הבשורה על פי מתי הקדוש

פרק 1

1 אילן היוחסין של ישוע המשיח בן דוד בן אברהם.

2 אברהם הוליד את יצחק, יצחק הוליד את יעקב, יעקב הוליד את יהודה ואת אחיו;
ג ויהודה מתמר הוליד את פרש ואת זרע; פרש הוליד את עשרון; עשרון הוליד את ארם;
4 ארם הוליד את עמינדב; עמינדב הוליד את נשון; נשון הוליד את סלמון;
ה שלמון בן רחב הוליד את בועז; בועז בן רות, הוליד את עובד; עובד הוליד את ישי; ישי הוליד את המלך דוד.

ו וַיּוֹלִיד דָּוִד אֶת־שְׁלֹמֹה מִן־אֵשֶׁת־אוֹרִיָּה׃;
7 שלמה הוליד את רחבעם; רחבעם הוליד את אביאס; אביאס הוליד את אסא;
ח אסא הוליד את יהושפט; יהושפט הוליד את יהורם; יורם הוליד את עוזיהו;
9 עוזיהו הוליד את יואתן; יואתן הוליד את אחז; אחז הוליד את חזקיהו;
י וחזקיהו הוליד את מנשה, מנשה הוליד את אמון, אמון הוליד את יאשיהו.;
יא ויאשיהו הוליד את יכניה ואת אחיו בעת גלות בבל.

יב ואחרי גלות בבל, יכניהו הוליד את שאלתיאל, ושאלתיאל הוליד את זרובבל;
יג זרובבל הוליד את אביהוד; אביהוד הוליד את אליקים; אליקים הוליד את עזור;
14 אזור הוליד את צדוק; צדוק הוליד את אחים; אחים הוליד את אליוד;
15 אליוד הוליד את אלעזר; אלעזר הוליד את מתן; מתן הוליד את יעקב;
טז ויעקב ילד את יוסף, בעל נָשׂוּי, שממנו נולד ישוע, הנקרא משיח.

17 אם כן, סך הכל ארבעה עשר דורות מאברהם ועד דוד, ארבעה עשר דורות מדוד ועד גלות בבל, וארבעה עשר דורות מגלות בבל ועד המשיח.

18 וכך הייתה לידתו של ישוע המשיח. נָשׂוּי, אמו, שהייתה מאורסת ליוסף, התגלה, לפני שחיו יחד, כי הרתה בכוח רוח הקודש.
19 יוסף בעלה, בהיותו איש צדיק, לא רצה לחשוף אותה לחרפה ברבים, ולכן החליט לשחרר אותה בשקט.
20 בעודו חושב כך, נראה אליו מלאך ה' בחלומו ואמר: "יוסף בן דוד, אל תירא לקחת אתך נָשׂוּי אשתך, כי מה שנוצר בה הוא מעשה רוח הקודש.
21 היא תלד בן, וקראה לו ישוע, כי הוא יושיע את עמו מחטאיהם.« 
22 כל זאת קרה כדי שיתקיים את מה שאמר ה' ביד הנביא:
23 "הנה הבתולה הרה ותלד בן וקראו שמו עמנואל", כלומר אלוהים עמנו.".
24 ויקיצה יוסף משנתו ועשה כאשר ציווה עליו מלאך ה' ולקח עמו נָשׂוּי אשתו.
25 אך הוא לא הכיר אותה עד שילדה את בנה הבכור, וקרא לו ישוע.

פרק 2

1. ישוע נולד ב בית לחם מיהודה, בימי המלך הורדוס, הנה חכמים באו מן המזרח לירושלים,
2 "איפה מלך היהודים שנולד? כי ראינו את כוכבו עלה ובאנו להשתחוות לו."» 
3 כאשר שמע המלך הורדוס זאת, הוא נבהל, וכל ירושלים עמו.
4 הוא כינס את כל ראשי הכוהנים ואת סופרי העם ושאל אותם היכן עתיד המשיח להיוולד.
5 אמרו לו: "א בית לחם של יהודה, לפי מה שכתוב על ידי הנביא:
6 ואתה, בית לחםארץ יהודה, אינך קטנה בערי יהודה, כי ממך יצא מנהיג אשר ירעה את עמי ישראל. 
7 אז קרא הורדוס בסתר את החכמים, ושאל אותם את התאריך המדויק שבו הופיע הכוכב.
8 והוא שלח אותם אל בית לחם ואמר, "לכו ודרו בדיוק על הילד, וכאשר תמצאו אותו, הודיעו לי, כדי שגם אני אוכל אלך ואשתחוות לו." 
9 כששמעו את דברי המלך, הלכו. והנה הכוכב אשר ראו במזרח הלך לפניהם עד אשר בא מעל המקום אשר שם היה הילד, ועמד דום.
10 כאשר ראו את הכוכב, שמחו שמחה גדולה.
11 הם נכנסו לבית ומצאו את הילד עם נָשׂוּי, אמו, והשתחוו לו; לאחר מכן, פתחו את אוצרותיהם והציעו לו מתנות: זהב, לבונה ומור.
12 אך לאחר שהוזהרו בחלום לבל ישובו אל הורדוס, הלכו לארצם בדרך אחרת.

13 לאחר שיצאו, נראה מלאך ה' אל יוסף בעודו ישן ואמר: "קום, קח את הילד ואת אמו, ברח למצרים והישאר שם עד שאומר לך, כי הורדוס הולך לחפש את הילד כדי להורגו."» 
14 יוסף קם, ובלילה ההוא לקח את הילד עם אמו ויצא למצרים.
15 והוא נשאר שם עד מותו של הורדוס, כדי שיתקיים את מה שאמר ה' ביד הנביא: "קראתי לבני להשיב ממצרים".» 

16 כאשר הורדוס ראה כי החכמים רימו אותו, זעם מאוד, שלח והרג את כל הילדים שהיו בבית. בית לחם ובאזור שמסביב, מגיל שנתיים ומטה, לפי התאריך שידע במדויק מהחכמים.
17 אז נתקיים נבואת ירמיהו לאמור:
18 קול נשמע ברמה, קינות וזעקות, רחל מבכה על בניה, ותמאן להניחם כי אינן עוד.

19 לאחר מות הורדוס, נראה מלאך ה' בחלום אל יוסף בארץ מצרים,
20 ואמר לו: "קום, קח את הילד ואת אמו ולך לארץ ישראל, כי מתו אלה שביקשו את נפש הילד."» 
21 קם יוסף, לקח את הילד ואת אמו ובא לארץ ישראל.
22 אך כאשר שמע שארכלאוס מלך ביהודה תחת הורדוס אביו, לא העז ללכת לשם, ולאחר שהוזהר בחלום, נסוג לגליל.
23 וילך לגור בעיר ושמה נצרת, למען יתקיים הנאמר ביד הנביאים: "יקרא נצרתי".» 

פרק 3

1 בימים ההם הופיע יוחנן המטביל ודרשה במדבר יהודה,
2 ואמרו: "שובו בתשובה, כי קרובה מלכות השמים".» 
3 זהו זה שניבא על ידי הנביא ישעיהו, אשר אמר: "קול קורא במדבר: 'פנו דרך ה', ישרו נתיבותיו'."» 
4 ליוחנן היה מעיל עשוי שיער גמלים וחגורת עור סביב מותניו, והוא אכל ארבה ודבש בר.
5 אז באו אליו ירושלים וכל יהודה וכל ארץ הירדן המושקה.
6 וַיַּתְווּדוּ בְחַטָּאֵיהֶם וַיָּטַבְלוּ פְּנָדוֹ בִּירדן.

7 כאשר ראה את המון פרושים וצדוקים באים לטבילה, אמר להם: "צפעונים! מי הזהיר אתכם לברוח מפני זעם הבא?"
8 לכן הביאו פירות ראויים של תשובה.
9 ואל תאמרו לעצמכם 'אברהם הוא אבינו', כי אני אומר לכם שמהאבנים האלה יכול אלוהים להקים ילדים לאברהם.
10 הגרזן כבר מונח על שורש העצים; לכן כל עץ שאינו נושא פרי טוב ייכרת וייזרק לאש.
11 אני מטביל אתכם במים לתשובה, אבל אחריי יבוא חזק ממני, שאני לא ראוי לשאת את נעליו. הוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש.
12 ידו אוחזת בזרפה; הוא ינקה את גורנו, הוא יאסוף את חיטתו לאסם, הוא ישרוף את המוץ באש שלא תכבה.« 

13 אז בא ישוע מן הגליל, וילך אל יוחנן אל הירדן כדי להיטבל על ידו.
14 יוחנן הגן על עצמו ואמר: "אני הוא זה שחייב להיטבל על ידך, ואתה בא אליי?"» 
15 ענה לו ישוע: "הנח לכך, כי ראוי שנמלא את כל הצדקה." יוחנן התיר זאת.
16 ישוע נטבל ומיד עלה מן המים. מיד נפתחו לפניו השמים, והוא ראה את רוח אלוהים יורדת כיונה ונוחתת עליו.
17 וקול מן השמים אמר: "זה בני אהובי, אשר בו חפצתי."» 

פרק 4

1 אז הובל הרוח את ישוע אל המדבר כדי להתנסות על ידי השטן.
2 לאחר שצם ארבעים יום וארבעים לילה, הוא היה רעב.
3 ויגש אליו המפתה ואמר: "אם אתה בן האלוהים, צוה על האבנים האלה להפוך לכיכרות לחם."» 
4 ענה לו ישוע: "כתוב: 'לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל דבר היוצא מפי אלוהים'."» 
5 אז לקח אותו השטן אל עיר הקודש, העמיד אותו על ראש בית המקדש,
6 אמר לו: "אם בן האלוהים אתה, קפוץ למטה, כי כתוב: 'ציווה עליך למלאכיו, והם ירים אותך על ידיהם, למען לא תכה רגלך באבן'."» 
7 אמר לו ישוע: "גם כתוב: 'לא תנסה את ה' אלוהיך'."» 
8 שוב לקח אותו השטן אל הר גבוה מאוד והראה לו את כל ממלכות העולם ואת תפארתן,
9 אמר לו: "אתן לך את כל זה, אם תכרע ותשתחווה לי".
10 אמר לו ישוע: "סַטָּן, סָטַן, סָרוּךְ מִמֶּנִּי, כִּי כָּתוּב: 'לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ תִשְׁתַּחֲוָה וְלָדוֹ תַּעֲבֹד'."» 
11 אז עזב אותו השטן, ומיד באו מלאכים ושירתו אותו.

12 כאשר שמע ישוע כי יוחנן הוכנס כֵּלֵא, הוא נסוג לגליל.
13 ויעזב את העיר נצרת, בא וישב בכפר נחום על הים, בגבול זבולון ונפתלי,
14 למען יתקיים דבר הנביא ישעיהו:
טו » ארץ זבולון וארץ נפתלי הגובלות בים, ארץ מעבר לירדן, גליל הגויים!
טז העם היושב בחושך ראה אור גדול ועל היושבים באזור צלמוות אור עלה.
17 מאותו רגע ואילך החל ישוע להטיף לאמר: "שובו בתשובה, כי קרובה מלכות השמים."» 

18 בהתהלך לאורך ים הגליל ראה ישוע שני אחים, שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו, משליכים את רשתם לים, כי דייגים היו.
19 ויאמר להם: "לכו אחריי, ואעשה אתכם דייגי אדם."» 
20 מיד עזבו את רשתותיהם וצעדו אחריו.
21 ויצא משם וראה שני אחים אחרים, יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו, בסירה עם זבדי אביהם, מתקנים את רשתותיהם, וקרא להם.
22 גם הם עזבו את סירתם ואת אביהם באותה שעה ממש, והלכו אחריו.

23 ישוע הלך ברחבי הגליל, לימד בבתי הכנסת שלהם והכריז את בשורת המלכות של אלוהים, ומרפא כל מחלה וחולשה בקרב העם.
24 תהילתו התפשטה ברחבי סוּריָה, והם הציגו אותו לכולם החולים נגועים במחלות וסבל שונים, אחוזי דיבוק, משוגעים, משותקים, והוא ריפא אותם.
25 וקהל רב הלך אחריו מן הגליל, ומדקאפוליס, מירושלים, מיהודה וממעבר הירדן.

פרק 5

1 כאשר ראה ישוע את הקהל, עלה להר, וישב ותלמידיו ניגשו אליו.
2 אז פתח את פיו והחל ללמדם לאמר:

3«  אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות שמים!

4 אשרי הענוים, כי הם יירשו את הארץ!

5 אשרי האבלים, כי הם ינוחמו!

6 אשרי הרעבים והצמאים לצדקה, כי הם ישבעו!

7 אשרי הרחמנים, כי הם יקבלו רחמים!

8 אשרי טהורי הלב, כי הם יראו את אלוהים!

9 אשרי עושי השלום, כי הם ייקראו ילדי אלוהים!

10 אשרי הנרדפים למען צדקה, כי להם מלכות שמים!

11 אשריכם כאשר אנשים יעליפו אתכם, ירדפו אתכם ויאמרו עליכם כל מיני רעות בגללי.
12 שמחו ושמחו, כי גדול גמולכם בשמים: כי כך רדפו את הנביאים אשר היו לפניכם.

13 אתם מלח הארץ. אם המלח מאבד את מליחותו, איך יומלח אותו שוב? הוא אינו טוב עוד לשום דבר, אלא לזרקו אותו החוצה ולרמוס אותו תחת רגליו.
14 אתם אור העולם. עיר הבנויה על הר לא תוכל להסתיר;
15 ואין מדליקים מנורה ומניחים אותה מתחת לסלסלה, אלא על גבי מנורה, והיא מאירה לכל אשר בבית.
16 כך גם יאירו אורכם לפני בני האדם, למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים.

17 אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי ה- לבטל, אבל ה- לְהַשִׂיג.
18 כי אמן אומר אני לכם, עד שייעלמו השמים והארץ, לא יעלם אף אות אחת, אפילו לא כתם אחת, מהתורה עד שייעשה הכל.
19 לכן, כל מי שיעבור על אחת הקטנות שבמצות אלה וילמד אחרים לעשות כמוה, יהיה קטן במלכות שמים; וכל מי שיעשה וילמד את המצוות הללו יהיה גדול במלכות שמים.
20 כי אני אומר לכם שאם צדקתכם לא תעלה על צדקת הסופרים והפרושים, לא תיכנסו למלכות השמים.

21 שמעתם כי נאמר לעם מימים ימימה: "לא תרצח, וכל הרוצח יישא במשפט".» 
22 ואני אומר לכם, כל הכועס על אחיו יהיה נתון למשפט; וכל האומר לאחיו 'ראקה' יהיה נתון למשפט; וכל האומר 'טיפש' יהיה בסכנת אש גיהנום.
23 לכן, אם אתה מקריב את קורבנך למזבח וזוכר שיש לאחיך דבר נגדך,
24 השאר את קורבנך שם לפני המזבח, ולך תחילה להתפייס עם אחיך; לאחר מכן בא והקרב את קורבנך.

25 הגיעו להסכם עם היריב בהקדם האפשרי, בזמן שאתם הולכים יחד בבית המשפט, פן יסגירך לשופט, והשופט יסגירך לשוטר, ותושלך אל כֵּלֵא.
26 אמן אני אומר לך, לא תצא עד שתשלם את הפרוטה האחרונה.

27 שמעתם שנאמר: "לא תנאף".» 
28 ואני אומר לכם שכל המביט באשה בתאווה, כבר ניאוף איתה בלבו.
29 אם עינך הימנית גורמת לך לחטוא, עקר אותה והשלך אותה. מוטב לך לאבד איבר אחד מגופך מאשר שכל גופך יושלך לגיהנום.
30 ואם יד ימין שלך גורמת לך לחטוא, כרת אותה והשליכה; כי מוטב לך לאבד איבר אחד מגופך מאשר שכל גופך יושלך לגיהנום.

31 נאמר גם: "כל המגרש את אשתו חייב לתת לה תעודת גירושין".» 
32 ואני אומר לכם שכל המגרש את אשתו, חוץ ממעשה זנות, הופך אותה לקורבן ניאוף, וכל הנישא גרושה עובר ניאוף.

33 שמעתם גם שנאמר לעם מימים עברו: "אל תפר את שבועתך, וקיימה לה' את נדריך".» 
34 ואני אומר לכם, אל תישבעו בשום דבר: לא בשמים, כי כסא אלוהים הוא;
35 לא בארץ, כי הדום רגליו היא; ולא בירושלים, כי עיר המלך הגדול היא.
36 גם אל תישבע בראשך, כי אינך יכול להפוך ממנו שערה אחת ללבנה או לשחורה.
37 אבל תאמרו: 'זהו, וזהו לא. כל מה שמעבר לזה הוא מן הרע.

38 שמעתם שנאמר: "עין תחת עין ושן תחת שן".» 
39 ואני אומר לכם, אל תתנגדו לאדם רע; אבל אם מישהו מכה אתכם על הלחי הימנית, הפנו לו גם את השנייה.
40 ולמי שרוצה לתבוע אותך על מעילך, תן גם את גלימתך.
41 ואם מישהו רוצה לאלץ אותך ללכת אלף צעדים, לך עמו אלפיים צעדים.
42 תן למי שמבקש ממך, ואל תנסה להימנע ממי שרוצה ללוות ממך.

