ספר נחמיה

על פי הוולגטה, הספר השני של עזרא

פרק 1

1 דברי נחמיה בן חלקיה.

בחודש כסלו, בשנתי העשרים, כשהייתי בשושן, בטירה,
2 חנני, אחד מאחי, הגיע עם כמה אנשים מיהודה, ושאלתי אותם על היהודים שניצלו והנמלטו מהשבי, ועל ירושלים.
3 ענו לי: "הניצולים, אלו שנמלטו מהשבי, נמצאים שם במדינה, הם בצער רב ובבושה; חומות ירושלים נהרסות ושעריה נאכלו באש.« 

4 כשמעתי את הדברים האלה, ואשב ואבכה, ואאבל ימים רבים, צמתי והתפללתי לפני אלוהי השמים.,
ה ויאמר: "אה! יהוה אלוהי השמים, האל הגדול והנורא, שומר הברית והאמונה" רַחֲמִים אל עבר אוהביך ושומרי מצוותיך,
6 תִּהְיֶה אוֹזְנֶךָ קָשָׁב וְעֵינֶיךָ פְּקוּחָה לְמַעֲשֶׂה תִּשְׁמַע תְּפִלַּת עַבְדֶךָ., זֶה אשר אנכי פונה אליך עתה יומם ולילה, בשם עבדיך בני ישראל, מתוודה על חטאי בני ישראל, הָהֵן אשר ביצענו נגדך; כִּי אני ובית אבי חטאנו.
7 רענו עמך מאוד, לא שמרנו את המצוות, את החוקים ואת המשפטים אשר צוית למשה עבדך.
8 זכור את הדבר אשר צוית את משה עבדך, לבטא, אומר: אם תעבור המצוות שלי, אֶפְצֵר אֶתְכֶם בֵּין הַגּוֹיִם;
9 וְאִם תּשובו אליי וְתִשְׁמַרְתֶּם מִצְוָתִי וְתַעֲשׂוּ אֵלֶּה גּוֹלֵיכֶם היה עַד קְצֵי הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם אֶקְבַּצֵּבְתָּם וְאֶשְׁבִּיְתֶּם אֶל-מָּקוֹם אֲשֶׁר בַּחַרְתִּי לְשָׁכֶן שְׁמִי שָׁם.
10 עבדיך ועמך המה, אשר גאלת בכוחך הגדול ובידך החזקה.
יא הוי אדוני, תהיי אזנך קשובה לתפילת עבדך ולתפילת עבדיך החפצים יראת שמך הצליח היום לעבדתך ותן לו חן בעיני האיש הזה« 

הייתי אז שר המשקים של המלך.

פרק 2

א בחודש ניסן, בשנה העשרים למלך ארתחשסתא, כְּמוֹ יַיִן היה מולו, לקחתי את היין והצעתי אותו למלך, ואני ניסיתי ל לא להיות עצוב בנוכחותו.
2 ויאמר אלי המלך מדוע פניך עצובות ואינך חולה אלא עצובת לב פחדתי מאוד
ג ואענה אל המלך: "יחי המלך לעולם! איך לא יתעצבו פניי, כי העיר אשר קברי אבותיי חרבה ושעריה נשרפים באש?"» 
4 ויאמר אלי המלך מה תבקש ואפללתי אל אלוהי השמים,
5 ואענה למלך: "אם-על-המלך טוב, ואם-עבדך טוב בעיניך, אני שואל שתשלחני אל יהודה אל עיר קברי אבותי ואבנה אותה.« 
ו ויאמר אלי המלך, והמלכה בהיותה מוֹשָׁב קרב אליו: "עד מתי תימשך מסעך, ומתי תשוב?" חפץ המלך לשלוח אותי, ואקבע לו עת.
ז וַיֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ יֵשׁוּב וְנִתָּנוּ־לִי מִתְרַבִּים לְפֹחָי עֶבֶר־הַנָּהָר וַיַּעֲבַרְנִי עַד־אֲבֹרְתִּי־יְהוּדָה׃,
8 ומכתב לאסף, שומר היער אשר שייך אל המלך, כדי שיספק לי עצים לשים קורות בשערי המצודה אשר קרוב "וַיִּתֵּן לִי הַמֶּקֶד, לַחוֹמַת הָעִיר, וּלַבַּיִת אֲשֶׁר אֶתְרַחַת שָׁם." האותיות האלה, כִּי יָד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה הָיָה עָלַי.

9 ואלך אל הנציבים בעבר הנהר ואמסור להם את אגרות המלך; והמלך שלח עמי שרי צבא ופרשים.

10 וַיְדַע סַנַבַּלְט הַחוֹרוֹנִי וְטוֹבִיָּה הַעֲבָד הַעֲמוֹנִי וַיִּרְעוּ בָּעֵיהֶם מְאֹד כִּי יָבֹא אִישׁ לְהַטְבֵּת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃.

11 הגעתי לירושלים, ולאחר ששהיתי שם שלושה ימים,
12 קמתי בלילה, עם קבוצה קטנה של אנשים, ולא הגידתי לאיש את אשר נתן אלהי בליבי לעשות לירושלים, ולא הייתה לי בהמת משא אחרת עמי, רק סוסי.
13 יצאתי בלילה דרך שער הגיא, מוביל אותי אל עבר מעיין הדרקון ושער האשפות; ואראה את חומות ירושלים החריבות ואת שעריה נאכלים באש.
14 המשכתי ללכת לעבר שער המעיין ובריכת המלך, ולא היה מקום להר לעבור תחתיי.
15 וַאֶעֱלֹה בַּלַּיְלָה, וָאֶשְׁבֶּה אֶל-הַחֹמָה, וָאֶשְׁבֶּה עַד-שַׁער הַגִּיא וָאֶבָּא.

