ביום ההוא יצמיח ענף מגדם ישי אבי דוד, וצמח משרשיו ינח עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעה ויראת ה', ועורר בו יראת ה'. לא לפי רואות עיניו ישפט, ולא לפי שומעות אוזניו יפסוק. בצדק יהרג חלשים, ויגן עליהם. העניים בְּכֹחַ דְּבָרוֹ יַסֵּר אֶרֶץ, בְּרוּחַ שְׂפָתָיו יִשְׁמַד רָשָׁעִים, צְדָקָה יִחֲגֹר עַל מָתְנָיו; ; נֶאֱמָנוּת תהיה החגורה סביב מותניה.
זאב יחיה עם-כבש, נמר ירבץ עם-עז, עגל וגור אריה ירעעו יחד, וילד קטן ינהיג אותם. פרה ודוב ירעעו יחד, גוזליהם ירבצו יחד. אריה כשור ירע עשב. גוזל ישחק על מאורת נחש, ונער על קן צפע ישים ידו. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי תכסה הארץ דעת ה' כמים מכסים ים.
ביום ההוא יעמדו בני ישי לאות לעמים, גויים יבאו אליהם, ומשכנם יהיה כבוד.
כאשר הרוח משנה את העולם: גילוי הבטחתו המשיחית של ישעיהו
כיצד הטקסט של ישעיהו י"א חושף את כוח הרוח המביא צדק ו... שָׁלוֹם אוּנִיבֶרְסָלִי
דמיינו עולם שבו ניגודים מתפייסים, שבו החלשים מוגנים, שבו הטבע עצמו חי בהרמוניה. חזון זה אינו רק חלום פואטי: הוא טמון בלב הנבואה בישעיהו י"א, פסוקים א'-י', המכריזה על בואו של מלך משיחי בו רוח ה' יושב. טקסט זה, מרכזי במסורת הנוצרית, חושף הבטחה מהפכנית לכל המחפשים משמעות ותקווה. מאמר זה בוחן את העושר התאולוגי של נבואה זו ואת השלכותיה הקונקרטיות על חיינו הרוחניים.
נתחיל בהצבת טקסט זה בהקשרו ההיסטורי והליטורגי. לאחר מכן ננתח את הדינמיקה של הרוח ומתנותיה. נחקור שלושה נושאים עיקריים: צדק מחודש, הרמוניה קוסמית וההיקף האוניברסלי של ההבטחה. לבסוף, נציע הצעות למדיטציה ויישום מעשי.
צאצאיו של ישי: הקשר ומשמעות של הבטחה
ספר ישעיהו הוא אחד האוצרות הגדולים ביותר של ספרות הנבואה של התנ"ך. הוא חובר במשך כמה מאות שנים, והוא אוסף נבואות שנאמרו בהקשרים היסטוריים מגוונים, בסימן המשברים הפוליטיים והרוחניים של ממלכת יהודה. פרק י"א שייך למה שמכונה פרוטו-ישעיהו או ישעיהו מירושלים, אשר ניבא במאה השמינית לפני הספירה, ב... אַקלִים של חוסר יציבות שבו האומות הקטנות של המזרח התיכון מאוימים על ידי המעצמות האשוריות והבבליות הגדולות.
ישעיהו יא:1-10 מופיע לאחר סדרה של נבואות קודרות המבשרות על משפט על ישראל ועל הגויים. הנביא תיאר זה עתה את נפילת העצים האדירים, סמל לגאווה אנושית וחורבן ממלכות. אך בתוך השממה הזו, צצות חדשות: נצר יצוץ מגדם ישי. ישי היה אביו של דוד המלך, הדמות המייסדת של המלוכה הישראלית. בהתייחסו לגדם ישי ולא לדוד עצמו, ישעיהו מציע ששושלת דוד נראית מובסת, כמעט ולא קיימת, אך שהתחדשות אפשרית.
לטקסט זה היה תפקיד מרכזי בליטורגיה הנוצרית, במיוחד בתקופת הִתגַלוּת. הוא נקרא כהכרזה על ביאתו של ישו, המשיח המיוחל אשר יביא את רוח ה' במלואה. המסורת הנוצרית רואה בו את נבואת שבע מתנות רוח הקודש, המפורטות כאן במפורש: חוכמה, בינה, עצה, גבורה, דעת, יראת שמים ויראת ה'. ברוחניות נוצרית, מתנות אלו הופכות למעלות השוכנות במאמין לאחר הטבילה והאישור.