43 שמעתם שנאמר: "ואהבת לרעך ושנאת את אויבך".» 
44 ואני אומר לכם: אהבו את אויביכם, ברכו את מקלליכם, עשו טובה לשונאיכם והתפללו בעד המתעללים בכם ורודפיכם.
45 למען תהיו בנים לאביכם שבשמים, כי הוא יזרח שמשו על רעים ועל טובים, ומוריד גשם על צדיקים ועל רשעים.
46 אם אתם אוהבים את אלה שאוהבים אתכם, איזה גמול מגיע לכם? האם גם גובי המסים אינם עושים אותו דבר?
47 ואם אתם מברכים רק את אחיכם, מה אתם עושים יותר מאחרים? האם גם הגויים אינם עושים כן?
48 לכן היו שלמים, כשם שאביכם שבשמיים הוא מושלם.

פרק 6

1 היזהרו מלעשות את מעשיכם הטובים לפני בני אדם כדי להיראות על ידם, אחרת לא יהיה לכם שכר מאת אביכם שבשמים.
2 לכן, כשאתם תורמים לנזקקים, אל תכריזו בחצוצרה, כפי שעושים הצבועים בבתי הכנסת וברחובות, כדי לזכות לכבוד מאנשים. אמן אני אומר לכם, הם קיבלו את שכרם במלואו.
3 ואתה, כי תתן לאביון, אל תדע יד שמאלך מה עושה ימינך.,
4 למען תהיה צדקתך בסתר; ואביך הרואה בסתר יגמול לך.

5 כשאתם מתפללים, אל תהיו כמו הצבועים, שאוהבים להתפלל בעמידה בבתי הכנסת ובקרנות הרחובות כדי להיראות לעיני אנשים. אמן אני אומר לכם, הם קיבלו את שכרם במלואו.
6 וכאשר תרצה להתפלל, לך לחדרך, סגור את הדלת והתפלל אל אביך אשר איננו נראה, ואז אביך הרואה את הנעשה בסתר יגמול לך.
7 אל תצטרפו מילים רבות בתפילותיכם כעובדי האלילים, כי הם חושבים שישמעו אותם בגלל דבריהם הרבים.
8 אל תהיו כמוהם, כי אביכם יודע מה אתם צריכים לפני שתבקשו ממנו.

9 כך עליכם להתפלל:

אבינו אשר בשמים, יתקדש שמך.
10 תבוא מלכותך, ייעשה רצונך, כבשמים כבארץ.
11 תן לנו היום את לחם חוקנו.
12 סלח לנו על חובותינו, כשם שאנו סולחים לחייבים לנו.
13 ואל תביא אותנו לידי ניסיון, אלא הציל אותנו מרע.

14 כי אם תסלחו לאחרים על חטאיהם, גם אביכם שבשמיים יסלח לכם.
15 אבל אם לא תסלחו לאחרים על חטאיהם, אביכם לא יסלח לכם על חטאיכם.

16 כשאתם צמים, אל תיראו קודרים כמו הצבועים, כי הם מעוותים את פניהם כדי להראות לאחרים שהם צמים. אמן אני אומר לכם, הם קיבלו את שכרם במלואו.
17 אבל אתה, כשאתה צם, משח את ראשך ורחץ את פניך,
18 כדי שלא ייראה לבני אדם שאתה צם, כי אם לאביך אשר בסתר; ואביך הרואה בסתר יגמול לך.

19 אל תאגרו לכם אוצרות בארץ, שם חלודה ועש הורסים, וגנבים פורצים וגונבים.
20 אלא אצרנו לכם אוצרות בשמים, שם לא עש ולא חלודה ישחתו, ושם לא יפרצו ולא יגנבו גנבים.
21 כי במקום בו נמצא אוצרך, שם יהיה גם לבך.

22 העין היא מנורת הגוף. אם עינך בריאה, כל גופך יהיה מלא אור;
23 אבל אם עינך רעה, כל גופך יהיה מלא חושך. אם האור שבך הוא חושך, כמה גדול החושך הזה!

24 איש אינו יכול לעבד שני אדונים, כי או שישנא את האחד ויאהב את השני, או שיסגיר את האחד ויבוז לשני. אי אפשר לעבד גם את אלוהים וגם את העושר.
25 לכן אני אומר לכם, אל תדאגו לחייכם, מה תאכלו ומה תשתו, או לגופכם, מה תלבשו. הלא החיים רבים מהאוכל והגוף מן הבגדים?
26 הביטו בציפורי השמים; הם אינם זורעים ואינם קוצרים ואינם אוגרים באסמים, ואביכם שבשמיים מאכיל אותם. הלא אתם יקרים מהם בהרבה?
27 מי מכם יוכל בדאגה להוסיף שעה אחת לחייו?
28 ולמה אתם דואגים לבגדים? שימו לב לשושנים שבשדה, איך הן גדלות: הן אינן עמלות ואינן טוות.
29 ואני אומר לכם שאפילו שלמה בכל תפארתו לא היה לבוש כאחד מאלה.
30 אם כך אלוהים מלביש את עשב השדה, אשר היום כאן ומחר נזרק לאש, האם לא הרבה יותר ילביש אתכם, קטני אמונה?
31 לכן אל תדאגו לאמור, מה נאכל, או מה נשתה, או מה נלבש?
32 כי את כל אלה מבקשים הגויים, ואביכם שבשמיים יודע שאתם צריכים אותם.
33 בקשו תחילה את מלכות האלוהים ואת צדקתו, וכל אלה יינתנו לכם גם כן.
34 לכן אל תדאגו למחר, כי מחר ידאג לעצמו. לכל יום יש מספיק צרות משלו.

פרק 7

1 אל תשפטו, כדי שלא תשפטו.
2 כי לפי מה ששפטתם, תישפטו, ובמידה שמדדתם, יימדד לכם.
3 למה אתה מסתכל על הקורה אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך?
4 או איך תוכל לומר לאחיך, 'תן לי להסיר את הקיבה מעינך', כשבעצמך יש גורן?
5 צבוע, הוציא תחילה את הקורה מעינך, ואז תראה בבירור להוציא את הקיבה מעין אחיך.

6 אל תתנו לכלבים את מה שקדוש, ואל תשליכו את פניניכם לפני חזירים, פן ירמסו אותן תחת רגליהם, יפנו נגדכם ויקרעו אתכם לגזרים.

7 בקשו ויינתן לכם; חפשו ותמצאו; דפקו ותיפתח לכם הדלת.
8 כי כל השואל מקבל; המחפש מוצא; ולדופק תיפתח הדלת.
9 מי מכם, אם בנו יבקש מכם לחם, יתן לו אבן?
10 או אם יבקש ממנו דג, האם יתן לו נחש?
11 אם אתם, בעודכם רעים, יודעים לתת מתנות טובות לבניכם, על אחת כמה וכמה אביכם שבשמים ייתן טוב למי שמבקש ממנו?

12 לכן, בכל דבר, עשו לבני אדם את מה שתרצו שיעשו לכם, כי זה מסכם את התורה ואת הנביאים.

13 בואו דרך השער הצר, כי השער הרחב והדרך הרחבה מובילים לאבדון, ורבים הם העוברים בהם;
14 כי צר השער וצר הדרך המובילה לחיים, ומעטים מוצאים אותה!

15 היזהרו מנביאי השקר. הם באים אליכם לבושים בגדי כבשים, אך מבפנים הם זאבים טורפי רעב.
16 לפי פירותיהם תזהו אותם: האם מקוצים קוטפים ענבים, או תאנים משחמות?
17 לכן כל עץ טוב נושא פרי טוב, וכל עץ רע נושא פרי רע.
18 עץ טוב לא יכול לשאת פרי רע, וגם עץ רע לא יכול לשאת פרי טוב.
19 כל עץ שאינו נושא פרי טוב ייכרת וייזרק לאש.
20 לכן תזהו אותם לפי פירותיהם.

21 לא כל מי שאומר לי "אדוני, אדוני", מי ייכנס למלכות שמים, אלא זה שעושה את רצון אבי שבשמיים.
22 רבים יאמרו לי ביום ההוא: "אדוני, אדוני, האם לא ניבאנו בשמך, ובשמך גירשנו שדים ועשינו ניסים רבים?"
23 אז אאמר להם בבירור: "מעולם לא ידעתי אתכם. סורו ממני, פועלי עוולות.".

24 לכן כל השומע את דבריי אלה ומיישם אותם, דומה לאיש חכם שבנה את ביתו על הסלע.
25 ירד גשם, זרמים באו, רוחות נשבו והכו בבית ההוא, אך הוא לא נהרס, כי יסודותיו היו על הסלע.
26 אבל כל השומע את דבריי האלה ואינו מיישם אותם, דומה לאיש טיפש שבנה את ביתו על חול.
27 הגשם ירד, זרמים באו, הרוחות נשבו והכו בבית ההוא, והוא נהרס, וגדולה הייתה הריסתו.« 

28 כאשר סיים ישוע את דבריו, נדהמו העם מתורתו.
29 כי לימד אותם כבעל סמכות, ולא כסופריהם.

פרק 8

1 כאשר ירד ישוע מן ההר, הלך אחריו המון אנשים.
2 וניגש אליו אדם מצורע, כרע ברך לפניו ואמר: "אדוני, אם תרצה, תוכל לרפאני."» 
3 ישוע הושיט את ידו, נגע בו ואמר: "אני רוצה; תירפא!" ומיד נרפאה צרעתו.
4 אמר לו ישוע: "הִשְׁמֵחַ שֶׁלֹא תִּגְלֵד לָאֵם, אֶלָּךְ, הַגִּיעַ אֶל־הַכֹּהֵן, וְהַקְרִיב אֶת־הַמְּתָנָה שֶׁצִוָּה מֹשֶׁה, לְעֵדוּת לְעָם." הריפוי שלך.« 

5 כאשר נכנס ישוע לכפר נחום, ניגש אליו קצין מאות
6 והתפללו אליו ואמרו: "אדוני, עבדי שוכב משותק בביתי, סובל נורא."» 
7 אמר לו ישוע: "אלך וארפא אותו."
8 "אדוני," ענה שר המאה, "איני ראוי שתבוא תחת גגי; אך אמור דבר אחד, ועבדי יירפא.".
9 כי אני עצמי אדם הכפוף לסמכות, ותחתיי חיילים. לזה אני אומר: 'לך', והוא הולך; לזה: 'בוא', והוא בא; לזה: 'עשה זאת', והוא עושה זאת.« 
10 כששמע ישוע את הדברים האלה, הוא נדהם ואמר להולכיו: "אמן אני אומר לכם, לא מצאתי בישראל איש בעל אמונה כה גדולה.".
11 לכן אני אומר לכם כי רבים יבואו ממזרח וממערב, וישבו בסעודה עם אברהם, יצחק ויעקב במלכות השמים,
12 ובני המלכות יושלכו אל החושך החיצוני; שם יהיה בכי וחריקת שיניים.« 
13 אז אמר ישוע אל השר: "לך, ויהי לך כאמינתך!" ובאותה שעה נרפא עבדו.

14 וישוע בא לביתו של פטרוס ומצא את חמותו שוכבת במיטה, סובלת מחום.
15 הוא נגע בידה, והחום עזב אותה; היא קמה מיד והחלה לשרת אותם.

16 בערב הובאו אליו כמה אנשים אחוזי שדים, ובמילה אחת גירש את הרוחות וריפא את כל החולים:
17 כך יתקיים הנאמר ביד הנביא ישעיהו: "נשא את חוליינו ואת מחלותינו נשא."» 

18 כאשר ראה ישוע קהל רב סביבו, ציווה לחצות לצד השני. של האגם.
19 ואז ניגש אליו סופר אחד ואמר: "רבי, אלך אחריך לכל אשר תלך."» 
20 ענה לו ישוע: "לשועלים יש מאורות ולעופות השמים קינים, אך לבן האדם אין מקום להניח את ראשו."» 
21 תלמיד אחר אמר לו: "אדוני, הרשה לי קודם ללכת ולקבור את אבי."» 
22 אך ישוע ענה לו: "לך אחרי, והמתים יקברו את מתיהם."» 

23 לאחר מכן עלה ישוע לסירה, ותלמידיו עקבו אחריו.
24 והנה מהומה גדולה הייתה בים, עד שהגלים כיסו את הסירה; והוא היה ישן.
25 תלמידיו ניגשו אליו, העירו אותו ואמרו: "אדוני, הושיע אותנו! אנחנו אובדים!"» 
26 אמר להם ישוע: "למה אתם פוחדים, קטני אמונה?" הוא קם וציווה על הרוחות ועל הים, והיה שקט גדול.
27 כולם השתאות ואמרו: "מי הוא זה, שאפילו הרוחות והים נשמעים לו?"» 

28 כאשר הגיע ישוע לצד השני של האגם, בארץ הגראזי, יצאו שני אנשים אחוזי שדים מן הקברים וניגשו אליו; הם זעמו עד כדי כך שאיש לא העז לעבור בדרך זו.
29 והם החלו לצעוק: "מה לנו ולך, ישוע בן האלוהים? האם באת לכאן לייסר אותנו לפני הזמן שנקבע?"» 
30 עדר חזירים גדול היה רועה במרחק מה.
31 השדים התחננו בפני ישוע: "אם אתה יגרש אותנו מכאן, שלח אותנו אל עדר החזירים הזה."» 
32 הוא אמר להם: "לכו." הם יצאו. של גופותיהם של הנשלטים, ונכנסו אל תוך החזירים. באותו רגע כל העדר רץ במורד המדרונות התלולים אל הים, ואבד במים.
33 השומרים נמלטו ובאו לעיר, שם סיפרו את כל הדברים האלה ואת מה שקרה לאחוזי השדים.
34 מיד יצאו כל העיר לקראת ישוע, וכשראו אותו התחננו לפניו שיעזוב את שטחם.

פרק 9

1 ישוע עלה לסירה, חזר אל עבר הים והגיע לעירו.
2 והנה הובא אליו משותק, שוכב על מצע. כאשר ראה ישוע את אמונתם, אמר למשותק: "בני, התעודד, נסלחו לך חטאיך."» 
3 מיד אמרו לעצמם כמה סופרים: "האיש הזה מגדף את ה'."» 
4 ישוע, שידע את מחשבותיהם, אמר להם: "מדוע אתם חושבים רע בלבבכם?"
5 מה קל יותר, לומר 'נסלחו לך חטאיך', או לומר 'קום ולך'?
6 אך כדי שתדעו כי לבן האדם יש סמכות לסלוח על חטאים בארץ, אמר אל המשותק: "קום, קח את מיטתך ולך הביתה."« 
7 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ.
8 כאשר ראו הקהל את הפלא הזה, הם נמלאו יראה, והם נתנו כבוד לאלוהים, אשר נתן כוח כזה לבני אדם.

9 כשעזב את המקום, ראה ישוע אדם בשם מתי יושב ליד דוכן המוכס, ואמר לו: "לך אחרי!" והוא קם והלך אחריו.

10 ויהי אשר ישוע ישב לשולחן בבית מאת מתיו, מספר רב של גובי מוכסים וחוטאים באו וישבו איתו ועם תלמידיו.
11 כאשר ראו זאת הפרושים, אמרו לתלמידיו: "מדוע רבכם אוכל עם גובי המסים ועם הדייגים ?« 
12 כששמע ישוע זאת, אמר להם: "לא הבריאים צריכים רופא, אלא החולים.
13 לכו ולמדו מה פירוש האמרה: אני רוצה רַחֲמִים ולא קרבן. כי לא באתי לקרוא לצדיקים, אלא הדייגים.« 

14 תלמידיו של יוחנן ניגשו אליו ואמרו: "מדוע הפרושים ואנחנו צמים לעתים קרובות, ותלמידיך אינם צמים?"» 
15 ענה להם ישוע: "האם אורחי החתן יכולים להתאבל בזמן שהחתן איתם? אבל יבואו ימים שבהם החתן יילקח מהם, ואז הם יצומו.".
16 איש אינו תופר טלאי מבד חדש על בגד ישן, כי הוא מתנתק מהבגד ומחמיר את הקרע.
17 וגם לא שמים יין חדש בנאדות ישנות, כי אם כן, הנאדות יתבקעו, היין יישפך והנאדות ייכלקלו. אבל יין חדש שמים בנאדות חדשות, ושניהם נשמרים.« 

18 כאשר דיבר אליהם כך, מנהיג אחד של בית הכנסת הוא נכנס, השתחווה לפניו ואמר: "בתי מתה, אבל בוא, הנח עליה ידך, והיא תחיה".» 
19 קם ישוע והלך אחריו עם תלמידיו.

20 והנה אישה, שסבלה מזיב דם במשך שתים עשרה שנה, ניגשה מאחור ותנגע בציצית מעילו.
21 כי אמרה לעצמה: "אם רק אגע בגדו, ארפא."» 
22 ישוע הסתובב, כשראה אותה אמר לה: "התעודדי, בתי; אמונתך ריפאה אותך." והאישה נרפאה באותו רגע ממש.

23 כאשר הגיע ישוע לביתו של השליט של בית הכנסת, כשראה את נגני החליל ואת הקהל הרועש, אמר להם:
24 "לך מכאן, כי הנערה לא מתה, אלא ישנה"; והם צחקו עליו.
25 לאחר שגורש הקהל, נכנס הוא פנימה, אחז בידה של הנערה, והיא קמה.
26 והידיעה התפשטה בכל רחבי הארץ.

27 בעודו ממשיך בדרכו של ישוע, הלכו אחריו שני עיוורים ואמרו בקול גדול: "בן דוד, רחם עלינו!"» 
28 כאשר נכנס לבית, ניגשו אליו העיוורים, ואמר להם ישוע: "האם אתם מאמינים שאני יכול לעשות זאת?" הם אמרו לו: "כן, אדוני."» 
29 לאחר מכן נגע בעיניהם ואמר: "לפי אמונתכם ייעשה לכם."» 
30 מיד נפקחו עיניהם, וישוע אמר להם בקשיחות: "ראו שאיש לא ידע על כך."» 
31 וכאשר הלכו, הם הכריזו את תהילתו בכל רחבי הארץ.

