ב-10 בדצמבר, בכיכר סן-פייר, הדהד מסר בעל חשיבות מיוחדת. אַפִּיפיוֹר ליאו ה-14, נרגש באופן גלוי, הוא שבר את הפרוטוקול הרגיל של הקהל הרחב כדי להעביר פנייה נלהבת. בלב דאגותיו: הסלמה חדשה באלימות בין תאילנד לקמבודיה, שתי מדינות בדרום מזרח אסיה הסתבכו בסכסוך גבולות שזה עתה התלקח מחדש בעוצמה דרמטית.
יותר מאשר הצהרה דיפלומטית גרידא, המילים המעטות הללו שנאמרו באיטלקית נושאות את משקלו של מצב חירום הומניטרי. יותר מחצי מיליון בני אדם נאלצו להימלט מבתיהם. לפחות עשרה חיים אבדו. משפחות שלמות נעקרו ממקומן, מחפשות מקלט בכל מקום שיוכלו. לנוכח טרגדיה זו, האפיפיור אינו שותק. קריאתו לדיאלוג ולהפסקת אש היא חלק ממסורת של מחויבות ל... שָׁלוֹם, אלא גם במציאות עכשווית שבה סכסוכים אזוריים יכולים להסלים במהירות.
התערבות האפיפיור: כאשר רומא מדברת אל העולם
הודעה יוצאת דופן מכיכר פטרוס הקדוש
קהל יום רביעי הוא אירוע קבוע עבור המאמינים. בדרך כלל, זמנים אלה מוקדשים להוראה רוחנית ולברכות לקבוצות השונות של עולי רגל. אבל ב-10 בדצמבר הזה, ליאו ה-14 בחרו להשתמש בפלטפורמה הזו למשהו אחר: פנייה ישירה למצפון בנוגע למצב משבר בינלאומי.
«"עצוב מאוד" - המילים שנבחרו על ידי אַפִּיפיוֹר אל תותיר ספק לגבי הרגש השוכן בו. בשפה הדיפלומטית של הוותיקן, ביטוי זה חושף יותר מדאגה בלבד. הוא משדר דחיפות, תחושה של עוול נוכח סבלן של אוכלוסיות הלכודות בסכסוך שאינו בשליטתן.
עיתוי ההתערבות הזו אינו חסר משמעות. בעוד העולם כולו מתכונן לחגוג את חג המולד, זמן של שלום ופיוס עבור... נוצרים, הניגוד לאלימות המרעידה את הגבול בין תאילנד לקמבודיה הוא בולט. זה כאילו ליאו ה-14 רצה להזכיר לכולם ש שָׁלוֹם לא יכולה להישאר בגדר משאלה אדוקה, אלא יש לתרגם אותה למעשים קונקרטיים.
קרבה בתפילה: הרבה יותר ממחווה סמלית
כאשר ה- אַפִּיפיוֹר כאשר הוא מצהיר, "אני מביע את קרבתי בתפילה לאנשים היקרים אלה", אין זה ביטוי ריק. במסורת הקתולית, תפילה למען קורבנות סכסוך מלווה תמיד בממד של תקווה ופעולה. זוהי דרך לומר לעקורים התאילנדים והקמבודים: "אתם לא לבד. העולם רואה אתכם".«
לקרבה רוחנית זו יש גם השלכות פוליטיות. כאשר ראש הכנסייה הקתולית, המייצג יותר ממיליארד מאמינים, נוקט עמדה פומבית בסכסוך, הדבר שולח איתות חזק לממשלות המעורבות. זוהי תזכורת לכך שהקהילה הבינלאומית צופה, שהמצפון מתעורר, ושאדישות אינה אופציה.
עבור האוכלוסיות הנפגעות, ברובן הבודהיסטיות, מסר סולידריות זה חוצה גבולות דתיים. הוא מעיד על אנושיות משותפת, חמלה שעולה על כל דוגמה. בעולם שלעתים קרובות מקוטע על ידי הבדלים, מחוות כאלה מהדהדות עמוקות.