הטקסט מתפתח בשלושה פרקים. ראשית, הופעת הצאצא והמתנות הרוחניות שהוענקו לו. שנית, תיאור שלטונו, המאופיין בצדק ובשוויון. לבסוף, חזון גן עדן שבו כל האלימות מבוטלת וכל הבריאה חיה בהרמוניה. מבנה מתקדם זה מוביל אותנו מדמותו של המשיח אל מעשיו בעולם, ולאחר מכן אל השינוי הקוסמי הנובע מכך.
ניתן להבין את הטקסט הזה בכמה רמות. מבחינה היסטורית, הוא מגיב לציפייה למלך צודק שישיב את ישראל. מבחינה תיאולוגית, הוא פותח אופק משיחי שהיהדות וה... נַצְרוּת יפרש זאת אחרת. מבחינה רוחנית, הוא מציע חזון של אנושות המתחדשת על ידי הרוח. מבחינה ספרותית, הוא משתמש בדימויים רבי עוצמה ומנוגדים כדי לבטא את הבלתי ניתן לביטוי: פיוס בין ניגודים, שָׁלוֹם אוניברסלי, סוף הטורף.
ההקשר הליטורגי מעשיר עוד יותר את קריאתנו. באדוונט, פסוק זה מזמין אותנו להמתין לא רק לביאתו ההיסטורית של ישו אל בית לחם, אלא גם כניסתו לחיינו וחזרתו המפוארת בסוף הימים. זה מזכיר לנו שרוח הקודש כבר פועלת בהיסטוריה, ומכינה את האנושות לקבל את פני המלכות.
הדינמיקה של התודעה כמקור לשינוי
בלב טקסט זה טמון רעיון פשוט אך מהפכני: רוח ה' היא זו שמשנה את הכל. צאצאיו של ישי אינם רק מנהיג כריזמטי או לוחם רב עוצמה. הוא אדם שעליו הרוח נחה, ורוח זו היא שמעניקה לו את תכונותיו יוצאות הדופן.
מניין מתנות הרוח אינו שרירותי. הוא עוקב אחר התקדמות מחוכמה, היכולת להבחין במשמעות העמוקה יותר של דברים, ליראת ה', גישה של כבוד ופליאה מול המסתורין האלוהי. בין שני אלה, אנו מוצאים את ההבנה החודרת לאמיתות נסתרות, את העצה המנחה החלטות צודקות, את החוזק המאפשר לנו להתמיד בניסיונות, ואת הידע המאפשר לנו לזהות את אלוהים בפעולה בעולם.
לדינמיקה זו של הרוח יש היקף פרדוקסלי. מצד אחד, היא נראית כגורמת למשיח להיות ישות יוצאת דופן, שונה מאיתנו. אך מצד שני, היא מגלה כי טרנספורמציה של העולם אינה נובעת בעיקר מכוח אנושי, אלא מקבלת הרוח. המשיח אינו גדול למרות חולשתו הראשונית - הוא יוצא מתוך גדם עץ כרות - אלא דווקא בגלל שבריריות זו, ההופכת אותו פתוח לפעולת האל.
הטקסט מדגיש שרוח זו מעוררת דרך חדשה של שלטון ושיפוט. המשיח אינו שופט לפי מראה חיצוני, וגם לא מושפע משמועות. הבחנה זו חיונית בעולם שבו כוח מופעל לעתים קרובות באמצעות מניפולציה, שקרים ואלימות. שיפוט אמיתי נשען על תפיסה עמוקה של המציאות, יכולת לראות מעבר למסכות ולחזות.
לחזון זה יש השלכות קיומיות משמעותיות. הוא אומר לנו ששינוי אמיתי אינו נובע ממאמצינו הבודדים, אלא מפתיחות התודעה שלנו. הוא מזמין אותנו להכיר בעצמנו עוֹנִי העצמי הפנימי שלנו, הגדם הכרות שלנו, הוא כמו המקום שבו אלוהים יכול להביא חיים חדשים. זה משחרר אותנו מהאשליה שעלינו להיות חזקים ומושלמים כדי להיות שימושיים.
