הבשורה של ישוע המשיח על פי לוקס הקדוש
«"מה שקרה בימי נח יקרה גם בביאת בן האדם. אנשים אכלו, שתו ונישאו, עד היום שנכנס נח לתיבה. ואז בא המבול וסחף את כולם.".
כך היה גם בימי לוט: אנשים אכלו, שתו, קנו, מכרו, נטעו ובנו. אבל ביום שעזב לוט את סדום, ירדו אש וגופרית מן השמים והשמידו את כולם.
כך יהיה בדיוק ביום שיתגלה בן האדם.
ביום ההוא, מי שיהיה במרפסתו וחפציו בבית, אל ירד לקחתם. כמו כן, מי שיהיה בשדה, אל יחזור.
זכור את אשתו של לוט.
מי שמבקש לשמור על חייו יאבד אותם, אבל מי שמסכים לאבד אותם ישמור אותם.
אני מבטיח לכם: בלילה ההוא יהיו שני אנשים באותה מיטה; אחד יילקח והשני יישאר. שתי נשים יטחנו יחד תבואה; אחת תילקח והשנייה תישאר.»
שאלו אותו תלמידיו: "איפה, אדוני?" הוא ענה: "במקום בו יש גופה, שם יתאספו הנשרים."«
התגלות בן האדם: ערנות, אמונה ומחויבות בציפייה אסכטולוגית
הבנת הוראת הבשורה (לוקס 17, (עמ' 26-37) לחיות עם תקווה ותבונה בחיי היומיום שלנו.
המתח בין חיי היומיום לתקווה אסכטולוגית
בעולם המאופיין במורכבות, מהירות ומשברים, האמונה הנוצרית מזמינה אותנו להסתכל בפרספקטיבה על הבטחת שובו של ישו, "התגלות" זו של בן האדם המוכרזת בבשורה על פי לוקס. קטע זה (לוקס 17, (עמ' 26-37) מעמת אותנו עם אירוע היסטורי וקוסמי, תוך הדגשת הדחיפות של חיים נאמנים בהווה. האמונה הנוצרית אינה מוגבלת להמתנה פסיבית; היא קוראת לערנות מתמדת, צדק פעיל והתנצרות מתמשכת.
בהרהור מורחב זה, נבקש להבין לא רק את טקסט הבשורה אלא גם את השלכותיו על חיינו, רוחניותנו ומחויבותנו. המתח בין תקווה לערנות, בין סַבְלָנוּת שיקולים אסכטולוגיים ואחריות עכשווית יהיו החוט המנחה אותנו.
ההקשר של לוקס י"ז: בין היסטוריה לציפייה
הבשורה על פי לוקס, שנכתבה עבור קהילה המתמודדת עם רדיפות ושאלות בנוגע לסוף הימים, מדגישה עובדה בסיסית: הוודאות ששובו של ישו תתרחש. לוקס 17,26-37 הוא חלק מסדרת דיונים על אסכטולוגיה, שבהם ישוע משתמש בדימויים רבי עוצמה כדי לעורר את תלמידיו.
קטע זה, הממוקם ממש לפני הפסיון וה התחייהזה מדגיש את חוסר הוודאות של האירוע האסכטולוגי, כמו בסיפורי נח ולוט. ההתייחסות לסיפורים עתיקים מראה שההתגלות הסופית לא תהיה משהו חדש ולא ידוע לחלוטין, אלא שיאה של ההיסטוריה האנושית, המסומן בצדק האל.
ההקשר הליטורגי של קריאה זו מחזק את הרעיון שכל אדם מאמין חייב לחיות בציפייה פעילה, בקשר עם הקהילה המאמינה, עם מודעות חדה לזמניות כמרחב של הזדמנות לגיור.
המימד התאולוגי: ציפייה אקטיבית
הטקסט מזכיר לנו שההתגלות של בן האדם תתרחש בפתאומיות, אך שהפתעה זו לא צריכה להוביל לפאניקה או לייאוש. להיפך, היא דורשת מאיתנו הכנה פנימית, חיים של צדק וחסד.
התגלות בן האדם: אירוע קוסמי ומוסרי כאחד
הרעיון ש"במקום בו נמצאת הגופה, שם גם הנשרים מתאספים" (לוקס 17,37) מעורר את סצנת הדין הסופי שבו ההפרדה תתגלה. התגלותו של ישו אינה רק התגלות מרהיבה, אלא גם קריאה לאחריות אישית וקולקטיבית.
קטע זה מדגיש שישוע מצפה מתלמידיו לחיים של ערנות, שבהם כל יום הופך למרחב של ניסיון וחסד. התגלות היא הרגע שבו הצדק האלוהי מתגלה, אך היא מתחילה היום עם הבחירות שלנו. אמונה אינה פסיבית; היא קוראת למחויבות קונקרטית במרדף אחר צדק, של שָׁלוֹם, של רַחֲמִים.
תיאולוגיה של ההמתנה: סבלנות אקטיבית
"יום" הגילוי הוא בלתי צפוי אך לא בלתי צפוי עבור אלו הערניים. ערנות אינה שם נרדף לחרדה אלא ליציבות פנימית, ליכולת לזהות את נוכחותו של אלוהים בחיי היומיום.
