מִשׂרָה

פרולוג בפרוזה.

פרק 1

— איוב, עושרו, יראת הכבוד שלו. —

1 איש בארץ חוס ושמו איוב; האיש הזה היה תמים, ישר, ירא אלהים ורחוק מרע.
2 נולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות.
3 היו לו שבעת אלפים צאן, שלושת אלפים גמלים, חמש מאות צמד בקר, חמש מאות חמורים ומספר רב מאוד של עבדים; והוא היה גדול מכל בני המזרח.

4 בניו היו מבקרים זה את זה ועושים סעודה, כל אחד בתורו, והיו שולחים להזמין את שלוש אחיותיהם אליהם לָבוֹא לאכול ולשתות איתם.
ה וכאשר סיימו את מחזור המשתה, היה איוב שולח לקרוא לבניו ויטהר אותם, והיה משכים בבוקר ומעלה עליהם עולה, כי הוא סה הוא היה אומר, "אולי חטאו בני וחטאו את אלוהים בלבם!" ואיוב עשה זאת בכל פעם.

— סדרת בדיקות ראשונה. —

6 יום אחד, כאשר באו בני האלוהים להתייצב לפני יהוה, בא גם השטן בתוכם.
7 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשְׁטָן מֵאִין אַתָּה עַנֶּה הַשְׁטָן וַיֹּאמֶר מִתְהוֹלָדִים בָּעוֹלָם וּמִתְהַלֵּךְ עָלָיו׃«
ח ויאמר יהוה אל השטן הַשְׁטָן הַשְׁמַתָּה עַל עַבְדִּי אִיּוֹב? אֵין כְּמוֹ הָאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יָרֵא אֱלֹהִים וְסוֹר מֵרָע.«
9 השטן ענה ליהוה: "האם לחינם ירא איוב את אלוהים?
10 לא הקפת אותו כְּמוֹ בגדר, הוא, ביתו וכל אשר לו? ברכת מעשה ידיו, ועדריו יכסו את הארץ.
11 אך הושט את ידך וגע בכל אשר לו, ונראה "אם הוא לא יקלל אותך בפנים!"»
12 ויאמר יהוה אל השטן ראה כל אשר לו בידך אך אל תשלח בו יד ויצא השטן מלפני יהוה.

13 וְיוֹם אֶחָד, כִּי בְנָיו וְבָנָתָיו אֹכְלוּ וְשָׁתוּ יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבָּקוֹר.,
יד שליח בא אל איוב ואמר: "הבקר חרש והחמורים רעו סביבם;"
15 פתאום באו השבעים ולקחו אותם ואת העבדים הרגו בחרב, ואני לבדי ברחתי להגיד לך.»

טז עודנו מדבר ויבוא מלאך אחר ויאמר אש אלוהים נפלה מן השמים ותשרף את הצאן ואת העבדים ותאכל אותם, ואני לבדי נמלטתי להודיע לך.«

יז בעודו מדבר, הגיע שליח אחר ואמר: "הכשדים, נחלקו לשלוש גדודות, תקפו את הגמלים ולקחו אותם, ואת העבדים הרגו בחרב, ואני לבדי ברחתי להודיע לך".

18 בעודו מדבר, הגיע איש אחר ואמר: "בניך ובנותיך היו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור,
19 והנה רוח גדולה עלתה מן העבר השני של המדבר ותפס את ארבע פינות הבית ותיפלט על הנערים וימתו ואני לבדי ברחתי להגיד לכם»

20 וַיָּקָם אִיּוֹב, וַיִּקְרַע אֶת־גְּלַתּוֹ, וַיַּגֵּל אֶת־פָּרְצָה וַיַּשְׁחֲוָה׃
21 וַיֹּאמֶר עָרוּם בָּאֲמִי מִרֶחֶם וְעָרוּם אוֹשֶׁב שָׁם. ה' נָתַן וְה' לקח, בָּרוּךְ שֵׁם ה'.«

22 בכל זאת לא חטא איוב ולא אמר דבר טיפשי נגד אלוהים.

פרק 2

— איוב לקה בצרעת ממאירה. —

1 יום אחד באו בני האלוהים להתייצב לפני יהוה, וגם השטן בא בתוכם להתייצב לפני יהוה.
2 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשְׁטָן מֵאִין אַתָּה עַן־הַשְׁטָן וַיֹּאמֶר מִתְהוֹלֵךְ הָאָרֶץ וּמִתְהוֹלֵךְ עָלֶיהָ׃«
ג ויאמר יהוה אל השטן הבטת אל עבדי איוב? אין כמוהו בארץ איש תום וישר וירא אלהים ורחוק מרע. תמיד הוא שומר תום, כי חלילה התגריתני להשמידו.«
ד ענה השטן את יהוה ויאמר עור תחת עור, איש נותן את אשר לו תחת לְשַׁמֵר חייו.
5 אך הושט ידך, גע בעצמותיו ובבשרו, ונראה "אם הוא לא יקלל אותך בפנים."»
ו ויאמר יהוה אל השטן הנה שאני ה- סֵפֶר "בידיכם; רק חס על חייו!"»

7 ויצא השטן מעל פני ה' ויך את איוב בצרעת כואבת מכפות רגליו ועד ראשו.
8 ו מִשׂרָה לקח שבר זכוכית כדי לגרד פצעיו והוא התיישב על האפר.
9 ותאמר לו אשתו: "עוד אתה עומד בתומך! קלל את אלוהים ומות!"«
10 ויאמר לה כאישה נבילה את מדברת. האם נקבל טוב מאלוהים ולא רע? בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו.

— הגעתם של שלושת חבריו של איוב. —

יא וְשְׁמַעוּ אֶת־כָּל־הַצָּעִים אֲשֶׁר־בָּא עָלָיו: אֶלִיפַז הַתִּמְנִי, בַּלְדַד הַשׁוּחִי וְצֹפֶר הַנַּעֲמָתִי; וְיָצוּ אִישׁ מֵאַרְצוֹ וַיְעֲצוּ לְבֹא וְהִתְאֲבַל עָלָיו וְלַנְחָמוֹ.
12 וירא את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו, ויגידו קולם ויבכו, איש איש קרע את גלימותיו ויזר עפר השמימה מעל ראשו.
13 וַיֵּשְׁבוּ עִמָּו עַל־הָאָרֶץ שִׁבַע יָמִים שִׁבַע לִילוֹת וְלֹא־דַבֵּר אֵלָיו דָּבָר כִּי־רָאוּ מַה־כְּאֵבוֹ גָּדוֹל׃.

שִׁיר.

חלק ראשון.

דיון בין איוב לשלושת חבריו.

א. — מחזור נאומים ראשון.

פרק 3

— תלונותיו של איוב. —

1 וַיַּפְתַּח אִיּוֹב אֶת־פִּיו וַיִּקְלֵל אֶת־יוֹם־יוֹלָדוֹ׃.
2 איוב דיבר ואמר:

3 יאבד יום נולדתי, והלילה אשר אמר "גבר נהיה".«

4 ביום ההוא יהפוך לחושך; אל ידאג אלוהים ממעל, אל יאיר עליו אור!
5 יִתְקַרְאוּהוּ חֹשֶׁךְ וְצַל מָוֶת, יְכַסֶּב עָנָן, יְהִיל אוֹרָהּ יַפְחִיד׃

6 הלילה הזה, יִטַרֵּף הַחֹשֶׁךְ; אַל-יְסְפֶּר בִּימֵי הַשָּׁנָה, וְאַל-יָּנָן בְּמִסְפַּר הַחֲדָשִׁים.
7 מי ייתן והלילה הזה יהיה מדבר צחיח, שלא תישמע בו צעקת שמחה!
8 יקללו אותה מקללי הימים, היודעים לקרוא את לויתן!
9 יחשכו כוכבי דמדומיה, תחכה לאור ולא יבוא, ועפעפי שחר לא תראה.,
10 כִּי לֹא סָגְרָה לַפְנֵי שַׁדָּתֶיהָ, וְלֹא הִסְתִּירָה סְבָר מִפְּנֵי יְד ...

11 לו רק הייתי מת לפני שנולדתי, לו רק הייתי נושמת!
12 למה מצאתי שתי ברכיים לקבלני, ולמה שני שדיים לינוק?
13 עתה אשכב וארגיש בשלום, אישן ואנוח
14 עם המלכים וגדולי הארץ, אשר בנו להם מאוזוליאומים;
15 עם הנסיכים אשר להם זהב, ומלאו משכניהם כסף.
16 אחרת, כמו ההפלה שמתעלמים ממנה, לא הייתי קיים, כמו אותם ילדים שלא ראו את האור.
17 שם לא ישלטו עוד הרשעים. שֶׁלָהֶם אלימות, שם נוח האיש התשוש מכוחות;
18 השבויים כולם בשלווה שם; אינם שומעים עוד את קול גובה המסים.
19 יש קְטָן וְגָדוֹל, עֶבֶד שֶׁחֲרוּר מֵאֲדוֹנָיו.

20 למה תיתן אור לאיילים וחיים למרורים נפשם?,
21 אשר כמהים למוות, מָוֶת היא לא באה, אלו שמחפשים אותה יותר בלהט שהאוצרות,
22 אשר שמחים, אשר צוהלים ושמחים כשמצאו את הקבר;
23 לאיש אשר דרכו נסתרת ואשר אלוהים סגר אותו מכל עבר?

24 אנחותי כלחם, וכמים נשפכות אנחותי.
25 אשר יראתי בא עליי, אשר יראתי נפל עליי.
26 לא עוד שלווה, לא עוד שלום, לא עוד מנוחה, ומהומה אחזתי.

פרק 4

— נאומו של אליפז. —

1 וַיְדַבֵּר אֶלִיפַז הַתִּמְנִי וַיֹּאמֶר׃

2 אם נסכן במילה, אולי תעצב; אבל מי יוכל לעצור את דבריהם?
3 הנה אתם ב הורית לרבים, חיזקת ידיים חלשות,
4 כמה הרימו דבריך את הנגועים, כמה חיזקת ברכיים נוטות!…
5 ועכשיו זה צָרָה הוא בא אליך, אתה נחלש; עכשיו כשהוא מגיע אליך, אתה מאבד אומץ!

6 הפחד שלך של אלוהים האם היא לא הייתה תקוותך? האם לא היה אמונך בטוהר חייך?
7 חפש בזיכרונך: מי היה האדם התמים שנספה? באיזה מקום של העולם האם הצדיקים הושמדו?
8 כי ראיתי, חורשי עוול וזורעי עוול קוצרים פירות.
9 ברוח אלוהים יאבדו, ברוח אפו יאכלו.
10 שאגת האריה וקולו הרועם חנוקים, וְשִׁנֵי לֵבִיָּה בָּעוֹל נִשְׁבְּרוּ;
11 אִבְדָה הַאַרְיָה מִמִּחְסֹר טָרַף, וְגוֹרֵי הַלְּבִיָּה נִפְזוּ.

12 דבר הגיע אליי בחשאי, ואוזני קלטה את לחישתה הקלושה.
13 בחזיונות הלילה המעורפלים, בשעה שבה שינה עמוקה מכבידה על בני האדם,
14 פחד ורעדה אחזתי, וכל עצמותיי רעדו.
טו רוח עברה לפניי... שערות בשרי עמדו.
16 הוא קם - לא זיהיתי את פניו - כמו רוח רפאים לנגד עיניי. א גָדוֹל דממה, ואז שמעתי קול:

17 האם יהיה אדם צדיק לפני אלוהים? האם יהיה בן תמותה טהור לפני בוראו?
18 הנה, לא בטח בעבדיו, ובמלאכיו ימצא חטא.
19 כמה עוד ב יושבי בתי בוץ, אשר יסודותיהם בעפר, יהפכו לאבק כעש!
20 מהבוקר ועד הערב הם מושמדים, ובלי שאיש ישים לב, הם נגועים לנצח.
21 חבל אוהלם נקטע, ימותו בטרם ידעו חכמה.

פרק 5

1 קרא! האם יענה לך איש? אל מי מהקדושים תפנה?
2 כעס יהרוג כסיל, והתקף זעם יהרוג משוגע.
3 ראיתי את הכסיל פורש שרשיו, ופתאום קיללתי את מעונו.
4 אין ישועה לבניו, הם נמחצים בשער, ואין איש ה- מגן.
5 איש רעב טורף את יבוליו, הוא חצה גדר קוצים ונושא אותה; צמא יבלע את עושרו.
6 כי לא מן העפר יבוא רע, ולא מן האדמה יצוץ סבל.,
7 כך שנולד האדם לסבל, כמו בני ברק לגדל שֶׁלָהֶם טִיסָה.

8 במקומך אפנה אל אלוהים; אליו אפנה תפילתי.
9 הוא עושה גדלות שלא ניתן לתאר, ונפלאות שלא ניתן לספור.
10 מטיר גשם על הארץ, שולח מים על השדות,
11 הוא מרומם את השפלים, והעניים מוצאים אושר.
12 יסכל מזימות בוגדים, וידיהם לא יוכלו לבצע את מזימותיהם.
13 יתפוס חכמים בתחבולותיהם, ומזימות ערמומיות יסיר.
14 ביום יפגשו חושך, בצהריים ימששו כלילה.
15 אֵל הוֹשִׁיעַ חֲלָשִׁים מִחֶרֶב לִשְׁונָם, וּמִכָּף אֲדָמִים.
טז אז תשוב תקוה לעניים, ועוון סגר את פיו.

17 אשרי האיש אשר יורה לו אלהים; לכן אל תבזה מוסר שדי.
18 כי יפצע וחובר, יכה וידו תרפא.
19 שש פעמים יצילך מצרה, ובשביעית לא יגע בך רע.
20 ברעב יושיעך ממוות, במלחמה מחרב.
21 תהיו בטוחים מצלפת לשון; לא תירא בבוא אסון.
22 תצחק על החורבן ועל הרעב, ולא תירא מחיית הארץ.
23 כי ברית תהיה לך עם אבני השדה וחיית הארץ תהיה איתך בשלום.
24 ותראה אושר משליט באוהלך, תבקר במרעייתך, ולא יחסר שם דבר.
25 תראה את צאצאיך רב, ואת צאצאיך לְהַכפִּיל כמו עשב השדות.
26 תבואו בקבר בשלים, כמו אלומה שנאספת בעונתה.

27 זאת מה שראינו: זוהי האמת! הקשיבו לה, והפיקו ממנה תועלת.

