זכריה

פרק 1

1 בחודש השמיני לשנתו השנייה של דריווש היה דבר ה' התייחסו אל זכריה בן ברכיה, קְצָת-בן אדו הנביא, במונחים אלה:

2 יהוה קצף מאוד באבותיכם.
ג וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְאֵשׁוּבָה אֵלֵיכֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃.
4 אל תהיוּ כאבותיכם אשר נביאי הראשנים בקשו אליהם לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו מדרככם הרעים וממעשיכם הרעים ולא שמעו אליי נאם יהוה׃.
5 איה אבותיכם והנביאים, האם יחיו לנצח?
ו והלא הגיעו דברי וחוקותיי אשר צויתי עבדי הנביאים אל אבותיכם וינעלו ויאמרו כאשר חתם יהוה צבאות לעשות עמנו כדרכינו וכמעשינו כן עשה עמנו׃» 

ז ביום עשרים וארבעה לחודש האחד עשר הוא חודש השבת בשנה השנייה לדריוש היה דבר אלוהים התייחסו אל זכריה בן ברכיה, קְצָת-בן אדו הנביא, במונחים אלה:

8 חזון היה לי בלילה: הנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין עצי ההדס במקום צלה. היה שם מאחוריו היו סוסים אדומים, ערמוניים ולבנים.
9 ואמר: "מה אלה אדוני?" ויאמר אלי המלאך אשר דבר עמי: "ארא לך מה אלה".» 
10 ויאמר האיש אשר עמד בין ההדסים ויאמר אלה הם אשר שלח ה' לתוד בארץ» 
יא ויענו את מלאך ה' אשר עומד בין ההדסים ויאמרו עברנו בארץ והנה כל הארץ מיושבת ושקטה» 
12 ויאמר מלאך ה': "אדוני צבאות, עד מתי לא תחסום את ירושלים ואת ערי יהודה, אשר קצפת עליהן זה שבעים שנה?"» 
13 וַיְדַבֵּר יְהוָה דְּבָרִים טוֹבִים ודִבְרֵי מְנַחֲמִים אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדִּבֵּר עִמָּי׃.
יד וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדִּבֵּר אֵלַי הַקְרָאֵל כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת קַנָאִי מְאֹד לְיְרוּשָׁלָמָה וּלְצִיּוֹן׃;
15 ואמלא אף גדול על הגויים היושבים בשפע כי מעט כעסתי ועבדו להרס.
טז לכן כה אמר יהוה אשוב אל ירושלים ברחמים וביתי ייבנה שם נאם יהוה צבאות וחבל המידה יימתח על ירושלים.
17 הִקְרָאוּ שׁוּב וְכֹה אָמַר יְהוָה צבאות שׁוּבוּ עָרֵיי תִשְׁפּוֹת שָׁלוֹם וְיֹסֵף יְהוָה לִנְחֵם צִיּוֹן וְיַבְחֹר בִּירוּשָׁלָם׃« 

פרק 2

1 ואשא את עיני והנה ארבע קרנות.
2 וַאֹמַר לַמַּלְאָךְ הַדִּבֵּר עִמִּי מָה אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקַּרְנִים אֲשֶׁר פִּזְרוּ אֶת יְהוּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְרוּשָׁלָיִם׃» 

ג וַיְהֹוָה הַרָאנִי אַרְבַּעַת חֲרָפִים.
4 ואמר מה אלה באו לעשות ויאמר אלה הקרנות אשר פיזרו את יהודה ואיש לא הרים את ראשו ואלה באו להכותם בפחד לכרות את קרנות הגויים אשר הרימו קרנם על ארץ יהודה לפזרה׃.

5 ואראה, והנה איש וחוט מדד בידו.
6 ואמרתי, "לאן אתה הולך?" והוא אמר לי, "» אני אעשה זאת למדוד את ירושלים כדי לראות מה יהיה רוחבה ואורכה.« 

7 והנה המלאך אשר דבר איתי נראה ומלאך אחר נראה, הולך לפגוש אותו;
ח וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ וְדַבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַזֶּה כְּאֵלֶּה׃ זה כמו עיר פתוחה זֶה ירושלים תהיה מיושבת, אנשים ובהמות רבים יהיו בתוכה.
9 ואהיה לה נאם יהוה לחומת אש סביב ואכבד בתוכה.

