האיגרת הראשונה אל התסלוניקים

 1° העיר וכנסיית סלוניקי— העיר, שנקראה במקור תרמה, הורחבה על ידי המלך קסנדר, שקרא לה על שם אשתו סלוניקי, אחותו של אלכסנדר הגדול. בתקופתו של פאולוס הקדוש, היא הייתה בירתה של אחת מארבע המחוזות שיצרו יחד את הפרובינציה הרומית מקדוניה. היא חבה את חשיבותה ועושרה למיקומה הנוח מאוד, השוכן על מפרץ תרמאוס מצד אחד, ועל ויה אגנטיה המפורסמת מצד שני, שחיברה מזרח ומערב, כמו גם לכבישים הרבים האחרים שחיברו את העיר למחוזות שכנים. אוכלוסייתה הנכבדה (כמה שנים לפני תקופתנו, סטראבון אמר שסלוניקי הייתה העיר המאוכלסת ביותר במקדוניה. מאמינים שהיא הכילה לפחות 100,000 תושבים) הייתה ברובה יוונית; אך מספר מתיישבים רומאים התיישבו בין חומותיה. יהודים היו בשפע בסלוניקי, כמו בכל ערי המסחר של אזורים אלה; הם החזיקו שם, לא "פרוסאק" פשוט (אורטוריום פתוח), כמו בפיליפי (ראה מעשי השליחים 16, 14), אבל בית כנסת כראוי (מעשי השליחים 17, 1).

פאולוס הגיע לראשונה לתסלוניקי במהלך מסעו המיסיונרי השני, מלווה בתלמידיו סילאס וטימותיאוס, כנראה בשנת 52 (ראה מבוא כללי). הוא החל רק לאחרונה, בהשראת רוח הקודש הישירה, להטיף את הבשורה באירופה (ראה מעשי השליחים 16, 8 ואילך), ופיליפי הייתה כיבושו הראשון (מעשי השליחים 16, 11 ואילך); סלוניקי הייתה השנייה. ייסודה של נצרות אירופית חדשה זו, ששגשגה לא פחות מהראשונה, מסופר בקצרה בספר מעשי השליחים, 17, 1-10, ואת סיפורו של לוקס הקדוש משלים השליח אל הגויים עצמו באיגרתו הראשונה אל התסלוניקים. פאולוס, על פי מנהגו באותה תקופה (ראה מעשי השליחים 13, 14; 14, 1 וכו') החל לראשונה להדגים את האמונה הנוצרית ליהודים בבית הכנסת שלהם. הוא זכה להצלחה מועטה איתם; אך גרים רבים, אז עובדי אלילים ונשים מהמעמדות הגבוהים של החברה היוונית, האמינו במסר הבשורה ויצרו את הגרעין של קהילה נלהבת ונדיבה (ראה מעשי השליחים 17, 2-4. אנו למדים גם מתסלוניקים א' 1, 9 ו-2, 14, שרוב המתגיירים החדשים היו ממוצא גוי). עד מהרה פרצה מהומה נוראית, שנגרמה מקנאתם של היהודים שנותרו חסרי אמונה, ופאולוס נאלץ לעזוב את העיר בחיפזון (ראה מעשי השליחים 17, 5-10), לאחר שהייה שנמשכה רק כמה שבועות (מעשי השליחים 17, 7, מדובר על שלוש שבתות בחלק הראשון של שהותו של השליח, כאשר הוא דרש בבית הכנסת; משך החלק השני אינו ידוע).

2° המטרה והמטרה של האיגרת הראשונה אל התסלוניקים. הרדיפה שהצריכה את עזיבתו של השליח פגעה במהרה גם באלימות רבה על המתגיירים החדשים (ראה תסלוניקים א' א':6; ג':3). מכך עלה בשאול רצון עז מאוד לחזור אליהם, לנחם ולעודד אותם בסבלם. אך הוא נמנע פעמיים מלמלא תוכנית זו (תסלוניקים א' ב':17-18). לכן, הוא שלח את תלמידו האהוב טימותיאוס מאתונה לתסלוניקי, והפקיד בידיו את המשימה לנחם את הכנסייה הצעירה בשמו (ראה תסלוניקים א' ב':14 ואילך; ג':1-2). שובו של שליח נאמן זה והחדשות שהביא לאדונו סיפקו את ההזדמנות לכתיבת מכתב זה. 

