לוקס א'
1 רבים לקחו על עצמם לכתוב את תולדות האירועים שהתרחשו בינינו, 2 בהתאם למה שנמסר לנו על ידי אלה שהיו מראשית עדי ראייה ומשרתים של הדבר, 3 גם אני החלטתי, לאחר שהשתדלתי להבין הכל במדויק מההתחלה, לכתוב לך תיאור רציף שלו, תאופיל הנכבד, 4 כדי שתוכל להכיר בוודאות של הלימודים שקיבלת. 5 בימי הורדוס מלך יהודה היה כהן בשם זכריה, ממחלקת אביה, ואשתו, מבנות אהרון, שמה אלישבע. 6 שניהם היו צדיקים לפני אלוהים, הלכו ללא דופי בכל מצוות ה' ומשפטיו. 7 לא היו להם ילדים כי אלישבע הייתה עקרה ושתיהן היו מבוגרות בשנותיהן. 8 ובעוד זכריה מילא את תפקידיו ככהונה לפני אלוהים, לפי סדר כיתתו, 9 הוא נבחר בגורל, כמנהג הכוהנים, להיכנס אל מקדש ה' ולהקריב שם קטורת. 10 וְכָל הָעָם הָיָה בחוץ וּמְתַפְלֵל בְּשַׁעַת הַקְטֹרֶת׃. 11 וַיַּרְאוּ לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה, עוֹמֵד מִמִּינוֹן שֶׁל מִזְבֵּחַ הַקְטֹרֶת׃. 12 כאשר ראה אותו זכריה, הוא נבהל ופחד אחז בו. 13 ויאמר אליו המלאך: "אל תירא זכריה, כי נשמעה תפילתך; אלישבע אשתך תלד לך בן, וקראת לו יוחנן.". 14 הוא יהיה לך מקור שמחה ושמחה, ורבים ישמחו על לידתו., 15 כי גדול יהיה בעיני ה'. לא ישתה יין ולא כל משכר, כי ימלא רוח הקודש עוד מבטן אמו. 16 הוא יחזיר רבים מבני ישראל אל ה' אלוהיהם, 17 והוא עצמו ילך לפניו, ברוח אליהו ובגבורתו, להשיב לב אבות על בנים ואת הסוררים לחכמת צדיקים, להכין לה' עם תם."» 18 ויאמר זכריה אל המלאך: "איך אדע כי כך יהיה? כי זקן אני ואשתי בימים רבים".« 19 ענה לו המלאך: "אני גבריאל הניצב לפני אלוהים, נשלחתי לדבר איתך ולהודיע לך את הבשורה הטובה הזו.". 20 ועתה תהיה אילם ולא תוכל לדבר עד היום אשר יהיו הדברים האלה, כי לא האמנת לדברי, אשר יתקיימו בעתם."» 21 אולם, העם חיכה לזכריה והופתע מכך שהוא נשאר כל כך הרבה זמן במקדש. 22 וְכִי יָצָא חוּץ, לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ, וְהֵם הֵבִיעוּ כִּי חָזוֹן הַרְאֶה בַּמִּקְדָּשׁ, וְהִגִּיר אֹתָם בְּאוֹתוֹת, וְנָשָׁא אֶלֶם. 23 כאשר מלאו ימי כהונתו, חזר לביתו. 24 זמן מה לאחר מכן, אליזבת אשתו הרתה והיא נשארה מוסתרת במשך חמישה חודשים, ואמרה: 25 «"זֶה הַחֶסֶד שֶׁרֶא עָלַי יְהוָה בַּיּוֹם שֶׁרָפַע עָלַי לְהַסֵּר חִרְפִּי מִבְּנֵי אָדָם."» 26 בחודש השישי נשלח המלאך גבריאל מאת אלוהים לעיר בגליל ושמה נצרת, 27 עם בתולה אשר הייתה מאורסת לאיש מבית דוד ושמו יוסף, ושם הבתולה היה נָשׂוּי. 28 נכנס המלאך למקום בו הייתה ואמר לה:« ברכות, מלא חן, ה' עמך, אתה מבורך בקרב נָשִׁים. » 29 נָשׂוּי כשראתה אותו, היא נבהלה מדבריו ותהתה מה משמעות הברכה הזו. 30 אמר לו המלאך: "אל תפחד, נָשׂוּי, כִּי מַצָאתָ חֵן עִם אֱלֹהִים. 31 הנה הרה ברחמך ותלד בן וקראה שמו ישוע. 32 הוא יהיה גדול ויקרא בן עליון. ה' אלוהים יתן לו את כסא דוד אביו, והוא ימלוך על בית יעקב לנצח נצחים. 33 ולמלכותו לא יהיה קץ.» 34 נָשׂוּי אָמַר לַמַּלְאָךְ: "איך זה יכול להיות, בהיותי בתולה?"« 35 ענה לה המלאך: "רוח הקודש תבוא עליך, וגבורת העליון תאפיל עליך. לכן הילד שייוולד ייקרא קדוש, בן האלוהים.". 36 גם קרובתך אלישבע הרתה בן בזקנתה, וזהו חודש שישי לה, והיא נחשבת עקרה: 37 כי שום דבר אינו בלתי אפשרי עבור אלוהים.» 38 נָשׂוּי ותאמר הנה אנכי עבד ה' יְהִי כְּדַבְרֶךָ וַיֵּלֵךְ הַמַּלְאָךְ מֵעָלֶיהָ. 39 באותם ימים, נָשׂוּי וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ בְּמַהֲרָתָה אֶל־אֶרֶץ הָרִים, אֶל־עִיר בִּיהוּדָה. 40 ותכנס לבית זכריה ותברך את אלישבע. 41 עכשיו, ברגע שאליזבת שמעה את ברכתה של נָשׂוּי, הילד קפץ בבטנה, והיא התמלאה ברוח הקודש. 42 ותרם את קולה ותצעק: "ברוך אתה בגויים". נָשִׁים וּבְרוּךְ פְּרִי בְטְנֶךָ. 43 ומדוע ניתן לי הדבר, שאם אדוני תבוא אליי? 44 כִּי מִדָּה הִגִּיעַ קוֹלְךָ אוֹזְנֵי, וּבְרִיכְתָּנִי קָפַץ מִשְׂמְחָה. 45 אשרי היא אשר האמינה, כי יתקיים אשר נאמר לה מאת האדון.» 46 ו נָשׂוּי אמר: "נשמתי מהללת את ה'". 47 ורוחי שמחה באלוהים, מושיעי, 48 כי ראה חן בענוות עבדו. מעתה ואילך יקראני כל הדורות אשרי., 49 כי גדלות עשה בי, הוא הגיבור ושמו קדוש 50 ואיזה רַחֲמִים משתרע מדור לדור, על אלו המיראים אותו. 51 הראה את כוח זרועו; פיזר את הגאים במחשבות ליבם., 52 הוא הפיל את החזקים מכיסאותם ורומם את השפלים., 53 הוא מילא את הרעבים והעשירים בדברים טובים, ושלח אותם בידיים ריקות. 54 דאג לעבדו ישראל, זכר את חסדו, 55 כאשר הבטיח לאבותינו לאברהם ולזרעו עד עולם".» 56 נָשׂוּי שהה עם אליזבת כשלושה חודשים ולאחר מכן חזר הביתה. 57 אֲבָל-כֵּן הָיְתָה הַזְּמִין אֲשֶׁר הָיְתָה אֶת-אַלִישׁבּע לִדָּה, וּבֵן יָדַע. 58 שכניה וקרוביה, לאחר שנודע להם כי ה' גילה את רחמיה, שמחו עמה. 59 ביום השמיני באו למול את הילד וקראו לו זכריה על שם אביו. 60 אבל אמו אמרה: "לא," היא אמרה, "אבל הוא ייקרא יוחנן."« 61 אמרו לו: "אין במשפחתך איש שנקרא בשם הזה".« 62 והיו שואלים את אביו בסימן איך הוא רוצה להיקרא. 63 לאחר שהביאו לו לוח, הוא כתב: "יוחנן שמו" וכולם נדהמו. 64 בְּאוֹתָהּ שְׁעַת נִפְתַּח פִּיו וְנִתְרַפָּה לִשְׁונו וְדַבֵּר וּבָרַךְ אֱלֹהִים׃. 65 פחד אחז בכל תושבי האזור שמסביב, וברחבי הרי יהודה סופרו סיפורים על פלאים אלה. 66 כל השומעים הרהרו על הדברים האלה בלבם לאמר מה יהיה הילד הזה כי יד ה' הייתה עמו« 67 וזכריה אביו נמלא רוח הקודש ויתנבא לאמר: 68 בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי פָקַר וְגָאל אֶת עַמּוֹ. 69 וְהִקִּים קָרֶן לְהוֹשִׁיעָנוּ בְּבֵית דָּוִד עַבְדוֹ., 70 כאשר הבטיח בפי קדושיו ונביאיו מימי קדם. 71 כדי להציל אותנו מאויבינו ומכוח כל שונאינו. 72 כדי להראות רחמיו לאבותינו ולזכור את בריתו הקדושה., 73 כפי השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו לתת לנו את זה, 74 ללא פחד, משוחררים מכוחות אויבינו, עבדנו אותו, 75 בקדושה ובצדק הראויים למבטו, בכל יום מחיינו. 76 ואתה ילד, נביא עליון ייקרא, כי תלך לפני ה' להכין את דרכיו., 77 ללמד את עמו לזהות ישועה במחילת חטאיהם: 78 ברחמי אלוהינו העדינים, אשר ביקר אותנו השמש העולה ממרומים, 79 להאיר את היושבים בחושך ובצל מוות, להדריך את צעדינו בדרך שָׁלוֹם. » 80 וַיְגַדֵּל הַיֶּלֶד וַיַּחֲזֹק בְּרוּחַ וַיָּשָׁב בַּמִּדְבָּר עַד יוֹם הוֹצָאוֹ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
לוקס ב'
1 בימים ההם הוצא צו על ידי הקיסר אוגוסטוס לערוך מפקד אוכלוסין של כל הארץ. 2 מפקד האוכלוסין הראשון הזה התרחש בזמן שקוויריניוס פיקד על סוּריָה. 3 וכל אחד היה אמור להיספר, כל אחד בעירו. 4 ויוסף עלה מן הגליל, מנצרת, ליהודה, אל עיר דוד, הנקראת בית לחם, כי הוא היה מבית דוד וממשפחתו, 5 להיספר עם נָשׂוּי אשתו, שהייתה בהריון. 6 אך בעודן במקום ההוא, הגיע זמנה ללדת. 7 ותלד את בנה הבכור, תעטוף אותו בבגדים ותניח אותו באבוס, כי לא היה להם מקום בפונדק. 8 באזור שמסביב היו רועים שבילו את הלילה בשדות, ושמרו על עדריהם. 9 לפתע נראה אליהם מלאך ה', וזוהר כבוד ה' הקיף אותם, והם נמלאו פחד גדול. 10 אך המלאך אמר להם: "אל תפחדו, כי אני מבשר לכם בשורה טובה שתגרום שמחה גדולה לכל העם.". 11 כי לכם נולד היום בעיר דוד מושיע, שהוא המשיח האדון. 12 וזה יהיה לכם האות: תמצאו תינוק בן יומו עטוף בחיתולים ושוכב בעריסה."» 13באותו רגע ממש, צבא שמימי הצטרף למלאך, שיבח את אלוהים ואמר: 14 «"תהילה לאל במרומים, ושלום בארץ לאנשים בעלי רצון טוב."» 15 כַּאֲשֵׁר המלאכים, כשעלו השמיימה, לאחר שעזבו אותם, אמרו הרועים זה לזה: "בואו נמשיך אל בית לחם הבה נבחן את המאורע הזה שאירע ושאלוהים גילה לנו.» 16 הם הלכו לשם בחיפזון ומצאו נָשׂוּי, יוסף והתינוק שזה עתה נולד השוכב באבוס. 17 לאחר שראו אותו, הם סיפרו על הגילוי שנמסר להם בנוגע לילד הזה. 18 וכל ששמעו אותם נדהמו מדברי הרועים. 19 זָהָב נָשׂוּי הוא שמר בקפידה את כל הדברים האלה, מהרהר בהם בליבו. 20והרועים חזרו, משבחים ומכבדים את אלוהים על כל מה שראו ושמעו, בדיוק כפי שנאמר להם. 21 וכאשר מלאו שמונת הימים למילה את הילד, נקרא לו ישוע, השם אשר נתן לו המלאך לפני שהרה ברחם. 22 וכאשר מלאו ימי טהרתם, כחוק משה., נָשׂוּי ויביא יוסף את הילד ירושלים להקריבו לפני ה' 23 ככתוב בתורת ה': "כל בכור זכר יהיה קדש לה'".« 24 ולהקריב כזבח, כצווים בתורת ה', זוג תורים, או שתי יונות קטנות. 25 ויהי בירושלים איש בשם שמעון, צדיק וירא אלוהים, מחכה לנחמת ישראל, ורוח הקודש הייתה עליו׃. 26 רוח הקודש גילתה לו שלא ימות לפני שיראה את משיח האדון. 27 וַיָּבֹא אֶל־הַמִּקְדָּשׁ, נָעוּד עַל־יְדֵי הַרוּחַ. וְהִבִּיאוּ הַהוֹרִים אֶת־יֶלֶד־ישוע לְקַיָּם כְּמִסְתָּם הַחֲזָקִים שֶׁלּוֹ, 28 גם הוא קיבל אותו בזרועותיו וברך את אלוהים ואמר: 29 עתה אדוני, אתה משחרר את עבדך בשלום כדברך., 30 כֵּן עֵינֵי רָאוּ אֶת יְשׁוּעָתֶךָ, 31 אשר הכנת לעיני כל העמים: 32 אור להפיג חושך הגויים ותפארת ישראל עמך. 33 אביו ואמו של הילד היו נפעמים מהדברים שנאמרו עליו. 34 וַיְבָרֵךְ אֹתָם שִׁמְעוֹן וַיֹּאמֶר אֵלֶּה נָשׂוּי, אמו: "ילד זה בעולם בשביל הנפילה ו התחייה של מספר רב בישראל ולהיות אות נתון לסתירה, 35 "חרב תדקור את נשמתך, וכך יתגלו מחשבות החבויות בלבבות רבים."» 36 וגם הייתה נביאה אחת, חנה בת פנואל משבט אשר; היא הייתה זקנה מאוד, שבע שנים חיה עם בעלה מבתוליה. 37 היא נותרה אלמנה והגיעה לגיל שמונים וארבע, ולא עזבה את המקדש ועבדה את אלוהים יומם ולילה בצום ובתפילה. 38 גם היא, כשהגיעה באותה שעה, החלה לשבח את ה' ולדבר על הילד לכל אנשי ירושלים המחכים לגאולה. 39 לאחר שסיימו את כל מה שנדרש בתורת ה', חזרו לגליל, לנצרת, עירם. 40 אך הילד גדל והתחזק, מלא חוכמה, וחסד אלוהים היה עליו. 41 אבל הוריו הלכו לירושלים בכל שנה לחג הפסח. 42 ויהי בן שתים עשרה שנה ויעלו לשם כמנהג החג הזה, 43 וכאשר חזרו הביתה, לאחר שחלפו ימי החג, נשאר הילד ישוע בעיר, מבלי שהוריו שמו לב. 44 מכיוון שחשבו שהוא עם שותפיהם למסע, הם הלכו כל היום, ואז חיפשו אותו בין קרוביהם ומכריהם. 45 משלא מצאו אותו, חזרו לירושלים לחפשו. 46 לאחר שלושה ימים מצאו אותו בבית המקדש, יושב בין המורים, מקשיב להם ושואל אותם. 47 וכל שומעיו התענגו על תבונתו ותשובותיו. 48 כְּשֶׁרָּאוּ אוֹתוֹ וַיַּתְמוּ, וְאָמַר לוֹ אֵם: "בַּנִּי, מַדּוּעַ עֲשֶׂה אֵלָנוּ כָּךְ? אָבִיךָ וְנִי חִפְשִׁינְנוּ בְּדַעֲתָר."« 49 ויען אליהם: "למה חיפשתם אותי? האם לא ידעתם כי עליי להיות בבית אבי?"« 50 אבל הם לא הבינו מה הוא אמר להם. 51 וירד עמהם ויבא נצרת ושמע להם. ואמו שמרה את כל הדברים האלה בליבה. 52 וַיַּעֲדַר יֵשׁוּעַ בְּחָכְמָה, בְּמַעֲדַת וְבַחֶן עַל־עֵין אֱלֹהִים וְעַל־בְּנֵי־הָרִים.
לוקס ג'
1בשנה החמש עשרה למלכותו של קיסר טיבריוס, כאשר פונטיוס פילטוס היה מושל יהודה, הורדוס היה טטרקרך בגליל, פיליפוס אחיו היה טטרקרך באיטורה ובאזור טרכוניטיס, וליסניה היה טטרקרך באבילנה, 2 בימי הכוהנים הגדולים חנן וקיפא היה דבר ה' אל יוחנן בן זכריה במדבר. 3 וילך ברחבי אזור הירדן והטיף טבילה בתשובה לסליחת חטאים, 4 כְּכֵּתוּב בְּסֵפֶר נִבָּא יַשְׂעִיָּהוּ: "קוֹל שָׁמַע בַּמִּדְבָּר: פְּנוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, יְשְׁרוּ אֲתָרָיו.". 5 כל עמק יתמלא, כל הר וגבעה יורדו, הדרכים העקלקלות יהפכו לישרות והדרכים המחוספסות ישרות. 6 וְכָל בָּשָׂר יְרָאוּ אֶת־יְשׁוּעַת־אֱלֹהִים.» 7 הוא אמר לאלה שצעדו להיטבל על ידו: "צאצאי צפעונים, מי הזהיר אתכם לברוח מפני חרון האף הבא?" 8 לכן הביאו פירות ראויים של תשובה ואל תאמרו לעצמכם: אברהם הוא אבינו, כי אני אומר לכם כי מן האבנים האלה יכול אלוהים להקים ילדים לאברהם. 9 הגרזן כבר מונח על שורש העצים. לכן כל עץ שאינו נושא פרי טוב ייכרת וייזרק לאש.» 10 ושאלו אותו האנשים: "מה אפוא צריך לעשות?"« 11 הוא ענה: "מי שיש לו שתי כותונות יתן אחת לזה שאין לו, ומי שיש לו אוכל יעשה כמוהו."« 12 גם גובי מסים באו להיטבל, ואמרו לו: "רבי, מה עלינו לעשות?"« 13 הוא אמר להם: "אל תדרשו דבר מעבר למה שצווית עליכם".« 14 גם חיילים שאלו אותו ואמרו: "ומה עלינו לעשות?" הוא ענה: "הימנע מכל אלימות ומרמה, והיה מרוצה משכרך."« 15 כאשר העם ציפה בציפייה וכלם תהו בלבם, אם הוא המשיח, 16 יוחנן אמר לכולם: "אני מטביל אתכם במים, אך יבוא אדם גדול ממני, שאיני ראוי להתיר את רצועת נעליו. הוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש.". 17 ידו אוחזת בזרפה, והוא ינקה את גורנו, והוא יאסוף את החיטה אל אסם שלו, והוא ישרוף את המוץ באש שלא תכבה.» 18 באמצעות קריאות אלו ורבות אחרות כמוהן, הוא בישר אפוא את הבשורה הטובה לעם. 19 אבל הורדוס הטטרקרך, כשגער בו על הרודיה אשת אחיו ועל כל הרעה שעשה, 20 הוא הוסיף את הפשע הזה לכל האחרים וכלא את ג'ין ב כֵּלֵא. 21 עת נטבל כל העם, גם ישוע נטבל, ובזמן שהוא התפלל, נפתחו השמים., 22 ורוח הקודש ירדה עליו בדמות גופנית כיונה, וקול מן השמים יצא לאומר: "אתה בני אהובי, אשר חפצתי בו."« 23 ישוע היה בן כשלושים כשהחל את שירותו; הוא היה, כפי שהאמינו, בנו של יוסף בן עלי., 24 בן מתת בן לוי בן מלכי בן יַנְחָה בן יוֹסֵף, 25 בן מתתיהו בן עמוס בן נחום בן הסלי בן נגי, 26 בן מאת בן מתתיהו בן שמעי בן יוסף בן יהודה, 27 בן ג'ואנאן בן רסא בן זרובבל בן שאלתיאל בן נרי, 28 בן מלכי, בן אדי, בן קוסם, בן אלמדם, בן חר, 29 בן ישוע בן אליעזר בן יורים בן מתת בן לוי, 30 בן שמעון בן יהודה בן יוסף בן יונן בן אליקים, 31 בן מלאה בן מנע בן מתתא בן נתן בן דוד, 32 בן ישי בן עובד בן בועז בן שלמון בן נחשון, 33 בן עמינדב בן ארם בן חצרון בן פרץ בן יהודה, 34 בן יעקב בן יצחק בן אברהם בן תרח בן נחור, 35 בן סרוג בן רעו בן פלג בן עבר בן סלע, 36 בן קינן בן ארפכשד בן שם בן נח בן למך, 37 בן מתושלח בן חנוך בן ירד בן מלאל בן קינן, 38 בן אנוש, בן שת, בן אדם, בן אלוהים.
