טובי

* התרגום הכלול במהדורה זו של תנ"ך קראמפון עוקב אחר הוולגטה (גרסה לטינית של טקסט כלדי), אך מתחשב גם בטקסטים אחרים.

פרק 1

א טובית, משבט ולעיר נפתלי, אשר בגליל העליון, מעל ניעסון, מאחורי הדרך המובילה מערבה, והעיר ספת משמאלו,
2 נלקח בשבי בימי שלמנאסר מלך אשור; וגם בשבי לא נטש את דרך האמת.
3 יום יום חילק לאחיו, בני עמו, שבויים כמוהו, את כל אשר לו.

4 ולמרות שהיה הצעיר מבין שבט נפתלי, לא היה בהתנהגותו שום נימה של צעירות.
5 וכך, בעוד כולם הלכו להשתחוות לעגלי הזהב אשר עשה ירבעם מלך ישראל, הוא לבדו ברח מקהל כולם,
ו וילך ירושלים, אל בית ה', שם השתחווה ליהוה אלוהי ישראל, והקריב נאמנה את ביכורי ומעשרות רכושו.
7 כל שלוש שנים חילק את כל מעשרו לגרים ולזרים.
8 מנעוריו שמר את הדברים האלה ודומיהם על פי תורת אלוהים.
9 ויהי בגיל בגר, וישא אישה משבטו, ושמה חנה, ויולד לו בן, אשר נתן לו את שמו.,
10 ושהוא לימד אותם מילדות לירא את אלוהים ולהימנע מכל חטא.

11 וכאשר הגיע כשבוי, עם אשתו ובנו, לעיר נינווה, שם היה כל שבטו,
12 אף על פי שכל האחרים אכלו את מאכל הגויים, הוא שמר על נשמתו טהורה, ולא טמא את עצמו במאכלם.
13 ויהי משום זכרונו את יהוה בנאמנות, ויתן לו אלוהים חן בעיני המלך שלמנאסר.,
14 אשר נתנה לו את הכוח ללכת לאן שרצה, עם חירות לעשות כרצונו.
15 אז הלך, ביקר את כל השבויים ונתן להם עצה טובה.

16 פעם אחת הלך אל ראגס עיר מדי, עם עשר כישרונות, מהנדיבות שהעשיר אותו המלך,
17 הוא ראה, בין המספר הרב של בני ארצו, איש משבטו, מינויים גאבלוס, שהיה נזקק, והוא נתן לו את סכום הכסף הזה כנגד קבלה.

18 זמן רב לאחר מכן, כשמת המלך שלמנאסר, מלך סנחריב בנו תחתיו. כי נשיא זה שנאה גדולה לבני ישראל.,
19 טוביה היה מבקר את כל קרוביו בכל יום, מנחם אותם ומחלק לכל אחד ואחת מנכסיו, לפי יכולתו.;
20 הוא נתן אוכל לרעבים, סיפק בגדים לעירומים, והיה קנאי מאוד לקבור את המתים או את ההרוגים.
21 כאשר סנחריב המלך, לאחר שחזר מיהודה כפליט לאחר התבוסה שהנחית עליו אלוהים בשל חילול דבריו, הרג בזעמו מספר רב של בני ישראל, טוביה קבר את הגופות.
22 כאשר הגיעה הידיעה על כך למלך, ציווה להוציאו להורג ולקח את כל רכושו.
23 אבל טוביה ברח עם בנו ואשתו, וכיוון שהיו לו חברים רבים, הוא הצליח להסתתר, כשהוא ננטש מכל דבר.
24 ארבעים וחמישה יום לאחר מכן, המלך נהרג על ידי בניו.
25 טוביה שב לביתו וכל רכושו הוחזר אליו.

פרק 2

1 לאחר מכן הגיע משתה לה', וסעודה גדולה הוכנה בבית טובית,
2 ויאמר לבנו לך והבא אנשים משבטנו יראי אלוהים ויאכלו עמנו׃» 
3 בנו הלך; כשחזר, סיפר לו שאחד מבני ישראל, שנרצח, שוכב מת ברחוב. טוביה קם מיד מהשולחן, השאיר את הארוחה שם מבלי לאכול דבר, ניגש אל הגופה.,
4 לקח אותו והביא אותו בסתר לביתו, כדי לקבור אותו בזהירות לאחר שקיעת החמה.
5 וַיַּחֲבִיא אֹכֶל אֶת־פְּרָחוֹ בְּדִמְעוֹת וְרָעָדָה,
6 לזכר הדבר הזה אשר דיבר ה' דרך ה הנביא עמוס "ימי חגיגתכם יהפכו לקינה ולאבל".» 
7 לאחר שקיעת השמש יצא והניח את הגופה באדמה.
8 כל שכניו גערו בו ואמרו: "כבר צוו להמית אותך בדיוק בגלל זה, וכמעט שלא ניצלת מגזר דין המוות לפני שאתה מתחיל שוב לקבור את המתים!"» 
9 טוביה, שירא את אלוהים יותר מהמלך, הסיר את גופות ההרוגים, החביא אותן בביתו וקבר אותן בלילה.

10 יום אחד, כשנמאס לו לקבור את המתים, חזר לביתו, השליך את עצמו למרגלות החומה ונרדם.
11 בעודו ישן, נפלו צואה חמה מקן סנונית על עיניו, והוא התעוור.
12 אלוהים נתן לו את הניסיון הזה לקרות, כדי שסבלנותו, כמו זו של איוב הקדוש, תשמש דוגמה לדורות הבאים.
13 כי ירא את אלוהים מאז ומלכתו ושמר את מצוותיו, לא התעצב על אלוהים על כך שקרה לו עיוורון.
14 אך הוא עמד איתן ביראת אלוהים, והודה לו כל ימי חייו.

