הבשורה של ישוע המשיח על פי לוקס הקדוש
באותו זמן, כאשר אנשים דיברו על בית המקדש, על האבנים המרהיבות ועל המנחות שעיטרו אותו, אמר להם ישוע:
«"מה שאתה מעריץ, יבואו ימים שבהם לא תעמוד אבן על אבן: הכל ייהרס."»
הם שאלו אותו: "רבי, מתי זה יקרה? ומה יהיה הסימן לכך שזה עומד לקרות?"«
"היזהרו שלא תטעו, כי רבים יבואו ויטעו שהם בשמי ויאמרו 'אני הוא' או 'הזמן קרוב'. אל תלכו אחריהם! כשתשמעו על מאבקים ומרד, אל תיבהלו. הדברים האלה חייבים לקרות תחילה, אך הסוף לא יבוא מיד."«
ישוע המשיך: "גויים יילחמו בינם לבין עצמם, ממלכות יילחמו בממלכות. יהיו רעידות אדמה עזות, ובמקומות שונים רעב ומחלות; אירועים מחרידים יתרחשו, וגם אותות גדולים מן השמים."«
פעולה בתגובה לנבואת ישוע: לא תישאר אבן על אבן (לוקס כא:5-11)
הבנה, מדיטציה ויישום של המסר המקראי על אחרית הימים וה... נאמנות נוצרית על בסיס יומי.
בבשורת לוקס (21:5-11), ישוע מכריז על חורבן בית המקדש הקרב, אזהרה חגיגית לתלמידיו. טקסט זה, עשיר במשמעות לתאולוגיה הנוצרית, מזמין הרהורים על אחרית הימים, התמדה באמונה וערנות רוחנית. מאמר זה פונה לכל מאמין המעוניין להתעמק בקטע מקראי זה, להבין את משמעותו התיאולוגית ולשאוב ממנו יישומים קונקרטיים בחייו הרוחניים והקהילתיים.
- הקשר וטקסט מקור: נבואת בית המקדש והשלכותיה
- ניתוח: המשמעות התיאולוגית של ההרס שהוכרז
- תחומים נושאיים: ערנות, נֶאֱמָנוּת וסימני הזמן
- יישומים מעשיים: אמונה, חיי היומיום והקהילה
- תהודות רוחניות ומסורתיות
- מדיטציה מודרכת
- תגובות לאתגרים עכשוויים
- תפילה ליטורגית עבור נֶאֱמָנוּת
- סיכום וקריאה לפעולה
הקשר של הנבואה: המסר של בית המקדש החורבן
הקטע מבשורת לוקס (21:5-11) מתרחש על רקע של מתח רב וציפייה משיחית. ישוע נמצא בירושלים, שם בית המקדש, מרכז החיים הדתיים היהודיים, מרשים בפארו האדריכלי, סמל לנוכחות האלוהית בקרב עמו. תלמידיו מתפעלים מהאבנים היפות ומקורבנות הקודש, עדות לאדיקות ולעושר הפולחן. עם זאת, ישוע מכריז כי אנדרטה קדושה זו תיחרב, ש"לא תישאר אבן על אבן". נבואה זו מקשרת אפוא אירוע היסטורי למשמעות רוחנית.
להכרזה זו יש ממד כפול: יש לה השפעה מיידית, שכן בשנת 70 לספירה נהרס בית המקדש על ידי הרומאים, ויש לה השפעה אסכטולוגית, המתייחסת לסוף הימים, בהם קשיים ותלאות יקדמו את שובו המפואר של ישו. הטקסט מזהיר מפני נביאי שקר, הבטחות שווא, טלטלות עולמיות, אך גם מפני רעידות אדמה, רעב וסימנים מפחידים. אירועים אלה משמשים תזכורות לכך שמלכות האלוהים מושגת באמצעות קשיים, אמונה ותקווה בניצחונה הסופי.
שאלת התלמידים לגבי "מתי" ו"האות" חושפת את הצורך האנושי להבין ולשלוט בעתיד. עם זאת, ישוע קורא לערנות מנותקת מכל ספקולציה חרדה: אסור לנו להטעות אותנו. קטע זה מאיר אפוא את הצורך באמונה איתנה, שבמרכזה לא אירועים אלא דבר אלוהים. נֶאֱמָנוּת להבטחתו.