פרק 6

— תגובתו של איוב. —

1 אז דיבר איוב ויאמר:

2 הוי, לו היה אפשר לשקול את צערי, ולשים את כל צרותיי יחד על המאזניים!…
3 כבדים היו מחול הים על כן דברי גובלים בשגעון.
4 כי חיצי שדי דקרו אותי, ונפשי שתה רעלם; פחדי אלוהים ערוכים עלי במערכה.
ה האם שאג צאן על יד עשב רך? האם שור ירקר לפני מרעהו?
6 כיצד ניתן להזין את עצמו במנה תפל ונטולת מלח, או למצוא טעם במיץ של עשב חסר טעם?
7 אשר מאנה נפשי לגעת בו, הוא לחמי, כולו מכוסה טמאה.

8 מי ייתן לי כי תמלא משאלתי, ואלוהים ימלא משאלתי?
9 יְאֱלֹהִים יַשְׁבְּרֵנִי, יְרַפֵּחַ אֶת־יָדוֹ וַיְקָרֵת אֶת־יְדֵי ימים !
10 ומי ייתן ולי לפחות תהיה לי הנחמה הזו, שאני שמח בה בתוך הרעות שהוא מציף אותי בהן: שמעולם לא עברתי על מצוות הקדוש ברוך הוא!
יא מַה כֹּחִי, אֶחְכָּה, עַל־מָּה יָמִי, אֶסְבַּל.
12 הַכֹּחַי כְּעֹז אבנים, וְהַבְּשָׂרִי נְרוֹזֶת?
13 הלא אני חסר כל עזרה, והלא נלקחה ממני כל תקוות ישועה?

14 לאדם חסר המזל יש זכות לרחמי חברו, גם אם נטש את יראת ה'.
15 אחי בוגדו כנחל, כמי נחלים שוצפים.
16 קוביות הקרח הופכות את המקום לעכור הקורס, השלג נעלם לתוכם גַלִים.
17 בימי בצורת הם נובלים; רֵאשִׁית בחום, המיטה שלהם מיובשת.
18 בנתיבים שונים מימיהם אובדים, הם מתאדים לאוויר ומתייבשים.
19 קרוואנים של Thema כלולים עליהם ; הנוסעים מסאבא תלו בהם את תקוותיהם;
20 הם מתוסכלים מהמתנה שלהם; לאחר שהגיעו לחופיהם, הם נותרים מבולבלים.
21 לכן אתם מתגעגעים אליי בשעה זו; כשאתם רואים את הרע, אתם לִברוֹחַ מבועת.
22 האם אמרתי לך, "תן לי מַשֶׁהוּ, ספר לי על רכושך,
23 הצילני מיד אויב, הצילני מיד שודדים?»

24 למד אותי, ואני אלמד אותך אני אקשיב בדממה; הראה לי היכן נכשלתי.
25 מה כוחן של מילים בלבד! אך במה אתה מוצא פגם?
26 אז אתם רוצים לצנזר מילים? נאומים נמלטים בייאוש, הם טרף לרוח.
27 אה! אתה זורק הרשת אתה חופר לתוך יתום מלכודת לחבר שלך!
28 ועתה, שובו אליי, ו אתה תראה אם אשקר לך בפנים.
29 שובו, אל תעשו עוול; שובו, ותגלה תומי.
30 הַיֵּשׁ עַל־לשוני, אוֹ הַחֵךְ לֹא יוֹדֵעַ לַגִּיעַ רָע?

פרק 7

1 חיי האדם עלי אדמות הם עת עבודה, וימיו כימי שכיר.
2 כעבד משתוקק לצל, כפועל מחכה לשכרו,
3 כך חלקתי חודשים של כאב, ומצידי, לילות של סבל.
4 כשאני שוכב, אני אומר, "מתי אקום? מתי יגמר הלילה?" ואני מלא דאגה עד היום.
5 בשרי מכוסה תולעים וקרום אדמתי, עורי נסדק ונוזל.
6 ימי חולפים מהר יותר מהמעבורת, הם נעלמים: אין עוד תקווה!

7 אלוהים, זְכֹר כִּי חַיִּים הֵם אֶלָּה נִשְׁמָעָה עֵינֵי לֹא יְרָאוּ שָׁוָף.
8 עין הרואה בי לא תראה אותי עוד; עינך תבקש אותי, ולא אהיה עוד.
9 ענן מתפזר וחולף, ויורד שאול לא יעלה עוד;
10 לעולם לא ישוב לביתו; המקום אשר בו חי לא יזהו אותו יותר.

11 לכן לא אעצור לשוני; אדבר בצר רוחי; אשמיע תלונותיי במר נפשי.
12 הַיָּם אָנֹכִי, אוֹ מַפְלֶצֶת יָם, כִּי תִשְׁמִידְתִּי מִסְגָּד?
13 כי אאמר "מיטתי תנחמני, ספתי תשקיט אנחותיי"«
14 אז תפחידני בחלומות, תבהילני בחזיונות.
15 אוי! נפשי מעדיפה מוות אלים, עצמותיי קוראות מוות.
16 אני נתון באחיזת התפרקות, החיים בורחים ממני לנצח; עזוב אותי, כי ימי כנשימה.
17 מה האדם כי תכבד אותו, כי תתאווה לדאוג לו?,
18 שאתה מבקר בו בכל בוקר, ושבכל רגע אתה חווה אותו?
19 מתי תפסיק לבהות בי? מתי תתן לי זמן לבלוע?
20 אם חטאתי, מה אעשה לך שומר אדם? למה תשים אותי למטרה לחיציך ותשים אותי לנטל עליי?
21 למה לא תסלחו חטאי? למה לא תשכחו עווני? כי מהרה אישן בעפר; תבקשני, ולא אהיה עוד.

פרק 8

— נאומו של בלדאד. —

1 אז דיבר בלדאד מסוהה ויאמר:

2 עד מתי תמשיך בדברים האלה, והיו דבריך כנשימה סוערת?
3 האם אלוהים יעוות את הצדק, או שדי יהפוך את הצדק?
4 אם חטאו בניך לו, הוא מסר אותם בידי עוונם.

5 ואתה אם תפנה אל אלוהים, אם תחפוץ אל שדי.,
6 אם ישר וטהור תִּהְיֶה, וְיִשְׁמֹרְךָ, יְשִׁיב הַשָּׁמְרָה לְשׁוֹכֶן צַדְקֶךָ;
7 מצבך הראשון ייראה חסר משמעות, כך גם השני יהיה משגשג.

8. שאלו שאלות של דורות קודמים, שימו לב לניסיון של אבותיכם:
9 כי אנחנו מאתמול, ואיננו יודעים שׁוּם דָבָר, בימינו על פני כדור הארץ לַעֲבוֹר כמו צל;
10 הלא ילמדו אתכם, ידברו אתכם, ומליבם יגידו משפטים?
11. "האם פפירוס גדל מחוץ לביצות? האם קצה גדל בלי מים?"
12 בעודו רך, מבלי שנקצץ, הוא מתייבש לפני כל דשא.
13 כאלה דרכי כל שוכחי אלוהים; תקוות רשעים תאבד.
14 ביטחונו יתנפץ; בטחונו מראה אל קורי העכביש.
15 על ביתו נשען ולא יעמוד; דבק בו ולא יעמוד.
טז מלא עוצמה בשמש, ענפיו פרוסים על גנו,
17 שורשיו משתלבים בין האבנים, צולל אל מעמקי הסלע.
18 אם אֵל קרע אותו ממקומו, מקומו הוא מכחיש זאת: מעולם לא ראיתי אותך.
19 שם מסתיימת שמחתו, ושל ה אֲפִילוּ אדמה אחרים יעלו אחריו. »

20 לא, לא ידחה אלוהים את התמים, לא אחז ביד עושי הרשע.
21 הוא ימלא את פיך צחוק, ו ישים על שפתייך שירי שמחה.
22 אויביך יכסו בושה, ואהלת רשעים תיעלם.

פרק 9

— תגובתו של איוב. —

1 אז דיבר איוב ויאמר:

2 אני יודע שכך הדבר: איך יכול אדם להיות צדיק לפני אלוהים?
3 אם רצה להתווכח איתו, לא יוכל לענות על אף דבר אחד מאלף.
4 אלוהים הוא חָכָם לֵב וְגָבוֹר עֹז מִי עָמָד לוֹ וְנָשָׁר בְּשָׁלוֹם?
5 יזיז הרים מבלי ידיעתם, באפצו יהפכם;
6 מרעיד ארץ על יסודותיה, ועמודיה יתערערו.
7 הוא מצווה על השמש, ו השמש לא קם; הוא שם חותם על הכוכבים.
8 לבדו נטה שמים, על גבעי ים דורך.
9 הוא ברא את הדוב הגדול, את אוריון, את הפליאדות ואת אזורי השמים הדרומיים.
10 הוא עושה פלאים שלא ניתן לתאר, נפלאות שלא ניתן לספור.
11 הנה, הוא עובר עלי, ולא אראה אותו; הוא הולך, ולא אשים בו.
12 אם הוא מתענג טֶרֶף, מי יתנגד לזה, מי יאמר לו: "מה אתה עושה?"«
13 אלוהים! אין דבר שיכול לרכך את אפו; לפניו משתחווים גדודי גאווה.
14 והייתי חושב איך לענות לו, איך לבחור את מילותיי לדון איתו!
15 גם אם הצדק היה לצידי, לא אענה; אתחנן בפני שופטי לרחמים.
16 גם אם היה נענה לקריאתי, לא הייתי מאמין שהוא שמע בקולי:
17 כְּסְעָרָה מְרַחֵשׁ נִמְצָא פַּעְתִּי בְּלֹא עֲבָרָה׃;
18 אשר לא נותן לי לנשום, וממלא אותי מרירות.
19 האם חוזק הוא? הנה, חזק הוא; האם צדק הוא?, הוא אמר "מי תובע אותי?"«
20 האם אהיה ללא דופי, פי אֲפִילוּ הייתה מרשיעה אותי; אילו הייתי חף מפשע, היא הייתה מכריזה עליי כסוטה.

21 חף מפשע! אני; איני נאחז בקיום, והחיים הם נטל עבורי.
22 זה חשוב לי אחרי הכל; לכן אמרתי: "גם צדיק וגם רשע הוא משמיד".«
23 אם לְפָחוֹת המגפה הרגה אותו בן רגע! אוי ואבוי! הוא צוחק על ניסיונותיהם של התמימים!
24 הארץ נתונה בידי רשעים, אֵל הוא מסתיר את פני שופטיו: אם זה לא הוא, אז מי זה?

25 ימי מהירים משליח, הם בורחים מבלי לראות אושר;
26 הם חולפים כמו סירת קנים, כנשר הצולל על טרפו.
27 אם אומר "חפצתי לשכוח את תלונתי, להשאיר מאחור את פניי העצבות, ללבוש פני שמחה",«
28 אני רועד מכל מכאובי, אני יודע כי לא תנקמני.
29 אמצא אשם: למה לספוג עונש מיותר?
30 כשארחץ את עצמי בשלג, כשאטהר את ידי בבורון,
31 תטביעני בבוץ, ובגדיי יתעבו אותי.

32 אֵל לא איש כמוני, כדי שאענה לו, כדי שנופיע יחד במשפט.
33 אין בינינו שופט אשר יניח את ידו על שנינו.
34 יסיר ממני שבטו, יחדלו אימתיו להפחידני.
35 אז אדבר ללא פחד; אחרת, איני עצמי.

פרק 10

1 נפשי עייפה מן החיים; אתן דרור לתלונתי, אדבר במר לבי.
2 אמרתי לאלוהים: אל תרשיע אותי; אמור לי במה אתה מאשים אותי.
3 האם תמצא חן בדיכוי, בדחיית מעשה ידיך, בהארת אחרים לטובתך בעצת הרעים?
4 הַעֵינֵי בשר יִשְׂרָאֵל לָךְ, אוֹ כְּרֹאִים בְּנֵי אָדָם תִּרְאֶה?
5 הַיְמִיכִי אָדָם יְמִיכֶךָ, וּכְשְׁנֵי בֶּן תְּרֵיהּ?,
ו למען תבקשו עווני, למען תרדפו אחר חטאתי,
7 כי ידעת כי לא אשם ואין איש יוכל להצילני מידך?

8 ידיך יצרו ועצבו אותי כליל, ואתה תרצה להשמידני!
9 זכר כי כחמר עיצבתני ואל עפר תשיבני
10 הלא כחלב המסתני, וכגבינה הקרשתני?
11 עור ובשר לבשתני, עצמות וגידים ארגתני.
12 בחיים נתת לי חן והשגחתך שמרה על נפשי.
13 ובכל זאת, זה מה שהחבאת בליבך: אני רואה בבירור מה חשבת.
14 אם אחטא, תשמור עלי; לא תסלח על עווני.
15 האם אנכי אשם, אוי לי! האם אנכי חף מפשע, לא אעז להרים ראשי, מלא בושה, ורואה את צערי.
16 אם אקום, תרדוף אותי כמו אריה, תתחיל שוב לענות אותי בצורה מוזרה,
17 אתה מביא עדים חדשים נגדי; אתה מכפיל את זעמך עליי, וחילות נוספים באים לתקוף אותי.

18 למה לקחתני מבטן אמי הייתי מת ועין לא ראתהני.
19 אהיה כאילו לא הייתי מעולם, כאילו נשאתי מבטן אמי אל הקבר.
20 הלא ימי קצרים מדי? יעזבני! יסתלק ויניח לי לנשום לרגע,
21 לפני שאלך ולא אשוב לעולם, אל אזור חושך וצל מוות,
22, אזור קודר וקודר, היכן שלטונו צל המוות והכאוס, שם אור הוא כמו חושך.

פרק 11

— נאומה של סופר. —

1 וַיְדַבֵּר צַפְר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמֶר׃

2 האם ריבוי המילים יישאר ללא מענה, והאם המפטפט צדק?
3 האם דבריך הריקים ישתיקו אנשים? האם תלעג ואיש לא יביך?

4 אמרת פְּרִידָה "מחשבותיי נכונות, ואני נקי מפניך."«
5 לו ידבר אלוהים, לו יפתה שפתיו אליכם תְשׁוּבָה ;
6 אם גילה לך את סודותיו של שֶׁלָה חוכמה, קפלי תככיו הנסתרים, אז תראה שהוא שוכח חלק מפשעיך.
7 האם אתה טוען שאתה מבין את מעמקי אלוהים, כדי להגיע לשלמותו של האל?
8 גבה השמים, מה תעשה? עמוק משאול, מה תדע?
9 ארוכה מן הארץ ממדיו, רחבה מן הים היא.
10 אם זה נמס על האשם, אם הוא יעצור אותו, אם הוא יזמן את בית המשפט, מי יתנגד לכך?
11 כי ידע רשע, יגלה עוולה בטרם יחשדוה.
12 מנקודת מבט זו, אפילו המשוגע יבין, וסייח הבכור יהפוך להגיוני.