15 כשם שראשי השבטים עלבו את איוב המבורך, כך לעגו קרוביו וחבריו של טוביה על מעשיו ואמרו:
16 "מה נהיה לתקוותך, אשר נתת צדקה וקברת את המתים?"» 
17 טוביה גער בהם ואמר: "אל תדברו כך;
18 כי בני הקדושים אנחנו, ואנו מצפים לחיים אשר ייתן אלוהים לאלה אשר לעולם אינם מוותרים בו.« 

19 אן, אשתו, הלכה כל יום לארוג בדים, ועל ידי העבודה במו ידיה, היא החזירה את מה שיכלה להרוויח למחייתם.
20 ויהי וַיְקַבָּל גַּדִּים וַתִּבְאֹתוֹ הַהִית׃.
21 כששמע בעלה את פעיית הגדי, אמר: "בדקו אם הגדי גנוב והחזירו לבעליו, כי אסור לנו לאכול או לגעת בשום דבר גנוב".» 
22 אשתו ענתה בכעס: "ברור שתקוותך הייתה לשווא; זו הרווחת אותך בזכות נדבתך!"» 
23 באמצעות נאומים אלה ודומיהם היא העליבה אותו.

פרק 3

1 טוביה נאנח והחל להתפלל בדמעות,
2 לאמר: "צדיק אתה ה', צדיקים כל משפטיך, וכל דרכיך חסד, אמת ומשפט.".
3 ועתה יהוה, זכרני; אל תנקום את חטאי, ואל תזכור את פשעי ואת עוונותי, ואת עוולות אבותי.
4 כי לא שמענו בפקודיך על כן נמסרנו לביזה, לשבי, למות, ללעג ולחרפה בכל הגויים אשר פיזרת אותנו ביניהם.
5 ועתה יהוה, רבים עונשיך, כי לא פעלנו כמצוותיך ולא הלכנו בתמים לפניך.
ו ועתה יהוה, עשו לי כרצונך, וצווה כי תקבלו את רוחי בשלום, כי טוב לי למות מחיה.« 

7 באותו יום, בעקבתנה עיר מדי, שמעה גם שרה בת רעואל את עלבונותיו של אחד מעבדי אביה.
8 כי היא הייתה באופן עקבי ניתנה בנישואין לשבעה בעלים, ושד בשם אסמודאוס גרם למותם ברגע שבאו אליה.
9 כאשר גערה במשרתת זו על חטא כלשהו, השיב המשרתת: "לעולם לא נראה אותך, לא בן ולא בת, רוצח בעליך!"
10 האם גם אותי תרצה להרוג, כשם שכבר הרגת שבעה אישים? ותעלה שרה על העליונה בביתה ותשהה שם שלושה ימים ושלושה לילות, לא אכלה ולא שתתה.
11 אך היא התמידה בתפילה, והתחננה בפני אלוהים בדמעות שיציל אותה מהבושה הזו.

12 ביום השלישי ותסיים את תפילתה ותברך את ה',
13 ויאמר: "ברוך שמך אלוהי אבותינו אשר גם בכעוס אתה רחם, ובעת צרה אתה סולח חטאים לקוראיך.".
14 אליך יהוה אפנה פני, אליך נשא עיני.
15 אני מבקש ממך ה' שתציל אותי מכבלי החרפה הזאת; אם לא, הוציא אותי מהארץ הזאת.
16 אתה יודע, יהוה, כי מעולם לא חפצתי בבעל, וכי שמרתי את נפשי טהורה מכל תאווה.
17 מעולם לא השתתפתי במשחקים קלים ולא ניהלתי עסק עם אנשים זדוניים.
18 מתוך פחד מפניכם, ולא כדי ללכת אחר תאוותי, הסכמתי לשאת בעל.
19 או שלא הייתי ראוי להם, או שאולי הם לא היו ראויים לי, כי אולי שמרת אותי לבעל אחר.
20 אין בכוחו של אדם לעשות זאת לְהַכנִיס התוכניות שלך.
21 אבל מי שמכבד אותך בטוח שחייו, אם היו בניסיון, יכופר, שאם היו בצרה, הם יינצלו, ואם יבוא עליו עונש, הם יוכלו לזכות ברחמיך.
22 כי אינך חפץ במפלתנו, כי אם אחרי הסערה אתה מביא שקט, ואחרי בכי ודמעות אתה מפיץ שִׂמְחָה.
23 ברוך שמך אלוהי ישראל לעולם!« 

24 שתי התחנונים הללו נענו בו זמנית לפני כבוד האל הריבון;
25 ונשלח מלאך ה' הקדוש, רפאל, לרפא את טוביה ואת שרה, אשר תפילותיהם נאמרו בו זמנית בפני ה'.