לוקס 4
1 ישוע, מלא ברוח הקודש, שב מן הירדן והרוח הובל אותו אל המדבר, 2במשך ארבעים יום היה נתון לפיתויי השטן. הוא לא אכל דבר בימים ההם, וכשחלפו היה רעב. 3 אז אמר לו השטן: "אם אתה בן האלוהים, צוה על האבן הזאת להפוך ללחם."« 4 ענה לו ישוע: "כתוב: 'לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל דבר אלוהים'."« 5 ולקח אותו השטן אל הר גבוה והראה לו ברגע את כל ממלכות הארץ, 6 ואמר לו: "אתן לך את כל הכוח הזה ואת כל התהילה של הממלכות האלה, כי היא נמסרה לי ואתן אותה לכל מי שארצה.". 7 "אם תשתחווה לפניי, היא תהיה שלך כולה."» 8 ענה לו ישוע: "כתוב: 'לה' אלוהיך תשתחווה, ורק אותו תעבוד'."« 9 השד הוביל אותו בחזרה לירושלים, העמיד אותו על ראש בית המקדש ואמר לו: "אם אתה בן האלוהים, השליך את עצמך למטה מכאן." 10 כי כתוב: מלאכיו נצטוו עליך לשמור עליך 11 וייקחו אותך בידיהם, פן תיפגע רגלך באבן."» 12 ויען אותו ישוע: "כתוב: 'לא תנסה את ה' אלוהיך'."« 13 לאחר שניסה אותו בכל דרך, נסוג ממנו השטן לזמן מה. 14 לאחר מכן חזר ישוע לגליל בגבורת הרוח, ושמו פשט בכל רחבי הארץ שמסביב. 15 הוא לימד בבתי הכנסת שלהם וכולם שיבחו אותו. 16 כשבא לנצרת, שם גדל, נכנס לבית הכנסת ביום שבת, כמנהגו, וקם לקרוא. 17 הוא קיבל את ה ספר הנביא ישעיהו וכאשר פתח את הדף, מצא את המקום אשר כתוב בו: 18 «"רוח ה' עליי כי משח אותי לבשר טוב לעניים ולרפא נשברי לב שלחני.", 19 להכריז חירות לשבויים והחזרת ראייה לעיוורים, לשחרר עשוקים, להכריז שנת חן ה'."» 20 לאחר שגילגל את הספר, החזירו למשרת וישב, וכל באי בית הכנסת ננעצו בו את עיניהם. 21 וַיֵּל לְהַמְשִׁיב וַיֹּאמֶר לָהֶם: "הַיּוֹם שָׁמְעוּ אוֹזְנֵיכֶם אֶת קִיּוּם פְּסוּק זֶה מִן הַפְּרָשׁוּב."« 22 וכולם העידו עליו, והתפעלו מדברי החן שיצאו מפיו, ואמרו: "הלא זה בן יוסף?"« 23 ויאמר אליהם: "אין ספק שתצטרכו לי את הפתגם הזה: רופא, רפא את עצמך, ותאמר לי: את הדברים הגדולים ששמענו שעשית בכפר נחום, עשה אותם כאן במולדתך."« 24 והוא הוסיף: "אמת אני אומר לכם, שום נביא לא מתקבל יפה במולדתו.". 25 אמן אומר אני לכם, אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו, כאשר השמים היו חסומים שלוש שנים וחצי, והיה רעב גדול בכל הארץ, 26 וְאֲבָל־כָּל־כֹל לֹא נִשְׁלַח אֱלֹהִים מֵהֶם, כָּל־אֶל־אַלְמָנָה בְּצַרְפָּת, בְּאֶרֶץ צִידוֹן. 27 כמו כן, היו מצורעים רבים בישראל בימי הנביא אלישע, אך איש מהם לא נרפא, אלא נעמן הארמי כן.» 28 כששמעו זאת, כל אנשי בית הכנסת רתחו מזעם. 29 וקמו, גרשוהו אל מחוץ לעיר והוליכוהו אל קצה ההר אשר עליו נבנתה עירם, כדי להפילו ארצה. 30 אך הוא, עבר בתוכם, הלך משם. 31 הוא ירד לכפר נחום, עיר בגליל, ושם לימד אותם בשבתות. 32 ותורתו הדהימה אותם, כי דיבר בסמכות. 33 היה בבית הכנסת איש אשר בו שד טמא, והוא צעק בקול רם:, 34 ויאמר, "עזוב אותי בשקט, מה לנו ולך, ישוע מנצרת? האם באת להשמידנו? אני יודע מי אתה: קדוש אלוהים."« 35 אך ישוע אמר לו בקשיחות: "שתוק וצא ממנו!" והשד השליך אותו ארצה בתוך הקהל ויצא ממנו מבלי לפגוע בו. 36 וכולם נדהמו ואמרו איש אל רעהו: "מה הוא אומר? בכוח ובסמכות הוא מצווה על הרוחות הטמאות, והן יוצאות."« 37 ותהילתו התפשטה ברחבי הארץ. 38 ישוע קם, יצא מבית הכנסת ונכנס לביתו של שמעון. חמותו של שמעון הייתה חולה בחום גבוה, והם התפללו אליו עבורה. 39 הוא התכופף מעל החולה, ציווה להוריד את החום, והחום עזב אותה, היא קמה מיד והחלה לשרת אותם. 40 וכאשר שקיעת השמש, כל החולים אשר בבתיהם היו, הביאו אותם אליו. ישוע הניח את ידו על כל אחד מהם וריפא אותם. 41 גם שדים יצאו מרבים, צעקו ואמרו: "אתה בן האלוהים!" והוא גער בהם כדי להשתיק אותם, כי ידעו שהוא המשיח. 42 מיד עם עליית הבוקר יצא אל מקום שומם. קהל רב חיפש אותו, וכשהגיעו אליו רצו למנוע ממנו לעזוב אותם. 43 אך אמר להם: "עלי להכריז את מלכות האלוהים גם לערים האחרות, כי לשם נשלחתי."« 44 וישוע דרש בבתי הכנסת של הגליל.
לוקס 5
1 יום אחד, נדחק על ידי הקהל שרצה לשמוע את דבר אלוהים, הוא עמד על שפת ים כנרת, 2 הוא ראה שתי סירות עוגנות ליד החוף; הדייגים ירדו לחוף כדי לשטוף את רשתותיהם. 3 ישוע עלה לאחת הסירות, שהייתה של שמעון, ביקש ממנו להפליג מעט מהחוף. לאחר מכן התיישב ולימד את האנשים מהסירה. 4 כשסיים לדבר, אמר לשמעון: "צא אל הים העמוק והוריד את רשתותיכם לדוג."« 5 שמעון ענה לו: "אדוני, עבדנו כל הלילה ולא תפסנו דבר, אך כיוון שאתה אומר, אשליך את הרשתות."« 6 לאחר שהטילו אותה, הם תפסו כמות כה גדולה של דגים עד שהרשת שלהם החלה להיקרע. 7 והם סימנו לחבריהם, שהיו בסירה השנייה, לבוא לעזרתם. הם באו ומילאו את שתי הסירות עד כדי כך שטבעו. 8 כאשר ראה שמעון פטרוס זאת, נפל לרגלי ישוע ואמר: "אדוני, לך ממני כי חוטא אני."« 9 כי אימה אחזה בו ובכל אשר נלוו אליו, בגלל שלל הדגים אשר דגו., 10 כך היה גם לגבי יעקב ויוחנן, בני זבדי, שותפיו של שמעון. ויאמר ישוע אל שמעון: "אל תפחד, כי מעתה תלכד אנשים."« 11 מיד, כשהם הביאו את סירותיהם לחוף, עזבו הכל ועקבו אחריו. 12 בעודו בעיר אחת, ראה את ישוע אדם מכוסה צרעת, נפל על פניו ארצה והתחנן לפניו: "אדוני, אם תרצה, תוכל לרפאני."« 13 ישוע הושיט את ידו, נגע בו ואמר לו: "אני רוצה, תירפא!" ומיד נעלמה צרעתו. 14 והוא אסר עליו לדבר על כך לאיש, אלא אמר: "לך," אמר, "הראה את עצמך לכהן והקרב עבור ריפויך את מה שציווה משה, כדי להעיד על כך לפני העם."« 15 תהילתו התפשטה יותר ויותר, והמונים גדולים באו לשמוע אותו ולהירפא ממחלותיהם. 16 עבורו, זו הייתה שאלה של נסיגה למדבריות ותפילה. 17 יום אחד, בעודו מלמד, ישבו סביבו פרושים וסופרים מכל כפרי הגליל, מיהודה ומירושלים, וכוח ה' ריפא אותם. 18 ואז כמה אנשים, שנשאו אדם משותק על מיטה, ניסו להכניס אותו ולהניח אותו לפניו. 19 ולא מצאו דרך בגלל הקהל, עלו על הגג, הורידו את החולה באלונקה דרך הרעפים אל תוך כולם, לפני ישוע. 20 כשראה את אמונתם, אמר: "בחור, נסלחו לך חטאיך."« 21 אז החלו הסופרים והפרושים לחשוב ולומר: "מי הוא זה שמגדף דברי קודש? מי יכול לסלוח על חטאים אם לא אלוהים לבדו?"« 22 ישוע, שידע את מחשבותיהם, דיבר אליהם ואמר: "מה אתם חושבים בלבבכם?" 23 מה קל יותר, לומר: נסלחו לך חטאיך, או לומר: קום והתהלך? 24 כדי שתדעו כי לבן האדם יש סמכות לסלוח חטאים עלי אדמות, אמר הוא למשותק: "אני אומר לך, קום, קח את מיטתך ולך הביתה."» 25 באותו רגע קם לפניהם, עלה למיטה שעליה שכב, הלך הביתה כשהוא משבח את אלוהים. 26 וכולם נדהמו; הם שיבחו את אלוהים, ויראת הכבוד אמרו: "ראינו דברים נפלאים היום."« 27 לאחר מכן יצא ישוע וראה מוכס בשם לוי יושב בבית המוכס, ואמר לו: "לך אחרי." 28 והוא עזב הכל, קם והלך אחריו. 29 לוי ערך לו סעודה גדולה בביתו, וקהל רב של גובי מסים ואחרים ישבו איתם לשולחן. 30 התלוננו הפרושים והסופרים שלהם ואמרו לתלמידיו: "מדוע אתם אוכלים ושותים עם גובי המסים והמוכסים" הדייגים ? » 31 ענה להם ישוע: "לא הבריאים צריכים רופא, אלא החולים. 32 לא באתי לקרוא לצדיקים לתשובה, אלא הדייגים. » 33 "מדוע תלמידיו של יוחנן ותלמידי הפרושים צמים ומתפללים לעתים קרובות, ותלמידיך אוכלים ושותים?"« 34 הוא ענה להם: "האם אתם יכולים לגרום לחבירי החתן לצום כל עוד החתן איתם?" 35 יבואו ימים בהם יילקח מהם החתן, והם יצומו בימים ההם.» 36 הוא הציע להם השוואה נוספת זו: "אין אדם מניח חתיכה שנלקחה מבגד חדש על בגד ישן; אחרת הבגד החדש נקרע והחתיכה מהבגד החדש לא תתאים היטב לבגד הישן. 37 איש אינו מכניס יין חדש לתוך נאדות ישנות; אחרת היין החדש יפרץ את הנאדים, יישפך החוצה, והנאדות ייהרסו. 38 אבל את היין החדש יש לשים בנאדות חדשות, ושניהם יישמרו. 39 ואין אדם, לאחר ששותה יין ישן, מיד רוצה יין חדש, כי נאמר: 'יין ישן טוב יותר'.»
לוקס ו'
1 בשבת אחת, כשעבר ישוע בשדות חיטה, קטפו תלמידיו שיבולים, כתשו אותם בידיהם ואכלו אותם. 2 אמרו להם כמה פרושים: "מדוע אתם עושים את מה שאסור ביום השבת?"« 3 ענה להם ישוע: "האם לא קראתם מה עשה דוד כשהיה הוא וחבריו רעבים?" 4 כיצד נכנס לבית אלוהים, לקח את לחם הקודש, אכל אותו ונתן אותו לאלו שהיו עמו, למרות שרק לכוהנים היה מותר לאכול אותו?» 5 והוא הוסיף: "בן האדם הוא אדון גם השבת."« 6 בשבת אחרת נכנס ישוע לבית הכנסת ולימד, ושם היה איש שידו הימנית יבשה. 7 והסופרים והפרושים עקבו אחריו מקרוב כדי לראות אם הוא מרפא חולים בשבת, כדי שתהיה להם עילה להאשימו. 8 אך הוא, כשראה את מחשבותיהם, אמר לאיש בעל היד היבשה: "קום ועמוד באמצע!" והוא קם ועמד. 9 שאל אותם ישוע: "אני שואל אתכם, האם מותר בשבת לעשות טוב או לעשות רע, להציל חיים או לקחת אותם?"« 10 לאחר מכן, כשהוא הביט סביב בכולם, אמר לאיש: "הושט את ידך!" הוא פשט אותה, וידו נרפאה. 11 אך הם, מלאי זעם, תכננו מה לעשות לישוע. 12 בימים ההם פרש אל ההר להתפלל, וכל הלילה בילה בתפילה לאלוהים. 13 וַיַּעֲבַר הַיּוֹם קָרָא אֶת־הַשְּׂרִיבִים וְבָחַר מִמָּהֶם שְׁלִיחִים: 14 שמעון, אשר שמו קרא לו פטרוס, ואנדרה אחיו, יעקב ויוחנן, פיליפוס וברתולומיאו, 15 מתי ותומאס, יעקב בן אלפאוס ושמעון הנקרא קנאי, 16 יהודה, אחיו של יעקב ויהודה איש קריות, שהפך לבוגד. 17 לאחר שירד איתם, עצר על רמה, שם היה קהל מתלמידיו וקהל רב של אנשים מכל יהודה, מירושלים ומכל אזור החוף של צור וצידון. 18 הם באו לשמוע אותו ולהירפא ממחלותיהם. אלו שסבלו מרוחות טמאות נרפאו. 19 וכל האנשים האלה ביקשו לגעת בו, כי ממנו צמחה סגולה שריפאה את כולם. 20 לאחר מכן, הרים את מבטו אל תלמידיו, אמר להם: "אשריכם העניים, כי לכם מלכות שמים.". 21 אשריכם הרעבים עכשיו, כי תשבעו. אשריכם הבוכים עכשיו, כי תצחקו. 22 אשריכם כאשר אנשים שונאים אתכם, מורדים אתכם מחברתם, מערימים עליכם חרפה ודוחים את שמכם כרע, בגלל בן האדם. 23 שמחו ביום ההוא ותקפצו משמחה, כי הנה גמולכם גדול בשמים: כי כך עשו אבותיהם לנביאים. 24 אבל אוי ואבוי לכם!, אתה עשיר, כי יש לך את נחמתך. 25 אוי לכם השבעים עכשיו, כי תרעבו. אוי לכם הצוחקים עכשיו, כי תתאבלו ויבכו. 26 אוי לכם כשכולם מדברים עליכם טוב, כי כך עשו אבותיהם לנביאי השקר. 27 אבל אני אומר לכם, המקשיבים: אהבו את אויביכם, עשו טובה לשונאיכם. 28 ברכו את המקללים אתכם והתפללו בעד אלה שמתעללים בכם. 29 אם מישהו מכה אותך על לחי אחת, הפנה אליו גם את השנייה, ואם מישהו יקח ממך את מעילך, אל תמנע ממנו לקחת גם את הכותונת שלך. 30 תן לכל מי שמבקש ממך, ואם רכושך יילקח ממך, אל תדרוש אותו בחזרה. 31 עשו לאחרים כפי שהייתם רוצים שיעשו לכם. 32 אם תאהב את אלה שאוהבים אותך, איזו הכרה תקבל בתמורה? הדייגים הם אוהבים את אלה שאוהבים אותם. 33 ואם תעשה טוב לאלה שעושים לך טוב, איזו הכרה תקבל? הדייגים הם עושים את אותו הדבר. 34 ואם אתם מלווים לאלה אשר אתם מצפים לקבל מהם, מה זכותכם? גם חוטאים מלווים לחוטאים, בציפייה לקבל את מלוא שכרם. 35 ואתם, אהבו את אויביכם, עשו טוב והלווו מבלי לצפות לתמורה, ושכרכם יהיה גדול. ותהיו בני עליון, אשר טוב לב לכפויי טובה ולרשעים. 36 לכן היו רחמנים, כשם שאביכם רחמן. 37 אל תשפוט ולא תישפטו, אל תגנו ולא תירשעו, סלח וייסלח לכם. 38 תנו, וייתן לכם. מידה טובה, דחוצה, מנענעת ושופעת גדותיה, תישפך בחיקכם, כי במידה שתלמדו, יימדד לכם.» 39 הוא השווה להם את הדברים הבאים: "האם עיוור יוביל עיוור? האם לא יפלו שניהם לתוך הבור?" 40 אין התלמיד מעל לרבו, אלא כל תלמיד, כאשר תסיים את הוראתו, יהיה כמו רבו. 41 למה אתה מסתכל על גרגר הנסורת שבעין אחיך ואינך שם לב לקורה שבעין שלך? 42 או איך תוכל לומר לאחיך, "אחי, הרשה לי להסיר את הקורה מעינך", אם אינך רואה את הקורה שבעינך? צבוע, הוציא תחילה את הקורה מעינך ואחר כך ראה היטב להוציא את הקורה מעין אחיך. 43 אכן, אין עץ טוב הנושא פרי רע, ואין עץ רע הנושא פרי טוב., 44 כל עץ נבחין לפי פירותיו. לא קוטפים תאנים מקוצים, לא קוטפים ענבים משחים. 45 אדם טוב מוציא דברים טובים מאוצר ליבו הטוב, ואדם רע מוציא דברים רעים מאוצר ליבו הרע, כי את מה שמלא הלב הפה מדבר. 46 למה אתם קוראים לי אדון, אדון, ולא עושים את מה שאני אומר? 47 כל מי שבא אליי, שומע את דבריי ומבצע אותם, אראה לכם למה הוא דומה. 48 דומה הדבר לאדם שבנה בית, חפר עמוק מראש והניח את יסודותיו על הסלע. וכאשר בא המבול, הזרם התנפץ על הבית ולא יכל להניעו, כי יסודותיו היו על הסלע. 49 אבל מי ששומע ואינו מיישם, דומה לאדם שבנה את ביתו על הקרקע ללא יסוד; בא הזרם והכה בו, ומיד הוא התמוטט, וגדול היה חורבן הבית ההוא."»