32 לאחר שעזבו, הוצג לפניו אדם אילם, אחוז שד.
33 כאשר גורש השד, דיבר האילם, והקהל נמלא תדהמה ואמר: "מעולם לא נראה דבר כזה בישראל."» 
34 אך הפרושים אמרו: "על ידי שר השדים הוא מגרש את השדים."» 

35 וישוע עבר בכל הערים והעיירות, לימד בבתי הכנסת שלהם, הטיף את בשורת המלכות וריפא כל מחלה וכאב.
36 כאשר ראה את המון האנשים, הוא ריחם עליהם, כי הם היו ממורמרים וחסרי אונים, כצאן שאין להן רועה.
37 אמר לתלמידיו: "הקציר רב, אך הפועלים מעטים.".
38 לכן התפללו בכל כוחם לאדון הקציר שישלח פועלים לקצירו.« 

פרק 10

1 לאחר מכן קרא הוא לשנים עשר תלמידיו ונתן להם סמכות על רוחות טמאות לגרש אותן ולרפא כל מחלה וכל חולה.
2 ואלה שמות שנים עשר השליחים: ראשון שמעון הנקרא פטרוס, אחר כך אנדרי אחיו, יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו;
3 פיליפוס וברתולומיאו; תומאס ומתי גובה המסים; יעקב בן אלפאוס ותדיאוס;
4 שמעון הקנאי ויהודה איש קריות אשר בגד בו.

5 אלה הם שנים עשר אשר שלח ישוע לאחר שנתן להם את ההוראות לאמור: "אל תלכו אל הגויים ואל תיכנו באחת מערי השומרונים;
6 לכו אלא אל הצאן האובדות של בית ישראל.
7 בכל מקום שתלכו, הכריזו כי מלכות השמים קרובה.
8 ריפוי החולים,הקימו מתים, טהרוּ מצורעים, גרשו שדים: קיבלתם בחינם, תנו בחינם.

9 אל תישאו זהב, כסף או כל מטבע אחר בחגורותיכם,
10 לא תרמיל לדרך, לא שתי חולצות, לא סנדלים ולא מקל; כי ראוי הפועל למאכלו.
11 בכל עיר או כפר שתכנסו אליהם, בדקו מי ראוי לשם, והישארו עמו עד שתצאו לדרך.
12 כשתכנסו לבית, ברכו אותו לשלום [ואמרו: שלום על הבית הזה].
13 ואם הבית הזה ראוי, יבוא עליו שלוםכם; ואם לא, ישוב שלוםכם אליכם.
14 אם יסרבו לקבל אתכם ולשמוע לדבריכם, צאו מהבית או מהעיר ההוא ונערו את האבק מעל רגליכם.
15 אמן אומר אני לכם, יהיה קל יותר ביום הדין לארץ סדום ועמורה מאשר לעיר הזאת.

16 ראו, אני שולח אתכם כצאן בין זאבים. לכן היו ערומים כנחשים ותמימים כיונים.
17 הישמרו מפני אנשים, כי הם ימסרו אתכם לבתי דין שלהם, ובבתי הכנסת שלהם ילקתו אתכם.
18 תובאו בפני מושלים ומלכים בגללי, כדי להעיד עליי לפניהם ולפני הגויים.
19 כאשר ימסרו אתכם, אל תחשבו כיצד לדבר או מה לומר: מה שתאמרו יינתן לכם באותה שעה ממש.
20 כי לא אתם תדברו, אלא רוח אביכם תדבר בכם.
21 אח יסגיר את אחיו למוות, ואב את בנו, וילדים יקומו על הוריהם ויהרגו אותם.
22 כולכם תשנאו בגלל שמי ; אבל מי שיתמיד עד הסוף יינצל.
23 כאשר ירדפו אתכם בעיר אחת, ברחתם לאחרת. אמן אני אומר לכם, לא תסיימו לעבור בכל ערי ישראל לפני שיבוא בן האדם.

24 אין תלמיד מעל למורה, ואין עבד מעל אדונו.
25 די לתלמיד להיות כמו רבו ולעבד כמו אדונו. אם קראו לראש המשפחה בעל זבוב, מה שכן לבני ביתו!
26 לכן אל תפחדו מהם, כי אין דבר נסתר אשר לא יגלה, ואין דבר נסתר אשר לא יתגלה בסופו של דבר.
27 את אשר אאמר לכם בחושך, דברו באור יום, ואת אשר נלחש באוזניכם, הכריזו מגגות הבתים.
28 אל תפחדו מאלה שהורגים את הגוף אך אינם יכולים להרוג את הנפש; אלא פחדו מאלה שיכולים להשמיד גם את הנפש וגם את הגוף בגיהנום.
29 האם לא שתי דרורים מוכרות זו את זו תמורת סכום כסף? ואף אחת לא תיפול ארצה מבלי רְשׁוּת מאביך.
30 אפילו שערות ראשכם כולן ספרות.
31 לכן אל תפחדו: אתם שווים יותר מציפורים רבות.
32 לכן, כל מי שיודה בי לפני בני אדם, גם אני אודה בו לפני אבי שבשמים;
33 וכל אשר יכופר בי לפני בני אדם, גם אני אכחש בו לפני אבי אשר בשמים.

34 אל תחשבו שבאתי להביא שָׁלוֹם על פני האדמה; באתי להביא, לא שָׁלוֹם, אלא החרב.
35 באתי להעמיד בן נגד אביו, בת נגד אמה, וכלה נגד חמותה.
36 אויביו של אדם יהיו בני ביתו.
37 מי שאוהב את אביו או את אמו יותר ממני אינו ראוי לי; ומי שאוהב את בן או בת יותר ממני אינו ראוי לי.
38 מי שלא יישא את צלבו והולך אחריי, לא ראוי לי.
39 כל המציל את נפשו יאבד אותה, וכל המאבד את נפשו למעני יושיע אותה.

40 מי שמקבל אתכם מקבל אותי, ומי שמקבל אותי מקבל את זה ששלח אותי.
41 מי שמקבל נביא כנביא יקבל שכר כנביא; ומי שמקבל צדיק כצדיק יקבל שכר כנביא.
42 וכל אשר ייתן אפילו כוס מים קרים לאחד מהקטנים האלה, משום שהוא מתלמידיי, אמן אני אומר לכם, לא יאבד את שכרו.« 

פרק 11

1 כאשר סיים ישוע לתת הוראות לשנים עשר תלמידיו, הוא יצא משם ללמד ולבשר בעריהם.

יוחנן ב', בכתביו כֵּלֵא, לאחר ששמע על מעשיו של ישו, שלח שניים מתלמידיו לומר לו:
3. האם אתה זה שעתיד לבוא, או שעלינו לצפות לאחר?» 
4 ענה להם ישוע: "לכו וספרו ליוחנן את מה שאתם שומעים ורואים:
5 עיוורים רואים, פיסחים הולכים, מצורעים נרפאים, חירשים שומעים, מתים קמים לתחייה, העניים מופצים.
6 אשרי מי שלא אגרום לו מכשול!« 

7 כשיצאו, החל ישוע לדבר אל הקהל על יוחנן:
8 "מה יצאתם לראות במדבר? קנה מתנועע ברוח? מה יצאתם לראות? איש לבוש בגדי יוקרה? אבל הלובשים בגדי יוקרה נמצאים בבתי מלכים.".
9 אבל מה יצאתם לראות? נביא? כן, אני אומר לכם, וגם יותר מנביא.
10 כי זה הוא אשר כתוב עליו: "הנה אנכי שולח את מלאכי לפניך, אשר ילך לפניך ויכין לך את הדרך".
11 אמן אומר אני לכם, בין ילידי נשים לא קם איש גדול מיוחנן המטביל; אך הקטן במלכות השמים גדול ממנו.
12 מימי יוחנן המטביל ועד עכשיו, מלכות השמים נגבה בכוח, ואלים תפסו אותה.
13 כי כל הנביאים והתורה ניבאו עד יוחנן.
14 ואם אתם רוצים להבין אותו, הוא עצמו אליהו העתיד לבוא.
15 מי שיש לו אוזניים, ישמע!« 

16 "למה אשווה את הדור הזה? הם כמו ילדים היושבים בשוק וצועקים לחבריהם:
17 ניגנו בחליל ולא רקדתם קינה שרנו ולא הכתם על חזיכם.
18 יוחנן בא, לא אכל ולא שתה, והם אומרים: "יש בו שד."
19 בא בן האדם אוכל ושותה, והם אומרים: 'הנה זללנית ושותה יין, ידיד גובי מסים וחוטאים'. אבל החוכמה נצדקת על ידי בניה.« 

20 אז החל ישוע לגעור בערים שבהן עשה את רוב ניסיו, על שלא חזרו בתשובה.
21 "אוי לך כורזין! אוי לך בית צידה! כי אם ניסים אלו אשר נוצרו בקרבכם, היו נוצרים בצור ובצידון, הם היו עושים תשובה מזמן תחת חולצות שיער ואפר.
22 כן, אני אומר לכם, יהיה לצור ולצידון נסבל יותר ביום הדין מאשר לכם.
23 ואתה, כפר נחום, אשר מתרומם עד השמים, עד גיהנום תורד; כי אם ניסים אילו נעשה בסדום, אשר נעשה בתוך חומותיך, היה עומד עד היום הזה.
24 כן, אני אומר לכם, יהיה ארץ סדום נסבל יותר ביום הדין מאשר לכם.« 

25 באותו זמן אמר גם ישוע: "אני משבח אותך, אבי, אדון השמים והארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מחכמים ומביני דעת וגליתם לילדים קטנים.".
26 כן, אבא, אני מברך אותך כי זה שימח אותך בצורה כזו.
27 הכל נמסר לי על ידי אבי; איש אינו מכיר את הבן מלבד האב, ואיש אינו מכיר את האב מלבד הבן וכל מי שהבן בחר לגלותו לו.
28 בואו אליי, כל העייפים והעמוסים, ואני אתן לכם מנוחה.
29 קחו עליכם את עולי ולמדו ממני כי עניו ואני בלב ותמצאו מנוחה לנפשכם.
30 כי עול קל ומשאי קל.« 

פרק 12

1 באותו זמן עבר ישוע בשדות התבואה ביום שבת, ותלמידיו, שהיו רעבים, החלו לקטוף שיבולים ולאכול אותם.
2 כאשר ראו זאת הפרושים, אמרו לו: "תלמידיך עושים את מה שאסור לעשות בשבת."» 
3 אך הוא ענה להם: "האם לא קראתם מה עשה דוד כשהיה רעב הוא ואלה שאיתו?"
4 כיצד נכנס לבית אלוהים ואכל את לחם הקודש, אשר לא הותר לו ולא לאלה אשר עמו לאכול, אלא לכוהנים בלבד?
5 או שלא קראתם בתורה שביום השבת הכוהנים בבית המקדש מחללים את השבת וחוטאים?
6 אבל אני אומר לכם שיש כאן אחד גדול מהמקדש.
7 אם הבנת את האמרה הזו: "אני רוצה רַחֲמִים, ולא הקורבן, לעולם לא היית מגנה אנשים חפים מפשע.
8 כי בן האדם הוא אדון גם השבת.« 

9 ישוע עזב את המקום ונכנס לבית הכנסת שלהם.
10 שם היה אדם אשר ידו יבשה, והם שאלו את ישוע: "האם מותר לרפא בשבת?" היה זה כדי שתהיה להם עילה להאשמתו.
11 ענה להם: "מי מכם, שיש לו כבשה אחת, ואם היא נופלת לבור ביום השבת, לא יתפוס אותה ויוציאה?"
12 וכמה יקר האדם מכבשה! לכן מותר לעשות טוב בשבת.« 
13 "הושט את ידך!" אמר לאיש, "והושיט אותה, והיא נרפאה כיד השנייה.".

14 יצאו הפרושים ורקמו נגדו קשרים כיצד להרוג אותו.
15 אך כאשר שמע ישוע זאת, הוא התרחק משם. קהל רב הלך אחריו, והוא ריפא את כל ה... החולים שלהם.
16 וַיְצָוָה אֶת־הֵם לֹא־יְגַלֵּה׃
17 למען יתקיים דבר הנביא ישעיהו:
18 "הנה עבדי אשר בחרתי, אהובי אשר חפצתי בו. אשים רוחי עליו, והוא יכריז משפט לגויים.".
19 לא יריב ולא יצעק, ולא יישמע קולו ברחבות.
20 לא ישבור קנה פצוע ולא יכבה פתלה דוהרת עד שיביא צדק לניצחון.
21 בשמו יקוו גויים.« 

22 הביאו אליו אדם עיוור ואילם שנפל תחתיו שד, והוא ריפא אותו, כך שהאיש דיבר וראה.
23 וכל העם נדהמו ואמרו: "האם זה לא בן דוד?"» 
24 כאשר שמעו זאת הפרושים, אמרו: "הוא מגרש שדים רק על ידי בעל זבוב, שר השדים."» 
25 ישוע, שידע את מחשבותיהם, אמר להם: "כל ממלכה המחולקת על עצמה תחרב, וכל עיר או בית המחולקים על עצמה לא יעמדו.".
26 אם השטן יגרש את השטן, הוא נחלק בעצמו; אם כן כיצד תעמוד מלכותו?
27 ואם על ידי בעל זבוב אני מגרש שדים, על ידי מי בניכם מגרשים אותם? לכן הם יהיו שופטיכם.
28 אבל אם ברוח אלוהים אני מגרש שדים, לכן הגיעה אליכם מלכות האלוהים.
29 ואיך יוכל אדם להיכנס לביתו של אדם חזק ולבזוז את כליו, אלא אם כן קושר תחילה את החזק? רק אז יוכל אדם לבזוז את ביתו.
30 מי שאינו איתי הוא נגדי, ומי שאינו אוסף איתי מפזר.

31 "לכן אני אומר לכם, כל חטא וחילול קודש ייסלחו לבני האדם, אך חילול הרוח לא ייסלח להם.".
32 וכל אשר ידבר נגד בן האדם ייסלח לו; אך כל אשר ידבר נגד רוח הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

33 או עשו את העץ טוב ופירותיו טוב, או עשו את העץ רע ופירותיו רעים, כי עץ נידרש לפי פירותיו.
34 צפעונים, איך תוכלו לומר טוב בהיותכם רעים? כי את מה שמלא הלב, הפה מדבר.
35 אדם טוב שואב מאוצר טוב של ליבו דברים טובים, ואדם רע, מאוצר רע, מוציא דברים רעים.
36 אני אומר לכם, ביום הדין אנשים יתנו דין וחשבון על כל מילה רשלנית שאמרו.
37 כי על פי דבריך תצדק, ועל פי דבריך תישפט.« 

38 כמה מהסופרים והפרושים אמרו: "רבי, אנחנו רוצים לראות ממך אות."» 
39 ענה להם: "דור רע ונואף זה מבקש אות, אך אות לא יינתן לו, אלא אות יונה הנביא.
40 כשם שהיה יונה שלושה ימים ושלושה לילות במעי הדג, כך יהיה בן האדם שלושה ימים ושלושה לילות בלב הארץ.
41 אנשי נינווה יקומו במשפט עם הדור הזה ויגנו אותו, כי הם חזרו בתשובה בקול יונה, ויש כאן משהו גדול מיונה.
42 מלכת הדרום תקום במשפט עם הדור הזה ותרשיע אותו, כי באה מקצה הארץ לשמוע את חכמת שלמה, והנה, גדול משלמה נמצא כאן.

