ספר מלכים ראשון

השלישי בוולגטה.

חלק ראשון.

שלמה.

א.— עליית שלמה למלכות; ראשיתו.

פרק 1

— זקנתו של דוד; אבישג. —

1 המלך דוד זקן ובא בימים וכסו אותו בבגדים ולא יכל להתחמם.
2 ויאמרו אליו עבדיו: "יבקשו לאדוני המלך בתולה, תעמד לפני המלך ותטפל בו, ותשכב בחיקך, ואדוני המלך יחמם".«
3 ויחפשו בכל גבול ישראל אישה יפהפייה, וימצאו את אבישג השונמית, והביאו אותה אל המלך.
4 הנערה הצעירה הזו הייתה יפה מאוד; היא דאגה למלך ושירתה אותו; אך המלך לא ידעה.

— הקונספירציה של אדוניה. —

5 וקם אדוניהו בן חגית במחשבותיו, ויאמר אהיה מלך ויקנה מרכבות וסוסים וחמישים איש רצים לפניו.
ו ולא אביו מעולם בחייו הכאיב לו לאמר למה אתה עושה ככה וחוץ מזה אדוניהו היה יפה תואר מאוד אמו ילדה אותו אחרי אבשלום.
7 וַיַּהֲלוּ דְּבָחוּ עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֲבִיתָר הַכֹּהֵן וַיַּחֲבוּ עִם אֲדוֹנִיָה׃.
8 וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי וגיבורי דוד לא היו עם אדוניהו.
ט וַיַּעֲבֵר אֲדוֹנִיָהוּ כָּבָשָׁא, בָּקָר וְעֲגָלִים מְרוּכָל עַל־אֶבֶן זֹהֶלְתָּ אֲשֶׁר עַל־עֵין רוּגֵל, וַיַּזְמִין אֶת־כָּל־אֶחָיָיו בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ, וְאֶת־כָּל־אֲנָשִׁי־יְהוּדָה, עַבְדֵי־הַמֶּלֶךְ.
10 אך את נתן הנביא ואת בניה ואת הגיבורים ואת שלמה אחיו לא הזמין׃.

— שלמה מונה על ידי דוד כיורשו. —

11 ויאמר נתן אל בת שבע אמו שלמה הלא שמעת כי אדוניה בן חגית מלך מבלי שידוע אדוננו דוד
12 בואו כָּך וְעַתָּה, אֶתֵּן לְךָ מַעֲצָה, כְּדֵי שֶׁתּוֹרֵשׁ אֶת־נַפְשֶׁךָ וְאֶת־נַפְשֶׁךָ שְׁלֹמֹה׃.
13 לך אל המלך דוד ואמרת אליו אדני המלך, הלוא נשבעת לעבדתך לאמר שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי? מדוע אדוניהו מלך?
14 והנה, בעודך שם מדבר עם המלך, אבוא אחריך ואקיים את דבריך.»

15 ותלך בת שבע אל המלך לחדרו; המלך זקן מאוד, ואבישג השונמית שירתה את המלך.
16 ותשתחווה בת שבע לפניו, ויאמר המלך, מה חפצך?«
17 ותאמר לו אדוני, אתה נשבעת לעבדתך ביהוה אלהיך לאמר, שלמה בנך ימלוך אחריי והוא ישב על כסאי.
18 ועתה הנה אדוניה מלך ואתה המלך אדוני לא ידעת זאת
19 וַיַּעֲלֹה בָּקָר וְעַגְלִים מְרוּבִים וְצֹאן וַיַּזְמִין אֶת־כָּל־בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וְאֶת־אֲבִיתָר הַכֹּהֵן וְאֶת־יוֹאָב שר־הַצָּבָא וְאֶת־שְׁלֹמֹה עַבְדֶךָ לֹא־הִזְמִין׃.
20 אך אדוני המלך, עליך כל ישראל עיניו, להודיע מי ישב על כסא המלך אדוני אחריו.
21 אַחֶרֶת, כי ישכב אדוני המלך עם אבותיו, והיה כי נהיה אנו, אני ובני שלמה., מטופל כ פושעים.»

22 בעודה מדברת עם המלך, הגיע נתן הנביא.
23 ויאמר למלך לאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחווה לפניו פניו ארצה;
24 ויאמר נתן המלך אדני האמרת אדוניה ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי
25 כי ירד היום ויזבח בקר, עגלים משפרי וצאן להרבה, ויזמין את כל בני המלך, שרי הצבא, ואת אביתר הכהן, והנה אוכלים ושותים לפניו, ואומרים: "יחי המלך אדוניה!"
26 אך אותי עבדך, ואת צדוק הכהן, ואת בניהו בן יהוידע ואת שלמה עבדך, לא הזמין.
27 האם זה באמת על ידי רצונו של "אדוני המלך, מדוע יקרה דבר כזה מבלי שתודיע לעבדיך מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו?"»
28 ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שבע ותבוא לפני המלך ותעמד לפני המלך.
29 וַיִּשְׁבַּע הַמֶּלֶךְ אֶת־הַשְׁבוּעָה הַזֶּה לֵאמֹר: "חִי יְהוָה אֲשֶׁר נָתַן לִי" נמסר מכל הצרות!
30 כאשר נשבעתי לך ביהוה אלוהי ישראל לאמר שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי תחתיי אעשה היום הזה»
31 בת שבע השתחוה פניה ארצה ותאמר יחי אדני המלך דוד«

32 ויאמר המלך דוד קראו לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניה בן יהוידע ויבואו לפני המלך,
33 ויאמר אלהם המלך קחו את עבדי אדוניכם עמכם, והרכיבו את בני שלמה על פרדתי והורידו אותו גיחון.
34 שם ימשחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעת בשופר ואמרת יחי המלך שלמה
35 ועלו אחריו והוא יבוא וישב על כסאי ומלוך תחתיי כי שמניתי אותו להיות מושל על ישראל ועל יהודה»
לו ויען בניהו בן יהוידע אל המלך ואמר אמן! יצוה יהוה אלוהי אדני המלך!
לז כאשר היה יהוה עם אדני המלך, כן יהיה עם שלמה, וירם את כסאו על כסא אדני המלך דוד.»

38 וירד צדוק הכהן עם נתן הנביא ובניה בן יהוידע והקרתיים והפלתיים, ורכבו את שלמה על פרד המלך דוד והביאוהו גיחון.
39 צדוק הכהן לקח את קרן השמן מן המשכן ומשח את שלמה; ותקעו בשופר וכל העם צעקו: "יחי המלך שלמה!"«
40 וַיַּעֲלוּ כָל־הָעָם אַחֲרָיו וַיַּנְגְנַג הָעָם בַּחֲלִיל וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד וַיִּבְרַע הָאָרֶץ׃ לרעש של הרעש שלהם.

41 שמע אדוניאס הרעש הזה, וְכָל-הַאֹּרְחִים אֲשֶׁר עִמּוֹ, בְּעֵת כָּלוּ אֶת-הַסַּעֲתָם. כְּשֶׁמְעַל קוֹל הַשּׁוֹצְרָה, וַיֹּאמֶר יוֹאָב: מַדָּע הַרְעוּשׁ הַזֶּה בָּעִיר.«
42 עודנו מדבר ויבוא יונתן בן אביתר הכהן ואדוניהו אמר לו לבוא כי איש גבור אתה ובשר טוב׃«
43 ויען יהונתן ויאמר לאדוניהו כן כן אדנינו המלך דוד המליך את שלמה.
44 וישלח עמו המלך את צדוק הכהן ואת נתן הנביא ואת בניהו בן יהוידע ואת הכרתים ואת הפלתים וירכבו על פרד המלך.
45 וַיִּמְשַׁח אוֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וּנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בַּגִּיחוֹן, וַיַּעֲלוּ שָׂמְחָה וְהָעִיר הוּמָה. זֶה הַקָּשׁוּשׁ אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ.
46 אפילו שלמה ישב על כס המלוכה.
47 וגם עבדי המלך באו לברך את אדוננו המלך דוד לאמר יגדל אלהיך את שם שלמה משמך וירם את כסאו על כסך וישתחווה המלך על משכבו.
48 ויאמר המלך ברוך יהוה אלהי ישראל אשר נתן לי היום משרת על כסאי ואראהו בעיניי׃»

49 כל אורחיו של אדוניהו נבהלו, קמו והלכו איש לצדו.
50 אדוניהו, מפחד מפני שלמה, קם והלך, והוא אחז בקרנות המזבח.
51 וַיַּגֵּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדוֹנִיָהוּ יָרֵא מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה הוּא אֶחֱזֵק בְּקָרְנֵי הַמִּזְבֵּחַ לֵּאמֹר הַיּוֹם שְׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לֵהוּ אֲשֶׁר לֹא יִמָּת אֶת-עַבְדּוֹ בַּחֶרֶב׃«
52 שלמה אמר: "אם הוא יוכיח את עצמו כגבר אמיץ, הוא לא ייפול ארצה". א של שערו; אך אם יימצא בו נזק, ימות."»
53 וישלח המלך שלמה אֲנָשִׁים אשר הוריד אותו מקרבת המזבח. אדוניאס וַיָּבֹא וַיַּשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ בֵּיתֶךָ«

פרק 2

— העצה האחרונה של דוד לשלמה. —

1 ויקרב זמן מותו, צוה דוד את שלמה בנו לאמר:
2 "אני הולך בדרך כל הארץ; חזק והיה גבר!"
ג שמור את-עבודת ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור חקתיו ומצותיו ומשפטיו ומצוותיו ככתוב בתורת משה למען תצליח בכל אשר תעשה ובכל אשר תפנה.,
4 למען יקיים יהוה את דברו אשר דבר עליי לאמר אם ישמרו בניך בדרכם והלכו לפניי בנאמנות בכל לבבם ובכל נפשם ולא תחסר לך זרע לעולם ישב על כס מלכות ישראל.
ה אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל, לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר: הרגם, שפך את שָׁלוֹם הדם של המלחמה, ומניחים את דמו של המלחמה על החגורה שהייתה סביב מותניו ועל הנעל שהייתה על רגליו.
6 כעדותך תעשה, ולא תיתן לשערה הלבן לרדת בשלום אל ממלכת המתים.
7 וְעָשַׂית חֶסֶד לִבְנֵי בַּרְצְלַי הַגִּלְעָדִי וְהָיוּ בֵּין הַאֹּכְלִים עַל שְׁלַחְנֶךָ כִּי כֵּן בָּאוּ אֵלַי בְּרַחְתִּי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ׃.
ח הנה שמעי בן גרא בן בנימיני מבחורים עמך והוא קלל עלי קללות עזות ביום הלכתי מחנים וירד לקראתי הירדן ואשבע לו ביהוה לאמר לא אהרוגך בחרב.
ט ועתה לא תניחו לחיקו כי איש חכם אתה וידעת את אשר עליך לעשות עמו בדם תוריד את שערותיו האפורות אל הקבר׃»

— מות דוד ועלייתו של שלמה לשלטון. —

י וַיִּשְׁכַּח דָּוִד עִם־אָבוֹתָיו וַיִּקְבֹר בְּעִיר דָּוִד׃.
יא תקופת מלך דוד על ישראל היה ארבעים שנה: בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים.
12 וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו, ותִכָּנֶה מַמְלָכוֹתוֹ.

— מעשיו הראשונים של שלמה. —

13 אדוניהו בן חגית בא לבת שבע אמו של שלמה. הִיא אוֹתוֹ הוא אמר, "האם אתה בא עם כוונות שלום?" הוא ענה, "כן! עם כוונות שלום".«
14 והוא הוסיף: "יש לי מילה אליך לוֹמַר.היא אמרה, "דבר".»
15 ויאמר, "אתה יודע כי לי המלכות, וכי כל ישראל חזו בי למלוך. אבל המלכות עברה, והיא עברה." נְתוּנִים לאחי, כי יְהוָה יֵעַד לוֹ.
16 ועכשיו אני מבקש ממך דבר אחד: אל תדחה אותי." היא ענתה, "דבר".»
17 וַיֹּאמֶר אֲמַר נָא לְמֶלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי לֹא יָדַחְךָ לְתִתָּן לִי אֲבִישַׁג הַשוּנְמִית לְאִשָּׁה׃«
18 "טוב מאוד! אדבר עליך עם המלך." אמרה בת שבע.«

19 בת שבע הלכה אל המלך שלמה לדבר איתו על אדוניהו ויקם המלך אל לך אל וַיִּקְרָא עָלֶיהָ וַיַּשְׁתַּחֲוָה לְפָנָהּ וַיַּעֲשֶׂה כִּסָּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוּ.
20 ותאמר בקשה קטנה אחת לי ממך אל תדחני ויאמר לה המלך שאלי אמי כי לא אדחה אותך«
21 ותאמר, תינתן אבישג השונמית לאדוניה אחיך לאישה.«
22 ויען המלך שלמה ויאמר לאמו למה תשאלי את אבישג השונמית לאדוניהו שאלי לו את המלוכה כי אחי הגדול הוא לו ואת אביתר הכהן ואת יואב בן צרויה׃«

23 נשבע המלך שלמה ביהוה לאמר: "יעשה לי אלהים גם אם אדוניהו לא דיבר את הדבר הזה לאבד לו את הרע!"
24 ועתה חי יהוה כי הקים אותי וישב אותי על כסא אבי דוד ובנה לי בית כמצוותיו ל'’הוא אמר היום יומת אדוניה»
25 וימנה המלך שלמה את בניהו בן יהוידע והוא הכה אדוניאס, מי מת.

26 ויאמר המלך אל אביתר הכהן שוב ענתות לארצך כי מות אתה ראוי ולא אהרוגך היום כי נשאת את ארון יהוה לפני דוד אבי וכי חלקת בכל סבל אבי׃«
27 ויגרש שלמה את אביתר מלהיות כהן ליהוה, למלא את כָּך את-הדבר אשר-דיבר יהוה על-בית-עלי בשילה.

28 והדבר הגיע ליואב, כי יואב היה באדוניה, אך לא עמד באבשלום. ויואב ברח אל-משכן ה' ויאחז בקרנות המזבח.
29 נאמר למלך שלמה כי ברח יואב אל משכן ה' והוא נמצא על המזבח וישלח שלמה את בניהו בן יהוידע אל אוֹתוֹ אומרים, "לך, תכה אותו".«
30 ויבוא בניהו אל משכן ה', ויאמר אל יואב "כה אמר המלך צא ויאמר לא כי פה אמות ויאמר בניהו את התשובה למלך לאמר כה דבר יואב כה ענה אותי"«
31 ויאמר המלך אל-בניהו עשה כאשר-דבר הכתה אותו וקבר אותו והסיר ממני ומבית אבי את-הדם אשר-שפך יואב לחסר עילה.
32 ויחזיר יהוה את דמו בראשו, אשר הרג שני אנשים צדיקים וטובים ממנו, והרגם בחרב, מבלי שידע אבי דוד, את אבנר בן נר שר צבא ישראל ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה.
33 דמם ייפול על ראש יואב ועל ראש זרעו לעד, ושלום לעולם מאת ה' לדוד ולזרעו, לביתו ולכסאו.»
34 עלה בניהו בן יהוידע והיכה יואב, הוא הרג אותו, והוא נקבר בביתו במדבר.
35 וימנה המלך את בניהו בן יהוידע תחתיו לשר צבא ואת צדוק הכהן מינה המלך תחת אביתר.

36 וישלח המלך לקרוא לשמעי ויאמר אליו בנה לך בית בירושלים וישב שם ולא תעזוב אותה ללכת לכל מקום אחר.
37 "ביום צאתך וחצית את נחל קדרון דע כי תמות דמך בראשך יהיה".»
38 וַיַּעֲנֶה שְׁמַעִי אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לָדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדֶךָ וַיָּשָׁב שְׁמַעִי בִּיּוּרְשָׁלָם יָמִים רַבִּים׃.
39 לאחר שלוש שנים, וַיָּבְסוּ שְׁנֵי עַבְדֵי שְׁמַעִי אֶל־אָכִישׁ בֶּן־מַעַה מֶלֶךְ גֵת. וַיַּגִּיעוּ לְשְׁמַעִי לֵאמֹר: "עַבְדֶּךָ בֵּת־גֵת".«
40 וַיָּקָם שְׁמַעִי וַיֵּחַב אֶת־אֲתוֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גֵת אֶל־אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת־עַבְדָיו וַיֵּלֶךְ שְׁמַעִי וַיָּשֵׁב אֶת־עַבְדָיו מֵגֵת׃.
41 נאמר לשלמה כי שמעי הלך מירושלים גת וחזר.
42 וישלח המלך לקרוא לשמעי ויאמר אליו: "הלא השבעתיך ביהוה וציוותיך לאמר: 'ביום צאתך ללכת לצד זה או לצד זה דע כי מות תמות'? והלא עניתני: 'טוב הדבר אשר שמעתי'."
43 מדוע לא שמרתם את השבועה אשר נשבעתם ליהוה ואת הצו אשר צויתכם?»
44 ויאמר המלך אל שמעי: "אתה יודע את לבך" ה- הוא יודע את כל הרע שעשית לדוד אבי; יהוה מחזיר את רעתך על ראשך.
45 אך המלך שלמה יהיה ברוך, וכסא דוד יהיה כון לעולם לפני ה'.»
46 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-בֶּנְיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע וַיֵּצֵא וַיַּכֶּה אֶת-שְׁמַעִי וַיָּמָת׃.

וְהַמְּלָכָה נִכְסְדָּה בְּיַד שְׁלֹמֹה.

פרק 3

— נישואי שלמה; סקירה כללית של גישתו הדתית. —

א שלמה כרת ברית עם פרעה מלך מצרים. הוא לקח את לנשים וַיְבֵאָהּ עִיר דָּוִד עַד כָּלָהּ בְּנִיתוּ בֵּיתוֹ וְבֵית יְהוָה וְחוֹמָה אֶת יְרוּשָׁלָמָהּ.
2 רק העם הקריב בבמות, כי לא נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם.
3 וַיַּאֲהַב שְׁלֹמֹה אֶת־יְהוָה וַיַּלֵּךְ בְּפִקְדוֹת דָּוִד אָבִיו, רַק הוּא הַזְבִּיל בָּמוֹת וַיְקַטֵּר שָׁם.

