מה שציווה אותנו יונדב אבינו.
יא וכאשר עלה נבוכדנצר מלך בבל נגד זֶה הארץ, אמרנו, 'בואו, נסוג ירושלים, לפני צבא כשדים וצבא ארם'; ונשאר בירושלים 

12 וְהָיָה דְבַר יְהוָה׃ התייחסו לז'רמי במונחים אלה:
13 כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לך ואמרת לבני יהודה ולישבי ירושלים הלוא תשמעו דברי תלמד נאם יהוה
יד שמרנו את דברי יונדב בן רכב והוא צוה את בניו לבלתי שתה יין ולא שתו אותו עד היום הזה כמצוות אביהם ואני דברתי אליכם שוב ושוב ולא שמעתם אליי
15 שלחתי אליכם את כל עבדי הנביאים, שולחים אותם שוב ושוב, אַתָה אמרו שובו איש מדרככם הרעה ותקנו מעשיכם ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם וישבתם בארץ אשר אני אַתָה נתתי לכם ולאבותיכם ולאותם שמעתם לי.
טז כן, בני יונדב בן רכב שמרו את המצוה אשר צוה אותם אביהם; והעם הזה לא שומע בי.
17 לכן כה אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל הנני מביא על יהודה ועל כל יושבי ירושלים את כל הרעה אשר דברתי עליהם כי דברתי אליהם ולא שמעו אליי קראתי אליהם ולא ענו לי

18 ויאמר ירמיהו אל משפחת הרכבים כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל יען אשר שמעתם במצו יונדב אביכם ושמרתם את כל מצותיו ועשיתם ככל אשר צוה אתכם
19 לכן כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל: ליונדב בן רכב לא יחסר לעולם צאצאים לעמוד לפניי. 

פרק 36

א בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה התייחסו אל ירמיהו מאת יהוה, בדברים אלה:
2 קח ספר וכתב עליו את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגויים מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום
ג אולי ישמע בית יהודה את כל הרעה אשר אני חפץ לעשות להם וישוב איש מדרכו הרעה ואסלח לעונו ולחטאתו 

ד וַיִּקְרָא ירמיהו לְבָרוּךְ בֶּן נְרִיָה וַיִּכְתַּב בָּרוּךְ בֶּן־נְרִיָה אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶר־יְהוָה אֵלָיו׃

ה וַיְצַוָּה ירמיהו את ברוך לאמר: "נעצרתי ולא אוכל ללכת בית יהוה."
ו ולכת ותקראי מן הספר אשר כתבת לפי הכתבי את דברי יהוה באזני העם בבית יהוה ביום הצום אתה תקראו אותם וגם לאוזני כל-יהודה אשר-יבואו מעריהם.
7 אולי תגיע תחנונתם אל ה', ושבו איש מדרכו הרעה: כי גדול האף והחרון אשר הביע ה' על העם הזה. 

ח וַיַּעֲשֶׂה בָּרוּךְ בֶּן נְרִיָה אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּהוֹ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לִקְרָא אֶת-דְּבָרֵי יְהוָה מִן-הַסֵּפֶר בְּבֵית יְהוָה׃

ט בשנה החמישית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה בחודש התשיעי הכריז צום לפני יהוה לכל אנשי ירושלים ולכל העם הבא מערי יהודה ירושלים׃
10 וַיִּקְרָא בָּרוּךְ מִן הַסֵּפֶר אֶת-דְּבָרֵי יְהוָה בְּבֵית יְהוָה בְּלֶכֶת גְמַרְיָה בֶּן-שָׁפָן הַסֹּפֶר בַּחֲצָר הַעֲלִינָה בְּפַתְחַר הַשַּׁעַר הַחָדָשׁ בֵּית יְהוָה בְּאוֹזְנֵי כָּל-הָעָם׃
יא וַיַּשְׁמַע מִכָּה בֶּן גְמַרְיָה בֶּן שָׁפָן אֶת־כָּל־דְבָרֵי יְהוָה׃ תוֹכֶן בספר.
12 וירד אל בית המלך אל חדר הספר והנה שם כל השרים יושבים אלישעמה הספר ודליה בן שמעיה ואלנתן בן אהובר וגמריה בן שפן וצדקיהו בן חנניה וכל השרים
13 וַיְגִיד לָהֶם מִיקָה אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־שְׁמַע בְּקָרָא בָּרוּךְ בְּסֵפֶר בְּאוֹזְנֵי הָעָם

14 וַיַּשְׁלַחוּ כָּל־הַנְּשָׁאִים אֶל־בָּרוּךְ יוּדִי בֶּן־נְתַנְיָה בֶּן־שְׁלֵמִיָּה בֶּן־כוּסִי לֹאמֹר לוֹ: "קַח אֶת־הַמִּגְלָה אֲשֶׁר־קָרָאתָ מִמֶּנָּה בְּאוֹזְנֵי הָעָם, וְלֹא בָּרוּךְ בֶּן־נְרִיָּה אֶת־הַמִּגְלָה, וַיָּלַךְ אֵלֵיהֶם."
15 אמרו לו: "שב וקרא את זה" סֵפֶר "לאוזנינו!" וברוך קרא להם.
16 כאשר שמעו את כל הדברים האלה, הם הסתכל פחדו ואמרו לברוך: "עלינו להודיע למלך את כל הדברים האלה". 
17 וַיַּשְׁאֲלוּ אֶת־בָּרוּךְ לֹאמֹר: "אֲמַר לָנוּ אֵיכֶם כְּתַבְרַת אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הַלָּלֶּה". יציאות מפיו. 
18 ברוך אמר להם: "הוא הכתיב לי את כל הדברים האלה מפיו, ואני ה- כתבתי אותם על הספר בדיו. 
19 וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-בָּרוּךְ לֵךְ הַסְתָּר אֶת-כֶּה וְיִרְמְיָהוּ וְאַל-יְדַע אֶת-כָּאֲתָם׃ 

20 וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּית־הַמֶּלֶךְ בַּחֲצָר וַיַּשְׁמֹר אֶת־הַסּוֹר בְּחֶדֶר אֶלִישְׁמַע הַסּוֹפֵר וַיַּסְפוּ לַמֶּלֶךְ אֶת־כָּל־הַסּוֹפָר׃
21 המלך שלח את ג'ודי להביא את הספר; ו ג'ודי וַיִּקָּח אֹתוֹ, לִשְׁכָּרוֹ שֶׁל אֶלִישְׁמָע הַסְפָּר, וַיִּקְרָא אֹתוֹ, לִמֶּלֶךְ, לִכְלָת הַשָּׂרִים, הַעֲמֻדִּים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
22 והמלך יושב בחדר החורף בחודש התשיעי, והאש בוערת לפניו.
23 ברגע שג'ודי קראה שלושה או ארבעה טורים, המלך לחתוך את סֵפֶר עם האולר של המזכירה, ו ה- השליכו לתוך אש הכיריים, עד שכל הנפח נאכל באש הכיריים.
24 המלך וכל עבדיו אשר שמעו את כל הדברים האלה לא פחדו ולא קרעו את בגדיהם
25 אך אלנתן, דלאיה וגמריה התחננו לפני המלך שלא ישרוף את הספר, אך הוא לא שמע לקולם.
26 וַיְצוֹה הַמֶּלֶךְ אֶת־ירמיהו בן־המלך וְאֶת־שׂרַיָּה בן־עַזְרִיאֵל וְאֶת־שֶׁלֶמְיָה בן־עַבְדְּעָל לְתַפְשׁ אֶת־בָּרוּךְ הַסּוֹפֵר וְאֶת־ירמיהו הנביא וַיְהוָה סָתֵר אֹתָם׃

27 וְהָיָה דְבַר יְהוָה׃ התייחסו לירמיהו, לאחר ששרף המלך את הספר ובו הדברים אשר כתב ברוך לפי הכתיב ירמיהו, כדלקמן:
28 לך וקח ספר אחר וכתב בו את כל הדברים הראשונים אשר היו בספר הראשון אשר שרף יהויקים מלך יהודה
29 ואמרת אל יהויקים מלך יהודה כה אמר יהוה אתה שרפת את המגילה הזאת לאמר למה כתבת בה כי בא מלך בבל והחריב את הארץ הזאת וכי הוא ימחה את האדם ועד בהמה 
30 לכן כה אמר יהוה על יהויקים מלך יהודה לא יהיה לו אחד משלו יושב על כסא דוד; וגווייתו תושלך הַחוּצָהלחום ביום, ולקור בלילה.
31 אעניש אותו ואת זרעו ואת עבדיו על עוונם והבאתי עליהם, על יושבי ירושלים ועל אנשי יהודה, את כל הרעה אשר הבהרתי עליהם, ולא שמעו בי.

לב ויקח ירמיהו ספר אחר ויתן אותו לברוך בן נריה הספר ברוך וְכָתַב שָׁם, כְּפִי יְרַמְיָהוּ, אֶת כָּל-דְבָרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ, וְנוֹסְפוּ לוֹ מִלִּים רַבִּים דְּבָרִים כָּל-כֹל-דְּבָרִים.

פרק 37

1 המלך צדקיהו בן יאשיהו מלך תחת יכניה בן יהויקים אשר נבוכדנצר מלך בבל מינהו למלך על ארץ יהודה
2 ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל הדברים אשר דבר יהוה ביד ירמיהו הנביא

ג המלך צדקיהו שלח את יוכל בן שלמיה ואת צפניה בן מעזיה הכהן אל ירמיהו הנביא לאמר התפלל נא בעדנו לפני ה' אלהינו 
4 ירמיהו התהלך הלוך ושוב בין העם, ועדיין לא הכניסו אותו כֵּלֵא.
5 צבא פרעה יצא ממצרים, וכששמעו הכשדים אשר צרו על ירושלים את הבשורה, נסוגו מירושלים.

ו וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה התייחסו לירמיהו הנביא במילים אלה:
ז כה אמר יהוה אלוהי ישראל כה תאמר למלך יהודה אשר שלח אתכם לשאול אותי הנה צבא פרעה אשר יצא לעזרתכם ישוב לארצו למצרים
8 וישובו הכשדים ונלחמו בעיר הזאת, וילכדו אותה ושרפו אותה.
ט כה אמר יהוה אל תטעו את עצמכם לאמר סוּלקו הכשדים מעלינו כי לא סוּלקו׃
10 וגם אם הייתם מביסים את כל צבא הכשדים הנלחמים בכם, ונותרו בתוכם רק פצועים, היו קמים איש באוהלו ושורפים את העיר הזאת באש.

יא בעוד צבא הכשדים נסוג מירושלים בגלל צבא פרעה
12 ירמיהו יצא מירושלים ללכת לארץ בנימין כדי לנסוע משם שֶׁלָה חלק במרכז העם.
13 ויהי בשער בנימין ועצר שר המשמר ירמיה בן שלמיה בן חנניה את ירמיהו הנביא לאמר אתה עובר אל הכשדים 
14 ירמיהו ענה: "זה שקר, אני לא אעבור אל הכשדים!" אך ירמיהו לא שמע בקלו, עצר את ירמיהו והביאו אל השרים.
15 וַיַּעֲרוּ הַשָּׂרִים עַל־יְרַמְיָהוּ, הִכִּיּוּ וַיַּשְׁלִיאוּ אוֹתוֹ בָּאֲשֶׁר׃ כֵּלֵא, בבית יונתן הסופר, כי עשו אותו כֵּלֵא.