במסורת הרוחנית, דינמיקה זו הובנה כדרך לקדושה. המיסטיקנים הגדולים הכירו כולם בכך שחייהם אינם יצירתם, אלא פרי הרוח הפועלת בתוכם. הם קיבלו את עצמם כמכשירים צייתנים, ענפים שדרכם זורם המוהל האלוהי. גישה זו אינה פטליזם או פסיביות: זוהי שיתוף פעולה פעיל בחסד, פתיחות של אמון המאפשרת לאלוהים להשיג בנו את מה שלעולם לא היינו יכולים להשיג בכוחות עצמנו.
צדק בשירות האנשים הקטנים
אחד ההיבטים הבולטים ביותר של נבואה זו הוא הדגש שהיא שמה על צדק, במיוחד כלפי הפגיעים ביותר. המשיח ישפוט את העניים בצדק; הוא ידבר לטובת ענווי הארץ. דגש זה אינו מקרי: הוא חושף את לב ליבה של התוכנית האלוהית.
בעולם העתיק, כמו בעולם שלנו, מערכות משפט נוטות להעדיף את בעלי הכוח. בעלי כסף, קשרים והשכלה יכולים להגן על עצמם ולטעון לזכויותיהם. העניים, המודרים וחסרי הקול נמחצים לעתים קרובות על ידי הליכים שאינם מבינים, על ידי שופטים מושחתים, על ידי מערכת שמתעלמת מהם. הבטחתו של ישעיהו הופכת את ההיגיון הזה באופן קיצוני.
המשיח המובטח לא יהיה ניטרלי. הוא יצדד במדוכאים. דברו יהיה כשבט המכה את הצורר, ונשמתו תהרוג את הרשעים. דימויים אלה, אלימים אמנם, מבטאים אמת עמוקה: צדק האל אינו צדק מופשט שמתייחס לכולם אותו הדבר מבלי לקחת בחשבון מצבים קונקרטיים. זהו צדק שמחזיר את האיזון, שמגן על החלשים ומרסן את החזקים.
לתפיסה זו של צדק יש שורשים עמוקים בתורה. מספר שמות ואילך, אלוהים מגלה את עצמו כמי ששומע את צעקת העשוקים, שמשחרר עבדים, הדואג לאלמנות וליתומים. הנביאים חזרו שוב ושוב על עיקרון יסוד זה: עבודה ללא דעות קדומות. צדק חברתי זוהי צביעות; מסדר דתי שסובל ניצול הוא תועבה.
בהקשר העכשווי שלנו, אמרה זו של ישעיהו נותרה רלוונטית לחלוטין. החברות שלנו מייצרות אי-שוויון עצום, הדרה שיטתית ואלימות מבנית אשר מוחצת את הפגיעים ביותר. מהגרים, מובטלים לטווח ארוך, אנשים עם מוגבלויות וקורבנות של צורות שונות של אפליה ניצבים בפני מחסומים בלתי נראים אך אמיתיים מאוד. נבואת ישעיהו מאתגרת אותנו: האם אנו בצד הצדק שמרים את הפגיעים, או בצד המערכת שמדכאת אותם?
דימוי חגורת הצדק והנאמנות העוטפת את מותני המשיח מרמז על כך שמעלות אלו אינן רק קישוטים חיצוניים, אלא חלק מהווייתו עצמה. צדק אינו מדיניות אחת בין אחרות; זוהי הזהות העמוקה של שלטון המשיח. באופן דומה, נֶאֱמָנוּת מצביע על כך שצדק זה אינו גחמני או משתנה בהתאם לנסיבות: הוא קבוע, אמין וניתן לסמוך עליו.
עבור המאמין, הדבר מרמז על מחויבות קונקרטית. קבלת פנים לרוח המשיח פירושה בהכרח לפעול למען צדק, להגן על המדוכאים ולגנות עוול. התעללויות של כוח. זה יכול להתבטא בפעולות צנועות - תמיכה בארגון צדקה, הקשבה למישהו שסובל, שיתוף משאבים - או למחויבויות מבניות יותר - קמפיין למען רפורמות פוליטיות, מאבק באפליה, בניית חלופות כלכליות הוגנות יותר.
