יוחנן א'
1 בראשית היה הדבר, והדבר היה עם אלוהים, והדבר היה אלוהים.. 2 הוא היה בראשית עם אלוהים. 3 הכל נעשה על ידו, ובלעדיו שום דבר שלא נעשה, לא נעשה. 4 בו היו חיים, והחיים האלה היו אור כל האנושות., 5 והאור מאיר בחושך, והחושך לא קיבל אותו. 6 היה אדם שנשלח מאלוהים, ושמו יוחנן. 7 הוא בא לעדות, להעיד על האור, כדי שדרכו יאמינו כולם: 8 לא שהוא היה האור, אלא שהוא היה צריך להעיד על האור. 9 האור, האור האמיתי, זה המאיר כל אדם, עמד לבוא לעולם. 10 הוא היה בעולם והעולם נברא דרכו, אך העולם לא הכירו. 11 הוא חזר הביתה ומשפחתו לא קיבלה אותו. 12 אבל לכל מי שקיבלו אותו, לאלו המאמינים בשמו, נתן את הזכות להיות ילדי אלוהים., 13 אשר לא מדם נולדו, לא מרצון הבשר, ולא מרצון אדם, כי אם מאלוהים. 14 וְהָדָבָר אִישׁ בָּשָׁכֶן בֵּינֵינוּ, וְרָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבֵן יְחִידָן מֵאָב, מְלָא חֶסֶד וָאֱמֶת. 15 יוחנן מעיד עליו וקורא: "זה הוא אשר אמרתי עליו, 'מי שבא אחריי עלה עליי כי היה לפניי'."« 16 וממלוא מלאותו כולנו קיבלנו, חסד על גבי חסד, 17 מכיוון שהתורה ניתנה על ידי משה, החסד והאמת באו על ידי ישוע המשיח. 18איש לא ראה מעולם את אלוהים, אך הבן יחידו, שהוא בעצמו אלוהים ונמצא בקשר קרוב ביותר עם האב, גילה אותו. 19 וזוהי העדות שנתן יוחנן כאשר שלחו היהודים כוהנים ולויים מירושלים לשאול אותו: "מי אתה?"« 20 הוא הצהיר, ולא הכחיש זאת; הוא הצהיר: "איני המשיח".« 21 וַיֹּאמְרוּ אוֹתוֹ: "אִם מָה? הַאֲנִי אֶלִיָּהוּ?" וַיֹּאמַר: "אֲנִי לֹא. הַאֲנִי הַנָּבִיא?" וַיַּעֲנֶה: "לֹא.". 22 "מי אתה אם כן?" שאלו אותו, "כדי שנוכל לענות לשולחינו. מה אתה אומר על עצמך?"» 23 הוא ענה: "אני קול צועק במדבר: 'פנו דרך ה'' כאשר אמר ישעיהו הנביא."« 24 והנשלחו אליו היו פרושים. 25 והם שאלו אותו ואמרו: "מדוע אתה מטביל אם אינך המשיח, לא אליהו ולא הנביא?"« 26 יוחנן ענה להם: "אני מטביל במים, אך ביניכם עומד אחד שאינכם מכירים, 27 "זהו זה שבא אחרי; איני ראוי להתיר את רצועת סנדלו."» 28 זה קרה בבית עניה, מעבר לירדן, שם יוחנן היה מטביל. 29 למחרת ראה יוחנן את ישוע מתקרב אליו ואמר: "הנה שה האלוהים, הנה הנושא את חטא העולם.". 30 עליו אמרתי: "אחרי יבוא אדם אשר עליי כי היה לפניי".» 31 ואני עצמי לא ידעתי אותו, אלא כדי שיתגלה לישראל, אשר באתי לטבול אותו במים."» 32 ויוחנן העיד ואמר: "ראיתי את הרוח יורדת מן השמים כיונה ונחה עליו.". 33 ואני עצמי לא ידעתי אותו, אך זה ששלח אותי לטבול במים אמר לי: זה שאתה רואה את הרוח יורדת ונח עליו הוא זה שמטביל ברוח הקודש. 34 "וראיתי והעידתי כי זה בן האלוהים."» 35 למחרת, יוחנן היה שם שוב, עם שניים מתלמידיו. 36 וכאשר הביט בישוע שעבר על פניו, אמר: "הנה שה האלוהים!"« 37שני התלמידים שמעו אותו מדבר והלכו אחרי ישוע. 38 ישוע הסתובב, ראה אותם הולכים אחריו ואמר להם: "מה אתם מחפשים?" הם ענו לו: "רבי" (שפירושו מורה), "היכן אתה מתאכסן?"« 39 הוא אמר להם: "בואו וראו." הם הלכו וראו היכן הוא מתאכסן, ובלו איתו את היום ההוא. השעה הייתה בערך עשר בצהריים. 40 ואנדרי, אחיו של שמעון פטרוס, היה אחד משני התלמידים אשר שמעו את דבר יוחנן והלכו בעקבות ישוע. 41 הוא פגש לראשונה את אחיו שמעון ואמר לו: "מצאנו את המשיח, שפירושו ישוע המשיח".« 42 ויביא אותו אל ישוע. ישוע הביט בו ואמר: "אתה שמעון בן יוחנן; אתה תיקרא כיפא, שפירושו פטרוס."« 43 למחרת, החליט ישוע ללכת לגליל. שם פגש את פיליפוס. 44 ויאמר אליו ישוע: "לך אחריי." פיליפוס היה מבית צידה, עירם של אנדרו ופטרוס. 45 פיליפוס פגש את נתנאל ואמר לו: "מצאנו את זה שכתב משה עליו בתורה וגם הנביאים: את ישוע בן יוסף מנצרת."« 46 נתנאל ענה לו: "האם מנצרת יכול לצאת דבר טוב?" אמר לו פיליפוס: "בוא וראה."« 47 ישוע ראה את נתנאל מתקרב אליו ואמר עליו: "הנה באמת ישראלי שאין בו מרמה."« 48 נתנאל אמר לו: "מנין אתה מכיר אותי?" ענה ישוע ואמר לו: "לפני שפיליפוס קרא לך, כשהיית תחת עץ התאנה, ראיתי אותך."« 49 נתנאל ענה לו: "רבי, אתה בן האלוהים, אתה מלך ישראל."« 50 "אמרתי לך, 'ראיתי אותך תחת עץ התאנה', ואתה תראה דברים גדולים מאלה." ענה לו ישוע.« 51 והוא הוסיף: "אמן אמן אני אומר לכם, עכשיו תראו את השמים נפתחים ו..." המלאכים של אלוהים העולה ויורד על בן האדם."»
יוחנן ב'
1 וביום השלישי נערכה חתונה בקנה שבגליל, ואמו של ישוע הייתה שם. 2 גם ישוע הוזמן לחתונה עם תלמידיו. 3 וכאשר אזל היין, אמרה לו אמו של ישוע: "אין להם עוד יין."« 4 "אישה, מה לך ולך? שעתי טרם הגיעה." ענה לה ישוע.« 5 אמרה אמו למשרתים: "עשו כל אשר יאמר לכם".« 6 ושם היו שש כדי אבן לטחינת היהודים, כל אחד הכיל שתיים או שלוש סדות. 7 אמר להם ישוע: "מלאו את הכדים האלה מים." והם מילאו אותם עד הסוף. 8 וַיֹּאמֶר לָהֶם: "עַתָּה שָׁאוּ מָה וְהִבִּיּוּ אֵל־מַשְׂחָד!" וַיַּעֲשֶׂה כָּךְ. 9 ברגע שטעם בעל הסעודה את המים שהפכו ליין, הוא לא ידע מאיפה באו, אבל המשרתים ששאבו את המים ידעו, הוא קרא לחתן ואמר לו: 10 «"כל אדם מגיש תחילה את היין הטוב, ולאחר ששתו לשובע, את היין הזול; ואתה שמרת את היין הטוב עד עכשיו."» 11 זה, בקנה שבגליל, היה הראשון מבין הנסים שעשה ישוע, והוא גילה את כבודו, ותלמידיו האמינו בו. 12 לאחר מכן ירד לכפר נחום עם אמו, אחיו ותלמידיו, והם נשארו שם ימים ספורים בלבד. 13 חג הפסח היהודי קרב, וישוע עלה לירושלים. 14 הוא מצא בבית המקדש את סוחרי הבקר, הצאן והיונים ואת חלפני הכספים יושבים. 15 וַיֵּשׁ לוֹט קָטַן מִחַבְלִים, וַיְגָרַש אֶת כֻּלָּם מֵהַמִּקְדָּשׁ, אֶת הַכָּבָר הַבָּקָר, וַיַּרְשׁ אֶת כֶּסֶף שֶׁל חֲלִיפֵי הַמַּרְבָּשׁ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲשֶׂה אֶת שְׁלָנָתָם. 16 וַיֹּאמֶר לְמוֹכְרֵי יוֹנִים: "קַחוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִכָּאן; אַל תַּעֲשֶׂה אֶת־בֵּית אָבִי לָמָּה."« 17 אז נזכרו התלמידים שכתוב: "קנאה לביתך תאכל אותי".« 18 היהודים קמו ואמרו לו: "איזה אות אתה מראה לנו כדי להוכיח שאתה מוסמך לעשות זאת?"« 19 ענה להם ישוע: "הרסו את בית המקדש הזה, ואני אקים אותו שוב בשלושה ימים."« 20 השיבו היהודים: "ארבעים ושש שנים נבנה בית המקדש הזה, ואתה תקים אותו בשלושה ימים?"« 21 אבל הוא, הוא דיבר על מקדש גופו. 22 לכן, כאשר קם לתחייה מן המתים, נזכרו תלמידיו את אשר אמר זאת, והאמינו בכתובים ובדבר אשר דיבר ישוע. 23 בזמן שישוע היה בירושלים בחג הפסח, רבים ראו ניסים שהוא עשה, הם האמינו בשמו. 24 אבל ישוע לא בטח בהם, כי הוא הכיר את כולם., 25 וְאֵין לְהוֹצִיא שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּעִיד עַל אִישׁ, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ יוֹדֵד מַה בָּאָדָם.
יוחנן ג'
1 ניקודמוס, אחד הפרושים, היה אדם מגדולי היהודים. 2הוא בא אל ישוע בלילה ואמר לו: "רבי, אנחנו יודעים שמלמד מאת אלוהים באת, כי אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה." ניסים "מה אתה עושה אם אלוהים לא איתו?"» 3"אמן אמן אני אומר לך, איש אינו יכול לראות את מלכות האלוהים אלא אם כן נולד מחדש." ענה לו ישוע.« 4 ניקודמוס אמר לו: "איך יכול אדם להיוולד כשהוא כבר זקן? האם יכול להיכנס שנית לרחם אמו ולהיוולד מחדש?"« 5 ישוע ענה: "אמן אמן אני אומר לך, איש אינו יכול להיכנס למלכות אלוהים אלא אם כן נולד ממים ומרוח.". 6 כי מה שנולד מן הבשר הוא בשר, ומה שנולד מן הרוח הוא רוח. 7 אל תתפלא ממה שאמרתי לך; אתה חייב להיוולד מחדש. 8 הרוח נושבת לאן שהיא רוצה, ואתה שומע את קולה, אך אינך יודע מאין היא באה ולאן היא הולכת. כך הוא כל מי שנולד מהרוח.» 9 ניקודמוס ענה: "איך זה יכול להיות?"« 10 אמר לו ישוע: "מורה אתה בישראל ואתה לא יודע את הדברים האלה.". 11 אמן אמן אני אומר לך, אנחנו מדברים על מה שאנחנו יודעים ומעידים על מה שראינו, אבל אתם לא מקבלים את עדותנו. 12 אם אינכם מאמינים כשאספר לכם על הדברים אשר על פני האדמה, כיצד תאמינו אם אספר לכם על הדברים אשר בשמים? 13 ואיש לא עלה השמימה, זולתי זה שירד מן השמים, בן האדם אשר בשמים. 14 כשם שמשה הרים את הנחש במדבר, כך צריך גם בן האדם להירמם., 15 כדי שכל המאמין בו לא יאבד, אלא יזכה לחיי נצח.» 16 אָכֵן, כל כך אהב אלוהים את העולם, שהוא נתן את בנו יחידו, למען כל מי שמאמין בו לא יאבד אלא יזכה לחיי עולם. 17 כי לא שלח אלוהים את בנו לעולם כדי לגנות את העולם, אלא כדי להושיע את העולם דרכו. 18 מי שמאמין בו לא יידין, אבל מי שאינו מאמין, כבר נידון, משום שלא האמין בשם בן יחידו של אלוהים. 19 אבל זה גזר הדין: האור בא לעולם, אבל האנשים אהבו את החושך יותר מאשר את האור, כי מעשיהם היו רעים. 20 כי כל העושה רע שונא את האור, פן יירשעו מעשיו. 21 אבל מי שעושה את האמת בא אל האור, כדי שייראה בבירור שמה שעשה נעשה באלוהים."» 22 לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו לארץ יהודה, שהה שם איתם והטביל אותם. 23 גם יוחנן הטביל בעינון שליד סלים, כי שם היו הרבה מים, ואנשים באו ונטבלו., 24 כי יוחנן עדיין לא נזרק לתוך כֵּלֵא. 25 וְעַתָּה פָּרְעָה מחלוקת בֵּין שְׁלִידֵי יוֹחָנָן וְיַהוּדִי עַל עַנְדֵי טָהֲרוּת. 26 וַיָּבֹאוּ אֶל־יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "רוֹבִי, הַמִּשְׁתָּה אֶת־יוֹדֶן שֶׁהָיָה אֶת־עַד־הַנָּהָר, וְהָעֵדְתָּ לוֹ, הִנֵּה, הוּא מְטִיבֵל, וְכָלָם הוֹלִים אֵלָיו."« 27 יוחנן השיב: "אדם יכול לקבל רק את מה שניתן לו מן השמים."« 28 «"אתם עצמכם עדים שאמרתי, 'איני המשיח, אלא נשלחתי לפניו'.". 29 מי שיש לו את הכלה הוא החתן, אבל רעהו של החתן, העומד ושומע לו, שמח מאוד בקול החתן. זאת שמחתי, והיא שלמה. 30 הוא חייב לגדול ואני חייבת לקטון. 31 הבא מלמעלה הוא מעל הכל; והוא מן הארץ הוא ארצי, וכן לשונו. הבא מן השמים הוא מעל הכל, 32 ואת מה שראה ושמע, הוא מעיד, אך איש אינו מקבל את עדותו. 33 מי שמקבל את עדותו מאשר שאלוהים דובר אמת. 34 כי מי ששלח אלוהים מדבר את דברי אלוהים, כי אלוהים אינו נותן לו את הרוח במידה. 35 האב אוהב את הבן ונתן את הכל בידיו. 36 מי שמאמין בבן יש לו חיי עולם, אבל מי שאינו מאמין בבן לא יראה חיים, אלא חרון אפו של אלוהים נשאר עליו."»