טז ויבא ירמיהו אל הבור התחתון שמתחת למעונות וישב שם ימים רבים
יז וישלח לו צדקיהו לצאת משם וישאל אותו בסתר בביתו ויאמר אליו היש דבר מאת יהוה ויען ירמיהו כן ויוסיף וימסר ביד מלך בבל׃ 
18 ויאמר ירמיהו עוד אל המלך צדקיהו: "מה חטאתי לך, בעבדיך ובעם הזה, כי שמתם אותי בבית סוהר?"
19 וְאִיָּה נְבִיאִיכֶם אֲשֶׁר נִבְאוּ לָכֶם לֵאמֹר לֹא יָבֹא עָלֶיכם מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הָאָרֶץ הַזֶּה׃
20 ועתה שמע נא אדני המלך תבוא תחני לפניך אל תשלחני אל בית יהונתן הספר למות שם 
21 המלך צדקיהו ציווה לשמור את ירמיהו בחצר בית המלוכה כֵּלֵא ולתת לו כיכר לחם יום יום מרחוב האופים עד אשר יאכל כל הלחם בעיר ויישב ירמיהו בחצר בית הכנסת כֵּלֵא.

פרק 38

1 וישמעו שפטיה בן מתן וגדליה בן פשר ויוכל בן שלמיה ופשר בן מלכיה את הדברים אשר דבר ירמיהו אל כל העם לאמר
2 "כה אמר יהוה: מי שיישאר בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובמגפה; מי שיעזוב לקבל הוא יחיה בין כשדים; נפשו תהיה לו כפרס, והוא יחיה.
ג כה אמר יהוה: העיר הזאת תיתן ביד צבא מלך בבל והוא יכבוש אותה. 

ד ויאמרו השרים אל המלך יומת האיש הזה כי הוא מרתיע את אנשי המלחמה אשר נשארו בעיר ואת כל העם בדבר הדברים האלה אליהם כי לא מבקש האיש הזה את טובת העם הזה כי אם את רעתם 
ה ויאמר המלך צדקיהו, בידך, כי אין למלך לעשות נגדך דבר. 
ו וייקחו את ירמיהו ויורידו אותו אל-בור מלכיה בן-המלך בחצר המשמר ויורידו את ירמיהו בחבלים אל-הבור ולא-היו שם מים רק בוץ וירמיהו שקע בבוץ

ז וַיְשְׁמַע אַבְדֶמֶלֶךְ הַכּוּפִי, סְרִיס בֵּית הַמֶּלֶךְ, כִּי שָׁמַע אֶת-יְרַמְיָהוּ בַּבָּאָרֶם. הַמֶּלֶךְ יֹשֵׁב בַּשַּׁעַר בִּנְיָמָן.
ח ויצא עבד אלמלך מבית המלך וידבר אל המלך בדברים אלה:
9 "אדוני המלך, האנשים האלה עשו עוול בירמיהו הנביא כזאת; הורידו אותו בבור; הוא ימות שם ברעב, כי אין עוד לחם בעיר".
10 ויצוה המלך את עבדמלך הכושי לאמר קח עמך שלושים איש והעלה את ירמיהו הנביא מן הבור לפני מות׃ 
יא אז עבד אלמלך לקח עמו את אֵלֶה וַיָּבֹא אֶל־בֵּית הַמֶּלֶךְ, מִתַּחַת אוֹצָר הַמֶּלֶךְ, וַיִּקַּח פֶּשֶׁת שְׁלָלִים וְבגדים ישנים, וַיַּבֵּא אֹתָם בַּחֲבָלִים אֶל־יְרַמְיָהוּ, אֶל־הַבֹּרֶת
12 וַיֹּאמֶר אַבְדֶמֶלֶךְ הַכְּשִׁיּוּ אֶל־ירמיהו: "שִׁים אֶת־הַבְּדִים הַבְּלוּיִים וְאֶת־הַסְחִיּוֹת אֵלֶּה תַּחַת־בַּשְׁחִיךָ תַּחַת־הַחֲבָלִים וַיַּעַשֶּׁכֶם׃ יִרְמְיָהוּ׃
13 וַיַּעֲלוּ אוֹתוֹ בַּחַבְלִים וַיַּצְאוּ אוֹתוֹ מִן הַבָּאָר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בְּחָצֵר הַמָּטָר׃

14 וישלח המלך צדקיהו לקרוא לירמיהו הנביא והביא אותו פנימה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־יְרַמְיָהוּ, אֶל־הַפָּתַח הַשְּׁלִישִׁית, לַבֵּית יְהוָה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־יְרַמְיָהוּ דָּבָר אֶחָד לִי לַשְׁאֵלֶךָ, אַל־תִּסְתָּר מִמֶּנִּי דָּבָר. 
15 ויאמר ירמיהו אל צדקיהו אם אגיד לך, הלוא מות תמיתני? ואם אתן עצה לך, לא תשמע לי. 
טז המלך צדקיהו נשבע בסתר לירמיהו לאמור: "חי ה' אשר נתן לנו את הנפש הזאת, אם לא אהרוג אותך ולא אתן אותך ביד האנשים האלה המבקשים את נפשך". 
17 ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל אם תצא לגרום לך אל ראשי מלך בבל, חייך תינצל, והעיר הזאת לא תישרף; אתה וביתך תחיו.
18 וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל־פְּרָתֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְנַתֶּן הָעִיר הַזֹּאת בְּיָד הַכַּשְׁדִּים וְיִשְׁרַפָּהּ וְלֹא תִּמְלַט מֵהֶם׃ 

19 ויאמר המלך צדקיהו אל ירמיהו אני ירא מפני היהודים אשר עברו אל הכשדים כי יסגירו אותי בידם וילעגו לי׃ 
20 ויען ירמיהו: "לא יסגירו אתכם. שמעו בקול ה' במה שאדבר אתכם; ייטב לכם, ואת נפשכם תציל."
21 וְאִם תְּסַרֵּב לָצָא כָּךְ גִּלָּה לִי יְהוָה:
22 הנה הכל נָשִׁים הנותרים מבית מלך יהודה יובאו אל שרי מלך בבל, והם אַתָה יאמרו: חבריך פיתו אותך ושלטו בך; רגליך שקעו בבוץ, והן חמקו.
23 וכל נשיך ובניך יילקחו אל הכשדים, ואתה לא תמלט מהם; כי תילכד בידי מלך בבל, ואתה תשרוף את העיר הזאת. 

24 ויאמר צדקיהו אל ירמיהו אל ידע איש שׁוּם דָבָר מהשיחה הזאת, ולא תמות.
25 אם ילמדו השרים כי דברתי עמך, ויבאו אליך ויאמרו, ספר לנו מה אמרת למלך ומה אמר המלך אליך; אל תסתיר מאיתנו דבר, ולא נהרוג אותך.
26 ענו להם: הגשתי תחנוני לפני המלך, לבלתי ישבני אל בית יהונתן, שם אמות. 

27 כל המנהיגים באו אָכֵן וַיָּבֹאוּ אֶל־ירמיהו וַיַּשְׁאֲלוֹ וַיַּעֲנֶה אֹתָם כְּדֶבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר צִוָּהוֹ וַיַּעֲזוּ אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם כִּי לֹא הִקְשְׁמָעוּ הַשִּׁבְרָה׃

28 וַיָּשָׁב ירמיהו בחצר המשמר עד כיבוש ירושלים, והוא היה שם כאשר נלכדה ירושלים.

פרק 39

1 בשנה התשיעית לצדקיה מלך יהודה, בחודש העשירי, בא נבוכדנצר מלך בבל וכל חילו על ירושלים; ויצרו עליה.

2 בשנה האחת עשרה לצדקיהו, בחודש הרביעי, ביום התשיעי לחודש, פרצה בעיר.
ג וַיָּבֹאוּ כָּל־פְּרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּשְׁבוּ בַּשַּׁעַר־הַתְּכִינָה: נֶרְגָּל־סֶרֶזֶר שָׁמַר־הַגּוֹצָר, נְבוּ־סַרְסָכִים שָׂר־הַסְרִיסִים, נֶרְגָּל־סֶרֶזֶר שָׂר־הַמְּחָמִים וְכָל־שְׁרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל.

4 וירא אותם צדקיהו מלך יהודה וכל הלוחמים, וינסו ויצאו מן העיר בלילה אל דרך גן המלך דרך השער שבין שתי החומות, וילכו בדרך המישור.
ה וחיל כשדים רדף אחריהם והשיג את צדקיהו בערבות יריחו, ותפסו אותו, והעלו אותו אל נבוכדנצר מלך בבל ברבלה בארץ אמת, והוא גזר עליו משפטים.
ו וַיַּרְחַב מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת-בְּנֵי צַדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לִעֵינָיו, וְגַם אֶת-כָּל-אֲדִילֵי יְהוּדָה מֶלֶךְ בָּבֶל
7 וַיַּעֲקָר אֶת־עֵינֵי צַדְקִיָּהוּ וַיַּכְרֹתוֹ בְשְׁתֵּי שְׁלָכוֹת נְנוֹתֶת לְהוֹלֵכוֹ בָּבָל
8 אז שרפו הכשדים את בית המלך ואת בתי העם, והרסו את חומות ירושלים.
9 את שארית העם אשר נשארו בעיר ואת הערקים אשר נכנעו אליו ואת שאר עם הארץ אשר נשארו שם, הגלה נבוזרדן שר-הבטחים לבבל.
10 וַיָּשָׁב נְבוּזַרְדָן רַב הַטָּבָרִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מִן הָעֲנִיִים אֲשֶׁר לֹא הָיָה לְהָרָם וַיַּתֵּן לָהֶם כָּרְמִים וְשָׁדוֹת בַּיּוֹם הַהוּא׃

יא נבוכדנצר מלך בבל צוה את נבוזרדן שר הטבחים על ירמיהו לאמור:
12 "קח אותו, שמור עיניך עליו ואל תרע לו, ועשה לו כפי שיאמר לך" ה- יגיד. 
13 נבוזרדן ראש המשמר, נבוسبן ראש הסריסים, נרגל סرزر ראש המגים, וכל שר מלך בבל.
יד וַיִּשְׁלַח וַיִּקְחוּ אֶת־יְרַמְיָהוּ מֵחַצֵר הַמָּטָר וַיַּסְתַּנּוּ אֶל־גְדַלְיָה בֶּן־אחִיקָם בֶּן־שָׁפָן לְהַבִּיאוּ אֶל־יְד׃ שֶׁלָה בית. והוא נשאר בין האנשים.