16 השופטים לא ידעו לאן הלכתי או מה אני מתכוון לעשות. עד לאותו רגע לא סיפרתי ליהודים, לכהנים, לנאמנים, לשופטים או לאף אחד אחר. של האנשים מי היה אמור לטפל בעבודה.
יז ואמר להם אתם רואים את עונינו כי ירושלים חרבה ושעריה נשרפו באש. בואו נבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרבים. נושא של’חֶרפָּה.« 
18 ואספר להם את אשר הייתה יד אלהי הטובה עלי ואת אשר דברי המלך דיבר אלי ויאמרו נקום ונבנה ויתחילו באומץ לעשות את המעשה הטוב הזה.

19 וַיַּשְׁמַע סַנַבַּלְט הַחוֹרוֹנִי וְטוֹבִיָּה הַעֲבָד הַעֲמוֹנִי וְגוֹשֶׁם הַערְבִּי וַיַּעֲגוּ בָּנוּ וַיֹּאמְרוּ מָה אַתֶּם עוֹשִׂים? הַמַּרְדִּים אַתֶּם בַּמֶּלֶךְ?» 
20 וַיַּעֲנִי אֵלֶיהם וַיֹּאמַר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם יְצִיחַנָּנוּ וְנַעֲבָדָיו נִתְחַלֵּל לְבָנָה וְלָכֶם אֵין לָכֶם חֶלְק וְזֶּה וְאֵין לָכֶם זְכוּת ... בִּירוּשָׁלָיִם׃» 

פרק 3

א ויחל אלישיב הכהן הגדול וחבריו הכהנים לבנות את שער הצאן, וקידשו אותו והקימו את דלתותיו. תיקן את הקיר ואת הם קידשו אותו עד מגדל מא ו עד מגדל חננאל.
2 ועל יד בנו אנשי יריחו, ועל יד זכריה בן עמרי בנה.

ג וַיַּבְנוּ בְנֵי אֶשְׁנָא אֶת-שַׁעַר הַדָּגִים, הִתְקִינוּ קָרוֹת וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתָתָיו, בְּרִיחָיו וְבָרִיחָיו;
4 ועל ידו תיקן מרימות בן אוריה בן עקוס; ועל ידו תיקן משלם בן ברכיה בן מסבבל; ועל ידו תיקן צדוק בן בענה;
5 ולידם תיקנו התקואים: אך מנהיגיהם לא תמכו בעבודת אדונם.

ו יהוידע בן פשעה ומשלם בן בסודיה תיקנו את השער הישן, התקינו בו קורות, התקינו את הדלתות, את הבריחים ואת הבריחים.
7 ובקרבת מקום, מלטיאס הגבעוני וידון המרונהי תיקנו, ו אנשי גבעון ומשפ, על פני חצר המושל מעבר לנהר;
8 ועזיאל בן אריה, אשר היה בקרבת מקום, תיקן., רֹאשׁ צורפים; וחנניה הסמוך, מגילדת הרוקחים, תיקן. הם עזבו את ירושלים עד לחומה הרחבה.

9 על ידם תיקן רפאיה בן חור, שר חצי מחוז ירושלים.
10 סמוך לביתו תיקן ידעיה בן חרומף ולידו תיקן חטוס בן חשבניה.
יא מלכיה בן חרם וחשוב בן פחת מואב תיקנו חלק אחר של הקיר ומגדל פורנו.
12 בקרבת מקום, סלום בן אלוהס, ראש העיר, תיקן עם בנותיו. השני חצי ממחוז ירושלים.

13 חנון ויושבי זנוע חיזקו את שער הגיא, בנו אותו, והקימו את דלתותיו, את בריחיו ואת בריחיו.; הם עשו וְנוֹסַף, אֶלֶף אֲמָנָה שֶׁל חוֹמָה עַד-שֶׁער הָאֲשָׁלִים.

יד מלכיה בן רכב שר מחוז בית חרם תיקן את שער האשפות והוא בנה אותו והציב את דלתותיו, את בריחיו ואת בריחיו.

טו סְלוּן בֶּן-כְּלוֹחָזָא, שָׂר-נַפְלַת מַסְפָּה, חִזֵּק אֶת-שַׁעַר הַמְּעִינָה; הוּא בָּנָהּ וְכִסָּהּ וְהִתְקַב דַּלְתָתָיו, בְּרָחָיו וְבָרְחָיו.; הוא עשה וְגַם אֶת חוֹמוֹת בְּרִיךְ הַשִּׁלְאָה, אֶל־גַּן־הַמֶּלֶךְ, עַד־הַמַּעֲלָמוֹת הַיּוֹרְדִים מֵעִיר דָּוִד.

טז אחריו תיקן נחמיה בן עזבך, שר חצי מחוז בית צור, עד קברי דוד ועד המאגר אשר נבנה ועד בית הגיבורים.
17 אחריו תיקנו הלוויים., תחת הנהגתו של רחום בן בני; ולצידו, חסביאס ראש חצי מחוז צלעה, תיקן במחוזו.
18 אחריו, אחיהם פינו את עונשו, תחת הנהגתו של בווי בן ענדד, ראש ה השני חצי ממחוז סיילה.
19 לידו, עזר בן יהושע, ראש מספה, תיקן חלק נוסף של הקיר, מול רמפת הארסנל, בפינה.