13 לך, אם תכוון את לבך כלפי אלוהים, ושאתה מושיט את זרועותיך לעברו,
14 אם תסיר את העון אשר בידיך ולא תתן עוול לשכון באוהלך.,
15 אז תרים את מצחך הצרוף, תהיה איתן ולא תירא עוד.
16 אז תשכח שלך סבל, תזכור אותם כמים שזרמו;
17 העתיד יזרח לך יותר מצהריים, חושך יהפוך לזריחה.
18 תהיה מלא ביטחון, ולא תהיה המתנה שלך לשווא; תביט סביבך, ותשכב בשלווה.
19 תנוח, בלי איש ט’מודאג, ורבים ילטפו את פניך.
20 וְעֵינֵי רָשָׁעִים יִכְלוּ לֹא יִהְיֶה לָהֶם מַחְסֹת תְּקֻשָּׁתָם נִשְׁמַת גּוֹעֵה׃.

פרק 12

— תגובתו של איוב. —

1 אז דיבר איוב ויאמר:

2 אתה באמת חכם כמו עם שלם, ועמך תמות החוכמה!
3 גם לי יש בינה כמוך, איני נכנע לך בשום אופן, ומי לא יודע את הדברים אשר אתה אומר?
4 אני ללעג לחבריי, לִי מי שקרא לאלוהים ו למי אלוהים ענה; שֶׁלָהֶם ללעג, לִי הצדיק, התמים!…
5 בושה לאסון! זהו מוטו של המאושר; בוז מחכה למי שרגלו נופלת.
6 שָׁלוֹם אֲבָל, תַּחַת אֹהֶל שׁוּדְדִים שָׁלוֹן בְטַחֲזִין לְמַעֲרֵי אֱלֹהִים, וְאֵין לָהֶם אֱלֹהִים אַחֶרֶת לְזֶרְעוֹנָם.

7 וְשָׁאַל נָא אֶת־הַבְּהֵמָה וְהֵם יְלַמְדוּכֶם אֶת־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְהֵם יַגִּידוּ לָךְ;
8 או דבר אל הארץ, והיא תלמד אותך; הדגים אֲפִילוּ הם יספרו לך על הים.
9 מי מכל אלה לא יודע יצורים, כי יד יהוה עשתה את הדברים האלה,
10 כי הוא מחזיק בידו נפש כל חי ונשמת כל בני אדם
11 הלוא אוזן תבחין במילים, כטעם החך מאכל?
12 חכמה היא בשיער לבן, תבונה היא הפרי ימים ארוכים.

13 אינץ' אֵל חכמה וכוח בו, עצה ותבונה ממנו.
14 הנה, הוא הופך, ולא ניתן לבנות; הוא סוגר הדלת על האדם, ואנחנו לא אוֹתוֹ זה לא נפתח.
15 הנה, עוצר את המים, הם יבשו; הוא משחרר אותם, הם יהפכו את הארץ.
16 לו העוז והתבונה, לו התועה והמוליך שולל.
17 הוא לוקח את היועצים בשבי עמים, וזה שולל את שפיותם של השופטים.
18 ירפה חגורות מלכים, וחוגרת מתניהם בחבל.
19 הוא גורר את הכוהנים לשבי, ומפיל את החזקים.
20 מְחַסֵּר שִׁפָּר מִמְּרֵי חֲכָמִים, וּמִזְקִים מַחֲסֵּק שִׁפָּט.
21 על אצילים ישפוך בוז, וחגורת גיבורים יפשיט.
22 הוא מוציא לאור את הדברים הנסתרים בחושך, ומוציא צל מוות.
23 ירבה גויים ומשמידם, ירחיבם ויצרם.
24 יגבה תבונת ראשי עמי ארץ, ותעה אותם במדבריות ערמומיות;
25 יגששו בחושך, הרחק מן האור; הוא יתנדנדם כשיכור.

פרק 13

1 הנה עיני ראתה את כל זאת, אזני שמעה ותבין.
2 את מה שאתם יודעים, גם אני יודע; איני נחות מכם בשום אופן.

3 אבל אני רוצה לדבר עם האל, אני רוצה להתחנן המטרה שלי עם אלוהים.
4 כי אינכם אלא שרלטנים, רופאים חסרי תועלת כולכם.
5 למה לא שתקתם! זה היה משמש לכם כחוכמה.
6 שמעו נא להגנתי, שימו לב לתחינת שפתיי.
7 האם תדבר שקר למען אלוהים, למענו? האם תדבר מרמה?
8 האם תראו משוא פנים כלפי אלוהים, האם תפעלו כסנגורים?
9 האם הוא יהיה אסיר תודה לך, אם הוא יחפש אותך לבבות האם תטעה אותו כשם שמטעה אדם?
10 ודאי יגנה אותך אם תגלה משוא פנים בסתר.
יא כן, הוד מלכותו יבהל אתכם, אימתיו יפלו עליכם.
12 טיעוניכם עפר, מבצריכם מבצרי חרס.

13 שקט, עזוב אותי בשקט, אני רוצה לדבר; מה שיקרה לי.
14 חפצתי לקחת את בשרי בין שיני, חפצתי לשים את נשמתי בידי.
15 גם אם יהרוג אותי, ולא היה לי למה לקוות, הייתי מגן על מעשיי לפניו.
16 אך הוא יהיה לי ישועה, כי רשעים לא יוכלו להיראות לפניו.
17 לכן שמעו לדברי, שימו לב לדברי.
18 הנה מה שהכנתי שֶׁלִי כי אני יודע שאצדיק.
19 האם יש מישהו שרוצה להתחנן נגדי? כרגע אני רוצה לשתוק ולמות.
20 רק שני דברים חסוך ממני, אלוהים, ולא אסתתר מפניך:
21 הסיר ממני ידך, ואל-תני עוד לפחדני פחדיך.
22 לאחר מכן, קרא לי, ואענה; או שאני אדבר ראשון, ואתה תענני.

23 מה מספר עוונותיי וחטאיי הודיעני פשעיי וחטאי.
24 למה להסתתר כָּך פניך, ותסתכל עליי כאויבך!
25 האם אתה רוצה להפחיד עלה חסר מנוחה? על ידי הרוח, לרדוף אחרי קש יבש,
26 למען תכתבו עליי דברים מרים, למען תחשבו עליי חטאי נעוריי.,
27 למען תשים את רגלי בגפנים, תשגיח על כל צעדיי, ותסמן גבול על כפות רגלי.,
28 בעוד ש הגוף שלי צורך את עצמו כמו עץ רקוב, כמו בגד שנטרף על ידי עש.

פרק 14

1 איש ילוד אשה חי ימים מעטים, והוא מלא צרות.
2 כְּפֶרַח, יַצְצֵחַ וְיִגְרֵעַ; כְּצֵל יִבְרַח, לֹא עָצוּר.
3 ועליו תשמור עין פקוחה, את אשר תביא עמך לבית המשפט!
4 מי יכול להבדיל טהור מטמא? אף אחד לא.
5 אם ימי האיש נספרים אם קבעת את מספר החודשים, אם קבעת גבול שאסור לו לחרוג ממנו.,
6 הַסֵּב עֵינֶיךָ מִמֶּנּוּ לְמַעַן יָנוּחַ, עַד יְטַעֵם כְּשַׁרֵב שָׁחִיר אַחֲרִית יוֹמוֹ.

7 לעץ יש תקווה: כרות, הוא עדיין יכול לגדול שוב ירוק, הוא לא חדל שיהיה צֶאֱצָאִים.
8 כי יבַשׁ שְׁרְשׁוֹ בָּאָרֶץ וְגֶזֶרוֹ בַּעֲפָר גָּמַה׃,
9 ברגע שהוא מריח מים, הוא הופך שוב לירוק, הוא מוציא ענפים כמו צמח צעיר.
10 כי ימות האדם וישכב שם, וכי ימות, איה הוא?
יא מימי האגם נעלמים, הנהר מתייבש ויבש:
12 וַיִּשְׁכַּב הָאִישׁ וְלֹא יָקוֹם לֹא יַעֲרֹת עַד שָׁמַיִם יָשְׁכוּ וְלֹא יְעוּר מִשְׁנָתוֹ.

13 הוי, אם תסתירני בממלכת המתים, החביאני שם עד שוב אפסך, קבע לי עת לזכור אותי.
14 אילו יכול אדם לחיות שוב לאחר מותו! כל הזמן בשירותי הייתי מחכה שמישהו יבוא ויחליף אותי.
15 אתה לִי’היית קורא אז ואענה לך; למעשה ידיך התגעגעת.
16 אבל אוי ואבוי! עַתָּה אַתָּה סוֹפֵר צַעְדִּי, אַתָּה שוֹמֵר עֵין פְּקוּדָה עַל חַטָאֵי;
17 פשעיי חתומים בארנק, ואתה מכסה עוונותיי.

18 הר מתמוטט ונעלם, סלע נישא ממקומו;
19 מים ישחקו אבן, נהרותיהם שוצפים ישאו עפר אדמה; כך תאבד תקוות האדם.
20 תכה אותו והוא הולך; תעוות את פניו ותשלך אותו.
21 אם בניו זכו לכבוד, אינו יודע; אם הם בבושת פנים, אינו יודע.
22 בשרו חש רק את סבלו, נפשו נאנחת רק בקרב עצמה.

II. — מחזור נאומים שני.

פרק 15

— נאומו של אליפז. —

1 וַיְדַבֵּר אֶלִיפַז הַתִּמְנִי וַיֹּאמֶר׃

2 האם חכם יענה בדעת הבל, האם ברוח יתנפח?
3 האם הוא מגן על עצמו בהערות חסרות תועלת, בנאומים חסרי תועלת?
4 אתה משמיד אפילו פחד של אלוהים, אתה הורס כל יראת כבוד כלפי אלוהים.
5 פיך יגלה עוונך, ושפת רמאים תדבר.
6 לא אני, אלא פיך, מרשיע אותך; שפתיך הן המעידות עליך.

7 האם בראשית אדם נולדת, האם לפני הגבעות הוולדת?
8 האם השתתפת במועצת אלוהים? האם גנבת לעצמך לְבַד חָכמָה?
9 מה אתה יודע שאנחנו לא יודעים? מה למדת שאינו מוכר לנו?
10 גם בינינו יש אנשים אפור שיער, זקנים עשירים בימים מאביך.

11 האם אתם רואים בנחמותיו של אלוהים ובדברינו העדינים כמעטים?’בואו נתייחס ?
12 לאן מוביל אותך ליבך, ומה משמעות גלגול העיניים הזה?
13 מה! הַכָּל-אֱלֹהִים תַּפְנִי אֶפְךָ וּפִיךָ תַּשְׁפְּךָ? כָּזֶה נאום?
14 מה האדם כי יהיה טהור, או בן אִשָּׁה כי יהיה צדיק?
15 הנה זה אֵל אפילו בקדושיו לא בטח, והשמים לא טהורים בעיניו:
16 כמה פחות זה לִהיוֹת מתועב וסוטה הוא האיש אשר שותה עוולה כמים!

17 אלמדך, הקשב לי; אספר לך את אשר ראיתי.,
18 אשר חכמים מלמדים, לא מסתירים., לאחר שלמד של אבותיהם;
19 הארץ ניתנה להם לבדם, ולא עבר ביניהם זר מעולם.
20 "רשע יסורים כל ימיו, וכמה שנים שמורות לצורר.".
21 רעשים מפחידים לְהַדהֵד לאוזניו; בתוך שָׁלוֹם, הכוח ההרסני פוגע בו.
22 הוא לא מקווה להימלט מהחושך, הוא מרגיש שהוא נמצא תחת שמירה אחר החרב.
23 הוא נודד לחפש את לחמו; הוא ידע כי יום חושך מוכן, על צידו.
24 מצוקה ומצוקה נפלו עליו; כמלך חמוש למלחמה תקפו אותו.
25 כי הרים ידו על אלוהים, הוא חתר נגד שדי.,
26 הוא רץ לעברו בצווארו נוקשה, מתחת לגבם העבה של מגיניו.
27 פניו היו מכוסות שומן, וצדי גופו היו מלאים שומן.
28 הוא ישב ערים שאינן קיימות, בתים שאינן יושבים בהם, נועדו להיות לגלי אבנים.
29 לא יעשיר עוד, עושרו לא יחזיק מעמד, רכושו לא ישתרע עוד על פני הארץ.
30 לא יברח מן החושך, להבה תיבש את צאצאיו, והוא יסחף ברוח פיו. אֵל.
31 אל יקווה דבר משקר, כי ילכד בו, שקר יהיה שכרו.
32 היא תגיע לפני זֶה ימיו להיות מלא, וענפו לעולם לא יהפוך שוב לירוק.
33 יִנְעַר כְּגֶפֶן פְּרִיּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּפְרַח; כְּזַת יַפְרַח אֶת־פְּרִיחָן.
34 כי בית רשעים צחיח ואש אוכלת אוהל שופט מושחת.
35 הרה רעה ויולד רעה; בבטנו בשל פרי מרמה.»

פרק 16

— תגובתו של איוב. —

1 אז דיבר איוב ויאמר:

2 שמעתי לעתים קרובות נאומים דומים; כולכם מנחמים בלתי נסבלים.
3 מתי ייגמרו נאומי הריקים האלה? מה מדרבן אותך להגיב?
4 גם אני הייתי יודע לדבר כמוך, אילו היית במקומי; הייתי מארגן לך נאומים יפים, הייתי מנענע בראשי לעברי;
5 אעודדך בפי, וברחש שפתיי תמצא נחמה.

6 אם אדבר, כאבי לא יוקל; אם אשתוק, האם הוא יוקל?
7 היום, אוי ואבוי! אֵל מיצה את כוחותיי… אלוהים, קצרת את כל יקירי.
8 אתה תוקף אותי... זו עדות נגדי !... רזוני קם עליי, הוא מאשים אותי פנים אל פנים.
9 אפו קורע אותי ורודפני; הוא חורק שיניים עליי; אויבי נועץ בי מבט.
10 הם פותחים את פיהם אליי לִטרוֹף, הם מכים אותי על הלחי בצורה שערורייתית, כולם מתאחדים נגדי לְאַבֵּד.
11 אלוהים מסרן אותי בידי עוולים, בידי רשעים השליכני.
12 שלמתי הייתי, והוא ניעורני, אחזני בצווארי וימחצני. הוא שם אותי למטרה לחיציו.,
13 חיציו עפים סביבי; הוא דוקרת את צידיי ללא רחמים, הוא שופך את מעיי על הארץ;
14 פרץ אחר פרץ בי, מתנפל עליי כגָבָר.
15 תפרתי שק על עורי, וגלגלתי מצחי בעפר.
טז פני אדומות מדמעות וצל מוות משתרע על העפעפיים שלי,
17 אף על פי שאין עון בידי ותפילתי טהורה.