— תפילתו של שלמה. —

ד וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִבְעוֹן לְהַזְבַּח שָׁם כִּי הִיא בָּמָה הַגָּדֹלָה וַיַּעֲלֹף עוֹלוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא׃.
ה בגבעון וירא ה' אל שלמה בחלום לילה ויאמר אליו אלוהים שאל מה אתה רוצה את זה אני אתן לך את זה.»
ו שלמה אמר: "גָדוֹל חֶסֶד עֲבַדְךָ דָּוִד אָבִי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ ב נֶאֱמָנוּתבצדק וביושר לבב אליך; שמרת עמו את החסד הגדול הזה; ונתת לו בן יושב על כסאו כ נִדמֶה הַיוֹם.
7 ועתה יהוה אלהי, אתה המליכת את עבדך תחת דוד אבי; ואני צעיר מאוד, ואיני יודע כיצד להתנהג.
8 עבדך בתוך עמך אשר בחרת עם רב אשר לא יספור ולא יספור כי רבים הם.
9 לכן תן לעבדתך לב נבון לשפוט את עמך להבחין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך, האנשים האלה "כל כך הרבה?"»

10 וַיְהִי טוֹב יְהוָה אֶת־הַבִּשְׁאֵל אֵלָיו שְׁלֹמֹה כָּל־הַזֶּה,
יא ויאמר אליו אלהים יען אשר שאלת זאת ולא שאלת לך אריכות ימים ולא עושר ולא מות אויביך כי אם שאלת לך תבונה לעשות צדק,
12 הנה אנכי עושה כדברך הנה אנכי נותן לך לב חכם ומבין ולא היה כמוך לפניך ולא יהיה כמוך אחריך.
13 וגם את אשר לא בקשת אתן לך: עושר וכבוד, ולא יהיה כמוך במלכים כל ימיך.
יד וְאִם תֵּלֶכֶת בְּדָרְכֵי שְׁמֹר אֶת-חֻקְתִּי וּמִצְווֹתַי כַּאֲשֶׁר הַלֶּה דָּוִד אָבִיךָ וָאֶרִיךְ יָמֶיךָ׃»

15 שלמה התעורר, ו הוא הבין ש חלום היה. כששב לירושלים, עמד לפני ארון ברית יהוה, הקריב עולות ושלמים, ועשה משתה לכל עבדיו.

— משפטו של שלמה. —

טז ותבואו שתי נשים בעלות שם רע אל המלך ועמדו לפניו.
17 אחת הנשים אמרה: "אנא אדוני! אני והאישה הזאת גרנו בבית אחד, ואני ילדתי ילדה בעודה גרה בבית.".
18 שלושה ימים אחרי שילדתי הילד שלי, גם האישה הזאת ילדה ילד. היינו יחד; לא היה איתנו זר בבית, רק שתינו היינו בבית.
19 בן האישה מת בלילה משום ששכבה עליו.
20 היא קמה באמצע הלילה, לקחה את בני מצידי בעוד השפחה ישנה, והניחה אותו בזרועותיה, ואת בנה המת. ה- שכב בחיקי.
21 וַיַּקִּימִי בָּבֹקֶר לִנְקִיק אֶת-בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וַיַּבְדַּקְנוּ בָּבֹקֶר׃, הבנתי ש "זה לא היה הבן שלי שילדתי."»
22 האישה האחרת אמרה: "לא! בני חי ובנך מת." אך האישה הראשונה ענתה: "לא, בנך מת ובני חי." ויתוכחו לפני המלך.

23 ויאמר המלך: "אחד אומר: בני חי ובנך מת, והשני אומר: לא, בנך מת ובני חי".«
24 ויאמר המלך הביאו לי חרב ויביאו את החרב לפני המלך.
25 ויאמר המלך חלקו את הילד החי לשנים ותנו חצי לאחד וחצי לשני«
26 ותאמר האישה אשר בנה חי אל המלך כי חמדה לבה אל בנה אדני תן לה את הילד החי ואל תמיתו והשנייה אמרה לא לי ולא לך יהיה חלקוה-. »
27 ויען המלך ויאמר תן את הילד החי לאישה הראשונה ואל תהרגוהו כי היא אמו׃«

28 וַיַּשְׁמַע כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשְׁפָּט אֲשֶׁר־גָרַת הַמֶּלֶךְ וַיִּפְגָּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ, כִּי־רָאוּ כִּי־יֵשׁ בוֹ חָכְמָה אֱלֹהִים לְעַשְׂפָּט׃.

פרק 4

— פקידיו הבכירים של שלמה. —

1 המלך שלמה היה מלך על כל ישראל.
2 אלה ראשי העם אשר שירתו: עזריה בן צדוק היה ראש הממשלה;
ג וַיְאֻחָרֵף וְאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא הָיוּ זֹפְרִים וְיְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הָיָה רְשׁוֹן.;
4 בניהו בן יהוידע היה מפקד הצבא; צדוק ואביתר היו כהנים;
ה ועזריה בן נתן היה ראש הפקידים; זבוד בן נתן הכהן היה יועץ המלך;
ו אחיסר היה מפקד הבית, ואדונירם בן עבדא היה מפקד על עבודת הכפייה.

ז לשלמה היו שנים עשר פקחים על כל ישראל; הם דאגו לפרנסת המלך ולביתו, איש איש לפרנסתו, חודש אחד בשנה.
ח ואלה שמותיהם: בן חור בהר אפרים.
ט בן דכר, למקאס, לסלבים, לבית שמס, ולאילון בית חנן;
י בן חסד, בארובות: לו היה את סוכו ואת כל אזור עפר.
יא בן אבינדב, למי היה כל גבעות דור; טפת בת שלמה הייתה אשתו;
יב בנא בן אחילוד, למי היה תַנְךָ וְמַגֵּדוֹ וְכָל בֵּית שָׁן אֲשֶׁר עַל־סַרְתָּן מִתַּחַת יְזַרְעָאֵל מֵבֵּית שָׁן עַד־אָבֶל־מְחוּלָה עַד־עַל־יְקְמַעַן
יג בן גבר ברמת גלעד לו היו ערי יאיר בן מנשה אשר הם בגלעד; לו הייתה ארץ ארגב אשר מִזְרָח בְּבָשָׁן, שִׁישִׁים עִרִים גְּדוֹלוֹת, חוֹמוֹת וּבְרִיחִים מְנוֹזֶת;
14 אחינדב בן אדו במנעים; —
טו אחימעש בנפתלי גם הוא לקח לו לאישה בת שלמה, שם בסיסמת;
טז בענה בן חושי באשר ובאלות
יז יהושפט בן פרעה ביששכר; —
18 שמעי בן אלה בבנימין; —
19 גַבֶּר בֶּן אוּרִי בְּאֶרֶץ גִּלְעָד אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לְפֹקֵחַ אֶחָד הָיָה לָאָרֶץ הַהוּא׃.

— גדולתו של שלמה. —

20 יהודה וישראל היו רבים כחול אשר על שפת הים אכלו ושתו ושמחו.

פרק 5

1 שלמה מלך על כל הממלכות מן הנהר ועד ארץ הפלשתים ועד גבול מצרים והם הביאו מתנות והיו עבדים לשלמה כל ימי חייו.

2 שלמה אכל מזון, שלושים קור סלת דק, וששים קור סלת יבשה.,
ג עשרה בקר מרפא, עשרים בקר מרעה ומאה כבשים, לא כולל צבאים, איילים, איילים מחממים ועוף מרפא.
4 כִּי הוא שלט בכל המדינה מעבר הנהר, מתפשח ועד עזה, על כל המלכים בעבר הנהר; והוא היה לו שָׁלוֹם עם כל נתיניו מכל עבר.
ה וַיֵּשְׁבוּ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל בְּטַח, אִישׁ תַּחַת גְפָנָו וּתַחַת תַּאֲנָתוֹ, מִדָּן עַד בַּר שֶׁבַע, כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה׃.
ו לשלמה היו ארבעים אלף אורוות לסוסים מְיוּעָד לרכבותיו, ולשנים עשר אלף סוסי אוכף.
7 והפקידים דאגו למזונות המלך שלמה ולכל אשר יכלו לשולחן המלך שלמה, איש בחודשו, לא הותירו דבר חסר.
8 וגם שעורה ותבן לסוסי המשיכה ולסוסי המרוצים הביאו אל המקום אשר שם, איש כמצוותו.

9 נתן אלוהים לשלמה חכמה, ותבונה גדולה מאוד, ולב רחב כחול שעל שפת הים.
10 חכמת שלמה עלתה על חכמת כל בני המזרח ועל כל חכמת מצרים.
יא חכם היה מכל אדם חכם מאתן העזרחי חכם מהימן כלקול ודורדע בני מחול ושמה היה נָפוֹץ בין כל העמים הסובבים.
12 שלושת אלפים משלים אמר, ושיריו מספרו אלף וחמשה.
13 הוא דיבר על עצים, החל בארז אשר ב לבנון עד האזוב היוצא מן הקיר; גם הוא דיבר על ארבעת הרגליים ועל העופות ועל הזוחלים ועל הדגים.
יד מכל העמים באו לשמוע את חכמת שלמה, שנשלחה על ידי כל מלכי הארץ ששמעו אותו לדבר על חוכמתו.

II.— בניית וחנוכת בית המקדש.

— ברית עם חירם מלך צור; הכנות לעבודת בית המקדש. —

15 חירם מלך צור שלח את עבדיו אל שלמה, כי שמע כי נמשח למלך תחת אביו, וחירם היה תמיד ידיד של דוד.
טז וישלח שלמה אל חירם לאמר
17 "ידוע לך כי דוד אבי לא יכל לבנות בית לשם יהוה אלהיו מפני המלחמות אשר אויביו הִקְבוּ אוֹתוֹ עַד שִׁמִּשְׁמֵם יְהוָה תַּחַת כַּפְלֵי רַגְלָיו.
18 עתה יהוה אלוהי נתן לי מנוחה מסביב; אין עוד צר, אין עוד צרה.
19 והנה אנכי חפץ לבנות בית לשם יהוה אלהי כאשר דבר יהוה אל דוד אבי לאמר בנך אשר אשים תחתיך על כסאתך יבנה את הבית לשמי.
20 ועתה, צוו לכרות לי ארזים על הקרקע. לבנון. "עבדי יהיו עם עבדיך, ואשלם לך בעד עבדיך כל אשר תשאל: כי ידעת כי אין בנו איש יודע לחטוב עצים כצידונים."»

21 וישמע חירם את דברי שלמה ושמח מאוד ואמר ברוך ה' היום אשר נתן לדוד בן חכם למלוך "לעם הגדול הזה!"»
22 וישלח חירם אל שלמה לאמר: "שמעתי את אשר שלחת לי." לוֹמַר ; אעשה כרצונך, בנוגע לעץ הארז ולעץ הברוש.
23 עבדי יורידו אותם מ לבנון אל הים, ואשאיר אותם לצוף בים אל המקום אשר תשלחני לוֹמַר ; "שם אפתח אותם, ואתה תיקח אותם. ואתה תמלא את משאלתיי בכך שתספק אוכל לביתי."»

24 חירם נתן לשלמה כרצונו עצי ארז ועצי ברוש;
25 וַיָּתֵן שְׁלֹמֹה לִחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף קֹר חִטָּה לְמַזֵּךְ בֵּיתוֹ וְעֶשְׂרִים קֹר שֶׁמֶן זַת כָּתוּשׁ. אֵלֶּה הַמְּסַפָּר שֶׁהִסְפָּר שְׁלֹמֹה לִחִירָם בְּכָל שָׁנָה׃.
26 וַיְתַן יְהוָה לַשְׁלֹמֹה חָכְמָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶר לוֹ וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיַּכְרוּ בְּרִית יַחֲדָם׃.

27 וַיְגַס הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִמְנַעוּ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף פְּעֲבָדִים.
28 הוא שלח אותם אל לבנון, עשרת אלפים לחודש לסירוגין; הם היו חודש אחד ב לבנון, ושני חדשים בביתם; אדונירם היה ממונה על עובדי הכפייה.
29 היה לשלמה שׁוּב שבעים אלף איש נשאו את המשאות ושמונים אלף חתכו האבנים בהרים,
30 לא כולל המפקחים אשר מינה שלמה על המלאכה, שלושת אלפים ושלוש מאות במספרם; הם פקחו את האנשים אשר עשו את המלאכות.
31 ויצוה המלך לעקור אבנים גדולות, אבנים טובות, כדי להניח את יסודות הבית באבנים גזות.
32 בנאי שלמה, בנאי חירם והגיבלים חתכו והכינו את העצים והאבנים לבניית הבית.

פרק 6

— בניית בית המקדש. —

1 בשנת ארבע מאות ושמונים שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית למלכות שלמה על ישראל בחודש זיו הוא החדש השני בנה את בית יהוה׃.

2 הבית אשר בנה המלך שלמה לה' היה ארכו ששים אמה, רחבו עשרים אמה וגובהו שלושים אמה.
3 והאכסדרה שלפני היכל הבית הייתה ארוכה עשרים אמה, לכל רוחב הבית, ועשר אמה רחבה מלפני הבית.
4 המלך צייד את הבית בחלונות עם סורגים קבועים.
ה וַיַּבֵּן קוֹמוֹת עַל קֶר הַבַּיִת וְסַבִּי לַקֹּמוֹת הַבַּיִת וְסַבִּי לַקֹּדֶשׁ וְלַקֹּדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְעָשָׂה צְדָלִים סְבִיב׃.
ו הקומה התחתונה הייתה חמש אמות רחבה, הקומה האמצעית שש אמות רחבה, והשלישית שבע אמות רחבה; כי קירות הבית היו נסגרו סביב מבחוץ, כך ש... הקורות אין להיכנס בין קירות הבית.

7 כאשר נבנה הבית, הוא נבנה מאבנים אשר הושלמו מן המחצבה; ולא נשמע פטיש, גרזן וכל כלי ברזל בבית בבנייתו.

8 הכניסה לקומה האמצעית הייתה בצד ימין של הבית; אחת מהן עלתה דרך גרמי מדרגות מתפתלים. לְמַעלָה מהאמצע והאמצעי ועד השלישי.

9 שלמה וַיַּבֵּן אֶת־הַבַּיִת וַיְסִיעָהּ וַיִּקְסֶה אֶת־הַבַּיִת בְּקוֹרוֹת וְבְּקָרוֹת עֵץ־אַרֶז׃.

10 הוא בנה את הרצפות נשען על לכל הבית, על ידי מתן להם גובה חמש אמות, וקושר אותם לבית בקורות ארז.

יא וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל־שְׁלֹמֹה לֵאמֹר׃
יב "הבית הזה אשר אתה בונה... אם בתורותיי תלך, אם משפטיי תעשה, אם כל מצותיי תשמור, לנהוג על ידך לפיהן, אקיים לך את דברי אשר דברתי אל דוד אביך;
13 אשכון בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל»

14 וַיַּבֵּן שְׁלֹמֹה אֶת־הַבַּיִת וַיְכֻלָּהוּ.
15 הוא ריפד את קירות הבית הפנימיים בלוחות ארז, מהרצפה ועד התקרה; הוא ריפד כָּך וַיַּחֲפַת אֶת־הַבַּיִת בְּפָנִים, וַיַּחֲפַת אֶת־רִצְפָּת הַבַּיִת בְּעָצֵי־ברוש.
טז וַיַּחֲפֶה בְּקָרְס אֶת עֶשְׁרִים אֲמָתָה מִמַּטָּחַת הַבַּיִת מֵאֶרֶץ וָעֲלָה׃’בחלק העליון הקירות, והוא לקח מהבית משהו לעשות לו מקדש, קודש הקודשים.
17 הבית, הוא המקדש הקודם, היה ארכו ארבעים אמה.
18 עץ הארז בתוך הבית היה מגולף בצורת דלעות ופרחים פורחים; הכל היה ארז; לא ניתן היה לראות את האבן.

19 שלמה וַיַּעֲשׂוֹת אֶת-הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, מִאֲחִית, לַשִּׁמָּשׁ שָׁם אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה.
20 וַיַּעֲדָן הַבְּנִימִי עֶשְׂרִים אֲמָתָה אֹרֶךְ וְרֹחַב עֶשְׂרִים אֲמָתָה וְגֹבַה עֶשְׂרִים אֲמָתָה וְצַפֵּהוּ שְׁלֹמֹה זָהָב טָהוֹר וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ צַפֵּה אֶרֶז׃.
21 וַיַּצֵּף שְׁלֹמֹה אֶת־בָּאֲתָם בְּזָהָב טַב, וְסָגַר אֶת־פְּנֵי־הַמִּשְׁכָּן בְּשְׁרָשָׁתִים זָהָב, וְצַפָּה אֲשֶׁר בָּזָהָב.
22 וַיִּצְפֶּה אֶת־כָּל־הַבַּיִת זָהָב, אֶת־כָּל־הַבַּיִת, וְאֶת־כָּל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי הַמִּקְדָּשׁ, צַפֶּה זָהָב.

23 ויעש במקדש שני כרובים עצי זית בר, עשר אמות גובה כל אחד.
24 אחת הכנפיים של כֹּל כרוב חמש אמות היה ארכו, וכנפיו השניות חמש אמות ארכו; עשר אמות היו מקצהו. של א מכנפיו ועד קצה הכנפיים האחרות.
25 גם הכרוב השני היה ארך עשר אמות, ושני הכרובים היו בעלי גודל וצורה זהים.
26 עשר אמות גובה הכרוב האחד, וכך גם הכרוב השני.
27 שלמה וַיַּעֲמִיד אֶת הַכְּרוּבִים בְּמֶחָד הַבַּיִת הַפְּנִימִי כַּנְפֵיהֶם פְּרוּשִׁים וְכַנְפֵי הַרְאֶחָד נָגַע בְּאֶחָד הַקָּרוֹב וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים נָגַע בְּאֶחָד הַבַּיִת וְכַנְפֵיהֶם הַחֲרָבִים נָגַע זֶה בְּזֶה כַּנְפֶּה בְּכַנְפֶּה.
28 ו שלמה הלביש את הכרובים בזהב.

29 כרובים, עצי תמרים ופרחים פורחים היו חרוטים בתבליט על כל קירות הבית מסביב, מבפנים ומבחוץ.
30 וַיַּצֵּף אֶת-רָצֶם הַבַּיִת בְּזָהָב, מִבְּנֵי וּמִחוּצָא.

31 ויעש דלתות עצי זית בר לפתח המקדש ואת המשקוף עִם הפוסטים לקח החמישי של הקיר.
32 על שני עלי עץ זית בר חרט כרובים, עצי תמרים ופרחים פורחים, והוא ה- לבוש זהב, מפזר את הזהב על הכרובים ועל עצי התמר.

