הבשורה של ישוע המשיח על פי לוקס הקדוש
באותו זמן, כאשר שאלו הפרושים את ישוע מתי תגיע מלכות אלוהים, הוא ענה להם: "בוא מלכות אלוהים לא תיראה באותות גלויים. וגם לא יאמרו 'הנה!' או 'הנה!' כי באמת, מלכות אלוהים נמצאת בקרבכם."«
"יבואו ימים ותתגעגעו לראות יום אחד של בן האדם, ולא תראו אותו. יאמרו לכם 'הנה הוא!' או 'הנה הוא!' אל תלכו אחריהם ואל תמהרו אחריהם. כי כברק המאיר את השמים מאופק ועד אופק, כך יהיה בן האדם ביומו.".
אבל ראשית, עליו לסבול סבל גדול ולהידחות על ידי הדור הזה.»
הכרה במלכות האל בהווה
כיצד לחוות את נוכחותו של אלוהים בקרבנו היום, כאן ועכשיו, על פי תורתו של ישוע.
מלכות האלוהים: תעלומה שנתפסת לעתים קרובות כרחוקה, עתידית, כמעט מופשטת. עם זאת, ישוע מאשר שהוא כבר "בינינו". כיצד נוכל להבין את הקרבה האלוהית הזו? ומעל לכל, כיצד נוכל לחוות אותה בקצב הקונקרטי של ימינו? מסר זה מופנה לאלו המבקשים לאחד אמונה, חיים ותקווה באמצעות גילוי מחדש של המלכות כנוכחות פעילה ופנימית. זוהי דרך להכרה באלוהים בפעולה בדיוק במקום בו אנו נמצאים.
- הקשר הבשורה: המלכות, חמקמקה אך נוכחת
- ניתוח: שיח שעובר מהנראה לעין אל הרוחני
- פריסה: שלושה תחומים מרכזיים להבנת נוכחות הממלכה
- יישומים מעשיים: אמונה, חיים חברתיים ושליחות
- משמעות רוחנית: במסורת של ישו החי בתוכנו
- מדיטציה: עמידה במרכז הממלכה
- אתגרים עכשוויים: האשליות המודרניות של "במקום אחר"«
- תפילה ליטורגית: קריאת אור הממלכה הפנימית
- סיכום: מעבר מנקודת מבט מרוחקת לנוכחות אקטיבית
- מיומנויות מעשיות: מחוות פשוטות של החיים בממלכה
- אזכורים מקראיים ותיאולוגיים חיוניים
בין שמים לארץ: איתור הטקסט
ממלכה שכבר כאן ועוד תבוא
כאשר הפרושים שואלים את ישוע מתי תבוא מלכות האלוהים, שאלתם משקפת ציפייה פוליטית, דתית ואסכטולוגית. בהקשר של היהדות במאה הראשונה, מלכות פירושה ריבונות גלויה: שליטה על אויבים, שיקום בית המקדש, שָׁלוֹם כפי שהובטח על ידי הנביאים. תגובתו של ישוע מסכלת ציפייה זו: הוא מעביר את מרכז הכובד. הוא מסיר את המימד המרהיב מהממלכה כדי להשיב את מהותה הרוחנית. שלטון זה אינו כוח חדש, אלא נוכחות שיש להכיר בה.
לוק מציב את הפרק הזה בלב סדרת שיעורים על ה... אבחנה רוחניתהמלכות לא תבוא כאירוע שניתן לראות, אומר ישוע. היא כבר כאן - "בתוככם". ביוונית, ניתן לקרוא את הביטוי גם כ"בכם", מה שמחזק את המשמעות הכפולה של המסר: אלוהים שולט בלב הקהילה ובמעמקי כל נשמה.
החלק השני של הקטע, המופנה לתלמידים, מציג מתח בין ההווה לעתיד. המלכות כאן, אך בן האדם עדיין חייב לסבול לפני ש"יומו" יתפרץ כברק. פרדוקס זה עומד בבסיס כל התאולוגיה של לוקאס: ההבטחה כבר מתקיימת בסוד, אך היא תגיע למלואה בפרוסיה.
קראו שוב לאור יוחנן 15:5 - "אני הגפן ואתם הענפים" - הטקסט מקבל צורה מוחשית. מלכות האלוהים אינה מוסד חיצוני; זוהי זרימת החיים האלוהיים בתוכנו. אלו השוהים במשיח נושאים פרי; אלו המבדלים את עצמם ממנו נובלים. בכרם המלכות, כל ענף משתתף באותו זרימת תה. מלכות האלוהים היא החיים האלה שמחברים, האיחוד הזה של האלוהי והאנושי ב... אַהֲבָה פָּעִיל.
