מספרים

חלק ראשון

כהכנה לעזיבת סיני

אני - מפקד האוכלוסין

פרק 1

א וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר
2 "ערכו מפקד את כל עדת בני ישראל למשפחותיהם ולבית אבותם; ספרו בשמם את כל הזכרים."
ג מבן עשרים שנה ומעלה כל איש ראוי לשאת נשק בישראל אתה ואהרן תפקדו אותם לפי צבאם.
4 יהיה עמכם איש אחד מכל שבט, ראש בית אבותו.

ה אלה שמות העמדים עמכם: לראובן, אלישור בן צדור.;
ו לשמעון, סלמיאל בן סוריסדי.;
ז ליהודה נחסון בן עמינדב;
ח ליששכר נתנאל בן שועאר;
ט לזבולון אליאב בן חלון;
י לבני יוסף לאפרים אלישמע בן עמיהוד למנשה גמליאל בן פדאסור;
יא לבנימין אבידן בן גדעון;
יב לדן אחיעזר בן עמיסדי;
יג לאשר, פגיאל בן-עוכרן.;
יד לגד, אליסף בן דואל.;
15 לנפתלי אחירה בן עינן. »

טז אלה הקרואים מן הקהל, הם היו נשיאי שבטי אבותם, נשיאי אלפי ישראל.

17 משה ואהרון לקחו את האנשים אשר נקבעו בשמם,
יח ויקרא את כל הקהל ליום הראשון לחדש השני ויירשמו למשפחותיהם לבית אבותיהם לראש שמות מבן עשרים ומעלה.
19 כאשר ציווה יהוה את משה וַיְסַפֵּר אֹתָם בְּמִדְבַּר סִינַי׃.

כ בני ראובן בכור ישראל צאצאיהם למשפחותיהם לבית אבותיהם ספר שמות לנפש כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה כל איש נושא נשק
כא וְיָתְפַר הַנָּשָׁא שֶׁבֶט רְאוּבֶן שְׁשׁ וְאַרְבָּעִים וְחַמָּה׃.

22 בני שמעון, צאצאיהם למשפחותיהם לבית אבותם, רשומים בשמות לנפש, כל זכר מבן עשרים ומעלה, כל איש נושא נשק.
23 מספר הפקדים משבט שמעון היה חמישים ותשע אלף ושלוש מאות.

24 בני גד, צאצאיהם למשפחותם לבית אבותם, ספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
25 מספר הנפשות שספרו שבט גד במפקד היה ארבעים וחמש אלף שש מאות וחמישים׃.

26 בני יהודה, צאצאיהם למשפחותיהם לבית אבותיהם, ספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
27 מספר הנפגעים משבט יהודה היה שבעים וארבעה אלף שש מאות.

כח בני יששכר, צאצאיהם למשפחותיהם לבית אבותיהם, ספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
כט ומספר האנשים אשר פקדו אותם משבט יששכר היה חמישים וארבעה אלף וארבע מאות.

ל בני זבולון, צאצאיהם למשפחותם לבית אבותם, ספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
31 מספר הפקודות משבט זבולון היה שבעה וחמישים אלף וארבע מאות.

לב בני יוסף בני אפרים צאצאיהם למשפחותם לבית אבותם ספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל איש נושא נשק׃
לג וַיְהִי מִסְפַּר הַפְּנִדִּים מִשְׁבַּט אֶפְרַיִם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמַת מֵאוֹת׃.
לד - בני מנשה, צאצאיהם למשפחותיהם לבית אבותם, ספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
לה וְיְהִי מִסְפַּר הַפְּנִים מִשְׁבַּט מְנַשֶּׁה שְׁלֹשִׁים וְשָׁנִים אֶלֶף מַתָּה׃.

לו בני בנימן, צאצאיהם למשפחותיהם לבית אבותיהם, ספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
37 מספר הנפשות שספרו בשבט בנימין במפקד היה שלושים וחמש אלף וארבע מאות.

38 בני דן, צאצאיהם למשפחותם לבית אבותם, ספר שמות, מעשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
לט וַיְהִי מִסְפַּר הַפְּנִים מִשְׁבֶט דָּן שְׁנֵי וּשְׁבַע מֵאוֹת׃.

מ בני אשר, צאצאיהם למשפחותם לבית אבותם, פקודות שמות, מעשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
מא וְיְהִי מִפְקַדֵי שְׁבַט אֲשֶׁר לְאַרְבָּעִים וַאֶחָד אֶלֶף וַחֲמַת מֵאוֹת׃.

42 בני נפתלי, צאצאיהם למשפחותיהם לבית אבותיהם, ספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל איש נושא נשק.
43 מספר הפקדים משבט נפתלי: חמישים ושלושה אלף וארבע מאות.

44 אלה הפקדים אשר פקדו משה ואהרן עם שרי ישראל שנים עשר במספר איש אחד לכל בית אבותם׃.
45 כל בני ישראל אשר נספרו לבית אבותיהם מבן עשרים שנה ומעלה כל איש ישראל נשאי נשק,
46 כל הפקדים היו שש מאות ושלוש אלפים חמש מאות וחמישים.

47 הלוויים, לפי שבטם האבות, לא נספרו עמם.

48 וידבר יהוה אל משה לאמר
מט לא תִעֲשׂוֹת מִפקד אֶת שֵׁבֶט לֵוִי, וְלֹא תִסְפֹּר אֶת מִפְקָדָם עִם מִפְקָדָם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
50 הפקידו בידם את משכן העדות ואת כל כליו ואת כל אשר לו. הם ישאו את המשכן ואת כל כליו וישרתו אותו וסביב למשכן יחנו.
51 כאשר יֵסֵעַ הַשָּׁכֶן וְהִרְדוּ אוֹתוֹ הַלְּוִיִים וְכַיַּחֲנֶה הַשָּׁכֶן וְהִקִּימוּ אוֹתוֹ הַלְּגָר הַגָּרַב אֵלָיו יוּרָתוּ׃.
52 וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בַּמַּחֲנָתוֹ אִישׁ עַל דַּגְלוֹ לִפְעֵי חַיָּלָיו׃.
53 והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא יפלה חרמתי על קהל בני ישראל והלוים יהיו משמרות על משכן העדת»

54 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה כֵּן עָשְׂו׃.

פרק 2

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "וְחָנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל דְּגָלוֹ תַּחַת דְּגָלֵי בֵּית־אָבָתָם מִנְגַּל אֹהֶל־מוֹעֵד סָבִיב יְחָנוּ׃.

ג מִפָּנִים קֹדֶשׁ יְחָנָה דֶּגֶל מַחֲנַת יְהוּדָה וְחַגְלָיו וְרַאשׁ בְּנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב׃,
4 וחיל הצבא שלו, לפי פקודות האנשים, הוא שבעים וארבעה אלף ושש מאות איש.
5 שבט יששכר יחנה לידו; מנהיג בני יששכר נתנאל בן שער.,
ו וחיל הצבא שלו, לפי פקודות האנשים, הוא חמישים וארבעה אלף וארבע מאות איש.
7 ושבט זבולון, נשיאת בני זבולון, אליאב בן חלון.,
8 וחיל צבאו, לפי פקד האנשים, הוא חמישים ושבעה אלף וארבע מאות איש.
ט סה"כ מחנה יהודה, לפי פקודי האנשים, היה מאה שמונים ושש אלף וארבע מאות איש, לפי צבאותיהם. הם יצעו ראשנים.

10 בנגבה, דגל מחנה ראובן וחייליו; נשיא בני ראובן, אלישור בן צדור.,
יא וחיל צבאו, לפי פקד האנשים, הוא ארבעים ושש אלף וחמש מאות איש.
12 שבט שמעון יחנה על ידו; מנהיג בני שמעון הוא סלמיאל בן סורישדי.,
13 וחיל הצבא שלו, לפי פקודות האנשים, הוא חמישים ותשע אלף ושלוש מאות איש.
14 אָז שבט גד; ראש בני גד אליסף בן דואל.,
15 וחיל הצבא שלו, לפי פקודות האנשים, הוא ארבעים וחמשה אלף שש מאות וחמישים איש.
טז סך כל מחנה ראובן, לפי פקודי האנשים, מאה חמישים ואחת אלף, ארבע מאות וחמישים איש, לפי צבאם. הם יצאו שניים.

17 לְאַחַר מִכֵּן אהל מועד יתקדם, מחנה הלוויים בתוך אחרים מחנות. יצעדו לפי סדר מחניהם, איש בשורותיו, לפי דגלו.

18 מִמַּעֲבָר דגל אֶפְרַיִם וְחַגְלָיו וְרַאשׁוּב בְּנֵי אֶפְרַיִם אִלִישָׁמַע בֶּן עַמִּיהוּד׃,
19 וחיל הצבא שלו, לפי פקודות האנשים, הוא ארבעים אלף וחמש מאות איש.
20 שבט מנשה יחנה לידו; נגיד בני מנשה גמליאל בן פדשור.,
21 וחיל הצבא שלו, לפי פקד האנשים, הוא שלושים ושנים אלף ומאתיים איש.
22 אָז שבט בנימין; מנהיג בני בנימין הוא אבידן בן גדעון.,
23 וחיל הצבא שלו, לפי פקד האנשים, הוא שלושים וחמשה אלף וארבע מאות איש.
24 כל אנשי מחנה אפרים, לפי פקודי האנשים, היו מאה ושמונה אלף ומאה איש, לפי צבאם. הם יצאו השלישי.

25 מצפון, דגל מחנה דן וחייליו; נשיא בני דן, אחיעזר בן עמישדי.,
26 וחיל הצבא שלו, לפי פקודות האנשים, הוא ששים ושנים אלף שבע מאות איש.
27 ועל ידו יחנה שבט אשר; מנהיג בני אשר פגיאל בן עוכרן.,
28 וחיל הצבא שלו, לפי פקודות האנשים, הוא ארבעים ואחד אלף וחמש מאות איש.
29 אָז שבט נפתלי; מנהיג בני נפתלי הוא אחירה בן עינן.,
30 וחיל הצבא שלו, לפי פקד האנשים, הוא חמישים ושלושה אלף וארבע מאות איש.
31. סך כל מחנה דן, לפי פקודי האנשים, מאה חמשים ושבע אלף ושש מאות איש. יסעו אחרונים, לפי דגלם.»

32 אלה היו בני ישראל הרשומים במפקד לפי בתי אבותיהם. סך כל הגברים הרשומים, מחולקים למחנות שונים, לפי צבאותיהם, 603,550 איש.
33 הלוים לא נכללו במפקד עם בני ישראל, כדבר אשר ציווה יהוה את משה.
לד וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וַיַּחֲנוּ לַדַּגְלֵיהֶם וַיַּסְעוּ אִישׁ לִמִּשְׁפַּחְתּוֹ לִבֵּית אֲבֹתָיו׃.

פרק 3

א אלה סיפור בני אהרן ומשה בימי דבר ה' אל משה בהר סיני

2 אלה שמות בני אהרן: נדב הבכור, אביו, אלעזר ואיתמר.
ג אלה שמות בני אהרן, הכהנים המשוחים, הממונים לכהונה.
ד וַיָּמוּתוֹ נָדָב וַיָּבֵּהוּ בְהַקְרִיבוּ אֵשׁ פְּנֵי יְהוָה בְּמִדְבַּר סִינַי וְלֹא הָיוּ לָהֶם בָּנִים וַיַּכְנוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר לִפְנֵי אַהֲרוֹן אֲבִיהֶם.

ה וידבר יהוה אל משה לאמר:
ו "הקרב את שבט לוי והעמד אותם לפני אהרן הכהן לשרתו׃.
ז והם יהיו אחראים לכל אשר מופקד עליו ולמשמרת כל הקהל לפני אהל מועד ויעשו את עבודת המשכן.
ח והם יהיו אחראים על כל כלי אהל מועד ועל משמרת בני ישראל ויעשו את עבודת המשכן.
ט ותתן את הלוים לאהרן ולבניו; הם יהיו נתונים לו לחלוטין מקרב בני ישראל.
10 ואת אהרן ואת בניו תמנה לכהונה, והנכרי אשר יגש של המקדש ייענש במוות.»

יא וידבר יהוה אל משה לאמר
יב הנה לקחתי את הלוים מקרב בני ישראל תחת כל בכור בבני ישראל אשר פותח את רחם אמו והלוים לי.
13 כי כל בכור לי הוא ביום הכיתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם ועד בהמה לי הם אני יהוה»

יד וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בַּמִּדְבַּר סִינַי לֵאמֹר׃
טו "פָּנַח אֶת הַלְּוִיִים לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפָּחָתָם וּפְנַחַת אֶת כָּל-מִזְכָר מִבֶּן-חֹדָשׁ וְמָעֲלָה"«

16 וַיַּעֲשׂוֹ מֹשֶׁה מִנָּהָם בְּפִצְת יְהוָה כַּאֲשֶׁר נִצְוָה׃.

17 אלה בני לוי לשמותיהם: גרשון, קהת ומררי.
18 אלה שמות בני גרשון למשפחותם לבני ושמעי.
19 בני קהת למשפחותיהם: עמרם ויזער וחברון ועוזיאל.
כ בני מררי למשפחותיהם מוהלי ומוסי אלה משפחות לוי לבית אבותם.

21 דה גרסון לָבוֹא משפחת לבני ומשפחת שמעי אלה משפחות הגרשוני.
22 מפקדם, כל זכר מבן חודש ומעלה, מפקדם היה שבעת אלפים וחמש מאות.
23 משפחות הגרסון חנו מאחורי המשכן, ממערב.
24 נשיאי בית גרסוני היה אליסף בן לעאל.
25 ולאוהל מועד, בני גרשון היו אחראים על המשכן ועל האהל, על מכסהיו ועל היריעה לפתח אוהל מועד.,
26 וילעי החצר ופרכת פתח החצר סביב למשכן ולמזבח ומיתו לכל עבדתו.

27 דה קאת' לָבוֹא משפחת העמרמי, משפחת היזערי, משפחת החברוני, ומשפחת העוזיאלי: אלה משפחות הקעתי.
28 כולל כל הזכרים מגיל חודש ומעלה, מצאנו שְׁמוֹנָה אֲלָפִים שְׁשׁ מֵאוֹת, מְטֻמְנִים לִשְׁמֹר אֶת הַמִּקְדָּשׁ.
29 משפחות בני קהת חנו בצד הדרומי של המשכן.
30 נסיך בית האבות של משפחות הכהים היה אליספן בן עוזיאל.
31 הארון והשולחן הופקדו בידיהם. הַצָעָה, את המנורה ואת המזבחות ואת כלי הקודש אשר בהם נעשה העבודה ואת הפרוכת וכל הקשור לעבודתה.
32 ראש ראשי הלוויים היה אלעזר בן אהרן הכהן; הוא היה ממונה על האחראים על שמירת המקדש.

33 דה מררי לָבוֹא משפחת המוהלי ומשפחת המוסי אלה משפחות המררי.
34 מפקדם, שכל הזכרים מבן חודש ומעלה, היה שש אלפים ומאתיים.
לה נשיא בית אבות משפחות מררי היה שוריאל בן אביחיאל והם חנו בצד צפון לבית.
לו בני מררי היו אחראים על שמירת קורות הבית ועל קורותיו ועל עמודיו ואדנותיהם ועל כל כליו ועל כל עבודותיו.,
37 מעמודי החצר סביב, ואת-בסיסם, יתדותיהם וחבליהם.

38 מִנֵּג הַשָּׁכֶן, מִקְדָּם, לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, לַזֹּאחַ הַשֶׁמֶשׁ, חנו משה ואהרן ובניו; הם היו משמרות על המקדש, ל מה נמסר לטיפולם של בני ישראל; כל זר שהתקרב אליה היה עונש מוות.

39 כל מספר הלוים אשר פקד משה על פי יהוה את כל הזכר מבן חודש ומעלה היה עשרים ושנים אלף.

40 ויאמר יהוה אל משה: "ספר את כל הבכורים בבני ישראל, מבן חודש ומעלה, וספר את שמותיהם.".
41 וְקַחַת לִי אֶת הַלֵּיִם אֶת-הַלֵּיִם תַּחַת כָּל-בְּכוֹר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בְּהַל-לֵּיִם תַּחַת כָּל-בְּכוֹר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל׃»
42 ויפקד משה את כל הבכורים בבני ישראל כמצוות יהוה אשר צוה אותו׃.
43 כל הבכורים הזכרים, פקדו בשמם, מבן חודש ומעלה, אשר פקדו, היו עשרים ושנים אלף, מאתיים ושבעים ושלושה.

44 וידבר יהוה אל משה לאמר:
45 קח את הלוים תחת כל בכורי בני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים אני יהוה.
46 לפדיון מאתים שבעים ושלושה בכורים לבני ישראל אשר יעלו על מספר הלוויים,
47 חמישה שקלים לאדם תיקח אותם לפי שקל הקודש והוא עשרים גרה.
48 ותתן את הכסף לאהרון ולבניו לפדיון הרבים ממספר הלויים»
49 משה לקח את הכסף לפדיון אלו שעברו את מספרם בכור נגאלו על ידי הלוויים;
50 וַיִּקַּח אֶת־הַכֶּסֶף מֵבְכוֹרֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, אֶלֶף שְׁלַשׁ מֵאָה שִׁשִּׁים וְחַמָּה שֶׁקֶל, לְפִי שֶׁקֶל הַקָּדָשׁ.
51 וַיָּתֵן מֹשֶׁה אֶת־כֶסֶף־הַפְּדֶר לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו בְּפִצְת יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.

פרק 4

1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר
2 "ספרו את בני קהת בצאצא לוי למשפחותיהם ולבית אבותם".,
ג מבן שלושים ומעלה ועד בן חמישים שנה כל אשר עבד למלא תפקיד באהל מועד.

4 כאן מה יהיה עבודת בני קהת באוהל מועד זה יתמקד ב החפצים הקדושים ביותר.
ה וכאשר יבואו מן המחנה, יבוא אהרן ובניו, ויוריד את הפרכת ויכסה את ארון העדות;
ו וַיַּנִּים עָלָיו כְּסַפֶּה עֶר עֶגֶל וְפָרְשוּ עָלָיו יְרִיעַת סַגְמָן גָּלוּת וַיַּנִּים אֶת-בָּדֵי הַארון מְמוֹתָם.
ז וְיִפְרְשוּ מַת סַגְמָן עַל שְׁלַחֶן לֶחֶם הַנָּנָה וְנִתְּנוּ עָלָיו אֶת הַכְּלָסִים וְאֶת הַגּוֹס וְאֶת הַמִּזְקָר וְאֶת הַשִּׁיתָה וְהָיָה עָלָיו לֶחֶם הַעֲדָם׃;
8 וְיִפְרְשוּ עָלָיו בַּד שׁוֹן וְיִתְכְּפוּ בַּסְפָּה מִעוֹר עֶגֶל מַלְאָכִים וְהִתְנִיסוּ אֶת-בְּרִיחַ הַשְּׁלָחַן.
9 וייקחו בד סגול ויקחו ב יכסה את המנורה, וגם את מנורותיה, את מכבה אפר ואת כל כלי השמן שלה, הדרושים לעבודתה;
10 לאחר מכן, לאחר שיכינו אותו, עם כל כליו, בכריכת עור עגל של מלח, יניחו אותו על אלונקה.
יא וְיַפְרְשוּ עַל־מִזְבַּח הַזֶּהַב, וְיַפְסוּ אוֹתוֹ בַּסְפֶּר עֶגֶל מַלְאָכִים, וְיַנִּים עָלָיו אֶת־הַבָּדִים.
12 ויקחו את כל כלי העבודה בקודש, ויתינו אותם בבד ארגמן, ועטפו אותם בכיסויי עור עגל של מלחים, ויניחו אותם על האלונקה.
יג ויקחו את האפר מן המזבח ויפזרו עליו יריעת שניים;
14 וַיַּנִּים עָלָיו אֶת כָּל־כֵּלֵי־עֲבֹדָתוֹ אֶת־הַמְּחֻתָּתָיו אֶת־הַמְּחֻתָּתָיו אֶת־הַמַּצְחוֹת אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְיִפְרְשוּ עַל־כָּל־עָר־עֶגֶל־מִלָּה וַיַּנִּים עָלָיו אֶת־הַבָּדִים׃.
טו וַיַּכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו לַכְסוֹת אֶת־הַקָּדָשׁ וְכָל־כְלָיו וַיַּקִּים אֶת־הַמַּחֲנָה וַיָּבֹאוּ הַקָּהַתִּים וַיִּשְׂאוּם וְלֹא־יִגַּעוּ בַּקָּדָשִׁים פֶּן־מוֹת׃ זֶה אֲשֶׁר יַשִּׂיאוּ הַקָּהַתִּים אֶל־אָהֲלַי מוֹעֵד׃.

טז אלעזר בן אהרן הכהן יהיה על שמנו המנורה ועל קטורת הריח ועל מנחת התמיד ועל שמן המשחה; יהיה לו "והשגחה על כל המשכן וכל אשר בו, על המקדש ועל כל כליו".»

יז וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר
18 "הִזְהֵרְתָּ לֹא תִּכְרֹד אֶת-שֵׁבֶט מִשְׁפָּחַת הַקַּעֲתִים מִקֶּרֶךְ הַלְּוִיִים׃.
יט עשו להם כן למען יחיו ולא ימותו בקרבתם אל קודשי הקודשים ויבואו אהרן ובניו וחלקו לאיש מהם את עבודתו ואת אשר עליו לשאת;
20 ו- הלוויים לא יבואו לראות את הקודשים אפילו לרגע, מחשש שימותו".»

21 וידבר יהוה אל משה לאמר:
22 "וגם ספרו את בני גרשן לבית אבותיהם ולמשפחותיהם;"
23 וְעָשׂוּ מִפְקָד אוֹתָם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְמַעֲדַיִם עַד בֶּן חֲמִשִׁים עַל־כָּל־הַמַּשְׂרִים לְעֲשׂוֹת כָּל־מְלָאכָה בְּאָהֵל־מוֹעֵד׃.

24 הנה השירות למשפחות הגרסון, מה יהיה להם לעשות וללבוש.
25 וישאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד ואת כסותו ואת כסוי עור המלחים אשר עליו ואת הפרוכת אשר פתח אהל מועד.,
26 את יריעות החצר ואת יריעה לפתח שער החצר ואת כל המשכן ואת המזבח סביב ואת מיתליהם ואת כל כלי עבודתם ויעשו את כל העבודה אשר להם.
27 כל-עבודת בני הגרשוני תהיה על-פי אהרן ובניו, לכל-הנשא ולכל-העשייה; ואת-תפקיד עליהם את-הנשא.
28 זאת עבודת משפחות בני הגרשוני לאוהל מועד; הם יתאמנו משמרתם תחת הנהגתו של איתמר בן אהרן הכהן.