33 באותו אופן עשה לשער הבית עמודי עץ זית, אשר כיסו רבע מהחומה.,
34 ושתי דלתות עץ ברוש; הדלת הראשונה הייתה עשויה משני עלים מתקפלים; הדלת השנייה הייתה באופן דומה מורכב משני יריעות שהתקפלו זה על זה.
לה וַיַּלְבֵּה עָלָיו כְּרוּבִים, עצי דָּמָר וְצָחִים וַיְשַׁלֵּב עָלָיו׃ ה- מצופה זהב, מתאים לפיסול.

36 הוא בנה את החצר הפנימית משלושה שורות של אבנים מסותתות ושורה אחת של קורות ארז.

לז בשנה הרביעית, בחודש זיו, הונחו יסודות בית יהוה;
38 ובשנה האחת עשרה, בחודש בול, הוא החדש השמיני, נשלם הבית בכל חלקיו, כפי שהיה ראוי להיות. שלמה הוא בנה אותו תוך שבע שנים.

פרק 7

— ארמונותיו של שלמה. —

1 שלמה בנה את ביתו בשלוש עשרה שנים, והוא סיים את הכל.

2 הוא בנה את בית היער של לבנון, אשר אורכה מאה אמה, רוחבה חמישים אמה וגובהה שלושים אמה; היא נחה על ארבע שורות עמודי ארז, וקורות ארז היו על העמודים.
3 גג ארז כיסה אותו, מעל החדרים אשר נחו על העמודות, מספר של ארבעים וחמש, חמש עשרה בכל שורה.
4 שלוש שורות של חדרים היו שם, וחלונותיהם פנו זה לזה, שלוש פעמים.
5 כל הדלתות וכל העמודים היו עשויים קרשים מרובעים, והחלונות היו פונים זה לזה, שלוש פעמים.

ו ויעש את האכסדרה עמודים, חמישים אמה ארכו ושלושים אמה רחבו, ולפניה אַחֵר פורטיקו עם עמודים ומדרגות לפניהם.

7 וַיַּעֲשֶׂה אֶת־אוּכְלוֹם הַכִּסָּא, אֶת־אוּכְלוֹם־הַשְׁפָּט, וַיִּרְפֶּהּ בֶּצֶל־אַרֶז, מִרְצֶה עַד־הַתַּכְלָה.

8 וְנִבָּנָה בֵּית מְשָׁבְנוּ כְּאֵלֶּה בֵּית שְׁנֵית מֵאַחֲרֵי הַפָּנָד וְהוּא עָשָׂה בֵּית כְּאֵלֶּה לַבַּת פַּרְעֹה אֲשֶׁר נָשָׂא לִשְׁלֹמֹה׃.

9 כל אלה בניינים היו עשויים מאבנים יקרות, חתוכות לפי מידות, נוסרות במסור, מבפנים ומבחוץ, מהיסודות ועד לכרכובים, ומחוץ לחצר הגדולה.
10 וגם היסודות היו עשויים מאבנים יקרות, מאבנים גדולות, מאבנים של עשר אמות ואבנים של שמונה אמות.
11 למעלה, היה שם עוד אבנים יקרות, חתוכות לפי המידות, ועץ ארז.
12 בית המשפט הגדול היה ב כֹּל שְׁבִיבָהּ שְׁלֹשׁ טוּרִים אֶבֶן גָּתוּת וְטוּרָה אֶחָד קָרוֹת אֶרֶז כְּחַצֵר בֵּית יְהוָה הַפְּנִימִית וְכְּאוֹלֶם הַבַּיִת.

— ריהוט המקדש. —

13 שלח המלך שלמה לקרוא לחירם מצור.
יד בן אלמנה משבט נפתלי היה אביו איש צורי ועושה נחשת והוא מלא חכמה ותבונה ודעת לעשות כל מלאכת נחשת ויבוא אל המלך שלמה ויעשה את כל מלאכתו.

15 ויעש את שני עמודי הנחושת; גובה העמוד האחד שמונה עשרה אמות, וקו של שתים עשרה אמות מדד את היקפו של העמוד השני.
16 וַיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי כָּתֵרוֹת יְצוּקָה נְרוֹזֶת לַעֲמֹדִים וְחַמָּה אֲמָתָה שְׁנֵי הַעֲמוֹדִים לְהַעֲמֹדִים וְחַמָּה אֲמָתָה שְׁתֵּי כָּתֵרוֹת יְצוֹצְקָה׃.
יז סבכות רשת, סבכות שרשראות, היו על הכותרות אשר על ראשי העמודים, שבע על הכותרת האחת, שבע על הכותרת השנייה.
18 הוּא שתי שורות רימונים סביב הסבכה אחת, לכסות את הכותרת אשר על אחת העמודים; וכן עשה לכותרת השנייה.
19 הכותרות שהיו על גבי העמודים באכסדרה ציירו חבצלות בגודל ארבע אמות גוֹבַה.
20 הכותרות המונחות על שני העמודים היו מוקפים במאתיים רימונים, בחלק העליון, ליד הבליטה שהייתה מעבר לסבכה; היו גם מאתיים רימונים מסודרים מסביב, על הכותרת השנייה.
21 וַיַּעֲמֹד אֶת־הַמָּשִׁים בְּאוֹרְכוֹת הַמִּקְדָּשׁ וַיַּעֲמֹד יָמִינִי וַיִּקֵּם שְׁמוֹ יַכִּין וַיַּעֲמֹד שְׁמוֹ שְׁמוֹ בֹעַז׃.
22 ו היה שם בראש העמודים יצירה המתארת חבצלות. כָּך העבודה על העמודים הושלמה.

23 הוא ברא את הים של פליז יצוקה. עשר אמות הייתה מקצה לקצה, עגולה לחלוטין הייתה, חמש אמות גובהה, וחוט שלושים אמות מדד את היקפו.
24 דלעות היו מקיפות אותו מתחת לשפתו, עשר לאמה, מקיפות את הים שתי שורות; הדלעות היו יצוקות עמו, מקשה אחת.
25 היא הייתה מונחת על שנים עשר בקר, שלושה פני צפון, שלושה פני מערב, שלושה פני דרום ושלושה פני מזרח; הים היה מעליהם, וכל אחורי גופם היו מוּסתָר בְּתוֹך.
26 עוביו היה כף יד אחת, ושפתו כשפת גביע, עם דוגמת פרח, הוא הכיל אלפים בתים.

27 ויעש את עשרת מכונות הנחושת; ארך ארבע אמות, רחב ארבע אמות, וגובה שלוש אמות.
28 כך נעשו היסודות: הם היו עשויים לוחות, והלוחות היו מחויבים בין השלדה;
29 על הלוחות אשר בין המסגרות היו אריות, פרים וכרובים; ועל המסגרות, למעלה, משענת, ומתחת לאריות, פרים וכרובים, היו תלויים זרי עץ.
30 לכל בסיס היו ארבעה גלגלי נחושת עם סרני נחושת, ולארבע רגליו היו תומכים; תומכים אלה היו יצוקים מתחת לאגן ומעבר לזרים.
31 הפתיחה עבור לְקַבֵּל האגן היה בתוך קצה הבסיס, היא הייתה גבוהה של אמה; פתח זה היה עגול, בצורת בסיס עַמוּדָה ויש לה אמה וחצי קוֹטֶר ; ובפתיחה הזו היה שם היו גם פסלים; הפאנלים היו מרובעים, לא מעוגלים.
32 ארבעת הגלגלים היו מתחת ללוחות, וסרני הגלגלים קָבוּעַ בבסיס; גובה כל גלגל היה אמה וחצי.
33 הגלגלים היו עשויים כגלגל מרכבה; סרניהם, חישוקיהם, חישוריהם וגלגליהם, הכל יצוקה.
34 ועל ארבע פינות כל מכון היו ארבעה תומכים, ותומכיו היו מקשה אחת עם המכון.
35 בחלק העליון של הבסיס היה עיגול חצי אמה גובהו; ועל ראש הבסיס, תומכיו ולוחותיו היו של אותו קטע.
36 על לוחות התומכים ועל הלוחות חרט כרובים, אריות ועצי תמר, לפי המקום לְשַׁחְרֵר לכל אחד, וזרים מסביב.
37 כך עשה את עשרת המכונות; אחת אֲפִילוּ ברזל יצוק, א אֲפִילוּ ממד, א אֲפִילוּ טופס לכולם.

38 ויעש עשר כיורים מנחושת; כיור כל אחד הכיל ארבעים אמבט; אורכו של כיור כל אחד ארבע אמות. קוֹטֶר ; כל אגן נח על בסיס, א מבין עשרת הבסיסים.
39 הוא סילק כָּך ה- עֶשֶׂר וְהִתְמַכְנוּת חֲמָנִים יְמִין הַבַּיִת וְחֲמָנִים שָׂמֹאל הַבַּיִת וְאֶת הַיָּם שָׁמוֹל הַבַּיִת מִקְדָּם נָגָב׃.

40 חירם עשה את הקדרות, את היעים ואת הקערות.

ככה...’וַיַּכְלוּ חִירָם אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבֵית יְהוָה׃
מא שני העמודים, שני סככות הכותרת אשר על ראש העמודים, שני הסבכות לכסות את שני סככות הכותרת אשר על ראש העמודים.;
42 ארבע מאות רימונים לשתי הסבכות, שתי שורות רימונים לכל סבכה, כדי לכסות את שתי רכסי הכותרות אשר על העמודים;
43 עשרת המכונות, ועשרת האגנים על המכונות;
44 את הים ואת שנים עשר הבקר שתחת הים;
45 את הסירים, את היעים ואת המזרקות, כל הכלים האלה אשר עשה חירם למלך שלמה בבית יהוה, נחושת מלוטשת.
46 וַיַּתְּכֵם הַמֶּלֶךְ בְּעֲמֹר יַרְדֶן בְּעֲרָמָה טַרְמִית בֵּין שׁוּכוֹת וּבֵין סַרְתָּן.
47 שלמה עזב בלי לשקול אותם כל הכלים האלה, כי היו בכמות גדולה מאוד; משקל הנחושת לא אומת.

48 שלמה עשה שׁוּב כל ה אחרים כלי אוכל ש היו ב בית יהוה: מזבח הזהב; שולחן הזהב, אשר עליו שמנו לחמי ההצעה;
49 מנורות זהב טהור, חמש מימין וחמש משמאל, לפני הדביר, ואת הפרחים, את הנרות ואת מזרקי הזהב;
חמישים כיורים, סכינים, קערות, כוסות ומחתות זהב טהור, וגם צירים מזהב לדלתות הבית הפנימי, לָדַעַת של קודש הקודשים, ו עבור דלתות הבית, לָדַעַת של הקדוש.

51 וַיָּשָׁלָה כָּל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר־עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבֵית יְהוָה וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת־הַקְדִּישָׁה אֶת־דָּוִד אָבִיו אֶת־הַכֶּסֶף אֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַכְּלִים׃, ו הוּא ה- נשפך אל אוצרות בית יהוה.

פרק 8

— חנוכת בית המקדש; תפילת שלמה. —

1 וַיְכַבֵּץ אֵלָיו הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-רֹאשִׁי הַשְּׁבָטִים וְפֹרְשִׁי הַמִּשְׁפָּחוֹת לְבֵי-יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלֹת מֵעִיר דָּוִד מִצִּיּוּן אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה׃.
2 וַיִּקְהֲלוּ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּחַג אֵתָנִים, הוּא הַחַג הַשְּׁבִיעִי.

3 כאשר הגיעו כל זקני ישראל, העלו הכוהנים את הארון.
4 נשאו את ארון יהוה ואת אהל מועד ואת כל כלי הקודש אשר באוהל; הכוהנים והלוים נשאו אותם.
ה המלך שלמה וכל קהל ישראל אשר התאספו סביבו עמדו עמו לפני הארון. הם הקריבו צאן ובקר, אשר לא יכלו לספור או לספור בגלל שֶׁלָהֶם הָמוֹן.
ו וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל-מְקוֹמוֹ אֶל-מִקְדָּשׁ הַבַּיִת אֶל-קֹדֶשׁ הַקֹּדְשִׁים תַּחַת כְּנַפְיֵי הַכְּרוּבִים׃
7 כי הכרובים פרשו את כנפיהם על מקום הארון, וכסו הכרובים את הארון ואת בדיו מלמעלה.
ח והבדים היו ארוכים כל כך עד שקצותיהם נראו מן הקודש שלפני ההיכל, אך מבחוץ לא נראו. שם הם עד היום הזה.
9 לא היה בארון דבר מלבד שני לוחות האבן אשר שם משה שם על הַר חורב, כאשר יהוה מסיים ברית עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים.

10 כאשר יצאו הכוהנים מן הקודש, מילא הענן את בית יהוה.
יא הכוהנים לא יכלו י לַשָּׁבוּ לַעֲבֹדָתָם מִפְּנֵי הַעֲנָן כִּי מָלָא כְּבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה.

12 אז אמר שלמה, "ה' חפץ לשכון בחושך.
13 בניתי בית מי יהיה הבית שלך, מקום בשבילך י להתגורר לנצח.»
יד וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ פָּנָיו וַיְבָרֵךְ אֶת־כָל־קְהֲלַת יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲמֹד כָּל־קְהֲלַת יִשְׂרָאֵל׃.
15 ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו אל דוד אבי ואשר עשה בידו מה שהוא הצהיר באמירה:
טז מיום הוצאתי את עמי ישראל ממצרים לא בחרתי עיר מכל שבטי ישראל לבנות בית לשכן את שמי כי אם בחרתי בדוד למלך על עמי ישראל.
יז דוד אבי חפץ לבנות בית בשם יהוה אלוהי ישראל;
18 ויאמר יהוה אל דוד אבי כי היה בלבבך לבנות בית לשמי טוב עשית כי היה בלבבך.
19 אך לא אתה תבנה את הבית, כי אם בנך אשר יצא ממך הוא יבנה את הבית לשמי.
20 יִקְים יְהוָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶר אֲשֶׁר מָשִׁיבְתִּי מִתַּחֲתֵי דָּוִד אָבִי וְשָׁבְתִּי עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה וְבָנִיתִי אֶת הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃.
21 הקמתי שם מקום לארון אשר בו ברית יהוה, בְּרִית אשר כרת עם אבותינו בהוציאם מארץ מצרים".»

22 וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבֵּחַ יְהוָה, נִפְנֵי כָּל-קְהֻלָּת יִשְׂרָאֵל, וַיַּפְרַט אֶת-כֶּפֶשׁ הַשָּׁמַיִם.,
23 ויאמר יהוה אלוהי ישראל אין אלהים כמוך לא בשמים ממעל ולא בארץ למטה לְךָ, אשר שומרים על הברית ו רַחֲמִים אל עבר עבדיך ההולכים לפניך בלב שלם;
24 כאשר שמרת לעבדך דוד אבי אשר דברת לו ואשר דברת בפיך כן עשית בידך כאשר אנחנו רואים את זה ב הַיוֹם.
25 ועתה יהוה אלהי ישראל שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת אליו לאמור לאמור לעולמך לא יחסר לך זרע לפניי לשבת על כסא ישראל ובלבד שישמרו בניך בדרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני.
26 ועתה אלוהי ישראל ימלא את הדבר אשר דברת אל עבדך דוד אבי.

27 "האם באמת שוכן אלוהים בארץ? הנה השמים והשמים הגבוהים לא יוכלו להכיל אותך; וכמה שמא הבית הזה אשר בניתי!"
28 וְהִשְׁבִּין יְהוָה אֱלֹהִי לְתְפִלַּת עַבְדֶךָ וּלְתַחְנוּנָיו וְשָׁמַע בְּצַעַת הַשְּׂמֵחַ וּבְתִפְלָתָּ אֲשֶׁר עַבְדֶךָ נֹשֵׂא לִפְנֶיךָ הַיּוֹם׃,
29 וְשָׁמַר עֵינֶיךָ פְּקוּחוֹת לַיְלָה וְיוֹמָם עַל־הַבַּיִת הַזֶּה עַל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַרְתָּ יִהְיֶה שָׁם שְׁמִיעָה לְתְפִלָּתָּא אֲשֶׁר־פִתְפַּלֵּל עַבְדֶךָ עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃.
30 שמע את-תחינת עבדך ועמך ישראל כי-יתפללו במקום הזה שמע ממקום מושבך מן השמים שמע וסלח.

31 "כי איש יחטא לרעך ונשבע לו, אם יבוא ונשבע לפני מזבחך בבית הזה.",
32 שמע מן השמים, פעל ושפוט את עבדיך, הרשיע את האשם והפיל את מעשיו על ראשם, צדיק את התמים ושלם להם כתוםם.

לג "כי יכב עמך ישראל לפני האויב כי חטא לך, אם ישובו אליך ויכבדו את שמך, אם יתפללו אליך ותחנונים בבית הזה.",
34 שמע מן השמים, סלח לחטאת עמך ישראל, והשיב אותם אל הארץ אשר נתת לאבותיהם.

לה "כי ייסגרו השמים ולא יהיה מטר כי חטאו לך, ויתפללו אל המקום הזה ויתנו כבוד לשמך, וישובו מחטאיהם כי עיצבתם.",
36 שמע מן השמים, סלח לחטאות עבדיך ולעמך ישראל, ולמדם את הדרך הישרה אשר ילכו בה, ושלח מטר על הארץ אשר נתת לעמך לנחלה.

37 "כי יכה רעב בארץ, כי יכה מגפה, כי יכה שרף, כי יכה כרבה, כי יכה מגפה; כי יצור האויב האנשים שלך בארץ, בתוך שעריה; מתי יהיה כל מגפה או מחלה,
38 אם איש, אם כל עמך ישראל, יביע תפילה ותחנונים, וכל אחד, בהכירו את הפצע שבליבו, יפנה את ידיו אל הבית הזה.,
39 האזנה-ה- מן השמים ממקום מושבך וסלח; עשׂה ושלם לאיש ככל דרכיו, אתה יודע לבבו, כי אתה לבדך יודע לב כל בני האדם.
40 למען יִרְאוּ אֶתְךָ כָּל יְמֵי חַיָּהָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ׃.

41 "וְהַגָּרִי, אֲשֶׁר לֹא מִעַמְךָ יִשְׂרָאֵל, כִּי-בֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, בְּגִין שִׁמְךָ,
42 כי ישמעו אנשים את שמך הגדול ואת ידך החזקה ואת זרועך הנטויה בבואם להתפלל בבית הזה,
43 האזינו-ה- מן השמים ממקום מושבך ועשית ככל אשר ישאל ממך הגר למען ידעו כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כאנשיך ישראל ולדעת כי נקרא שמך על הבית הזה אשר בניתי.