יוחנן 4
1 כאשר נודע לאדון כי שמעו הפרושים כי ישוע עושה תלמידים רבים יותר ומטביל יותר מאשר יוחנן, 2אולם לא ישוע עצמו הוא שהטביל, אלא תלמידיו., 3 הוא עזב את יהודה וחזר לגליל. 4 אולם, הוא היה צריך לעבור דרך שומרון. 5 וַיָּבֹא עָלַי שָׁמוֹנָה עַל־עִיר שְׁמַחְתָּה שְׁמוֹנָה, סָמוֹנָה שֶׁלָּדָה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְבָנוּ יוֹסֵף׃. 6 ושם הייתה באר יעקב. ישוע, עייף מהדרך, התיישב ליד הבאר; בערך בשעה השישית. 7 אישה משומרון באה לשאוב מים. 8 "תן לי לשתות משהו," אמר לו ישוע, "כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אוכל.". 9 אמרה לו האישה השומרונית: "איך אתה יהודי מבקש ממני לשתות משהו, אישה שומרונית?" כי יהודים אינם מתרועעים עם שומרונים. 10ענה לו ישוע: "אילו ידעת את מתנת האלוהים ומי הוא האומר לך 'תן לי לשתות', היית מבקש ממנו והוא היה נותן לך מים חיים.". 11 "אדוני," אמרה לו האישה, "אין לך מה לשאוב, והבאר עמוקה; איפוא מאיפה לך מים חיים אלה?" 12 האם אתה גדול מיעקב אבינו, אשר נתן לנו את הבאר הזאת ושתה ממנה בעצמו, וכך גם בניו ובהמתו?» 13 ענה לו ישוע: "כל מי שישתה את המים האלה יצמא שוב, אבל מי שישתה את המים שאני נותן לו לא יצמא שוב לעולם.". 14להיפך, המים שאני אתן לו יהפכו בו למקור מים נובעים לחיי עולם."» 15 אמרה לו האישה: "אדוני, תן לי את המים האלה, כדי שלא אצמא ולא אצווה לבוא לכאן שוב ושוב לשאוב מים.". 16 "לכי," אמר לה ישוע, "קראי לבעלך ובואי הנה."» 17 האישה ענתה: "אין לי בעל." אמר לה ישוע: "צדקת באמרת 'אין לי בעל'.", 18 "כי חמישה בעלים היו לך, וזה שיש לך עכשיו אינו בעלך; בזאת אמת דיברת."» 19 האישה אמרה: "אדוני, אני רואה שאתה נביא.". 20 אבותינו עבדו בהר הזה, ואתם אומרים שהמקום שבו יש לעבוד בו הוא בירושלים.» 21 ישוע אמר: "אישה, האמיני לי, תבוא שעה שבה לא על ההר הזה ולא בירושלים תשתחוו לאב.". 22 אתם סוגדים למה שאינכם יודעים; אנחנו סוגדים למה שאנו יודעים, כי הישועה היא מהיהודים. 23 אך קרובה השעה וכבר הגיעה, שבה העובדים האמיתיים יעבדו את האב ברוח ובאמת; כאלה עובדים האב מחפש. 24 אלוהים הוא רוח, וכל העובדים אותו חייבים לעבוד אותו ברוח ובאמת.» 25 האישה ענתה: "אני יודעת שהמשיח, הנקרא משיח, עומד לבוא. כשיבוא, הוא ילמד אותנו את כל הדברים."« 26 אמר לו ישוע: "אני הוא, המדבר אליך."« 27 באותו רגע הגיעו תלמידיו ונדהמו לגלות אותו מדבר עם אישה; אך איש מהם לא אמר: "מה אתה רוצה?" או "למה אתה מדבר איתה?"« 28 האישה עזבה אז את כדה, הלכה לעיר ואמרה לתושבים: 29 «"בוא וראה אדם שסיפר לי את מה שעשיתי; האם זה לא יכול להיות המשיח?"» 30 הם עזבו את העיר ובאו אליו. 31 במהלך ההפסקה דחקו בו תלמידיו ואמרו: "רבי, אכול."« 32 אך הוא אמר להם: "יש לי אוכל לאכול שאין לכם מושג עליו."« 33 ואמרו התלמידים זה לזה: "האם מישהו יכל להביא לו משהו לאכול?"« 34 אמר להם ישוע: "מאכלי הוא לעשות רצון שלחני ולהשלים את מלאכתו.". 35 הלא אתם עצמכם אומרים 'עוד ארבעה חודשים וקציר'? אני אומר לכם, פקחו את עיניכם וראו את השדות! כבר לבנים הם לקציר. 36 הקוצר מקבל את שכרו ואוסף פרי לחיי עולם, כדי שהזורע והקוצר ישמחו יחד. 37 כי כאן חל הפתגם: אחד זורע ואחד קוצר. 38 שלחתי אתכם לקצור את מה שלא עמלתם עליו; אחרים עשו את העבודה, ואתם נכנסתם לתוך עמלם.» 39 שומרונים רבים מהעיר ההיא האמינו בישוע בזכות עדותה של האישה שאמרה: "הוא סיפר לי את כל מה שעשיתי."« 40 אז באו אליו השומרונים וביקשו ממנו לשהות איתם, והוא שהה שם יומיים. 41 ומספר רב יותר האמינו בו משום ששמעו אותו בעצמו. 42 ואמרו לאישה: "עתה איננו מאמינים עוד בגלל מה שאמרת, כי שמענו בעצמנו, וידענו כי זה באמת מושיע העולם."« 43 לאחר יומיים אלה, עזב ישוע את משם והלך לגליל. 44 כי ישוע עצמו הצהיר כי נביא אינו מכובד בארצו. 45 כאשר הגיע לגליל, קיבלו אותו הגליליים בברכה, לאחר שראו את כל מה שעשה בירושלים במהלך החג., 46 כי גם הם הלכו לחגוג. לכן חזר לקנה שבגליל, שם הפך את המים ליין. והיה שם פקיד מלכותי שבנו היה חולה בכפר נחום. 47 כששמע ישוע שישוע עומד להגיע מיהודה לגליל, ניגש אליו והתחנן לפניו שירד וירפא את בנו הגוסס. 48 אמר לו ישוע: "אלא אם כן תראו אותות ומופתים, לא תאמינו."« 49אמר לו קצין המלך: "אדוני, בוא לפני שילדי ימות.". 50 "לך," ענה ישוע, "ילדך מלא חיים." האיש האמין למה שאמר לו ישוע והלך משם. 51 כשחזר, באו משרתיו לקראתו ואמרו לו כי בנו חי. 52 הוא שאל אותם מתי הרגיש טוב יותר, והם אמרו לו: "אתמול, בשעה השביעית, ירדה ממנו החום."« 53 האב הבין כי זו השעה אשר אמר לו ישוע: "בנך מלא חיים!", והוא וכל ביתו האמינו. 54 זה היה הנס השני שעשה ישוע בשובו מיהודה לגליל.
יוחנן 5
1 לאחר מכן היה חג יהודי וישוע עלה לירושלים. 2 כעת בירושלים, ליד שער הצאן, יש בריכה הנקראת בעברית בית־עסדה, ויש בה חמש אכסדרות. 3 מתחת למרפסת הכניסה הללו שכבו מספר רב של חולים, עיוורים, צולעים ומשותקים. [הם חיכו שהמים ירתחו. 4 כי מלאך ה' ירד בזמנים מסוימים אל תוך הבריכה והעריר את המים. וכל אשר נכנס ראשון לאחר ערבוב המים, נרפא מכל חולי שהיה לו. 5 היה שם אדם שהיה חולה במשך שלושים ושמונה שנים. 6 כאשר ראה אותו ישוע שוכב שם וידע שהוא חולה זמן רב, אמר לו: 7 «"האם אתה רוצה להירפא?" ענה החולה, "אדוני, אין לי מי שיכניס אותי לבריכה כשיזעזעו המים, ובזמן שאני הולך, אחר יורד לפני."» 8 אמר לו ישוע: "קום, קח את מזרנך והתהלך."« 9 ומיד נרפא האיש, נשא את אלונקה והחל ללכת. היה זה יום שבת. 10 אמרו היהודים לאיש שנרפא: "שבת עכשיו, אסור לך לשאת אלונקה."« 11 הוא ענה: "זה שריפא אותי אמר לי: קח את האלונקה שלך ולך."« 12 שאלו אותו: "מי האיש שאמר לך: 'קח את האלונקה שלך ולך'?"« 13 אבל זה שנרפא לא ידע מי זה, כי ישוע חמק מהמקום, בזכות הקהל שהיה במקום. 14 מאוחר יותר מצא אותו ישוע בבית המקדש ואמר לו: "הנה, בריאתך. אל תחטא עוד, פן יקרה לך דבר גרוע יותר."« 15 האיש הזה הלך וסיפר ליהודים שישוע הוא זה שריפא אותו. 16 זו הסיבה שהיהודים רדפו את ישוע משום שעשה את הדברים האלה ביום השבת. 17 אך ישוע אמר להם: "אבי פועל תמיד עד היום הזה, וגם אני פועל."« 18 בגלל זה, היהודים חיפשו ביתר שאת להורגו, כי לא רק שחלל את השבת, אלא גם אמר שאלוהים הוא אביו, ובכך השווה את עצמו לאלוהים. אז ענה להם ישוע: 19 «"אמן אמן אני אומר לכם, הבן אינו יכול לעשות דבר מעצמו, אלא את מה שהוא רואה את האב עושה; וכל מה שהאב עושה, כך גם הבן עושה.". 20 כי האב אוהב את הבן ומראה לו את כל אשר הוא עושה, והוא יראה לו מעשים גדולים מאלה, אשר ידהימו אתכם. 21 כי כשם שהאב מקים את המתים ומחיה, כך גם הבן מחיה את מי שהוא רוצה. 22 כי האב עצמו אינו שופט איש, אלא נתן לבן את כל הדין, 23 כדי שכולם יכבדו את הבן כשם שהם מכבדים את האב. מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד את האב ששלח אותו. 24 אמן אמן אני אומר לכם, כל השומע את דברי ומאמין בשלחני, יש לו חיי עולם ואינו יבוא בפני דין, אלא עבר ממוות לחיים. 25 אמן אמן אני אומר לכם, תבוא שעה, והיא כבר כאן, שבה המתים ישמעו את קול בן האלוהים, והשומעים אותו יחיו. 26 כי כשם שיש לאב חיים בעצמו, כך נתן לבן להיות בעל חיים בעצמו, 27 והוא גם נתן לו את הסמכות לשפוט, כי הוא בן האדם. 28 אל תתפלאו על כך, כי תבוא השעה שבה כל אלה שבקברים ישמעו את קולו. 29 ואלה שעשו טוב יצאו לתחיית חיים, ואלה שעשו רע לתחיית גינוי. 30 איני יכול לעשות דבר בכוחות עצמי. כפי שאני שומע, אני שופט, ומשפטי צודק, כי איני מחפש את רצוני, אלא את רצון שלחני. 31 אם אני זה שנותן עדות על עצמי, עדותי אינה אמת. 32 יש אחר שמעיד עליי, ואני יודע שהעדות שהוא נותן עליי היא אמת. 33 שלחתם אל יוחנן, והוא העיד על האמת. 34 אני לא מקבל עדות מאדם, אלא אומר זאת למען תיוושעו. 35 ז'אן הייתה המנורה הבוערת והזורחת, אך רק רצית לשמוח לרגע באורה. 36 כי יש לי עדות גדולה מזו של יוחנן, כי המעשים אשר נתן לי האב לעשות, אותם מעשים שאני עושה, מעידים עליי כי האב הוא ששלח אותי. 37 והאב אשר שלחני העיד עליי בעצמו. מעולם לא שמעתם את קולו ולא ראיתם את פניו. 38 ודברו אין לכם עומד בכם, כי אינכם מאמינים במי ששלח. 39 אתה בוחן את כתבי הקודש משום שאתה חושב שתמצא בהם חיי נצח, 40 אך הם הם המעידים עליי, ואתם אינכם רוצים לבוא אליי כדי שיהיה לכם חיים. 41 זה לא שאני מחפש את כבודי מבני אדם. 42 אבל אני מכיר אותך, אני יודע שאין בך את אהבת האל. 43 באתי בשם אבי ואתם לא מקבלים אותי; יבוא אחר בשמו, ותקבלו אותו. 44 איך אתם יכולים להאמין, אתם המקבלים כבוד זה מזה ואינכם מחפשים את הכבוד שמגיע מאלוהים לבדו? 45 אל תחשבו שאני הוא זה שאאשים אתכם לפני האב; המאשים אתכם הוא משה, אשר בו נתתם תקוותם. 46 כי אם האמנתם למשה, גם הייתם מאמינים לי, כי הוא כתב עליי. 47 אבל אם אינך מאמין לכתביו, איך תאמין לדבריי?»