כט וְעָשַׂר מִפקד אֶת בְּנֵי מַרְרִי לְמִשְׁפָּחָתָם לְבֵית אֲבֹתָם;
ל וְעֲשׂוֹתַת מִנְחָד אֶת כָּל־עֲבֹדִים לְעֲשׂוֹת כָּל־מְלָאכָה בְּאָהֵל־מוֹעֵד מִבֶּן־שְׁלֹשִׁים וְמַעֲלָה עַד־בֶּן־חֲמִשִׁים׃;

31 זה אשר יופקד בידיהם, אשר יישא לכל-עבודתם באוהל מועד: קרשי המשכן, קורותיו, עמודיו ואדנותיו.;
32 את עמודי החצר סביבה ואת אבניהם ואת יתדותיהם ואת חבליהם ואת כל כלי עבודתם ואת כל הדברים אשר הופקדו בידיהם לנשיאתם תעשה רשימת שם;
לג זאת עבודת משפחות בני מררי כל עבודתם לאוהל מועד תחת פיקוד איתמר בן אהרן הכהן.

לד וַיְעֲשׂוּ מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן וְרֹאשִׁי הַקָּהָל מִפְקֹד אֶת בְּנֵי הַקָּהָתִים לְמִשְׁפָּחָתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם׃,
35 מגיל שלושים ומעלה ועד גיל חמישים, כל אלה שהיו צריכים לבצע את השירות, לְמַלֵא פונקציה כלשהי באוהל המפגש.
36 מספר האנשים שספרו, לפי משפחותיהם, היה אלפים שבע מאות וחמישים.
לז אלה היו המפקדים ממשפחות הקהתים, כל העושים עבודה באוהל מועד. משה ואהרן ערכו את המפקדים, כמצוות יהוה, ביד משה.

38 מפקדי בני גרסון לפי משפחותיהם ולבית אבותיהם.,
39 מגיל שלושים ומעלה ועד גיל חמישים, כל אלה שהיו צריכים לבצע את השירות, עד לְמַלֵא פונקציה כלשהי בתוך אוהל המפגש,
ארבעים מן הפקדים לפי משפחותיהם, לפי בתי אבותיהם, מספרם היה אלפים שש מאות ושלושים.
41 אלה היו הרשומים למשפחות בני גרשון, כל העושים עבודה באוהל מועד. משה ואהרן רשמו אותם על פי יהוה.

42. מפקד בני מררי למשפחותיהם, לבית אבותיהם.,
43 מגיל שלושים ומעלה ועד גיל חמישים, כל אלה שהיו צריכים לבצע את השירות, לְמַלֵא פונקציה כלשהי בתוך אוהל המפגש,
44. הַפְּנִדִּים, לִמְשְׁפָּחָתָם, נִמְנַיִם שְׁלֹשׁ אֲלָפִים מַשְׁתָּא׃.
45 אלה היו מפקדי משפחות בני מררי. משה ואהרן ערכו את מפקדם במצוות יהוה, ביד משה.

46 כל הפקדים מקרב הלוויים, משה ואהרן ושרי ישראל, נספרו לפי משפחותיהם ולבית אבותיהם.,
47 מגיל שלושים ומעלה ועד גיל חמישים, כל אלה שהיו צריכים לְמַלֵא כל פונקציה, בשירות ובתחבורה, בנוגע לאוהל המפגש,
48 כל הפקדים היו שמונת אלפים חמש מאות ושמונים.
מט וַיַּעֲשׂוּ מִפְקָד כְּפִוָּת יְהוָה בְּיוֹת מֹשֶׁה וַיַּתְּנוּ לְכָל־אֶת־הַמְּשָׂא אֲשֶׁר־יֶת־עֲבֹדָה אֲשֶׁר־יֶת־לֹא־עֲבֹדָה׃; ככה זה. וַיִּסְפְּרוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.

II – חקיקה משלימה

פרק 5

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "צוה את בני ישראל להוציא מן המחנה את כל הצרעת ואת כל הזרימה ואת כל הטמא מנפש׃.
ג והוציאו את האנשים והנשים אל מחוץ למחנה ולא יטמאו את מחנהם אשר אני שוכן בתוכו.»

ד וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֵּן וַיַּצְאוּ אֹתָם מִן הַמַּחֲנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה כֵּן עָשְׂו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.

ה וידבר יהוה אל משה לאמר:
ו "אמור לבני ישראל: איש איש, זכר או נקבה, יעשה את החטאים האלה" אשר גורם נזק לַבָּא, בְּגִיאוּ נוֹמָן בְּיָהוּה, וְהַחֲטִימוּ,
7 יודה על חטאו והחזיר את אשר קנה שלא כדין, ויוסיף עליו חמישית; יתן אותו לאשר אשם בו.
ח אם אין לו נציג אשר יוכל להחזיר אליו את חפץ העבירה, החפץ הזה שייך ליהוה הכהן, בנוסף לאיל החטאת אשר בו יכפר על האשם.

ט כל תרומה אשר תיקח מן הקודשים אשר יקריבו בני ישראל לכוהן תהיה לו;
10. אשר-הקדש איש, לו יהיה; אשר-יתן איש לכוהן, לו יהיה.

יא וידבר יהוה אל משה לאמר
12 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תשוב אשה נשואה ובגדה באישה,
13 איש אחר שכבה עמה, והדבר נסתר מעיני בעלה, והאשה הזאת טמאה בסתר, מבלי שיהיה בה עד, ומבלי שתתפס במעשה.
יד - אם הבעל נתקף ברוח קנאה והוא מקנא באשתו אשר טמאה את עצמה, או אם נתקף ברוח קנאה והוא מקנא באשתו אשר לא טמאה את עצמה:
טו יביא האיש הזה את אשתו אל הכהן והביא בעדה קרבן עשירית איפה סלת שעורים לא ישפוך עליה שמן ולא יתן עליה קטרת כי קרבן קנאה הוא קרבן זכרון מחזיר עבירה.

טז וַיְקָרַב אֹתָהּ הַכֹּהֵן של המזבח וְעָמֹד לִפְנֵי יְהוָה.
יז וייקח הכהן מים קדושים בכלי חרס, ולקח עפר מקרקעית המשכן וישים אותו במים.
יח וַיַּעֲמִיד הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה וְהִסִּיר אֶת־שֶׁער־רֹאשָׁה וְנָתַן אֶת־הַזְּכָרוֹן אֶת־מִקְנַחַת־קְנַאֲתָיו וְהָיָה בְּיָדֶיהָ מֵי הַמָּרִים הַמָּקְלָה׃.
19 וישביע הכהן את האישה ויאמר לה אם לא שכב עמך איש ואם לא סרת לטמא בהיותך תחת חסות החוק... כוחו של בעלך, תהיה מוגן מפני ההשפעה של המים המרים הללו אשר מביאים את הקללה.
20 אבל כן, יְצוּר לְהַלָן הכוח של אישך, סבבת וטמאת, ואם איש אחר מלבד אישך שכב עמך.
21 - וישביע הכהן את האישה בשבועת קללה, ויאמר לה: יִשְׁמֶךָ יְהוָה לַקְלָה ולתועבה בעמך, דַּק מָתְנֵיךָ וּבִטְנֶפֶת.,
22 וְהַמָּיִם הָאֵלֶּה מְבִיאֵי הַקְּלָלָה בְּמֵיכֶם וְגָרִיסוּ תַּפְלַח בִּטְנֶךָ וּתַרְזֵה צַדְּךָ וְתֹאמַר הָאִישָּׁה אָמֵן אָמֵן

23 וְכֹהֵן יְכַתֵּב אֶת־הַקְלָלוֹת אֵלֶּה עַל־מִגִּלָּה וְמַחֵּן בַּמִּים הַמָּרָרִים׃.
24 וַיַּשְׁקֶה אֶת־אֲשֶׁר אֶת־הָאִישָׁה אֶת־הַמָּיִם הַמָּרִים הַמָּקְלָה, וְיָבֹאוּ בָּהּ וַיַּהֲפוּ מָרִים׃.
כה וַיִּקַּח הַכֹּהֵן אֶת-מִנְחַת הַקְנָאָה מֵעַי הָאִשָּׁה וְנִיפָהּ לִפְנֵי יְהוָה וְהִגִּיָּהּ אֶל-הַמִּזְבֵּחַ;
26 וייקח מן התרומה הזאת חופן זכרון וקטיר אותה על המזבח ואחרי כן ישקה את האישה את המים.
27 כאשר ישקה אותה את המים והיה אם טמאה ובגדה בבעלה ויבאו בה המים המביאים את הקללה והיו מרים בטנה תנפח וצדיה רזים והאישה ההיא תהיה לקללה בתוך עמה׃.
28 אך אם האישה לא טמאה וטהורה היא, תישמר ותלד.

29 זאת התורה לקנאה, כאשר אישה, להיות תחת כוחו של בעלה פונה מאחור ומטמא את עצמו.,
ל או כי יקנא בעל ויקנא באשתו יעמד את אשתו לפני יהוה והכהן יעשה עליו את כל התורה הזאת.
31 הבעל יהיה נקי מאשמה, והאישה תישא את עוונה".

פרק 6

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי יִשְׁבֵּר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה נְדָר נְדָר נְזִירִי לִנְדֹר לִיהוָה׃,
ג מיין וממשקאות משכרים יימנע; חומץ מיין לא ישתה, וחומץ ממשקאות משכרים לא ישתה; מיץ ענבים לא ישתה; ענבים טריים לא יאכל, וצימוקים לא יאכל.
4 כל תקופת נדרו כנזיר לא יאכל דבר מעשה הגפן, מן הזרע ועד הקליפה. ענבים.
ה כל ימי נדרו כנזיר לא יגעה תער בראשו עד מלאת ימי הקדש לה' יהיה קדוש וצמח שיערו בשפע.
ו כל הימים אשר יתבודד ליהוה, לא יגש אל גופה מתה;
ז לא יטמא לאביו ולאימו ולאחיו ולאחותו במותם כי על ראשו נשא את קידוש אלהיו.
8 לאורך כל נדרי הנזיר שלו, הוא היה מסור ליהוה.
9 אם מת איש פתאום בקרבתו, וראשו הקודש כָּך אם יטמא, יגלח את ראשו ביום טהרתו; ביום השביעי יגלח אותו.
10 וביום השמיני יביא אל הכהן שתי תורים או שני בני יונה אל פתח אהל מועד.
יא וַיַּעֲרִיב הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְאֶת הַשֵּׁנִי עוֹלָה וְכַפֵּר עָלָיו עַל חַטָּאתו מִן הַמֵּת בַּיּוֹם הַהוּא׃, הנצרתי יקדיש את ראשו.
12 הוא יקדיש שׁוּב לה' בימי נדרו הנזירי, והקריב כבש בן שנה לאשם; הימים הקודמים בטלים, כי נטמא נדרו הנזירי.

13 זאת תורת הנזיר ביום מלאתו את ימי נדרו כנזיר ויובא אל פתח אהל מועד.
יד וַיְקַרֵב אֶת-נְבָנָתוֹ לַיהוָה כבש בן שנה תמים לעלה, כבשה בת שנה תמים לחטאת, איל תמים לשלמים.;
15 וגם סל מצות, ופגי סלת מעורבבים בשמן, ורקיות מצות מזורות בשמן, עם המנחה והנסכים רָגִיל.
טז וַיַּקְרִיבֵם הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיב אֶת-חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ.
17 וְהִקְרִיב אֶת־הָאִיל שְׁלָמִים לַיהוָה עִם־סַל הַמַּצּוֹת וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת־נְדָבָנוּ וּנְכָכָיו׃.
יח יגלח הנזיר את ראשו המקודש בפתח אוהל מועד, ואת שיער ראשו המקודש ייקח ויתן על האש אשר תחת הקורבן של הקרבה שלווה.
יט וַיִּקַּח הַכֹּהֵן אֶת-כֶּת הָאִיל הַבָּשָׁל וְעֲבֹת מַצָּה אֶחָד מִן הַסַּל וְרִקִיק מַצָּה אֶחָד וַיַּנִּים אֹתָם עַל-יְדֵי הַנְּצָרִי וַיַּגֵּל אֶת-רֹאשׁוֹ הַקָּדָשׁ׃,
20 ויניף אותם הכהן לפני יהוה קדשים הם ולכוהן מלבד חזה התנופה ומלבד שוק הנתיחה ואחר כך ישתה הנזיר יין.

21 זאת תורת הנצרתי אשר נדר, כזה הוא קרבנו לה' עבור נדרי הנזיר שלו, בנוסף לאשר יכולתו לעשות. כנדר שנדר, כחוק נדרי הנזיר שלו, יעשה.»

22 וידבר יהוה אל משה לאמר:
23 "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר: כך תברכו את בני ישראל לאמר אלהם:
24 יברכך יהוה וישמרך!
25 יְהוָה יַאֲרִיר פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיַחֲנֶנְךָ!
26 ישא ה' פניו אליך ויתן לך שלום!
27 כך ישימו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם".»

ג' – אירועים אחרונים של השהייה בסיני

פרק 7

א ביום שכלה משה להקים את המשכן ולמשוח ולקדשו את כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשוח וקדש אותם.,
2 וְהִקְרִיבוּ נְשִׁיָּה יִשְׂרָאֵל, רֹאשֵי אֲבָתָם; אֵלֶּה הָיוּ נְשִׁיָּ הַשְּׁבָטִים, הַמְשְׁפָּטִים.
3 וַיַּבִּיוּ אֶת־נְדָרְבָנָם לִפְנֵי יְהוָה שֶׁשֶׁר מֶרְכָּבוֹת מְכֻסּוֹת וְשָׁנֵים עֶשְׂרִים בָּקָר, מֶרְכָּבָה אֶחָד לְשֵׁנֵי שָׂרִים וְשׁוֹר אֶחָד לְכָל שָׂר; וַיַּעֲמִידוּ אֹתָם לִפְנֵי הַשָּׁכֶן.

ד וידבר יהוה אל משה לאמר
ה "קַבֵּל אֶת־הַדָּבָר הַאֲלֹהִים מֵהֶם וְהִשְׁמִישׁוּ לְעֲבֹדַת אֹהֶל־מוֹעֵד וְתִתֵּן אֹתָם לַלֵּוִים אִישׁ כְּפִי צְרַק עֲבֹדָתוֹ"«
ו ויקח משה את המרכבות ואת הבקר, ויתנם ללויים.
ז שתי מרכבות וארבעה בקר נתן לבני גרשון, לפי צרכי עבדם;
8 ארבע מרכבות ושמונה בקר נתן לבני מררי, לפי צרכי עבדתם, תחת פיקוחו של איתמר בן אהרן הכהן.
9 אך לבני קהת לא נתן דבר, כי מאחר שהיו משרתים את כלי הקודש, הם היו צריכים לשאתם על כתפיהם.

10 הנסיכים הציגו ההצעה שלהם עבור חנוכת המזבח ביום משחו והנשיאים הקריבו את קרבנם לפני המזבח.
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה יָבֹא נְשִׁיחַ בְּיוֹם לְהַקְרִיב אֶת־קְרַבְנוֹ לַחֲנַכְתָּ הַמִּזְבֵּחַ׃«

12 והקריב את קרבנו ביום הראשון היה נחשון בן עמינדב משבט יהודה.
יג וַיַּקְרִיב מַגְשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְזֶר כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁבְעִים שֶׁקֶל שֶׁל הַקָּדָשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלָאוּ סֶלְחָת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן לַמְּבֹרֶב׃;
יד גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
טו פר צעיר, איל וכבשה בן שנה לעולה;
טז שעיר לחטאת,
יז ולשלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבן נחשון בן עמינדב.

18 ביום השני נתנאל בן שועאר, נשיא של השבט ד'יששכר, הגיש את מנחתו.
יט וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְזֶרַק כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלָאוּ סֶלְחָת בָּלוּל בַּשֶׁמֶן לַמְּבֹרֶב׃;
כ גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם.;
21 פר בקר, איל וטלה בן שנה לעולה;
22 שעיר לחטאת,
23 ולקרבן השלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבנו של נתנאל בן שער.

24 היום השלישי הגיע נשיא בני זבולון, אליאב בן חלון.;
25 וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְזֶרֶק כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלָאוּ סֶלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן, לַמְּבֹרֶב׃;
26 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
27 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
28 שעיר לחטאת,
29 ולשלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבן אליאב בן חלון.

30 היום הרביעי הגיע נסיך בני ראובן אליצור בן סדור;
31 וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל וְזֶרֶק כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ וְשֶׁלָּכֶם שֶׁלָּכֶם שֶׁל־שֶׁלֶךְ שֶׁלָּכֶם מְלָא סָלַת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן לַמְּבֹרֶב׃;
32 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
33 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
34 שעיר לחטאת,
לה ולשלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבן אליצור בן צדור.

36 היום החמישי הגיע נשיא בני שמעון, סלמיאל בן סורישדי;
לז וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל וְזֶרֶק כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ וְשֶׁלָּכֶם שֶׁלָּכֶם שֶׁל־שֶׁלֶךְ שֶׁל־שֶׁלֶךְ שְׁבָעִים שְׁנֵיהֶם מְלָאווֹת סֶלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן לַמְּבֹרֶב׃;
38 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
39 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
40 עז לחטאת,
מא ולקרבן השלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבנו של סלמיאל בן סורישדי.

42 היום השישי הגיע נשיא בני גד, אליסף בן דואל;
43 וַיַּקְרִיב מַגְשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאָה וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְזֶר כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלָאוּ סֶלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן, לַמְתָּנָה;
44 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
45 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
46 עז לחטאת,
47 ולקרבן השלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבנו של אליסף בן דואל.

48 היום השביעי הגיע נשיא בני אפרים, אלישמע בן עמיהוד;
מט וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל וְזֶרֶק כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ וְשֶׁלָּכֶם שֶׁלָּכֶם שֶׁל־שֶׁלֶךְ שֶׁל־הַקָּדָשׁ וַיַּקְרִיב שֶׁל־שֶׁלֶךְ ... מְלָאווֹת סֶלֶת בָּלוּל בַּשֶׁמֶן לַמָּתֵחַ׃;
50 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
51 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
52 עז לחטאת,
53 ולשלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבן אלישע בן עמיהוד.

54 היום השמיני הגיע נשיא בני מנשה, גמליאל בן פדאסור;
55 וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְגַּס כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁבְעִים שֶׁקֶל, שֶׁלָּכֶם מְלָאוּ סֶלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן, לַמְּבֹרֶב׃;
56 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
57 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
58 שעיר לחטאת,
59 ולקרבן השלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבנו של גמליאל בן פדאסור.

60 היום התשיעי הגיע נסיך בני בנימין, אבידן בן גדעון;
61 וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְגַּס כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלָאוּ סֶלְטָה טוֹב בָּלוּל בַּשֶׁמֶן, לַמְּנַחַת הַמָּתִים;
62 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
63 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
64 עז לחטאת,
65 ולקרבן השלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבנו של אבידן בן גדעון.

66 היום העשירי הגיע נסיך בני דן אחיעזר בן עמיסדי;
67 וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְזֶרֶק כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלָאוּ סָלָת בָּלוּל בַּשֶׁמֶן, לַמְּנַחַת הַמָּתָן.;
68 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
69 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
שבעים שעיר עז לחטאת,
71 ולקרבן השלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבנו של אחיעזר בן עמישדי.

72 היום האחד עשר הגיע נשיא בני אשר, פגיאל בן עוכרן;
73 וַיְקָרֵב מַגְשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְזֶר כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁל שֶׁל הַקָּדָשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלָאוּ סֶלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן, לַמְּבָרָחָה.;
74 גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
75 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
76 עז לחטאת,
77 ולשלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבן פגיעאל בן עוכרן.

78 היום השנים עשר הגיע נשיא בני נפתלי, אחירה בן עינן;
79 וַיַּקְרִיב מַגַּשׁ כֶּסֶף שֶׁל מֵאַת וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְגַּס כֶּסֶף שֶׁל שֶׁל שֶׁבְעִים שֶׁקֶל, שֶׁלָּכֶם מְלָאוּ סֶלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן, לַמְּבֹרֶב׃;
שמונים גביע זהב של עשרה שקלים, מלא בושם;
81 פר צעיר, איל וטלה בן שנה לעולה;
82 עז לחטאת,
83 ולשלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עזים וחמישה כבשים בני שנה. זאת הייתה קרבן אחירא בן עינן.

84 אלה היו מתנות שרי ישראל לחנוכת המזבח ביום משיחתו: שנים עשר צלוחיות כסף, שנים עשר קערות כסף, שנים עשר כוסות זהב.;
85 כלי כסף אחד שקל שלושים ומאה שקל, וכוס אחד שבעים שקל, כל הכסף בכלים האלה היה אלפים וארבע מאות שקל, לפי שקל הקודש.
86 שתים עשרה מגשיות זהב מלאות קטורת, כל אחת מכילה עשרה שקלים לפי שקל הקדש; סך הזהב במגשיות, מאה ועשרים שקלים.
87 סך כל בהמות לעולה: שנים עשר פרים צעירים, שנים עשר אילים, שנים עשר כבשים בני שנה, עם קרבנותיהם. שנים עשר שעירים לחטאת.
88 סך כל בהמות השלמים: עשרים וארבעה בקר, שישים אילים, שישים עזים וששים כבשים בני שנה. אלה היו המנחות לחנוכת המזבח, לאחר משיחתו.

89 וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל־אָהֶל־מוֹעֵד לְדַבֵּר אֶת־ה' וַיַּשְׁמַע אֶת־הַקוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו מֵעַל־הַכְּפוֹרֶת אֲשֶׁר עַל־אֲרוֹן־הַעֲדָת בֵּין־שְׁנֵי־הַכְּרוּבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו׃.

פרק 8

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "דבר אל אהרן ואמרת לו: כשתשים את הנרות על המנורה, יאירו שבעת הנרות על פני המנורה".«
ג ויעש אהרן כן ויתן את הנרות על פני המנורה כאשר ציווה יהוה את משה׃.
4 המנורה עשויה זהב מרוקעת מבסיסה ועד פרחיה זהב מרוקעת עשה אותה משה כתבנית אשר הראה לו יהוה.