חדשות אלה בוודאי שימחו את ליבו של פול, כי נוצרים אנשי תסלוניקי נותרו איתנים באדון, למרות ההתקפות שעמדו בפניהן. הם זרחו באמונתם הנדיבה, בנדיבותם ההדדית (תסלוניקים א' א':9-10; ב':14), ובמתנות הנפלאות שהוענקו להם על ידי רוח הקודש (תסלוניקים א' ה':19-20); הם הציבו דוגמא מפוארת לקהילות האחרות במקדוניה ואכיה (תסלוניקים א' א':7-8); הם שמרו על חיבה רכה ביותר לאביהם באמונה (תסלוניקים א' ג':6).

מטרתו העיקרית של השליח בכתיבת איגרת ראשונה זו הייתה אפוא לברך ולעודד אותם בחיבה. עם זאת, העשבים שהאויב זורע בכל מקום נבטו פה ושם בין התבואה הטובה. התסלוניקים לא הצליחו להשתחרר לחלוטין משתי החטאים העיקריים של הפגאניזם: תאווה והיצמדות לחפצים ארציים (ראה תסלוניקים א' ד':3 ואילך). הם גם לא תמיד כיבדו מספיק את הכוהנים שהועמדו בראשם (תסלוניקים א' ה':11). בנוסף, רעיונות לא שלמים ולא מדויקים לגבי ביאתו השנייה של ישוע המשיח ולגבי החיים שלאחר המוות גרמו לבלבול ביניהם, כך שהם הזניחו את עיסוקיהם הרגילים ונכנעו לבטלה (תסלוניקים א' ד':11 ואילך). מכאן שתי מטרות נוספות שהניעו את פאולוס לכתוב אליהם: הוא רצה לעודד אותם לתקן את פגמיהם, ולאחר מכן להורות ולהרגיע אותם בנוגע לאירועי קץ העולם הזה.

בנוגע לאותנטיות של מכתב זה, ראו את ההקדמה לאיגרות פאולוס הקדוש. אמיתותו התקבלה באופן כללי אפילו על ידי האסכולה הרציונליסטית בסוף המאה ה-19. 

 3° נושא המכתב וקווי המתאר שלו. — האיגרת הראשונה אל התסלוניקים היא יותר מעשית מאשר דוקטרינלית. היא נבעה הרבה יותר מרגש אישי מאשר מכל צורך חיצוני דחוף, שיכול היה לספק אלמנט מאחד ולקבץ טוב יותר את הפרטים השונים. עם זאת, היא מציגה תוכנית ברורה למדי.

לאחר ההקדמה הרגילה, 1, 1-10, אנו מוצאים שני חלקים, שהראשון שבהם, 2, 1-3, 13, יכול להיחשב היסטורי או אישי, בעוד שהשני, 4, 1-5, 22, הוא גם מעשי וגם דוקטרינלי. סיכום קצר מאוד, 4, 23-28, תואם את ההקדמה.

שתי חלוקות משנה בחלק הראשון: 1. תיאור שירותו של פאולוס הקדוש בתסלוניקי, ב':1-16; 2. תיאור מה שקרה מאז שהשליח נאלץ לעזוב את הנצרות שזה עתה נוסדה, ב':17-3:13. שלוש חלוקות משנה בחלק השני: 1. כמה עידוד מוסרי הנוגע למידות טובות שיש לנהוג ולמידות רעות שיש להימנע מהן, ד':1-14; 2. הדרכה בנוגע לביאתו השנייה של ישו, ד':12-5:11; 3. כמה המלצות מוסריות נוספות, ה':12-22.