15 דבר יהוה היה התייחסו אל ירמיהו, בעודו כלוא בחדר המשמר, במילים אלה:

טז לך דבר אל עבד אל-מלך האתיופי ואמרת לו כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אני מקיים את דברי בעיר הזאת לרעה ולא לטובה הדברים האלה יהיה לנגד עיניך ביום ההוא.
17 וְאָצִיעַךְ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה וְלֹא תִּסְתַּר בְּיָד אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יְרָאִים מִפָּנָם׃
18 הציל אותך ולא תיפול בחרב נפשך תהיה פרסך כי בטחת בי נאם יהוה

פרק 40

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה אחרי שלחו נבוזרדן שר הטבחים מרמה ולקחוהו שבוי כשהוא אסור בשרשראות בתוך כל שבויי ירושלים ויהודה אשר הגלו בבל

2 ויקח שר המשמר את ירמיהו ויאמר אליו ה' אלהיך הכריז את הרעה הזאת על המקום הזה
ג וַיְבִיאֹהוּ וַיַּעַשׁ יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶר כִּי חָטָאתָ לַיהוָה וְלֹא שָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ אִירָה לָךְ הַדָּבָר הַזֶּה׃
4 ועתה הנה אני משחרר אותך היום מהכבלים אשר היה לך בידך. אם טוב בעיניך לבוא עמי בבל, לך ואשמור עיני עליך; ואם רע בעיניך לבוא עמי בבל, לך ממנה. הנה כל הארץ לפניך; כל אשר טוב בעיניך ונוח ללכת, לך. 
5 כאשר התמהמה ירמיהו לצאת, אמר: "שובו, הוא הוסיף, אל גדליה בן אחיקם בן שפן אשר מינה מלך בבל על ערי יהודה ושב עמו בתוך העם או לך אל אשר תחפוץ ויתן לו רב הטבחים אוכל ומתנה וישלח אותו

ו וילך ירמיהו אל גדליה משפ, וישב עמו, בתוך העם הנשאר בארץ.

ז וְכַל שְׂרֵי הַחַלָּה אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵם וְאֲנָשָׁם נודע כי מינה מלך בבל את גדליהו בן אחיקם לפקח הארץ ואת האנשים על ידו׃ נָשִׁים והילדים, וגם הָהֵן עניי הארץ שלא גורשו לבבל,
ח וַיָּבֹאוּ אֶל־גְדַלְיָה אֶל־מַסְפָּה, יְשָׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וְיוֹהֲנָן בְּנֵי־קְרַע וְשָׂרַיָה בֶּן־תַּנְחוּמֶת בְּנֵי־עֲפוֹי מִנְטוּפָה וְיַזְנְיָה בֶּן־הַמַּעַתִּי, הֵם וְאֲנָשָׁיהם.
ט וַיֹּאמֶר גַדּוֹלִיָה בֶּן־אחִיקָם בֶּן־שָׁפָן אֵלֵיהֶם וְאֶנְשֵׁעָם לְשָׁבוּעָה לֹא־תִפְעוּ מִלְּעֲבֹד אֶת־הַכַּשְׁדִּים; שָׁבוּ בָּאָרֶץ, עֲבֹדוּ אֶת־מֶלֶךְ־בָּבֶל, וְיִטְבֶּר לָכֶם
10 ואני הנה אני שכן במצפה, על פי פקודת הכשדים אשר יבואו אליך. ואתה אסף את היין, את הפרי ואת השמן, שימו בכליכם, וישבו בערים אשר אתם יושבים. 

יא כל היהודים אשר היו ב המדינה של מואב, בין בני עמון, ובאדום, ולמדו בכל אֵלֶה מְדִינָה-שָׁם כִּי הִשְׁתִּיר מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאַרִית בִּיהוּדָה, וְנָתַן לָהֶם אֶת גְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן לְפוּקָל׃
12 וישבו כל היהודים מכל המקומות אשר נדחו שמה ויבאו ארץ יהודה אל גדליה משטריה ויאספו יין ופירות להרבה

13 ויוחנן בן קריאה וכל שרי החיל אשר בשדה באו גודליה למספה.
14 ויאמר אליו הידעת כי שלח בעלס מלך בני עמון את ישמעאל בן נתניה להמיתך אך גדליה בן אחיקם לא האמין להם
15 וידבר יוחנן בן קרח אל גדליה בסתר במסגרת לאמר אלכה ואמית את ישמעאל בן נתניה מבלי שידע איש למה יקח את נפשך וכל היהודים אשר נאספו עליך יפוצו ושארית יהודה תאבד 
טז ויאמר גדליהו בן אחיכם אל יוחנן בן קרח אל תעשה זאת כי שקר הוא דבריך על ישמעאל 

פרק 41

א בחודש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע ממשפחת המלוכה, ועמו אצילים קצינים מן המלך ועשרת אנשים, אל גודליה בן אחיקם במספה; ויאכלו יחד במספה.
2 וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נַתְנְיָה וְעַשְׁרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עָמוֹ וַיַּכְתוּ אֶת גְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּרֻגוּ אֹתוֹ אֲשֶׁר מָנַח בָּבֶל פְּסִיחַ אֶת הָאָרֶץ׃
ג וכל היהודים אשר היו עמו עם גדליה במצפה וגם את הכשדים אשר שם הרג ישמעאל את הלוחמים

4 ביום השני לאחר רצח גודליאס, לפני שמישהו ידע,
חמישה אנשים באו משכם, משילה ומשמרון, מספר של בן שמונים, עם זקן מגולח ובגדים קרועים, ו הגוף מכוסים חתכים; הם נשאו מנחות וקטורת להקריבם בבית יהוה.
ו ויצא ישמעאל בן נתנא ממצפה לקראתם בבכי, וכשהגיע אליהם אמר להם בואו אל גדליה בן אחיכם 
7 וכאשר נכנסו לעיר, טבח בהם ישמעאל בן נתניהו. וזרק אותם בתוך הבור, הוא והאנשים אשר היו עמו.

8 והיו בתוכם עשרה אנשים אשר אמרו אל ישמעאל אל תהרוג אותנו כי טמנו לנו בשדות חטים ושעורה ושמן ודבש ויעצר ולא הרג אותם בתוך אחיהם
9 הבור אשר השליך שאליו ישמעאל את גופות האנשים אשר הרג בגלל גדליה, הוא זה אשר בנה המלך אסא לבעש מלך ישראל; הוא אשר מילא ישמעאל בן נתניה גופות.

10 וישבע ישמעאל את שאר העם אשר בקולנוע ואת בנות המלך ואת כל העם אשר נשארו בקולנוע אשר מינה נבוזרדן שר הטבחים את גדליה בן אחיקם לראש עליהם וישמעאל בן נתניה ישבע אותם וילך לעבור אל בני עמון

יא יוחנן בן קרח וכל שרי החיל אשר עמו שמעו את כל הרעה אשר עשה ישמעאל בן נתניה
12 לקחו את הכל שֶׁלָהֶם ויצאו להילחם בישמעאל בן נתניה; והשיגו אותו ליד הבריכה הגדולה של גבעון.
13 וַיַּרְאוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר עִם-יְשָׁמָעֵאל אֶת-יוֹחָנָן בֶּן-קְרַח וְכָל-פְּסִידֵי הַחַלָּה אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיִּשְׂמְחוּ׃
יד וַיָּשׁוּבוּ כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־הִשְׁבִּי יִשְׁמָעֵאל מִמַּסְפָּה וַיָּבֹאוּ אֶל־יוֹחְנָן בֶּן־קָרֵחַ
15 וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נַתְנְיָה בָּרַח עִם שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים מִפְּנֵי יוֹחָנָן וַיֵּלַךְ אֶל־בְּנֵי עַמּוֹן׃
טז וַיְהוֹנָן בֶּן קְרֵעַ וְכָל-פְּסִידֵי הַחַל אֲשֶׁר עָמוֹ לִקְחוּ אֶת-כָּל-הָעָם שָׁאֲרִיר אֲשֶׁר הָבִיא יְשָׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה מִמַּצְפָּה אַחֲרֵי הַמִּתְרַגָּה אֶת-גְדַלְיָה בֶּן-אחִיקָם וְאֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף וְסָרִיסִים וַיַּשִּׁיבוּ אֹתָם מִגְבֵּעוֹן׃
17 הלכו ועצרו בקרוואנסרי שמעם, ליד בית לחםלסגת הַבָּא במצרים,
18 הרחק מן הכשדים אשר יראו מפניהם כי הרג ישמעאל בן נתניה את גדליה בן אחיקם אשר מינה מלך בבל למושל הארץ

פרק 42

א וַיִּגְרוּ כָּל פְּקַדֵי הַחַיָּה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְיַזְנְיָה בֶּן חוּשַׁיָּה וְכָל הָעָם מִקְטֹן עַד גָּדוֹל׃
2 ויאמר אל ירמיהו הנביא תבוא בקשתנו לפניך התחנן בעדנו עם יהוה אלהיך על כל הנותר הזה של יהודה; כי, על ידי רבים שאנחנו היינומצטמצמנו למספר קטן, כפי שעיניך רואות אותנו.
3 יְהוֹא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יְרַאֵנוּ אֶת־הַדֶּרֶךְ נֵלֶכֶת וְאֶת־עֲשֶׂה. 
ד ויען ירמיהו הנביא לאמור: שמעתי הנה אתפלל אל יהוה אלהיכם כדבריכם וכל אשר יענה יהוה אתכם אספר לכם ולא הסתיר מכם דבר 
ה ויאמרו אל ירמיהו: "יהי ה' לעד אמת ונאמן בנו, אם לא נעשה את הכל כדבר אשר ישלח אלינו ה' אלהיך". לְהַעֲבִיר.
ו אם טוב או רע, נשמע בקול יהוה אלהינו, אשר אנו שולחים אותך אליו, למען יבוא לנו טוב, בשמע בקול יהוה אלהינו. 