ה וידבר יהוה אל משה לאמר:
ו "קח את הלוים מקרב בני ישראל וטהר אותם".
7 כך תטהר אותם: זרקתם אותם מי טהרה, גילחתם את כל גופם, וכבסת את בגדיהם וטהרתם. כָּך.
8 הם ייקחו הַבָּא שור צעיר לשואה, ואת מנחתו סלת מעורבת בשמן ולקחת פר בקר שני לחטאת.
ט וְהִגִּישׁ אֶת־הַלְּוִיִים אֶל־אָהֵל מוֹעֵד וְקָרָאתָ אֶת־כָּל־קְהֲלַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃.
10 וְהִגִּישׁ אֶת-הַלְּוִיִים לִפְנֵי יְהוָה, וְסִמְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יָדֵיהֶם עַל-הַלְּוִיִים.
יא וַיַּעֲלַת אַהֲרֹן אֶת־הַלֵּיִם כְנִפָּה לִפְנֵי יְהוָה בְּעַד בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְעַבְדוּ אֶת־יְהוָה.
12 וַיַּסְתִּי הַלֵּוִיִים אֶת־יָדֵיהֶם עַל־רֹאשׁ הַפְּרִים וְהַקְרִיבְתָּ אֶת־הַאֶחָד חַטָּאת וְאֶת־הַאֶחָד עוֹלָה לַיהוָה לְכַפֵּר עַל־הַלֵּוִיִים׃.
13 וְהַעֲמִידוּ אֶת־הַלְּוִיִים לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהִנְפַּשְׁתָּ אֹתָם לַיהוָה.
יד תבדיל את הלוים מתוך בני ישראל והלוים יהיו לי;
15 וַיָּבֹאוּ הַלֵּוִים וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַמְּלָדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד כָּךְ תְטַהֵר אֹתָם וְתַעֲשֶׂה אֹתָם כְּנִפְשָׁה׃.
טז כי נתנו לי כולם מקרב בני ישראל לקחתי אותם לי תחת כל בכור, פָּתַח אֶת-רֶחֶם אֵם, מִכָּל-בְּכוֹרִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
17 כי כל בכור בבני ישראל לי הוא מאדם ועד בהמה ביום הכיתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי.
יח וְאֶקַחְתִּי אֶת הַלֵּוִים תַּחַת כָּל־בְּכוֹרִים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃;
יט ואתן את כל הלוים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעשות את עבודת בני ישראל באוהל מועד לכפר על בני ישראל ולא יכוו בני ישראל בכל מגפה בגשו אל המקדש»

20 וַיַּעֲשֶׂה מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן וְכָל-קְהֵלַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לַלֵּיִם כָּל-כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה עַל-הַלֵּיִם כֵּן-עֲשֶׂה לָהֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל.
21 ויטהר הלוים ויכבס בגדיהם וייקח אותם אהרן תנופה לפני יהוה ויכפר עליהם לטהר אותם.
22 וַיָּבֹאוּ הַלֵּוִים לְעֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לְעֵינֵי אַהֲרֹן וְעֵינֵי בָּנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה לְעַל־הַלֵּוִים כֵּן נָעֲשֶׂה לָהֶם׃.

23 וידבר יהוה אל משה לאמר:
24 "זאת היא עניינה של הלויים מבן עשרים וחמש שנה ומעלה, הלוי ייכנס לשירות אוהל מועד כדי לבצע שם תפקיד.
25 מגיל חמישים יעזוב את תפקידו ולא ישרת עוד;
26 וְיִסְעַזֵר אֶת-אֶחָיו בְּאָהֶל מוֹעֵד לְקַמֵּשׁ אֶת-הַמִּשְׂאֲרִים וְלֹא-יוֹסִיף עוֹד עֲבֹדָה אֶת-הַלָּוִים וְעֲשֶׂה כֵּן לְהַל־הַלְּוִיִים לְמִשְׁמָרֵיהֶם׃»

פרק 9

א וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנייה לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון לאמר
2 "יַחֲגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַפֶּסַח בְּעֵת הַקָּעוֹד׃.
ג בעת המועידה תעשה אתו בארבעה עשר יום לחודש הזה בין הערביים זה הזמן המועידה תעשה אתו ככל החקים והמשפטים אשר לו.»
ד משה דיבר כָּך לבני ישראל, כדי שיוכלו לחגוג את הפסח.
ה וַיַּעֲשׂוּ אֶת־הַפֶּסַח בַּיּוֹם עֶשְׂרָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בֵּשׁ עֶרֶב בַּמִּדְבַּר סִינַי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂו בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃.

ו היו אנשים אשר טמאו מת ולא יכלו לחגוג את הפסח ביום ההוא. התייצבו ביום ההוא לפני משה ואהרן.,
ז ויאמרו אל משה טמאים אנחנו בגופה, למה לא נמנע מלהקריב את מנחת ה' בעת המועידה בתוך בני ישראל?«
8 משה ענה להם: "חכו עד אשר אשמע את אשר יצוה אתכם ה'".«

ט וידבר יהוה אל משה לאמר
10 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי איש מכם או מזרעכם יימצא טמא מנפש מתה או בדרך רחוקה יעשה פסח לה'.
יא בחדש השני יעשו אותו בארבעה עשר יום בין הערבים עם מצות ומרורים יאכלו אותו.
12 לא ישאירו ממנו עד הבוקר ולא ישברו את עצמותיו. ככל חוקי הפסח יחגגו אותו.

13 איש אשר חדל לעשות את הפסח, טהור ולא במסע, נכרת מעמו, כי לא הקריב את מנחת ה' בעתו, חטאתו ישא.

יד אִם גֵר הַיּוֹרֵר בְּתוֹכֶם יְחַגֹּג אֶת־פַּסַח לַיהוָה וְיַשְׂמֹר אֶת־הַחֲקָרִים וְהַפְּקָדִים לַפַּסַח. אֶת־הַדָּה הַזֶּה גָּר וְאֶת־הַיָּלֵד׃»

15 ביום הקמת המשכן וכסה הענן את המשכן, הוא אהל העדות, מן הערב ועד הבוקר, היה על המשכן כמראה אש.
16 כך נמשך ללא הרף: הענן כיסה הבית, ובלילה היה לו מראה של אש.
יז וַיַּסֵּא הַעֲנָן מִמַּעֲלֵי הָאֹהֶל וַיַּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵחָנָם וַיַּחֲנוּ בָּמָּקוֹם שֶׁעָנָן וַיַּחֲנוּ׃.
18 בציווי יהוה יסעו בני ישראל, ובציווי יהוה חנו, ויחנו כל ימי שבת הענן על המשכן.
19 וַיַּשְׁכַּב הַעֲנָן מְאֹרֶךְ עַל הַשָּׁכֶן וַיַּשְׁמֹרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְוַת יְהוָה וְלֹא סוּרוּ׃.
20 זה ב היה כְּמוֹ כֵן וְהָעָנָן שָׁבַע רַק יָמִים מְאֹד עַל הַשָּׁכֶן בְּפִצְת יְהוָה חוּנוּ, וּבְפִצְת יְהוָה סוּרוּ.
21 אם הענן נח רַק מן הערב עד הבוקר, ואם עלה הענן בבוקר, היו פורשים את המחנה; או אם עלה הענן לאחר יום ולילה, היו פורשים את המחנה.
22 אם ישב הענן על המשכן ימים רבים, חודש או שנה, ישבו בני ישראל בחנים ולא יסעו; וכשהוא הסיר, סעו.
23 בציווי יהוה חנו, ובציווי יהוה עברו; ושמרו את ציווי יהוה, כמצוות יהוה, ביד משה.

פרק 10

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "עשה לך שתי חצוצרות כסף כסף מרוק תעשה אותן לקריאה לקהל וליציאה לדרך".
3 בצלצול הפעמון, יתאסף סביבך כל הקהל, פתח אהל מועד.
4 אם רק חצוצרה אחת תישמע, הנסיכים רַק, יִקָּסְפוּ עָלַי יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ.
ה כאשר תקעו בחצוצרות חזקות, יצאו החונים במזרח;
6 כאשר תקע בשופר שנית, יצאו החנים בדרום; יתקע בשופר לצאתם.
7 וגם תצלצל לזמן את הקהל, אך לא בקול רם.
ח בני אהרן הכוהנים יתקעו בחצוצרות חוקת עולם תהיה זו לכם ולצאצאיכם.
9 כשאתה הולך ל המלחמה בְּאַרְצְךָ, נֶגֶד הָאוֹיֵב אֲשֶׁר יַקְפֹּךָ, תִקְעוּ בְּחֻצְצְרוֹת קָלָה, וְנִזְכְּרְתָּ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּנִצְלַעְתָּ מֵאוֹיְבֶיךָ.
י "בימי שמחתכם במועדיכם ובראשי חודשיכם תקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל שלמיכם והיו לזכרון לפני אלוהייכם אני ה' אלוהייכם".»

חלק שני

מסיני ועד קדש.

יא בשנה השנייה, בעשרים יום לחודש השני, עלה הענן מעל משכן העדות.;
12 וַיַּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַצַּדָּתָם וַיַּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינַי וַיַּעֲצֹר הַעֲנָן בְּמִדְבַּר פָּרָן׃.
13 וַיִּצְאָוּ בְּפֶּרְשָׁנָה, כְּפִקְדָּת יְהוָה בְּרַת מֹשֶׁה׃.

יד ודגל מחנה בני יהודה יצא ראשנה לפי צבאם והצבא של יהודה בפיקודו של נחשון בן עמינדב;
טו על גדוד שבט בני יששכר פיקד נתנאל בן שער;
טז ועל גדוד שבט בני זבולון פקד אליאב בן חלון.

17 וַיֵּרְסוּ הַמָּשָׁבַן, וַיֵּלְכוּ בְנֵי גֶרְשׁוֹן בְּנֵי מַרְרִי נָשְׁאוּ אֶת הַמָּשָׁבַן.

יח ודגל מחנה ראובן נסע לפי צבאם, והצבא מאת רובן בפיקודו של אלישור בן סדור;
יט על גדוד שבט בני שמעון פיקד סלמיאל בן סוריסאדאי;
20 ועל גדוד שבט בני גד פקד אליסף בן דואל.

21 הקאתים יצאו נושאים את החפצים הקדושים, ו האחרים הם הכינו את הבית, וחיכו להגעתם.

22 ודגל מחנה בני אפרים נסע לפי צבאם ולפי צבאם של אפרים פיקד על ידי אליסמה, בן עמיוד;
23 על גדוד שבט בני מנשה פיקד גמליאל בן פדצור.,
24 ועל גדוד שבט בנימין פיקד אבידן בן גדעון.

כה ודגל מחנה בני דן נסע, לפי צבאם; הוא היה, מאסף לכל המחנות. הצבא. של דן פיקד על אחיסר בן עמיסדאי;
26 על גדוד שבט בני אשר פיקד פגיאל בן עוכרן.,
27 ועל גדוד בני נפתלי פיקד אחירא בן עינן.

28 זה היה סדר מסעם של בני ישראל, לפי צבאם; ויצאו.

כט ויאמר משה אל חובב בן רעואל המדייני חותן משה אנחנו הולכים אל המקום אשר אמר ה' אתנה לכם לבוא עמנו ונעשה לך טוב כי ה' אמר להיטיב לישראל«
30 חוֹבַב ענה: "לא אלך, אשוב אל ארצי ואל משפחתי".«
31 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אַל־תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי־יְדַעְתָּ אֶת־הַמָּקוֹמוֹת שֶׁנִּחֲנֶה־שֶׁמָּה בַּמִּדְבָּר וְאַתָּה תִּהְיֶה־לָנוּ לעינָנוּ.
32 אם תבוא עמנו, נחלק עמך את הטוב אשר יעשה לנו יהוה.»

33 וַיַּסְעוּ מֵהַר יְהוָה וַיַּעֲבוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעֲבוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים אֲשֶׁר הָלַךְ אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לְפָניהם לְבַקֵּשׁ לָהֶם מָנוּחַ׃.
34 וענן ה' היה עליהם ביום בצאתם מן המחנה.

35 וכאשר יצאה הארון, היה משה אומר: "קום יהוה ויתפזרו אויביך, ינוסו שונאיך מפניך".«
36 וכאשר תעצור, היה אומר: "שובי יהוה אל רבבות אלפי ישראל".«

פרק 11

1 וַיַּחֵל הָעָם לִמְלוֹנֵל רָע בְּאוֹזֵי יְהוָה וַיַּשְׁמַע יְהוָה וַיַּחֵר אֶפוֹ וַתַּקֵּר בָּהֶם אֵשׁ יְהוָה וַתִּאֲכֹל בְּפַת הַמַּחֲנָה׃.
2 וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־מֹשֶׁה, וַיַּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה, וַתִּכְבֶּה הָאֵשׁ.
ג וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא טַבֵּרָה כִּי נִצָּרָה עֲלֵיהֶם אֵשׁ יְהוָה׃.

4 קבוצת העם אשר בקרב ישראל התאהבה מאוד, ואפילו בני ישראל החלו לבכות שוב ואמרו: "מי יתן לנו בשר לאכול?"
5 אנו זוכרים את הדגים שאכלנו בחינם במצרים, את המלפפונים, את המלונים, את הכרישה, את הבצלים ואת השום.
ו עתה צחיחה נפשנו, לא נותר דבר, עינינו רואות רק מן.»

7 המן היה כזרע כוסברה, ומראהו כבדליום.
ח וַיֵּצֵא הָעָם לְלַקְסוֹ, בְּרֵיחִים טַחְנוּ, אוֹ בְּמֶטֶת, בְּסִיר בִּשְׁלוּ, וַיַּעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ לַפָּנִים, וְהָיָה טַעְמָתוֹ כְּעַגּוּל שֶׁמֶן.
9 כאשר ירד הטל על המחנה בלילה, ירד שם גם המן.

10 משה שמע את העם בוכה, כל משפחה בפתח אוהלו, ויחר אף ה' מאוד, משה עצב.,
יא ויאמר אל-יהוה למה עשית לעבדך את הרע הזה ולמה לא מצאתי חן בעיניך כי נתת עלי את משא כל-העם הזה
12 הַהֵרִיתִי אֶת־כָּל־הָעָם הַהֵרִיתִי אֶת־הַעֲמָתִי הַיּוֹלָדְתָּם כִּי־תֹּאמֶר לִי: "נשאֵהֶם בְּזִרְצֶיךָ כְּנַשֵּׂאת מַמְנַק יוֹנֵק אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לְאֲבֹתָם" לתת לו ?
13 מאין אביא בשר ואתן לכל העם הזה כי בוכים הם סביבי ואומרים תנו לנו בשר לאכול.
14 לא אוכל לשאת לבדי את כל העם הזה, כבדים הם ממני.
15 "אם אתה מתכוון לעשות לי ככה, הרגני נא אם מצאתי חן בעיניך, ואל תיתן לי לראות את רעתי!"»

טז ויאמר יהוה אל משה קהל לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטרים עליהם והבא אותם אל אהל מועד ויעמדו שם עמך׃.
17 ארד ואדבר אליך שם; אקח מן הרוח אשר עליך ואשים אותה עליהם, וחלקו עמך את משא העם, ולא תישאת עוד לבדך.
יח וְתֹאמַרְתָּ אֶל־הָעָם הִתְקַדְּשוּ לָמָחָר וְהָיָה לָכֶם בָּשָׁר וְאָכְלוּ כִּי בְּכִיתָם בְּשָׁמַע יְהוָה לֵאמֹר מִי יֹאכְלָנוּ בָּשָׁר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרַיִם וְיַתֵּן לָכֶם יְהוָה בָּשָׁר וְאָכְלָנוּ;
19 לא תאכלו ממנו יום אחד ולא יומיים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום.,
20 כי אם חודש שלם עד אשר יצא מאפיך ותיאבתך אותו כי מאסת את ה' אשר בקרבך ותבכת לפניו לאמר למה יצאנו ממצרים»

21 משה אמר: "שש מאות אלף איש רגלי העם אשר אני בתוכו, ואתה אמר: 'אתן להם בשר ויאכלו אותו חודש שלם'."
22 הַיִּשְׁחַטוּ לָהֶם צֹאן וּבָקָר לְשָׁבַע לָהֶם, אוֹ כָּל דַּג הַיָּם לְשָׁבַע לָהֶם?»
23 ויען יהוה את משה: "האם זרוע יהוה קצרה מדי? עתה תראה אם יקרה לך אשר דברתי אם לאו".«

24 ויצא משה ויספר לעם את דברי יהוה, ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמדם סביב לאהל.
25 וירד יהוה בענן וידבר אל משה ויקח מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים הזקנים ויהי כאשר נוחת הרוח עליהם ויתנבאו ולא הוסיפו׃.

26 שני אנשים, אחד שמו אלדד, והשני מידד, נשארו במחנה, והרוח נחה. גַם עליהם; הם היו בין הרשומים, אך לא הלכו אל האהל; ויתנבאו במחנה.
27 נער צעיר רץ ואמר למשה: "אלדד ומידד מתנבאים במחנה".«
28 מיד יהושע, וַיֹּאמֶר בֶּן-נוּן, עַבְדֶּה שֶׁל מֹשֶׁה מֵנְעוּרָיו, מִשֶׁה אֲדֹנִי, עָצֵר לְהָעֲדֹם.«
29 ויען אליו משה: "האם אתה מקנא בשמי? מי ייתן וכל עם ה' נביאים, וה' ישים את רוחו עליהם!"«
30 ויצא משה אל המחנה הוא וזקני ישראל.

31 נשבה רוח מ לפי צו של יהוה, אשר הביא שליו מן הים והרג אותם על המחנה, ב היקף’בערך יום נסיעה בכיוון אחד, ד’בערך יום הליכה בצד השני, מסביב למחנה; ו היו כמה כמעט שתי אמות גָבוֹהַ על פני כדור הארץ.
32 כל היום ההוא וכל הלילה ההוא וכל היום הבא קמו העם ולאספו את השליו; לאסף המעטים היו עשר עמרים; ויפזרו אותם לעצמם סביב למחנה.

33 אֲבָל וְהָיָה הַבָּשָׁר עוֹדֶן בֵּין שִׁיניהם, לְטֶרֶם אֲכֹלוֹ, וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בְּעָם, וַיַּךְ יְהוָה אֶת-הָעָם מַגְפָה גְדוֹלָה מְאֹד.
34 למקום זה ניתן השם קיברות-חטאווה, משום ששם נקברו האנשים אשר התלהטו בחמדנות.

35 מקברת התאוה יצאו העם לחסרות, ועצרו בחסרות.

פרק 12

1 נָשׂוּי, וַיְדַבֵּר עִם־אַהֲרֹן עַל־מֹשֶׁה עַל־הָאִשָּׁה הַכְּשִׁית אֲשֶׁר־לָקַח כִּי־אֱשָׁה הַכְּשִׁית לָקַח׃.
2 ויאמרו: "האם רק בעד משה דיבר יהוה? הלוא גם בעדנו דיבר?" וישמע יהוה.
3 אך משה היה איש עניו מאוד, עניו יותר מכל אשר על פני האדמה.

ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וּמִרְיָם צְאוּ שְׁלֹשֶׁתֶּם אֶל־אָהֶל־מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלֹשֶׁתֶּם;
ה וירד יהוה בעמוד הענן ויעמד פתח האהל ויקרא לאהרן נָשׂוּי, אשר שניהם צעדו קדימה;
ו ויאמר שמעו היטב אל דברי אם יש לכם נביא יהוה בחזונות אני מגלה לו ובחלומות אני מדבר אליו.
7 לא כזה הוא משה עבדי; בכל ביתי נמצא נאמן.
ח אדבר אליו פנים אל פנים, ברור ולא בחידות, והוא רואה את דמות ה'. למה לא יראת לדבר על עבדי משה?»

ט וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בָּהֶם וַיֵּלֶךְ וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹר ...ֵּלֶךְ;
10 וַיְסָר הָעָנָן מִמַּעֲלֵי הָאֹהֶל וַיְהֵן, נָשׂוּי הפך לחולה מצורע., לָבָן כמו שלג. אהרון פנה אל נָשׂוּי, וְהִנֵּה, הִיא הִיא מְצוֹרְעָה.
יא וַיֹּאמֶר אַהֲרוֹן אֶל־מֹשֶׁה: "אֲנָא אֲדֹנִי, אַל־תִּשְׁמַח עָלֵינוּ אֶת־הַחַטָּאת הַזֶּה אֲשֶׁר חָטָאנוּ בְטוֹבְלוּת וְאֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָּהּ.".
12 הוי! אל תהא כילד מת, אשר בשרו אכל למחצה בצאתו מרחם אמו.»
13 ויקרא משה אל-יהוה לאמר: "אֱלֹהִים, רְפָא אֹתָהּ!"«
יד ויאמר יהוה אל משה: "אילו יורק אביה בפניה, הלוא הייתה מתביישת שבעת ימים? ותישארו מחוץ למחנה שבעת ימים, ואחר כך יוכנסו פנימה."«
15 נָשׂוּי היה כָּך הוחזקו בשבי במשך שבעה ימים מחוץ למחנה, והעם לא עזב עד נָשׂוּי היה מתקבל.

טז וַיֵּצֵא הָעָם מֵחַשֶּׁרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּרָן׃.

חלק שלישי

קדאס.

פרק 13

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "שלחו אנשים לתור את ארץ כנען אשר אנכי נותן לבני ישראל. תשלחו איש אחד מכל שבט האבות, כולם יהיו נסיכים בתוכם."«

ג וישלח אותם משה ממדבר פארן כמצוות יהוה כל האנשים האלה מנהיגים לבני ישראל.
ד אלה שמותיהם לשבט ראובן, שמוע בן צשור.;
5 לשבט שמעון שפט בן הורי;
ו לשבט יהודה, כלב בן יפונה.;
ז לשבט יששכר, יגאל בן יוסף.;
ח לשבט אפרים, הושע בן נון.;
ט לשבט בנימין, פלטי בן רפו.;
י לשבט זבולון, גדיאל בן סודי.;
יא לשבט יוסף ולשבט מנשה גדי בן סוסי;
יב לשבט דן, אמיאל בן גמלי.;
יג לשבט אשר, שור בן מיכאל.;
14 לשבט נפתלי נהבי בן ואפסי;
טו לשבט גד, גואל בן מכי.
טז אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה את שם הושע בן נון יהושע.

17 משה שלחה אותם לתור את ארץ כנען ויאמר להם עלו שם דרך הנגב ועלו ההרה.
18 תבחן את הארץ, מהי דמותה, ואת האנשים היושבים בה, האם חזקים הם או חלשים, מעטים הם או רבים;
19 מהי טבעה של ארץ יושב בה, האם היא טובה או רעה; מהי טבעה של הערים בו הוא גר, האם הן פתוחות או מבוצרות;
20 מהי אופי האדמה, האם עשירה היא או דלה, האם יש בה עצים או אין, היו טובים, ולקחו פרי מן הארץ. זה היה זמן בכורי הענבים.

21 ויעלו ויחקרו את הארץ ממדבר סין ועד רחב, דרך אמת.
22 ויעלו הנגב ויבאו חברון, שם היו אחימן סיסאי ותולמי בני ענן. חברון נבנתה שבע שנים לפני תניס מצרים.
23 ויבואו אל עמק אסכול, כרתו ענף גפן ואשכול ענביו, ושניים מהם נשאו אותו על עמוד, וגם רימונים ותאנים לקחו.
24 המקום ההוא נקרא עמק אסכול, על שם אשכול הענבים אשר קצצו שם בני ישראל.

25 לאחר ארבעים יום, הם חזרו מחקר הארץ.
26 וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־כָל־קְהֻלָּת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל קָדֵשׁ בַּמִּדְבַּר פָּרָן וַיַּבְאוּ דָּבָר אֵלֵיהֶם וְאֶל־כָל־קְהֻלָּה וַיָּרָאוּ אֵת־פְּרִי הָאָרֶץ׃.
27 זאת היא אשר מסרו למשה: "באנו אל הארץ אשר שלחת אותנו שמה. אכן ארץ זבת חלב ודבש היא, ואלה פירותיה.".
28 אך העם היושב בארץ חזק, והערים מבוצרות וגדולות מאוד; אפילו ראינו שם כמה מצאצאי ענך.
29 העמלקים יושבים בנגב, החיתים, היבוסים והאמורים יושבים בהרים, והכנעני יושב על הים ועל נהר הירדן.»