לפיכך, דבריו של ישוע הופכים את הציפיות: המלכות אינה משהו שיש לחכות לו, אלא משהו שיש להתגורר בו. זוהי מציאות המגולמת עכשיו, בתעלומת נוכחות ענווה, שקטה אך אמיתית.
ניתוח: מילים שמשנות נקודות מבט
הגלוי מרמה, הבלתי נראה מגלה
הרעיון המרכזי של תורה זו הוא מהפכה בפרספקטיבה. היכן שהאנושות מחפשת סימנים חיצוניים, ישוע מצביע על נוכחות פנימית. היכן שאנו מצפים לניצחון, הוא מצביע על אחדות.
ראשית, ישוע דוחה כל פרשנות מרהיבה של המלכות. "לא ייאמר 'הבט כאן!' או 'הבט שם!'". במילים אחרות, איש אינו יכול להחזיק, לתחום או לתמרן את שלטון האלוהי. דחיית שליטה זו מאירה אמת רוחנית: אלוהים אינו מציג את עצמו כאובייקט של תצפית אלא כמערכת יחסים אוהבת. העין שרוצה לראות הופכת לעיוורת; הלב שפותח את עצמו מקבל.
שנית, הביטוי "בקרבכם" מדגיש את הנוכחות בהתגלמותה. בדמותו של ישו, המלכות כבר מתגלה. ישוע עצמו, דרך נוכחותו החיה, הוא המלכות המגולמת. בו, השמיים נוגעים בארץ, ההיסטוריה מוארת על ידי הנצח. המלכות אינה מקום: היא מישהו.
שלישית, שאר הקטע מאשר שבן האדם חייב תחילה לסבול. הכרזה זו מעגנת את המלכות בצלב. אין שלטון ללא מעבר דרך תשוקה. קשר זה בין תהילה לסבל מבנה את האמונה הנוצרית: הוא נמצא בפגיעות של אַהֲבָה שכוחו של אלוהים בא לידי ביטוי. לכן, המלכות הנוכחת בקרבנו אינה ניצחון אנושי, אלא נוכחות דיסקרטית של ישועה בפעולה.
הטקסט כולו חושף היגיון של פנימיות, סבלנות וטרנספורמציה. זה כבר לא עניין של המתנה לממלכה של שליטה, אלא של הכרה בממלכה של מערכת יחסים - כזו שצומחת בשקט, דרך... נֶאֱמָנוּת, רַחֲמִים, שָׁלוֹם מְשׁוּתָף.
המלכות כנוכחותו האמיתית של ישו בתוך האדם
קבלת מסר זה פירושה להבין שאלוהים אינו נעדר מהעולם. המשיח החי ממשיך לשכון באלה המאמינים. המלכות אינה תקווה עתידית, אלא שכונה בהווה: אלוהים מתקרב לנקודת השכונה בתוכנו.
בתפילה, ב צְדָקָהבאוכריסטיה, הלב הופך למושב שלטונו של אלוהים. זה לא בעיקרו שינוי חיצוני, אלא מטמורפוזה פנימית: אלוהים שולט במקום שבו... אַהֲבָה שלטונו. פאולוס הקדוש יאמר: "לא אני עוד חי, אלא המשיח חי בי." נוכחות המלכות הופכת לנשימתו היומית של המאמין.
הממלכה כקהילה חיה
ישוע מדבר "בתוככם". הוא אינו מצמצם את המלכות לחוויה בודדת. שלטון האל מתעצב בקהילה: היכן ששניים או שלושה מתאספים בשמו. הוא מגולם ב אחווה משותף, במחוות של קשב הדדי, ב סְלִיחָה נתון וקיבל.
הכרה במלכות כיום פירושה להבחין באלוהים במערכות היחסים שלנו: במשפחה מפויסת, בחברות מחודשת, במחויבות משותפת ל... שירות לעניים. הממלכה היא מרקם יחסים שעבר שינוי צורה על ידי צְדָקָה.
המלכות כתקווה דינמית
ישו גם מכריז על היום בו "בן האדם" יופיע כברק. למרות שהמלכות כבר כאן, היא טרם התממשה במלואה. מתח זה שומר על תנועה באמונה. הוא מונע מהמאמין להתמקם בהרהורים בלבד.