ז וְעַל קֵץ עֲשֶׁרַת יָמִים וַיָּבֹה דְבַר יְהוָה׃ התייחסו אל ג'רמי.
ח וַיִּקְרָא לַיְהוֹנָן בֶּן קָרֵחַ ולכָל-פְּרֵי הַחַלָּה אֲשֶׁר עִמּוֹ ולכָל-הָעָם מִקְטֹן עַד-גָּדוֹל׃
ט ויאמר אלהם כה אמר יהוה אלהי ישראל אשר שלחתם אותי אליו להביא את תחנוניכם לפניו
10 אם תישבו בארץ הזאת, אקים אתכם ולא אאבד אתכם, אשתע אתכם ולא אעקור אתכם כי נחמתי על הרע שעשיתי לכם.
יא אַל-תִּירָאוּ מִמֶּלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר אַתֶּם יְרָאִים מִמֶּנּוּ אַל-תִּירָאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם-יְהוָה כִּי-אֲנִי עִמָּכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיעַ אֶתְכֶם מֵידוֹ׃
12 אֶתְעֲשֶׂה עָלֶיךָ רַחֲמִים וְהוּא יַחֲמֹס עָלֶיךָ וְהוּשִׁיבְךָ אֶל־אֶרֶץ עָלֶיךָ.
יג אם תאמר לא נשב בארץ הזאת ולא תשמע בקול יהוה אלהיך
יד אם תאמר לא, כי אם נלך אל ארץ מצרים, שם לא נראה מלחמה, שם לא נשמע קול שופר, שם לא נרגיש... רָעָב, ו זה שָׁם זֶה נחיה, -
15 אז שמעו דבר ה' שארית יהודה כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל אם תביטו אל מצרים י לך, ושאתה י בואו לגור שם,
טז החרב אשר אתם פוחדים ממנה תשיג אתכם שם בארץ מצרים והרעב אשר אתם פוחדים ממנו ידבק בכם שם במצרים ושם תמותו
17 כל אשר שמו עיניהם אל מצרים לבוא שמה ולשבת שם ימותו בחרב ברעב ובמגפה ולא יהיה מהם איש אשר יישאר וניצל מן הרעה אשר אביא עליהם
18 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כאשר היה אפי וחמתי על יושבי ירושלים כן יהיה חמתי עליכם כי תבואו מצרים והייתם חפץ שלגינוי, תדהמה, קללות וזעמות, ולעולם לא תראו את המקום הזה שוב.
19 שארית יהודה, אמר יהוה לכם, אל תבואו למצרים; דעו כי מזהירתי אתכם היום.
20 כי רימיתם את עצמכם בשלחתכם אתי אל יהוה אלהינו לאמר התפללו בעדנו עם יהוה אלהינו וכל אשר יאמר יהוה אלהינו הגד לנו ועשינו׃
21 אמרתי לכם זאת היום, ולא שמעתם בקול יהוה אלהיכם, ובכל אשר שלחני. לְהַעֲבִיר.
22 ועתה דעו היטב כי בחרב ברעב ובמגפה תמותו במקום אשר בחרתם לגור בו. 

פרק 43

א וַיַּכְלַת יְרַמְיָהוּ לְדַבֵּר אֶל־כָל־הָעָם אֶת־כָּל־דְבָרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־שָׁלַח־הוּא יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם׃ לְהַעֲבִיר,
2 ויאמרו עזריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל האנשים הגאונים אל ירמיהו: "אתה משקר, לא שלח אותך ה' אלהינו אל" אָנוּ אמור: אל תיכנס למצרים לגור שם.
3 כי ברוך בן נריה הוא המסית אותך עלינו למסור אותנו ביד הכשדים להרוג אותנו ולהגלות אותנו בבל 
ד ולא שמעו יוחנן בן קרח וכל שרי החיל וכל העם בקול יהוה מי הזמין אותם להישאר בארץ יהודה.
ה ויוחנן בן קרח וכל שרי החיל לקחו את כל שארית יהודה. הָהֵן אשר חזרו מכל הגויים אשר נפוצו שם לשבת בארץ יהודה
ו׳ גברים נשים וטף בנות המלך וכל העם אשר השאיר נבוזרדן שר הטבחים את גדליה בן אחיקם בן שפן ואת ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריה
7 וַיָּבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי לֹא־שְׁמַעוּ בְקוֹל יְהוָה וַיָּבֹאוּ עַד־תַּחְנֵס׃

ח וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל־ירמיהו תַּחנֵשׁ לֵאמֹר׃
ט וַקַּח בְּיָדֶךָ אֲבָנִים גְדוֹלִים וְטַמֵּנֶה אוֹתָם לִנְעֵי אֲנֵי יְהוּדָה בְּבֶּט הַלֶּבֶן אֲשֶׁר בְּפֶּתַח בֵּית פַּרְעֹה בְּתַחנֵשׁ׃
10 ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנה אנכי שלח ולקח את נבוכדנצר מלך בבל עבדי ואשים את כסאו על האבנים האלה אשר הטמנתי והוא יפרוש את מטעו עליהן
יא יבוא ויכה את ארץ מצרים מי למות, למוות, מי לשבי, לשבי, מי לחרב, לחרב.
12 ואצית אש את בתי אלוהי מצרים; הוא ישרוף אותם וייקח אותם האלים שבויים; הוא יתעטף בארץ מצרים, כאשר רועה יתעטף בגדו, והוא יצא ממנה בשלום.
13 הוא ינתץ את עמודי בית השמש אשר בארץ מצרים, ואת בתי אלוהי מצרים ישרוף.

פרק 44

א הַדָּבָר אֲשֶׁר בָּא אֶל־ירמיהו, אֶל־כָּל־יְהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בָּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הַיּוֹשְׁבִים בְּמִגְדּוֹל, בְּתַחְנֵשׁ, בְּנוֹף, וְאֶרֶץ פְתּוּרוֹס: א.

2 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים ועל כל ערי יהודה היום הן שוממות ואין יושבים.
3 מפני הרעה אשר עשו להכעיסני, בבואם והקטירו קטורת ומס לאלהים זרים אשר לא הם, לא אתם ולא אבותיכם ידעו.
4 שלחתי אליכם את כל עבדי הנביאים שוב ושוב לשלוח אותם לאמר: "אל תעשו את התועבה הזאת אשר אני שונא".
5 אך לא שמעו, לא הקשיבו, לשוב מרשעתם ולא עוד להקריב קטרת לאלהים זרים.
ו לכן נפל עליהם זעמי ואפי, ובער בערי יהודה וברחובות ירושלים, אשר היו לשממה ולעזיבה, כאשר זה ברור. הַיוֹם.
7 ועתה כה אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל למה אתם זֶה רעה גדולה היא לכם להכחיד אתכם מקרב יהודה. שֶׁלְךָ גברים ו שֶׁלְךָ נָשִׁים, שֶׁלְךָ ילדים ו שֶׁלְךָ תינוקות, בלי להשאיר לכם שאריות,
8 להכעיסני על מעשי ידיכם בהקטרת קטורת לאלהים זרים בארץ מצרים אשר באתם לגור שם למען להישמד ולהיות חפץ של קללה ו דחרפה בקרב כל עמי הארץ?
9 השכחתם את חטאי אבותיכם, את חטאי מלכי יהודה, את חטאי נשות יְהוּדָה, פשעיך ופשע נשיך, אשר עשו בארץ יהודה וברחובות ירושלים?
10 לא נִחְרוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, לֹא נִפְחוּ, לֹא הָלכו בְּתוֹרַתִּי וּבְמִצְוַתִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֵיכֶם וּלְפָנֵי אֲבוֹתֵיכֶם.
11 לכן כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל הנני פנה פני עליכם לרע לכם ולהשמיד את כל יהודה
12 אקח את שארית יהודה אשר הביטו אל ארץ מצרים י באו לחיות. כולם יאכלו בארץ מצרים ויפלו; בחרב וברעב יאכלו; קטן ועד גדול ימותו בחרב וברעב, והם יהיו חפץ שלגינוי, שֶׁל תַדְהֵמָה, שֶׁל קללה ו ד’חֶרפָּה.
13 אפקד את יושבי ארץ מצרים כאשר פקדתי את ירושלים בחרב, ברעב ובמגפה
יד לא-ימלט ולא-ישרדו משארית יהודה אשר באו לשבת כאן בארץ מצרים ולשוב אל ארץ יהודה אשר-תשוקתם לשוב ולשבת שם, כי לא-ישובו, חוץ ממעט נותרים.

15 וְכָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־יְדַעוּ כִּי־נַשְׁהֶם מְקַטְרִים לָאֱלֹהִים נִכְרָיִם וְכָל־הָעֲלָכִים נָשִׁים התאסף שָׁםבקהל רב, וַיַּעֲנוּ כָּל-הָעָם הַנָּשָׁרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּפַּתְרוּס, אֶת-יְרַמְיָהוּ דְּבָרִים אֵלֶּה:
טז "אֲשֶׁר דִּבְרַת אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יְהוָה, לֹא נִשְׁמַע אֵלֶיךָ."
יז אך נקיים כל אשר נאמר לנו, להקטיר קטורת למלכת השמים ולהשיג לה נסכים, כאשר עשינו אנחנו ואבותינו, מלכינו ושרינו בערי יהודה וברחובות ירושלים. בעת ההיא היה לנו לחם רב, שמחנו, ולא ראינו את הצרה.
18 ומאז חדלנו להקריב קטורת למלכת השמים ולהשקית לה נסכים, חסרנו הכל, ונהרגנו בחרב וברעב.
19 וכאשר הקרנו קטורת למלכת השמים ונשפך לה נסכים, האם בלי בעלינו עשינו לה עוגות ונשפך לה נסכים?

20 אז דבר ירמיהו אל כל העם נגד אנשים נגד נָשִׁים ונגד אלו אשר ענו לו כך, ויאמר להם:
21 הלוא הקטורת אשר הקטרתם בערי יהודה וברחובות ירושלים אתם ואבותיכם מלכיכם ושרייכם ועם הארץ זכר יהוה ואשר עלה על לבו
22 יהוה לא יכול ה- לַיְהִיבוּ עוֹד, בְּגִין רָעַת מַעֲשֶׂיךָ וְהַתּוֹעֲבֹתָיךָ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ; וְהָיְתָה אֶרְצְךָ לְשׁוֹמֵם, חָרֵב וְקָלוּר, אֲשֶׁר לֹא יוֹשֵׁב שָׁמֶר. אנחנו יכולים לראות את זה הַיוֹם.
23 כי הקטרת קטרת וחטאת לה' ולא שמעת בקול ה', בחקתו, במשפטיו ובמצוותיו; על כן קרה לך הרעה הזאת, כאשר זה ברור. היום." 

24 ויאמר ירמיהו אל כל העם ואל כל הנשים שמעו את דבר ה' כולכם גברים של יהודה אשר בארץ מצרים.
25 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל: אתם ונשותיכם, אתם ל'’פִּיְכֶם הַגִּידֶּם, בְיָדֶיךָ עֲשׂוּ לֵאמֹר: כֵּן נִקְיַם אֶת נְדָרֵינוּ לַקְטַר קְטַרֶת לַמַּלְכָּת הַשָּׁמַיִם וּלְשׁוּק לָהּ נִסְכִים. לְעַם קָיְמוּ נְדָרֵיכֶם, אַל תִּמְכָּלוּ מִנְדָרֵיכֶם.
26 שמעו כולכם לדבר ה'! אֲנָשִׁים בני יהודה היושבים בארץ מצרים הנה אנכי נשבע בשמי הגדול נאם יהוה לא ייאמר עוד שמי בכל ארץ מצרים פי כל איש יהודה לאמר חי יהוה
27 הנה אנכי צופה עליהם לרעה ולא לטובתם וכל איש יהודה אשר בארץ מצרים יאבדו בחרב וברעב עד כלותם
28 והנמלטים מחרב, מעטים במספר, ישובו מארץ מצרים אל ארץ יהודה. וכל שארית יהודה, הבאים מצרים לשבת שם, ידעו את דברי מי יתקיים, שלי או שלהם.
29 וזה יהיה לכם נאם יהוה לאות כי פקדתי אתכם במקום הזה למען תדעו כי אקיים יהיו דברי לרע לכם
30 כה אמר יהוה הנני נותן את פרעה חופרא מלך מצרים ביד אויביו וביד רוצות להרגו כאשר נתתי את צדקיהו מלך יהודה ביד נבוכדנצר מלך בבל אויבו אשר חפצ להרגו 

פרק 45

1 הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה בכתבו את הדברים האלה על הספר לפי ירמיהו בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה בדברים האלה:
2 "כה אמר עליך ה' מלך ישראל, ברוך:
ג תֹּאמַרְתָּ הוֹי לִי כִּי יוֹסִיף יְהוָה עַל־צְעִי צְעוּבָה אַנְחַתִּי עָיפתִי וְלֹא־מָנוֹחַ אֲנַחֵת׃
4 כה תאמר אליו כה אמר יהוה הנה את אשר בניתי אהרוס את אשר נטעתי אעקור ואשרש זה את כל הארץ הזאת.
5 ואתה, תבקש דברים גדולים לעצמך! אל תעשה ה- אַל תבקש כי הנה אנכי מביא רעה על כל בשר נאם יהוה ונתתי לך את נפשך לכד בכל המקומות אשר תלך אשר׃ 

פרק 46

1 דבר ה' אשר היה אל ירמיהו הנביא על הגויים.