18 ארץ, אל תכסי את דמי, ותעלה צעקתי בחופשיות!
19 בשעה זו ממש, הנה, יש לי עדי בשמים, מגיני במרומים.
20 חבריי לועגים לי, ועיניי בוכות לאלוהים.
21 הוא ישפוט בין אלוהים ובין אדם, בין בן אדם לחברו!
22 במשך השנים ש לִי הספירה לאחור הסתיימה, ואני נכנס לנתיב שממנו לא אחזור.

פרק 17

1 נשימתי דועכת, ימי דועכים, לא נותר לי לעשות דבר מלבד הקבר.

2 אני מוקף בצַיָּפִים, עיני שמורה בתוך עלבונותיהם.
3 אלוהים, הֲוָה עָרֵב לִי בְּעֵינֶיךָ: מִי אַחֵר יְחָצָה לַכָּנִי בְּיָד?
4 כי סגרת את לבם מפני חכמה; לכן אל תניח להם להתעלות.
5 הזמנה טלפונית שֶׁלוֹ חברים לחלוק, כאשר עיני ילדיו כבשו.
6 הוא עשה אותי ללעג בעמים; אני האיש למי יורקים בפנים.
7 עיני מוסתרת ביגון, וכל גפי צל הם.
8 ה אֲנָשִׁים צדיקים נדהמים, והתמים כועסים על רשעים.
9 צדיק, בדרכו, יעמוד, ונקיות ידיו יגדל בגבורה.

10 אבל שובו כולכם, בואו אם כן; הלא אמצא חכם ביניכם?
11 ימי נגמרו, תוכניותיי נהרסו, תוכניות אלה שליטף הלב שלי.
12 הם עושים יום מהלילה; מול החושך, הם אומרים ש האור קרוב!
13 אם אחכה, שאול משכנתי; בחושך עשיתי משכבתי.
14 אמרתי לבור: "אבי אתה", לתולעים: "אמי ואחותי אתן".«
15 איה תקוותי? תקוותי, מי יראה אותה?
טז ירדה שערי שאול, אם אכן ימצא מנוחה בעפר!...

פרק 18

— נאומו של בלדאד. —

1 אז דיבר בלדאד מסוהה ויאמר:

2 מתי תסיים את הדיונים האלה? היה מבין, ואז נדבר.
3 למה אתם רואים בנו כחיות, והטיפשים אנחנו בעיניכם?
4 אתה אשר קורע את עצמך בגזרים בחמתך, אתה רוצה שאני אעשה זאת?’בגללך הארץ תשממה, סלע יזוז ממקומו?

5 כן, אור רשעים יכבה, ולבהבת אחתו תחדל להאיר.
6 יַחֲשִׁיךְ הַיּוֹם תַּחַת אֹהֲלוֹ, וְנַרוֹ כָּבָה עָלָיו.
7 צעדיו האיתנים יהפכו צרים, עצתו תזרז את נפילתו.
8 רגליו ישליכוהו ברשת, על המלכודת הוא דרך.
9 הרשת תופסת שֶׁלוֹ עקבים; הוא קשור היטב.
10 בשבילו האגמים חבויים מתחת לאדמה, ודלת המלכודת נמצאת בדרכה.
11 אימה צרה עליו מכל עבר ורודפת אחריו צעד צעד.
12 רעב הוא עונשו, וחורבן מוכן למפלתו.
13 עור גפיו נאכל; בכור המות נאכל גפיו.
14 הוא נגרר מאוהלו, שם הוא האמין בטוח; הוא נגרר אל מלך האימה.
15 איש מעמו לא ישב באוהלו, גופרית תזרע על משכנו.
16 למטה, שורשיו מתייבשים; למעלה, ענפיו גזומים.
17 זכרו נעלמה מן הארץ, שם לא יהיה לו עוד בארץ.
18 הוא גורש מן האור אל החושך, הוא מגורש מן היקום.
19 הוא אל תעזוב לא צאצאים ולא צאצאים בשבטו; לא ניצולים במסעו.
20 עמי המערב נדהמים על חורבנה, ועמי המזרח מלאים אימה.

21 כך הוא מעון רשעים, כך הוא מקום האיש מי שלא מכיר את אלוהים.

פרק 19

— תגובתו של איוב. —

1 אז דיבר איוב ויאמר:

2 עד מתי תענה את נפשי, ותשמיע אותי בדבריך?
3 זאת הפעם העשירית שאתה מעליב אותי, אתה מכעיס אותי בלי בושה.
4 גם אם נכשלתי, אשמתי נשארת עליי.
5 אבל אתם קמים עליי, מביאים חרפתי כדי להרשיעני,
6 לבסוף דע כי אלוהים הוא המציק לי, והוא הסובב אותי ברשתו.

7 הנה אנכי צועק על חמס ואין ענה לי אקרא ואין משפט.
8 חסם דרכי, ולא אוכל לעבור; חושך פזר על נתיבותי.
9 פשט ממני כבודי, לקח עטרת מראשי.
10 הוא חתר אותי מכל עבר, ואפול; הוא עקר את תקוותי כעץ.
11 חרה אפו בי, הוא התנהג אלי כאויביו.
12 גדודיו התאספו, הם נלחמו על דרכם אליי, הם צרו על אוהלי.

13 הוא הרחיק את אחיי ממני, חבריי סרו ממני.
14 קרובי משפחתי נטשו אותי, חבריי הקרובים שכחו אותי.
15 אורחי ביתי ומשרתותיי מתייחסים אלי כאל זרה; זרה אני בעיניהם.
16 אקרא לעבדי ולא עניתי; בפי אצטרך להתחנן אליו.
17 אשתי שנאה את-נשימתי; אני מבקש רחמים מבני חידי.
18 אפילו הילדים בוזים לי; אם אקום, הם לועגים לי.
19 כל מי שהיו סודי מתעבים אותי, אלה שאהבתי פונים נגדי.
20 עצמותיי דבוקות לעורי ולבשרי, בעור שיני נמלטתי.
21 רחמו, רחמו עלי, לפחות אתם, ידידי, כי יד אלוהים פגעה בי!
22 למה תרדפי אותי כמו אלוהים רודף אותי ? בשביל מה האם אתה לא יודע שובע מבשרי?

23 מי ייתן כי ייכתבו דברי! מי ייתן כי יירשמו בספר,
24 למען יחרטו בסלע באיזמל ברזל ובעופרת לנצח!
25 ידעתי כי גואלי חי, וכי הוא יהיה האחרון לקום מן העפר.
26 כָּך מן השלד הזה, לבוש בעורו, מבשרי אראה את אלוהים.
27 אני אראה זאת, עיני יראו זאת, ולא אחר; מתניי יבולעו מתקוות בקרבי.

28 אז תאמר, "מדוע רדףנו אותו?" וצדקתי תוכר.
29 באותו יום, יראו לכם מן החרב: נורא נקמת החרב! וידעתם כי יש צדק.

פרק 20

— נאומה של סופר. —

1 וַיְדַבֵּר צַפְר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמֶר׃

2 לכן מחשבותיי מציעות לי תשובה, ומכיוון של התסיסה שלי, אני להוט ל לתת את זה.
3 שמעתי גידופים המכעיסים אותי; בלבי, שֶׁלִי התודעה תמצא את התשובה.

4 הידעתם כי מימים ימימה, מאז שנולד האדם על הארץ,
5 ניצחון הרשעים היה קצר מועד, ו שִׂמְחָה של רשעים של רגע?
6 אף על פי שירמם גאוותו לשמיים וראשו יגע בעננים,
7 כצואתו אבד לנצח; ראותו אמרו איה הוא.«
8 כחלום יעוף ולא יימצא; כחזון לילה יעלם.
9 עין ראייתו לא תראה אותו עוד; מעונו לא תבחין בו עוד.
10 ילדיו יתחננו העניים, הוא יחזיר את שללו במו ידיו.
11 עצמותיו מלאו עוונותיו נסתרות; עמו ישנו בעפר.
12 כי מתוק היה רעה לפיו, וטמן אותה תחת לשונו.,
13 אשר יהנה ממנה מבלי לנטוש אותה, ושמרה בתוך ארמונו:
14 האוכל שלו יתקלקל רַעַל בתוך מעיו, הוא יהפוך לארס הצפעון בתוך חזהו.
15 בלע עושר, יקיאנו, מבטנו יוציאנו אלהים.
16 ארס צפע ינק, לשון צפעון תהרוג אותו.
17 לעולם לא יראה נהרות זורמים, פלגי דבש וחלב.
18 יחזיר את אשר צבר ולא יתמלא בו, לפי מידת רווחיו, ולא יהנה ממנו.
19 כי הוא דיכא ו מוּזנָח העניים, הוא בזז את ביתם ולא בנה אותו מחדש.
20 תאוות הבצע שלו לא תספק; הוא לא ייקח ממנו את היקר לו מכל.
21 דבר לא נמלט מתאבונותו; לכן לא תימשך אושרו.
22 בתוך שפע, הוא נופל במחסור; כל מכות רעות יפלו עליו.
23 הנה מה שימלא את בטנו: אֵל תשלח עליו אש אפו, היא תרד עליו גשם עַד’במעיים שלה.
24 אם נמלט מכלי הברזל, קשת הנחושת תדקור אותו.
25 הוא קורע החוצה הקו, זה עוזב את גופו, פלדה נוצצת מכבדו; האימה של מוות ליפול עליו.
26 לילה עמוק בלע את אוצרותיו; אש אשר האיש לא הדליק את הטורף, וכלה את כל אשר נותר באוהלו.
27 השמים יגלו את עונו, והארץ תקום עליו.
28 שפע ביתו יתפזר; ביום זעם ייעלם.

29 זֶה הַחֶלְקָה שֶׁמָּרֵר אֱלֹהִים לָרָשָׁעִים, וְהַנְּרָשָׁה שֶׁיַּעֲמֹד אֱלֹהִים לָהֶם.

פרק 21

— תגובתו של איוב. —

1 אז דיבר איוב ויאמר:

2 שמעו, שמעו לדברי, כדי שאוכל לפחות לקבל מכם נחמה זו.
3 תנו לי לדבר התור שלי, וכשאני אסיים לדבר, אתם יכולים לצחוק.
4 האם זה נגד גבר שלובש התלונה שלי? איך זה? סַבְלָנוּת היא לא תברח ממני?
5 הבט בי ותתפלא, וסתר את ידך על פיך.
6 כשאני חושב על כך, אני רועדת; וצמרמורת אוחזת בבשרי.
7 למה חיים רשעים, מזדקנים, מתרבים שֶׁלָהֶם כוח?
8 צאצאיהם כונסו סביבם, צאצאם לִפְרוֹחַ בעיניהם.
9 ביתם בשלום, כַּסֶפֶת של פחד; שבט אלוהים לא נוגע בהם.
10 שורם פורה תמיד, עגלתם ממליטה ואינה מפילה.
11 הם עוזבים לָרוּץ ילדיהם כעדר, יילודיהם קופצים סביבם.
12 ישירו לקול תוף וציתר, ישמחו לקול חליל.
13 ימיהם באושר יבלוּ, וירדו ברגע שאולה.
14 וַיֹּאמְרוּ אֶל-הָאֱלֹהִים סוּר מֵעַנָּנוּ לֹא חָפְצְנוּ לָדַע דַּרְכֶיךָ׃.
15 מה שדי כי נעבוד אותו מה נרוויח מתחפלל אליו»

טז הלוא בידם הצלחתם, אך חלילה לי ללכת בעצת רשעים.
17 כמה פעמים אנו רואים את מנורת הרשעים כבתה, אובדן פוגע בהם, ו... אֵל להקצות להם הרבה בכעסו?
18 האם נוכל לראות אותם? כמו קש נסחף על ידי הרוח, כמו העשב הנישא במערבולת?

19 "אלוהים, אתה אומר, "הוא שומר את עונשו לילדיו!..." אבל תן לאלוהים להעניש אותו בעצמו כדי שירגיש זאת,
20 למען יראה בעיניו את אבדתו, למען ישתה בעצמו את חרון שדי.
21 כי מה אכפת לו ביתו לאחר מותו, לאחר שנקבע מספר חודשיו?

22 הַיְלָמָה לָאֱלֹהִים נִמְלַדֶּה חָכְמָה, לֹא שֶׁשּׁוּפֵּּן אֶת הַנִּשְׂפָנִים הָעֲלוּתִים?
23 אדם מת בעיצומו של שגשוגו, מאושר ושלו לחלוטין,
24 צלעות עמוסות שומן, ומח העצמות מלא מוהל.
25 השני מת, מרירות בנפשו, מבלי שטעם אושר.
26 גם שניהם ירדו בעפר ותולעים יכסו אותם שְׁנֵיהֶם.

27 אה! אני יודע היטב מהן מחשבותיך, אילו שיפוטים לא צודקים אתה שורק עליי.
28 אתה אומר, "איה בית הצורר? מה היה לאוהל אשר ישבו בו הרשעים?"«
29 האם מעולם לא שאלת את הנוסעים, והאם אינך מודע לדבריהם?
30 ביום אסון ניצלו רשעים, ביום זעם נמלטו לעונש.
31 מי יגעו בו בפניו, מי דורש ממנו דין וחשבון על מעשיו?
32 אנחנו לובשים את זה בכבוד אל הקבר; והמאוזוליאום שלו שמור.
33 רגבי עמק קלים לו וכל האדם י ללכת בעקבותיו, כמו דורות ללא מספר’י קדם.

34 מה פשר ניחומיכם הבלתי ניתנים? מתשובותיכם נותרה רק בגידה.

ג. — מחזור נאומים שלישי.

פרק 22

— נאומו של אליפז. —

1 ויאמר אליפז:

2 האם האדם יכול להיות מועיל לאלוהים? האדם החכם מועיל רק לעצמו.
3 מה אכפת לאלוהים אם אתה צדיק? אם אתה ישר בדרכיך, מה הוא מקבל?
4 האם בגלל חסידותך הוא מעניש אותך, כי הוא בא איתך למשפט?
5 הלא עצומה זדונך, עוונותיך אין גבול?
6 ערבוּת לקחת מאחיך ללא סיבה, עירומים הפשטת בגדיהם.
7 לא נתת מים לעייף, מנעת לחם מרעב.
8 הארץ הייתה שייכת לזרוע חזקה יותר, והמוגן קבע שם את שכנתו.
9 שלחת את האלמנות ידיים ריק, וזרועות היתומים היו שבורות.
10 לכן אתה מוקף במלכודות, ופחדים פתאומיים מוטרדים.,
11 בתוך חושך, מבלי לראות, וטבול במבול מים.