לוקס ז'
1 לאחר שסיים לדבר את כל דבריו אל העם, נכנס ישוע לכפר נחום. 2 עכשיו, שר־מאה אחד היה עם משרת חולה שעמד למות, והוא אהב אותו מאוד. 3 לאחר ששמע על ישוע, שלח אליו מנהיגים יהודים וביקש ממנו לבוא ולרפא את עבדו. 4 כשבאו אל ישוע, התחננו לפניו בכל כוחם ואמרו: "ראוי לו שתעשה זאת עבורו, 5 "כי הוא אוהב את אומתנו והוא אפילו בנה לנו את בית הכנסת."» 6 אז הלך איתם ישוע. כשהיה לא רחוק מהבית, שלח השריון כמה מחבריו לומר לו: "אדוני, אל תטרח, כי איני ראוי שתבוא תחת קורתי, 7 לכן אפילו לא ראיתי את עצמי ראוי לבוא אליך, אלא אמור את הדבר ועבדי יירפא. 8 כי אני עצמי אדם נתון תחת סמכות, ותחתיי חיילים. לזה אני אומר: 'לך', והוא הולך; לזה: 'בוא', והוא בא; לזה: 'עשה זאת', והוא עושה זאת.» 9 כששמע ישוע זאת, נדהם מהאיש, פנה אל הקהל שהלך אחריו ואמר: "אמן אני אומר לכם, לא מצאתי בישראל איש בעל אמונה כזו."« 10 עם שובם לביתו של המאה, מצאו השליחים את העבד אשר נרפא. 11 זמן מה לאחר מכן הלך ישוע לעיירה בשם נעין, ועמו הלכו תלמידים רבים וקהל רב. 12 כשקרב לשער העיר, מצא מת נישא החוצה, בן יחיד לאמו, והיא אלמנה, ורבים מן העיר מלווים אותה. 13 וירא אותה ה', הוא רחם עליה ואמר לה: "אל תבכי".« 14 והוא התקרב, נגע בארון, לאחר שנושאי הארון נעצרו, ואז אמר: "בחור צעיר, אני מצווה עליך, קום."« 15 מיד התיישב המת והחל לדבר, וישוע החזירו לאמו. 16 כולם נמלאו יראה, שיבחו את אלוהים ואמרו: "נביא גדול הופיע בינינו, ואלוהים ביקר את עמו."« 17 והדבר הזה שנאמר עליו התפשט בכל יהודה וכל הארץ הסובבת אותה׃. 18 תלמידיו של יוחנן סיפרו לו את כל הדברים האלה, 19 הוא קרא לשניים מהם ושלח אותם אל ישוע כדי לשאול: "האם אתה זה שעתיד לבוא, או שעלינו לצפות לאחר?"« 20 הם באו אליו ואמרו: "יוחנן המטביל שלח אותנו אליך לשאול: 'האם אתה זה שעתיד לבוא, או שעלינו לצפות לאחר?'"« 21 באותו רגע ממש, ישוע ריפא מספר רב של אנשים שנפגעו ממחלות, נפיחות או רוחות רעות, ונתן את ראייתם לכמה עיוורים. 22 אז ענה ישוע לשליחים: "לכו וספרו ליוחנן את אשר ראיתם ושמעתם: עיוורים רואים, פיסחים הולכים, הצרעת מטהרת, חירשים שומעים, מתים קמים לתחייה.", העניים מופצים. 23 אשרי מי שלא נעלב ממני.» 24 כששליחי יוחנן הלכו, החל ישוע לדבר אל העם על יוחנן: "מה יצאתם לראות במדבר? קנה המתנועע ברוח?" 25 מה יצאתם לראות במדבר? איש לבוש בגדים רכים? אבל הלובשים בגדים מפוארים וחיים במותרות נמצאים בארמונות מלכות. 26 אם כן, מה הלכתם לראות? נביא? כן, אני אומר לכם, ויותר מנביא. 27 עליו כתוב: אנכי שולח מלאכי לפניך ללכת לפניך ולהכין לך דרך. 28 כי אני אומר לכם, בקרב ילידי נשים אין נביא גדול מיוחנן המטביל, אך הקטן במלכות אלוהים גדול ממנו. 29 כל האנשים ששמעו אותו, כולל גובי המסים, הצדיקו את אלוהים על ידי כך שטבלו בטבילת יוחנן., 30 בעוד שהפרושים וסופרי החוק דחו את תוכניתו של אלוהים עבורם בכך שלא הוטבלו על ידו.» 31 «"למי אפוא," המשיך ה', "אשווה את אנשי הדור הזה? למי הם דומים?" 32 הם כמו ילדים היושבים בשוק, קוראים זה לזה ואומרים: ניגנו לכם בחליל ולא רקדתם, שרנו לכם קינות ולא בכיתם. 33 כי יוחנן המטביל בא לא אכל לחם ולא שתה יין, ואתם אומרים: 'יש בו שד'. 34 בא בן האדם אוכל ושותה, ואתם אומרים: 'הנה זללן ושיכורה, ידיד מוכסים וחוטאים'. 35 אבל החוכמה צודקת על ידי כל ילדיה.» 36 פרושי אחד הזמין את ישוע לאכול עמו, והוא נכנס לביתו וישב אל השולחן. 37 וְהִנֵּה, אִשָּׁה אַחַת שֶׁהִתְהַלָּה בְּעִיר, כְּשֶׁהִשְׁמַע הוּא שֶׁהוּא סָבַל בְּבֵית הַפְּרוֹשִׁי, הִבֵּאת צֶדֶק מְלֹא בָּרְקֵשׁ., 38 ותעמוד מאחוריו לרגליו, בוכה, החלה לפזר עליהן דמעותיה ונגבה אותן בשער ראשה, ותנשק אותן ותמשח אותן בבושם. 39 למראה זה אמר לעצמו הפרושי שהזמין אותו: "אילו היה האיש הזה נביא, היה יודע מי ואיזו אישה זו הנוגעת בו, וכי חוטאת היא."« 40 "רבי, דבר," אמר ישוע. "שמעון, יש לי משהו לומר לך.". 41 לנושה היו שני חייבים, אחד חייב חמש מאות דינרים והשני חמישים. 42 מכיוון שלא הייתה להם דרך לשלם את חובם, הוא מחל לשניהם. מי מהם יאהב אותו יותר?» 43 שמעון ענה: "אני מניח שזה אשר לו ויחל על הסכום הגדול." אמר לו ישוע: "צדק שפטט."« 44 ופנה אל האישה ואמר לשמעון: "את רואה את האישה הזאת? נכנסתי לביתך ולא שפכת מים על רגלי, אך היא הרטיבה אותן בדמעותיה וניגבה אותן בשערותיה.". 45 לא נתת לי נשיקה, אבל היא, מאז שבאתי, לא מפסיקה לנשק את רגליי. 46 לא משחת את ראשי בשמן, אך היא משחה את רגלי בבושם. 47 לכן אני אומר לכם, נסלחו לה חטאיה הרבים, כי אהבה הרבה; אבל מי שנסלח לו מעט, אוהב מעט."» 48 אז אמר לאישה: "נסלחו לך חטאיך".« 49 והיושבים עמו לשולחן החלו לומר לעצמם: "מי הוא זה שסולח אפילו חטאים?"« 50 אך ישוע אמר לאישה: "אמונתך הושיעה אותך; לכי לשלום."«
לוקס ח'
1 ישוע עבר בין ערים וכפרים, הטיף ובישר את בשורת מלכות האלוהים, ועמו היו שנים עשר., 2 וכן כמה נשים שנרפאו מרוחות רעות וממחלות: נָשׂוּי, המכונה מגדלה, שממנה יצאו שבעה שדים, 3 יוהאנה, אשתו של חושה, סגן נשיא הורדוס, שוזנה, ועוד כמה, שתמכו בו ממשאביהם. 4 קהל רב התאסף, ואנשים באו אליו מערי העולם. ישוע אמר במשל: 5 «"יצא הזורע לזרוע, ובזמן שזרע, נפל חלקו על הדרך ונרמס תחת רגליו, ועופות השמים אכלו אותו.". 6 חלק אחר נפל על האבן, וברגע שהורם, הוא התייבש, כי לא הייתה בו לחות. 7 חלק אחר נפל בין הקוצים, והקוצים, שגדלו איתו, חנקו אותו. 8 "וחלק אחר נפל על אדמה טובה, וכשפרץ והניב פי מאה." אמר ישוע בקול רם: "מי שיש לו אוזניים לשמוע, ישמע."» 9 שאלו אותו תלמידיו מה פירוש המשל הזה: 10 «"לכם," אמר, "ניתנה ידיעת סוד מלכות האלוהים, בעוד שלאחרים היא מוכרזת ב משלים, כך שבראיהם אינם רואים, ובשמיעה אינם מבינים. 11 זוהי משמעות המשל: הזרע הוא דבר אלוהים. 12 אלה שבדרך הם אלה ששומעים את הדבר, אך אז בא השטן ולקח אותו מליבם, פן יאמינו וייוושעו. 13 אלה אשר נזרע בהם הזרע על הסלע הם אלה אשר, כששומעים את הדבר, מקבלים אותו בשמחה, אך אין להם שורש; הם מאמינים לזמן מה, ובשעת הניסיון נופלים. 14 מה שנפל על הקוצים מייצג את אלה ששמעו את הדבר, אך בהדרגה נחנקו על ידי דאגות, עושר והנאות החיים, ואינם מגיעים לבגרות. 15 לבסוף, מה שנפל על אדמה טובה מסמל את אלה אשר, לאחר ששמעו את הדבר בלב טוב ויצוין, שומרים אותו ועושים פרי בהתמדה. 16 איש אינו מדליק מנורה ומניח אותה בכלי או מתחת למיטה, אלא מניח אותה על אכן, כדי שהנכנסים יוכלו לראות את האור. 17 כי אין דבר נסתר שלא יתגלה, אין דבר סודי שלא יתגלה בסופו של דבר וייצא לאור. 18 לכן, היזהרו כיצד אתם מקשיבים, כי למי שיש לו, יינתן, וממי שאין לו, אפילו מה שהוא חושב שיש לו יילקח."» 19 אמו ואחיו של ישוע באו לראותו, אך לא יכלו להיכנס בגלל הקהל. 20 הם באו ואמרו לו: "אמך ואחיך בחוץ והם רוצים לראות אותך".« 21 הוא ענה: "אמי ואחי הם אלה ששומעים את דבר אלוהים ומיישמים אותו."« 22 יום אחד עלה ישוע לסירה עם תלמידיו ואמר להם: "בואו נעבור לצד השני של הים." והם יצאו אל הים. 23 בזמן שהם הפליגו, הוא נרדם וסערה של רוח הכתה באגם, סירתם התמלאה מים והם היו בסכנה. 24 הם ניגשו אליו, העירו אותו ואמרו: "אדוני, אדוני, אנו אובדים!" הוא קם, גער ברוח ובגלים הסוערים, והם נרגעו והיה שלום. 25 שאל אותם: "איפה אמונתכם?" הם פחדו ותדהמה ואמרו זה לזה: "מי הוא, אם כן, שהוא מצווה על הרוח ועל הים, והם נשמעים לו?"« 26 לאחר מכן הגיעו לארץ הגראסינים, אשר מול הגליל. 27 כאשר ירד ישוע לחוף, בא לקראתו אדם מן העיר, אשר היה אחוז שדים זה מכבר; הוא לא לבש בגדים ולא היה לו מקום מגורים אחר מלבד הקברים. 28 ברגע שראה את ישוע, צעק, קם על רגליו ואמר בקול גדול: "מה לי, ישוע בן האלוהים עליון? בבקשה, אל תענני!"« 29 ואכן, ישוע ציווה על הרוח הטמאה לצאת מן האיש. פעמים רבות הרוח אחזה בו, ולמרות שהיה כבול בשלשלאות ובאזיקים על רגליו, הוא היה שובר את כבליו והשד היה מגרש אותו למקומות שוממים. 30 ישוע שאל אותו: "מה שמך?" אמר לו: "שמי לגיון", כי שדים רבים נכנסו בו. 31 והשדים הללו התחננו בפני ישוע שלא יצוה עליהם לרדת לתהום. 32 עדר חזירים גדול רעה על ההר, והם התחננו לפניו שירשה להם להיכנס, והוא הרשה להם להיכנס. 33 ויצאו מהאיש, הם נכנסו אל תוך החזירים ואל תוך העדר, מיהרו במורד המדרונות התלולים אל תוך האגם וטבעו שם. 34 למראה זה, השומרים נמלטו והעבירו את החדשות ברחבי העיר והכפר. 35 האנשים יצאו לראות מה קרה: הם באו אל ישוע ומצאו את האיש שממנו יצאו השדים, יושב לרגליו, לבוש ושפוי ברוח, והם נמלאו פחד. 36 אלה שהיו עדים לכך גם סיפרו להם כיצד שוחרר המוחזק בשד. 37 כל תושבי ארץ הגראסן התחננו לפניו שיעזוב אותם, כי פחד רב נפל עליהם. לכן עלה ישוע לסירה כדי לחזור. 38 האיש אשר ממנו יצאו השדים התחנן לפניו שיכניס אותו אליו, אך ישוע שלח אותו משם ואמר: 39 «"לך הביתה וספר לכולם את כל מה שאלוהים עשה עבורך." אז הוא הלך וסיפר בכל העיר את מה שעשה ישוע עבורו. 40 כאשר חזר ישוע, הוא התקבל בברכה על ידי העם, כי כולם חיכו לו. 41 והנה איש בשם יאיר, אשר היה ראש בית הכנסת, בא ונפל לרגלי ישוע והתחנן לפניו לבוא לביתו, 42 כי הייתה לו בת יחידה, כבת שתים עשרה, אשר גססה. 43 כאשר הלך ישוע שם, ונלחץ על ידי הקהל, הגיעה אישה שסבלה מזרימה שתים עשרה שנה, אשר בזבזה את כל כספה על רופאים ולא יכלה לרפאה., 44 היא ניגשה אליו מאחור ונגעה בשולי מעילו. מיד פסק דימומו. 45 ויאמר ישוע: "מי נגע בי?" כולם הכחישו זאת, אך פטרוס ואלה שהיו איתו אמרו: "רבי, ההמון מקיף אותך ולוחץ עליך, ואתה שואל: 'מי נגע בי?'"« 46 אבל ישוע אמר: "מישהו נגע בי, כי הרגשתי שיוצא ממני כוח."« 47 כשראתה האישה עצמה מתגלה, הגיעה רועדת, השתלחה לרגליו וסיפרה לכולם מדוע נגעה בו וכיצד נרפאה בן רגע. 48 ויאמר לה ישוע: "בתי, אמונתך הושיעה אותך; לכי לשלום."« 49 בעודו מדבר, ניגש אליו מישהו מבית ראש בית הכנסת ואמר: "בתך מתה; אל תטריד את המורה."« 50 כאשר שמע ישוע זאת, ענה לאביו: "אל תפחד; רק תאמין, והיא תישמר."« 51 כשחזר הביתה, לא הכניס עמו איש מלבד פטרוס, יעקב ויוחנן, עם אביו ואמו של הילד. 52 אבל כולם בכו והתאבלו עליה, וישוע אמר: "אל תבכו, היא לא מתה, אלא ישנה."« 53 והם לעגו לו, בידיעה טובה שהיא מתה. 54 וַיַּחֲבַר הוּא בְּיָדָהּ וַיֹּאמֶר בְּקוֹל: "בַּתִּי, קוּמִי!"« 55 ורוחה חזרה אליה והיא קמה מיד, וישוע ציווה לתת לה לאכול. 56 הוריו היו מאושרים מאוד, אך הוא יעץ להם לא לספר לאף אחד מה קרה.