43 "כאשר רוח טמאה יוצאת מאדם, היא הולכת במקומות צחיחים, מחפשת מנוחה, ואינה מוצאת.".
44 ויאמר אשוב אל ביתי אשר יצאתי משם וימצאו ריק, נקי ומעוצב.
45 אז הלך ולקח שבע רוחות אחרות, רעות ממנו, ונכנס בבית הזה, הם יבנו שם, ומצבו האחרון של אותו אדם גרוע יותר מהראשון. כך יהיה גם עם הדור הרשע הזה.« 

46 בעודו מדבר אל העם, אמו ואחיו היו בחוץ ורצו לדבר איתו.
47 מישהו אמר לו: "אמך ואחיך בחוץ, רוצים לדבר איתך."» 
48 ישוע ענה לשאלתו: "מי אמי ומי אחי?"» 
49 וַיַּשְׁט אֶת־יָדוֹ עַל־תַּלְמִידָיו וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה אֲמִי וְאֶחַי.".
50 כי כל העושה את רצון אבי שבשמים הוא אחי ואחותי ואמי.« 

פרק 13

1 באותו יום יצא ישוע מן הבית וישב על שפת הים.
2 קהל רב התאסף סביבו, והוא נאלץ לעלות לסירה וישב שם, בעוד הקהל עמד על החוף;
3 וַיַּדְבַר לָהֶם דְּבָרִים רַבִּים בְּמִשְׁלָיו: הַזּוֹעֵר, כִּי יָצָא לַזְרֵעַ.
4 ובזמן שזרע, נפלו חלק מהזרעים לאורך הדרך, ועופות השמים באו ואכלו אותם.
5 שאר התבואה נפלה על אדמה טרשתית, שם לא הייתה לה אדמה רבה, ומיד נבטה, כי האדמה הייתה רדודה.
6 אך כאשר זרחה השמש, הצמח, מוכה מחומו ולא היה לו שורש, קמל.
7 אחרים נפלו בין הקוצים, והקוצים צמחו וחנקו אותם.
8 אחרים נפלו על אדמה טובה והניבו פרי, מקצתם מאה, מקצתם שישים ומקצתם שלושים.
9 מי שיש לו אוזניים, ישמע!« 

10 אז ניגשו אליו תלמידיו ואמרו: "מדוע אתה מדבר אליהם במשלים?"» 
11 הוא ענה להם: "לכם ניתן לדעת את סודות מלכות השמים, אך להם לא ניתן.".
12 כי למי שיש לו, יינתן, והוא יהיה בשפע; אך ממי שאין לו, אף מה שיש לו יילקח.
13 לכן אני מדבר אליהם ב משלים, כי כשהם רואים, הם לא רואים, וכשהם שומעים, הם לא שומעים וגם לא מבינים.
14 עבורם מתקיימת נבואת ישעיהו: "תמיד תשמעו אך לעולם לא תבינו, תמיד תראו אך לעולם לא תשימו.".
15 כי הקהה לב העם הזה אזניהם הקשו ועיניהם עצמו פן יראו בעיניהם ובאזניהם ישמעו ובלבבם יבינו וישובו וירפו בי.« 
16 אשרי עיניכם כי רואות הן, ואוזניכם כי שומעות הן!
17 אמן אני אומר לכם, נביאים וצדיקים רבים השתוקקו לראות את מה שאתם רואים, אך לא ראו; לשמוע את מה שאתם שומעים, אך לא שמעו.
18 לכן, הקשיבו מה זה אומר משל הזורע:

19 "מי ששומע את דבר המלכות ואינו מבין אותו, יבוא הרשע וייקח את אשר נזרע בליבו. כך נזרע הזרע.".
20 האדמה הסלעית שעליה נפל היא זו ששומעת את הדבר ומקבלת אותו מיד בשמחה:
21 אבל אין לו שורשים; הוא לא יציב; ברגע שתבוא צרה או רדיפה בגלל הדבר, מיד הוא נופל.
22 הקוצים אשר קיבלו את הזרע הם השומעים את הדבר; אך דאגות העולם הזה ותרמית העושר חונקות את הדבר, ואינו נושא פרי.
23 האדמה הטובה שנזרעה היא זו ששומעת את הדבר ומבינה; היא נושאת פרי ומניבה פי מאה, פי שישים, פי שלושים.« 

24 הוא סיפר להם משל אחר: "מלכות השמים דומה לאיש שזרע זרע טוב בשדהו.".
25 ובזמן שהאנשים ישנו, בא אויבו וזרע עשב בין החיטים, והלך משם.
26 כאשר צמח העשב והניב את פריו, גם העשבים הופיעו.
27 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו עַבְדֵי בַּעֲלָדָם וַיֹּאמְרוּ: "אדוני, הֲלֹא זַרְעַתָּ זֶרַע טוֹב בַּשְׂדֶךָ? מֵהִין הַעֲשָׂבִים הַרְשׁוֹבִים?"
28 הוא ענה להם: "אויב עשה זאת." אמרו לו המשרתים: "האם אתה רוצה שנלך ונקטוף אותו?"
29 לא, אמר להם, פן תעקרו את החיטה עם העשבים.
30 הניחו לשניהם לגדול עד הקציר, ובעת הקציר אאמר לקוצרים: ראשית אספו את העשבים השוטים ואגדם אותם בצרורות לשריפה, ואת החיטה אספו אל אסם שלי.« 

31 הוא סיפר להם משל אחר: "מלכות השמים דומה לזרע חרדל אשר לקח אדם וזרע בשדהו.".
32 קטן הוא מכל הזרעים, אך כשהוא גדל, הוא גדול מכל צמחי הגן והופך לעץ, כך שציפורי השמים באות לחסות בענפיו.« 

33 הוא גם סיפר להם את המשל הזה: "מלכות השמים דומה לשמרים שאישה לקחה וערבבה לתוך כשישים קילו קמח עד שהבצק כולו התעבה."» 

34 את כל הדברים האלה אמר ישוע לקהל ב משלים, והוא דיבר איתה רק ב משלים,
35 ובכך ימלאו את דבר הנביא: "אפתח את פי ואפתח" משליםוָאֶגְלָה נִסְתָּרִים מֵאֲשֶׁר הָעוֹלָם בְּרִיאָה. 

36 לאחר ששלח את העם, חזר לבית; ותלמידיו ניגשו אליו ואמרו: "הסבר לנו את משל העשבים בשדה."» 
37 הוא ענה: "הזורע את הזרע הטוב הוא בן האדם;
38 השדה הוא העולם; התבואה הטובה היא בני המלכות; והעשבים הם בני הרשע;
39 האויב שזרע זאת הוא השטן; הקציר הוא קץ העולם; הקוצרים הם המלאכים.
40 כשם שנאספים העשבים ונשרפים באש, כך יהיה בקץ העולם.
41 בן האלוהים ישלח את מלאכיו, והם יאספו ממלכתו את כל גורמי החטא ואת כל עברייני החוק,
42 וישליכו אותם אל תוך הכבשן הבוער; שם יהיה בכי וחריקת שיניים.
43 אז יזהירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם. מי שיש לו אוזניים, ישמע!

44 "מלכות השמים דומה לאוצר טמון בשדה, אשר אדם מצא וטמן שם שוב." שׁוּב, ובשמחתו, הוא הולך, מוכר את כל אשר לו, וקונה את השדה ההוא.

45 "מלכות השמים דומה לסוחר המחפש פנינים יפות.".
46 הוא מצא פנינה יקרה מאוד, הלך ומכר את כל אשר לו וקנה אותה.

47 "שוב, מלכות השמים דומה לרשת המושלכת לים ותפסה כל מיני דגים.".
48 כשהוא מלא, הדייגים מוציאים אותו, יושבים על החוף, בוחרים את הטובות כדי לשים בצנצנות, ואת הרעות זורקים לפח.
49 כך יהיה גם בסוף העולם: המלאכים יבואו ויפרידו בין רשעים לצדיקים,
50 וישליכו אותם אל תוך הכבשן הבוער; שם יהיה בכי וחריקת שיניים.

51 "האם הבנתם את כל אלה?" אמרו לו "כן, אדוני".» 
52 והוא הוסיף: "לכן כל סופר מומחה במלכות שמים דומה לאב בית המוציא מאוצרו חדש וישן."» 
53 לאחר שסיים ישוע את כל אלה משלים, הוא עזב משם.

54 כשבא למולדתו לימד בבית הכנסת, עד כדי כך שהשתוממו ואמרו: "מאין הגיע החוכמה הזאת והניסים האלה לאיש הזה?"
55 הלא זה בן הנגר? הלא שם אמו נָשׂוּיואחיו יעקב, יוסף, שמעון ויהודה?
56 והלא כל אחיותיו עמנו? איפוא מאיפה לו את כל אלה?« 
57 והוא היה להם למכשול. אך ישוע אמר להם: "נביא אינו חסר כבוד אלא בעירו ובביתו."» 
58 ולא עשה שם ניסים רבים בגלל חוסר אמונתם.

פרק 14

1 באותה תקופה שמע הורדוס, מלך הכנסייה, על הדברים שפורסמו על ישוע.
2 ויאמר לעבדיו: "זה יוחנן המטביל! הוא קם מן המתים, ולכן פועלים בו כוחות נפלאים."» 

3 כי הורדוס עצר את יוחנן, כבל אותו בשלשלאות והשליך אותו אל כֵּלֵא, בגלל הרודיאס, אשת אחיו פיליפוס,
4 כי יוחנן אמר לו: "אסור לך לשאת אותה כאשתך."» 
5 הוא היה שמח להוציאו להורג, אך פחד מהעם, שראה ביוחנן נביא.
6 כאשר חגגו את יום הולדתו של הורדוס, רקדה בת הרודיאס לפני האורחים ושמחה את הורדוס,
7 כך שהוא נשבע לתת לה כל מה שתבקש.
8 היא, לאחר שצוותה לה תחילה אמה: "תן לי," אמרה, "הנה על מגש את ראשו של יוחנן המטביל."» 
9 המלך התעצב, אך בגלל שבועתו ואורחיו ציווה לתת לו את זה,
10 והוא שלח לערוף את ראשו של יוחנן ב כֵּלֵא.
11 והראש הובא על מגש וניתן לנערה, והיא הביאה אותו לאמה.
12 באו תלמידיו של יוחנן, לקחו את הגופה וקברו אותה; אחר כך הלכו וסיפרו על כך לישוע.

13 כאשר שמע ישוע על כך, עזב משם בסירה ונסוג לבדו למקום שומם. אך האנשים שמעו על כך והלכו אחריו ברגל מן הערים. שכנים.

14 כשנחת, ראה קהל רב, ריחם עליהם וריפא את חוליםיהם.
15 עם רדת הערב ניגשו אליו תלמידיו ואמרו: "מקום שומם זה, וכבר מאוחר. שלח את הקהל לדרכו כדי שילכו לכפרים ויקנו לעצמם אוכל."» 
16 אך ישוע אמר להם: "אין להם צורך ללכת; אתם תנו להם לאכול."» 
17 ענו לו: "יש לנו כאן רק חמש כיכרות לחם ושני דגים."» 
18 "הביאו אותם אליי", אמר להם.
19 לאחר שהושיב את הקהל על הדשא, לקח את חמש כיכרות הלחם ואת שני הדגים, הרים את מבטו לשמים וברך; לאחר מכן שבר את כיכרות הלחם ונתן אותן לתלמידיו, והתלמידים נתנו אותן לעם.
20 כולם אכלו ושבעו, והם אספו שנים עשר סלים מלאים מהשאריות.
21 ומספר האכלים היה כחמשת אלפים איש, מבלי נָשִׁים והילדים.

22 מיד לאחר מכן, ציווה ישוע על תלמידיו לעלות לסירה ולפלוג לפניו לצד השני של האגם, בזמן שהוא עצמו ישלח את הקהל.
23 לאחר ששלח אותה, עלה להר לבדו להתפלל; וכאשר הגיע הערב, היה שם לבדו.
24 אולם הסירה, שכבר הייתה בלב הים, הייתה נתונה לה הרמה מהגלים, כי הרוח הייתה נגדה.
25 באשמורת הלילה הרביעית יצא ישוע אל תלמידיו, כשהם הולכים על הים.
26 כאשר ראו אותו הולך על הים, הם נבהלו ואמרו: "זו רוח רפאים!" וצעקו מפחד.
27 מיד פנה אליהם ישוע ואמר: "התעודדו! זה אני. אל תפחדו."» 
28 פטרוס התעקש ואמר: "אדוני, אם זה אתה, צוה עליי לבוא אליך על המים."» 
29 "בוא!" אמר לו פטרוס, ופטרוס ירד מן הסירה והלך על המים אל ישוע.
30 אך כשראה את עוצמת הרוח, נבהל, וכשהחל לשקוע צעק: "אדוני, הושיע אותי!"» 
31 מיד הושיט ישוע את ידו, תפס אותו ואמר: "קטן אמונה, מדוע פקפקת?"» 
32 וכאשר עלו לסירה, שככה הרוח.
33 ואז ניגשו האנשים שהיו בסירה, השתחוו לו ואמרו: "אכן אתה בן האלוהים."» 

34 לאחר שחצו את הים, הגיעו לארץ גנסרת.
35 אנשי המקום, שזיהו אותו, שלחו שליחים בכל הסביבה, והם הביאו אליו את כל החולים.
36 והם התחננו לפניו שייתן להם לגעת רק בציצית מעילו, וכל מי שנגע בה נרפא.

פרק 15

1 אז באו אל ישוע כמה סופרים ופרושים מירושלים ואמרו לו:
2 "מדוע תלמידיך עוברים על מסורת הזקנים? משום שאינם רוחצים ידיים בעת האוכל."» 
3 הוא ענה להם: "ומדוע אתם עוברים על מצוות אלוהים על ידי המסורת שלכם?"
4 כי אמר אלוהים: "כבד את אביך ואת אמך", וכל המקלל את אביו ואת אמו יומת.
5 ואתם אומרים: "מי שאומר לאביו או לאמו: 'כל מה שיכולתי לעזור לך, נתתי לו'."
6. אין הוא צריך לכבד את אביו ואת אמו בשום דרך אחרת. ועל פי המסורת שלכם אתם מבטלים את מצוות אלוהים.
7 צבועים! צדק ישעיהו כשניבא עליכם:
8 העם הזה מכבד אותי בשפתיו, וליבם רחוק ממני.
9 לשווא הם מכבדים אותי, ונותנים מצוות שהן בסך הכל מצוות מבני אדם.« 

10 לאחר מכן קירב את הקהל ואמר להם: "הקשיבו והבינו.".
11 לא הנכנס לפה מטמא את האדם, אלא היוצא מהפה; זה מה שמטמא את האדם.« 
12 תלמידיו ניגשו אליו ואמרו: "האם ידעת שהפרושים נעלבו כששמעו זאת?"» 
13 הוא ענה: "כל צמח שלא נטע אבי שבשמיים, ייעקר מהשורש.".
14 עזבו אותם; מורי דרך עיוורים הם. ואם עיוור מוביל עיוור, שניהם יפלו לבור.« 
15 ענה לו פטרוס: "הסבר לנו את המשל הזה."» 
16 ענה ישוע: "גם אתם עדיין חסרי בונה?
17 האם אינכם מבינים שכל מה שנכנס לפה, נכנס לקיבה ונפלט אל הסתר?
18 אבל מה שיוצא מהפה יוצא מהלב, וזה מה שמטמא את האדם.
19 כי מן הלב יוצאות מחשבות רעות, רציחות, ניאוף, זנות, גניבות, עדות שקר ודיבור גנאי.
20 זה מה שמטמא את האדם; אבל לאכול בידיים לא שטופות אינו מטמא את האדם.« 

21 ישוע עזב את המקום ונסוג לכיוון צור וצידון.
22 והנה אישה כנענית מן הארץ ההיא יצאה וצעקה בקול גדול: "רחם עלי אדוני בן דוד! בתי מעונה קשות על ידי שד."» 
23 ישוע לא ענה לה דבר. אז ניגשו אליו תלמידיו והתחננו לפניו ואמרו: "שלח אותה, כי היא צועקת אחרינו."» 
24 הוא ענה: "נשלחתי רק אל הצאן האובדות של בית ישראל."» 
25 אך האישה ניגשה, כרעה ברך לפניו ואמרה: "אדוני, עזור לי!"» 
26 הוא ענה: "אין זה ראוי לקחת את לחם הילדים ולזרוק אותו לכלבים."» 
27 "נכון, אדוני," אמרה; "אבל לפחות כלבים קטנים אוכלים את הפירורים הנופלים משולחן אדוניהם."» 
28 אמר לה ישוע: "אישה, אמונה גדולה לך! בקשתך נענתה." ובתה נרפאה באותו רגע ממש.

29 ישוע עזב את המקום והגיע אל ים כנרת, עלה על ההר וישב שם.
30 קהל רב של אנשים ניגש אליו, והביאו איתם פיסחים, עיוורים, חרשים ואילמים, נכים ורבים אחרים חולים. הם הניחו אותם לרגליו, והוא ריפא אותם;
31 כך שהקהל נמלא תדהמה בראותם את האילמים מדברים, הנכים הם ריפאו, הפיסחים הלכו, העיוורים ראו, והיא כבדה את אלוהי ישראל.

32 אך ישוע קרא אליו את תלמידיו ואמר: "אני מרחם על האנשים האלה, כי כבר שלושה ימים הם איתי ואין להם מה לאכול. איני רוצה לשלוח אותם רעבים, מחשש שיתעלפו בדרך."» 
33 אמרו לו התלמידים: "איפה במדבר הזה נמצא מספיק לחם כדי להאכיל קהל כה גדול?"» 
34 שאל אותם ישוע: "כמה כיכרות לחם יש לכם?" "שבע", ענו, "וכמה דגים קטנים."» 
35 לאחר מכן הושיב את הקהל על הקרקע,
36 הוא לקח את שבע כיכרות הלחם ואת הדגים, הודה על האל, בצע אותם ונתן לתלמידיו, ואת אלה לעם.
37 כולם אכלו ושבעו, ומן הפתילות שנשארו אספו שבעה סלים מלאים.
38 ומספר האכלים היה ארבעת אלפים, לא כולל נָשִׁים והילדים.

39 לאחר ששלח את העם, עלה ישוע לסירה והגיע לארץ מגדן.

פרק 16

1 הפרושים והצדוקים ניגשו אל ישוע, וכדי לבחון אותו, ביקשו ממנו להראות להם אות מן השמים.
2 הוא ענה להם: "בערב אתם אומרים: 'יהיה מזג אוויר נאה, כי השמים אדומים';
3 ובבוקר: תהיה סערה היום, כי השמיים אדומים כהים.
4 צבועים, האם אתם יודעים לפרש את מראות השמים ואת אותות העתים אינכם יודעים? דור רשע ונואף מבקש אות, ולא יינתן לו אלא אות יונה הנביא." ויעזב אותם והלך.

5 כאשר חצו את הים לצד השני של האגם, שכחו תלמידיו לקחת כיכרות לחם.
6 אמר להם ישוע: "היזהרו משמרים של הפרושים והצדוקים."» 
7 והם חשבו ואמרו לעצמם: "זה בגלל שלא הבאנו לחם".» 
8 אך ישוע, כשראה את מחשבותיהם, אמר להם: "קטני אמונה, מדוע אתם מדברים ביניכם על כך שלא לקחתם לחם?"
9 האם עדיין אינכם מבינים, והאם אינכם זוכרים את חמש כיכרות הלחם שחולקו לחמשת אלפים איש, ואת כמה סלים נשאתם?
10 וגם לא שבע כיכרות הלחם שחולקו לארבעת אלפים איש, וכמה סלים נשאתם?
11 איך אתם לא מבינים שלא דיברתי על לחם כשאמרתי לכם: "היזהרו משמרים של הפרושים והצדוקים"?« 
12 אז הבינו כי לא אמר להיזהר מהשאור אשר שמים בלחם, אלא מתורת הפרושים והצדוקים.