4° הזמן והמקום בהם נכתב המכתב קל לקבוע. בשנת 52 לספירה הגיע השליח לגויים להטיף את הבשורה לתסלוניקים. כעת, כאשר כתב אליהם בפעם הראשונה, הוא עזב אותם רק לזמן קצר, חודשים ספורים לכל היותר. ואכן, הוא היה עדיין בבירור תחת השפעת זמנו ביניהם; הפרטים הקטנים ביותר היו נוכחים במוחו, והוא מזכיר אותם ברעננות ובחיות שאירועים אחרונים משאירים בנו. פרקים 1-3 מלאים בפרטים מסוג זה. החלק השני של המכתב מוכיח גם שבזמן חיבורו, המאמינים בתסלוניקי, למרות תכונותיהם הרבות, היו עדיין רק טירונים: ההוראה הנוצרית שלהם עדיין לא הייתה שלמה (תסלוניקים א' ג':10); הם הוטרדו בקלות (תסלוניקים א' ד':12 ואילך; ה':14), וכו'. לכן, לקראת סוף שנת 52, או בתחילת שנת 53, נכתבה מכתב זה, שלפי הדעה הסבירה והרווחת ביותר, היא הראשונה מבין כל מכתביו של פאולוס הקדוש שהגיעו אלינו. באשר לסיבה מדוע יש לשמור כותרת זו לאגרת אל הגלטים, ראו את ההקדמה לאותה מכתב. באשר למקום החיבור, לא הייתה זו אתונה, כפי שחשבו כמה פרשנים עתיקים ומודרניים (כמה כתבי יד יווניים מוסיפים בסוף המכתב: ἔγράφη ἀπὸ Άθήνων, היא נכתבה מאתונה), אלא קורינתוס, במהלך שהותו הארוכה של השליח לגויים שם. אין ספק שהמחבר מזכיר את אתונה (ג':1), אך רק כדי לומר ששלח משם את טימותיאוס לתסלוניקי. כמה שורות למטה, 3, 6, הוא מציין כי חיבר את איגרתו כאשר הצטרף אליו תלמידו; עם זאת, מהסיפור במעשי השליחים, 18, 5, עולה כי טימותיאוס וסילא פגשו את רבם בקורינתוס 7. 

תסלוניקים א' 1

¹ פאולוס, סילאס וטימותיאוס אל קהילת התסלוניקים, המאוחדים באלוהים האב ובישוע המשיח האדון: חסד ושלום לכם. ² אנו מודים לאלוהים ללא הרף על כולכם, וזוכרים אתכם בתפילותינו, ³ בהזכירנו ללא הרף לאלוהינו ואבינו את מעשי אמונתכם, את קורבנות האהבה שלכם ואת תקוותכם הנצחית בישוע המשיח, ⁴ בידיעה, אחים אהובים על ידי אלוהים, כיצד נבחרתם ⁵ כי לא בדיבור בלבד הגיעה אליכם הבשורה, אלא גם בנסים, בשפיכת רוח הקודש ובביטחון עמוק. אתם יודעים גם כיצד חיינו ביניכם למען ישועתכם. ⁶ והייתם לחוקיינו ולחיקי האדון, וקיבלתם את הדבר בתוך צרות רבות עם שִׂמְחָה של רוח הקודש, ⁷ עד כדי כך שיהפוך למודל לכל המאמינים במקדוניה ובאכיה. ⁸ אכן מכם נשמע דבר ה' לא רק במקדוניה ובאכאיה, אלא בכל מקום נודעה אמונתכם באלוהים כל כך עד שאיננו צריכים לומר דבר. ⁹ כי כולם, כאשר מדברים עלינו, מספרים על סוג הקבלה שהייתה לנו בקרבכם ועל איך פניתם מהאלילים אל האלוהים החי והאמתי, כדי לשרתו, ¹⁰ ולצפות מן השמים לבנו, אשר הקים מן המתים, ישוע, אשר מושיע אותנו מן הזעם הבא.

תסלוניקים א' ב'

