מעשי השליחים

פרק 1

1 בספרי הראשון, תיאופילוס, תיארתי את כל מעשיו ותורתו של ישוע לאחר מכן,
2 עד היום בו, לאחר שנתן הוראות ברוח הקודש לשליחים אשר בחר, נלקח השמיימה.

3 גם להם, לאחר סבלו, הראה את עצמו מלא חיים, נתן להם ראיות רבות ומשכנעות, נראה אליהם במשך ארבעים יום ודיבר אליהם על מלכות אלוהים.

4 יום אחד, כשישב איתם לשולחן, הורה להם לא לעזוב את ירושלים, אלא לחכות למה שהאב הבטיח, "אשר", אמר להם, "שמעתם מפי;
5 כי יוחנן הטביל במים, אך בעוד ימים מעטים תיטבלו ברוח הקודש.« 
6 הם התאספו יחד ושאלו אותו: "אדוני, האם הגיע הזמן להשיב את המלכות לישראל?"» 
7 ישוע ענה להם: "לא לכם לדעת את הזמנים או המועדים שקבע האב בסמכותו שלו.".
8 אבל כשיבוא עליכם רוח הקודש, תהיו מלובשים בגבורה, ותעידו עליי בירושלים ובכל יהודה ושומרון ועד קצה הארץ.« 

9 אחרי שדיבר כך, הוא נשא לפניהם, וענן הסתיר אותו מעיניהם.
10 בעודם מביטים בשמים בעודו מתרחק, הופיעו לפתע שני אנשים לבושים לבן לידם,
11 "אנשי גליל, מדוע אתם עומדים ומביטים אל השמים? ישוע זה, אשר נלקח מכם אל השמים, יחזור, כדרך שראיתם אותו עולה אל השמים."» 

12 לאחר מכן חזרו לירושלים מהר הזיתים, הנמצא בקרבת ירושלים, במרחק שבת.
13 כאשר הגיעו, עלו לחדר העליון, שם נהגו לשבת: הם היו פטרוס ויוחנן, יעקב ואנדרי, פיליפוס ותומאס, ברתולומיאו ומתיו, יעקב בן אלפאוס ושמעון הקנאי ויהודה אחי יעקב.
14 כולם, יחד, התפללו יחד עם הנשים וה... נָשׂוּי, אמו של ישוע, ואחיו.

15 בימים ההם קם פטרוס בין האחים (הם התאספו יחד, כמאה ועשרים במספר) ואמר להם:
16 "אחי, היה צריך להתקיים הכתוב אשר דיבר רוח הקודש ביד דוד על יהודה, מורה הדרך של אלו שאסרו את ישוע;
17 כי הוא היה אחד מאיתנו ושתף פעולה בשירותנו.
18 (האיש הזה רכש שדה בשכרו על פשעו, ומיהר קדימה, שבר אותו באמצע וכל קרביו נשפכו החוצה.
19 עובדה זו ידועה כל כך לכל תושבי ירושלים, עד כי שדה זה נקרא בלשונם "הַכֶּלֶדֶמָה", כלומר "שדה הדם".
20 כי כתוב בספר תהילים: "יהי מעונתו שוממה ואין יושב בה!" ובמקום אחר: "אחר יקח את משרתו!"
21 לכן, חשוב שמתוך האנשים אשר ליוו אותנו בכל עת שחי האדון ישוע בקרבנו,
22 מטבילתו של יוחנן ועד היום בו נלקח מאיתנו, אחד מהם חייב להיות עמנו עד לתחייתו.« 

23 הם הציגו שני אנשים: יוסף, שנקרא בר-שבאס ושם צדיק, ומתיהו.
24 והם החלו להתפלל ואמרו: "אדוני, אתה היודע את לבבות כולם, הראה לנו במי מבין השניים האלה בחרת."
25 לתפוס, בשירות השליחות הזה, את המקום שיהודה עזב בפשעו כדי ללכת למקומו.« 
26 הם הטילו גורל על שמותיהם, והגורל נפל על מתיאס, אשר נוסף לאחד עשר השליחים.

פרק 2

1 כאשר הגיע יום חג השבועות, כולם היו יחד במקום אחד.
2 לפתע נשמע קול מן השמים כקול נושבת רוח חזקה ומילא את כל הבית שבו ישבו.
3 והם ראו מה שנראה כלשונות אש שהתפצלו ונחו על כל אחד מהם.
4 כולם התמלאו ברוח הקודש והחלו לדבר בלשונות אחרות כפי שרוח הקודש הצליחה בהם.

5 בין היהודים שישבו בירושלים היו אנשים יראי דת מכל גוי תחת השמים.
6 כששמעו את הרעש הזה, הם רצו בקהל, וכולם היו מבולבלים, כי כל אחד שמע אותם מדברים בשפתו.
7 הם נבהלו ונתפלאו ואמרו: "האם כל אלה המדברים גלילים?"
8 כיצד אנו שומעים כל אחד מהם מדבר את השפה הייחודית של ארץ מולדתו?
9 כולנו – פרתים, מדיים, עילים, יושבי מסופוטמיה, יהודה וקפדוקיה, פונטוס ואסיה,
10 מפריגיה ופמפיליה, ממצרים ומאזור לוב שליד קירניה, רומאים עוברים כאן,
11 בין אם יהודים או גרים, כרתים וערבים, אנו שומעים אותם מכריזים על נפלאות אלוהים בלשונותינו.« 
12 כולם נדהמו, ולא ידעו מה לחשוב, ואמרו זה לזה: "מה זה יכול להיות?"» 
13 אחרים לעגו להם: "מלאים הם יין חדש."» 

14 פטרוס קם עם אחד עשר התלמידים, הרים את קולו ואמר להם: "יהודים וכל יושבי ירושלים, הרשו לי להסביר לכם זאת ותקשיבו היטב למה שאני אומר:
15 האנשים האלה אינם שיכורים, כפי שאתם חושבים, כי זו השעה השלישית ביום.
16 מה שאתם רואים הוא מה שנובא מראש על ידי הנביא יואל:
17 "באחרית הימים, נאם ה', אשפוך את רוחי על כל העם. בניכם ובנותיכם יתנבאו, בחוריכם יראו חזיונות, זקניכם יחלמו חלומות.".
18 כן, בימים ההם אשפוך את רוחי על עבדיי, על גברים ועל נשים, והם יתנבאו.
19 ואראה מופתים בשמים ממעל ואותות בארץ למטה דם ואש ועשן מתערבל;
20 השמש תיהפך לחושך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנפלא.
21 וכל הקורא בשם ה' יושע.
22 בני ישראל, שמעו את הדברים הבאים: ישוע מנצרת, איש אשר הוכח עליכם על ידי אלוהים באמצעות ניסים, ניסים ואת האותות אשר עשה על ידו בקרבכם, כפי שאתם עצמכם יודעים;
23 האיש הזה נמסר על פי תוכניתו הבלתי משתנה של אלוהים וידעתו מראש, ואתם צלבתם אותו והרגתם אותו בידי רשעים.
24 אלוהים הקים אותו מן המתים ושחרר אותו מייסורי המוות, כי המוות לא היה אפשרי לו להחזיק אותו.
25 כי דוד אומר עליו: "שמרתי את ה' תמיד לפניי, כי לימיני הוא, למען לא ארע.".
26 לכן ליבי בפנים שִׂמְחָה, וְתִשְׂמֵחַ לִשְׁנִי, וְגַם גּוּפִי יָנוּחַ בְּתִקְוָה;
27 כי לא תעזוב את נפשי בממלכת המתים ולא תתן לקדושך לראות שחיתות.
28 הראתני נתיבי חיים, ותמלאני שמחה בהראותני פניך.« 
29 אחיי, הרשו לכם לספר לכם בגלוי על דוד האב, שהוא מת, שהוא נקבר, וכי קברו עדיין בינינו היום.
30 כי היה נביא, וידע כי אלוהים הבטיח לו בשבועה להעמיד בן מדמו על כס מלכותו,
31 הוא התחייה של המשיח, אשר ראה אותו מראש, באומרו כי נפשו לא תישאר בממלכת המתים, וכי בשרו לא יראה שחיתות.
32 זהו ישוע אשר אלוהים הקים מן המתים; כולנו עדים לכך.
33 ועתה, לאחר שנלקח השמימה לימין אלוהים, וקיבל מאת האב את הבטחת רוח הקודש, הוא שפך את הרוח הזו, אשר אתם רואים ושומעים.
34 כי דוד לא עלה השמימה, אלא הוא עצמו אמר: "אמר ה' לאדוני שב לימיני".,
35 עד אשר אשים את אויביך הדום רגליך.« 
36 לכן ידעו בוודאות כל בית ישראל כי את ישוע הזה, אשר צלבתם, עשה אלוהים גם לאדון וגם למשיח.« 

37 דבר זה נקרע את לבם, ואמרו לפטרוס ולשאר השליחים: "אחים, מה נעשה?"» 
38 "שובו בתשובה והיטבלו כל אחד מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם, ותקבלו את מתנת רוח הקודש.".
39 כי לכם ההבטחה היא, ולבניכם ולכל הרחוקים, לכל אשר יקרא ה' אלוהינו׃« 
40 ובדברים רבים אחרים הוא עודד אותם ואמר: "הצילו את עצמכם מתוך הדור המעוות הזה."» 
41 אלו שקיבלו את דבריו של פטרוס נטבלו; ובאותו יום גדל מספר התלמידים בכשלושת אלפים.

42 הם הקדישו את עצמם להטפת השליחים, לאסיפות, לבתיבת הלחם ולתפילות.
43 ופחד היה בכל הנשמות, ומופתים ומופתים רבים נעשו על ידי השליחים.
44 כל המאמינים היו יחד והיה להם הכל במשותף.
45 הם מכרו את אדמותיהם ורכושם, וחילקו את התמורה בין כולם, לפי צרכיו של כל אדם.
46 יום יום כולם יחד הלכו לבית המקדש, שברו את לחמם בבתיהם ואכלו את מאכלם בשמחה ובכנות,
47 משבחים את אלוהים ומקבלים חן בעיני כל העם. וה' הוסיף יום יום למספר ההולכים בדרך הישועה.

פרק 3

א פטרוס ויוחנן עלו (יחד) לבית המקדש לתפילה בשעה התשיעית.
2 היה שם איש אחד, צולע מלידה, אשר נישא על ידו. בכל יום היו מניחים אותו ליד שער המקדש, הנקרא "שער היפה", כדי שיוכל לבקש צדקה מהנכנסים למקדש.
3 כאשר ראה האיש את פטרוס ויוחנן עומדים להיכנס, ביקש מהם צדקה.
4 פטרוס ויוחנן נעצו בו את מבטם ואמרו: "הבטו בנו."» 
5 הוא הביט בהם בקפידה, בציפייה לקבל מהם משהו.
6 ויאמר אליו פטרוס: "אין לי כסף ולא זהב, אך את אשר יש לי, אני נותן לך: בשם ישוע המשיח מנצרת, קום והתהלך."» 
7 והוא אחז בו בידו ועזר לו לקום על רגליו. באותו רגע ממש התחזקו רגליו ורגליו;
8 הוא קפץ על רגליו והחל ללכת. לאחר מכן נכנס איתם לבית המקדש, הולך, קופץ ומשבח את אלוהים.
9 כל העם ראה אותו הולך ומשבח את אלוהים.
10 כשהם הכירו שזהו אותו אדם שנהג לקבץ נדבות בשער היפה של בית המקדש, הם נדהמו והתעצבנו למראה מה שקרה לו.
11 מכיוון שלא עזב את פטרוס ויוחנן, כל העם הנדהם רצו אליהם אל האכסדרה הנקראת אכסניית שלמה.

12 כשראה זאת פטרוס, אמר לעם: "בני ישראל, מדוע אתם נדהמים על כך? ומדוע אתם נועצים בנו מבטים כאילו בכוחנו או בחסידותנו גרמנו לאיש הזה ללכת?"
13 אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, אלוהי אבותיכם, הכבד את עבדו ישוע, אשר מסרתם והכחשתם לפני פילטוס, אף על פי שהחליט לשחררו.
14 התכחשתם לקדוש והצדיק, וביקשתם רחמים על רוצח.
15 הרגתם את מקור החיים, אשר אלוהים הקים אותו מן המתים; כולנו עדים לכך.
16 בזכות האמונה שקיבלנו ממנו, חיזק שמו את האיש שאתם רואים ומכירים; האמונה שבאה ממנו היא שהביאה לריפוי מושלם זה לעיני כולכם.

17 אני יודע, אחים, כי פעלתם בבורות, וכך גם עשו שליטיכם.
18 אך כך קיים אלוהים את מה שחזה דרך כל הנביאים, כי המשיח שלו יסבול.
19 לכן חזרו בתשובה ופנו אל אלוהים, למען יימחו חטאיכם,
20 למען יבואו עתות רענון מאת האדון, וכי ישלח את אשר נועד לכם, את ישוע המשיח,
21 אשר השמים חייבים לקבל עד ימי שחזור הכל, אשר דיבר אלוהים מימים ימימה בפי נביאיו הקדושים.
22 ויאמר משה: "נביא כמוני יקים לך ה' אלהיך מקרב אחיך; שמעת אליו בכל אשר יאמר לך.".
23 וכל אשר לא ישמע אל הנביא הזה, ייכרת מקרב העם."
24 כל הנביאים אשר דברו מאז שמואל גם ניבאו את הימים האלה.
25 אתם בני הנביאים ובני הברית אשר כרת אלוהים עם אבותיכם באומרו לאברהם: "בזרעך יתברכו כל גויי הארץ".» 
26 אלוהים, לאחר שהקים את בנו, שלחו אותו לכם בראשונה לברך אתכם, כאשר כל אחד מכם ישוב מעוונותיו.

פרק 4

1 בעוד פטרוס ויוחנן מדברים אל העם, הגיעו הכוהנים, מפקד משמר המקדש והצדוקים.,
2 לא היו מרוצים ממה שלימדו את העם והכריזו בדמותו של ישוע התחייה אנשים שנפטרו.
3 הם תפסו אותם וזרקו אותם לתוך כֵּלֵא עד למחרת, כי כבר היה ערב.
4 אולם רבים מאלה ששמעו את הנאום הזה האמינו, ומספר הגברים גדל לכחמשת אלפים אנשים.

5 למחרת התאספו מנהיגיהם, הזקנים והסופרים, בירושלים,
6 עם חנן הכהן הגדול, קיפא, יוחנן, אלכסנדר וכל אנשי משפחת האפיפיור.
7 לאחר שהביאו את השליחים לפניהם, שאלו אותם: "באיזו סמכות או בשם מי עשיתם זאת?"» 
8 פטרוס, מלא ברוח הקודש, אמר להם: "ראשי העם וזקני ישראל:
9 אם נשאל היום על הטבה המוענקת לאדם עם מוגבלות, לדעת כיצד האיש הזה נרפא,
10 דעו זאת היטב כולכם וכל עם ישראל: בשם ישוע המשיח מנצרת, אשר צלבתם אותו ואשר אלוהים הקים אותו מן המתים, על ידו עומד לפניכם האיש הזה בריא לחלוטין.
11 ישוע זה הוא האבן שדחיתם מן הבניין, אשר הפכה לאבן הפינה.
12 ואין ישועה באף אחד אחר; כי אין שם אחר תחת השמים שניתן לבני אדם אשר באמצעותו עלינו להיוושע.« 

13 כשראו את אומץ ליבם של פטרוס ויוחנן, בידיעה שהם אנשים פשוטים וחסרי השכלה, הם נדהמו; ובאותה עת זיהו אותם כמי שהיו עם ישוע.
14 אך כשראו את האיש שנרפא עומד בקרבתם, לא היה להם מה לומר.
15 לאחר שהוציאו אותם מן הסנהדרין, החלו לדון ביניהם,
טז ויאמר: "מה נעשה לאנשים האלה? שהם עשו נס גדול, זה ברור לכל יושבי ירושלים, ואנחנו לא יכולים להכחיש זאת.".
17 אך כדי למנוע מהדבר הזה להתפשט עוד בקרב העם, הבה נזהיר אותם באיומים לבל ידברו בשם הזה לאיש מעתה ואילך.« 
18 וקראו להם לחזור, אסרו עליהם בתוקף לדבר וללמד בשם ישוע.
19 ענו להם פטרוס ויוחנן: "שפטו בעצמכם אם נכון בעיני אלוהים לציית לכם ולא לאלוהים.".
20 מבחינתנו, איננו יכולים שלא לומר את מה שראינו ושמענו.« 
21 אחר כך איימו עליהם ושחררו אותם, מבלי לדעת כיצד להענישם בגלל העם, שכן כולם שיבחו את אלוהים על כל מה שקרה זה עתה.
22 כי האיש אשר נרפא בנס היה בן למעלה מארבעים שנה.

23 לאחר ששוחררו, הלכו אל אחיהם וסיפרו להם את כל מה שסיפרו להם ראשי הכוהנים והזקנים.
24 כאשר שמעו האחים זאת, הרימו כולם את קולם אל אלוהים ואמרו: "אדוני, אתה בראת את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בהם.".
25 אתה הוא אשר דברת [ברוח הקודש], בפי דוד [אבינו] עבדך: "מדוע רעדו גויים, ועמים עשו מזימות הבל?
26 קמו מלכי הארץ, מנהיגים קשרו קשר נגד ה' ונגד משיחו."
27 באמת, בעיר הזאת קשרו קשר הורדוס ופונטיוס פילטוס, יחד עם הגויים ועמי ישראל, נגד עבדך הקדוש ישוע, אשר משחת.,
28 לעשות את אשר החלטת ידך ועצתך מראש.
29 ועתה, אדוני, שים לב לאיומיהם, ותן לעבדיך להכריז את דברך בכל העוז,
30 על ידי הושיט ידך לרפא, ולעשות ניסים ומופתים, בשם עבדך הקדוש ישוע.« 

31 לאחר שהתפללו, רעד המקום בו התכנסו יחד; כולם נמלאו ברוח הקודש, והם דיברו את דבר אלוהים באומץ לב.

32 המון המאמינים היו בעלי לב אחד ונפש אחת; איש לא קרא את אשר לו כשלו, אלא הכל היה משותף ביניהם.
33 בכוח רב העידו השליחים על התחייה של המושיע ישוע, וחסד גדול היה על כולם.
34 כי לא היה ביניהם איש נזקק; כל בעלי אדמה או בתים מכרו אותם
35 והביאו את הכסף לרגלי השליחים; לאחר מכן חולקה לכל אחד ואחת לפי צרכיו.

36 יוסף, לוי מקפריסין, אשר נקרא על ידי השליחים ברנבא (שמשמעותו בן הנחמה),
37 היה לו שדה; הוא מכר אותו, הביא את הכסף והניח אותו לרגלי השליחים.

