מגילת רות

אפיזודה ידועה, הלקוחה מתולדות אבותיו של דוד. רות המואבייה (בעברית: רות; תרגום השבעים: Ῥούθ) היא באמת מרכזה וגיבורתה, שכן סביבה מקובצים שאר הדמויות והאירועים השונים של הנרטיב. אסונותיה, יראת הכבוד שלה, רצונה העז להשתייך לאומה התיאוקרטית, נישואיה המאושרים לבעז, תפקידה בגנאלוגיה של מלכי ישראל העתידיים: זהו סיכום דיוקן משפחתי זה, המייצר את הניגוד הבולט ביותר עם ההיסטוריה הסוערת של שופטים.

הפרק הראשון משמש כמבוא; שלושת הפרקים הבאים מכילים את גוף הסיפור, המוקדש כולו לנישואיה של רות לבועז.

תאריכי האירועים והרכבם. — השורה הראשונה בספר, א':א', מספרת לנו שרות חיה בתקופת השופטים. אך באופן טבעי, אנשים ביקשו להיות ספציפיים יותר. יוסף בן מתתיהו, נְמָלָהההלכה היהודית, ה' ט' א', דוחה את האירועים לתקופת עלי הכהן הגדול; תקופה מאוחרת מדי. בהשוואה בין ד' כ"א למתי א' ה', אנו רואים שאביו של בועז, שלמון, נישא לרחב המפורסמת, יהושע 2, 1; מכאן נובע שבועז נולד זמן מה לאחר כיבוש יריחו.

סופרים רציונליסטים טוענים ללא סיבה שמגילת רות נכתבה רק בתקופת הגלות הבבלית. התלמוד (מסכת) באבא בת'רה, (ה' יד, ב') מייחס את חיבורו לשמואל: דבר שאינו בלתי אפשרי, אם כי חסרות ראיות חותכות. נראה כי המחבר, יהיה אשר יהיה, היה בן דורו של דוד המלך, שכן הוא עוצר בשמו של נסיך זה בספר היוחסין האחרון (4, 18-22).

מקומה של מגילת רות בקאנון המקראי. — בתנ"ך העברי, הוא תופס את המקום השני מבין חמשת M^הגילוט, אשר בעצמם מהווים חלק מ- K^הטובים או הגיוגרפים. נראה, עם זאת, שהיהודים עצמם הציבו אותו במקור מיד לאחר השופטים, כמו תרגום השבעים והוולגטה: ואכן, יוספוס (סי. אפלון, 1, 8) מחשיב את שני הכתבים הללו כאחד בלבד.

מטרת הספר וחשיבותו. — ניכר כי סיפורה של רות נשמר בכתב רק לצורך רשימת היוחסין המסכמת אותו; מטרת הספר, אם כן, היא לבסס את שושלתם של כמה מאבותיו של דוד, מייסד שושלת המלוכה. אך כוונתו של ההשראה האלוהית של הסופר חרגה מעבר למטרה ראשונית זו: רוח הקודש רצתה בעיקר לבסס, לתקופה זו, את רשימת אבותיו של המשיח. הדבר ניכר בבירור מהקטע המקביל במתי א':3ב-5; וזו אכן הייתה מחשבתם של הפרשנים הנוצרים הקדומים. מדוע נכתב סיפור על רות? בעיקר בגלל ישוע האדון (תאודורט). יתר על כן, על פי אוריגנס (רותהאיחוד בין בועז ורות מסמל את האיחוד בין בני ישראל לגויים בתוך כנסיית המשיח. מבחינה כפולה זו, מגילת רות נמצאת באמת על סף הבשורה: דבר המעניק לה חשיבות מכרעת, למרות קיצורה.

יתר על כן, הוא משלים את תולדות השופטים. בלעדיו, היינו מכירים את ישראל רק בצורה לא מושלמת מאוד, ורק מבחוץ, בתקופה טרגית זו. אך ספר קטן זה חושף בפנינו את חייהם הפרטיים של בני ישראל הצדיקים של אותה תקופה, ומראה אותם בפנינו באורם החיובי ביותר. זהו... שָׁלוֹם שדות לאחר התנגשות הנשק, סדרה של סצנות חינניות לאחר מעלליו המפרכים של המלחמהתמונה אידילית באמת, יצירת אמנות מרהיבה, בעלת קסם בל יתואר, ראויה להיכלל בכתבים בהשראה.