2 על מצרים. — נגד צבא פרעה נכו מלך מצרים, אשר היה על יד נהר פרת בכרכמיש, אשר נבוכדנצר מלך בבל הביס אותו בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה.

3 הכינו מגן וזקן, וצאו לקרב!
4 רתמו את הסוסים, עלו רוכבים, אל שורותיכם. אתם שלובשים הקסדה! חדדו את החניתות, חבושו שריון!

5 מה אני רואה? הם מבועתים, הם הופכים עורף! לוחמיהם נבלו, הם לא הביטו לאחור! אימה מסביב! - נאום יהוה.

6. ש-אָדָם אל-ימלטו זריזים, אל-ימלטו גיבורים! בצפון, על גדות נהר פרת, מעדו, נפלו!

7 מי זה העולה כנֵיל, מימיו שוצפים כנהרות?
8 מצרים היא העולה כנהר, מימיה שוצפים כנהרות. אמרה: אעלה וכסה הארץ, אאבד ערים ויושביהן.

9 עלו סוסים! מרכבות, דהרו! קדימה, גיבורים! אתיופים ולובים נושאי מגנים, לודים נושאי מגנים ו הם שולפים את הקשתות שלהם!

10 כי היום הזה לאדוני יהוה צבאות יום נקמה לנקום באויביו חרב תאכל ותשבעה תשתה דמם שבעה כי זבח הוא לאדוני יהוה צבאות בארץ צפון על נהר פרת

יא עלי גלעד וקני משחה בתולה בת מצרים לשווא את מרבה מרפאות אין לך מרפא
12 שמעו גויים את-בושתך, וצעקתך מילאה ארץ. כי-גיבור נגד גיבור, שניהם יפלו.

13 הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה אֶל-ירמיהו הנביא על-בֹאת נבוכדנצר מלך בבל להכות את-ארץ מצרים.

14 הִשְׁרוּ בְּמִצְרַיִם, הַשְׁמִיעוּ בְּמִגְדוֹל, הַשְׁמִיעוּ בְּנוּף וּבְתַפְנֵס, אֲמַרוּ: לְשְׂדוֹתֵיכֶם, הִתְהִינוּ, כָּל חֶרֶב טוֹלֶת מִסִּיכֶם.

15 מה! נפל גיבורך! לא עמד, כי הפילנו יהוה ארצה.
טז ירבה מועדים, איש על רעהו יפלו, ויאמרו נקום, נשוב אל עמנו ולארץ מולדתנו, מחרב הרצח.
17 שם צעקו: "פרעה מלך מצרים אבד; הוא נתן לזמן לעבור". חִיוּבִי.

יח חי אני! - אמר מלך אשר שמו יהוה צבאות כַּתְבוֹר בַּהָרִים כַּכַּרְמֶל עַל הַיָּם בָּא׃

19 הכיני חפציך, שבויה יושבת, בת מצרים, כי נוף תהיה למדבר, היא תישרף ובלתי יושב.

20 מצרים עגלה יפה מאוד; זבוב בא, בא מצפון.
21 שכירי חרביה בתוכה כעגלים משמינים גם הם היפנו עורף, כולם יחד נוסים, לא יתנגדו כי בא עליהם יום אסון, עת עונשם.

22 קולה כקול נחש מתפתל כי באו בחיל, באו אליה בגרזנים כחוטבי עצים.

23 כרתו את יערו נאם יהוה כשהיה בלתי חדיר כי רבים מארבה ולא ניתן לספורם׃
24 בַּת מִצְרַיִם בַּשְׁמָה; נִתְנַתָּנָה בְּיַד עַם מֵנֶפֶן.

25 אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנה אנכי פקד את אמן נו ואת פרעה ואת מצרים ואת אלהיה ואת מלכיה ואת פרעה ואת הבוטחים בו
26 ונתתי אותם ביד מבקשי נפשם ביד נבוכדנצר מלך בבל וביד עבדיו ואחרי כן תשב כימי קדם נאם יהוה

27 לכן אל תירא עבדי יעקב אל תירא ישראל כי הנה אנכי מוציא אותך מארץ רחוקה ואת צאצאיך מארץ גלותם וישוב יעקב ושלווה ובטחה ואין איש מפחיד אותו׃.

28 "אל תירא עבדי יעקב", נאם ה', "כי אני עמך. השמדתי את כל הגויים אשר גרשתיך שמה. ולא השמדתי אותך. אעניש אותך כמשפט ולא אתנקה אותך".

פרק 47

א דבר ה' אשר היה אל ירמיהו הנביא על הפלשתים לפני מכה פרעה את עזה

2 כה אמר יהוה הנה מים עלים מצפון והיו כנחל שוצף ושטפו את הארץ ואת כל אשר בה את העיר ואת יושביה ויצעק העם וכל יושבי הארץ יתאבלו
3 לקול פרסות סוסיו, לקול רחש מרכבתו, לקול גלגליו, לא יפנו עוד אבות אל בניהם, כה חסרות כוח ידיהם!

4 זאת מפני היום אשר בא, אשר יושמדו כל הפלשתים, כל בעלי בריתה האחרונים של צור וצידון יושמדו; כי יהוה ישמיד את הפלשתים, את שארית האי כפתור.
5 עזה קרחה, אשקלון חרבה, ועמק הסובב אותם; עד מתי תחתוך את עצמך?
6 הוי חרב יהוה, עד מתי לא תנוח? שוב אל נדנך, חדל ודום.
7 איך תוכל לנוח כשיהוה צוך? אל אשקלון ושפת הים. זה שָׁם זֶההוא מנהל את זה.

פרק 48

1 מואב.

כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אוי לנבו כי חרבה כסה קריתים בושה נכבשה מבצר כסה בושה נהרסה
2 איננו עוד כבוד מואב! בחשבון יחשבו עליו רעה: נלכה ונשמיתו מן הגויים! גם אתה מדמן תשתתק, חרב תצעד אחריך.
3. צרחות לַעֲזוֹב של חורנים; חורבן וחורבן גדול!

4 מואב נשברה, ילדיה הקטנים צועקים.
5 כן, במעלה לועית בכי, עולים בו בוכים; כן, במורד חרונים, שומעים צעקת מצוקה.

ו בְּרוּסוּ, הִשְׁמוּעוּ נַפְשִׁיכם, הֲיוּ כְּאֲבֹשׁ בַּאֲרֹב!
7 כי, מאחר אתה שם בטחונך במעשיך ובאוצרותיך יוביל גם הוא לנפילתך; וחמוס ייגלה. עִם כֹהֲנָיו וְשָׂרָיו, כֻּלָּם יַחְדָּו.

8 יבוא משחית על כל הערים, ולא תימלט עיר אחת; העמקים יהרסו והרמה תיחרב, כאשר אמר יהוה.
9 תנו כנפיים למואב כי עוף הוא; עריו חרבו, ללא יושבים.
10 ארור מי שעושה מלאכת ה' בחצי לב! ארור מי שאינו לשפוך דם בחרבו!

יא שלום מואב מנעוריו, על משקעי נח, לא רוקן מכלי לכלי ולא הלך בגלות. לכן נותר טעמו, ולא דהה ריחו.

12 לכן הנה ימים באים נאם ה' ושלחתי לו יוצרים ויצקו אותו; רוקנו את כליו וכדיו ישברו.
13 וַיִּבָּשׁ מוֹאָב מֵחַמּוֹש כַּאֲשֶׁר בָּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵבֵּית אֵל׃ במי היה הביטחון העצמי שלו.

14 איך תוכלו לומר "גיבורי מלחמה אנחנו, גיבורי מלחמה?" 
15 מואב חרבה, עריה קמות בעשן, עֲלִית בְּחַרְיו יָרְדוּ לְטַבָּחָה; -- נִדְבַּר מֶלֶךְ, שְׁמוֹ יְהוָה צבאות.

16 קרבה חורבן מואב, אסון יבוא בחיפזון רב.
17 נחמוהו כל שכניו וכל יודעי שמו ואמרו איך נשבר מטה כה אדיר ושבט כה מפואר 

18 רד מכבודך ושב על היבשה יושבת בת דיבון כי עלה עליך משחית מואב הרס חומותיך.

19 עמדי על יד הדרך והבטי יושבת ערוער שאלי את הנמלט ואת הנמלטת אמרי מה היה
20 "בושה מואב כי נפלה. היללו וזעקו! הודיעו על ארנון כי חרבה מואב!" 

21 משפט בא על ארץ המישור על חלון על יַעַשָּׁא על מִפַּעַת׃
כב על דיבון, על נבו, על בית דבלתים
כ"ג על קרייתים, על בית-גמול, על בית-מעון,
24 על קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחוקות והקרובות.
25 קרן מואב כרתה וזרועו נשברה – נאום יהוה.

26 שיכרוהו כי על יהוה קם יתבוסס מואב בקיא שלו ויהי חפץ של גם הוא נלעג!
27 האם ישראל לא הייתה לך חפץ של ללעג? האם הוא נתפס עם גנבים, כך שבכל פעם שאתה מדבר עליו, אתה מהנהן בראשך?

28 עזבו את הערים, שכנו בסלעים, יושבי מואב, והיו כיונה, אשר תקינה על גבי צוק פעור.

29 שמענו את גאוות מואב, גאוות נפשו, גאוותו, גאוותו וגאוות לבו.

30 אני גַם ידעתי, נבואת יהוה, התפארותו, ודברי הריק שלו, ומעשי הבל שלו.

31 לכן אני קונן על מואב, על כל מואב אזעק, אנחה על אנשי קיר חרס.
32 יותר מאשר על יעזר בוכה עליך גפן שבמה ענפיך הגיעו מעבר לים נגעו בים יעזר משחית נפל על קצירך ועל בצירך
33 שִׂמְחָה וְנָעֲזָה שִׂמְחָה מִמַּטְסְתִּים וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב יַבְשִׁיתִי יַיִן מִן הַבָּכָבִים לֹא יִרְמֹס עוֹד׃ רעש של הידד; הידד כבר לא הידד.