44 "כי יצא עמך להילחם באויבו, בדרך אשר שלחתם, וכאשר יתפללו אל ה', פנים פנו לעיר שבחרת ו לִקרַאת הבית שבניתי לשמך,
45 שמע מן השמים תפילתם ותחנונתם וצדקה להם.

46 כי יחטאו לך כי אין איש אשר לא יחטא וכאנסך בהם ומסרתם ביד האויב ולקחם שבויים אל ארץ האויב הרחוקה אם קרובה,
47 אם-ישובו בארץ כובשיהם, אם-יחזרו ויתחננו אליך בארץ עריציהם לאמר חטאנו, עוונו, פשעים פשענו.;
48 אם הם יחזרו לְךָ בכל לבם ובכל נפשם בארץ אויביהם אשר שבו אותם אם יפנו אליך תפילות, פנים פנו לארצם אשר נתת לאבותיהם, לִקרַאת העיר שבחרת ו לִקרַאת הבית שבניתי לשמך,
49 שמע מן השמים ממקום מושבך לתפלתם ולבקשתם ועשה להם צדק;
50 סלח לעמך פשעיהם וכל חטאתם אשר חטאו לך, רחם עליהם לפני עריציהם., כְּדֵי’הם מרחמים עליהם;
51 כי עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצרים מתוך כבשן ברזל
52 למען תהיינה עיניך פקוחות לתחנת עבדך ולתחנת עמך ישראל לשמע אותם בכל אשר יבקשו ממך.
53 כי הבדלת אותם לך מכל עמי הארץ, למען הפוך את זה לשלך נחלה כאשר דברת ביד משה עבדך בהוצאת אבותינו ממצרים יהוה»

54 וַיַּכְלַת שְׁלֹמֹה לְפַנְח אֶת כָּל־הַתְּפִלָּה וְהַבְּעֲנוּנָה אֶל־יְהוָה וַיָּקָם מִפְּנֵי מִזְבֵּחַ יְהוָה אֲשֶׁר כָּרֵעַ שָׁם וְיָפָיו פְּרוּשִׁים הַשָּׁמַיִם.
55 הוא עמד, ויברך את כל קהל ישראל בקול גדול לאמר:
56 ברוך יהוה אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר מכל הדברים הטובים אשר דבר בפי משה עבדו לא נפל דבר אחד.
57 יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזובנו ואל ייטושנו,
58 כי אם יטה לבבנו אליו ונלך בכל דרכיו ונשמור מצותיו וחקתיו ומשפטיו אשר צוה לאבותינו.
59 יהי דברי תחנוני אשר דברתי לפני יהוה קרובים אל יהוה אלהינו לילה ויום למען יעשה צדק לעבדו ולעמו ישראל כצרכם היום יום׃,
60 למען ידעו כל עמי הארץ כי יהוה הוא אלוהים ואין עוד.
61 יהי לבבכם מלא אל ה' אלהינו ללכת בחקתיו ולשמור מצותיו כאשר אנחנו עושים היום."»

62 המלך וכל ישראל עמו הקריב זבחים לפני יהוה.
63 וַיַּקְרַב שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים וְשָׁנִים אֶלֶף בָּקָר ומֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף צֹאן כְּזַבְחַן לַיהוָה׃. ככה וַיְחַנְכוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-בֵּית יְהוָה.
64 ביום ההוא הקדיש המלך את אמצע החצר אשר לפני בית יהוה כי שם הקריב את העולות ואת המנחה ואת חלב השלמים כי קטן היה מזבח הנחשת אשר לפני יהוה מלהכיל את העולות ואת המנחה ואת חלב השלמים.

65 שלמה חגג את החג באותו זמן וכל ישראל עמו, המון גדול בִּיאָה מבוא אמאת עד נחל מצרים לפני יהוה אלהינו שבעה ימים ושבעה אחרים ימים, כלומר, ארבעה עשר ימים.
66 ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לבתיהם שמחים וטובי לב על כל הטוב אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו.

ג. - שנותיו האחרונות של שלמה.

פרק 9

— מראה חדש; סיכויים לעתיד. —

1 וַיַּכְלַת שְׁלֹמֹה בָּנָת אֶת־בֵּית יְהוָה וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְכָל־אֲשֶׁר־טָפָה בְּעֵינֵי שְׁלֹמֹה וְאֲשֶׁר־חָפַץ לַעֲשׂוֹת׃,
2 וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֵלָיו שְׁנַתִּית כַּאֲשֶׁר נִרְאֵהָ אֵלָיו בְּגִבְעוֹן׃.
ג ויאמר אליו יהוה שמעתי את תפלתך ואת תחנונך אשר אמרת לפניי הקדשתי את הבית הזה אשר בנית לשים את שמי שם עד עולם ועיניי ולבי יהיו שם עד עולם.
4 ואתה, אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך באמונה שֶׁלְךָ בלב ובצדק, לעשות את אשר צויתי אתכם, אם תשמרו את חוקי ומשפטי.,
ה ואכין את כסא מלכותך בישראל לעולם כאשר דברתי לדוד אביך לאמר לא תחסר לך לעולם צאצא שיושב על כס מלכות ישראל.
ו וְאִם אַתָּה וּבָנֶיךָ סָרְתָּ מִמֶּנִּי וְלֹא תִשְׁמֹרְתֶּם אֶת מִצְוָתִי וְאֶת חֻקְתִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֵיכֶם וְלָכוּ וַעֲבַדְתָּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם׃,
ז והשמדתי את ישראל מן הארץ אשר נתתי להם ואת הבית אשר הקדשתי לשמי מאסתי מלפני והיה ישראל לחלל וללעג בכל העמים;
8 הבית הזה יהיה תָמִיד בכיר, אֲבָל כל העובר יתמה וינפק, ויאמרו: למה עשה יהוה זאת לארץ הזאת ולבית הזה?
9 והתשובה תהיה: "יען אשר עזבו את ה' אלהיהם אשר הוציא את אבותיהם ממצרים וילכו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם ויעבדו אותם, על כן הביא ה' עליהם את כל הרעות האלה".»

— ערים שניתנו לחירם. —

10 מקץ עשרים שנה, כאשר בנה שלמה את שני הבתים, את בית ה' ואת בית המלך.,
יא - חירם מלך צור סיפק לשלמה עצי ארז ועצי ברוש וזהב ככל חפצו. - המלך שלמה נתן לחירם עשרים ערים בארץ הגליל.
12 יצא חירם מצור לראות את הערים אשר שלמה נתן לו ולא ראו בעיניו.,
13 ויאמר מה הן הערים האלה אשר נתת לי אחי ויקרא להן ארץ שבול, השם שלהם עד היום הזה.
יד חירם שלח לשלמה מאה ועשרים כיכר זהב.

— עבודת כפייה ובנייה; יראת הכבוד של שלמה. —

15 זאת היא עניינה של עובדי הכפייה אשר הקים המלך שלמה לבנות את בית יהוה ואת ביתו ואת מלוא ואת חומת ירושלים ואת חצר ואת מגדו ואת גזר.
טז פרעה מלך מצרים עלה וכבש את גזר. שרף אותה והרג את הכנענים היושבים בה, ונתנה כנדוניה לבתו אשת שלמה.
יז שלמה בנה את גזר ואת בית חורון התחתון,
18 בעלת ותדמור בארץ המדבר;
19 את כל ערי המחסנים של שלמה, את ערי המרכבות, את ערי הפרשים ואת כל מה שחפץ שלמה לבנות בירושלים. לבנון ובכל רחבי הארץ הוגש לשלטונה.
20 כל העם אשר נותר מן האמורי, החתי, הפריזי, החוי והיבוסי, לא עשו זאת. הֲכָנָה נְקוּדָה חֵלֶק בני ישראל,
21 לָדַעַת, את צאצאיהם אשר נשארו בארץ אחריהם, ואשר בני ישראל לא יכלו להשמיד, גייס שלמה לעבודות כפייה., מה הם היו עד היום הזה.
22 אבל שלמה לא עבד עבדים אַף לֹא אֶחָד בני ישראל; כי אנשי מלחמה היו, עבדיו, מנהיגיו, שוטריו, שרי רכביו ופרשיו.
23 ראשי המפקחים על עבודותיו של שלמה היו בין ה חמש מאות וחמישים, האחראים על הפיקוד על האנשים העוסקים בעבודה.

24 בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה שלמה בנה אותו; אז הוא בנה את מלו.

25 שלמה הקריב עולות ושלמים שלש פעמים בשנה על המזבח אשר בנה לה', ועל המזבח אשר לפני ה' הקטרין קטורת. ככה...’הוא סיים לבנות את הבית.

— הצי של שלמה. —

26 המלך שלמה בנה צי באסיונגבר, אשר מִזְרָח ליד עיילת, על חוף ים סוף, בארץ אדום.
27 וישלח חירם את עבדיו, מלחים יודעי ים, אל עבדי שלמה, על האניות.
28 וַיָּבֹאוּ אוֹפִיר וַיִּקְחוּ מִשָּׁם אַרְבַּע מֵאָה וְעֶשְׂרִים כָּכָר זָהָב וַיָּבֹאוּ אֲשֶׁר לָמֶלֶךְ שְׁלֹמֹה׃.

פרק 10

— ביקורה של מלכת שבא. —

1 ותשמע מלכת שבא את תהילתו של שלמה בשם יהוה ותבוא לנסותו בחידות.
2 ותבוא ירושלם עם פמליה גדולה מאוד, גמלים נושאי בשמים וזהב רב ואבנים יקרות, ותלך אל שלמה ותגיד לו את כל אשר על לבה.
3 וַיַּעֲנֶה שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־שְׁאֲלָיו: לֹא־הָיָה דָּבָר נִסְתָּר מִפֶּנּוּ הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא־יוֹכָל לְעַנּוּ.

4 ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה ואת הבית אשר בנה,
ה ואת האוכל על שולחנו ואת חדרי עבדיו ואת חדריו ואת בגדי משרתיו ואת משקיו ואת המדרגות אשר עלה בהן בית יהוה, היא הייתה מבולבלת.,
6 ותאמר למלך: "נכון היה מה ששמעתי בארצי עליך ועל חכמתך!"
7 לא האמנתי לסיפור עד אשר באתי וארא עיני והנה לא אמרו לי חצי ממנו אתה עולה בחוכמה ובגדול על מה שהודיע לי השם.
8 אשרי עמך, אשרי עבדיך, העמדים לפניך תמיד, השומעים חכמתך.
ט ברוך ה' אלוהיך אשר חפץ בך והושיבך על כסא ישראל כי אהב ה' את ישראל לעולם והמלך עליך לעשות משפט וצדקה»
10 היא נתנה למלך מאה ועשרים כיכר זהב, בשמים רבים ואבנים יקרות, והוא לא שב. לְעוֹלָם לֹא כְּכָל הַבְּשָׁמָנִים שֶׁנָּתַנָה מַלכת שְׁבָא לְמֶלֶךְ שְׁלֹמֹה׃.

— עושרו של שלמה. —

יא וגם אניות חירם, אשר הביאו זהב מאופיר, הביאו מאופיר כמות גדולה מאוד של עץ אלגום ואבנים יקרות.
12 ויעש המלך מעקות עץ אלגום לבית יהוה ולבית המלך ונבלות וכינורות לשררים ולא ייצרו עוד מן האלגום הזה ולא נראה עוד עד היום הזה.

13 המלך שלמה נתן למלכת שבא את כל אשר חפצה ובקשה, מלבד מתנות, כמעמדו של מלך. כְּגוֹן שלמה, וַתַּשְׁבֵּת וַתֵּלֶךְ אֶל-אַרְצָהּ, הִיא וְעַבְדֶּה.

יד משקל הזהב אשר הגיע לשלמה בשנה אחת היה שש מאות שישים ושש כּכרות זהב.,
עוד 15 מה שהוא קיבל רוכלי רחוב וסוחרים, מכל מלכי ערב ומושלי הארץ.

טז המלך שלמה עשה מאתיים מגנים גדולים מזהב מרוק, שש מאות שקל זהב למגן אחד.,
יז ושלוש מאות מגנים קטנים מזהב מוכה, שלושה מינים זהב לכל מגן; וישים אותם המלך בבית ביער. לבנון.

18 ויעש המלך כסא שנהב גדול ויצפה אותו בזהב טהור.
19 שש מדרגות היו לכס הזה, וחלקו העליון של הכסא היה מעוגל מאחור; ידיות היו משני צידי המושב; שני אריות עמדו על ידי הידיות.,
עשרים ושנים עשר אריות עמדו שם על שש המדרגות, שֵׁשׁ משני הצדדים. דבר כזה לא קרה מעולם באף ממלכה אחרת.

21 כל כלי המשקה של המלך שלמה היו זהב וכל הכלים בבית ביער לבנון הוא היה עשוי מזהב טהור. שום דבר לא היה עשוי כסף; הוא לא היה מוערך כלל בימי שלמה.
22 כי למלך היו אניות תרשיש בים עם אניות חירם; אחת לשלוש שנים באו אניות תרשיש, נושאות זהב וכסף, שנהב, קופים וטווסים.

23 המלך שלמה היה גדול מכל מלכי הארץ בעושר ובחוכמה.
24 כולם חיכו לשלמה כדי לשמוע את החוכמה אשר נתן אלוהים בליבו.
25 וְאִישׁ אֶת-מַתְנַתּוֹ הָיְבִיא כָּלִי כֶּסֶף וְכָלִי זָהָב, בְּגָדִים, כְּלִילִים, בְּשָׁמָלִים, סוּסִים וְפָרָדִים, בְּשָׂדֶה שָׁנָה׃.
26 וַיְסַב שְׁלֹמֹה מֶרְכָּבוֹת וּפָרְשִׁים, וְהָיוּ לוֹ אֶת־אֶלְפָשָׁה מֶרְכָּבוֹת וְשָׁנֵים־עָלֶף פָּרְשִׁים, וְהִשְׁמָכָם בְּעָרִים שֶׁהָיוּ מֶרְכָּבוֹתָיו וְעַל־פָּרְשִׁים בִּירוּשָׁלַם, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
27 וירב המלך את הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים כשקמה הגדלה בערבה.
28 סוסיו של שלמה באו ממצרים; שיירת סוחרי המלך הייתה לוקחת אותם בהמוניהם במחיר מוסכם:
29 מרכבה עלתה ויצאה ממצרים בשש מאות שקל כסף, וסוס במאה וחמישים מאות שנים. וגם הוציאו אותם באותו אופן, לבדם, לכל מלכי החיתים ולמלכי סוּריָה.

פרק 11

— נשים זרות ועבודת האלילים של שלמה. —

1 ויאהב המלך שלמה נשים נכריות רבות מלבד בת פרעה נשים מואביות ועמוניות אדומיות צידוניות וחתיות,
ב מן הגויים אשר אמר עליהם ה' לבני ישראל לא תעשו עמם ולא תעשו עמכם פן יטו את לבבכם אחרי אלוהיהם ודבק שלמה באלה אומות לאהבה.
3 היו לו שבע מאות נשים נסיכות ושלוש מאות פילגשים; ונשותיו הסיטו את לבו.
4 בזקנתו של שלמה, נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, ולא היה לבו שלם ליהוה אלהיו, כאשר היה ליבו של דוד, אביו.
5 וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַסְתָּרְתָּ אֶלֶת הַצִּידוֹנִים וְאַחֲרֵי מַלְכוֹם שׁוֹעֵץ הַעֲמוֹן׃.
ו וַיַּעֲשֶׂה שְׁלֹמֹה הַרְעָר בְּעֵינֵי יְהוָה, וְלֹא-מָלֵה אַחֲרֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עשה דוד, אביו.
7 אז בנה שלמה במה בהר שמול ירושלים לחמוש תועבת מואב ולמולך תועבת בני עמון.
8 וכך עשה לכל נשותיו הנוכריות, אשר הקטירו קטורת והקריבו זבחים לאלוהיהן.

ט וַיַּעֲנָף יְהוָה בְּשָׁלֹמָה כִּי הִסְטַת לִבּוֹ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאֶה לָעָלָיו פַּעַמִּים,
10 ואסרו עליו ללכת אחרי אלהים אחרים בדבר הזה; ושלמה לא שמר את אשר צוה יהוה.
יא ויאמר יהוה אל שלמה יען אשר עשית כַּאֲשֶׁר עשית כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמְרַת אֶת-בְּרִיתִי וְאֶת-חֻקְתִּי אֲשֶׁר צִוִּיתֶךָ הֲרֵי אֶקְרַע אֶת-הַמְּלָכָה מֵידֶךָ וּנְתַנָּהָה לְעַבְדֶךָ׃.
12 אך לא אעשה זאת בחייך למען דוד אביך; מיד בנך אקרעה.
13 ולא אקרע את כל הממלכה, שבט אחד אשאיר לבנך למען דוד עבדי ולמען ירושלים אשר בחרתי בה.»

— אויביו של שלמה. —

יד וַיְהוֹא עָלַי שְׁלֹמֹה אֶת־עַדָּם הָאדוֹמִי מֵשׁוּשְׁלֹשׁ אֱדוֹם׃.
15 בתקופה בה היה דוד במלחמה עם אדום, אשר עלה יואב שר הצבא לקבור את המתים והרג את כל הזכרים מי היו באדום,
טז - ששת חדשים נשאר שם יואב עם כל ישראל עד השמד את כל הזכר באדום;
יז וַיָּבַרְח אֶדָד עִם אֲדוֹמִים מִמִּקְרֵי עַל־עֲבָדֵי אֲבָדָם. שׁוּב ילד צעיר.
18 וַיֵּצְאוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּרֶן וַיִּקְחוּ עִמָּהֶם אֲנָשִׁים מֵפַרֶן וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיָּתַן לַבַּיִת לַפַּרְעֹה׃ אדאד, דאגה למחייתו והעניקה לו אדמה.
יט אדד מצא חן בעיני פרעה, עד אז פַּרעֹה הוא נתן לו לאישה את אחות אשתו, אחות המלכה טאהנס.
20 ותלד לו אחותו של טפניס בן, גנובת, אשר גמל טפניס בבית פרעה, וגנובת ישב בבית פרעה, בתוך בני פרעה.
21 וַיַּשְׁמַע אֶדַד בְּמִצְרַיִם כִּי-דוּד שָׁכֵּב עִם-אֲבֹתָיו וְכִי-יוֹאָב שָׂד הַצָּבָא מָת וַיֹּאמֶר אֶל-פַּרְעֹה, אֵלֶךְ אֶל-אַרְצִי.«
22 ויאמר אליו פרעה מה חסר לך בי כי תחפצ ללכת לארצך ויאמר כלום כי אם שלח אותי«

23 אלוהים הקים אַחֵר אויב ל שלמה רזון בן אלידע, אשר ברח מפני אדונו הדאעזר מלך סובא.
24 הוא אסף סביבו אנשים, והוא היה מנהיג של כנופיה, כאשר דוד טבח את חייליו של אדונו. וַיֵּלְכוּ דְּמַשְׁקַשׁ וַיַּשְׁבוּ שָׁם וַיַּמְלֹכוּ בַּדְּמַשְׁקַשׁ.
25 הוא היה אויב ישראל כל ימי שלמה, מלבד הרעה שעשה לו אדד, והוא תיעב את ישראל. הוא מלך על העם. סוּריָה.