פרק 5

1 איש בשם חנניה מכרו יחד עם אשתו שפירה נכס,
2 ויחד איתה שמר חלק מכסף הפרס, הביא את היתרה והניחה לרגלי השליחים.
3 פטרוס אמר לו: "חנניה, מדוע מילא השטן את לבך לשקר לרוח הקודש ולהסתיר חלק מההכנסות מקניית האדמה הזו?"
4 לא יכולת לשמור אותו בלי למכור אותו? ואחרי שמכרת אותו, האם לא היית בעל הכסף? איך יכולת להגות תוכנית כזו? לא שיקרת לבני אדם, אלא לאלוהים.« 
5 כאשר שמע חנניה את הדברים הללו, נפל ומת, וכל ששמעו פחד רב.
6 קמו הצעירים, עטפו את הגופה ונשאו אותה לקבורה.

7 כעבור כשלוש שעות נכנסה אשתו של חנניה, מבלי לדעת מה קרה.
8 פטרוס שאל אותה: "תגידי לי, האם זה המחיר שבו מכרת את שדהך?" "כן," ענתה, "זה המחיר."» 
9 פטרוס אמר לו: "איך הסכמת לנסות את רוח ה'? הנה רגלי הצעירים שקברו את בעלך פוגעות בפתח הבית; גם אותך הם עומדים לקבור."» 
10 באותו רגע ממש נפלה לרגלי השליח ומתה. הצעירים נכנסו ומצאו אותה מתה; נשאו אותה החוצה וקברו אותה לצד בעלה.
11 פחד גדול התפשט בכל הקהילה ובקרב כל ששמעו על המקרה.

12 ניסים ומופתים רבים נעשו בקרב העם על ידי השליחים, וכולם היו יחד באולם שלמה;
13 איש לא העז להצטרף אליהם, אך העם שיבח אותם מאוד.
14 מיום ליום גדל מספר הגברים והנשים שהאמינו באדון,
15 כדי שהבאנו החולים ברחובות, והניחו אותם על מיטות או מחצלות, כדי שכאשר פטרוס יעבור, לפחות צילו יכסה חלק מהם.
16 המונים הגיעו לירושלים מערי הסביבה והביאו חולים ואנשים שסבלו מרוחות טמאות, וכולם נרפאו.

17 אז קמו הכהן הגדול וכל תלמידיו, חבורת הצדוקים, מלאי קנאה;
18 לאחר שאסרו את השליחים, השליכו אותם לתוך כֵּלֵא פּוּמְבֵּי.
19 אבל מלאך ה' פתח את שערי הלילה כֵּלֵא, גרמה להם לעזוב, ואמרה:
20 "לכו, עמדו בחצרות המקדש והכריזו לעם את כל דברי החיים האלה."» 
21 כששמעו זאת, הלכו השכם בבוקר לבית המקדש והחלו ללמד.

אך הכהן הגדול וחסידיו התאספו יחד, כינסו את הסנהדרין ואת כל זקני בני ישראל ושלחו אל כֵּלֵא לחפש את השליחים.
22 הלוויינים הלכו, ולא מצאו אותם ב כֵּלֵא, הם חזרו ומסרו את דוחם,
23 ואמרו: "מצאנו את כֵּלֵא השערים היו נעולים בקפידה, והשומרים עמדו לפניהם; אך לאחר שפתחנו אותם, לא מצאנו איש בפנים.« 
24 כאשר שמעו הכהן הגדול, מפקד בית המקדש וראשי הכוהנים את הדברים האלה, הם נבכו מאוד לגבי האסירים, לא ידעו מה הם.
25 באותו רגע ניגש אליהם מישהו ואמר: "אלה אשר הכנסתם כֵּלֵא, הנה הם בבית המקדש, מלמדים את העם.« 
26 המפקד נכנע מיד עם סוכניו, והביא אותם פנימה ללא אלימות, כי חששו שיקולים אותם על ידי העם.
27 לאחר שהביא אותם פנימה, העמידם לפני הסנהדרין, והכוהן הגדול שאל אותם לאמור:,
28 "אסרנו עליכם ללמד את השם הזה, אך מלאתם את ירושלים בתורתכם, ואתם רוצים להביא עלינו את דמו של האיש הזה!"» 
29 פטרוס והשליחים ענו: "עלינו לציית לאלוהים יותר מאשר לבני אדם.".
30 אלוהי אבותינו הקים את ישוע מן המתים, אשר הרגתם בתלייתו על עץ.
31 אלוהים הרים אותו לימינו לשר ומושיע, כדי לתת תשובה לישראל ול סְלִיחָה חטאים.
32 ואנחנו עדים לדברים אלה, וכך גם רוח הקודש, אשר נתן אלוהים לאלו השומעים לו.« 

33 חברי המועצה, מזועזעים ממה ששמעו זה עתה, היו בדעה שיש להוציאם להורג.
34 אבל פרושי בשם גמליאל, מורה תורה, נערץ על כל העם, עמד בסנהדרין וציווה להוציא את השליחים החוצה לזמן קצר,
35 הוא אמר: "בני ישראל, היזהרו מה שאתם עושים לאנשים האלה.".
36 כי לא מזמן הופיע תאודאס, וטען שהוא אדם בעל שם, וכארבע מאות איש התאספו סביבו: הוא נהרג, וכל אלה שהלכו אחריו פוזרו והושמדו.
37 אחריו קם יהודה הגלילי בעת מפקד האוכלוסין, והוא משך אנשים אל חבורת העם; גם הוא נספה, וכל חסידיו התפזרו.
38 וזו עצתי לכם: עזבו את האנשים האלה בשקט ותנו להם ללכת. אם הרעיון או המעשה הזה הם ממקור אנושי, הם ייכשלו מעצמם;
39 אבל אם זה מאלוהים, אינך יכול להרוס את זה. אל תסתכן בכך שתלחם נגד אלוהים עצמו.« 

40 הם הסכימו לדעתו, קראו לשליחים לחזור, הלקו אותם; לאחר מכן ציוו עליהם לא לדבר בשם ישוע ושחררו אותם.
41 השליחים עזבו את הסנהדרין, שמחים על שנחשבו ראויים לסבול חרפה למען שם ישוע.
42 ובכל יום, בבית המקדש ובבית לבית, הם לא חדלו להכריז על ישוע כמשיח.

פרק 6

1 בימים ההם, כאשר מספר התלמידים הלך וגדל, התלוננו ההלניסטים על העברים על כך שאלמנותיהם הוזנחו בטיפול היומיומי.
2 אז אספו השנים עשר את קהל התלמידים ואמרו להם: "אין זה ראוי שנזניח את דבר אלוהים כדי לשרת את השולחנות.".
3 לכן, אחים, בחרו מביניכם שבעה אנשים בעלי שם טוב, מלאים ברוח הקודש ובחוכמה, אשר בידיהם נפקיד את התפקיד הזה;
4 נקדיש את כל עצמנו לתפילה ולשירות הדבר.« 
5 דבר זה מצא חן בעיני כל הקהל, והם בחרו בסטפנוס, איש מלא אמונה ורוח הקודש, בפיליפ, בפרוכרוס, בניקנור, בטימון, בפרמנס ובניקולאס, גר מאנטיוכיה.
6 הם הוצגו בפני השליחים, והשליחים התפללו וסמכו עליהם את ידיהם.

7 דבר אלוהים המשיך להתפשט, ומספר התלמידים גדל מאוד בירושלים, והרבה כוהנים צייתו לאמונה.

8 סטפנוס, מלא חן וגבורה, עשה פלאים ואותות גדולים בקרב העם.
9 באו להתווכח איתו כמה מחברי בית הכנסת הנקרא "בית הכנסת של בני החורין", ומבית הכנסת של הקיירנים והאלכסנדרונים, יחד עם יהודים מקיליקיה ומאסיה;
10 אך לא יכלו לעמוד בפני החוכמה והרוח אשר בה דיבר.
11 אחר כך שיחדו אנשים שאמרו: "שמענו אותו מדבר דברי חילול נגד משה ונגד אלוהים".» 
12 הם הסיתו את העם, את הזקנים ואת הסופרים, ויחד הסתערו עליו, תפסו אותו וגררו אותו אל הסנהדרין.
13 והם הביאו עדי שקר, שאמרו: "האיש הזה לא חדל לדבר נגד המקום הקדוש ונגד התורה.".
14 כי שמענו אותו אומר שישוע מנצרת הזה יהרוס את המקום הזה וישנה את המוסדות אשר משה העביר לנו.« 
15 כאשר כל יושבי הסנהדרין הביטו אל סטפנוס, נראו להם פניו כפני מלאך.

פרק 7

1 שאל אותו הכהן הגדול: "האם כך הדבר?"» 
2 ענה סטפנוס: "אחי ואבותיי, הקשיבו! אלוהי הכבוד נראה לאברהם אבינו בהיותו במסופוטמיה, לפני שבא לגור בחרן.,
3 וַיֹּאמֶר לוֹ סָעוּב מֵאַרְצְךָ וּמֵעַמְּךָ, לְךָה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֹרָאֶךָ׃» 
ד וַיֵּעָזַב אֶת־אֶרֶץ־כַּשְׁדִים וַיֵּשֶׁב בחרן. משם, אחרי מות אביו, הַגִּיעָנוּ אֱלֹהִים אֶל־אֶרֶץ הַזֶּה, אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים עַתָּה׃.
5 ולא נתן לו רכוש בארץ ההיא, אפילו לא מקום לדרוך על רגליו; אך הבטיח לו, בזמן שלא היו לאביה ילדים, כי יתנה לו ולצאצאיו אחריו כנחלה.
ו ויאמר אלוהים: "זרעו ישכנו בארץ נוכריה; הם יהיו עבדים ויהיו מתעללים ארבע מאות שנה.".
7 וְאֶשְׁפּוֹן אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר שָׁבִיהָם נְאֻם־יְהוָה וְאַחֲרֵי צָאוּ וַיַּעֲבָדוּנִי בָּמָּקוֹם הַזֶּה׃
8 וַיַּתֵּן לַאַבְרָהָם אֶת-בְּרִית הַמִּלְהוֹן, וַיַּמְלֹא אֶת-יְצַחַת בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וַיַּמְלֹא אֶת-יַעֲקֹב, וַיַּעֲקֹב אֶת-שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָרִים.

9 מתוך קנאה מכרו האבות את יוסף כדי שיובל למצרים, אך אלוהים היה עמו,
10 וַיְצִיעַ אֹתוֹ מִכָּל צְרָעוֹתָיו וַיַּתֵּן לוֹ חֶסֶד וְחָכְמָה לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיַּשְׁמָנָהּ עַל מִצְרַיִם וְעַל כָּל בֵּיתוֹ׃.
יא וַיְהִי רַעָב בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְכָעַן וְהָיְתָה הַצָּרָה גָּדוֹלָה וְלֹא־מָצָא אֲבוֹתֵינוּ אֲכֹל׃.
12 יעקב, כששמע שיש אוכל במצרים, שלח את אבותינו לשם בפעם הראשונה.
13 ובפעם השנייה, הכיר יוסף אחיו, וידע פרעה מה מוצאו.
יד וַיְשַׁלֵחַ יוֹסֵף קָרָא אֶל־יַעֲקֹב אֲבִיו וְכָל־בְּנַפְחָתוֹ שְׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה נִשְׁפָּט׃.
15 וירד יעקב מצרים, שם מת, וכך גם אבותינו.
טז וַיִּשְׁאֵלוּ שְׁכֶם וַיִּקְבְּרוּ בַּקְבָר אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם בַּכֶּסֶף מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר בְּשִׁכֶם׃.

17 ויקרב זמן קיום ההבטחה אשר נשבע אלוהים לאברהם, וגדל העם במצרים.,
18 עד שהופיע בארץ מלך אחר שלא ידע את יוסף.
19 המלך הזה, בתחבולות נגד גזעינו, התעלל באבותינו, עד כדי כך שגרם להם לחשוף את בניהם, כדי שלא יחיו.
20 בעת ההיא נולד משה והוא יפה בעיני אלוהים ושלושה חדשים נזדקן בבית אביו.
21 וכאשר נחשף, קיבלה אותו בת פרעה וגידלה אותו כבן לה.
22 משה למד בכל חכמת המצרים, והוא היה בעל כוח בדיבור ובמעשה.
23 ויהי כבן ארבעים וַיַּעֲלֹהוּ לִבְרֹא אֶת־אֶחָיו בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃.
24 הוא ראה אדם שמעליף אותו; הוא הגן על עצמו, נקם את הנדכאים והרג את המצרי.
25 וחשב שאחיו יבינו כי אלוהים מעניק להם ישועה בידו, אך הם לא יבינו. ה- הם לא הבינו.
26 למחרת, לאחר שנפגשו דוּ אשר נלחמו, הוא דחק בהם שָׁלוֹם "אנשים, אחים אתם, למה להתעלל איש ברעיכם?"» 
27 אך האיש אשר התעלל בחברו דחה אותו ואמר: "מי מינה אותך לשליט ולשופט עלינו?"
28 האם אתה רוצה להרוג אותי, כשם שהרגת אתמול את המצרי?« 
29 בדבר הזה ברח משה וילך לגור בארץ מדין, שם הוליד שני בנים.

30 ארבעים שנה לאחר מכן, במדבר הר סיני, נראה אליו מלאך בתוך להבת סנה בוער.
31 וירא משה זאת ויתמלא תדהמה, וכשקרב לראות מקרוב, ויהי אליו קול ה' לאמור:
32 "אני אלוהי אבותיך אלוהי אברהם יצחק ויעקב." - וירעד משה ולא העז להביט.
33 ויאמר אליו ה': "הורד את סנדליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא.".
34 "ראיתי את צרת עמי במצרים ואת אנחתם שמעתי וירדת להצילם ועתה לֹא וַאשְׁלַחְךָ מִצְרַיִם".

35 משה זה, אשר הכחישו אותו באומרו: "מי מינה אותך לשליט ולשופט?" – זה אשר שלח אלוהים לשליט ולגואל, בעזרת המלאך אשר נראה אליו בסנה.
36 הוא אשר הוציאם ועשה פלאים ומופתים בארץ מצרים, בים סוף ובמדבר ארבעים שנה.
37 זה משה אשר אמר לבני ישראל: "אלוהים יקים לכם נביא כמוני מקרב אחיכם."» 
38 הוא אשר, בתוך הקהל במדבר, בהתייעצות עם המלאך אשר דיבר אליו בהר סיני ועם אבותינו, קיבל דברי חיים למסור לנו.
39 אבותינו רחוקים מלהשמע לו, דחו אותו, ושבו בלבם למצרים,
40 ויאמרו אל אהרן עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי לא ידענו מה עלה לו משה זה אשר העלנו מארץ מצרים» 
41 וַיַּעֲשֶׂה עֶגֶל זָהָב, וַיַּקְרִיבוּ לַפְּסִיל וַיַּשְׂמְחוּ בַּמַּעֲשֶׂה יָדיהם.
42 ויפנה אלהים ויתנם לעבודת צבא השמים ככתוב בספר הנביאים: "הקרבתם לי זבחים ומנחות ארבעים שנה במדבר בית ישראל..."
43 נשאתם את אוהל מולך ואת כוכב אלהיכם ריפן, את הצלמים אשר עשיתם להשתחוות להם; לכן אעביר אתכם מעבר לבבל.

44 לאבותינו במדבר היה משכן העדות, כפי שציווה זה שאמר למשה לבנות אותו לפי התבנית שראה.
45 לאחר שקיבלנו אותו של משה, אבותינו הביאו זאת, תחת הנהגתו של יהושע, כאשר כבשו את הארץ מידי הגויים אשר גירש אלוהים מפניהם, והוא נשאר שם עד ימי דוד.
46 מלך זה מצא חן בעיני אלוהים, וביקש לבנות משכן לאלוהי יעקב.
47 אף על פי כן, שלמה הוא זה שבנה לו מקדש.
48 אך העליון אינו שוכן במקדשים מעשה ידיים, כדבר הנביא:
49 "השמים כסאי והארץ רגלי. מה תבנו לי משכן, נאם ה', ומה יהיה מקום מנוחתי?"
50 "הלא ידי היא אשר עשתה את כל אלה?"

51 אתם אנשים עקשנים, ערלי לב ובאוזניים, אתם תמיד מתנגדים לרוח הקודש; כאבותיכם, כך גם אתם.
52 איזה נביא לא רדפו אבותיכם? הם אפילו הרגו את אלה שבישרו את ביאת הצדיק; ואתם היום בגדתם בו והרגתם אותו.
53 אתה אשר קיבלת את התורה, על פי המלאכים אשר ציוו עליך, ולא שמרתה!...« 

54 כששמעו את הדברים האלה, נמלא ליבם זעם, וחרקו שיניים עליו.
55 אך סטפנוס, אשר היה מלא ברוח הקודש, הרים את מבטו השמימה וראה את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין אביו.
56 ואמר: "הנה, אני רואה את השמים נפתחים ואת בן האדם עומד לימין אלוהים."» 
57 אז צעקו היהודים בקול רם, כיסו את אוזניהם, וכולם הסתערו עליו יחד.
58 וגררו אותו אל מחוץ לעיר ורגמו אותו באבנים. העדים הניחו את בגדיהם לרגלי צעיר בשם שאול.
59 בעודם סקולים אותו, התפלל סטפנוס ואמר: "אדוני ישוע, קבל את רוחי!"» 
60 לאחר מכן כרע על ברכיו וצעק בקול גדול: "אדוני, אל תחשב להם את החטא הזה." לאחר שאמר זאת, נרדם.

עם זאת, שאול אישר את רצח סטפנוס.

פרק 8

1 באותו יום פרצה רדיפה אלימה נגד הקהילה בירושלים, וכולם, מלבד השליחים, פוזרו ברחבי יהודה ושומרון.
2 אנשים אדוקים קברו את סטפנוס והתאבלו עליו מאוד.
3 ושאול החריב את הכנסייה; הוא נכנס לבתים, גרר החוצה את האנשים ו... נָשִׁים, והשליכו אותם לתוך כֵּלֵא.

4 אלה שהתפזרו הלכו ברחבי הארץ והכריזו את הדבר.
5 פיליפוס ירד לעיר בשומרון ובישר שם את המשיח.
6 והקהל הקשיב בתשומת לב לדברי פיליפוס, כששמעו וראו ניסים שהוא היה עושה.
7 כי רבים מהנשואים יצאו רוחות טמאות בצעקות קולות רמות, וגם רבים מהמשותקים והצולעים נרפאו.,
8 ותהיה שמחה גדולה בעיר ההיא.