12 הלוא אלהים בשמים הגבוהים הביטו במרומי הכוכבים!
13 וְאָמַרְתָּ מַה יוֹדֵעַ אֱלֹהִים, הַיְשְׁפּוֹן בְּעוֹמְכֵי עֲנָנִים.
14 עננים מסווה לו, והוא לא יכול לראות; על מעגל השמים הוא הולך.»
15 לכן תשמר בדרכי קדם, אשר בהן הלכו אנשי עוולות,
16 אשר נסחפו בטרם עת, אשר מים נתקעו יסודותיהם.
17 אלה שאמרו לאלוהים: "סָרוּ מֵאֵתָנוּ! מָה יָכוֹל" אָנוּ "לשחק את האל הכל יכול?"»
18 והוא אשר מילא את בתיהם עושר. חלילה לי ללכת בעצת רשעים.
19 צדיקים רואים נפילתם וְשִׂמְחוּ; הַתָּמִים לֹגִים לָהֶם:
20 "אויבינו הושמדו! אש אכלה את עושרם!"«

21 לכן, התפייסו עם אֵל והרגיע את עצמך; כך האושר יוחזר אליך.
22 קבל תורה מפיו, ושמור דבריו על לבבך.
23 תקום אם תשוב אל שדי אם תסיר עוון מאוהלך.
24 השליכו מטילי זהב אל עפר, וזהב אופיר בין אבני הנחל.
25 וַיְהִי שְׁלֹהִים יִהְיֶה לָזֶבֶךָ, הוא יהיה הר של כסף בשבילך.
26 אז תמצא חשקך באל שדי, ותשא פניך אליו.
27 תתפלל אליו והוא ישמע לך ושלם את נדריך.
28 אם תעשה רעיון, היא תצליח, ואור יאיר על דרכיך.
29 לראשים מורכנים תצעקו: "קומו!" ו אֵל יעזור למי שעיניו מושפלות.
30 הוא יציל אֲפִילוּ האשם, ניצל על ידי טוהר ידיך.

פרק 23

— תגובתו של איוב. —

1 אז דיבר איוב ויאמר:

2 כן, היום מרה תלונתי, וידי עוצרה אנחותי.
3 הוי, מי יתן לי לדעת היכן למצוא אותו, להגיע אל כסאו!
4 אדבר על טענתי לפניו, ואמלא פי טיעונים.
5 הייתי יודע את הסיבות שהוא יכול לתת לי, הייתי רואה מה יש לו לומר לי.
6 האם יתנגד לי בגודל כוחו? האם לא לפחות יזרוק עיניים עליי?
7 אז יתווכח עמו התמים, ואני אלך משוחרר לנצח מפי שופטי.
8 אבל אם אלך מזרחה, הוא לא שם; במערב, לא אראה אותו.
9 האם בצפון הוא עסוק? איני רואה אותו; האם בדרום הוא מתחבא? איני מוצא אותו.

10 אך הוא יודע את נתיבותי; יבחן אותי ואצא טָהוֹר כמו זהב.
11 רגלי דרכה תמיד בעקבותיו, נשענתי בדרכו מבלי לסטות.
12 לא סָרִיתִי מִפִּקּוּדֵי פִּיו, אֶת-דִּבְרֵי פִּיו נִכְנַתִּי.
13 אבל יש לו מַחֲשָׁבָה מי יחזיר אותו? הוא יעשה כרצונו.
14 לכן הוא יגשים את אשר גזר עליי, ויש לו תוכניות רבות כאלה.
15 לכן אני נבהל מלפניו; כשאני חושב על כך, אני פוחד ממנו.
טז אלוהים ימיסה את לבי, שדי ימלאני יראה.
17 כי לא אכלי חושך, ולא כיסה אפלה את פני.

פרק 24

1 מדוע אין עת שנקבעה על ידי ה', ומדוע אלו המשרתים אותו אינם רואים את יומו?

2 אנחנו רואים אֲנָשִׁים WHO הם מזיזים את סימני הגבול, אשר רועים את העדר שגנבו.
3 הם גדלים מולם חמור היתום, ושור האלמנה מחזיקים כערובון.
4 הם מכריחים העניים לסטות מן הדרך; כל אנשי הארץ הצנועים נאלצים להסתתר.
5 כחמור פרא בבדידות, יצאו לעבודה מוקדם בבוקר, מחפשים את מזונם. המדבר סופק פרנסתם של ילדיהם;
6 יקצוצו קלחי תבואה בשדות, יבוזזו את כרם צוררם.
7 עירומים הם מבלים את הלילה, מחוסר בגדים, ללא שמיכה מפני הקור.
8 גשם ההרים חודר אליהם; בחוסר מחסה הם מצטופפים אל הסלע.
9 יחטפו יתום מן השד, יתובבו על העניים.
10 אֵלֶה, עירומים לחלוטין, ללא בגדים, הם נושאים את האלומות, גוועים ברעב. של המאסטר ;
11 יבצעו שמן במרתפיו, ידרכו ענבים וצמאו.
12 מלב הערים עולות אנחות אנשים ונשמות פצועים צועקות; ואלוהים לא שומע על הפשעים האלה!

13 אחרים הם בין אויבי האור; אינם יודעים את דרכיו, אינם עומדים בנתיבותיו.
14 קם רוצח עם שחר; הורג עני ואביון, משוטט בלילה, כמו גנב.
15 עינו של נואף צופה אל הדמדומים; "איש אינו רואה אותי", אמר, ומכסה את פניו.
16 בלילה אחרים פורצים לבתים, ביום מסתתרים: אינם מכירים את האור.
17 כצל המות הוא להם הבוקר, כי זוועות הלילה מוכרות להם.

18 אה! הרשעים גלישות כמו גוף קל על פני המים, רק חלקו ארור בארץ; לא ילך בדרך כרמים!
19 כשם שבצורת וחום סופגים את המים מהשלגים, כך גם השאול נִבלָע הדייגים !
20 הוי, רחם אם שכחנו, תולעים חפצו בו, לא ייזכר עוד, וכעץ נשבר עוולה.
21 הוא טרף את העקרה ו בלי ילדים, הוא לא עשה שום טוב לאלמנה!
22 אבל אֵל בכוחו מרעיד את החזקים, הוא קם, ולא יבטחו עוד על החיים;
23 יתן להם ביטחון ועיניו ישמרו על דרכיהם.
24 נישאו, וברגע לא היו עוד; נפלו, נקצרו ככל האדם; כשבילים נכרתו.

25 אם לא כן, מי ירשיע אותי בשקר? מי יבטל את דברי?

פרק 25

— נאומו של בלדאד. —

1 אז דיבר בלדאד מסוהה ויאמר:

2 לו שלטון ואימה; הוא עושה לִמְלוֹך שלום בשיאו מגורים.
3 הלוא לגיונותיו רבים מספור, על מי לא יזרח אורו?
4 איך יהיה גבר צדיק לפני אלוהים, או איך יהיה בן אישה טהור?
ה הנה גם ירח אין אור וכוכבים לא טהורים בעיניו.
ו כמה וכמה פחות האדם, התולעת ההיא, בן האדם, החרק הנבזה ההוא!

פרק 26

— תגובתו של איוב. —

1 אז דיבר איוב ויאמר:

2 כְּכֵן שֶׁיּוֹדְעַ לַחֲלָשִׁים, לְהִסְעִיר לְזֶרֶךְ אִיחַ!
3 מה טוב אתה מייעץ לבורים, מה חכמה רבה אתה מגלה!
4 למי אתה מדבר? ועל מי מִזְרָח התודעה WHO להוציא את זה מהפה שלך?

5 לפני אלוהים, הצללים רועדים מתחת למים וליושביהם.
6 שאול נחשף לפניו, ותהום אין לו כיסוי.
7 יִתְחֹל צָפוֹן עַל־הַבָּקָל, תָּהֶה־אֶרֶץ עַל־הַאֲפוֹל.
8 יִחַסֵּךְ מַיִם בַּעֲנָנָיו וְלֹא יַבְרוּ שָׁמַיִם תַּחְתָּם מִשׁקָל.
9 יסווה פני כסא, יפרוש ענניו עליו.
10 הוא צייר עיגול על פני המים, בנקודה שבה הפרידו בין האור לחושך.
11 עמודי השמים רעדו, ונחרדו מאיומו.
12 בכוחו מעורר ים, בחוכמתו שובר גאווה.
13 בנשימתו שמים נותנים שלווה, ידו יצרה נחש נמלט.

14 כאלה הם קצוות דרכיו, רחש קל אנו שומעים מהם; ורעם כוחו, מי ישמעו?

פרק 27

— הנאום החדש של איוב. —

1 איוב חזר לדבריו ואמר:

2 באלוהים חי המונע ממני צדק, בידי שדי, ממלא את נפשי מרירות.
3 כל עוד נשמתי, כל עוד נשמת אלוהים באפי,
4 לא יַדַּבְּרוּ שְׁפָתִי רָעָה, לֹא תְדַבֵּר שָׁקָר לִשְׁפָּתִי.
5 חלילה לי להודות שאתה צודק! עד נשימתי האחרונה אגן על חפותי.
6 נטלתי על עצמי צדקתי, לא אעזוב אותה; לבי לא יגנה כל ימי.

7 יַעֲשׂוּ אוֹיְבִי כְּרָשָׁעִים! יְסַבֵּרִי כְּגַרְלֵי רָשָׁעִים!
8 מה תקוה לרשע כי כרתו אלהים, כי ייקח את נפשו?
9 האם ישמע אלוהים לצעקותיו ביום בוא עליו צרה?
10 האם באל שדי חפץ? האם תמיד יפנה את תפילותיו לאלוהים?
11 אלמדך דרכי אלוהים, ולא אסתיר ממך את מחשבות ה' שדי.
12 הנה, כולכם ראיתם זאת; מדוע אתם מדברים לשווא?

13 זֶה הַחֶלְקָה אֱלֹהִים שָׁמְרִיר לָרָשָׁעִים, נְחִילָה אֲשֶׁר יְקַבְּלוּ אֲלָמִים מֵאֵת שְׁדֵי.
14 אם יהיו לו בנים רבים, זה לחרב; צאצאיו לא ישבעו לחם.
15 שאריתיו ייקברו במות, אלמנותיהם לא יקברו ה- הם לא יבכו.
טז אם יצבור כסף כעפר, וכבוץ יצבור בגדים.,
17 הוא אשר אוגר, אך צדיקים נושאים, צדיקים יורשים את כספך.
18 ביתו כבניין עש, כצריף בונה שומר כרמים.
19 העשיר שוכב בפעם האחרונה; הוא פקח את עיניו ואיננו עוד.
20 ירדו עליו אימה כמים, סופה סוחפתו באמצע הלילה.
21 רוח מזרחית תשא אותו והוא נעלם; תקרע אותו באלימות ממקום מגוריו.
22 אֵל זורק עליו שֶׁלוֹ חצים חסרי רחמים, הוא נמלט מידה בייאוש;
23 אנשים מוחאים כפיים מעליו, ומשחירים עליו מביתו.

פרק 28

1 לכסף יש מקום שממנו מוציאים אותו, לזהב מקום שמזקקים אותו.
2 ברזל מופק מן הארץ, ואבן מותכת נָתוּן נְחוֹשֶׁת.
3 האיש שם קץ לחושך, הוא חוקר, עד מעמקי התהום, את האבן מוּסתָר בחושך ובצל המוות.
4 הוא חופר, הרחק ממקומות מיושבים, גלריות, לא ידועות לרגל של החיים ; תלוי, הוא מתנדנד, רחוק מבני אדם.
5 האדמה, שממנה יצא הלחם, רועדת במעמקיה כאילו מאש.
6 סלעיה מקום ספיר, ואבק זהב נמצא שם.
7 לא ידע עוף טרף דרך, עין נשר לא ראתה.
8 חיות פרא לא דרכו עליה, אריה מעולם לא עבר עליה.
9 האיש הוא מניח את ידו על הגרניט, הוא מנער את ההרים עד שורשיהם.
10 הוא חופר מנהרות בסלעים; דבר יקר לא חומק מעיניו.
11 יודע לעצור חלחול מים, מוציא לאור את כל הנסתר.

12 אך איפה תמצא חכמה, איפה מקום התבונה?
13 לא ידע האדם מחירו, לא יימצא בארץ חיים.
14 תהום אומרת: "לא בחיקי היא", הים אומר: "לא איתי היא".«
15 אי אפשר לתת אותו תמורת זהב טהור, וגם לא ניתן לקנות אותו במשקל הכסף.
טז לא יתואם לזהב אופיר, לאוניקס יקר ולספיר.
17 זהב וזכוכית לא יוכלו להשוואה; לא יוחלף בכד זהב טוב.
18 אל יזכירו אלמוגים וקריסטל: קניין חכמה שִׁוּוּי עדיף על פנינים.
19 טופז אתיופי אינו יכול להשתוות אליו, וזהב טהור אינו יכול להגיע לערכו.

20 אם כן מאין תבוא חכמה, איה מקומה של תבונה?
21 נסתר מעיני כל חי, נסתר מעוף השמים.
22 הגיהנום והמוות אומרים: "שמענו על כך".«
23 אלוהים יודע את דרכה; הוא יודע היכן היא שוכנת.
24 כי עד קצה הארץ רואה, כל אשר תחת השמים תופס.
25 כאשר קבע משקל רוחות, כאשר שם מים במאזניים,
26 כאשר נתן חוקים לגשם, שהוא צייר הדרך אל הבזקי הברק,
27 אז ראה אותה ותיאר אותה, ביסס אותה וחקר את סודותיה.
28 ויאמר אל האיש יראת ה' היא חכמה ובורחת מרע היא תבונה.

פרק 29

— הנאום האחרון של איוב. —

1 איוב חזר לדבריו ואמר:

2 הוי, מי ישיב לי חדשים קדם, ימים אשר שמרני אלהים;
3 כאשר נרו האיר על ראשי, ואורו הוביל אותי בחושך.
4 כאשר הייתי בימי בגרותי, כאשר פקדני אלהים באהלי.,
5 כאשר עוד היה שדי עמי ובני סביבי;
6 כאשר רחצתי רגלי בחלב, וצור שפך עלי נחלי שמן.

7 כאשר יצאתי אל שער העיר והקמתי את מושבי בכיכר,
8 כאשר ראו אותי, הסתתרו הצעירים, והזקנים קמו ועמדו.
9 הנסיכים עצרו את דבריהם וסתמו את פיהם.
10 קולות ראשי השררה דוממים, לשונם דבוקה לחכם.
11 אוזן שומעתני הצהירה אותי אשרי, עין ראתה אותי העידה עליי.

