מגישים עם מארי-ברטיל בוסקרדן, תקווה

מארי-ברטיל בוסקרדן (1888-1922), איטלקייה מוונטו ונזירה סיעודית, חושפת את כוחה של הענווה בלב מחלקות בית החולים של טרוויזו במהלך מלחמת העולם הראשונה.

לאחר שנכנסה לאחיות המלגזות של דורותי הקדושה מויצ'נצה בשנת 1905, היא הפכה משימות צנועות לשירות מכריע.

עם הקטכיזם השחוק שלה בידה, היא מתקדמת בדממה, מודרכת על ידי תפילה וחמלה.

עדותו נוגעת למטפלים, מטופלים ומאמינים כיום, כאשר טיפול ואמונה נפגשים ליד מיטתם של הפגיעים ביותר.

לאחר שהוכרזה כמבורכת ב-1952, הוכרזה כקדושה ב-1961, היא מזמינה אותנו לשרת טוב יותר, במקום בו אנו נמצאים.

כניסה לחדר בית חולים משמעה מפגש עם פנים וציפייה. בתחילת המאה ה-20, בונטו, שימשה הקדושה מארי-ברטיל בוסקארדן כאחות וכנזירה.

היא מטפלת במהלך המלחמה, שומרת בלילה ומרגיעה פחד.

זכרו נוגע לצרכים הדחופים שלנו כיום: לדאוג, להיאחז, להתפלל בפשטות.

בין ברנדולה, ויצ'נצה וטרוויזו, חייו מחברים היסטוריה מקומית ומשיכה אוניברסלית.

סינר בעבודה, שלום ביד

להיוולד בשנת 1888 בברנדולה זה להיכנס לאיטליה הכפרית שמשתנה במהירות. אנה פרנצ'סקה בוסקרדין גדלה במשפחה צנועה, אדוקה וחרוצה. היא נחשבה לחסרת כישרון. היא קיבלה את השקפה זו מבלי לתת לה להגדיר אותה. היא למדה לקרוא בעזרת קטכיזם קטן שנתן לה הכומר. המחווה הייתה פשוטה. היא פתחה דלת.

לרצות חיים דתיים פירושו להתעמת עם דעות מנוגדות.. המוניטין שלה כבעלת אינטליגנציה מוגבלת עיכב את כניסתה למנזר. היא התמידה בשקט. בשנת 1905 הצטרפה לאחיות דורותי הקדושה מויצ'נצה. היא אימצה את השם מארי-ברטיל. בתחילה הוטלו עליה המשימות הפשוטות. היא ביצעה אותן כתפילה.

כניסה לבית החולים בטרוויזו פירושה קבלת הלא נודע. היא מקבלת את המשימות הקשות. היא מגיבה בעבודה קפדנית ובעדינות איתנה. היא ניגשת לבחינות הסיעוד ועוברת אותן. שיפוט העולם משתנה. הדאגה הופכת לייעודה. היא בוחרת לאהוב במקום שבו הכאב מדבר בקול רם.

המלחמה הגדולה החריבה את האזור. הפצועים זורמים פנימה. הלילות מתארכים. האזעקות מצלצלות. מארי-ברטיל נשארת בתפקידה. היא רוחצת, חובשת ומרגיעה. היא מדברת בקצרה ובכנות. המטופלים חשים נוכחות תומכת. חלק מהממונים מבינים אותה לא נכון. היא ממשיכה ללא ויכוחים. היא ממלאת את חובתה במסירות בלתי מעורערת.

לשאת רעה סודית פירושו ללמוד על קורבן. בריאותה מידרדרת אט אט. היא מסתירה את עייפותה כדי לא להכביד על אחרים. היא עובדת במשמרות עד הסוף. היא מתפללת תוך כדי הליכה, בין מיטות. כוחה נובע מנאמנות יומיומית. היא לא מחפשת תפקיד ולא תהילה. היא בוחרת במנורה דיסקרטית.

ב-20 באוקטובר 1922, היא נפטרה לאחר ניתוח. היא בת 34. קטכיזם ילדותה נמצא עליה. השלט מדבר בעד עצמו. חייה נחיו במעט מילים, אך נחיו היטב. האנשים מוקירים את זכרה. ריפויים ומעשי חסד מיוחסים לתפילתה. הכנסייה מכירה בקדושתם של חיים רגילים המוצעים.

ב-8 ביוני 1952, האפיפיור פיוס ה-12 הוכרז כברוך. ב-11 במאי 1961, יוחנן ה-23 הקדוש הכתיר אותה כקדושה. שמה נוסף ללוח השנה. המסר שלה נותר ברור: לשרת בענווה, לשמור על מקומו, להישאר בתפילה. במסדרונות בית החולים של אתמול והיום, דרכה מראה דרך בטוחה.