פרק 4

1 טוביה, שהאמין שתפילתו נענתה ושהוא עומד למות, קרא אליו את בנו טוביה,
2 ויאמר אליו שמע בני אל דברי פי והנחתם כדברי מוּצָק יסוד בלבך.
ג כי יקַבֵּל אֱלֹהִים אֶת־נַשְׁמַי, הִשְׁכִּים גּוּפִי בָּאָרֶץ. כּבַדְתָּ אֶת־אִמֶךָ כָּל־יְמֵי־חַיֶּיהָ;
4 כי עליך לזכור את אשר סבלה ואת הסכנות הגדולות אשר עמדו בפניה בגללך, כשהיא נשאה אותך בתוך חזהּ.
5 וכאשר תמלא גם היא את ימי חייה, תקבר אותה עלי.
ו זכר את אלהים כל ימי חייך והשמר לך פן תרצה לחטוא ופן תעבור מצות ה' אלהיך.
7 תן צדקה מכושך, ואל תסובב פניך מכל עני, כי כן לא יסור פני אלוהים ממך.
8 היו רחמנים בכל דרך שתוכלו.
9 אם יש לך הרבה, תן בנדיבות; אם יש לך מעט, היזהר לחלוק אפילו את המעט מרצונך.
10 כך תצבור לעצמך אוצר גדול ליום הצרה.
11 כי צדקה מציל מכל חטא וממוות, ולא תיתן לנפש לרדת לחושך.
12 לכל הנותן צדקה, זה יהיה סיבה גדולה לביטחון לפני האל הריבון.
13 הִשְׁמֹר עַל־כָּנִי מִכָּל־טְמוּאָה, וְלֹא־יַאֲשֶׁר לִגּוֹרֵךְ מִצְפָנֶךָ עַל־פֶּשֶׁה שֶׁבַּל־אֲשֶׁר עָשָׂה בְּלֹא־אֶשְׁתָּךְ.
14 לעולם אל תיתן לגאווה לשלוט בלבך או בדבריך, כי מגאווה התחילו כל הרעות.
15 כאשר עשה לך איש מלאכה, שלם לו את שכרו מיד, ושכר השכיר אל תניח לך לרגע.
16 מה שהיית כועס אם מישהו היה עושה לך, היזהר שלא תעשה לאחר.
17 אכול לחמך עם רעבים ועניים, ועירומים כסה בבגדיך.
18 הגישו את לחמכם וייןכם ל לַחֲגוֹג קבורת צדיקים, אך אל תאכלו ואל תשתו עמה הדייגים.
19 תמיד בקש עצה מאדם חכם.
20 ברכו את האל בכל עת, בקשו ממנו שיכוון דרכיכם, וכי כל מחשבותיכם יצליחו דרכו.
21 אני מודיע לך גם בני, כי בילדותך נתתי עשר כישרונות כסף לגבלוס מראגס, עיר מדי, והקבלה שלו בידי.
22 לכן, עשו כל מאמץ ללכת אליו ולגבות את סכום הכסף הזה, ותשלמו לו את חובו.
23 אל תירא בני. אמנם אנו חיים חיים עניים, אך יהיה לנו הרבה טוב אם נרשה מאלוהים, אם נמנע מכל חטא ונעשה מעשים טובים.

פרק 5

1 ויען טוביה את אביו לאמר: "כל אשר ציוויתני אעשה אבי".
2 אך איני יודע כיצד אוכל לקבל את הכסף הזה בחזרה. האיש הזה אינו מכיר אותי, וגם הוא אינו מוכר לי; איזה סימן אוכל לתת לו? איני יודע אפילו את הדרך לארץ ההיא.« 
3 ענה לו אביו לאמר: "כתב ידו בידי; ברגע שתראה לו, הוא ישלם לך.".
4 וְעַתָּה לֵךְ וְצָא אִישׁ נָמִין שֶׁיֵּלֶךְ עִמָּךְ בְּעוֹדֶנִי חַי׃« 

5 טוביה יצא ומצא בחור יפה תואר, עומד וחגור חגורותיו, כאילו מוכן לצאת לדרך.
6 מבלי לדעת שזה מלאך אלוהים, הוא בירך אותו ו... אוֹתוֹ הוא אמר, "מאיפה אתה, בחור טוב?"» 
7 ענה המלאך:» אני א "בני ישראל." ויאמר אליו טוביה: "הידעת את הדרך המובילה לארץ מדי?"» 
8 הוא ענה: "אני יודע זאת, כי פעמים רבות נסעתי בכל הדרכים הללו והתארחתי אצל גבלוס אחינו, היושב בראגס, עיר מדי, הנמצאת בהרי אקבטנה."» 
9 אמר לו טוביה: "חכה לי בבקשה עד שאספר לאבי".» 

10 טוביה חזר וסיפר לאביו את כל הדברים. האב, נדהם, ביקש להביא את הצעיר.
11 הוא נכנס, בירך את כולם ואמר: "זה שִׂמְחָה "מי ייתן וזה תמיד יהיה איתך!"
12 "מהי שמחה?" השיב טוביה. "אני היושב בחושך ואיני רואה את אור השמים?"» 
13 אמר אליו הצעיר: "היה חזק! קל לאלוהים לרפא אותך."» 
14 ויאמר אליו טוביה: "האם תוכל בבקשה לקחת את בני לגבלוס אשר ברגס, עיר מדי? כשתשוב, אתן לך את שכרך."
15 "אני אוביל אותו", ענה המלאך, "ואחזיר אותו אליך".» 
16 טוביה אמר לו: "אמור לי, מאיזו משפחה ומאיזו שבט אתה?"» 
17 ענה לו המלאך רפאל: "האם אתה מחפש את משפחתו של שכיר החרב, או את השכיר החרב עצמו, אשר ילווה את בנך?"
18 אך כדי לא להדאיג אתכם, אני עזריה בן חנניה הגדול.« 
19 "אתה ממוצא אצילי," אמר לו טוביה. "אבל בבקשה אל תכעס על כך שרציתי להכיר את משפחתך."» 
20 וַיֹּאמֶר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֵלֶיךָ אֲנִי אוֹבִיאוּ בְּנֶךָ בְּטֹחַ וְאֲשִׁיבֵהוּ אֵלֶיךָ בְּטֹחַ.» 
21 טוביה הוסיף: "תהיה לך דרך טובה! מי ייתן ואלוהים יהיה בדרכך, ומלאכו ילווה אותך!"» 