יוחנן ו'
1 לאחר מכן הלך ישוע לצד השני של ים גליל, או טבריה. 2 וקהל רב הלך אחריו, כי ראו ניסים שהוא ניתח את החולים. 3 ישוע עלה להר וישב שם עם תלמידיו. 4 אבל פסח, החג היהודי, התקרב. 5 כאשר הרים ישוע את מבטו וראה קהל רב מתקרב אליו, אמר לפיליפוס: "איפה נקנה לחם כדי שיאכלו האנשים האלה?"« 6 הוא אמר זאת כדי לבחון אותה, כי הוא ידע מה עליו לעשות. 7 פיליפ השיב, "לחם בשווי מאתיים דינרים לא יספיק לכולם כדי לקבל חתיכה."« 8 אמר אליו אחד מתלמידיו, אנדרי, אחיו של שמעון פטרוס: 9 «"יש כאן בחור צעיר שיש לו חמש כיכרות שעורה ושני דגים, אבל מה זה בשביל כל כך הרבה אנשים?"» 10 "הניחו להם לשבת." במקום היה הרבה עשב, והם התיישבו, כחמשת אלפים איש במספר. 11 ישוע לקח את הכיכרות, הודה על הלחם וחילק אותן לאלו שישבו. כמו כן, הוא נתן להם משני הדגים כרצונם. 12 וכאשר שבעו כולם, אמר לתלמידיו: "אספו את השאריות שנשארו, כדי שלא יתבזבז דבר."« 13 הם אספו את כל הלחם ומלאו שנים עשר סלים בחתיכות שנותרו מחמש כיכרות השעורה לאחר שאכלו. 14 כאשר ראו האנשים האלה את הנס שעשה ישוע, אמרו: "זה באמת הנביא אשר יבוא לעולם."« 15 ישוע ידע שהם עומדים לבוא ולקחת אותו כדי להמליכו, ולכן נסוג שוב אל ההר לבדו. 16 וכאשר הגיע הערב, ירדו התלמידים אל שפת הים, 17 לאחר שעלו לסירה, חצו את הים לכיוון כפר נחום. היה כבר לילה וישוע עדיין לא הצטרף אליהם. 18 עם זאת, הים, שהתעורר על ידי רוח חזקה, היה סוער. 19 לאחר שחתרו במרחק של כעשרים וחמש או שלושים סטדי, הם ראו את ישוע הולך על הים ומתקרב אל הסירה, ופחדו. 20 וַיֹּאמֶר לָהֶם: "אֲנִי הוּא, אַל תִּפְחוּ."« 21 אז רצו להעלותו לסירה, ומיד הגיעה הסירה למקום שאליו היו הולכים. 22 למחרת, הקהל שנשאר בצד השני של הים שם לב שיש שם רק סירה אחת, וכי ישוע לא עלה אליה עם תלמידיו, אלא הם יצאו לבדם. 23 סירות אחרות, לעומת זאת, הגיעו מטבריה, סמוך למקום שבו האדון, לאחר שהודה, נתן להם אוכל. 24 כאשר ראה הקהל כי לא ישוע ולא תלמידיו נמצאים שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר נחום כדי לחפש את ישוע. 25 וכאשר מצאוהו מעבר לים, אמרו לו: "אדוני, מתי באת לכאן?"« 26 "אמן אמן אני אומר לכם, אתם מחפשים אותי לא משום שראיתם נסים, אלא משום שאכלתם לחם ושבעתם." השיב להם ישוע. 27 אל תעבדו למען האוכל המתכלה, אלא למען האוכל הנשאר לחיי עולם, אשר בן האדם יתן לכם, כי עליו חותם אלוהים האב את חותמו."» 28 אמרו לו: "מה עלינו לעשות כדי לבצע את מעשי האל?"« 29 ענה להם ישוע: "זאת היא העבודה שאלוהים דורש: שתאמינו במי ששלח."« 30 אמרו לו: "איזה אות תעשה, אם כן, כדי שנראה ונאמין בך? מה מעשיך?" 31 אבותינו אכלו את המן במדבר, ככתוב: "וְנָתַן לָהֶם לֹא לְאֹכֶל מֵן־שָׁמַיִם".» 32 "אמן אמן אני אומר לכם, לא משה נתן לכם את הלחם מן השמים, אלא אבי הוא הנותן את הלחם האמיתי מן השמים.". 33 כי לחם האלוהים הוא הלחם היורד מן השמים ונותן חיים לעולם.» 34 "אדוני, תן לנו את הלחם הזה תמיד." אמרו לו.« 35 "אני לחם החיים; מי שיבוא אליי לא ירעב לעולם, ומי שיאמין בי לא יצמא לעולם." השיב להם ישוע. 36 אבל, כמו שאמרתי לך, ראית אותי ואתה לא מאמין. 37 כל אשר האב נותן לי יבוא אליי, ואת אשר יבוא אליי לעולם לא אגרש. 38 כי לא ירדתי מן השמים לעשות את רצוני, כי אם את רצון שלחני. 39 אבל רצון זה ששלח אותי הוא שלא אאבד אף אחד מאלה שנתן לי., אלא שאני אקים אותם לתחייה ביום האחרון. 40 כי רצון אבי [אשר שלחני] הוא שכל הרואה את הבן ומאמין בו יהיה לו חיי עולם, ואני אקים אותו ביום האחרון."» 41 היהודים התלוננו עליו על שאמר: "אני הלחם החי שירד מן השמים."« 42 ואמרו: "האם זה לא ישוע בן יוסף, אשר אנו מכירים את אביו ואמו? כיצד יוכל לומר 'ירדתי מן השמים'?"« 43 ענה להם ישוע: "אל תתלוננו ביניכם.". 44 איש אינו יכול לבוא אליי אלא אם כן ימשכו האב אשר שלחני, ואני אקים אותו לתחייה ביום האחרון. 45 כתוב בנביאים: כולם ילמדו על ידי אלוהים. כל מי ששמע את האב וקיבל את תורתו בא אליי. 46 לא שראה איש את האב, מלבד זה אשר מאלוהים; הוא ראה את האב. 47 אמן אמן אני אומר לכם, כל המאמין בי, יש לו חיי עולם. 48 אני לחם החיים. 49 אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. 50 זה הלחם שירד מן השמים, כדי שנאכל ממנו ולא נמות. 51 אני הלחם החי אשר ירד מן השמים. מי שיאכל מהלחם הזה יחיה לנצח, והלחם אשר אתן לישועת העולם הוא בשרי."» 52 אז התווכחו היהודים ביניהם ואמרו: "איך יכול האיש הזה לתת את בשרו לאכול?"« 53 ויאמר אליהם ישוע: אמן אמן אני אומר לכם, אם לא תאכלו את בשרו של בן האדם ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בכם. 54 מי שאוכל את בשרי ושותה את דמי, יש לו חיי עולם, ואני אקים אותו ביום האחרון. 55 כי בשרי הוא אוכל באמת ודמי הוא משקה באמת. 56 מי שאוכל את בשרי ושותה את דמי נשאר בי, ואני בו. 57 כשם שהאב החי שלח אותי ואני חי בגלל האב, כך גם האוכל אותי יחיה בגללי. 58 "זה הלחם שירד מן השמים. שלא כמו אבותיכם שאכלו את המן ומתו, כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח."» 59 את הדברים האלה אמר ישוע בעת שלימד בבית הכנסת בכפר נחום. 60 רבים מתלמידיו, כששמעו זאת, אמרו: "דבר קשה הוא, מי יוכל לקבלו?"« 61 ישוע, שידע בעצמו שתלמידיו מתלוננים על כך, אמר להם: "האם זה פוגע בכם?" 62 וכאשר תראו את בן האדם עולה אל המקום בו היה מקודם? 63 הרוח היא המחייה; הבשר אינו מועיל. הדברים אשר דברתי אליכם רוח וחיים הם. 64 "אבל יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים." כי ישוע ידע מראש מי הם אלה שאינם מאמינים ומי זה שעתיד לבגוד בו. 65 והוא הוסיף: "לכן אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אליי אלא אם כן אבי ייתן לו זאת."« 66 מאותו רגע ואילך, רבים מתלמידיו חזרו ולא הלכו עוד אחריו. 67 שאל ישוע את השנים עשר: "גם אתם רוצים ללכת?"« 68 השיב לו שמעון פטרוס: "אדוני, אל מי נלך? לך יש דברי חיי עולם.". 69 ואנחנו האמנו וידענו כי אתה קדוש אלוהים.» 70 ענה להם ישוע: "הלא אני בחרתי בכם, שנים עשר? ואחד מכם הוא שטן."« 71 הוא דיבר על יהודה בן שמעון איש קריות, כי הוא היה זה שעתיד לבגוד בו, אחד משנים עשר.
יוחנן ז'
1 לאחר מכן, ישוע נדד ברחבי הגליל, כי לא רצה ללכת ליהודה משום שהיהודים ביקשו להורגו. 2 כעת, חג הסוכות היהודי התקרב. 3 אז אמרו לו אחיו: "צא מכאן ולך ליהודה, כדי שגם תלמידיך יוכלו לראות את מעשיך.", 4 כי איש אינו עושה דבר בסתר אם הוא רוצה שייחשף. אם אתם עושים את הדברים האלה, הראו את עצמכם לעולם.» 5 כי אפילו אחיו לא האמינו בו. 6 אמר להם ישוע: "עדיין לא הגיעה שעתי, אך שעתכם תמיד מוכנה.". 7 העולם אינו יכול לשנוא אתכם, אך אותי הוא שונא, כי אני מעיד עליו שמעשיו רעים. 8 "אתה תלך למסיבה הזאת, אבל אני לא אלך, כי זמני עדיין לא הגיע."» 9 לאחר שאמר זאת, הוא נשאר בגליל. 10 וכאשר הלכו אחיו, גם הוא עלה לחגיגה, לא בגלוי, אלא בסתר. 11 אז היהודים חיפשו אותו בחג ושאלו: "איפה הוא?"« 12 והיה הרבה לדבר עליו בקהל. היו שאמרו, "הוא אדם טוב," אחרים אמרו, "לא, הוא מרמה את העם."« 13 אולם, איש לא דיבר עליו בגלוי, מחשש היהודים. 14 כבר היינו באמצע החג כשישוע עלה לבית המקדש והחל ללמד. 15 היהודים הנדהמים אמרו: "איך הוא יודע את הכתובים, בהיותו לא למד בבית ספר?"« 16 ענה להם ישוע: "תורתי אינה שלי, אלא ממי ששלח אותי.". 17 מי שירצה לעשות את רצון האל ידע אם תורתי מאלוהים היא, או שמא אני מדבר מעצמי. 18 המדבר מעצמו מבקש כבודו, אך המבקש כבוד שלחו הוא אמתני, ואין בו מרמה. 19 האם משה לא נתן לכם את התורה? אף אחד מכם אינו שומר את התורה. 20 "למה אתה מנסה להרוג אותי?" ענה הקהל, "אתה אחוז שד; מי מנסה להרוג אותך?"» 21 אמר להם ישוע: "מלאכה אחת עשיתי, ואתם כולכם יוצאים מדעכם?" 22 משה נתן לכם את ברית המילה, לא שהיא מקורה במשה, אלא מהאבות., 23 ואתם נוהגים כך ביום השבת. אם כדי לא לעבור על תורת משה, אדם ממול ביום השבת, כיצד אתם כועסים עליי, כי ביום השבת ריפאתי את כל גופו של אדם? 24 אל תשפטו לפי מראה חיצוני, אלא תשפטו לפי הצדק.» 25 אז אמרו כמה מתושבי ירושלים: "האם זה לא הוא אשר הם מנסים להרוג? 26 והנה הוא מדבר בפומבי מבלי שאיש יאמר לו מילה. האם מנהיגי העם באמת היו מזהים שהוא המשיח? 27 "אבל את האיש הזה אנחנו יודעים מאיפה הוא בא, אבל כשיבוא המשיח, איש לא ידע מאיפה הוא בא."» 28 ישוע לימד בבית המקדש ואמר בקול רם: "אתם מכירים אותי ואתם יודעים מאיפה אני בא, אך לא באתי מעצמי, אלא מי ששלח אותי הוא אמתי, ואתם אינכם מכירים אותו.". 29 אני מכיר אותו כי אני בנו והוא זה ששלח אותי.» 30 אז ניסו לתפוס אותו, אך איש לא הניח בו יד, כי עדיין לא הגיעה שעתו. 31 אך רבים מהעם האמינו בו, ואמרו: "האם כאשר יבוא המשיח, הוא יעשה ניסים רבים יותר ממה שעשה האיש הזה?"« 32 הפרושים שמעו את הקהל ממלמל את הדברים האלה על ישוע, ולכן שלחו ראשי הכוהנים והפרושים שומרים כדי לעצור אותו. 33 ישוע אמר: "עוד מעט אהיה עמכם, ואז אלך אל זה ששלח אותי.". 34 אתם יכולים לחפש אותי, אך לא תמצאו אותי, ולאן שאני נמצא, לא תוכלו לבוא.» 35 אמרו היהודים איש אל רעהו: "לאן ילך כדי שלא נמצאו? האם ילך אל הגויים המפוזרים וילמדם?" 36 מה פירוש האמרה 'תחפשו אותי ולא תמצאו אותי, ולאן שאני נמצא לא תוכלו לבוא'?» 37 ביום האחרון של החג, שהוא היום החגיגי ביותר בו, עמד ישוע ואמר בקול רם: "מי שצמא, שיבוא אליי וישתה.". 38 "מי שיאמין בי, ככתוב, נהרות מים חיים יזרמו מתוכם."» 39 את הדברים האלה אמר הוא על רוח הקודש, אשר אלה המאמינים בו היו אמורים לקבל, כי הרוח עדיין לא ניתנה לו, שכן ישוע עדיין לא התפאר. 40 מקרב הקהל, כמה ששמעו את הדברים אמרו: "זה באמת הנביא."« 41 אחרים אמרו: "זהו המשיח. אבל", אמרו אחרים, "האם מן הגליל חייב המשיח לבוא?" 42 האם לא אומר הכתוב שזה משושלת דוד ומעיר בית לחם, "איפה היה דוד, כי המשיח עתיד לבוא?"» 43 כך נחלקו עליו העם. 44 היו כאלה שרצו לעצור אותו, אך איש לא שם עליו את ידו. 45 וכאשר חזרו השומרים אל האפיפיורים והפרושים, אמרו להם: "מדוע לא הבאתם אותו?"« 46 השיבו השומרים: "מעולם לא דיבר אדם כאיש הזה".« 47 השיבו להם הפרושים: "האם גם אתם הוטעיתם?" 48 האם יש מישהו מבין מנהיגי העם שהאמין בו? האם יש מישהו מבין הפרושים? 49 אבל ההמון הזה, שאינו יודע דבר על התורה, הוא מקולל.» 50 אמר להם ניקודמוס, אחד מהם, זה שבא אל ישוע בלילה: 51 «"האם תורתנו מגנה אדם מבלי לשמוע אותו תחילה ומבלי לדעת מה עשה?"» 52 "האם גם אתה גלילי? בדוק היטב את הכתובים ותראה כי לא קם נביא מן הגליל."« 53 וכל אחד מהם חזר לביתו.