9 כבר היה שם איש בשם שמעון, שעסק בקסמים והדהים את אנשי שומרון, בטענה שהוא אדם גדול.
10 כולם, צעירים ומבוגרים, נקשרו אליו. האיש הזה, אמרו, הוא סגולת האל, זה שנקרא הגדול.
11 לכן הם נדבקו אליו, כי במשך זמן רב פיתה אותם בקסמיו.
12 אך כאשר האמינו לפיליפוס, אשר בישר להם את מלכות האלוהים ואת שם ישוע המשיח, נטבלו, גברים ונשים כאחד.
13 שמעון עצמו האמין, ולאחר שטבל, הצטרף לפיליפוס, ו... ניסים והפלאות הגדולות שראה מילאו אותו תדהמה.

14 כאשר שמעו השליחים שהיו בירושלים כי שומרון קיבלה את דבר אלוהים, שלחו אליהם את פטרוס ואת יוחנן.
15 כשהגיעו לבית השומרונים, התפללו עבורם שיקבלו את רוח הקודש.
16 כי הוא עדיין לא ירד על אף אחד מהם; הם רק נטבלו בשם האדון ישוע.
17 אז הניחו פטרוס ויוחנן את ידיהם עליהם, והם קיבלו את רוח הקודש.

18 כאשר ראה שמעון כי רוח הקודש ניתנה על ידי הנחת ידי השליחים, הציע להם כסף,
19 "תנו לי גם את הסמכות הזאת, כדי שכל מי שאשים עליו את ידי יקבל את רוח הקודש."» 
20 ויאמר אליו פטרוס: "יאבד כספך עמך, כי חשבת שניתן להשיג בכסף את מתנת האלוהים!"
21 אין לך שום חלק בחסד הזה, כי לבך אינו טהור לפני אלוהים.
22 לכן שב מִעֲוֱרֹתֶיךָ, וְהִתְפַּלֵּל אֶל־ה' יִסְלַח לָךְ, אֲמַד הָיָה אֶת־מַעֲצַת לִבְךָ.
23 כי אני רואה שאתה שרוי במרירות ובכבלי חטא.« 
24 שמעון ענה: "התפללו בעדיי אל ה', למען לא יקרה לי דבר ממה שאמרתם."» 

25 אשר להם, לאחר שהעידו והטביעו את דבר ה', חזרו לירושלים והכריזו את הבשורה בכפרי שומרונים רבים.

26 מלאך ה' דיבר אל פיליפוס ואמר: "קום ולך דרומה אל הדרך היורדת מירושלים לעזה; דרך מדבר היא."» 
27 הוא קם והלך, והנה איש אתיופי, סריס, משרתה של קנדקה מלכת אתיופיה, הממונה על כל אוצרותיה, בא לירושלים להשתחוות.
28 הוא שב וישב על מרכבה וקרא את ישעיהו הנביא.
29 אמר הרוח לפיליפוס: "עלה ועמד ליד המרכבה."» 
30 פיליפוס רץ אליו, וכאשר שמע את האתיופי קורא מדברי הנביא ישעיהו, אמר לו: "האם אתה מבין מה אתה קורא?"» 
31 הוא ענה: "איך אוכל, אם לא ידריך אותי איש?" וביקש מפליפ לעלות ולשבת אצלו.
32 קטע הכתובים אשר קרא היה זה: "ככבשה הובל לטבח, וכשה דומם לפני גוזזו, כן לא פתח את פיו.".
33 בְּשְׁפְּעוֹנוֹ שָׁלֵם שִׁפְטוֹ, וּדוֹרוֹ מִי יְסַפֵּר, כִּי נכרתה נפשו מן הארץ.« 
34 הסריס אמר לפיליפוס: "אנא, על מי מדבר הנביא? על עצמו או על מישהו אחר?"» 
35 אז פתח פיליפוס את פיו, והחל מהפסוק הזה, סיפר לו על ישוע.
36 בעודם הולכים, הגיעו למים, והסריס אמר: "הנה מים. מה יעמוד בדרכי לטביל?"» 
37 [פיליפוס ענה: "אם אתה מאמין בכל לבבך, זה אפשרי." "אני מאמין," ענה הסריס, "שישוע המשיח הוא בן האלוהים."]
38 אז עצר את מרכבתו, ופיליפוס ירד עמו למים והטביל אותו.
39 כאשר עלו מן המים, רוח ה' לקחה לפתע את פיליפוס, והסריס לא ראה אותו עוד, והלך לדרכו בשמחה.
40 פיליפוס היה באזוטוס, משם הלך לקיסריה ובישר את הבשורה בכל הערים שעבר דרכן.

פרק 9

1 שאול, אשר עדיין איים ומוות על תלמידי האדון, הלך אל הכהן הגדול
2 וביקש ממנו מכתבים לבתי הכנסת שבדמשק, כדי שאם ימצא בני אמונה זו, גברים או נשים, יוכל להביאם כבולים לירושלים.

3 בעודו בדרכו והתקרב לדמשק, הופיע סביבו לפתע אור מן השמים.
4 הוא נפל ארצה ושמע קול אומר לו: "שאול, שאול, למה אתה רודף אותי?"» 
5 הוא ענה: "מי אתה אדוני?" ויאמר האדון: "אני ישוע אשר אתה רודף אותו. [לא טוב לך לבעוט בדקדקנה.]"» 
6 הוא רעד ופחד, ואמר: "אדוני, מה אתה רוצה שאעשה?" האדון ענה לו: "קום ולך אל העיר, ושם יאמר לך מה עליך לעשות."» 
7 האנשים שהיו עמו עמדו נדהמים, כי שמעו את קול הקול אך לא ראו איש.
8 שאול קם מן הארץ, אך עיניו היו פקוחות אך לא ראה דבר; הם אחזו בידו והוליכו אותו דמשק.;
9 וַיָּבַה שָׁם שְׁלֹשֶׁה יָמִים בְּלֹא רָאָה, בְּלֹא אֹכֶל וְלֹא שָׁתָה.

10 בדמשק היה תלמיד בשם חנניה. האדון אמר לו בחזון: "חנניה!" והוא ענה: "הנה אני, אדוני."» 
11 ויאמר אליו האדון: "קום ולך אל הרחוב הנקרא ישר, ושאל בבית יהודה על איש בשם שאול התרסי, כי הוא מתפלל."» 
12 (וראה בחזון איש בשם חנניה, אשר נכנס פנימה וסמך עליו את ידיו כדי שישוב את ראייתו.)
13 ענה חנניה: "אדוני, שמעתי מרבים על כל הרע שגרם האיש הזה לקדושיך בירושלים.".
14 והנה, לראשי הכוהנים יש סמכות מלאה לכבול בשלשלאות את כל הקוראים בשמך.« 
15 ויאמר אליו יהוה לך כי כלי הוא אשר בחרתי את האיש הזה לשאת את שמי לפני הגויים ולפני מלכים ולפני בני ישראל;
16 ואראה לו כמה עליו לסבול למען שמי.« 
17 חנניה הלך לבית, סמך את ידיו על שאול ואמר: "שאול אחי, האדון ישוע, אשר נראה לך בדרך, שלח אותי כדי שתשוב לראותך ותתמלא ברוח הקודש."» 
18 באותו רגע ממש נשרו מעיניו של שאול משהו כמו קשקשים, והוא שב לראותו. הוא קם ונטבל;
19 וַיֹּאכֵל וַיָּשָׁב לוֹ כֹחַ.

שאול בילה ימים אחדים עם התלמידים שהיו בדמשק,
20 ומיד החל להטיף בבתי הכנסת שישוע הוא בן האלוהים.
21 כל השומעים נדהמו ואמרו: "האם זה לא האיש שרדף את הקוראים בשם הזה בירושלים? והלא בא לכאן כדי להוביל אותם בשלשלאות אל ראשי הכוהנים?"» 
22 אך שאול חש שאומץ ליבו מכפיל את עצמו, והוא בלבל את יהודי דמשק והראה להם שישוע הוא המשיח.

23 לאחר זמן רב, היהודים גיבשו תוכנית להורגו,
24 אך מזימתם הגיעה לידיעת שאול, והשערים נשמרו יומם ולילה כדי להמיתו.
25 אך התלמידים לקחו אותו בלילה והורידו אותו דרך החומה בסל.

26 הוא הלך לירושלים וחיפש להתחבר עם התלמידים, אך כולם פחדו ממנו, כי לא האמינו שהוא תלמידו של ישוע.
27 ברנבא לקח אותו עמו והביא אותו אל השליחים, וסיפר להם כיצד ראה שאול בדרך את האדון אשר דיבר אליו, ובאיזו אומץ לב גילה בדמשק, כשהטיף את שם ישוע.
28 מאז ואילך היה שאול נכנס ויוצא איתם בירושלים, ודיבר באומץ בשם ה'.
29 הוא גם פנה אל ההלניסטים והתווכח איתם; אך הם ביקשו להוציאו להורג.
30 כאשר נודע הדבר לאחים, לקחו אותו לקיסריה, ומשם שלחו אותו לטרסוס.

31 הקהילה ברחבי יהודה, הגליל ושומרון נהנתה מתקופת שלום, שגשגה ביראת ה' וזכתה לעודד מרוח הקודש.

32 ויהי כי פטרוס, מפקוד את הקדושים מעיר לעיר, ירד אל תושבי לוד.
33 שם מצא אדם בשם איניאס, אשר שוכב על מיטה שמונה שנים; הוא היה משותק.
34 פטרוס אמר לו: "אניאס, ישוע המשיח מרפא אותך; קום וסדר את מיטתך." והוא קם מיד.
35 כל יושבי לוד ושרון ראו אותו, וישבו אל ה'.

36 ביפו הייתה תלמידה בשם טביתא, ביוונית דורקס; היא הייתה עשירה במעשים טובים ותרמה ביד רחבה לעניים.
37 באותה שעה חלתה ומתה. לאחר שרחצו אותה, הניחו אותה בחדר עליון.
38 לוד נמצאת קרובה ליפו, ולכן שמעו התלמידים שפטרוס נמצא שם, ושלחו אליו שני אנשים בבקשה: "אל תתמהמה בבוא אלינו."» 
39 פטרוס קם והלך איתם. מיד כשהגיע, הובילו אותו לחדר העליון, וכל האלמנות הקיפו אותו, בכו והראו לו את הכותונות והבגדים שדורקס תפרה בהיותה איתם.
40 פטרוס שלח את כולם החוצה, כרע על ברכיו והתפלל; לאחר מכן פנה אל הגופה ואמר: "טביתא, קומי!" היא פקחה את עיניה, וכשראתה את פטרוס התיישבה.
41 פטרוס הושיט אליה את ידו, עזר לה לקום על רגליה, קרא לקדושים ולאלמנות והציג אותה לפניהם בחיים.
42 הפלא הזה נודע בכל רחבי העיר יפו, ומספר רב של אנשים האמינו באדון.
43 פטרוס שהה זמן מה ביפו אצל בורסי עור בשם שמעון.

פרק 10

1 בקיסריה היה איש בשם קורנליוס, קצין מאות בחיל האיטלקי,
2 ירא שמים וירא אלוהים היה, ככל ביתו, ונתן צדקה רבה לעם והתפלל לאלוהים ללא הרף.

3 בחזון, בסביבות השעה התשיעית ביום, הוא ראה בבירור מלאך אלוהים בא אליו ואמר: "קורנליוס!"» 
4 הוא הביט במלאך, נתקף פחד וקרא: "מה קרה, אדוני?" ענה לו המלאך: "תפילותיך ונדיבותיך עלו לפני אלוהים כזיכרון.".
5 ועתה שלחו אנשים ליפו והביאו שמעון איש בשם פטרוס;
6. הוא שוהה אצל בורסי בשם שמעון, שביתו ממוקם ליד הים.« 
7 כאשר הלך המלאך שדיבר אליו, קרא קורנליוס לשניים מעבדיו ולחייל אדוק מבין אלה שהיו קשורים אליו,
8 לאחר שסיפר להם את הכל, שלח אותם ליפו.

9 למחרת, כאשר השליחים היו בדרכם והתקרבו לעיר, עלה פטרוס לגג בשעה השישית להתפלל.
10 כשהיה רעב, חפץ לאכול. בעודו מכינים את ארוחתו, נפל תרדמה.
11 הוא ראה את השמים נפתחים, ומשהו כמו סדין גדול יורד מהם, מתקפל בארבע פינותיו ויורד ארצה;
12 בפנים היו כל מיני חיות ארבע-רגליות, זוחלים ועופות השמים.
13 וקול אמר אליו: "קום, פטרוס, שחט ואכל."» 
14 "אוי לא, אדוני! מעולם לא אכלתי דבר חול או טמא." השיב פטרוס.» 
15 וקול דיבר אליו שוב: "מה שטהר אלוהים, אל תקרא לחול."» 
16 כך נעשה שלוש פעמים, ומיד לאחר מכן הורם היריעה אל השמים.

17 פטרוס חקר לבו מה פשר החזון אשר ראה, והנה האנשים ששלחו על ידי קורנליוס, לאחר ששאלו על בית שמעון, באו אל השער;
18 וקראו ושאלו אם כאן שוהה שמעון, המכונה פטרוס.
19 בעודו מהרהר על החזון, אמרה אליו הרוח: "הנה, שלושה אנשים מחפשים אותך.".
20 קום, רד למטה ולך איתם בלא פחד, כי אני הוא ששלחתם.« 
21 מיד ירד פטרוס אליהם ואמר: "אני זה שאתם מחפשים. מה מביא אתכם לכאן?"» 
22 הם ענו לו: "קורנליוס המאה, איש צדיק וירא אלוהים, המוערך על ידי כל העם היהודי, קיבל פקודה ממלאך קדוש לשלוח אותך לביתו ולהקשיב לדבריך."» 
23 פטרוס הביא אותם פנימה, דאג להם לארח אותם. למחרת קם ויצא איתם, ועמו הלכו כמה מהאחים מיפו.

24 למחרת הגיעו לקיסריה. קורנליוס חיכה להם, והזמין את קרוביו וידידיו הקרובים.
25 כאשר נכנס פטרוס, ניגש קורנליוס לקראתו, נפל לרגליו והשתחווה לו.
26 אך פטרוס הרים אותו ואמר: "קום, גם אני אדם."» 
27 ובעודו מדבר עמו, נכנס פנימה ומצא קהל רב התאסף.

28 הוא אמר להם: "אתם יודעים שאסור ליהודי להתרועע עם אדם זר או לבקר אותו; אבל אלוהים הראה לי שאסור לי לקרוא לאף אדם טמא או טהור.".
29 לכן באתי ללא היסוס מיד לאחר ששלחתם אותי. לכן אני מבקש שתגיד לי מדוע קראת אותי.« 

30 קורנליוס השיב: "בארבעת הימים האחרונים צמתי ומתפלל בביתי בשעה התשיעית, ופתאום הופיע לפניי איש לבוש גלימה נוצצת ואמר לי:
31 "קורנליוס, נשמעה תפילתך, ואלוהים זכר את צדקתך.".
32 "שלחו ליפו והזעיקו את שמעון, הנקרא פטרוס. הוא מתארח בביתו של שמעון הבורסי על שפת הים. [הוא יבוא וידבר אליך.]"
33 מיד שלחתי אליך, וטוב עשית שבאת. כעת כולנו נאספנו לפני אלוהים לשמוע את כל מה שאלוהים ציווה עליך לומר לנו.« 

34 פטרוס פתח את פיו ואמר: "אני יודע באמת שאלוהים אינו משחית אנשים,
35 אבל בכל עם וכל עם ירא אותו ועושה את הצדק רצוי לפניו.
36 ושלח את הדבר אל בני ישראל והודיע שָׁלוֹם דרך ישוע המשיח: הוא אדון הכל.
37 אתם יודעים מה קרה בכל רחבי יהודה, החל בגליל, לאחר הטבילה שבישר יוחנן:
38 כיצד משח אלוהים את ישוע מנצרת ברוח הקודש ובגבורה, והוא הסתובב, עשה טוב וריפא את כל מי שהיו אחוזי מרד השטן, כי אלוהים היה עמו.
39 ואנחנו עדים לכל מה שעשה בשדות יהודה ובירושלים. לאחר מכן הם הרגו אותו בתלייתו על עץ.
40 אך אלוהים הקים אותו מן המתים ביום השלישי ואפשר לו להיראות,
41 לא לכל העם, אלא לנו, העדים שבחר אלוהים מראש, אשר אכלו ושתו עמו לאחר תחייתו מן המתים.
42 והוא ציווה עלינו לבשר לעם ולהעיד כי זה הוא אשר מינה אלוהים לשופט חיים ומתים.
43 כל הנביאים מעידים עליו, שכל המאמין בו מקבל סליחת חטאים בשמו.« 

44 בעודו מדבר, רוח הקודש ירדה על כל שומעי הדבר.
45 המאמינים מקבוצת המילה שהיו עם פטרוס נדהמו מאוד כשראו שמתנת רוח הקודש נשפכה גם על הגויים.
46 כי שמעו את האנשים מדברים בלשונות ומשבחים את אלוהים. ואז אמר פטרוס:
47 "האם נוכל לסרב לתת מי טבילה לאנשים אלה שקיבלו את רוח הקודש בדיוק כמונו?"» 
48 והוא ציווה להיטבל בשם האדון ישוע המשיח. לאחר מכן ביקשו ממנו להישאר ימים אחדים.

פרק 11

1 השליחים והאחים שהיו ביהודה שמעו שגם הגויים קיבלו את דבר אלוהים.
2 וכאשר חזר פטרוס לירושלים, גערו בו המאמינים הנימולים,
3 "הלכת אל ערלים ואכלת עמם!"» 
4 פטרוס, עלה לדבר, החל להסביר להם, באופן מתמשך, את מה שקרה.

5 "הייתי מתפלל בעיר יפו, וראיתי חזון בהתלהבותי: משהו כמו סדין גדול, מוחזק בארבע פינותיו, ירד מן השמים והתקרב אליי.".
6 ואביט ביריעה הזאת, ואראה אותה, וראיתי עליה את חיות הארץ בעלות ארבע רגליים, את חיות הבר, את הרומזים ואת עופות השמים.
7 שמעתי גם קול אומר לי: "קום, פטרוס, שחט ואכל."
8 עניתי: "הו לא, אדוני, כי מעולם לא בא פי דבר חול או טמא."
9 בפעם השנייה יצא קול מן השמים: "מה שטהר אלוהים, אל תקרא לחול."
10 כך קרה שלוש פעמים; לאחר מכן הכל נלקח השמיימה.
11 באותו רגע ממש הופיעו בבית שבו היינו שלושה אנשים; הם נשלחו אליי מקיסריה.
12 הרוח אמרה לי ללכת איתם בלי היסוס. ששת האחים האלה ליוו אותי, ונכנסנו לביתו של קורנליוס.
13 האיש הזה סיפר לנו כיצד ראה את המלאך מתגלה אליו בביתו ואמר: "שלחו ליפו והביאו את שמעון, הנקרא פטרוס."
14 הוא ידבר אליך דברים אשר על ידם תיוושע אתה וכל ביתך.
15 כאשר התחלתי לדבר אליהם, ירדה עליהם רוח הקודש כאשר עלינו בתחילה.
16 ונזכרתי בדברי האדון: "יוחנן הטביל במים, ואתם תיטבלו ברוח הקודש."
17 אם אלוהים נתן להם את אותה החסד שנתן לנו, אשר מאמינים באדון ישוע המשיח, מי אני שאוכל לעמוד נגד אלוהים?« 

18 כששמעו זאת, הם נרגעו והיללו את אלוהים ואמרו: "אם כן, אלוהים נתן לגויים תשובה כדי שיוכלו לחיות."» 

