בשורת ישוע המשיח על פי יוחנן הקדוש
בראשית היה הדבר,
והדבר היה עם אלוהים,
והדבר היה אלוהים.
הוא היה בראשית עם אלוהים.
דרכו הכל נוצר.,
ושום דבר שנעשה לא נעשה בלעדיו.
בו היו חיים.,
והחיים היו אור האדם;
האור מאיר בחושך.,
והחושך לא עצר אותה.
הדבר היה האור האמיתי,
שמאיר כל אדם
על ידי בואו לעולם.
הוא היה בעולם,
והעולם נוצר דרכו,
אבל העולם לא זיהה זאת.
הוא הגיע לביתו,
ועמו שלו לא קיבלו זאת.
אבל לכל מי שקיבל את זה,
הוא נתן את הכוח להפוך לילדי אלוהים.,
אלו המאמינים בשמו.
הם לא נולדו מדם,
וגם לא מרצון גשמי,
וגם לא מרצון אדם:
הם נולדים מאלוהים.
והדבר נהיה בשר,
הוא חי בינינו,
וראינו את כבודו,
התהילה שהוא מקבל מאביו
כבן יחיד,
מלא חסד ואמת.
– הבה נלהם את דבר אלוהים.
להיכנס אל תוך בשר המילה כדי לשכון באור
כיצד הגלגול מחדש את תפיסת אלוהים, העולם ואנושיותנו.
הפרולוג לבשורת יוחנן, פסגת השירה התיאולוגית, מקיף את כל המסתורין הנוצרי: אלוהים הופך את עצמו לגלוי, נגיש וניתן למגורים. מאמר זה מיועד לכל קורא, מאמין או מחפש משמעות, המעוניין להבין כיצד דבר זה שנעשה בשר משנה את כיוון חיי היומיום. מה המשמעות של "לשכון" באור זה כיום, וכיצד מסתורין זה מדבר אל בשרנו, אל מערכות היחסים שלנו ואל הציוויליזציה שלנו?
- ההקשר והכוח של הטקסט היוהאני
- הדבר כמקור ואור הבריאה
- הנושאים העיקריים של הגלגול: התגלות, מערכת יחסים, טרנספורמציה
- יישומים מעשיים: משפחה, עבודה, חברה, תפילה
- תהודות מקראיות ומסורתיות
- מסלול מדיטציה ואתגרים עכשוויים
- תפילה לאכלס את דבר הקודש וסיום מעשי
הֶקשֵׁר
פתיחת הבשורה על פי יוחנן הקדוש (יוחנן א':1-18) משמשת כסף. היא אינה מספרת בעיקר את לידתו ההיסטורית של ישו; אלא, היא מציגה את האירוע הקוסמי של ההתגלמות: דבר אלוהים הנצחי נכנס אל תוך הזמן. טקסט זה, המוצהר לעתים קרובות בחג המולד או במיסה באוקטבה של המיסה, טובל את הקורא במציאות שמעבר להיגיון אך נוגעת בלב: מי שנמצא לפני הכל מגלה את עצמו בשבריריותו האנושית.
קטע זה, המושרש עמוק במסורת היהודית של דבר הבורא (כמו בבראשית: "וידבר אלוהים ויהי כן"), פונה לעולם יווני המאוהב בלוגוס - תבונה, מבנה, חוכמת המציאות. יוחנן משיג את הסינתזה: הלוגוס היווני הופך לבשר ודם יהודי. האל הבלתי נראה מאפשר לעצמו לגעת, להישמע, להיפגש. הפועל skenoun - "להקים את אוהלו" - מתורגם ל"לשכון בתוכנו"; הוא מעורר את השכינה, את הנוכחות האלוהית במדבר.
הטקסט בנוי בספירלה: הוא מתחיל בקיום הקודם של דבר האל, יורד אל העולם, עובר דרך קבלה או דחייה של האנושות, ואז עולה שוב בחסד ובאמת המגולמים בישוע המשיח. דינמיות קוסמית זו מציעה לכל קורא נתיב רוחני: לקבל את פני האור, לקבל חיים, להפוך לילד של אלוהים.