הקריאה להפסקת אש: קריאה לסיום מיידי של מעשי האיבה
ה- אַפִּיפיוֹר הוא לא רק הביע את צערו. הוא העלה דרישה ברורה ומדויקת: "שפעולות האיבה ייפסקו". ביטוי פשוט לכאורה זה מגלם פילוסופיה שלמה של יישוב סכסוכים. הוא אינו נוקט צד. הוא אינו מבקש להטיל אשמים. הוא מתמקד בנקודה המהותית: הפסקת האלימות עכשיו.
גישה זו אופיינית לדיפלומטיה של הוותיקן. במקום להיתקע בוויכוחים על מי צודק או טועה, המוקד הוא על מצב החירום ההומניטרי. המתים, העקורים, הסבל - זה מה שחשוב קודם כל. סוגיות של גבולות, שטחים במחלוקת ותלונות היסטוריות יכולות להידון, אך לא בזמן שפצצות נופלות ומשפחות בורחות.
הקריאה לדיאלוג המלווה את בקשת הפסקת האש הזו היא חשובה באותה מידה. ליאו ה-14 זה לא רק קורא להפסקת מעשי האיבה; זה מזמין את הצדדים לשוחח. זוהי הכרה ריאליסטית בכך שללא דיון, ללא משא ומתן, כל הפסקת אש תהיה רק הפסקת אש זמנית לפני הסלמה חדשה.
אסון הומניטרי מתמשך: הבנת היקף המשבר
חצי מיליון חיים התהפכו תוך ימים ספורים
המספרים מדהימים. יותר מ-500,000 איש נעקרו מבתיהם בשלושה ימים. כדי לשים את זה בפרופורציה, זה כאילו כל אוכלוסיית עיר כמו ליון נאלצה לפתע לעזוב את בתיה. דמיינו את הפאניקה, את חוסר הוודאות, את הפחד. דמיינו שאתם צריכים לאסוף את המעט שאתם יכולים לשאת תוך דקות ספורות, ולהשאיר את שארית חייכם מאחור.
משבר זה לא התפתח בחלל ריק. הוא חלק מדפוס של מתחים חוזרים ונשנים בין שתי המדינות, עם הסלמה משמעותית שכבר התרחשה בקיץ שעבר. אך גל האלימות החדש הזה הפתיע אפילו את הצופים הקשובים ביותר. המהירות שבה הידרדר המצב הותירה לאוכלוסייה האזרחית מעט זמן להתכונן.
מה שהופך את המשבר הזה למדאיג במיוחד הוא שהוא משפיע בעיקר על אזרחים. לגברים, נשים וילדים אלה אין שום קשר לסכסוך הטריטוריאלי בין ממשלותיהם. ובכל זאת, הם מוצאים את עצמם בחזית, קורבנות נלווים של סכסוך שאינו בשליטתם. חלקם איבדו את יקיריהם. אחרים ראו את בתיהם נהרסים. כולם ראו את חייהם מתהפכים.
כאוס בצד התאילנדי: 400,000 איש מחפשים מקלט
בצד התאילנדי, הרשויות ניצבות בפני אתגר לוגיסטי אדיר. העברת 400,000 איש ל"מקלטים בטוחים" אינה הישג של מה בכך. הדבר דורש תיאום בין הכוחות המזוינים, שירותי החירום, הרשויות המקומיות וארגונים הומניטריים.
דובר משרד ההגנה, סוראסאנט קונגסירי, דיבר על "איום מיידי על ביטחון האזרחים". הערכה זו הובילה לפינויים המוניים בשבעה מחוזות. אבל פינוי זה דבר אחד, דיור הוא דבר אחר. היכן ישוכנו מאות אלפי האנשים הללו? כיצד יסופק להם מזון, גישה למים וטיפול רפואי?
המקלטים המאולתרים הופכים במהירות לצפופים. משפחות מוצאות את עצמן צפופות באולמות ספורט, בתי ספר ומבני ציבור שהוסבו למרכזי דיור זמניים. ילדים אינם יכולים עוד ללמוד בבית הספר. מבוגרים מאבדים את מקום עבודתם. החיים הרגילים נעצרים בפתאומיות, ומוחלפים בחוסר ודאות והמתנה.