רות 1

¹ בימי השופטים היה רעב בארץ. איש מ בית לחם הלך האיש מיהודה, עם אשתו ושני בניו, לגור בשדות מואב. ² שם האיש הזה אלימלך ושם אשתו נעמי ושמות שני בניו מחלון וכליון הם מאפרתים בית לחם מיהודה. הלכו שדות מואב וישבו שם. ³ אלימלך, בעלה של נעמי, מת, והיא נותרה לבדה עם שני בניה., ⁴ וַיִּקְחוּ נָשִׁים מוֹאבִיות, אֶת־הַאֶחָד עָרְפָה וְאֶת־הַשֵּׁנָה רות, וַיַּשְׁבוּ שָׁם כעשר שָׁנִים. ⁵ גם מַהַלוֹן וְחֶלְג'וֹן מתו, והאישה נותרה ללא שני בניה וללא בעלה. ⁶ ותקום היא וכלותיה ותצא משדות מואב כי שמעה בשדות מואב כי פקד יהוה את עמו ויתן להם לחם. ⁷ וַתֵּעָזְבְתָּ אֶת־הַמָּקוֹם שֶׁהִתְשְׁבָּתָה וְשָׁתֵי־כָּלָתָהּ וַיָּצְאוּ שׁוּבָה אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה׃. ⁸ וַתֹּאמֶר נָעֲמִי לְשְׁתֵי כָּלָתֶיהָ לֹכוּ שׁוּבוּ אֶת־כָּל־אֶת־בֵּית־אִמָּהָ וַיַּעֲשֶׂה יְהוָה עָלֵיכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתֶם עִם־הַמֵּתִים וּעָלִי׃. ⁹ יְהִיא יְשִׁיבֵן לְכָל אֶחָד מִכֶּם מְנוּחָה בְּבֵית בַּעֲלָהּ, וְהִיא חִבְקוּ אוֹתָם. הֵם הִשְׂאוּ קוֹלָם וַיַּבְכוּ. ¹⁰ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא, נִשְׁבֶּה עִמָּךָ אֶל-עַמֶּךָ. ¹¹ אָמְרָה נָעֲמִי: שׁוּבוּ בְּנוֹתַי, לָמָּה תבואו עִמִּי? הַעֲדֵי נוֹתְיוּ לִי בָּנִים אֲשֶׁר יְהוּאוּ לְעָלֵיכֶם? ¹² שובו, בנותיי, לכו. זקנה אני מכדי להתחתן. וגם אם אגיד 'יש לי תקווה', גם אם אתחתן הלילה ואלד בנים., ¹³ האם תחכי עד שיגדלו בשביל זה? האם תמנעי מנישואים חדשים בגלל זה? לא, בנותיי. ממר לי מאוד בגללכן כי יד ה' נחתה עליי. ¹⁴ ובהרימת קולם בכו שוב. אורפה נישקה את אמה החורגת, אך רות דבקה בה. ¹⁵ אָמַר נָעֲמִי אֶל רוּת: "גִיסְתָּךְ שָׁבָה אֶל-עַמָּה וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ, לֵךְ שׁוּבָה עִם גִיסְתָּךְ". ¹⁶ "אל תפגע בי לעזובך ולשוב מאחריך כי אהיה אשר תלך אלך, ובאשר תשאר אשכן. עמך הוא עמי, ואלוהיך אלוהי.". ¹⁷ במקום שתמות, אמות ואקבר. יעשה ה' עמי בכל חומרתו, אם רק המוות יפריד ביני וביניך. ¹⁸ כשראתה נעמי שרות נחושה ללוות אותה, היא לא התעקשה עוד. ¹⁹ שניהם המשיכו בדרכם, עד שהגיעו בית לחםכשהם נכנסו בית לחםכל העיר התרגשה בגללם נָשִׁים הם אמרו: זאת נעמי? ²⁰ אָמְרָה לָהֶם: אַל תִּקְרָאוּ לִי נָעֲמִי, קְרָאוּ לִי מרה, כִּי מְלָאנִי שְׁדֵי מַר. ²¹ כַּפִּים מְלוֹאוֹת הָלַכְתִּי וְה' הַשִּׁיבֵנִי לְמַדָּע תִּקְרָאנִי נָעֲמִי אַחֲרֵי ה' הֵעִיד בִּי וְהַשְׁדָּי הִתְעַנֵּה עַנֵּי ²² ותשוב נעמי ועימה כלתה רות המואביה אשר באה משדות מואב והן באו אל בית לחם בתחילת קציר השעורה.