19 אולם אלו אשר פוזרו עקב הרדיפה שפרצה סביב סטפנוס הגיעו עד פניקיה, האי קפריסין, ואל אנטיוכיהולא מבשרים את הדבר לאיש אלא ליהודים בלבד.
20 אולם היו ביניהם כמה אנשים מקפריסין ומקירניה אשר, לאחר שבאו אל אנטיוכיה, הם פנו גם אל היוונים, והכריזו להם על האדון ישוע.
21 ויד ה' הייתה עמהם, והרבה אנשים האמינו וישבו אל ה'.

22 כאשר הגיעה הידיעה לאוזני מאמיני הקהילה בירושלים, שלחו את ברנבא אל אנטיוכיה.
23 כאשר הגיע וראה את חסד האלוהים, שמח, ודחק בכולם להישאר איתנים באדון בכל לבם.
24 כי איש טוב היה, מלא רוח הקודש ואמונה, וקהל רב הצטרף לאדון.

25 ברנבא הלך אז לטרסוס לחפש את שאול, וכשמצא אותו, הביא אותו אל אנטיוכיה.
26 וְיָרִי שֶׁבַּר שָׁנָה שָׁלָמָה שֶׁהֵם קִיְּשִׁים בְּהַכְּהִילָה הַזֶּה וְלִמְדוּ הַמָּנִים הָרַבִּים. כָּךְ הָיָה בְּ- אנטיוכיה שלראשונה, התלמידים קיבלו את השם נוצרים.

27 בימים ההם באו נביאים מירושלים אל אנטיוכיה.
28 אחד מהם, אגאבוס שמו, קם והכריז על ידי הרוח כי רעב גדול יבוא על כל הארץ; והוא אכן קרה בתקופת שלטונו של קלאודיוס.
29 החליטו התלמידים לשלוח עזרה, כל אחד לפי יכולתו, לאחים שחיו ביהודה:
30 אשר עשו. סיוע זה נשלח לזקנים בידי ברנבא ושאול.

פרק 12

1 בערך בתקופה זו, עצר המלך הורדוס כמה מחברי הכנסייה כדי להתעלל בהם;
2 הוא הרג את יעקב, אחי יוחנן, בחרב.

3 כשראה כי הדבר מצא חן בעיני היהודים, ציווה גם לעצור את פטרוס; זה היה בימי המצות.
4 כאשר הדבר היה בידו, הוא השליך אותו לתוך כֵּלֵא, והעמידו אותו תחת משמר של ארבע חוליות של ארבעה חיילים כל אחת, במטרה להביאו לפני העם לאחר הפסח.

5 בזמן שפטרוס היה מוחזק כך בבית כֵּלֵא, הכנסייה המשיכה להתפלל לאלוהים עבורו.

6 בלילה שבו היה על הורדוס להביאו למשפט, ישן פטרוס, כבול בשתי שלשלאות, בין שני חיילים, ושומרים עמדו על המשמר בשער. כֵּלֵא.
7 לפתע הופיע מלאך ה', ואור זרח ב... כֵּלֵא. המלאך הכה את פטרוס על צידו, העיר אותו ואמר: "קום מהר!" והשלשלאות נפלו מידיו.
8 אמר לו המלאך: "חגור את חגורתך ואת סנדליך." הוא עשה זאת, והמלאך הוסיף: "עטוף את גלימתך ולך אחריי."» 
9 פטרוס יצא והלך אחריו, מבלי לדעת שמה שעשה המלאך הוא אמיתי; הוא חשב שהוא רואה חזון.
10 לאחר שעברו את המשמר הראשון ואחר כך את השני, הגיעו אל שער הברזל המוביל אל העיר. הוא נפתח מעצמו לפניהם; הם יצאו ועברו לרחוב, ומיד עזב אותו המלאך.

11 ואז, לאחר שחזר לעצמו, פטרוס סה הוא אמר: "עתה אני רואה כי שלח ה' את מלאכו והציל אותי מיד הורדוס ומכל אשר ציפו לו היהודים."» 
12 לאחר רגע של מחשבה, הוא פנה לעבר ביתו של נָשׂוּי, אמו של יוחנן, שכונה מרקוס, במקום בו התפללה קהל רב.
13 הוא דפק על דלת הפרוזדור ומשרתת בשם רוד ניגשה להקשיב.
14 ברגע שזיהתה את קולו של פטרוס, בשמחתה, במקום לפתוח את הדלת, רצה פנימה והכריזה שפטרוס בפתח.
15 אמרו לה: "את משוגעת!" אך היא טענה שכך הוא, והם אמרו: "זה המלאך שלה".» 
16 אך פטרוס המשיך לדפוק, וכאשר פתחו לו את הדלת, הם נדהמו ממנו.
17 אך פטרוס סימן להם לשתוק וסיפר להם כיצד הציל אותו האדון מעולם כֵּלֵא, והוא הוסיף, "לכו וספרו ליעקב ולאחים." לאחר מכן יצא והלך למקום אחר.

18 עם עליית הבוקר, פרצה מהומה גדולה בקרב החיילים, כדי לברר מה עלה בגורלו של פטרוס.
19 הורדוס שלח לקרוא לו, אך לא מצא אותו, חקר את השומרים והוביל אותם להוצאתם להורג. לאחר מכן עזב את יהודה וחזר לקיסריה, שם שהה.

20 הורדוס היה במריבה עם הצורים והצידונים; הם התאספו אליו, לאחר ששכנעו את בלסטוס, סריס שלו, ביקשו ממנו שָׁלוֹםמשום שארצם שאבה את מחייתה מאדמות המלך.
21 ביום שנקבע, הורדוס, לבוש בגדי מלכות וישב על כס מלכותו, פנה אליהם;
22 וַיִּקְרַא הָעָם וַיֹּאמַר: "קוֹל אֱלֹהִים הוּא, וְלֹא קוֹל אֱנָשׁ!"» 
23 באותו רגע ממש הכה אותו מלאך ה', משום שלא נתן כבוד לאלוהים, והוא מת, נאכל על ידי תולעים.

24 אולם דבר אלוהים המשיך להתפשט ולהביא תלמידים חדשים.

25 לאחר שסיימו את שירותם, חזרו ברנבא ושאול מירושלים ולקחו איתם את יוחנן המכונה מרקוס.

פרק 13

1 בקהילת אנטיוכיה היו נביאים ומורים: ברנבא, שמעון המכונה ניג'ר, לוקיוס הקירון, מנען, שגדל עם הורדוס, הרמטכ"ל, ושאול.
2 בעודם משרתים את האדון וצומים, אמר להם רוח הקודש: "הפרידו לי את שאול ואת בר-נבא מהמלאכה אשר קראתי להם אליה."» 
3 לאחר שצמו והתפללו, הניחו את ידיהם עליהם ושלחו אותם לדרכם.

4 שאול וברנבא נשלחו על ידי רוח הקודש לסלוקיה, ומשם הפליגו לאי קפריסין.
5 כשהגיעו לסלמיס, הם בישרו את דבר אלוהים בבתי הכנסת היהודיים, ויוחנן היה איתם כדי לסייע להם בשירותם.
6 לאחר שנסעו ברחבי האי עד פאפוס, מצאו קוסם יהודי אחד, נביא שקר, בשם בר-ישוע,
7 אשר גר אצל המושל סרגיוס פאולוס, איש חכם. האחרון, לאחר שקרא את ברנבא ואת שאול, הביע רצון לשמוע את דבר אלוהים.
8 אך אלימס המכשף – כי זהו פירוש שמו – התנגד להם, וביקש להסיט את המושל מן האמונה.
9 שאול, המכונה גם פולוס, מלא ברוח הקודש, נעץ את מבטו במכשף,
10 אמר לו: "בן השטן, מלא בכל מיני מרמה ותחבולות, אויב כל צדק, האם לא תחדל לסלף את דרכי ה' הישרות?"
11 ועתה הנה יד אלוהים עליך; עיוור תהיה, ולא תוכל לראות את השמש לזמן מה." מיד ירד עליו חושך עבה, והוא הביט סביב וחיפש מי ישים את ידו עליו.
12 למראה ילד הפלא הזה, האמין המושל, נדהם עמוקות מתורת האדון.

13 פאולוס וחבריו הפליגו מפאפוס והגיעו לפרגה שבפמפיליה; אך יוחנן עזב אותם וחזר לירושלים.
14 הם הלכו מעבר לפרג והלכו אל אנטיוכיה מפיסידיה, וכשנכנסו לבית הכנסת ביום השבת, התיישבו.
15 לאחר קריאת התורה והנביאים שלחו ראשי בית הכנסת הודעה אליהם לאמור: "אחים, אם יש לכם דברי עידוד לדבר אל העם, דברו."» 

16 פול קם, סימן בידו ואמר: "בני ישראל ויראי אלוהים, הקשיבו.".
17 אלהי העם הזה ישראל בחר באבותינו ויפאר את העם הזה ביותו במצרים ויוציאם משם בזרועו החזקה.
18 במשך כמעט ארבעים שנה, הוא דאג לה במדבר.
19 וַיַּשְׁמַד שֶׁבַע גּוֹיִם בָּאָרֶץ כְּנַעַן וַיְרַשׁ לוֹ אֶת־נְחָלָם׃.
20 לאחר מכן, במשך כארבע מאות וחמישים שנה, נתן לו שופטים עד הנביא שמואל.
21 וַיִּקְרוּ מֶלֶךְ וַיַּתֵּן לָהֶם אֶת־שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ מִשְׁבֶט בִּנְיָמִין לַאַרְבָּעִים שָׁנָה׃.
22 לאחר שדחה אותו, הקים את דוד למלך עליהם, ועליו העיד כך: "מצאתי את דוד בן ישי, איש כלבי, אשר יעשה את כל רצוני."
23 מצאצאיו הביא אלוהים לישראל מושיע, את ישוע, כפי שהבטחתו.
24 לפני בואו, יוחנן בישר טבילת תשובה לכל עם ישראל;
25 וכאשר סיים את מסעו, אמר: "אינני זה אשר אתם חושבים שאני; אך הנה, אחרי בא זה אשר איני ראוי להתיר את נעלו.".

26 אחיי, בני משפחת אברהם ויראי אלוהים, אליכם נשלחה בשורת הישועה הזו.
27 כי יושבי ירושלים ופקידיהם, אשר דחו את ישוע ואת דברי הנביאים הנקראים בכל שבת, קיימשו אותם במשפטם,
28 וכיוון שלא מצאו בו דבר הראוי למוות, ביקשו מפילטוס להוציאו להורג.
29 וכאשר השלימו את כל הכתוב עליו, הורידו אותו מן הצלב והניחו אותו בקבר.
30 אך אלוהים הקים אותו מן המתים; ובמשך ימים רבים נראה לאלה
31 אשר עלו עמו מן הגליל לירושלים, והם כעת עדיו לעם.
32 אנו גם מבשרים לכם כי ההבטחה שניתנה לאבותינו,
33 אלוהים השלים זאת עבורנו, ילדיהם, בכך שהקים את ישוע מן המתים, ככתוב במזמור השני: בני אתה, היום ילדתיך.
34 שאלוהים הקים אותו מן המתים כדי שלא ישוב לשחיתות, זה מה שאמר כשאמר: "אתן לך את החסד שהובטח לדוד, חסד מובטח.".
35 — לכן הוא אומר גם במקום אחר: לא תיתן לקדושך לראות שחיתות.
36 ודוד, אחרי שמלא את חפצי אלהים בחייו, נרדמה, ויאסף אל אבותיו, וירא שחיתות.
37 אבל זה שהקים אלוהים מן המתים לא ראה שחיתות.

38 לכן אחי, דעו זאת: דרכו סְלִיחָה מספרים לכם על חטאים ועל כל מיני טומאה, אשר לא הצדקתם מהם על ידי תורת משה,
39 כל המאמין בזה, מוצדק על ידה.
40 לכן היזהרו פן יקרה לכם הנאמר בנביאים:
41 "ראו, אנשים בוזים, התמהו ואבדו! כי אני הולך לעשות מעשה בימיכם, מעשה לא תאמינו אם יספר לכם."» 

42 כשיצאו, התבקשו לדבר על אותו נושא בשבת שלאחר מכן.
43 לאחר הקהל, יהודים רבים וגירים אדוקים הלכו אחר פאולוס וברנבא, והם שוחחו איתם ודחקו בהם להישאר בחסד האלוהים.

44 בשבת שלאחר מכן התאספה כמעט כל העיר לשמוע את דבר אלוהים.
45 כשראו היהודים את כל זאת, הם נמלאו קנאה, גידופים וסתרו את כל מה שאמר פאולוס.
46 ואז אמרו פאולוס וברנבא באומץ לב: "היה צורך שדבר אלוהים ייאמר אליכם תחילה; אך מאחר שאתם דוחים אותו ומחשיבים את עצמכם כלא ראויים לחיי נצח, הנה אנו פונים אל הגויים.".
47 כי ה' ציווה אותנו לאמור: "מִנִּיתִיךָ לְאוֹר לְגוֹיִם לְמַעַן תּוֹשַׁעַ עַד קְצֵי תָּהוּעַ".« 
48 כאשר שמעו הגויים את הדברים האלה, שמחו והיללו את דבר ה'; וכל מי שנועדו לחיי נצח האמינו.

49 וְהִתְפָּשַׁת דְּבַר יְהוָה בְּכָל־הָאָרֶץ׃.
50 אך היהודים, לאחר שהסתירו נָשִׁים גרים מהמעמד הגבוה ומנהיגי העיר עוררו רדיפה נגד פאולוס וברנבא וגירשו אותם משטחם.
51 לאחר מכן, ניערו פולוס וברנבא את האבק מעל רגליהם והלכו לאיקוניון.
52 אך התלמידים היו מלאים שמחה ורוח הקודש.

פרק 14

1 באיקוניון נכנסו גם פאולוס וברנבא לבית הכנסת היהודי ודיברו שם, כך שקהל רב של יהודים ויוונים אימצו את האמונה.
2 אך היהודים אשר נותרו חסרי אמונה הסיתו והרגיזו את לבבות הגויים נגד אחיהם.
3 הם נשארו זמן רב, מדברים באומץ לב, בתמיכת האדון, אשר העיד על דבר חסדו בנפלאות וב ניסים שהוא נתן להם לעשות.
4 כל העיר נחלקה; חלקם היו ליהודים, אחרים לשליחים.
5 אך כאשר הגויים והיהודים, יחד עם מנהיגיהם, התקדמו כדי להעליבם ולסקלם,
6 כאשר נודע הדבר לשליחים, הם נמלטו לערים ליקאוניה, ליסטרה ודרבי ולאזורים הסובבים אותה, והכריזו שם את הבשורה הטובה.

7 בליסטרה היה איש נכה ברגליו, אשר ישב כי היה צולע מלידה ומעולם לא הלך.
8 הוא הקשיב לפאולוס מדבר; ופאולוס, כשהוא שם את עיניו בו וראה שיש לו אמונה להירפא,
9 אמר בקול רם: "עמד זקוף על רגליך!" מיד קפץ על רגליו והלך.

10 כאשר ראו הקהל את אשר עשה פולוס, הם הרימו את קולם וצעקו בשפת הליקאון: "האלים ירדו אלינו בדמות אדם!"» 
11 וקראו לברנבא יופיטר ולפולוס מרקורי, כי הוא זה שדיבר.
12 יתר על כן, הכהן של מקדש יופיטר, אשר היה בכניסה לעיר, הביא פרים עם סרטים לפני השערים, ורצה, כמו הקהל, להקריב קורבן.
13 כאשר שמעו השליחים פאולוס וברנבא על כך, קרעו את בגדיהם ופרצו החוצה אל תוך הקהל;
14 בקול גדול אמרו: "אנשים, למה אתם עושים זאת? גם אנחנו אנשים, נתונים לאותן חולשות כמוכם; אנו אומרים לכם שעליכם לעזוב את ההבלים האלה ולחזור אל אלוהים חי, אשר ברא את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בהם.".
15 אלוהים זה, בדורות עברו, הרשה לכל העמים ללכת בדרכיהם,
16 אך לא חדל להעיד על עצמו, לעשות טוב, לשלוח גשם מן השמים ומועדים טובים, לתת לנו מזון בשפע ומילא את לבבותינו שמחה.« 
17 למרות דבריהם, הם יכלו בקושי רב למנוע מהעם להקריב להם קורבן.

18 באו יהודים מאנטיוכיה ומאיקוניון, ולאחר שכנעו את העם, רגמו את פולוס באבנים וגררו אותו אל מחוץ לעיר, בהנחה שהוא מת.
19 אך התלמידים הקיפו אותו, והוא קם וחזר אל העיר.

למחרת, הוא יצא לדרבה עם ברנבה.
20 לאחר שסיימו לבשר את העיר והפכו מספר רב של תלמידים, הם חזרו לליסטרה, איקוניון ו... אנטיוכיה,
21 וחיזקו את רוח התלמידים, עודדו אותם להתמיד באמונה, ואמרו כי דרך צרות רבות עלינו להיכנס למלכות אלוהים.
22 לאחר שתפללו וצמו מינו זקנים בכל קהילה, והפקידו אותם בידי האדון, אשר בו האמינו.
23 ואז, בחציית פיסידיה, הגיעו לפמפיליה.,
24 לאחר שהכריזו את דבר אלוהים בפרגה, ירדו לאטליה.

25 משם הם הפליגו אל אנטיוכיה, משם יצאו, לאחר שהוסמכו לחסדי האל על העבודה שזה עתה ביצעו.

26 מיד עם הגעתם, הם כינסו את הקהילה וסיפרו על כל מה שעשה אלוהים למענם, וכיצד פתח את דלת האמונה לגויים.
27 והם נשארו ב אנטיוכיה מספיק זמן עם התלמידים.

פרק 15

1 כמה אנשים ירדו מיהודה ולימדו את האחים את הדוקטרינה הבאה: "אם לא תמולו על פי תורת משה, לא תוכלו להיוושע."» 
2 לפאולוס וברנבאס הייתה ויכוח קשה ביניהם, והוחלט שפאולוס וברנבאס, יחד עם כמה אחרים מקרבם, יעלו לירושלים אל השליחים והזקנים כדי לדון בשאלה זו.
3 לאחר שליוו אותם הקהילה, הם המשיכו במסעם דרך פניקיה ושומרון, וסיפרו על התנצרות הגויים, דבר שגרם לשמחה רבה לכל האחים.