20 אחריו תיקן בקנאות ברוך בן זכריה חלק אחר, מהפינה ועד פתח בית אלישיב הכהן הגדול.
21 אחריו החזיק מרימות בן אוריה בן הכוס חלק אחר, משער בית אלישיב ועד קצה בית אלישיב.
22 אחריו תיקנו הכוהנים ואנשי העמק. של הירדן.
23 אחריהם תיקנו בנימין וחשוב, מול ביתם, ואחריהם תיקן עזריה בן מעזיה בן חנניה, ליד ביתו.
24 אחריו חיזק בנוי בן חנדד חלק אחר, מבית עזריה עד הפינה ועד הפנייה.

25 פלאל בן עוזי, מְתוּקָן מול הפינה והמגדל הגבוה הבולט מול בית המלך, ליד חצר ה... כֵּלֵא. אחריו מְתוּקָן פדאיאש, בן פארוס.
26 הנתינים נשארו בעופל, עד מול שער המים, ממזרח, והמגדל הבולט.
27 אחריו תיקנו התקואים חלק נוסף, מול המגדל הגדול הבולט, עד חומת העופל.

28 מעל שער הסוסים תיקנו הכוהנים איש לפני ביתו.
29 אחריו תיקן צדוק בן אמר לפני ביתו ואחריו תיקן שמעיה בן שקניה שומר שער המזרח של המקדש.
30 אחריו תיקנו חנניה בן שלמיה וחנון בן סלף השישי חלק אחר של הקיר. אחריו, מוסולם בן ברכי תיקן את הנזק שלפני ביתו.
31 אחריו תיקן מלכיה, מגילדת הצורפים, עד בית הנתינאים והסוחרים, לפני שער מפקד, ועד לחדר העליון של הפנייה.
32 ובין העליונה של הפניה ובין שער הצאן, הצורפים והסוחרים תיקנו.

33 כאשר שמע סנאבלאט שאנחנו בונים את החומה, הוא כעס והתעצבן מאוד ולעג ליהודים.
34 הוא דיבר לפני אחיו ו מלפנים חיילי שומרון, ואמרו, "מה עושים היהודים חסרי הישע? האם יישארו לבדם?" לעשות האם יעשו קורבנות? האם יסיימו ביום אחד? האם יקיו את האבנים לחיים? קבור תחת ערימות של אבק ונצרכו על ידי אש?« 
35 וטוביה העמוני, אשר היה לצידו, אמר: "שיבנו! אם שועל יקפוץ, הוא יפיל את חומת האבן שלהם."» 

36 שמע אלוהינו כי בוזים אנחנו השיב את חרפתם בראשם והעבירם כטרף לארץ גולה.
37 אל תסלח עוונם ואל תמחה חטאתם מלפניך כי נגרמו מכשול לבונים.

38 בנינו מחדש את החומה, והמתחם שוחזר בשלמותו עד מחציתו מגובהו ; כי העם התלהב לעבודה הזאת.

פרק 4

1 כאשר נודע לסנבלט, טוביה, הערבים, העמונים והעזותים כי תיקון החומות מתקדם ושהפרצים מתחילים להיסגר, הם כעסו מאוד.
2 כולם קשרו קשר יחד לבוא ולתקוף את ירושלים ולגרום שם צרות.
3 התפללנו אל אלוהינו והקמנו משמר מפניהם יומם ולילה, כדי להגן עלינו נגדם.
4 ויאמר יהודה, "כשל כוח נושאי המשאות, והחורבות רבות, לא נוכל לבנות את החומה".» 
5 ואויבינו אמרו: "לא ידעו שׁוּם דָבָר, הם לא יראו שׁוּם דָבָר, ...עד שנגיע לתוכם; נטבח בהם ונשים קץ לעבודה.« 

וכאשר הגיעו היהודים אשר גרו בקרבתם, הזהירו אותנו עשר פעמים על כל המקומות אשר מהם היריבים שלנו חזרו נגדנו.
7 אז אעביר את העם לפי משפחות במקומות הנמוכים ביותר, מאחורי החומה, בשטחים פתוחים, כֹּל בחרבותיהם, בחניתותיהם ובקשתותיהם.
ח וַיַּרְאֶת וַיַּקְמִיד וְאָמַר לַנַּחִים וְלַשְׂרִים וְלִשְׁאָר הָעָם אַל-תִּירָאוּ מִפָּנָם! זְכְרוּ אֶת-יְהוָה הַגָּדוֹל הַנּוֹרָא וְלִחְמוּ עַל-אֶחָיֶיךָ וְלַבְּנֵיכֶם וְלַבְּנֵיכֶם וְלַנַּשֶּׁיְכֶם וְלַבְּתֵיכֶם!» 

9 כאשר נודע לאויבינו כי הזהירו אותנו וכי אלוהים סיכל את זממתם, חזרנו כולנו אל החומה, איש לעבודתו.

10 אבל מאותו יום ואילך, חצי מאנשיי עבדו על הפרויקט, וה’אַחֵר מחציתם אחזו בחניתות, במגנים, בקשתות ובשריונות, והראשים היו מאחורי כל בית יהודה.
11 בֵּין אלו שבנו את החומה, כַּמָה, אלו שנשאו את הנטל ו הם לקחו פיקוד על כך, עובדים ביד אחת על המשימה, בעוד שהשנייה אוחזת בנשק;
12 האחרים, אלו שבנו, כל אחד מהם היה קשור סביב מותניו של חרב, בְּעוֹד’הם בנו; זה שתקע בחצוצרה עמד לידי.
13 ואמרתי לאצילים, לשפטים ולשאר העם: "העבודה ניכרת וגדולה" על א עָצוּם במידה ; אנחנו מפוזרים לאורך החומה, רחוקים זה מזה.
14 מכל מקום שתשמעו את קול השופר, התאספו סביבנו; אלוהינו יילחם בעדנו.« 
15 וַיַּעֲבַלְנוּ בַּמַּלָּכָה, חֲצִינוּ אוֹחֲזִים בְּחֻנְתִּים מֵעוֹרַח הַשֶׁחַר עַד מִרְאֵת הַכָּכָבִים.
טז וגם בעת ההיא אמרתי לעם: "איש מכם ועבדו ילין בירושלים לשרת לנו כמשמר בלילה ולעבוד ביום".» 
17 אך לא אני, לא אחי, לא אנשיי ולא השומרים אשר עקבו אחריי, לא הסרנו את בגדינו; כל אחד מהם נוֹלָד הסירו אותם זֶה לצורך רחצה.