רות 2

¹ לנעמי היה קרוב משפחה מצד בעלה, הוא היה איש חזק ועשיר, ממשפחת אלימלך, ושמו בועז. ² ותאמר רות המואבייה אל נעמי חפצתי לצאת השדה ללקט שבלים אחרי אשר מצאתי חן בעיניו ואמרה לכי בתי. ³ ותלך רות ותבוא ללקט בשדה אחרי הקוצרים; ותבוא אל חלקת השדה אשר לבעז אשר ממשפחת אלימלך. ⁴ ואז בא בועז מ... בית לחם וַיֹּאמֶר אֶל־הַקֹּצְרִים יְהוָה עִמָּכֶם וַיַּעֲנוּ יְבָרְכֶם יְהוָה׃ ⁵ וַיֹּאמֶר בֹעַז אֶל-נַעֲבָרוֹ הַמְצֻבֵּל עַל-הַקֹּצְרִים לָמִי הַנַּעֲרָה הַזֶּה ⁶ ענה העבד הממונה על הקוצרים: זו נערה מואביה אשר חזרה עם נעמי משדות מואב. ⁷ היא אמרה לנו: הבה אקצור ואאסוף שבלים בין האלומות אחרי הקוצרים, ומן הבוקר כשהגיעה ועד עכשיו היא עומדת על רגליה, והמנוחה הזו שהיא לוקחת בבית קצרה. ⁸ אָמַר בוֹעַז אֶל־רוּת: שְׁמִיעָה בַּתִּי, אַל־תֵלֵךְ לִקְטֹר בַּשָּׂדֶה אַחֵר, אַל־תֵּסֹעַ מִמָּקוֹם מִן־הַמָּקוֹם וְהִשְׁבִּי פָּנָי. ⁹ הבט אל השדה אשר יקצר ולך אחריהם. הלא אוסרתי על העבדים לגעת בך? וכאשר תצמא, תלך אל הכדים ותשתה ממה ששאו העבדים. ¹⁰ וַתִּפְלֶה עַל־פָּנָיהָ, וַתִּשְׁתַּחֲוָה אֶרֶץ, וַתֹּאמֶר לוֹ: מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, כִּי תִּתְעַנְשָׁר בִּי נָכְרִי? ¹¹ ויען לו בעז: סיפרתי את כל אשר עשית לחמותך אחרי מות אישך, וכי עזבת את אביך ואת אמך ואת ארץ מולדתך ובאת אל עם אשר לא ידעת מִנֵּשׁ׃. ¹² יְשַׁלֵּם יְהוָה עַל־עֲשֶׂה וְהָיָה גְּמֹלֶךָ מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאתָ לחוס תחת כנפיו. ¹³ ותאמר, הלוואי ואמצא חן בעיניך אדני, כי נחמתני ודברת אל-עבדך טוב, כי איני כאחד מעבדיך. ¹⁴ עת הארוחה אמר בועז לרות: "בואי הנה, תאכלי לחם וטבל את פתך בחומץ." ותתיישב ליד הקוצרים, ובועז נתן לה תבואה קלויה, ותאכלה ותשבעה, ותשמר לעצמה., ¹⁵ וַתָּקָם לִלְקֹט וַיְצַוֶּה בֹעַז אֶת-עַבְדָיו לֹא תִלְקֹט בֵּין הַעֲמוֹרוֹת וְאַל תַּבִּישְׁנָהּ׃, ¹⁶ וְגַם תַּקְרִיצְתָּ לָהּ שְׁבְלִים מִן הַעֲמוֹרִים וְתַשְׁאִיר אֲשֶׁר עַל הָאֲדָמָה וְתַאֲסַפֵּר אֹתָם וְלֹא תַחֲרִיפְתָּ אֶת־הַנָּשָׁלִים׃. ¹⁷ ותלקט בשדה עד הערב ותדש את אשר לקטה והייתה שם כאיפה שעורים. ¹⁸ היא לקחה אותו עמה וחזרה לעיר, וחמותה ראתה את מה שאספה. היא לקחה גם את מה שנשאר לה מארוחה ונתנה אותו. ¹⁹ ותאמר לה חמותה איה ליקטה היום ואיפה עבדת ברוך מי שדאג לך ותאמר רות לחמותה איה עבדה לאמר האיש אשר עבדתי היום בועז שמו. ²⁰ ותאמר נעמי לכלתה: "ברוך ה' כי לא חדל לרחם על החיים ועל המתים." ותאמר לה נעמי: "זה האיש קרוב שלנו והוא מן הגאולה שלנו.". ²¹ אָמַר רוּת הַמוֹאָבִית: וְהוּא אָמַר אֵלַי: שָׁבִי עִם עֲבָדַי עַד-יַשְׁלוּ אֶת-כָּל-קְצִירִי. ²² וַתֹּאמֶר נָעֲמִי אֶל-רוּת כָּלָּהּ טוֹב בַּתִּי כִּי צָאת עִם-שְׁפַּחָתוֹ פַּן-תִּרְעֹנֶךְ בַּשָּׂדֶה אַחֵר׃. ²³ ותישב עם עבדי בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים, ותישב עם חמותה.