30 וַיַּשְׁתִּיק כָּלֵב אֶת־הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵאמֹר נַעֲלָה וְנַרְשֶׁה אֶת־הָאָרֶץ כִּי נְכוֹלָהּ לַרְשִׁיבָהּ«
31 אבל האנשים אשר י הם עלו איתו ואמרו: "לא נוכל לעלות נגד העם הזה, כי חזקים הם מאיתנו".«
32 והביאו שׁוּעָה רעה לבני ישראל על הארץ אשר חקרו לאמר הארץ אשר חקרו אוכלת את יושביה ואת כל האנשים אשר ראינו שם מורכב מ אנשים גבוהים;
33 וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַעֲנָקִים בְּנֵי עֶנָךְ מִמִּזֶּר הַעֲנָקִים הָיינו בְּעֵינֵינוּ וּבְעֵיהֶם כְּחַגְבִים׃»

פרק 14

1 וַיַּרְעוּ כָּל־הַקָּהָל אֶת־קוֹל וַיִּצְעַק הָעָם בָּכָה בלילה ההוא.
2 וַיְנוּנוּ כָּל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ כָּל-הַקָּהָל הַלֵּאֱמַר לָהֶם: "לוּ מָתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אוֹ לוּ מָתְנוּ בְּמִדְבָּר הַזֶּה!"
ג למה יביאנו ה' אל הארץ הזאת, רק כדי שנפלנו בחרב? נשינו ובנינו יהיו לבז. הלא טוב לנו לשוב מצרים.»
4 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעַם: "נִמְנַה נְשָׁבָה מִצְרַיִם".«

ה וַיִּפְלוּ מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן עַל־פָּניהם, נִפְנֵי כָּל־קְהֵלָה בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל.
6 יהושע, בן נון וכלב בן יפונה, דוּ מאלה שחקרו את הארץ, קרעו את בגדיהם
ז וַיֹּאמַרוּ כֹּה אֶל־כָל־קְהֻלָּת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר־עָרְכוּ לִתְחוֹר אֹתָהּ אֶרֶץ טַפָּה הִיא׃.
8 אם יהוה חפץ בנו ויביאנו אל הארץ ההיא ויתן אותה לנו ארץ זבת חלב ודבש היא.
ט רק אל תמורד ביהוה ואל תירא מעם הארץ כי יהיו לנו למאכל סרה מהם מחבואם וה' עמנו אל תירא מהם»

10 וַיַּדְבוּ כָּל־הַקָּהָל לַסְקֹל אֶת־פָּנָיו וַיַּרְאֶה כְּבוֹד־יְהוָה עַל־אֹהֶל־מוֹעֵד לִעֵינֵי כָּל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃.
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עַד־מָּה יְבֹזֵנִי הָעָם הַזֶּה עַד־מָּה לֹא־יַאֲמִינוּ בִּי עַל־כָּל־הַנִּפְתָּא אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בְּתוֹכָם׃
12 אכהו במגפה ואשמידו, והפכתי אותך לגוי גדול וחזק ממנו.»

13 ויאמר משה אל-יהוה שמעו המצרים כי בכוחך העלית את-העם הזה מתוכם ויגידו ליושבי הארץ הזאת.
14 כֹּל למדתי כי אתה יהוה בתוך העם הזה כי פנים אל פנים אתה נראה אתה יהוה כי עננך עמד עליהם וכי אתה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש.
15 אם תהרגו את העם הזה כאילו היה אדם אחד, יאמרו הגויים אשר שמעו עליכם:
16 לא היה ליהוה כוח להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע לתת להם על כן הכחידם במדבר.
17 עתה גדוּל כוח ה', כאשר אמרת לאמר:
18 ארך אף יהוה ורב חסד, סולח עון וחטאת, ולא יניקה אשם, ויפקח על בנים עון אבות, עד דור שלישי ורביעי.
19 סלח לעוון העם הזה כגדול חסדך כאשר סלחת לעם הזה ממצרים ועד עכשיו»

20 וַיֹּאמֶר יְהוָה, סַלֵּחַ אֲשֶׁר בַּקְשָׁתֶךָ;
21 כי חי אני, וכבוד יהוה ימלא את כל הארץ.
22 כל האנשים אשר ראו את כבודי ואת המופתים אשר עשיתי במצרים ובמדבר, אשר ניסו אותי עשר פעמים ולא שמעו בקולי.,
23 כולם לא יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיהם, איש מאלה אשר בזו אותי לא יראה אותה.
24 ואת עבדי כלב, אשר היה לו רוח אחרת והוא נאמן לי, אביא אותו אל הארץ אשר הלך שמה, וזרעו יירשו אותה.
25 העמלקי והכנעני יושבים בעמק; מחר שובו וצאו למדבר, דרך ים סוף.»

26 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר
27 "עד מתי האם אוכל לשאת זאת? הקהל הרשע הזה, הממלמל עלי? שמעתי את המלמלות, אשר בני ישראל ממלמלים עלי.
28 אמר אלהם חי אני נאם יהוה כי אעשה לכם כדברכם באזני.
29 גופותיכם יפלו במדבר הזה כלכם אשר נספרו במפקד מבן עשרים שנה ומעלה אשר התלוננו עלי,
30 לא תבוא אל הארץ אשר נשבעתי להושיב אותך שם, זולתי כלב בן יפונה. יהושע, בן נון.
31 ובניכם הקטנים, אשר אמרתם עליהם יהפכו לטרף, אביאם וידעו את הארץ אשר בוזתם.
32 גופותיכם יפלו במדבר;
33 ובניך ירעו את עדריהם במדבר ארבעים שנה, והם יישאו את עונש מעלליכם, עד אשר יכלו גופותיכם במדבר.
34 כארבעים יום אשר חקרתם את הארץ כמספר ימים כמספר שנים תישאתם את עוונותיכם ארבעים שנה וידעתם מהי היעדרי.
לה אני יהוה דבר! כה אעשה לקהל הרשע הזה אשר קם עלי: במדבר הזה ייכלו, שם ימותו.»

36 האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ, אשר בשובם גרמו לכל הקהל להתלונן עליו בתיאור הארץ.,
37 האנשים האלה, אשר דברו רעות על הארץ, מתו במגפה לפני יהוה.
38 יהושע, בני נון וכלב בן יפונה, נשארו לְבַד חיים בין האנשים האלה שיצאו לחקור את הארץ.

39 ויגד משה את הדברים האלה לכל בני ישראל, וייצר העם צר מאוד.
40 השכימו בבוקר ועלו ראש ההר לאמר הנה נעלה אל המקום אשר דבר ה' כי חטאנו«
41 ויאמר משה: "מדוע אתם עוברים על מצות ה'? אין זה הדבר׃ אַתָה לא יצליח.
42 אַל תעלו כי אין יהוה בתוככם אַל תִּתְנוּעוּ בְּעַל־אֹיְבֵיכֶם׃.
43 כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ואתם תיפול בחרב כי סורתם מעל יהוה לא יהיה יהוה עמכם»
44 וַיַּעֲלוּ אֶל־רֹאשׁ הַהֵר, וְאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְמֹשֶׁה לֹא זָע מִתַּחֲנָת הַמַּחֲנָה׃.
45 וַיָּרְדוּ הַעַמְלֵקִי הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בַּהַר הַהוּא וַיַּכְתָּם וַיַּרְגָּם עַד חֲרָמָה׃.

פרק 15

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר תגורו בה ואשר אנכי נותן לכם",
ג וכי תקריב לה' זבח אשה, אם עולה או זבח, לקיום נדר או כנדבה, או במועדיך, לעשות בבקרך או בצאנך ריח ניחוח לה'.,
ד המקריב את קרבנו לה' יקריב מנחה עשירית איפה סלת בלולה ברבע ההין שמן;
ה וְעֲשֶׂה רבע ההין יין, עם העלה או עם הזבח. שָׁקֶט, עבור כל טלה.
ו לאיל תקריב קרבן שני עשיריות איפה סלת דק, לבוש בשליש ההין שמן.,
7 ולנסך תקריב שליש ההין יין ריח ניחוח ליהוה.
ח אם תקריב פר, אם לעולה, אם לזבח, אם נדרים, אם שלמים, לה'.,
9. עם הפר יוקרבו כמנחה שלושה עשיריות אונקיה סלת דקה, לובשת בחצי אונקיה של שמן.,
10 וְנִיתָ חֲצִי הִין תַּקְרִיבְתָּ נִסֶּה אֵשׁ רֵיחַ נִיחַ הוּא לַיהוָה.
יא כן ייעשה לכל שור, לכל איל, לכל טלה ולכל גדי.
12 בהתאם למספר קורבנות אשר תקריב, כן תעשה לכל אחד ואחת, לפי מספרם.
13 כל-הארץ יעשה כן--במהלך הקריב אש, ריח ניחוח ליהוה.
יד אִם־גָר הַיּוֹרֵר בְּתוֹכֶם, אִישׁ יוֹשֵׁב בְּתוֹכֶם בְּדוֹרֵיכֶם, יִקְרִיב אֵשׁ אִשָּׁה אִיש ...שָּׁה אִישׁ אִשָּׁר בְּתוֹכֶם בְּדוֹרוֹתֵיכֶם, יַעֲשֶׂה כְּכָל־כֵּן־עוֹשִׂים׃.
טו תורה אחת תהיה לקהל, לכם ולגר היושב בה. באמצע שלך ; חֻקָּת עוֹלָם יִהְיֶה לַצַּרְעֶךָ כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה לַגָּר, לִפְנֵי יְהוָה.
טז תורה אחת וחוק אחד תהיה לכם ולגר הגר בתוככם»

17 וידבר יהוה אל משה לאמר:
יח "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אנכי מביא אתכם שמה",
19 וְכַאֲכַל תֹּאכְלוּ לֶחֶם מֵאֶרֶץ הַזֶּה וְהִקְרִיבְתֶּם תְּרוּבָה לַיהוָה.
20 כְּבְּכוֹרֵי צַצְךָ תַּבְרִישׁ עוּגָה כְּמִנְחָה תַּבְרִישׁ כְּמִנְחָה מִן הַדַּרְן׃.
21 ביכורי בצקך, אתה וזרעך תורמים לה'.»

22 "אם תחטא בשוגג ולא תשמור את כל המצוות האלה אשר צוה יהוה את משה.",
23 את כל אשר צוה יהוה אתכם ביד משה מיום נתן יהוה את המצוות ולדורותיכם,
24 אם, אמרתי, בשגגה חטאנו מבלי שהקהל ידע זאת - כל הקהל יעשו זאת - פר בקר עולה ריח ניחוח ליהוה ואת מנחתו ונסכו כחוק ואת שעיר השעיר לחטאת.
25 וַיַּכְפֵר הַכֹּהֵן עַל כָּל-קֹהֵל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי-חַטָּאת שֶׁבְשָׁג הוּא וְהִקְרִיבוּ אֵשׁ לַיהוָה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל-הַחַטָּאת שֶׁבְשָׁג עָשְׂה׃.
26 כל-עדת בני-ישראל ולגר הגר בתוכם ייסלח כי בטעות חטא כל-העם.

27 אם רק אדם אחד חטא בשוגג, יקריב שעיר בן שנה לחטאת.
28 וְכַפֵּר הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה עַל־הַנִּשְׁגָּע אֲשֶׁר טָעַת בַּשְׁגָּע וְכַפֵּר עָלָיו וּמְסַלֵּחַ לוֹ׃.
29 ליליד בבני ישראל ולגר הגר בתוכם, תורה אחת תהיה לכם, אם יעשה איש טָעוּת בְּטָעוּת.

30 וְכָל־אִישׁ, מִן־אֶל־אֶל־אֶל־גָּר, יַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ הַרְמֻשָּׁה, חֶרְפֵּף אֶת־יְהוָה; הָאִישׁ הַהוּא יְכַרֵּת מִקֵּרֶךְ עַמּוֹ.
31 כי בוז את דבר ה' ואת מצותו הפר האיש הזה ייכרת, עוננו עליו יהיה.»

32 בהיותם בני ישראל במדבר, מצאו איש אוסף עצים ביום השבת.
33 ואלה אשר מצאוהו אוסף עצים הביאוהו אל משה, אל אהרון וכל הקהל.
34 הוא הוחזק תחת שמירה, כי עדיין לא נקבע מה לעשות לו.
לה ויאמר יהוה אל משה: "את האיש הזה יומת! כל הקהל יסקל אותו מחוץ למחנה".«
36 וַיְצִיאוּ אֹתוֹ כָּל־הַקָּהָל מִן־הַמַּחֲנָה וַיָּסְקוּ אוֹתוֹ וַיָּמָת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.

37 ויאמר יהוה אל משה:
38 דבר אל בני ישראל ואמרת להם ויעשו להם ציציות מדור לדור על כנפי מעיליהם ואת ציצית ישימו כֹּל פינה בחוט של סגול.
39 יהיה לך לבלוט, וכאשר תראה אותו, תזכור את כל מצות ה' לעשות אותן, ולא תלך אחריו הרצונות של הלב שלך ו שֶׁל עיניך, אשר מובילות אותך לבגידה.
40 זכרתם את כל מצותיי ועשיתם אותן והייתם קדושים לאלוהייכם.
41 אני יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים להיות לך לאלהים אני יהוה אלהיך.

פרק 16

א ויאסף לו קרח בן יִשְׂעָר בן קהת בן לוי מאמינים ואת דתן ואבריון בני אליאב וחון בן פלת׃, אֵלֶה, בן ראובן,
2 ויקומו לפני משה, שיש איתם מאתיים וחמישים איש מבני ישראל, שרי הקהל, קרואים למועצות ואנשי שמות.
ג וַיְקַבְּצוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהם די לֹא כִּי כָּל הַקָּהָל כֻּלָּם קֹדָשִׁים הוּא וְה' בְּתוֹכָם לְמַדָּע תִּתְגָּרוּ מִקְּהַל ה'׃«

4 וישמע משה זאת, ויפל על פניו.
ה וידבר אל-קורח ואל-כל-עדתו לאמר מחר יגלה ה' את-קדושתו וקרב אותו אליו את-הבחיר, יקרב אליו.
ו כן עשו: קחו מחתות, קורח וכל-עדתו.
ז מחר, הִתְנִיסוּ עָלָיו אֵשׁ וְהִקְטֵר עָלָיו לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר יְהוָה בָּחַר בָּוֶת קֹדֶשׁ, לֵוִיִים.»

8 ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי.
ט המעט מכם כי הבדיל אתכם אלוהי ישראל מקהלת ישראל, וקרב אתכם אליו לעשות את עבודת משכן יהוה ולעמוד לפני הקהל לעשות את עבודתה?
10 הִקְרַבְךָ אֵלָיו אֶתְכֶם וְכָל-אֶחֶיךָ בְּנֵי-לֵוִי עִמָּךָ, וְעוֹדְסִינְתֶּם חָפְצִים לְכֹהֲנָה.
יא על כן אתה וכל עדתך התאספתם על יהוה ומי אהרן כי תתלוננו עליו»

12 ויקרא משה לדתן ולאבריון בני אליאב ויאמרו לא נעלה.
13 הלא די כי הוצאתנו מארץ זבת חלב ודבש למותנו במדבר כי שמית עלינו אדון׃
יד "הוי! לא הבאת אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש; שדות וכרמים לא נתת לנו לרשת. התחשבת שתעקר את עיני העם הזה? לא נעלה!"»

15 משה כעס מאוד ויאמר אל ה' אל תשים לב לקרבתם כי לא לקחתי מהם אפילו חמור ולא רעתי באיש מהם«

טז ויאמר משה אל-קורח: "מחר התקהל לפני ה' אתה וכל-עדתך אתה והם עם אהרן.".
יז איש מכם קח את מחתתו, שימו בה קטורת והקריבו את מחתתו לפני יהוה מאתיים וחמישים מחתות. גַם ואהרן, איש מכם ייקח את מקטרתו.»
18 ולקחו איש את מחתתו, שיתבו בה אש ויזרו עליה קטורת, ועמדו בפתח אהל מועד, עם משה ואהרן.
19 ויקרא קורח את כל הקהל נגד משה ואהרן, פתח אהל מועד.

וַיַּרְאֶה כְּבוֹד יְהוָה לְכָל הַקָּהָל׃.
20 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃
21 "הפרידו את עצמכם מתוך הקהל הזה, ואכלתם ברגע אחד".«
22 וַיִּפְלוּ עַל־פָּניהם וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהִים אֱלֹהִים רוּחוֹת כָּל־בָּשָׂר, אִישׁ אֶחָד חָטָא וְאַתָּה נֶפֶשׁ עַל־כָּל־הַקָּהָל׃«
23 וידבר יהוה אל משה לאמר:
24 "דבר אל הקהל ואמר: 'סוּ מסביב למשכנות קרח ודתן ואבירם'".«

25 וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל־דָּתָן וְאֶבְרוֹן, וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו.
26 וידבר אל הקהל לאמר: "הלכו מעל אוהלי הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תאבדו.", עָטוּף בכל חטאיהם.»
27 וַיַּסְגוּ מִסְבִיב אֶת־מֶשֶׁבַּע שֶׁל קֹרַח, דָּתָן וְעַבִּירוֹן. כָּך וַיֵּצְאוּ דָּתָן וְעָבִירוֹן וַיַּעֲמְדוּ בְּפֶת אֹהֲלֵיהֶם עִם נַשֵיהֶם בָּנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם.

28 ויאמר משה: "בזאת תדעו כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, וכי אֲנִי נ’חוֹק לא מרצוני החופשי:
29 אם ימותו העם הזה ככל האדם, ואם גורלם כגורל כל האדם, לא יהוה שלחני;
30 וְאִם יַעֲשֶׂה יְהוָה מַעֲשֶׂה נוֹצָא, אִם תַּפְתַּח אֶרֶץ אַתָּה וּבְלַעֲנָם, אוֹתָם וכל אשר להם, ואם ירדו חיים למתים, תדעו כי בוז העם הזה את יהוה.»

31 כאשר סיים לדבר את כל הדברים האלה, נפתחה האדמה תחתיהם.
32 ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת משפחותיהם ואת כל בני קורח ואת כל רכושם.
33 ירדו חיים אל ממלכת המתים, הם וכל אשר להם; ו וַתִּכְסֶה אֹתָם הָאָרֶץ, וַיֵּעֲלַמוּ מִקּוֹץ הַקָּהָל׃.
34 כל ישראל אשר סביבם נס לצעקתם כי אמרו: "« בואו נברח, "מחשש שמא תבלע אותנו הארץ!"»

35 ותצא אש מלפני יהוה ותאכלה את מאתיים וחמישים האיש אשר הקריב את הקטורת.

פרק 17

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "אמור לאלעזר בן אהרן הכהן להוציא את המחתה מתוך האש הבוערת ולהפיץ את האש מרחוק כי מקודשים הם.".
3 ממחרתותיהם של האנשים האלה אשר חטאו לחייהם, ייעשו יריעות רחבות כדי לכסות את המזבח שואות ; כִּי הִגִּיעוּ לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְדְּשוּ וְהָיוּ לְאוֹת לְבֵי יִשְׂרָאֵל»
4 וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת־מַחְתָּתוֹת הַנְּנוֹזֶת אֲשֶׁר הַנִּשְׁכְּבוּ אֲשֶׁר־הָאֵשׁ שָׁכְבוּ בָּאֵשׁ וַיַּעֲשֶׂה מָהֶם לַצַּח אֶת־הַמִּזְבֵּחַ.
ה זכרון הוא לבני ישראל, למען לא יגש כל נכרי אשר אינו מזרע אהרן להקריב קטרת לפני יהוה, והיה כקורח וכקהלו, כאשר דבר יהוה אליו ביד משה.

ו למחרת התלוננו כל קהל בני ישראל על משה ועל אהרן לאמר: "הרגת את עם יהוה".«
7 וַיִּקְהֲלוּ הַקָּהָל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיַּפְנוּ אֶל־אָהֵל מוֹעֵד וְהִנֵּה הָעָנָן כָּסֵהוּ וְכַבוֹד יְהוָה נִרָא׃.
8 משה ואהרון ניגשו אל אוהל מועד,
ט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר
10 "סוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל הַזֶּה, וְאֲכַלֵּם בְּאַחַרְתָּם." וַיִּפְלוּ עַל־פָּניהם.,
יא ויאמר משה אל אהרן קח את-הקטרת ותן בה אש מן-המזבח ותן בה קטרת ולך מהרה אל-הקהל וכפר עליהם כי יצאה חמה מלפני יהוה החלה המגפה«
12 וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת הַמֶּטֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וַיַּרְץ אֶל־תּוֹךְ הַקָּהָל וַיֵּשׁ מִגֶּה בָּעָם וַיַּנָּח עֲלֵיהֶם אֶת־הַקֶּטֶר וַיַּכְפֵּר עַל־הָעָם׃.
13 הוא עמד בין המתים ובין החיים, והמגפה נעצרה.
יד וַיָּמוּ בַּמֶּגֶפָּה הַזֹּאת אַרְבַּע שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ, מִבְּנֵי אֲשֶׁר מָתוּ בְּגַבֵּי קֹרַח׃.
15 וישב אהרן אל משה פתח אוהל מועד, והמגפה נעצרה.

טז וידבר יהוה אל משה לאמר
יז "דבר אל בני ישראל וקח מהם מטה, מטה לבית אבות לכל בית אב.", אוֹ שנים עשר מטות מכל נשיאם לשנים עשר בתי אבותיהם ואת שם איש ותכתבו על מטהו;
18 וְכִתְּבֹא אֶת-שֵׁם אַהֲרֹן עַל-מַטָּה לֵוִי, כִּי-מַטֶּה אֶחָד יִהְיֶה לְכָל-רֹאשׁ בֵּית-אָבִיהֶם.
19 וְתִשִּׁים אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַעֲדוּת אֲשֶׁר נִתְעַד אֶת־שָׁם׃.
20 האיש אשר אבחר הוא אשר מטהו יפרח, ואשים קץ לתלונות בני ישראל עליכם.»

כא וידבר משה אל בני ישראל ויתנו לו כל שריהם מטה נשיא אחד מטה לבית אבותיהם שנים עשר מטות כלם ומטה אהרן בתוך מטותיהם.
22 משה הניח את המטות לפני יהוה באוהל העדות.
23 ויבא משה למחרת אל אהל העדות והנה מטהו של אהרן פרח לשבט לוי פרחים צמחו, פרחים ובשלו שקדים.
24 ויקח משה את כל המטות מלפני יהוה אל כל בני ישראל וייראו אותם וישבו איש את מטהו׃.

25 ויאמר יהוה אל משה השיב את מטהו של אהרן לפני העדות לשמרתו לאות למורדים ולמען תשים את תלונתם לפניי, ו שהם לא ימותו.»
26 ויעש משה כן; הוא עשה כמצוות יהוה אשר צוה אותו.

27 וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אוֹבְדִים אֲבָדִים אֲנַחְנוּ אוֹבְדִים כֻּלָּנוּ׃
28 מי שיקרב אל משכן ה' ימות. האם כולנו נאבד?»