הרמוניה קוסמית כאופק
החלק השני של הטקסט עובר למנגנון שנראה שונה. אנו עוברים מצדק אנושי לחזון של כל הטבע מתפייס. הזאב והטלה, הנמר והגדי, העגל וגור האריה חיים יחד בשלום. חיות טורפות הופכות לאוכלי עשב, והילד משחק בבטחה עם נחשים ארסיים. דימויים אלה אולי נראים נאיביים או אוטופיים, אך הם נושאים משמעות תיאולוגית עמוקה.
במחשבה המקראית, אלימות בטבע אינה המצב המקורי שאלוהים התכוון אליו. הנרטיב של רֵאשִׁית ישעיהו מציג את גן העדן כמקום בו שררה הרמוניה בין כל היצורים. טריפה, סבל ומוות אלים נתפסים כתוצאות של חטא, של הברית השבורה בין האנושות לבוראה. חזונו של ישעיהו אינו אפוא פנטזיה, אלא חזרה לכוונתו המקורית של אלוהים.
לפיוס קוסמי זה ישנן מספר השלכות. ראשית, הוא אומר לנו שהגאולה אינה נוגעת רק לנשמות בודדות, אלא לכל הבריאה. אֵקוֹלוֹגִיָה המחשבה העכשווית מגלה מחדש את האינטואיציה המקראית הזו: איננו יכולים להציל את האנושות על ידי השמדת כדור הארץ; איננו יכולים לבנות עולם צודק על חורבות המגוון הביולוגי. שלטון המשיח מקיף את כל המציאות, הנראית והבלתי נראית.
לאחר מכן, חזון זה מדגיש את הקשר בין צדק חברתי ושלום קוסמי. אין זה צירוף מקרים שישעיהו עובר ישירות מתיאור המלך הצדיק לתיאור ההרמוניה האוניברסלית. עוולות אנושיות מייצרות אלימות המתפשטת בכל הבריאה. לעומת זאת, כאשר האנושות חיה על פי הרוח, כל הבריאה מרוויחה.
הדימוי של הילד המוביל חיות ומשחק עם נחשים הוא משמעותי במיוחד. הוא מבטא תמימות מוחזרת, אמון משוחזר ופגיעות שכבר אינה שם נרדף לסכנה. בעולם המשיחי, אין עוד צורך לשלוט בכוח, להגן על עצמך באמצעות אלימות או לשרוד על חשבון אחרים. שבריריות מתאפשרת משום שאהבה שולטת.
מימד קוסמי זה של הישועה הוזנח לעתים קרובות ברוחניות המתמקדת מדי בישועה האישית של הנשמה לאחר המוות. עם זאת, הוא מרכזי בתנ"ך. השליח פאולוס מהדהד תובנה זו כאשר הוא מדבר על הבריאה הנאנחת בכאבי לידה, ממתינה להתגלות בני האלוהים. המסורת הנוצרית מאשרת ש... התחייה בריאתו של ישו אינה רק ניצחון על המוות האנושי, אלא תחילתה של בריאה חדשה.
עבורנו כיום, חזון זה קורא לנו לאחריות אקולוגית מחודשת. כיבוד הבריאה אינו רק עניין של הישרדות או זהירות: זוהי השתתפות בפרויקט המשיחי של פיוס אוניברסלי. כל מעשה של דאגה לטבע, כל מאמץ להפחית את טביעת הרגל ההרסנית שלנו, כל תשומת לב המוקדשת למינים אחרים היא דרך לצפות למלכות.
האוניברסליות של ההבטחה
הטקסט מסתיים בפתיחה אוניברסלית מפתיעה. שרש ישי יקוּם כדגל לעמים; גויים יבקשוהו. סיום זה מרחיב במידה ניכרת את היקף הנבואה. מה שהחל כהבטחה לישראל, שבמרכזה שיקום שושלת דוד, הופך לתקווה לכלל האנושות.
פתיחות אוניברסלית זו אופיינית למספר טקסטים נבואיים. נביאי ישראל גילו בהדרגה שאלוהי אברהם אינו רק אלוהי עם מסוים, אלא אלוהי כל העמים. הישועה שהוצעה לישראל נועדה להקרין לכל עמי הארץ. תובנה זו תגיע לשיאה בברית החדשה עם המשימה האוניברסלית שהופקדה בידי תלמידיו של ישו.