רות ג'

¹ אמרה לה נעמי, אמה החורגת: בתי, אני רוצה למצוא לך מקום מנוחה שבו תהיי מאושרת. ² וְעַתָּה בוֹעַז אֲשֶׁר הֲייתָ עִם עַבְדָיו הֲלוֹא קַרוֹב הוּא הוּא הִנֵּה הַלַּיְלָה עַל הַשְּׁעֹרִים אֲשֶׁר בַּדַּרְן׃. ³ רחץ את עצמך ומשיח את עצמך, לבש את מיטב בגדיך ורד אל הגורן, אל תראה אותו עד שיכל לאכול ולשתות. ⁴ וכאשר ילך לישון, שימו לב למקום שבו הוא שוכב, ואז כנסו, הרימו את השמיכה מעל רגליו ושכבו, והוא בעצמו יאמר לכם מה עליכם לעשות. ⁵ היא ענתה: אעשה כל מה שתגיד לי. ⁶ היא ירדה לאזור ועשתה כל מה שאימה החורגת ציוותה עליה לעשות. ⁷ וַיֹּאכַל וַיַּשְׁתָּ וַיְשָׁב לִבּוֹ וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכַּב בַּקֶּדֶר הַעֲלוֹמוֹת וַתִּגָּשׁ רוּת בְּדַּשָּׁה וַיַּשְׁכַּב׃. ⁸ באמצע הלילה, האיש הזה נבהל, הוא התכופף והנה אישה שוכבת למרגלותיו. ⁹ אָמַר מִי אַתָּה וַתַּעֲנֶה אֲנִי רוּת שְׁפַחְתָּךְ פְּרִיסִי אֶת-פֶּתֶךָ עַל-שְׁפַחְתָּךְ כִּי גּוֹאֵל אַתָּה׃. ¹⁰ אָמַר: בָּרוּכְתָּ אֶת־יְהוָה בַּתִּי, אַהֲבָדֶךָ אַחֲרוֹנָה עוֹלָה מִרְשׁוֹנָה, כִּי לֹא בִּשְׁפַּרְתָּ בְּחַרְשִׁים, עֲנִי עָשִׁירִים. ¹¹ עַתָּה בַּתִּי, אַל תִּפְחִי; כָּל אֲשֶׁר תַּשְׁאַלֵּה אֶעֱשֶׂה לָךְ, לְכָל עַם ה'. בית לחם יודעת שאת אישה צדיקה. ¹² עכשיו נכון שיש לי זכות גאולה, אבל יש עוד אחת קרובה ממני. ¹³ לִין כָּאן, וְמַחָר אִם-חָצֵץ לְפָדֹךָ טוֹב יְפָדֹךָ; וְאִם-לֹא-חָצֵץ לְפָדֹךָ, אֲנִי אֲגֹדֹךָ. חַי-יְהוָה. שָׁכֵּב עַד-הַבֹּקֶר. ¹⁴ ותשכב למרגלותיו עד הבוקר, ותקום לפני שיכיר איש איש את איש. ויאמר בועז: אל ידע איש כי באה האישה הזאת אל הגורן. ¹⁵ וַיּוֹסִיף: תִּנֵּה לָהּ אֶת הַגְּעִימָה אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְהַחֲזִיקָהּ. הִיא אֶחֱזִיקָהּ וְהוּא מַד שֶׁשָּׁעוֹרִים, אֲשֶׁר הִעֲבִיא אוֹתָהּ עָלֶיהָ, וַיַּשְׁבֶר הַעִירָה׃. ¹⁶ כאשר רות חזרה אל חמותה, שאלה אותה נעמי: "מה עשית בתי?" רות סיפרה לה את כל מה שעשה לה האיש הזה: ¹⁷ הוּא נָתַן לִי, הוֹסִיפָה, אֵלֶּה שֶׁשָּׁמַת שְׁעוֹרִים, לֵאמֹר לִי: לֹא תִשְׁבֹּת רִיקִים אֶל-חַמְתֶךָ. ¹⁸ ותאמר נעמי הישארי פה בתי עד שתדעי מה יהיה סוף הדבר כי לא ינוח האיש הזה עד שכלה את הדבר הזה היום.