פרק 18

1 ויאמר יהוה אל אהרן אתה ובניך ובית אביך עמך תשאו את עון המקדש אתה ובניך עמך תשאו את עון כהונתכם.
2 וגם הקרב אותו אליך של המקדש שלך אחרים אחים, שבט לוי, שבט אביכם, למען יתווספו עליכם ויעבדו אתכם, כאשר אתם ובניכם עמכם, לפני אהל העדות.
3 הם יעשו את עבודתך ואת עבודת כל האהל, אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יגשו, פן תמותו גם הם וגם אתה.
4 הם ימונו לעזרתך, והם יעשו את עבודת אוהל מועד, לכל העבודה מן האוהל. לא יגש אליך זָר.
ה וְתַעֲשֶׂה אֶת-עֲבֹדַת הַקָּדָשׁ וְאֶת-עֲבֹדַת הַמִּזְבֵּחַ וּלְלֹא-יוֹסֵף חֵמָה עַל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל׃.
ו הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל נתנו לה' ולכם נתנו למתנה לעשות העבודה מאוהל המפגש.
ז אתה ובניך עמך תמלאו את כהונתכם בכל אשר למזבח ובכל אשר שבתוך הפרוכה ואתם תעשו את המלאכה הזאת אני ממנה אתכם כהנים למתנה וכל נכרי אשר יקרב יומת»

ח ויאמר יהוה אל אהרן הנה אנכי נתן לך את עבודת ההקדש לי מכל קדשי בני ישראל אנכי נתן לך על פי משיחה שקיבלת, לך ולבניך, על פי חוק עולם.
ט זה אשר תקבלו מקודשי הקדשים, מלבד מהשרפה: כל מנחותיהם, כל מנחתם, כל חטאתם וכל אשמם אשר יביאו לי: כל אלה., כְּמוֹ קדשי הקודש האלה יהיו לך ולבניך.
10 במקום קדש קדשים תאכלו אתם כל זכר יאכלם קדשים יהיו לכם.
יא גם זאת לך את אשר יילקח ממנחתם מכל תנופת בני ישראל אני נתן לך ולבניך ולבנותיך איתך חוקת עולם כל הטהור בביתך יאכל ממנו.
12 את כל-טוב השמן ואת כל-טוב התירוש והתבואה את-ביכוריהם אשר-הם מקריבים ליהוה, אני נותן אותם לך.
13 ביכורי אדמתם אשר יביאו לה' יהיו לך וכל טהור בביתך יאכל בהם.
14 כל אשר חרם להשמדה בישראל יהיה לך.
טו כל בכור כל בשר מאדם ועד בהמה אשר יקריבו ליהוה לך יהיה רק בכור אדם תפדה ובכור בהמה טמאה תפדה.
טז ופדיונוֹ פדיוננו בן חודש לפדותו בערכך בחמשה שקלים כסף בשקל הקודש והוא עשרים גרה.
יז ובכור שור, ובכור כבש, ובכור עז, לא תפדה: קדשים הם. דמם תזרק על המזבח, ואת חלבם תקטיר אשה, ריח ניחוח לה'.
18 בשרם יהיה לך, כחזה תנופה וכירך ימין.
19 את כל תרומות הקודשים אשר בני ישראל מקריבים ליהוה אני נותן לך ולבניך ולבנותיך איתך לחקת עולם ברית מלח עולם הוא לפני יהוה לך ולזרעך איתך»

20 ויאמר יהוה אל אהרן לא יהיה לך נחלה בארצם ולא יהיה לך חלק בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל.
21 הנה אנכי נתן לבני לוי את כל המעשר בישראל לנחלה כי העבודה מה שהם עושים, העבודה מאוהל המפגש.
22 לא יגיעו עוד בני ישראל אל אהל מועד פן ישאו את חטאתם ומתו.
23 הלוויים העבודה מאת אהל מועד, וְשָׂאוּ אֶת-עֲוֻנָּם: חֻקָּת עוֹלָם בֵּין צַרְצֶדֶיךָ, לֹא-יְהִי לָהֶם נְחָלָה בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
24 כי אני נותן ללוים נחלה את המעשרות אשר יפרישו בני ישראל ליהוה על כן אני אומר להם לא יהיה להם נחלה בתוך בני ישראל»

25 וידבר יהוה אל משה לאמר:
26 "וְדַבֵּר אֶל־הַלְּוִיִים וְאָמַרְתָּ אֵלֵיהֶם:

«"כִּי-קַבֵּלְתָּ מֵאֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֶׂר אֲשֶׁר אָנֹכִי נוֹתֵן לָכֶם מֵנַחֲלָתָם וְהִפְרִישְׁתָּ תְּרוּמָה לַיהוָה מֵעַשְׂרוֹת מֵהַמַּעֲשֶׂר"
27 והמס הזה אשר תשלמו ייחשב לכם כחיטה שאנחנו לוקחים של האוויר, וכמו יין חדש שאנחנו לוקחים מהטנק.
28 כך גם אתם תוריד תרומה לה' מכל המעשרות אשר תקבלו מאת בני ישראל, ותרומה זו שיהיה לך הַפְרִישׁ לַיהוָה, תִּתֵּן לַאַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
29 מכל המתנות אשר תקבל תקח את כל תרומת יהוה מכל הטוב ביותר את הקודש אשר ייקח ממנו.

30 וְתֹאמַר אֵלֶיהָ כִּי-תִקַּחְתֶּם אֶת-הַמָּה הַמַּעֲשֶׂר יְחַפֵּר לַלֵּיִם כְּפָרַת הַדַּרְן וְכְּפָרַת הַגָּב׃.
31 אתה ומשפחתך תאכלו אותו בכל מקום שתלכו, כי זהו שכרכם עבור העבודה אשר אתם עושים באוהל מועד.
לב לא תשא חטאת עליה כי תיקח את הטוב ממנה לא תחלל את קדשי בני ישראל ולא תמות»

פרק 19

1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר

2 "זאת חקת התורה אשר צוה יהוה לאמר אמרו לבני ישראל והביאו לכם עגלה אדומה תמימה תמימה בבשרה ואשר לא נשאה עול.".
ג ותמסרו אתו אל אלעזר הכהן, והוא יוציאו מן המחנה, ושחטו אותו לפניו.
4 וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּם הַעֲגָלָה בַּאֶגְעָנוֹ וַיְזֶר מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים עַל צַד פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃.
5 תישרף הפרה לעיניו; עורה, בשרה, דמה וצאתה יישרפו.
ו וייקח הכהן עץ ארז ואזוב וחוט שני ויזרוק אותם בתוך האש אשר אוכלת את העגלה.
7 וַיְכַבְס הַכֹּהֵן אֶת־בְּגָדָיו וַיְרַחַץ אֶת־גְּרוֹ בַּמָּיִם וַיָּשָׁב אֶל־הַמַּחֲנָה וטָמֵא עַד־הַעֶרֶב.
ח אשר שרף את העגלה יכבס בגדיו במים ורחץ את גופו במים וטמא עד הערב.
ט איש טהר יאסוף את-אפר העגלה ויניחו מחוץ למחנה במקום טהר וישמרו לקהל בני ישראל למים מטמאים חטאת הוא.
י כל אשר יאסוף את אפר העגלה יכבס בגדיו וטמא עד הערב חקת עולם תהיה זו לבני ישראל ולגר הגר בתוכם.

יא כל הנוגע בגופת מת, בגופת אדם, יטמא שבעת ימים.
יב יטהר את-המים האלה ביום השלישי וביום השביעי וטהור, ואם לא יטהר ביום השלישי וביום השביעי, לא יטהר.
13 כל אשר יגע בגופת מת, בגופת אדם אשר מת, ולא יטהר, יטמא את מעון ה'; נכרת הנפש ההיא מישראל: כי לא הוזרו עליו מים מטמאים, טמא הוא, ועדיין טומאתו עליו.

יד זאת התורה: כי ימות אדם באוהל, וכל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא שבעת ימים.
טו כל כלי לא גלוי, אשר אין עליו מכסה, טמא הוא.
טז כל אשר נוגע בשדה פתוח באיש שנהרג בחרב, או בגופה, או בעצמות אדם, או בקבר, יטמא שבעת ימים.
יז לטמא ייקח מאפר הקורבן אשר נאכל כחטאת, וישם עליו מים טריים בכלי.
18 וייקח איש טהר אזוב, וטבל אותו במים ויזרה אותו על האוהל ועל כל הכלים ועל האנשים אשר שם, על הנגע בעצמות, או בהרוג, או במת, או בקבר.
יט יזרק הטהר את הטמא ביום השלישי וביום השביעי, וביום השביעי יקיר את חטאתו. האיש הטמא יכבס בגדיו ויתרחץ במים, ובערב יטהר.
20 האיש אשר יטמא ולא יטהר, נכרת מקרב הקהל, כי את מקדש יהוה מטמא; כי לא הוזרו עליו מים מטמאים, טמא הוא.
21 זאת תהיה להם חוקת עולם: כל המזרק את מי הטומאה יכבס בגדיו, וכל הנוגע במי הטומאה יטמא עד הערב.
22 כל אשר יגע בו טמא יטמא, והאדם אשר יגע בו יטמא עד הערב".»

פרק 20

1 וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל־הַקָּהָל אֶל־מְדַבֵּר סִין בְּחֹדֶשׁ הָרִאשׁון, וַיַּשְׁבוּ הָעָם בְּקָדֵשׁ. נָשׂוּי ושהיא נקברה.

2 מאחר ולא היו מים לקהל, הם התאספו יחד על משה ועל אהרן.
ג וַיְרַב הָעָם אֶת-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לָמָּה לֹא-מַאֲבַדְנוּ כִּי-אֶחָנוּ אֲבַדְנוּ לִפְנֵי יְהוָה?
4 למה הבאתם את קהל יהוה אל המדבר הזה, למען נמות כאן אנחנו ובהמתנו?
ה למה העלית אותנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום לזרוע בו זרעים ולא תאנים ולא גפנים ולא רימונים ולא אֲפִילוּ "מים לשתות?"»

ו וילכו משה ואהרן מן הקהל ויבאו אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם.

7 וידבר יהוה אל משה לאמר:
ח "קח את המטה וקהלת את הקהל אתה ואהרן אחיך ודברת אל הסלע לפניהם ויתן את מימיו והוצאת מים מן הסלע להם והשקית את הקהל ואת מקנהם".«
9 ויקח משה את המטה אשר לפני יהוה כאשר צוה יהוה אותו.
10 וַיִּקְרָא מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן אֶת-הַקָּהֵל אֶל-הַסֶּלֶק, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהם מֹשֶׁה שְׁמַעְנוּ מוֹרְדִים, הַנַּעֲשֶׂה נַצְאֶתְכֶם מִן-הַסֶּלֶק הַזֶּה מִן-הַמָּיִם«
יא וַיַּרְשֵׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּכֶּה אֶת־הַסּוּר בְּמַטְהוֹ שְׁתֵּי־מַיִם ... וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַיַּשְׁתּוֹ הַקָּהָל וְהַבְּהָקוֹם׃.

12 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן יען לא-האמנתם בי לקדשני לעיני בני ישראל, לא-תביאו את-העדה הזאת אל-הארץ אשר-אני נותן להם.«

13 אלה מימי מריבה אשר רבו שם בני ישראל עם יהוה ויתקדש בתוכם.

חלק רביעי

מקדש ועד ערבות מואב.

14 מקדש שלח משה אל מלך אדום לאמור: "כה אמר אחיך ישראל: אתה ידעת את כל הסבל שעברנו.".
15 אבותינו ירדו מצרים ואנחנו נשארנו שם ימים רבים והמצרים התעללו בנו ובאבותינו.
טז צעקנו אל ה' וישמע את קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ועתה אנחנו בעיר קדש ממוקם בקצה הטריטוריה שלך.
יז "הנני נא לעבור בארצך; לא נעבור בשדות ובכרמים, ולא נשתה מים מבארות; כי בדרך המלך נלך, לא נפנה ימינה ושמאלה, עד אשר עברנו בגבולך".»
18 ויאמר אליו אדום לא תעבור בביתי פן אצא לקראתך בחרב«
19 אמרו לו בני ישראל: "נעלה בדרך, ואם נשתה אנחנו וצאני את מימך, אשלם על כך. אין זה עניין גדול, אעבור רק ברגל".«
20 הוא ענה: "לא תעבור!" וייצא אדום לקראתו בחיל גדול וחזק.
21 ככה...’אדום סירב לתת לישראל לעבור דרך תחומו; וישראל פנה מעליו.

22 וַיָּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל-הַקָּהָל מִקַּדֶשׁ וַיָּבֹאוּ אֶל-הַר הָר׃.
23 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בהר ההר בגבול ארץ אדום לאמור
24 "אהרן ייאסף אל עמו כי לא יבוא אל הארץ אשר אנכי נותן לבני ישראל כי מרדתם בצידי במי מריבה.".
25 קח את אהרן ואת אלעזר בנו והעלה אותם להר ההר.
26 וְתִפְשִׁיט אֲהָרֹן אֶת בְּגָדָיו וְלִבִּישֵׁם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְשָׁם יִקָּסֵף אַהֲרֹן וְמוֹת׃»
27 ויעש משה אשר צוה יהוה ויעלו אל הר ההר לעיני כל הקהל;
28 וַיַּפְשִׁיט מֹשֶׁה אֶת־אַהֲרֹן מִבְגָדָיו וַיַּלִּישֵׁם אֶת־אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמַת שָׁם אהֹרֹן עַל־רֹאשׁ הַהֵר וַיַּרְדוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מֵהַהֵר׃.
29 וירא כל הקהל כי מת אהרן ויתאבלו כל בית ישראל על אהרן שלושים יום.

פרק 21

1 וַיְשַׁמֵעַ מֶלֶךְ עָרָד הַכְּנַעֲרָד הַיּוֹשֵׁב בַּנֶּגֶב כִּי-יֹשֶׁב יִשְׂרָאֵל בָּא אֶת-עַטְרִים וַיַּחֲלָם בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁבֵּה אֶת-הָרֹעַ׃.
2 וַיִּנְדַּר יִשְׂרָאֵל לַיהוָה לֵאמֹר אִם תִּתְתַּן אֶת־הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וָאחֲרִישׁ אֶת־עָרָיו לַשְׁמִיד׃«
ג וַיְהוָה שָׁמַע אֶת־קוֹל יִשְׂרָאֵל וַיַּסְתַּן אֶת־הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרִיבוּ אֹתָם וַיִּשְׁמֹד אֶת־הַמָּקוֹם חֲרָמָה׃.

ד וַיָּסְעוּ מֵהַר הָר אֶל־דֶּרֶךְ יַם־סוּף לְהַקְפוּ אֶת־אֶרֶץ אֶת־עַדּוֹם וַיַּעֲבֹר הָעָם בַּמָּסַח׃,
ה וַיְדַבֵּר עַל־הָאֱלֹהִים וְעַל־מֹשֶׁה לֵאמֹר לָמָּה הוֹלַתָּנוּ מִמִּצְרַיִם לְמוֹת בַּמִּדְבָּרָה אֵין־לֶחֶם וְאֵין־מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ שָׁאֵב אֶת־הַרְעוּלָה הַזֶּה׃«
6 אז שלח יהוה נחשים שרעפים בעם, הם נשכו את העם, ומתו אנשים רבים בישראל.
7 ויבא העם אל משה ויאמר חטאנו כי דיברנו נגד ה' ונגדך התפלל אל ה' ויקח מעלינו את הנחשים האלה ויתפלל משה בעד העם.
ח ויאמר יהוה אל משה עשה לך נחש אש ושׂם אותו על עמוד וכל אשר יראה אותו ויחיה׃«
9 ויעש משה נחש נחושת וישם אותו על עמוד, וכל מי שננשך על ידי נחש, הביט בנחש הנחושת וחי.

10 וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאוֹבוֹת׃.
יא וַיַּסְעוּ מֵאוֹבוֹת וַיַּחֲנוּ בֵּעָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר נֶגֶד מוֹאָב אֶל־מוֹאֵל־זֹחַ׃.
12 וַיִּסְעוּ מִשָּׁם וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק צַרֶד׃.
13 וַיַּסְעוּ מִשָּׁם וַיַּחֲנוּ לְעֵבֶר נָרָן הַיּוֹלֵל בַּמִּדְבָּר מֵאֶמְרִי כִּי נָרָן הוּא גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הַאֲמוֹרִי׃.
14 לכן נאמר בספר מלחמות ה': "« יהוה לקח וַהֵב, בַּמִּתְהֻלָּהּ הַפָּרֵד, וְנַחַל אֶרְנוֹן,
15 ואת שפת הנחלים אשר נמשך אל מקום ער וגובל בגבול מואב.»

16 משם הם הלכו ל בָּאֵר. זֶה הִיא הַבָּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה: "קַבֵּל אֶת־הָעָם וְאַתֶּן־לָהֶם מַיִם".«
יז אז שר ישראל את השירה הזאת:

    קומו, ובכן! הריעו לו!
18 הבאר אשר חפרו נסיכים,
    שמנהיגי העם פתחו,
    עם השרביט, עם מקלותיהם!

מהמדבר הם הלכו למתנה;
יט ממתנה עד נחליאל; מנחליאל עד במות;
כ מִבָּמוֹת, עַל-הַגִּיא אֲשֶׁר בַּשְׂדֵּי מוֹאָב, עַל-רֹאשׁ פַּשְׁגָּה, הַצּוֹפֵץ עַל-הַמִּדְבָּר׃.

21 וַיְשַׁלַח יִשְׂרָאֵל מְלָחִים אֶל־סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי לִמְדֹּל לִוְרֹא׃
22 "הנח לי לעבור בארצך; לא נסעה בשדות ולא בכרמים, ולא נשתה מים מבארות; נלך בדרך המלך עד אשר עברנו בגבולך".«
23 לא נתן סהון לישראל לעבור בגבולו ויאסף את כל עמו ויצא לקראת ישראל במדבר ויבא יסא וילחם עם ישראל.
24 וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּפִי חֶרֶב וַיְרַשׁ אֶת-אַרְצְוָ מֵאַרְנוֹן עַד-יַבְק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן כִּי-אִמְצָר גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃.
25 וַיִּכָּבַד יִשְׂרָאֵל אֶת־כָּל־הַעֲרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עָרֵי הַאֲמוֹרִי בְּחֶשְׁבוֹן בְּכָל־עָרֵי שְׁפָּטָהּ׃.
26 כי חשבון עירו של סיחון מלך האמורי, אשר עשה המלחמה למלך מואב הקודם ולקח את כל ארצו עד ארנון.
27 לכן אומרים המשוררים:

    בואו לחסבון!
    יהי רצון שתבנה ותבצר עיר סחון!
28 כי אש יצאה מחשבון,
    להבה מהעיר סחון;
    היא טרפה את אר-מואב.
    אדוני רמת ארנון.

29 אוי לך מואב!
    אבודים אתם, אנשי צ'אמוס!
    הוא הסגיר את בניו הנמלטים.
    ובנותיו השבויות
    אל סיחון מלך האמורי.

30 וַיִּשְׁרוּ חִצֵינוּ עֲלֵיהֶם;
    חֶשְׁבוֹן חָרְבָה עַד דִיבוֹן;
    הרסנו אפילו את נופה,
    עם האש כל הדרך עד מדבה.

31 וַיֵּשְׁב יִשְׂרָאֵל בָּאֶרֶץ הַאֲמוֹרִי.
32 וישלח משה לתור את יאזר, ויכבשו את ערי שפטתו, וגירשו את האמורי אשר בהן.

33 וַיָּשְׁנוּ כְּוָרוֹ וַיַּעֲלוּ בַּדֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאֵהֶם וְכָל עַמּוֹ לִהְיַחֵם עֲלֵיהֶם בַּאֲדְרַעִי׃.
34 ויאמר יהוה אל משה אל תירא מפניו כי בידך נתתיהו ואת כל עמו ואת ארצו ועשה לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי אשר ישב בחשבון«
35 וַיַּכְתּוֹ אֶת־בָנָיו אֶת־כָּל־עַמּוֹ עַד־לֹא־הַשְׁאַרוּ לוֹ שָׁרִיד וַיַּרְשִׁיַּשְׁ אֶת־אַרְצְוָ׃.

פרק 22

א וַיַּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעֲרָבוֹת מוֹאב, מעבר הירדן., מול של יריחו.

חלק חמישי

בערבות מואב.

2 וַיַּרְא בַּלַך בֶּן צִפּוֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶמֹרִי׃;
ג וַיָּרָא מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּגַר מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
4 ויאמר מואב אל זקני מדין:« זֶה "כל אשר סביבנו יאכל המון, כאשר יאכל שור ירק השדה." - בלך בן ציפור, היה אז מלך מואב.
ה וַיְשַׁלַח מַלְאָכִים אֶל־בִּלְעָם בֶּן־בֵּעוֹר אֶל־פֶּתּוֹר אֲשֶׁר עַל־הַנָּהָר בָּאֶרֶץ־עַמּוֹ לִקְרָאוֹ לֵאמֹר הִנֵּה־עָם יָצָא מִמִּצְרַיִם וְכִסָּה אֶת־פָּנֵי־אָרֶץ וְנֶגְדִּי יוֹשְׁבוּ׃.
ו לֹא נָא קָלַל לִי אֶת־הָעָם הַזֶּה כִּי עָצָם הוּא מִמִּי אוּלַי כָּך האם אוכל להכותו ולגרשו מן הארץ? כי ידעתי כי את אשר אתה מברך ברוך, ואת אשר אתה מקלל ארור.»

ז וַיָּצוּ זְקֵי מוֹאב וזְקֵי מִדְיָן וַיִּשְׁאוּ עִמָּהֶם אֶת-שְׁכַּר הַקֶּשֶׁם וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּית בִּלְעָם וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת-דְּבָרֵי בָּלָק׃.
8 ויאמר אלהם בלעם: "הלו פה הלילה ואענה לכם כאשר יאמר אלי ה'". וישבו שרי מואב את בלעם.

9 בא אלוהים אל בלעם ו אוֹתוֹ הוא אמר, "מי האנשים האלה שיש לך בביתך?"«
10 בלעם ענה לאלוהים: "שלח אותם בלך בן ציפור מלך מואב" לספר לי :
יא הנה העם יצאי מצרים מכסה את פני הארץ לכה נא קללה אותם לי אולי כָּך האם אוכל להילחם בו ולגרש אותו?»
12 אמר אלוהים אל בלעם: "לא תלך אתם ולא תקלל את העם הזה כי ברכו הם".«
13 בבקר קם בלעם ויאמר אל שרי בלק שובו לארצכם כי מאן ה' לאפשר לי ללכת עמכם«
14 וַיָּקוּ שְׂרֵי מוֹאַב וַיָּשׁוּבוּ אֶל־בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֲבַלָּם לָלֹא עָלָנוּ«

15 בלק שלח שוב נשיאים רבים ובעלי מעמד גבוה מהראשונים.
טז וַיָּבֹאוּ אֶל־בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה־אֲשֶׁר־אָמַר בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר: אַל־נָא־עַל־מַעֲנֶה־מְלַכָּךְ מִבָּא אֵלַי;
17 כי אכבדך מאוד, וכל אשר תאמר לי אעשה. ולך נא, קלל לי את העם הזה.»
יח ויען בלעם ויאמר אל-עבדי בלק: "גם אם בלק יתן לי את כל-ביתו כסף וזהב, לא אוכל לעבור את-מצות יהוה אלהי לעשות דבר קטן ועד גדול.".
19 ועתה אנא מתחנן בפניך, הישאר פה גם הלילה, למען אדע מה יאמר אלי ה' אחר כך.»
20 בא אלוהים אל בלעם בלילה ויאמר אם לקרוא לך האנשים האלה באו, קום ולך איתם; ואתה תעשה רק את אשר אשר אצווה לך.«
21 וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, חָבֵשׁ אֶת-חַמּוֹנוֹ וַיָּצָא עִם-שְׂרֵי מוֹאַב׃.