4 כאשר הגיעו לירושלים, התקבלו על ידי הכנסייה, השליחים והזקנים, וסיפרו להם את כל מה שאלוהים עשה למענם.
5 אז קמו כמה מבני חבורת הפרושים שהאמינו ואמרו שיש למול את הגויים ולצוות עליהם לשמור את תורת משה.

6 השליחים והזקנים התאספו כדי לדון בנושא זה.
7 לאחר דיון ארוך, קם פטרוס ואמר להם: "אחי, אתם יודעים שאלוהים בחר בי מביניכם מזמן כדי שהגויים ישמעו באמצעות פי את דבר הבשורה ויאמינו.".
8 ואלוהים, היודע את הלבבות, העיד לטובתם ונתן להם את רוח הקודש כפי שנתן לנו;
9 הוא לא הבדיל בינינו וביניהם, לאחר שטהר את לבבותיהם באמונה.
10 אם כן, מדוע אתם בוחנים כעת את אלוהים, בכך שאתם שמים על התלמידים עול אשר לא אבותינו ולא אנחנו יכולנו לשאת?
11 אך אנו מאמינים שניצלנו, בדיוק כמוהם, בזכות חסד האדון ישוע המשיח.« 

12 כל הקהל שתק, והם הקשיבו לברנבא ולפולוס, שסיפרו להם את כל הדברים ניסים ואת הנפלאות אשר עשה אלוהים דרכם בקרב הגויים.

13 כשסיימו לדבר, יעקב התעקש ואמר: "אחים, הקשיבו לי.".
14 שמעון סיפר כיצד דאג אלוהים בתחילה להוציא מבין הגויים עם אשר נקרא שמו.
15 דברי הנביאים תואמים למטרה זו, ככתוב:
טז אחרי כן אשוב ואקים את אוהל דוד אשר נפל על הקרקע ואקים את חורבותיו ואקים אותו.,
17 למען יבקשו את יהוה שארית האדם וכל הגויים אשר נקראים שמי נאם יהוה עושה את אלה.
18 מעשה ה' ידוע מעולם.
19 לכן אני סבור שאין להפריע לגויים הפונים אל אלוהים.
20 רק יכתבו להם, להימנע מדברים שטמאו באלילים, מטומאה, מבשר חנוק ומדם.
21 כי למשה היו דרשנים בכל עיר מדור לדור, והוא נקרא בבתי הכנסת בכל שבת.« 

22 אז חשבו השליחים והזקנים וכל הקהילה לבחור כמה מבני זוגם ולשלוח אותם אל אנטיוכיה עם פאולוס ובר-נבא; הם בחרו ביהודה, ששמו בר-שבאס, ובסילא, דמויות בולטות בקרב האחים.
23 הם הפקידו בידיהם מכתב ובו נוסח כדלקמן:

 »"השליחים, הזקנים והאחים, אל האחים הגויים אשר ב אנטיוכיה, ב סוּריָה וברכות לקיליקיה!

24 לאחר ששמענו כי אנשים מבני עמנו באו ללא כל צו מאיתנו להטריד אתכם בדברים שערערו את נפשותיכם,
25 התאספנו יחד והחלטנו שנכון לבחור נציגים ולשלוח אותם אליכם עם ברנבא ופאולוס האהובים שלנו,
26 האנשים האלה אשר סיכנו את נפשם למען שם אדוננו ישוע המשיח.
27 לכן יש לנו את יהודה וסילאס, סגנינו, אשר יגידו לכם את אותם הדברים בעל פה.
28 חשבת רוח הקודש ואנחנו לא להטיל עליכם שום עול מעבר למה שצריך, דהיינו,
29 הימנעו מאוכל שהוקרב לאלילים, מדם, מבשר חנוק ומטומאה. אם תשמרו על עצמכם מדברים אלה, טוב תעשו. שלום לכם.« 

30 לאחר שעזבו את מקום מגוריהם, הלכו השוטרים אל אנטיוכיההם אספו את כל המאמינים ומסרו להם את המכתב.
31 הוא הוקרא בקול רם וכולם שמחו על הנחמה שהכיל.
32 יהודה וסילא, שהיו בעצמם נביאים, דיברו פעמים רבות אל האחים, עודדו אותם וחיזקו אותם.
33 לאחר שהייה של זמן מה, הם שחררו אותם האחים, ואיחלו להם שלום.
34 אך סילאס חשב שעדיף להישאר, ויהודה הלך לבדו לירושלים.

35 פאולוס וברנבא נשארו בבית אנטיוכיהמלמדים ומכריזים את דבר ה' עם רבים אחרים.
36 לאחר מספר ימים אמר פאולוס לברנבא: "בואו נחזור ונבקר את האחים בערים השונות שבהן בישרנו את דבר ה', כדי לראות מה שלומם."» 
37 גם ברנבא רצה לקחת את יוחנן, ששמו מרקוס;
38 אך פאולוס חשב שעדיף לא לקחת כבן לוויה אדם שעזב אותם מפמיליה, ושלא עבד איתם.
39 המחלוקת הייתה כה גדולה עד כי נפרדו דרכיהם; וברנבא לקח את מרקוס והפליג עמו לקפריסין.

40 בחר פאולוס בסילא ויצא לדרכו, לאחר שהאחים הפקידו אותו לחסד האלוהים.
41 הוא נסע ב סוּריָה וקיליקיה, וחיזקו את הכנסיות.

פרק 16

1 לאחר מכן הלך פאולוס לדרבי ומשם לליסטרה. שם היה תלמיד בשם טימותיאוס, בן לאישה יהודייה נוצרייה ולאב יווני.
2 אחיו מליסטרה ואיקוניון דיברו עליו בשבחים.
3 פאולוס רצה לקחתו עמו, ולקחו ומלו אותו למען היהודים שהיו באזורים ההם; כי כולם ידעו שאביו היה יווני.
4 בעודם עברו דרך הערים, לימדו את המאמינים לשמור את פסיקות השליחים וזקני ירושלים.
5 והקהילות התחזקו באמונה וגדלו יום יום.

6 לאחר שנסעו ברחבי פריגיה וגלטיה, מנע מהם רוח הקודש לבשר את הדבר באסיה,
7 הם הגיעו לגבולות מיסיה והתכוננו להיכנס לבתיניה, אך רוח ישוע לא הרשה להם לעשות זאת.
8 לאחר מכן, לאחר שחצו במהירות את מיסיה, ירדו לטרואס.

9 בלילה חלם פאולוס חזון: איש מקדוני עמד לפניו והתחנן לפניו: "בוא למקדוניה ועזור לנו!"» 
10 לאחר חזון זה של פאולוס, ביקשנו מיד ללכת למקדוניה, בטוחים שאלוהים קרא לנו לבשר שם את הבשורה הטובה.

11 לאחר שהפלגנו מטרואס, הפלגנו ישר לסמותראקי, ולמחרת נחתנו בנפוליס.
12 משם המשכנו לפיליפי, העיר הראשונה בחלק זה של מקדוניה, שהיא מושבה, ושהינו בעיר זו ימים אחדים.

13 ביום השבת יצאנו מהשער אל שפת הנהר, שם חשבנו שהוא מקום התפילה, וישבנו ודיברנו עם הנשים שהתאספו שם.
14 בין הנוכחים הייתה אישה בשם לידיה, סוחרת בדי סגול מהעיר תיאטרינה. היא הייתה אישה יראת שמים, וה' פתח את לבה כדי שתקשיב לדברי פולוס.
15 לאחר שנטבלו היא ומשפחתה, היא שאלה אותנו: "אם חשבתם שאני מאמין באדון, בואו לביתי והתארחו שם." והיא שכנעה אותנו.

16 יום אחד, כשיצאנו לתפילה, פגשנו שפחה צעירה, אשר נשאה רוח פיתון, אשר הביאה רווח רב לאדוניה באמצעות ניבוי עתידותיה.
17 היא החלה ללכת אחרי פאולוס ואחרינו וצעקה: "האנשים האלה הם משרתיו של האל העליון, והם מבשרים לכם את הדרך להישוע."» 
18 היא עשתה זאת במשך מספר ימים. כאשר פולוס נלחץ, הוא פנה ואמר לרוח: "אני מצווה עליך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה!" והיא יצאה מיד.

19 כאשר ראו בעלי הנערה כי תקוותם לרווח נעלמה, תפסו את פולוס וסילאס וגררו אותם אל האגורה לפני השופטים.
20 לאחר שהביאו אותם אל קציני הצבא, אמרו: "האנשים האלה מהלכים על עירנו. יהודים הם;
21 הם מטיפים למנהגים שאנו הרומאים אינם רשאים לקבל או לקיים.« 
22 באותו הזמן קם עליהם ההמון, והמצביאים קרעו את בגדיהם וציוו להכותם בשכות.
23 לאחר שהוכו קשות, הם כלאו אותם כֵּלֵא, וממליץ לסוהר לשמור עליהם.
24 לאחר שקיבל הסוהר את הצו, הכניס אותם לאחד מבתי המרתף הפנימיים ושם את רגליהם בסד.

25 בסביבות חצות הלילה שרו פאולוס וסילא שירי הלל לאלוהים, והאסירים הקשיבו להם.
26 לפתע הייתה רעידת אדמה עזה כל כך עד שיסודותיו של כֵּלֵא הם הזדעזעו; באותו רגע נפתחו כל הדלתות וכבליהם של כל האסירים נשמטו.
27 הסוהר, כשהתעורר וראה את שערי בית הסוהר כֵּלֵא פתח, שלף את חרבו, ועמד להרוג את עצמו, במחשבה שהאסירים נמלטו.
28 אך פאולוס צעק בקול רם: "אל תזיק לעצמך! כולנו כאן!"» 
29 הסוהר ביקש אור, מיהר פנימה, רועד ונפל לרגלי פולוס וסילא.
30 הוא הוציא אותם החוצה ואמר: "אדוניי, מה עליי לעשות כדי להיוושע?"» 
31 הם ענו לו: "האמן באדון ישוע ותיוושע - אתה ובני ביתך."» 
32 והם דיברו את דבר אלוהים אליו ולכל אשר בבית.
33 באותה שעה בלילה לקח אותם איתו, רחץ את פצעיהם, ומיד לאחר מכן נטבל הוא וכל משפחתו.
34 לאחר מכן העלה אותם לביתו והגיש להם אוכל, ושמח עם כל משפחתו על שהאמינו באלוהים.

35 עם עליית היום שלחו הגנרלים את הליקטורים שאמרו: "שחררו את האנשים האלה".» 
36 הסוהר אמר לפאולוס: "הפקידים שלחו פקודה לשחרר אתכם; צאו עכשיו ולכו בשלום."» 
37 אך פול אמר לקצינים: "הם הלקינו אותנו, הרומאים, בפומבי ללא משפט, והשליכו אותנו לחדרי התלונות." כֵּלֵא, ועכשיו הם גורמים לנו לעזוב בסתר! זה לא יהיה ככה. שיבואו בעצמם.
38 כדי לשחרר אותנו." הליקטורים דיווחו על דברים אלה לאסטרטגים, שנבהלו לגלות שהאנשים הללו היו רומאים.
39 הם באו, עודדו אותם, שחררו אותם ובקשו מהם לעזוב את העיר.
40 עם היציאה מה- כֵּלֵא, פאולוס וסילא הלכו לביתה של לידיה, ולאחר שראו את האחים ועודדו אותם, הם עזבו.

פרק 17

1 לאחר שעברו דרך אמפיפוליס ואפולוניה, הגיעו פאולוס וסילא לתסלוניקי, שם היה בית הכנסת של היהודים.
2 כמנהגו נכנס פולוס פנימה, ובמשך שלוש שבתות דיבר איתם. החל מהכתובים,
3 הוא הסביר וקבע כי המשיח צריך לסבול ולקום לתחייה; ואמר: "המשיח הזה הוא ישוע המשיח, אשר אני מבשר לכם."» 
4 יהודים אחדים השתכנעו והצטרפו לפאולוס ולסילאס, וכן למספר רב של גויים יראי אלוהים, ונשים חשובות לא מעטות.

5 אך היהודים, מלאי קנאה, גייסו כמה אנשים רשעים מתוך שאריות האוכלוסייה, הסיתו המון ועוררו מהומה בעיר. לאחר מכן מיהרו לביתו של יאסון וביקשו את פולוס וסילאס כדי שיביאם בפני העם.
6 משלא מצאו אותם, גררו את יאסון וכמה מהאחים אל הפוליטיטרכים וצעקו: "גם האנשים האלה, אשר הפכו את העולם, באו הנה,
7 יאסון קיבל אותם. כולם מפרים את צוויו של הקיסר באומרם שיש מלך אחר, ישוע.« 
8 כך הם הסיתו את העם ואת המנהיגים הפוליטיים שהקשיבו להם.
9 ורק לאחר שקיבלו ערובה מייסון והאחרים, הם שחררו אותם.

10 האחים שלחו מיד את פולוס וסילא בלילה לבריאה, וכשהגיעו לעיר הולכים לבית הכנסת היהודי.
11 אנשים אלה היו בעלי אופי אצילי יותר מאלה שבסלוניקי; הם קיבלו את הדבר בשקיקה רבה, ובחנו את הכתובים יום יום כדי לראות אם מה שלימדו אכן נכון.
12 רבים מהם, ובקרב היוונים, נשים רמי מעלה וגברים רבים, אימצו את האמונה.
13 אך כאשר שמעו יהודי תסלוניקי שגם פולוס מבשר את דבר אלוהים בבריאה, הם באו לשם שוב כדי להסית את העם.
14 מיד שלחו האחים את פולוס אל הים, אך סילאס וטימותיאוס נשארו בבראה.

15 אלו שהובילו את פאולוס ליוו אותו עד אתונה; לאחר מכן, לאחר שנצטוו לשלוח הודעה לסילאס ולטימותיאוס לבוא ולהצטרף אליו בהקדם האפשרי, הם חזרו.

16 בעוד שאול המתין להם באתונה, הוא חש זעם עמוק בנשמתו למראה העיר המלאה באלילים.
17 לכן דן בבית הכנסת עם היהודים ועם יראי השמים, ובכל יום באגורה עם אלה שפגש.
18 כמה פילוסופים אפיקוראים וסטואיים התייעצו איתו, ואחדים אמרו: "מה רוצה מאיתנו הזורע הזה, הזורע של דברים?" אחרים, כששמעו אותו מבשר על ישוע ועל התחייה, הם אמרו, "נראה שהוא בא לבשר לנו על אלוהויות זרים".» 
19 לקחו אותו אתם והביאו אותו אל האראופגוס ואמרו: "האם נוכל לדעת מהי התורה החדשה הזו שאתה מלמד?"
20 כי אתם מספרים לנו דברים מוזרים; אנחנו רוצים לדעת מה הם.« 
21 כל האתונאים והזרים תושבי העיר לא עשו דבר מלבד לספר או להקשיב לחדשות.

22 פאולוס, שעמד במרכז האראופגוס, אמר כך: "אנשי אתונה, אני רואה שאתם אדוקים מאוד בכל דבר.
23 כי עברתי על פניי ורואה את אתרי עבודתכם, ומצאתי גם מזבח ועליו הכתובת: "לאל האלמוני. את אשר אתם עובדים אותו מבלי לדעת, באתי להכריז לכם.".
24 האל אשר ברא את העולם ואת כל אשר בו, והוא אדון השמים והארץ, אינו שוכן במקדשים עשויים ידי אדם;
25 אינו משרת אותו בידיים אדם, כאילו היה זקוק למשהו, כי הוא עצמו נותן לכל בני האדם חיים, נשימה וכל השאר.
26 מאדם אחד הוציא את כל בני האדם לאכלס את פני כל הארץ, לאחר שקבע לכל עם את משך קיומה ואת גבולות נחלתה.,
27 כדי שאנשים יחפשו אותו וימצאו אותו כאילו הם מגששים, למרות שאינו רחוק מאף אחד מאיתנו,
28 כי בו אנו חיים, נעים וקיימים; וכפי שאמרו גם כמה ממשורריכם... מגזעו אנחנו.
29 לכן, מאחר שאנחנו צאצאי אלוהים, אל לנו לחשוב שהטבע האלוהי דומה לזהב, לכסף או לאבן, לצלם מעשה ידי אדם וגאונות.
30 אלוהים התעלם מאותן עתות של בורות, אך כעת מצווה על כל בני האדם בכל מקום לחזור בתשובה;
31 כי קבע יום בו ישפוט את העולם בצדק על ידי האיש שמינה ומוכשר על ידי כולם, בהקימו מן המתים.« 

32 כאשר שמעו על תחיית המתים, חלק מהם לעגו, ואחרים אמרו: "נשמע אתכם על כך שוב."» 
33 אז פרש פאולוס מביניהם.
34 אולם כמה אנשים הצטרפו אליו והאמינו; ביניהם היו דיוניסיוס האראופגיט, אישה ושמה דמריס, ואחרים איתם.

פרק 18

1 לאחר מכן עזב פאולוס את אתונה והלך לקורינתוס.
2 שם מצא יהודי בשם עקילה, יליד פונטוס, אשר הגיע זה עתה מאיטליה עם אשתו פריסקילה, משום שקלאודיוס ציווה על כל היהודים לעזוב את רומא. פולוס הלך לראותם;
3 וכיוון שעסק באותו מלאכה, הוא נשאר איתם ועבד שם: הם היו עושי אוהלים.
4 בכל שבת היה מדבר בבית הכנסת ושכנע יהודים ויוונים כאחד.

5 כאשר הגיעו סילאס וטימותיאוס ממקדוניה, הוא הקדיש את כל כולו להטפה, והעיד ליהודים שישוע הוא המשיח.
6 אך כאשר התנגדו לו וגערו בו, ניער פולוס את בגדיו ואמר להם: "דמכם בראשכם! אני חף מפשע; מעתה אלך אל הגויים."» 
7 ויצא משם, הלך לביתו של אדם בשם יוסטוס, איש ירא אלוהים, אשר ביתו היה סמוך לבית הכנסת.
8 וקריספוס, ראש בית הכנסת, האמין באדון עם כל ביתו; וגם קורינתים רבים, כששמעו את פאולוס, האמינו ונטבלו.

9 בלילה, בחזון אמר האדון לפאולוס: "אל תפחד, אלא דבר ואל תשתוק.
10 כי אני עמך, ואיש לא ישים עליך יד לפגוע בך, כי עם רב לי בעיר הזאת.« 

11 שאול שהה בקורינתוס שנה ושישה חודשים ולימד את דבר אלוהים.