12 כי הושיעתי את העניים אשר קבצנו עֶזרָה, והיתום משולל כל תמיכה.
13 ברכת אובדן באה עליי; לב אלמנה מלאתי שמחה.
14 לבשתי צדק כבגד, צדקתי היה גלימתי וצמרתי.
15 הייתי עין עיוור ורגל פיסח.
16 אב הייתי לעניים, בחנתי היטב את סיבת הלא נודע.
17 שברתי את לסת הרשעים, וקרעתי החוצה שֶׁלָה טרף בין השיניים.
18 אמרתי, "אמות בקן שלי, ימים רבים כבר חול.".
19 שרשיי ימשכו אל המים, טל יָלֵל בְּעַלְּפִי.
20 כבודי יפרח שוב לעד, וקשתי תשוב כוחה בידי.»

21 הם הקשיבו לי וחיכו, אספו בדממה את דעתי.
22 אחרי שדיברתי, איש לא הוסיף דבר; דברי פשוט נשטפו מהם. כמו הטל.
23 הם חיכו לי כאילו אנחנו מחכים הגשם; הם פתחו את פיהם כאילו בגשמי אביב.
24 אם חייכתי אליהם, הם לא יכלו להאמין; הם קיבלו בשקיקה את אות החסד הזה.
25 כאשר הלכתי אליהם, הייתי במקום הראשון, ישבתי כמלך מוקף בחיליו, כמנחם בתוך עניים.

פרק 30

1 וְעַתָּה אָנְכִי לִשְׂחָק לִגְעוּרִים מִמִּי, אֲשֶׁר לֹא הָיִיתי נוֹצֵא אֶת-אֲבוֹתָם לְהַשְׁמִיד בֵּין-כֹלָבִים שֶׁל-צֹאֵרִי.
2 מה הייתי עושה בכוח זרועותיהם? הם חסרי כל כוח.
3 יבשים על ידי עוני ו רָעָב, הם רועים במדבר, ארץ שהייתה צחיחה ושוממה זה מכבר.
4 ניצנים מרים מן השיחים קוטפים, ולחמם יחיד הוא שורש המטאטא.
5 הם מודרים מהחברה אֲנָשִׁים, אנחנו צועקים עליהם כאילו לְאַחַר הגנב.
6 ישבו בעמקים נוראיים, במערות אדמה וסלעים.
7 צעקותיהם הפראית נשמעות בין הסבך, יחדיו תחת קוצים ישכבו.
8 אנשים חסרי בינה, גזע חסר שם, מגורשים בבוז מן הארץ מְאוּכלָס!

9 ועכשיו אני האובייקט של השירים שלהם, אני לא מסכים עם המילים שלהם.
10 מתעבים אותי, בורחים ממני, לא מפנים ריקתם.
11 הם נותנים לעצמם דרור להעליב אותי; הם משליכים כל מעצורים מפניי.
12 אֲנָשִׁים קָמוּ לִימִינִי, מַקְשִׁים לַנַּעַר רַגְלַי, מַסְלִים אֵלַי דְּרָבוֹתָם הַרְצֻגִּים.
13 הם סרבו נתיבותי, הם פועלים להרסני, לא יעזור להם איש.
14 הם ייסדו עליי, כאילו דרך פרץ רחב, הם ממהרים בין ההריסות.
15 אימה צרה עלי, כנשימה נסחפה אושרי, כענן חלפה אושרי.

טז וְעַתָּה נִשְׁפְּכָה נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי יְמֵי צָרָה אֶחֱסְנִי.
17 הלילה חודר עצמותיי, אוכל אותן, הרע המכרסם בי לא ישן.
18 באלימותו איבד בגדי צורתו, הוא נדבק אליי כמו חולצה.
19 אֵל השליכני אל הַבִּיץ; אהיה כעפר ואפר.
20 אצעק אליך ולא תענה לי; אעמוד ואתה מביט בי באדישות.
21 אכזרית התנהגת כלפיי, תוקפת אותי בכל כוח זרועך.
22 אתה לוקח אותי, אתה גורם לי לעוף עם הרוח, ואתה משמיד אותי ב ההתרסקות של הסערה.
23 כי ידעתי כי אל המוות אתה מובילני, אל המקום בו כל החיים נאספים.

24 והלא יפנה העומד לאבד את ידיו ויצעק בצר לו?
25 האם לא דמעתי על אונים? האם לא התרכך לבי על נזקקים?
26 חיכיתי לאושר ובא רעה קיוויתי לאור ובא חושך.
27 קרבי סוער, ימי צרה באו עליי.
28 אני הולך באבל, בלי שמש; אם אקום בקהל, זה לצעוק.
29 הייתי לאח תנים, לחבר לבנות יען.
30 עורי הכהה נופל לגזרים, עצמותיי נשרפות באש פְּנִים.
31 הציתר שלי מפיק עכשיו רק אקורדים עצובים, חליל הקנה שלי רק צלילים נוגים.

פרק 31

1 כרתתי ברית עם עיניי, ואיך אוכל להביט בבתולה?
2. איזה יחס, אמרתי לעצמי, אֵל האם הוא ישמור לי משהו? מלמעלה? איזה גורל מצפה לאל? האם הוא היה עושה לי את זה? מהשמיים שלו?
3 הלוא חורבן לרשעים ואסון לעושי עוול?
4 אֵל הלא ידע דרכי, הלא סופר את כל צעדיי?

5 אם הייתי הולך ב שְׁבִיל שקר, אם רגלי רדפה אחרי מרמה, –
6 ישקולני אלוהים במאזניים צדיקים, ויכיר בתמימותי!

7 אם צעדיי סטו מן יָמִינָה בדרך, אם לבי הלך אחרי עיני, אם טומאה דבקה בידיי, -
8 כי אני זרע, ואחר יאכל; כי זרעי ייעקר.

9 אם פיתה לבי על ידי אישה, אם שמרתי על פתח שכני,
10 אשר אשתי טוחנת עבור אחר, אשר זרים מבזים אותה!
11 כי פשע נורא הוא זה, עבירה פלילית אשר לְהַעֲנִישׁ השופטים;
12 אש אוכלת עד אובדן, אשר הייתה משמידה את כל רכושי.
13 אם זלזלתי בזכויות עבדי או אמהתי כאשר הם ריב עמי:
14 מה אעשה בקום אלהים? ביום פקודתו מה אענה לו.
15 הוא אשר יצר אותי ברחם של אמי האם גם הוא לא עשה את זה? אותו דבר יוֹצֵר הוא לא אימן אותנו?

טז אם מנעתי מעניים את תשוקתם, אם הכליתי עיני אלמנה.,
17 אם אכלתי לבדי פת לחמי, ולא היה ליתום חלקו:
18 מילדותי דאג לי כאב, ממולדתי הדריך את צעדיי.

19 אם ראיתי חסר המזל למות ללא בגדים, חסרי כל ללא מחסה,
20 מבלי מתניו ברכני, מבלי שחיממנו גיזת כבשי;
21 אם הרמתי ידי על היתום כי חשבתי שיש לי תמיכה מהשופטים,
22 שיתנתק כתפי מגוף הגוף, ותקרע זרועי מעצם עצם הזרוע.
23 כי יראתי מנקמת אלוהים, ולפני הוד מלכותו לא אוכל להתקיים.

24 אם בזהב בטחתי, אם לזהב טהור אמרתי: "אתה תקוותי".«
25 אם שמחתי ברוב נכסי, באוצרות אשר אספו ידי;
26 אם, בראותו את השמש זורחת בבהירות, ואת הירח מתקדם בהדרו,
27 לבי נִתְפָּה בסתר, אם יָדִי תַּעֲלֹךְ אֶל־פִּי,
28 זהו עוד פשע ש נענש השופט; הייתי מכחיש את האל העליון.

29 אם שמחתי על חורבן אויבי, אם התרגשתי של שמחה כאשר פגע בו אסון: —
30 לא, לא הרשיתי ללשוני לחטוא, בכך שגידף ודרש את מותה!…

31 אם לא אמרו אנשי אוהלי: "איפה נמצא אדם אשר לא שבע מארוחתו?"«
32 אם הזר יבלה את הלילה בחוץ, אם לא פתחתי את הדלת לנוסע!…

33 אם כבני אדם הסתרתי את חטאי ואת עוונותיי הסתרתי בקרבי,
34 מפחד הקהל הרב, מפחד בוז המשפחות, עד כדי שתיקה, ולא העזה לחצות הסף מהדלת שלי!…

לה הוי! מי יעזור לי למצוא מישהו שישמע אותי? הנה חתימתי: יענני שדי! גם יריבי יכתוב את לוח הזמנים שלו.
36 נראה אם לא אשים אותו על כתפי, אם לא אעוטף בו את מצחי ככינור!
37 אני אדווח לשופט שלי עם כל צעד שאעשה, אתקרב ממנו כמו נסיך.

38 אם-צעק עליי אדמתי, אם-בכה תלמיה;
39 אם אכלתי את מוצריה מבלי שילמתי עבורה, אם אקרע אותה ממנה לֵגִיטִימִי בעלים, —
40 שבמקום חיטה יצמחו שם קוצים, ועשבים שוטים במקום שעורה!

כאן מסתיימים נאומיו של איוב.

חלק שני.

נאומו של אליהו.

פרק 32

— הנאום הראשון של אליו. —

1 שלושת האנשים האלה חדלו לענות לאיוב, כי הוא התעקש לחשוב את עצמו צדיק.
2 וַיַּעַר אֵלִיּוּ בֶּן־בְּרַכֵּל הַבוּזִי מִשְׁפַּח רָם וַיַּעַר אֶת־יּוֹב כִּי־הוּא צַדִּיק מֵאֱלֹהִים׃.
3 היא גם כעסה על שלושת חברותיה, כי הן לא מצאו תשובה טובה עבורה וכי אַף עַל פִּי כֵן הם גינו את איוב.
4 מכיוון שהיו מבוגרים ממנו, חיכה אליהו לדבר עם איוב.
5 אך בראותו כי לא הייתה עוד תשובה מפי אֵלֶה שלושה גברים, הוא התפרץ בזעם.

ו ויאמר אליה בן ברכל הבוזי

 אני צעיר ואתה זקן; לכן פחדתי וחרדתי להביע בפניך את רגשותיי.
7 אמרתי לעצמי: "הזמן יגיד, ושנים רבות יגלו חוכמה".«
8 אבל זוהי הרוח לָשִׂים באדם, נשימת ה' נותנת לו תבונה.
9 לא זִקְנָה נותנת חכמה, ולא זִקְנָה תבין צדק.
10 לכן אני אומר: "הקשיבו לי, גם אני אסביר את מחשבותיי".«

11 חיכיתי בזמן שדיברתם, הקשבתי לטיעוניכם, עד סוף ויכוחיכם.
12 עקבתי אחריכם מקרוב, ואיש לא שכנע את איוב, איש מכם לא הפריך את דבריו.
13 אַל תֹּאמַר חָכְמָה מַצָאנוּ אֱלֹהִים מַכָּהוּ וְלֹא אָדָם׃«
14 לא נגדי כיוון דבריו, ואני לא אענה לו בדבריך.

15 הם דוממים; לא עונים; חסר להם דיבור.
16 חיכיתי עד שיסיימו לדבר, עד שישארו לְהַשְׁתִיק ובלי תגובה.
17 עכשיו תורי לדבר; גם אני רוצה לומר את מה שאני חושב.
18 כי מלא אני דיבורים, הרוח אשר בי מדכאת אותי.
19 לבי כיין נאד, כמו נאד מלא יין חדש שעומד להתפוצץ.
20 הרשו לי לדבר, למען אנשם בקלילות, שפתיי יפתחו לתשובה!
21 לא אגלה משוא פנים, לא אחניף לאיש.
22 כי איני יודע לחנף, אחרת בוראי ייקח אותי מיד.

פרק 33

1 ועתה איוב שמע אל דבריי האזן לכל דבריי.
2 עכשיו אני פותח את פי, לשוני יוצרת מילים על חיכי,
3 מלב צדיק יבואו דברי, שפתיי יגידו אמת צרופה.
4 רוח אלוהים ברא אותי, נשמת שדי מחייה אותי.
5 אם תוכל, ענה לי; השלך הטיעונים שלך עמדו איתן לפניי.
6 לפני אלוהים אני שווה לך, כשם שנוצרת מחימר.
7 לכן לא יפחידך פחדי, ומשקל הוד מלכותי לא יוכל להכניע אותך.

ח כן, באוזניי דברת, וקול דבריך שמעתי היטב;
9 "טהור אני, נקי מכל חטא; תמים אני, אין בי עוון.".
10 ואלוהים ממציא סיבות לשנאה נגדי; הוא מתייחס אליי כאל אויבו.
11 הוא שם את רגלי בגפנים, הוא שומר על כל צעדי.»
12 אענה לך כי בזאת לא צדקת כי גדול אלוהים מאדם.
13 למה להתווכח איתו, כי הוא אינו אחראי לאיש על מעשיו?
14 אף על פי כן, אלוהים מדבר לפעמים בדרך אחת, ולפעמים בדרך אחרת, ואיש אינו שם לב.

15 הוא מדבר בחלומות, במראות לילה, כאשר שינה עמוקה מכבידה על בני תמותה, כאשר הם ישנים על משכבם.
16 בעת ההיא פותח אוזני אנשים וחותם שם את אזהרותיו,
17 כדי להרחיק את האדם ממעשיו רַע, ולהסיר ממנו גאווה,
18 למען להציל את נפשו ממות, את חייו מעוקץ עוקץ.

19 גם בכאב ייגער אדם על משכבו, כאשר נמשך מאבק להתסיס עצמותיו.
20 אז הוא שנא לחם, והוא זוועה מנות מעולות,
21 בשרו נעלם מן העין, ועצמותיו, אשר לא נראו, נחשפו.
22 הוא קרב אל הבור, חייו טרף לאימהות המוות.
23 וְאִם יְמָצָא מַלְאָךְ מִבֵּין אֶלֶף לְהִתְעַנֵּל עִמּוֹ וְיַגִּיד לוֹ אֶת־חַבָּרוֹ׃,
24 אֵל ריחם עליו ואמר אל המלאך "הצילו אותו מלרדת לבור, מצאתי את הכופר." של חייו. »
25 אז בשרו יהיה רענן יותר מאשר בשנותיו הראשונות; הוא ישוב אל ימי נעוריו.
26 יתפלל אל אלוהים ואלוהים יחנן אותו; יראה פניו בשמחה, ו הגבוה ביותר מחזיר את חפותו.
27 הוא שר בין אנשים, הוא אומר: "חטאתי, עברתי על המשפט, ולא עשה לי אלוהים כעווני.".
28 הציל את נפשי ממרדת בור, וחיי פורחות באור.»
29 הנה, אלוהים עושה את כל אלה פעמיים, שלוש פעמים, לאדם,
30 כדי להחיותו מן המתים, להאיר לו אור החיים.