22 לאחר שהכינו את כל מה שנועד לקחת לדרך, טוביה נפרד מאביו ואמו ויצא לדרך עם המלאך.

23 כשיצאו, החלה האם לבכות ואמרה: "לקחת את מטה זקנותינו ולקחת אותו מאיתנו.".
24 הלוואי והכסף הזה, אשר שלחת עבורו, לא היה קיים כלל!
25 עבורנו עוֹנִי זה הספיק לנו, ולראות את בננו היה ברכה עבורנו.« 
26 טוביה ענה לו: "אל תבכה, בננו יגיע בשלום, והוא ישוב אלינו בשלום, ועיניך ישובו לראותו.".
27 כי אני מאמין שמלאך אלוהים טוב מלווה אותו, ושהוא מסדר בשמחה את כל מה שקורה לו, כדי שישוב אלינו בשמחה.« 
28 למשמע הדברים, אמו הפסיקה לבכות ושתקה.

פרק 6

1 טוביה יצא לדרך, ואחריו הכלב, ועשה את עצירתו הראשונה ליד נהר החידקל.
2 כשהוא ירד על החוף בעודו רוחץ את רגליו, קפץ לפתע דג ענק לטרוף אותו.
3 טוביה נבהל וצעק בקול רם: "אדוני, הוא תוקף אותי!"» 
4 אמר לו המלאך: "תפס אותו בזימים ומשוך אותו אליך." לאחר שעשה זאת, משך אותו אל היבשה, והדג נאבק לרגליו.
5 אמר לו המלאך: "הוציא את המעיים מהדג ושמור את ליבו, את מרה ואת כבדו, כי מרפא מועיל הוא".» 
6 הוא ציית; אחר כך צלה חלק מ את הבשר, אשר לקחו איתם למסע; את השאר הם המליחו, אשר יספיק להם עד הגעתם לראגס, עיר של המדי.
7 ושאל טוביה את המלאך לאמר: "אחִי עזריה, אנא בקש ממך, שתגיד לי אילו סגולות מרפא יש בחלקי הדג הזה אשר ציווית עליי לשמור".» 
8 ענה לו המלאך: "אם תניח חלק קטן מהלב על גחלים בוערות, העשן העולה ממנו יגרש כל מיני שדים, בין אם מגבר ובין אם מאישה, כך שלא יוכלו להתקרב אליהם.".
9 ומרחה משמשת למריחת עיניים מכוסות בניילון, והיא מרפאת אותן.« 

10 טוביה שאל אותו: "היכן אתה רוצה שננוח?"» 
11 ענה לו המלאך: "יש כאן איש בשם רעואל, משבטך וממשפחתך; יש לו בת ושמה שרה, אך מלבדה אין לו ילדים אחרים, בן או בת.".
12 כל רכושה יבוא אליך, ולקחת אותה לך לאישה.
13 שאל את אביה, והוא יתן אותה לך לאישה.« 
14 טובית ענה: "שמעתי שכבר נישאה לשבעה אישים, ושהם כֹּל מתים, ושוב נאמר לי ששד הרג אותם.
15 לכן אני חושש שאותו הדבר יקרה גם לי, ושהיותי בנם היחיד של הוריי, אוריד בעצב את זקנתם אל הקבר.« 
16 ויאמר אליו המלאך רפאל: "שמע נא, ואומר לך על מי השטן שולט".
17 אלה הם הנכנסים לנישואין ומגרשים את אלוהים מלבם וממחשבותיהם, כדי להתמכר לתשוקותיהם, כמו סוס ופרד, אשר אין להם היגיון כי עליהם השטן שולט.
18 אבל אתה, כשתתחתן איתה, לך לחדר וחיה איתה בשליטה בשלווה שלושה ימים, ואל תחשוב על דבר מלבד תפילה. אֵל איתה.
19 בלילה הראשון, השליכו את כבד הדג לאש, והשד יברח.
20 בלילה השני, תתקבל לחברת האבות הקדושים.
21 בלילה השלישי תקבלו את הברכה הובטח לצאצאיהם, כדי שייוולדו לך ילדים חזקים.
22 בלילה השלישי תקחו את הנערה ביראת ה', מונחית יותר על ידי תשוקה שיהיה ילדים שנולדו מתשוקה, כדי שתשיגו בבנייכם את הברכה שהובטחה לצאצאי אברהם.« 

פרק 7

1 הם הלכו לביתו של ראגואל, והוא קיבל את פניהם בשמחה.
2 כאשר ראה רגואל את טוביה, אמר לאנה אשתו: "כמה דומה הבחור הזה לבן דודי!"» 
3 לאחר שדיבר כך, אמר למטיילים "מאין אתם בחורים אחינו?" ענו: "משבט נפתלי אנחנו, של המספר שבויים מנינווה.« 
4 שאל אותם רגואל: "האם אתם מכירים את טוביה אחי?" "אנחנו מכירים אותו", ענו.
5 וכיוון שרגואל דיבר בשבחים רבים על טוביה, אמר לו המלאך: "טוביה, אשר אתה מדבר עליו, הוא אביו של זה." צָעִיר.« 
6 מיד רץ אליו רגואל, נישק אותו בבכי, ובכה על צווארו.
7 "ברוך אתה בני," אמר, "כי אתה בן של איש טוב, הטוב שבאנשים!"» 
8 ואנה אשתו ושרה בתם בכו.