פרק 5

1 ותקע תלונה גדולה מצד פשוטי העם ומצד נשיהם על אחיהם היהודים.
2 חלקם אמרו: » אָנוּ, בנינו ובנותינו רבים אנחנו; הבה נקבל תבואה ונאכל ונחיה.« 
3 היו שאמרו: "אנחנו משעבדים את שדותינו, את כרמינו ואת בתינו כדי לקבל תבואה בזמן הרעב".» 
4 היו כאלה שאמרו: "יש לנו, כי לְשַׁלֵם את מס המלך, אשר נלווה מכסף שדותינו וכרמינו.
ה ועתה בשרנו כבשר אחינו, בנינו כבניהם; והנה אנחנו מעבירים את בנינו ואת בנותינו לעבדות, ויש מבנותינו אשר כְּבָר עבדים!... ואנחנו לא יכולים לעשות דבר בנידון, כי שדותינו וכרמנו שייכים לאחרים.« 

6 כעסתי מאוד כששמעתי את תלונותיהם ואת דבריהם אלה.
7 ואחרי שהרהרתי בכך, גערתי באדיחים ובפקידים ואמרתי: "לכן, איש מכם מלווים בריבית לאחיו!" וכינסתי למענם קהל רב,
8 ואמר להם: "גאלנו את אחינו היהודים ככל יכולתנו, אשר נמכרו לגויים, ואתם תמכרו את אחיכם, והם יימכרו לנו!" שתקו ולא מצאו דבר לענות.
9 הוספתי: "לא טוב הדבר שאתם עושים! הלכתם ביראת אלוהינו כדי להימנע מחרפת הגויים אויבינו?"
10 גם אחיי ומשרתיי הלוו להם כסף ותבואה. הבה נסלח להם על החוב הזה.
11 לכן השיב להם היום את שדותיהם, את כרמיהם, את זיתיהם ואת בתיהם, ואת מאת הכסף, התירוש והשמן אשר דרשת מהם בריבית.« 
12 הֵעֲנוּ: "נַשִּׁיבֵּר וְלֹא נְדַרְשׁ מֵהֶם דָּבָר יוֹסֵר". שׁוּם דָבָר ; "נעשה כדברכם." אז קראתי לכוהנים ואשבעתם כי יעשו לפי הדבר הזה.
13 וַאֲנָעַר אֶת־גַּלְיָתִי וַאֲמַר יְהִי אֱלֹהִים כָּךְ יְנַעֵר אֹתָהּ. הַחוּצָה מביתו ומרכושו כל איש אשר לא שמר את הדבר הזה, וכי כך האיש הזה "הִתְנוּעְתָּ וְהִשָּׁאוּ רִיקִים!" וַיֹּאמַר כָּל הַקָּהָל אָמֵן וַיַּהֲבוּ יְהוָה וַיַּעֲשֶׂה הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה.

14 מאז היום בו המלך הוא מינה אותי להיות מושל שלהם בארץ יהודה, לָדַעַת משנת העשרים ועד שנת שלושים ושתיים למלך ארתחשסתא שתים עשרה שנה לא אכלתי אני ולא אחי לחם המושל.
15 הנגידים הראשנים אשר לפניי עשו עושק את העם וקיבלו מהם לחם ויין, בנוסף לארבעים שקל כסף, וגם עבדיהם עשו עושק את העם; ואני לא עשיתי כן, מפני יראת אלהים.
16 ואכן, אני התמסרתי למלאכת החומה הזאת; לא קנינו שדה, וכל אנשיי נאספו שם למלאכה.
17 היו לי לשולחני מאה וחמישים איש, יהודים ושפטים, בנוסף לאלה שבאו אלינו מהגויים סביב.
18 וזה מה שהוכן ליום אחד: שור, ששה כבשים מבחר ועוף הוכנו על חשבוני, וכל עשרה ימים כל היין הדרוש בשפע. למרות זאת לא דרשתי את לחם המושל כי העבודה הייתה כבדה על העם הזה.

19 זכר לטובתי, אלוהי, את כל אשר עשיתי לעם הזה!