הקטכיזם השחוק, סימן הדרך

העובדה המוכחת טמונה בתמונה פשוטה.ביום מותה, נמצא על גופה הקטכיזם הקטן שעיצב אותה. החפץ נלבש עקב שימוש, לא מסיבות אסתטיות. הוא הגיע מילדות ונשא את סימני הזמן. הוא דיבר על נאמנות יותר מאשר על הישג. הוא חיבר תפילה ושירות יומיומי.

אגדה מקומית מספרת שבלילה, נוכחותו עצמה הרגיעה חדרים שלמים.. דווח כי מטופלים נרדמו מיד עם כניסתה. ילדים זיהו אותה כביכול עוד לפני שעשתה צעד. דובר על נשימת שלווה שקדמה לסינר שלה. ייתכן שההיסטוריה מגזימה בכמה מהעובדות. אבל הלב שומר על העיקר: היא הייתה מרגיעה.

הגישה הרוחנית רואה בקטכיזם זה מצפן צנוע. החפץ הופך לסמל של כיוון, כמו מצפן כיס. הוא מתאים ליד ומכוון את צעדיו. הוא אינו מחליף את המצפון; הוא מאיר אותו. דמותה של מארי-ברטיל מזכירה לנו שתורתו, הנלמדת בפשטות, מזינה פעולות קונקרטיות. אמונה אינה ראוותנית; היא מקיימת.

אנחנו לא צריכים להתנגד למה שניתן לאמת ולמה שסופר מחדש. אכפתיות אמיתית תמיד משאירה עקבות. המסורת הרווחת מתרגמת אותן לתמונות. הכנסייה מקבלת את התיאורים הללו בזהירות ובכבוד. היא מבחינה בהם בצמא לנחמה ובזיכרון של טוב. הסמל נשאר נכון: ספר קטן יכול להעביר נאמנות גדולה.

כך, מתלכדות אגדת הצעד המרגיע ועובדת הספר השחוק. הם מציעים את אותה פרשנות: קדושה נמצאת בדברים צנועים. מנורת לילה מספיקה ללילה. פעולות חוזרות ונשנות בונות שלום. זכרה של מארי-ברטיל מציע דימוי להוקיר. היא הולכת בקלילות, קטכיזם בכיסה.

מסר רוחני

בחירת ענווה ככוח היא כניסה לבשורה דרך השער הצר.

סנט מרי-ברטיל מפגינה סבלנות פעילה, עדינות מתמשכת ונאמנות קונקרטית.

שירותו מהדהד את דבריו של ישוע: "הייתי חולה ובקרתם אותי." צדקה נמדדת בקרבה אמיתית.

היא לא עושה דרמה. היא פשוט מציעה תמיכה.

התמונה עוזרת: מנורת לילה מאירה בשקט את החדר החשוך. כיום, די בחיפוש אחר האור הזה בתוכנו ובסביבתנו.

לדבר בקצרה, לספק טיפול צודק, להתפלל בלב ישר.

תְפִלָה

אדון ישוע, הענק לנו את חסד הענווה האמיתית.

חזקו את ידינו לשרת ללא תלונה וללא פחד. למדנו לשמור על הפגיעים בעדינות.

בזמנים קשים, שמור על שלוותנו וסבלנותנו.

בשירות, שמור על נאמנותנו ושמחתנו.

בתערוכה של הקדושה מארי-ברטיל, האר את החלטותינו השקטות. הפוך את פעולותינו הפשוטות לנתיבי תקווה.

הכניסו בנו את אור מנורת הלילה.

מי ייתן והיא תדריך את צעדינו היום.

אָמֵן.

חיים היום

• ביקור אדם חולה או מבודד והצעת זמן של נוכחות שקטה.
• תמיכה בשירות בריאות מקומי באמצעות תרומות ממוקדות או סיוע לוגיסטי.
• קראו את מתי כ"ה:31-40 במשך עשר דקות וציינו קריאה ספציפית.

זֵכֶר

לכבד את זכרה של סנט מארי-ברטיליה זה כמו לחזור לונטו.

בברנדולה, עיר הולדתה, הקהילה מוקירה את זכרה של הילדה הפשוטה והאדוקה. בויצ'נזה, קהילת האחיות של דורותי הקדושה משמרת את מורשתה הרוחנית בחיי הקהילה ובחינוך.

בטרוויזו, בית החולים בו שירתה במשך תקופה ארוכה מנציח את מסירותה לפצועי המלחמה הגדולה ולילדים.

קפלות ופסלים מתארים אותה כאחות, עם סינר קשור ומבטו מרגיע.

טקס הזיכרון הליטורגי שלו נחגג ב-20 באוקטובר.

מקומות אלה נחווים בצורה פשוטה, באמצעות תפילה, מעשי צדקה ודממה הכרת תודה.

פּוּלחָן

• קריאות/תהילים: מתי כ"ה:31-40; תהילים מ(41), "אשרי מי שיחשוב על עני וחלש".
• שיר/המנון: Ubi caritas; או שיר על שירות לעניים ועל רחמים.