¹ אתם עצמכם יודעים, אחים, כי לא היה חסר פרי בואנו אליכם. ² אבל אחרי שסבלנו וסבלנו עלבונות בפיליפי, כפי שאתם יודעים, נתן לנו אלוהים את האומץ לבשר לכם את בשורתו בתוך מאבקים רבים, ³ כי הדרשה שלנו לא נבעה מטעות, לא מכוונה זדונית, ולא מכל הונאה ⁴ אֲבָל כְּשֶׁהַאֱלֹהִים שָׂאֵנוּ כָּכָן שֶׁנָּכוּ רָאוּיִים לַמְסַקֵּשׁ בִּידָנוּ אֶת הַבְּשׁוּרָה, כָּךְ אֶנְעַם לִמְחַזֵּק לֹא לְרַצֵּא רַצְתָּ אֶת לְבָבָנוּ. ⁵ אכן, דברינו מעולם לא נבעו מחנופה, כידוע לכם, וגם לא ממניע של חמדנות, אלוהים הוא עד. ⁶ לא ביקשנו כבוד אנושי ממך או מאף אחד אחר. ⁷ למרות שאנחנו, כשליחי המשיח, יכולנו לטעון למעט סמכות, היינו מלאי התנשאות בקרבכם. כמו מטפלת ברכות בילדיה, ⁸ לכן, בחיבתנו אליכם, היינו רוצים לתת לכם לא רק את בשורת אלוהים, אלא את חיינו, כה יקרים הפכתם לנו. ⁹ זוכרים אתם, אחים, את עמלנו ועמלנו; עבדנו יומם ולילה, למען לא נהיה לנטל על אף אחד מכם, בהשראנו לכם את בשורת אלוהים. ¹⁰ אתם עדים, וגם אלוהים, כמה קדוש, צודק וטהור היה התנהגותנו כלפיכם המאמינים. ¹¹ כידוע לכם, היינו לכל אחד מכם כפי שאב לילדיו, ¹² מתפללים, מעודדים ומפצירים בכם ללכת בדרך הראויה לאלוהים, הקורא אתכם למלכותו ולתפארתו. ¹³ לכן גם אנו מודים לאלוהים ללא הרף, כי כאשר קיבלתם את הבשורה האלוהית אשר בישרנו לכם, קיבלתם אותה לא כדבר אנושי, אלא כפי שהיא באמת, דבר אלוהים, הפועל גם בכם המאמינים. ¹⁴ כי אחי, הלכתם בעקבות קהילות אלוהים אשר ביהודה, אשר התאספו במשיח ישוע, כאשר גם אתם סבלתם מיד אחיכם היהודים כפי שהם סבלו מיד היהודים, ¹⁵ מאותם יהודים שהרגו את האדון ישוע ואת הנביאים, רדפו אותנו, מעוררים את מורת רוחו של אלוהים ואויבי האנושות, ¹⁶ ומעכבים אותנו מלהטיף ישועה לגויים, כדי שימלאו ללא הרף את מידת חטאיהם. אבל חרון אפו של אלוהים נפל עליהם כדי שיישאר עמם עד הסוף. ¹⁷ אנחנו, אחים, לאחר שנפרדנו מכם בעצב לרגע, בגוף ולא בלב, הייתה בנו תשוקה גדולה ותשוקה עזה לראות אתכם שוב. ¹⁸ גם אנחנו רצינו לבוא אליכם, ובמיוחד אני, פאולוס, פעם ראשונה ושנייה, אך השטן מנע זאת. ¹⁹ מהי, אכן, תקוותנו, שמחתנו, עטרת כבודנו? הלא אתם הנמצאים בנוכחות אדוננו ישוע ביום ביאתו? ²⁰ כן, אתה תפארתנו ושמחתנו.

תסלוניקים א' ג'

¹ אז, מכיוון שלא יכולנו לשאת זאת יותר, העדפנו להישאר לבד באתונה., ² ושלחנו את טימותיאוס, אחינו ועמיתנו לאלוהים בבשורת המשיח, לחזק אתכם ולעודד אתכם באמונתכם, ³ כדי שאיש לא ייחלש בתוך הניסיונות הללו אשר, כפי שאתם עצמכם יודעים, הם מנת חלקנו. ⁴ אפילו כשהיינו איתכם, ניבאנו שנעמוד בפני ניסויים, וכפי שאתם יודעים, אכן קרה. ⁵ לכן גם אני, מכיוון שלא יכולתי לשאת זאת עוד, שלחתי לברר על אמונתכם, מחשש שמא המנסה ניסה אתכם וכי עמלנו יהיה לשווא. ⁶ ועכשיו, לאחר שטימותיוס הגיע מכם, הוא סיפר לנו על אמונתכם ואהבתכם ועל הזיכרונות הנעימים שתמיד יש לכם מאיתנו, אשר מעוררים אתכם כמהים לראותנו שוב, כשם שאנו כמהים לראותכם שוב:, ⁷ לכן, אחים ואחיות, בכל צרתנו וצרותינו, נחמנו בכם על ידי אמונתכם, ⁸ כי עתה אנו חיים, כי עמידכם באדון. ⁹ אז, איזו הודיה נוכל להציע לאלוהים עבורכם, שִׂמְחָה השלמות שאנו חווים לפני אלוהינו בגללך. ¹⁰ יומם ולילה אנו מתפללים אליו בלהט עז שיתן לנו לראותך וישלים את מה שעדיין חסר באמונתך. ¹¹ מי ייתן ואלוהים עצמו, אבינו ואדוננו ישוע המשיח, יסלול את דרכנו אליכם. ¹² ומי ייתן ויגדל ה' ויגדל את צדקתכם איש כלפי רעהו וכלפי כל האנשים, כשם שצדקתנו כלפיכם. ¹³ מי ייתן ויחזק את לבבכם, ויהפוך אותם לקדושים ולטהורים לפני אלוהינו ואבינו, ביום בו יבוא אדוננו ישוע עם כל קדושיו, אמן.