10 הֵי הֵי בָּרוּחוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה כִּי עַל־אַרְבַּע רוּחות הַשָּׁמַיִם פִּזְרִיתִי אֶתְכֶם נְאֻם יְהוָה׃.
יא הוי ציון, נמלט, יושבת בת בבל!
12 כי כה אמר יהוה צבאות: אל שֶׁלָה תהילה שלחני אל הגויים אשר בזזו אתכם; כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.
13 כי הנה אנכי מניף את ידי עליהם והיו לבז לעבדים להם וידעתם כי יהוה צבאות שלחני.
14 הרעי ושמחי בת ציון כי הנה אני בא ואשכן בקרבך נאם יהוה.
15 גויים רבים יתחברו ליהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בקרבך וידעת כי יהוה צבאות שלחני אלייך.
16 יְהוָה יָרֵשׁ אֶת־יְהוּדָה כְּנֶחָלָק אֶת־אֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ, וְשׁוּב יְבַחֵר אֶת־יְרוּשָׁלָם.
17 יִדְחֹק כָּל בָּשָׂר לִפְנֵי יְהוָה כִּי עָלָה מִמְּשׁוּבָתוֹ קָדְשׁוֹ.

פרק 3

1 הוא הראה לי את ישוע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה', ואת השטן עומד לימינו להתנגד לו.
2 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשְׁטָן יְגֵר יְהוָה לְךָ שְׁטָן יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּיּוּרָשָׁלָם יְגֵר בָּךָ הֲלֹא הָאִישׁ הַזֶּה כְּאֵד נִתְלָף מֵאֵשׁ׃» 

3 ישוע היה לבוש בבגדים מלוכלכים ועמד לפני המלאך.
4 ו המלאך וַיְדַבֵּר אֶל־הַעֲמָדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הַסִּירוּ בְּגָדָיו הַטָּאָהִים וַיֹּאמֶר לוֹ ראה, הִסִּירְתִּי מִמֶּנָּךְ עֲוֻנְךָ וָאֶלְבִּישְׁךָ בְּגַדִּים תְּהוּדָה» 
ה ואמר, "ישימו מצנפת נקייה על ראשו." וישימו את המצנפת הנקיה על ראשו וילבישו אותו בגדים, ומלאך ה' עמד שם.

6 ומלאך ה' הכריז אל ישוע:
7 כה אמר יהוה צבאות אם בדרכי תלך ושמרת את עבודתי ואתה תשלוט בביתי ואת חצרותיי תשמרת ואני אתן לך לְשַׁחְרֵר גישה בין העומדים כאן.

8 שמע לכן, ישוע כהן גדול, אתה ועמיתיך היושבים לפניך, כי אנשי אותות הם; הנה אני הולך להביא את עבדי ענף.
9 כי זוהי האבן אשר שמתי לפני ישוע; עליה זֶה "אבן אחת שבע עינים הנה אנכי חורץ את צלמה נאם יהוה צבאות והסירתי את עוון הארץ הזאת ביום אחד".

10 ביום ההוא, נאם ה' צבאות, תזמינו איש את רעהו תחת הגפן ותחת עץ התאנה.

פרק 4

1 המלאך אשר דבר איתי שב ויעיר אותי כאדם המתעורר משנתו.
2 ויאמר אלי מה אתה רואה ועניתי אני רואה והנה מנורה כולה זהב וכלי על גבי שבעה נרותיה ושבעה צינורות לנרות אשר הם בראש המנורה.
3 ושני עצי זית הם לידו, אחד מימין לבריכה, והשני משמאלו.« 

4 ואדבר עוד ואאמר אל המלאך אשר דבר עמי: "מה אלה אדוני?"» 
5 ענני המלאך אשר דבר איתי ואמר: "הלא ידעת מה הדברים האלה?" ואמרתי: "לא אדוני".» 
6 והוא המשיך ואמר לי:

זֶה דְבַר יְהוָה אֶל-זרובבל: "לֹא בְּצִיבָא וְלֹא בְּכֹחַ כִּי בְּרוּחִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃.
7 מי אתה, הר גדול, לפני זרובבל? אתה תהיה מישור. והוא ירים את האבן מהפסגה תוך כדי קריאות תשואות: חן, חן עליה!« 

8 ויהי דבר ה' אליי התייחסו במונחים אלה:
9 "ידיו של זרובבל יסדו את הבית הזה, וידיו ישלימו אותו, וידעתם כי יהוה צבאות שלחני אליכם.".
10 כי מי יבוז זמן לדברים קטנים? ישמחו בראותם אנך ביד זרובבל.« 

 »"שבעה אלה" מנורות אֵלֶּה עֵינֵי יְהוָה הַשָּׁפָּטוֹת כָּל־כָל־הָאָרֶץ.« 

יא וַאֲנִי שׁוֹתֵף וַאֲמַר לוֹ מָה שְׁנֵי עצי הזית הָאֵלֶּה יְמִינָה וּמַשְׂמֹאֵלָהּ׃» 

12 וַאֲנִי שׁוֹפֶת וַאֲמַר לוֹ מָה הֵלֶּה שְׁנֵי צְבִיעֵי הַזִּיתִים אֲשֶׁר עַל־יְדֵי שְׁתֵּבֵי הַזֶּהַב, אֲשֶׁר מִשְׁפְּכֵי הַזֶּהַב יוֹצֵר מֵהֶם.» 