המלכות הקיימת קוראת לנו לפעולה. היא קוראת לנו לבנות, לרפא, ללמד ולאהוב, עד שהכל יתבסס במשיח. לפיכך, כל מעשה צדק, כל מעשה של דאגה המוצע, כל מעשה של סליחה הופך לזרע של המלכות. איננו מחכים לה באופן פסיבי: אנו משתפים בה פעולה.
יישומים מעשיים: לחיות מהממלכה כיום
לגרום לאלוהים למלוך בכל תחומי החיים
בחיים האישיים
מדיטציה על מילה זו פירושה מעבר מ"מאוחר יותר" ל"עכשיו". קבלת הפנים של אלוהים בקרב האדם פירושה להפוך את הרגע הנוכחי למקום של נצח. תפילה פשוטה, מילת שלום, דממה מלאת נוכחות הופכות לסקרמנטים של המלכות.
בחיי המשפחה
הממלכה מתגלה ברכות משותפת, ביכולת לסלוח לאחר ריב, בבחירה לשרת במקום לשלוט. היכן אַהֲבָה אלוהים כבר חי, אלוהים כבר שולט.
בחיים המקצועיים
עבודה ברוח המלכות פירושה חיפוש צדק ושיתוף פעולה יותר מאשר ביצועים. פירושה הכרה בכל עמית כבעל כבוד אלוהי.
בחיים החברתיים
הממלכה מעוררת מעשי סולידריות קונקרטיים. היא מאלצת את הכנסייה ואת כל המאמין לעמוד לצד העניים ביותר. שלטון זה מציב את האדם, ולא את הרווח, במרכזו.
בחיים הרוחניים
מי שנשאר במשיח - כמו הענף בגפן - נותן לחייו לשאת פרי. תפילה הופכת להקשבה; הסקרמנטים, ערוצים של השלטון שכבר פעיל.
תהודות: מסורת והיקף תיאולוגי
ממלכה פנימית, תיאולוגיה של אחדות
מאז אבות הכנסייה, מילה זו הזינה מיסטיקה עמוקה של נוכחות.
אוריגנס טען: "מי שמתפלל לבוא מלכות האלוהים מתפלל שהיא תיוולד בתוכו." אוגוסטינוס, בספרו "עיר האלוהים", מבחין בין הממלכה הארצית, המסומנת על ידי אַהֲבָה של עצמו, של מלכות שמימית, שנוסדה על אַהֲבָה של אלוהים עד כדי בוז עצמי. גרגוריוס מניסה ראה בצמיחת הממלכה תנועה אינסופית: ככל שהנשמה מתקדמת, כך היא מגלה יותר.
התאולוגיה העכשווית מאמצת חזון זה מזווית אחרת: המלכות אינה טריטוריה אלא מערכת יחסים. הנוכחות השילוש הקדוש מועברת; היא משותפת. לפיכך, לחיות את המלכות פירושו להיכנס ללב ליבה של הקשר האלוהי: האב הנותן, הבן הנותן את עצמו, הרוח המאחדת.
בליטורגיה, כל אחד סְעוּדַת יֵשׁוּ מכריז ומגשים את התעלומה הזו: ישו נוכח "בקרבנו". בכל פעם שאנו אומרים "אבינו", אנו מבקשים שמלכותו תבוא - לא מבחוץ, אלא על ידי גילוי מה שכבר נזרע.
זוהי המשמעות הרוחנית העיקרית: אלוהים אינו שולט בכוח, אלא באהבה שמתקבלת. המאמין הופך לאזרח המלכות בכל פעם שהוא חי. צְדָקָה של ישו.
מסלול מדיטציה
כותרת הפרק: "כניסה למלכות בדממה"“
- בחרו מקום שליו. נשמי בעדינות.
- קראו לאט: "מלכות האלוהים בקרבכם".
- עצמו את עיניכם וחזרו בשקט: "בקרבי, ה', אתה מושל".“
- אפשרו להכרת תודה לעלות על שמחה, מפגש, שלווה שהתקבלו.
- העבירו את התחושה הזו לאלה שאנו מחזיקים בליבנו.
- בקשו את החסד להכיר במלכות במחוות הפשוטות של היום.
- סיים בסימן הצלב: לא כסיום, אלא כשליחה.