פרק 6

1 וְהִנְעַת לַסְנַבַּלְט וְלַטּוֹבִיָּה וְלַגּוֹשֶׁם הַערְבִי וְלִשְׁאָר אוֹיְבֵינוּ כִּי בָּנִיתִי אֶת הַחוֹמָה וְלֹא נָתַר בָּהּ פֶּרֶץ וְעַד הַעֲתָר הַהוּא לֹא הִתְקַמָּנִי אֶת הַשַּׁעָרִים׃
2 סַנַבַּלְט וְגוֹשֶׁם שָׁלחו אליי לאמור: "בוא, נפגש יחד בכפרים שבעמק אונו." הם התכוונו לפגוע בי.
3 שלחתי אליהם שליחים שֶׁלָהֶם לומר: "אני עושה עבודה נהדרת, ואני לא יכול לרדת למטה. למה?" העבודה האם זה יופסק כי אשאיר אותו לרדת אליך?« 
4 הם הציעו לי את אותה הצעה ארבע פעמים, ונתתי להם את אותה תשובה.
5 סַנַבַּלְט שָׁלַח אֵלַי אֶת-עַבְדּוֹ כָּךְ פַּעַם הַחֲמִישִׁית, מי החזיק בידו מכתב פתוח.
6 שם נכתב: "השמועה מתפשטת בגויים, וגושם אומר שאתה והיהודים זוממים למרוד, ולכן אתם בונים את החומה; ולפי הדיווחים האלה, אתה מַחְסוֹר כדי להפוך למלך שלהם.
ז וגם מינה נביאים להכריז עליך בירושלים מלך ביהודה ועתה יודע למלך הדבר הזה לכה ונעוץ יחדיו« 
8 ואשלח אליו לאמר: "דברים אלה שאתה אומר לא היו מעולם; מלבבך המצאת אותם".» 
9 כי כולם רצו להפחיד אותנו, סה אומרים: "ידיהם החלשות" יתנתק של העבודה, והיא לא תושלם.« 

עַכשָׁיו, אלוהים אדירים, נותן כוח לידיים שלי!
10 ואלך אל שמעיה בן דליה בן מטבאל והוא סגר את עצמו בפנים ויאמר נלכה יחד אל בית האלהים אל ההיכל הפנימי ונסגור את דלתות ההיכל כי באים להרוגך יבואו להרוגך בלילה׃» 
11 עניתי: "איש כמוני בורח...! ואיך יוכל איש כמוני להיכנס למקדש וחיה? אני לא אכנס."» 
12 ואקשיב, והנה, לא אלהים שלחו, כי נבואה דיבר עליי, כי טוביה וסנבלאט קנוהו.
13 נקנה למען אפחד, למען אפעל בהתאם דעותיו וכי אני חוטא; וזה היה קורה להם תירוץ עֲבוּר לגרום לי שם רע ולכסות אותי בבושה.

יד זכר, אלהי, את טוביה ואת סנבלט, על פי המעשים הרעים האלה, וגם את נועדיה הנביא ואת הנביאים האחרים, אשר ביקשו להפחידני.

15 בניית החומה הושלמה בעשרים וחמשה יום לחודש אלול, בחמישים ושנים יום.

16 כאשר שמעו זאת כל אויבינו, כל העמים סביבנו נמלאו פחד; הם חוו ייאוש גדול והבינו שזה היה על ידי הצלתו של אלוהינו, שהעבודה הזו הושלמה.

17 גם בעת ההיא הרבו גדולי יהודה את מכתביהם אל טוביה, ומכתבי טוביה הגיעו אליהם.
18 עבור רבים גָדוֹל ביהודה היו מחויבים לו בשבועה כי היה חתן שקניהו בן ארוה וכי יוחנן בנו לקח לנשים בת מוסולם, בן ברכי.
19 הם אפילו דיברו על מעלותיו הטובות בפניי, והם דיווחו לו את דברי. טוביה שלח מכתבים כדי להפחיד אותי.

פרק 7

1 כאשר נבנתה החומה והקמתי את השערים דלתות, שומרי השערים, המשוררים והלוויים הוטלו על הפיקוח.
2 מינותי את חנני אחי ואת חנניה מפקד המצודה להיות מפקד על ירושלים כי איש נאמן היה וירא אלוהים יותר מרבים אַחֵר.
ג ואמר להם: "אין לפתוח שערי ירושלים עד אשר תחמם השמש;" הערב, בְּעוֹד השומרים עדיין יהיו בתפקידם, הדלתות יהיו סגורות והסורגים יוצבו; ו, במהלך הלילה, יוקמו שומרים נלקח מ יושבי ירושלים, איש על עמדתו, ואיש לפני ביתו.
4 העיר הייתה רחבת ידיים וגדולה, אך תושביה מעטים בלבד, ו כֹּל הבתים לא נבנו מחדש.
5 אלוהי נתן על ליבי לאסוף את האצילים, את הפקידים ואת העם ב לעשות את מפקד האוכלוסין. מצאתי רישום גנאלוגי שֶׁל אלה שעלו ראשונים, וראיתי שם כתוב הבא :
ו אלה אנשי המדינה אשר חזרו מן הגלות הָהֵן אשר שבו נבוכדנצר מלך בבל, ושבו לירושלים וליהודה, איש לעירו.
7 אשר חזרו עם זרובבל, יהושע, נחמיה , עזריה , ראמיאס , נחמני , מרדכי , בלסן , מספרת , בגואי , נחום , בענה :

מספר הגברים מעם ישראל:

ח בני פרסוס, אלפים ומאה שבעים ושנים.;
ט בני שפטיה, שלוש מאות שבעים ושנים.;
י בני ארעה, שש מאות חמישים ושנים.;
יא בני פחת מואב בני יהושע וליואב, אלפים שמונה מאות ושמונה עשרה;
יב בני עילם, אלף מאתיים וחמישים וארבעה.;
יג בני זתואה, שמונה מאות ארבעים וחמשה.;
יד בני זכריה, שבע מאות וששים.;
טו בני בנוי, שש מאות ארבעים ושמונה.;
טז בני בבי, שש מאות עשרים ושמונה.;
יז בני עזגד, אלפים שלוש מאות עשרים ושנים.;
יח בני אדוניכם שש מאות שישים ושבעה;
יט בני בגאי, אלפים שישים ושבעה.;
כ בני עדין, שש מאות חמישים וחמשה.;
כא בני אטר בן חזקיהו תשעים ושמונה.;
כב בני חַשֶׁם, שלש מאות עשרים ושמונה.;
כג בני בשי, שלוש מאות עשרים וארבעה.;
כד בני חרף, מאה ושנים עשר.;
כה בני גבעון, תשעים וחמשה.;
26 אנשים מ בית לחם ולנטופה, מאה שמונים ושמונה
27 אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה.;
כח אנשי בית עזמות, ארבעים ושנים.;
כט בני קריאתריה, צפירה וברות, שבע מאות ארבעים ושלושה.;
ל אנשי רמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד.;
31 אנשי מַכְמַס, מאה עשרים ושנים;
לב אנשי בית אל וחי, מאה עשרים ושלושה;
לג אנשי נבו האחר, חמישים ושנים;
לד בני עילם האחר, אלף מאתיים וחמישים וארבעה;
לה בני חרם, שלוש מאות ועשרים.;
לו בני יריחו, שלוש מאות ארבעים וחמשה.;
לז בני לוד חדיד ואונו, שבע מאות עשרים ואחד;
38 בני סנה, שלושת אלפים תשע מאות ושלושים.