13 ויאמר אלי לאמר הלא ידעת מה זאת ואמרתי לא אדוני׃» 
14 וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה שְׁנֵי הַמִּשְׁחִים הַעֲמָדִים לִרְדוֹן כָּל־הָאָרֶץ׃» 

פרק 5

1 וַאֶרְאֶה שׁוּב וְרָאִיתִי: וְהִנֵּה, מִגִּלָּה עָפָה.
2 ויאמר אלי מה אתה רואה ואמרתי מגילה מעופפת אני רואה עשרים אמה אורכה ועשר אמה רוחבה׃» 
ג וַיֹּאמֶר אֵלַי זֹאת הַקְלָלָה הַיּוֹצֵאת עַל־כָּל־הָאָרֶץ כִּי־כְּאֵל־הַיָּשׁוּב בָּהּ... כְּתִיבָה, כל מי שגונב ייסחף מכאן, ולפי מה שיש כְּתִיבָה, כל מי שיקלל, ייסחף מכאן.
4 הִשְׁחִירְתִּיהוּ, נְאֲרַת יְהוָה צְבָאוֹת, וְהִיא בָּתַת גַּנְבֵּר וְבֵת נִשְׁבֵּעַ שָׁקָר בְּשִׁמִּי, וְהִיא תִּשְׁכַּע בְּתוֹ, וְכֹלֶתּוֹ, אֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים.

5 המלאך אשר דבר איתי נראה ויאמר אלי שא עיניך וראה את הנראה ואמר מה זה» 
6 ויאמר האיפה הנראית ויוסיף על כך עיניהם ברחבי הארץ׃» 

7 והנה, דיסק עופרת הורם, ושם הייתה אישה מוֹשָׁב באמצע האיפה.
8 הוא אמר: "זה נָשִׁים "זו חוסר יושר." והוא דחף אותה בחזרה אל אמצע האיפה והשליך את משקולת העופרת על פתחה.

9 ואשא את עיני וארא והנה שתי נשים נראו; רוח מַשָׁב בכנפיהם; כנפיים היו להם ככנפי חסידה. וַיַּשְׂאוּ אֶת־הָאֵיפָה בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין־אָרֶץ.
10 ואמר למלאך אשר דבר עמי: "לאן הם לוקחים את האיפה?"» 
11 הוא ענה לי:» הם מנצחים לבנות לו בית בארץ סנער; וכאשר יוסד, יוצב שם במקומו.

פרק 6

1 ואשא עיני שוב וארא והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת.
2 למרכבה הראשונה היו סוסים אדומים, למרכבה השנייה היו סוסים שחורים,
3 לרכבת השלישית של סוסים לבנים, ולרכבת הרביעית של סוסים מנוקדים וחזקים.
ד ואדבר ואומר אל המלאך אשר דבר עמי: "מה אלה אדוני?"» 
5 ויען המלאך ויאמר אליי: "אלה ארבע רוחות השמים אשר עמדו זה עתה לפני אדון כל הארץ".» 
6 הטנק אשר להם יצאו סוסים שחורים אל ארץ הצפון, והלבנים יצאו אחריהם, והמנוקדים יצאו אל ארץ הנגב.
7 ה שליחים יצאו אנשים אמיצים וביקשו ללכת ולשוטט בארץ. אמר להם המלאך: "לכו, שוטטו בארץ!" והם שוטטו בארץ.
ח וַיִּקְרָא אֵלַי וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר רָאֶה הַהֵלָכִים אֶל-אֶרֶץ הַנָּפוֹן הַרְגִּיעוּ אֶת-רוּחִי בָּאֶרֶץ הַנָּפוֹן׃.