22 וַיַּחַר אֶפֶן אֱלֹהִים בְהוֹלָכוֹ, וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְמַעֲנוֹ, וּבִלְעָם רָכֹב עַל חַמּוֹנוֹ וְשֵׁנֵי נַעֲבָרָיו עִמּוֹ.
23 ותרא האתון את מלאך יהוה עומד בדרך וחרבו שלופה בידו ותסטה מן הדרך ותלך השדה ויכה בלעם את האתון כדי להשיבה אל הדרך.
24 וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בַּשָּׁקוֹל בֵּין הַכְּרָמִים, שֶׁמִּצְדָּר הָיָה מִמָּשׁ עַל־צַדָּר׃.
25 כאשר ראתה האתון את מלאך ה', היא לחצה את עצמה אל הקיר ותלחץ את רגלו של בלעם אל הקיר, והוא הכה אותה שוב.
26 וילך משם מלאך ה' ועמד במקום צר, אשר לא היה בו מקום לפנות ימינה ושמאלה.
27 וַיַּרְאֶה הַאֲתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַיִּשְׁכַּב תַּחַת בִּלְעָם וַיַּחֵר אֶפֶן בִּלְעָם וַיַּכֶּה אֶת הַאֲתוֹן בְּגָרוֹת׃ שֶׁלָה מַקֵל.
28 וַיַּפְתַּח יְהוָה אֶת־פִּי־אֲתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל־בִּלְעָם מַה־עֲשִׂיתִי־לֵךְ כִּי־כִּיתֶנִי זֶה שְׁלֹשׁ פְּעָמִים׃«
29 ויען בלעם לאתון ואמר: "כי לעגת עליי; אילו הייתה לי חרב בידי, הייתי הורג אותך עכשיו".«
30 ותאמר האתון אל בלעם: "הלא אני האתון שלך, אשר רכבת עליו תמיד עד עכשיו? האם הייתי רגיל לעשות לך כך?" ויאמר: "לא".«

31 ויפקח יהוה את עיני בלעם וירא בלעם את מלאך יהוה עמד בדרך וחרבו שלופה בידו וישתחווה וישתחווה על פניו.
32 ויאמר אליו מלאך יהוה למה הכית את חמורך שלוש פעמים הנה יצאתי להתנגד לך כי הדרך אשר אתה הולך בה מובילה אותך לאבדון בעיניי.
33 וַתַּרְאֶתְנִי וַתַּסְבָּה מִפְּנֵי שְׁלָשׁ פְּעִמִּי אֲלוּלֹתָה סְבוֹרָה מִפְּנֵי הֲרֵי הֲרִיגְתִּיךָ וְחָסְתִּי עַל־נַפְשָׁה׃»
34 ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה עומד לפני בדרך ועתה אם רע בעיניך אשוב׃«
35 ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים האלה, אך לא תאמר דבר, אלא את אשר אאמר לך. וילך בלעם עם שרי בלק.

36 בלק שמע כי בלעם בא ויצא לקראתו עד עיר מואב אשר על גבול ארנון, בקצה הגבול ממש.
37 ויאמר בלק אל בלעם: "הלא כבר שלחתי אליך לקרוא לך? מדוע לא באת אליי? האם לא אוכל באמת לכבד אותך?"«
38 ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך; אֲבָל עכשיו, האם אוכל לומר משהו? את הדברים אשר אלוהים ישים בפי, אדבר.»

39 ויצא בלעם עם בלק, והם הגיעו לקרית שוזות.
40 בלק הקריב בקר וצאן ושלח מנות אל בלעם ואל הנסיכים אשר היו עמו.

41 בבוקר, בלק לקח איתו ויעל אותו במות בעל, משם ראה בלעם את שורות העם האחרונות.

פרק 23

א בלעם אמר לבלק: "בנה לי שבעה מזבחות פה, והכן לי שבעה פרים ושבעה אילים".«
2 וַיַּעַשֶּׁבָּלַךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם, וַיַּעֲלֹהָ בָּלָךְ עַם פָּר וְאִיל עַל־מִזְבֵּחַ־כָּל־מִזְבֵּחַ׃.
ג ויאמר בלעם אל בלק עמד עלי עלתך ואלך אולי יבוא יהוה לקראתי ואת אשר יראני אגד לך ויעל אל גובה חשוף.

4 בא אלוהים לקראת בלעם, והוא אמר לו: "הקמתי את שבעת המזבחות, והקרבתי על כל מזבח פר ואיל".«
5 וַיָּשִׁם יְהוָה דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם לֵאמֹר: "שׁוּב אֶל־בָּלָק וְדַבֵּר לוֹ כָּל־כֹל".«
ו הוא שב אליו, והנה, באלאק וַיַּעֲמֹד עַל־עוֹלָתוֹ, הוּא וְכָל־שְׂרֵי מוֹאָב.
7 וַיַּשְׁאֵל בִּלְעָם אֶת־הַנָּמָה וַיֹּאמֶר:

בלק מלך מואב הביא אותי מארם. גרם לי לבוא מהרי מזרח: "לך וקלל לי יעקב! לך אכעס בישראל!"«
8 איך אוכל לקלל כשאלוהים לא מקלל? איך אוכל לכעוס כשיהוה לא כועס?

9 כי מראש הסלעים אראה אותם, ממרומי גבעות אבחן אותם: עם נפרד יושב הוא, ולא ייספר בגויים.
10 מי יספור עפר יעקב, ורבע ישראל? אמות מות צדיקים, ותהיה אחרית כאחריהם.

יא ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי? לקחתיך לקלל את אויבי, והנה, רק ברכתם.«
12 ענה ואמר: "הלא אצהר לדבר את אשר ישים ה' בפי?"«
13 אמר לו בלק: "בוא איתי אל מקום אחר, משם תראה אותו, רק את קצהו תראה, לא את כולו, ומשם קללה לי אותו".«
יד ויביאהו אל שדה הצופים בראש פסגה ויבן שבעה מזבחות ויעל פר ואיל על מזבח אחד.
15 ויאמר בלעם אל בלק עמד פה עלי עלתך ואלך שמה לקראת אלוהים«
טז ויבא ה' לקראת בלעם וישם דבר בפיו לאמר שוב אל בלק ודבר זאת׃«

17 הוא שב אליו, והנה, באלאק בלק עמד על עלתו ושרי מואב עמו ויאמר אליו בלק מה אמר יהוה«
18 וַיַּשְׁאֵל בִּלְעָם אֶת־הַנָּשָׁא וַיֹּאמֶר

קום בלק ושמע; האזן לי בן ציפור.
19 לא אדם הוא אלהים כי ישקר, ולא בן אדם כי יתחרט. הַדִּבְרַב וְלֹא עָשָׂה, וְנִבְעַר וְלֹא עָשָׂה.
20 הנה, קיבלתי צו לברך, הוא בירך, לא אבטל.
21 לא יראה עוול ביעקב, לא יראה עוול בישראל. יהוה אלהיו עמו, תרועת מלך תשמע בקרבו.

22 הוציאם אלוהים ממצרים, כחו כשור בר.
23 כי אין כישוף ביעקב, ואין ניחוש בישראל, במועדו יגיד ליעקב ולישראל את אשר חפץ אלוהים לעשות.
24 הנה עם קם כלביאה וכארי עומד לא ישכב עד אשר יאכל טרפו ודם חללים ישתה׃.

25 בלק אמר אל בלעם: "אל תקלל אותו ואל תברך אותו".«
26 ויען בלעם ויאמר אל בלק הלוא אמרתי לך כי אעשה את כל אשר אמר יהוה«
27 בלק אמר אל בלעם: "בוא נא, אקח אותך למקום אחר, אולי ימצא חן בעיני אלהים אם תקלל אותו משם".«
28 בלק הביא את בלעם אל ראש הר פוגור המשקיף על המדבר.
29 ויאמר בלעם אל בלק בנה לי פה שבעה מזבחות והכן לי פה שבעה פרים ושבעה אילים«
30 בלק עשה כדבר בלעם, והקריב פר ואיל על כל מזבח.

פרק 24

א וירא בלעם כי טוב יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעמים האחרות לקראת הקסמים ויפנה פניו אל המדבר.
2 וירא את ישראל חונה לשבטים ורוח אלוהים עליו,
3 והוא נשא את נאומו ואמר:

נִדְבַּר בִּלְעָם בֶּן בֵּעוֹר נִדְבַּר אִישׁ עֵינוּ עַצוּמָה;
4 דבר שומע דברי אלוהים, הרואה חזון שדי, נפל ועיניו פקחו.

5 מה יפים אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל.
6 כעמקים פרשו, כגנים על נהר, כאלוות אשר נטע יהוה, כארזים על פני מים.

7 המים גולשים משני דליייו, גזעו גדל על מים רבים, עלה מלכו על אגג, ותנשאה מלכותו!
8 הוציאו אלהים ממצרים ויתן לו כוח שור בר ויאכל את הגויים אשר עשו לו המלחמה. הוא שובר את עצמותיהם ומכה אותם בחיציו.
9 יכרע, ישכב כאריה, כלביאה, מי יעז לעוררו? ברוך מי שמברכך, ואורר מי שמקלל אותך.

10 חרה אף בלק בבלעם, וימחא כפיו, ויאמר בלק אל בלעם: "לקלל את אויבי קראתיך, והנה, ברכתם רק שלוש פעמים זה".
11 ועתה ברח, לְהִסְתַלֵק "בביתך! אמרתי שאכבדך, והנה ה' הסירך מכבודך."»
12 בלעם ענה לבלק: "הלא אמרתי למלאכיך את מי שלחתני?
יג גם אם בלק יתן לי את ביתו מלא כסף וזהב, לא אוכל לעבור את מצות יהוה לעשות לי טוב או רע; אֲבָל את אשר יְהוָה יֹאמַר לִי, אֹמַר לוֹ?
יד ועתה הנה אנכי הולך אל עמי לכה ואמרה לך מה יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים»

15 ויאמר בלעם את דבריו.

נִדְבַּר בִּלְעָם בֶּן בֵּעוֹר נִדְבַּר אִישׁ עֵינוּ עַצוּמָה;
טז דבר שומע דברי אלוהים, יודע דעת עליון, רואה חזון שדי, נופל ועיניו פקחו.

17 אראהו אך לא כממשי; אביטו אך לא קרוב. כוכב מיעקב ייצא, שבט מישראל יקם. צדדי מואב ישבר, כל בני שאון ישמיד.
18 אדום אחוזתו, שעיר אויבו אחוזתו, וישראל יגלה גבורתו.
19 מיעקב יבוא שליט; הוא משמיד את אשר בערים מאדום.

20 בלעם ראה את עמלק, ויאמר את דבריו.

עמלק הוא הראשון לגויים וסופו יהיה חורבן.

21 בלעם ראה את הקיני, ויאמר את דבריו:

מבטח משכנתך, וקינך בנוי על הסלע.
22 אך הקינאן ימשיך לאכול את עצמו; עד מתי? אשור ייקח אותו בשבי.

23 בלעם נשא את דבריו ואמר:

אוי ואבוי! מי יישאר כשאלוהים יעשה זאת?
24 ספינות באות מציתים; הן מדכאות את אשור, הן מדכאות את עבר, וגם היא נידון לחורבן.

25 קם בלעם, יצא לדרכו וחזר לביתו, וגם בלק הלך לדרכו.

פרק 25

1 בזמן שישראל נשאר בסתים, העם החל להתפרע עם בנות מואב.
2 הם הזמינו את העם להקריב לאלוהיהם, והעם אכל וישתחו לפני אלוהיהם.
ג וַיַּדְבַּח יִשְׂרָאֵל בַּאֶל פֶּגוֹר וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל׃.
4 ויאמר יהוה אל משה: "אסף את כל ראשי העם ותלה את..." אָשֵׁם לפני ה', בפני השמש, למען תשב אש אף ה' מעל ישראל.»
ה ויאמר משה אל שופטי ישראל: "המיתו מכם כל אחד מבני עמכם אשר נצר אל בעל פגור".«

ו והנה איש מבני ישראל בא ויביא אל אחיו אשה מדינית לעיני משה ולעייני כל עדת בני ישראל והם בוכים פתח אהל מועד.
ז וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויעמד מתוך הקהל ויקח חנית בידו,
ח הוא הלך אחרי איש ישראל אל האוהל האחורי, דקר את שניהם בבטן, את איש ישראל ואת אישה, ופסקה המגפה בקרב בני ישראל.
9 עשרים וארבעה אלף מתו במגפה.

10 וידבר יהוה אל משה לאמר:
יא "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל כי חרה קינאתי בקרבם ולא כליתי בקנאתי את בני ישראל.".
12 לכן אמור: אני נותן לו את בריתי שלום.
13 וְהִי הִי לוֹ וּלְצַאְרָעָיו בְּרִית כְּהוֹנָה עוֹלָם כִּי קָנָא לַאֱלֹהָיו וְכִפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃»

יד שמו של האיש הישראלי אשר נהרג עם האישה המדינית זמרי בן סלוא; הוא היה נסיך של בית אבות של שבט שמעון.
15 שמה של האישה המדינית שנהרגה היה כזבי בת שור, ראש שבט, מבית אב במדיין.

טז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר׃
יז "התייחסו למדיינים כאויבים והרגתם;"
18 כי הם היו אויבים לכם, מרמים אתכם בערמומיותם, באמצעות פוגור ודרך כזבי בת שר מדייני, אחותם, אשר נהרגה ביום המגפה אשר הייתה בגלל פוגור.»

19 בעקבות פצע זה,

פרק 26

א וידבר יהוה אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר
2 "ערכו מפקד את כל קהל בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבותם את כל איש ישראל אשר נשאו נשק".«
ג וַיְדַבֵּר אֵלֶּהֶם מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן בְּעֲבָרַת מוֹאָב אֶל־הַיַּרְדֶן אֶל־עַל־יְרִיחוֹ לֵאמֹר׃
4« אתה תערוך מפקד אוכלוסין של האנשים "מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה יהוה את משה ואת בני ישראל בצאתם מארץ מצרים".»

ה ראובן בכור ישראל בן ראובן לחנוך משפחת החנוכי לפלוא משפחת הפלואים;
ו לחסרון משפחת החסרוני לחרמי משפחת החרמי.
ז אלה משפחות הרובנים; מפקדם היה ארבעים ושלושה אלף, שבע מאות ושלושים.
8 אליאב בן פאלוס.
ט בני אליאב נמואל ודתן ואבירון אלה הם דתן ואבירון אנשי העדה אשר מרדו במשה ובאהרן בחברת קורח כאשר מרדו ביהוה.
י ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח באבד הקהל ואש אכלה מאתים וחמישים איש המה היו לדוגמה.
יא ובני קורח לא מתו.

יב בני שמעון למשפחותיהם לנמואל משפחת הנמואלי לימין משפחת הימיני ליכין משפחת היכיני;
יג לצרֶה משפחת הצרֵה; לשָׁאוּל משפחת השָׁאוּל.
יד אלה משפחות השמעוני עשרים ושנים אלף ומאתים.

טו בני גד למשפחותם לספון משפחת הספני ומאגי משפחת האגיים ומשונית משפחת השוניים;
טז לאוזני, משפחת האוזנית; להר, משפחת הכופרים;
יז לארוד משפחת הארודים; לאריאל משפחת האריאלים.
יח אלה משפחות בני גד למפקדם ארבעים אלף וחמש מאות.

19 בני יהודה הר ואונן וימת הר ואונן בארץ כנען.
20 אלה בני יהודה למשפחותיהם לסלע משפחת השלֵתים; מפרץ משפחת הפרזי; מזרח משפחת הזרחי.
כא ובני פרס לחצרון משפחת החצרוני לחמול משפחת החמולי
22 אלה משפחות יהודה, לפי מפקדם: שבעים ושש אלף וחמש מאות.

כג בני יששכר למשפחותיהם לתולה משפחת התולווי לפועה משפחת הפועים;
כד לישוב משפחת הישובים; לשמרן משפחת השמרנים.
25 אלה משפחות יששכר למפקדם: ששים וארבעה אלף ושלוש מאות.

26 בני זבולון למשפחותיהם: לשרד משפחת הצרדי; לאילון משפחת האלוני; ליאל משפחת היעלים.
27 אלה משפחות צאצאי זבולון לפי מפקדם ששים אלף וחמש מאות.

28 בני יוסף למשפחותיהם מנשה ואפרים.

כט בני מנשה למכר משפחת המחרי. מכיר ילד את גלעד; לגלעד משפחת הגלעדי.
30 אלה בני גלעד: יעזר, לָכֵן משפחת היזרי; לחלך, משפחת החליקי.;
31 עזריאל, לָכֵן משפחת העשריאלים שכם, לָכֵן משפחת שֶׁכֶמִית;
סמידה 32, לָכֵן משפחת הסמידאים; חפר, לָכֵן משפחת ההפריטים.
33 לסלפאאד בן חפר לא היו בנים אלא היה לו בנות. אלה שמות בנותיו של סלפד: מעלה, נח, הגלה, מלכה ותרח.
34 אלה משפחות מנשה; מספרם היה חמישים ושנים אלף שבע מאות.

לה אלה בני אפרים למשפחותם לסותלה משפחת הסותלי מבהר משפחת הבהריים מתחן משפחת התחני
לו אלה בני שותלה מחרן משפחת החרני
לז אלה משפחות בני אפרים למפקדם שלשים ושנים אלף וחמש מאות.

אלה בני יוסף, למשפחותם.

38 בני בנימן למשפחותיהם מבֶּלע משפחת הבְלֵי מאסבל משפחת האסבלִי מאחירם משפחת האחירם;
39. מְסוּפָם, משפחת הַסוּפְמִים; מְחוּפָם, משפחת הַחוּפְמִים
40 בני בלה היו חרד ונח; של הרד, מִשְׁפַּחַת הַחֶרְדִּים; מִנֹחַ, מִשְׁפַּחַת הַנֹעֲמִנִּים
41 אלה בני בנימן למשפחותם ומספרם ארבעים וחמשה אלף שש מאות׃.

42 אלה בני דן למשפחותיהם לשוהם לָרֶדֶת משפחת הסוהמים אלה משפחות דן לתולדותיהם.
43 סך כל המשפחות הסוחמיות, לפי מפקד האוכלוסין שלהן: שישים וארבעה אלף וארבע מאות.

44 בני אשר למשפחותיהם מימנה משפחת הימני וישוי משפחת הישועים לבריה משפחת הבריאים
45 לבני בריה לחבר משפחת החברים למלכיאל משפחת המלכיאלי
46 שמה של בת אשר היה שרה.
47 אלה משפחות בני אשר למפקדם: שלשה וחמישים אלף וארבע מאות.

מח בני נפתלי למשפחותיהם ליצאיל משפחת הישיעלי לגוני משפחת הגוני;
מט ליעזר משפחת היסר; לסלם משפחת השלמים.
50 אלה משפחות נפתלי למשפחותיהם ומספרם ארבעים וחמשה אלף וארבע מאות.

51 אלה בני ישראל הפקדים שש מאות אלף ושבע מאות ושלושים.

52 וידבר יהוה אל משה לאמר:
53 "לאלה תחולק הארץ, להיות להם נחלת, לפי מספר השמות.".
54 לרבבים תתנו נחלה גדולה ולמעטים תתנו נחלה קטנה לאיש יינתן נחלתו כמפקדו.
55 רק חלוקת הארץ תתבצע בגורל. הם יקבלו אותה כחלקם לפי שמות השבטים האבות.
56. על ידי גורל תחולק הירושה הן למספרים הרבים ביותר והן למעטים.»

57 אלה הלוים הפקדים למשפחותיהם לגרשון משפחת הגרשני ולקהת משפחת הקהת ולמררי משפחת מררי
58 אלה משפחות לוי: משפחת הלבני, משפחת החברוני, משפחת המחולי, משפחת המוסי, ומשפחת הקוראי. וקהת הוליד את עמרם.,
59 ושם אשת עמרם יהושבד בת לוי אשר אמו היא ילדה את לוי במצרים, היא ילדה את עמרם, את אהרן ואת משה. נָשׂוּי, אחותם.
60 לאהרן נולדו נדב ואביו, אלעזר ואיתמר.
61 נדב ואביהו מתו כאשר הקריבו אש בלתי חוקית לפני ה'.
62 מפקדם, כל הזכרים מבן חודש ומעלה, היה עשרים ושלושה אלף: כי לא נכללו במפקד בני ישראל, כי לא נתמנה להם נחלה בתוך בני ישראל.

63 אלה האנשים שספרו משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את בני ישראל בערבות מואב על הירדן, מול של יריחו.
64 לא היה ביניהם איש מבני ישראל אשר ספרו משה ואהרן הכהן במדבר סיני;
65 כי אמר יהוה עליהם במדבר ימותו ולא נשאר מהם אחד כי אם כלב בן יפונה יהושע, בן נון.

פרק 27

1 ותגשו בנות סלפד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחות מנשה בן יוסף ושם מעלה ונח חגה מלכה ותרח.
2 וַיַּעֲמֹדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי נְשִׁיָּה כָּל הַקָּהָל אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֹּאמְרוּ:
ג "וַיָּמַת אָבִינוּ בַּמִּדְבָר לֹא הָיָה בְּקָעֲדַת הַקְּשִׁירִים עַל יְהוָה מְקָרַח כִּי בַּחֲטָאוֹ מָת וְבֶן לֹא הָיָה לוֹ׃.
ד למה ייכרת שם אבינו ממשפחתו על שום בנים? תן לנו נחלה מאחי אבינו.»
ה וַיַּבֵּא מֹשֶׁה אֶת-דִּבְעָם לִפְנֵי יְהוָה;
ו ויאמר יהוה אל משה:
ז "דבר צדיק דברו בנות סלפעד. תיתן להם לנחלה מאח אביהם ואת נחלת אביהם תעביר להם.".
ח וְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ אִם-מָת אִישׁ וְלֹא-יָדָן וְהַמָּתְתֶּם נַחֲלָתוֹ לְבַתּוֹ.;
ט וְאִם-אֵין-לוֹ בָּת, וְנִתָּנֶה אֶת-נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו.
י אִם־אֵין־לוֹ אַחִים, וְנִתָּנֶה אֶת־נַחֲלָתוֹ לַאחֵי־אָביו;
יא וְאִם-אֵין-אֲחִים לְאָבִיו וְנִתְנַתָּ אֶת-נַחֲלָתוֹ לְקְרוֹאֵל הַקָּרוֹב בְּמִשְׁפָּחָתוֹ וְיָרֵשׁ אֹתָהּ חֻקָּת צְדָקָה לְבֵי-יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה׃»

12 ויאמר יהוה אל משה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר אנכי נותן לבני ישראל.
13 ותראה זאת, וגם אתה תיאסף אל עמך, כאשר נאסף אהרן אחיך.,
14 כי במדבר סין, בעת ריב הקהל, הייתם שְׁנֵיהֶם מורדים בצו אשר נתתי להתקדש לפניהם על המים אלה מימי מריבה בקדש במדבר סין»

טו וידבר משה אל יהוה לאמר
טז "יְהוָה אֱלֹהֵי רוּחוֹת כָּל בָּשָׂר מִמָּנֶה אִישׁ עַל הַקָּהָל׃
17 היוצא לפניהם ובא לפניהם, יוצא ומביאם, למען לא יהיה קהל ה' כצאן אין רועה.»
18 ויאמר יהוה אל משה קח יהושע, בן נון איש אשר רוח שוכנת בו וסמכת ידך עליו.
19 וְתַנִּיתָ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל-הַקָּהָל וְתַנִּיתָ אֹתוֹ לִפְנֵי עֵינֵיהֶם.
20 תלבש אותו מניה מסמכותך, למען יצביעו לו כל קהל בני ישראל.
כא וַיֵּרָאֵל לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וַיַּשְׁאֵל לוֹ אוּרִים לִפְנֵי יְהוָה לְפִצְוָיו יָצְאוּ וְלְפִצְוָיו יָבֹא׃, יהושע, כל בני ישראל עמו וכל הקהל".»