13 כאשר הגיע ישוע לאזור קיסריה פיליפי, שאל את תלמידיו: "מי אומרים האנשים שהוא בן האדם?"» 
14 ענו לו: "יש הטוענים שאתה יוחנן המטביל, אחרים אליהו, אחרים ירמיהו או אחד הנביאים."
15 ואתם, אמר להם, מי אתם אומרים שאני?« 
16 שמעון פטרוס דיבר ואמר: "אתה המשיח בן האלוהים החי."» 
17 ענה לו ישוע: "אשרי אתה, שמעון בן יוחנן, כי לא בשר ודם גילה לך זאת, אלא אבי שבשמים.".
18 ואני אומר לך כי אתה הוא פטרוס, ועל הצוק הזה אקים את קהילתי, ושערי הגיהינום לא יגברו עליה.
19 ואתן לך את מפתחות מלכות השמים; וכל מה שתאסור בארץ יהיה אסור בשמים, וכל מה שתתיר בארץ יהיה מותר בשמים.« 
20 אז ציווה על תלמידיו לא לספר לאיש שהוא המשיח.

21 מאותו רגע ואילך החל ישוע להסביר לתלמידיו שעליו ללכת לירושלים ולסבול דברים רבים מידי הזקנים, הסופרים והכהנים הראשיים, וכי עליו להיהרג וביום השלישי לקום לתחייה.
22 פטרוס לקח אותו הצידה והחל לגעור בו ואמר: "לעולם לא, אדוני! לעולם לא יקרה לך דבר כזה!"» 
23 אך ישוע פנה ואמר לפטרוס: "סור ממני, שטן! אתה מכשול לי; אינך מבין את דברי אלוהים, אלא מחשבותיך אנושיות."» 

24 אז אמר ישוע לתלמידיו: "מי שרוצה לבוא אחריי, יתכחש לעצמו, יישא את צלבו וילך אחריי.".
25 כי מי שירצה להציל את נפשו יאבד אותה, ומי שיאבד את נפשו למעני ימצא אותה.
26 כי מה מועיל לאדם אם ירוויח את כל העולם ואובד את נפשו? או מה ייתן אדם תמורת נפשו?
27 כי בן האדם יבוא בכבוד אביו עם מלאכיו, ואז ישלם לכל אדם כמעשיו.
28 אמן אומר אני לכם, רבים מהעומדים כאן לא יטעמו מוות עד שיראו את בן האדם בא במלכותו.« 

פרק 17

1 שישה ימים לאחר מכן לקח עמו ישוע את פטרוס, יעקב ויוחנן אחיו, ועלה אותם להר גבוה, לבדם.
2 והוא השתנה לפניהם; פניו זרחו כשמש, ובגדיו הלבינו כאור.
3 והנה משה ואליהו נראו אליהם ומשוחחים איתו.
4 פטרוס ענה לישוע: "אדוני, טוב לנו להיות כאן. אם תרצה, הבה נקים שלושה סוכות - אחת לך, אחת למשה ואחת לאליהו."» 
5 בעודו מדבר, ענן בהיר כיסה אותם, וקול יצא מתוך הענן ואמר: "זה בני אהובי, אשר חפצתי בו; הקשיבו לו."» 
6 כאשר שמעו התלמידים את הקול הזה, הם נפלו על פניהם ארצה ונבהלו.
7 אך ישוע ניגש אליהם, נגע בהם ואמר: "קומו, אל תפחדו."» 
8 כשהם הרימו את מבטם, הם לא ראו איש מלבד ישוע לבדו.
9 בירדו מן ההר, ציווה עליהם ישוע: "אל תספרו לאיש על החזון הזה עד שיקום בן האדם מן המתים."» 

10 שאלו אותו תלמידיו: "מדוע אומרים הסופרים שאליהו צריך לבוא קודם?"» 
11 הוא ענה להם: "אליהו אכן יבוא וישיב את הכל.".
12 אבל אני אומר לכם, אליהו כבר בא; הם לא הכירו אותו, ועשו לו כרצונם. הם יעשו כן לבן האדם.« 
13 אז הבינו התלמידים כי דיבר אליהם על יוחנן המטביל.

14 כאשר חזר ישוע אל העם, ניגש אליו אדם, כרע על ברכיו לפניו ואמר לו: "אדוני, רחם על בני הסובל מאפילפסיה וסובל נוראות; הוא נופל לעתים קרובות לתוך האש ולעתים קרובות לתוך המים.".
15 הצגתי אותו בפני תלמידיך, והם לא יכלו לרפאו.« 
16 ענה ישוע: "דור לא מאמין ומעוות, עד מתי אשאר עמכם? עד מתי אסבול אתכם? הביאו אותו אליי."» 
17 וגער ישוע בשד, והשד יצא מן הילד, והוא נרפא באותה רגע ממש.
18 אז באו התלמידים אל ישוע בפרטיות ושאלו אותו: "מדוע לא יכולנו לגרש אותו?"» 
19 אמר להם ישוע: "בגלל חוסר אמונתכם. אמן אומר אני לכם, אם תהיה לכם אמונה קטנה כגרגר חרדל, תאמרו להר הזה 'זוז מכאן לשם', והוא יזוז; ושום דבר לא יהיה בלתי אפשרי עבורכם.".
20 אבל הסוג הזה שֵׁד הוא מגורש רק על ידי צום ותפילה.« 

21 בעודם נוסעים ברחבי הגליל, אמר להם ישוע: "בן האדם יימסר לידי בני אדם,
22 והם יהרגו אותו, והוא יקום לתחייה ביום השלישי." והם התעצבו מאוד.

23 כשחזרו לכפר נחום, ניגשו גובי השכר אל פטרוס ואמרו לו: "האם המורה שלכם לא משלם את השכר?"
24 "כן," אמר פטרוס. וכאשר נכנסו לבית, פנה אליו ישוע תחילה ואמר: "מה דעתך, שמעון? ממי גובים מלכי הארץ מסים או חובות? מבניהם או מזרים?"» 
25 ענה פטרוס: "זרים", אמר לו ישוע, "אם כך, הבנים פטורים.".
26 אך כדי שלא תכשיל אותם, לך אל הים, זרוק את חכתך וקח את הדג הראשון שעולה; וכשתפתח את פיו תמצא דג. קח אותו ותן להם בעדיני ובעדך.« 

פרק 18

1 באותו זמן ניגשו התלמידים אל ישוע ושאלו: "מי, אם כן, גדול ביותר במלכות השמים?"» 
2 ישוע קרא לילד קטן והעמיד אותו בתוכם.
3 ואמר להם: "אמן אני אומר לכם, אם לא תשתנו ותהיו כילדים קטנים, לעולם לא תיכנסו למלכות שמים.".
4 לכן, כל המשפיל את עצמו כמו הילד הקטן הזה, הוא הגדול ביותר במלכות השמים.
5 וכל המקבל ילד כזה בשמי מקבל אותי.
6 אבל מי שיגרום לאחד מהקטנים האלה המאמינים בי להכשיל, מוטב לו שאבן ריחיים תהיה תלויה על צווארו ויטבוע במעמקי הים.

7 אוי לעולם בגלל השערוריות! שערוריות הן הכרחיות, אך אוי לאדם אשר דרכו באה השערורייה!
8 אם ידך או רגלך גורמות לך לחטוא, כרת אותה והשלך אותה מאחור. מוטב לך להיכנס לחיים נכה או צולע מאשר להיזרק לאש עולם עם שתי ידיים או שתי רגליים על גבם.
9 ואם עינך גורמת לך לחטוא, עקר אותה והשלך אותה מאחור. מוטב לך להיכנס לחיים בעין אחת מאשר להיזרק לאש גיהנום, בשתי עיניים.

10 "הִרְאוּ שֶׁלֹא תִּבְזוּ אֶחָד מִן הַקָּטָנִים הַלָּאֵלֶּה, כִּי אֲמִיר לָכֶם שֶׁלָּאֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם רוֹאִים תָּמִיד אֶת פֶּן־אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.".

11 (כי בן האדם בא להושיע את אשר אבד.)

12 "מה דעתכם? אם לאדם יש מאה כבשים ואחת מהן תועה, האם הוא לא משאיר את תשעים ותשע על ההר והולך לחפש את זו שתעה?"
13 ואם יתמזל מזלו וימצאה, אני אומר לכם באמת, הוא יהיה שמח עבורה מאשר עבור תשעים ותשע שלא תעו.
14 כך גם רצון אביכם שבשמים הוא שלא יאבד אחד מהקטנים האלה.

15 "אם אחיך יחטא לך, לך ואמר לו את עונשו בינך לבדו; אם הוא שומע לך, זכית באחיך.".
16 אם לא ישמע לך, קח איתך עוד אחד או שניים, כדי שכל דין יוכרע על פי עדות שניים או שלושה עדים.
17 אם לא ישמע להם, אמור זאת לקהילה; ואם גם לקהילה לא ישמע, יהיה לך כעובד אלילים וכגובה מסים.
18 אמן אומר אני לכם, כל מה שתאסרו בארץ יהיה אסור בשמים, וכל מה שתשחררו בארץ יהיה מותר בשמים.

19 "אני אומר לכם שוב, אם שניים מכם יסכימו עלי אדמות, כל מה שיבקשו ייעשה להם על ידי אבי שבשמים.".
20 כי בכל מקום ששניים או שלושה נאספים בשמי, שם אני בתוכם.« 

21 פטרוס ניגש אליו ואמר: "אדוני, כמה פעמים אסלח לאחי או לאחותי אשר יחטאו לי? אפילו שבע פעמים?"» 
22 אמר לו ישוע: "אינני אומר לך עד שבע פעמים, אלא עד שבעים ושבע פעמים.".

23 "לכן מלכות השמים דומה למלך שרצה לעשות חשבון עם עבדיו.".
24 כאשר החלו חישובי החשבונות, הובא אליו אדם שהיה חייב לו עשרת אלפים כישרונות.
25 מכיוון שלא הייתה לו דרך לשלם, ציווה אדונו למכור אותו, את אשתו, את ילדיו ואת כל אשר לו כדי לפרוע את חובו.
26 העבד השתחווה לפניו ואמר: "היה סבלני בבקשה, ואשלם לך הכל.".
27 נרגש מרחמיו של העבד, שחרר אותו ומוחל לו על חובו.
28 מיד כשיצא העבד, פגש אחד מחבריו העבדים, שהיה חייב לו מאה דינרים. הוא תפס אותו בגרונו, חנק אותו ואמר: "שלם את מה שאתה חייב!".
29 חברו השתחווה לפניו ואמר: "היה סבלני בבקשה, ואשלם לך הכל.".
30 אך הוא סירב להקשיב, הלך והכניס אותו לכלא כֵּלֵא עד ששילם את חובו.
31 כאשר ראו זאת שאר העבדים, הם נלחצו מאוד, ובאו וסיפרו לאדונם את אשר קרה.
32 קרא לו האדון ואמר לו: "עבד רשע שכמוך, מחקתי לך את כל חובותיך משום שביקשת ממני.".
33 לא היית צריך לרחם על חברך העבד, כשם שאני רחמתי עליך?
34 ואדונו הזועם מסר אותו לידי התליינים עד שישלם את כל חובו.
35 כך ינהג אבי שבשמיים בכם, אלא אם כן תסלחו לאחיכם מכל הלב.« 

פרק 19

1 כאשר סיים ישוע לדבר את הדברים האלה, עזב את הגליל והלך אל גבולות יהודה, מעבר לירדן.
2 המון רב הלך אחריו, ושם הוא נרפא החולים.

3 אז ניגשו אליו הפרושים כדי לנסות אותו, ואמרו לו: "האם מותר לאדם לגרש את אשתו מכל סיבה שהיא?"» 
4 הוא ענה להם: "האם לא קראתם כי זכר ונקבה ברא אותם הבורא בראשית, ואמר:
5 על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.
6 לכן אינם עוד שניים, כי אם בשר אחד. לכן מה שחיבר אלוהים, אל יפריד איש.« 
7 "אם כן," שאלו אותו, "מדוע ציווה משה להוציא תעודת גירושין ולגרש את האישה?"» 
8 הוא ענה להם: "בגלל קשיות לבכם התיר לכם משה להתגרש מנשותיכם, אך מראש לא היה כך.".
9 אבל אני אומר לכם, כל מי שמתגרש מאשתו, חוץ ממעשה זנות, ונושא אישה אחרת, הוא נואף; וכל מי שנושא גרושה, הוא נואף.« 

10 אמרו לו תלמידיו: "אם כך הדבר בין איש לאישה, עדיף שלא יתחתן."» 
11 אמר להם: "לא כולם מבינים את האמרה הזאת, אלא רַק אלה שאליהם זה ניתן.
12 כי ישנם סריסים אשר נולדו כך, מרחם אמם; וישנם סריסים אשר נעשו לסריסים בידי אחרים; וישנם סריסים אשר עשו את עצמם לסריסים למען מלכות שמים; מי שיכול לקבל זאת, יקבל זאת.« 

13 אז הביאו אליו ילדים קטנים כדי שיניח עליהם את ידיו ויתפלל בשבילם. וכשהתלמידים גערו באנשים האלה,
14 אמר להם ישוע: "תנו לילדים לבוא אליי ואל תמנעו אותם, כי לכאלו שייכת מלכות השמים."» 
15 לאחר שסמך את ידיו עליהם, המשיך בדרכו.

16 והנה, ניגש אליו איש צעיר ואמר: "רבי הטוב, מה טוב עליי לעשות כדי לרשת חיי נצח?"» 
17 ענה לו ישוע: "למה אתה קורא לי טוב? רק אלוהים טוב. אם אתה רוצה להיכנס לחיים, שמור את המצוות."
18 "אילו?" שאל. ענה ישוע: "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תיתן עדות שקר.".
19 כבד את אביך ואת אמך, ואהבת לרעך כמוך.« 
20 אמר לו הנער: "שמרתי את כל המצוות האלה מילדותי, מה עוד חסר לי?"» 
21 אמר לו ישוע: "אם אתה רוצה להיות מושלם, לך, מכור את אשר לך ותן לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים; לאחר מכן בוא אחריי."» 
22 כששמע הצעיר את הדברים האלה, הלך משם עצוב, כי היו לו נכסים רבים.

23 ויאמר ישוע לתלמידיו: "אמן אני אומר לכם, קשה לעשיר להיכנס למלכות השמים.
24 אני אומר לכם שוב, קל יותר לגמל לעבור דרך קוף מחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות השמים.« 
25 כאשר שמעו התלמידים זאת, הם נדהמו מאוד ואמרו: "מי אם כן יכול להיוושע?"» 
26 ישוע הביט בהם ואמר: "לבני אדם זה בלתי אפשרי, אך לאלוהים הכל אפשרי."» 

27 פטרוס אמר: "הנה, עזבנו הכל כדי ללכת אחריך; אם כן, למה עלינו לחכות?"» 
28 ענה להם ישוע: "אמן אני אומר לכם, כשבן האדם ישב על כס מלכותו מחדש, גם אתם אשר הלכתם אחרי תשבו על שנים עשר כסאות ושפטו את שנים עשר שבטי ישראל.".
29 וכל מי שעזב בתים או אחים או אחיות או אב או אם או אישה או ילדים או שדות למעני, יקבל פי מאה ויזכה לחיי נצח.« 

30 "ורבים מהראשונים יהיו אחרונים, ורבים מהאחרונים יהיו ראשונים."» 