9 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:
10 טייק של היד גולים מחולדי טוביה וידיה - אתה תבוא ביום ההוא, אל בית יאשיהו, אשר הלכו שמה. עם ההגעה של בבל, —
יא וְקַחַת כֶּסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ כֶּתָרִים וְעָשִׂיתָ׃ ה- אתה תשים על ראשו של ישוע בן יהושע הכהן הגדול.
12 וְדַבֵּר אֵלָיו כָּל־כֹה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנֵּה־אִישׁ אֶת־שְׁמוֹ עֶנֶר יִצְחַת מִקְמוֹ וְהוּא יְבַנֶּה אֶת־הֵיכָל יְהוָה׃.
13 הוא יבנה את היכל יהוה, והוד ילבש, ישב מלך על כסאו, והיה כהן על כסאו, ובין שניהם יהיה מועצת שלום.
14 והכתר יהיה להלם ולטוביה ולידיה ולחן בן צפניה לזכר בהיכל יהוה.
15 מתוך אֲנָשִׁים יבואו הרחוקים ויעבדו בבניית היכל ה', וידעתם כי ה' צבאות שלחני אליכם. אם תשמעו נאמנה בקול ה', יהיה זה כך.

פרק 7

1 בשנה הרביעית למלך דריוש, היה דבר ה' התייחסו לזכריה, ברביעי יְוֹם לחודש התשיעי, בקסלו.
2 בית-אל שלחה את סרסר ואת רוגומלך, עם אנשיו, להפציר ביהוה.,
ג לדבר אל-כהני בית יהוה צבאות ואל-הנביאים לאמר: "האם אבכה בחודש החמישי ואמנע ממין כפי שעשיתי שנים רבות?"» 

4 דבר ה' צבאות היה אליי התייחסו במונחים אלה:
ה דבר אל כל עם הארץ ואל הכוהנים לאמר: כאשר תצומו ותעשו אבל בחמישי ובשביעי חוֹדֶשׁ, ו זֶה שבעים שנה, האם למעני צמת?
6 וכאשר אתם אוכלים ושותים, הלא אתם הם האוכלים והשותים?
7 הלא הם הדברים אשר הכריז יהוה ביד הנביאים הקדמונים, כאשר ירושלים הייתה מיושבת ושלמה ועריה סביבותיה, כאשר הנגב והשפלה היו מיושבים?

ח וַיְהִי דְבַר יְהוָה התייחסו לזכריה במונחים אלה:
ט כה אמר יהוה צבאות לאמר: "עשו משפט אמת; עשו רַחֲמִים ו חֶמלָה כל אחד כלפי אחיו;
10 אל תדחק אלמנה ויתום גר ועני ואל תזממו רעה איש על רעהו בלבבכם.« 
11 אך מאנו לשמוע, הפנו כתף מרדנית והקשו את אוזניהם לבלתי שמעו.
12 וַיַּקְשְׁמוּ לִבָּם כְּמַהֲמָם לְלֹא שָׁמְעוּ אֶת־הַתּוֹרָה וְאֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶר אֲלֵיהֶם יְהוָה שְׁבוּאוֹ בְּרוּחוֹ בְּנֵי הַנְּבִיאִים הַקָּדָשִׁים וְכָעַם אֶפְסֶה יְהוָה שְׁבוּאוֹת מְאֹד׃.
13 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמְעוּ כֵּן יְקָרָאוּ וְנִאֲנִי לֹא אֶשְׁמַע אֵלֶיהם נֹאמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃.
14 ואפזר אותם בכל הגויים אשר לא ידעו, ואחריהם תהיה הארץ שממה, ואין עובר ושוב. הם הפכו ארץ חמדות למדבר.

פרק 8

1 ויהי דבר ה' צבאות לִשְׁמוֹעַ במונחים אלה:

2 כה אמר יהוה צבאות קנאי לציון מאוד, אף עליה מאוד.

ג כה אמר ה' שבתי ציון ושכנתי בירושלים; ירושלים תקרא עיר אמת, והר ה' צבאות ייקרא הר קודש.

4 כה אמר יהוה צבאות עוד ישבו זקנים ונשים ברחובות ירושלים, איש מטהו בידו, מפני מספר רב של שֶׁלָהֶם ימים.
5 כיכרות העיר יהיו מלאות נערים ונערות משחקים בכיכרותיה.

ו כה אמר יהוה צבאות אם נפלא ייראה לשארית העם הזה בימים ההם הגם נפלא יהיה בעיניי נאם יהוה צבאות

7 כה אמר יהוה צבאות הנני אושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ שוקעת׃.
8 אביאם וישבו בתוך ירושלים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדק.