לט כהנים: בני אידיה מבית יהושע, תשע מאות שבעים ושלוש;
מ בני אמר, אלף חמישים ושנים.;
מא בני פשור, אלף מאתיים וארבעים ושבעה.;
42 בני ארם, אלף ושבע עשרה.

43 לויים: בני יהושע ולקדמיאל בני עדויה שבעים וארבעה.

מד משְׁרִים בְנֵי אֲסָף מֵאָה שְׁמֹשֶׁרִים וְשֶׁמָּה׃.
מה שוערים: בני סלום, בני אטר, בני תלמון, בני עקוב, בני חטיטא, בני סובי--מאה שלושים ושמונה.

46 נתינה, בני סוהא, בני חסופה, בני תבת.,
47 בני קרוש, בני שיע, בני פדון,
48 בני לבנה בני חגבה בני סלמי,
מט בני חנן בני גדל בני גהר,
50 בני רעיה בני רסין בני נקודה,
51 בני גזם בני עזא בני פסחה,
נב בני בשאוס בני מונים בני נפוסים,
נג בני בקבוק בני חקפה בני חרחור,
נד בני בסלוט בני מחידה בני חרסה,
55 בני ברכוס בני סיסרא בני תימא,
56 בני נסיה בני חטיפא.

נז בני עבדי שלמה בני סתאי בני צופרת בני פרידה,
נח בני יהלה בני דרקון בני ג'דל,
נט בני שפטיה בני חטיל בני פוקרת אשבעים בני אמן.

60 סך כל הנתנים ובני עבדי שלמה, שלוש מאות תשעים ושנים.

61 אלה העזבו מתל-מלה ותל-חרשה וכרוב אדון ואמר, ולא יכלו להודיע את בית אבותם ואת מוצאם., להראות שהם היו מישראל:
62 בני דליה בני טוביה בני נקוד שש מאות ארבעים ושנים.
63 ובין הכהנים בני חביה בני עכוס בני ברצלאי אשר לקח לו לאישה אחת מבנות ברצלאי הגלעדי ויקרא על שמם.
64 הם חיפשו את תוארו מעידים על שלהם חיפשו יוחסינים, אך לא נמצאו. הם הוכרזו כטמאים. ונשלל של הכהונה,
65 והמושל אסר עליהם לאכול קדשים רבים עד שיקום הכהן להתייעץ עם אלוהים על ידי האורים והתומים.

66 כל הקהל היה ארבעים ושנים אלף שלוש מאות ושישים איש.,
67 לא כולל את עבדיהם ועבדותיהם, אשר היו מספר של שבעת אלפים שלוש מאות שלושים ושבעה; ביניהם היו מאתים ארבעים וחמישה זמרים.
68 היו להם שבע מאות שלושים ושישה סוסים, מאתיים ארבעים וחמישה פרדים,
69 ארבע מאות שלושים וחמישה גמלים וששת אלפים שבע מאות ועשרים חמורים.

70 ראשי משפחות רבים תרמו למלאכה. המושל נתן לאוצר אלף דאריקי זהב, חמישים גביעים, וחמש מאות ושלושים כותנות כהונה.
71 כַּמָה וְרָשָׁאֵי הַמְּשָׁפּוֹת נָתַן לַאוֹצֶר הַמַּעֲשֶׂה דַּרְכִים זָהָב וְכֶסֶף, אֶלֶפְשָׁה מַנָּה׃.
72 מה שנתנו שאר העם היו עשרים אלף דאריקים זהב, אלפיים מנים כסף, ושבע וששים כותונות כהונה.

73 כך הכוהנים והלוים, המשוררים, השוערים, אֲנָשִׁים מן העם, הנתנאים וכל ישראל התיישבו בעריהם.

פרק 8

1 ויגיע החודש השביעי, ובני ישראל מוקמת וַיְקַבְּצוּ כָּל־הָעָם כְּאֶחָד בַּרְחָבַר פְּנֵי שַׁעַר־הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ אֶל־עֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִבְא אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת־מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל׃
2 ועזרא הכהן הביא את חוֹק לפני האסיפה, הגברים ו נָשִׁים וכל אלה שהיו מַסְפִּיק חכם עבור ל'’לשמוע: זה היה היום הראשון לחודש השביעי.