12 כאשר גליו היה מושל אכיה, קמו היהודים פה אחד נגד פולוס והביאו אותו לפני בית הדין,
13 ואמרו: "האיש הזה משדל אנשים לעבוד את אלוהים בניגוד לתורה."» 
14 כאשר פתח פאולוס את פיו כדי להשיב, אמר גליו ליהודים: "אילו היה מדובר בפשע או בעבירה חמורה, יהודים הייתי שומע אתכם כפי הסביר.".
15 אבל מאחר שאלה דיונים על דוקטרינה, שמות ותורתכם, זהו עניינכם; איני רוצה לשפוט בדברים אלה.« 
16 וַיְשַׁלֵחַ אוֹתָם מִבִּתְרֵי הַמִּשְׁפָּט.
17 כולם תפסו את סוסטנס, ראש בית הכנסת, והיכו אותו לפני בית הדין, אך גליו לא התייחס לכך.

18 שאול נשאר בקורינתוס עוד זמן רב; לאחר שנפרד מהאחים, הפליג אל ה... סוּריָה, עם פריסקילה ועקילה, לאחר שגילחו את ראשו בקנכריאה, בהתאם לנדר.
19 הוא הגיע לאפסוס והשאיר שם את חבריו. הוא עצמו נכנס לבית הכנסת ושוחח עם היהודים,
20 אשר התחננו בפניו להאריך את שהותו. אך הוא לא הסכים,
21 ויפרד מהם ואמר: "[עלי בהחלט לחגוג את החג הקרוב בירושלים.] אשוב אליכם אם ירצה האל." ויצא מאפסוס.

22 לאחר שנחת בקיסריה, עלה בירושלים, בירך את הכנסייה וירד אל אנטיוכיה.

23 לאחר ששהה שם זמן מה, יצא פאולוס לדרכו ונדד דרך ארץ הגלטים ופריגיה, וחיזק את כל התלמידים.

24 יהודי בשם אפולוס, יליד אלכסנדריה, איש רהוט ובקי בכתובים, הגיע לאפסוס.
25 הוא היה למד בדרך האדון, ובלב נלהב לימד בדייקנות את הדברים על ישוע, אף שידע רק את טבילת יוחנן.
26 הוא החל לדבר באומץ בבית הכנסת. פריסקילה ואקילה, ששמעו אותו, לקחו אותו הצידה והסבירו לו ביתר פירוט את דרך האדון.
27 וכיוון שרצה ללכת לאכיה, האחים קיבלו את פניו וכתבו לתלמידים לקבלו בברכה. ובהגיעו, הוא היה לעזר רב לאלו שהאמינו בחסד,
28 כי הוא הפריך נחרצות את דברי היהודים בפומבי, והוכיח מן הכתובים שישוע הוא המשיח.

פרק 19

1 בזמן שהותו של אפולוס בקורינתוס, נסע פולוס דרך ההרים והגיע לאפסוס. לאחר שפגש כמה תלמידים,
2 הוא אמר להם: "האם קיבלתם את רוח הקודש כשאתם מאמינים?" הם ענו לו: "אפילו לא שמענו שיש רוח קודש."
3 "אם כן, איזו טבילה קיבלתם?" שאל פאולוס. הם אמרו: "טבילת יוחנן."» 
4 לאחר מכן אמר פאולוס: "יוחנן הטביל בטבילת תשובה, ואמר לעם להאמין במי שעתיד לבוא אחריו, כלומר בישוע."» 
5 כששמעו את הדברים האלה, הם נטבלו בשם האדון ישוע.
6 כאשר הניח פאולוס את ידיו עליהם, ירדה עליהם רוח הקודש, והם החלו לדבר בלשונות ולהתנבא.
7 היו בערך שנים עשר בסך הכל.

8 לאחר מכן נכנס פאולוס לבית הכנסת, ובמשך שלושה חודשים דיבר שם באומץ לב רב, תוך שהוא משכנע את דברי מלכות האלוהים.
9 אך מכיוון שחלק מהאנשים נותרו קשוחים ולא מאמינים, וגערו בדרך האדון בפני העם, הוא הפריד את עצמו מהם, לקח את התלמידים הצידה ודן יום יום בבית ספרו של אדם בשם טירנוס.
10 במשך שנתיים עשה זאת, כדי שכל תושבי אסיה, יהודים ויוונים כאחד, ישמעו את דבר ה'.
11 ואלוהים עשה ניסים יוצאי דופן באמצעות פאולוס,
12 עד כדי כך שהוא יושם על החולים מטפחות וחגורות שנגעו בגופו, והמחלות עזבו אותן, והרוחות הרעות גורשו משם.

13 כמה ממגרשי השדים היהודים שנדדו בארץ ניסו גם לקרוא בשם האדון ישוע על בעלי הרוחות הרעות, ואמרו: "אני משביע אתכם בשם ישוע אשר פולוס מטיף לו."» 
14 שבעה בניו של סקווה, הכהן הגדול היהודי, עסקו במנהג זה.

15 השד הרשע ענה להם: "אני מכיר את ישוע ואני יודע על פאולוס, אבל מי אתם?"» 
16 והאיש אשר אחוז רוח רעה התנפל עליהם, השתלט עליהם והתעלל בהם קשות עד שנמלטו מן הבית ההוא עירומים ופצועים.
17 כאשר קרה הדבר, נודע לכל היהודים והיוונים תושבי אפסוס, ופחד נפל על כולם, ושם האדון ישוע התפאר.

18 מספר רב של אלה שהאמינו באו, התוודו וסיפרו על מעשיהם.
19 ובין אלה אשר נהגו באמונות תפלות הביאו רבים את ספריהם ושרפו אותם לעיני כל העם. כאשר העריכו את ערך הספרים הללו, מצאו חמישים אלף מטבעות כסף.
20 כה גדול היה דבר ה', וכה עוצמתי היה דברו!

21 לאחר מכן החליט פאולוס לנסוע לירושלים ולעבור דרך מקדוניה ואכיה. "אחרי שאגיע לשם", אמר לעצמו, "עלי לראות גם את רומא".» 
22 הוא שלח שניים מעוזריו, טימותיאוס וארסטוס, למקדוניה, והוא עצמו נשאר באסיה זמן מה.

23 באותו זמן קמה מהומה גדולה על הדרך של אלוהים.
24 צורף בשם דמטריוס הכין מקדשי כסף קטנים של דיאנה, וסיפק לפועליו רווח ניכר.
25 לאחר שקיבץ אותם יחד עם בעלי המלאכה ההיא, אמר להם: "ידידי, אתם יודעים שרווחתנו תלויה במלאכה זו;
26 ואתם רואים ושומעים שלא רק באפסוס, אלא כמעט בכל אסיה, פולוס הזה שכנע והסיט אנשים רבים באומרו כי אלים מעשה ידיים אינם אלים.
27 לכן יש לחשוש לא רק שתעשייתנו תיפגע בשם חסר המוני, אלא גם שמקדש האלה הגדולה דיאנה יתבזבז, ואפילו שהוד מלכותה, אותה נערצים אסיה וכל העולם, תיעלם לפח.« 
28 למשמע הדברים, מלאי זעם, החלו לצעוק: "גדולה ארטמיס של האפסים!"» 

29 עד מהרה התמלאה העיר מהומה. כולם הלכו יחד אל התיאטרון, וגררו אחריהם את גאיוס ואריסטרכוס, מקדונים שליוו את פאולוס במסעו.
30 שאול רצה להיכנס אל תוך הקהל, אך התלמידים מנעו זאת ממנו.
31 כמה מהממונים של אסיה, שהיו ידידיו, אף שלחו אליו בקשתו שלא יופיע בתיאטרון.
32 אלף צעקות שונות נשמעו שם; כי אי-סדר שרר בקהל, ורובם לא ידעו מדוע התאספו.
33 היהודים הביאו את אלכסנדר קדימה מהקהל, וסימן בידו שהוא רוצה לדבר אל העם.
34 אך כאשר הבינו שהוא יהודי, צעקו כולם בקול אחד במשך כשעתיים: "גדולה ארטמיס של האפסים!"» 

35 לאחר שהרגיע לבסוף את הקהל, אמר הדקדוק: "אפסים, איזה אדם לא יודע שהעיר אפסוס מוקדשת לפולחן דיאנה הגדולה ולפסלה שנפל מן השמים?"
36 מאחר וזאת אין עוררין, עליך להישאר רגוע ואל תעשה דבר בפזיזות;
37 כי האנשים האלה אשר הבאתם לכאן אינם חילול הקודש ואינם מגדפים את האלה שלכם.
38 אם לדמטריוס ולאנשיו יש תלונה נגד מישהו, יש ימים של דיונים ושל מושלים; כל אחד יגיש את טענותיו.
39 אם יש לכם עניין אחר ליישב, הוא יוכרע באסיפה המשפטית.
40 אכן, אנו מסתכנים בהאשמה בהסתה על מה שקרה היום, שכן אין שום סיבה המאפשרת לנו להצדיק את ההתכנסות הזו." לאחר שדיבר כך, פיטר את הקהל.

פרק 20

1 כאשר שככה המהומה, אסף פאולוס את התלמידים, נפרד מהם ויצא למקדוניה.
2 הוא נדד ברחבי האזור ההוא, נתן דברים רבים לתלמידים, ולאחר מכן הלך ליוון,
3 שם בילה שלושה חודשים. הוא התכונן להפליג אל ה סוּריָהכאשר היהודים טמנו לו מלכודות. לאחר מכן החליט לחזור למקדוניה.
4 הוא נאלץ ללוות אותו עד אסיה סופטר מבריה, בנם של פיררוס, אריסטרכוס וסקונדוס מתסלוניקי; גאיוס מדרב, טימותיוס, טיכיקוס וטרופימוס מאסיה.
5 האנשים האלה הלכו קדימה וחיכו לנו בטרואס.

ו אנחנו, לאחר ימי המצות, הפלגנו לפיליפי, ולאחר חמישה ימים הצטרפנו אליהם בטרואס, שם שהינו שבעה ימים.
7 ביום הראשון של השבוע, כשנאספנו יחד לבריחת הלחם, דיבר פאולוס, שהיה אמור לעזוב למחרת, עם התלמידים והאריך את דבריו עד חצות.
8 היו מנורות רבות בחדר העליון שבו התאספנו.
9 גבר צעיר בשם אוטיקוס ישב על אדן החלון. בזמן נאומו הארוך, הוא נפל לשינה עמוקה, ואז, משינה השתוללה, נפל מהקומה השלישית; הוא נאסף מת.
10 אך פול ירד למטה, כרע עליו, חיבק אותו ואמר: "אל תדאג, כי נפשו בו."» 
11 וישב ועלה, בצע לחם, אכל, וידבר עוד הרבה עד עלות השחר, ואחר כך הלך.
12 אשר לצעיר, הוא הוחזר חי, וזו הייתה מקור נחמה רב.

13 מצידנו הפלגנו קדימה בדרך הים לאסוס, שם היינו אמורים לאסוף את פאולוס, כפי שהורה לו, שכן הוא היה אמור לעשות את המסע ברגל.
14 כשהצטרף אלינו באסוס, העלינו אותו על הסיפון והפלגנו למיטילנה.
15 משם המשכנו בדרך הים, והגענו למחרת לחוף כיוס. למחרת הפלגנו לכיוון סאמוס, ולמחרת הגענו למילטוס.
16 פאולוס החליט לעבור באפסוס מבלי לעצור שם, כדי לא לבזבז זמן באסיה, שכן מיהר להגיע לירושלים, אם יוכל, ביום חג השבועות.

17 שלח פולוס ממילטוס לאפסוס לקרא את זקני הקהילה ההיא.
18 כאשר התאספו סביבו, אמר להם: "אתם יודעים כיצד התנהגתי כלפיכם מאז היום הראשון שדרכתי באסיה,
19 משרתים את ה' בכל עֲנָוָה, בתוך הדמעות והניסיונות שמלכודות היהודים הביאו עליי;
20 איך לא מנעתי מכם דבר אשר היה מועיל לכם, לא הפסקתי להטיף ולהורות לכם בפומבי ובסתר;
21 מבשרים ליהודים ולגויים את השיבה אל אלוהים באמצעות תשובה ואמונה באדוננו ישוע המשיח.

22 ועתה, בהתחייבות הרוח, אני הולך לירושלים, מבלי לדעת מה יקרה לי;
23 אלא אם כן רוח הקודש יבטיח לי שכבלים ורדיפות צפויים לי מעיר לעיר.
24 אך איני רואה בכך חשיבות, וחי יקר לי למען עצמי, ולו רק אוכל לסיים את מרוץי ולהשלים את השירות שקיבלתי מאת האדון ישוע, להכריז את בשורת חסד האלוהים.
25 כן ידעתי כי לא תראו עוד את פני, כלכם אשר עברתי ביניהם ומבשרים את מלכות האלוהים.

26 לכן אני מעיד לכם היום כי אני חף מדם כולם;
27 כי לא הסתרתי ממך דבר את כל כוונת אלוהים.
28 לכן, היזהרו לעצמכם ולכל העדר אשר רוח הקודש מינה אתכם למשגיחים עליו, לרעות את קהילת האדון, אשר קנה בדמו.
29 כי יודע אני כי לאחר צאתי יבואו לתוככם זאבים פראיים ולא יחוסו על העדר.
30 ואכן, מקרבכם יקומו אנשים וילמדו תורות מעוותות, כדי למשוך אחריהם תלמידים.
31 לכן היו ערניים וזכרו כי שלוש שנים לא חדלתי לילה ויום מלהוכיח כל אחד מכם בדמעות.

32 ועתה אני מפקיד אתכם בידי אלוהים ובידי דבר חסדו, אשר מסוגל להשלים את הבניין ולתת לכם את הנחלתם עם כל המקודשים.
33 לא חמדתי כסף, זהב או בגדים של איש.
34 אתם עצמכם יודעים שידיים אלה דאגו למחסורי ולמחסורם של האנשים שהיו איתי.
35 בכל מעשיי הראיתי לכם שעל ידי עבודה קשה כזו עלינו לעזור לחלשים, תוך זכרון דברי האדון ישוע, שאמר: "טוב יותר לתת מאשר לקבל."« 

36 לאחר שדיבר כך, כרע על ברכיו והתפלל עם כולם.
37 כולם פרצו בבכי, נפלו על צווארו של פולוס ונישקו אותו,
38 הם נסערו במיוחד מדבריו: "לעולם לא תראו את פני שוב." והם ליוו אותו אל הספינה.

פרק 21

1 לאחר שקרענו את עצמנו מחיבוקיהם, הפלגנו והפלגנו ישר לקוס; למחרת הגענו לרודוס, ומשם לפטארה.
2 שם, לאחר שמצאנו ספינה שהפליגה לפיניקיה, עלינו עליה והפלגנו.
3 לאחר שהגענו לטווח ראייה של קפריסין, עזבנו את האי שמאלה, לכיוון סוּריָה, וַיַּחַתָּנוּ בְצוּר, שָׁם הָיְתָה אֶת־מַטָּנָהּ עָרְדָה.
4 מצאנו את התלמידים, ונשארנו שם שבעה ימים; והם אמרו לפאולוס, ברוח אלוהים, לא לעלות לירושלים.
5 לאחר שבעה ימים יצאנו לדרך, וכלם, עם נשיהם וילדיהם, ליוו אותנו אל מחוץ לעיר. כרענו ברך על החוף להתפלל;
6 לאחר שנפרדנו, עלינו על הספינה, בעוד שהם חזרו הביתה.
7 לאחר שסיימנו את מסעתנו, הגענו מצור לפתולמאיס, וברכנו את פני האחים ובנינו עמם יום אחד.
8 למחרת יצאנו והגענו לקיסריה.

לאחר שנכנסנו לביתו של פיליפוס המבשר, אחד משבעת תלמידיו, התארחנו אצלו.
9 היו לו ארבע בנות בתולות, אשר ניבאו.
10 כפי שהיינו בעיר הזאת לפני ימים אחדים הגיע מיהודה נביא בשם אגאבוס.
11 כאשר הגיע אלינו, לקח את חגורתו של פול, קשר בה את רגליו וידיו ואמר: "כה אומר רוח הקודש: בעל החגורה הזו ייקשר בירושלים על ידי היהודים ויימסר לידי הגויים."» 
12 כששמענו את הדברים האלה, אנחנו והמאמינים בקיסריה הפצירנו בפולוס לא לעלות לירושלים.
13 הוא ענה: "למה אתם בוכים כך ושוברים את ליבי? אני מוכן לא רק לכבול שלשלאות, אלא גם למות בירושלים למען שם האדון ישוע."» 
14 כאשר נותר ללא ניע, הפסקנו ללחוץ עליו ואמרנו: "יהי רצון ה'!"» 

15 לאחר הימים ההם, לאחר שסיימנו את הכנותינו, עלינו לירושלים.
16 גם כמה תלמידים מקיסריה באו איתנו, והביאו איתם אדם בשם מנאסון מאיי קפריסין, תלמיד ותיק, שאצלו היינו אמורים להתארח.

17 כשהגענו לירושלים, קיבלו אותנו האחים בשמחה.
18 למחרת הלך איתנו פול לביתו של יעקב, וכל הזקנים התאספו שם.
19 לאחר שקיבל את פניו, סיפר בפירוט את כל מה שעשה אלוהים בקרב הגויים באמצעות שירותו.
20 כששמעו זאת, הם שיבחו את אלוהים ואמרו לפאולוס: "אתה רואה, אחי, כמה אלפי יהודים האמינו, וכולם קנאים לתורה.".
21 עכשיו שמעו עליך שאתה מלמד את היהודים הפזורים בין הגויים להבדיל את משה רבנו, ואומר להם לא למול את בניהם ולא להתנהג לפי המנהגים.
22 מה עלינו לעשות? אין ספק שיתאסף קהל רב, כי ידעו על בואו.
23 עשו כדברינו. יש לנו כאן ארבעה אנשים אשר נדרו נדרים.;
24 קח אותם, טהר אותם, ושלם את הוצאותיהם קורבנות, כדי שיגלחו את ראשם. אז ידעו כולם כי הדיווחים שעולים עליך הבל, ושגם אתה שומר את התורה.
25 אשר לגויים המאמינים, כתבנו להם לאחר שהחלטנו [שאין להם דבר כזה לקיים, מלבד] להימנע מאוכל שהוקרב לאלילים, מדם, מחיות חנוקות ומזנות.« 
26 לאחר מכן לקח פולוס את האנשים האלה עמו, ולאחר שטיהר, נכנס למחרת איתם לבית המקדש כדי להודיע כי תם ימי נדר הנזיר, והוא הגיע לשם עד שהוקרב הקורבן עבור כל אחד מהם.