34 מפני צעקה מחשבון עד אלאלה עד יסא ישאו צעקתם מסגור עד חרונים עַד אגלת סליסיה; כי גם מי נמרים יתייבשו.
35 אשים קץ למואב נאם יהוה לעולה במתו וקטיר קטרת לאלוהיו

36 לכן אבל לבי כחליל על מואב, כן, אבל לבי כחליל על אנשי קיר חרס. לכן אבד הבשר אשר עשו.

37 כי כל ראש מגולח וכל זקן גזוז; על כל יד יֵשׁ חתכים; ועל הכליות, שקיקים.

38 על כל גגות מואב ובכיכרותיה אין אלא קינה כי שברתי את מואב ככלי שאינו עוד נאמר ליהוה

39 כמה שבור הוא! היללה! כמה בושה הסבה מואב עורף! מואב הפכה ל חפץ של לעג, ואימה על כל שכניו.

40 כי כה אמר יהוה הנה כנשר יעלה על כנפיו ועל מואב יפרוש כנפיו׃
41 קריות נלכדה, המבצרים נגלו, ולב גיבורי מואב היה ביום הזה כלב יולדת.
42 מואב מושמדת של הדרגה מן העמים, כי קם על יהוה.

43 פחד, בור ומוקש עליך, יושב מואב! - נאם יהוה.
44 מי שבורח מ האובייקט שלפחד יפול בבור, והעולה מן הבור ילכד ברשת: כי אני מביא עליו, על מואב, את שנת פקודו, נאם יהוה.

45 בצל חשבון עמדו, הנמלטים תשושים, ואש יצאה מחשבון, ולהבה מתוך סחון, אכלה צדי מואב, גולגולת בני שאון.

46 אוי לך מואב! אבד עם חמוס כי בניך גלו ובנותיך שבי.

47 וְאָשִׁיבְתִּי אֶת-גְּבוּי מוֹאָב בַּקְץ הַיָּמִים נְאֻם יְהוָה׃

עד כאן, משפט מואב.

פרק 49

1 נגד בני עמון.

כה אמר יהוה האין בן לישראל ואין יורש ומדוע ירש מלכום את גד ועמו ישב בעריה
2 לכן הנה ימים באים נאם ה' ואשמע תרועה ברבה בני עמון והייתה לגומה ובנותיה יינתנו באש וישראל יירש מאת ירשו נאם ה'
ג היללו חשבון כי נבזזה העי; צעקו בנות רבה, לבשו שקים והיללו, שוטטו על החומות כי מלכום הולך בגלות ועמו כהניו וראשיו.
4 למה להתפאר ב שלך עמקים? — עמקך עשיר! — נערה מרדנית, את הבוטחת באוצרותיך, פִּתגָם מי יעז לבוא נגדי? 
ה הנה אנכי מביא עליכם פחד, נאם יהוה צבאות, מסביב; אתם תגורשו, איש ישר קדימה, ואיש לא יקבץ את הפליטה.
6 ואחרי כן אחזיר את שבות בני עמון, נאם יהוה.

7 נגד אדום.

כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתמן הפסיקו חכמים לעצות התפוגגה חכמתם
8 בְּרוּסוּ, שׁוּבוּ, הִתְגַּדְּפוּ יוֹשְׁבֵי דְדָן, כִּי אָבֵר אֶת-עֵשׁוּ בְּעֵת פְקֹדִי.
9 אם יבואו אליך בוצרים, לא ישאירו דבר ללקט; אם גנבים בלילה, יבזזו כאוות נפשם.
10 כי אני הוא אשר גיליתי את עשו וגיליתי את מחבואיו ולא יוכל עוד להסתתר; זרעו נשמדו, אחיו ושכניו, והוא איננו עוד.
11 עזוב את יתומיך, אחיה אותם, ואלמנותיך יבטחו בי!
12 כי כה אמר ה': "מי שלא היה צריך לשתות את הכוס הזאת ישתה אותה, אבל אתם תהיו פטורים? לא, לא תהיו פטורים, תשתו אותה!"
13 כי נשבעתי בעצמי נאם יהוה בצרא תהיה ל נוֹשֵׂא של תדהמה ו ד’חרפה, א מָקוֹם שׁמוּשָה וְקוּלָה, וְכָל-עָרֵיהָ יהיו חורבות לנצח.

14 שמעתי מאת יהוה, ומלאך נשלח בגויים: "התאספו וצעדו נגדו, קומו למלחמה". 
15 כי הנה, קטנה נתתיך בגויים, בוז בבני אדם.
טז הפחד אשר עוררת הולכתך תעה וגאוות לבך יושבת בנקודות סלעים יושבת ראש הגבעה וְגַם כְּנֶשֶׁר תִקִּים קִינְךָ משם אוֹרְדִּיךָ נְאֻם יְהוָה׃

יז אדום יהיה א נושא שלתדהמה; כל העוברים ושבים יתפלאו, וישרקו למראה כל פצעיו.
18 זה יהיה כְּאֹף סְדוֹם וְעַמּוֹרָה וְהָעָרִים שְׁמוֹנָהּ נְאֻם יְהוָה לֹא יָשַׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יְגוֹר שָׁם בֶּן אָדָם

19 כאריה הנה עולה מסבך הירדן אל מרעה נצחי פתאום אברחנו אֱדוֹםוָאֲשִׁיבְתִּי שָׁם אֶת-אֲשֶׁר בַּחֲרִיתִי, כִּי-מִי כְּמִי, מִי יַעֲרִיסְנִי, וּמִי רֹעֶה יְעָמֹד לִפְעִי.
20 שמעו נא אל-העצה אשר-עשה יהוה על-אדום, ואל-הדעות אשר-חשב על-יושבי תימן: כן-יישבו. כְּמוֹ כבשים חלשות; כן, מרעהם יהיה בתדהמה.
21 לקול נפילתם רעדה הארץ, קול קולם נשמע עד ים סוף.
22 הנה כנשר עולה ונוסע, על בצררה פרש כנפיו; ולב גיבורי אדום היה ביום ההוא כלב יולדת.

23 נגד דמשק.

חמת וארפד מבולבלים כי קיבלו בשורה רעה; הם נמסים מפחד; זה ים סוער שלא ניתן לשקוע.
24 דמשק חסרת כוח, היא פונה לברוח, ואימה אחז בה, מצוקה ומכאובים אחזו בה, כמו יולדת.
25 מה נטושה לחלוטין עיר התפארת, עיר התענוגות והשמחה!
26 וגם בחוריה יפלו בכיכרותיה וכל לוחמיה יאבדו ביום ההוא נאם יהוה צבאות.
27 אעלה אש בחומות דמשק, והיא תאכל את ארמונות בן הדד.

28 על-קדר ועל-ממלכות חשור, אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל.

כה אמר יהוה קומו צעדו על ארז השמידו את בני מזרח
29 ייקחו אהליהם וצאניהם! יסירו יריעותיהם, כל-חפציהם וגמליהם! ויצעקו: אימה מכל עבר!
30 בְּרוּסוּ בְּכָל־כֹחַ, הִתְקַדְּפוּ יוֹשְׁבֵי חַשּׁוּר, נְאֲרַב יְהוָה, כִּי־נְבוּכַדְנַצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל גָּה עָלֶיכם מַעֲצָת, הוּא גָּה עָלֶיכם מַעֲצָת׃

31 קומו צאו על עם שָׁלוֹן, בטח במשכנו, נאם יהוה, אשר אין להם שערים ובריחים, אשר יושבים בנפרד.
32 גמליהם יהיו שֶׁלְךָ שלל, ורב עדריהם שֶׁלְךָ שלל. ואפזר אותם לכל הרוחות, את האנשים האלה בעלי הרקות המגולחות, ומכל עבר אביא אותם לחרבתם, - נְחַר יְהוָה
33 וְהָיְתָה חַשׁוּר לְמַעֲבֹד תֵנִים שְׁמָמָה עוֹלָם לֹא יָשַׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָשָׁב שָׁם בֶּן־אָדָם.

34 דבר ה' אשר היה אל ירמיהו הנביא לעלם בראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה לאמר

35 כה אמר יהוה צבאות הנה אנכי שבר את קשת עילם מקור כוחו
36 והבאתי על עילם ארבע רוחות מארבע כנפות השמים ואפזר אותם לכל הרוחות האלה ולא יהיה גוי שלא יבואו נמלטים מעילם
לז אגרום לעילם לפחד מפני אויביה ולפני מבקשי נפשה. אביא עליהם אסון אש חרון אפי, נאם ה'. אשלח אחריהם חרב עד השמדתם.
38 אשים את כסאי בעילם, ואאבד את מלכה ואת שריה, נאם יהוה.
39 ובאחרית הימים אחזיר את שביית עילם, נאם ה'.

פרק 50

1 הדבר אשר דיבר יהוה על בבל על ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא

2 הודיעו בגויים, הודיעו, הרימו דגל, הודיעו, אל תסתירו, אמרו: נפלה בבל! בֶּל בוש, מרדך נפלה, אליליה בוששו, אלוהי כזבה נפלו.
3 כי מצפון עם יעלה עליה, יהפכו את ארצה לשממה, לא יישאר יושב, אדם ובהמה נסו, הלכו.

4 בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' ישובו בני ישראל הם ובני יהודה עמהם הלכו בכו ובקשו את ה' אלהיהם
ה ציון ישאלו, ופניהם אליה ישבו. "בואו, נקשר לה' בברית עולם אשר לא תשכח לעולם". 
6 עמי היה עדר צאן תועים; רעיהם הוליכו אותם תועים על הרים בוגדניים; מהר אל גבעה הלכו, שכחו את צאןם.
7 כל אשר מצאו טרפו אותם, ואויביהם אמרו: "נקי אנחנו!" כי חטאו ליהוה משכן צדק. נגד יהוה תקוות אבותיהם.

8 בְּרוּחוּ מִקּוֹר בָּבֶל וְצוּ מֵאֶרֶץ כַּשְׁדִּים הֲווּ כְּעִזִּים, בְּרֹאשׁ הַצָּדָר.
ט כי הנה אנכי מקים ואביא על בבל קהל עמים גדולים מארץ צפון ויתאחדו עליה ו מאותו הכיוון היא תילקח; חיציהם הָהֵן של לוחם מיומן, שלא חוזר בידיים ריקות.
10 וְכַלְדָא תִּבְזֹד, וְכָל-בֹזְצָתָהּ יָשְׁבַעוּ, נְאֲרַת יְהוָה.

11 כן, שמחו; כן, התמסרו לשמחה, בוזזי נחלתי; כן, קפצו כעגלה באחו, ניגגו כסוסים!
12 אמך מכוסה בושה, ילדה אותך מסמיקה מבושה. הנה אחרונה היא לגויים, מדבר, ערבה, ארץ צחיחה.
13 מפני אף יהוה לא תישב עוד, שוממה תהיה; כל העובר בבל יתמה וירקר למראה פצעיה.

