אלכסיס מיילארד
Sacrosancta Romana biblia dedicata est Immaculato Corde Sanctissimae Virginis Mariae
זכויות יוצרים
התנ"ך של רומא יצירה זו נמצאת תחת המסגרת המשפטית של זכויות יוצרים (copyright) כך שכל אחד יכול לקרוא, לפרסם (במלואו או בחלקו), להפיץ (במלואו או בחלקו) ולהדפיס (במלואו או בחלקו) באופן חופשי וחוקי. לפיכך, הפצתה החינמית מותרת בכל אמצעי התקשורת. עם זאת, אם הפרסום, המהדורה, העיבוד או ההפצה שלך מייצרים כסף, במישרין או בעקיפין, עליך לשלם 10% מהמחיר הציבורי או מסכום העושר שנוצר לאלכסיס מיילארד מדי שנה. צור איתו קשר. דרך אתר האינטרנט שלה או דרך רשתות רשמיות התנ"ך של רומא, של הסבר התנ"ך על ידי קדושים קתולים או על ידי אלו של jesusmarie.com
זכויות יוצרים מונעות מטקסט של התנ"ך ברומא להיות מוגן בזכויות יוצרים לאחר שהוא עודכן או שונה. יש לך את הזכות לשנות אותו, אך כל הקבצים הנובעים משינוי חייבים להיות תחת המסגרת המשפטית של זכויות יוצרים. פורמט הפריסה A4, הן עבור קבצי PDF והן עבור קבצי טקסט, נבחר כדי לאפשר הדפסה באמצעות מכונת צילום או מדפסת. כוונתנו היא לקדם ידע והערכה של התנ"ך הקדוש.
התנ"ך של רומא הופקד ברישומיו של נוטריון צרפתי כדי להגן על קניינו הרוחני, משום שתיקון תרגום מהווה יצירה חדשה של התודעה, בדיוק כמו יצירתה של יצירה כתובה חדשה, גם אם היא נוצרה מיצירות שנפלו לרשות הציבור, עובדו מחדש, הקלו, עודכנו, שונתו והועשרו.
זכויות יוצרים אלכסיס מיילארד, סופר-מוציא לאור מתוך התנ"ך החדש של קרמפון (2022)
שֶׁל התנ"ך של רומא (2023) והתנ"ך מוסבר על ידי קדושים קתולים (בתהליך כתיבה)
אלכסיס מיילרד יצרה ומנהלת את האתר JesusMarie.com
פריז – צרפת
ISBN 978-2-493832-12-2 EAN 9782493832122
הקדמה של המו"ל
התנ"ך של רומא מורכב מחמישה אלמנטים:
1) התרגום של האב אוגוסטין קראמפון (1826-1894), מתוקן ב 2023. פורסם במקור לפני מאה שנה, בשנת 1923: התנ"ך הקדוש, מתורגם מהטקסטים המקוריים על ידי אב המנזר א. קרמפון, קאנון מאמיין. מהדורה מתוקנת על ידי אבות אגודת ישו בשיתוף פעולה עם פרופסורים מסנט סולפיס. פריז-טורני-רומא: אגודת יוחנן המבשר, הוצאת דסקל ושות', פונט. 1923. אימפרימטר טורני, 1אה ספטמבר 1928. ו. קנטינו, כומר כללי.
2) ההיכרות עם האב לואי-קלוד פיליון (1843-1927), כומר של חברת סן סולפיס, פרופסור לכתבי הקודש ועברית במכון הקתולי של פריז, חבר בוועדה האפיפיורית למקרא, פורסם במקור ב: התנ"ך הקדוש, טקסט לטיני ותרגום צרפתי, עם פירושים המבוססים על הוולגטה והטקסטים המקוריים, לשימוש בבתי ספר וסמינרים... כּמוּרָה. פריז: Letouzey et Ané, 8 כרכים, 3ה מהדורה, 1899-1904. אימפרימטר עבור הברית הישנה: ליון, 20 בפברואר 1888, יוסף, הארכיבישוף של ליון; אימפרימטר עבור הברית החדשה: פריז, 11 במאי 1901, פרנסואה, הקרדינל ריצ'רד, הארכיבישוף של פריז.