יוחנן ח'
1 ישוע עלה להר הזיתים. 2 ועם שחר חזר אל בית המקדש וכל העם בא אליו, וישב ולימד אותם. 3 אז הביאו אליו הסופרים והפרושים אישה שנתפסה בבגידה, והביאוהו ואמרו אל ישוע: 4 «"יועץ משפטי, אישה זו נתפסה בשעת ניאוף."» 5 אבל משה רבנו ציווה אותנו בתורה לסקול אנשים כאלה. אז מה אתה אומר? 6 כך שאלו אותו כדי לבחון אותו, כדי שיהיה להם מה להאשים אותו. אך ישוע התכופף וכתב על הארץ באצבעו. 7 כשהם המשיכו לחקור אותו, קם ואמר להם: "מי מביניכם שאין לו חטא יזרוק את האבן הראשונה."« 8 והוא התכופף שוב וכתב על הקרקע. 9 כששמעו זאת, [וחשו את עצמם מחויבים על ידי מצפונם] הם פרשו בזה אחר זה, המבוגרים תחילה, [אחר כך כל האחרים], כך שישוע נשאר לבדו עם האישה שעמדה באמצע. 10 ישוע קם ממקומו, כשלא ראה איש מלבד האישה, אמר לה: "אישה, היכן המאשימים אותך? איש לא גזר דין עלייך?"« 11 היא ענתה: "אף אחד, אדוני." אמר לה ישוע: "גם אני לא מרשיע אותך. לכי ואל תחטא עוד."« 12 ישוע דיבר אליהם שוב ואמר: "אני אור העולם. מי שהולך אחריי לא יתהלך בחושך, אלא יהיה לו אור החיים."« 13 על כך ענו הפרושים: "אתה מעיד על עצמך, אך עדותך אינה אמינה."« 14 ענה להם ישוע: "אף על פי שאני מעיד על עצמי, עדותי נכונה, כי אני יודע מאין באתי ולאן אני הולך, ואתם אינכם יודעים מאין אני בא ולאן אני הולך.". 15 אתם שופטים לפי הבשר, אבל אני לא שופט אף אחד. 16 ואם אני שופט, משפטי נכון, כי איני לבדי, אלא אני עם האב אשר שלחני. 17 כתוב בתורתכם כי עדותם של שני אנשים מהימנה. 18 "אני מעיד על עצמי, וכך גם האב אשר שלחני."» 19 אז שאלו אותו: "איפה אביך?" ענה ישוע: "אינכם מכירים אותי ולא את אבי. אילו ידעתם אותי, הייתם מכירים גם את אבי."« 20 את הדברים האלה דיבר ישוע בחצר האוצר, בעודו מלמד בבית המקדש, ואיש לא הניח בו יד, כי עדיין לא הגיעה שעתו. 21 ישוע אמר להם שוב: "אני הולך מכאן, ואתם תחפשו אותי, ותמותו בחטאכם. לאן שאני הולך, לא תוכלו לבוא."« 22 אמרו היהודים: "האם הוא הולך להתאבד, הרי הוא אומר: 'לאן שאני הולך, אתם לא יכולים לבוא'?"« 23 וַיֹּאמֶר לָהֶם: "אַתֶּם מִלְּטָחָה, אֲנִי מִמַּעְלָה; אַתֶּם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי לֹא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה.". 24 לכן אמרתי לכם שתמותו בחטאיכם, כי אם לא תאמינו שאני המשיח, תמותו בחטאיכם."» 25 «"מי אתה?" שאלו אותו. ישוע ענה להם: "בדיוק מה שאני אומר לכם.". 26 יש לי הרבה מה לומר עליכם ורבות לגנות אתכם, אך זה ששלח אותי הוא אמת, ואת מה ששמעתי ממנו אני מספר לעולם."» 27 הם לא הבינו שהוא מדבר אליהם על האב. 28 אמר להם ישוע: "כאשר תרימו את בן האדם, תדעו מי אני, ושאינני עושה דבר מעצמי, אלא אומר את מה שלימד אותי אבי.". 29 "והוא אשר שלחני איתי ולא עזב אותי לבד, כי אני תמיד עושה את אשר לטובתו."» 30 מכיוון שאמר את הדברים האלה, רבים האמינו בו. 31 אז אמר ישוע ליהודים שהאמינו בו: "אם תעמדו בדברי, אתם באמת תלמידיי, 32 תדעו את האמת, והאמת תשחרר אתכם.» 33 הם ענו לו: "אנחנו צאצאיו של אברהם ומעולם לא היינו עבדים של אף אחד. איך אתה יכול לומר 'תהיו בני חורין'?" 34 "אמן אמן אני אומר לכם, כל מי שמסגיר את עצמו לחטא הוא עבד לחטא." השיב להם ישוע. 35 כעת, העבד לא נשאר תמיד בבית, אלא הבן נשאר שם לנצח. 36 לכן אם הבן ישחרר אתכם, תהיו חופשיים באמת. 37 אני יודע שאתם בני אברהם, אך אתם מבקשים להרוג אותי, כי דברי אינו חודר אליכם. 38 "אני אומר לכם את מה שראיתי בבית אבי, ואתם עושים את מה שראיתם בבית אביכם."» 39 הם ענו לו: "אבינו הוא אברהם." אמר להם ישוע: "אילו הייתם בני אברהם, הייתם עושים את מעשיו של אברהם.". 40 "אבל עכשיו אתם מבקשים להרוג אותי, איש שאמר לכם את האמת אשר שמעתי מאלוהים. לא כך עשה אברהם. אתם עושים את מעשי אביכם."» 41 אמרו לו: "לא נולדנו מזנות; יש לנו אב אחד, שהוא אלוהים".« 42 אמר להם ישוע: "אילו היה אלוהים אביכם, הייתם אוהבים אותי, כי מאת אלוהים באתי ואני כאן. לא באתי מעצמי, אלא הוא שלחני.". 43 למה אינך מזהה את שפתי? כי אינך יכול לשמוע את דבריי. 44 השטן הוא האב, ואת רצונותיו של אביכם אתם רוצים לעשות. הוא היה רוצח מראשית ואינו עומד באמת, כי אין בו אמת. כשהוא משקר, הוא מדבר בשפת אמו, כי שקרן הוא ואב השקר. 45 ואתה לא מאמין לי כי אני אומר לך את האמת. 46 מי מכם ירשיע אותי בחטא? אם אני אומר אמת, מדוע אינכם מאמינים לי? 47 "אלה השייכים לאלוהים שומעים את דבר אלוהים; משום שאינכם שייכים לאלוהים, אינכם שומעים אותו."» 48 השיבו היהודים: "האם לא צדקנו כשאמרנו שאתה שומרוני ודיבוק בשד?"« 49 ישוע ענה: "אין בי שד, אלא שאני מכבד את אבי, ואתם מזלזלים בי.". 50 אֲשֶׁר לִי, לֹא אִתְדַּבֵּר לִכְבוֹדִי: יֵשׁ מִי שֶׁדּוֹרֵג לָהּ וְיַעֲשׂוֹת צֶדֶק. 51 "אמן אמן אני אומר לכם, אם מישהו ישמור את דברי, הוא לא יראה מוות לעולם."» 52 אמרו לו היהודים: "עכשיו אנחנו רואים ששד נמצא בך. אברהם מת, וגם הנביאים, ואתה אומר: 'מי שישמור את דברי, לא יראה מוות לעולם'.". 53 האם אתה גדול מאברהם אבינו אשר מת? גם הנביאים מתו; מי אתה טוען להיות?» 54 ישוע ענה: "אם אני מכבד את עצמי, כבודי אינו כולו. אבי הוא זה שמכבד אותי, והוא זה שאתם קוראים לו אלוהים.", 55 ואתם אינכם מכירים אותו, אך אני מכיר אותו; ואם אומר שאיני מכיר אותו, אהיה שקרן כמוכם. אך אני מכיר אותו ומקיים את דברו. 56 "אברהם אביכם שמח לראות את יומי; הוא ראהו ושמח."» 57 אמרו לו היהודים: "עדיין לא בן חמישים שנה וראית את אברהם."« 58 ענה להם ישוע: "אמן אמן אני אומר לכם, בטרם היה אברהם, אני קיים."« 59 אז הרימו אבנים כדי ליידות עליו, אך ישוע הסתתר ויצא מהמקדש.
יוחנן ט'
1 כשעבר ישוע על פניו, ראה אדם עיוור מלידה. 2 «"רבי," שאלו תלמידיו, "האם האיש הזה, או הוריו, חטא בכך שנולד עיוור?"» 3 ישוע ענה: "לא הוא ולא הוריו חטאו, אלא כדי שיגלו בו את מעשי אלוהים.". 4 כל עוד היום, עליי לעשות את מעשיו של זה ששלח אותי; הלילה יבוא, בו איש לא יוכל לעבוד. 5 כל עוד אני בעולם, אני אור העולם.» 6 לאחר שדיבר כך, ירק על האדמה, עשה בוץ מרירו, מרח אותו על עיניו של העיוור ואמר לו: 7 «"לך ורחץ בבריכת השילוח, שפירושו 'שלוח'." הוא הלך, רחץ וחזר הביתה כשהוא רואה בבירור. 8 השכנים ואלה שראו אותו קודם לכן מתנדב אמרו: "האם זה לא אותו אדם שהיה יושב ומתנדב?"« 9 חלק ענו, "זה הוא", אחרים, "לא, אבל הוא נראה כמוהו." אבל הוא אמר, "זה אני".« 10 וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "אִיכֵּה נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ?"« 11 הוא ענה: "איש אחד, ששמו ישוע, עשה בוץ, מרח אותו על עיניי. הוא אמר לי: 'לך אל בריכת השילוח ורחץ אותך'. הלכתי, רחצתי, וקיבלתי את ראייתי.". 12 "איפה האיש הזה?" שאלו אותו. הוא ענה, "אני לא יודע".» 13 הם הביאו אל הפרושים את האיש שהיה עיוור. 14 וביום שבת הכין ישוע בוץ ופקח את עיניו של העיוור. 15 בתורם, שאלו אותו הפרושים כיצד שב לראותו, והוא אמר להם: "הוא שם בוץ על עיניי, רחצתי, ועכשיו אני רואה."« 16 על כך אמרו כמה פרושים: "האיש הזה לא נשלח מאלוהים, שכן הוא אינו שומר שבת." אחרים אמרו: "איך יכול חוטא לעשות ניסים כאלה?" והייתה ביניהם מחלוקת. 17 וַיֹּאמְרוּ שׁוּב וְאֶל הַעִוָּר: "וּמַה אַתָּה אוֹמֵר לוֹ, כִּי פִקַח אֶת עֵינֶיךָ?" הוּא עַנֶּה: "הוּא נְבִיא."« 18 לכן סירבו היהודים להאמין שהאיש הזה היה עיוור וחזר לראותו, עד שהביאו את קרוביו של האיש שחזר לראותו. 19 שאלו אותם: "האם זה בנכם, אשר אתם אומרים שנולד עיוור? איך יוכל לראות עכשיו?"« 20 הוריו ענו: "אנחנו יודעים שזה אכן בננו ושהוא נולד עיוור, 21 אבל איך הוא רואה עכשיו, איננו יודעים, ומי פקח את עיניו, איננו יודעים. שאלו אותו בעצמו; הוא מבוגר מספיק, הוא ידבר בעצמו על מה שמעסיק אותו.» 22 הוריו דיברו כך משום שפחדו מהיהודים, שכן היהודים כבר הסכימו שכל מי שיודה בישוע כמשיח, יורחק מבית הכנסת. 23 לכן אמרו הוריו: "הוא מבוגר מספיק, תשאל אותו".« 24 הפרושים הביאו פנימה את האיש שהיה עיוור בפעם השנייה ואמרו לו: "תן כבוד לאלוהים. אנחנו יודעים שהאיש הזה חוטא."« 25 הוא ענה: "איני יודע אם הוא חוטא; אני רק יודע שהייתי עיוור ועכשיו אני רואה."« 26 אמרו לו: "מה עשה לך? איך פקח את עיניך?"« 27 הוא ענה להם: "כבר אמרתי לכם, ולא הקשבתם. מדוע אתם רוצים לשמוע זאת שוב? האם גם אתם רוצים להיות תלמידיו?"« 28 אז הם גידו אותו ואמרו: "אתה תלמידו, ואנחנו תלמידיו של משה.". 29 אנחנו יודעים שאלוהים דיבר אל משה, אבל זה - אנחנו לא יודעים מאיפה הוא בא.» 30 השיב להם האיש: "זה מדהים שאתם לא יודעים מאיפה הוא, ובכל זאת הוא פקח את עיניי.". 31 אנחנו יודעים שאלוהים לא עונה הדייגים, אֲשֶׁר מְכַבֵּד אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה רָצוֹן, אוֹתָם הוּא מְקַיֵּם. 32 מעולם לא שמענו על מישהו שפקח את עיניו של אדם שנולד עיוור. 33 אם האיש הזה לא היה מאלוהים, לא היה יכול לעשות דבר.» 34 הם ענו, "נולדת לגמרי בחטא ואתה מעז להטיף לנו?" והם גירשו אותו. 35 ישוע נודע להם שכך גרשו אותו, וכשמצא אותו אמר לו: 36 «"האם אתה מאמין בבן האדם?" ענה לו: "מי הוא, אדוני, כדי שאוכל להאמין בו?"» 37 אמר לו ישוע: "ראית אותו, והוא עצמו מדבר אליך."« 38 «"אני מאמין, אדוני," אמר, והשתחווה לפניו. 39 אז אמר ישוע: "באתי לעולם הזה למשפט, כדי שאלה שאינם רואים יראו, וכדי שאלה הרואים יתעוורו."« 40 כמה פרושים שהיו איתו אמרו לו: "גם אנחנו עיוורים?"« 41 ענה להם ישוע: "אילו הייתם עיוורים, לא היה לכם חטא; אך כעת אתם אומרים 'אנחנו רואים', חטאתכם נשארת."«
יוחנן י'
1 «"אמן אמן אני אומר לכם, מי שלא נכנס אל דיר הצאן דרך הפתח, אלא מטפס פנימה דרך דרך אחרת, גנב וגזלן הוא.". 2 אבל מי שנכנס דרך השער הוא רועה הצאן. 3 שומר הסף פותח לו את השער, והצאן שומעות את קולו; הוא קורא לצאנו בשמם ומוביל אותם למרעה. 4 לאחר שהוא מוציא את כל צאנו, הוא הולך לפניהם והצאן הולכות אחריו, כי הן יודעות את קולו. 5 אחרי זר לא ילכו, אלא יברחו ממנו, כי אינם מכירים את קולם של זרים.» 6 ישוע סיפר להם את המשל הזה, אך הם לא הבינו על מה הוא מדבר. 7 ישוע אמר להם שוב: "אמן אמן אני אומר לכם, אני שער הצאן.". 8 כל אשר באו לפניי היו גנבים ושודדים, אך הכבשים לא שמעו להם. 9 אני השער; מי שיבוא דרכי יושע; הוא ייכנס ויצא וימצא מרעה. 10 הגנב בא רק לגנוב, להרוג ולהרוס; אני באתי כדי שיהיו להם חיים, ושיהיו להם חיים מלאים. 11 אני הרועה הטוב. הרועה הטוב נותן את נפשו בעד צאנו. 12 אבל שכיר החרב, שאינו הרועה והצאן אינן שייכות לו, רואה את הזאב מגיע, נוטש את הצאן ובורח, והזאב חוטף אותן ומפזר אותן. 13 שכיר החרב בורח כי הוא שכיר חרב ואין לו דאגה לכבשים. 14 אני הרועה הטוב, אני מכיר את צאני והצאן שלי מכירות אותי., 15 כשם שאבי מכיר אותי וגם אני מכיר את אבי, ואני נותן את נפשי בעד צאני. 16 יש לי כבשים אחרות שאינן מהדיר הזה; גם אותן עליי להביא, והן ישמעו את קולי, ויהיה דיר אחד ורועה אחד. 17 לכן אבי אוהב אותי, כי אני נותן את חיי כדי לקחת אותה שוב. 18 איש אינו לוקח ממני, אלא אני מניחנו מרצוני החופשי. יש לי סמכות להניחנו וסמכות לקחתנו שוב. זוהי המצווה שקיבלתי מאת אבי."» 19 נאום זה גרם שוב לפילוג בקרב היהודים. 20 כמה מהם אמרו, "הוא אחוז דיבוק, הוא הוזה: למה אתם מקשיבים לו?"« 21 אחרים אמרו: "אין אלה דברי אדם אחוז דיבוק; האם שד יכול לפקוח עיני עיוורים?"« 22 חג ההקדשה נחגג בירושלים; היה זה חורף., 23 וישוע התהלך בבית המקדש, מתחת לאכסדרת שלמה. 24 היהודים הקיפו אותו ואמרו: "עד מתי תמשיך להשאיר אותנו במתח? אם אתה המשיח, אמור לנו בבירור."« 25 ענה להם ישוע: "אמרתי לכם, ואתם לא מאמינים לי; המעשים שאני עושה בשם אבי מעידים עליי, 26 אבל אתה לא מאמין לי, כי אתה לא אחד מהכבשים שלי. 27 כבשיי שומעים את קולי. אני מכיר אותם והם הולכים אחריי. 28 ואני נותן להם חיי עולם, והם לעולם לא יאבדו, ואיש לא יחטוף אותם מידי. 29 אבי, אשר נתן לי אותם, גדול מכולם, ואיש אינו יכול לחטוף אותם מיד אבי. 30 אבי ואני אחד.» 31 היהודים שוב הרימו אבנים כדי לסקול אותו. 32 אמר להם ישוע: "מעשים טובים רבים עשיתי לפניכם, אשר באו מאת אבי; על איזה מהם תרגמו אותי בסקול?"« 33 השיבו לו היהודים: "לא על מעשה טוב אנחנו סוקלים אותך, אלא על חילול הקודש, ומכיוון שאתה אדם ואתה מתיימר להיות אלוהים, 34 ענה להם ישוע: "הלא כתוב בתורתכם: 'אמרתי, אתם אלים'?" 35 אם התורה מכנה את אלה שאליהם הגיע דבר אלוהים "אלים", ואם אי אפשר להפר את הכתוב, 36 איך תוכל לומר לקדוש אשר שלח האב לעולם: 'אתה מגדף את אלוהים, כי אמרתי: 'אני בן האלוהים'?' 37 אם איני עושה את מעשי אבי, אל תאמינו לי. 38 אבל אם אני עושה אותם, גם אם אינכם מאמינים לי, האמינו במעשים עצמם, כדי שתדעו ותבינו כי האב בי ואני באב."» 39 לאחר מכן הם ניסו שוב לתפוס אותו, אך הוא נמלט מידם. 40 הוא חזר אל מעבר לירדן, אל המקום שבו יוחנן החל להטביל, ונשאר שם. 41 רבים באו אליו ואמרו: "יוחנן לא עשה ניסים, אך כל מה שאמר על האיש הזה היה אמת."« 42 והיו שם רבים שהאמינו בו.