לפיכך, הפרולוג אינו מבוא מופשט. הוא קובע את הטון ומספק את המפתח לכל יצירתו של יוחנן: התבוננות, התגלות, אחדות. הוא מזמין כל אדם לתפוס את ישו לא רק כמושיע, אלא כעיקרון החיים עצמו.
אָנָלִיזָה
הביטוי "והדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו" מקיף שלושה אלמנטים מרכזיים: מקור אלוהי, המצב האנושי ואיחוד אמיתי. יוחנן מאשר שאלוהים כבר לא רק מדבר; הוא הופך לדברו החי. היכן שכל הדתות מפרידות בין קדוש לחול, בין שמים לארץ, טקסט זה מאחד את השניים.
התאולוגיה היוהאנינית מתפתחת סביב היגיון של מתנה: הדבר נותן קיום, אור וילדות אלוהית. האנושות מקבלת, לעתים קרובות מסרבת, לפעמים מסכימה. דינמיקה זו של המתנה המתגלה ב"בשר" פותחת מהפכה. הבשר כבר אינו רק חולשה: הוא הופך למקום של התגלות. חומר, היסטוריה, אפילו סבל יכולים להפוך לפנים של אלוהים.
אבות הכנסייה - אירנאוס, אתנסיוס ואוגוסטינוס - קראו בו את הבטחת האלוהות של האנושות. "אלוהים הפך לאדם כדי שהאדם יהפוך לאלוהים", אמר אתנסיוס. דבר הקודש שואף לא רק לסלוח לנו, אלא לברוא אותנו מחדש. דרכו, הקיום האנושי מוצא כיוון: אל האמת המשחררת והחסד המשנה.
דבר היצירה ואור העולם
בפרולוג, האמירה הראשונה, "בראשית היה הדבר", מהדהדת כמו שחזור של ספר בראשית. באמצעות דבר זה, אלוהים מביא את היקום לידי קיום. "ראשית" זו אינה מתייחסת לרגע בעבר, אלא לעיקרון המתמשך של כל הקיום. בו, הבריאה נשארת חיה.
יתר על כן, אור אינו מטאפורה מעורפלת. הוא מאיר "את כל מי שבא לעולם". במילים אחרות, אלוהים לעולם אינו מפסיק לפעול בכל מצפון. זיהוי אור זה הופך למעשה של אמונה. בעולם רווי בדימויים מלאכותיים, יוחנן מזכיר לנו שבהירות אמיתית נובעת מנוכחות פנימית המסוגלת להוביל כאוס.
הדבר, אור יוצר, אינו מכבה את החושך אלא מתנגד לו בחיוניותו. הטקסט מציין: "החושך לא אחז בו". פועל יווני זה, קטאלמבאנין, יכול להיות "לתפוס כדי לכבות" או "לתפוס כדי להבין". החושך נכשל בשני הכיוונים: הוא אינו יכול לחנוק או להבין את האור.
לפיכך, כל מאמין מוזמן להיות עד לאור זה על ידי לקיחת על עצמו את שליחותו של יוחנן המטביל: "הוא בא להעיד." עדות אישית הופכת לדרך העכשווית של חיים באור.
עמו לא קיבלו אותו – הטרגדיה של קבלת הפנים
תעלומת החירות האנושית עולה: אלוהים מציג את עצמו, אך האנושות יכולה לסרב. "הוא בא אל שלו, ועמו לא קיבלו אותו". יוחנן מתאר כאן את כישלונו לכאורה של אלוהים; אך סירוב זה פותח מרחב לחסד. אמונה אינה אוטומטית; היא מגיעה דרך הסכמה חופשית.
העולם המודרני משקף את המתח הזה: אנו חוגגים את חג המולד מבלי להכיר תמיד במי שעתיד לבוא. אנו צורכים את החגיגות אך נמלטים מהמפגש. אך לאלה ש"מקבלים אותו", הטקסט מבטיח את המתנה הגדולה ביותר: להפוך לילדי אלוהים.