לוקס ט'
1 לאחר שאסף את שנים-עשר התלמידים יחד, נתן להם ישוע כוח וסמכות על כל השדים ואת הכוח לרפא מחלות. 2 והוא שלח אותם להטיף את מלכות האלוהים ולרפא החולים, 3 וַיֹּאמֶר לָהֶם: "אַל תִּקְחוּ דָּם לְמַעֲשֶׂה, לֹא מַטָּה, לֹא רַק, לֹא לֶחֶם, לֹא כֶּסֶף, וְאַל תִּהְיוּ בְּשְׁתֵּי כְּתִיבִים.". 4 בכל בית שתכנסו, הישארו שם עד שתעזבו את המקום. 5 אם יסרבו לקבל אתכם, צאו מהעיר ההיא ונערו את האבק מעל רגליכם לעדות נגדם."» 6 התלמידים הלכו מכפר לכפר, הטיפו את הבשורה וריפאו חולים בכל מקום. 7 אך הורדוס, השריף, שמע על כל אשר עושה ישוע, ולא ידע מה לחשוב, כי היו שאמרו: "יוחנן קם מן המתים"., 8 אחרים אומרים: "אליהו הופיע", אחרים אומרים: "אחד הנביאים הקדמונים קם לתחייה".« 9 אמר הורדוס: "ואת יוחנן, כרתתי את ראשו. מי הוא אם כן האיש הזה שאני שומע עליו דברים כאלה?" והוא ביקש לראותו. 10 השליחים חזרו וסיפרו לישוע את כל אשר עשו. הוא לקח אותם עמו ונסוג לבדו למקום שומם ליד עיר בשם בית צידה. 11 כאשר שמעו האנשים על כך, הם הלכו אחריו. ישוע קיבל את פניהם ודיבר איתם על מלכות האלוהים, וריפא את החולים. 12 כשהיום התקרב לקיצו, ניגשו אליו שנים עשר ואמרו: "שלח את האנשים כדי שיתפזרו בכפרים ובכפרים מסביב וימצאו מחסה ומזון, כי אנחנו כאן במקום שומם."« 13 הוא ענה: "אתם תנו להם לאכול." הם אמרו לו: "אין לנו אלא חמש כיכרות לחם ושני דגים, אלא אם כן נלך בעצמנו ונקנה מספיק כדי להאכיל את כל האנשים האלה."« 14 כי היו שם כחמשת אלפים איש. אמר ישוע לתלמידיו: "התיישבו בקבוצות של חמישים איש."« 15 הם צייתו לו והושיבו אותם. 16 ישוע לקח את חמש כיכרות הלחם ואת שני הדגים, הרים את מבטו השמיימה, ברכה, שבר אותם ונתן לתלמידיו כדי שיגישו לעם. 17 כולם אכלו ושבעו, ומהשאריות לקחו שנים עשר סלים. 18 יום אחד, בעודו מתפלל במקום שומם, ותלמידיו עמו, שאל אותם את השאלה הבאה: "מי אומרים עליי ההמונים?"« 19 הם ענו: "יוחנן המטביל, אחרים אומרים אליהו, אחרים שאחד הנביאים הקדמונים קם לתחייה.". 20 "ואתם," שאל אותם, "מי אתם אומרים שאני?" ענה פטרוס: "משיח האלוהים."» 21 אך הוא ציווה עליהם בחומרה לא לספר לאיש. 22 «"חשוב," הוסיף, "שבן האדם יסבול דברים רבים, שיידחה על ידי הזקנים, הכוהנים הראשיים והסופרים, ושהוא ייהרג וביום השלישי יקום לתחייה."» 23 לאחר מכן, פנה לכולם, ואמר: "מי שרוצה לבוא אחריי, יתכחש לעצמו, יישא את צלבו יום יום וילך אחריי.". 24 כי מי שירצה להציל את נפשו יאבד אותה, ומי שיאבד את נפשו למעני יושיע אותה. 25 מה מועיל לאדם אם ירוויח את כל העולם ובכל זאת יאבד את עצמו? 26 ואם מישהו יתבייש בי ובדבריי, יתבייש בו בן האדם כשיבוא בכבודו ובכבוד האב ומלאכי הקדושים. 27 אמן אני אומר לכם, יש מי שעומדים כאן שלא יטעמו מוות עד שיראו את מלכות האלוהים."» 28 כשמונה ימים לאחר שאמר את הדברים האלה, לקח עמו ישוע את פטרוס, יעקב ויוחנן ועלה להר להתפלל. 29 בעודו מתפלל, נשתנה מראה פניו ובגדיו הפכו לבנים כבוהקים. 30 וְהִשְׁפְּחוּ עִמּוֹ שְׁנֵי אָדָם: הֵם מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ., 31 כשהופיעו בתפארת, הם דנו במותו, אשר היה אמור להתרחש בירושלים. 32 פטרוס וחבריו היו שנתקעו, אך לאחר שנשארו ערים, הם ראו את כבודו של ישוע ושני האנשים שהיו עמו. 33 כשעזבו אותו, אמר פטרוס לישוע: "רבי, טוב לנו להיות כאן. הבה נבנה שלוש סככות, אחת לך, אחת למשה ואחת לאליהו." הוא לא ידע מה הוא אומר. 34 כשדיבר את הדברים האלה, בא ענן ומכסה עליהם, והתלמידים פחדו כשהם נכנסו לתוך הענן. 35 וקול יצא מן הענן ואמר: "זה בני אהובי; הקשיבו לו."« 36 בזמן שהקול דיבר, ישוע היה לבדו. התלמידים שתקו ולא סיפרו לאיש באותה שעה את מה שראו. 37 למחרת, כשירדו מההר, הגיע קהל רב לקראת ישוע. 38 וְאִישׁ אֶחָד מִקֶּרֶךְ הַהֲמָם צָעַק וְהִבִּיט אֶת־בְּנִי, כִּי יְחִידִי הוּא׃. 39 רוח אוחזת בו ומיד הוא צועק, הרוח מסיתה אותו באלימות, גורמת לו לקצף מפיו, וכמעט ולא עוזבת אותו לאחר שחבלה אותו בכל גופו. 40 ביקשתי מתלמידיך לגרש אותו, אך לא יכלו. 41 "הו, דור לא מאמין ומעוות," השיב ישוע, "עד מתי אהיה עמכם ואסבול אתכם? הביא את בנך הנה."» 42 וכאשר התקרב הילד, השליך אותו השד ארצה וניער אותו באלימות. 43 אך ישוע גער ברוח הטמאה, ריפא את הילד והחזירו לאביו. 44 וכולם התפעלו מגדולתו של אלוהים. בעוד כולם משתאים על מעשיו של ישוע, אמר לתלמידיו: "הקשיבו היטב: בן האדם עומד להימסר לידי בני אדם."« 45 אך הם לא הבינו את הדבר הזה; הוא היה מוסווה מהם, כך שלא הבינו ויראו לשאול אותו על כך. 46 אז עלתה במוחם מחשבה: מי מהם גדול מכולם. 47 ישוע, כשראה את מחשבות ליבם, לקח ילד קטן והניחו על צידו., 48 ואמר להם: "מי שמקבל את הילד הקטן הזה בשמי מקבל אותי, ומי שמקבל אותי מקבל את זה ששלח אותי. כי הקטן שביניכם הוא הגדול."« 49 יוחנן דיבר בקול רם ואמר: "רבי, ראינו מישהו מגרש שדים בשמך, וניסינו לעצור אותו כי הוא לא היה אחד מאיתנו."« 50 "אל תעצרו אותו," השיב ישוע, "כי מי שאינו נגדכם, הוא בעדכם."» 51 וכאשר קרבו ימי לקחתו מן העולם, החליט ללכת לירושלים. 52 הוא שלח שליחים לפניו, אשר יצאו לדרך ונכנסו לכפר שומרוני כדי להתכונן להגעתו., 53 אך התושבים סירבו לקבלו, משום שפנה לירושלים. 54 כשראו זאת תלמידיו יעקב ויוחנן, אמרו: "אדוני, האם אתה רוצה שנוריד אש מן השמים ותאכלה אותם?"« 55 ישוע פנה וגער בהם ואמר: "אינכם יודעים איזו רוח אתם."« 56 בן האדם לא בא להרוס נפשות, אלא להושיע אותן." והם הלכו לכפר אחר. 57 בעודם בדרכם, אמר לו אדם אחד: "אלך אחריך לכל אשר תלך".« 58 ענה לו ישוע: "לשועלים יש מאורות ולעופות השמים קינים, אך לבן האדם אין מקום להניח את ראשו."« 59 אמר לאחר: "לך אחריי." השיב האיש: "אדוני, הרשה לי קודם ללכת ולקבור את אבי."« 60 ויאמר אליו ישוע: "הנח למתים לקבור את מתיהם, אך לך והכריז את מלכות האלוהים."« 61 אחר אמר לו: "אדוני, אלך אחריך, אך תחילה הרשה לי ללכת ולהיפרד מבני ביתי."« 62 "השיב לו ישוע: "מי ששם ידו במחרשה ומביט לאחור אינו ראוי לשרת את מלכות האלוהים."«
לוקס י'
1לאחר מכן מינה ה' שבעים ושנים אחרים ושלח אותם לפניו, שניים שניים, לכל הערים והמקומות שאליהם היה אמור ללכת׃. 2 הוא אמר להם:« היבול שופע, אבל יש מעט עובדים. לכן התפללו בכל כוחם לאדון הקציר שישלח פועלים לקצירו. 3 לכו: הנה אנכי שולח אתכם ככבשים בתוך זאבים. 4 אל תישאו ארנק, לא ילקוט, לא סנדלים, ואל תברכו איש בדרך. 5 בכל בית שתכנסו אליו, אמרו תחילה "שלום לבית הזה".« 6 ואם יהיה שם ילד שלום, ינוח עליו שלומכם; אם לא, הוא ישוב אליכם. 7 הישארו באותו בית, אכלו ושתו כל אשר להם, כי ראוי הפועל לשכרו. אל תעברו מבית לבית. 8 בכל עיר שתכנסו, אם מתקבלים בברכה, אכלו את מה שמוצע לכם., 9 לְרַפֵּא החולים אשר שם, ואמרו להם: מלכות אלוהים קרובה אליכם. 10 אבל בכל עיר שתכנסו אליה, אם לא יקבלו אתכם בברכה, צאו אל הכיכרות ואמרו: 11 אפילו את אבק עירכם אשר דבק בנו, נמחה מפניכם; אך דעו זאת, כי קרובה מלכות האלוהים. 12 אני אומר לכם, ביום ההוא תהיה סְדוֹם פחותה מאשר לעיר הזאת. 13 אוי לך כורזין! אוי לך בית צידה! כי אם ניסים אשר נוצרו בקרבכם, נוצרו בצור ובצידון, הם היו עושים תשובה מזמן, יושבים תחת חולצות שיער ואפר. 14 לכן, במשפט, תהיה פחות חומרה לצור ולצידון מאשר לכם. 15 ואתה, כפר נחום, המעלה את עצמך עד השמים, אתה תורד לגיהנום. 16 "מי ששומע לכם שומע לי, ומי שבז אתכם בז לי; ומי שבז אותי בז את מי ששלח אותי."» 17 שבעים ושניים חזרו בשמחה ואמרו: "אדוני, אפילו השדים נכנעים לנו בשמך."« 18 הוא ענה להם: "ראיתי את השטן נופל מן השמים כברק.". 19 הנה נתתי לכם את הכוח לרמוס נחשים ועקרבים ואת כל כוח האויב, ולא יוכל לפגוע בכם בשום אופן. 20 "אל תשמחו על כך שהרוחות נכנעות לכם, אלא שמחו על כך ששמותיכם כתובים בשמים."» 21 באותו רגע, הוא קפץ משמחה ברוח הקודש ואמר: "אני משבח אותך, אבי, אדון שמים וארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מחכמים ומביני דעת וגלית אותם לילדים קטנים. כן, אני משבח אותך, אבי, כי כך חפצת לעשות.". 22 "הכל נמסר לי על ידי אבי, ואין איש יודע מהו הבן מלבד האב, ומהו האב מלבד הבן וכל מי שהבן ירצה לגלותו לו."» 23 ופנה אל תלמידיו ואמר להם לבדם: "אשרי העיניים הרואות את אשר אתם רואים.". 24 כי אני אומר לכם, נביאים ומלכים רבים השתוקקו לראות את מה שאתם רואים ולא ראו, ולשמוע את מה שאתם שומעים ולא שמעו."» 25 והנה, קם עורך דין אחד ושאל אותו לבחון אותו, "רבי, מה עליי לעשות כדי לרשת חיי נצח?"« 26 "מה כתוב בתורה? איך אתה קורא אותה?" שאל אותו ישוע.« 27 הוא ענה: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל כוחך ובכל שכלך, ואת רעך כמוך".« 28 אמר לו ישוע: "ענית נכון; עשה זאת וחיה."« 29 אבל האיש הזה, שרצה להצדיק את עצמו, אמר אל ישוע: "ומי הוא שכני?"« 30 ישוע המשיך: "איש אחד ירד מירושלים ליריחו, ונפל בידי שודדים, אשר הפשיטו אותו, הכו אותו קשות, הלכו והותירו אותו חצי מת.". 31 עכשיו, קרה שכומר ירד באותו שביל, הוא ראה את האיש הזה ועבר על פניו. 32 כמו כן, לוי אחד, כשהגיע למקום ההוא, ניגש אליו, ראה אותו ועבר על פניו. 33 אבל שומרוני אחד, שהיה בדרכו, התקרב אליו, וכשראתו נרגש מרחמיו׃. 34 הוא ניגש, חבש את פצעיו, לאחר ששפך עליהם שמן ויין, העלה אותו על סוסו, לקח אותו לפונדק וטיפל בו. 35 למחרת הוציא שני דינרים, נתן אותם לבעל הפונדק ואמר לו: "דאג לאיש הזה, וכל מה שתוציא עוד, אשלם לך כשאשוב.". 36 מי מבין שלושת אלה לדעתך היה האדם הבא ליפול לידי השודדים? 37 הרופא ענה, "זה שתרגל רַחֲמִים "לו." ויאמר אליו ישוע: "לך גם אתה ועשה כמוהו."» 38 בזמן שהיו בדרכם, נכנס ישוע לכפר ואישה בשם מרתא קיבלה אותו לביתה. 39 הייתה לה אחות, ששמה נָשׂוּי, מי, שיש לו מוֹשָׁב לרגלי ה', מקשיבים לדברו, 40 בזמן שמרתה הייתה עסוקה במשימות השונות של השירות, היא עצרה ואמרה: "אדוני, לא אכפת לך שאחותי עזבה אותי לעשות את העבודה לבד? אמור לה שתעזור לי."« 41 "מרתא, מרתא, את דואגת ונסערת מדברים רבים." ענה לה האדון. 42 רק אחד נדרש. נָשׂוּי הוא בחר בחלק הטוב יותר, אשר לא יילקח ממנו.»
לוקס 11
1 יום אחד, בעוד ישוע מתפלל במקום מסוים, לאחר שסיים להתפלל, אמר אליו אחד מתלמידיו: "אדוני, ללמד אותנו להתפלל, "כפי שלימד יוחנן את תלמידיו".» 2 הוא אמר להם: "כאשר אתם מתפללים, אמרו: אבא, יתקדש שמך, תבוא מלכותך.". 3 תן לנו היום את הלחם שאנו צריכים כדי לקיים את עצמנו, 4 "סלח לנו על חטאינו, כי גם אנחנו סולחים לכל מי שחוטא לנו, ואל תביא אותנו לידי ניסיון."» 5 ויאמר להם: "אם לאחד מכם יהיה חבר והוא הולך אליו בחצות הלילה ואומר: 'חבר, שאל לי שלוש כיכרות לחם', 6 כי חבר שלי שנמצא בטיול הגיע אליי הביתה ואין לי מה להציע לו., 7 ומבפנים הבית, השני עונה: אל תפריע לי, הדלת כבר סגורה, ילדיי ואני במיטה, אני לא יכול לקום לתת לך קצת: 8 אני אומר לכם, גם אם לא יקום לתת לו דבר בגלל שהוא חברו, הוא יקום בגלל חוסר בושה וייתן לו לחם ככל שיידרש. 9 ואני אומר לכם: בקשו ויינתן לכם, חפש ותמצא, דפקו והדלת תיפתח לכם. 10 כי כל המבקש מקבל, וכל המחפש מוצא, ולדופק ייפתח. 11 מי מכם אבות, אם בנו יבקש לחם, יתן לו אבן? או אם יבקש דג, יתן לו נחש? 12 או, אם יבקש ממנה ביצה, האם ייתן לה עקרב? 13 אם אתם, בעודכם רעים, יודעים לתת מתנות טובות לילדיכם, על אחת כמה וכמה ייתן אביכם שבשמיים את רוח הקודש לאלה המבקשים ממנו!» 14 ישוע גירש שד, והוא היה אילם. לאחר גירושו של השד, דיבר האילם, והאנשים נדהמו. 15 וְקְחוּ מֵהֶם אָמְרוּ: "בְּבַעַל־זְבוּל, שְׂר הַשְׁדִים, הוּא גָּרֵשׁ שְׁדִים."« 16 אחרים, כדי לבחון אותו, ביקשו ממנו אות בשמים. 17 ישוע, שידע את מחשבותיהם, אמר להם: "כל ממלכה שתחולק על עצמה תחרב, ובתים יתמוטטו זה על זה.". 18 אם השטן חלוק בעצמו, איך תוכל מלכותו לעמוד? כי אתם אומרים שבבעל זבול אני מגרש שדים. 19 ואם על ידי בעל זבול אני מגרש שדים, על ידי מי בניכם מגרשים אותם? לכן הם יהיו שופטיכם. 20 אבל אם באצבע אלוהים אני מגרש שדים, לכן הגיעה אליכם מלכות האלוהים. 21 כאשר אדם חזק וחמוש היטב שומר על הכניסה לביתו, מה ששייך לו בטוח. 22 אבל אם יבוא מישהו חזק ממנו וינצח אותו, הוא לוקח את כל הנשק שבו בטח ומחלק את שללו. 23 מי שאינו איתי הוא נגדי, ומי שאינו אוסף איתי הוא מפזר. 24 כאשר רוח טמאה עוזבת אדם, היא הולכת דרך מקומות צחיחים ומחפשת מנוחה. מבלי למצוא, היא אומרת: "אשוב לביתי אשר יצאתי משם.". 25 וכשהוא מגיע, הוא מוצא אותו נקי ומקושט. 26 אחר כך הוא הולך, לוקח עמו שבע רוחות אחרות, רעות ממנו, והן נכנסות פנימה וישכנות שם. ומצב אחרון של אותו אדם יהיה גרוע יותר מהראשון.» 27 בְּהַדָּבָר הוּא, וְאִשָּׁה אַחַת מִן הַמָּהָם הִרְמִיעָה אֵלָיו: "אֲשֶׁר הַבֶּטֶן אֲשֶׁר נָשַׂאְךָ וְהַשְׁדִים אֲשֶׁר יִנְקְתָּ."« 28 ישוע ענה: "אשרי אלו השומעים את דבר אלוהים ושומרים אותו."« 29 כשהאנשים התאספו בהמונים, הוא החל לומר:« הדור הזה הוא דור רשע, היא מבקשת אות, ולא תקבל אות אחר מלבד זה של יונה הנביא. 30 כי כשם שיונה היה אות לאנשי נינוה, כך יהיה בן האדם אות לדור הזה. 31 מלכת הדרום תקום במשפט עם אנשי הדור הזה ותרשיע אותם, כי באה מקצה הארץ לשמוע את חכמת שלמה, ויש כאן משהו גדול משלמה. 32 אנשי נינווה יקומו במשפט עם הדור הזה ויגנו אותו, כי הם חזרו בתשובה בדרשת יונה, וגדול מיונה נמצא כאן. 33 אין מדליק מנורה ושם אותה במקום נסתר או מתחת לסלסלה, אלא על גבי המנורה, כדי שהנכנסים יוכלו לראות את האור. 34 עינך היא נר גופך. אם עינך בריאה, כל גופך יהיה מלא אור; אם היא לא בריאה, גופך יהיה מלא חושך. 35 לכן, היזהר פן יהפוך האור אשר בך לחושך. 36 "אם כל גופך יהיה באור, ללא כל חושך, הוא יהיה מואר במלואו, ככאשר אור מנורה מאיר עליך."» 37 בעודו מדבר, הזמין אותו פרושי אחד לסעודה בביתו, וישוע נכנס וישב אל השולחן. 38 אך הפרושי נדהם לראות שלא רחץ את רחצתו לפני הסעודה. 39 אמר לו האדון: "אתם הפרושים מנקים את החלק החיצוני של הכוס ואת הקערה, אך בתוככם הכל מלא חמדנות ועוון.". 40 טיפשים! הלא מי שברא את החיצוניות ברא גם את הפנימיות? 41 אֲבָל, תְּנַע צְדָקָה כְּכֹחַךְ וְהָכֹל יִהְיֶה טָהוֹר בְּעַל פְּנֵיכֶם. 42 אבל אוי ואבוי לכם!, פרושים, המעניקים מעשר מנטה, שדה וכל מיני צמחי גן, ואינם דואגים לצדק ולא לאהבת אלוהים. את אלה הייתם צריכים לעשות, מבלי להזניח את האחרים. 43 אוי לכם, פרושים, האוהבים את המושבים הטובים ביותר בבתי הכנסת ואת דרישת שלום בשווקים. 44 אוי לכם, כי אתם כקברים בלתי נראים, ואנשים הולכים עליהם מבלי לדעת.» 45 אז דיבר אליו עורך דין אחד ואמר: "רבי, בכך שאתה מדבר כך אתה מעליב גם אותנו."« 46 "אוי לכם, סופרים! אתם מעמיסים על אנשים משאות קשים מנשוא, וגם אתם לא עוזרים להם בעצמכם!" השיב ישוע. 47 אוי לכם, בוני קברים לנביאים, ואבותיכם הם שהרגו אותם. 48 אז אתם עדים ואתם מוחאים כפיים על מעשי אבותיכם, כי הם הרגו אותם ואתם בונים להם קברים. 49 לכן אמרה חכמת האלוהים: אשלח להם נביאים ושליחים, והם יהרגו מהם ואחרים ירדפו: 50 כדי שהדור הזה יישא באחריות על דם כל הנביאים אשר נשפך מאז בריאת העולם, 51 מדם הבל ועד דם זכריה אשר נהרג בין המזבח ובין ההיכל כן אני אומר לכם הדור הזה יישא באחריות על כך׃. 52 "אוי לכם, חכמי החוק, כי לקחתם את מפתח הדעת; אתם בעצמכם לא נכנסתם, ואתם מנעתם את אלה שעמדו להיכנס."» 53 כאשר דיבר ישוע אליהם את הדברים האלה, החלו הפרושים והסופרים ללחוץ עליו בחריפות ולהציף אותו בשאלות, 54טומנים לו מלכודות ומבקשים לתפוס אותו במילה אחת כדי להאשימו.