לתמונה של הדגל יש משמעות. בעולם העתיק, הדגל היה סמל ההתכנסות שסביבו היה מתאסף צבא. אבל כאן, הדגל אינו קורא ל... המלחמה, זה מזמין אותנו לחפש. אומות אינן נכבשות בכוח; הן מגיעות מרצונן, נמשכות על ידי התהילה הנובעת משורש ישי זה. זוהי המרה חופשית, תנועה ספונטנית לעבר האור.
לממד אוניברסלי זה יש השלכות משמעותיות על הבנתנו את האמונה. הוא משחרר אותנו מתפיסה שבטית או בלעדית של הדת. תוכניתו של אלוהים אינה ליצור קבוצה קטנה של אנשים בעלי זכויות יתר המופרדים משאר האנושות, אלא לאסוף את כל העמים באחדות אחווה. נקודת מבט זו יכולה לשנות את האופן שבו אנו חיים את אמונתנו: לא עוד כמבצר להגנה מפני אחרים, אלא כמתנה לחלוק עם כולם.
אזכור ההר הקדוש שבו לא יהיה עוד רוע או שחיתות מתייחס לירושלים, מקום בית המקדש, המרכז הסמלי של העולם בגיאוגרפיה הקדושה של ישראל. אך כאן, הר זה הופך לסמל של מרחב אוניברסלי שבו נוכחות האל ממלאת את הכל. ידיעת ה' תמלא את הארץ כמים מכסים את הים: דימוי מרהיב זה מבטא את מלוא, את השלמות, את השפע העצום של הנוכחות האלוהית.
עבור אלו מאיתנו החיים בעולם גלובלי, קרוע לגזרים על ידי לאומיות, גזענות ופונדמנטליזם דתי, הבטחה זו לאוניברסליות היא קריאה עוצמתית. היא מזמינה אותנו להתעלות מעל גבולותינו המנטליים, להכיר בעבודת הרוח בכל התרבויות ולחפש את מה שמאחד במקום את מה שמפלג. היא מזכירה לנו שמלכות האלוהים רחבה יותר מהכנסיות שלנו, עמוקה יותר מהדוקטרינות שלנו, ומסבירת פנים יותר מהקהילות שלנו.
הדים במסורת הרוחנית
נבואת ישעיהו י"א סימנה עמוקות את המסורת הנוצרית לאורך מאות שנים. אבות הכנסייה ראו בה הכרזה ברורה על ביאתו של ישו ומתנות רוח הקודש שיישפכו על הכנסייה.
הירונימוס הקדוש, מתרגם התנ"ך ללטינית, מילא תפקיד מכריע בפרשנות הטקסט הזה. תרגומו ביסס את רשימת שבע מתנות הרוח כפי שאנו מכירים אותן כיום במסורת הקתולית: חוכמה, הבנה, עצה, גבורה, ידע, יראת שמים ויראת ה'. רשימה שבע-ממדית זו תפסה מקום מרכזי בתאולוגיה הסקרמנטלית, ובמיוחד בתחום האישור.
ברנרד מקלרבו, נזיר ציסטרציאני מהמאה השתים עשרה, הרהר בהרחבה על נבואה זו בדרשותיו. עבורו, צאצאיו של ישי ייצגו לא רק את ישו, אלא גם כל מאמין שנקרא להיוולד מחדש מזרעו שנפל על ידי החטא. ברנרד הדגיש את’עֲנָוָה הכרחי לקבל את פני הרוח: זה בנו עוֹנִי הכיר בכך שחסד יכול לפעול.
הרוחניות הפרנציסקנית אימצה במיוחד את המימד הקוסמי של הטקסט. פרנציסקוס מאסיזי עצמו, במזמור היצורים שלו, מבטא חזון הרמוני של העולם המהדהד את נבואת ישעיהו. עבור הפרנציסקאנים, פיוס עם בעלי חיים וטבע הוא חלק בלתי נפרד מחיי הבשורה.
