היום בקושי עלה מעל גבעות אומבריה כשהמסוק של האפיפיור נחת על הרמה המשקיפה על עמק אסיזי. הקור העז של אותו בוקר של ה-20 בנובמבר לא הרתיע את המאמינים שהתאספו כדי לברך את... ליאו ה-14, אשר הגיע להשתתף בפגישה חשובה עם הוועידה האפיסקופלית האיטלקית. לפני אירוע פסטורלי זה, הוא רצה לבצע מחווה פשוטה וסמלית עמוקה: להתפלל ליד קברו של פרנציסקוס הקדוש, האיש העני מאסיזי, האח האוניברסלי.
בגשם שוטף, תהלוכת האפיפיור עשתה את דרכה אל הבזיליקה התחתונה של פרנציסקוס הקדוש, האנדרטה ששכנה בשרידי הקדוש במשך כמעט שמונה מאות שנים. סביבה, הרחובות המרוצפים באבנים כאילו השתתקו, מקבלים בברכה את רגע התפילה הזה. כמה מזמורים עלו: "יחי... אַפִּיפיוֹר"!", חזרו על ידי עולי הרגל, רועדים אך מלאי להט.
המחווה של ליאו ה-14 זה היה חלק ממסורת בת מאות שנים. עשרים אפיפיורים לפניו צעדו בארץ המבורכת הזו, שבה הכנסייה זוכרת את זה עוֹנִי ו אחווה יכול לשנות את העולם. בשנת 2020, פרנסיס כבר חתם שם על האנציקליקה שלו. פרטלי טוטי, מניפסט אמיתי לאחווה אנושית אוניברסלית בהשראת הפוברלו. כיום, ליאו ה-14 נראה כמאריך את הדינמיקה הזו, כאילו כדי להפיח חיים חדשים בכנסייה המחפשת אחדות ותקווה.
מתחת לבזיליקה: רגע של חסד ודממה
הקריפטה, הלב הפועם של האמונה הפרנציסקנית
בקריפטה של הבזיליקה התחתונה, אורה המהבהב של מנורת קודש מאיר את הקשת המגנה על קברו של הקדוש. השמן הבוער שם, מתנה השנה מאזור אברוצו, נושא ציטוט חרוט מ... שָׁמַיִם מאת דנטה: "זוהי רק קרן אורו." מילים פואטיות אלו, המשלבות אמונה ויופי, מבטאות בצורה מושלמת את הרוח הפרנציסקנית: ההכרה באלוהים דרך כל חלקיק של אור, כל נשימה של חיים.
לצידו, ליוו את הקרדינל מתאו זופי, נשיא הוועידה האפיסקופלית האיטלקית, והאח מרקו מורוני, שומר הכנסייה הקדושה. אַפִּיפיוֹר ברגע זה של התבוננות. הדממה ששלטה בקריפטה הייתה כמעט מוחשית; אפשר היה לשמוע רק את פצפוץ הנרות ואת צליל הצעדים הדיסקרטי על האבן העתיקה.
תפילתו של יורשו של פטרוס
ליאו ה-14 הוא כרע ברך לפני הקבר, ידיו שלובות. כמה רגעים ארוכים ועמוקים של דממה השהו את הזמן. לאחר מכן, בקול עדין, הוא נשא תפילה פשוטה: שדוגמתו של פרנציסקוס הקדוש תמשיך לעורר השראה בעולם מפולג, שתאיר את אלה המחפשים שָׁלוֹם ושהוא מחזיר אומץ לאלה שמפקפקים.
דבריו, ששודרו בחוץ דרך רמקולים, נגעו לליבם של עולי הרגל. "זוהי ברכה להיות מסוגלים לבוא לכאן היום למקום קדוש זה", אמר. "אנו מתקרבים לציון 800 שנה למותו של פרנציסקוס הקדוש, מה שנותן לנו את ההזדמנות לחגוג את הקדוש הגדול, הצנוע והעני הזה, בעוד העולם מחפש אחר סימנים של תקווה".«
כל מילה הדהדה כמו הד למשברים של היום: המלחמה, חוסר יציבות, אובדן שיווי משקל. פרנציסקוס הקדוש, הצעיר הזה מאסיזי שוויתר על הכל למען אהבה, ממשיך להיות מגדלור לתקופות קשות.