9 כה אמר יהוה צבאות: "חזקו שומעים את הדברים האלה מפי הנביאים בימים האלה". דיבר ביום אשר נוסד בית יהוה צבאות, למען יבנה את-הבית.
10 כי לפני הימים ההם לא היה שכר לאנשים ולא שכר לבהמה ולא היה ביטחון מפני אויב ליוצאים ולבאים, והעמדתי את כל האנשים איש על רעהו.
11 וְעַתָּה לֹא אֲנִי עוֹד עִם שְׁאַרִית הָעָם הַזֶּה כְּיַמִּים שָׁעַר נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃.
12 כי יִשְׂגַּל הַזֶּרַע, גֶפֶן תַּתָּן פְּרִיהָ, אֶרֶץ תַּתָּן יְבוּלָהּ, הַשָּׁמַיִם יְתוּנִים טַלָם, ונתתי את שארית העם הזה לאחוזה על כל אלה.
13 והיה כאשר היית קללה בגויים בית יהודה ובית ישראל כן אציל אתכם והייתם לברכה אל תיראו חזקו ידיכם

14 כי כה אמר יהוה צבאות כאשר חפצתי להביא עליכם רעה כאשר כעסתי אבותיכם נאם יהוה צבאות ולא נחמתי,
15 לכן, אדרבה, אני חפץ בימים אלה להיטיב לירושלים ולבית יהודה; אל תיראו!
טז אלה הדברים אשר תשמרו דברו אמת איש אל רעהו ועשיתם משפט בשעריך באמת ובשלום;
17 אל תזמינו רעה איש על רעהו בלבבכם ואל תאהבו שבועת שקר כי את כל אלה אני שנא נאם יהוה.

18 דבר ה' צבאות היה אליי התייחסו במונחים אלה:

19 כה אמר יהוה צבאות צום הרביעי חוֹדֶשׁ, צום החמישי, צום השביעי וצום העשירי חוֹדֶשׁ יהיה השתנה לבית יהודה בשמחה ובשמחה ובמפגשי שמחה.

20 כה אמר יהוה צבאות: עוד יבואו עמים ועממים מערי רבות.
21 ילכו יושבי אחד אל השני לאמר: "לכו ונלך ונחפז אל ה' ונבקש את ה' צבאות!" "גם אני אלך!"» 
22 עמים רבים וגויים עצומים יבואו לבקש את ה' צבאות בירושלים ולהתחנן לפני ה'.

23 כה אמר יהוה צבאות בימים ההם יתפסו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, כֵּן, הם יתפסו את שולי גלימתו של יהודי ויאמרו: 'גם אנחנו רוצים ללכת איתך, כי שמענו שאלוהים איתך'.« 

פרק 9

משפט אחד

דבר יהוה על ארץ הדרך ובדמשק יהיה משכנו כי עינו יהוה על האדם ועל כל שבטי ישראל
2 וגם בחמת, שכנה של דמשק, בצור וגם בצידון, כי שֶׁלָהֶם חוכמה היא גדולה.
3 צור בנתה לה מצודה, צברה כסף כעפר וזהב כרפש רחובות.
4 הנה, יהוה יתפוס אותה; הוא יכה את כחו על הים, והיא אכלה באש.

5 אשקלון תראה ותירא גם עזה ותתפתל מכאב וגם עקרון כי נבזתה תקוותה לא יהיה עוד מלך בעזה ואשקלון לא תושב עוד׃.
6 נכרי נבז ישב בעזות, ואני אאבד את גאוות הפלשתים.
7 אסיר את דמו מפיו ואת תועבותיו מבין שיניו וגם הוא יהיה שריד לאלהינו היה כנגיד ביהודה ועכרון יהיה כיבוסי.

8 אחנות סביב ביתי להגן עליה ; נגד כֹּל צָבָא, כֹּל הלוך ושוב; ולא יעבור עוד צורר בתוכם, כי עתה ראיתי בעיניי.
ט שמחי מאוד בת ציון! הרעי בת ירושלים! הנה מלכך בא אליך, צדיק ומוגן הוא. של אלוהים ; ענו הוא; רכוב על חמור, ועל עיר, בן חמור.

10 אכרת מרכבות מאפרים וסוסים מירושלם וקשת מלחמה תושמד. הוא ידבר שלום לגויים, מים עד ים תגיע ממלכתו, ומנהר עד קצה הארץ.

11 גם לך, בְּדַם בְּרִיתְךָ, אֶפְשַׁע אֶת-שְׁבִיךָ מִבְּרוֹת צֹאן.
12 שובו אל המבצר, שבויי התקווה, גם היום אני מצהיר: אשלם לכם כפליים.

13 כי אקשר לי את יהודה ועל הקשת אשים את אפרים; אעורר את בניך ציון על בניך ייוון ואשימך כחרב חזקה.
14 יהוה נראה מעליהם, כברק ייצא חצו; אדוני יהוה יתקע בשופר, ויעלה בסערות נגיף.

15 יהוה צבאות יִשְׁמָרֵם; יֹאכְלוּ וְרָמְסוּ אֲבְנֵי קְלִיעָה; שְׁתוּ וְיַחְרוּ כְּמוֹ נלקח מ יין, וְיִמְלָאוּ כְּגוֹס הַזְבְחִים, כְּקַרְנֵי הַמִּזְבֵּחַ.
טז יהוה אלוהיהם יהיה להם ישועה ביום ההוא, יְשׁוּעָה של הצאן אשר עמו; הם יהיו כאבני נזר, נוצצים בארצו.