הליטורגיה של הִתגַלוּת נתנו לטקסט של ישעיהו מקום מועדף. האנטיפונים של הִתגַלוּת, ההמנונים, המושרים בשבוע האחרון שלפני חג המולד, מהדהדים ישירות את דימויי הנביא: ענף ישי, חוכמה ועמנואל. חזרה ליטורגית זו מאפשרת למאמינים לספוג בהדרגה את ההבטחה המשיחית ולהכין את ליבם לביאת המשיח.
תיאולוגיה עכשווית מגלה מחדש את חשיבותו של טקסט זה להבנת האתגרים הנוכחיים. תיאולוגיית השחרור באמריקה הלטינית הדגישה את העדיפות שניתנת לעניים בשלטון המשיחי. אקו-תיאולוגיה נשענת על חזון ההרמוניה הקוסמית כדי לחשוב מחדש על מערכת היחסים שלנו עם הבריאה. התיאולוגיה של דיאלוג בין-דתי מהרהר על האוניברסליות של ההבטחה.
דרך של טרנספורמציה אישית
כיצד נוכל לקבל בברכה לחיינו באופן קונקרטי את הדינמיקה של הרוח שהכריז ישעיהו? הנה כמה צעדים שיעזרו לנו לצאת לדרך השינוי הזו.
התחילו בהכרה בגדם השבור שלכם. זהו את התחומים בחייכם שבהם אתם מרגישים יבשים, מותשים, מיואשים. במקום לברוח מהיובש הזה, קבלו אותו כמקום שבו אלוהים רוצה להביא משהו חדש. קחו רגע של דוממה כדי לתת שם לעייפות שלכם, לכישלונות שלכם, למגבלות שלכם, ללא שיפוטיות או דרמטיזציה.
לאחר מכן, הזכירו את רוח הקודש ואת מתנותיו בתפילתכם היומית. תוכלו לחזור באיטיות על רשימתו של ישעיהו: חוכמה, בינה, עצה, גבורה, דעת, יראת כבוד, יראה. עבור כל מתנה, בקשו מהרוח לעזור לכם להבין את יישומה המעשי במצבכם הנוכחי. אל תמהרו; תנו לכל מילה להדהד בתוככם.
התאמנו בשיפוט בצורה שונה. במערכות היחסים שלכם, בהחלטות שלכם, בהערכות שלכם את אחרים, התנגדו לפיתוי של מראית עין ורכילות. שאפו לראות לעומק, לתפוס את הפצעים המוסתרים מאחורי מסכות, לזהות כבוד גם היכן שהוא נראה חסר. תרגול זה דורש זמן ומאמץ.’עֲנָוָה.
נקיט פעולה קונקרטית למען צדק. בחרו פעולה, קטנה ככל שתהיה, שמבטאת את הסולידריות שלכם עם הפגיעים: תרומה קבועה לצדקה, התנדבות עם אנשים במצוקה, תמיכה במטרה צודקת. מה שחשוב הוא לא גודל המחווה, אלא העקביות בין אמונתכם לחיכם.
טפחו מערכת יחסים מחודשת עם הבריאה. התבוננו בבעלי חיים, בצמחים ובאלמנטים טבעיים במבט מהורהר. הפחיתו את ההשפעה האקולוגית שלכם באמצעות בחירות קונקרטיות. התפללו למען הבריאה הסובלת. למדו לראות את העולם לא כמשאב לניצול, אלא כאחדות לכבוד.
פתח את עצמך לאוניברסלי. עשו מאמץ לפגוש אנשים שונים ממך בתרבות, בדת וברקע חברתי. קראו טקסטים ממסורות רוחניות אחרות. חפשו את מה שמאחד במקום את מה שמפריד. אפשרו לעצמכם להתעשר מעושר הגיוון האנושי.
חגגו את סימני ההרמוניה. כשאתם רואים את הצדק מנצח, כשאתם חווים שָׁלוֹם מבפנים, כשאתם מתבוננים ביופי הבריאה, קחו את הזמן להודות. רגעים אלה הם טעימות מוקדמות למלכות, פריצות דרך של הרוח אל עולמנו שעדיין ממתין.
מהפכה עדינה ועוצמתית
הנבואה בישעיהו י"א מציעה לנו הרבה יותר מנחמה בזמנים קשים. היא מתארת מהפכה עמוקה, עדינה אך רדיקלית, אשר משנה את העולם מבפנים. מהפכה זו אינה מתרחשת באמצעות אלימות או כיבוש, אלא באמצעות פעולת הרוח, אשר מעוררת חיים במקום בו הכל נראה מת.