ערנות בחיי היומיום: מאמץ של תשומת לב מתמדת
אמנות הערנות על סף כל יום
המוקד הראשון מדגיש את הצורך ליצור קשר יומיומי עם אלוהים, באמצעות תפילה, קריאת הבשורות ותרגול צְדָקָהערנות אינה מוגבלת להמתנה פסיבית; היא מורכבת מזיהוי הנוכחות האלוהית במחוות קטנות, ומניעת הפיתוי של שגרה או התאמה.
צדק וחסד כסימנים של אותנטיות
המתנה תוך כדי פעולה: צדק וחסד בפעולה
נושא זה מדגיש כי ערנות נבואית מתורגמת לפעולה קונקרטית: סולידריות עם הפגיעים ביותר, מאבק באי צדק ומחויבות ל... שָׁלוֹםהמשל של "לדאוג" משולב עם מחויבות אתית בכל מערכות היחסים שלנו.
פיכחון וזמינות: חיים בתלות באלוהים
פשטות כדרך חיים לערנות נאמנה
לחיות "כאילו" החזרה הייתה מחר מרמזת על פיכחון פנימי, חופש מרכוש, כבוד ותענוגות חולפים. פתיחות מתמדת דורשת לב נקי מאלילים, כדי לקבל בברכה התגלות.
לחיות עם מודעות בכל תחומי החיים
מאמינים נקראים לשנות את חייהם היומיומיים באמצעות מעשים פשוטים אך רדיקליים: להתפלל בכל בוקר ולבקש חוכמה, לתרגל... צְדָקָה ללא דיחוי, עשו מעשה צדק קונקרטי, קחו את הזמן לגיור אישי.
- בתוך המשפחה: לקבוע זמני תפילה, לקדם צדק ו... שָׁלוֹם.
- בעבודה: פעל בכנות, שקיפות וכבוד.
- בקהילה: מעורבות בפעילויות חברתיות, עבודה לקראת שָׁלוֹם.
- אדם: להרהר על שבריריות החיים ועל דחיפות התשובה.
מורשת רוחנית ופתיחות לדברים חדשים
אבות הכנסייה, כמו סנט אוגוסטין יוחנן כריסוסטומוס, בין היתר, הרהר בצורך בערנות בכל הנסיבות. המסורת הליטורגית מעודדת ערנות במהלך תפילת הלילה וחגי הציפייה (האדבנט, העלייה). רוחניות איגנטיאנית מדגישה תפילה עם תבונה.
כתבי הקודש, דרך סיפוריהם של נח, לוט והביאה השנייה, מציעים קריאה סוחפת אל תולדות הישועה. הגילוי הקרב ובא לא אמור לעוור אותנו אלא להאיר אותנו, ולאפשר לנו לחיות באומץ ובחמלה.
מדיטציה כדרכו של נוצרי ערני
- לשבת בשקט, לנשום עמוק.
- קרא שוב את הקטע לאט לוקס 17,26-37.
- התפללו לקבל את החוכמה והכוח להיות נאמנים בכל יום.
- זהרו פעולה קטנה וקונקרטית אחת לביצוע במהלך השבוע.
- זכרו שכל יום הוא הכנה לגילוי.
תקווה חיה בהקשר מודרני
האתגרים: כיצד ליישב את הדחיפות של צדק חברתיאיום האדישות, פיתוי האינדיבידואליזם? התשובה טמונה בערנות מאוזנת, באמונה חיה המתורגמת למעשים קונקרטיים, בסירוב לאדישות ובמחויבות לצדק.
האיזון טמון באי כניעה לפחד או לקטסטרופה, תוך שמירה על מחויבות לציפייה פעילה. ערנות לא צריכה להפוך למקור חרדה, אלא לאורח חיים המאופיין באבחנה וחמלה.
תפילה: מעשה של תקווה
תפילה חיה לצפות ולקוות
"אדוני, כדי שלא אופתע מחזרתך, תן לי את החוכמה לשמור בך אַהֲבָהצדק ופשטות.
הגבר בי תקווה, כדי שלא אעכב את גיורי או את מחויבותי.
עזור לי להקשיב לדבריך, לבחור בצדק וב שָׁלוֹם.
חזק את ליבי אל מול ניסיונות, והפוך את חיי למרחב של המתנה בטוחה.
מי ייתן ואוכל תמיד להכיר בנוכחותך בכל רגע, בכל אדם.
אָמֵן.»
קריאה לערנות אקטיבית ומחויבות
לחיות בציפייה לשובו של ישו אין פירושו להיכנע לפסיביות. ערנות נוצרית חייבת להתגלם בכל מעשה צדק, בכל מחווה של אהבה. התגלות בן האדם, כשתגיע, תחשוף לבסוף את מלוא הישועה, אך היא חייבת להתחיל כאן ועכשיו, בחיינו הקונקרטיים. לכן הבה נהיה עדים פעילים, שומרים צלולי ראייה, נאמנים לתקווה שאינה מאכזבת.
מַעֲשִׂי
- התחילו כל יום במדיטציה לוקס 17,26-37.
- לעסוק במעשה של צדק קהילתי.
- הקדישו זמן להכרת תודה במהלך התפילות היומיות.
- השתתפות בתהליך של אבחנה רוחנית.
- לחיות בפיכחון כדי לקבל בברכה את ההתגלות.
הפניות
- לוקס 17,26-37, 21,28
- סנט אוגוסטין"עיר האלוהים"
- ז'רום אנדרה, "התאולוגיה של הערנות"«
- פ. ריקור, "צדק וזמניות"«
- רוחניות איגנטית, תרגילים באבחנה
- אנציקלופדיה של תיאולוגיה מקראית