פרק 20

1 "כי מלכות שמים דומה לבעל משפחה שיצא מוקדם בבוקר לשכור פועלים לכרמו.".
2 לאחר שהסכים עם הפועלים על דינר ליום, שלח אותם אל כרמו.
3 בערך בשעה השלישית יצא וראה אחרים עומדים בכיכר לא עושים דבר.
4 אמר להם: "לכו גם אל כרמי, ואעשה לכם את הטוב;"
5 והם הלכו לשם. הוא יצא שוב בשעה השישית ובשעה התשיעית ועשה את אותו הדבר.
6 לבסוף, כשיצא בשעה האחת עשרה, מצא אחרים עומדים בטלנים, ואמר להם: "למה אתם עומדים כאן כל היום בלא מעשה?"
7 ענו לו: "כי איש לא שיבח אותנו." אמר להם: "גם אתם לכו לכרם שלי.".
8 עם רדת הערב אמר בעל הכרם למנהל העבודה שלו: "קרא לפועלים ושלם להם את שכרם, החל מהאחרונים שנשכרו וכלה בראשונים.".
9 אלה שבאו בשעה האחת עשרה קיבלו דינר כל אחד.
10 הראשונים חשבו שיקבלו יותר, אך כל אחד מהם קיבל גם הוא דינר.
11 כשקיבלו אותו, הם התלוננו על אבי המשפחה,
12: "האחרונים האלה עבדו רק שעה אחת, ואתה נותן להם כמונו, אשר נשאנו את עול היום והחום.".
13 אך רבי הקודש פנה לאחד מהם ואמר: "ידידי, איני עושה לך עוול; לא הסכמת איתי על דינר?"
14 קח את אשר לך ולך. אני רוצה לתת לאחרון זה בדיוק כפי שאני רוצה לתת לך.
15 האם אסור לי לעשות ברכושי כרצוני? והאם עינך תהיה רעה כי טוב אני?
16 לכן יהיו האחרונים ראשונים, והראשונים אחרונים. כי רבים נקראים, ומעטים נבחרים.« 

17 כאשר עלה ישוע לירושלים, לקח את שנים עשר התלמידים הצידה ואמר להם בדרך:
18 "אנחנו עולים לירושלים, ובן האדם יימסר לידי ראשי הכוהנים והסופרים, והם יגזרו עליו מוות,
19 ויסגירוהו לידי הגויים ללעג, להלקות ולצלוב; והוא יקום לתחייה ביום השלישי.« 

20 אז ניגשה אם בני זבדי אל ישוע עם בניה, וכרעה ברך לפניו כדי לבקש ממנו דבר מה.
21 הוא אמר לה: "מה את רוצה?" היא ענתה: "צוו ששני בני אלה ישבו, אחד לימינך והשני לשמאלך, בממלכתך."» 
22 אמר להם ישוע: "אינכם יודעים מה אתם מבקשים. האם תוכלו לשתות את הכוס שאני עומד לשתות?" "אנחנו יכולים," אמרו לו.
23 ענה להם: "אתם אמנם תשתו מכוסי, אך לשבת לימיני או לשמאלי אין לי לתת, אלא לאלה אשר להם הכין אבי."» 
24 כאשר שמעו זאת עשרת האחרים, הם כעסו על שני האחים.
25 אך ישוע קרא להם יחד ואמר להם: "אתם יודעים כי שליטי הגויים שולטים בהם, וגדוליהם מפעילים עליהם סמכות.".
26 לא כך יהיה ביניכם; כי מי שרוצה להיות גדול ביניכם, יהיה עבדכם;
27 וכל מי שרוצה להיות ראשון ביניכם, חייב להיות עבדכם.
28 כשם שלא בא בן האדם כדי שישרתו אותו, אלא כדי לשרת ולתת את נפשו ככופר בעד רבים.« 

29 כשיצאו מיריחו, עקב אחריו קהל רב.
30 שני עיוורים, שישבו בצד הדרך, שמעו שישוע עובר ליד וצעקו: "אדוני בן דוד, רחם עלינו!"» 
31 הקהל גער בהם ואמר להם לשתוק, אך הם צעקו עוד יותר בקול רם: "אדוני בן דוד, רחם עלינו!"» 
32 ישוע עצר, קרא להם ואמר: "מה אתם רוצים שאעשה עבורכם?"
33 "אדוני," אמרו לו, "הבה נפקחו עינינו."« 
34 ישוע נרגש מרחמים ונגע בעיניהם, ומיד הם קיבלו את ראייתם והלכו אחריו.

פרק 21

1 כאשר התקרבו לירושלים והגיעו לבית פאגי, הסמוך להר הזיתים, שלח ישוע שניים מתלמידיו,
2 ויאמר להם: "לכו אל הכפר שלפניכם, ומיד תמצאו שם אתון קשורה ועיר עימה; התירו אותם והביאו אותם אליי.".
3 ואם יאמר לכם איש דבר, אמרו כי האדון זקוק לו, ומיד ישוחררו.« 
4 כך קרה כדי שיתגשם דברי הנביא:
ה "אֲמַרוּ לְבַת צִיּוֹן, הִנֵּה מַלְכֶךָ בָּא לְךָ, עָנִי וְרֹשֵׁב עַל חֲמוֹר, עַל עֵיר, עֵזֶר נֹשֵׂא עוֹל."» 
6 הלכו התלמידים ועשו כפי שציווה עליהם ישוע.
7 הם הביאו את האתון ואת הסייח, שמו עליהם את גלימותיהם והושיבו אותם עליהם.
8 אנשים רבים פרשו את גלימותיהם לאורך הדרך; אחרים כרתו ענפים מהעצים ופיזרו אותם על הדרך.
9 וכל הקהל, לפני ישוע ומאחוריו, צעק: "הושענא לבן דוד! ברוך הבא בשם ה'! הושענא במרומים!"» 
10 כאשר נכנס לירושלים, כל העיר קמה במהומה ושאלה: "מי זה?"» 
11 וענו העם: "זהו ישוע הנביא מנצרת שבגליל."» 

12 כאשר נכנס ישוע לבית המקדש, גירש את כל הקונים והמוכרים שם; הוא הפך את שולחנות החליפנים ואת כסאות סוחרי היונים,
13 ואמר להם: "כתוב: 'ביתי ייקרא בית תפילה', ואתם הפכתם אותו למערת שודדים."» 

14 עיוורים ופיסחים באו אליו בבית המקדש, והוא ריפא אותם.
15 אבל ראשי הכוהנים והסופרים, כשראו ניסים אשר עשה, והילדים אשר צעקו בבית המקדש ואמרו "הושענה לבן דוד", כעסו,
16 ואמרו לו: "האם אתה שומע את דבריהם?" "כן," ענה ישוע, "האם מעולם לא קראתם: 'מפי ילדים ותינוקות הכינתם לעצמכם תהילה'?"» 
17 לאחר שעזב אותם שם, יצא מן העיר והלך לבית עניה, שם בילה את הלילה תחת כיפת השמיים.

18 למחרת בבוקר, כשחזר לעיר, הוא היה רעב.
19 הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, ניגש אליו, אך לא מצא בו דבר מלבד עלים, ואמר לו: "לעולם לא יבול עליך פרי!" ומיד נבלה עץ התאנה.
20 כאשר ראו זאת התלמידים, הם נדהמו ושאלו: "איך זה התייבש כל כך מהר?"» 
21 ענה להם ישוע: "אמן אומר אני לכם, אם תהיה לכם אמונה ולא תפקפקו, לא רק שתעשו כפי שעשה לעץ התאנה, אלא גם אם תאמרו להר הזה 'לך והשלך אל הים', יהיה.".
22 כל אשר תבקשו בתפילה, אם תאמינו, תקבלו.« 

23 כאשר נכנס לבית המקדש ולימד, ניגשו אליו ראשי הכוהנים והזקנים ושאלו: "באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה, ומי נתן לך את הסמכות הזו?"» 
24 ענה להם ישוע: "גם אני אשאל אתכם שאלה, ואם תענו עליה, אגיד לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה:
25 "מאין באה טבילת יוחנן? מהשמיים או מבני אדם?" אך הם חשבו ביניהם על כך:
26 "אם נענה 'מן השמים', הוא יאמר לנו 'מדוע לא האמנתם בו'? אבל אם נענה 'מבני אדם', עלינו לפחד מהעם, כי כולם רואים את יוחנן לנביא."» 
27 הם ענו לישוע: "אנחנו לא יודעים." השיב ישוע: "וגם אני לא אגיד לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה."» 

28 "אבל מה אתם חושבים? לאיש אחד היו שני בנים. הוא ניגש אל הראשון ואמר לו: 'בני, לך ועבד היום בכרמי'.
29 הוא ענה: "אני לא רוצה", אך לאחר מכן, כשהוא נרגש מצער, הלך.
30 ופנה אל השני וציווה עליו את אותה ההוראה, והוא ענה: "אלכה אדוני"; והוא לא הלך.
31 מי מהשניים עשה את רצון אביו? "הראשון", אמרו לו. "אמן אני אומר לכם, גובי המסים והזונות נכנסים למלכות האלוהים לפניכם.".
32 כי יוחנן בא אליכם בדרך הצדקה ולא האמנתם לו; אך גובי המסים והזונות האמינו לו, ואתם, אשר ראיתם זאת, טרם חזרתם בתשובה להאמין לו.

33 "שמעו משל נוסף. היה בעל אדמות אשר נטע כרם, הקים גדר סביבו, חפר בו גת, בנה מגדל שמירה, השכיר אותו לכמה חקלאים ויצא למסע.".
34 כאשר הגיע זמן הקציר, שלח את עבדיו אל החקלאים לאסוף את יבול כרמו.
35 החקלאים תפסו את עבדיו, הכו אחד, הרגו אחר וסקלו שלישי.
36 שוב שלח עבדים אחרים, יותר מהפעם הראשונה, והם עשו להם אותו הדבר.
37 לבסוף שלח אליהם את בנו לאמר: הם יכבדו את בני.
38 וכאשר ראו האכרים את הבן, אמרו זה לזה: "זה היורש; בואו, נהרוג אותו, ותהיה לנו ירושתו.".
39 ותפסו אותו, זרקו אותו אל מחוץ לכרם והרגו אותו.
40 כעת, כאשר יבוא בעל הכרם, מה הוא יעשה לאותם חקלאים?« 
41 ענו לו: "הוא יכה את האומללים האלה בלי רחמים, וישכיר את כרמו לחקלאים אחרים, אשר יתנו לו את פריו בעונתו."» 

42 אמר להם ישוע: "האם מעולם לא קראתם בכתובים: 'אבן שמאסו הבונים הפכה לאבן פינה'? האדון עשה זאת, וזה נפלא בעינינו."
43 לכן אני אומר לכם כי מלכות האלוהים תילקח מכם ותינתן לעם אשר ייתן את פירותיה.
44 מי שייפול על האבן הזאת יישבר לרסיסים, וכל מי שתיפול עליו יימחץ.« 

45 ראשי הכוהנים והפרושים, לאחר ששמעו את הדברים האלה משלים, הם הבינו שישוע דיבר עליהם.
46 וַיַּחְסוּ לְתַפְסוֹ, וְיַרְאוּ מִן הָעָם, שֶׁרָּאוֹתוֹ נִבֵּא.

פרק 22

1 ישוע, דיבר שוב, פנה אליהם ב משליםוהוא אמר:
2 "מלכות שמים דומה למלך שערך סעודת חתונה לבנו.".
3 הוא שלח את עבדיו לקרוא למוזמנים לחתונה, אך הם סירבו לבוא.
4 הוא שלח משרתים אחרים ואמר: "אמרו למוזמנים: הכנתי את משתה שלי, שוריי ובהמותיי המפוטמות נשחטו, הכל מוכן, בואו לסעודת החתונה.".
ה אך לא שמו לב לכך, וילכו לדרכם, איש לשדהו, איש למסחרו;
6 והאחרים תפסו את המשרתים, ולאחר שגידפו אותם, הרגו אותם.
7 כאשר שמע המלך על כך, הוא כעס; הוא שלח את צבאותיו, השמיד את הרוצחים ההם ושרף את עירם.
8 אמר לעבדיו: "סעודת החתונה מוכנה, אך המוזמנים לא היו ראויים.".
9 לכו לכן אל פרשת הדרכים והזמינו למשתה כל מי שתמצאו.
10 יצאו המשרתים האלה אל הדרכים ואספו את כל מי שמצאו, טובים ורעים; ואולם החתונה התמלא אורחים.
11 המלך נכנס לראות את הסועדים, וכאשר ראה שם איש שלא לבש בגדי חתונה,
12 הוא אמר לו: "ידידי, איך נכנסת לכאן בלי בגדי חתונה?" והאיש נותר דום.
13 ויאמר המלך לעבדיו: "קשרו את ידיו ואת רגליו והשליכו אותו אל החושך החיצוני; שם יהיה בכי וחריקת שיניים.".
14 כי רבים נקראים, אך מעטים נבחרים.« 

15 אז פרשו הפרושים ורקמו קשר כיצד לתפוס את ישוע בדבריו.
16 ושלחו אליו כמה מתלמידיהם וכמה מההורדיאנים לאמר: "רבי, אנו יודעים שאתה איש אמת, שאתה מלמד את דרך האלוהים באמת, ואינך מתחשב באיש; כי אינך מתחשב במראה של בני אדם.".
17 אם כן, אמור לנו מה דעתך: האם מותר לשלם מס לקיסר או לא?« 
18 ישוע, שידע את זדונותם, אמר להם: "צבועים, למה אתם מנסים אותי?"
19 הראו לי את מטבע המס." הם נתנו לו דינר.
20 ויאמר אליהם ישוע: "של מי התמונה הזו ושל מי הכתובת?"
21 — "מאת קיסר," אמרו לו. אז ענה להם ישוע: "החזירו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים."» 
22 תשובה זו מילאה אותם התפעלות, הם עזבו אותו והלכו משם.

23 באותו יום, כמה צדוקים, אשר מכחישים התחייההם באו אליו ושאלו אותו את השאלה הזו:
24 "אדוני, משה אמר: אם מת איש ולא הותיר אחריו ילדים, יישא אחיו את אשתו ויקים לאחיו ילדים.".
25 שבעה אחים היו בינינו; הראשון לקח אישה ומת, ומכיוון שלא היו לו ילדים, הוריש את אשתו לאחיו.
26 כך קרה גם לשני, אחר כך לשלישי, ועד לשביעי.
27 אחרי כולם, גם האישה מתה.
28 בזמן של התחייהלמי משבעת האחים תהיה אשתו, כי כולם היו לה? 
29 השיב להם ישוע: "טועים אתם, כי אינכם מבינים את הכתובים וגם לא את כוחו של אלוהים.".
30 עבור, בשעה התחייהלגברים אין נשים, וגם לא נָשִׁים בעלים; אבל הם כמו המלאכים של אלוהים שבשמיים.
31 באשר ל התחייה מהמתים, האם לא קראתם את מה שאלוהים אמר לכם, במילים אלה:
32 אני אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב? אך אלוהים אינו אלוהי המתים., אבל אנשים חיים.« 
33 והאנשים, שהקשיבים לו, התפעלו מתורתו.

34 כאשר שמעו הפרושים שישוע השתיק את הצדוקים, הם התאספו יחד.
35 ואחד מהם, עורך דין, ביקש ממנו לבחון אותו:
36 "רבי, מהי המצווה הגדולה ביותר בתורה?"» 
37 אמר לו ישוע: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך.".
38 זוהי המצווה הגדולה והראשונה.
39 השני דומה לו: ואהבת לרעך כמוך.
40 לשתי מצוות אלה קשורות התורה כולה והנביאים.« 

41 כאשר התכנסו הפרושים, שאל אותם ישוע את השאלה הבאה:
42 "מה אתם חושבים על המשיח? בן של מי הוא?" ענו לו: "בן דוד."
43 "כיצד, אם כן," אמר להם, "דוד, בהשראת השראה מלמעלה, קורא לו אדון ואומר:
44 ויאמר יהוה אל אדוני שב לימיני עד אשר אשים איביך הדום רגליך׃
45 אם אפוא דוד קורא לו אדון, כיצד יוכל להיות בנו?« 
46 איש לא יכול היה לענות לו, ומאותו יום ואילך איש לא העז לשאול אותו שוב.

פרק 23

1 אז פנה ישוע אל העם ואל תלמידיו ואמר:

2 » הסופרים והפרושים יושבים על כיסא משה.
3 עשו ושמרו את כל אשר יאמרו לכם ואל תחקו את מעשיהם כי יאמרו ולא יעשו.
4 הם קושרים משאות כבדים וקשים לנשיאה ומניחים אותם על כתפי האנשים, אך אינם רוצים להרים אצבע כדי להזיז אותם.
5 הם עושים את כל מעשיהם כדי להיראות על ידי אנשים, ועונדים תפילין גדולים יותר וגדילים ארוכים.
6 הם אוהבים את מקום הכבוד בסעודות, את המושבים הטובים ביותר בבתי הכנסת,
7. לברך את פניהם בכיכרות, ולהיקרא רב על ידי בני אדם.
8 אבל אתם אל תיקראו רב, כי רבי אחד יש לכם, ואתם אחים כולם.
9 ואל תקראו לאיש עלי אדמות 'אבא', כי אבא אחד יש לכם, והוא בשמים.
10 וגם לא יקרא לכם איש רבי, כי רבי אחד יש לכם, המשיח.
11 הגדול שביניכם יהיה משרתכם.
12 אבל מי שמרמם את עצמו יושפל, ומי שמשפיל את עצמו יורם.

13 "אוי לכם, סופרים ופרושים, צבועים, כי אתם סוגרים את מלכות השמים בפניהם של אנשים. אתם עצמכם לא נכנסים, וגם לא נותנים לבאים להיכנס.".

14 "אוי לכם, סופרים ופרושים, צבועים! כי במעמד של תפילות ארוכות אתם טורפים בתי אלמנות! לכן תקבלו גזר דין גדול יותר.".

15 "אוי לכם, סופרים ופרושים, צבועים! כי אתם הולכים ימים ויבשות כדי להעמיד גר אחד, וכאשר הוא יהפוך לגר אחד, אתם הופכים אותו לבן גיהינום כפול מעצמכם!"

16 "אוי לכם, מורי דרך עיוורים, האומרים: 'אם נשבע אדם בבית המקדש, אין זה כלום; אבל אם נשבע בזהב בית המקדש, הוא מחויב.'".
17 טיפשים ועיוורים! מה גדול הזהב או ההיכל המקדש את הזהב?
18 ושוב: אם נשבע אדם במזבח, אין זה כלום; אבל אם נשבע במתנה המונחת על המזבח, הוא מחויב.
19 עיוורים! מה גדול, הקורבן, או המזבח המקדש את הקורבן?
20 לכן, כל הנשבע במזבח, נשבע במזבח ובכל אשר עליו;
21 והנשבע בבית המקדש, נשבע בבית המקדש וביושב בו;
22 והנשבע בשמים נשבע בכס המלכות של אלוהים ובמי שיושב עליו.

23 "אוי לכם, סופרים ופרושים, צבועים! אתם משלמים מעשרות מנטה, שמיר וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר של התורה, הצדק, רַחֲמִים ותום לב! אלה הדברים שצריך לתרגל, מבלי להזניח את האחרים.
24 מורי דרך עיוורים, המסננים יתוש ובולעים גמל!