לוקס 12
1 בינתיים, כאשר אלפי אנשים התאספו, עד כדי רמיסת קהל זה על זה, החל ישוע לומר לתלמידיו: "היזהרו מכל מחמצת הפרושים, שהיא צביעות.". 2 אין דבר נסתר שלא צריך להתגלות, אין דבר סודי שלא צריך להיות ידוע. 3 לכן כל אשר אמרת בחושך יישמע באור היום, ומה אשר לחשת באוזן בתוך הבית יכריז מגגות הגגות. 4 אבל אני אומר לכם, ידידי: אל תפחדו מאלה ההורגים את הגוף ולאחר מכן אינם יכולים לעשות עוד. 5 אלמד אתכם ממי עליכם לפחד: פחדו ממי אשר, לאחר שהרג, יש בידו להשליך לגיהנום; כן, אני אומר לכם, פחדו ממנו. 6 האם חמש דרורים לא שוות שני אסים? ואף אחת מהן לא נשכחת על ידי אלוהים. 7 אבל אפילו שערות ראשכם כולן ספורות.. לכן אל תפחדו: אתם שווים יותר מצפרים רבים. 8 אני אומר לכם שוב, מי שיודה בי לפני אנשים, גם בן האדם יודה בו לפני המלאכים של אלוהים, 9 אבל מי שיכחיש אותי לפני בני אדם, יידחה בפניו המלאכים של אלוהים. 10 וכל מי שידבר נגד בן האדם יקבל סְלִיחָה, אבל למי שחילל את רוח הקודש לא תהיה סליחה. 11 כאשר מביאים אתכם בפני בתי הכנסת, השופטים והרשויות, אל תדאגו כיצד תתגוננו או מה תאמרו., 12כי רוח הקודש ילמד אתכם באותה שעה ממש את מה שאתם צריכים לומר."» 13 אז אמר מישהו מהקהל אל ישוע: "רבי, אמור לאחי שיחלק עמי את הירושה."« 14 "אדם, מי מינה אותי לשופט או לחלק את רכושך?" ענה לו ישוע.« 15 וַיֹּאמֶר לָעָם: "הִזְהוּ מִכָּל מַחְמָת בַּרְעוּת, כִּי אֲפִי שֶׁבַּע בַּעֲשֶׂר שֶׁלָּו, לֹא נִתְחַיֵּשׁ בְּעוֹשֶׂר שֶׁלָּו."« 16 אחר כך סיפר להם את המשל הזה: "היה אדם עשיר שאדמתו הניבה יבול רב.". 17 והוא דן במחשבות אלה לעצמו: מה אעשה? כי אין לי מקום לאגור את יבוליי. 18 "כך אעשה", אמר. "אהרוס את האסמים שלי ואבנה אסמים גדולים יותר, ושם אאחסן את כל יבוליי ורכושי". 19 וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: נַפְשִׁי, עוֹשָׁר רַב צָבֹנֶיךָ לָשָׁנִים רַבָּה; נוֹחַ, אֲכֹל, שְׁתָה וְשָׂמְחָה. 20 אבל אלוהים אמר לו: "טיפש!", בלילה הזה ממש, הם יבקשו את נשמתך ואת מה שאחסנת., למי זה יהיה? 21 כך הוא האדם אשר צובר לעצמו אוצרות ואינו עשיר לפני אלוהים."» 22 אז אמר ישוע לתלמידיו: "לכן אני אומר לכם, אל תדאגו לחייכם מה תאכלו, או לגופכם מה תלבשו.". 23 החיים הם יותר מאוכל והגוף הוא יותר מבגדים. 24 חשבו על העורבים: הם לא זורעים ולא קוצרים, אין להם אוצר ולא אסם, ובכל זאת אלוהים מאכיל אותם. כמה אתם יקרים מהציפורים האלה? 25 מי מכם, מתוך דאגה מתמדת, יוכל להוסיף יד לחייו? 26 אם אפילו הדברים הקטנים ביותר הם מעבר לכוחותיך, למה לדאוג לאחרים? 27 ראו את החבצלות, כיצד הן גדלות: הן לא עמלות ולא טוות; ואני אומר לכם, שלמה בכל תפארתו לא היה לבוש כאחת מאלה. 28 אם כך מלביש אלוהים את העשב, אשר היום בשדה ומחר נזרק לאש, כמה שכן ילביש אתכם, קטני אמונה!. 29 גם אתם, אל תדאגו מה תאכלו או תשתו ואל תדאגו. 30 כי אנשי העולם הזה הם הדואגים לדברים האלה, אך אביכם יודע שאתם צריכים אותם. 31אבל חפשו תחילה את מלכות האלוהים, וכל אלה יינתנו לכם גם כן. 32 אַל תִּפְרָא, עֵדָר קָטָן, כִּי טוֹב לָאָבִיכֶם לִתְתַּן לָכֶם אֶת הַמְּלָכָה. 33 מכרו את אשר לכם ותנו צדקה. עשו לכם ארנקים כדי שלא יאזל הזמן, אוצר בלתי נדלה בשמים, שם גנבים לא יבואו ועש לא ישמיד. 34 כי במקום בו נמצא אוצרך, שם יהיה גם לבך. 35 שמור על חגורה הדוקה סביב המותניים ועל אורות דולקים. 36 היו כמו אנשים המחכים לשוב אדונם ממשתה החתונה, כדי שמיד כשיגיע וידפוק בדלת יוכלו לפתוח לו אותה מיד. 37 אשרי העבדים אשר אדונם, עם שובו, ימצא ערני. אני אומר לכם באמת, הוא יתלבש להגיש, יביא אותם לשולחן, יבוא וישרת אותם. 38 בין אם יגיע במשמרת השנייה או בשלישית, אם ימצאם כך, אשרי העבדים ההם. 39 אבל דעו לכם שאם אב המשפחה היה יודע באיזו שעה הגנב מגיע, הוא היה ערני ולא ייתן שיפרצו לביתו. 40 גם אתם היו מוכנים, כי בן האדם יבוא בשעה שלא תצפו לה."» 41 פטרוס אמר לו: "האם אתה מספר את המשל הזה לנו או לכולם?"« 42 השיב האדון: "מי הוא המנהל הנאמן והחכם אשר ייתן האדון על עבדיו, לחלק את כמות החיטה בזמן?" 43 אשרי העבד אשר האדון ימצא עושה כן בבואו. 44 אני אומר לכם באמת, הוא יכין אותה על כל רכושו. 45 אבל אם העבד ההוא יאמר לעצמו 'אדוני מתעכב לבוא', ויתחיל להכות את העבדים האחרים, גברים ונשים, לאכול ולשתות ולהשתכר, 46 אדונו של העבד ההוא יבוא ביום שלא יצפה לו ובשעה שלא ידע, ויקרע אותו במכות ויקבע לו מקום עם הכופרים. 47 אותו עבד שידע את רצון אדונו ולא הכין דבר ולא פעל לפי רצונו, יספוג מכות רבות. 48 אבל מי שלא ידע זאת ועשה דברים הראויים לעונש, יקבל מכות מעטות. הרבה יידרש ממי שניתן לו הרבה, וככל שאדם הפקיד יותר בידי מישהו, ככל שנבקש ממנו יותר. 49 באתי להטיל אש על הארץ, וכמה אני חפץ שהיא כבר תודלק. 50 אני עדיין צריך להיטבל, ואיזה ייסורים אני חש עד שזה יושלם. 51 האם אתה חושב שבאתי להקים שָׁלוֹם על פני האדמה? לא, אני אומר לך, אלא דווקא החלוקה. 52 כי עתה, אם יהיו חמישה אנשים בבית אחד, הם יחלקו, שלושה נגד שניים ושניים נגד שלושה., 53 יחלק האב על בנו והבן על אביו, האם על בתה והבת על אמה, החמות על כלתה והכלה על חמותה.» 54 הוא גם אמר לעם: "כאשר אתם רואים ענן עולה במערב, אתם מיד אומרים: גשם מגיע, וכך קורה. 55 וכאשר אתה רואה את הרוח הדרומית נושבת, אתה אומר: יהיה חם, והוא כן. 56 צבועים, אתה יודע לזהות את היבטי השמיים והארץ, איך זה שאתה לא מכיר בתקופה בה אנו חיים? ? 57 ואיך זה שאתם לא מבחינים בעצמכם מה נכון? 58 אכן, כשאתה הולך עם יריבתך לפני השופט, נסה להיחלץ מרדיפתו בדרך, פן יגרור אותך לפני השופט, והשופט ימסור אותך לשוטר, והשוטר יזרוק אותך אל... כֵּלֵא. 59 אני אומר לך, אתה לא תצא מכאן עד שתשלם עד הסוף.»
לוקס 13
1 באותה שעה באו אנשים וסיפרו לישוע את מה שקרה לגלילים, אשר פילטוס ערבב את דמם עם דמם של קורבנותיהם. 2 הוא ענה להם: "האם אתם חושבים שהגליליים האלה היו חוטאים גדולים יותר מכל שאר הגליליים, משום שסבלו כך?" 3 לא, אני אומר לך, אבל אם לא תתחרט, כולכם תאבדו כמוהם. 4 או שמונה עשר אותם, אשר מגדל השילוח נפל עליהם והרג אותם, האם אתם חושבים שחובם היה גדול יותר מזה של כל שאר תושבי ירושלים? 5לא, אני אומר לך, אבל אם לא תתחרט, כולכם תאבדו באותו אופן. » 6 הוא גם סיפר את המשל הזה: "לאיש היה עץ תאנה שתול בכרם שלו. הוא הלך לחפש בו פרי, אך לא מצא., 7 אמר לכורם: שלוש שנים אני בא לחפש פרי בתאנה הזאת ואיני מוצא, כרת אותה אם כן: מדוע היא הופכת את האדמה ללא פורייה? 8 ענה הגולם: "אדוני, הניח לו עוד שנה אחת, עד שאחפור ואזרח סביבו זבל.". 9 אולי הוא יניב פרי בהמשך; אם לא, אפשר לגזום אותו.» 10 ישוע לימד בבית כנסת בשבת. 11 והייתה שם אישה אשר הייתה אחוזה במשך שמונה עשרה שנה ברוח רוח שהחלישה אותה; היא הייתה כפופה ולא יכלה כלל להתיישר. 12 כאשר ראה אותה ישוע, קרא לה ואמר: "אישה, נחלצת מחולשתך."« 13 וַיַּשְׁמַךְ אֶת־יְדָיו עָלֶיהָ, וְמִיד הִיא הַתּוֹשְׁבָה וַיְהִלָּה אֱלֹהִים. 14 אך ראש בית הכנסת, כעס על כך שישוע ריפא את הנפגע בשבת, אמר לעם: "שישה ימים מלאכה, לכן בואו והירפאו בימים אלה ולא ביום השבת.". 15 "צבוע," ענה ה', "האם לא כל אחד מכם בשבת מתיר את שורו או את חמורו מן האבוס ומוביל אותו למים?" 16 ובת אברהם זו, שהשטן החזיק כבול במשך שמונה עשרה שנים, לא היה צריך לשחרר אותה מהשלשלת הזו ביום השבת.. » 17 בעודו מדבר, כל יריביו היו מבולבלים, וכל העם שמח מכל הדברים הנפלאים שהשיג. 18 הוא גם אמר: "מהי מלכות האלוהים, ולמה אשווה אותה?" 19 דומה הוא לזרע חרדל אשר לקח אדם ושתל בגנו; הוא גדל והיה לעץ, ועופות השמים בנו את בתיהם בענפיו."» 20 הוא גם אמר: "למה אשווה את מלכות האלוהים?" 21 דומה הדבר לחמץ אשר אישה לוקחת ומערבבת עם שלוש סדות קמח, כך שכל הבצק תופח.» 22 וַיֵּלַךְ הוּא עָבַר בְּעִירוֹת וְכַפְרֵיהֶם, לְמַדְרַךְ וְהָלַךְ לְירושלים. 23 מישהו שאל אותו: "אדוני, האם רק מעטים ייוושעו?" הוא אמר להם: 24 «"השתדלו להיכנס דרך הפתח הצר, כי רבים, אני אומר לכם, ינסו להיכנס ולא יוכלו.". 25 לאחר שקם ראש הבית וסגר את הדלת, אם אתם בחוץ ודפיקות על הדלת ואומרות: "אדוני, פתח לנו את הדלת", הוא יענה לכם: "איני יודע מאיפה אתם.". 26 אז תתחילו לומר: אכלנו ושתינו בפניך, ולימדת בכיכרותינו. 27וְהוּא יִעַנְתֶּם: אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא יָדַעְתִּי מֵאַיֵן אַתֶּם; סוּרוּ מִמֶּנִּי, כָּל־פֹעֲלֵי־עָוֶל. 28 אז תהיה בכי וחריקת שיניים, כשתראו את אברהם, יצחק ויעקב וכל הנביאים במלכות האלוהים, בעוד שאתם מגורשים החוצה. 29 אנשים יבואו ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, והם יתפסו את מקומותיהם במשתה במלכות אלוהים. 30 והאחרונים יהיו ראשונים, והראשונים יהיו אחרונים.» 31 באותו יום באו אליו כמה פרושים ואמרו לו: "לך מכאן, כי הורדוס רוצה להרוג אותך."« 32 הוא ענה להם: "לכו וספרו לשועל הזה: אני מגרש שדים ומרפא." החולים היום ומחר, וביום השלישי אסיים. 33 אבל עליי להמשיך בדרכי היום ומחר ומחרתיים, כי לא ראוי שנביא ימות מחוץ לירושלים. 34 ירושלים, ירושלים, הורגת את הנביאים וסוקלת את הנשלחים אליה! כמה פעמים חפצתי לאסוף את בניך כשם שתרנגולת אוספת את אפרוחיה תחת כנפיה, ולא רציתם!. 35 "ביתכם ננטש לכם. אני אומר לכם, לא תראו אותי שוב עד שיבוא היום בו תאמרו: 'ברוך הבא בשם ה''."»
לוקס 14
1 שבת אחת נכנס ישוע לאכול בביתו של אחד הפרושים הגדולים, והם עקבו אחריו מקרוב. 2 ושם לפניו עמד אדם שסבל מיובש. 3 ישוע אמר לסופרים ולפרושים: "האם מותר לרפא בשבת?"« 4 והם שתקו. הוא אחז בידו של האיש, ריפא אותו ושלח אותו משם. 5 לאחר מכן, פנה אליהם, ואמר: "מי מכם, אם חמורו או שורו ייפול לתוך באר, "האם הוא לא מסיר אותו מיד ביום השבת?"» 6 ועל כך הם ידעו רק איך להגיב. 7 אז, כשראה את להיטותם של האורחים לבחור את המקומות הטובים ביותר, סיפר להם ישוע את המשל הזה: 8«"כאשר מישהו מזמין אותך לסעודת חתונה, אל תתפוס מקום כבוד, פן יהיה איש נכבד ממך." 9 ואל יבוא זה שהזמין את שניכם ויאמר לכם: תנו לו את המושב ואז אל תתחילו בבלבול לתפוס את המקום האחרון. 10 אבל כשאתה מוזמן, לך ושב במקום הנמוך ביותר, כדי שכאשר יבוא זה שהזמין אותך, הוא יאמר לך: 'חבר, עבור למעלה'. אז זה יהיה כבוד עבורך מול שאר האורחים. 11 כי כל המגביה את עצמו יושפל, וכל המשפיל את עצמו יורם. 12 הוא אמר גם לזה שהזמין אותו: "כאשר אתה עורך סעודה או ארוחת ערב, אל תזמין את חבריך, את אחיך, את קרוביך או את שכניך העשירים, פן יזמינו אותך בתורם ויגמלו לך על מה שקיבלו ממך.". 13 אבל כשאתה עושה סעודה, הזמן את העניים, את הנכים, את הפסחים ואת העיוורים, 14 ותשמח שאין ביכולתם לגמול לך, כי ייגבה לך. התחייה אנשים צדיקים.» 15 אחד הסועדים עמו שמע את הדברים האלה ואמר אל ישוע: "אשרי מי שישתתף בסעודת מלכות האלוהים."« 16 אמר לו ישוע: "איש אחד ערך סעודה גדולה והזמין אנשים רבים.". 17 בשעת הארוחה שלח את משרתו לומר לאורחים: בואו, כי עכשיו הכל מוכן. 18 וכולם, פה אחד, החלו להתנצל. הראשון אמר לו: קניתי אדמה ואני צריך ללכת ולראות אותה, אנא סלח לי. 19 השני אמר: קניתי חמישה זוגות שוורים ואני הולך לנסות אותם, אנא סלחו לי. 20 אחר אמר: זה עתה התחתנתי ולכן אני לא יכול ללכת. 21 חזר העבד וסיפר לאדונו את הדברים האלה. ראש הבית הזועם אמר לעבדו: "לך מהר אל רחובות העיר והבא אותך הנה". העניים, הנכים, העיוורים והפיסחים. 22 אמר העבד: "אדוני, נעשה כמצוותך, ועדיין יש מקום.". 23 אמר האדון למשרת: לך לאורך השבילים והגדרים ואלה שאתה מוצא, לאלץ אותם להיכנס, כדי שביתי יתמלא. 24 כי אני אומר לכם, איש מהאנשים המוזמנים האלה לא יטעם את סעודי."» 25 כשקהל רב הלך איתו, הוא הסתובב ואמר להם: 26 «"אם יבוא אליי אדם ולא ישנא את אביו ואת אמו, את אשתו ואת ילדיו, את אחיו ואת אחיותיו ואפילו את נפשו, הוא לא יכול להיות תלמיד שלי. 27 וכל אשר לא ישא את צלבו והולך אחריי, אינו יכול להיות תלמידי. 28 כי מי מכם, החוזה לבנות מגדל, לא יושב תחילה ואומד את העלות, והאם יש לו מספיק כדי להשלים אותו? 29 מחשש שמא לאחר שיניח את יסודות הבניין לא יוכל להשלים אותו וכל הרואים אותו יתחילו ללעוג לו, 30 לאומר: האיש הזה התחיל לבנות ולא היה מסוגל לסיים. 31 או איזה מלך, אם הוא מתכוון לעשות זאת המלחמה האם למלך אחר, לא יושב תחילה כדי לדון האם יוכל, עם עשרת אלפים איש, להתמודד עם אויב שבא לתקוף אותו עם עשרים אלף? 32 אם אינו יכול לעשות זאת, בעודו רחוק, הוא שולח לו שגרירות לנהל משא ומתן. שָׁלוֹם. 33 לכן, מי מכם שלא יוותר על כל אשר לו, אינו יכול להיות תלמידי. 34 מלח זה טוב, אבל אם המלח מאבד את טעמו, איך נוכל להחזיר לו את טעמו? 35 הוא חסר תועלת גם לאדמה וגם לזבל, נזרק החוצה. מי שיש לו אוזניים, ישמע.»