22 ויעש משה כאשר צוהו ה' ויקח יהושע, וַיַּעֲמִיד אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי כָּל-הַקָּהָל.
23 וַיַּסֵּם אֶת־יָדָיו וַיְשִׁמְשָׁנוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה בְּיוֹת מֹשֶׁה׃.

פרק 28

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "צוה את-בני-ישראל ואמרת אלהם: שמרו ושמרתם להקריב לי בעת המועד את-מנחתי את-מאכל האש שלי, ריח ניחוח הוא לי.".

ג וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהם זֶה הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה שְׁנֵי טְשָׁנָה בְּנֵי שָׁנָה תָּמִים בְּיוֹם עוֹלָה תָּמִיד׃.
ד ותקריב את-הכבש אחד בבוקר ואת-הכבש השני בין הערבים.,
5 ולמנחה עשירית איפה סלת, לישה עם רבע ההין שמן זית כבוש.
ו זאת עולה התמיד ריח ניחוח אשר הוקרב בהר סיני אש לה'.
ז וניכו יהיה רבע ההין לכל כבש בקודש תעשה ניקח יין טהור ליהוה.
ח וְתַעֲבִיב אֶת־הַכָּבֶשׁ הַשֵׁנִי בֵּין־הַעֲרָבִים כְּמִנְחַת־הַבֹּקֶר וְכְּנִסְכֶּה תַּעֲשֶׂה אֵשׁ ריח ניחוח הוא לַיהוָה.

9 ביום השבת, אתה הַצָעָה שני כבשים בני שנה תמימים, ושני עשירונות סלת לובשת בשמן כמנחה, ונסכו.
10 זאת היא עולת השבת לשבת בכל שבת, מלבד העולה התמידית ונסיכה שלה.

יא בראש חודשיכם תקריבו עלה ליהוה שני פרים צעירים, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים.,
12 וְכִמְרָבָה לְפָר וְכָל עֲשָׂרוֹת סֶלְחָתִי לֹשֶׁמֶן כְּמִרְבָּן לְכָל־פָּר וְכִמְרָבָה לְכָל־אֵיל׃;
13 כמנחה לכל כבש עשירית איפה סלת מעורבבת בשמן עלה ריח ניחוח אש ליהוה הוא.
יד נסכיהם יהיו חצי הין יַיִן לפר, שליש ההין לאיל, ורבע ההין לכבש. זאת העולה בראש החדש לחדשים לחדשים בשנה.
15 אנו נציע גם ליהוה שעיר חטאת, מלבד העולה התמידית ונסכה.

טז בחדש הראשון, בארבעה עשר יום לחדש, יהיה פסח ליהוה.
יז בחמשה עשר לחודש הזה יום חג שבעת ימים יאכל מצות.
18 ביום הראשון יהיה קהלת קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו.
19 ותקריב עלה ליהוה שני פרים צעירים, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים.,
20 ותרומתם סלת משובח, לשה בשמן, שלשה עשיריות לפר, ושני עשיריות לאיל.,
עשרים ואחת ועשירית לכל אחד משבעת הכבשים.
22 אתם גם תציעו עז עז לחטאת, לכפר עליכם.
23 עשיתם זאת מבלי לפגוע בעולה הבוקר, שהוא עולה תמיד.
24 עשית זאת יום יום שבעת ימים מאכל אשה ריח ניחוח הוא ליהוה; כָּך האם זה ייעשה מבלי לפגוע בשואה התמידית ובנסכה שלה.
25 ביום השביעי קהלת קודש תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו.

26 ביום הביכורים, כאשר תקריבו מנחה לה' של הקציר חדש, בחג השבועות שלכם, עצרת קודש תהיה לכם; כל מלאכת עבדה לא תעשו.
27 ותקריב כעולה ריח ניחוח לה' שני פרים צעירים, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה.,
28 ותרומתם סלת משובח לשה בשמן שלשה עשיריות לכל פר ושני עשיריות לאיל.,
29 ועשירית לכל אחד משבעת הכבשים.
30 אתם גם תציעו עז, לכפר עליכם. אתם תעשו זֶה מבלי לפגוע בשואה התמידית ובהקרבתה.
31 יהיה לך קורבנות מוּשׁלָם; ואתה תתחבר לזה המשקאות שלהם.

פרק 29

1 בחדש השביעי, באחד לחדש, קהלת קודש תהיה לכם; כל מלאכת עבודה לא תעשו. יום תהלה גדולה יהיה לכם. חצוצרות.
2 ותקריב כעולה ריח ניחוח לה' פר בקר, איל ושבעה כבשים בני שנה תמימים.,
3 וקמחם סלת משובח לש בשמן, שלשה עשיריות לפר, ושני עשיריות לאיל.
ארבע ועשירית לכל אחד משבעת הכבשים.
5 אתם גם תציעו עז עז לחטאת, לכפר עליכם.
6 אתה יעשה את זה לֹא פֹעַר עוֹלָה הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ עוֹלָה הַתַּמִּישׁוּ וּמִנְחָתָהּ וּנְקְרֵיהֶם כְּדִּקְרֵי הָאֵלֶּה נְחִיחַ לְיהוּ׃.

ז בעשירי לחודש השביעי הזה קהלת קודש תהיה לכם ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו.
ח וְהִקְרִיבוּ עוֹלָה לַיהוָה פָּר בַּק, איל, ושבעה כָּבְשָׁנָה תְּמִימָה.,
9 וקמחם סלת משובח, לש בשמן, שלשה עשיריות לפר, ושני עשיריות לאיל.
10 ועשירית לכל אחד משבעת הכבשים.
11 אתם גם תציעו עז חטאת, מבלי לפגוע בכפרה, בעולה התמידית, ובמנחתה ובנסכיהם.

יב בחמשה עשר לחדש השביעי תהיה לכם קהלת קודש, כל מלאכת עבודה לא תעשו, וחגגו חג ליהוה שבעת ימים.
13 וְהִקְרִיבוּ עוֹלָה, זבח אֵשׁ, ריח נִיחַח לַיהוָה: שְׁלֹשׁ עֶשְׂרָה פְּרִים בָּנִים, שְׁנֵי אִילִים וְעֶשְׂרָה עֶשְׂרָה כָּבָשִׁים בְּנֵי שָׁנָה, תְּמִימָה.,
יד ותרומתם סלת משובחה לשוה בשמן, שלשה עשיריות לכל אחד משלושה עשר פרים, ושני עשיריות לכל אחד משני האילים.,
חמש עשרה ועשירית לכל אחד מארבעה עשר הכבשים.
16 אתם גם תציעו עז חזה, מבלי לפגוע בעולה התמידית, על מנחתה ונסכהה.

יז ביום השני תקריבו שנים עשר פרים צעירים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים.,
18 ואת מנחותיהם ואת נסכיהם, לפורים, לאילים ולכבשים, למספרם, כחוק.
19 אתם גם תציעו עז חטאת, מבלי לפגוע בעולת התמיד, מנחתה ונסכיהם.

20 ביום השלישי תקריבו אחד עשר פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים.,
21 ואת מנחותיהם ואת נסכיהם, על הפרים, על האילים ועל הטלאים, למספרם, כחוק.
22 אתם גם תציעו עז חטאת, מבלי לפגוע בעולת התמיד, מנחתו ונסכו.

23 ביום הרביעי תקריבו עשרה פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים.,
24 ואת מנחותיהם ואת נסכיהם, על הפרים, על האילים ועל הטלאים, לפי מספרם כחוק.
25 אתם גם תציעו עז חטאת, מבלי לפגוע בעולת התמיד, מנחתו ונסכו.

26 ביום החמישי תקריבו תשעה פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה, תמימים.,
27 ואת מנחותיהם ואת נסכיהם, על הפרים, על האילים ועל הטלאים, לפי מספרם, כחוק.
28 אתם גם תציעו עז חטאת, מבלי לפגוע בעולת התמיד, מנחתו ונסכו.

29 ביום השישי תקריבו שמונה פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה, תמימים.,
30 ואת מנחותיהם ואת נסכיהם, על הפרים, על האילים ועל הטלאים, לפי מספרם, כחוק.
31 אתם גם תציעו עז חטאת, מבלי לפגוע בעולת התמיד, מנחתו ונסכו.

לב ביום השביעי תקריבו שבעה פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים.,
לג ואת מנחותיהם ואת נסכיהם, על הפרים, על האילים ועל הטלאים, לפי מספרם, כחוק.
34 אתם גם תציעו עז חטאת, מבלי לפגוע בעולת התמיד, מנחתו ונסכו.

לה ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו.
36 ותקריבתם עלה ריח אשה ליהוה פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים.,
לז ואת קרבתם ואת נסכיהם לפאר, לאיל ולכבשים למספרם כחוק.
38 אתם גם תציעו עז חטאת, מבלי לפגוע בעולת התמיד, מנחתו ונסכו.

39 אלה הקורבנות אשר תקריבו ליהוה בחגיכם, בנוסף לנדריכם ולנדבותיכם: עולותיכם, מנחתיכם, נסכיכם ושלמיכם.»

פרק 30

א וידבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה אתו יהוה׃

2 וידבר משה אל ראשי שבטי בני ישראל לאמר כה אשר מצווה ה'

ג כי נדר איש לה' או נשבע לברית לא יפר את דברו, כל אשר יצא מפיו יעשה.

4 אם אישה, שׁוּב נערה בבית אביה נודרת נדר לה' ומתחייבת.,
ה וְהָיְדַע אָבִיהָ אֶת נְדָרָהּ וְאֶת הַהִתְעַבָּרָה שֶׁנִּתְעַבָּרָה עַל־עַל־הַנִּדְרָה וְאֶת־הַהִתְעַבָּרָה שֶׁנִּתְעַבָּרָה עַל־עַל־הַנִּדְרָה אֲשֶׁר־נִדְרָה עַל־ע ...;
6 וְאִם-יְמַעַן אֶת-הַמָּה אִבִּיהָ יִמְחַר מִנָּהּ וְכָל-נְדָרֵיהָ וְכָל-הַאֲשֶׁר-הִתְעֲבָרָה עַל-עַל-הַיְהוָה יִסְלַח-לָּהָ כִּי-מַחַר מִנָּהּ אָבִיהָ׃.

7 אם היא נָשׂוּיוזה לִשְׁקוֹל משאלותיה או מילה שנאמרה בפזיזות מפיה שבאמצעותה כופה את עצמה על עצמה התחייבות,
8 ואם בעלה, כשנודע לו על כך, ישתוק כלפיה ביום שיודע על כך, יהיו נדריה תקפים, וכך גם ההתחייבויות שקיבלה כלפיה;
9 ואם ביום שנודע לו על כך, יכנע בעלה אותה, הוא יבטל את נדרו אשר שוקל עליה ועל המילים שנאמרו בפזיזות מפיה שבאמצעותן כפתה את עצמה התחייבות ; וְיְהוָה יִסְלַח לוֹ.

10 נדר אלמנה או גרושה, כל התחייבות שקיבלה לעצמה, יהיה תקף עבורה.

11 אם זה בבית בעלה ש’אישה נשבעה או הטילה על עצמה התחייבות על ידי נשבעה,
12 ואם בעלה, כשנודע לו על כך, ישתוק כלפיה ולא יתנער ממנה, יהיו תקפים כל נדריה וכל ההתחייבויות שקיבלה לעצמה;
13 וְאִם בַּיּוֹם שְׁמַע אֹתָם יִבְרֵם בֵּעלָהּ וְהָיָה כָּל אֲשֶׁר יֹצָא מִפְּתָיו נְדָרִים אוֹ מִתְעֲבָרוֹ בָּטֵל בֵּעלָהּ וְסַלַח לוֹ יְהוָה׃.
14 כל נדר וכל שבועה באמצעותו היא מבטיחה לסבול שֶׁלָה נשמה, בעלה יכול לאשרר אותם ובעלה יכול לבטל אותם.
15 אם בעלה ישתוק כלפיה מיום ליום, הוא מאשר את דבריו. כָּך כל משאלותיו או כל התחייבויותיו אשר לִשְׁקוֹל עליה; הוא מאשרר אותם, משום ששתק כלפיה ביום שנודע לו על כך.
טז אם יבטל אותם אחרי היום שידע אותם, הוא יישא את עון אשתו.»

17 אלה החוקים אשר ציווה ה' את משה בין איש לאשתו ובין אב לבתו בילדותה שׁוּב ובבית אביו.

פרק 31

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "נקם את בני ישראל במדיין ותיאסף אל עמך".«

ג משה וידבר אל העם לאמר התחמשו כי המלחמה אנשים מקרבכם, וַיִּצְעוּ קַרְגִּי מִדְיָן, לְנַקֵּם יְהוָה בְּמִדְיָן.
4 תשלחו אל המלחמה "אלף איש מכל שבט, מכל שבטי ישראל".»

5 גידלנו כָּך מקרב אלפי ישראל, אלף איש מכל שבט, אוֹ שנים עשר אלף איש חמושים עבור המלחמה.
ו וישלח אותם משה למלחמה, אלף איש משבט אחד, אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן, אשר עמו כלי הקודש וחצוצרות התרועה.
7 וַיַּעֲלוּ עַל־מְדֵין כְּפִוָּת יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה וַיַּרְגוּ כָּל־זְכָר׃.
8 מלבד אלה שנפלו בקרב, הם הרגו את מלכי מדין: את ובי, את רחם, את שור, את חור ואת רבא, חמשה מלכי מדין; וגם את בלעם בן בעור הרגו בחרב.
9 בני ישראל נשבו נָשִׁים מְדֵינִים עִם-לָדָיהם הַטַּעֲדִים, וְהֵם בָּזוּ אֶת-כָּל-מַשָּׂא אֶת-כָּל-צֹאניהם, וְאֶת-כָּל-נַחֲבָדָם.
10 הם שרפו עד היסוד את כל ערי הארץ אשר גרו בה ואת כל מחנותיהם.
יא וַיַּקְחַת אֶת־כָּל־הַבְּזָל וְהַשְׁלָל, מִן־הָעָם וּמִן־הַבְּהָמָה.,
12 וַיָּבִיאוּ אֶת־הַשְׁבִּיל וְאֶת־הַבְּזָל אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל־קֹהֵל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמַּחֲנָה בְּעֲרָבוֹת מוֹאָב, עַל־יְרָדֵן, מִנֵּיהּ.

13 משה ואלעזר הכהן וכל ראשי הקהל יצאו לקראתם אל מחוץ למחנה.
יד וַיַּעַס מֹשֶׁה עַל־פְּרָתֵי הַצָּבָא, עַל־פְּרָתֵי הַאלְפִים וְעַל־פְּרָתֵי הַמָּאָה, הַשָּׁבוּ מִן־הַמִּלְחָמָה.
15 הוא אמר להם: "האם אתם כָּך האם אפשר לכל הנשים לחיות?
טז הנה אלה אשר בדבר בלעם הובילו את בני ישראל להפר את יהוה בדבר פגור ותהי המגפה בקהל יהוה.
יז ועתה הרגו כל זכר בילדים, וכל אישה אשר שכבה עם גבר הרגו;
18 וכל הנערות אשר לא ידעו משכב גבר, יחיו לכם.
19 ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים; כל הרג איש וכל נגע בגופה יטהר ביום השלישי וביום השביעי, הוא ואסיריך.
20 אתה תטהר גַם כל הבגדים, כל מוצרי העור, כל מוצרי שיער העיזים וכל כלי העץ.»

21 ויאמר אלעזר הכהן אל הלוחמים הבאים למלחמה: "זאת היא המצווה בתורה אשר צוה ה' למשה:
22 זהב, כסף, ברונזה, ברזל, בדיל ועופרת,
23 כל אשר יבוא באש תעביר באש וטהור יהיה, אך יטהר יהיה. שׁוּב עם מים מטהרים. כל מה שלא ילך לאש, תעביר דרך מים.
24 וְכַבְסְתָּ בְּגָדֶיךָ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְטָהָרְתָּ וְבֹא אֶל־הַמַּחֲנָה׃.

25 וידבר יהוה אל משה לאמר:
26 "אתה אלעזר הכהן וראשי בתי הקהל, ספרו את אשר נלקח מהשלל, את האדם ואת בהמה.,
27 ומחלק את השלל בין הלוחמים שהלכו ל המלחמה וכל האסיפה.
28 אתה תיקח על המניה חיילים שהלכו ל המלחמה מתן ליהוה, אחד מתוך חמש מאות, אנשים, בקר, חמורים וצאן.
29 ממחציתם תקחו את זה ותתנו את זה לאלעזר הכהן תרומה מאת יהוה.
30 מן המחצית אשר לבני ישראל תפריד אדם אחד מכל חמישים, בקר, חמור, צאן וכל בהמה, ותתן אותו ללויים, אשר משמרות משכן ה'.»

31 וַיַּעֲשֶׂה מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה׃.
32 השלל, יתרת השלל שנלקחה על ידי הלוחמים, הסתכמה בשש מאות שבעים וחמישה אלף צאן,
33,720,000 שוורים,
34 שישים ואחד אלף חמורים,
35 ושלושים ושניים אלף מהם נָשִׁים שמעולם לא הכירה מיטת גבר.
36 מחצית, חלק מאלה שהלכו ל המלחמה, היה שלוש מאות שלושים ושבע אלף חמש מאות כבשים,
לז שש מאות שבעים וחמשה צאן למס ליהוה;
ל ח וְשִׁשָּׁה אֶלֶף בָּקָר, מִתְּנַחַת יְהוָה שֶׁבְעִים וְשָׁנִים מִתְחַס׃;
לט שלושים אלף וחמש מאות אתונים, אשר מהם שישים ואחד למס ליהוה;
מְעָשָׂר וְשֶׁה עֶשְׂרָה אֶלֶף אִישׁ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁנִים אִישׁ לְמִסְחַת יְהוָה.
41 ויתן משה לאלעזר הכהן את המס המוקצב ליהוה כאשר ציווה יהוה את משה׃.
42 באשר למחצית חוזרים לבני ישראל אשר משה הפריד מזה לוחמים,
43 במחצית הזו יוצרים את החלק וְהָיָה מִסְפַּר הַצָּאן בַּעֲהָלָה שְׁלָשׁ וְשָׁבַע אֶלֶף וְחַמְאוֹת׃,
44 שלושים ושש אלף שוורים,
ארבעים וחמש מאות חמורים
46 ושש עשרה אלף איש.
47 במחצית הזו מי היה חוזר מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶחָד מִן הַחֲמִשִׁים וַיַּתֵּנֶנָּהוּ לְהַל־לֵוִיִים אֲשֶׁר שָׁמַר בֵּית יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.

48 וַיִּגְשִׁי אֶלֶפְיַי הַצָּבָא, שְׂרֵי הַאֲלָפִים וְשְׂרֵי הַמָּאָה, וַיִּגְשִׁיעוּ אֶל־מֹשֶׁה׃
49 ויאמר אליו: "עבדיך ספרו את הלוחמים אשר היו תחת פיקודנו, ואף אחד מאיתנו לא חסר.".
50 זו הסיבה נביא כמנחה ליהוה את כלי הזהב אשר מצא כל אחד מאיתנו צמידים ושרשראות וטבעות ועגילים ושרשראות לכפר עלינו לפני יהוה»
51 משה ואלעזר הכהן קיבלו מהם את הזהב הזה ואת כל הכלים האלה טוֹב עבד.
52 כל הזהב שנאסף, אשר הקריבו ליהוה, בעד שרי האלפים ושר המאות, היה שש עשרה אלף, שבע מאות וחמישים שקלים.
53 לאנשי הגדוד היה כל אחד את שללו לעצמו.
54 משה ואלעזר הכהן לקחו את הזהב מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות והביאו אותו אל אהל מועד לזכרון לבני ישראל לפני יהוה.

פרק 32

1 לראובני ולגדים היו עדרים רבים מאוד, כי ארץ יעזר וארץ גלעד היו מקומות טובים לרעיית עדרים.,
2 וַיָּבֹאוּ בְנֵי גַד וְאֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אֶל־עָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל־פְּנֵי הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָם:
3 "עטרות, דיבון, ג'עזר, נמרה, חסבון, עליע, סבן, נבו וביון,
ד הארץ הזאת אשר הכה יהוה לפני קהל ישראל מקום ראוי הוא לצאן ולעבדיך צאן.
ה ויוסיפו: "אם מצאנו חן בעיניך, תן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, ואל תעביר אותנו את הירדן".«

ו ויען משה את הגדים ואת הראובנים: "האם אחיכם ילכו אל המלחמה, ואתה, האם תישארי כאן?
7 למה אתם מרתיעים את בני ישראל מלעבר בארץ אשר יהוה נותן להם?
8 כן עשו אבותיכם כאשר שלחתם מקדש ברנה לתור את הארץ.
9 ויעלו אל-גיא אסקולם וראו את-הארץ, ויניחו את-בני-ישראל מלבוא אל-הארץ אשר-יהוה נתן להם.
10 וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשְׁבַּע לֵאמֹר
יא האנשים האלה, העלים ממצרים, מבן עשרים ומעלה, לא יראו את הארץ אשר נשבעתי לאברהם, ליצחק וליעקב, כי לא הלכו אחרי בנאמנות.,
12 מלבד כלב בן יפונה הקנזי, ו יהושע, בני נון, אשר הלכו אחרי יהוה בנאמנות.
13 וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַדֵּם בַּמִּדְבָּרָה אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-יֹשְׁמֹד אֶת-כָּל-הַדּוֹר אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה׃.
14 וְהִנֵּה אַתֶּם תַּחֲבֹת אֲבוֹתֵיכֶם כְּצֹאֵל חַטָּאִים לְהַגִּבֵּר אֶת-חֶם אֶפֶן יְהוָה עַל-יִשְׂרָאֵל׃.
15 כי אם תסרבו ללכת אחריו, הוא ימשיך לעזוב יִשְׂרָאֵל במדבר, ואתה תגרום להרס לכל העם הזה".»