25 "אוי לכם, סופרים ופרושים, צבועים! כי אתם מנקים את חיצוני הכוס והקערה, אך מבפנים הם מלאים חמדנות ופינוק עצמי.".
26 פרושי עיוור, נקה תחילה את פנים הכוס והקערה, כדי שגם החלק החיצוני יהיה נקי.

27 אוי לכם, סופרים ופרושים, צבועים! כי אתם כמו קברים מסוידים, אשר מבחוץ נראים יפים, אך מבפנים מלאים עצמות מתים וכל טומאה.
28 לכן מבחוץ אתם נראים צדיקים בעיני בני אדם, אך מבפנים אתם מלאים צביעות ועוון.

29 "אוי לכם, סופרים ופרושים, צבועים, הבונים את קברי הנביאים ומקשטים את מצבות הצדיקים,
30 ואומרים: "אילו היינו חיים בימי אבותינו, לא היינו שותפים להם לפשע". לִשְׁפּוֹך דם הנביאים.
31 לכן אתם מעידים נגד עצמכם שאתם בני אלה שהרגו את הנביאים.
32 מלאו לכן את מידת אבותיכם!
33 נחשים, צפעונים, איך תמנעו מלהיות נידון לגיהנום?
34 לכן הנה אני שולח לכם נביאים, חכמים ומורים. את חלקם תהרגו ותצלבו, את אחרים תמלקו בבתי הכנסת שלכם, ותרדפו אותם מעיר לעיר.
35 כדי שייפול עליכם כל דם נקי שנשפך על הארץ, מדם הבל הצדיק ועד דם זכריה בן ברכיה, אשר הרגתם בין המקדש למזבח.
36 אמן אני אומר לכם, כל אלה יבואו על הדור הזה.

37 "ירושלים, ירושלים, את הורגת את הנביאים וסוקלת את הנשלחים אלייך! כמה פעמים חפצתי לאסוף את בניך כשם שתרנגולת אוספת את אפרוחיה תחת כנפיה, ולא רציתם!"
38 הנה, ביתך נותר לך לבדך.
39 כי אני אומר לכם, לא תראו אותי עוד עד שתאמרו: "ברוך הבא בשם ה'!"» 

פרק 24

1 כאשר ישוע עזב את בית המקדש, ניגשו אליו תלמידיו כדי להצביע על מבני בית המקדש.
2 אך הוא ענה להם: "האם אתם רואים את כל הבניינים האלה? אמן אני אומר לכם, לא תישאר אבן על אבן, כל אבן תיפול למטה."» 

3 כאשר ישב על הר הזיתים, ניגשו אליו תלמידיו, והיו לבדם איתו, ואמרו: "אמור לנו, מתי יקרו הדברים האלה, ומה יהיה האות לבואך ולקץ העולם?"» 

4 ענה להם ישוע: "היזהרו פן יטעה אתכם איש.".
5 כי רבים יבואו בשמי ויאמרו 'אני המשיח', והם יתעו רבים.
6 תשמעו על מלחמות ושמועות על מלחמות; אל תיבהלו, כי הדברים האלה חייבים להתרחש, אך עדיין לא הסוף.
7 גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה, ויהיו מגפות ורעב ורעידות אדמה במקומות שונים.
8 כל זה יהיה רק תחילת הכאבים.
9 אז ימסרו אתכם לעינויים ולהורג, ואתם תהיו שנואים על ידי כל הגויים בגלל שמי.
10 אז גם רבים יכשלו; הם יבגדו וישנאו זה את זה.
11 ונביאי שקר רבים יקומו וירעו אנשים רבים.
12 ובגלל התרוממות הרשע, צְדָקָה מספר גדול יתקרר.
13 אבל מי שיתמיד עד הסוף יינצל.
14 בשורת המלכות הזו תוכרז בכל העולם כולו כעדות לכל הגויים, ואז יבוא הקץ.

15 "כאשר תראו את תועבת השממה, אשר דיבר עליה דניאל הנביא, עומדת במקום הקדש - יבין הקורא -
16 בעוד שאלו אשר ביהודה נמלטים להרים;
17 והיושב על הגג אל ירד לקחת את אשר לו בביתו;
18 והנמצא בשדה, אל ישוב לקחת את בגדו.
19 אוי להרות ולמניקות בימים ההם!
20 התפללו שלא תברח בחורף וגם לא ביום שבת;
21 כי אז תהיה צרה גדולה כזו שלא הייתה מראשית העולם ועד עכשיו, וגם לא תהיה לעולם.
22 ואם לא היו מתקצרים הימים ההם, איש לא היה נמלט; אך למען הנבחרים הימים ההם יתקצרו.

23 לכן אם מישהו יאמר לכם 'הנה המשיח!' או 'הנה הוא!' אל תאמינו.
24 כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויעשו אותות ומופתים גדולים, כדי להטעות, אם אפשר, אפילו את הנבחרים.
25 זה מה שחזיתי לך.
26 לכן אם יאמרו לכם 'הנה, הוא במדבר', אל תצאו; או 'הנה, הוא בחלק הפנימי של הבית', אל תאמינו.
27 כי כאשר הברק יוצא ממזרח ומאיר למערב, כך יהיה ביאת בן האדם.
28 בכל מקום בו תהיה הגופה, שם יתאספו הנשרים.

29 "מיד לאחר ימי צרתם תחשך השמש והירח לא ייתן את אורו והכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו.".
30 אז יופיע אות בן האדם בשמים, וכל שבטי הארץ יכו על חזהם, ויראו את בן האדם בא על ענני השמים בגבורה גדולה ובהדר רב.
31 והוא ישלח את מלאכיו בתרועת שופר גדולה, והם יאספו את בחיריו מארבע רוחות השמים, מקצה השמים ועד קצהו.

32 » שמעו להשוואה של עץ התאנה. ברגע שענפיו מתרככים ועליו הוא מוציא, אתם יודעים כי הקיץ קרוב.
33 לכן, כשתראו את כל הדברים האלה, דעו כי בן האדם קרוב, שהוא בפתח.
34 אמן אומר אני לכם, הדור הזה לא יעבור עד שיקרו כל אלה.
35 שמים וארץ יעברו, אך דברי לעולם לא יעברו.

36 "באשר ליום ולשעה, איש אינו יודע אותם, אפילו לא המלאכים מן השמים, אלא מהאב לבדו.

37 "כמו שהיו ימי נח, כך יהיה גם ביאת בן האדם.".
38 כי בימים שלפני המבול היו אנשים אוכלים ושתו, נישאים ונותנים נישואין, עד היום שנכנס נח לתיבה;
39 ולא ידעו דבר עד שבא המבול ולקח את כולם. כך יהיה בביאת בן האדם.
40 אז, משני אנשים אשר יהיו בשדה, אחד יילקח והשני יישאר;
41 מתוך שתי נשים אשר יטחנו על אבן ריחיים, אחת תילקח, השנייה תישאר.
42 לכן היו ערניים, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם.
43 דעו זאת היטב, אילו ידע אב המשפחה מתי הגנב יבוא, הוא היה שומר על המבט ולא היה נותן שיפרצו לביתו.
44 לכן היו מוכנים גם אתם, כי בן האדם יבוא בשעה שלא תצפו לו.

45 "מי הוא, אם כן, העבד הנאמן והחכם אשר מינה אדונו על אנשי ביתו לתת להם את אכלם בזמן?"
46 אשרי העבד אשר אדונו ימצא עושה כן כשישוב!
47 אמן אומר אני לכם, הוא יתמנהו על כל רכושו.
48 אבל אם העבד ההוא רשע ואומר לעצמו: "אדוני מתעכב לבוא",
49 הוא החל להכות את חבריו, לאכול ולשתות עם אנשים ששותים יין,
50 אדון העבד ההוא יבוא ביום שלא יצפה לו, ובשעה שלא ידע,
51 והוא יקרוע אותו במכות, ויחלק אותו עם הצבועים; שם יהיה בכי וחריקת שיניים.

פרק 25

1 "אז מלכות שמים תהיה דומה לעשר בתולות אשר לקחו את מנורותיהן והלכו לקראת החתן.".
2 חמישה היו טיפשים וחמישה חכמים.
3 חמש הנשים הטיפשיות לקחו את מנורותיהן, אך לא לקחו עמן שמן;
4 אבל החכמים לקחו שמן בכליהם עם מנורותיהם.
5 כשהחתן התעכב, כולם נרדמו ונרדמו.
6 בחצות הלילה נשמעה צעקה: "הנה החתן בא! צאו לקראתו!".
7 אז קמו כל הבתולות ההן וסדרו את מנורותיהן.
8 והטיפשים אמרו לחכמים: "תנו לנו משמן שלכם, כי נרותינו כבים.".
9 השיבו החכמים: פן לא יהיה מספיק לנו ולכם; לכו אל המוכרים וקנו לעצמכם.
10 ובזמן שהם הלכו לקנות את זה, הגיע החתן, והמוכנים נכנסו איתו למשתה החתונה, והדלת נסגרה.
11 מאוחר יותר באו גם הבתולות האחרות ואמרו: "אדוני, אדוני, פתח לנו את הדלת.".
12 הוא ענה להם: "אמן אני אומר לכם, איני מכיר אתכם.".

13 "לכן היו ערניים, כי אינכם יודעים את היום או את השעה.".

14 "כי יהיה הדבר דומה לאיש היוצא למסע, אשר קרא לעבדיו והפקיד בידיהם את רכושו.".
15 לאחד נתן חמש כישרונות, לאחר שתיים ולאחר אחת, לפי יכולתו של כל אחד, והוא הלך מיד.
16 זה שקיבל חמשה כישרונות הלך, שימש את כספו וזכה בחמישה נוספים.
17 כך גם זה שקיבל שניים הרוויח שניים נוספים.
18 אבל זה שקיבל רק מטבע אחד הלך וחפר בור באדמה והחביא שם את כספו של אדונו.
19 זמן רב לאחר מכן, חזר אדונם של העבדים ההם וגרש מהם לתת דין וחשבון.
20 ניגש אליו האיש שקיבל חמש כישרונות, הגיש לו חמש נוספות ואמר: "אדוני, הפקדת בידי חמש כישרונות; הנה עוד חמש שצברתי.".
21 אמר אליו אדוניו: "יפה עבד טוב ונאמן! מאחר שהיית נאמן במעט, אפקידך על הרבה. לך בדרכיך ועשה את דרכך במלכות השמים." שִׂמְחָה מהאדון שלך.
22 ניגש גם זה שקיבל את שני הכישרונות ואמר: "אדוני, הפקדת בידי שני כישרונות; הנה, הרווחתי עוד שניים.".
23 אמר אליו אדוניו: "יפה עבד טוב ונאמן. מאחר שהיית נאמן במעט, אפקידך על הרבה. לך לכל הדרכים ועשה את דרכך במלכות השמים." שִׂמְחָה מהאדון שלך.
24 ואז ניגש האיש שקיבל רק כישרון אחד ואמר: "אדוני, ידעתי שאתה אדם קשה, קוצר במקום שלא זרעת ואוסף במקום שלא זרת.".
25 פחדתי, והלכתי וטמנתי את כישרונך באדמה; הנה הוא, אני מחזיר לך את אשר לך.
26 ענה לו אדוניו: "עבד רשע ועצלן! ידעת שאני קוצר במקום שלא זרעתי, ואוסף במקום שלא זריתי;
27 לכן היית צריך להביא את כספי לבנקאים, וכשאשוב הייתי גובה את אשר לי בתוספת ריבית.
28 קחו ממנו את הכישרון הזה, ותנו אותו לזה שיש לו עשרה.
29 כי למי שיש לו, יינתן, והוא יהיה בשפע; אך ממי שאין לו, אף מה שיש לו יילקח.
30 והשלכו את העבד חסר הערך הזה אל החושך החיצוני: שם יהיה בכי וחריקת שיניים.

31 "כאשר בן האדם יבוא בתפארתו, וכל המלאכים עִמּוֹ יֵשׁב עַל כִּסֵּא תְּהוֹדָתוֹ.
32 וכאשר יתאספו לפניו כל הגויים, הוא יפריד אותם זה מזה, כאשר רועה מפריד בין הכבשים לעיזים.
33 והוא יעמיד את הכבשים לימינו ואת העיזים לשמאלו.
34 אז יאמר המלך לאלה מימינו: "בואו, ברוכי אבי, קחו את ירושה, את המלכות שהוכנה לכם מראשית העולם.".
35 כי הייתי רעב, ונתתם לי לאכול; הייתי צמא, ונתתם לי לשתות; הייתי גר, וקיבלתם אותי;
36 עירום, והלבשתם אותי; חולה, וביקרתם אותי; ב כֵּלֵא, ואתה באת אליי.
37 יענו לו הצדיקים: "אדוני, מתי ראינו אותך רעב והאכלנו אותך, או צמא ונתנו לך משהו לשתות?"
38 מתי ראינו אותך זר, והזמנו אותך פנימה? עירום, והלבשנו אותך?
39 מתי ראינו אותך לאחרונה חולה או בבעיה כֵּלֵא, והגענו אליכם?
40 והמלך יענה להם: "אמן אני אומר לכם, כל מה שעשיתם לאחד מאחיי הקטנים האלה, עשיתם לי.".
41 אז יפנה אל אלה שלשמאלו ויאמר: "לכו ממני, מקוללים!", המשך אל האש הנצחית, אשר הוכנה לשטן ולמלאכיו.
42 כי הייתי רעב, ולא נתתם לי לאכול; הייתי צמא, ולא נתתם לי לשתות;
43 הייתי זר ולא קיבלתם אותי; עירום ולא הלבשתם אותי; חולה וסובל כֵּלֵא, ולא ביקרתם אותי.
44 אז גם הם יאמרו לו: "אדוני, מתי ראינו אותך רעב או צמא או זר או עירום או חולה או במצוקה?" כֵּלֵא, ולא עזרנו לך?
45 והוא יענה להם: "אמן אני אומר לכם, מה שלא עשיתם לאחד הקטנים מביני אלה, לא עשיתם לי.".
46 ואלה ילכו לעונש עולם, אבל הצדיקים לחיי עולם.« 

פרק 26

1 כאשר סיים ישוע לדבר את כל הדברים האלה, אמר לתלמידיו:
2 "אתם יודעים כי בעוד יומיים הפסח, ובן האדם עומד להימסר להצלב."» 

3 אז התאספו ראשי הכוהנים וזקני העם בחצר הכהן הגדול, אשר שמו קיפא,
4 והם רקמו תחבולה כיצד לתפוס את ישוע בתחבולות ולהורגו.
5 "אבל," אמרו, "אסור שזה יהיה בחג, פן תהיה מהומה בעם."» 

6 בזמן שהיה ישוע בבית עניה, בביתו של שמעון המצורע,
7 אישה ניגשה אליו ובידה צנצנת בהט ובתוכה בושם יקר מאוד; ובזמן שישב לשולחן שפכה את הבושם על ראשו.
8 כאשר ראו זאת התלמידים, אמרו בכעס: "מדוע ההפסד הזה?"
9. את הבושם הזה אפשר היה למכור במחיר גבוה מאוד, ואת התמורה ניתן לתרום לעניים.« 
10 כשראה זאת ישוע, אמר להם: "למה אתם מטרידים את האישה הזאת? היא עשתה לי מעשה טוב.".
11 כי תמיד היית העניים איתך; אבל לא תמיד יש לך אותי.
12 היא שפכה את הבושם הזה על גופי לקבורתי, וכך עשתה זאת.
13 אמן אני אומר לכם, בכל מקום שבו תוכרז הבשורה הזאת בכל העולם, ייזכר מה שעשתה לזכרה.« 

14 אז הלך אחד משנים עשר, יהודה איש קריות, אל ראשי הכוהנים,
15 ו- שֶׁלָהֶם הוא אמר, "מה אתם מוכנים לתת לי, ואמסור לכם?" והם ספרו לו שלושים מטבעות כסף.
16 מאותו רגע ואילך חיפש זמן מתאים לבגוד בישוע.

17 ביום הראשון של חג המצות ניגשו התלמידים אל ישוע ושאלו אותו: "היכן אתה רוצה שנכין את סעודת הפסח?"» 
18 ענה להם ישוע: "לכו לעיר אל אדם מסוים ואמרו לו: 'המורה אומר: 'קרבה שעתי; אחגוג את הפסח עם תלמידיי בביתך'."» 
19 התלמידים עשו כפי שציווה עליהם ישוע, והכינו את הפסח.

20 עם רדת הערב, ישב לאכול עם שנים עשר.
21 בזמן שאכלו, אמר: "אמן אני אומר לכם, אחד מכם יבגוד בי."» 
22 הם התעצבו מאוד, וכל אחד מהם החל לשאול אותו, "האם זה אני, אדוני?"» 
23 הוא ענה: "מי שטבל את ידו בקערה איתי, יבגוד בי!"
24 בן האדם ילך כפי שכתוב עליו. אבל אוי לאיש אשר על ידו יסגיר את בן האדם! מוטב היה לו אילו לא היה נולד אותו אדם.« 
25 יהודה, שבגד בו, פנה אליהם ואמר: "האם זה אני, רבי?" "אתה אמרת זאת", ענה ישוע.

26 במהלך הסעודה לקח ישוע לחם, הודה, שבר אותו, נתן לתלמידיו ואמר: "קחו ואכלו; זה גופי."» 
27 לאחר מכן לקח את הכוס, הודה, נתן להן ואמר: "שתו ממנה כולכם!
28 כי זה דמי, דָם של הברית החדשה, אשר נפרסה עבור ההמונים לסליחת חטאים.
29 אני אומר לכם, לא אשתה עוד מפרי הגפן הזה עד היום ההוא אשר אשתה אותו חדש עמכם במלכות אבי.« 

30 לאחר ששרו את שיר ההמנון, יצאו להר הזיתים.