27 לקראת סוף שבעת הימים, כשראו יהודי אסיה את פולוס בבית המקדש, הסיתו את כל הקהל, תפסו אותו וצעקו:
28 "בני ישראל, עזרה! זה האיש שמטיף בכל מקום ולכולם נגד העם, נגד התורה ונגד המקום הזה; הוא אפילו הכניס עובדי אלילים לבית המקדש וחלל את המקום הקדוש הזה."» 
29 כי הם ראו קודם לכן את טרופמוס מאפסוס עמו בעיר, והאמינו שפאולוס הביא אותו אל המקדש.
30 מיד קמה כל העיר מהומה, והעם רץ מכל עבר; הם תפסו את פולוס וגררו אותו אל מחוץ למקדש, והשערים נסגרו מיד.

31 בעודם מנסים להורגו, הגיעה הידיעה לטריבון החיל שכל ירושלים שרויה במהומה.
32 מיד קרא לחיילים ולמפקדים ורץ אליהם. כשראו את הטריבון ואת החיילים, הם הפסיקו להכות את פולוס.
33 אז ניגש אליו הטיבון, תפס אותו וכבל אותו בשתי שלשלאות; אחר כך שאל מי הוא ומה עשה.
34 אך בתוך הקהל ההוא, אחדים צעקו דבר אחד, אחרים דבר אחר. מאחר שלא היה לו מושג בוודאות בגלל ההמולה, ציווה להכניסו אל המבצר.
35 כאשר היה פול על המדרגות, החיילים נאלצו לשאת אותו בגלל אלימות הקהל.
36 כי ההמונים עקבו אחריהם וצעקו: "הרגו אותו!"» 

37 כאשר הכניסו את פאולוס אל המבצר, שאל את הטריבון: "האם אוכל לומר לך משהו?" השיב הטריבון. "האם אתה יודע יוונית?".
38 אז אתה לא המצרי שמרד לאחרונה והוביל ארבעת אלפים רוצחים למדבר?« 
39 אמר לו פאולוס: "אני יהודי, מטארסוס שבקיליקיה, אזרח עיר בעלת שם רב. הרשה לי בבקשה לדבר אל העם."» 
40 כאשר הרשה לו הטריבון, עמד פאולוס על המדרגות וסימן לעם. דממה עמוקה השתררה, ופאולוס דיבר בעברית ופנה אליהם כך:

פרק 22

1 "אחי ואבותיי, הקשיבו למה שיש לי לומר להגנתי."
2 ברגע ששמעו אותו מדבר אליהם בעברית, הם השתתקו עוד יותר.
3 ופולוס אמר: "יהודי אני, יליד תרסוס שבקיליקיה, אך גדלתי בעיר הזאת וחונכתי לרגלי גמליאל בידיעת תורת אבותינו, בהיותי קנאי למען אלוהים, כפי שאתם כולכם היום.".
4 אני הוא זה שרדפתי את הכת הזו עד מוות, העמסתי אותם בשלשלאות והשלכתי אותם לתוך כֵּלֵא גברים ונשים:
5 הכהן הגדול וכל הזקנים עדים לכך. לאחר שקיבלתי מהם מכתבים עבור האחים, יצאתי לדמשק כדי להביא את האסירים שם לירושלים ולהענישם.
6 אך בהיותי בדרכי, וכבר קרבתי לדמשק, לפתע, בסביבות הצהריים, האיר אותי אור חזק מן השמים.
7 נפלתי ארצה ושמעתי קול אומר לי, שאול, שאול, למה אתה רודף אותי?
8 עניתי: "מי אתה אדוני?" והוא אמר לי: "אני ישוע מנצרת, אשר אתה רודף אותו.".
9 אלה שהיו איתי ראו את האור, אך לא שמעו את קולו של זה שדיבר אליי.
10 ואמרתי: "מה עלי לעשות אדוני?" ויען אותי האדון: "קום, לך לדמשק, ושם יאמר לך את כל מה שעליך לעשות.".
11 וכיוון שלא יכולתי עוד לראות בגלל בהירות האור ההוא, אחזו אתי בידי, והגעתי לדמשק.
12 היה איש ירא עולם על פי התורה, חנניה שמו, אשר היה בעל שם טוב לכל יהודי העיר.,
13 בא אליי, ניגש אליי ואמר אלי, "שאול אחי, חזור לראותך." ובאותה רגע ראיתיו.
14 ויאמר: "אלוהי אבותינו ייעד אותך לדעת את רצונו, לראות את הצדיק ולשמוע דברי פיו.".
15 כי תהיה עד לו לפני כל בני האדם על הדברים אשר ראית ושמעת.
16 ועכשיו למה אתם מחכים? קומו, היטבלו וטהר אתכם מחטאיכם, וקראו בשמו.
17 כשחזרתי לירושלים, בעודי מתפלל בבית המקדש, פתאום נפלתי ברוח,
18 וראיתי את ה' אומר לי: "מהר וצא מירושלים מהר ככל האפשר, כי העדות שתתן עליי לא תתקבל שם."
19 אדוני, עניתי, הם עצמם יודעים שאני שמתי כֵּלֵא ולהכות במקלות בבתי הכנסת את המאמינים בך,
20 וכאשר נשפך דמו של סטפנוס עדך, הייתי נוכח בעצמי יחד עם האחרים, נתתי את הסכמתי ושמרתי על בגדי אלה שסקלו אותו.
21 ויאמר אליי לך, אני רוצה לשלוח אותך לגויים רחוקים« 

22 היהודים הקשיבו לו עד לדברים אלה; אז הרימו את קולם ואמרו: "הסר אדם כזה מן הארץ, כי אינו ראוי לחיות!"» 
23 ותוך כדי צעקתם בקול רם, השליכו מעליהם את גלימותיהם והשליכו אבק באוויר,
24 הטריבון ציווה להביא את פולוס אל המבצר ולחקור אותו באמצעות מלקות, כדי לברר מדוע הם צועקים עליו כך.
25 החיילים כבר קשרו אותו ברצועות, ושאל פאולוס את המאה שעמד שם: "האם מותר לך להלקות אזרח רומאי שאפילו לא נידון?"» 
26 למשמע הדברים הללו ניגש הקצין אל הטריבון, הזהיר אותו ואמר: "מה תעשה? האיש הזה הוא אזרח רומי."» 
27 ניגש הטריבון אל פאולוס ואמר: "אמור לי, האם אתה אזרח רומי?" "כן", ענה;
28 והטריבון השיב: "שילמתי מחיר גבוה מאוד עבור האזרחות הזו." - "ואני," אמר פאולוס, "יש לי אותה מלידה."» 
29 מיד נסוגו משם אלה שעמדו לחקור אותו, וגם הטריבון נבהל כשנודע לו שפולוס אֶזרָח רומן ושהוא כלא אותו.

30 למחרת, כיוון שרצה לדעת בדיוק במה מאשימים אותו היהודים, הסיר את כבליו וציווה על ראשי הכוהנים ועל כל הסנהדרין להתאסף; לאחר מכן הוריד את פולוס והעמיד אותו בתוכם.

פרק 23

א' שאול הביט בסנהדרין ואמר: "אחי, התנהגתי לפני אלוהים עד היום הזה בתמימות גמורה ובמצפון נקי..."» 
2 הכוהן הגדול חנניה ציווה על אנשיו להכותו על פיו.
3 שאל לו פול: "אלוהים יכה אותך, קיר מסויד! אתה יושב כאן כדי לשפוט אותי על פי התורה, ובכל זאת אתה מפר את התורה וציווה להכות אותי!"» 
4 האנשים שהיו שם אמרו: "אתם מעליבים את הכהן הגדול של אלוהים!"» 
5 השיב פאולוס: "אחי, לא ידעתי שהוא כהן גדול, כי כתוב: 'לא תגנב שר עמך'."» 

6 פאולוס, שידע שחלק מהקהל צדוקים וחלק פרושים, קרא בסנהדרין: "אחים ואחיות, אני פרושי, בן פרושים; זה בגלל התקווה שב..." התחייה של המתים שבגינם אני מועמד למשפט.« 
7 מיד לאחר שדיבר את הדברים האלה, פרצה מחלוקת בין הפרושים לצדוקים, והקהל נחלק.
8 כי הצדוקים אומרים שאין תחיית המתים, וגם לא מלאך ורוח, בעוד שהפרושים טוענים לשניהם.
9 אז פרצה מהומה רועשת, וכמה סופרים מסיעת הפרושים קמו ופתחו בוויכוח סוער, ואמרו: "איננו מוצאים שום אשמה באיש הזה; האם רוח או מלאך דיברו אליו?"» 
10 כשהמחלוקת גברה, הטריבון, שחשש שמא הם יקרעו את פולוס לגזרים, ציווה על החיילים לרדת, לקחתו מתוכם ולהחזירו אל המבצר.

11 בלילה שלמחרת נגלה האדון אל פאולוס ואמר לו: "התעודד! כשם שהעידת עליי בירושלים, כך עליך להעיד עליי גם ברומא."» 

12 מיד עם עליית הבוקר, היהודים זממו קשר ונשבעו לעצמם לא לאכול ולא לשתות עד שיהרגו את פולוס.
13 היו יותר מארבעים אשר הצטרפו לקנוניה הזו.
14 הם הלכו אל הכהן הראשי והזקנים ואמרו: "נשבענו שלא נאכל שום אוכל עד שנמית את פאולוס.".
15 עתה, גשו אתם והסנהדרין אל הטריבון כדי שיביא אותו לפניכם, כאילו אתם רוצים לבחון את עניינו לעומק; ואנחנו מוכנים להורגו בדרך.« 

16 כאשר נודע לבן אחותו של פול על המזימה, הוא רץ אל המבצר והודיע לפאולוס.
17 הוא קרא לאחד השריפים ואמר לו: "הבא את הצעיר הזה אל הטריבון, כי יש לו מה לומר לו."» 
18 קצין המאה לקח עמו את הצעיר, הביא אותו אל הטריבון ואמר: "האסיר פאולוס ביקש ממני להביא אליך את הצעיר הזה, אשר לו דבר מה לספר לך."» 
19 הטריבון אחז בידו, משכו הצידה ושאל אותו: "מה יש לך לומר לי?"» 
20 הוא ענה: "היהודים הסכימו לבקש ממך להביא את פאולוס לפני הסנהדרין מחר, באמתלה של חקירת עניינו לעומק.".
21 אל תשמע להם כי יותר מארבעים מהם אורבים לו, וקללו את עצמם לא לאכול ולא לשתות עד יהרגו אותו. מוכנים הם, רק מצפים לפקודה שלך.« 
22 הטריבון שלח את הצעיר לדרכו, לאחר שהמליץ לו לא לספר לאיש שמסר לו את הדיווח הזה.

23 וקרא לשני קציני מאות ואמר להם: "התכוננו בשעה השלישית של הלילה מאתיים חיילים עם שבעים פרשים ומאתים לוחמי חניתות ללכת לקיסריה.".
24 וגם הכינו סוסים כדי שפאולוס ירכב עליהם, כדי שיוביל אותו בשלום אל המושל פליקס.« 
25 הוא כתב מכתב שניסח כך:

26 » קלוד ליסיאס, למושל הנכבד פליקס, ברכות.
27 היהודים תפסו את האיש הזה ועמדו להורגו, כאשר באתי עם חיילים וחטפתי אותו מידיהם, לאחר שנודע לי שהוא רומאי.
28 כיוון שרציתי לדעת באיזה פשע הם מאשימים אותו, הבאתי אותו לפני אספתם,
29 ומצאתי שהואשם בעניינים הקשורים לחוקם, אך לא ביצע שום פשע הראוי למוות או למוות. כֵּלֵא.
30 לאחר שנודע לי שהיהודים זוממים נגדו, שלחתי אותו מיד אליך, והודעתי למאשימיו שעליהם לענות לך עליו. [להתראות].« 

31 החיילים לקחו את פולוס כפי שצוו, והביאו אותו בלילה לאנטיפטריס.
32 למחרת, הם השאירו את הרוכבים להמשיך בדרך עם האסיר, וחזרו למבצר.
33 כשהגיעו לקיסריה, העבירו הפרשים את המכתב למושל והציגו בפניו את פולוס.
34 לאחר שקרא המושל את המכתב, שאל מאיזו מדינה הגיע פאולוס, ונודע לו שהוא מקיליקיה:
35 "אשמע אותך," אמר, "כאשר יבואו מאשימך." וציווה לשמור אותו בבית המלוכה של הורדוס.

פרק 24

1 לאחר חמישה ימים הגיע הכהן הגדול חנניה, יחד עם כמה זקנים ורבן בשם טרטולוס, והגישו תלונה נגד פולוס בפני המושל.
2 כאשר זומן טרטולוס, החל להאשים אותו במילים אלה: "נהנים משלום עמוק, בזכותך, פליקס הנכבד, ותודות לרפורמות שחזוןך הביא לטובת העם הזה,
3 אנו תמיד ובכל מקום מקבלים אותם בברכה בהכרת תודה שלמה.
4 אך כדי לא לעכב אתכם עוד, אני מתחנן שתקשיב לנו לרגע באדיבותך הרגילה.
5 מצאנו את האיש הזה: הוא אדם מגפה, מעורר צרות בקרב היהודים בכל העולם, מנהיג כת הנצרים,
6 ואף ניסה לחלל את המקדש; לכן עצרנו אותו. [ורצינו לשפוט אותו לפי תורתנו.].
7 אך הטריבון ליסיאס הגיע וחטף אותו מידינו באלימות,
8 והוא ציווה לבוא לפניך את מאשימיו]. אתה בעצמך, על ידי שאילתו, תוכל ללמוד מפיו את כל הדברים שאנו מאשימים אותו בהם.« 
9 היהודים הצטרפו להאשמה זו, וטענו שכך הם פני הדברים.

10 לאחר שהמושל סימן לו לדבר, השיב פאולוס:

 »"בביטחון אני מדבר כדי להצדיק את עצמי, כי אני יודע ששלטתם באומה הזו במשך מספר שנים.".
11 לא עברו יותר משנים עשר יום מאז שעליתי לירושלים להתפלל.
12 ולא ראיתי אותי במקדש מדבר אל איש, וגם לא מסית את הקהל, וגם לא בבתי הכנסת,
13 גם לא בעיר; והם לא יכולים להוכיח את מה שהם מאשימים אותי בו עכשיו.
14 אני מודה בפניך שאני משרת את אלוהי אבותינו על פי הדת שהם מכנים כת, ומאמין בכל הכתוב בתורה ובנביאים,
15 ויש להם תקווה באלוהים, כמו שיש להם, שתהיה תחיית המתים גם לצדיקים וגם לחוטאים.
16 לכן גם אני משתדל תמיד לשמור על מצפוני נקי לפני אלוהים ובני אדם.
17 לכן באתי, לאחר שנים רבות, לתת צדקה לאחי ולהקריב מנחות.
18 אז נמצאתי בבית המקדש, לאחר חנוכתי, ללא כל קהל או מהומה,
19 על ידי יהודים מאסיה; היה עליהם להופיע לפניך כמאשימים, אם היה להם במה להאשים אותי.
20 או שיגידו באיזה פשע מצאו אותי אשם כשהופעתי בפני הסנהדרין,
21 אלא אם כן אואשם בפשע על דבר אחד זה אשר אמרתי בקול רם בפניהם: זה בגלל התחייה של המתים אשר אני מובא כעת למשפט לפניכם.« 

22 פליקס, אשר הכיר היטב את הדת, דחה את הישיבה ואמר: "כאשר יגיע הטריבון ליסיאס, אבדוק היטב את עניינכם."» 
23 והוא ציווה על השר להשאיר את פולוס לשירותו, אך לתת לו מעט חופש ולא למנוע מאיש מאנשיו לשרתו.

24 לאחר מספר ימים הגיע פליקס עם דרוסילה אשתו היהודייה. הוא קרא לפאולוס ושמע אותו מדבר על האמונה בישוע המשיח.
25 כאשר החל פולוס לדבר על צדקה, ריסון עצמי והמשפט העתיד לבוא, פליקס נבהל ואמר: "לך מכאן לעת עתה; אקרא לך שוב בהזדמנות הראשונה."» 
26 באותו הזמן קיווה שפולוס ייתן לו כסף; לכן קרא לו לעתים קרובות לדבר איתו.

27 כך חלפו שנתיים, ופורקיוס פסטוס ירש את מקומו של פליקס; וכיוון שחפץ למצוא חן בעיני היהודים, השאיר את פאולוס ב... כֵּלֵא.

פרק 25

1 פסטוס, לאחר שהגיע למחוזו, עלה מקיסריה לירושלים כעבור שלושה ימים.
2 ראשי הכוהנים וראשי היהודים באו אליו להאשים את פולוס, בלהט רב
3 הם ביקשו ממנו כטובה, מתוך כוונה עוינת כלפי השליח, להעבירו לירושלים; הם תכננו מארב להורגו בדרך.
4 פסטוס השיב שפולוס מוחזק בקיסריה ושהוא עצמו יחזור לשם בקרוב.
5 "אלה מכם המתאימים לכך", הוסיף, "ירדו איתי, ואם יש האשמות נגד האיש הזה, שיאשימו אותו."» 

ו לאחר שמונה או עשרה ימים בלבד בירושלים, ירד פסטוס לקיסריה. למחרת, לאחר שישב על כסא המשפט, הביא את פולוס.
7 כאשר הובא פנימה, הקיפו אותו היהודים שבאו מירושלים והטיחו בו האשמות חמורות רבות, שלא יכלו להוכיח.
8 פאולוס אמר להגנתו: "לא עשיתי שום דבר רע, לא נגד תורת היהודים, לא נגד בית המקדש, ולא נגד הקיסר."» 
9 פסטוס, שרצה לרצות את היהודים, אמר לפאולוס: "האם אתה רוצה לעלות לירושלים ולהישפט שם לפניי על ההאשמות האלה?"» 
10 השיב פאולוס: "אני עומד לפני בית הדין של הקיסר, שם עליי להישפט. לא עשיתי שום עוול ליהודים, כפי שאתה עצמך יודע היטב.".
11 אם עשיתי עוול או פשע הראוי למוות, איני מסרב למות; אך אם אין בסיס להאשמותיהם, אין לאיש זכות להסגירני לידיהם. אני מערער בפני קיסר.« 
12 לאחר שפסטוס התייעץ עם מועצתו, השיב: "ערערת על קיסר, אל קיסר תלך."» 