31 הקשבה איוב, שמעני, חרש למען אוכל לדבר.
32 אם יש לך מה לומר, ענני; דבר, כי חפצתי למצוא אותך צדיק.
33 אם אין לך מה לומר, שמע לי; שתוק, ואלמדך חכמה.

פרק 34

— הנאום השני של אליו. —

1 אליו המשיך ואמר:

2 חכמים, הקשיבו לדברי; אנשים נבונים, האזינו לי.
3 כי האוזן שופטת דברים כשם שהחך מבחין במאכל.
4 הבה ננסה להבחין מה נכון; הבה נחפש בינינו מה טוב.

5 איוב אמר: "אני חף מפשע, ואלוהים מונע ממני צדק".
6 כשאני מגן על צדקי, אני נחשב לשקרן; פצעי כואב, אף על פי שלא חטאתי.»
7 הַיֵּשׁ אִישׁ כְּאִיּוֹב? כַּמָּיִם שֶׁתָּה גִּדּוּף.
8 עם פועלי עוולות יתחבר, עם נבלים הלך.
9 כי אמר: "אין זה מועיל לאדם לבקש את חן אלוהים".«

10 שמעו לי חכמים חלילה לאלהים לעשות עוול חלילה לשדי לעשות עוול
11 יגמל לאדם כמעשיו, וכל אדם כדרכיו גמל.
12 לא, אכן, לא יעשה אלוהים עוול, לא יפר שדי את הצדק.
13 מי נתן לו את ממשלת הארץ? מי הפקיד בידיו את היקום?
14 אילו יחשוב רק על עצמו, אילו יפנה את מחשבותיו ואת נשמתו,
15 כל בשר יאבד בן רגע, והאדם ישוב לעפר.

טז אם יש לך בינת, שמע זאת; שים לב לקול דברי.
17 האם לאויב הצדק תהיה סמכות עליונה? האם תעז לגנות את הצדיק, את האדיר?,
18. מי שיאמר למלך "נבל!" ולנסיכים "עוולה!"«
19 אשר לא ישא פנים לחזקים, אשר לא יראה עשירים יותר מעני, כי מעשה ידיו כולם?
20 ברגע אחד הם ימותו, באמצע הלילה, גויים מועדים ונעלמים; גיבורים נסחפו ללא יד של גבר.
21 לעיניים של אלוהים פתוחים על שבילי האדם, הוא רואה בבירור את כל צעדיו.
22 אין חושך וצל מוות שם יוכלו עושי רעה להסתתר.
23 אינו צריך להביט באדם פעמיים, כדי להביאו למשפט עמו.
24 רבי עוצמה ישבר ללא חקירה, ותחתם מקים אחרים.
25 ידע מעשיהם לילה יהפכו וימחצו.
26 הוא מכה אותם כאנשים רשעים, במקום בו הם נצפו,
27 כי בסורו ממנו, במרבן לדעת את כל דרכיו,
28 הרימו אליו צעקת עניים, הקשיבו אותו לצעקת עניים.
29 אם הוא יאשר שָׁלוֹם, מי ימצא זאת רשע? אם יסתיר פניו, מי יוכל להביט בו, אם לעם אם לאדם, אשר יעשה כך?,
30 לשים קץ למלכות הרשעים, ולא יהיה עוד מלכודת לעם?
31 וַיֹּאמֶר אֶל-הָאֱלֹהִים נִעֲנָשַׁתִּי, לֹא אֶחְטָא עוֹסֵף;
32 הראה לי מה איני יודע; אם עשיתי עוול, האם לא אחזור לעשותו?»

33 האם זה לפי דעתך הוֹדָעָה זֶה אֵל האם עליו לעשות צדק באופן כזה שתוכל לדחות את משפטו? בחר כרצונך, לא אני; מה שאתה יודע, אמור זאת.
34 אנשים נבונים יגידו לי, וכך גם החכם שומע אותי:
35 "איוב דיבר ללא הבנה, ודבריו חסרי חוכמה.".
36 ובכן, יבחן איוב עד הסוף, כי תשובותיו הן תשובות של איש רשע!
37 כי על חטאו יוסיף מרד; הוא מוחא כפיים בתוכנו, הוא מרבה דבריו על אלהים.»

פרק 35

— הנאום השלישי של אליו. —

א ויאמר אליהו שוב:

2 האם אתה חושב שזה שָׁם של צדק, לומר: "האם אני צודק מול אלוהים?"«
3 כי אמרת מה לי תומי, מה ארוויח ממנה מאשר אם חטאתי.«
4 אענה לך ולחבריך בו זמנית.

5 הבט אל השמים והבט; ראה את העננים: גבוהים הם ממך!…
6 אם תחטא, מה רע תעשה לו? אם ירבו חטאיך, מה תעשה לו?
7 אם צדיק אתה, מה תתן לו? מה יקבל מידך?
8 עוונך יכול רק לגרום נזק’לבני אדם אחרים, לצדק שלך הוא רק שימושי’אל בן האדם.
9 אנשים חסרי מזל גָּנָחוּ מִעַם צָעָרוֹת, וְצַעֲקוּ תַּחַת יָד אֲדָמִים.
10 אך איש אינו אומר: "איה אלוהים בוראי, הנותן שירי שמחה ללילה,
11 אשר עשה אותנו תבוני חיה הארץ, חכמים מעופות השמים."»
12 יצעקו אז ולא יישמעו תחת עריצותם הגאה של רשעים.
13 לא ישמע אלוהים לדברי נבל, לא יביט בהם שדי.
14 כאשר אתה אוֹתוֹ תגיד: "אתה לא רואה מה קורה."« שֶׁלְךָ התיק מונח בפניו; חכו לפסק דינו.
15 אך משום שזעמו טרם השתלט, ונראה שהוא אינו מודע לטיפשותו,
טז איוב יתן פיו לדברי הבל, ויפלץ דברי נבל.

פרק 36

— הנאום הרביעי של אליו. —

1 אליה דיבר שוב ואמר:

2 חכה מעט, ואלמדך, כי עוד לא דיברתי בעד אלוהים;
3 אקח ממרומים נימוקי, ואראה צדק בוראי.
4 היה בטוח, דברי נקיים משקר; לפניך עומד איש תום לב. שֶׁלוֹ פסקי דין.

5 הנה, אלוהים אדיר, אך אינו בזוז אָדָם ; הוא חזק בזכות האינטליגנציה שלו.
6 לא ייתן לרשעים לחיות, וצדק לאיילים.
7 לא יסיר עיניו מן הצדיקים; יושבם על כסא עם מלכים, יכינום לנצח וירוממו.
8 אם יפלו בשלשלאות, אם יתפסו באזיקים צָרָה,
9 הוא מגנה את מעשיהם, את חטאיהם שנגרמו מגאוותם.
10 יפַחַת אוֹזְנֵיהֶם לְגִעֲרָה, מִזְעִירָם לְסוּר מֵרָע.
11 אם ישמעו ויצייתו, ימיהם באושר ושנותיהם בעונג.
12 אך אם לא ישמעו, יאבדו בחרב; ימותו בעיוורונם.
13 לבבות רשעים יכעסו; לא יצעקו אל אלוהים כשכלא אותם.
14 כך ימותו בנעוריהם, וחייהם קמלים כמו זה של הידוע לשמצה.

15 אבל אלוהים מושיע את העניים בצערם; הוא מלמד אותם דרך סבל.
16 גם אתה, יְגִיעַךְ מִצְרָקָה, לְהַשִּׁיבְתָּךְ מָקוֹם מְרַחֲבָה, בַּחֲדִיּוּת גָּלוּם, וְשְׁלַנְךָ יִהְיֶה עָרוּךְ וְעָס מַאֲכָל עֲשֶׂר.
17 אך אם תמלא את מידת הרשעים, תישא את הדין והעונש.
18 ירא את אלוהים אַל-תִּיָּנֶה כַּעֲסֶךָ לְהַעֲנָשׁוּךָ, ואַל-תִּיָּנֶה עֲבָרֶךָ לְהַתְעִיתֶךָ.
19 האם צעקתך תציל אותך מצרה, ואף את כל מקורות העוצמה?
20 אַל תִּאנַחֵּשׁ אַחֲרֵי הַלִילָה, בָּהּ מוּשְׁמַדִּים עַמִּים בָּמָּקוֹם.
21 הִזְהֵרְתָּ פַּן תִּפְנֶה אֶל־עָוֶל, כִּי טוֹבֵבְתָּ אוֹ מִצְעָר.

22 הנה, אדון נשגב בכוחו, מי אדון כמוהו?
23 מי יראה לו את הדרך שעליו ללכת בה? מי יאמר לו: "טעית?"«
24 אלא חשבו על האדרת מעשיו, אשר אנשים מהללים בשיריהם.
25 כל אדם מעריץ אותם, בני תמותה מתבוננים בהם מרחוק.
26 גדול אלוהים מכל דעת, מספר שנותיו לא ניתן לחקור.

27 הוא מושך אליו את טיפות המים, אשר מתפשטות כגשם תחת משקלן.
28 העננים יניחו לו לזרום, ויפלו על המון אנשים.
29 מי יבין התפשטות עננים ושאגת אוהל ה' הכי גבוה?
30 לִפְעָמִים הוא מפיץ את אורו סביבו, לִפְעָמִים הוא מסתתר כְּמוֹ בתחתית הים.
31 כך הוא עושה משפט לעמים, ומספק מזון בשפע.
32 הוא לוקח את האור בידיו, ומסמן את המטרה שיש להשיג.
33 רעמו מבשר זאת, אימת העדרים הַכרָזָה הגישה שלו.

פרק 37

1 A ce לְהַצִיג, הלב שלי רועד כולו, הוא קופץ ממקומו.
2 שמעו, שמעו לקול קולו, לשאגה היוצאת מפיו!
3 הוא נותן לה דרור תחת מרחבי השמים, וברקו זורח עד קצוות תבל.
4 אז פורצת שאגה, הוא רועם בקולו המלכותי; הוא לא עוצר עוד את בָּרָק, כאשר אנו שומעים את קולו;
5 אלוהים רועם בקולו בפלאות, הוא עושה דברים גדולים אשר איננו מבינים.

ו ויאמר לשלג, "פול על הארץ".« הוא מצווה לגשמים שוטפים וגשמים זלעפות.
7 הוא שם חותם על יד כל אדם, כדי שכל בן תמותה יוכל להכיר את בוראו.
8 כָּך חיית הבר חוזרת למאורתה ונשארת במאורתה.
9 ההוריקן יוצא ממפלטיו הנסתרים, רוח צפונית מביאה את הכפור.
10 בנשימת אלוהים נוצר קרח, ומסה של מים כלואה.
11 ממלא עננים אדים, מפזר ענניו זוהרים.
12 נראים, לפי גזירותיו, נודדים לכל עבר, למלא את כל אשר יצווה אותם, על פני הארץ המיושבת.
13 לפעמים הוא שולח אותם כעונש על אדמתו, ולפעמים כאות חן.

14 איוב, שים לב אל הדברים האלה; עצור, וראה את נפלאות אלוהים.
15 הידעת כיצד הוא מפעיל אותם, ואיך הוא מבזיק ברקים בענן?
טז הַבִּינָה תִּבְנַע רוּעַ הַעֲנָנִים, נִפְלָאוֹת מִי שֶׁדַּעְתּוֹ תָּמִידָה?,
17 אשר בגדיך חמים, כאשר הארץ נחה ברוח צהריים?
18 התוכל, כמוהו, למתוח עננים וליצורם מוצקים כמראה מברונזה?
19 הגיד לנו מה עלינו לומר לו: איננו יודעים כיצד לדבר אליו, כי איננו יודעים.
20 אוי! איש אל יספר לו את דברי! האמר איש אי פעם כי חפץ במפלתו?
21 איננו יכולים לראות את האור כעת שֶׁמֶש, אשר זורח מאחורי העננים; תעבור רוח, ותפזר אותם.
22 זהב יבוא מצפון, אך אלוהים, מה נורא הוד מלכותו!
23 שדי, לא נוכל להגיע אליו: גדול הוא בכוח ובצדק ובמשפט, לא יענה לאיש!
24 לכן יראוהו אנשים! לא יביט אל החכמים.

חלק שלישי.

דיבור אלוהים.

פרק 38

— נאום ראשון. —

1 וַיַּעֲן יְהוָה אֶת־אִיּוֹב מִן־הַסּוֹרָה וַיֹּאמֶר

2 מי זה שמסתיר את התוכנית בצורה כזו? לְנַחֵשׁ, באמצעות נאומים לא אינטליגנטיים?
3 חגור מתניך כגבר, אשאלך, ואתה תענני.

4 איה היית כאשר ייסודי ארץ הגידי לי אם יש לך תבונה.
5 מי קבע את מידותיו? האם אתה יודע? מי מתח את הקו לרוחבו?
6 על מה בנויים יסודותיה, או מי הניח את אבן הפינה שלה,
7 כאשר כוכבי הבוקר רמזו יחד, וכל בני אלוהים הריעו שמחה?

8 מי סגר את הים בשערים, כאשר פרץ מתוך הרחם בבהלה אִמָהִי ;
9 כאשר נתתי לו עננים לבגדים וערפלים לעטיפה;
10 כאשר גזלת עליו תורתי, כאשר שמתי דלתות ובריחים תחתיו.,
יא וְאֹמַר לוֹ עַד הַכָּאן תָּבֹא וְלֹא עוֹד; כָּאן תְּעַצֵּר גָּאוֹן גָלֶיךָ.

12 המִזֶּה צִוִּיתָ אֶת־הַבֹּקֶר הַמִּצְתָּ אֶת־הַשֶׁחַר מְקוֹמוֹ?,
13 למען יתפוס את קצות הארץ וינתר ממנה רשעים;
14 כך ש כדור הארץ לקבל צורה, כמו חימר מתחת לאיטום, ולהראות את עצמו מְהוּדָר כמו בגד;
15 כדי שיישלל מאורם מעשי הרשע, ושהזרוע המורמת על הפשע האם זה שבור?

טז הַיְרַדְתָּ אֶל-מְעוֹנֵי יָם, הַיְלַכְתָּ בַּמְּצָפוֹת תְּהוֹמָה?
17 הַנְפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי מָוֶת לְפָנֶיךָ, הַרְאִיתֶּה שַׁעֲרֵי מְשׁוֹנָה אֱפוֹל?
18 הַתַּבִּישׁתָּ רַחַב אֶרֶץ דַּבֵּר אִם יְדַעְתָּ אֶת כָּל־אֵלֶּה.