26 ירבעם התעורר גַם ידו במלך; הוא היה בן נבט האפרתי מסרדה, אמו אלמנה ושמה שרווה, והוא היה עבד שלמה.
27 זאת הייתה הסיבה למרדו במלך: שלמה בנה את מלוא וסגר את הפרצה בעיר דוד אביו.
28 ירבעם זה היה גבור וגיבור; שלמה, כשראה את הנער הזה את עמל העבודה, מינה אותו לפקח על כל עובדי הכפייה בבית יוסף.
29 בעת ההיא, כשיצא ירבעם מירושלים, פגש אותו בדרך הנביא אחיה משילה, לבוש מעיל חדש, ושניהם היו לבדם בשדה.
30 אחיאס, תופס את הגלימה החדשה אשר‘היה לו הוא קרע אותו לשנים עשר חלקים,
31 ויאמר אל ירבעם קח לך עשרה חלקים כי כה אמר יהוה אלהי ישראל הנה אנכי קורע את הממלכה מיד שלמה ואתן לך עשרה שבטים.
לב רק שבט אחד יישאר לו למען עבדי דוד ולמען ירושלים העיר אשר בחרתי בה מכל שבטי ישראל
לג וזאת, כי עזבו אותי וישתחוו לעשתורת אלת הצידונים ולחמוש אלוהי מואב ולמלכום אלוהי בני עמון, וכי לא הלכו בדרכי לעשות הישר בעיניי. להתבונן החוקים והפקודות שלי, כמו עשה את זה דוד, אבא של שלמה.
34 אַף עַל פִּי כֵן לא אקח מידו חלק מן המלכות ואקיים אותו לנגיד כל ימי חייו למען דוד עבדי אשר בחרתי בו. ו אשר שמר מצוותיי ותורותיי.
35 אקח את הממלכה מיד בנו, ואתן לך ממנה עשרת שבטים.
36 אתן שבט אחד לבנו למען יהיה נר לדוד עבדי לפניי תמיד בירושלים העיר אשר בחרתי לשים את שמי בה.
37 אקח אותך ומלכת על כל אשר חפצה נפשך והיית למלך על ישראל.
38 אם תשמעו את כל אשר אנכי מצוך אם תלך בדרכי ועשית הישר בעיניי ושמרתם את חקתיי ואת מצותיי כאשר עשה דוד עבדי ואהיה עמך ואבנה לך בית קיימן כאשר בניתי לדוד ואתנה לך את ישראל.
39 כִּי אשפיל את צאצאי דוד בגלל בגידתו, אך לא לנצח.»
40 וַיְבַשְׁלֹמֹה לַהֲרֹג אֶת-יָרָבְעָם וַיָּקָם יִרָבְעָם וַיָּבַר מִצְרַיִם אֶל-שֶׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיְהִי בָּמִצְרַיִם עַד-מוֹת שְׁלֹמֹה׃.

— מות שלמה; עלייתו של רחבעם למלכות. —

41 יתר דברי שלמה וכל אשר עשה וחכמתו הלוא הם כתובים על ספר דברי שלמה

42 ארבעים שנה היו ימי מלך שלמה בירושלים על כל ישראל.
מג וישכב שלמה עם אבותיו וייקבר בעיר דוד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו.

חלק שני.
הפילוג. שתי הממלכות עד שלטונם של יהורם מיהודה ואוהזיה מישראל.

א. — הפילוג.

פרק 12

— פילוג פוליטי. —

1 רחבעם הלך שכם כי כל ישראל באו שכם להמליכו.
2 ירבעם בן נבט, לאחר שלמד מה קרה, — הוא עדיין היה במצרים, לשם ברח מפני שלמה המלך, וירבעם נשאר במצרים, —
ג וַיִּקְרָא לוֹ, וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל-עַד יִשְׂרָאֵל וַיַּדְבַּר אֶל-רַחְבְעָם לֵאמֹר:
4 "אביך הכבד את עולנו; ועכשיו אתה, הקל את העבדות הקשה." שהוטל עלינו "אביך ואת העול הכבד שהוא שם עלינו; ואנחנו נעבדך".»
5 ויאמר להם לכו לשלושה ימים ושובו אליי וילכו העם׃.

ו ויֵעֵץ המלך רחבעם בזקנים אשר שירתו את שלמה אביו בימי חייו לאמר לִי האם אתה ממליץ להגיב לאנשים האלה?»
7 וידברו אליו לאמר אם היום תעזור לעם הזה, אם תעזור להם, אם תענה להם ותדבר אליהם טוב, והיו לך עבדים לעד.«
8 אך רחבעם דחה את עצת הזקנים ויתייעץ עם הנערים אשר גדלו עמו ועמדו לפניו.
9 הוא אמר להם: "זה לִי האם אתה מייעץ לענות לעם הזה שמדבר אלי כך: "הקל את העול אביך שכפה עלינו"»
10 ענו הנערים אשר גדלו עמו לאמר: "כה תאמר לעם אשר דברו אליך: אביך הכבד את עולנו, אתה הקל לנו אותו." כה תאמר להם: "זרתי עבה ממותני אבי.".
יא ובכן, אבי נתן עליכם עול כבד, ואני אכבד את עולכם. שׁוּב ; אבי העניש אתכם בשוטים, ואני אעניש אתכם בעקרבים."»

12 ויבואו ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי כאשר אמר המלך שובו אלי בעוד שלושה ימים«
13 ויען המלך את העם קשות, ולא שמע את עצת הזקנים אשר נתנו לו.,
יד וַיְדַבֵּר אֵלֶּהֶם כְּעַצַת הַבָּעָרִים לֵאמֹר: "אָבִי הַכָּבִיד אֶת-עוֹלְכֶם, וְאֶכְבִיד אֶת-עוֹלְכֶם". שוב; אבי העניש אתכם בשוטים, ואני אעניש אתכם בעקרבים."»
15 ולא שמע המלך אל העם כי זאת דרך ה' למלא את הדבר אשר דבר ה' ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט.

טז וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם ויען העם את המלך לאמר מה לנו חלק בדוד אין לנו נחלה בבן ישי אל אוהליך ישראל ואתה שמור לביתך דוד וילך ישראל אל אוהליו.
17 זה היה רַק על בני ישראל אשר ישבו בערי יהודה בימי מלכות רחבעם.
18 וישלח המלך רחבעם את אדורם, אשר היה ממונה על המסים; אדורם רגמו אותו כל ישראל בסקלות, והוא מת. רחבעם המלך מיהר עלה על מרכבה לברוח ירושלם.
19 וַיִּבְדַּל יִשְׂרָאֵל מִבֵּית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃.

20 וַיַּשְׁמְעוּ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרַיִם וַיַּשְׁלַחוּ וַיִּקְרָאוֹ אֶל־הַקָּהָל וַיַּמְלִיכוּ אוֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיָּמִיכוּ אוֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃ אָדָם שהלכו אחרי בית דוד, אם לא שבט יהודה היחיד.

21 ויהי כששב רחבעם לירושלים ויקהל את כל בית יהודה ואת שבט בנימין, מאה ושמונים אלף איש חיל, להילחם נגד בית ישראל, כדי להשיב את הממלכה לרחבעם בן שלמה.
22 אבל דבר אלוהים היה התייחסו אל שמעיה, איש האלוהים, במילים אלה:
23 "דבר אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה ואל כל בית יהודה ובנימין ואל שארית העם לאמר:
24 כה אמר יהוה אל תעלה ואל תעשה המלחמה וַיַּשְׁמַעוּ בְּדַבֵּר יְהוָה וַיָּשְׁבוּ כְּדַבֵּר יְהוָה.

25 ירבעם בנה את שכם בהר אפרים וישב שם ויצא משם הַבָּא, ובנה את פנואל.

— פילוג דתי. —

26 וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תּשוב הַמְּלָכָה אֶל־בֵּית דָּוִד׃.
27 אם יעלה העם הזה להקריב זבחים בבית ה' בירושלים, וישב לבם אל אדונם רחבעם מלך יהודה, והרגוני וישובו אל רחבעם מלך יהודה.»
28 ויועצו זה עם זה ויעש המלך שני עגלי זהב ויאמר אל העם עליתם ירושלים די זמן הנה אלהיכם ישראל אשר העליתכם מארץ מצרים׃«
29 הוא הציב אחד של העגלים האלה לבית אל, ואת השני נתן לדן.
30 זה היה שם הזדמנות ל חטא, כי העם הלך עד דן כדי לעבוד אחד עגלים.
31 ויבן ירבעם בית במות, וימנה כהנים מן העם, אשר לא היו בני לוי.
לב וינהג ירבעם חג בחודש השמיני, בחמישה עשר לחודש, כמחווה לחג אשר היה נחגג ביהודה, והוא הציע קורבנות על המזבח. כן עשה בבית אל למען להקריב זבחים לעגלים אשר עשה. הוא מינה כוהנים מן הבמות אשר הקים בבית אל

— קללת מזבח בית אל. —

33 ויעל אל המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר לחודש השמיני, החודש אשר בחר לעצמו. ויקבע חג לבני ישראל, ויעל אל המזבח להדליק את האש. לקורבנות.

פרק 13

א ואיש אלהים בא מיהודה בית אל בדבר יהוה וירבעם עומד על המזבח להדליק את האש לקורבנות.
2 וַיִּקְרַע עַל־הַמִּזְבֵּחַ בְּדַבֶּר יְהוָה וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְהוָה בֶּן יְלַד לֵבֵת דָּוִד וְיֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְהוּא יִזְבַּח עָלֶיךָ אֶת־כֹהֲנֵי בָּמוֹת הַמַּעֲלִים עָלֶיךָ וֶעֱצָמוֹת אָדָם תִּשְׁרֵף עָלֶיךָ׃
ג וביום ההוא נתן אות לאמר זה האות כי דבר יהוה הנה המזבח נבקע והאפר אשר עליו יתפך«

4 וישמע המלך ירבעם את הדבר אשר צעק איש האלהים על המזבח בבית אל, וישלח את ידו מעל המזבח לאמר תפסוהו, והיד אשר שלח עליו יבשה, ולא יוכל להשיבה אליו.
5 המזבח נפתח, והאפר נשפך החוצה מֵעַל את המזבח, כאות אשר נתן איש האלוהים, בדבר יהוה.
ו ויאמר המלך אל איש האלהים פייס את ה' אלהיך והתפלל בעדי וְתִשְׁבֵּת יָדִי אֵלַי וַיְשִׁבֵּת אֵלַי יָדִי וַיְשִׁבֵּה הַמֶּלֶךְ אֶת־יְדֹנָי כְּפָרֶשׁ׃.
7 ויאמר המלך אל איש האלוהים בוא עמי הביתה ותנועע ואתן לך מתנה«
ח ויען איש האלהים את המלך ואמר לו גם אם תתן לי חצי ביתך, לא אבוא עמך ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה;
9 כי הצוה הזאת נתנה לי בדבר ה' לאמור: "לא תאכל לחם ולא תשתה מים ולא תשוב בדרך אשר באת".»
10 הוא הלך משם כָּך בדרך אחרת, ולא שב בדרך אשר בא בה בית אל.

— עונש על אי ציותו של איש האלוהים. —

יא ונביא זקן היה בבית אל, ובאו בניו ויספרו לו את כל הדברים אשר עשה איש האלוהים ביום ההוא בבית אל, ויספרו לו את כל הדברים אשר עשה איש האלוהים ביום ההוא. גַם לאביהם את הדברים אשר דיבר אל המלך.
12 ויאמר להם אביהם, "באיזה דרך הלך?"« כִּי בניו ראו, באיזו דרך הלך איש האלוהים אשר בא מיהודה.
13 וַיֹּאמֶר לְבָנָיו חַבְצוּ לִי אֶת־הַחֲמוֹן וַיַּחְצוּ לוֹ אֶת־הַחֲמוֹן וַיְרַכֵּב עָלָיו׃.
14 הלך אחרי איש האלוהים, ומצא אותו יושב תחת עץ האלון. אמר לו: "האם אתה איש האלוהים אשר בא מיהודה?" ענה: "אני".«
15 הנביא אמר לו: "בוא איתי הביתה ותאכל" קְצָת של לחם.»
16 ויאמר לא אוכל לשוב עמך ולא לבוא עמך לא אאכל לחם ולא אשתה מים עמך במקום הזה,
17 כי נאמר אלי בדבר יהוה לא תאכל שם לחם ולא תשתה שם מים ולא תשוב בדרך אשר באת בה»
18 ויאמר אליו גם אני נביא כמוך ומלאך דיבר אלי בדבר יהוה לאמר השיבהו עמך לביתך ויאכל לחם וישתה מים שיקר לו.
19 וישב עמו איש האלוהים, ויאכל לחם וישתה מים בביתו.

20 ויהי ויהי דבר יהוה אל הנביא אשר השיבו׃;
21 וַיִּקְרַע אֶל־הָאִישׁ הַבָּא מֵיהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה יֵשׁ מַרְדָּתָ בְּפִת־יְהוָה וְלֹא־שָׁמְרַתָּ אֶת־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּךְ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃;
22 כי שובת ואכלת לחם ושתית מים במקום אשר אמר לך ה' לא תאכל שם לחם ולא תשתה מים ולא תבוא גופתך אל קבר אבותיך»

23 אחרי אשר אכל לחם ושתה, חבש לו הנביא הזקן את החמור., לָדַעַת, עבור הנביא אשר החזיר.
24 איש האלוהים וילך ויפגש אותו בדרך אריה והרג אותו וגופתו שרועה על הדרך והאתון נשאר לידו והאריה נשאר ליד הגופה.
25 והנה אנשים שעברו שם ראו את הגופה שוכבת על הדרך ואת האריה עומד ליד הגופה, וסיפרו על כך בבואם אל העיר אשר שם ישב הנביא הזקן.
26 כאשר הנביא אשר החזיר מן הדרך איש האלוהים, כְּשֶׁמָּדוֹן הוּא וַיֹּאמֶר זֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר מָרַד בְּפִת יְהוָה וַיְסַנֵּהוּ יְהוָה בְּיָד הַאַרְיֶה וַיְקָרֵעָנוּ וַיָּמַגֵּהוּ כְּדַבֶּר אֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה אֵלָיו׃«
27 הוא אמר כָּך אל בניו: "חבשו לי את החמור." וכאשר חבשו אותו,
28 הלך ומצא את הגופה מוטל על הדרך ואת החמור והאריה עומדים על פני הגופה, והאריה לא אכל את הגופה ולא קרע את החמור.
29 וַיַּעֲלֹהַ הַנָּבִיא אֶת־גַּוְת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיַּעֲשֶׂה אֹתוֹ עַל־הַחֲמוֹר וַיְשַׁב הַנָּבִיא הַזָּקֵן, וַיָּבֹא הַנָּבִיא הַעִירָה לְהִתְאֲבֵד עָלָיו וּלְקַבְּרוֹ׃.
30 הוא הניח את הגופה בקברה, והם בכו עליו ואמרו: "אוי, אחי!"«
31 וַיַּקְבֹר אוֹ וַיֹּאמֶר לְבָנָיו: "כַּאֲמֹתִי קָבְרוּנִי בַּקְבָר אֲשֶׁר שֶׁקָּבוֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים; וְתִשְׁמִיכוּ אֶת־עַצְמָתִי עַל־עַצְמָתוֹ.".
32 כי ימלא הדבר אשר צעק בדבר יהוה על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות אשר בערי שומרון»

II. — מהפילוג בימי אחאב מלך ישראל.

— המשך מלכותו של ירבעם מלך ישראל. —

33 אחרי המעשה הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה; הוא עוד הקים כוהני במות מתוך העם; את כל אשר חפץ, הקדיש אותו והוא היה לכוהן במות.
34 בזאת חטאו לבית ירבעם, ולכן הושמד והושמד מעל פני האדמה.

פרק 14

1 באותו זמן חלה אביה בן ירבעם.
2 ויאמר ירבעם אל אשתו קומי נא והתחפשי פן ידע איש שאת אשתו של ירבעם ולכי שילה והנה שם ממוקם אחיאס הנביא, זה שאמר לי את זה אני אהיה מלך על העם הזה.
3 קח איתך עשר כיכרות לחם, עוגות וכד דבש ולך אליו; הוא יגיד לך מה יקרה לילד.»
ד ותעשה כן אשת ירבעם ותקום ותלך שילה ותבוא בית אחיה ולא יוכל עוד אחיה לראות כי עמעמה זקנתו את עיניו.

ה ויאמר יהוה אל אחיה הנה אשת ירבעם באה לבקש ממך דבר על בנה החולה וכך תדבר אליה וכשתבוא ותעשה כאילו היא אישה אחרת.
ו כששמע אחיה את קול צעדיה במעברה על הסף, אמר: "בואי אשת ירבעם, למה את נשאית לאישה אחרת? משא כבד עלי לשאת עלייך". הוֹדָעָה.
ז לך אמר לירובעם כה אמר יהוה אלוהי ישראל הקימתיך מן העם ואשמיך נגיד על עמי ישראל;
ח וקרעתי את הממלכה מבית דוד ואתנה לך ולא היית כעבדי דוד אשר שמר מצותיי והלך אחרי בכל לבבו ועשה רק את הישר בעיניי;
9 ואתה עשית רעה יותר מכל אשר היו לפניך הלכת ועשית לך אלהים אחרים ופסלים מסוכים להכעיסני ואתה השלכת אותי מאחורי גבך
10 לכן הנה אנכי מביא רעה על בית ירבעם והכרתי כל זכר לירבעם מעבד ועד חורין וישראל ואשמיד את בית ירבעם כאשר מטאטאים גללים עד אשר יישאר.
11 זה של הבית של יְרָבְעָם הַמָּוֶת בָּעִיר כַּלְבָבִים יִאֲכֹל וְהַמָּוֶת בַּשָּׂדֶה עוֹף הַשָּׁמַיִם יִאֲכֹל כִּי יְהוָה דִּבֶר׃.
12 ואתה קום לך לביתך, כבוא רגליך בעיר, והילד ימות.
13 כל ישראל יתאבדו עליו ויקברו אותו כי יחיד הוא מ בית ירבעם אשר יונח בקבר, כי הוא היחיד מבית ירבעם אשר נמצא בו טוב בעיני יהוה אלהי ישראל.
יד יהוה ימנה מלך על ישראל אשר ישמיד את בית ירבעם ביום ההוא. אך מה? כבר הדבר קורה !
15 יכה יהוה את ישראל כקנה בתוך מים ועקֹר את ישראל מן הארץ הטובה הזאת אשר נתן לאבותם ופיזר אותם מעבר לנהר כי עשו להם אשרות להכעיס את יהוה.
טז הוא ייתן את ישראל בגלל חטאי ירבעם אשר חטא והביא את ישראל לחטוא.»