ואסור לנו לשכוח את ההשפעה הפסיכולוגית. הטראומה של הצורך להימלט תחת הפצצה לא נעלמת ברגע שהן בטוחות. אוכלוסיות אלו יזדקקו לתמיכה פסיכולוגית ארוכת טווח כדי להתגבר על החוויה הקשה הזו. ילדים, בפרט, נושאים צלקות בלתי נראות שיכולות להשפיע על התפתחותם.
המציאות הקמבודית: יותר מ-100,000 עקורים מחפשים מקלט
בקמבודיה, הנתונים נמוכים מעט אך מדאיגים באותה מידה: 101,229 בני אדם פונו בחמישה מחוזות. דוברת משרד ההגנה, מאלי סוצ'אטה, אישרה שרבים מצאו מקלט אצל קרובי משפחה או במקומות בטוחים שזוהו על ידי הרשויות.
ההיבט המשפחתי הזה של אירוח הוא יוצא דופן. הוא מדגים את הסולידריות הקיימת בקהילות הקמבודיות. משפחות שכבר חיות בתנאים צנועים פותחות את דלתותיהן לקרובי משפחה או אפילו לזרים הנמלטים מאלימות. זוהי עדות מרגשת לחוסן ולנדיבות אנושית אל מול מצוקה.
אבל לסולידריות הזו יש גבולות. כמה זמן משפחות יכולות לארח עקורים מבלי להכביד על משאביהן? קמבודיה, למרות ההתקדמות הכלכלית האחרונה שלה, נותרה מדינה מתפתחת. תשתית תגובת החירום פחות מפותחת מאשר בתאילנד. לכן, סיוע בינלאומי הוא חיוני.
הפצצות חוצות גבולות ותקיפות אוויריות יצרו אַקלִים טרור שולט בקרב האוכלוסייה המקומית. בכל יום, משפחות תוהות האם הן בטוחות, האם גם הן צריכות לעזוב. חוסר הוודאות המתמיד הזה מתיש, הן פיזית והן נפשית.
שורשי הסכסוך: מעבר למתחים הנוכחיים
כדי להבין מדוע הגענו לנקודה זו, עלינו לחזור למקורות סכסוך הגבולות בין תאילנד לקמבודיה. מבלי להיכנס לפרטים היסטוריים מורכבים, הסכסוך סובב בעיקר סביב שטחים שנמצאים במחלוקת לאורך הגבול המשותף ביניהן.
אזור זה הוא אסטרטגי מכמה סיבות: משאבים טבעיים, שליטה בנתיבי סחר, ובמקרים מסוימים, החשיבות התרבותית או הדתית של אתרים ספציפיים. סוגיות אלו, בשילוב עם רגשות לאומניים משני הצדדים, יוצרות תערובת נפיצה שעלולה להתלקח בכל רגע.
ההסלמה של הקיץ שעבר הייתה צריכה לשמש כאזהרה. מנגנוני הפחתה היו צריכים להיות מיושמים. אך המתחים נותרו מבעבעים, מוכנים להתפוצץ שוב. וזה בדיוק מה שקרה, עם ההשלכות הדרמטיות שאנו מכירים.
חשוב לציין שבסכסוכים כאלה, המציאות בשטח לרוב מורכבת יותר ממה שמרמזות הצהרות רשמיות. תקריות יכולות להיגרם עקב טעויות בשיקול דעת, אי הבנות או פעולות של קבוצות מקומיות הפועלות מחוץ לשליטת הממשלות המרכזיות. לאחר מכן מתחילה במהירות ספירלת האלימות.
גיוס בינלאומי: מעבר לגבולות
אנטוניו גוטרש עולה לבמה: קול האו"ם
מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, לא נשאר בחיבוק ידיים לנוכח המשבר הזה. התערבותו הפומבית מחזקת את הקריאה ל... אַפִּיפיוֹר ליאו ה-14, יצירת לחץ דיפלומטי משותף על הצדדים המסוכסכים. גוטרש הוא דיפלומט מנוסה הבקיא במנגנוני פתרון סכסוכים.