לוקס 15
1 כל בעלי הפונדקים ו הדייגים הם ניגשו אל ישוע כדי להקשיב לו. 2 והפרושים והסופרים התלוננו ואמרו: "האיש הזה מקבל את פני החוטאים ואוכל עמהם."« 3 אז סיפר להם את המשל הזה: 4 «"מי מכם, אשר לו מאה כבשים, ואיבד אחת מהן, לא יעזוב את תשעים ותשע האחרות במדבר וילך אחרי האבדה עד שימצאה?" 5 וכאשר מצא אותה, הוא הניח אותה על כתפיו בשמחה, 6 ובחזרה לביתו, הוא אוסף את חבריו ושכניו ואומר להם: שמחו איתי, ,כי מצאתי את צאני אשר אבדה. 7 אז, אני אומר לך, תהיה שמחה גדולה יותר בשמים על חוטא אחד שחוזר בתשובה., מאשר לתשעים ותשעה צדיקים שאינם צריכים תשובה. 8 או איזו אישה, אשר לה עשר דרכמות, אם תאבד אחת, לא תדליק מנורה, תטאטא את ביתה ותחפש היטב עד שתמצאה? 9 וכאשר מצאה אותו, אספה את חבריה ושכניה ואמרה להם: שמחו איתי, כי מצאתי את הדרכמה שאבדתי. 10 אז, אני אומר לכם, יש שִׂמְחָה מלפנים המלאכים של אלוהים בעד חוטא אחד שחוזר בתשובה."» 11 הוא גם אמר: "לאיש אחד היו שני בנים. 12 אמר הבן הצעיר לאביו: "אבא, תן לי את חלקי ברכוש." וחילק האב את רכושו ביניהם. 13 ימים מספר לאחר מכן, הבן הצעיר, לאחר שאסף את כל אשר לו, עזב לארץ רחוקה ושם בזבז את הונו וחי בהוללות. 14 כאשר בזבז את כל כולו, ירד רעב גדול על המדינה ההיא, והוא החל להרגיש צורך. 15 אז הלך ועבד אצל תושב הארץ ההיא, ששלח אותו לביתו בכפר לרעות את החזירים. 16 הוא היה רוצה למלא את בטנו בתרמילים שאכלו החזירים, אבל איש לא נתן לו. 17אז, כשהתעשת, אמר: כמה משכירי אבי יש להם לחם בשפע, בעוד שאני גוסס כאן מרעב. 18 אקום, אלך אל אבי ואומר לו: "אבי, חטאתי לשמים ולך"., 19 איני ראוי עוד להיקרא בנך: התנהג אליי כאחד מעובדיך. 20 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־אָבִיו, וַיַּרְאוֹתוֹ אָבִיו, וַיִּרְצֹעַ נִפְעַם עָלָיו, וַיַּרְצֶה אֹתוֹ, וַיַּנְשָׁק אֹתוֹ מִנְשִׁיקוֹת׃. 21 אמר לו בנו: "אבי, חטאתי לשמים ולך; איני ראוי עוד להיקרא בנך.". 22 ויאמר האב לעבדיו: הביאו את הגלימה הטובה ביותר והלבישו אותו, שימו טבעת על אצבעו וסנדלים על רגליו. 23 הביאו גם את העגל המפוטם ושחטו אותו, בואו נעשה סעודה חגיגית: 24 כי בני זה היה מת וחי שוב; הוא היה אבוד ונמצא. והם החלו לחגוג. 25 והבן הבכור היה בשדות, וכשחזר והתקרב אל הבית, שמע נגינה וריקודים. 26 הוא קרא לאחד המשרתים ושאל אותו מה זה. 27 אמר לו העבד: "אחיך הגיע, ואביך שחט את העגל המפוטם, כי מצא אותו בריא ושלם". 28 אך הוא כעס וסירב להיכנס. אז יצא האב והחל להתפלל אליו. 29 הוא ענה לאביו: "ככה שנים רבות עבדתי אותך, ומעולם לא הפרתי את פקודותיך, אך מעולם לא נתת לי גדי לחגוג עם חבריי.". 30 וכאשר יגיע הבן השני, אשר טרף את רכושך עם זונות, אתה שחט לו את העגל המפוטם. 31 אמר לו האב: אתה בני תמיד איתי וכל אשר לי שלך הוא. 32 אבל היינו צריכים לחגוג ולשמוח, כי אחיך הזה היה מת וחי שוב; הוא היה אבוד ונמצא."»
לוקס 16
1 ישוע גם אמר לתלמידיו: "לאיש עשיר היה מנהל אשר הואשם בפניו בבזבוז רכושו. 2 הוא קרא לו ואמר: "מה זאת אני שומע עליך? תן דין וחשבון על ניהולך, כי מעתה ואילך לא תוכל עוד לנהל את רכושי.". 3 אז אמר לעצמו הפקיד: "מה אעשה, בהיות אדוני גוזל ממני את ניהול רכושו? איני חזק מספיק לעבד את האדמה, ואני מתבייש לבקש נדבות.". 4 אני יודע מה אעשה, כדי שכאשר תילקח ממני עבודתי, יהיו אנשים שיקבלו אותי אל בתיהם. 5 וַיִּקְרָא אֶת־הַחֲבָרִים אֲדוֹנָיו, אִישׁ אַחַר זֶה, וְאָמַר לָרֹאשָׁן: "מָה אַתָּה חָבֵל לָאדוני?" 6 הוא ענה: מאה חביות נפט. אמר לו הסוכן: קח את הפתק שלך: שב מהר וכתוב חמישים. 7 אחר אמר לאחר: "ואתה, כמה אתה חייב?" והוא ענה: "מאה סירות חיטה." אמר לו הפקיד: "קח את השטר שלך וכתוב שמונים.". 8 והאדון שיבח את הסוכן הלא ישר על שפעל במיומנות, כי בני העולם הזה מיומנים יותר בהתנהלות זה עם זה מאשר בני האור. 9 וגם אני אומר לכם: עשו לכם חברים באמצעות אוצר הרשע, כדי שכאשר תעזבו את החיים האלה, יוכלו לקבל אתכם אל משכנות נצחיים. 10 מי שנאמן בדברים קטנים, נאמן גם בדברים גדולים, ומי שאינו צודק בדברים קטנים, אינו צודק גם בדברים גדולים. 11 לכן, אם לא הייתם נאמנים בעושר העוולה, מי יפקיד בידך את הנכסים האמיתיים ? 12 ואם לא הייתם נאמנים ברשות נכרי, מי יתן לכם את אשר לכם? 13 שום עבד אינו יכול לשרת שני אדונים, כי או שישנא את האחד ויאהב את השני, או שיהיה מסור לאחד ובוז לשני. אי אפשר לשרת את אלוהים ואת העושר.» 14 גם הפרושים, שאהבו כסף, שמעו את כל זה ולעו לו. 15 אמר להם ישוע: "אתם המצדיקים את עצמכם בעיני בני אדם, אך אלוהים יודע את לבבכם, ומה שנחשב גבוה בעיני בני אדם תועבה הוא בעיני אלוהים.". 16 התורה והנביאים מגיעים עד יוחנן; מאז יוחנן, מלכות האלוהים הוכרזה, וכל אחד שואפ לבוא אליה. 17 שמים וארץ יחלפו בקלות רבה יותר מאשר קטע אחד של החוק יאבד. 18 כל המגרש את אשתו ונושא אחרת, הוא נואף, וכל הנישא אישה שגרושה מבעלה, הוא נואף. 19 היה אדם עשיר אחד שלבש סגול ובששת פשתן, וערך סעודות מפוארות בכל יום. 20 איש עני בשם לזרוס שכב בשער ביתו, מכוסה פצעים, 21 וַיַּחֵף לִשְׁבַּע אֶת־הַפְּרוֹרִים שֶׁנִּנְפְּלוּ מֵשֶׁל־שֶׁל־הָעִישׁ, אֲבָל אֲפִילוּ הַכָּלָבִים בָּאוּ לִלַּקֵּשׁ אֶת־פְּעָרוֹתָיו. 22 עכשיו, קרה שהעני מת והוא נישא על ידי המלאכים בחיק אברהם. גם העשיר מת ונקבר. 23 בשאול, שם היה בעינויים, הרים את מבטו וראה את אברהם מרחוק, ולזרוס לצידו., 24 וַיִּקְרַא וְהוּא שָׁרֹאשׁ וְהוֹצִיא וְהוֹצִיא אֶת־לֶזֶר לְטַבֵּל אֶת־אֶצְבָּעוֹ בַּמָּיִם וְיִצְרַר אֶת־לָשׁוֹנִי, כִּי־נִסְתָּרְתִּי מִלְּהַלָּבוֹת הַזֶּה׃ "אַבְרָהָם אַבְרָהָם, רַחֵם עָלָי וְשָׁלַח א. 25 אברהם ענה: בני, זכור כי קיבלת את הטוב בחייך, וכך גם לזרוס קיבל את הרעים. ועכשיו הוא פה מנוחם, ואתה כואב לו. 26 יתר על כן, בינינו וביניכם תהום גדולה לנצח, כך שאלה הרוצים לעבור מכאן אליכם לא יוכלו לעשות זאת, ואי אפשר לעבור משם אלינו. 27 ויאמר העשיר: "אבי, אני מתחנן לפניך, שלח את לזרוס לבית אבי, 28 כי חמישה אחים יש לי, להעיד להם את הדברים האלה פן יבואו גם הם אל מקום הייסורים הזה. 29 אברהם ענה: יש להם את משה ואת הנביאים; שיקשיבו להם. 30"לא, אברהם אבינו", השיב, "אבל אם יבוא אליהם מישהו מן המתים, הם ישובו בתשובה.". 31 ויאמר אליו אברהם: "אם לא ישמעו למשה ולנביאים, יקום מישהו מן המתים, אך לא יאמינו."»
לוקס 17
1 ישוע גם אמר לתלמידיו: "אי אפשר שלא יבואו שערוריות, אך אוי למי שדרכו הן באות.". 2 מוטב לו שיהיו נקשרים אבן ריחיים על צוארו ויזורקו לים, מאשר שיעורר סקרנות על אחד הקטנים האלה. 3 היזהרו לעצמכם. אם יחטא לכם אחיכם, גערו בו, ואם יתחרט., לסלוח לו. 4 וגם אם יחטא לך שבע פעמים ביום, ושב אליך שבע פעמים לאמר אני מתחרט, סלח לו".» 5 אמרו השליחים לאדון: "הרב את אמונתנו."« 6 השיב האדון: "אילו הייתה לכם אמונה כגרגר חרדל, הייתם יכולים לומר לעץ התות הזה: 'עקור אותך מהשורש והטל אותך בים', והוא היה מציית לכם.". 7 מי מכם, אשר לו עבד החורש או רועה צאן, יאמר לו בבואו מן השדה: "בוא מהרה שב לאכול"? 8 האם לא יאמר לו, להיפך: הכין לי את סעודת הערב, חגר את עצמך ושרת אותי, עד שאוכל ואשתה, ואחרי כן תאכל ותשתה? 9 האם הוא מראה הכרת תודה למשרת הזה על כך שעשה את מה שנצטווה לעשות? 10 אני לא חושב כך. באופן דומה, כשעשית את מה שנצטווית, אמור: אנחנו משרתים חסרי תועלת., עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות. » 11 בדרכו לירושלים, היה ישוע קרוב לגבול שומרון וגליל. 12 כשנכנס לכפר, עשרה מצורעים ניגשו לקראתו, ושמרו מרחק., 13 הם הרימו את קולם ואמרו: "ישוע, רבי, רחם עלינו."« 14 ברגע שראה אותם, אמר: "לכו והראו את עצמכם לכוהנים." ובמהלך הלכו, הם נרפאו. 15 אחד מהם, כשראה שנרפא, חזר על עקבותיו ומהלל את אלוהים בקול רם, 16 והשתחרר לפניו לרגלי ישוע והודה לו. הוא היה שומרוני. 17 אז פנה ישוע ואמר: "האם לא נרפאו העשרה? והיכן התשעה?" 18 האם הזר הזה היה היחיד מביניהם שנמצא לחזור ולתת כבוד לאלוהים? 19 וַיֹּאמֶר לוֹ: "קוּם לֵךְ; אֱמוֹנְתֶךָ הוֹשִׁיעֶתְךָ."» 20 שאלו אותו הפרושים מתי תבוא מלכות אלוהים, והוא ענה להם: "מלכות אלוהים אינה באה באופן שניתן לראות.". 21 לא נאמר "כאן זה" או "שם זה"; כי הנה, מלכות אלוהים בקרבכם.» 22 הוא אמר גם לתלמידיו: "יבוא הזמן בו תחפצו לראות יום אחד של בן האדם, ולא תראו אותו.". 23 יאמר לך: הוא כאן ו: הוא שם, היזהר מללכת לשם ולרוץ אחריו. 24 כי כאשר הבזק הברק מאיר מקצה השמים ועד קצהו, כך יהיה לבן האדם ביומו. 25 אבל תחילה עליו לסבול רבות ולהידחות על ידי הדור הזה. 26 וכמו שהיה בימי נח, כך יהיה בימי בן האדם. 27 הַגְּנָשִׁים אֲכָלוּ וְשָׁתוּ, נִשְׁאוּ וְנִשָּׁאוּ, עַד הַיּוֹם שֶׁנָּחַ נֹחַ נָחַ אֶל־הַתִּבָּה, וְהָמַת הַמְּבוּל. 28 וכמו שהיה בימי לוט: אכלו ושתו אנשים, קנו ומכרו, נטעו ובנו., 29 וביום עזב לוט את סדום, ירדו אש וגופרית מן השמים והשמידו את כולם: 30 כך יהיה ביום בו יופיע בן האדם. 31 ביום ההוא, אל ירד מי אשר על הגג וחפציו בבית לקחתם, ואף מי אשר בשדה, אל ישוב׃. 32 זכור את אשתו של לוט. 33 מי שיבקש להציל את נפשו יאבד אותה, ומי שאיבד את נפשו ישמור אותה. 34 אני אומר לכם, בלילה ההוא, מבין שני האנשים שיהיו באותה מיטה, אחד יילקח והשני יינטש., 35 של שתי נשים אשר יטחנו יחד, אחת תילקח והשנייה תישאר, [36 של שני אנשים אשר יהיו בשדה, אחד יילקח והשני ייעזב].» 37 שאלו אותו: "איפה, אדוני?" הוא ענה: "במקום שבו הגופה, שם יתאספו הנשרים."«
לוקס 18
1 הוא סיפר להם משל נוסף, כדי להראות שעליהם להתפלל תמיד ולא להתייאש לעולם. 2 הוא אמר: "בעיר מסוימת היה שופט שלא ירא את אלוהים ולא דאג לבני אדם.". 3 וגם הייתה באותה עיר אלמנה אשר באה אליו שוב ושוב ואמרה: "עשה לי צדק מפני יריבי". 4ובמשך זמן רב לא רצה, אך אז אמר לעצמו: גם אם איני ירא את אלוהים ואיני אכפת לי מבני אדם, 5 אֲבָל מִשְׁמַיִם הַזּוֹ הַמְּצִידָה שֶׁלָּמָנָה הַזּוֹ מְצִידֶה אֶתְעֲשׂוֹת עִלָּהּ, כּדי לֹא תָּסִיף לבוא לְעַנֵּנִי. 6 "הקשיבו," הוסיף האדון, "למה שאומר השופט הלא צודק הזה.". 7 וְלֹא יַעֲשׂוֹת אֱלֹהִים צַדָּק לְבַחִירָיו הַצּוֹעֲקִים אֵלָיו יוֹמָם וְיַתְהַר בְּרִיעָם׃ ? 8 אני אומר לך, הוא יביא להם צדק בקרוב. האם ימצא אמונה עלי אדמות כשיבוא בן האדם?» 9 הוא סיפר את המשל שוב, הפעם לכמה אנשים שהיו משוכנעים בשלמותם ומלאים בבוז לאחרים: 10 «"שני אנשים עלו לבית המקדש להתפלל, אחד פרושי והשני גובה מסים.". 11 הפרושי עמד והתפלל לעצמו כך: אלוהים, אני מודה לך שאיני כמו שאר האנשים, שהם גנבים, רשעים ונואפים, וגם לא כמו גובה המס הזה. 12 אני צם פעמיים בשבוע, ואני נותן מעשר מכל הכנסתי.» 13 הגובה המוכס עמד מרחוק ולא היה מוכן אפילו לשאת את עיניו השמימה, אלא הכה על חזהו ואמר: אלוהים, רחם עלי חוטא. 14 אני אומר לך, הוא ירד לביתו, מוצדק., ולא את זה, כי כל מי שמרבה את עצמו יושפל, וכל מי שמשפיל את עצמו יורם."» 15 אנשים הביאו אליו גם את ילדיהם הקטנים כדי שייגע בהם, וכשראו זאת תלמידיו גערו בהם. 16 אך ישוע קרא לילדים ואמר: "תנו לילדים לבוא אליי ואל תמנעו אותם, כי לכאלה שייכת מלכות האלוהים.". 17 אמן אני אומר לכם, כל מי שלא יקבל את מלכות האלוהים כילד קטן, לא ייכנס אליה לעולם."» 18 אז שאל אותו מנהיג: "רבי הטוב, מה עליי לעשות כדי להשיג חיי נצח?"« 19 אמר לו ישוע: "למה אתה קורא לי טוב? אין טוב מלבדו, אלא אלוהים.". 20 אתה יודע את המצוות: לא תנאף, לא תרצח, לא תגנוב, לא תעיד עד שקר, כבד את אביך ואת אמך.» 21 הוא ענה, "צפיתי בכל זה מאז נעוריי".« 22 כששמע ישוע את התשובה, אמר לו: "דבר אחד חסר לך: מכור את כל אשר לך וחלק את הכסף לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים; לאחר מכן בוא אחריי."« 23 אך כששמע את הדברים האלה, הוא התעצב, כי היה עשיר מאוד. 24 כשראה ישוע שהוא נעשה עצוב, אמר: "כמה קשה לבעלי העושר להיכנס למלכות האלוהים.". 25 אכן, קל יותר לגמל לעבור דרך קוף המחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות אלוהים.» 26 שאלו האזינים לו: "מי אם כן יכול להיוושע?"« 27 הוא ענה: "מה שבלתי אפשרי עבור בני אדם, אפשרי עבור אלוהים".« 28 פייר אמר אז, "אתה מבין, עזבנו הכל והלכנו אחריך."« 29 אמר להם: "אמן אני אומר לכם, איש לא יעזוב לעולם את ביתו, את הוריםיו, את אחיו, את אשתו או את ילדיו למען מלכות האלוהים, 30 מבלי לקבל הרבה יותר מזה בעולם הזה או בעולם הבא חיי נצח."» 31 ישוע לקח את שנים-עשר הצידה ואמר להם: "אנחנו עולים לירושלים, וכל מה שכתבו הנביאים על בן האדם יתקיים.". 32 הוא יימסר לידי עובדי האלילים, ילעגו לו, יעלבו אותו וירקו עליו, 33 ואחרי שילקותו, יהרגו אותו, והוא יקום לתחייה ביום השלישי."» 34 אך הם לא הבינו ממנה דבר; זו הייתה שפה נסתרת עבורם, שאת משמעותה לא הבינו. 35 כאשר התקרב ישוע ליריחו, קרה שאיש עיוור ישב בצד הדרך והתחנן נדבה. 36 כששמע אנשים רבים עוברים לידו, הוא שאל מה זה. 37 אמרו לו: "ישוע מנצרת עובר על פנינו."« 38 מיד צעק: "ישוע בן דוד, רחם עליי".« 39 ההולכים מלפנים גערו בו כדי להשתיק אותו, אך הוא צעק עוד יותר בקול רם: "בן דוד, רחם עליי!"« 40 אז עצר ישוע וציווה להביאו אליו, וכשהאיש העיוור התקרב, שאל אותו: 41 «"מה אתה רוצה שאעשה עבורך?" הוא אמר, "אדוני, שאני רואה. » 42ויאמר אליו ישוע: "ראה, אמונתך הושיעה אותך."« 43 מיד ראה אותו, הלך אחריו והלל את אלוהים. וכל העם, כשראו זאת, הלל את אלוהים.