הבנת הנבואה: קריאת החורבן דרך עדשת האמונה
בלב קטע זה, רעיון החורבן "אבן על אבן" מסמל לא רק את החורבן הפיזי של מקום קדוש, אלא גם את הטלת הספק בביטחון האנושי. אכן, בית המקדש ייצג את הברית, את נוכחותו ותפארתו של אלוהים בקרב ישראל. חורבנו מבשר זמן של טיהור שבו נראים דברים חומריים, שלעתים קרובות מקורות לעבודת אלילים או אמון שגוי, נטושים.
אך אובדן זה אינו סוף סופי, אלא התחלה חדשה. חורבן בית המקדש פותח את הדרך לדרך חדשה לחוות את הנוכחות האלוהית, לא עוד במקום גיאוגרפי אלא באמונה פנימית, ברוח הקודש ובקהילת המאמינים. באמצעות מילים אלה, ישוע מכריז על בוא ברית מחודשת, אינטימית ואוניברסלית יותר.
הטקסט מזהיר גם מפני אשליות: "אל תלכו אחריהם". זוהי קריאה להבחין במראית עין מטעה, בין אם דתית ובין אם פוליטית, ולשמור על קור רוח למרות סימני טרור וכאוס - מלחמות, רעב, מגפות. סימנים אלה מדגישים את שבריריותו של העולם, אך אסור להם להוביל לייאוש. האמונה הנוצרית נשענת על הוודאות שאלוהים שולט בהיסטוריה ושלמרות ניסיונות, תוכניתו האוהבת מתממשת.
ערנות רוחנית חיה
הנבואה קוראת מעל לכל לערנות פעילה, לא לפחד משתק. ערנות, בתנ"ך, היא גישתו של המאמין ששומר על אמונתו ערנית לנוכח פיתויים והטעיות. משמעות הדבר היא הבחנה יומיומית במה שמוביל הרחק מהמשיח, בין אם מדובר בתורות כוזבות, אידיאולוגיות מפתה או הסחות דעת שטחיות. ערנות רוחנית זו מתורגלת באמצעות תפילה, קריאת תנ"ך והשתתפות בקהילה.
טיפוח נאמנות עד הסוף
נֶאֱמָנוּת ההבטחה שניתנה בהתגלות (התגלות ב':10) מהדהדת את הקריאה של לוקאס. להיות נאמן עד המוות פירושו להישאר מושרש במשיח גם בניסיונות. נאמנות זו באה לידי ביטוי בציות לאלוהים., סַבְלָנוּת בסבל, ואמון בצדקתו. הוא עשיר ביישומים קונקרטיים: נאמנות לייעוד של האדם, נאמנות במערכות יחסים, נאמנות בסולידריות עם הפגיעים ביותר.
תקווה בהבטחה הסופית
סימני אחרית הימים הם קריאות לתקווה, לא לפחד. התקווה הנוצרית חורגת מהעולם הגשמי, ונשענת על הוודאות של... התחייה ועל המלכות העתידה לבוא. תקווה זו מחזקת את המאמין מפני ייאוש, ומניעה אותו להעיד על אַהֲבָה אפילו במצוקה, ומכוון את מעורבותו בעולם אל עבר שָׁלוֹם וצדק. בדרך זו, זה הופך פחד להזמנה לאמון.
מילים הפכו למעשים
אמירה נבואית זו, למרות חומרתה, שופכת אור על תחומי חיים שונים עבור הנוצרי בן זמננו.
- חיים רוחניים : לתרגל תפילה יומית, להיות קשוב לקולות המבקשים לעוות את האמונה, להעמיק את הידע של כתבי הקודש כדי להבחין טוב יותר.
- חיי זוגיות : לשמור על מערכות יחסים אוהבות וסלחניות, להימנע מפילוגים עקב פחדים או אידיאולוגיות, להישאר נאמנים למחויבויות משפחתיות וידידותיות.
- חיי חברה וקהילה לעסוק בפעולות של סולידריות וצדק, לתמוך בחלשים ובמודרים, לקדם שָׁלוֹם למרות הסכסוכים לכאורה.
- חיי הכנסייה לעודד נֶאֱמָנוּת לכנסייה ולתורתה, לקבל בברכה שינויים באופן חיי האמונה, במיוחד בהקשר של משבר.