יז וַתָּקָם אִשְׁתִּי יָרָבְעָם וַתַּלַּךְ וַתָּבֹא אֶל-תֶּרַח וַיַּעֲבֹרָה אֶת-סֶף הַבַּיִת וַיָּמָת הַיֶּלֶד׃.
18 ויקברוהו וכל ישראל יתאבדו עליו כדבר אשר דבר יהוה ביד עבדו אחיה הנביא.

19 יתר דברי ירבעם אשר עשה המלחמה וְאֵיזֶה מָלַךְ הִנֵּה כָּתוּב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיּוֹמָרִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

20 עשרים ושתיים שנה ממלכת ירבעם וישכב עם אבותיו וימלוך נדב בנו תחתיו.

— המשך מלכות רחבעם מיהודה. —

כא רחבעם בן שלמה מלך ביהודה בן ארבעים ואחת שנה היה במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים העיר אשר בחר יהוה מכל שבטי ישראל לשים את שמו שם ושם אמו נעמה העמונית.

22 וַיַּעֲשֶׂה יְהוּדָה הַרְעָר בְּעֵינֵי יְהוָה, וְחַטָּאִים שֶׁחָשְׁאוּ, הֵעֲרִיסוּ אֶת-קְנָאוֹתוֹ מִמָּאֲבוֹתָם.
23 וגם בנו להם במות עמודים ואשרה על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן.
24 וגם זונות היו בארץ, הן עשו ככל תועבת הגויים אשר גרש יהוה מפני בני ישראל.

25 בשנה החמישית למלכותו של רחבעם עלה ששק מלך מצרים על ירושלים.
26 וַיַּקֵּשׁ אֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית־יְהוָה וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית־הַמֶּלֶךְ אֶת־כֹל־לָקֵחַ וְאֶת־מְגִינֵי־הַזָּהָב אֲשֶׁר־עָשָׂה שְׁלֹמֹה׃.
27 תחתם עשה רחבעם המלך מגני נחושת, ונתנם בידי שרי הרצים אשר שמרו על פתח בית המלך.
28 בכל עת שהמלך הלך בית יהוה, הרצים נשאו אותם; ואחר כך הביאו אותם אל חדר הרצים.

29 יתר דברי רחבעם וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה
30 בין רחבעם לירבעם הייתה מלחמה תמידית.
31 וַיִּשְׁכַּח רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיְקָבֵר עִמָּהֶם בְּעִיר דָּוִד וְשֵׁם אֵמוֹ נַעֲמָה הַעֲמוֹנִית וַיְמָלַךְ אֲבִיעָם בְּנוֹ תַּחְתּוֹ׃.

פרק 15

— אביעם מלך יהודה. —

1 בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם בן נבט, מלך אביעם על יהודה.,
2 וַיְמָלֹשׁ שָׁנִים בִּיּוּרְשָׁלָם וּשְׁמוֹ אֵמוֹ מַעֲכָה בַּת-אַבְשָׁלוֹם.
ג וַיְהָלַךְ בְּכָל־חַטָּאת־אָבִיו אֲשֶׁר־חָטָא לִפְנָיו, וְלֹא־הָיָה לִבוֹ כָּלֵם עַל־יְהוָה כְּלִב־דָּוִד־אָבִיו׃.
4 ובלמען דוד נתן לו יהוה אלהיו נר בירושלים, ויתן את בנו אחריו וישמור את ירושלים.
ה כי עשה דוד הישר בעיני יהוה ולא סָר כל ימיו מכל המצוות אשר לקח ממנו כי אם בדבר אוריה החתי.
ו מלחמה הייתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו.

ז ויתר דברי אביעם וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה והייתה מלחמה בין אביעם ובין ירבעם.
ח וישכב אביעם עם אבותיו ויקברוהו בעיר דוד וימלוך אסא בנו תחתיו.

— אסא מלך יהודה. —

ט בשנת עשרים לירבעם מלך ישראל, מלך אסא על יהודה.,
י וַיַּמְלֹךְ אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה בִּיּוּרְשָׁלָם ושם אמו מֵאָה בַּת־אַבשָׁלוֹם.

יא וַיַּעַשֶּׁא אֹסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּדָוִד אָבִיו׃.
12 הוא סילק את הזונות מן הארץ ואת כל האלילים שעשו אבותיו.
13 הוא גם הסיר את מאא אמו ממעמדה כמלכה אם, כי עשתה פסל מתועב לעשתרת. אסא כרת את פסלה המתועב וישרף אותו בנחל קדרון.
14 אך הבמות לא נעלמו, אף על פי שלבו של אסא היה שלם ליהוה כל ימיו.
15 ויתן לבית יהוה את קידושי אביו ואת קידושיו כסף וזהב וכלים.

טז ויהי מלחמה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם.
17 בעשא מלך ישראל עלה על יהודה ויבן את רמה כדי למנוע מבני אסא מלך יהודה לצאת ולבוא.
18 ויקח אסא את כל הכסף והזהב אשר נותר באוצרות בית ה' ובאוצרות בית המלך ויתן ביד עבדיו וישלח המלך אסא את העבדים אל בן הדד בן תברמון בן חציון מלך סוּריָה, אשר גר בדמשק, לומר:
19« שיהיה ברית בינך לביני, כמו שהיה אחד בין אבי ובין אביך. אנכי שולח לך מתנה כסף וזהב. לך הפר את בריתך את בעשא מלך ישראל וילך מעליי.»
20 בן הדד שמע בקול המלך אסא וישלח את שרי צבאו על ערי ישראל וינצח את אחיון ואת דן ואת אבל בית מעה ואת כל קנרות ואת כל ארץ נפתלי.
21 כאשר שמע בעשא, הוא חדל לבנות את רמתה וישב בתרח.
22 ויקרא המלך אסא לכל יהודה ולא הוציא איש וישאו את האבנים והעץ אשר בנה בהם בעשא את רמה ויבן בהם המלך אסא את גבעת בנימין ואת מפה.

23 ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה והערים אשר בנה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה ובימי זקנתו חלה ברגלו.
24 וישכב אסא עם אבותיו וייקבר עמהם בעיר דוד אביו וימלך יהושפט בנו תחתיו.

— נדב מלך ישראל. —

25 נדב בן ירבעם מלך על ישראל בשנה השנייה לאסא מלך יהודה ומלך על ישראל שנתיים.
26 ויעש את הרע בעיני יהוה וילך בדרך אביו ובחטאות אביו אשר החטא את ישראל.
27 וַיְקָשֶׁר עָלָיו בַּעֲשָׂא בֶּן-אֲחִיָּה מֵבֵת יְשָׁכָר וַיַּכְתּוֹ בַּעֲשָׂא בְּגֶבְתּון אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים כִּי-נַדָּב וְכָל-יִשְׂרָאֵל צָרוּ אֶת-גֶבְתּון׃.
28 וַיָּרַגְתָּהוּ בַּעֲשָׂה בשנת שְׁלָשִׁית לַמֶּלֶךְ אֹסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיָּמָלַךְ תַּחְמוֹ׃.
29 כאשר עלה למלוכו, הרג את כל בית ירבעם; לא חס על איש. הבית של לִיְרָבְעָם אֶחָד נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא הַשְׁמִידָהּ כְּדַבֶּר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה בְּדֶּרֶךְ עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹה׃,
30 מפני חטאי ירבעם אשר חטא, אשר הביא את ישראל לחטא, וזאת להרגיז את יהוה אלוהי ישראל.

31 ויתר דברי נדב וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
32 מלחמה הייתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם.

— בעסא מישראל. —

33 בשנה השלישית לאסא מלך יהודה, מלך בעשא בן אחיה על כל ישראל בתרח., והוא מלך בן עשרים וארבע שנים.
34 ויעש את הרע בעיני יהוה וילך בדרך ירבעם ובחטאים אשר החטא את ישראל׃.

פרק 16

1 דבר יהוה היה התייחסו ליהוא בן חנני נגד בעשא בדברים האלה:
2 "הקמתי אותך מן העפר ואשמינתי אותך נגיד על עמי ישראל ואתה הלכת בדרך ירבעם ותחטאת את עמי ישראל להכעיס אותי על חטאיהם.".
3 זו הסיבה הנה אנכי מחה את בעשא ואת ביתו, וְאֶתְשַׁמְתִּי אֶת-בֵּיתֶךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט.
4 ההוא של הבית "כל אשר ימות מבעשא בעיר יאכלו כלבים וכל אשר ימות בשדה מאנשיו יאכלו עופות השמים".»

ה ויתר דברי בעשא אשר עשה ומעלליו הלוא הם כתובים בדברי הימים למלכי ישראל
ו וַיִּשְׁכַּח בַּעְשָׁא עִם־אֲבֹתָיו וַיְקָבֵר בְּתֶרַח וַיְמָלֹךְ אֵלָה בְּנוֹ תַּחְתּוֹ׃.

7 וגם דבר יהוה היה מְכוּוָן בְּדֶּן הַנָּבִיא יְהוּא בֶּן חנָנִי עַל בַּעְשָׁע וְעַל בֵּיתוֹ עַל כָּל הָרָע אֲשֶׁר עָשָׂה בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס אוֹ בַּמַּעֲשֶׂה יְדָיו׃ ו על ידי כך שיהפוך לבית ירבעם, או שוב משום שהכה הבית הזה.

— אלה של ישראל. —

ח בשנת עשרים ושש שנה לאסא מלך יהודה מלך אלה בן בעשא על ישראל בתרח., והוא מלך שנתיים.
9 זמברי, עבדו, מפקד חצי המרכבות, קשר נגדו קשר. אלה היה בת'רסה, שתה והשתכר בביתו של ארסה, שהיה אחראי על הבית של המלך לתרסה.
10 וַיָּבֹא זַמְבְרִי, הַמִּגְהוֹ וַיְרַגְתּוֹ, בְּשַׁנָּה שֶׁבָּע וְעֶשְׁנֵי אֹסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיָּמָלַךְ תַּחְמוֹ׃.
יא וימלוך וישב על כסאו, הרג את כל בית בעשא ולא השאיר איש. לחיות לא בן זכר, וגם לא אַף לֹא אֶחָד הוריו ו שֶׁל חבריו.
12 וַיַּחֲרִיד זַמְבְרִי אֶת־כָּל־בֵּית בַּעְשָׁא כְּדַבֶּר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל־בַּעְשָׁא בְּדֶר יְהוּא הַנָּבִיא׃,
13 על כל חטאת בעשא ואלה בנו, אשר החטאו את ישראל, להכעיס את יהוה אלוהי ישראל באליליהם.

יד ויתר דברי אלה וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל

— זמברי מישראל. —

טו בשנת עשרים ושבע שנה לאסא מלך יהודה מלך זמברי שבעה ימים בתרח והעם היה כָּך חנה מול גבתון, אשר השתייך אל הפלשתים.
טז וְהָעָם הַחֹנֶה שָׁמְעוּ אֲשֶׁר הָחֹנֶה לֹאמֹר זַמְבְרִי קָשֶׁם וְאף הָרַג אֶת-הַמֶּלֶךְ בַּיּוֹם הַהוּא בַּמַּחֲנָה וַיַּמְכוּ כָּל-יִשְׂרָאֵל אֶת-עַמְרִי מִרְשָׂר הַצָּבָא לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל׃.
17 וַיַּעֲלוּ עַמְרִי וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִגֶּבְתּון וַיָּבֹאוּ לְצוֹר עַל־תֶרַח׃.
18 כאשר ראה את העיר נכבשה, נסוג זמברי אל מצודת בית המלך ושרף את בית המלך מעליו. ככה...’הוא מת,
19 מפני החטאים אשר חטא ועשה הרע בעיני יהוה והלך בדרך ירבעם ובחטא אשר חטא׃ ירבעם התחייב לגרום לישראל לחטוא.

20 ויתר דברי זמברי והעלילה אשר גזר הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
21 אז התחלק עם ישראל לשתי מפלגות: חצי מהעם תמך בתבני בן גינת להמליכו, והחצי השני...’אַחֵר חצי מזה היה עבור אמרי.
22 וַיַּגְדוּ אֲשֶׁר אַחֲרֵי עַמְרִי עַל־אֲשֶׁר אַחֲרֵי תְּבֶנִי בֶּן־גִּנָּת וַיָּמָת תְּבֶנִי וַיְמָלֹךְ עַמְרִי׃.

ג. — אלי ואכאב.

— אמרי מישראל. —

23 בשנת שלושים ואחת שנה למלך אסא מלך יהודה, מלך עמרי על ישראל., והוא מלך בן שתים עשרה שנים.
24 וימלך שש שנים בתרח ויקנה את הר שומרון מאת סומר בשני כּכר כסף ויבן בהר ויקרא שם העיר אשר בנה שומרון על שם סומר אשר הריו היה לו.
25 אמרי עשה את הרע בעיני יהוה וירע יותר מכל אשר שלט לפניו.
26 הלך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאים אשר עשה ירבעם הִגִּיֵּם לְיִשְׂרָאֵל לְעֲשׂוֹת, וְהַכְעֲמֹתָם בְּעֲלִילֵיהֶם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

27 יתר דברי עמרי אשר עשה ומעלליו אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
28 וישכב עמרי עם אבותיו וייקבר בשומרון ואחאב בנו מלך תחתיו.

— ראשיתו של אחאב מלך ישראל. —

29 אחאב בן עמרי מלך על ישראל בשנת שלושים ושמונה לאסא מלך יהודה ואחאב בן עמרי מלך עשרים ושתים שנה על ישראל בשומרון.
30 ויעש אחאב בן עמרי את הרע בעיני יהוה יותר מכל אשר היו לפניו.
31 כאילו מעט היה הדבר ממנו ללכת בחטאי ירבעם בן נבט ויקח לו לאישה את איזבל בת אתבעל מלך צידונים וילך ויעבד את בעל וישתחווה לפניו.
לב וַיַּקֵּים מִזְבֵּחַ לַבַּעַל בְּבֵית בַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשׁוֹמְרוֹן;
33 ויעש אחאב את האשרה ויעשה אחאב יותר מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו להכעיס את יהוה אלוהי ישראל.

34 בימיו בנה חיאל מבית אל את יריחו, על חשבון אבירם בכורו יסדה, ועל חשבון שגוב בנו הצעיר הקים את שעריה, כדבר ה' אשר דבר ביד מלאך ה'. יהושע, בן נון.

פרק 17

— ראשיתו של אליהו. —

א ויאמר אליהו התשבי, אחד מיושבי גלעד, אל אחאב: חי יהוה אלהי ישראל אשר אנכי עבדו, אם-לא-יהי טל ולא-מטר בשנים אלה, אלא על-דברי.«
2 וְהָיָה דְבַר יְהוָה התייחסו לאליהו, במונחים אלה:
3 "צא מכאן, פנה מזרחה והתחבא ליד נחל כרית אשר מול הירדן".
4 אתה תשתה מַיִם מן הנחל, ואציוויתי את העורבים להאכיל אותך שם."»
ה וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲשֶׂה כְּדַבֵּר יְהוָה וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּנַּחַל כִּרְתִּים אֲשֶׁר מִנֵּי הַיַּרְדֶּן.
ו והעורבים הביאו לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר בערב, והוא שתה מַיִם של הטורנט.

— אליהו בבית אלמנת צרפתא. —

7 אך לאחר זמן מה יבש הנחל, כי לא ירד גשם בארץ.
ח וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר
9 "קומו, לכי אל צרפתא אשר שייך לצידון, וְשָׁבְתָּ שָׁם, הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אֶת-אַלְמְנָה לְפַרְסֶךָ.»
10 הוא קם והלך לצרפתא. כשהתקרב לשער העיר, הייתה שם אלמנה אוספת עצים. הוא קרא לה ואמר: אוֹתוֹ הוא אמר: "הבא לי בבקשה מעט מים מן הכלי הזה כדי שאוכל לשתות".«
יא ותלך ותיקח קצת. הוא קרא לה שׁוּב, וַיֹּאמֶר: "הִבֵּא נָא לִי פְּרֶס לֶחֶם בִּידך".«
12 ותאמר: "חי יהוה אלהיך, כי אין לי מאפה, רק חופן קמח בצנצנת ומעט שמן בכד. ועתה אני אוספת שני עצים, וכשאשוב הביתה." בבית, אני מתכונן זה נשאר לי ולבני נאכלנו ונמות הַבָּא. »
13 ויאמר אליו אליהו אל תירא, לך ועשה כאשר דברת. רק עשה לי ראשונה כיכר לחם קטנה ממה שאספת והבא אותה אליי, ואחר כך עשה לך ולבנך.
14 כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל לא יכלה כד הסמח ולא יאכל כד השמן עד היום אשר יביא יהוה מטר על הארץ»
15 ותלך ותעשה כדברי אליהו, ותשבעו לה ולמשפחתה ולאליהו במשך ימים רבים.
טז לא-תכלה כד הקמח ולא-תכלה כד השמן כדבר יהוה אשר דיבר ביד אליהו.