רות 4

¹ וַיַּעֲבַר בֹעַז אֶל-שֶׁער הָעִיר וַיֵּשֶׁב וַיִּקְרָא אִישׁ הַגּוֹאֵל אֲשֶׁר דִּבֶר בֹעַז וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁב פָּנָךְ וַיַּעֲמֹד הָאִישׁ וַיֵּשֶׁב. ² וַיִּקַּח בֹעַז עֲשֶׂרָה אֲנָשִׁים מִן זְקֵנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שָׁבוּ פָּנָן וַיֵּשְׁבוּ׃. ³ אמר לבעל זכות הגאולה: חלקת השדה אשר לאלימלך אחינו נמכרה על ידי נעמי אשר חזרה משדות מואב. ⁴ וַאֲמַר אֲנִי חָפַץ לְךָ וּלְמַדְעַךְ קַנָּהּ בְּנֵי הַיֹּשְׁבִים פָּאן וּבְנֵי זְקֵי עַמִּי אִם חָפַצְתָּ גָּאֵלָהּ גָּאֵלָהּ וְאִם לֹא חָפַצְתָּ גָּאֵלָהּ וְאֶדְעַן כִּי אֵין פְּשָׁעָה לְפָנֶיךָ אֲנִי בָּא אַחֲרֶיךָ וַיַּעַן אֲנִי גָּאֵלָהּ׃. ⁵ וַיֹּאמֶר בֹעַז בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּקְרַח אֶת הַשָּׂדֶה מֵנֶמְיָה וְתַקְרַח אוֹתָהּ מֵרוּת הַמוֹאָבִיָה אֱלַמְנַת הַמֵּת לְהַחֲיַת שֵׁם הַמֵּת בְּנַחֲלָתוֹ׃. ⁶ ענה בעל זכות הגאולה: איני יכול לגאולה לעצמי, מחשש שאשמיד את נחלתי. השתמש בזכות הגאולה שלי, כי איני יכול לגאולה. ⁷ בעבר היה נהוג בישראל, במקרה של פדיון והחלפה, כדי לאשר כל עסקה, היה האיש חולץ את סנדלו ונותן אותה לחברו; זה שימש כעדות בישראל. ⁸ אמר בעל זכות הגאולה לבועז: קנה לך, ויחלץ את סנדלו. ⁹ וַיֹּאמֶר בֹעַז לְהַזְּקְנִים וּלְכָל-הָעָם: עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי-קָנִיתִי מֵנֵעֲמִי כָּל-אֲשֶׁר לַאֲלִימֶלֶךְ וְכָל-אֲשֶׁר לִשְׁלִיוֹן וּמַחֲלוֹן. ¹⁰ וגם את רות המואבייה אלמנת מחלון קניתי לי לאישה להחיות את שם הנפטר בנחלתו ולא ייכרת שם הנפטר מקרב אחיו ומשער עירו אתם עדים לכך היום. ¹¹ וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְקִים עֵדִים הַנָּנָה כִּי-יְשַׁמֵּן יְהוָה אֶת-הָאִישָה הַבֹּאת בֵּיתֶךָ כְּרַחֵל וְכֹלֵא אֲשֶׁר בָּנוֹת יַחְדָּם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל. הֲוָה עָזוּ בְּאֶפְרָתָה וְעֲשֶׂה לָךְ שֵׁם בָּעָר׃ בית לחם. ¹² יהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה בזרע אשר יתן לך יהוה מן הנערה הזאת. ¹³ וַיִּקַּח בֹעַז אֶת־רוּת וַיְהִי לוֹ אִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיְהִי ה' אֶת־רוּת הַר וַיְלַדָּה בֵּן. ¹⁴ נָשִׁים וַיֹּאמְרוּ אֶל-נַעֲמִי בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא-הִשְׁמֵךְ הַיּוֹם יִהְיֶה שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל׃ ¹⁵ הוא ישיב את נפשך, והיה למשענת זקנתך, כי כלתך, האוהבת אותך, ילדה אותו, היא אשר טובה לך משבעה בנים. ¹⁶ נעמי לקחה את הילד, הניחה אותו על שיקה והניקה אותו. ¹⁷ וַיִּקְרוּ לוֹ שְׁמוֹ וַיִּקְרָאוּ שְׁמוֹ עוֹבֶד וְהוּא אֲבִי יַשִּׁי אֲבִי דָּוִד. ¹⁸ הנה צאצאיו של פארס: פארס הוליד את עשרון, ¹⁹ וְעֶשְׂרוֹן הוֹלִיד אֶרָם, אֶרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב., ²⁰ עמינדב הוליד את נחשון, נחסון הוליד את סלמון, ²¹ סלמון הוליד את בועז, בועז הוליד את עובד, ²² עוֹבֶד הוליד את יֵשִׁי, יֵשִׁי הוליד את דָּוִד.