17 מה שגשוג, מה יופי להם! חיטה תצמיח בחורים ויין חדש בתולות.

פרק 10

1 בקשו מה' מטר באביב. ה' הוא עושה הברקים; הוא יתן להם מטר רב, ולאיש עשב בשדהו.

2 כי התרפים דברו הבל, והעתידים חזיונות שקר ראו, חלומות הבל גזרו, ניחומי שקר נתנו. לכן הלכו כצאן, נדכזו בחוסר רועה.
3 אפי חרה ברועים, ואת העזים אעניש!

כִּי יִהֲוָה צְבָאוֹת פָּקַד אֶת-צְאֵרוֹ, אֶת-בֵּית יְהוּדָה, וְנִתָּם לְסוּסוֹ כָּבוֹד בַּמִּלְחָמָה.
4 ממנו יבוא הַגִּד, מִמֶּנּוּ הַמַּתְדָּשׁ, מִמֶּנּוּ קַשׁת המלחמה; מִמֶּנּוּ יַחְדָּו יְצָאוּ כָּל-הַנָּשִׁים.
5 יהיו כגיבורים, דורכים בבוץ הדרכים במלחמה; יילחמו כי יהוה עמהם, ורוכבי סוסים יביישו.

ו אחזק את בית יהודה ואת בית יוסף אושיע ואשב אותם כי חמלתי עליהם והיו כאילו לא מאסתי אותם כי אני יהוה אלהיהם ואענה אותם.

7 אלה של’וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּגִבֹּרִים וְכַיֵּין יְשָׂמֵחַ לִבָּם וְרָאוּ בְנֵיהֶם וְשִׂמְחוּ וְגִלָּצָה לִבָּם בְּיָהוּה׃.
8 אשרוק אחריהם ואקבצם כי גאלתי אותם וירבו כאשר רבו.
9 כאשר אפזרם בין העמים, וזכרוני בארצות רחוקות, יחיו עם בניהם וישובו.
10 אשובם מארץ מצרים ומאשור אקבץם והבאתים אל ארץ גלעד ואל לבנון, והוא לא יימצא מספיק מקום עבורם.

11 הוא יעבור דרך הים, יָם בצר, יכה גלים בים, וכל מעמקי נהר יתייבשו. גאוות אשור תישפל, ושבט מצרים יוסר.
12 אחזקם ביהוה, ובשמו ילכו, נאם ה'.

פרק 11

1. פתחו את דלתותיכם, לבנון, וְאֵשׁ תִּאֲכֹל אֶרְזֶיךָ!
2 קונה ברוש כי נפל ארז עצים עצים מפוארים נחרבו! קונו, אלוני בשן, כי יער אטום נכרת!
3 שמענו קינת רועים כי חרב כבודם שמענו שאגת אריות צעירים כי חרב גאון הירדן.

4 כה אמר יהוה אלהי רעו את צאן הטבח
ה אשר יקניהם הורגים ללא עונש, ועליהם אומרים המוכרים ברוך יהוה עשר אנכי, ועליהם לא חוסים רעיהם.
ו כי לא אחוס עוד על יושבי הארץ נאם יהוה הנה אני אתן את העם איש ביד רעהו וביד מלכם והחריבו את הארץ ולא אצילם מידם« 

7 אז הפכתי לרועה של הצאן השחוט וגם של יוֹתֵר חברים אומללים של הצאן. לקחתי שני עזרי רועים; קראתי לאחת גרייס, ולשנייה קראתי בונד, ורעיתי את הצאן.
8 פיטרתי את שלושת הכמרים בחודש אחד.

ואיבדתי את הסבלנות עם הכבשים, וגם הן נמאסו ממני.
9 ואמרתי לא ארעה אתכם עוד; ימות, ימות, יעלם, והנותרים יאכלו איש את רעהו.» 

10 ולקחתי את מטתי חן ואשברו להפר את בריתי אשר כרתתי את כל העמים.
11 הוא נשבר באותו יום, ולכן ה יוֹתֵר עֲנִיִּים בְּצֹאן, אֲשֶׁר יַחֲזוּנִי, יָדַעוּ כִּי דְבַר יְהוָה זֶה.