31 אמר להם ישוע: "בלילה הזה ממש אכשיל אתכם כולכם, כי כתוב: 'אכה את הרועה, וצאן העדר יתפזרו'.
32 אבל אחרי שאקום לתחייה, אלך לפניכם לגליל.« 
33 פטרוס ענה לו: "גם אם תיכשל בגלל הכל, לעולם לא תיכשל בגללי."» 
34 אמר לו ישוע: "אמן אני אומר לך, בלילה הזה ממש, לפני שיקרא התרנגול, תכחיש לי שלוש פעמים."» 
35 פטרוס ענה לו: "גם אם אצטרך למות איתך, לא אכחיש אותך." וכל שאר התלמידים אמרו אותו דבר.

36 ישוע הלך איתם למקום שנקרא גת שמנים, ואמר לתלמידיו: "שבו כאן בזמן שאני אלך לשם ואתפלל."» 
37 הוא לקח עמו את פטרוס ואת שני בני זבדי, והחל להתעצב ולצער.
38 ויאמר אליהם: "נפשי צער רב עד מוות; הישארו כאן ושמרו עמי."» 
39 הוא הלך מעט רחוק יותר, השתחווה לפניו ארצה, התפלל ואמר: "אבי, אם אפשר, יעבור מעליי הכוס הזאת; אך לא כרצוני, אלא כרצונך."» 
40 לאחר מכן בא אל תלמידיו, ומצא אותם ישנים, ואמר לפטרוס: "לכן לא יכולתם לעקוב איתי שעה אחת!"
41 ערו והתפללו פן תיפלו בניסיון. הרוח חפצה, אך הבשר חלש.« 
42 הוא הלך משם פעם שנית והתפלל: "אבי, אם הכוס הזאת לא יכולה לעבור בלי שאני אשתה אותה, ייעשה רצונך!"» 
43 כשחזר, מצא אותם שׁוּב הם ישנו, כי עיניהם היו כבדות.
44 הוא עזב אותם, הלך שוב להתפלל בפעם השלישית, ואמר את אותם הדברים.
45 לאחר מכן חזר אל תלמידיו ואמר להם: "האם אתם עדיין ישנים ונחים? קרובה השעה שבה בן האדם ימסר לידי חוטאים."
46 קומו, הבה נלך, כי קרוב הבוגד בי.« 

47 בעודו מדבר, הגיע יהודה, אחד משנים עשר, ועמו חבורה גדולה של אנשים חמושים בחרבות ובמקלות, שנשלחו על ידי ראשי הכוהנים וזקני העם.
48 הבוגד נתן להם את הסימן הזה: "מי שאני מנשק הוא האיש; עצרו אותו."» 
49 מיד ניגש אל ישוע, אמר: "שלום לך רבי!" ונישק אותו.
50 שאל אותו ישוע: "ידידי, למה אתה כאן?" באותו רגע ניגשו, הניחו יד על ישוע ותפסו אותו.
51 והנה אחד מאלה שהיו עם ישוע חבש חרב, הכה את עבד הכהן הגדול וכרת את אוזנו.
52 אמר לו ישוע: "החזיר את חרבך למקומה, כי כל השולף חרב יאבד בחרב.".
53 האם אתה חושב שאיני יכול להתפלל מיד לאבי, אשר ייתן לי יותר משנים עשר לגיונות של מלאכים?
54 כיצד יתקיימו אפוא הכתובים המעידים שכך חייב לקרות?« 
55 באותו הזמן אמר ישוע לקהל: "האם יצאתם כגנב, עם חרבות ומקלות כדי לעצור אותי? יום יום ישבתי ביניכם ולימדתי בבית המקדש, ולא תפסתם אותי;
56 אבל כל זה נעשה כדי שדברי הנביאים יתקיימו." אז נטשו אותו כל התלמידים וברחו.

57 אלו שעצרו את ישוע לקחו אותו אל קיפא הכהן הגדול, שם התאספו הסופרים וזקני העם.
58 פטרוס הלך אחריו מרחוק, עד לחצר הכהן הגדול, ונכנס פנימה וישב עם המשרתים כדי לראות את הסוף.

59 אולם ראשי הכוהנים וכל הסנהדרין חיפשו עדות שקר נגד ישוע כדי להוציאו להורג;
60 ולא מצאו דבר, אף על פי שכמה עדי שקר באו. לבסוף באו שניים
61 אשר אמרו: "האיש הזה אמר: 'אני יכול להרוס את היכל האלוהים ולבנות אותו מחדש בשלושה ימים'."» 
62 הכהן הגדול קם ואמר אל ישוע: "אין לך מה לומר על ההאשמות שהאנשים האלה מעלים נגדך?"» 
63 ישוע שתק. והכוהן הגדול אמר לו: "אני משביע אותך באלוהים החיים, אמור לנו אם אתה המשיח בן האלוהים?"» 
64 ענה לו ישוע: "אתה אמרת זאת, אך אני אומר לכם, מיום ההוא ואילך תראו את בן האדם יושב לימין אלוהים ובא על ענני השמים."» 
65 קרע הכהן הגדול את בגדיו ואמר: "הוא גידף את אלוהים! למה אנחנו צריכים עוד עדים? זה עתה שמעתם את גידופו!"
"מה דעתכם על כך?" הם ענו, "מגיע לו למות".» 
67 אז ירקו בפניו והכו אותו באגרופים; אחרים סטרו לו,
68 אומר, "אלוהים, נחש מי הכה אותך."» 

69 פטרוס היה יושב בחצר בחוץ. משרתת ניגשה אליו ואמרה: "גם אתה היית עם ישוע הגלילי."» 
70 אך הוא הכחיש זאת בפני כולם ואמר: "איני מבין למה אתה מתכוון."» 
71 כאשר יצא אל הכניסה, ראתה אותו משרתת אחרת ואמרה לאלו שהיו שם: "גם האיש הזה היה עם ישוע מנצרת."» 
72 ופטרוס הכחיש זאת שנית ונשבע: "איני מכיר את האיש."» 
73 זמן קצר לאחר מכן, ניגשו אליו האנשים שהיו שם, ואמרו לו: "אתה בוודאי אחד מהם, כי דיבורך עצמו מסגיר אותך."» 
74 אז החל לקלל ולהישבע שאינו מכיר את האיש. ומיד קרא התרנגול.
75 ופטרוס זכר את הדבר אשר דיבר אליו ישוע לאמור: "לפני שיקרא התרנגול, תתכחש לי שלוש פעמים", ויצא ובכה מרה.

פרק 27

1 השכם בבוקר, כל ראשי הכוהנים וזקני העם קשרו קשר נגד ישוע כדי להוציאו להורג.
2 לאחר שקשרו אותו, הוליכו אותו משם ומסרו אותו לידי המושל פונטיוס פילטוס.

3 יהודה, שבגד בו, כשראה כי נידון, התחרט על דבריו והחזיר את שלושים מטבעות הכסף לראשי הכוהנים ולזקנים.,
4 "חטאתי בבגדתי בדם נקי." השיבו: "מה לנו זה? דאג לזה בעצמך."» 
5 לאחר מכן השליך את מטבעות הכסף אל תוך המקדש, נסוג משם ותלה את עצמו.
6 אך ראשי הכוהנים אספו את הכסף ואמרו: "אסור להכניסו לאוצר, כי כסף דמים הוא."» 
7 לאחר שהתייעצו ביניהם, הם השתמשו בכסף הזה כדי לקנות את שדה הקדר לקבורת זרים.
8 לכן שדה זה נקרא עד היום "שדה הדם".
9 אז נתקיים דבר הנביא ירמיהו: "וקבלו שלושים מטבעות כסף, מחירו אשר ערכו בני ישראל;
10 וַיִּתְנַתָּנָם בְּשָׂדֶה הַקַּדֵּר כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי יְהוָה׃« 

11 ישוע הופיע לפני המושל, והמושל שאל אותו ואמר: "האם אתה מלך היהודים?" ענה לו ישוע: "אתה אומר זאת."» 
12 אך הוא לא ענה על טענות שרי הכוהנים והזקנים.
13 פילטוס אמר לו: "האם אינך שומע על כמה דברים הם מאשימים אותך?"» 
14 אך הוא לא ענה לו על אף אחת מהטענות, כך שהמושל נדהם מאוד.

15 בכל חג פַּסחָא, המושל נהג לשחרר אסיר, את זה שהקהל דרש.
16 באותו זמן היה להם אסיר מפורסם, ששמו בר-אבא.
17 פילטוס קרא את העם ואמר לו: "את מי אתם רוצים שאציל, את בר-אבא או את ישוע הנקרא משיח?"» 
18 כי ידע כי מתוך קנאה מסרו את ישוע.
19 בעודו יושב על כסא המשפט, שלחה אליו אשתו הודעה לאמר: "אל תעשה דבר עם הצדיק הזה, כי היום חלמתי עליו מאוד."» 
20 אך ראשי הכוהנים והזקנים שכנעו את העם לדרוש את בר-אבא ולהרוג את ישוע.
21 פנה אליהם המושל ואמר: "את מי מבין השניים אתם רוצים שאשחרר לכם?" השיבו: "בר-אבא."» 
22 פילטוס אמר להם: "מה אעשה איפוא עם ישוע, הנקרא משיח?"» 
23 הם ענו לו: "שיצלבו אותו!" שאל אותם המושל: "מה הוא עשה?" והם צעקו עוד יותר בקול רם: "שיצלבו אותו!"» 
24 כאשר פילטוס ראה שאינו מתקדם לשום מקום, אלא שבמקום זאת פורצת מהומה, לקח מים, רחץ את ידיו לעיני העם ואמר: "אני חף מדמו של האיש הזה; אתם חייבים לענות על כך."» 
25 וכל העם אמר: "יהי דמו עלינו ועל בנינו!"» 
26 אז שחרר להם את בר-אבא; ולאחר שהלקה את ישוע, מסר אותו לצליבה.

27 חיילי המושל לקחו את ישוע אל הפרטוריום, וכינסו סביבו את כל הכוח.
28 הם הפשיטו אותו מבגדיו ולבשו אותו גלימת ארגמן.
29 הם קלעו כתר קוצים והניחו אותו על ראשו, שמו קנה בידו הימנית, כרעו ברך לפניו וצעקו: "שלום לך, מלך היהודים!"» 
30 הם ירקו בפניו, לקחו את הקנה והכו בו בראשו.
31 לאחר שלעגו לו כך, הסירו את גלימתו, לבשו אותו בחזרה את בגדיו והוליכו אותו לצלוב אותו.

32 בצאתם, פגשו איש מקירניה בשם שמעון, אותו אילצו לשאת את צלבו של ישוע.
33 לאחר שהגיעו למקום הנקרא גולגותא, שהוא מקום הגולגולת,
34 נתנו לו לשתות יין מעורבב עם מרה, אך כאשר טעם אותו, סירב לשתות אותו.
35 לאחר שצלבו אותו, חילקו את בגדיו ביניהם בגורל, למען יתקיים הנאמר על ידי הנביא: "חילקו את בגדיי ביניהם, ועל גלימתי הטילו גורל."» 
36 והם ישבו ושמרו עליו.
37 מעל ראשו הציבו שלט ובו סיבת הוצאתו להורג: "זהו ישוע, מלך היהודים".» 
38 באותו הזמן נצלבו עמו שני שודדים, אחד לימינו והשני משמאלו.
39 והעוברים ושבים גער בו בעדינות, מנענעים בראשם
40 ואמר: "אתה ההורס את בית המקדש ובונה אותו מחדש בשלושה ימים, הושיע את עצמך! אם אתה בן האלוהים, רד מן הצלב!"» 
41 גם ראשי הכוהנים, יחד עם הסופרים והזקנים, לעגו לו ואמרו:
42 "אחרים הציל, אך את עצמו אינו יכול להציל. אם הוא מלך ישראל, ירד עכשיו מן הצלב, ונאמין בו.".
43 הוא בטח באלוהים; אם אלוהים אוהב אותו, יציל אותו עכשיו; כי הוא אמר, "אני בן האלוהים".« 
44 השודדים שנצלבו איתו העליבו אותו באותו אופן.

45 מן השעה השישית ועד השעה התשיעית היה חושך על כל הארץ.
46 בשעה התשיעית צעק ישוע בקול גדול: "אלי, אלי, למה שבתני!" שפירושו: "אלוהי, אלוהי, למה עזבתני?"» 
47 כמה מהאנשים שהיו שם שמעו זאת ואמרו: "הוא קורא לאליהו."» 
48 ומיד רץ אחד מהם, לקח ספוג, מילא אותו בחומץ, שם אותו על קצה קנה והגיש לו לשתות.
49 אמרו האחרים: "עזבו אותו בשקט; בואו נראה אם אליהו יבוא ויושיע אותו."» 

50 ישוע צעק שוב בקול גדול ואבד את רוחו.

51 והנה פרוכת ההיכל נקרעה לשניים מלמעלה ועד למטה, הארץ רעדה, הסלעים נסדקו.,
52 הקברים נפתחו, וקדושים רבים, אשר גופותיהם היו מוטלות בהם, קמו לתחייה.
53 לאחר שיצאו מקבריהם, נכנסו, לאחר התחייה של ישוע, בעיר הקדושה, ונראה לרבים.

54 כאשר ראו הקצין ואנשיו ששמרו על ישוע את רעידת האדמה ואת כל המתרחש, הם נבהלו וצעקו: "אכן האיש הזה היה בן האלוהים!"» 

55 היו שם גם נשים רבות, שצפו מרחוק; הן הלכו אחרי ישוע מהגליל כדי לשרת אותו.
56 ביניהם היו מרים המגדלית, נָשׂוּי אמם של יעקב ויוסף, ואמם של בני זבדי.

57 בערב הגיע איש עשיר מהרמתי, יוסף ששמו, שהיה גם הוא תלמידו של ישוע.
58 הוא הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופת ישוע, ופילטוס ציווה לתת לו אותה.
59 יוסף לקח את הגופה ועטף אותה בבד פשתן לבן,
60 והניח אותה בקבר החדש, אשר חצב לעצמו בסלע; לאחר מכן, לאחר שגלגל אבן גדולה אל פתח הקבר, הלך משם.
61 כעת מרים המגדלית והאחרת נָשׂוּי היו שם, יושבים מול הקבר.

62 למחרת, אשר היה יום שבת, הלכו ראשי הכוהנים והפרושים יחד אל פילטוס,
63 ואמרו לו: "אדוני, זכרנו כי המתחזה הזה אמר בעודו בחיים: 'אחרי שלושה ימים אקום לתחייה';
64 לכן צוו על שמירת קברו עד היום השלישי, פן יבואו תלמידיו ויגנבו את הגופה ויגידו לעם: "הוא קם מן המתים." הונאה אחרונה זו תהיה גרועה מהראשונה.« 
65 פילטוס ענה להם: "יש לכם שומר; לכו, שמרו עליו כראות עיניכם."» 
66 אז הלכו, אטמו את האבן והציבו שומרים על הקבר.

פרק 28

1 לאחר כניסת השבת, עם שחר ביום הראשון של השבוע, מרים המגדלית והשנייה נָשׂוּי הם הלכו לבקר את הקבר.
2 והנה, הייתה רעידת אדמה גדולה; כי מלאך ה' ירד מן השמים, בא, גלל את האבן וישב עליה.
3 מראהו היה כברק, ולבושו היה לבן כשלג.
4 כאשר ראו אותו השומרים נבהלו והפכו כמתים.
5 המלאך דיבר אל הנשים ואמר: "אל תפחדו, כי אני יודע שאתן מחפשות את ישוע הצלוב.".
6 הוא איננו כאן; הוא קם לתחייה, כדבריו. בואו וראו את המקום שבו הונח האדון;
7 ולכו מהרו ואמרו לתלמידיו שהוא קם מן המתים. הנה הוא הולך להוביל אתכם לגליל; שם תראו אותו; אמרתי לכם.« 
8 מיד יצאו מן הקבר בפחד ובשמחה גדולה, ורצו לספר לתלמידים.
9 והנה ישוע עמד לפניהם ואמר להם: "שלום לכם!" והם ניגשו, נישקו את רגליו והשתחוו לו.
10 אמר להם ישוע: "אל תפחדו; לכו וספרו לאחי שילכו לגליל, שם יראו אותי."» 

11 בעודם בדרכם, נכנסו כמה מהשומרים לעיר ודיווחו לראשי הכוהנים את כל אשר קרה.
12 האנשים האלה אספו את הזקנים, ולאחר שקיימו עצה, הם נתנו סכום כסף גדול לחיילים,
13 ואמרו להם: "הכריזו כי באו תלמידיו בלילה ולקחו אותו בזמן שאתם ישנים.".
14 ואם המושל יגלה על כך, נפייס אותו ונגן עליכם.« 
15 החיילים לקחו את הכסף ועשו כמצוותם, והשמועה שהפיצו עדיין חוזרת על עצמה בקרב היהודים היום.

16 אחד עשר התלמידים הלכו לגליל, להר שעליו סיפר להם ישוע.
17 כאשר ראו אותו, הם השתחוו לו, אף על פי שהיססו להאמין.
18 ויגש אליהם ישוע ואמר: "ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ.".
19 לכן לכו ועשו תלמידים מכל הגויים, וטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש,
20 וללמדם לשמור את כל מה שצויתי אתכם והנה אני עמכם כל הימים עד קץ העולם.«