יהודה הקדוש: להטיל ספק במשיח כדי להישאר בו

יהודה תדאוס שואל את ישוע בסעודה האחרונה על התגלותו של אלוהים לעולם. שאלה זו פותחת תשובה בסיסית: אהבה ונאמנות לדבר אלוהים יוצרות את משכנו של אלוהים בתוכנו. קנאי לשעבר שהתנצר לאוניברסליות של מסר הבשורה, יהודה מגלה שהתגלות אלוהית אינה מגיעה דרך תצוגה פומבית אלא דרך אינטימיות של אהבה. הוא נחגג ב-28 באוקטובר עם שמעון הקנאי, ומלמד אותנו היום לחפש את אלוהים בשקט של נאמנות יומיומית ולא בתצוגות מרהיבות.

ממאבק פוליטי לאהבה אוניברסלית

יהודה ידוע בשני שמות בבשורות: יהודה, כדי להבדילו מיהודה איש קריות, ותדאוס. בנו של יעקב, הוא ככל הנראה השתייך לתנועת הקנאים, שהתנגדה לכיבוש הרומי של פלסטין במאה הראשונה. לוחמים יהודים אלה קיוו למשיח פוליטי שיגרש את הפולשים בכוח. יהודה הצטרף לקבוצת שנים עשר השליחים שבחר ישוע.

קריאתו של ישו שינתה באופן קיצוני את חזונו. מסר הבשורה גילה לו שאהבת האל חורגת מגבולות לאומיים ופוליטיים. השחרור שחיפש לא היה טריטוריאלי אלא רוחני. התנצרות פנימית זו סימנה נקודת מפנה: המעבר מהיגיון של מאבק מזוין לזה של אהבה אוניברסלית דרש התעלמות מוחלטת של ודאויות ישנות.

יהודה מופיע ברשימות השליחים בבשורות הסינופטיות, תמיד מקושר לשמעון הקנאי. קשר קרוב זה מרמז על ידידות שנוצרה בהיסטוריה משותפת של אקטיביזם. יחד, הם מגלים שהמלכות שהוכרזה על ידי ישוע עולה בהרבה על ציפיותיהם המהפכניות.

בסעודה האחרונה, יהודה שואל שאלה מכרעת, המתוארת בבשורת יוחנן: "אדוני, מדוע עליך לגלות את עצמך לנו ולא לעולם?" שאלה זו חושפת את רצונו להבין את ההיגיון האלוהי. מדוע גילוי זה נשאר מוסתר מרוב האנשים? ישוע משיב מבלי לענות ישירות: "מי שאוהב אותי, הוא ישמור את דברי; אבי יאהב אותו, ואנחנו נבוא אליו ונעשה את ביתו".«

לאחר חג השבועות, יהודה ככל הנראה בישר את הבשורה במסופוטמיה ובפרס יחד עם שמעון. המסורת מספרת שהם מתו יחד כקדושים מעונים בסביבות השנים 65-70 לספירה, קורבנות רדיפת הנוצרים הקדומים באימפריה הפרתית. נאמנותם עד המוות חותמת את גורלם של לוחמים לשעבר אלה שהפכו לעדי אהבה.

איגרת קצרה מהברית החדשה נושאת את שמו של יהודה. טקסט עוצמתי זה מזהיר מפני מורים כוזבים וקורא להתמדה באמונה. אמיתותו נותרה שנויה במחלוקת בקרב חוקרים, אך היא מעידה על חשיבותו של שליח זה בקהילות הנוצריות המוקדמות.

השאלה שפותחת את משכן האלוהי

הרגע המכריע בחייו של יהודה מתגבש בשאלתו בחדר העליון. באותו ערב, ישוע מודיע על עזיבתו ומבטיח את רוח הקודש. יהודה אינו מבין מדוע התגלות אלוהית זו נותרת נסתרת מהעולם. מדוע אלוהים אינו מגלה את עצמו בבירור כדי לשכנע את כל האנשים?

אגדה הגיוגרפית מעשירה את הדיוקן הזה. מספר מסורות ממקמות את יהודה בארמניה, סוריה או פרס. הוא זוכה לניסים של ריפוי וגירוש שדים. נאמר כי מותו הקדוש התרחש באמצעות עריפת ראש או באמצעות מכות מאלה, בהתאם לגרסה. תיאורים אגדיים אלה מדגישים את חוזק אופיו ואת נאמנותו הבלתי מעורערת.

מאפיין איקונוגרפי אחד מייחד אותו: יהודה נושא לעתים קרובות אלה או קרח, כלי מות הקדושים שלו, ולפעמים מדליון המתאר את ישו. תמונה זו של פניו של ישו על חזהו מסמלת את התשובה לשאלתו: האדון מגלה את עצמו בלב מי שאוהב אותו בנאמנות.

המשמעות הסמלית של שאלתו של יהודה חורגת מאות שנים. היא מבטאת את תמיהתנו לנוכח שתיקתו לכאורה של אלוהים בהיסטוריה. מדוע הרוע מנצח במראהו? מדוע הצדיקים סובלים? מדוע אלוהים אינו מתגלה? תשובתו של ישוע מסיטה את המוקד: התגלות אלוהית מתממשת באינטימיות של אהבה נאמנה. אלוהים אינו נדחק פנימה אלא ממתין להתקבל בחופשיות.