הערות על מגילת רות

1.1 מיהודה, נוסף ל בית לחם, כי היה עוד אחד בית לחם בשבט זבולון. בית לחם, כפר חינני, כשעתיים נסיעה דרומית לירושלים, בנוי על גבעה כפולה מכוסה כרמים ומטעי זיתים. ראה מתיו 2, 1. ― מואב, ממזרח לים המלח.

1.2 האפרתים, פירושו כאן אנשי אפרת, או של בית לחם, אשר נקרא בעבר אפרת ; ולא אנשי שבט אפרים, כמו בכמה מקומות אחרים.

1.8 קדימה, וכו'. נָשִׁים גרו בדירות נפרדות מאלה של הגברים; לפיכך הבנות גרו בדירות של אמותיהן.

2.2 לך אל השדות ; ליד המקום בו היו. — קציר החיטה מתחיל בדרך כלל בארץ ישראל לקראת סוף מאי. הקוצרים, אוחזים את קלחי התבואה ביד שמאל, חותכים אותם במגל בימינם, או תולשים אותם מהשורש; הם קושרים אותם לאלומות בעזרת סרט העשוי מהקש שזה עתה חתכו ומשאירים אותם, קשורים כך, במקום. גברים ונשים עובדים במאה ה-19, כמו בימי רות, בפעולה זו. הם מתקדמים באלכסון על פני השדה שהם קוצרים. לא חקלאים רגילים הם הקוצרים, אלא גברים שנשכרו ליום.

2.3 קוטפים בשדה מאחורי הקוצרים. כיום, כמו בימי רות, העניים בעם, האלמנה והיתום, נראים לעתים קרובות בעקבות הקוצרים, אוספים את קלחי התבואה שנותרו מאחור.

2.8 שֶׁלִי משרתים; כלומר, הנערות הצעירות המשרתות אותי.

2.9 ו כשאתה צמא, תלך אל הכדים. קוצרים תמיד צמאים מאוד, ולכן הם מרבים לשתות מכד מים המוחזק חבוי בצל עץ או בין שיחים. ציורים מצריים המתארים את הקציר כמעט תמיד מראים לנו נאדות מים עבור הפועלים. לפעמים אישה מביאה להם מים, לפעמים הם נראים שותים בלגימות ארוכות.

2.13 למרות שאני אפילו לא כמו אחד מעבדיך אני למטה.