שושלת זו חורגת מכל שיוך גנטי או תרבותי: "לא מדם ולא מרצון אדם; מאלוהים נולדו". דבר האל מוליד אנושות חדשה, שאינה נולדת עוד מבשר ביולוגי אלא מרוח היוצר.
קבלת המילה מרמזת אפוא על שינוי פרספקטיבה: קבלת האחר, השונה, הזר אל תוך הווייתנו היא כבר קבלת האל. רוך הופך למרחב תיאולוגי.
חסד ואמת: חוק חדש
יוחנן משווה את התורה שניתנה על ידי משה עם "החסד והאמת" שהגיעו דרך ישוע המשיח. אין מדובר בהתנגדות לביטול, אלא בהתנגדות להגשמה. התורה לימדה את הרצון האלוהי; החסד מאפשר זאת. אמת, במובן היוהני, אינה רעיון מופשט: היא מסמלת את נאמנותו הפעילה של אלוהים להבטחתו.
טרנספורמציה זו של היחסים בין אלוהים לאנושות הופכת את כל הכלכלה הדתית: לא עוד תיווך קורבנות עקובה מדם, אלא התאחדות ישירה בבן. "איש לא ראה מעולם את אלוהים; הבן היחיד, הנמצא בחיק האב, הוא גילה אותו." לב ההתגלות הנוצרית הופך ליחסים.
ישוע אינו רק מעביר תורה; הוא מתקשר את חייו שלו. אנושיותו הופכת לשקיפות אלוהית: לראות את ישוע פירושו לראות את האב.
אמת-חסד זה מתגלם בחיים היומיומיים בצורות שונות: נאמנות בנישואין, סליחה מוצעת, מחויבות לצדק גדול יותר, קבלה עצמית סבלנית. בכל פעם שאדם בוחר באמת הלב על פני אסטרטגיית הכוח, הוא מאפשר לדבר להמשיך את עבודתו של שחזור.
השלכות קונקרטיות
בחיי המשפחההגלגול מזמין אותנו לקדש את היומיום. לקבל את פני האחר בשבריריותו פירושו לזהות בו חלק מהדבר. חינוך הופך להעברת אור, לא רק ביצוע.
בחיים המקצועייםלעבודה יש משמעות תיאולוגית: היא משתתפת ביצירה. לעבוד באמת, לסרב לשחיתות, להיכנס להיגיון של נתינה במקום רווח מוחלט, זה לתת בשר לדבר.
בחברההגלגול אנושי מעניק ליחסים חברתיים משמעות אנושית. הוא מכונן את הכבוד הבלתי ניתן להפקעה של כל חיים, מהצעקה הראשונה ועד הנשימה האחרונה. לפיכך, כל פוליטיקה אנושית אמיתית חייבת להימדד לאור זה.
בחיים הרוחנייםתפילה הופכת למקום מגורים. אלוהים אינו מדבר מלמעלה; הוא מדבר "מבפנים". כניסה לבשר המילה משמעה למידה לנשום בקצב שלו: דממה, הקשבה, מעשי אהבה קונקרטיים.
תהודות מסורתיות
אבות הכנסייה התייחסו בהרחבה לפרולוג זה:
- אירנאוס מליון ראה בדבר שהפך לבשר ודם את סיכום כל ההיסטוריה האנושית.
- אתנסיוס, במאה ה-4, גיבש את התאולוגיה של האלוהות.
- אוגוסטינוס גזר מכך את הפילוסופיה של הדיבור הפנימי.
- תומאס אקווינס קרא בביטוי "מלא חסד ואמת" את מלוא המידות הטובות האלוהיות המוצעות לאדם.
ליטורגיית חג המולד מהדהדת עם הדים אלה: אור זרח על הארץ. במסורת המזרחית, אייקון הלידה מציג את המערה החשוכה שעברה שינוי צורה: האור הפנימי מאיר את היקום. במסורת המערבית, דבר הקודש פותח את נתיב התבונה המואר על ידי אמונה.
הפרולוג הופך אפוא לגשר: בין פילוסופיה למיסטיקה, בין העבריות להלניזם, בין שמים לארץ.