19 איפה השביל מי נוהג אל משכן האור, ואיפה משכן החושך?
20 תוכל לתפוס אותם בשטחם, ידעת את נתיבות משכנם!…
21 ידעת זאת כי לפניהם נולדת מספר ימיך רב מאוד...

22 הַבָּאִתָּ אֶל־אוֹצְרוֹת הַשֶּׁלֶג, הַרְאִיתָ אֶל־מַגְרֵי בַּרְד?,
23 אשר הכנתי לעת צרה, לימי המלחמה ומה לגבי הקרב?
24 באיזה דרך יפריד האור, ורוח קדים תתפשט על פני הארץ?

25 מי פתח תעלות לגשם, ושרטט נתיב לאש הרעם,
26 למען ירד גשם על ארץ שומם, על מדבר שאין בו אנשים;
27 כדי להשקות את המישור העצום והריק, ולהצמיח שם עשב ירוק!

28 האם לגשם יש אב? מי יולד את טיפות הטל?
29 מרחם מי יצא קרח? וכפור השמים יולדתו.,
30 למען יתקשחו המים כאבן ופני תהום יתמצקו?

31 הַאַתָּה הַמְהַדֵּק אֶת-כְּבוֹדֵי הַפְלִיאַדוֹת, אוֹ תַּתִּיר אֶת-כְּבוֹדֵי אוֹרִיוֹן?
32 הַאַתָּה הַזֶּה הַמַּעֲלִית כוכבות בְּעוֹתָם, מְנַהֵּךְ דָּבָה עִם גּוֹרָיה׃
33 האם אתה יודע את חוקי השמים, האם אתה מווסת את השפעותיהם על הארץ?

34 הַתִּשְׂמֵא קוֹלֶךָ עַל הַעננים וְיָרְדוּ עָלֶיךָ פְּלֵי מַיִם?
35 הַאַתָּה הַשְׁלַח אֶת-הַבָּרִים וַיֵּלְכוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיךָ הִנֵּה־נָא?«
36 מי נתן חכמה בעננים, ומי נתן תבונה למטאורים?
37 מי יוכל לספור במדויק את העננים, או להטות את כדי השמים,
38 כך שהאבק יוצר מסה מוצקה והגבשים נדבקים זה לזה?

39 הַאֲנָךְ הַצּוֹד אֶת הַלְּבִיָּה אֶת-טַרְפָּה, אֲשֶׁר שָׁבַע רָעָב גורי אריות,
40 כשהם שוכבים שֶׁלָהֶם מאורה, היכן הם שוכבים במארב בסבך?
41 מי מספק מזון לעורב, כשגוזו צועקים אל אלוהים, מתנודדים ללא מזון?

פרק 39

1 האם אתה יודע מתי עזי בר ממליטות את גוזליהן? האם צפית בעזי בר כשהן ממליטות?
2 הַמְּסַפֵּרְתָּ אֶת־חַדְשִׁי־צֹאֵרָם, וְיָדַעְתָּ אֶת־עֵת־יָלָדָם?
3 הם כורעים ברך, משכיבים את ילדיהם, ונפטרים מכאבם.
4 עפריהם גדלים וגדלים בשדות; הם הולכים ולא שבים.

5 מי שחרר את הצאן, מי שבר את כבלי החמור הבר,
6 למי נתתי מדבר לבית, ערבה למשכן?
7 בז להמולת ערים, לא ישמע לצעקת אדון.
8 הוא משוטט בהרים כדי למצוא את מרעהו, הוא עוקב אחר עקבות הירק הקלות ביותר.

9 האם התאו יהיה מוכן לשרתך, או שיבלה את הלילה בדירתו?
10 האם תקשור אותו בחבל לתלם, או שמאחוריך יפקוד בעמקים?
11 האם תבטח בו כי הוא חזק מאוד? האם תתן לו לעשות העבודה שלך?
12 האם תסמוך עליו שיביא את קצירך, שיאסף חיטה ב האזור שלך?

13 כנף יען מכה בשמחה; אין לה כנף חסודה ולא נוצות של החסידה.
14 היא מפקיר את ביציה לאדמה, ומניחה אותן להתחמם על החול.
15 שכחה כי רגל יכולה לרמוס אותם, חית השדה יכולה למעכו.
16 קְשָׁה הִיא עִם טַעֲמָיהָ כְּאֵין לָהּ כִּי עֲמָלָהּ לָשָׁוָה, לֹא דַּעֲגָה לָהּ.
17 כי מנע ממנו אלהים חכמה ולא נתן לו תבונה.
18 וכאשר הוא מכה בצלעותיו וממריא, הוא צוחק על הסוס ועל הרוכב.

19 הַאֲנַתָּה הַזֶּה הַנִּתְעֲזֵה לְסוּס, מַלְבִּישׁ אֶת צַוָּרוֹ בְּרֶמָה גְּלוֹת?,
20 מי מקפץ אותו כחגב? נהיגתו הגאה מפיצה אימה.
21 הוא חופר רֶגֶל על פני האדמה, הוא גאה בכוחו, הוא ממהר קדימה לקרב.
22 הוא צוחק מפחד; דבר לא מפחיד אותו; הוא לא נרתע מחרב.
23 אשפת, חנית נוצצת, כידון מהדהדים עליו.
24 הוא רועד, הוא נסער, הוא טורף את האדמה; הוא לא יוכל עוד להתאפק כשישמע שופר.
25 בקול החצוצרה אמר: "נלכה!" מרחוק הריח את המלחמה, את קול הרעם של המפקדים ואת צעקת הגיבורים.
26 האם בחכמתך יעוף הנץ ויפרש כנפיו דרומה?
27 הַפְּקוֹדֶשׁ עָלֶיךָ יָעוֹלֵם נֶשֶׁר וַיַּבֵּא קִינוֹ בְּרוֹמִים?
28 בסלעים ישכן, בשיני האבן ישב, על פסגות.
29 משם הוא צופה בטרפו, מבטו חודר למרחק.
30 גוזליו שותים דם; בכל מקום שיש בו גופות, הוא נמצא.

פרק 40

— תשובתו הצנועה של איוב. —

1 וידבר יהוה אל איוב ויאמר:

2 האם הצנזור של האל רוצה שׁוּב האם יוכל להתווכח נגדו? האם יוכל מי שמתווכח עם אלוהים לענות?

ג וַיַּעֲנָה אִיּוֹב יְהוָה לֵאמֹר:

4 כמה אומלל אני, מה אוכל לענות לך? אשים ידי על פי.
5 פעם אחת דיברתי, לא אענה; פעמיים, לא אוסיף דבר.

— הנאום השני של אלוהים. —

ו וידבר יהוה עוד אל איוב מתוך הסערה ויאמר:

7 חגור מתניך כגבר; אשאלך, ואתה תענני.
8 האם תרצה להרוס את צדקי, לגנותני כדי שתהיה לי זכות?
9 האם יש לך זרוע כמו זה של אלוהים, והאם אתה רועם בקולך כמוהו?
10 התקשטה בגדולה ובהוד, לבשה הוד והדר;
11 שפוך נחלי אֶפְסֶךָ, במבט ענווה כל גאווה.
12 במבט חטוף, כָּל גָּאוֹהָה כְּפוּד, רָשָׁעִים בָּמָּקוֹם;
13 הסתר אותם כולם יחד באבק, וסגר את פניהם בחושך.
14 לכן גם אני אשתחוה לך, כי ימינך תוכל להושיע אותך.

15 הִנֵּה אֶת-בְּהֵמוֹת אֲשֶׁר בְּרָאִיתִי כְּמוֹךָ כְּשׁוֹר נוֹטֵל עֶשְׂבָר׃.
16 ראה, כוחו במתניו, וכחו בשרירי צידיו.
17 זנבו מרים כארז; גידי ירכיו יוצרים מוּצָק קֶרֶן.
18 עצמותיו צינורות נחושת, צלעותיו מוטות ברזל.
19 זוהי יצירת המופת של אלוהים; בוראו צייד אותו בחרב.
20 ההרים מספקים לו מספוא, סביבו כל חיות השדה משחקות שם.
21 ישכב תחת לוטוסים, בסתר קנים וביצות.
22 לוטוסים מכסים אותו בצלם, ערבות הנחל מקיפות אותו.
23 אף על פי שדה הנהר, לא יפחד; הוא ישקט גם אם ירדן יעלה על פיו.
24 האם זה ההפך שנוכל לתפוס אותו, ברשתות, ולנקב את אפו?

25 האם תמשוך את לויתן בוו, ותקשר את לשונו בחבל?
26 האם תשים טבעת באפיו, ותדקר את לסתו בטבעת?
27 האם יפנה אליך תפילות נלהבות, האם ידבר אליך דברי חן?
28 האם יכרוֹת ברית עמך, האם תמיד תעבוד אותו?
29 האם תשחק בו כדרור, האם תקשור אותו אל תהנו הבנות שלך?
30 האם הדייגים הנלווים סוחרים בו, האם הם מחלקים אותו בין הסוחרים?
31 האם תחפור את עורו בחצים, האם תדקר את ראשו בצלצל?
32 נסה ל תפוס אותו: זכור את הקרב, ולא תשוב אליו.

פרק 41

1 הנה זה הצייד הוא שולל בציפייה שלו; מראהו של מִפלֶצֶת זה מספיק כדי לנצח אותו.
2 אף אחד לא נועז מספיק כדי לעורר פרובוקציות לִויָתָן מי יעז להתנגד לי פנים אל פנים?
ג מִי חָבֵר עָלָי כִּי אֶצְפָּלֵל לוֹ כָּל אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמָיִם לִי.

4 איני רוצה לשתוק לגבי חבריה, כוחה, ההרמוניה של המבנה שלה.
5 מי הרים אי פעם את קצה שריון חושנו? מי חצה את הקו הכפול של מתלו?
6 מי פתח דלתות פיו, סביב שיניו לִשְׁכּוֹן טֵרוֹר.
7 נפלאים קווי קשקשיו, כחותמות הדוקות.
8 איש נוגע ברעהו, נשימה לא תעבור ביניהם.
9 הם דבוקים זה לזה, הם מחוברים ולא ניתן להפרידם.
10 עיטושיו אורו, עיניו כעפעפי שחר.
11 להבות פורצות מפיו, ניצוצות אש יוצאים ממנו.
12 עשן יוצא מאפיו, כמו מקדרה חמה ורותחת.
13 נשמתו תבעיר גחלים, מפיו תצא להבה.
14 בצווארו שוכן כוח, לפניו מקפץ אימה.
15 שרירי בשרו נאחזים יחד; מחוברים אליו, בלתי ניתנים לערעור.
טז לבו קשה כאבן, קשה כאבן ריחיים תחתונה.
17 כשיקום, אפילו האמיצים יפגזו, אימה תגרום להם להתעלף.
18 יִתְקַף אוֹתוֹ בְּחֶרֶב, החרב לא יעמוד, לא בחנית, לא בכידון, לא בחץ.
19 ברזל הוא רואה כקש, ונחושת כעץ רקוב.
20 לא תברח בת קשת, אבני קלע קש היו לו;
21 המועדון, פיסת קש; הוא צחק למשמע קול התרסקות החניתות.
22 תחת שלה בֶּטֶן הם רסיסים חדים: זה נראה משחדה שהוא מפזר על פני הסחף.
23 ירתח עמוקות כקדרה, ייתן ים לכלי בשמים.
24 הוא משאיר אחריו שובל של אור, נראה כאילו לתהום יש שיער לבן.
25 אין לו שווה עלי אדמות; הוא נברא לבלתי ירא דבר.
26 הוא מביט ישר בכל אשר גבוה, הוא מלך החיות הגאות ביותר.

פרק 42

— תגובתו של איוב. —

א' איוב ענה את יהוה ויאמר:

2 אני יודע שאתה יכול לעשות הכל, וששום מטרה אינה קשה מדי עבורך.

3 "מי זה שמסתיר את התוכנית?" לְנַחֵשׁ, "בלי לדעת?" כן, דיברתי בחוסר תבונה על פלאים שהם מעבר לי ושאני לא יודע.

4 "הקשב-לִי, "אני הולך לדבר; אני אשאל אותך, תענה לי."»

5 שמעה אוזני עליך, ועתה ראתה עיני.
6 לכן אני בז לעצמי ואחזור בתשובה בעפר ובאפר.

אפילוג בפרוזה

7 אחרי דבר ה' את הדברים האלה אל איוב, הוא אמר אל אליפז התימני: "חרה אף בך ובשני רעיך, כי לא דברתם אמת עליי, כאשר." עשה את זה עבדי איוב.
ח ועתה קחו שבעה פרים צעירים ושבעה אילים ובאו אל עבדי איוב והקריבו עולה בעדכם ועבדי איוב יתפלל בעדכם ואכבדו אתכם לפי שלך טיפשות; כי לא דיברת עליי כאמת, כפי עשה את זה עבדי איוב.»

ט וַיֵּלֶךְ אֶלִיפָז הַתִּמְנִי וּבַלְדַד הַשׁוּחִי וּצְפָר הַנַּעֲמָנִי וַיַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבְרָה אֲלֵיהֶם יְהוָה וַיְשַׁמֵּעַ יְהוָה אֶת תְּפִלָּתְתָּנָת אִיּוֹב׃.

10 ויהי ה' השיב את איוב לקדמותו, ואיוב התפלל למען חבריו, ויהי ה' השיב לאיוב את כל רכושו כפליים.
יא אחיו, אחיותיו וחבריו לשעבר באו לבקרו ואכלו עמו בביתו. הם ריחמו עליו וניחמו אותו על כל הרעות אשר הביא עליו ה'; וכל אחד מהם נתן לו קסיטה וטבעת זהב.

12 וַיְבָרֵךְ יְהוָה אֶת־יָמֵי־אַיוֹב מֵהָרִאשְׁנִים וְהָיוּ לוֹ אַרְבַּע עֶשְׂרֶה אֶלֶף צֹאן, שִׁשָּׁת אֶלֶף גַּמְלִים, אֶלֶף צַמֶּר בָּקָר וְאֶלֶף חֲמוֹרִים.
13 היו לו שבעה בנים ושלוש בנות;
14 את הראשונה קרא שמו ימימה, את השנייה קציה, ואת השלישית קרן הפוק.
15 לא נמצאו נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ, ואביהן נתן להן נחלה בין אחיהן.

טז ויחי איוב אחרי כן מאת וארבעים שנה וירא את בניו ואת בני בניו עד דור רביעי.
17 וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וְשָׁבַע יָמִים.