המסר שלו ברור: "להימנע מהסלמה נוספת ולחדש את המחויבות להפסקת האש". ניסוח זה חושף דאגה עיקרית. אם המצב ימשיך להידרדר, הסכסוך עלול להתפשט גיאוגרפית או למשוך אליו גורמים אזוריים אחרים. מה שכיום הוא סכסוך דו-צדדי עלול להפוך למשבר אזורי קשה הרבה יותר לניהול.
הקריאה "להשתמש בכל המנגנונים לדיאלוג" משמעותית במיוחד. היא מרמזת על קיומם של ערוצי תקשורת ומבנים קיימים כדי להקל על המשא ומתן. האו"ם יכול למלא תפקיד מגשר ניטרלי, ולהציע את שירותיו הטובים כדי לקרב את הצדדים זה לזה. אך הדבר מניח מראש שתאילנד וקמבודיה יקבלו את הגישור הזה.
ההתייחסות ל"פתרון בר-קיימא בדרכי שלום" מדגישה שהמטרה אינה רק לעצור את הלחימה היום רק כדי שהיא תתחדש מחר. מדובר במציאת הסדר שיספק את שני הצדדים ויכול להתקיים לאורך זמן. זה דורש פשרה, רצון טוב וחזון ארוך טווח.
התפקיד המכריע של הקהילה הבינלאומית
מעבר ל הוותיקן בנוסף לאו"ם, גורמים בינלאומיים נוספים נדרשים למלא תפקיד. לאיגוד מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN), בו חברות תאילנד וקמבודיה, יש אחריות מיוחדת בניהול משבר זה. אמינותו של הארגון האזורי נמצאת על כף המאזניים.
מעצמות אזוריות כמו סִין, ה- יַפָּן, גם להודו, ואפילו לארצות הברית, יש השפעה. מדינות אלו מקיימות קשרים כלכליים ואסטרטגיים משמעותיים עם תאילנד וקמבודיה. השפעתן הדיפלומטית עשויה להיות מכרעת בדחיפת שני הצדדים לשולחן המשא ומתן.
ארגונים הומניטריים בינלאומיים, מצידם, מתגייסים כדי לענות על הצרכים הדחופים של אוכלוסיות עקורות. נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), הצלב האדום הבינלאומי וארגונים לא ממשלתיים שונים מתכוננים או כבר מיישמים פעולות סיוע. מומחיותם בניהול משברים הומניטריים חיונית.
תמיכה כספית בינלאומית תהיה גם היא קריטית. ממשלות תאילנד וקמבודיה יזדקקו למשאבים נוספים כדי להתמודד עם המשבר הזה. הפניות לסיוע הומניטרי יגברו בימים ובשבועות הקרובים. נדיבותה של הקהילה הבינלאומית תעמוד למבחן.
מנגנוני דיאלוג: מתיאוריה למעשה
לדבר על דיאלוג זה טוב ויפה. אבל במונחים קונקרטיים, איך זה מתבטא? מספר אפשרויות עומדות לרשות הצדדים:
משא ומתן דו-צדדי ישיר נותר הדרך הישירה ביותר. שיחות חשאיות או פומביות בין נציגי שתי הממשלות יכולות לנטרל במהירות את המשבר. אך הדבר דורש משני הצדדים להיות מוכנים למחוות של רצון טוב.
גישור של צד שלישי, בין אם על ידי האו"ם, ASEAN או מדינה ניטרלית המכובדת על ידי שני הצדדים, יכול להקל על הדיונים. מגשר יכול להציע פתרונות יצירתיים, לסייע בהתגברות על מכשולים ולהבטיח כי התחייבויות שנעשו יקויימו.
מנגנונים משפטיים בינלאומיים, כגון בית הדין הבינלאומי לצדק, יכולים לשמש לפתרון סכסוכים טריטוריאליים. למרות שגישה זו גוזלת זמן רב יותר, היא מציעה פתרון המבוסס על המשפט הבינלאומי ולא על כוח צבאי.