יוחנן 11
1 היה שם חולה בשם לזרוס מביתוניה, כפר נָשׂוּי ושל מרתה, אחותו. 2 נָשׂוּי היא הייתה זו אשר משחה את האדון בבושם וניגבה את רגליו בשערה, ולזר אחיה היה חולה. 3 האחיות שלחו הודעה לישוע: "אדוני, אהובך חולה."« 4 כששמע ישוע זאת, אמר: "מחלה זו לא תוביל למוות, אלא היא לתפארת אלוהים כדי שבן האלוהים יתפאר דרכה."« 5 עכשיו ישוע אהב את מרתא ואת אחותה נָשׂוּי ולזרוס. 6 לאחר שנודע לו שהוא חולה, נשאר יומיים נוספים במקום שבו היה. 7 אז אמר לתלמידיו: "בואו נחזור ליהודה".« 8 אמרו לו התלמידים: "רבי, זה עתה ניסו היהודים לסקול אותך, ואתה חוזר לשם?"« 9 ישוע ענה: "האם אין שתים עשרה שעות ביום? מי שהולך ביום לא יכשל, כי הוא רואה את אור העולם הזה.". 10 אבל אם הוא הולך בלילה, הוא מועד כי חסר לו אור.» 11 כך דיבר והוסיף: "לָזָר ידידנו ישן, אבל אני הולך להעירו."« 12 אמרו לו תלמידיו: "אם יישן, יבריא".« 13 אך ישוע דיבר על מותו, והם חשבו שזו מנוחה משינה. 14 אז אמר להם ישוע בגלוי: "לזר מת." 15 "ואני שמח למענכם שלא הייתי שם, למען תאמינו; אבל בואו נלך אליו."» 16 ותומאס, הנקרא דידימוס, אמר לתלמידים האחרים: "בואו נלך גם אנחנו כדי שנוכל למות איתו."« 17 אז בא ישוע ומצא את לזרוס כבר ארבעה ימים בקבר. 18 בית עניה הייתה קרובה לירושלים, במרחק של כחמישה עשר סטדיונים. 19 יהודים רבים באו אל מרתא נָשׂוּי כדי לנחם אותם על אחיהם. 20 ברגע שנודע למרתא שישוע עומד לבוא, היא הלכה לקראתו, נָשׂוּי עמד מוֹשָׁב בבית. 21 מרתא אמרה אז לישוע: "אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת.". 22 אבל אפילו עכשיו, אני יודע שכל מה שתבקש מאלוהים, אלוהים ייתן לך.» 23 אמר לו ישוע: "אחיך יקום לתחייה."« 24 «"אני יודעת," ענתה מרתה, "שהוא יקום לתחייה כאשר..." התחייה, "ביום האחרון."» 25 אמר לו ישוע: "אני התחייה וחיים, מי שמאמין בי, גם אם ימות, יחיה, 26 וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם. האם אתה מאמין בכך?» 27 «"כן, אדוני," אמרה לו, "אני מאמינה שאתה הוא המשיח, בן האלוהים, אשר עתיד היה לבוא לעולם הזה."» 28 כשהיא סיימה לדבר, היא יצאה וקראה בסתר נָשׂוּי, אחותו אמרה, "האדון כאן והוא קורא לך."« 29 ברגע ששמעה אותו, היא קמה במהירות והלכה לעברו. 30 כי ישוע טרם נכנס אל הכפר; הוא טרם עזב את המקום שבו פגשה אותו מרתא. 31 היהודים שהיו איתם נָשׂוּי וניחמו אותה, בראותה אותה קמה במהירות והולכת, והלכו אחריה וחשבו: "היא הולכת אל הקבר לבכות שם."« 32 כַּאֲשֵׁר נָשׂוּי היא הגיעה למקום שבו היה ישוע, וכשראתה אותו, נפלה לרגליו ואמרה לו: "אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת."« 33 כאשר ראה ישוע אותה בוכה, יחד עם היהודים שהיו עמה, הוא נפעם עמוקות ברוחו ונכנע לרגשותיו. 34 ויאמר, "איפה הנחת את זה?" "אדוני," ענו, "בוא וראה."« 35 וישוע בכה. 36 אמרו היהודים: "ראו כמה הוא אהב אותה".« 37 ואחדים מהם אמרו: "הלא יכול היה הוא אשר פקח את עיני איש אשר נולד עיוור למנוע גם את איש זה ממות?"« 38 ישוע, נרגש שוב עמוקות, הלך אל הקבר; זה היה חדר קבורה ועליו אבן. 39 «"הסר את האבן," אמר ישוע. מרתא, אחותו של המת, אמרה לו: "אדוני, כבר עולה ממנו צחנה, כי הוא מת כבר ארבעה ימים."» 40 אמר לו ישוע: "האם לא אמרתי לך שאם תאמין, תראה את כבוד אלוהים?"« 41 אז הסירו את האבן, וישוע הרים את מבטו ואמר: "אבא, אני מודה לך ששמעת אותי.". 42 "מבחינתי, ידעתי שאתה תמיד עונה לתפילותיי, אך אמרתי זאת בגלל הקהל סביבי, כדי שיאמינו שאתה שלחת אותי."» 43 לאחר שדיבר כך, צעק בקול רם: 44 «"לעזור, צא החוצה!" והמת יצא, ידיו ורגליו כבולות בפשתן ופניו עטופות בבד. אמר להם ישוע: "הסירו את הבד ותנו לו ללכת."» 45 רבים מהיהודים שהתקרבו נָשׂוּי ושל מרתא, ואשר ראו את אשר עשה ישוע, האמינו בו. 46 אבל כמה מהם הלכו אל הפרושים וסיפרו להם את מה שעשה ישוע. 47 אז כינסו האפיפיורים והפרושים את הסנהדרין ואמרו: "מה נעשה? כי האיש הזה עושה ניסים רבים.". 48 אם ניתן לו להמשיך, כולם יאמינו בו, והרומאים יבואו ויחריבו את עירנו ואת אומתנו."» 49 אחד מהם, קיפא, שהיה הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם: 50 «"אתה לא מבין בזה כלום; אתה לא מבין שזה לטובתך שאדם אחד ימות למען העם ושלא יאבד כל האומה."» 51 הוא לא אמר זאת מרצונו החופשי, אלא בהיותו כהן גדול באותה שנה, ניבא שישוע ימות למען העם 52 ולא רק למען האומה, אלא גם כדי לאסוף לגוף אחד את ילדי האלוהים המפוזרים. 53 מאותו יום ואילך, הם התלבטו כיצד להרוג אותו. 54 לכן לא הופיע עוד ישוע בפומבי בקרב היהודים, אלא נסוג לאזור הסמוך למדבר, לעיירה בשם אפרים, ושם שהה עם תלמידיו. 55 אולם חג הפסח קרב, ורבים עלו מהאזור ההוא לירושלים לפני חג הפסח כדי להיטהר. 56 הם חיפשו את ישוע ואמרו זה לזה, בעודם עומדים בבית המקדש: "מה אתם חושבים? אתם חושבים שהוא לא יבוא לחג?" כעת, האפיפיורים והפרושים ציוו שאם מישהו יודע היכן הוא נמצא, עליו לדווח על כך, כדי שיוכלו לעצור אותו.
יוחנן 12
1 שישה ימים לפני חג הפסח בא ישוע לבית עניה, שם היה לָזָר המת אשר הקיר מן המתים. 2 שם הכינו לו ארוחת ערב, ומרתה הגישה. ולזרוס היה בין הסועדים עמו. 3 נָשׂוּי, הוא לקח קילו של בושם נרד טהור ויקר מאוד, משח בו את רגלי ישוע וניגב אותן בשערותיו, והבית מלא ריח הבושם. 4 אז אמר אחד מתלמידיו, יהודה איש קריות, זה שעמד לבגוד בו: 5 «"מדוע לא נמכר הבושם הזה בשלוש מאות דינרים ונתן לעניים?"» 6 הוא אמר זאת לא משום שדאג לעניים, אלא משום שהיה גנב, ובהיותו בעל הארנק וגנב את מה שהוכנס בו. 7 אמר לה ישוע: "הניחי לה; היא שמרה את הבושם הזה ליום קבורתי.". 8 כי העניים תמיד יהיו עמכם, אבל אני לא תמיד יהיה עמכם."» 9 מספר רב של יהודים נודע להם שישוע נמצא בבית עניה, והם באו לא רק בגללו, אלא גם כדי לראות את לזרוס, אשר הקיר מן המתים. 10 אך ראשי הכוהנים החליטו להוציא להורג גם את לזרוס., 11 משום שיהודים רבים סרו ממנו עורף והאמינו בישוע. 12 למחרת, קהל רב של אנשים שבאו לחג, שמע שישוע הולך לירושלים, לקחו ענפי תמרים ויצאו לקראתו וצעקו: 13 «"הושענא. ברוך הבא בשם ה' מלך ישראל."» 14 ישוע, לאחר שמצא את החמור, רכב עליו, ככתוב: 15 «"אל תיראי בת ציון כי הנה מלכך בא רוכב על עיר אתון".» 16 תלמידיו לא הבינו את הדברים האלה בתחילה, אך כאשר התפאר ישוע, נזכרו כי הדברים הללו נכתבו עליו ושהוא קיים אותם בעיני עצמו. 17 הקהל אשר היה עמו כאשר קרא ללזרוס מן הקבר והקימו מן המתים, העיד עליו, 18 וגם משום שנודע לה שהוא ביצע את הנס הזה, בא ההמון לקראתו. 19 אמרו הפרושים איש אל רעהו: "רואים אתם שאין אתם מרוויחים דבר; הנה, כולם רצים אחריו."« 20 היו גם כמה יוונים בין אלה שעלו להשתתף בחג. 21 הם ניגשו אל פיליפוס, שהיה מבית צידה שבגליל, ושאלו אותו: "אדוני, נרצה לראות את ישוע."« 22 פיליפוס הלך לספר לאנדרו, ואז אנדרו ופיליפוס הלכו לספר לישוע. 23 ענה להם ישוע: "הגיעה השעה שיתפאר בן האדם.". 24 אמן אמן אני אומר לכם, אם גרגר החיטה לא ייפול ארצה וימות, הוא נשאר לבדו, 25 אבל אם הוא מת, הוא נושא פרי רב. מי שאוהב את חייו יאבד אותו, ומי ששונא את חייו בעולם הזה ישמור אותו לחיי נצח. 26 מי שירצה להיות עבדי, ילך אחריי, ובמקום שאני אהיה, שם יהיה גם עבדי. מי שיעבוד אותי, אבי יכבד אותו. 27 עתה נפשי נסערת, ומה אאמר? אבא, הצילני מן השעה הזאת. אך לשם כך באתי אל השעה הזאת. 28 אבא, פאר שמך. "וקול יצא מן השמים: 'פארתי אותו, ואשוב פאר אותו'."« 29 הקהל אשר היה שם ושמע זאת אמר: "זה רעם," אחרים אמרו: "מלאך דיבר אליו."« 30 אמר ישוע: "לא למעני נאמר קול זה, כי אם למעניכם.". 31 זה עכשיו משפט העולם הזה; עכשיו שר העולם הזה יושלך החוצה. 32 "ואני, כשארים מן הארץ, אמשוך את כל האנשים אליי."» 33 מה שהוא אמר היה כדי להצביע על סוג המוות שהוא נועד למות. 34 הקהל ענה לו: "שמענו מן התורה שהמשיח קיים לנצח; כיצד תוכל לומר, 'על בן האדם לקום'? מי הוא בן האדם הזה?"« 35 אמר להם ישוע: "האור ביניכם לזמן קצר בלבד. לכו כל עוד האור בידכם, פן ימלא אתכם החושך. ההולך בחושך אינו יודע לאן הוא הולך.". 36 "כל עוד יש לכם את האור, האמינו באור, למען תהיו ילדי האור." את הדברים האלה אמר ישוע, ואז הלך ונעלם מעיניהם. 37 למרות שעשה ניסים רבים כל כך בנוכחותם, הם לא האמינו בו: 38 למען יתקיים דבר הנביא ישעיהו לאמר: "אדוני מי האמין לדברינו ולמי נגלתה זרוע ה'?"« 39 לכן לא יכלו להאמין, כי גם ישעיהו אמר: 40 «"הוא עיוור את עיניהם והקשה את לבם, למען לא יוכלו לראות בעיניהם, לא יבינו בלבם, לא ישובו, ואני ארפאם."» 41 את הדברים האלה אמר ישעיהו כשראה את כבוד ה' ודבר עליו. 42 רבים, אפילו מבין חברי הסנהדרין, האמינו בו, אך בגלל הפרושים לא הודו בו בפומבי, מחשש שיגרשו אותם מבית הכנסת. 43 כי אהבו את כבוד בני אדם יותר מאשר את כבוד אלוהים. 44 אז הרים ישוע את קולו ואמר: "מי שמאמין בי אינו מאמין בי, אלא במי ששלח אותי.", 45 ומי שרואה אותי רואה את מי ששלח אותי. 46 באתי לעולם כאור, כדי שכל המאמין בי לא יישאר בחושך. 47 אם מישהו שומע את דברי ולא יקיים, איני שופט אותו, כי לא באתי לשפוט את העולם, אלא להושיע את העולם. 48 מי שבז אותי ואינו מקבל את דברי, לו ישפט את הדבר אשר דיברתי. הוא ישפוט אותו ביום האחרון. 49 כי לא דיברתי מכוח עצמי, אלא האב אשר שלחני בעצמו ציווה אותי מה לומר ומה ללמד. 50 ואני יודע כי מצותו היא חיי עולם. לכן, את הדברים שאני אומר, אני אומר כפי שלימד אותי אבי."»