לוקס 19
1 לאחר שנכנס ישוע ליריחו, עבר דרך העיר. 2 והיה שם איש בשם זכי, גובה מסים רב ועשיר, 3 הוא ניסה לראות מי הוא ישוע, אך לא הצליח בגלל הקהל, מכיוון שהיה נמוך קומה. 4 הוא רץ קדימה וטיפס על עץ שקמה כדי לראותו, כי היה עליו לעבור שם. 5 כאשר הגיע ישוע למקום ההוא, הרים את מבטו, כשראה אותו, אמר לו: "זכי, רד מהר, כי עלי לשהות היום בביתך."« 6 זכי מיהר למטה וקיבל את פניו בשמחה. 7 כשראו זאת, כולם מלמלו ואמרו: "הוא הלך להתארח אצל חוטא."« 8 אבל זכי עמד לפני ה' ואמר: "הנה, ה', אני נותן חצי מנכסיי לעניים, ואם גנבתי משהו ממישהו, אשלם פי ארבע."« 9 אמר לו ישוע: "היום באה ישועה לבית הזה, כי גם האיש הזה בן לאברהם הוא.". 10 כי בן האדם בא לחפש ולהושיע את אשר אבד.» 11 בעודם מאזינים לנאום, הוסיף משל, משום שהיה קרוב לירושלים והאנשים חשבו שמלכות אלוהים עומדת להופיע. 12 הוא אמר, "איש ממוצא אצילי הלך לארץ רחוקה כדי לקבל את תואר המלוכה ולאחר מכן לחזור. 13 הוא קרא לעשרה מעבדיו, נתן להם עשר מונות ואמר להם: "השתמשו בהם היטב עד שאשוב.". 14 אך בני משפחתו שנאו אותו, ושלחו אחריו שליחים לאמר: "איננו רוצים שהאיש הזה ימשול בנו".» 15 כשחזר, לאחר שהוענק לו המלוכה, קרא למשרתים שאליהם נתן את הכסף, כדי לברר מה הרווח שכל אחד מהם הרוויח. 16 בא הראשון ואמר: אדוני, המכרה שלך צבר עוד עשרה מוקשים. 17 אמר לו: "יפה עבד טוב, כי נאמן לך במעט, תהיה לך סמכות על עשר ערים.". 18 בא השני ואמר: אדוני, המכרה שלך הניב עוד חמישה מוקשים. 19 "גם אתה," אמר לו, "מולו על חמש ערים.". 20 אחר בא ואמר: "אדוני, הנה המנה שלך, אשר שמרתי בבד כפיקדון". 21 כי פחדתי ממך, כי אדם קשה אתה: אתה לוקח את מה שלא הפקדת וקוצר את מה שלא זרעת. 22 השיב המלך: "אשפוט אותך לפי דבריך, עבד רשע! ידעת שאני אדם קפדן, שלוקח את מה שלא הפקדתי וקוצר את מה שלא זרעתי.", 23 למה לא שמת את כספי בבנק? וכשחזרתי, הייתי מושך אותו עם הריבית. 24 וַיֹּאמֶר לְהַשָּׁם: "קַחוּ מִמֶּנָּה אֶת הַמִּנָּה וְתַנָּה לַאֲשֶׁר לָעֶשְׂרָה.". 25 "אדוני," אמרו לו, "יש לו עשרה.". 26 אני אומר לכם, לכל מי שיש לו, יינתן, וממי שאין לו, אפילו מה שיש לו יילקח. 27 "וְאֲשֶׁר לָעָם הַשְׁנָא אֹתִי וְסַרְבוּ אֶת־מֶלֶךְ הַהֵּא וְטַחְתוּ בָּעֵינַי"» 28 לאחר נאום זה, החל ישוע ללכת קדימה, בדרכו לירושלים. 29 כאשר התקרב ישוע לבית פיי ובית עניה, להר הנקרא הר הזיתים, שלח שניים מתלמידיו, 30 ויאמר: "לכו אל הכפר שממול, וכשתכנסו לשם תמצאו חמור קשור, אשר איש לא ישב עליו מעולם, התירו אותו והביאו אותו הנה.". 31 ואם מישהו ישאל אתכם מדוע אתם מתירים אותו, תענו: כי ה' צריך אותו.» 32 הנשלחים הלכו ומצאו את הדברים בדיוק כפי שאמר להם ישוע. 33 וכאשר התירו את החמור, אמרו להם בעליו: "למה אתם מתירים את החמור הזה?"« 34 הם ענו: "כי ה' צריך זאת".« 35 והביאו אותו אל ישוע, השליכו את גלימותיהם על החמור ורוכבים עליו. 36 כשעבר על פניו, פרשו האנשים את מעיליהם על הדרך. 37 כאשר התקרב לרדת מהר הזיתים, כל קהל התלמידים, מלאי שמחה, החלו לשבח את אלוהים בקול רם על כולם ניסים שהם ראו. 38 «"ברוך המלך הבא בשם ה'", אמרו. "שלום בשמים ותהילה במרומים".» 39 כמה פרושים מהקהל אמרו אל ישוע: "רבי, גער בתלמידיך."« 40 הוא ענה: "אני אומר לכם, אם ישתקו, האבנים יצעקו."« 41 וכאשר התקרב וראה את ירושלים, בכה עליה לאמר: 42 «"לו ידעת גם אתה, לפחות ביום הזה שניתן לך, אשר יביא לכם שלום. אך כעת הדברים האלה נסתרים מעיניכם.. 43 יבואו עליך ימים ואויביך יקיפו אותך בחפירות, יצרו עליך וילחצו עליך מכל עבר., 44 "הם יפילו אותך ואת הילדים שבבטנך, ולא ישאירו אבן על אבן בתוך חומותיך, כי לא ידעת את עת פקודתך."» 45 וַיֵּשֶׁנָּכַן אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיַּחֵל לִגְרֹשׁ אֶת־הַקּוֹנִים־מוֹכְרִים שָׁם, 46 ואמר להם: "כתוב: ביתי בית תפילה הוא, ואתם הפכתם אותו למערת גנבים.. » 47 ישוע בילה את ימיו מלימד בבית המקדש. וראשי הכוהנים, הסופרים והנכבדים ביקשו להמיתו., 48 אך הם לא ידעו כיצד להמשיך, כי כל העם הקשיב, תלוי בכל מילה שלו.
לוקס כ'
1 יום אחד, כאשר לימד ישוע את העם בבית המקדש ובישר את הבשורה הטובה, הגיעו ראשי הכוהנים והסופרים עם הזקנים, 2 ואמרו לו: "אמור לנו באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה, או מי נתן לך את הסמכות הזו?"« 3 ענה להם ישוע: "גם לי יש שאלה אליכם. ענו אותי.". 4האם טבילתו של יוחנן הייתה מן השמים או מבני אדם?» 5 אך הם דנו ביניהם על כך: "אם נענה 'מן השמים', יאמר לנו 'מדוע לא האמנתם בו'?" 6 ואם נענה "אנשים", כל הקהל יסקול אותנו, כי הם משוכנעים שיוחנן היה נביא.» 7 אז הם ענו שהם לא יודעים מאיפה הוא. 8 «"ואני," אמר להם ישוע, "אינני אומר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה."» 9 אז החל לספר לעם את המשל הזה: "איש אחד נטע כרם והשכיר אותו לחרים, ולאחר מכן הלך לזמן רב לארץ זרה.". 10 בבוא העונה שלח עבד אל החורשים לתת לו מפרי הכרם, אך הם היכו אותו ושלחו אותו משם בידיים ריקות. 11 הוא שלח עוד עבד אחר, אך לאחר שהכו גם אותו והתנהגו בו בחוסר ראוי, שלחו אותו משם בידיים ריקות. 12 הוא שלח שלישי, אך גם אותו פצעו הדיירים וגירשו אותו החוצה. 13 אז אמר בעל הכרם לעצמו: "מה אעשה? אשלח את בני האהוב; אולי כשיראו אותו יכבדו אותו."» 14 וכאשר ראוהו האוכרים, אמרו זה לזה: "זה היורש; הבה נהרוג אותו, כדי שהירושה תהיה שלנו.". 15 וַיַּרְחוּ אוֹתוֹ מִן־הַכֶּרֶם וַיָּרְגוּ אוֹתוֹ. מַה יַעֲשֶׂה לָהֶם בַּעֲלֵי־הַכֶּרֶם? 16 "הוא יבוא, יהרוג את החקלאים האלה ואת הכרם שלו ייתן לאחרים." כששמעו זאת, אמרו: "חס וחלילה!"» 17 אך ישוע הביט בהם במבט מעמיק ואמר: "מה פירוש הכתוב: 'אבן אשר דחו הבונים הפכה לאבן פינה'?" 18 כל מי שייפול על האבן הזאת יישבר לרסיסים, וכל מי שתיפול עליו יימחץ.» 19 ראשי הכוהנים והסופרים ביקשו לתפוס אותו מיד, אך פחד העם עצר אותם, כי הבינו כי עליהם סיפר ישוע את המשל הזה. 20 לכן הם עקבו אחריו מקרוב ושלחו מרגלים שהתחזו לצדיקים, כדי לתפוס אותו בדבריו, כדי למסור אותו לסמכותו ולשלוטו של המושל. 21 האנשים הללו שאלו אותו במונחים הבאים: "רבי, אנו יודעים שאתה מדבר ומלמד ביושר ובלא משוא פנים, אך אתה מלמד את דרך אלוהים באמת.". 22 האם מותר לנו, או אסור לנו, לשלם מס לקיסר?» 23 ישוע, שידע את רמאותם, אמר להם: "מדוע אתם מנסים אותי?" 24 "הראו לי דינר. של מי דמותו ושמו?" ענו לו: "של קיסר."» 25 וַיֹּאמֶר לָהֶם: "הַשִּׁיבוּ לְקִיסֶר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁל קִיסֶר, וְלָאֱלֹהִים אֶת הַדְּבָרִים שֶׁל אֱלֹהִים."« 26 כך לא יכלו לתפוס אותו באף אחת מדבריו בפני העם, ובהתפעלות מתגובתו, הם שתקו. 27 חלק מהצדוקים, המכחישים התחייה, לאחר מכן הם ניגשו אליו ושאלו אותו: 28 «"רבי," אמרו לו, "משה נתן לנו את התורה הזו: אם אדם מת ואין לו ילדים, אחיו יישא את אשתו ויגדל לאחיו ילדים.". 29 והיו שבעה אחים, הראשון לקח אישה ומת עררי. 30 האיש השני לקח את אשתו ומת גם הוא ערער., 31 ואז לקח אותה השלישי, וכך גם כל השבעה, והם מתו מבלי להשאיר אחריהם ילדים. 32 אחרי כולם, גם האישה מתה. 33 איזה מהם, אם כן, בזמן של התחייה, "האם היא תהיה האישה, כפי שהייתה מכל השבע?"» 34 אמר להם ישוע: "בני העולם הזה מתחתנים וניתנים לנישואין, 35 אלא אלה שנמצאו ראויים לחלוק חלק בעידן הבא וב התחייה מן המתים, אל תקחו נשים ואל תהיו לכם בעלים, 36 הם כבר לא יכולים למות, כי הם כמו המלאכים ושהם בני אלוהים, בהיותם בני התחייה. 37 אבל שהמתים יקומו לתחייה, זה מה שגיד משה בעצמו בפסוקת הסנה הבוער, כאשר הוא מכנה את ה': אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. 38 אבל הוא לא אלוהי המתים, אבל אנשים חיים, "כי כולם חיים לפניו".» 39 כמה מהסופרים עלו על הרצפה ואמרו לו: "רבי, יפה דברת."« 40 ולא העזו עוד לשאול אותו שאלות. 41 אמר להם ישוע: "איך יכול מישהו לומר שהמשיח הוא בן דוד?" 42 דוד עצמו אמר ב- תְהִלִים אמר ה' לאדוני שב לימיני 43 עד אשר אשים את אויביך הדום רגליך. 44 דוד קורא לו אדון, אז איך הוא יכול להיות בנו?» 45 בזמן שכל העם הקשיב לו, אמר לתלמידיו: 46 «"היזהרו מהסופרים, האוהבים להתהלך בגלימות ארוכות, האוהבים לקבל שלום בכיכרות, לתפוס את המושבים הטובים ביותר בבתי הכנסת ואת המקומות הטובים ביותר במשתאות: 47 אלו הטורפים בתי אלמנות ועושים הצגה של תפילות ארוכות יסבלו מעבירה חמורה יותר.»
לוקס 21
1 ישוע הרים את מבטו וראה את העשירים מניחים את תרומותיהם לתוך תיבת התרומות. 2 הוא גם ראה אלמנה ענייה מאוד ששמה בתוכו שתי מטבעות קטנות., 3 "אֲמָתָן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַאלְמָנָה הַענִּיה זוֹ תְּרִיסָה יוֹתֵר מִכָּל הַחֲרָבִים.". 4 כי כל העם הזה נתנו משפעם כתרומה לאלוהים, אך האישה הזאת נתנה מעוניה את כל אשר לה למחייתה."» 5 היו שאמרו שהמקדש היה מקושט באבנים יפות ובמנחות עשירות, אמר ישוע: 6 «"יבואו ימים שבהם, מכל אשר אתם רואים כאן, לא תישאר אבן על אבן שלא תיהפך.. » 7 אז שאלו אותו: "רבי, מתי יקרו הדברים האלה, ומה יהיה האות שהם עומדים להתרחש?"« 8 השיב ישוע: "היזהרו פן תטעו, כי רבים יבואו בשמי ויאמרו: 'אני המשיח והשעה קרובה'. אל תלכו אחריהם.". 9 וכאשר תשמעו על מלחמות ומרידות, אל תפחדו; הדברים האלה חייבים לקרות תחילה, אך הסוף לא יבוא במהרה.» 10 אז אמר להם: "גוי יקום נגד גוי, וממלכה נגד ממלכה.". 11 יהיו רעידות אדמה גדולות, מגפות ורעב במקומות שונים, ובשמים רוחות מפחידות ואותות יוצאי דופן. 12 אבל לפני כל זאת, הם ישימו עליכם ידיים וירדפו אתכם, יגררו אתכם לבתי כנסת ולבתי כלא, ויביאו אתכם לפני מלכים ומושלים בגלל שמי. 13 זה יקרה לך, כדי שתעיד עליי. 14 לכן, הבהירו לעצמכם לא לחשוב על ההגנה שלכם מראש., 15 כי אני עצמי אתן לכם פה וחכמה אשר כל אויביכם לא יוכלו להגיב ולא לעמוד בפניהם׃. 16 אפילו הוריכם, אחיכם, קרוביכם וחבריכם יבגדו בכם, והם יהרגו רבים מכם. 17 כולכם תשנאו בגלל שמי. 18 עם זאת, אף שערה אחת לא תאבד מראשך, 19 על ידי העקביות שלך, אתם תצילו את נשמותיכם. 20 אבל כשאתה רואה צבאות צרים על ירושלים, דעו לכן כי קרובה שממתה. 21 אלו הנמצאים ביהודה צריכים לברוח להרים, אלו הנמצאים בעיר צריכים לעזוב אותה, ואלו הנמצאים בכפר לא ייכנסו לעיר. 22 כי אלה יהיו ימי עונש, למלאת כל הכתוב. 23 אוי להרות או למניקות בימים ההם, כי מצוקה גדולה תהיה בארץ וחרון עצבים גדול על העם ההוא. 24 יפלו על פי חרב, ייקחו בשבי בין כל הגויים, וירושלים תרמס תחת רגליהם של הגויים עד שימלאו עתות הגויים. 25 ויהיו אותות בשמש, בירח ובכוכבים, ועל הארץ גויים יצוצו ויבהלו משאגת הים ורחש הים., 26 אנשים נובלים מפחד, מצפים למה שעתיד לבוא על כל הארץ, כי כוחות השמים יזדעזעו. 27 אז יראו את בן האדם בא בענן עם כוח גדול וכבוד גדול. 28 וכאשר הדברים האלה מתחילים לקרות, קומו זקוף והרימו את ראשכם, כי קרובה גאולתכם.» 29 ואמר להם את ההשוואה הזו: "הבטו בתאנה ובכל העצים: 30 ברגע שהם מתחילים לגדול, אתם יודעים בעצמכם, רק מראייתם, שהקיץ קרוב. 31 כְּמוֹ כֵן, כשאתה רואה את הדברים האלה קורים, דעו כי מלכות האלוהים קרובה.. 32 אני אומר לכם באמת, הדור הזה לא יעבור עד שיישלם הכל. 33 שמים וארץ יעברו, אך דברי לעולם לא יעברו. 34 היזהרו, פן-תכבשו לבכם, משה רבנו, שכרותנו ודאגות החיים, והיום ההוא יסגר עליכם פתאום כמו מלכודת., 35 כִּי כְּרִשָּׁה תָּבֹא עַל כָּל־יֹשְׁבֵי־פָּנֵי־כָל־הָאָרֶץ. 36 לכן, ערו והתפללו ללא הפסק., כדי שתמצאו ראויים להימלט מכל הרעות האלה אשר עומדות לקרות ולעמוד לפני בן האדם. 37 במשך היום היה ישוע לימד בבית המקדש, ולאחר מכן היה עוזב אותו כדי להשאיר את הלילה על הר הזיתים. 38 וכל העם, משחר הבוקר, באו אליו לבית המקדש כדי לשמוע אותו.