התגלות זו מהווה את הבסיס לרוחניות נוצרית, שבמרכזה הפנימיות. מקום משכנו האלוהי אינו ממוקם במקדשי אבן, אלא בלב אנושי האוהב ומציית. יהודה מלמד אותנו לא לחפש את אלוהים במרהיב, אלא בנאמנות יומיומית לדברו.

יהודה הקדוש הפך, באדיקות העממית, לקדוש הפטרון של מטרות חסרות סיכוי. דבקות זו, שהתפתחה בעיקר בארצות הברית במהלך המאה ה-20, חסרה בסיס היסטורי מוצק, אך היא מבטאת את אמונת המאמינים בהתערבותו של השליח הצנוע הזה.

אינטימיות אלוהית בנאמנות

יהודה מלמד אותנו שאלוהים מגלה את עצמו לא בתצוגה פומבית אלא בשקט של אהבה נאמנה. שאלתו בחדר העליון מגלה את הציפייה הלגיטימית שלנו לאותות גלויים, אך תשובתו של ישו מכוונת אותנו למה שחשוב: קיום דברו מתוך אהבה. נאמנות יצירתית זו פותחת את המרחב שבו אלוהים יכול לשכון בתוכנו.

הקנאי לשעבר מגלה ששחרור אמיתי אינו מגיע באמצעות כוח פוליטי אלא באמצעות טרנספורמציה פנימית. ישוע אינו בא להפיל ממלכות ארציות אלא לבסס את שלטונו בלבבות. גיור זה דורש ויתור על היגיון השליטה כדי לאמץ את היגיון השירות והאהבה.

כיום, יהודה קורא לנו לקבל את ענוותנותה של ההתגלות האלוהית. אלוהים אינו כופה איש, אינו כופה את עצמו באלימות. הוא ממתין להתקבל בחופשיות במצפון שבוחר לאהוב אותו ולציית לו. שיקול דעת אלוהי זה מכבד את חירותנו ללא סוף.

אדון ישוע, הבטחת את מקום משכנך

אדון ישוע, ענית ליהודה שמי שאוהב אותך שומר על דברך, ואביך יאהב אותו.

הענק לנו את חסד הנאמנות היומיומית הזו, שהופכת אותך לנוכח בחיינו.

למד אותנו לא לחפש סימנים מרהיבים, אלא לגלות את נוכחותך הדיסקרטית בפשטותה של אהבה חיה.

בתערוכתו של יהודה הקדוש, תן לנו את הכוח להתמיד ברגעים שבהם אתה נראה נעדר.

מי ייתן ונאמנותנו לדבריך תהיה למקום בו תקים את משכנך.

הפוך את ליבנו למקדשים חיים שבהם רוחך תוכל לשכון ולהאיר לאחינו ואחיותינו.

אָמֵן.

לחיות

• קראו את יוחנן י"ד 15-24 תוך כדי הרהור של עשר דקות על תגובתו של ישוע ליהודה: כיצד נאמנותי הקונקרטית כיום הופכת למקום משכן אלוהי?
• בחרו מילה מהבשורה ונקטו במעשה נאמנות קונקרטי: סלחו על עבירה, שרתו בדיסקרטיות אדם אהוב, ויתרו על ביקורת.
• התפללו עבור מישהו שעובר חוויה לכאורה חסרת סיכוי, והפקידו כוונה זו בידי יהודה הקדוש, הקדוש הפטרון של מטרות קשות.

מקדשים ומורשת

בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא מכילה את שרידי יהודה הקדוש וסימון הקדוש זה לצד זה, המשקפים את אחדות חייהם ומותם. קברם המשותף מסמל את האחווה השליחית המתעלה על המוות. שני השליחים מונצחים יחד ב-28 באוקטובר בלוח השנה הליטורגי האוניברסלי.

הכנסייה הלאומית הארמנית בפריז, הממוקמת ברחוב ז'אן-גוז'ון, כוללת קפלה המוקדשת ליהודה הקדוש. המסורת הארמנית מכבדת במיוחד את שני השליחים הללו, אשר מאמינים כי הם הביאו את הבשורה לטריטוריה. קהילות קתוליות רבות נושאות את שמו של יהודה הקדוש, במיוחד בצפון אמריקה, שם התפשטה המסירות אליו באופן נרחב במאה ה-20.

איקונוגרפיה מימי הביניים והבארוק מתארת לעתים קרובות את יהודה עם אלה, כלי מות הקדושים, ומדליון המציג את פניו של ישו. תמונה זו מסמלת את התשובה לשאלתו: ישו מגלה את עצמו בלב מי שאוהב אותו בנאמנות. כנסיות מזרחיות גם מציגות אותו עם מגילה או ספר המייצגים את איגרתו.

פּוּלחָן

• קריאות: אפסים ב':19-22 (בניית הכנסייה על יסודות השליחים); תהילים י"ח (המסר שלהם מתפשט ברחבי הארץ); לוקס ו':12-19 (בחירת שנים עשר).
• שיר: "אתם אור העולם", מזמור החוגג את שליחות השליחים ואת ההכרזה האוניברסלית של הבשורה לגויים.