יוחנן 13
1 לפני חג הפסח, ישוע, שידע כי הגיעה שעתו לעזוב את העולם הזה אל אביו, אהב את אלה שהיו בעולם, ואהב אותם עד קץ׃. 2 בזמן הסעודה, כאשר השטן כבר נתן בלב יהודה בן שמעון איש קריות לבגוד בו, 3 ישוע, אשר ידע כי אביו נתן את הכל בידיו, וכי מאת אלוהים בא והולך אל אלוהים, 4 הוא קם מהשולחן, הניח את בגדו, לקח פיסת בד וכרך אותה סביב מותניו. 5 לאחר מכן שפך מים לתוך הקערה, החל לרחוץ את רגלי תלמידיו ולייבש אותן במגבת שהייתה עטופה סביבו. 6 אז בא אל שמעון פטרוס, ופטרוס אמר לו: "אדוני, האם אתה הולך לרחוץ את רגלי?"« 7 ענה לו ישוע: "את מה שאני עושה אינך מבין כעת, אך תבין אחר כך."« 8 אמר לו פטרוס: "לא, לעולם לא תרחץ את רגלי." ענה לו ישוע: "אם לא רחצת אותך, אין לך חלק איתי."« 9 אמר אליו שמעון פטרוס: "אדוני, לא רק רגליי, אלא גם ידיי וראשי."« 10 אמר לו ישוע: "מי שרחץ, אין לו אלא לרחוץ את רגליו; כל גופו נקי. וגם אתם נקיים, אך לא כולכם."« 11 כי ידע מי עומד לבגוד בו, ולכן אמר: "לא כולכם טהורים."« 12 לאחר שרחץ את רגליהם ולבש את בגדו, חזר אל השולחן ואמר להם: "האם אתם מבינים מה עשיתי לכם?" 13 אתם קוראים לי רבי ואדון, וצדקתם, כי זה מה שאני. 14 אם אני, אדונכם ומורייכם, רחצתי את רגליכם, גם אתם חייבים לרחוץ זה את רגלי זה. 15 כי נתתי לכם דוגמה, למען תעשו גם אתם כפי שעשיתי אני לכם. 16 אמן אמן אני אומר לכם, אין עבד גדול מאדוניו, וגם לא שליח גדול משלחו. 17 אם אתה יודע את הדברים האלה אתה מאושר, בתנאי שאתה מתרגל אותם. 18 איני אומר זאת על כולכם; אני מכיר את מי שבחרתי, אך הכתוב חייב להתקיים: "מי שאוכל לחם עמי הרים עליי את עקבו". 19 אני אומר לכם עכשיו, לפני שזה יקרה, כדי שכאשר זה יקרה תוכלו לדעת מי אני. 20 "אמן אמן אני אומר לכם, מי שמקבל אותי מקבל את זה ששלח אותי."» 21 לאחר שאמר זאת, נסער ישוע ברוחו והכריז במפורש: "אמן, אמן, אני אומר לכם, אחד מכם יבגוד בי."« 22 התלמידים הביטו זה בזה, מבלי לדעת על מי הוא מדבר. 23 ואחד מהם שכב על חזהו של ישוע; זה היה זה אשר ישוע אהב. 24 שמעון פטרוס סימן לו ואמר: "מי האיש הזה שהוא מדבר עליו?"« 25 התלמיד נשען לאחור על חזהו של ישוע ואמר לו: "אדוני, מי זה?"« 26 ענה ישוע: "זה הוא אשר אתן לו את הפת הטבול." לאחר שטבל את הלחם נתנה ליהודה בן שמעון איש קריות. 27 מיד כשתפס אותו יהודה, נכנס בו השטן, ויאמר אליו ישוע: "מה שאתה עומד לעשות, עשה במהרה."« 28 אף אחד מהיושבים בשולחן לא הבין למה הוא אמר לו את זה. 29 היו שחשבו שמכיוון שיהודה החזיק בארנק הכסף, ישוע רצה לומר לו: "קנה מה שאתה צריך לחג" או "תן משהו לעניים".« 30 יהודה, לאחר שלקח את פרוסת הלחם, מיהר לצאת. היה לילה. 31 וכאשר יהודה יצא, אמר ישוע: "עתה התפאר בן האדם, ואלוהים התפאר בו.". 32 אם אלוהים התפאר בו, גם אלוהים יפאר אותו בעצמו, והוא יפאר אותו במהרה. 33 נכדיי, עוד זמן קצר אהיה עמכם. תחפשו אותי, וכמו שאמרתי ליהודים שלא יוכלו לבוא לאן שאני הולך, כך אני אומר לכם גם עכשיו. 34 מצווה חדשה אני נותן לכם: שתאהבו זה את זה, שכמו שאני אהבתי אתכם, כך גם אתם תאהבו זה את זה. 35 כך ידעו כולם שאתם תלמידיי, אם תאהבו זה את זה."» 36 שאל אותו שמעון פטרוס: "אדוני, לאן אתה הולך?" ענה ישוע: "לאן שאני הולך, אינך יכול ללכת אחריי עכשיו, אך לאחר מכן תבוא אחריי.". 37 "אדוני," אמר לו פטרוס, "מדוע איני יכול ללכת אחריך עכשיו? אני אתן את חיי למענך."» 38 ענה לו ישוע: "את נפשך תמסור למעני. אמן אמן אני אומר לך, לא יקרא התרנגול עד שתכחיש אותי שלוש פעמים."«
יוחנן 14
1 «"אל תתנו לבבכם לסער. אתם מאמינים באלוהים, האמינו גם בי.". 2 בבית אבי ישנם חדרים רבים; אלמלא כן הייתי אומר לכם, כי אני הולך לשם להכין לכם מקום. 3 וכאשר אלך ואכין לכם מקום, אבוא שוב ואקח אתכם אליי, למען תהיו גם אתם במקום בו אני נמצא. 4 ואתה יודע את הדרך לאן שאני הולך.» 5 אמר לו תומאס: "אדוני, איננו יודעים לאן אתה הולך, ואיך נוכל לדעת את הדרך?"« 6 אמר לו ישוע: "« אני הדרך, אמת וחיים, איש אינו בא אל האב אלא דרכי. 7 אילו ידעתם אותי, הייתם מכירים גם את אבי. עתה ידעתם אותו וראיתם אותו.» 8 אמר לו פיליפוס: "אדוני, הראה לנו את האב, וזה יספיק לנו."« 9 ענה לו ישוע: "האם אני עמכם זמן רב, ועדיין אינכם מכירים אותי? פיליפוס, מי שראה אותי ראה גם את האב. איך אתה יכול לומר 'הראה לנו את האב'?". 10 האם אינך מאמין שאני באב והאב בי? את הדברים שאני אומר לכם, איני אומר מרצוני החופשי; אלא האב, השוכן בי, הוא שעושה את המעשים הללו. 11 האמינו לי כשאני אומר שאני באב והאב בי. 12 האמינו בכך, לפחות בגלל המעשים האלה. אמן אמן אני אומר לכם, מי שמאמין בי יעשה גם את המעשים שאני עושה, ומעשים גדולים מאלה., 13 כי אני הולך אל האב וכל אשר תבקשו מהאב בשמי אעשה, למען יתפאר האב בבן. 14 אם תבקש ממני לעשות משהו בשמי, אעשה זאת. 15 אם אתם אוהבים אותי, שמור את מצוותיי. 16 ואבקש מהאב, והוא יתן לכם עוזר אחר שיעזור לכם ויהיה עמכם לנצח נצחים. 17 זהו רוח האמת, אשר העולם אינו יכול לקבלו, כי אינו רואהו ואינו מכירו; אך אתם מכירים אותו, כי הוא שוכן ביניכם ויהיה בכם. 18 לא אעזוב אתכם יתומים, אבוא אליכם. 19 עוד מעט והעולם לא יראה אותי עוד, אבל אתם תראו אותי, כי אני חי ואתם תחיו. 20 ביום ההוא תדעו כי אני באבי, ואתם בי ואני בכם. 21 "מי שיש לו את מצוותיי והוא שומר אותן, הוא זה שאוהב אותי. מי שאוהב אותי, יאהב את אבי, וגם אני אוהב אותו ואראה את עצמי לו."» 22 יהודה, ולא איש קריות, אמר לו: "אדוני, מדוע אתה רוצה לגלות את עצמך לנו ולא לעולם?"« 23 ענה לו ישוע: "מי שאוהב אותי, ישמור את דברי, ואבי יאהב אותו, ואנחנו נבוא אליו ונעשה בו שיכון.". 24 מי שלא יאהב אותי לא ישמור את דבריי. והדבר אשר אתם שומעים אינו שלי, כי אם של האב אשר שלחני. 25 אמרתי לכם את הדברים האלה עוד בעודי עמכם. 26 אבל הפרקליט, רוח הקודש, אשר אבי ישלח בשמי, ילמד אתכם את כל הדברים ויזכיר לכם את כל מה שאמרתי לכם. 27 אני אעזוב אותך עכשיו שָׁלוֹם, אני נותן לכם את שלומי; לא כנתן העולם. אל תתנו לבכם לסער ואל תפחדו. 28 שמעתם אותי אומר: "אני הולך ואחזור אליכם." אם הייתם אוהבים אותי, הייתם שמחים שאני הולך אל האב, כי אבי גדול ממני. 29 ועכשיו אמרתי לכם את הדברים האלה לפני שיקרו, כדי שתאמינו כשיקרו. 30 בקושי אדבר עוד איתכם, כי שר העולם הזה בא ואין לו כוח עליי. 31 "אבל כדי שהעולם ידע שאני אוהב את אבי ועושה כמצוותי אשר אבי נתן לי, קומו ונלך מכאן."»
יוחנן 15
1 «"אני הגפן האמיתית, והאב הוא הכורם.". 2 כל ענף בי שאינו נושא פרי הוא כורת, וכל ענף שנושא פרי הוא גוזם, כדי שיישא פרי עוד יותר. 3 כבר טהרתם בזכות הדבר אשר דיברתי אליכם. 4 הישארו בי ואני בכם. כשם שהענף אינו יכול לשאת פרי מעצמו, אלא אם כן יישאר בגפן, כך גם אתם אינם יכולים, אלא אם כן תישארו בי. 5 אני הגפן ואתם הענפים. מי שנשאר בי ואני בו, הוא נושא פרי רב; כי בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר. 6 מי שלא נשאר בי, הוא נזרק כענף ונובל; ענפים כאלה נאספים, מושלכים לאש ונשרפים. 7 אם תישארו בי ודבריי יישארו בכם, תבקשו כל אשר תחפצו, וייעשה לכם. 8 לתפארת אבי אתם נושאים פרי רב והייתם תלמידיי. 9 כשם שאבי אהב אותי, כך אהבתי גם אני אתכם; הישארו באהבתי. 10 אם תשמרו את מצוותיי, תעמדו באהבתי, כשם ששמרתי את מצוות אבי ועומד באהבתו. 11 אמרתי לכם את הדברים האלה למען תהיה שמחתי בכם ותהיה שמחתכם שלמה. 12 זאת מצותי: שתאהבו זה את זה כפי שאני אהבתי אתכם. 13 אין אהבה גדולה יותר מאשר למסור את נפשו למען חבריו. 14 אתם חבריי אם תעשו את מה שאני מצווה. 15 איני קורא לכם עוד עבדים, כי עבד אינו יודע את עסקי אדונו, אלא קראתי לכם חברים, כי את כל אשר למדתי מאבי הודעתי לכם. 16 לא אתם בחרתם בי, כי אם אני בחרתי בכם ומיניתי אתכם למען תלכו ותנו פרי, וכדי שפריכם יימשך, וכדי שהאב ייתן לכם את כל אשר תבקשו בשמי. 17 מה שאני מצווה עליכם הוא לאהוב זה את זה. 18 אם העולם שונא אתכם, דעו שהוא שנא אותי קודם. 19 אילו הייתם מן העולם, העולם היה אוהב את אשר לו. אך משום שאינכם מן העולם, אלא בחרתי בכם מחוץ לעולם, לכן העולם שונא אתכם. 20 זכרו את הדבר שאמרתי לכם: "אין עבד גדול מאדונו." אם רדפו אותי, ירדפו גם אתכם; אם שמרו את דברי, ישמרו גם את דברכם. 21 אבל הם יעשו לכם את כל אלה בגלל שמי, כי הם לא ידעו את זה ששלח אותי. 22 אילו לא באתי ומדברתי אליהם, היו ללא חטא, אך כעת חטאם ללא תירוץ. 23 מי ששונא אותי שונא גם את אבי. 24 אילו לא עשיתי ביניהם מעשים אשר לא עשה איש אחר, היו ללא חטא; אך כעת הם ראו ושונאים אותי ואת אבי. 25 אך הדבר קרה כדי שיתקיים הדבר הכתוב בתורתם: "הם שנאו אותי ללא סיבה.". 26 "כאשר יבוא הפרקליט אשר אשלח לכם מאת האב, רוח האמת היוצאת מאת האב, הוא יעיד עליי. וגם אתם חייבים להעיד, כי הייתם איתי מראשית."»