17 אחרי המקרים האלה חלה בן האישה אשר בעלת הבית, וחליו הייתה קשה מאוד, עד שלא נותרה בו נשמה.
18 אז האישה הזאת אָמַר אֶל־אֵלִיָּהוּ מַה־לִּי־לֵךְ־אֵישׁ־הָאֱלֹהִים? הַהַזְכִּירְנִי אֶת־חַטָּאָי וּלְהָרַג אֶת־בְּנִי?«
19 ויען לו תן לי את בנך ויקח אותו מחיקו האישה וַיַּעֲלֹהוּ אֶל־הַחֶדֶר הַעֲלָה שֶׁבָּר בָּהּ, וַיַּשְׁכִּיבֵּוּ אֶל־מִטָּתוֹ.
20 ויקרא אל ה' לאמר: "ה' אלוהי, האם עוד הבאת רעה לאלמנה הזאת אשר אני גר אצלה, ואף הגרשת את בנה?"«
21 וַיַּתְרַע אֶת־הַנַּעַל שְׁלָשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל־יְהוָה ו לאמר: "יהוה אלהי, אנא תשוב נפש הנער הזה אליו".«
22 וַיְהוָה שָׁמַע בְּקוֹל אליהו, וְנַפְשׁ הַנַּעַל שָׁבָה אֵלָיו, וְהוּא הַחֲיָתָה.
23 ויקח אליהו את הילד, ויורד אותו מן העליונה הביתה, ויתן אותו לאמו, ויאמר אליהו הנה בנך חי.«
24 ותאמר האישה אל אליהו: "עתה ידעתי כי איש אלוהים אתה, וכי דבר ה' בפיך אמת הוא".«

פרק 18

— לפני אחאב, בכרמל. —

1 אחרי ימים רבים, היה דבר ה' התייחסו לאליהו, בשנה השלישית, אמר: "לך הוראה לפני אחאב, ואשלח מטר על פני האדמה".«
2 וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהִתְצַדֵּשׁ לִפְנֵי אַחַב׃.

רעב היה הפך גדול בשומרון,
ג אחאב קרא לעובדיהו ראש ביתו. ועובדיהו ירא את ה' מאוד.,
4 כי כאשר איזבל שחטה את נביאי ה', לקח עובדיה מאה נביאים והחבאם במערות, חמישים חבורות של נביאים, והאכיל אותם בלחם ובמים.
ה ויאמר אחאב אל-עבדיהו לך בארץ אל-כל-מעינות המים ואל-כל-נחלים, אולי נמצא עשב, ונשאיר את-הסוסים ואת-הפרדים, ולא נצלח לשחוט בהמות.«
ו ויחלקו ביניהם את הארץ לחקור אותה; אחאב הלך לבדו בדרך אחת, ועובדיה הלך לבדו בדרך אחרת.

7 כאשר עובדיהו היה בדרכו, פגש אותו אליהו. אבדיאס, וַיִּכָּרוֹ, נָפַל עַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר: "הַאֲתָה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ"«
8 ויען לו: "אני הוא; לך ואמור לאדונך: הנה אליהו!"«
9 ו אבדיאס אָמַר: "במה חטאתי, כי תמסר את עבדך ביד אחאב להורגני?"
10 חי יהוה אלהיך כי אין גוי וממלכה לא שלח אדני שם לבקשך וכאשר אמרו אלי לא כָּאן, הוא השביע את הממלכה ואת העם כי לא נמצאת.
11 ועכשיו אתה לִי אֲמֹר: לֵךְ, הַגִּיד לָרוֹנֶיךָ: הִנֵּה אֵלִיָּהוּ
12 וְכַאֲשֶׁר אֶעֱזַבְךָ וְנָשַׁאְךָ רוּחַ יְהוָה אֶל־מָקוֹם לֹא־נוֹעַ וְהָלַכָה וְגִדַּעְתִּי לְאחאב, וְלֹא־יְמַצְכֶם וְהָרַגְנִי וְעַבְדֶּךָ יָרָא אֶת־יְהוָה מֵנְעוּרָיו.
13 הלא הגד לאדני את אשר עשיתי כאשר שחטתי איזבל את נביאי יהוה והחבאתי מאה מנביאי יהוה חמישים חמישים במערות ואאכלתם לחם ומים.
14 ועכשיו אתה אומר לך ואמור לאדונך הנה אליהו! הוא יהרוג אותי.»
15 ויאמר אליהו חי יהוה צבאות אשר אני עבד בו כי היום אעמד לפניו אחאב. »

טז וילך עובדיהו לקראת אחאב וסיפר לו את הבשורה וילך אחאב לקראת אליהו.
17 כְּשֶׁרֶא אַחַב אֶלְיָהוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ אַחַב הַפָּנָה אַתָּה מַעֲבֵר יִשְׂרָאֵל«
18 אלי וַיַּעֲנִי: לֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, אֶפְרָךְ אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ, כִּי עָזְבְתֶּם אֶת-מִצְווֹת יְהוָה וְהָלַכְתֶּם אַחֲרֵי הַבַּעַל׃.
19 ועתה שלח ואסף אליי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת ארבע וחמישים נביאי הבעל ואת ארבע מאות נביאי אשרה האוכלים על שולחנה של איזבל»

20 אחאב שלח שליחים אל כל בני ישראל, וַיְקַבֵּץ אֶת הַנָּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל.

21 ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי תתלבטו בין שתי דעות? אם יהוה הוא האלוהים, לכו אחריו; ואם בעל הוא האלוהים, לכו אחריו! אך העם לא ענה לו דבר.
22 ויאמר אליהו אל העם: "אני היחיד שנשארתי מנביאי יהוה, וארבע מאות וחמישים נביאי בעל יש שם.".
23 יינתנו לנו שני פרים ויבחרו להם פר אחד, ויחתכו אותו לחתיכות וישימו על העצים מבלי להבעיר אש; ואני אכין את הפר השני ואשים אותו על העצים מבלי להבעיר אש.
24 וקראו אתם בשם אלוהיכם ואני אקרא בשם יהוה. האל אשר יענה באש, הוא האל. ויען כל העם: "טוב".»

25 ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם פר אחד והכינו אותו ראשנה כי אתם רבים וקראו בשם אלוהייכם ואל תבעירו אותו באש׃«
26 הם לקחו את הפר אשר ניתן להם ו... ה- וַיַּכִּינוּ מִזְבְחָתָם וַיִּקְרָאוּ בַּעַל מִבֹּקֶר עַד הַצַּחַר לֵאמֹר בַּעַל עַנֵּנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין מְעַנָּה וַיִּקְפוּ לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂו׃.
27 בצהריים לעג להם אליהו ואמר: "צעקו בקול רם כי הוא אלוהים; או שהוא מהרהר, או שהוא עסוק, או שהוא נוסע; אולי הוא ישן ויתעורר".«
28 ויצעקו בקול גדול, וחתכו את עצמם כמנהגם בחרבות ובחניתות, עד אשר יצא הדם עליהם.
29 ויעבור הצהריים, הם התנבאו עד’כרגע היכן מוגשת הקורבן. אך לא נשמע קול, לא תשובה, לא סימן של תשומת לב.

30 ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו אליו כל העם, אלי הִשְׁקֵם אֶת מִזְבֵּחַ יְהוָה, אֲשֶׁר נִפֶּךְ.
31 ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה אליהם דבר ה' התייחסו במילים אלה: "ישראל יהיה שמך".«
32 וַיַּבֵּן מֵהַאָבְנִים הַאֲלָמִים מִזְבֵּחַ לַשֵּׁם יְהוָה וַיַּחֲפֹר גַּל מְגַדֶּל שְׁתֵּי סָעָרַע מִסְבַק׃,
33 הוא סידר את העצים, חתך את הפר לחתיכות והניח אותו על העצים.
34 ויאמר, "מלאו ארבעה כדים מים, ושפכו—"ה- "עַל־הַעוֹלָה וְעַל־הָעָצִים." אָמַר עֲשֶׂה שְׁנַת וַיַּעֲשֶׂה שְׁנַת. אָמַר עֲשֶׂה שְׁלָשִׁית וַיַּעֲשֶׂה שְׁלָשִׁית.
35 המים זרמו סביב המזבח, וגם את הגומה מילא מים.

36 בזמן שבו המנחה מוצעת של הערב, ויגש אליהו הנביא ויאמר: יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל הודיע היום כי אתה אלוהים בישראל כי אני עבדך וכי בדברך עשיתי את כל אלה.
37 "תן לי יהוה תפלתך תן לי תפלתך למען ידע העם הזה כי אתה יהוה האלוהים וכי אתה הוא המחזיר את לבם."»

38 ותפל אש יהוה ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת הארץ, ותבלע את המים אשר בתעלה.
39 ויראו כל העם זאת, ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלוהים! ה' הוא האלוהים!»
40 ויאמר אלהם אליהו תפסו את נביאי הבעל, אל תימלט מהם אחד! ויתפסו אותם, ויורדם אליהו נחל קישון, שם הרגם.

41 אלוהים אמר לאחאב: "עלה, אכול ושתה, כי אני שומע את קול הגשם".«
42 אחאב עלה לאכול ולשתות, ואליהו עלה ראש הכרמל, וישתחווה ארצה וישם את פניו בין ברכיו.,
43 ויאמר אל-עבדו עלה והבט אל-הים« המשרת הוא עלה, הביט ואמר: "אין שם כלום". אלי הוא אמר, "חזור שבע פעמים".«
44 בשביעי פִּי, הוא אמר: "הנה, ענן קטן, ככף ידו של אדם, עולה מן הים." אלי ויאמר לך ואמרת לאחאב חתום על עולך ורד פן יפגע עליך הגשם«
45 כעבור זמן קצר החשיכו השמים מעננים ורוח, וירד גשם כבד; ואחאב רכב במרכבתו ושב יזרעאל.
46 וְיָד־יְהוָה הָיָה עַל־אֵלִיָּהוּ וַיַּחֲגֹר מָתְנָיו וַיַּרְץ לִפְנֵי אַחַב עַד־בֹא יַזְרְעָאֵל׃.

פרק 19

— אליהו בהר חורב. —

א ויספר אחאב לאיזבל את כל אשר עשה אליהו ואת אשר הרג את כל הנביאים בחרב.
2 ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמר: "יַעֲשׂוּ הָאֱלֹהִים עָשְׂאוּ לִי כַּחֲרֵה וְכַכָּה, אִם לֹא אֶשְׁמַעְתִּי עַד הַעֵת הַזֶּה מַחֲרָתָךְ כְּאֵלֶיהָ" עשית של כל אחד מחייו?»
3 אלי, כשראה זאת, הוא קם ויצא לדרך לְהַצִיל חייו. הוא הגיע לבאר שבע, אשר שייך ליהודה, והשאיר שם את עבדו.
ד והוא הלך במדבר דרך יום אחד, וכשהגיע לשם, ישב תחת עץ מטאטא, התפלל למות לאמר: "די! עכשיו יהוה, קח את נפשי, כי איני טוב מאבותי".«
5 הוא שכב ונרדם תחת ה- מטאטא. והנה מלאך נגע בו ויאמר אליו קום אכול.«
ו הוא הביט, והנה שהיה ליד מיטתו הייתה עוגה נאפית על אבנים חמות וכד מים. לאחר שאכל ושתה, הוא חזר למיטה.
7 ויבא מלאך ה' שנית, נגע בו ואמר: "קום ואכל, כי ארוכה מדי עבורך הדרך".«
8 קם, אכל ושתה, ובכוח האוכל אשר נתן לו, הלך ארבעים יום וארבעים לילה עד שהגיע אל הר האלוהים, חורב.

ט וַיָּבֹא שָׁם הַמַּעֲרָה וַיֵּלֶן הַיּוֹתָה וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה אַתָּה עָשָׂה פָּאן אִלֵּיהוּ׃«
10 הוא ענה: "קנאתי מאוד ליהוה אלוהי צבאות, כי בני ישראל דחו את בריתך, הרסו את מזבחותיך ואת נביאיך הרגו בחרב. אני היחיד שנותר, ועכשיו הם מנסים להרוג גם אותי".«
11 יהוה וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמֹד עַל הַהַר לִפְנֵי יְהוָה כִּי הִנֵּה יְהוָה עוֹבֵר«

ו היה שם, לפני יהוה רוח חזקה ועזה קרעה הרים וניפצה סלעים לא היה יהוה ברוח אחרי הרוח, היה שם רעידת אדמה: לא היה יהוה ברעידת האדמה.
12 ואחרי רעידת האדמה אש לא היה יהוה באש ואחרי האש קול דומם ודם.
13 כאשר אליהו ל'’הוא שמע זאת, עטף את פניו בגלימתו, יצא ועמד בפתח המערה. והנה קול גרם לעצמו לשמוע אליו ואמר: "מה אתה עושה כאן, אליהו?"«
14 הוא ענה: "קנאתי מאוד ליהוה אלוהי צבאות, כי בני ישראל דחו את בריתך, הרסו את מזבחותיך ואת נביאיך הרגו בחרב. אני היחיד שנותר, ועכשיו הם מנסים להרוג גם אותי!"«
15 ויאמר אליו יהוה שוב לך דרכך מדבר דמשק וכשתבוא שמה משח את חזאל למלך על ארם;
טז ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאועל מחולה תמשח לנביא תחתיך.
17 וכל הנמלט מחרב חזאל, יהוא ימות; וכל הנמלט מחרב יהוא, אלישע ימות.
18 אבל אשאיר שבעת אלפים איש בישראל, לָדַעַת כל אשר לא כרעו ברך לבעל, כל אשר לא נישק לו פיו.»

— קריאתו של אלישע. —

19 לאחר שעזב משם, אלי וַיַּמְצָא אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט, אֲשֶׁר הוּא ח; היה שם לפניו שנים עשר זוגות בקר, והוא עם השנים עשר, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו אִלֵּיהוּ וַיַּשְׁפַּךְ אֶת־גְּדָלוֹ.
20 אליז, הוא עזב את השוורים, רץ אחרי אליהו ואמר:« לְהַתִיר "אנשק את אבי ואת אמי, ואחרי כן אלך אחריך."» אלי הוא ענה: "שובי, כי מה עשיתי לך!"«
21 וַיֵּלֶךְ אֱלִישָׁע מִמֶּנּוּ, וַיִּקַּח אֶת-צְמַג הַבָּקָרִים וַיַּשְׁחַט אוֹתָם, בְּרָתֵם הַבָּקָרִים בְּבַשְׂרָתָם וַיָּאֲכָל אֹתוֹ, וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֱלִיָּהוּ, וַיַּשְׁרֹתוֹ.

פרק 20

— ניצחונו של אחאב על בן הדד מלך סוּריָה. —

בן הדד מלך א' סוּריָה, אסף את כל צבאו; היה שם עמו שלושים ושנים מלכים, סוסים ומרכבות. הוא עלה, ויצהר על שומרון ותקף אותה.
2 וַיְשַׁלַח מְלָחִים אֶל־אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִיר׃,
ג לאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי, ונשיך ובניך היפים לי.«
4 ויען מלך ישראל כדבריך אדוני המלך לך אני בכל אשר לי«
5 וישבו המלאכים ויאמרו כה אמר בן הדד שלחתיך לאמר תיתן לי את כספך ואת זהבך ואת נשיך ואת בניך.
ו וכאשר אשלח אליך את עבדי מחר בעת הזאת, הם יחפשו בביתך ובבתי עבדיך, וכל יקר לך יקחו ויבאוהו.»

7 ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ ויאמר: "הכירו וראו כי האיש הזה חפץ בכם". שֶׁלָנוּ אוי לי, כי הוא שלחני לִשְׁאוֹל נשי וביתי, כספי וזהבי, ולא סירבתי לו.
ח וַיֹּאמְרוּ כָּל־הַזְּקְנִים וְכָל־הָעָם אֶל־אֶחָב: "אַל־תִּשְׁמַע לִקְלוֹ וְאַל־תֵּאֲשֶׁר".«
9 אחאב ענה כָּך אל מלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך את כל אשר שלחתם לִשְׁאוֹל "אעשה זאת לעבדך בפעם הראשונה, אך הדבר הזה לא אוכל לעשות." הלכו המלאכים והביאו לו את התשובה.
י בן הדד שלח הודעה אל אחאב "מי ייתן והאלים יעשו בי בכל חומרתם, אם אבק שומרון מספיק לי" לְמַלֵא כף ידם של כל האנשים שעוקבים אחריי!»
יא ויען מלך ישראל ויאמר אמר לו אל יתפאר לובש שריו כפושט אותו׃«
12 מתי בן חדד הוא שמע את התשובה הזו, - הוא שתה עם המלכים מתחת לבקתות, - הוא אמר לעבדיו: "עמדו על עמדותיכם!" והם עמדו על עמדותיהם כנגד העיר.

13 והנה נביא אחד ניגש אל אחאב מלך ישראל, אוֹתוֹ אָמַר: "כה אמר יהוה אתה ראה את כל ההמון הגדול הזה? הנה אנכי נתן אותם היום בידך וידעת כי אני יהוה".«
יד שאל אחאב: "על ידי מי?" ויען: "כה אמר יהוה: על ידי עבדי שרי המדינות".« אחאב הוא אמר, "מי ייכנס לקרב?" והוא ענה, "אתה".«
15 כָּך אחאב פקד את שרי ממשלתי המחוזות, והיו מהם מאתים ושלושים ושניים; אחריהם פקד את כל העם, את כל בני ישראל. היו שבעת אלפים.

טז ויצאו בצהריים, ובן-הדד שתה ומשתכר תחת הסככות, הוא ושלושים ושנים המלכים, עוזריו.
יז עבדי מושלי המחוז יצאו ראשונים. בן הדד שלח. לחדשות, וְהִתְמַלֵּל לוֹ כָּל הַמִּשְׁמוֹן בָּאוּ.«
18 הוא אמר, "אם הם יצאו אל שָׁלוֹם, "תפוס אותם חיים; אם הם יוצאים להילחם, תפוס אותם חיים."»
19 כאשר משרתי ראשי המחוזות, כמו גם הצבא אשר הגיע אחריהם, הם עזבו את העיר,
20 איש הכו את אישו, והארמים ברח, ישראל רדף אחריהם. בן הדד מלך סוּריָה, נמלט רכוב על סוס, עם רוכבים.
21 ויצא מלך ישראל, הכה את הסוסים ואת המרכבות, והנחית מפלה גדולה על הארמים.

— ניצחון נוסף לאחאב על בן הדד. —

22 ויגש הנביא אל מלך ישראל ויאמר אליו לך, חזק, חשוב וראה מה עליך לעשות, כי בשוב השנה, מלך ישראל סוּריָה יקום נגדך.»
23 עבדי מלך סוּריָה אמרו לו: "אלהיהם אלי הרים הם; לכן הם חזקים מאיתנו; אבל הבה נילחם בהם במישור, ובוודאי נהיה חזקים מהם.".
24 גם כן עשו: הסירו מלכים כל אחד ממשרתו, והניחו שליטים תחתיהם.,
25 וְהִקְסְפוּ חַיָּל כְּאֵלֶּה שֶׁהִפַּרְתֶּם, כְּמָהּ רַב הַסּוֹסִים וְכָהּ רַב הַמֶּרְכָּבִים. אָז נִלְחָם בָּהֶם בַּמִּשְׂרָה, וְהָיָה אֶת־עֲדָמָם. שָׁמַע בְּדַבְרֵיהֶם וַיַּעֲשֶׂה כֵּן.
26 ויהי כשחזר מן השנה, ויבחן בן-הדד את-ארם, ויעל אפק להילחם בישראל.
27 בני ישראל היו גַם הם נבדקו; הם קיבלו אספקה והתקדמו לקראת האויב. סורים. בני ישראל חנו מולם כשני עדרים קטנים של עיזים, וארים מילאו את הארץ.