13 ימים ספורים לאחר מכן הגיעו המלך אגריפס וברניקה לקיסריה כדי לברך את פסטוס.
14 לאחר שהותם שם מספר ימים, הביא פסטוס את דברי פאולוס לפני המלך ואמר: "יש כָּאן אדם שפליקס השאיר כלוא.
15 כשהייתי בירושלים, הכוהנים הראשיים וזקני היהודים הגישו נגדו כתבי אישום בדרוש את גזר דינו.
16 עניתי להם שאין זה מנהג הרומאים להסגיר אדם לפני שמעמתים את הנאשם עם מאשימיו ונותנים לו את האמצעים להצדיק את עצמו כנגד מה שהוא מואשם בו.
17 הם באו הנה, ולמחרת ללא דיחוי תפסתי את מקומי בבית הדין שלי, וציוויתי להביא את האיש הזה אליי.
18 המאשימים, כשהתייצבו, לא ייחסו לו אף אחת מהפשעים שחשבתי;
19 אך היו ביניהם ויכוחים על דתם ועל ישוע אחד שמת אך שאול טען שהוא חי.
20 מכיוון שנבישתי לחקור את העניינים הללו, שאלתי אותו אם הוא רוצה לעלות לירושלים ולהישפט שם על ההאשמות הללו.
21 אך כאשר ערער שאול על החלטתו להביא את עניינו בפני הקיסר, ציוויתי לעצור אותו עד שאוכל לשלוח אותו לקיסר.« 

22 אמר אגריפס לפסטוס: "גם אני הייתי רוצה לשמוע את האיש הזה." "מחר," השיב פסטוס, "תשמע אותו."» 

23 למחרת הגיעו אגריפס וברניקה בהדר רב, וכשהיו באולם הקהל עם הטריבונים וראשי העיר, הובא פאולוס בפקודת פסטוס.

24 ופסטוס אמר: "המלך אגריפס וכלכם הנוכחים עמנו, לפניכם האיש אשר היהודים באו עליו במספרים רבים לדבר אליי, בין בירושלים ובין כאן, וצועקים כי לא יניחו לו עוד לחיות.".
25 מצידי, לאחר שידעתי שלא עשה דבר הראוי למוות, ולאחר שערעור בעצמי בפני הקיסר, החלטתי לשלוח אותו אליו.
26 מאחר ואין לי דבר ספציפי לכתוב עליו לקיסר, הבאתי אותו לפניך, ובמיוחד לפניך, המלך אגריפס, כדי שאחרי השיחה הזו אוכל לכתוב את דוחי.
27 כי נראה לי לא סביר לשלוח אסיר מבלי לציין גם במה הוא מואשם.« 

פרק 26

1 אגריפס אמר לפאולוס: "יש לך את הדיון להגנתך." ואז פשט פאולוס את ידו והגן על דבריו באמרו:
2 "אני רואה את עצמי בר מזל, המלך אגריפס, על כך שאני צריך להצדיק את עצמי לפניך היום כנגד כל ההאשמות שהעלו נגדי היהודים;
3 כי אתה מכיר את מנהגיהם ואת מחלוקותיהם טוב יותר מכל אחד אחר. לכן אני מבקש ממך להקשיב לי בסבלנות.

4 חיי, מראשית נעורי, ידועים לכל היהודים, כי התרחשו בירושלים, בקרב עמי.
5 הם מכירים אותי זמן כה רב, ולכן יודעים, אם ירצו להעיד, שחייתי כפרושי על פי הכת המחמירה ביותר בדתנו.
6 ועתה אני עומד לדין משום שיש לי תקווה בהבטחה שנתן אלוהים לאבותינו,
7. הבטחה אשר לה מימושה מצפים שנים עשר שבטינו, משרתים את אלוהים ללא לאות, יומם ולילה. על תקווה זו, מלך, מאשימים אותי היהודים!
8 האם לכן נראה לכם בלתי ייאמן שאלוהים מקים את המתים?

9 גם אני האמנתי שעליי להתנגד בכל כוחי לשמו של ישוע מנצרת.
10 כך עשיתי בירושלים; שמתי קדושים רבים בכלא, לאחר שקיבלתי את סמכותם של ראשי הכוהנים; וכאשר הוצאו להורג, נתתי את הסכמתי.
11 פעמים רבות עברתי בכל בתי הכנסת ורודפתי אותם, ואילצתי אותם לגדף את האלוהים; וכשהחרדתי עוד יותר, רדפתי אחריהם אפילו עד לערים זרות.

12 בהיותי בדרכי לדמשק בסמכות מלאה ובצו מאת ראשי הכוהנים,
13 בצהריים ראיתי בדרך, מלך, אור מן השמים, בהיר יותר מהשמש, מאיר סביבי ועל חבריי.
14 כולנו נפלנו ארצה, ושמעתי קול אומר לי בעברית: "שאול, שאול, למה אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בזרוע."
15 "מי אתה אדוני?" קראתי. "אני ישוע, אשר אתה רודף," אמר האדון.
16 אבל קומו ועמדו לְעַבֵּד עַל־רַגְלֶיךָ, כִּי־נִרְאֶה־אֵלֶיךָ, לְמַנִּי־כֵּן־אֶת־הַמְשָׂר וְעֵד לַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאִיתָ וְלַדָּבָרִים אֲשֶׁר־אוֹפְרָאֶה־אֵלֶיךָ שׁוּב.
17 הוצאתי אותך מתוך העם הזה ומן הגויים, אשר אליהם אני שולח אותך עכשיו,
18 לפקוח את עיניהם, למען ישובו מחושך לאור, ומכוח השטן לאלוהים, וכך, באמונה בי, יקבלו את סליחת חטאיהם ואת מקומם בין הקדושים.

19 לכן, אגריפס המלך, לא התנגדתי לחזון השמימי;
20 אבל תחילה בישרתי לאנשי דמשק, אחר כך בירושלים, ובכל רחבי יהודה ובקרב הגויים על חזרה בתשובה ועל חזרת בתשובה אל אלוהים, על ידי מעשים הראויים לתשובה.
21 לכן היהודים תפסו אותי בבית המקדש וניסו להרוג אותי.
22 לכן, בעזרת אלוהים, עמדתי עד היום הזה, מעיד לקטנים ולגדולים כאחד, מבלי לומר דבר מלבד מה שאמרו משה והנביאים מראש,
23 בידיעה כי על המשיח לסבול, וכי לאחר שקם לתחייה ראשונה מן המתים, יבשר אור לעם ולגויים...« 

24 בעודו מדבר כך להגנתו, אמר פסטוס בקול רם: "אתה מדבר שטויות, שאול; לימודך הרב מטעה את דעתך."» 
25 "אינני אומר דבר בלתי סביר, פסטוס הנכבד", השיב פאולוס. "אני מדבר בשפת האמת והחוכמה.".
26 המלך מודע לדברים אלה, ואני מדבר איתו עליהם בחופשיות, משוכנע שהוא אינו שומע על אף אחד מהם; כי שום דבר מכל זה לא קרה בסתר.
27 המלך אגריפס, האם אתה מאמין בנביאים? אני יודע שאתה מאמין.« 
28 אגריפס אמר לפאולוס: "כמעט שכנעת אותי להתנצר."
29 "בין אם במעט ובין אם בהרבה," השיב פאולוס, "מי ייתן ואלוהים לא רק אתה, אלא גם כל השומעים אותי עכשיו, יהיו כמוני, מלבד השלשלאות האלה!"» 

30 אז קם המלך, ועמו המושלת ברניקה וכל פמלייתם.
31 לאחר שפרשו, אמרו זה לזה: "האיש הזה לא עשה דבר הראוי למוות או לעונש." כֵּלֵא.« 
32 ואגריפה אמר לפסטוס: "אפשר היה לשחרר אותו אלמלא ערער בפני קיסר."» 

פרק 27

1 כאשר הוחלט עלינו להפליג בדרך הים לאיטליה, נמסרו פאולוס וכמה אסירים אחרים לידי קצין מאות בשם יוליוס, מחיל המלחמה אוגוסטה.
2 עלינו על אונייה מאדראמיטיון, שהייתה אמורה להפליג לאורך חופי אסיה, והרמנו עוגן, ועימנו אריסטרכוס, איש מוקדוני מתסלוניקי.

3 למחרת נחתנו בצידון; יוליוס, שנהג כלפי פאולוס בחביבות, הרשה לו ללכת אל חבריו ולקבל את דאגתם.
4 לאחר שעזבנו משם, הפלגנו לאורך חוף קפריסין, כי הרוחות היו נגדן.
5 לאחר חצינו את הים השוטף את קיליקיה ופמפיליה, הגענו למירה שבליקיה.
6 כאשר מצא שם קצין המאה ספינה מאלכסנדריה המפליגה לאיטליה, הוא הביא אותנו לעלות עליה.

7 ימים מספר הפלגנו באיטיות, ולא בלי קושי הגענו לקו הרוחב של קנידוס, שם לא הניחה לנו הרוח לנחות. עברנו מתחת לאי כרתים, בצד סלמונה,
8 לאחר שהלכנו בקושי רב לאורך החוף, הגענו למקום שנקרא בונס-פורטס, שבקרבתו שכנה העיר לסאה.

9 זמן ניכר חלף, וההפלגה הפכה מסוכנת, שכן תקופת הצום כבר הסתיימה. פאולוס הציג בפני הצוות את הדברים הבאים:

10 "ידידי," אמר להם, "אני רואה שהמסע לא יכול להתבצע ללא סכנה ונזק חמור, לא רק למטען ולספינה, אלא גם לנפשנו."» 
11 אך שר המאה האמין יותר בדבריו של הטייס ובקפטן הספינה מאשר בדבריו של פאולוס.
12 וכיוון שהנמל לא היה טוב לחורף, רובם סברו להפליג שוב ולנסות להגיע לפיניקיה, נמל בכרתים הפונה לאפריקוס ולקורוס, כדי לבלות את החורף.

13 רוח דרומית קלה החלה לנשוב; מתוך אמונה שהם בשליטה על ביצוע תוכניתם, הם הרימו עוגן והפליגו קרוב יותר לחופי כרתים.
14 אך עד מהרה נשבה רוח עזה, ששמה אוראקילון, על האי.
15 הספינה נסחפה, לא יכלה להילחם בהוריקן, ואנחנו נתנו לעצמנו להיסחף.
16 עברנו במהירות מתחת לאי קטן, ששמו קאודה, והתקשנו מאוד להעלות את הסירה הארוכה בחזרה למעלה.
17 לאחר שהנפנו את הספינה, ניסו המלחים בכל דרך להציל אותה, הקיפו אותה, ומפחדם לעלות על שרטון בסירטיס, הורידו את המפרשים והניחו לעצמם ללכת.
18 כיוון שספגנו מכות קשות בסערה, המטען הושלך לים למחרת,
19 ולמחרת השקנו שם את חבלי הספינה במו ידינו.
20 במשך מספר ימים לא נראו השמש ולא הכוכבים, והסערה המשיכה להשתולל בעוצמה: כל תקווה לישועה נעלמה.

21 במשך זמן רב איש לא אכל. פולוס קם ביניהם ואמר: "ידידי, הייתם צריכים להקשיב לי ולא לעזוב את כרתים, וכך הייתם חסוכים לעצמכם את הסכנה וההפסד הזה.".
22 עם זאת, אני מפציר בכם להתאושש, כי איש מכם לא יאבד את חייו; רק הספינה תאבד.
23 בלילה הזה ממש נראה אליי מלאך אלוהים, אשר אני שייך לו ואותו אני משרת,
24 ואמר לי, פולוס, אל תירא; עליך לעמוד לדין לפני קיסר, והנה, אלוהים נתן לך את כל המפליגים איתך.
25 לכן, התעודדו, ידידי; כי אני בוטח באלוהים שיהיה בדיוק כפי שנאמר לי.
26 ודאי שספינתנו נטרפה על אי.« 

27 בלילה הארבעה עשר, בעודנו הוטחנים בים האדריאטי, חשדו המלחים, בסביבות אמצע הלילה, שאנו מתקרבים ליבשה.
28 מיד כשהם זרקו את הגשושית, הם מצאו עשרים פאתמים; מעט קדימה, הם זרקו אותה שוב ומצאו חמישה עשר פאתמים.
29 מחשש שיפגעו בשוניות, הם הטילו ארבעה עוגנים מהירכתיים וחיכו בחוסר סבלנות לאור היום.
30 אך כאשר ניסו המלחים להימלט מהספינה, וכבר השיקו את הסירה הארוכה, בתירוץ של הטלת עוגנים ליד החרטום,
31 אמר פאולוס לראש המאה ולחיילים: "אם האנשים האלה לא יישארו על הספינה, כולכם אבודים."» 
32 אז חתכו החיילים את חבלי העגינה של הסירה הארוכה והניחו לה ליפול.

33 בעודם ממתינים ליום, הפציר פאולוס בכולם לאכול: "הנה", אמר להם, "זה היום הארבעה עשר שאתם צמים בדאגה ולא אכלת דבר.".
34 לכן אני מפציר בכם לאכול, כי זה חיוני לישועתכם; אף אחד מכם לא יאבד שערה מראשו.« 
35 לאחר שאמר זאת, לקח לחם, הודה לאלוהים בפני כולם, בצע אותו והחל לאכול.
36 וכולם, כשהם שוב באומץ לבם, אכלו גם הם.
37 בסך הכל, היו מאתיים שבעים ושישה אנשים בבניין.
38 לאחר שאכלו מספיק, הם הקלו את האונייה על ידי השליכת האספקה לים.

39 כאשר הגיע היום, לא זיהו את החוף; אך משראו מפרץ ובו חוף חולי, החליטו להשית את הספינה על שרטון, אם יוכלו.
40 הם חתכו את חבלי העוגן והשאירו אותם בים; באותו הזמן שחררו את חיבורי ההגה, כיוונו את מפרש הזנב כלפי הרוח ופנו לעבר החוף.
41 אך לאחר שנגעו בשפת יבשה, עלו על שרטון; החרטום שקע ונשאר ללא תנועה, בעוד הירכתיים נשברו תחת עוצמת הגלים.

42 החיילים סברו שיש להרוג את האסירים, שמא אחד מהם יימלט בשחייה.
43 אך הקצין, שרצה להציל את פולוס, מנע מהם לבצע את זממם. הוא ציווה על אלה שיודעים לשחות לקפוץ למים ראשונים ולהגיע ליבשה,
44 והאחרים קיבלו פקודה להניח את עצמם על קרשי האונייה או על שברי האונייה. וכך כולם הגיעו לחוף בריאים ושלמים.

פרק 28

1 לאחר שניצלנו, זיהינו שהאי נקרא מלטה. הברברים התייחסו אלינו באדיבות יוצאת דופן;
2 הם אספו את כולנו סביב מדורה גדולה שהדליקו, בגלל הגשם שירד והקור.
3 פול אסף עצים וזרק אותם לתוך האש, וצפע, אשר החום גירש, נאחז בידו.
4 כאשר ראו הברברים את הזוחל תלוי על ידו, אמרו זה לזה: "אין ספק שהאיש הזה רוצח; כי לאחר שניצל מן הים, לא רצה הצדק לתת לו לחיות."» 
5 הוא, לעומת זאת, ניער את הצפע לתוך האש ולא ניזוק.
6 הברברים ציפו לראותו מתנפח או נופל לפתע מת. אך לאחר שחיכו זמן רב, וראו שלא קרה לו כל רע, שינו את דעתם ואמרו: הוא אל.

7 בסביבה היו אדמות השייכות לדמותו של פובליוס, איש גדול באי, אשר קיבל את פנינו ודאג לנו לשהות בו שלושה ימים.’הַכנָסַת אוֹרְחִים הכי ידידותיים.
8 אביו של פובליוס שכב אז חולה בחום ובדיזנטריה. פולוס הלך לבקרו, התפלל, הניח את ידיו עליו וריפא אותו.
9 כל שאר החולים באי באו אליו, והם נרפאו.
10 זכינו לכבוד גדול כשעזבנו, וקיבלנו את מה שהיינו צריכים.

11 לאחר שהייה של שלושה חודשים, עלינו על ספינה מאלכסנדריה אשר בילתה את החורף באי; היא נשאה את דגלה הדיוסקורים.
12 לאחר שנחתנו בסירקיוז, שהינו שם שלושה ימים.
13 משם, לאורך החוף, הגענו לרג'ו, ולמחרת, ברוח דרומית, הגענו כעבור יומיים לפוצואולי;
14 מצאנו שם כמה אחים שביקשו מאיתנו לשהות איתם שבעה ימים; לאחר מכן נסענו לרומא.
15 כאשר שמעו האחים מהעיר ההיא על בואנו, הם באו לקראתנו עד לפורום אפיוס ולשלושת הפונדקים. כשראה אותם פולוס, הודה לאלוהים ונמלא ביטחון.

16 כשהגענו לרומא, הותר לפאולוס לשהות לבדו עם חייל שישמור עליו.

17 לאחר שלושה ימים קרא פאולוס לראשי היהודים, וכשהם באו אמר להם: "אחי, לא עשיתי דבר נגד העם או נגד מנהג אבותינו, ובכל זאת אסיר אני, ונמסרתי לידי הרומאים מירושלים.".
18 לאחר שחקרו אותי, רצו לשחרר אותי, כי לא היה בי דבר הראוי למוות.
19 אך היהודים התנגדו לכך, ונאלצתי לערער בפני קיסר, לא כאילו הייתה לי שום כוונה להאשים את עמי.
20 לכן ביקשתי לראות אתכם ולדבר אתכם; כי למען תקוות ישראל אני עונד את השרשרת הזו.« 
21 ענו לו: "לא קיבלנו מכתב מיהודה עלייך, ואף אחד מהאחים שחזרו משם לא דיווח או אמר עליך דבר שלילי.".
22 אך נרצה לשמוע ממך מה דעתך; כי אנו יודעים שהכת הזו נתקלת בהתנגדות בכל מקום.« 

23 לאחר שבילו את היום אצלו, הגיעו אליו רבים רבים במקום שהותו. פולוס הסביר להם בדברים רציניים את מלכות האלוהים, וניסה לשכנע אותם לגבי ישוע מתוך תורת משה והנביאים. הדיון נמשך מהבוקר ועד הערב.
24 היו שהשתכנעו מדבריו, אך אחרים לא האמינו.
25 כאשר יצאו, בחלוקים זה עם זה, הוסיף פאולוס רק את המילים הבאות: "זהו אכן הדבר אשר דיבר רוח הקודש אל אבותיכם ביד הנביא ישעיהו:
26 לך אל העם הזה ואמרת להם: תמיד תשמעו אך לעולם לא תבינו; תמיד תראו אך לעולם לא תשימו.
27 כי נהיה קהה לב העם הזה, אזניהם הקשיו ועיניהם עצמו, למען לא יראו בעיניהם, לא ישמעו באוזניהם, לא יבינו בלבם, לא ישובו ולא יקחו ממני ישועה.
28 לכן דעו כי ישועת אלוהים זו נשלחה לגויים; הם יקבלו אותה בענווה.« 
29 [לאחר שדיבר כך, הלכו היהודים משם תוך ויכוח חריף ביניהם.]

30 שנתיים תמימות שהה פולוס בבית ששכר, וקיבל את כל הבאים לבקרו,
31 מבשרים את מלכות האלוהים ומלמדים את האדון ישוע המשיח, בחופשיות רבה וללא כל מעצור.