14 עמדו על בבל מסביב כל הקשתים ירו עליה, אל תחסו על החצים, כי ליהוה חטאה.
15 קוּ עָלֶיהָ קְרַעָה מִסְבִיב, יָדֶיהָ פְּרִישָה, מְגַדְלֵיהָ נִתְפְּצוּ, חוֹמָתֶיהָ יִהְפוּ, כִּי זֹאת נִקְמוּ נִקְמוּ בָּהָ, עֲשֶׂה לָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה׃
טז השמידו מבבל את הזורע ואת נושא המגל בעת הקציר מפני חרב ההרסנית ישובו איש אל עמו, איש אל ארצו יברח׃
17 ישראל כצאן אובד, ניצוד על ידי אריות; הראשון טרף אותה, מלך אשור; אחר שבר את עצמותיו, נבוכדנצר מלך בבל.
18 לכן כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל: "אני הולך לבקר את מלך בבל ואת ארצו כאשר לבקר את מלך אשור".
19 והשבתי את ישראל אל מקומו ורעה בכרמל ובבשן ובהר אפרים ובגלעד אירה כדי לספק את רעבונו של אדם.
20 בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש עוון ישראל ולא יהיה חטאת יהודה ולא תימצא כי אסלח לשארית אשר השארתי

21 עלו על ארץ המרד ועל יושבי עונש השמידו והשמידוכַּמָה אחרי האחרים, נְחַב יְהוָה, וְעָשִׂיתָ לָהֶם כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.
22 קולות קרב בארץ וטבח גדול!
23 כיצד נשבר ונשבר פטיש כל הארץ? כיצד הפכה בבל ל... חפץ של’אימה, בקרב גויים?
24 שמתי מלכודות ותתפסת בבל מבלי לדעת; נמצאת ותפסת כי יצאת למלחמה על יהוה.
25 פתח יהוה את-חרשיו ויצא את-כלי אפו כי לאדוני יהוה צבאות דבר לעשות בארץ כשדים
26 באו עליה מכל עבר, פתחו את אגרותיה, ערמו כֹּל כְּעֲמוֹרוֹת וְהִשְׁמַד; לֹא יָשָׁאַר דָּאוֹת!
27 הרגו את כל הפרים, ירדו לטבח, אוי להם, כי הגיע יומם, עת יפקודם.
28 צעקת פליטים ופלטים מארץ בבל! הם משמיעים בציון נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו.

29 הזמינו קשתים על בבל, כל-נועצי קשת, חנו סביבה, אל-תתנו למלט! גמלו לה כמעשיה, עשו לה כל אשר עשתה; כי על-יהוה קמה על-קדוש ישראל.
30 לכן יפלו בחוריה בכיכרותיה וכל-חייה יאבדו ביום ההוא – נאום יהוה
31 הנה אנכי עליך חצוף נאם יהוה צבאות כי בא יומך עת פקודה
32 היא תיכשל, החצופה, היא תיפול, ואין איש יקימה; אני אצית אש בעריה, והיא תאכל את כל סביבותיה.
33 כה אמר יהוה צבאות בני ישראל עשוקים ועמם בני יהודה כל אשר שבו אותם אוחזים בהם ולא ישלחם׃
34 וְעָזוֹר נֹקָמָם יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, עָזוֹר יַצְנַח אֶת-דִּינָם, לַשְׁקִיט אֶת-אָרֶץ, וְלַחְרַעַד יוֹשְׁבֵי בָּבֶל.

לה חרב על הכשדים, נאום יהוה, ועל יושבי בבל, ועל ראשיה, ועל חכמיה!
36 חרב על המתחזים, ויאבדו את שפיותם! חרב על גיבורי גבורתיו, וירעדו!
לז חרב על סוסיה ועל מרכבותיה ועל כל ההמון אשר בתוכה והיו כנשים חרב על אוצרותיה והיו בזוזים
38 בצורת על מימיה ויבשו כי ארץ אלילים היא ולפני המפחידים האלה ישתוללו.
39 וגם חיות המדבר ישבו שם עם התנים, יענים ישבו שם; היא לא תוסיף להתיישב; היא לא תוסיף להתיישב לעולם ועד.
40 כאשר השמיד אלהים את סדום ואת עמורה ואת הערים הסובבות אותה, נאם יהוה, לא ישב שם איש ולא יגור שם בן אדם.

41 הנה עם בא מצפון גוי גדול ומלכים רבים קמים מקצה הארץ.
42 קשת וחנית בידיהם; אכזריים הם ולא חמלה. קולם שאג כים; על סוסים הם, מסודרים כאיש אחד ל המלחמה, נגדך, בת בבל.
43 וַיְשְׁמַע מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת הַשְּׁמָעָה וְיָדָיו נִרְפוּ וְצָקָה אֶחָד כְּמַכְבֵּל יוֹלָדָה
44 כְּאַרְיָה הִנֵּה עוֹלָה מִסְבֵּךְ יָרַדְן אֶל-מַרְעֵה עוֹלָה וְפַתָּם אֶגְרַשֵּׁם מִמֶּנּוּ וְאֶקִּים שָׁם אֶת-בַּחַרְתִּי כִּי-מִי כְּמִי מִי יְעַרְצִי וְמִי רֹעֶה יְעָמֹד לִפְעִי׃
45 שמעו נא אל-עצת יהוה אשר עשה על-בבל ואל-הדעות אשר גזר על-ארץ כשדים כן-ימשכו כְּמוֹ כבשים חלשות; כן, המרעה יראה!
46 בקול נפילת בבל רועדת הארץ, צעקה נשמעת בגויים!

פרק 51

1 כה אמר יהוה הנה אנכי מקים על בבל ועל יושבי כשדי רוח משחית
2 ושלחתי נזרות בבל ונזרו אותה ורוקנו את ארצה כי מכל עבר יבאו עליה ביום אסון.
3 יִשְׁטַר קַשְׁתּוֹ קַשְׁתּוֹ עַל־קַשְׁתּוֹ וְעַל־הַצַּד בְּצַרְיוֹ! אַל־תַּחֲסוּ עַל־בְּחַרְיו, כָּל־צִיָּהוֹ הַשְׁמִיד׃
4 יפלו פצועים מות בארץ כשדים, והנקבים ברחובות בבל!
ה כי לא אלמנות ישראל ויהודה לאלהיהם ליהוה צבאות וארץ כשדים מלאה עוונות נגד קדוש ישראל.
ו בְּרוּחוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וְאִישׁ מִנַּפְשֶׁךָ אַל-תָּאֲבוּדוּ בְּפַשְׁעָהּ כִּי עֵת נְקָמָה לַיהוָה וְהוּא יִשְׁלֹמֶיהָ כָּל-הַמָּה שֶׁלָּהּ׃

7 בבל ככוס זהב ביד יהוה, היא השכרת את כל הארץ, גויים שתו מיין שלה, על כן השתגעו גויים.
8 פתאום נפלה בבל ותתנפץ היללו עליה קחו משחה לפצעה אולי תרפא
9 "חפצנו לרפא את בבל, אך היא לא נרפאה; עזבו אותה! לכו איש לארצו! כי משפטה מגיע עד השמים ועולה עד העננים." 
10 הראה יהוה צדק משפטנו בואו נספר בציון מעשה יהוה אלהינו.
11 חדדו חיציכם, הרימו מגיניכם! ה' העיר מלכי מדי כי חפצו להשמיד בבל. זאת נקמת ה', נקמת היכלו.
12 הרימו דגל על חומות בבל, חזקו את המצור, הציבו זקפים, מארבים, כי ידע יהוה, הוא עשה את אשר דבר על יושבי בבל.
13 יושבת על מים רבים, עשירה באוצרות, הגיע קץך, קץ בזזתך.
14 נשבע יהוה צבאות בעצמו אמלאך אנשים כארבה וירננו עליך.

15 בכוחו עשה ארץ, בחכמתו כנן תבל, ובתבונתו נטה שמים.
16 בקולו יקוו מים בשמים, הוא יעלה עננים מקצה ארץ, הוא עושה ברק שממנו פורץ מבול, ומוציא רוח מאוצרותיו.
17 כל אדם נבוך וסכל כל אומן בושה מפסילו כי אליליו שקר אין בהם נשמתו׃
18 הבל הם, מעשה מרמה; ביום עונש יאבדו.
19 לא כֵּן חֶלְקָם יַעֲקֹב יָרֵץ תּוֹלָם חֶלְקָתוֹ נִחֲלָתוֹ הַנִּקְרָא יְהוָה צְבָאוֹת׃

20 אתה היה לי פטיש, כלי מלחמה; בך אמחץ עמים, בך אאבד ממלכות.
21 בְּדֶרְכֶךָ אֶמְצַק סוּס וְרֹכְבוֹ, בְּדֶרְכֶךָ אֶמְצַק מֶרְכָּבָה וְרֹכְבוֹ;
22 בְּדֶרְכֶךָ אֶמְצַח אִישׁ וְאִשָּׁה, בְּדֶרְכֶךָ אֶמְצַח זָקֵן וְעָלָד, בְּדֶרְכֶךָ אֶמְצַח בַּעֲלָתָה;
23 בְּדֶרְכֶךָ אֶמְצַע רֹעֶה וְצֹאֵרוֹ, בְּדֶרְכֶךָ אֶמְצַע חֹרֵשׁ וְצַדָּרוֹ, בְּדֶרְכֶךָ אֶמְצַע פְּשָׁטִים וְשָׂרִים.
24 וְאָשַׁלֹם אֶת בָּבֶל וּלְכָל יוֹשְׁבֵי כַּלְדֵאָה כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂו בְּצִיון לִנְעֵיכֶם נְאֻם־יְהוָה׃

25 הנה אנכי עליך הר החרב נאמר ליהוה המשחית את כל הארץ נטה ידי עליך ואגלגל אותך מראש הסלעים ואשים אותך להר שרוף
26 לא יקחו ממך אבני פנה ואבנים ליסודות כי תהיה חורבה לנצח – נאם יהוה

27 הרימו דגל על הארץ, תקעו שופר בגויים, קדשו עליה גויים, קראו עליה ממלכות אררט, מני ואשנֶץ, שמנו עליה שר צבא, שלחו סוסים כארבה זיפי.
28 קדשו לה את הגויים, את מלכי מדי, את שריה ואת מנהיגיה, ואת כל הארץ אשר הם שולטים בה.
29 תִרעַד וְתִחְשׁוּ הָאָרֶץ כִּי נִכָּלָה עַצְמַת יְהוָה עַל בָּבֶל לְהַפְתִּיעַ אֶת־אֶרֶץ בָּבֶל לְמַחֲמָתָה וְלֹא יוֹשֵׁב׃.
30 גיבורי בבל חדלו להילחם, הם נשארו במבצרים, כוחם אזל, הם היו כנשים. משכניהם הוצתו באש, בריחיהם שברו. של דלתותיו.
31 שליחים רצים לקראת השליחים, שליחים לקראת השליחים, להודיע למלך בבל כי נכבשה עירו מכל עבר.
32 המעברים נכבשו, הביצות נשרפו, ואנשי המלחמה נחרדו!
33 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת בבל כגורן בעת דריכה עוד מעט ועת קציר תבוא לה
34 טרפני, כלני, נבוכדנצר מלך בבל; ככלי ריק נתני שם; כתנין בלעני; בטנו מילא מאכלי הטוב; גרשני.
35 יאמרו אנשי ציון "יהי בשרי קרוע על בבל"; "ודמי על יושבי כשדיא" תאמר ירושלים.
36 לכן כה אמר יהוה נאבקתי בדבריך ונקמתי בך אעשה; אייבש את ימיה ואיבש את מעיינותיה.
37 ובבל תהיה לגל אבנים, למאורת תנים. נושא של טרור ו שֶׁל לעג, ללא תושבים.