לוקס כ"ב
1 חג המצות, הנקרא פסח, התקרב, 2 וראשי הכוהנים והסופרים חיפשו כיצד יוכלו להמית את ישוע, כי פחדו מהעם. 3 אז נכנס השטן ביהודה, הנקרא איש קריות, אחד משנים עשר, 4 וַיֵּלֶךְ לְהוֹעֵץ עִם שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְעִם הַשּׁוֹפָנִים אֵצֶל מַסְגַּרְתּוֹ לָהֶם. 5 הם, מלאי שמחה, הבטיחו לתת לו כסף. 6 הוא לקח את העניינים לידיים וחיפש הזדמנות טובה למסור את ישוע לידי העם מבלי שהקהל ידע. 7 אז הגיע יום המצות, בו היה צריך להקריב את שה הפסח. 8 ישוע שלח את פטרוס ואת יוחנן ואמר: "לכו והכינו לנו את סעודת הפסח."« 9 אמרו לו: "איפה תרצה שנכין את זה?"« 10 הוא ענה להם: "כשתכנסו לעיר, תפגוש איש נושא כד מים; לכו אחריו אל הבית שאליו ייכנס.", 11 וְתֹאמַרְתָּ לַבַּיִת הַזֶּה: הַמַּרְבֵּה שֶׁלָּכֶם אֲכֹל אֶת־פַּסַח עִם־תַּלְמִידַי? 12 והוא יראה לך חדר גדול ומרוהט: הכינו שם את מה שצריך.» 13 הם הלכו ומצאו את הדברים בדיוק כפי שאמר להם, והתכוננו לפסח. 14 כאשר הגיעה השעה, ישוע ושנים עשר השליחים ישבו לאכול, 15 וַיֹּאמַר לָהֶם: "חפצתי מאוד לאכול את הפסח הזה עמכם לפני שאסבול.". 16 כי אני אומר לכם, לא אוכל אותו שוב עד שימלא הפסח במלכות אלוהים."» 17 ולקח כוס, הודה ואמר: "קחו וחלקו ביניכם.". 18 כי אני אומר לכם, לא אשתה עוד מפרי הגפן עד שתבוא מלכות האלוהים."» 19 לאחר מכן לקח לחם, הודה, שבר אותו, נתן להם ואמר: "זה גופי, הניתן בעדכם. עשו זאת לזכרי."« 20 הוא עשה את אותו הדבר לגבי הכוס לאחר הסעודה, ואמר: "כוס זו היא הברית החדשה בדמי, אשר נשפך למענכם.". 21 אולם, הנה ידו של זה שבגד בי, איתי על השולחן הזה. 22 ובן האדם, הוא ילך כפי שנגזר, אך אוי לאיש אשר יבגוד בו!» 23 והחלו התלמידים לשאול זה את זה מי מהם יעשה זאת. 24גם התעורר ביניהם מחלוקת מי מהם ייחשב לגדול ביותר. 25 אמר להם ישוע: "מלכי הגויים שולטים בהם, ואלה המפקדים עליהם נקראים נדבנים.". 26 אבל אל תעשו כן, אלא שיהיה הגדול שביניכם כקטן, והשולט כמשרת. 27 כי מי גדול, היושב לשולחן או המשרת? הלא זה היושב לשולחן? אני בתוככם כמשרת. 28 נשארת איתי בנסיונותיי, 29 ואני מכין לכם מלכות, כשם שאבי הכין לי אותה., 30 כדי שתאכלו ותשתו על שולחני בממלכתי ותשבו על כסאות מלכות ותשפטו את שנים עשר שבטי ישראל."» 31 ויאמר ה': "שמעון, שמעון, הנה השטן ביקש לנפות אתכם כחיטה, 32 אבל התפללתי בעדך, שלא תיכשל אמונתך, וכאשר תשוב, חזק את אחיך. 33 "אדוני," אמר לו פטרוס, "אני מוכן ללכת איתך ולהיכנס פנימה כֵּלֵא ועד מוות.» 34 "אני אומר לך, פטרוס, לא יקרא התרנגול היום עד שתכחיש שלוש פעמים שאתה מכיר אותי."« 35 הוא אמר גם לתלמידיו: "כאשר שלחתי אתכם ללא ארנק, ילקוט או סנדלים, האם חסר לכם משהו?" "כלום", אמרו לו. 36 הוא הוסיף: "אבל עכשיו, מי שיש לו ארנק ייקח אותו, וכמוהו מי שיש לו תרמיל, ומי שאין לו חרב ימכור את גלימתו ויקנה אחת.". 37 כי אני אומר לכם, עוד צריך להתקיים בי הכתוב הזה: "הוא נמנה עם העבריינים." כי מה שמעסיק אותי מתקרב לסיומו.» 38 אמרו לו: "אדוני, יש כאן שתי חרבות." הוא ענה: "די בכך".« 39 ויצא, כמנהגו, אל הר הזיתים, ותלמידיו הלכו אחריו. 40 כשהגיע למקום ההוא, אמר להם: "התפללו שלא תיפולו בניסיון."« 41 אז התרחק מהם למרחק של זריקת אבן, כרע על ברכיו והתפלל, 42 ויאמר: "אבי, אם תרצה, קח ממני את הכוס הזאת. אך לא רצוני, אלא רצונך יעשה."« 43 אז נראה אליו מלאך מן השמים וחיזק אותו. 44 ובהיותו בייסורים, התפלל בתקיפות רבה יותר, וזיעתו הפכה לטיפות דם הזורמות ארצה. 45 לאחר שהתפלל, קם ובא אל התלמידים, ומצא אותם ישנים מצער. 46 וַיֹּאמַר לָהֶם: "למה אתם ישנים? קומו והתפללו, למען לא תיפולו בניסיון."« 47 בעודו מדבר, הופיעה קבוצה של אנשים, ובראשם יהודה, אחד משנים עשר, וניגש ישוע לנשקו. 48 ויאמר אליו ישוע: "יהודה, אתה בוגד בבן האדם בנשיקה."« 49 אלה שהיו עם ישוע, כשראו את העומד לקרות, אמרו לו: "אדוני, האם עלינו להכות בחרב?"« 50ואחד מהם הכה את עבד הכהן הגדול וכרת את אוזנו הימנית. 51 אך ישוע אמר, "הישאר שם!" והוא נגע באוזנו של האיש וריפא אותו. 52 אז, פנה אל שרי הכוהנים, שר המקדש והזקנים שבאו לתפוס אותו, ואמר להם: "באתם כאחרי שודד, בחרבות ובמקלות.". 53 "הייתי עמכם בבית המקדש יום יום, ולא שלחתם בי יד. אבל זו שעתכם, ושלטון החושך."» 54 לאחר שתפסו אותו, הובילוהו משם והביאוהו לבית הכהן הגדול, ופטרוס הלך אחריו מרחוק. 55 לאחר שהדליקו מדורה במרכז החצר, ישבו סביבה ופטרוס ישב ביניהם. 56 משרתת אחת, שראתה אותו יושב ליד האש, הביטה בו במבט נוקב ואמרה: "גם האיש הזה היה עמו."« 57 אך פטרוס הכחיש את ישוע ואמר: "אישה, איני מכיר אותו."« 58זמן קצר לאחר מכן, ראה אותו אדם אחר ואמר, "אתה אחד מהם." פיטר ענה, "בנאדם, אני לא."« 59 שעה חלפה כאשר איש אחר החל לומר בביטחון, "אין ספק שהאיש הזה היה עמו, כי הוא מהגליל".« 60 "אחי, איני מבין למה אתה מתכוון." ומיד, בעודו מדבר, קרא התרנגול. 61 ויפנה האדון ויבט אל פטרוס, ופטרוס זכר את הדבר אשר דיבר אליו האדון לאמור: "לפני שיקרא התרנגול, תתכחש לי שלוש פעמים."« 62 ולאחר שעזב את הבית, בכה פייר בכי מרה. 63 אך אלו שאחזו בישוע לעגו לו והיכו אותו. 64 הם כיסו את עיניו, הכו אותו בפניו, שאלו אותו ואמרו: "נחש מי הכה אותך".« 65 והם זרקו בו קללות רבות אחרות. 66 מיד עם אור השמיים התאספו זקני העם, ראשי הכוהנים והסופרים, הביאו את ישוע אל קהלתם ואמרו: "אם אתה המשיח, אמור לנו!"« 67 הוא ענה להם: "אם אומר לכם, לא תאמינו, 68 וְאִם אֶשְׁאֵל אֶתְכֶם, לֹא תְעַנְתִּי וְלֹא תְשַׁחֲרֵנִי. 69 "מעתה ואילך בן האדם ישב לימין כוח האלוהים."» 70 אז אמרו כולם: "האם אתה בן האלוהים?" הוא ענה להם: "אתם אומרים כך, וגם אני כן."« 71 וַיֹּאמְרוּ: "מַה לָנוּ צָרִיכוּ עוֹד עַד עֵד? אֲנַכְנוּ שָׁמְעוּ מִפְּתוֹ׃«
לוקס כ"ג
1 אז קמו כל הקהל והובילו את ישוע לפני פילטוס, 2 והחלו להאשימו ואמרו: "מצאנו את האיש הזה מסית את אומתנו למרוד ואוסר עלינו לשלם מס לקיסר, וקורא לעצמו המשיח המלך."« 3 פילטוס שאל אותו ואמר: "האם אתה מלך היהודים?" ענה לו ישוע: "אתה אמר זאת."« 4 פילטוס אמר לראשי הכוהנים ולעם: "איני מוצא אשמה באיש הזה."« 5 אך הכפילו את מאמציהם ואמרו: "הוא מסית את העם ומפיץ את תורתו בכל רחבי יהודה, מהגליל, שם התחיל, וגם כאן."« 6 כאשר פילטוס שמע על מוזכר הגליל, שאל אם האיש הוא גלילי., 7וכאשר נודע לו שהוא נתון תחת סמכותו של הורדוס, שלחו אותו בחזרה להורדוס, אשר היה גם הוא בירושלים באותה תקופה. 8 הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, שכן חפץ לראות זאת זה מכבר, משום ששמע עליו רבות וקיווה לראותו מבצע נס כלשהו. 9 הוא שאל אותו שאלות רבות, אך ישוע לא ענה לו. 10 כעת, היו שם שרי הכוהנים והסופרים, והאשימו אותו בעקשנות. 11 אך הורדוס, יחד עם שומרי משמריו, התייחסו אליו בבוז, לעגו לו, הלבישו אותו בגלימה מפוארת ושלחו אותו בחזרה אל פילטוס. 12 באותו יום ממש, הורדוס ופילטוס הפכו לחברים, לאחר שהיו אויבים קודם לכן. 13 פילטוס, לאחר שקיבל את ראשי הכוהנים, את השופטים ואת העם, 14 הוא אמר להם: "הבאתם אליי את האיש הזה כמי שמסית את העם למרד; שאלתי אותו בנוכחותכם ולא מצאתי אף אחת מהפשעים שאתם מאשימים אותו בהם", 15 וגם לא הורדוס, כי שלחתי אתכם אליו בחזרה, וכפי שאתם רואים, לא הוכח נגדו דבר הראוי למוות. 16 "לכן אשחרר אותו לאחר שייענש."» 17 [פילטוס היה חייב, ביום החג, לשחרר להם אסיר]. 18 אבל כל הקהל צעק: "הרגו את האיש הזה ושחררו לנו את בר-אבא!"« 19 אשר הוכנס פנימה כֵּלֵא בגלל המרד שהתרחש בעיר ורצח. 20 פילטוס, שרצה לשחרר את ישוע, פנה אליהם שוב, 21 אך הם הגיבו בצעקה זו: "צלבו אותו! צלבו אותו!"« 22 בפעם השלישית שאל אותם פילטוס: "מה עוול הוא עשה? לא מצאתי בו דבר הראוי למוות. לכן אעניש אותו ואשלח אותו."« 23 אך הם התעקשו, דרשו בקול רם שיצלבו אותו, ותרועתם גברה. 24 לפיכך הצהיר פילטוס כי ייעשה כבקשתם. 25 הוא שחרר את זה שדרשו, אשר הוכנס לכלא כֵּלֵא בגין הסתה ורצח, והוא מסר את ישוע לרצונם. 26 כשהוליכו אותו משם, תפסו איש בשם שמעון, מקירניה, אשר בא מן השדה, והניחו עליו את הצלב, כדי שישא אותו מאחורי ישוע. 27 אולם, אחריו קהל גדול של אנשים ונשים אשר הכו על חזותיהם וקוננו עליו. 28 פנה אליהן ישוע ואמר: "בנות ירושלים, אל תבכו עליי, כי אם בכו על עצמכן ועל בניכם, 29 כי הנה ימים באים ואמרו אשרי העקרים והרחם אשר לא ילדה והשדיים אשר לא ינקו. 30 אז יתחילו האנשים לומר להרים: נפלו עלינו, ולגבעות: כסו אותנו. 31 כי אם נטפל כך בעץ ירוק, מה נעשה עם עץ יבש?» 32 וגם שני פושעים הובאו להורג יחד עם ישוע. 33 כאשר הגיעו למקום הנקרא גולגולתא, צלבו אותו שם יחד עם הפושעים, אחד מימין והשני משמאל. 34 אך ישוע אמר: "אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים." לאחר מכן חילקו ביניהם את בגדיו באמצעות הטלת גורל. 35 האנשים עמדו שם וצפו. השליטים הצטרפו אליו ולגלגו על ישוע ואמרו: "אחרים הושיע; שיושיע את עצמו, אם הוא המשיח, בחיר האלוהים."« 36 גם החיילים לעגו לו, ניגשו אליו והציעו לו חומץ ואמרו: 37 «"אם אתה מלך היהודים, הושיע את עצמך."» 38 מעל ראשו הייתה כתובת נושאת, באותיות יווניות, לטיניות ועבריות: "זה מלך היהודים".« 39 אבל אחד הפושעים שתלויים על הצלב לעג לו ואמר: "מכיוון שאתה המשיח, הצילו את עצמכם והצילו אותנו. » 40 אך השני גער בו ואמר: "האם גם אתה לא ירא את אלוהים, נידון לאותו עונש?" 41 "עבורנו, זה צדק, כי אנחנו מקבלים את מה שמגיע לנו על הפשעים שלנו, אבל הוא לא עשה שום דבר רע."» 42 ואמר אל ישוע: "אדוני, זכור אותי כשתבוא למלכותך."« 43 ענה לו ישוע: "אמן אני אומר לך, היום תהיה איתי בגן עדן."« 44 בערך בשעה השישית, וכבשה את כל הארץ עד השעה התשיעית. 45 השמש החשיכה ופרכת בית המקדש נקרעה לשניים. 46וַיֵּשׁוּעַ צָעַק בְּקוֹל רָדוֹן: "אָבִי, בְּיָדֶיךָ אֲנִי מְמַטֵּר רוּחִי." וַיַּעֲשֶׂה דָּבָר אֹתוֹ וַיַּגִּיד אֶת־הַזֶּה. 47 השר המאה, כשראה את אשר קרה, שיבח את אלוהים ואמר: "אכן צדיק היה האיש הזה."« 48 וכל הקהל אשר התאסף למחזה הזה, בהתחשב במה שקרה, חזרו כשהם מכים על חזהם. 49 אבל כל חבריו של ישו שמרו מרחק, נָשִׁים אשר הלכו אחריו מהגליל והרהרו בכל זאת. 50 והיה שם איש בשם יוסף, חבר הסנהדרין, איש טוב וצדיק, 51 אשר לא נתן את הסכמתו לא לתוכניתם של אחרים ולא למעשיהם, הוא היה מהרמתי, עיר ביהודה, וגם הוא חיכה למלכות האלוהים. 52 האיש הזה הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופת ישוע., 53 וַיֵּרֵד אֹתוֹ, עִטְפֹּהוּ בְּתַּכְרִיךְ וַיַּנְחֹב אֹתוֹ בְּקַבֶּר חֲצֲבָה בְּסַל, שֶׁמָּה לֹא יִקָּבֹא אֶת־שֶׁמֶר׃. 54היה זה יום ההכנה והשבת עמדה להתחיל. 55 נָשִׁים אשר באו מן הגליל עם ישוע, שליוו את יוסף, התבוננו בקבר וכיצד הונחה בו גופת ישוע. 56 וַיָּשׁוּבוּ הַבָּתָּה וַיַּכִּינוּ בְּשָׁמָחִים וְרָשָׁמִים, וַיַּנְחוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת כְּמִצְוָה׃.
לוקס כ"ד
1 אבל ביום הראשון של השבוע, מוקדם מאוד בבוקר, הם הלכו אל הקבר עם הבשמים שהכינו. 2הם ראו שהאבן גוללה מעל הקבר, 3 וכאשר נכנסו פנימה, לא מצאו את גופת האדון ישוע. 4 בעודם מלאים חרדה בנוגע לכך, הופיעו לידם שני גברים, לבושים גלימות מפוארות. 5 כשהם כורעים את פניהם ארצה בפחד, אמרו להם האנשים: "מדוע אתם מחפשים את החיים בין המתים?" 6 הוא איננו כאן, אך קם לתחייה. זכרו את אשר אמר לכם בהיותו עדיין בגליל: 7 "בן האדם חייב להימגר לידי חוטאים, להיצלב, וביום השלישי לקום לתחייה."» 8 אז הם נזכרו בדבריו של ישוע, 9 וכאשר חזרו מן הקבר, סיפרו את כל הדברים האלה לאחד עשר ולכל האחרים. 10 אלה שסיפרו את הדברים האלה לשליחים היו מרים המגדלית, יוהאנה, נָשׂוּי, אמו של ז'אק וחבריהם האחרים. 11 אך הם ראו את דבריהם כאשליה ולא האמינו לנשים הללו. 12 אולם פטרוס קם ורץ אל הקבר, התכופף וראה רק את בדי הפשתן על הקרקע וחזר הביתה, נדהם ממה שקרה. 13 באותו יום היו שני תלמידים בדרכם לכפר בשם אמאוס, במרחק של כשישים סטדיון מירושלים., 14 והם דיברו על כל האירועים האלה. 15 בזמן שהם שוחחו והחליפו מחשבות, ישוע עצמו הצטרף אליהם והלך איתם., 16 אך עיניהם היו עצומות ולא הכירו אותו. 17 הוא אמר להם: "על מה אתם מדברים בהליכה?" הם עצרו, עצובים למראה. 18 אחד מהם, קלאופס שמו, ענה לו: "האם אתה הזר היחיד שבא לירושלים שאינו יודע את הדברים שקרו שם בימים אלה?" 19 "אילו דברים?" שאל אותם. הם ענו: "את הדברים על ישוע מנצרת, אשר היה נביא גבור במעשה ובדיבור לפני אלוהים ולפני כל העם: 20 כיצד מסרו אותו ראשי הכוהנים ומנהיגינו לגזר דין מוות וצלבו אותו. 21 וְאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ קִוִּינוּ שֶׁהוּא הוּא הַגּוֹשֵׁעַ אֶת־יְשָׂרָאֵל, וְחַד־כָּל־זֶה הוּא הַשְׁלִישִׁי מֵאַתָּה הָיוּ הַדְּבָרִים הַכָּל־עַתָּה׃. 22 אכן, כמה מהנשים אשר עמנו הפתיעו אותנו מאוד: הן הלכו אל הקבר לפני עלות השחר, 23 וכאשר לא מצאו את גופתו, באו ואמרו כי נראו אליהם מלאכים והודיעו שהוא חי. 24 חלק מאנשינו הלכו לקבר ומצאו הכל כאילו נָשִׁים הם אמרו זאת, אך לא ראו אותו.» 25 "הוי אנשים טיפשים ואיטיי לב להאמין לכל אשר דיברו הנביאים!" אמר להם ישוע. 26 האם לא היה על המשיח לסבול את כל אלה כדי להיכנס לתפארתו?» 27 לאחר מכן, החל ממשה ועבר דרך כל הנביאים, הסביר להם את כל הנאמר עליו בכל הכתובים. 28 כשהיו קרובים לכפר שאליו היו הולכים, הוא העמיד פנים שהוא הולך רחוק יותר. 29 אך הם התחננו בו מאוד ואמרו: "הישאר עמנו, כי מאוחר כבר והיום כמעט נגמר." ויבוא לשהות עמהם. 30 בעודו ישב איתם לשולחן, לקח את הלחם, ברך, שבר אותו ונתן להם. 31 אז נפקחו עיניהם והם זיהו אותו, אך הוא הפך בלתי נראה מעיניהם. 32 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעַם: "הִלּוֹא בָּעָר לִבֵּנוּ בָּעַר דִּבֵּר אֶת־הַשָּׁם בָּנוּ בַּדֶּרֶךְ וְפָתַח לָנוּ אֶת־הַכָּתוּב?"« 33 הם קמו באותה שעה וחזרו לירושלים, שם מצאו את אחד עשר ואת חבריהם נאספו יחד, 34 אשר אמרו: "קם האדון באמת ונראה אל שמעון."« 35 הם, בתורם, סיפרו מה קרה להם בדרך וכיצד זיהו אותו בביצת הלחם. 36 בעודם מדברים כך, עמד ישוע ביניהם ואמר להם:« שָׁלוֹם "אהיה עמך. זה אני, אל תפחד."» 37 אחוזים תדהמה ואימה, הם חשבו שהם רואים רוח. 38 ויאמר להם: "מדוע אתם נסערים, ומדוע עולים ספקות בלבבכם?" 39 הביטו בידיי וברגליי, זה אני. געו בי וראו כי לרוח אין בשר ועצמות כפי שאתם רואים שיש לי.» 40 לאחר שדיבר כך, הראה להם את ידיו ורגליו. 41 בעודם עדיין היססו להאמין בשמחתם ולא יכלו להתאושש מתדהמתם, אמר להם: "האם יש לכם כאן משהו לאכול?"« 42 הם הגישו לו חתיכת דג צלוי וחלת דבש. 43 הוא לקח אותם ואכל אותם מול עיניהם. 44 "כָּךְ הוּא הִשְׁמַע אֲשֶׁר הֲרֵי כָּל הַכָּתוּב אוֹתָם בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, בְּנְבִיאִים וְתִהֲלִים." אמר להם: "כֹל אֲשֶׁר הֲרָכָה שֶׁהִגִּידְתִּי לָכֶם כְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עָדַיִם אֶת־כֹל־הַנָּבָר שֶׁלָּכֶם יִ« 45 אז פתח את דעתם להבין את הכתובים, 46 ויאמר אליהם: "כה כתוב: 'וכך היה על המשיח לסבול, וביום השלישי לקום מן המתים'"., 47 ושתטרחנה תשובה וסליחת חטאים בשמו לכל הגויים, החל מירושלים. 48 אתם עדים לדברים האלה. 49 "אני הולך לשלוח לכם את המתנה אשר הבטיח אבי; ואתם, הישארו בעיר עד שתלבשו בגבורה מלמעלה."» 50 לאחר מכן הוביל אותם אל מחוץ לעיר, עד בית חניה, נשא את ידיו וברך אותם. 51 בעודו בירך אותם, נפרד מהם ונלקח השמיימה. 52 כי לאחר שסגדו לו, חזרו לירושלים בשמחה גדולה. 53 והם היו תמיד בבית המקדש, מהללים ומברכים את אלוהים.