תסלוניקים א' 4

¹ לבסוף, אחים, אנו מבקשים ומתחננים לפניכם באדון ישוע, מאחר שלמדתם מאיתנו כיצד לחיות כדי לרצות את אלוהים, ובכך להמשיך ולעלות במעלה. ² אתם אמנם מכירים את המצוות אשר נתנו לכם למען האדון ישוע, ³ כי זה רצון אלוהים: קידושכם, שתמנעו מזנות., ⁴ ושכל אחד מכם ידע כיצד לשמור על גופו בקדושה ובכבוד, ⁵ מבלי להפקיר אותה לעודפי התשוקה, כפי שעושים עובדי האלילים שאינם מכירים את אלוהים, ⁶ זאת משום שאיש אינו משתמש באלימות או במרמה כלפי אחיו בעניין זה, כי ה' מביא צדק לכל ההפרעות הללו, כפי שכבר אמרנו לכם והעידנו לכם. ⁷ כי לא קרא אותנו אלוהים לטומאה, אלא לקדושה. ⁸ לכן, כל המבזה את המצוות האלה אינו בז לאדם, אלא לאלוהים, אשר גם נתן את רוח קודשו לשכון בכם. ⁹ בנוגע ל- צדקה אחווהאין צורך לכתוב לכם, כי אתם עצמכם למדתם מאלוהים לאהוב זה את זה. ¹⁰ עליכם לנהוג כך היטב כלפי כל האחים ברחבי מקדוניה. אך אנו מפצירים בכם, אחים, לנהוג כך תמיד יותר טוב. ¹¹ שאפו לחיות בשלווה, התעסקו בעניינכם ועבדו עם ידיכם, כפי שהמלצנו., ¹² כדי שתוכלו להתנהג ביושר בעיני זרים, מבלי להזדקק לאיש. ¹³אבל אחים, איננו רוצים שתהיו חסרי ידע בנוגע לאלה שנרדמו, כדי שלא תתאבלו כשאר בני האדם, שאין להם תקווה. ¹⁴ כי אם מאמינים אנו שישוע מת וקם לתחייה, הבה נאמין גם שאלוהים יביא עמו את הישועים בו. ¹⁵ כי זאת אנו מבשרים לכם על פי דבר ה': אנחנו החיים, הנותרים עד ביאת ה', לא נקדים את הישנים, ¹⁶ כי באות הנתון, בקול המלאך, בצליל החצוצרה האלוהית, ירד האדון עצמו מן השמים, ואלה שמתו במשיח יקומו ראשונים. ¹⁷ אז אנחנו החיים, הנשארים, נישאב עמם בעננים לפגוש את האדון באוויר, וכך נהיה עם האדון לנצח. ¹⁸ לכן, נחמו זה את זה במילים אלה.