מסלול מדיטציה
- קראו לאט את יוחנן א':1-18.
- בכל פעם שהמילה "אור" עולה שוב, עצרו ונשמו.
- דמיינו את האור הזה חודר אל יומכם: בעבודה, בבית, בעיניו של אדם אהוב.
- ציינו שם פנימי לחושך אישי - פחד, אשמה, עייפות - והחזירו אותו לאור.
- סיימו במעשה פשוט: כתבו מילה טובה, הציעו שירות קונקרטי, התקשרו למישהו ששכחתם.
אמונה הופכת אז לשריר יומיומי: לא רעיון, אלא התגלמות.
סוגיות עכשוויות
כיצד נוכל "לגור בין" אחרים בעולם דיגיטלי שבו אנו חולפים זה על פני זה מבלי להיפגש באמת? הגלגול מזכיר לנו את הדחיפות של מגע אמיתי. מסכים מאירים, אך אינם מחממים. ישוע לא שלח מסר; הוא בא בעצמו.
האתגר השני: מה לעשות עם בשרנו הפצוע? האמונה הנוצרית אינה עושה אידיאליזציה: היא מקבלת. הגוף הסובל והמזדקן נותר קדוש. הגלגול אוסרת על זלזול בגוף ככלי; היא הופכת אותו למקדש של אלוהים.
לבסוף, אמת וחסד מאוימים על ידי פיצול הוודאויות. להעיד על דבר ה' היום פירושו לדבר אמת, ללא תוקפנות, בבהירות ובעדינות.
תְפִלָה
אדון, דבר נצחי,
אתה אשר היית לפני הזמן ובאת להקים את אוהלך בין בני אדם,
בואו וחיו בזמננו.
כאשר החושך שלנו מוביל אותנו שולל, האר את דרכנו.
כאשר בשרנו נסגר, פתח אותו לנשימתך.
תן לנו לשמוע את קולך מעל שאון העולם,
ומי ייתן ואורך יאיר את מערכות היחסים שלנו, את בחירותינו, את עמלנו.
תן לנו, בחסדך, להיות אור זה לזה.
מי ייתן ואמיתך העדינה תחדור לדברינו.,
ומי ייתן ובשרך המשתנה יעורר את רכותנו.
אנו מפקידים בידכם את משפחותינו, את ארצותינו, את פצעינו הסודיים:
בוא ושכן בתוכנו כמו בבוקר הראשון של העולם.
אָמֵן.
מַסְקָנָה
תעלומת הדבר שנעשה בשר אינו אירוע סגור; הוא מתגלה בכל רגע של חיבוק. אלוהים ממשיך להיוולד במקום בו הלב נפתח. לשכון בנוכחות זו פירושו לדחות את ההפרדה בין הרוחני לחומרי, בין אמונה לפעולה. כל מעשה של נאמנות, כל מילת אמת, כותבת פסוק חדש בפרולוג.
מַעֲשִׂי
- קראו את יוחנן א':1-18 כל יום במשך שנים עשר ימים, משפט אחד בכל פעם.
- נהלו יומן של ה"תובנות שהתקבלו" במהלך השבוע.
- לעסוק במלאכת חסד גופנית או רוחנית.
- נכנסים לכנסייה ריקה לרגע של דממה זוהרת.
- אמור בכל בוקר: "אדוני, בוא ושכן ביומי".«
- להציע לאדם אהוב מילה שתחזיר לו את פניו.
- לקרוא מחדש את האנושיות של האדם לא כחולשה, אלא כמקום של מפגש.
הפניות
- הבשורה על פי יוחנן, פרק א', פסוקים 1-18.
- אירנאוס הקדוש, נגד כפירות, ג', 18.
- אתנסיוס הקדוש, על התגלמות הדבר.
- אוגוסטינוס הקדוש, Tractatus ב Iohannis Evangeliumא'-ו'.
- תומאס אקווינס, סומה תיאולוגית, IIIa, שאלות 1-4.
- בנדיקטוס ה-16, ישוע מנצרת, כרך 1, פרולוג.
- ליטורגיה רומית של מיסת חג המולד.