9 לאחר שהיה להם כָּך לאחר שדיבר, רגואל הורה לשחט איל ולהכין סעודה; וכשהזמין אותם לשבת לסעודה,
10 אמר טובית: "לא אוכל ולא אשתה כאן היום עד שתענה לבקשתי ותבטיח לתת לי את שרה בתך".» 
11 כששמע רגואל את הדברים הללו, נתקף פחד, בידיעה מה קרה לשבעת הבעלים שפנו אליה, והחל לחשוש שמא אסון דומה עלול לקרות גם לו. הוא נותר בחוסר ודאות זה ולא ענה על השאלה של טוביאס,
12 אמר לה המלאך: "אל תירא לתת את בתך לזה". צָעִיר ; כי לירא אלוהים היא אשר תהיה אשתו; לכן לא יוכל אחר להחזיק בה.« 
13 ואז אמר רגואל: "אין לי ספק שאלוהים קיבל את תפילותיי ואת דמעותיי בפניו.".
14 ואני מאמין שהוא הביא אותך אליי כדי שבתי תינשא לקרובתה, על פי תורת משה. לכן אל תפקפק עוד כי אתנה לך.« 
15 ויקח את יד ימין בתו, ונתנה ביד ימין טוביה, ויאמר: "יהי אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב עמכם, והוא יאחד אתכם וישפוך עליכם את כל ברכתו!"» 
16 לאחר מכן, לאחר שלקחו כמה ניירות, כתבו את תעודת הנישואין.
17 לאחר מכן השתתפו בחגיגה וברכו את אלוהים.

18 רגואל קרא לאנה אשתו וציווה עליה להכין חדר נוסף.
19 היא הביאה לשם את בתה שרה, והיא החלה לבכות.
20 ותאמר לו: "חזקי בתי, יהי אדון השמים יתן לך" שִׂמְחָה במקום הצער שחשת!« 

פרק 8

1 כאשר הסתיימה הארוחה, הובילו את הצעיר אל שרה.
2 טוביה, שנזכר בדברי המלאך, לקח חלק מהכבד מתיקו והניח אותו על גחלים בוערות.
3 אז תפס המלאך רפאל את השד וכבל אותו במדבר מצרים העליונה.

4 טוביה עודד את הנערה ואמר לה: "שרה, קומי ונתפלל לאלוהים היום, מחר ומחרתיים; במשך שלושת הלילות הללו נהיה מאוחדים עם אלוהים, ולאחר הלילה השלישי נחיה בנישואינו.".
5 כי בני קדושים אנחנו, ואיננו יכולים להתאחד כמו הגויים שאינם מכירים את אלוהים.« 
6 אז קמו שניהם והתפללו בכנות אֵל כדי להעניק להם בריאות.
7 טובית אמר: "אדוני אלוהי אבותינו, יברכך השמים והארץ, הים, המעיינות והנהרות וכל ברייתך אשר בהם!"
8 עֲשָׂתָ את אדם עפר מן הארץ, ואת חוה נתת לו בת זוגו.
9 ועתה, אדוני, אתה יודע כי לא כדי לספק את תשוקתי לקחתי את אחותי לאישה, אלא רק מתוך רצון להותיר ילדים אשר יברכו את שמך לכל הדורות.« 
10 ותאמר שרה: "רחם עלינו ה', רחם עלינו, וניגש שנינו לבריאות שלמה!"» 

11 בשעת קריאת התרנגול ציווה רגואל להביא את עבדיו, והם הלכו עמו לחפור בור.
12 כי אמר: "ייתכן מאוד שקרה גם לה אותו הדבר שקרה לשבעת הבעלים האחרים שהלכו אליה."» 
13 לאחר שהכינו את הבור, חזר רגואל אל אשתו ואמר לה:
14 "שלחי אחת משרתותיך לראות אם הוא מת כדי שאוכל לקבור אותו לפני עלות השחר".» 
15 אן שלחה אחת ממשפחותיה. כשנכנסה לחדר, מצאה אותן בריאות ושלמות, שתיהן ישנות.
16 כשחזרה, בישרה את הבשורה הטובה; ורגואל וחנה אשתו ברכו את ה',
17 לאמור: "אנו מברכים אותך ה' אלוהי ישראל, כי הרעה שחששנו ממנה לא קרה.".
18 חסד גילית לנו, וסילקת מעלינו את האויב שרדף אותנו.
19 רחמת על שני בנים יחידים. תן, ה', שיברכו אותך עוד ועוד, ויקריבו לך זבח הלל לשמירתם, למען יודו כל הגויים כי אתה לבדך אלוהים על כל הארץ.« 

20 מיד ציווה רגואל על עבדיו למלא את הבור שיצרו לפני עלות השחר.
21 וַיֹּאמֶר לְאֵשׁוֹתוֹ לְהַכִּין סֶעֱתָה וּלְדַרְגָּן אֶת כָּל הַדְּרָצוֹנִים לַמִּזְנֵיהֶם׃.
22 הוא גם שחט שתי פרות משמנות וארבעה אילים, כדי להכין ארוחה לכל שכניו ולכל רעיו.
23 ורגואל הפציר בטוביה להישאר בבית שבועיים.
24 ראגואל נתן לטוביה חצי מכל אשר לו, וכתב מסמך כדי שהמחצית הנותרת תהיה רכושו של טוביה לאחר מותם.