תסלוניקים א' 5

¹ אשר לזמנים ולרגעים, אין צורך, אחים, לכתוב לכם עליהם. ² כי אתם עצמכם יודעים היטב כי כגנב בלילה יבוא יום ה'. ³ כאשר אנשים אומרים "שלום וביטחון", אז יבוא עליהם אסון פתאומי ככאב על יולדת, ולא ימלטו ממנו. ⁴ אבל אתם, אחים, אינכם בחושך, כך שהיום הזה יפתיע אתכם כגנב. ⁵ כן, כולכם בני אור ובני יום. איננו של הלילה וגם לא של החושך. ⁶ אל נישן כשאר בני האדם, אלא נישאר ערים ונהיה פיכחים. ⁷ כי אלו שישנים, ישנים בלילה, ואלו שמשתכרים, משתכרים בלילה. ⁸ לנו, השייכים ליום, הבה נהיה פיכחים, נלבש אמונה כשריון חזה ו... צְדָקָה וקֶסְדָה, תְקְוַת הַיְשׁוּעָה. ⁹ כי לא יעד אותנו אלוהים לחרון אפו, כי אם להשיג ישועה על ידי אדוננו ישוע המשיח., ¹⁰אשר מת בעדנו, למען נחיה עמו בין ערים ובין ישנים אנו. ¹¹ לכן, נחמו זה את זה ובנו זה את זה, כפי שאתם עושים כבר עכשיו. ¹² כמו כן, אנו מבקשים מכם, אחים, לכבד את אלו העמלים ביניכם, המנהיגים אתכם באדון ומייעצים אתכם. ¹³ הראו להם צדקה גדולה יותר בזכות פועלם. חיו בשלום זה עם זה. ¹⁴ אחים ואחיות, אנו מתחננים בפניכם, גערו במפריעי השלום, נחמו את מיואשי הלב, תמכו בחלשים, היו סבלניים עם כולם. ¹⁵ היזהרו שלא ישלם איש רעה תחת רעה, אלא שאפו תמיד את הטוב איש לרעהו ולעומתם של כולם. ¹⁶ תמיד היו בשמחה. ¹⁷ התפללו ללא הפסק. ¹⁸ בכל פנים והודו, כי זהו רצון אלוהים במשיח ישוע עבור כולכם. ¹⁹ אל תכבה את הרוח. ²⁰ אל תבזה לנבואות ²¹ אבל בדקו הכל והחזיקו חזק בטוב. ²² להימנע מכל מראית עין של רוע. ²³ מי ייתן ואלוהי השלום בכבודו ובעצמו יקדש אתכם לחלוטין, ורוחכם, נפשכם וגופכם יישמרו ללא דופי עד ביאת אדוננו ישוע המשיח. ²⁴ נאמן הוא הקורא לכם, והוא יעשה זאת שוב. ²⁵ אחים, התפללו עבורנו. ²⁶ בקש את כל האחים בנשיקה קדושה. ²⁷ אני משביע אתכם בשם האדון, שיקראו את המכתב הזה לכל האחים. חסד אדוננו ישוע המשיח יהיה עמכם.

הערות על האיגרת הראשונה אל התסלוניקים

1.1 סילביין. ראה מעשי השליחים, 15, 22. ― פול הוא אינו מוסיף "שליח", כמו במכתבים הקודמים; באותה עת, תואר זה עדיין לא הועמד בפני התנגדות מצד נוצרים מתיהדים. סילבן וטימותי היו אז עם פאולוס בקורינתוס, והיו עוזריו בתסלוניקי.

1.2 זוכרים אותך בתפילותינו. ראה רומאים, 1, 9.

1.5 מלווה בניסים, ניסים הן הוכחה שניתנה על ידי אלוהים לאמיתות הדרשה (ראה תומאס אקווינס, סומה תיאולוגית, 2a2ae, שאלה 178: מתנת ה ניסים.

1.7 במקדוניה ובאכיאה. ראה מעשי השליחים, 16, 9 ו-18, 12.

2.2 לִרְאוֹת מעשי השליחים, 16, 19-40. ― בפיליפי. ראה מעשי השליחים, 16, 12.

2.9 לִרְאוֹת מעשי השליחים20, 34; קורינתים א', 4, 12; תסלוניקים ב', 3, 8.

3.1 באתונה. ראה מעשי השליחים, 17, 15.

3.2 לִרְאוֹת מעשי השליחים, 16, 1.

3.12 על ידי הגדלת מספרכם באמצעות התנצרות הכופרים.

3.13 חזקו בקדושה את לבבכם אשר כבר אינם דופי.