12 ואמר להם אם טוב בעיניכם תנו לי את שכרי ואם לאו אל תתנו וישקלו את שכרי שלושים מאות שנים של כסף.
13 ויאמר יהוה אליי: "השלך אותו אל הקדר, המחיר המפואר אשר העריכו אותי!" ולקחתי את שלושים מאות שנים של כסף ואשליך אותם בית יהוה אל היוצר.
14 אז שברתי את המטה השני שלי, ליין, כדי לשבור אחווה בין יהודה לישראל.

15 ויאמר יהוה אליי: "עתה קח את ציוד רועה חדש.".
טז כי הנה אני אקים על הארץ רועה אשר לא ידאג לצאן האובד ולא יבקש את הנפוצות ולא ירפא את הפצועות; לא ירעה את הבריאות, כי בשר השמנות יאכל, ופרסתן יבקע.
יז אוי לרועה חסר-ערך, עזוב את-העדר! חרב על-זרועו ועל-עינו הימנית! תיבש זרועו, ועינו הימנית תכבה.« 

פרק 12

1. המשפט. דבר יהוה על ישראל.

נְדַבֵּר יְהוָה, אֲשֶׁר נְטַע שָׁמַיִם וְיַסְדֶּה אֶרֶץ, וְיַצֵּר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבוֹ.
2 הנה, אנכי נותן את ירושלים למקום זעזוע לכל העמים סביבה; וגם יהיה ליהודה כאשר תנצור על ירושלים.

3 והיה ביום ההוא אשתף את ירושלים לאבן לכל העמים להרים אותה וכל אשר ירים אותה יפגע קשה וכל גויי הארץ יתאספו עליה.

4 ביום ההוא נאם ה' אכה את כל הסוסים בפחד ואת רוכביהם בשגעון אשמור עיני על בית יהודה ואת כל סוסי העמים אכה בעיוורון׃.
ה וַיֹּאמְרוּ שְׂרֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם עֹז לִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם בְּיְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם׃» 

6 ביום ההוא אעשה את שרי יהודה כאש להבה בערימה, כלפיד בוער בערום; והם יאכלו את כל העמים סביב מימין ומשמאל, וירושלים תעמוד במקומה, בירושלים.
7 יושיע יהוה את אוהלי יהודה בראשונה, למען לא תעלה גאוות בית דוד וגאוות יושבי ירושלים על יהודה.

8 ביום ההוא יקים ה' חומה סביב ליושבי ירושלים, וכל המכשיל ביניהם יהיה כדוד ביום ההוא, ובית דוד יהיה כאלוהים כמלאך ה' לפניהם.

9 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶשְׁתַּחֵּה לְהַשְׁמַת אֶת־כָּל־הַעֲמִים הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלָם׃.
10 ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים, והם ישאו את עיניהם אליי אשר דקרו, וספדו עליו כאשר מתאבלים על יחיד; יבכה במרירות עליו, כאחד לִבכּוֹת במרירות על ילד בכור.

11 ביום ההוא יהיה אבל גדול בירושלים, כמו אבל אדדרמון בעמק מגדו.
12 תאבל הארץ, משפחה אחת לחוד; משפחת בית דוד לחוד, ונשותיו לחוד; משפחת בית נתן לחוד, ונשותיו לחוד.;
יג משפחת בית לוי לחוד ונשותיו לחוד; משפחת שמעי לחוד ונשותיו לחוד.;
יד כל המשפחות שנותרו, כל משפחה לחוד ונשותיה לחוד.

פרק 13

1 ביום ההוא תיפתח מעיין לבית דוד וליושב ירושלים לִשְׁטוֹף חטא וטומאה.

2 והיה ביום ההוא, נְאֲרַת יְהוָה צְבָאוֹת, אֶבְשַׁבֵּת אֶת-שְׁמוֹת הַעֲלִילִים מֵאֶרֶץ, וְלֹא-יִזְכְּרוּ עוֹד, וְגַם-אֶת-הַנְּבִיאִים וְאֶת-רוּחַ הַטּוֹמְרָה אוֹסְבִּיר מֵאֶרֶץ.
3 וְאִם יִסְפּוֹר אִישׁ וְיִנְבָא וְאָמַר לוֹ אֲבִיו וְאִמּוֹ הוֹלִידוֹ לֹא תִּחְיֶה כִּי שָׁקָר דִּבְרַת שָׁמֶשׁ בְּשֵׁם יְהוָה וְדַקְרוֹ אוֹ אֲבִיו וְאִמּוֹ הוֹלִידוֹ בְּנִבְאוֹ׃.