3 הוא קרא ב סֵפֶר, מהבוקר עד הצהריים, בכיכר שלפני שער המים, בנוכחות גברים ונשים ואלה שהיו מַסְפִּיק אִינְטֶלִיגֶנְטִי לשמוע אותו ; כל האנשים הקשיבו בתשומת לב קְרִיאָה ספר החוק.
4 עזרא הסופר עמד על במה מעץ שהוקמה לכבוד המאורע, ולצידו עמדו מימינו מתתיהו ושמעיה ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה, ומשמאלו פדיהו ומישאל ומלכיה וחסם וחסדנה וזכריה ומשלם
5 עזרא פתח את הספר לעיני כל העם, כי היה תַלמִיד מִכָּל הָעָם; וַיַּפְתַּח אֹתָהּ וַיַּקְמוּ כָּל הָעָם.
ו ויברך עזרא את יהוה האל הגדול ויען כל העם ויישאו את ידיהם לאמר אמן אמן וישתחוו וישתחוו לפני יהוה ופניהם ארצה
7 ו יהושע, בני וסרביה וימין ועקוב וספתי ואודיה ומעזיה וצליתה ועזריה ויוזבד חנן ופליהו והלוים לימדו את העם את התורה וכל אחד על מקומו.
8 יקראו בבירור בספר, בתורת האלוהים, ופירשו, והאנשים הבינו את הנקרא.

ט ונחמיה הנגיד ועזרא הכהן ו וַיֹּאמְרוּ הַסְפֹּר וְהַלֵּוִים הַמְרֻכִּים אֶת-הָעָם לְכָל-הָעָם: "קֹדֶשׁ הַיּוֹם הַזֶּה לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם; אַל-תָּאֲבֵדוּ וְאַל-תְּבֻכוּ: כִּי כָּל-הָעָם בָּכוּ בְּשְׁמֹעַ אֶת-דְבָרֵי הַתּוֹרָה".
10 ו נחמיה ויאמר להם לכו אכלו מאכל עשיר ושתו ממתקים ושלחו מנות לאלה אשר לא הכינו דבר כי היום הזה קדוש לאדוננו אל תתעצבו כי שִׂמְחָה בְּיהוּבָה עַזְכֶם. 
יא והלויים הרגיעו את כל העם לאמר: "השתקו כי קדוש היום הזה, אל תתעצבו".» 
12 וַיֵּלֵךְ כָּל־הָעָם לֹאכֹל וְלַשְׁתּוֹת וְלַשְׁלַח מְנָתוֹת וְלַחֲגֹג בְּשִׂמְחָה גְדֹלָה כִּי־בְרָעוּ אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־נִגְלָא לָהֶם׃.

13 ביום השני התאספו ראשי משפחות כל העם הכוהנים והלוים אל עזרא הסופר כדי ללמוד היטב את דברי התורה.
יד וַיַּמְצָאוּ כָּתוּב בְּתוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּמַת מֹשֶׁה לֹא יָשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֲלִים בְּחַג הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.,
15 וְהִקְרִיצוּ וְהִשְׂמְעוּ שְׁמָרָה בְּכָל-עָרָיהם וּבִירוּשָׁלָם לֵאמֹר: "עֲלוּ הָרִים וְהִבִּיאוּ עֲנָפֵי זַיִת וְעֲנָפֵי זַיִת בַּר וְעֲנָפֵי הַדְּס וְעֲנָפֵי תַּמָּן וְעֲנָפֵי עֲלָוִים לְעֲשׂוֹת אֹהֲלוֹת כְּכַתּוּב".» 
16 אז האנשים י הלכו, והם דיווחו ענפים, וַיַּעֲשֶׂה לָהֶם אֹהֲלִים אִישׁ עַל גַּגוֹ וּבְחַצְרָיו וּבְחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וּבְרָחַצְרַב שַׁעַר הַמָּיִם וּבְרָחַצ שַׁעַר אֶפְרַיִם.
17 כל הקהל שֶׁל אלו אשר חזרו מן השבי בנו אוהלים וישבו בהם. מאז ימי יהושע, בן נון, עד היום ההוא לא היו בני ישראל שׁוּם דָבָר כך נעשה גם כן. והייתה שמחה גדולה.

יח וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים בְּיוֹם יוֹם הַרְאֶהֵן עֲדָתָיו וַיַּחֲגוּ שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי הַיְהִי עֲצָרָה כְּמִנְהָר׃.

פרק 9

1 ביום עשרים וארבעה לחודש ההוא נאספו בני ישראל לצום לבושים שק ועפר על ראשם הראש.
2 אלה שהיו מ וַיַּבְדַּלוּ עַל־יְשְׂרָאֵל מִכָּל־הַנָּכְרִים וַיַּקְמוּ וַיְדוּוּ בַּחַטָּאֵיהֶם וְעַל־עֲוֻנָּתַי אֲבוֹתָם׃.
ג וַיַּקְמוּ מִמָּקֹמָם וַיִּקְרָאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רבע הַיּוֹם וְרַבֵּע הַיּוֹם אַחֵר רבעון, הם הודו חטאיהם וַיַּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם.

4 יהושע, וַיַּעֲלוּ עַל־בִּימֵי הַלֵּוִים וַיִּקְעוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בְּקוֹל גָדוֹל׃.