אסיזי, צומת דרכים של היסטוריה ותקווה
עיר שבה האמונה מדברת אל האנושות
אסיזי אינה רק מקום עלייה לרגל. זוהי זיכרון חי של’אהבה נוצרית בפעולה. אבניה מעידות על אידיאל: פשטות, אחווה ו שָׁלוֹם. כל סמטה מספרת את סיפורו של האח הקטן שהפך לענק רוחני.
במשך מאות שנים, אפיפיורים, עולי רגל ומאמינים הגיעו לכאן בחיפוש אחר שלווה. ציורי הקיר של ג'וטו בבזיליקה מזכירים את סיפורו של הקדוש; את מעשיו - מפגשו עם סולטן מצרים, אַהֲבָה של העניים, שירתם של שירת היצורים – להישאר מודל לחיים אוונגליסטיים.
כיום, כאשר הכנסייה מתכוננת לחגוג את יום השנה ה-800 למותו בשנת 2026, הרגשות מתעוררים מחדש. מוסדות דתיים ואזרחיים באומבריה עובדים קשה כדי לקבל את פני האירוע ההיסטורי הזה. אך מעבר לחגיגות, ליאו ה-14 מזמין גילוי פנימי מחדש: לא סגידה נוסטלגית, אלא התנצרות של הלב.
פגישה עם הבישופים האיטלקיים
לאחר התפילה בקברו של הקדוש, ה אַפִּיפיוֹר ביקר בבזיליקת סנטה מריה דלי אנג'לי, ליד אתר הפורטיונקולה, הקפלה הקטנה שהייתה ערש המסדר הפרנציסקני. לפני שהתכנסו הבישופים לאסיפה הכללית ה-81 שלהם, ליאו ה-14 המשיך בנתיב הרוחני של מסע העלייה לרגל שלו.
הוא הזכיר שהכנסייה האיטלקית, כמו שאר’כנסיית יוניברסל, על הכנסייה להישאר "קרובה לעם", נאמנה לרוח השירות, קשובה לסבל חברתי, לצעקותיהם של צעירים ולפצעים הרוחניים של העולם המודרני. הוא דיבר על כנסייה "בתנועה", ענייה ואחווה, המסוגלת להקשיב לפני שהיא מדברת.
קבלת הפנים שקיבל הייתה מלאה בכבוד ובשמחה. הנזירים הפרנציסקאנים, נאמנים למסורת של’הַכנָסַת אוֹרְחִים, הם הכינו מקום פשוט ותפילה. הגשם המשיך לרדת, אך בפנים, חום הקשר האנושי שרר.
המשמעות של מחווה
המסע הקצר אך האינטנסיבי הזה לא היה רק דיפלומטי או טקסי. הוא נשא מסר. באמצעות תפילה שקטה זו, ליאו ה-14 רציתי לחזור ולהדגיש כי לב משימתה של הכנסייה נותר פשטות אוונגליסטית.
כמו פרנציסקוס הקדוש, אַפִּיפיוֹר קורא להתאוששות שלשִׂמְחָה "להאמין" למרות חושך התקופה. מחווה זו בקבר משפחת פוברלו, ערב יום השנה ה-800 למותו, היא הזמנה להתחיל מחדש: לגלות מחדש את יופיו של»עֲנָוָה, לפייס את האדם עם הבריאה, לחבר מחדש את חוטי האחווה הפלנטרית.
אסיז, לבוקר של נובמבר, לא הייתה רק מקום של זיכרון. היא הפכה, למשך תפילה, למרכז הפועם של התקווה.