3) אלפיים עמודים של פירוש פסוק אחר פסוק על ארבע הבשורות (מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן) מאת אותו מחבר אב המנזר לואי-קלוד פיליון ; פורסם במקור ב: התנ"ך הקדוש, טקסט הוולגטה, תרגום לצרפתית לצד פרשנויות תאולוגיות, מוסריות, פילולוגיות, היסטוריות וכו', שנאספו ממיטב היצירות העתיקות והעכשוויות, ואטלס גיאוגרפי וארכיאולוגי.. פריז: פ. לטייה, מוכר ספרים-מו"ל, 40 כרכים, 1871-1889. אימפרימטר פירוש על הבשורה על פי מתי: ליון, 11 ביוני 1878, הקרדינל לואי-מארי קברו, הארכיבישוף של ליון. אימפרימטר פירוש על הבשורה על פי מרקוס: פריז, 3 ביולי 1879, הקרדינל ז'וזף-היפוליט גיבר, הארכיבישוף של פריז. אימפרימטר פירוש על הבשורה על פי לוקס: פריז, 1אה ינואר 1882, הקרדינל ז'וזף-היפוליט גיבר, ארכיבישוף של פריז. אימפרימטר פירוש על הבשורה על פי יוחנן: פריז, 11 בנובמבר 1886, פרנסואה, הקרדינל ריצ'רד, הארכיבישוף של פריז.
4) פירוש פסוק אחר פסוק על תהילים מאת האב יוסף-פרנץ פון אליולי (1793-1873), פורסם במקור ב: פרשנות מילולית, ביקורתית ותיאולוגית חדשה ביחס לטקסטים הפרימיטיביים על כל ספרי כתבי הקודש האלוהיים. תרגום מגרמנית לצרפתית מאת אבי לואי-פילברט ג'ימארי (1808-1861), פריז: Louis Vivès, 10 כרכים, 1853-1854. אימפרימטר : לה רושל, 24 בפברואר 1854, קלמנט, בישוף לה רושל וסנט.
5) הערות ההסבר של אב המנזר פולקראן ויגורו מפרש (1837-1915) על 68 ספרי התנ"ך האחרים: פורסם במקור ב: התנ"ך הקדוש. פריז: הוצאת ר. רוג'ר ופ. צ'רנוביץ', 5 כרכים, 1917. אימפרימטר פריז, 19 בספטמבר 1916, ה. אודלין, דף הבית. הערות הסבר רבות על אבות לואיס בקואז ו א. קרמפון מופיעים בכרך 8.
ההקדמות, ההערות וההערות שונו ועודכנו על ידי אלכסיס מיילרד.
תנ"ך קריא מאוד, אפילו הערות ההסבר קלות להבנה.
התנ"ך של רומא מודפס בגופן Calibri, שנבחר בשל קריאותו המצוינת; גודל הגופן הוא 12, כולל ההערות, לקריאה נוחה יותר. זה מבדיל אותנו מתנ"כים אחרים ומההערות שלהם שקשה לקרוא מכיוון שהן מודפסות בגופן קטן מדי.
לַעֲשׂוֹת הפסיקו את השימוש לרעה בתרגום האותיות הקדושות: "יהוה" על ידי יהוה, יהוה אוֹ יהוה
אחת התכונות של התנ"ך של רומא האם היא תואמת את בקשת הכס הקדוש לוועידות הבישופים, שהוגשה ב-29 ביוני 2008, על ידי הקרדינל פרנסיס ארינזה, מושל הקהילה לפולחן האלוהי ולמשמעת הסקרמנטים (ראה. נוטיאטה מיוני 2008 והעיתון הצרפתי הצלב מ-9 באפריל 2013) כדי לשים קץ לניצול לרעה של תרגום הטטרגרמטון הקדוש, יהוה, שם האל (ראה. שמות ג', 13-14), על ידי "יהוה", "יהוה", "יהווה", "יהוה", "יאווה", "יהוה". ואכן, הקהילה לעבודת האל ומשמעת הסקרמנטים ציינה כי "כאשר מדובר בשם הקדוש של אלוהים עצמו, על המתרגמים להפגין, במידה הגבוהה ביותר, נאמנות וכבוד. בפרט, כפי שנאמר בפסקה 41 של ההוראה Liturgiam authenticam, "בהתאם למסורת עתיקה, שכבר ניכרת בתרגום השבעים [התנ"ך], שמו של אלוהים הכל יכול, המבוטא בעברית בטטגרמטון ומתורגם ללטינית כ'דומינוס', חייב להיות מתורגם בכל שפה עממית במילה בעלת אותה משמעות." (...) "בתרגום היווני של הברית הישנה, המכונה 'תרגום השבעים', המתוארך למאות האחרונות