טז וַיִּגְשְׁעוּ אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ נִבָּנֶה פָּאן סְכָרִים לְצֹאנֵינוּ וְעָרִים לְטַפֵּנֵינוּ;
יז ואנחנו נמצייד את עצמנו ללא עיכוב לצעוד לפני בני ישראל עד אשר הבאנו אותם אל המקום אשר הם יושבים, ובנינו ישארו בערים המבוצרות מפני יושבי הארץ.
יח לא נשוב לבתינו עד אשר יירשו בני ישראל איש את נחלתו;
19 כי לא נרכוש שׁוּם דָבָר איתם מעבר הירדן, ולא עוד, כי נחלתנו באה לנו מעבר הירדן הזה, מזרחה.»

20 ויאמר משה אלהם אם תמשיכו בדרך הזאת אם תחויבו להילחם לפני יהוה;
21 אם כל חמושיך יעברו את הירדן לפני יהוה עד אשר יגרש את אויביו מפניו,
22 וְלֹא תָשׁוּבוּ עַד-אַחֲרֵי כְּבוּעַ הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה וְהָיִיתָ נְקִימָה לִפְנֵי יְהוָה וְלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה לָכֶם הָאָרֶץ הַזֹּאת לִרְקַתָּה לִפְנֵי יְהוָה׃.
23 וְאִם לֹא תַעֲשֶׂה זֹאת הֵן חֲטָאִים אַתֶּם לַיהוָה וְדַעְתָּ כִּי תַּשְׁגִּיעַ אֶתְכֶם חַטָּאת יְשִׁיג אֶתְכֶם.
24 בנייה כָּך ערים לילדיך ופארקים לצאן שלך, ורצו המילה שיצא לך מהפה.»

25 וַיֹּאמְרוּ בְנֵי גַד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: "עֲבָדֶיךָ עֲשֶׂה כְּאֲשֶׁר אֲדֹנִי יְצַוֶּה עֲבָדֶיךָ.".
26 בנינו, נשינו, צאנו וכל בהמתנו ישארו כאן, בערי גלעד;
27 ועבדיך, כל איש חלוץ מוכן למלחמה, ילכו לפני יהוה למלחמה, כאשר אמר אדוני.»

28 וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לֹא-טֹהֵן׃ יהושע, בן נון, ולראשי משפחות שבטי בני ישראל;
29 ויאמר אלהם אם יעברו אתכם בני גד ובני ראובן את הירדן, כל אנשי החיל המוכנים למלחמה לפני יהוה, והארץ תיכבש לפניכם, ותתנו להם את גלעד לאחוזתם.
30 וְאִם לֹא יַעֲבַרוּ חֲמוּשִׁים עִמָּכֶם וְיָשְׁבוּ בְּתוֹכֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן׃»
31 וַיַּעֲנוּ בְנֵי גַד וּבְנֵי רְאוּבֶן לֵאמֹר אֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה אֶל־עַבְדֶיךָ נַעֲשֶׂה׃.
לב נעבור חמושים לפני יהוה ארץ כנען ונחלת נחלתנו תהיה לנו בעבר הירדן הזה»

לג משה נתן לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת עוג מלך הבשן את הארץ ואת עריה ואת נחלותיה את ערי הארץ סביבה.

34 בני גד בנו את דיבון את עטרות ואת ערוער.,
35 עטרות-סופן, ג'זר, ג'גבה,
36 בית נמרה ובית ארן, ערים מבצרות, ועשו דירות לצאן.

לז ויבנו בני ראובן את חצבן ואת אלא ואת קריתים,
38 נבו ובעל מעון אשר שינו את שמותיהם ואת שבמה ויתנו שמות לערים אשר בנו.

39 בני מכיר בן מנשה הלכו על גלעד, כבשו אותה וגירשו את האמורי אשר שם.
40 משה נתן את גלעד למכיר בן מנשה, והוא התיישב שם.
41 וילך יאיר בן מנשה וכבש את עריהם ויקרא להן ערי יאיר.
42 נח הלך וכבש את שַׁנַת ואת ערי שְׁפָּטָהּ ויקרא לה נח על שם׃.

פרק 33

א אלה מחנות בני ישראל בצאתם מארץ מצרים לחלקותיהם תחת הנהגת משה ואהרן.
2 ויכתב משה את המקומות אשר יצאו מהם, לפי מחנותיהם, כמצוות יהוה; ואלה מחנותיהם לפי מוצאם.

ג וַיֵּצְאוּ מִרַעְמְסֵס בְּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּטוֹבָה עֶשְׂרָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וּבְמַחֲרֵי הַפֶּסַח צֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם נָשִׂים לִעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם׃.
4 וַיִּקְבְרוּ הַמִּצְרִים אֶת־אֲשֶׁר הַכִּית יְהוָה בָּהֶם אֶת־כָּל־בְּכוֹרֵיהֶם וַיַּעֲשׂוֹת יְהוָה שְׁפָּטִים בְּאֱלֹהֵיהֶם׃.

ה וַיַּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּסוֹכוֹת׃.
ו וַיָּסְעוּ מִזּוֹקוֹת וַיַּחֲנוּ בֵּיתָם אֲשֶׁר בְּפַתְיַת הַמִּדְבָר׃.
7 וַיָּסְעוּ מֵאֵתָם וַיַּפְנוּ פִּי־חִירוֹת אֲשֶׁר מִנֵּאֵל סְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מַגְדָּלָם׃.
ח וַיָּסְעוּ מִפִּי חִירוֹת וַיַּעֲבֹרוּ אֶת־הַיָּם אֶל־הַמִּדְבָרָה וַיַּרְצוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בַּמָּרָה׃.
ט וַיָּסְעוּ מַרְה וַיָּבֹאוּ אֵילִים וְשָׁם שָׁנֵים עֵשָׂר מַעֲיָנִים וְשִׁבעִים עצי תַּמָּן וַיַּחֲנוּ שָׁם׃.
10 וַיָּסְעוּ מֵעִלִּים וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי יַם־סוּף.
11 וַיָּסוּ מִמִּשְׁחַת יָם־סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין׃.
12 וַיַּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בַּדְפָּכָא.
13 וַיַּסְעוּ מַדַּפְכָא וַיַּחֲנוּ בָאלוּס׃.
14 וַיָּסְעוּ מֵאַלוּס וַיַּחֲנוּ בַּרְפִּידִים וְלֹא הָיוּ שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת׃.
15 וַיַּסְעוּ מֵרַפִּידִים וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינַי׃.

16 וַיַּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינִי וַיַּחֲנוּ בִּקְבֵּרוֹת הַטַאֲוָה׃.
17 וַיַּסְעוּ מִקִּבְרוֹת הַטַאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחַסֵּרוֹת׃.
18 וַיַּסְעוּ מַחַסֵּרוֹת וַיַּחֲנוּ בְרַתְמָה.
19 הם יצאו מרתמה וחנו ברמונפרס.
20 הם יצאו מרמונפרס וחנו בלבנה.
21 הם יצאו מלבנה וחנו ברסה.
22 הם עזבו את רסה וחנו בצ'לאטה.
23 וַיַּסְעוּ מְקְלַתָּה וַיַּחֲנוּ בְהַר סֵפֶר.
24 וַיַּסְעוּ מֵהַר סֵפֶר וַיַּחֲנוּ בַּעֲרָדָה.
25 וַיָּסְעוּ מַעֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַכָּלוֹת׃.
26 וַיָּסְעוּ מַמַּחֲלוֹת וַיַּחֲנוּ בַּתַּחַת.
27 וַיַּסְעוּ מַתַּחַת וַיַּחֲנוּ בְטַרַח׃.
28 וַיַּסְעוּ מִתַּרְחַ וַיַּחֲנוּ בַּמֵּתָּא.
29 הם יצאו ממצ'ה וחנו בחשמונה.
30 וַיַּסְעוּ מִחֶשְׁמוֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמוֹסֵרוֹת׃.
31 וַיַּסְעוּ מִמּוֹסֶרוֹת וַיַּחֲנוּ בְנֵעַיְעָכָן.
32 וַיַּסְעוּ מִבֶּנֶה יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְחוֹר גַדְגָד׃.
33 וַיִּסְעוּ מֵהוֹר גַדְגַד וַיַּחֲנוּ בִּיטְבֶּתָּה׃.
34 וַיַּסְעוּ מִתְּבַתָּה וַיַּחֲנוּ בְחֶבְרוֹנָה.
35 וַיַּסְעוּ מִחֶבְרוֹנָה וַיַּחֲנוּ בַעֲשִׂיּוֹן־גֶבֶר.
36 וַיָּסְעוּ מֵעַשְׂעוֹן־גֶבֶר וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבַּר סִין, הוּא בְקַדֵשׁ.

37 וַיָּסְעוּ מִקַּדֶשׁ וַיַּחֲנוּ בַּר הָרוּר, בְּגַבֵּי אֶרֶץ אֱדוֹם.
38 וַיַּעֲלַה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל־הַר־הוֹר בְּפִת־יְהוָה וַיָּמָת שָׁם בַּשָּׁנָה הַנָּתִית הַנָּתִית לֵצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַחֹשִׁיחַ בְּיוֹם הַחֹשִׁיחַ׃.
39 בן מאה עשרים ושלוש שנים היה אהרן במותו בהר ההר.
40 זה היה אז הכנעני, מלך ערד, אשר ישב בנגב בארץ כנען, נודע על בואם של בני ישראל.

41 וַיַּסְעוּ מֵהַר הָרוֹר וַיַּחֲנוּ בַּשְׁלוֹמָנָה׃.
42 הם יצאו מסלמונה וחנו בפנון.
43 וַיָּסְעוּ מִפְּנוֹן וַיַּחֲנוּ בָאוֹבוֹת׃.
44 וַיָּסְעוּ מֵאוֹבוֹת וַיַּחֲנוּ בֵּי עָבָרִים בְּגִבוּל מוֹאָב׃.
45 וַיַּסְעוּ מֵעִי עָבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבוֹן־גָד׃.
46 וַיִּסְעוּ מִדִּבוֹן־גָד וַיַּחֲנוּ בְּחֶלְמוֹן־דְבְלַתַּיִם.
47 וַיָּסְעוּ מִחֶלְמוֹן דְּבַלְתַיִם וַיַּחֲנוּ בְהָרֵי עָבָרִים מִנֵּה נְבוֹ׃.
48 וַיַּסְעוּ מֵהָרֵי עָבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעֲרוֹת מוֹאב, אֶל־יָרֶדֶן, מִנֵּי יְרִיחוֹ.
49 ויחנו על פני הירדן, מבית סימות ועד אבל סתים, בערבות מואב.

50 וידבר יהוה אל משה בערבות מואב על הירדן מול יריחו לאמר
51 "דבר אל בני ישראל: כאשר תעברו את הירדן" ושאתה כבר תיכנס בארץ כנען,
52 וְגָרַשְׁתָּ מִפָּנֶיךָ אֶת־כָּל־יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְהַשְׁמַת כָּל־פְּתִילָתָם וְכָל־פִּלְתָּם וְהַשְׁמַת כָּל־פִּלְתָּם של פליז נמס, והחריבת את כל במותיהם.
53 ותירשו את הארץ ותישבו בה כי נתתי לכם את הארץ לרשתה.
54 וחלקתם את הארץ בגורל לפי משפחותיכם; נחלה גדולה תתנו לרבים, ונחלה קטנה למעטים. אשר יחולק לכל אחד יהיה לו; תקבלו אותו לנחלה לפי שבטי אבותיכם.
55 וְאִם לֹא תְגָרְשוּ אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֶיךָ וְהָיוּ אֲשֶׁר תַּשְׁאִירוּ מֵהֶם כְּקוֹץ בְּעֵינֵיכֶם וּכְדַקְרִים בְּצַדֶּכֶם וְהִתְעֲשׂוּ אֶתְכֶם כְּאוֹיְבִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם הוֹלִים שָׁמָּה׃.
56 ואתייחס אליכם כפי שהחלטתי לנהוג בהם."»

פרק 34

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "צוה את בני ישראל ואמרת להם כי תבואו אל ארץ כנען, זאת הארץ אשר תהיה לכם לנחלה: ארץ כנען לגבולותיה., לָדַעַת :

ג וגבולכם הדרומי יהיה מדבר סין עד אדום, וגבולכם הדרומי יתחיל בקצה הרחוק דְרוֹמִי מים המלח, לכיוון מזרח,
ד וְנָטָה גְּבוּלְכֶם נָחֹם עַל עַקְרַבִּים וְעָבַר סִין וְבֹא נָמֹב קָדֵשׁ בַּרְנֵה וְעָבַר חַצַר אֶדֶר וְעָבַר אֶשְׁמוֹן;
ה ומאסמון יגיע הגבול לנחל מצרים ויגיע לים.

ו וגַבוּל הַמַּעֲרָב, הַיָּם הַגָּדוֹל יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם, זֶה יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם הַמַּעֲרָב׃.

7 זה יהיה גבולכם הצפוני: מן הים הגדול, אתם שָׁם עקבו בעצמכם על-יד הר ההר;
ח מהר ההר תמשוך אותו עד-בוא חמת, והגבול יבוא עד-סדדה.;
ט וְהָגְבוּל יָעֲבֹר עַל צְפְרוֹן וְהָגִיא חַצַר עִין זֶה יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם הַצְּפוֹן׃.

י מחצר עינן עד-ספם תעבירו את גבולכם המזרחי;
יא וירד הגבול מספהם רבלה מזרחה לעין וירד הגבול וימשך לאורך גבעות אשר גובלים בים צנרת ממזרח,
12 וירד הגבול לאורך נהר הירדן עד ים המלח זאת תהיה ארצכם וגבולותיה סביב»

13 משה צוה את בני ישראל לאמר: "זאת הארץ אשר תחלקו בגורל, אשר צוה יהוה לתת לתשעת השבטים ולחצי השבט.".
יד כי שבט בני ראובן לבית אבותם ושבט בני גד לבית אבותם קיבלו את מוֹרֶשֶׁת ; חצי שבט מנשה קיבל את נחלתו.
15 וַיַּחֲצִי הַשְּׁבָטִים וַיַּחֲצִי הַשְּׁבָט נַחֲלָתָם לְעֵבֶר הַיַּרְדֶן, מִנֵּה יְרִיחוֹ, מֵעַד קֹדֶשׁ, לִזְרַח הַשֶׁמֶשׁ.»

טז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר׃
17 "אלה שמות האנשים אשר יחלקו את הארץ ביניכם: אלעזר הכהן ו יהושע, בן נון.
18 אתה תיקח שׁוּב נסיך מכל שבט עבור אַתָה לחלוק את המדינה.
19 אלה שמות האנשים האלה: לשבט יהודה, כלב בן יפונה.;
כ לשבט בני שמעון, שמואל בן עמיהוד.;
כא לשבט בנימין, אלידד בן כזלון.;
22 לשבט בני דן, הנסיך בוצ'י בן ג'וגלי;
כג לבני יוסף לשבט בני מנשה, הנשיא חניאל בן אפוד.;
24 ולשבט בני אפרים, הנשיא קמואל בן שפטן.;
כה לשבט בני זבולון, אליספן בן פרנה, הנסיך.;
כו לשבט בני יששכר, הנסיך פלטיאל בן אוזן.;
27 לשבט בני אשר, נשיא אחיוד בן שלומי.;
כח לשבט בני נפתלי, פדאל בן עמיהוד, הנסיך.
29 אלה הם אשר ציווה יהוה לחלק את ארץ כנען בין בני ישראל.

פרק 35

1 וידבר יהוה אל משה בערבות מואב על הירדן מול יריחו לאמר
2 צוה את בני ישראל לתת ללוים ערים לשבת מהנחלה אשר ירשו בהן ונתת ללוים מרעה סביב הערים האלה.
3 יהיו להם ערים לגור בהן, ומרעהם יהיה לבהמתם, לליבם אחרים סחורות ולכל בעלי החיים שלהם.
ד מרעה הערים אשר תתנו ללוים יהיה, מחומת העיר מבחוץ, אלף אמות סביב.
ה מְדַדְתָּ מִחוּץ לְעִיר אֲלֶפְשִׁים אֲמָתִי לְפָעַר קֹדֶם וְאֲלֶפְשִׁים אֲמָתִי לְפָעַר נְגָב וְאֲלֶפְשִׁים אֲמָתִי לְפָעַר מִזֶּה וְהָיָה הָעִיר בְּתוֹךְ אֵלֶּה יִהְיֶה מְרַעֵה לְעָרֵיהֶם׃.

ו והערים אשר תתנו ללוים שש ערי מקלט אשר תקבעו למקלט הרוצח ובנוסף ארבעים ושתים ערים אחרות תתנו.
7 כָּך את כל הערים אשר תתנו ללויים מספר יגיע ארבעים ושמונה ערים, ואת מרעה שלהן.
ח והערים שתתנו מנחלת בני ישראל, מרביהם תקחו יותר וממעטים. איש יתן ללויים מעיריו, לפי נחלתם.»

ט וידבר יהוה אל משה לאמר
י "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי עברתם את הירדן" ושאתה כבר תיכנס בארץ כנען,
יא וְתַבְחַרוּ לָכֶם עִרִים אֲשֶׁר תִּהְיֶה לָכֶם עִרְיוֹת מְקַטֵּל שָׁמָּה יִחֲבֹר הַרֹּחַ אֲשֶׁר הָרַג בְּשָׁגֶד׃.
12 הערים האלה ישמשו לכם מקלט מפני הנוקם דָם, כדי שלא יומת הרוצח לפני שיופיע בבית המשפט לפני הקהל.
13 ולגבי הערים אשר תתנו, שש ערי מקלט יהיו לכם.
יד שלוש ערים תתנו בעבר הירדן ושלוש ערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט יהיו׃.
15 שש הערים האלה יהיו מקלט לבני ישראל ולגר וליושב בתוככם למען ימצא שם מקלט כל מי שהרג אדם בשוגג.

טז אם הכה אותו בכלי ברזל והיה מות, רוצח הוא; מות ייענש הרוצח.
יז אם הכה אותו, ואבן בידו אשר תגרום מות, והיה מות, רוצח הוא; מות ייענש הרוצח.
18 אם הכה אותו בכלי עץ המסוגל לגרום מוות, והיה מוות, רוצח הוא; הרוצח ייענש מות.
19 גואל הדם הוא ימות את הרוצח; כאשר יפגשו אותו, הוא יהרג אותו.
20 אם הפיל אדם משנאה, או אם טמן לו מלכודת, והיה מות.,
21 או אם הכה אותו בידו באיבה והיה מות, המכה אותו מות ייענש; רוצח הוא; גואל הדם ימות את הרוצח כשיפגש בו.

22 אך אם במקרה הפיל אותו, בלי איבה, או אם זרק עליו דבר שלא במתכוון,
23 או אם יפיל עליו אבן שיכולה לגרום מוות, והיה מוות, מבלי שהוא יהיה אויבו ולא יבקש לפגוע בו,
24 והקהל ישפט בין המכה ובין גואל הדם, לפי החוקים האלה.
25 והציל הקהל את הרוצח מיד גואל הדם והשיבו אותו אל עיר המקלט אשר ברח שמה וישב שם עד מות הכהן הגדול אשר נמשח בשמן הקודש.
26 אם הרוצח יוצא לפני הזמן הזה משטח עיר המקלט שאליה ברח,
27 וְאִם פָּגַאֵהוּ גֹאֵל הַדָּם מִחוּץ לַעִיר מְקַלְטוֹ וְהָרַג גֹאֵל הַדָּם אֶת הַרֹצֵחַ לֹא יָאֲשָׁם בַּרְצֵחַ;
28 מכוניות הרוצח עליו להישאר בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול; ולאחר מות הכהן הגדול, רשאי הרוצח לשוב לארץ אשר בה נמצאת נחלתו.

29 החוקים האלה יכינו לך ולצאצאיך את התורה בכל המקומות שבהם תגורו.

30 כאשר הרג אדם את רעהו, יומת הרוצח על פי עדות; אך עד יחיד לא יוכל להעיד כדי לגזור על אדם מוות.

31 לא תקחו כופר בעד נפשו של רוצח אשר חטאיו דינו מוות, כי יומת הוא.
32 לא תקבל כופר אשר מאפשר למי שברח לעיר מקלטו כדי לשוב לגור בארצו לפני מות הכהן הגדול.
33 לא תטמא את הארץ אשר אתה שם כי דם מטמא את הארץ ואין כפרה על הדם אשר נשפך בארץ כי אם בדם שפכו׃.
34 לא תחללו את הארץ אשר אתם יושבים בה ואשר אני יושב בתוכה כי אני יהוה יושב בקרב בני ישראל»

פרק 36

1 ראשי בתים וַיִּגְשְׁבוּ נַשְׁפָּחַי הַפָּרְכִים מִשְׁפָּחַת בְּנֵי גִּלְעָד בְּנֵי מָכִיר בְּנֵי מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפָּחַת בְּנֵי יוֹסֵף וַיַּדְבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְהַשָּׂרִים שְׂרֵי הַנָּשִׁים׃ בתים ילדי ישראל הפטריארכליים.
2 ויאמרו: "ה' ציווה את אדני לתת את הארץ לנחלה לבני ישראל, וגם אדני קיבל מאת ה' צו לתת את נחלת סלפד אחינו לבנותיו.".
3 אם הם יתחתנו עם אחד מבניו של אַחֵר שבט בני ישראל, נחלתם תכרת מנחלת אבותינו ותוסיף על שבט אשר הם שייכים אליו, ונכרת מחלק נחלתנו.
ד וכי יבוא היובל לבני ישראל, ותוסיף נחלתם על נחלת השבט אשר הם שייכים אליו, ונחלתם תגרע מנחלת שבט אבותינו.»

ה ויצוה משה את-בני-ישראל, בצו יהוה, ויאמר: "טוב דבר שבט בני-יוסף.".
ו כֵּן אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-בְּנוֹת סַלְפְד: אֶת-מָּשֶׁר יְחַפְּצוּ וּתְנַשְׁאוּ, וּבְמִשְׁפָּחַת שְׁבַט אֲבִיהֶם.;
7 כָּך לא תעבור נחלת בני ישראל משבט לשבט אחר, ובני ישראל ידבקו איש בנחלת שבט אבותיו.
ח כל בת אשר לה נחלה בכל שבט של בני ישראל תתחתן עם אָדָם ממשפחת שבט אביו, למען ישמרו בני ישראל איש איש את מורשת אבותיו.
ט לא תעבור נחלה משבט לשבט אחר, כי שבטי בני ישראל יחזיקו איש בנחלתו.»

10 כאשר ציווה יהוה את משה כן עשו בנות סלפד.
יא מעלה, תרח, חגלה, מלכה ונח, בנות שפד, נשאו בני דודיהן;
12 הם נישאו למשפחות בני מנשה בן יוסף, ו כָּך נחלתם נשארה בשבט משפחת אביהם.

13 אלה החקים והמשפטים אשר נתן יהוה ביד משה לבני ישראל בערבות מואב על הירדן מול יריחו.