2.14 בעבר, חומץ היה חלק נפוץ מארוחותיהם של אנשי הכפר. כשהגיע זמן הארוחה, הקוצרים היו מתאספים יחד בצל עץ סביב מאכל שסיפק בעל הקרקע. המאכלים האהובים עליהם היו... חיים או חלב חמוץ, דגנים קלויים, סלט, או מנות עם חומץ - בשרניות אך מרעננות, ולכן נעימות מאוד בתוך החום הלוהט שצורך את הפועלים. בנוגע לקולי חיטה קלויים, הנה מה שאומר מטייל: "בין עכו לצידון, פגשתי רועה שמוביל את עדר העיזים הגדול ביותר שראיתי אי פעם בארץ. הוא סעד קלחי חיטה חצי בשלים, שאותם אכל, לאחר צלייתם, בהנאה רבה כמו הטורקים..." פילאוסהוא כיבד אותנו באותה מנה והציע לנו לשתות חלב חם. קלחי התירס הקלויים הללו מוזכרים במגילת רות, הוכחה לכך שמאכל זה עתיק מאוד במזרח. הוא משמש באופן דומה גם במצרים, עם ההבדל הזה ש... העניים אנשים מחליפים קלחי חיטה בקלבלי חיטה טורקיה ודוחן. הראשונים שהשתמשו במזון זה לא היו בורים לגבי עידון האמנות, וכנראה שאלה שמשתמשים בו כיום עדיין כאלה. עם זאת, אני רואה הבדל גדול בין לחם חיטה טוב לבין קלחי תירס קלויים אלה.

2.17 ל'’אפה הכיל כשלושים פיינט. ― בליטרים: 38.88 ליטר. ― כאשר כמות השעורה או החיטה קטנה, הגרעין מופרד מהקל על ידי הכשה במקל והוא מנופה באמצעות זרם אוויר הנושא את הקש.

3.4 אם בוחנים את עצתה של נעמי, אותה רות מילאה, מנקודת מבט פיזית גרידא, ללא קשר לנסיבות, היא נראית בלתי מוסרית. מצד שני, אם בוחנים את הכוונה והנסיבות סביבה, המצב נראה שונה למדי (אמברוז ממילאנו). בקרב היהודים, הייתה חובה מוסרית להתקשר בנישואין מסוג זה, מכוח חוק נישואי הייבום, על מנת להביא ילדים לעולם שימשיכו וינציחו את שמו של בעלה המנוח. נעמי ראתה בבועז את קרוב משפחתה היחיד והקרוב ביותר. באשר לעצה לגשת לבועז בלילה, בידיעה שהוא עשיר וקשיש, היא האמינה שלא יסכים בקלות להתחתן עם אישה ענייה כמו רות אלא אם כן יופתע מנסיבה יוצאת דופן כלשהי. נעמי סמכה על מידותיה המוכחות של רות ועל סגפנותו החכמה של בעז. אמונתה הנחרצת הייתה שאין סיבה לחשוש שאף אחד מהם יאבד את תשומת ליבו לדת ולכבוד, והאירועים שלאחר מכן הוכיחו את צדקתה.

3.7 ושהוא הלך לישון ליד ערימת האלומות. מרגע שמתחילים להעביר את החיטה לגורן ועד ליום שבו היא מוסרת, לאחר שנדושה ונזרפה, הבעלים ישן בלילה לצד אלומותיו, שחלקן משמשות לו כמיטה ומגנות עליו מפני טל הלילה. יש צורך לשמור על הקציר בדרך זו כדי להגן עליו מפני גנבים, אם הגורן אינו רחוק מהכפר, או כדי להגן עליו מפני פגיעות חזירי בר, כאשר רחוקים מאזורים מיושבים. באזורים ההרריים של פלסטין, צבאים ודובים מהווים גם הם איום על ערימות החיטה. לאורך גדות נהר הירדן, חקלאים נאלצים לעתים קרובות לקצץ את היבולים לפני שהם בשלים לחלוטין, לגנוב אותם מהבדווים המגיעים מהמדבר, לתפוס את התבואה, להעמיס אותה על גמליהם או סוסיהם ולשאת אותה משם.

3.10 אהבתך האחרונה עולה על הראשונה הקנאות שהשקעת בהחייאת זכרו ושמו של בעלך הראשון, על ידי נישואים לקרוב משפחה מבוגר יותר ולא לגבר צעיר יותר, אותו היית צריכה לחפש באופן טבעי כשהיית צעירה בעצמך.

3.13 ה- האדון חי. לִרְאוֹת שופטים, 8, 19.

4.3 אחינו ; כלומר, קרוב משפחה שלנו.

4.7 ראה דברים כ"ה, ז'.

4.11 כמו רייצ'ל וליה, נשות יעקב. ראה רֵאשִׁית, פרקים 29 ו-30.

4.12 ראה בראשית ל"ח:כ"ט.

4.18 ראה דברי הימים א' ב':5; ד':1; מתי א':3.