יוחנן 16
1 אמרתי לכם את הדברים האלה כדי שלא תיפגעו. 2 הם יגרשו אתכם מבתי הכנסת, ובאמת תבוא שעה שבה כל מי שירצח אתכם יחשוב שהוא מקריב קורבן רצוי לאלוהים. 3 וכך ינהגו, משום שלא הכירו את אבי ולא אותי. 4 אבל אמרתי לכם זאת כדי שכאשר יגיע הזמן תזכרו שאמרתי לכם זאת. 5 לא סיפרתי לכם זאת מראשית, משום שהייתי עמכם. ועכשיו, כשאני הולך אל זה ששלח אותי, איש מכם אינו שואל אותי: "לאן אתה הולך?"« 6 אבל מכיוון שאמרתי לך את הדברים האלה, עצב מילא את לבך. 7 אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶת־הַאֲמֶת: טוֹב לָכֶם אֶלֶךְ, כִּי אִם לֹא־אֶלֶךְ, לֹא־יָבֹא אַלְכֶם הַסּוֹפֵר; וְאִם־אֶלֶךְ, אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֶת־הַאמת אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: טוֹב לָכֶם אֶלֶך. 8 וכאשר יבוא, הוא ירשיע את העולם על חטא, צדק ומשפט: 9 בנוגע לחטא, כי לא האמינו בי, 10 לגבי צדק, כי אני הולך אל האב ולא תראו אותי עוד, 11 לגבי הדין, כי שר העולם הזה כבר נשפט. 12 יש לי עוד הרבה דברים לספר לך, אבל אתה לא יכול לשאת אותם עכשיו. 13 כאשר יבוא הפרקליט, רוח האמת, הוא ידריך אתכם אל כל האמת. כי לא ידבר מעצמו, אלא את אשר ישמע ידבר, והוא יגיד לכם את אשר עתיד לבוא. 14 הוא יכבד אותי, כי הוא יקבל את אשר לי ויגיד לכם. 15 כל אשר לאבי הוא שלי. לכן אמרתי שהוא יקבל את אשר לי ויגיד לכם. 16 "עוד מעט ולא תראו אותי עוד, ועוד מעט ותראו אותי, כי אני הולך אל אבי."» 17 אמרו כמה מתלמידיו זה לזה: "מה כוונתו של האל באומרו: 'עוד מעט לא תראו אותי, ועוד מעט תראו אותי שוב, כי אני הולך אל האב'?"« 18 אז הם אמרו, "מה המשמעות של 'קצת יותר זמן'? אנחנו לא יודעים מה המשמעות של זה."« 19 ישוע ידע שהם רוצים לחקור אותו ואמר להם: "האם אתם שואלים זה את זה את מה שאמרתי: 'עוד מעט לא תראו אותי עוד, ועוד מעט תראו אותי שוב'. 20 אמן אמן אני אומר לכם, אתם תבכו ותתאבלו בעוד העולם ישמח; אתם תתאבלו, אבל יגונכם יהפוך לשמחה. 21 אישה, כשהיא יולדת, סובלת מכאבים כי הגיע זמנה. אבל כשהיא יולדת את הילד, היא אינה זוכרת עוד את כאביה. שִׂמְחָה שיש לה משהו על גבר שנולד לעולם. 22 גם אתם סובלים כעת, אך אראה אתכם שוב ולבכם ישמח ואיש לא ייקח מכם את שמחתכם. 23 ביום ההוא לא תשאלו אותי עוד דבר. אמן אמן אני אומר לכם, כל מה שתבקשו מאבי בשמי, הוא יתן לכם. 24 עד עכשיו לא שאלתם דבר בשמי: בקשו ותקבלו, למען תהיה שמחתכם שלמה. 25 אמרתי לך את הדברים האלה ב משלים. יגיע הזמן שלא אדבר עוד אליכם ב משלים, אבל אני אדבר איתכם בגלוי על האב. 26 ביום ההוא תבקשו בשמי, ואני לא אומר לכם שאני אתפלל בעדכם לאב. 27 כי האב עצמו אוהב אתכם, משום שאהבתם אותי והאמנתם כי באתי מאת האב. 28 באתי מן האב ובאתי לעולם; עכשיו אני עוזב את העולם וחוזר אל האב.» 29 אמרו לו תלמידיו: "הנה, אתה מדבר בגלוי ובלי שום דמיון.". 30 עכשיו אנחנו רואים שאתה יודע הכל ושאתה לא צריך שאף אחד ישאל אותך; לכן אנחנו מאמינים שבאת מאלוהים.» 31 ענה להם ישוע: "האם אתם מאמינים עכשיו?"« 32 השעה תבוא, והיא כבר כאן, שבה תתפזרו, איש לביתו, ותעזבו אותי לבד. אך איני לבד, כי האב עמי. 33 אמרתי לכם את הדברים האלה, כדי שתדעו שָׁלוֹם בתוכי. יש לך ניסיונות בעולם, אך התעודדו! אני התגברתי על העולם.
יוחנן 17
1 וַיַּעֲשֶׂה דָּבָר זֶה, נָשָׂא יֵשׁוּעַ אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיִם וְאָמַר: "אָבִי, הָגִיעָה הַשָּׁעָה; הַבִּנְךָ בְּעַנְךָ יְהַדְבֵּר אֹתָךְ.", 2 כִּי נָתַתָּ לוֹ סְלָכָה עַל כָּל בָּשָׂר, לְכָל אֲשֶׁר נָתַתָּ לוֹ, יְתֵן חַיִּים עוֹלָם. 3 ואלה הם חיי עולם: שהם מכירים אותך, אלוהים האמיתי היחיד, ואת ישוע המשיח, אשר שלחת. 4 פארדכתי אותך עלי אדמות, השלמתי את המלאכה אשר נתת לי לעשות. 5 ועכשיו לך, אבי, פארני לפניך בתפארת אשר הייתה לי לפניך בטרם היה העולם. 6 גיליתי שמך לאנשים אשר נתת לי מן העולם. שלך היו, ונתת אותם לי, והם שמרו את דברך. 7 עכשיו הם יודעים שכל מה שנתת לי הגיע ממך., 8 כי את הדברים אשר נתת לי, נתתי אותם. והם קיבלו אותם והכירו באמת כי ממך באתי, והאמינו כי אתה הוא אשר שלחתני. 9 עבורם אני מתפלל. איני מתפלל עבור העולם, אלא עבור אלה אשר נתת לי, כי שלך הם. 10 כי כל אשר לי שלך הוא וכל אשר שלך שלי הוא, ואני מתפאר בהם. 11 איני עוד בעולם. הם בעולם, אך אני בא אליך. אבי הקדוש, הגן עליהם בשמך אשר נתת לי, למען יהיו אחד, כשם שאנחנו אחד. 12 בהיותי עמהם שמרתי אותם בשמך. שמרתי את אלה שנתת לי, ולא אבד אחד מהם, פרט לזה שנועד לאבדון, למען יתקיים הכתוב. 13 עתה אני בא אליך ומתפלל את זה בעודי בעולם, כדי שיוכלו למלא את מלוא שמחתי בעצמם. 14 נתתי להם את דברך, והעולם שנא אותם כי אינם מן העולם, כשם שאני איני מן העולם. 15 איני מבקש ממך להסיר אותם מן העולם, אלא לשמור עליהם מפני הרע. 16 הם אינם מן העולם הזה, כשם שאני עצמי איני מן העולם הזה. 17 קדש אותם באמת: דברך הוא אמת. 18 כשם ששלחת אותי אל העולם, כך שלחתי אותם אל העולם. 19 ואני מקדש את עצמי עבורם, כדי שגם הם יתקדשו באמת. 20 אני מתפלל לא רק עבורם, אלא גם עבור אלה אשר, באמצעות הדרשתם, יאמינו בי. 21 למען יהיו כולם אחד, כשם שאתה, אבי, בי ואני בך, כך גם הם יהיו בנו, למען יאמין העולם כי שלחת אותי. 22 ונתתי להם את הכבוד אשר נתת לי, למען יהיו אחד, כשם שאנחנו אחד, אני בהם ואתה בי. 23 כדי שיהיו אחד לחלוטין, וכדי שהעולם ידע כי שלחת אותי וכי אהבת אותם כשם שאהבת אותי. 24 אבא, אני רוצה שאלו אשר נתת לי יהיו איתי במקום בו אני נמצא, כדי שיראו את הכבוד אשר נתת לי, כי אהבת אותי לפני בריאת העולם. 25 אבי צדיק, העולם לא הכירך, אבל אני הכרתיך, ואלה ידעו כי אתה הוא אשר שלחתני. 26 "והודעתי להם את שמך, ואוסיף להודיעו, למען תהיה בהם האהבה אשר אהבת אותי, ואני בהם."»
יוחנן 18
1 לאחר שאמר זאת, הלכו ישוע ותלמידיו מעבר לנחל קדרון, שם היה גן, שאליו נכנסו הוא ותלמידיו. 2 גם יהודה, שבגד בו, הכיר את המקום הזה, משום שישוע הלך לשם לעתים קרובות עם תלמידיו. 3 יהודה לקח את הקוהורט והשומרים שסופקו על ידי האפיפיורים והפרושים, ובא לשם עם פנסים, לפידים וכלי נשק. 4 אז ישוע, שידע את כל מה שעתיד לקרות לו, ניגש אליהם ואמר: "את מי אתם מחפשים?"« 5 הם ענו לו: "ישוע מנצרת." הוא אמר להם: "אני ישוע מנצרת." יהודה, שבגד בו, היה שם איתם. 6 כאשר אמר להם ישוע "זה אני", הם נסוגו לאחור ונפלו ארצה. 7 הוא שאל אותם שוב: "את מי אתם מחפשים?" והם אמרו: "ישוע מנצרת."« 8 ענה ישוע: "אמרתי לכם, אני הוא. אם כן, אותי אתם מחפשים, שחררו את האנשים האלה."« 9 כדי למלא את הדבר אשר דיבר: "לא איבדתי איש מאלה שנתת לי."« 10 אז שלף שמעון פטרוס חרב, והכה את עבד הכהן הגדול וכרת את אוזנו הימנית; שמו של העבד הזה היה מלכוס. 11 אך ישוע אמר לפטרוס: "החזיר את חרבך לנדן. האם לא אשתה אפוא את הכוס אשר נתן לי אבי?"« 12 אז תפסו החיל, הטריבון ושומרי המשמר היהודים את ישוע וכבלו אותו. 13 תחילה לקחו אותו לחנן, משום שהוא היה חותנו של קיפא, שכיהן ככוהן גדול באותה שנה. 14 קייפא היה זה שנתן את העצה ליהודים: "מוטב שאדם אחד ימות בעד העם."« 15 אולם שמעון פטרוס הלך אחרי ישוע, יחד עם תלמיד אחר. תלמיד זה, שהיה מוכר לכהן הגדול, הלך עם ישוע לחצר הכהן הגדול., 16 פטרוס נשאר מחוץ לדלת. התלמיד השני, שהיה מוכר לכהן הגדול, יצא, דיבר עם שומר הדלת והכניס את פטרוס פנימה. 17 אמרה המשרתת ששמרה על הדלת אל פטרוס: "הלא גם אתה מתלמידיו של האיש הזה?" הוא אמר: "אני לא."« 18 המשרתים והשומרים התאספו סביב מדורה, כי היה קר והם התחממו. גם פטרוס עמד איתם והתחמם. 19 הכהן הגדול שאל את ישוע על תלמידיו ועל תורתו. 20 "דיברתי בגלוי לעולם; תמיד לימדתי בבית הכנסת ובבית המקדש, שם כל היהודים מתאספים, ולא דיברתי דבר בסתר.". 21 למה אתה שואל אותי? שאל את אלה ששמעו אותי מה אמרתי להם; הם יודעים מה לימדתי.» 22 למשמע הדברים, סטר אחד השומרים אשר היה שם לישוע ואמר: "האם כך אתה עונה לכהן הגדול?"« 23 ענה לו ישוע: "אם דיברתי לא נכון, הראה לי איזה לא נכון אמרתי; ואם דיברתי נכון, מדוע אתה מכה אותי?"« 24 אן שלחה את ישוע כבול אל קיפא, הכהן הגדול. 25 שמעון פטרוס היה שם והתחמם. הם אמרו לו: "האם גם אתה אחד מתלמידיו?" הוא הכחיש ואמר: "אני לא."« 26 אמר אליו אחד מעבדיו של הכהן הגדול, קרוב משפחה של האיש שפטרוס כרת את אוזנו: "הלא ראיתי אותך איתו בגן?"« 27 פייר הכחיש שוב, ומיד קרא התרנגול. 28 הם הובילו את ישוע מבית קיפא אל בית הכפר׃ כי היה בוקר אך הם עצמם לא נכנסו אל בית הכפר כדי שלא יטמאו וכדי שיוכלו לאכול את הפסח׃. 29 פילטוס יצא אליהם ואמר: "מה אתם מאשימים את האיש הזה?"« 30 הם ענו: "אם הוא לא היה פושע, לא היינו מוסרים אותו לכם".« 31 פילטוס אמר להם: "קחו אותו אתם ושפטו אותו לפי תורתכם." השיבו לו היהודים: "אין לנו רשות להמית איש." 32 למען יתקיים הדבר אשר דיבר ישוע כאשר רמז על סוג המוות אשר ימות׃. 33 פילטוס חזר אל הפרטוריום, קרא אל ישוע ואמר לו: "האם אתה מלך היהודים?"« 34 "האם אתה אומר זאת מרצונך החופשי, או שאחרים אמרו לך זאת עליי?" ענה ישוע.« 35 פילטוס השיב: "האם אני יהודי? עמך וראשי הכוהנים מסרו אותך לידי. מה עשית?"« 36 ישוע ענה: "מלכותי אינה מן העולם הזה. אילו מלכותי הייתה מן העולם הזה, עבדיי היו נלחמים כדי למנוע את מאסרי על ידי היהודים. אך מלכותי אינה מן העולם."« 37 פילטוס אמר לו: "אתה מלך?" ענה ישוע: "אתה אומר שאני מלך. לשם כך נולדתי ולשם כך באתי לעולם להעיד על האמת. כל מי ששייך לאמת שומע בקולי."« 38 פילטוס אמר לו: "מהי אמת?" לאחר שאמר זאת, יצא שוב אל היהודים ואמר להם: 39 «"אני מצידי, איני מוצא בו שום אשמה. אך נהוג שבפסח אני משחרר לכם מישהו. האם אתם רוצים שאשחרר את מלך היהודים?"» 40 שוב צעקו כולם: "לא הוא, אלא בר-אבא!" בר-אבא היה שודד.