4.3 ראה רומים י"ב 2; אפסים ה' 17.

4.4 לשמור על גופו בקדושה וביושר, ראה. קורינתים ב', רומים י"ב:1, ד':7; 1 קורינתים, 6, 19. על פי חלק מהדעות, לשמור על גופת אשתו, יתייחס לגופו של הבעל או האישה, משום שסופרים יהודים נותנים משמעות זו למילה העברית קלי. לִרְאוֹת. פטרוס א', 3, 7.

4.6 בעניין זה, כלומר ניאוף, או סוגים אחרים של חוסר צניעות נורא עוד יותר.

4.9 ראה יוחנן י"ג:34; ט"ו:12, 17; יוחנן א' ב':10; ד':12.

4.10 כל מקדוניה. ראה מעשי השליחים, 16, 9.

4.12 אלה שבחוץ. ראה קורינתים א', 5, 12.

4.13 אלו שנרדמו, מי מתים. ראה קורינתים א', 7, 39.

4.15 השליח מציג את עצמו כאן כדוגמה למה שיקרה לאלה שיתקיים במשפט הכללי. זה כאילו אומר לתסלוניקים: נניח שהמשפט יגיע בזמננו, לא אתם ולא אני נקדים את אלה שמתו מזמן; כל בני האדם יקומו יחד, ואנחנו החיים, שחושבים שנשארנו במצב של חסד עד היום הזה, נשתנה ברגע, ונהיה כמו אלה שמתו מזמן (ראו קורינתים א' ט"ו 12 ואילך).

4.17 אנחנו, שחיים, פאולוס הקדוש אינו מדבר על מוות, אך למרות זאת, אלה שיהיו בחיים בזמן שיבוא ישוע המשיח לעשות את הדין הכללי ימותו רק כדי לקום לתחייה מיד לאחר מכן.

5.2 ראה פטרוס ב' ג':10; התגלות ג':3; ט"ז:15.

5.4 החושך הם מתייחסים למצב המצער של האנושות האשמה, מחוץ לחסד ולאמת האוונגליסטית.

5.5 אָנוּ, נוצרים, איננו שייכים ללילה וכו'.

5.8 ראה ישעיהו נט:17; אפסים ו:14, 17.

5.15 ראה משלי י"ז:13; כ':22; רומים י"ב:17; פטרוס א' ג':9.

5.17 ראה קהלת י"ח:22; לוקס י"ח:1; קולוסים ד':2.

5.19 אל תכבה את הרוח, על ידי עיכוב פעולתו בכם, ועל ידי מניעת אלה שהוא העשיר במתנותיו מלהשתמש בהן לטובת הכנסייה.

5.20-21 הנביא מקבל מאלוהים ידע על העתיד ולפעמים גם ידע על מצב הנשמות; הוא יכול לקרוא את לב האדם כאילו היה ספר. אין לדחות הופעות וגילויים מסוימים באופן עקרוני. יש להימנע משני קצוות: להאמין בכל ההופעות ללא זהירות או אימות, או לדחות את כולן באופן שיטתי כבלתי אפשריות, כוזבות או רמאות.

5.22 לְהִתְנַזֵר, דחה כל דבר שהוא רע. מכל מראית עין של רוע : של עצם מראית עין של רשע, מחשש לשערורייה על החלשים.

5.23 הנפש, הנשמה והגוף, ל’'רוּחַ ו לַהַב, אצל פאולוס הקדוש, הם לא מתייחסים לשני חומרים נפרדים. התודעה, זהו החלק העליון של הנשמה, מושב התבונה, החופש וחיי החסד האלוהיים. הרוח היא החלק בנשמה שיש לו כוח אינטלקטואלי לא-חומרי. הנשמה נותנת חיים לגוף; גם לבעלי חיים יש נשמה. בני אדם מורכבים מנשמה וגוף, לא משלושה יסודות: נשמה, רוח וגוף. הנשמה אינה באדם כמו יד בכפפה; אנחנו גוף המאוחד על ידי נשמה בת אלמוות. ברגע שהנשמה עוזבת, הגוף מתפרק.

5.24 ראה קורינתים א' א' 9. הוא זה שיעשה את זה. כדי שתישארו נקיים מאשמה.