תהודות מסורתיות
חורבן בית המקדש הוא נושא המטופל בהרחבה במסורת הנוצרית, ובמיוחד על ידי אבות הכנסייה. סנט אוגוסטין זה נתפס כסמל של אחרית הימים, טיהור הכרחי לפני שובו של ישו. התאולוגיה המקראית מפרשת נבואה זו כקריאה לבואו של מקדש רוחני פנימי, המאוכלס על ידי הרוח (קורינתים א' ג',16).
בליטורגיה, קטע זה מהדהד בקריאות של ימי האדוונט והצומת, זמני המתנה וחזרה בתשובה. מבחינה רוחנית, הוא קורא לנו להתנתק מביטחון חומרי כדי לעגן את עצמנו בנוכחותו הבלתי נראית של אלוהים. לפיכך, הכנסייה מזמינה את מאמיניה לאמון פעיל, למרות ניסיונות העולם.
הנחיות מדיטציה
- קרא שוב את הקטע לאט לוקס 21, 5-11, תוך ציון מילות המפתח (אבן, אות, נאמן).
- להיות מודעים לביטחון החומרי והרוחני של האדם.
- הרהור על ערנות: מה יכול להוביל אותי שולל? כיצד אוכל להישאר נאמן?
- הרהור על החששות הקשורים לשינויים ולמשברים הנוכחיים.
- להרהר בדממה, לבקש את הכוח לקוות באלוהים למרות הכל.
אתגרים עכשוויים
בעולם המאופיין בחוסר יציבות פוליטית, משברים אקולוגיים ומגפות, קטע זה נראה רלוונטי באופן טרגי. הפיתוי גדול להיכנע לפחד, לבדלנות או לאידיאולוגיות רדיקליות. התגובה המקראית היא להציע פרספקטיבה נשגבת המשחררת אותנו מייסורים באמצעות אמון באלוהים.
עם זאת, ביטחון זה אינו פוטר אותנו מלפעול בחוכמה: לזהות קשיים, להישאר מעודכנים, להגן על הפגיעים ביותר ולהעיד על אמונה חיה. האתגר הוא לשלב תקווה וריאליזם, תפילה ומחויבות, נאמנות פנימית ואחריות חיצונית.
תְפִלָה
אדוני אלוהים, בסערת הזמנים,
אתה קורא לנו לערנות ואמונה.
מי ייתן ודברך יאיר את צעדינו.,
מי ייתן וכוחך ישמור על נאמנותנו.
למד אותנו להבחין באמת,
אל תיכנעו להבטחות שווא.
חזקו את ליבנו בתקווה,
כדי שנתמיד עד הסוף.
אָמֵן.
מַסְקָנָה
אמרה זו של ישוע על בית המקדש החרב היא קריאה לחיות את האמונה במלואה בכל הנסיבות. היא מזמינה אותנו לטפח ערנות מושכלת, להישאר נאמנים בעתות ניסיון ולקוות בהבטחת האל. על ידי יישום תורות אלה בחיי היומיום, כל נוצרי יכול להפוך לאור בעולם של אור. עולם במשבר, נושא שלום ועד של אַהֲבָה בלתי מעורערים באמונתו של אלוהים.
מַעֲשִׂי
- קרא באופן קבוע לוקס 21, 5-11 במדיטציה.
- נהלו יומן של התצפיות הרוחניות שלכם.
- תרגלו את תפילת הלילה בכל ערב.
- להשתתף בחיי הקהילה המקומית.
- טיפוח סולידריות אקטיבית כלפי הפגיעים.
- הימנעו מצריכה חסרת הבחנה של מידע מעורר חרדה.
- להעיד על אמונה באמצעות מעשי אהבה קונקרטיים.
הפניות ביבליוגרפיות
- הבשורה על פי לוקס הקדוש, פרק 21, פסוקים 5-11
- התגלות ב':10
- אוגוסטינוס מהיפו, "עיר האלוהים" (ספר XX)
- מייקל לורנס, "מדריך מעשי לתאולוגיה מקראית" (2022)
- מכון התנ"ך של פריז, "עקרונות פרשנות התנ"ך"«
- מסמכים ליטורגיים וקטכטיים של הכנסייה הקתולית
- פרשנויות מקראיות של המסורת הקתולית
- מחקרים עכשוויים על תיאולוגיה מקראית ואסכטולוגיה