28 ויגש איש אלהים ויאמר אל מלך ישראל כה אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא אלהי עמקים אתן את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעת כי אני יהוה׃«
29 ויחנו איש נגד רעהו שבעת ימים וביום השביעי החלה המלחמה ויהרגו בני ישראל מאת אלף רגלי ארם ביום אחד.
30 והשאר ברחו לאפק אל העיר, והחומה נפלה על עשרים ושבעה אלף איש אשר נותרו.

בן הדד ברח והיה מסתובב בעיר מחדר לחדר.
31 ויאמרו אליו עבדיו: "הנה שמענו כי מלכי בית ישראל מלכים רחמנים הם;" לְהַתִיר וְנִשְׁמַע שָׁק עַל מָתְנֵינוּ וְחַבְלִים עַל רֹאשֵׁנוּ וְנָצָא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יִחֲסוּ עַל נַפְשֶׁךָ׃»

32 וַיַּשְׁתִּים שָׁקִים עַל מָתְנֵיהֶם וְחַבְלִים עַל רֹאשָׁם, וַיָּבֹא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ בֵּן־חַדַּד עַבְדֶךָ, נָא חָסוּ אֶת־נַפְשִׁי־נָא.« אחאב הוא ענה, "האם הוא עדיין חי? הוא אחי".«
33 האנשים האלה ראו זאת כאות טוב, ומיהרו לקחתו ממנו המילה הזו, ויאמרו בן הדד אחיך ויאמר לך וקח אותו ויבא בן הדד אליו אחאב הוא הכריע אותו לעלות על מרכבתו.
34 בן חדד הוא אמר, "אני אַתָה "אשב את הערים אשר לקח אבי מאת אביך, ואתה תבנה לך רחובות בדמשק כאשר אבי בנה אותם בשומרון."» ואחאב ענה: «"ואשלח אותך תמורת הסכם ברית." הוא כרת עמו הסכם ושחרר אותו.

35 וַיֹּאמֶר אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אֶל-חַבֵּא בְּדַבֵּר יְהוָה הִכִּיני נָא וְהָיָה׃ זֶה האיש סירב להכות אותו.
36 וַיֹּאמֶר לוֹ יֵשׁוּעַ לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה כַּאֲשֶׁר תֵּלַכְתָּ מִמְּנֵי וַיַּכֶּךָ הַאַרְיֶה וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מִמֶּנּוּ וַיַּפְגָּאוֹ הַאַרְיֶה וַיַּכֶּהוּ׃.
37 וַיַּמָּצָא אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר לוֹ הַכִּיְנִי נָא וַיַּכָּהוּ הָאִישׁ וַיַּפְעָלוֹ.
38 כָּך הלך הנביא ועמד בדרכו של המלך, והוא התחפש וכיסה את עיניו.
39 ויעבור המלך ויקרא אל המלך לאמר ויצא עבדך בתוך המלחמה והנה איש הלך והביא לי איש לאמר שמור על האיש הזה ואם ימלט נפשך תחת נפשו או שכר כסף תשלמו.
40 ובעוד עבדך היה עושה את עבודתו, האיש נעלם. ויאמר אליו מלך ישראל, זה משפטך, אתה גזרת אותו.»
41 מיד ה נָבִיא הוא הסיר את כיסוי העיניים מעל עיניו ומלך ישראל זיהה אותו כאחד הנביאים.
42 אז הוא אמר למלך "כה אמר יהוה יען חמקת מידך את האיש אשר החרמתי להשמדה והייתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו".«
43 מלך ישראל חזר לביתו קודר וכועס, והוא הגיע לשומרון.

פרק 21

— כרם נבות. —

א אחרי המקרים האלה, כי לנבות היזרעאל היה כרם ביזרעאל, על יד בית אחאב מלך שומרון.,
2 אחאב ויאמר אל נבות לאמר תן לי את כרמך ואעשה לי גן ירק כי קרוב הוא לביתי ואתן לך תחתיו כרם טוב יותר, או אם-יהיה לך טוב, כסף בתמורה למחירו.«
ג נבות ענה לאחאב: "חלילה לי ה' ממני לתת לך את נחלת אבותי!"«
4 וישב אחאב אל ביתו, אפל וזעף, על הדבר אשר דיבר אליו נבות היזרעאלי לאמור: "לא אוותר על נחלת אבותי." וישכב על משכבו, ויסב את פניו ולא אכל.

5 ותבא אליו איזבל אשתו ותאמר: "למה אתה כל כך נסער ומסרבת לאכול?"«
ו ויען לו ואמרתי אל נבות היזרעאלי ואמרתי לו מכור לי את כרמך בכסף, או אם תרצה, אתן לך אַחֵר "כרם במקום. אבל הוא אמר, 'לא אתן לך את הכרם שלי'."»
ז ותאמר אליו איזבל אשתו: "האם אתה מלך על ישראל? קום, אכל ושמח; אתן לך את כרם נבות היזרעאלי".«
8 ותכתב בשם אחאב מכתב וחתמה בחותם מֶלֶך, והיא שלחה את המכתב לזקנים ולשופטים אשר היו בעיר וגר עם נבות.
9 כך כתבה במכתב: "הכריזו צום, הניחו את נבות בראש העם,
10. והעמידו שני אנשי בליעל נגדו, והם יעידו עליו לאמר: 'קללת את אלהים ואת המלך!' והוציאו אותו וסקלו אותו עד מוות."»

11 אנשי העיר נבות, הזקנים והשופטים אשר תושבי עירו עשו כמשלוח אליהם לוֹמַר איזבל, כפי שכתוב במכתב ששלחה להם.
12 ויקראו צום, ויעמידו את נבות בראש העם.,
13 ויבאו שני האנשים בני בליעל ועמדו לפניו. אנשי בליעל העידו על נבות לפני העם לאמר: "נבות קלל את האלהים ואת המלך!" וייקחו אותו מחוץ לעיר ורגמו אותו באבנים, והוא מת.
14 וַיַּשְׁלַחוּ אֶל־אִיזֶבֶל לֵאמֹר נָבוֹת נְסְקָל וְמָתָה׃«
15 וַיַּשְׁמַעְתָּ אִיזֶבֶל כִּי נָבוֹת נְבוֹת נָבוֹת נָבוֹת וּמָתָה, וַתֹּאמֶר לַאחַב: "קוּמוּ וְרָשְׁתָּ אֶת כֶּרֶם נְבוֹת הַיְזְרָאֵלי, אֲשֶׁר מֵאֲנָם מְכָרֵהוּ לְךָ בַּכֶּסֶף, כִּי נְבוֹת אֵינוֹ חַי עוֹד, כִּי מֵת הוּא".«
טז וישמע אחאב כי מת נבות, ויקם וירד אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו.

17 כָּך דבר יהוה היה התייחסו לאליהו התסבי, במונחים אלה:
יח "קומו, רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר לִמְלוֹך בשומרון; הנה הוא בכרם נבות, אשר ירד שם לרשתו.
19 וְדַבֵּר אֵלָיו כְּדִבְרִים כָּךְ אָמַר יְהוָה הַמָּתֵּר לֹא וְדַבֵּרְתָּ אֵלָיו כְּדִבְרִים כָּךְ כֹּה אָמַר יְהוָה בָּמָּקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכָּלָבִים אֶת דְּמָם נְבוֹת יַקְקוּ גַּם-דָּמֶךָ כָּלָבִים׃»
20 ויאמר אחאב אל אליהו המצאתני אויבי ויען מצאתיך כי מכרת את עצמך לעשות הרע בעיני יהוה.
21 הנה אנכי מביא עליך אסון, אטא אותך, ואכרתי כל זכר לאחאב, מעבד ועד חורין בישראל.,
22 וְאָשִׂיתִי אֶת־בֵּיתֶךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן־נְבַט וְכְּבֵית בַּעְשָׁע בֶּן־אֲחִיָּה כִּי־הַכַּעֲסִינִי וְהַחֲטָאתָ אֶת־יִשְׂרָאֵל׃»
23 וַיְדַבֵּר יְהוָה עַל־אִיזֶבֶל לֵאמֹר: "הַכָּלִים יֹאכְלוּ אֶת־אִיזֶבֶל עַל־תֵּאֲרָעָאֵל".
24 זה של הבית "אחאב אשר ימות בעיר יאכלו אותו כלבים, וכל אשר ימות בשדה יאכלו אותו עופות השמים".»

25 לא היה איש אשר מכר את נפשו כאחאב לעשות הרע בעיני יהוה כי איזבל אשתו הסיתה אותו.
26 וַיַּעֲשֶׂה אֶת־הַתּוֹעֲבֹת מְאֹד וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַעֲלָלִים כְּכֹל־אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־גָרַשׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃.

27 כששמע אחאב את דברי אליהו, קרע את בגדיו, ילבש שק ויצום, שכב בשק והלך לאט.
28 וְהָיָה דְבַר יְהוָה׃ התייחסו לאליהו התסבי, במונחים אלה:
כט "הראית את אשר נכנע אחאב לפניי? יען אשר נכנע לפניי, לא אביא רעה על ביתו בחייו; כי אביא רעה על ביתו בחיי בנו."«

פרק 22

— מסעם של אחאב ויהושפט נגד הארם; מות אחאב. —

1. הייתה מנוחה במשך שלוש שנים, ללא כל מלחמה בין סוּריָה וישראל.
2 בשנה השלישית ירד יהושפט מלך יהודה אל מלך ישראל.
ג ויאמר מלך ישראל אל עבדיו ידעתם כי לנו רמת גלעד ואיננו עושים דבר כדי לקחתה בחזרה מידי מלך ארם׃«
4 ויאמר אל יהושפט: "האם תבוא עמי לתקוף את רמות גלעד?" ויען יהושפט את מלך ישראל.« זה יהיה ממני כממך, מעמי כעמך, מסוסי כסוסיך".»

ה ויאמר יהושפט אל מלך ישראל, "עתה דרש נא בדבר יהוה".«
ו ויקהל מלך ישראל את הנביאים, מספר של כארבע מאות, ויאמר להם, האעלה רמת גלעד, או שאמנע? ויאמרו, עלו, וה' שָׁם ימסור בידי המלך.»
7 ויאמר יהושפט האין פה עוד נביא ליהוה אשר נוכל דרכו לדרוש בו«
ח ויען מלך ישראל את יהושפט: "יש כאן עוד איש אשר נוכל דרכו לדרוש ביהוה, ואני שונא אותו כי אינו מנבא עליי דבר טוב, רק רע." זה מיכה בן ימלאה, ויאמר יהושפט, אל-ידבר המלך כזאת.»
9 אז קרא מלך ישראל לסריס אחד, אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר הַבִּיא מִיכָה בֶּן יְמְלָה מַהֵר׃«

10 מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ישבו איש על כסאו, לבושים בבגדים שֶׁלָהֶם בגדים בני מלוכה, בכיכר, פתח שער שומרון; וכל הנביאים מתנבאים לפניהם.
יא צדקיהו בן כנען עשה לו קרני ברזל ויאמר כה אמר יהוה באלה קרניים "תכה את הסורים עד אשר יושמדו".»
12 וַיִּנְבָאוּ כָּל הַנְּבִיאִים כֵּן לֵאמֹר: "עֲלוּ רָמוֹת גִּלְעָד וְהִצְלַעְתָּ כִּי יְהוָה" שָׁם ימסור בידי המלך.»

13 וידבר אליו המלאך אשר הלך לקרוא למיכיהו לאמר הנה דברי הנביאים פה אחד להכריז "דבר טוב על המלך; לכן יהיה דברך כדבר כל אחד מהם; הודיע טוב."»
14 מיכה ענה: "חי ה' כי אדבר לו את אשר יאמר לי".«

15 ויבוא לפני המלך, ויאמר אליו המלך: מיכה, הנעלה רמת גלעד, או שנמנע? ויאמר: עלה והצלח, למען ה'... שָׁם ימסור בידי המלך.»
טז ויאמר אליו המלך כמה פעמים אשבעך שתאמר לי רק אמת בשם יהוה«
17 מיכה הוא ענה: "אני רואה את כל ישראל מפוזר על ההרים כצאן שאין להם רועה; ויאמר יהוה: 'אין אדון לעם הזה, ישובו בשלום, איש לביתו'".«
18 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט: "הלא אמרתי לך? הוא אינו מנבא עליי דבר טוב, רק רע".«

19 ויאמר מיכיהו לכן שמעו דבר יהוה ראיתי את יהוה יושב על כסאו וכל צבא השמים נצבים עליו מימינו ומשמאלו.
20 וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יַעֲשֶׂה אֶת־אַחָב וַיַּעֲלֶה רָמוֹת גִלְעָד וַיָּבֹד שָׁם וַיַּעֲנוּ אִישׁ כָּךְ וְאִישׁ כָּךְ.
21 ותבוא הרוח ותעמוד לפני יהוה ותאמר: "אני אערות אותו." ויאמר אליו יהוה: "איך?"
22 הוא ענה: "אצא ואהיה לרוח שקר בפי כל נביאיו". יהוה אָמַר: תִרְמֵהוּ וְתַצְלַח; צָא וְעָשָׂה כֵּן.
23 "ועתה נתן יהוה רוח שקר בפי כל נביאיך אשר פה, וה' אמר עליך רעה".»

24 ויגש צדקיהו בן כנען, ויחבא את מיכיהו על הלחי ויאמר: "אינה יצאה רוח ה' ממני לדבר אליך?"«
25 מיכה ענה: "תראה זאת ביום ההוא, כאשר תלך מחדר לחדר להתחבא".«
26 ויאמר מלך ישראל קח את מיכיהו והבא אותו אל אמן שר העיר ואל יואש בן המלך.
27 שלישי שֶׁלָהֶם תאמר: כה אמר המלך: הכניסו את האיש הזה כֵּלֵא, "וַאֲכִילוּ אוֹ לֶחֶם צָרָה וּמֵי צָרָה עַד אוֹאֹתִי בְּשָׁלוֹם."»
28 ויאמר מיכיהו אם שבת בשלום לא דיבר יהוה בידי ויוסיף שמעו כל העמים׃«

29 מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה עלו לרמת בגלעד.
30 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט:« אני רוצה "אֲשֶׁר אֶת־הַתְחָזִיתִי לְצֹא לַמִּשְׂחָק, וַיָּבֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּצָא לַמִּשְׂחָק׃.
31 מלך סוּריָה וַיְצַו לִשְׁלֹשִׁים וְשָׁנֵי מַרְכָּבוֹתָיו בְּמִשְׂכָּבִים כָּל הַכֵּלֶךְ לֹא תִפְגוּ לֹא קָטֹן וְלֹא גָדוֹל, אֶלָּא אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לַבַּד׃«
32 וכאשר ראו שרי הרכבים את יהושפט, אמרו: "זה מלך ישראל!" ופנו לקראתו, ויהושפט צעק.
33 כאשר ראו שרי הרכבים כי לא מלך ישראל הוא, סבבו מעליו.
34 אז ירה איש את קשתו באקראי ופגע במלך ישראל בין המפרקים לבין החשן. המלך וַיֹּאמֶר לְרַכָּב הַמַּעֲגָבָה סוּב וְהוֹצָאֵנִי מִן הַמַּחֲנָה כִּי פָּגוּל אָנִי׃«
35 הקרבות גברו באותו יום. המלך נכלא על משכבו על שֶׁלָה המרכבה נוכחת בפני הארמים, והוא מת בערב; דם הפצע זרם בתוך המרכבה.
36 לקראת שקיעת החמה נשמעה הקריאה במחנה: "איש לעירו ואיש לארצו!"«

37 וַיָּמַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר שׁוֹמְרוֹן וַיְקָבֵר הַמֶּלֶךְ בַּשּׁוֹמְרוֹן׃.
38 כאשר נשטפה המרכבה בבריכת השומרון, ליקקו הכלבים את דם’אחאב וְרַחֲצוּ שָׁם הַזּוֹנוֹת כְּדַבֶּר אֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה.

39 יתר דברי אחאב וכל אשר עשה ובית השן אשר בנה וכל הערים אשר בנה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
40 וישכב אחאב עם אבותיו וימלך אחזיהו בנו תחתיו.

— יהושפט מלך יהודה. —

41 יהושפט בן אסא מלך על יהודה בשנה הרביעית למלך אחאב מלך ישראל.
42 בן שלשים וחמש שנה היה יהושפט במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים ושם אמו עזובה בת סלאי.
43 וילך בכל דרך אסא אביו ולא סרה לעשות הישר בעיני יהוה.
44 רק הבמות לא נעלמו; העם הוסיף להקריב זבחים ולקטרת בבמות.
45 יהושפט היה בשלום עם מלך ישראל.

46 יתר דברי יהושפט ומעלליו ומלחמותיו הלוא הם כתובים בספר דברי הימים למלכי יהודה

47 הוא הוציא מן הארץ את שאר הזונות אשר היו שם שׁוּב נשאר בימי אסא אביו.
48 לא היה כָּך של מלך באדום; מושל מילא את תפקידיו של מֶלֶך.
49 יהושפט בנוי עשר ספינות מתרסיס אל אופיר לְחַפֵּשׂ זהב; אך הוא לא הלך לשם, משום שהספינות נטרפו באסיונגבר.
50 ויאמר אחזיה בן אחאב אל יהושפט« לְהַתִיר "הַלְכוּ עַבְדֵי עִם עַבְדֶיךָ בַּאֲנִיּוֹת." וְיָהוֹשְׁפָט מֵרָב.
51 וישכב יהושפט עם אבותיו וייקבר עמהם בעיר דוד אביו ויורם בנו מלך תחתיו.

— ראשיתו של אחזיהו מלך ישראל. —

52 אחזיהו בן אחאב מלך על ישראל בשומרון בשנה השבע עשרה ליהושפט מלך יהודה ומלך על ישראל שנתיים.
53 ויעש את הרע בעיני יהוה וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.
54 ויעבד את-בעל וישתחווה לו ויכעיס את-יהוה אלוהי ישראל ככל אשר-עשה אביו.