38 כולם יחדיו שואגים כאריות, כגורי לביאות נוהמים.
39 בקדחתם אשוך להם משקה ואשכר אותם לשמחה; והם יירדו לנצח ולא יקומו עוד, נאום יהוה.
40 אורידם כצאן לטבח, כאילים וכעיזים.

41 כיצד נכבש ססאק, כיצד זכה כבוד כל הארץ? כיצד הפך חפץ של אימה, בבל, בין הגויים?
42 וַיַּגָּה יָם עַל־בָּבֶל וַיַּכְסָהּ מִקְשׁוֹן גָלָיו׃
43 עריה הפכו חפץ של אימה, ארץ שוממה ועזובה, ארץ אין איש יושב בה, אין בן אדם עובר בה.
44 אפקד את-בל בבבל, והוצאתי מפיו את אשר בלע, ולא ינהרו אליו עוד גויים. נפלה חומת בבל.
45 צאו מקרבה עמי, וְאִישׁ אֶת־נַפְשׁוֹ יְשִׁיעוּ מֵחַר־אֶפֶּה יְהוָה.
46 אל תיכנע לבבכם ואל תיבהלו משמועות אשר יישמעו בארץ כי שנה אחת תבוא שמועה ושנה הבאה אַחֵר רעש: יהיה אלימות במדינה, עריץ נגד עריץ.
47 לכן הנה ימים באים ופקדתי את-אלילי בבל, וכל ארצה תבוש, וכל חלליה יפלו בתוכה.
48 ירננו שמים וארץ וכל אשר בהם על בבל כי מצפון יבאו עליה משחיתים – נאם יהוה.
מט בבל תיפול חללי ישראל כאשר נפלו על בבל חללי כל הארץ.

50 נמלטים מחרב, לכו, אַל תעצרו! מארץ רחוקה זכרו את יהוה, ותהיה ירושלים נוכחת בלבבכם.
51 בושנו כי שמענו את הזעם, בושה כיסתה פנינו כי באו זרים על מקדש בית יהוה.
52 לכן הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי את אליליו ונטבחו בארצו׃
53 אף על פי שתעלה בבל השמימה אף על פי שתשנה מבצרה הרם לבלתי נגיש, בפקודתי יבאו אליה משחיתים, נאום יהוה.
54 נשמעה צעקה מכיוון בבל: אסון גדול בארץ כשדים!
55 כי יהוה החריב בבל, וְהִשְׁתִּי לַרְעוֹן הַגָּדוֹל שאג גָלָיו כַּמָּהִים רַבִּים, וְהִשְׁמִיעוּ אֲשַׁבְרָתָם.
56 כי בא עליה משחית על בבל נשבו לוחמיה קשתותיהם נשברו כי יהוה אלוהי נקמה ישלם ישלם
57 אשכרה שריה וחכמיה, מושריה, שפטיה וגבוריה, וירדו שנת עולם ולא יקומו עוד, נאמר למלך, יהוה צבאות שמו.
58 כה אמר יהוה צבאות חומות בבל הרחבות יהרסו עד חורבן ושעריה הגבוהים יכרסמו ויעגלו עמים לשווא וגויים לאש ויכלו בה.

נט הצו אשר נתן ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מעזיה בלכתו בבל עם צדקיה מלך יהודה בשנה הרביעית למלכותו שריה סריס׃

60 ויכתב ירמיהו על ספר את כל האסונות אשר עתיד היה לקרות לבבל את כל הדברים האלה שנכתבו על בבל
61 ויאמר ירמיהו אל שריה כי תבוא בבל וקרא את כל הדברים האלה
62 וְאָמַרְתָּ יְהוָה אַתָּה אֲמַרְתָּ עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי יְחַרֵּב וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ וּגְדֹלָם וּגְדֹלָם וּגְדֹלָם וּגְדֹלָם יִהְיֶה עַל־עוֹלָם׃ 
63 וכאשר תכלית לקרוא את הספר הזה, תקשרת בו אבן והשלכתה אל תוך נהר פרת.
64 וְאָמַרְתָּ כֵּן תַּאבֵד בָּבֶל וְלֹא תּוֹקֵם מִן הַאֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲבִיא עָלֶיהָ וְיָפַלוּ יָפוּ יָפוּ׃ 

עד כאן, אלו דבריו של ירמיהו.

פרק 52

א בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים ושם אמו עמית בת ירמיהו מלבנה
2 וַיַּעַשׁ הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹקִים.
3 זה קרה בירושלם וביהודה, מפני אף יהוה, עד שיגרשם מעל פניו. וימרד צדקיהו במלך בבל.

4 השנה התשיעית למלכותו של צדקיהוהחודש העשירי, החודש העשירי יְוֹם בחודש הבא בא נבוכדנצר מלך בבל וכל צבאו על ירושלים ויחנו לפניה ויבנו לה חומות סביב.

5 העיר הייתה במצור עד שנתו האחת עשרה למלך צדקיהו.

6 בחודש הרביעי, התשיעי יְוֹם לחודש, כי גדול הרעב בעיר, ולא היה עוד לחם לעם הארץ.
7 פרצה העיר, וכל הלוחמים נמלטו מן העיר בלילה דרך השער שבין שתי החומות, על פני גן המלך, והכשדים הקיפו את העיר, והלכו בדרך המישור.
8 וחיל הכשדים רדף אחרי המלך ויתפסו את צדקיהו בערבות יריחו וכל חילו יתפזר מעליו
9 וילכו את המלך ויעלוהו אל מלך בבל רבלה בארץ אמאת, והוא גזר עליו משפטים.

10 מלך בבל טבח את בני צדקיהו לעיני אביהם הוא גם טבח בכל ראשי יהודה ברבלה.
11 וַיַּעֲקֹר אֶת־עֵינֵי צַדְקִיָּהוּ וַיְכַשֵּׁר אֹתוֹ בְשְׁתֵּי שְׁלָכוֹת נְנוֹתֶת, וַיְבַכֵּהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּשְׁבֵּהוּ. כֵּלֵא עד יום מותו.

12 החודש החמישי, העשירי יְוֹם לחודש, -- היא הייתה שנת התשע עשרה למלכות נבוכדנצר מלך בבל, -- בא נבוזרדן שר הטבחים, אשר היה משרת מלך בבל, ירושלם
13 שרף את בית יהוה ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל הבתים הגדולים נתן באש.
14 כל צבא הכשדים אשר היה עם מפקד הטבחים הרס את חומות ירושלים.

15 נבוזרדן, ראש המשמר, הוביל שבויים חלק עניי העם, עם שאר העם אשר נשאר בעיר, העריקים אשר נכנעו למלך בבל, ושאר בעלי המלאכה.
טז ונבוזרדן שר הטבחים השאיר מעני הארץ כורמים וחקלאים.

17 וישברו הכשדים את עמודי הנחושת אשר לבית יהוה ואת האדנים ואת ים הנחושת אשר בבית יהוה וישאו את הנחושת בבל.
18 לקחו את הסירים, את האתים, את הסכינים, את הגביעים, את הקערות ואת כל כלי הנחושת המשמשים להגשה.
19 וְהִקֵּח רַב הַטָּבָרִים אֶת הַמִּזְקָרִים וְאֶת הַמְּחֵתִים וְאֶת הַמְּחֵתִים וְאֶת הַכְּפָתִים וְאֶת הַמְּנוֹת וְאֶת הַכְּפָתִים ...סֶף׃
20 ואת שני העמודים ואת הים ואת שנים עשר בקר הנחושת אשר תחתיו ואת המכונות אשר עשה המלך שלמה בבית יהוה, את נחושת כל הכלים האלה לא ניתן לשקול.
כא וְהַעֲדוּדִים שְׁמֶנְעָרִים אֲמָתִים גָּבֹה הַעֲדוּר וְחַטֵּל שְׁנַיִם עֲמָתִים הַקְפוּ וְעֲבוּי אַרְבַּע אֲצַבָּע וְחָלוּל הוּא׃
22 מעליה הייתה כותרת ארד, וגובהה של כותרת היה אֹרֶךְ חֶמְשָׁשׁ אֲמָתָה וְלַכָּתֶרָה סְבִיב סְבִיב וְרִמוֹנִים כֻּלָּם נְרוֹזֶת וְכֵן הָיָה לַעֲמוּד הַשֵּׁנִי וְלַרְמוֹנִים
23 היו תשעים ושישה רימונים על פני השטח, וכל הרימונים היו מספר של מאה על הסורג, מסביב.

24 קצין המשמר לקח את שריה הכהן הגדול ואת צפניה הכהן השני ואת שלושת שומרי הסערים.
25 מן העיר לקח קצין אחד, מפקד אנשי המלחמה, שבעה אנשים ממועצת המלך, אשר נמצאו בעיר, מזכיר שר הצבא, הממונה על רישום אנשי הארץ, וששים איש מעם הארץ, אשר היו בעיר.
26 וַיַּלְכֵּם נְבוּזַרְדָן רַב הַטָּבִים וַיְבִיאֵם אֶל-מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָא׃
27 וַיַּכֵּם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּרַגֵּם בְּרֶבְלַא בָּאָרֶץ אֱמַת׃

כך נלקח יהודה בשבי הרחק ממולדתו.

28 הנה ה- מִספָּר אנשים אשר שבה נבוכדנצר: בשנה השביעית, שלושת אלפים עשרים ושלושה איש מיהודה;
כט בשנת שמונה עשרה שנה לנבוכדנצר, שמונה מאות שלושים ושנים איש מאוכלוסיית ירושלים;
בשנת עשרים ושלוש לנבוכדנצר, הוביל נבוזרדן, שר הטבחים, את שׁוּב שבע מאות ארבעים וחמישה שבויים מיהודה; בסך הכל ארבעת אלפים ושש מאות איש.

31 בשנת השלושים ושבע לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנה השנים עשר, בחודש העשרים וחמשה. יְוֹם בחודש עוויל מרודך מלך בבל בשנת עלייתו לשלטון השיב את ראש יהויכין מלך יהודה והוציאו ממקום משכבו כֵּלֵא.
32 וידבר אליו בטוב ויעמיד את כסאו על כס המלכים אשר היו עמו בבבל
33 הוא הכריח אותו להחליף את בגדיו כֵּלֵא, ו יואכין הוא אכל בנוכחותה, תמיד, כל יום בחייו.
לד וּלְמַזְנוֹתוֹ מַזְנוֹתוֹ לְעוֹלָם מֶלֶךְ בָּבֶל יִדְרַכֵּהּ בְּיוֹם עַד יוֹם מוֹתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו׃