שלפני הספירה הנוצרית, נהוג היה לתרגם את הטטגרמטון העברי עם המילה היוונית קיריוס, שפירושה 'אדון'. מכיוון שטקסט תרגום השבעים היווה את התנ"ך עבור הדורות הראשונים של נוצרים דוברי יוונית, ומכיוון שכל ספרי הברית החדשה נכתבו גם הם ביוונית, נוצרים מוקדמים אלה מעולם לא ביטאו את הטטרגרמטון האלוהי. אותו הדבר היה נכון, באופן דומה, עבור..." נוצרים של השפה הלטינית, שכתביה המוקדמים ביותר מתוארכים לסוף המאה ה-2, כפי שמעידים, קודם כל, ה- וטוס לטינית, ואז ה- וולגטה מאת הירונימוס הקדוש: בתרגומים אלה, הטטגרמטון הוחלף בדרך כלל גם במילה הלטינית "דומינוס", המתאימה או למילה העברית אדוני או ליוונית קיריוס. מה שנאמר זה חל גם על המילה האחרונה. נובה וולגטה, אשר הכנסייה [הקתולית] משתמשת בה בליטורגיה. (...) "הטטרגרמטון הקדוש מעולם לא בוטא בהקשר נוצרי, ולא תורגם לאף אחת מהשפות אליהן תורגם התנ"ך." (...) "כדי לבסס תרגומים ליטורגיים של טקסטים שבהם המילה העברית אדוני או הטטרגרמטון יהוה מופיעים בזה אחר זה, יש לתרגם את אדוני כ"אדון", ואת הטטרגרמטון כ"אלוהים", כמו בתרגום השבעים היווני ובוולגטה הלטינית.".
כך ב התנ"ך של רומא, על מנת להיענות לבקשת הכס הקדוש, החלפנו את המילה "יהוה" ב"ה'"; "יהוה אלוהים" ב"ה' אלוהים"; "יהוה שבאות" ב"יהוה צבאות".
האם אלוהים חילק את התנ"ך לפרקים ופסוקים?
חלוקת ספרי התנ"ך לפרקים ופסוקים היא המצאה שהגיעה לאחר כתיבתם הראשונה של 73 הספרים בהשראת אלוהים המרכיבים את התנ"ך.
החלוקה לפרקים הומצאה על ידי מונסיניור סטיבן לנגטון, הארכיבישוף מקנטרברי והקנצלר העליון של אוניברסיטת פריז בסביבות שנת 1226.
החלוקה לפסוקים הומצאה על ידי האב סנטה פאנינו (+1541), יהודי שהפך לקתולי, נזיר דומיניקני: סנטה פאנינו, שנולד בלוקה (באיטליה), הקדיש 25 שנות חייו לתרגום התנ"ך לאיטלקית, אותו פרסם בשנת 1527. לפיכך, הוא היה הראשון שחילק את הטקסט המקראי לפסוקים ממוספרים.
המצאות שאומצו על ידי המדפיס הקתולי רוברט אסטיאן, ולאחר מכן על ידי כל המדפיסים, כולל פרוטסטנטים.
לכן, לא אלוהים הוא שהחליט להפריד בין פרק א' לפרק ב', או בין פרק ב' לפרק ג' וכו'. לכן, אין לייחס חשיבות רבה מדי לחלוקות אלו. הן אינן מגיעות מאלוהים, למרות שלעתים קרובות הן תורמות לקריאה והבנה טובים יותר של הטקסט המקודש בהשראת אלוהים.
וגם אין לקדש את מספרי הפסוקים כאילו אלוהים הוא זה שנתן מספר כזה לפסוק כזה, ובכך קבע את תחילתו וסופו של הפסוק או המשפט: זה לא המקרה: החלוקה אינה מכוסה בהשראה האלוהית של כתבי הקודש, זוהי בחירה אנושית.
חלוקות אלה לפרקים ופסוקים הן דבר טוב, אך הן אינן נמצאות בכתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך. בכתבי יד אלה, הטקסט כתוב באותיות גדולות, המילים מחוברות יחד ללא כל סימני פיסוק; סימני פיסוק נוספים על ידי עורכים ומדפיסים, אך גם הם אינם מגיעים מאלוהים. לכן, אין להתייחס לאלמנטים שימושיים אך לא חיוניים אלה של הטקסט האלוהי כקדושים. חלוקות אלה לפרקים ופסוקים מקורן, אם כן, בקתוליות: הבישוף לנגטון, האב פאנינו ורוברט אסטיאן.
תוֹדָה
לורן קולט
ז'אן-מארי וובר
האב רנה לפוינט
CG.
ברטרנד קודרק דה evangelizo.org
אריק בסילייס