פרק 9

1 טוביה קרא אליו את המלאך, אשר חשב שהוא אדם, ואמר לו: "עזריה אחי, אני מתחנן אליך, שמע לדברי.".
2 גם אם הייתי נותן את עצמי לך כעבד, עדיין לא הייתי מעריך במלואה את כל דאגתך.
3 אף על פי כן, אני מבקש ממך שוב: קח איתך בהמות משא ומשרתים ולך אל גבלוס, בראגס, עיר מדי; החזיר לו את מכתבו, קבל ממנו את הכסף ובקש ממנו לבוא לחתונתי.
4 כי אתה יודע כי אבי סופר את הימים, ואם אתעכב עוד יום אחד, תעצב נפשו.
5 אתה רואה גם איך ראגואל הכישף אותי להישאר כאן, ושאני לא יכול לעמוד בפני תחנוניו.« 

6 רפאל לקח ארבעה מעבדיו של ראגואל ושני גמלים ויצא אל ראגס עיר במדי. הוא מצא את גבלוס, החזיר את שטר הכסף וקיבל את כל הכסף.;
7 לאחר שסיפר לו את כל אשר קרה לטוביה בן טוביה, הביא אותו עמו לחתונה.
8 כאשר נכנס גבלוס לביתו של ראגואל, מצא את טוביה ליד השולחן; טוביה קם מיד; הם נישקו זה את זה, וגבלוס בכה וברך את אלוהים,
9 לאמר: "יברכך אלוהי ישראל כי בן איש גמור אתה, צדיק וירא אלהים ונתן."
10 גם על אשתך ועל הוריך הברכה!
יא ותראה את בניך ואת בני בניך לדור שלישי ורביעי ותברך צאצאיך אלוהי ישראל מלך לעולם ועד« 
12 לאחר שאמרו כולם אמן, התיישבו לאכול, וביראת אלוהים חגגו את סעודת החתונה.

פרק 10

1 בעוד טוביה מתעכב בצאתו בגלל חתונתו, טוביה אביו דאג ואמר לעצמו: "מדוע בני מתעכב. איזו סיבה תוכל להשאירו בארץ הזאת?"
2. האם ייתכן שגאבלוס מת, והאם אין מי שיחזיר לו את הכסף?« 
3 הוא ואשתו אן החלו להיות עצובים מאוד, והם בכו יחד כי בנם לא שב אליהם ביום שנקבע.
4 אמו במיוחד הזילה דמעות אינסופיות: "אוי! אוי! בני", אמרה, "למה שלחנו אותך כל כך רחוק?" מי היה אור עינינו, מטה זקנותנו, נחמת חיינו ותקוות דֹרֵינוּ?
5 אנחנו, אשר בך בלבד היה הכל, לא היינו צריכים לקחת אותך מאיתנו.« 
6 טוביה אמר לו: "חדל מתלונותיך ואל תדאג; לבננו שלום, והאיש אשר שלחנו אותו עמו נאמן מאוד."» 
7 אך דבר לא ניחם אותה; היא יצאה כל יום מביתו, היא הביטה לכל עבר והלכה לאורך כל השבילים שבהם הייתה תקווה שהוא ישוב, כדי, אם אפשר, לראותו מרחוק.

8 אך ראגואל אמר לחתנו: "הישאר כאן, ואשלח לטוביה אביך ידיעה על שלומך".» 
9 טובית ענה לו: "אני יודע שאבי ואמי סופרים את הימים וכי נפשם מוטרדת בקרבם."» 
10 לאחר שפנה שוב ושוב לפניות רציניות אל טוביה, אך האחרון סירב לשמוע לנימוקיו, נתן לו רעואל את שרה עם מחצית מכל רכושו, כולל עבדים ושפחות, צאן, גמלים, פרות וכסף, אשר היה לו בהרבה, והוא שחרר אותו, מלא בריאות ושמחה.,
יא לאמר: "יהי מלאך ה' קדוש בדרכך, ידריכך". ישר לביתך בריא ושלם; מי ייתן ותמצא את כל הדברים בהצלחה עם הוריך, ותראו עיניי את ילדיך לפני מותי!« 
12 וייקחו האב והאם את בתם, נישקו אותה ושלחו אותה.,
13 לאחר שיעצה לה לכבד את חמיה, לאהוב את בעלה, לנהל היטב את משפחתה, לנהל את משק הבית ולשמור על עצמה תמימה.

פרק 11

1 בשובם הגיעו ביום האחד עשר לחרן, עיר השוכנת באמצע הדרך לנינווה.
2 ויאמר המלאך: "טוביה אחי, אתה יודע באיזה מצב עזבת את אביך.".
3 אם טוב בעיניך, נלך, ועבדיך ילכו אחריהם בקבוצות קטנות, יחד עם אשתך ובהמתך.« 
4 כאשר טוביה אישר את התוכנית, אמר לו רפאל: "קח איתך קצת מיצי דג, כי תצטרך אותה." טוביה לקח קצת מהמיצי הזה, והם יצאו לדרך.

5 אן, לעומת זאת, הלכה כל יום לשבת בצד הדרך, על ראש גבעה, משם יכלה לראות למרחקים.
6 ותבחין משם בבוא בנה ותראהו מרחוק חוזר, ותכיר אותו ותרצה לומר לבעלה לאמר: "הנה בנך בא!"» 