יוחנן 19
1 אז לקח פילטוס את ישוע והלקה אותו. 2 והחיילים קלעו כתר קוצים, הניחו אותו על ראשו והלבישו אותו גלימת סגול., 3 אחר כך, ניגשו אליו, אמרו: "שלום לך, מלך היהודים!" והכו אותו. 4 פילטוס יצא שוב ואמר ליהודים: "הנה אני מוציא אותו אליכם, למען תדעו כי איני מוצא בו שום אשמה."« 5 ישוע יצא החוצה, עטור כתר קוצים וגלימת הארגמן. פילטוס אמר להם: "הנה האיש."« 6 כאשר ראו אותו ראשי הכוהנים והשוטרים, צעקו: "צלבו אותו! צלבו אותו!" אמר להם פילטוס: "קחו אותו אתם וצלבו אותו, כי איני מוצא בו אשמה."« 7 השיבו לו היהודים: "יש לנו תורה, ולפי תורתנו הוא חייב למות, משום שטען שהוא בן האלוהים."« 8 כששמע פילטוס את הדברים האלה, נבהל עוד יותר. 9 ויחזור אל תוך בית המדרש ואמר אל ישוע: "מאין אתה?" אך ישוע לא ענה לו. 10 פילטוס אמר לו: "האם אתה מסרב לדבר איתי? האם אינך יודע שיש לי סמכות לשחררך ולי יש לי סמכות לצלובך?"« 11 ישוע ענה: "לא הייתה לך שום סמכות עליי אם לא הייתה ניתנת לך מלמעלה. לכן, מי שמסר אותי לך, חטא גדול יותר."« 12 מאותו רגע ביקש פילטוס לשחררו. אך היהודים צעקו ואמרו: "אם אתה משחרר אותו, אינך ידיד של הקיסר; מי שטוען שהוא מלך, מתנגד לקיסר."« 13 כששמע פילטוס את הדברים האלה, הוציא את ישוע החוצה וישב על כסא המשפט, במקום הנקרא ליתוסטרוס, ובעברית גבתא. 14 היה זה יום ההכנה לפסח, בערך בשעה השישית. פילטוס אמר ליהודים: "הנה מלככם."« 15 אך הם החלו לצעוק: "מותו! מתו! צלבו אותו!" שאל אותם פילטוס: "האם אצלוב את מלככם?" ענו ראשי הכוהנים: "אין לנו מלך מלבד הקיסר."« 16 אז הוא מסר אותו להיצלב. 17 ולקחו את ישוע והוליכוהו משם. ישוע נשא את צלבו ויצא אל מחוץ לעיר אל המקום הנקרא גולגולתא, בעברית גולגותא, 18 שם צלבו אותו ועמו שניים אחרים, אחד מכל צד וישוע באמצע. 19 פילטוס גם הורה להכין כתובת ולהציב אותה בראש הצלב. עליה נכתב: "ישוע מנצרת, מלך היהודים".« 20 יהודים רבים קראו את השלט הזה, שכן המקום שבו נצלב ישוע היה סמוך לעיר והכתובת הייתה בעברית, יוונית ולטינית. 21 ויאמרו ראשי הכוהנים של היהודים אל פילטוס: "אל תכתוב: 'מלך היהודים', אלא שהוא עצמו אמר: 'אני מלך היהודים'."« 22 פילטוס ענה: "מה שכתבתי, כתבתי".« 23 לאחר שצלבו את ישוע, לקחו החיילים את בגדיו וחילקו אותם לארבעה חלקים, חלק לכל אחד מהם. הם לקחו גם את חולצה, שהייתה ללא תפר, עשויה מחתיכת בד אחת מלמעלה ועד למטה. 24 «אל נקרע אותו, אלא נטיל עליו גורל», למען יתקיים הכתוב: «חילקו את בגדי ביניהם ועל מעילי הטילו גורל». וכך עשו החיילים. 25 ליד צלב ישוע עמדו אמו ואחות אמו., נָשׂוּי, אשתו של קלאופס ומרים המגדלית. 26 כאשר ראה ישוע את אמו ואת התלמיד אשר אהב עומד בקרבת מקום, אמר לאמו: "אישה, הנה בנך."« 27 אז אמר לתלמיד: "הנה אמך." ומאותה שעה לקח אותה התלמיד לביתו. 28 לאחר מכן, כשידע ישוע כי כעת נשלם הכל כדי למלא את הכתוב, אמר: "אני צמא."« 29 שם עמד אגרטל מלא חומץ; החיילים מילאו בו ספוג, חברו אותו לקצה גבעול אזוב וקירבו לפיו. 30 כאשר לקח ישוע את החומץ, אמר: "נשלם", הרכין את ראשו וירד בנשמתו. 31 ומכיוון שהיה זה יום ההכנה, פן יישארו הגופות על הצלב במהלך השבת, שכן יום השבת היה חגיגי מאוד, ביקשו היהודים מפילטוס שישברו את רגלי הצלובים ולהורידם למטה. 32 אז באו החיילים ושברו את רגליו של הראשון, ואחר כך את רגליו של השני שנצלב עמו. 33 אך כאשר באו אל ישוע וראו שהוא כבר מת, לא שברו את רגליו. 34 אבל אחד החיילים דקר את צידו בחניתו, ומיד זרמו ממנו דם ומים. 35 והראה מעיד על כך, ועדותו אמת היא, והוא יודע שהוא דובר אמת, למען תאמינו גם אתם. 36 כי הדברים האלה קרו למען יתקיים הכתוב: "לא תישבר עצם אחת בו."« 37 וכתוב במקום אחר: "וַיִּבְטוּ אֶל־מָּה שֶׁדְקְרוּ".« 38 לאחר מכן, יוסף הרמתי, שהיה תלמידו של ישוע, אך בסתר מפחד היהודים, ביקש מפילטוס רשות לקחת את גופת ישוע. פילטוס נתן את הסכמתו, ולכן בא ולקח את גופת ישוע. 39 גם ניקודמוס, שבא לראשונה אל ישוע בלילה, בא והביא תערובת של מור ואלוורה, כמאה פאונד. 40 אז לקחו את גופת ישוע ועטפו אותה בבדים עם הבשמים, כמנהג הקבורה היהודית. 41 ובמקום שבו נצלב ישוע היה גן, ובגן קבר חדש שבו טרם נקבר איש. 42 שם, בגלל יום ההכנה היהודי, הם הניחו את ישוע, משום שהקבר היה סמוך.
יוחנן כ'
1 ביום הראשון של השבוע, השכם בבוקר, לפני שהחושך ירד, הלכה מרים המגדלית אל הקבר וראתה את האבן הוסרה מן הקבר. 2אז רצה אל שמעון פטרוס והתלמיד השני אשר ישוע אהב, ואמרה להם: "הם הוציאו את האדון מן הקבר, ואיננו יודעים היכן הניחו אותו."« 3 פטרוס יצא עם התלמיד השני והם הלכו אל הקבר. 4 שניהם רצו יחד, אך התלמיד השני רץ מהר יותר מפטרוס והגיע ראשון לקבר. 5 וכאשר התכופף, ראה את התכריכים מונחים על הארץ, אך לא נכנס פנימה. 6 שמעון פטרוס, שהלך אחריו, הגיע בתורו ונכנס אל הקבר. 7 הוא ראה את בדי הפשתן מונחים על הארץ ואת הסדין שכיסה את ראשו של ישוע, לא מונח עם בדי הפשתן, אלא מגולגל במקום אחר. 8 גם התלמיד השני, שהגיע ראשון אל הקבר, נכנס פנימה, והוא ראה והאמין. 9 כי עדיין לא הבינו את הכתוב, שלפיו הוא חייב לקום מן המתים. 10 אז חזרו התלמידים הביתה. 11 אוּלָם נָשׂוּי עמדה ליד הקבר, בחוץ, שפכה דמעות, ובוכה התכופפה אל הקבר, 12 והיא ראתה שני מלאכים לבושים לבן יושבים במקום שבו היה מונח גופת ישוע, אחד לראש והשני לרגליו. 13 וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: "אִשָּׁה, לָמָּה אַתְּ בוֹכָה?" וַיֹּאמֶר לָהֶם: "כִּי לָקַחוּ אֶת־אָדוֹנִי, וְאֵינִי יָדַעְתִּי הִיא שִׁמְנוּ אוֹתוֹ."« 14 לאחר שאמרה את הדברים האלה, הסתובבה וראתה את ישוע עומד שם, אך לא ידעה כי זה ישוע. 15 שאל אותה ישוע: "אישה, למה את בוכה? את מי את מחפשת?" היא חשבה שהוא הגנן, ואמרה לו: "אדוני, אם אתה נשאת אותו, אמור לי היכן הנחת אותו, ואני אלך ואביא אותו."« 16 אמר לו ישוע: "« נָשׂוּי.היא הסתובבה ואמרה לו בעברית "רבוני", שפירושו "אדון".» 17 אמר לה ישוע: "אל תדבקי בי, כי עדיין לא עליתי אל האב. אבל לכי אל אחי ואמרי להם: 'אני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם'."« 18 מרים המגדלית הלכה וסיפרה לתלמידים שראתה את האדון ושהוא אמר לה את הדברים האלה. 19 בערב אותו יום, ראשון בשבוע, כאשר התלמידים היו יחד והדלתות נעולות מחשש היהודים, בא ישוע, עמד ביניהם ואמר להם:« שָׁלוֹם להיות איתך.» 20 לאחר שאמר זאת, הראה להם את ידיו ואת צידו. התלמידים שמחו מאוד כשראו את האדון. 21 הוא אמר להם בפעם השנייה:« שָׁלוֹם "יהי עמכם. כשם ששלח אותי אבי, כך אני שולח אתכם."» 22 לאחר שאמר זאת, נשף עליהם ואמר: "קבלו את רוח הקודש."« 23 «"אלה אשר סולחים על חטאיהם נסלחים, ואלה אשר שומרים על חטאיהם נשמרים."» 24 אך תומאס, אחד משנים עשר, הנקרא דידימוס, לא היה איתם כשבא ישוע. 25 אמרו לו התלמידים האחרים: "ראינו את האדון." אך הוא אמר להם: "אם לא אראה את סימני המסמרים בידיו, אשים את אצבעי במקום המסמרים ואת ידי בצידו, לא אאמין."« 26 שמונה ימים לאחר מכן, בעוד התלמידים עדיין באותו מקום, ותומאס עמם, בא ישוע כשהדלתות נעולות, ועמד ביניהם ואמר להם:« שָׁלוֹם להיות איתך.» 27 אחר כך אמר לתומס: "הושיט את אצבעך והנה את ידיי, הושיט את ידך והכנס אותה לצידי, אל תפקפק, והאמן."« 28 תומאס ענה: "אדוני ואלוהי".« 29 אמר לו ישוע: "מכיוון שראית אותי, [תומאס], האמנת; אשרי אלה שלא ראו ובכל זאת האמינו."« 30 ישוע עשה ניסים רבים אחרים בנוכחות תלמידיו, שאינם מתועדים בספר זה. 31 אבל אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים, וכי באמונתכם יהיו לכם חיים בשמו.
יוחנן 21
1 לאחר מכן, ישוע נראה שוב אל תלמידיו על ים טבריה, והוא נראה כך: 2 שמעון פטרוס ותומאס המכונה דידימוס ונתנאל מקנה שבגליל, בני זבדי ושניים אחרים מתלמידיו היו יחד. 3 אמר להם שמעון פטרוס: "אני הולך לדוג." הם אמרו לו: "נלך איתך." הם יצאו לסירה, אך לא תפסו דבר בלילה ההוא. 4 עם עליית הבוקר נמצא ישוע על החוף, אך התלמידים לא ידעו שזהו ישוע. 5 ואמר להם ישוע: "ילדים, אין לכם מה לאכול?" "לא", השיבו. 6 הוא אמר להם: "הטילו את הרשת לצד ימין של הסירה ותמצאו." הם הטילו אותה, אך לא יכלו למשוך אותה בגלל מספר הדגים הרב. 7 אז אמר התלמיד אשר ישוע אהב אל פטרוס: "זה האדון." כששמע שמעון פטרוס שזה האדון, לבש את בגדו וחגורתו (כי עירום היה) וזרק את עצמו אל הים. 8 התלמידים האחרים באו עם הסירה, כי לא היו רחוקים מהיבשה, כמאתיים אמה בלבד, כשהם גוררים את הרשת המלאה בדגים. 9 כשירדו לחוף, ראו שם גחלים בוערות, דגים מונחים עליהם ולחם. 10 "הביאו כמה מהדגים שתפסתם זה עתה," אמר להם ישוע.« 11 שמעון פטרוס עלה לסירה ומשך את הרשת לחוף, שהייתה מלאה במאה חמישים ושלושה דגים גדולים, ולמרות שהיו כל כך רבים, הרשת לא נקרעה. 12 אמר להם ישוע: "בואו ואכלו." ואיש מהתלמידים לא העז לשאול אותו: "מי אתה?" כי ידעו שזה האדון. 13 ישוע ניגש, לקח את הלחם, נתן להם, וכך גם עשה עם הדג. 14 זו הייתה כבר הפעם השלישית שישוע נראה לתלמידיו מאז שקם לתחייה. 15 כשסיימו לאכול, אמר ישוע לשמעון פטרוס: "שמעון בן יוחנן, האם אתה אוהב אותי יותר מאלה?" ענה לו: "כן, אדוני, אתה יודע שאני אוהב אותך." אמר לו ישוע: "רעה את כבשי."« 16 שאל אותו שנית: "שמעון בן יוחנן, האם אתה אוהב אותי?" ענה לו פטרוס: "כן, אדוני, אתה יודע שאני אוהב אותך." אמר לו ישוע: "רעה את כבשי."« 17 שאל אותו בפעם השלישית: "שמעון בן יוחנן, האם אתה אוהב אותי?" פטרוס התעצב משום שישוע שאל אותו בפעם השלישית: "האם אתה אוהב אותי?" והוא ענה לו: "אדוני, אתה יודע הכל; אתה יודע שאני אוהב אותך." אמר לו ישוע: "רעה את צאני."« 18 «"אמן אמן אני אומר לך, כשהיית צעיר יותר לבשת את עצמך והלכת לאן שרצית; אבל כשתזדקן תושיט את ידיך ואחר ילבש אותך ויוביל אותך לאן שאינך רוצה ללכת."» 19 את זאת אמר הוא, כדי לרמוז באיזה מוות פטרוס היה אמור לכבד את אלוהים. ולאחר שאמר זאת הוסיף, "בואו אחריי."« 20 פטרוס הסתובב וראה את התלמיד אשר ישוע אהב מתקרב מאחוריו, זה אשר במהלך הסעודה האחרונה נשען לאחור על חזהו ואמר לו: "אדוני, מי זה אשר יבגוד בך?"« 21 וכאשר ראה אותו פטרוס, שאל את ישוע: "אדוני, מה יעלה בגורלו של האיש הזה?"« 22 אמר לו ישוע: "אם אני רוצה שהוא יישאר עד שאבוא, מה זה לעניינך? לך אחריי."« 23 אז התפשטה השמועה בין האחים שהתלמיד הזה לא ימות. אך ישוע לא אמר לו שהוא לא ימות, אלא: "אם אני רוצה שהוא יישאר עד שבא, מה זה לטעמך?"« 24 זהו אותו תלמיד שמעיד על הדברים האלה וגם כתב אותם, ואנחנו יודעים שעדותו אמת. 25 ישוע עשה גם דברים רבים אחרים; אם היו מתועדים בפירוט, אני לא חושב שכל העולם היה יכול להכיל את הספרים שהיו צריכים להיכתב.