אתגרים עכשוויים
להכיר את אלוהים בעולם הרוס
תקופתנו חולקת את השאלה שהציגו הפרושים: מתי יגיע המלוכה? רבים מחפשים סימנים גלויים - קידמה, משברים, טלטלות. אחרים מצמצמים את הממלכה לאידיאל מוסרי או אסתטי. הסכנה טמונה בניתוק בין רוחניות למציאות היומיומית.
המאמין, לעומת זאת, נקרא להבחין אחרת. מלכות האלוהים אינה אוטופיה של עולם מושלם, אלא נביטה של סדר אחר, בלתי נראה אך אמיתי. זה דורש שינוי פרספקטיבה, למידה של שתיקה. במקום בו נכנעים לפחד או לציניות, המשימה היא לגלות מחדש תקווה פעילה.
אתגר נוסף הוא להימנע מבלבול בין המלכות לבין פרויקט מוסדי. מבני הכנסייה משרתים את המלכות, אך אינם מקיפים אותה. המלכות נותרת גדולה יותר מכל ארגון. ישו שולט גם במקומות בהם הוא נחשב כנעדר.
לבסוף, בשבר של ה- העולם הדיגיטליהכרה בנוכחות המלכות דורשת טיפוח לב פתוח. השטחיות של פעילות מתמדת מרחיקה אותנו מהרהור בהווה. אך המלכות נחווית במציאות - מול אדם אהוב, במפגש אותנטי, בדממת התפילה.
תגובה לאתגרים אלה פירושה לאשר שמלכות האל נותרה מקום של חופש פנימי ושל אחווה אמיתי. שם טמונה התקווה שלנו.
תְפִלָה
תפילה לשלטון הלב
אדון ישוע,
אתה אשר אמרת כי מלכותך בקרבנו,
אנו מקבלים את פניכם בדממה של היום הזה.
שלטו במחשבותינו המפוזרות,
בהתבסס על דברינו החפוזים,
על הפחדים וההיסוסים שלנו.
הפוך את ליבנו למרחב של שלוותך.
תן לנו לאהוב ללא מידה,
לשרת ללא דיחוי,
להאמין בלי לראות.
אתה, גפן החיים, תן לשדך האלוהי לזרום בתוכנו.
שכל פעולה, כל מערכת יחסים,
להיות עד לנוכחותך החיה.
בוא ומלוך, אדוני, בפשטות חיינו,
עד היום בו יגיע הבזק שובך
יאיר את כל אופק הבריאה,
ב שִׂמְחָה של האב, הבן ורוח הקודש.
אָמֵן.
מַסְקָנָה
בחירת נוכחות על פני המתנה
מלכות האלוהים אינה תעלומה שיש לפתור, אלא נוכחות שיש לקבל בברכה. ישוע הופך את נקודת המבט שלנו: האלוהי אינו נצפה מרחוק, הוא נחווה בתוכנו. להיכנס לדינמיקה הזו פירושו ללמוד לזהות את פניו של אלוהים בקפלי חיי היומיום, להפוך כל רגע למרחב של המלכות.
מסר זה קורא לשינוי פנימי: הפסקת ההמתנה למחזהו של אלוהים והסכמה במקום זאת לאינטימיות הדוממת שלו. בכך טמונה חירות אמיתית: לחיות כעת כאזרחי הממלכה, ב... שָׁלוֹם שאף אחד לא יכול לקחת ממנו.
נוהג הממלכה
- התחילו כל בוקר במעשה נוכחות קצר: אמירה, "אדוני, אתה מושל כאן".“
- להציע מחווה של אהבה בחינם מבלי לצפות לתמורה.
- קרא פסוק מהבשורה ותן לו להדהד בתוכך לאורך כל היום.
- טפחו מרחב של דממה, גם אם רק חמש דקות, כדי להקשיב ללב.
- לְשַׁנוֹת העבודה בשירות: ראה בכל משימה השתתפות במלכות.
- לסלוח ללא תנאי, כדי לשחרר את זרימת החסד.
- סיימו את היום בהודיה: "הממלכה קרובה היום".“
הפניות
- הבשורה על פי הקדוש לוקס 17, 20-25.
- הבשורה על פי יוחנן הקדוש 15, 1-8.
- אוריגן, דרשות על מתי, כ"ה.
- סנט אוגוסטין, עיר האלוהים, ספר י"ט.
- גרגוריוס הקדוש מניסה, חייו של משה.
- קטכיזם של הכנסייה הקתולית, סעיפים 2816-2821.
- יוסף רצינגר, ישוע מנצרת, כרך א'.
- אנרי נואן, הממלכה הפנימית.