7 באותו הזמן, ויאמר רפאל אל טוביה: "כשתבוא לביתך מיד השתחווה לה' אלהיך והודה לו; ולך אל אביך ונשק אותו,
8 ומיד תשים על עיניו מרה הדג אשר לך כי דע כי מיד ייפקחו עיניו ואביך יראה אור השמים ומראהך ישמחהו.« 

9 אז רץ לפניהם הכלב שליווה אותם במסע, כאילו כדי לבשר את הבשורה, מלטף את זנבו ובשמחה רבה.
10 וקם האב העיוור והחל לרוץ, ובעודו מכה ברגליו, מסר את ידו למשרת ללכת לקראת בנו.
11 לוקח את זה בזרועותיו, הוא נישק אותו, וכך גם אשתו, ושניהם הזילו דמעות של שמחה.

12 לאחר שסגדו לאלוהים והודו לו, הם התיישבו.
13 מיד לקח טוביה מעט ממררת הדג ומרחה אותה על עיני אביו.
14 לאחר כחצי שעה של המתנה, סרט לבן, כמו סרט על ביצה, החל לצאת מעיניו.
15 טוביה תפס אותו וחטף אותו מעיניו של אביו, ובאותו רגע שב אליו ראייתו.
16 והם נתנו כבוד לאלוהים, הוא ואשתו וכל מי שידע אותו.
17 ויאמר טוביה: "אברכך יהוה אלוהי ישראל כי יסרתי אותי וריפאתני, והנה אני רואה את בני טוביה".» 

18 כעבור שבעה ימים הגיעה שרה אשת בנו וכל משרתיה בריאים ושלמים, עם הצאן והגמלים, וכל הכסף מנישואיה ועם מה שהחזיר גבלוס.
19 ו טובי הוא סיפר להוריו את כל הברכות שאלוהים העניק לו באמצעות האיש שהדריך אותו.
20 אחיור ונבת, קרובי משפחתו של טוביה, באו אליו שמחים ובירכו אותו על כל הטוב שעשה לו אלוהים.
21 שבעה ימים אכלו יחד וחגגו בשמחה גדולה.

פרק 12

1 טוביה קרא אליו את בנו ואמר: "מה ניתן לאיש הקדוש הזה אשר ליווה אותך בדרכך?"» 
2 טוביה ענה לאביו: "אבי, איזה פרס נוכל להציע לו? האם יש משהו שקשור לעבודתו?"
3 הוא הוביל אותי והחזיר אותי בשלום; הוא עצמו הלך לאסוף את הכסף מגבלוס; הוא נתן לי אישה, גירש את השד ומילא את הוריה בשמחה; הוא עצמו הציל אותי מהדג שעמד לטרוף אותי; הוא הראה לכם את אור השמים, ודרכו נמלאנו בכל טוב. מה נוכל לתת לו שמשתווה לזה? מה הוא עשה עבורנו?
4 אבל אני מתחנן לפניך, אבי, שתשאל אותו אם הוא לא יהיה מוכן לקבל חצי מכל הטוב שהבאנו.« 
5 טוביה ובנו קראו לו הצידה והתחננו לפניו שיקבל חצי ממה שהביאו בחזרה.

6 ויאמר להם המלאך לבדו איתם: "ברכו את אלוהי השמים ותנו לו כבוד לפני כל חי, כי רחם עליכם.".
7 טוב לשמור בסוד המלך, אך כבוד לגלות ולהכריז על מעשי אלוהים.
8 תפילה טובה עם צום, וצדקה טובה מזהב ומאוצרות.
9 כי צדקה מציל ממוות, וצדקה היא זו שממחה חטאים ומגלה לאדם רַחֲמִים וחיי נצח.
10 אבל אלו שעושים חטא ועוון הם אויביהם.
11 לכן אני הולך לגלות לכם את האמת, ואני לא רוצה להסתיר מכם דבר.
12 כאשר התפללת בדמעות וקברת מתים, כאשר חדלת לאכול וטמנת מתים בביתך ביום וקברתם בלילה, הגשתי את תפילתך לפני ה'.
13 ומכיוון שרציתם את רצון האלוהים, היה צורך שהניסיון יבחן אתכם.
14 עתה שלחני ה' לרפא אותך ולהציל את שרה אשת בנך מן השד.
15 אני המלאך רפאל, אחד משבעת העומדים לפני ה'.« 

16 כששמעו את הדברים האלה, הם יצאו מדעתם, ורעדו מפחד, ונפלו על פניהם ארצה.
17 ויאמר להם המלאך: "זה שָׁלוֹם יהי עמך! אל תפחד.
18 כי בהיותי עמכם, ברצון אלוהים הייתי שם; לכן ברכו אותו ושירו לו.
19 נדמה לך כאילו אוכל ושותה עמך; אבל אוכל ושותה נסתר שעין אנוש אינה יכולה לראות.
20 הגיע עתי לשוב אל שלחני; ואתם, ברוך את האל וספר על כל נפלאותיו.« 

21 אחרי שדיבר כך, הוא נסתר מעיניהם, ולא יכלו עוד לראותו.
22 וַיִּשְׁתְּחוּ שְׁלָשׁ שְׁעוֹת וְפָנֵיהֶם אֶל־אֶרֶץ וַיִּבְרְכוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיַּקְמוּ וַיִּסְפְּרוּ כָּל־נפלאותיו׃.

פרק 13

1 טוביה הזקן פתח את פיו, ברך את ה' לאמר:

 »"גדול אתה ה' לנצח נצחים, וממלכתך על פני כל הדורות.".
2 כי אתה מעניש ומושיע, אתה מוביל אל שאול ומחזיר, ואין מי שימלט מידך.