צעדים לבניית אמון, כגון אזורים מפורזים, סיורים משותפים או מנגנוני תקשורת ישירים בין כוחות מזוינים, יכולים להפחית את הסיכון לאי הבנות ולהסלמה מקרית. צעדים קטנים אלה יכולים ליצור... אַקלִים נוח יותר למשא ומתן גדול.
לקראת שלום מתמשך: האתגרים שיש להתגבר עליהם
אפילו אם תושג הפסקת אש במהירות, הדרך לשלום בר קיימא תהיה ארוכה ורצופה מכשולים. יהיה צורך לפתור את הסוגיות הטריטוריאליות שבשורש הסכסוך. זה עלול לקחת חודשים, או אפילו שנים, של משא ומתן מורכב.
שיקום יהיה אתגר מרכזי נוסף. יהיה צורך לבנות מחדש תשתיות שנהרסו. קהילות עקורים חייבות להיות מסוגלות לחזור לבתיהם בבטחה. יש לטפל בטראומה פסיכולוגית. כל זה דורש משאבים ניכרים ותיאום יעיל.
פיוס בין עמים יהיה אולי האתגר הקשה ביותר. סכסוכים משאירים צלקות בזיכרון הקולקטיבי. חוסר אמון הדדי יכול להימשך זמן רב לאחר סיום פעולות האיבה. תוכניות חילופי תרבות, חינוך ו... שָׁלוֹם, שיתוף פעולה כלכלי חוצה גבולות ושיתוף פעולה יידרשו כדי לבנות מחדש את הקשרים.
תפקידם של מנהיגים פוליטיים יהיה מכריע. יהיה עליהם להיות בעלי האומץ למכור שָׁלוֹם לדעות הקהל שלהם, לעיתים בניגוד לרגשות לאומניים. עליהם להפגין חזון ונחישות להתעלות מעל אינטרסים פוליטיים לטווח קצר לטובת יציבות לטווח ארוך.
לנוכח המשבר התאילנדי-קמבודי הזה, המסר של אַפִּיפיוֹר ליאו ה-14 מהדהד כתזכורת דחופה לאחריות המשותפת שלנו. יותר מאשר פנייה דתית, זוהי פנייה לאנושות, להיגיון, ל חֶמלָה. בעולם שבו סכסוכים נראים לפעמים בלתי נמנעים, קולה מזכיר לנו שתמיד יש אלטרנטיבה לאלימות.
500,000 העקורים אינם סטטיסטיקה. הם חיי אדם, משפחות שבורות וחלומות מנופצים. כל יום של סכסוך ממושך מוסיף לסבלם. כל שעה ללא דיאלוג מרחיקה עוד יותר את הסיכוי לפתרון בדרכי שלום.
ההיסטוריה תשפוט כיצד הקהילה הבינלאומית, ממשלות תאילנד וקמבודיה וכל בעלי העניין יגיבו למשבר הזה. האם הם יצליחו להניח בצד את חילוקי הדעות ביניהם ולתעדף את חייהם וכבודם של האנשים? האם יהיה להם האומץ לשבת יחד ולמצוא פתרון בר קיימא?
הקריאה של אַפִּיפיוֹר ליאו ה-14 וקריעתו של אנטוניו גוטרש אינה מופנית רק למנהיגים פוליטיים. היא מופנית לכל אחד ואחת מאיתנו. היא מזמינה אותנו לא להישאר אדישים, להשמיע את קולנו. שָׁלוֹם, לתמוך במאמצים הומניטריים, ולזכור את האוכלוסיות הסובלות כה רחוק מעינינו.
כי בסופו של דבר, שָׁלוֹם זה לא רק עניין של דיפלומטים וממשלות. זה מתחיל באמונה משותפת שחיי אדם הם בעלי ערך שלא יסולא בפז, שדיאלוג תמיד עדיף על אלימות, ושלכולנו יש תפקיד למלא בבניית עולם צודק ושליו יותר.