4 ויהי ביום ההוא יתביישו הנביאים איש מחזון חזונו בנבואה ולא ילבשו עוד מעיל שעיר לשקר.
5 כָּזֶה יאמר: "אינני נביא, אני חקלאי, כי איש קנה אותי בנעורי".» 
6 ויאמרו אליו מה הפצעים האלה על ידיך ויאמר קיבלתי את המכות האלה בבית רעיי» 

ז הקוּר חֶרֶב, על-רוֹעִי, על-אִישׁ חַבֵּרִי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. הִכִּיתָ אֶת-הָרֹעָה, וְיִפְצֶר הַצָּדָר, וְאֶשְׁבִּתִּי יָדִי, בְּטַעֲרִים.
8 ובכל הארץ נאם יהוה שני שלישים יושמדו ואבדו, וה’אַחֵר שליש יישאר שם.
9 אביא את השלישי הזה באש ואזקק אותם ככסף ואבדוק אותם כמו זהב. בשמי יקראו ואני אענה להם. אאמר: "עמי הם!" ואמרו: "ה' אלוהי!"» 

פרק 14

1 הנה יום בא ליהוה, ושללך יחולק בקרבך.
2 אקבץ את כל הגויים לפני ירושלים למלחמה, והעיר תיכבש, הבתים יבזזו. נָשִׁים אנסו, וחצי העיר תלך בשבי; ושאר העם לא ייכרת מן העיר.

3 וַיֵּצֵא יְהוָה וַיְחָם בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה כְּבַיְחָם בְּיוֹם מִלְחָמָת׃.
4 ביום ההוא יעמדו רגליו על הר הזיתים אשר ממזרח לירושלים, והר הזיתים יבקע לשניים ממזרח למערב, עמק גדול מאוד, וחצי ההר יסטה צפונה, וה’אַחֵר באמצע היום לקראת הצהריים;
ה וּבְנָסְתֶּם בְּגַּי הָרָי כִּי עָצַל תַּתְמַרְסְתֶּם כַּאֲשֶׁר בָּרַסְתֶּם מִן הָרָעִיד בִּימֵי עוּזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְיָבֹא יְהוָה אֱלֹהַי׃, כל הקדושים אִיתְךָ.

ו וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר כִּי קֹר וְקַרַח.
7 יום יחיד יהיה ונודע לה' ולא יהיה יום ולא לילה ובעת ערב יהיה אור.

ח והיה ביום ההוא יצאו מירושלים מים חיים חצים לים המזרחי וחצים לים המערבי ב יהיה כָּך בקיץ כמו בחורף.
9 וַיְהִי יְהוָה מְלֹךְ עַל־כָל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְחִיד וְיַחִיד שְׁמוֹ׃.
10 וכל הארץ תהפוך למישור, מגבעה ועד רמון, מדרום לירושלים.

ו יְרוּשָׁלַיִם יוקם ויעמוד במקומו, משער בנימין עד מקום השער הראשון, עד שער הפינה, וממגדל חננאל עד יקבי המלך.
יא ישבו שם אנשים ולא תהיה עוד קללה וירושלים תנוח לבטח.

12 זאת המכה אשר יכה יהוה את כל העמים הנלחמים על ירושלים הוא ירקב את בשרם בעודם עומדים ועיניהם ירקבו בארובותיהם ולשונם ירקב בפיהם.

13 ויהי ביום ההוא, תהיה בהם מהומה גדולה מאת ה', איש יתפוס ביד אחיו, והם הרימו את ידיהם איש על רעהו.
יד וגם יהודה תילחם בירושלים, ויאסף כל הגויים סביבה, זהב וכסף ובגדים בכמות רבה מאוד.

15 והמגפה אשר תכה בסוסים, בפרדים, בגמלים, בחמורים ובכל החיות אשר במחנות ההם תהיה כמגפה ההיא.

טז כל הנותרים מכל הגויים הבאים על ירושלים יעלו בכל שנה להשתחוות לפני מלך יהוה צבאות ולחגוג את חג הסוכות.
17 אשר משפחות הארץ אשר לא יעלו ירושלים להשתחוות למלך יהוה צבאות, לא ירד עליהן מטר.
18 ואם לא תעלה המשפחה ממצרים ותבוא, גם לא יהיה גשם עליה; הִיא יהיה פגע על ידי המגפה אשר יכה בה יהוה את הגויים אשר לא יעלו לחגוג את חג הסוכות.
19 זה יהיה עונש מצרים ועונש כל הגויים אשר לא יעלו לחגוג את חג הסוכות.

20 ביום ההוא יהיה על פעמוני הסוסים: "קדש לה'"; והקדרות בבית ה' יהיו כמזרקות שלפני המזבח.
21 כל סיר בירושלים וביהודה יהיה קדש ליהוה צבאות וכל מקריבי הזבחים יבואו ויקחו ממנו ויבשלו בו הבשר שלהם, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד כְּנַעֲנִי בְּבֵית יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.