ג הִלְלוּ אֶת־ה' בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְהוּדוּ לוֹ בְּנֵי־הַגּוֹיִם.
4 כי פיזרך בגויים אשר לא ידעוהו למען תספר נפלאותיו ותודיע להם כי אין אלהים מלבדו שדי. לְבַד.

5 העניש אותנו על עוונותינו, וברחמיו יושיענו.
6 ראה כיצד פעל עמנו, וברך אותו ביראה ובחרדה, וכבאד את מלך הדור במעשיך.

7 מצידי, אני רוצה לברכו בארץ הזאת שבה אני שבוי, כי הוא הביא תהילה לאומה פושעת.
8 לכן, חטאים, שובו בתשובה ועשו את הטוב לפני אלוהים, בבטחה שהוא ירחם עליכם!
9 ואֲנִי אֶשְׂמֵחַ בוֹ בְּכָל־נַפְשִׁי.

10 בְּרוּכוּ אֶת-ה', כָּל-עַם-בְחִירִים; חֲגוּ יָמֵי-שִׂמְחָה וְשִׁבְחוּ לוֹ!

11 ירושלים עיר אלוהים, ה' העניש אותך על מעשה ידיך.
12 כבדו את ה' במעשיך הטובים, וברכו את אלוהי הדור, למען יבנה בכם את מקדשו, למען ישיב לכם את כל הגולים, ולמען תשמחו לנצח דור.

13 תאיר באור זוהר, וכל ארצות הארץ ישתחוו לפניך.
יד יבאו אליך גויים מארצות רחוקות, מביאים מתנות, ויעבדו את ה' בחומותיך, ואת אדמתך מקדש ישאו.;
15 כי אל השם הגדול בקרבך יקראו.

16 ארורים בזים לכם, נידונים מחללים אתכם, אשרי בוניכם.
17 וְתִשְׂמְחוּ בְּבָנֶיךָ כִּי כֻּלָּם יִבְרְכוּ וְיִקָּסְפוּ אֶל־יְהוָה.
18 אשרי כל אוהביך ושמחים בשלומך!

19 בְּרִיכָה אֶת-יְהוָה נַפְשִׁי כִּי הוֹשִיעַ אֶת-יְרוּשָׁלָם עִירוֹ מִכָּל-צְרָתָהּ הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ׃
20 אשרי אהיה, אם נותרו צאצאים מבני גזעי לראות את תפארת ירושלים!

21 שערי ירושלים יהיו עשויים ספיר וברקת וכל חומותיה מאבנים יקרות.
22 אבנים לבנות ללא רבב ירצפו את כיכרותיה, וברחובותיה ישירו: הללויה!
23 ברוך ה' אשר נתן את התהילה הזאת לירושלים, וימלוך עליה לעד ונצח נצחים! אמן!« 

פרק 14

1 כך סיימו דברי טוביט. לאחר ששיב את ראייתו, טוביט חי. שׁוּב הוא היה בן ארבעים ושתיים, והוא ראה את ילדי נכדיו.
2 הוא חי מאה ושתיים שנים בסך הכל, ונקבר בכבוד בנינווה.
3 כי בן חמישים ושש שנה היה באבד את ראייתו, ובגיל שישים שב אליה.
4 את שארית חייו בילה ב שִׂמְחָהוככל שהתקדם ביראת אלוהים, כך חווה יותר שלום.

5 בעת מותו קרא אליו את טוביה בנו ואת שבעת בניו הקטנים, נכדיו, ויאמר להם:

6 "קרובה חורבן נינווה, כי דבר אלוהים חייב להתקיים; ואחינו הפזורים שם הרחק מארץ ישראל ישובו לשם.".
7 כל המדינה של ישראל, לאחר שיינטש, הוא יאוכלס מחדש, ובית אלוהים, לאחר שיישרף, ייבנה מחדש, וכל יראי אלוהים ישובו אליו.
ח וַיַּעֲזְבוּ גּוֹיִם אֶת־עֲלִילֵיהֶם, בָּאוּ יְרוּשָׁלַיִם וַיַּשְׁכְּבוּ שָׁם;
9 וְשָׂמְחוּ שָׁם כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ, וַיַּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

10 "שמעו לכן, בני, לאביכם, עבדו את ה' באמת, ושתדלו לעשות את מה שמוצא חן בעיניו.".
יא צוו את בניכם לעשות צדק ולתת צדקה, לזכור את האל ולברכו בכל עת באמת ובכל כוחם.

12 שמעו נא לי בני ואל תישארו בעיר הזאת כי ביום אשר תקברו את אמך עלי באותו קבר צאו מכאן;
13 כי אני רואה כי עוון נינווה יביא לחרבתה.« 

14 לאחר מות אמו, הצעירים טוביה עזב את נינווה עם אשתו, ילדיו ובני ילדיו, וחזר אל חותניו.
15 וַיַּמְצָאֵם בְּרִיאִים בְּשִׁבְרָה שָׁבְרָה, טַפֵּחַ לְהָרְגֵּל וְעַצֵם עֵינֵיהֶם, אֶת כָּל נִשְׁלָתַת בֵּית רַגְוֵאל אִסְתַּכֵּל וְאֶת בְּנֵי בָנָיו עַד הַדּוֹר הַחֲמִישִׁי.
טז ויחי תשעים ותשע שנים ביראת יהוה, ילדיו הם קברו אותו בשמחה.
17 כל קרוביו וצאצאיו המשיכו באורח חיים טוב ובהתנהגות קדושה, כך שהיו אהובים על ידי אלוהים ואנשים ועל ידי כל יושבי הארץ.