המסר המרכזי ברור: התקווה אינה נשענת על כוחנו האנושי, אלא על הבטחתו של אלוהים. הנצר שנובע מגדם ישי מזכיר לנו שאלוהים יכול ליצור משהו חדש ממה שנראה גמור. היגיון אלוהי זה הופך את חישובינו האנושיים ופותח אפשרויות בלתי נתפסות.
הממד המשולש של הטקסט - צדק לפגיעים, הרמוניה קוסמית והאוניברסליות של ההבטחה - מצביע על כך שהטרנספורמציה המוצהרת נוגעת לכל רמות המציאות. אין מדובר בגאולה מנותקת שתציל נשמות על ידי נטישת העולם לגורלו. זוהי שינוי צורה עולמי המקיף את הפרט והחברה, את האנושות והבריאה, את ההווה והעתיד.
חזון זה אולי נראה אוטופי. עם זאת, זהו לב ליבה של האמונה הנוצרית. להאמין במשיח פירושו להאמין שהבטחה זו החלה להתגשם בהיסטוריה, שהרוח כבר פועלת, שהמלכות כבר כאן, נסתרת אך אמיתית. ייעודנו אינו להמתין באופן פסיבי שהכל יקרה, אלא לשתף פעולה באופן פעיל בביאתה של המלכות.
לכן, קריאתו של ישעיהו אלינו היא כפולה. ראשית, להכיר ב... עוֹנִי והצורך שלנו להיות מאוכלס על ידי הרוח. לאחר מכן, להעמיד את חיינו בשירות הצדק, של שָׁלוֹם ופיוס אוניברסלי. שתי תנועות אלה אינן מנוגדות; הן מזינות זו את זו. ככל שאנו מאמצים את הרוח, כך אנו נהיה מסוגלים יותר לפעול למען שינוי העולם. ככל שאנו מחויבים יותר לצדק, כך אנו מגלים את הצורך שלנו בעזרה אלוהית.
מי ייתן והרהור זה על טקסט ישעיהו ילבה בנו מחדש את להבת התקווה ואת הרצון לחיות במלואו את ההרפתקה המשיחית הזו, המשתרעת על פני מאות שנים.
מַעֲשִׂי
• התפללו מדי יום על שבע מתנות הרוח, תוך קישורן למצבים ולצרכים הקונקרטיים הנוכחיים שלכם.
• קראו את הפסוקים הנבואיים באופן קבוע במהלך הִתגַלוּת להכין את לבך לבואו של ישו לחייך.
• השתתף בפעולה של צדק חברתי על ידי תמיכה באנשים הפגיעים ביותר במעגל או בקהילה שלך.
• להתבונן בטבע במבט מהורהר ולנקוט בפעולות אקולוגיות קונקרטיות כדי לכבד את הבריאה הפצועה.
• פגשו אנשים מרקעים תרבותיים או דתיים אחרים כדי להרחיב את חזונכם ולאמץ את האוניברסליות של הישועה.
• זהו את אזורי היובש הרוחניים שלכם וקבלו אותם בברכה כמקומות שבהם אלוהים יכול להביא דברים חדשים.
• חגגו את סימני השלום וההרמוניה שאתם נתקלים בהם על ידי הודיה על טעימות אלו של המלכות.
הפניות
• ישעיהו יא:1-10, קריאה ליטורגית הִתגַלוּת במסורת הקתולית
• ספר בראשית, פרקים 1-3, סיפור הבריאה והנפילה
• איגרת אל רומים ח', 18-25, הבריאה ממתינה להתגלות בני האלוהים
• הירונימוס הקדוש, תרגום הוולגטה ופרשנויות על ישעיהו
• ברנרד מקלרבו, דרשות על שיר השירים ומדיטציות על ה-’עֲנָוָה
• פרנציסקוס מאסיזי, מזמור היצורים, חזון ההרמוניה הקוסמית
• תומאס אקווינס, סומה תיאולוגיקה, חיבור על מתנות רוח הקודש
• מסורת ליטורגית של הִתגַלוּת, O אנטיפונים וקריאות נבואיות