5 והלוים יהושע, וַיֹּאמֶר קַדְמִיאֵל וְבַנֵּיה וְסַרְבְיָה וְאוּדַיָה וְסְבְנְיָה וְפַתְחִיָה וְקוּמוּ וּבָרְכוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מֵעוֹלָם וָעוֹד עוֹלָם בָּרוּךְ שִׁמֶךָ הַכָּבוֹד הַנִּרְמֹה מִכָּל בְּרָכָה וּשְׁבַחַת׃
6 אתה לבדך יהוה עשית את השמים, שמים עליונים, ואת כל צבאם, הארץ וכל אשר בה, הים וכל אשר בו; אתה מחיה את כל אלה, וצבא השמים משתחווים לך.
7 אתה יהוה אלהים, אשר בחרת באברם, אשר הוצאתהו מאור כשדים, אשר נתן לו את שמו אברהם.
8 וְמָצָאתָ אֶת-לִבּוֹ נאמן לְפָנֶיךָ וְכָרַתָּ עִמּוֹ בְּרִית לְתַתָּ לַצַּרְעוֹ אֶת-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַאֲמוֹרִי הַפְּרִיזִי הַיְבוּסִי הַגַּרְגְּסִי וְשָׁמְרַתָּ אֶת-דְּבָרֶךָ כִּי-צַדִּיק אַתָּה׃« 

9 "ראית את עני אבותינו במצרים וזעקתם שמעת על ים סוף.".
10 עשית אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי נהגו בגאווה כלפיו אבותינו ועשית לעצמך שם, כאילו אנחנו עדיין יכולים לראות את זה הַיוֹם.
11 בקעת לפניהם את הים, ויעברו בתוך הים ביבשה; ואת רודפיהם השליך למצוקות, כאבן במים רבים.
12 הנחיתם יומם בעמוד ענן, ובלילה בעמוד אש, להאיר לפניהם את הדרך.
13 ירדת אל הר סיני, דברת איתם מלמעלה מן השמים, ונתת להם משפטים צדיקים, חוקי אמת, מצות ומצוות נעלות.
14 את שבת קדשך הודעת להם, ותורת להם בדבר משה עבדך מצות, פקודות ותורה.
15 לחם מן השמים נתת להם לרעבונם ומים מן הסלע השביעת לצמאונם ותאמר להם לבוא ולרשת את הארץ אשר נשבעת לתת להם« 

טז "אך אבותינו התגאו ויקשו את עורפם ולא שמעו אל מצותיך.".
17 מאנו לשמוע ולא זכרו את נפלאות שעשית להם. הקשו את עורפם ובעקשנותם שמרו נגיד לשוב לעבדותם. ואתה אל סלח, חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, ולא עזבתם.
18 גם כאשר עשו להם עגל מותך ואמרו זה אלוהיך אשר הוציאך ממצרים ומסרו את נפשם נגדך לגידופים גדולים,
19 ברחמיך הגדולים לא עזבתם במדבר ולא סור מהם עמוד ענן להנחותם יומם בדרכם ועמוד אש להאיר להם לילה בדרך אשר הלכו בה.
20 רוּחַךְ טוֹבָה נָתַתָּ לָהֶם לְהַשְׁכִּים מֵנֶךָ לֹא מְנַעְתָּ מִפִּיהָם וּמַיִם שִׂמְתָּ לָהֶם צְמָאָא׃.
21 ארבעים שנה סיפקת להם במדבר ולא חסר להם דבר זה לא היה כלום ; בגדיהם לא בלעו, ורגליהם לא התנפחו.« 

22 "נתת להם ממלכות ועמים וחלקת ביניהם את נחלותם ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן.".
23 ככוכבי השמים רבית את בניהם והבאתם אל הארץ אשר אמרת לאבותם י ייכנס כדי להשתלט עליה.
24 ויבאו בניהם לרשת את הארץ, ותשפיל לפניהם את יושבי הארץ את הכנענים, ותמסר אותם בידם, את המלכים ואת עמי הארץ, לעשות בהם כרצונם.
25 וכבשו ערים מבצרות ואדמות פוריות, וירש להם בתים מלאים כל-סחורה, בורות חפורים, כרמים, מטעי זיתים ועצי פרי רבים, אכלו, שבעו, השמינו, וחיו בפאר, בזכות חסדך הרב.« 

26 "וְמָרוּ וַיַּרְדוּ בָּךְ. הַשְׁפְּטוּ תּוֹרְתֶךָ מֵעֲבָרֵי גַּבָּם. הַרְגוּ אֶת-נְבִיאִיךָ הַעֲידוּ בָּהֶם לְהַשִּׁיבֵם אֵלֶיךָ וַיִּסְגְּרוּ׃ לכיוון שלך לחילולים גדולים.
27 וְהִפְסַרְתָּם בְּיַד עוֹצְקֵיהֶם וְעָצְקוּ אֹתָם וּבְעֵת עוֹצְקֵיהֶם צָעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה׃ ה- נִשׁמָע מלמעלה מן השמים, וברחמיך הגדולים נתת להם מושיעים אשר הצילו אותם מיד עושקיהם.
28 ויהי מנוחה, וישובו לעשות הרע בעיניך, ותעזב אותם בידי אויביהם, אשר מלכו בהם. וישובו לצעוק אליך, ואתה. ה- נִשׁמָע מלמעלה מן השמים, וברחמיך הגדולים הצלתם פעמים רבות.
29 העדת בם להשיבם אל תורתך, ויתמידו בגאון ולא שמעו במצוותיך; עברו את משפטיך, כי העושה אותם מוצא בהם חיים; סרדו כתף, הקשו עורפם ולא שמעו.
30 שנים רבות סבלת עמם; העדתם ברוחך בנביאיך, ולא שמעו; ותמסרם ביד עמי הארצות.
31 וברחמיך הגדולים לא השמדתם ולא עזבתם כי אתה אל רחום ורחום.« 

32 "ועתה אלוהינו האל הגדול, הגיבור והנורא, אתה שמקיים את הברית וה רַחֲמִיםאַל תִּרְאֶה כְּבוֹטֵל אֶת כָּל הַסְבָרִים אֲשֶׁר פָּעוּ אֶת מַלְכֵינוּ וְרַבִּינו וְכֹהֲנֵינוּ וְנִבִּיאֵינוּ וְכָל עַמְּךָ מֵי מִמִּי מַלְכֵי אשור עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
33 צדקת היית בכל אשר קרה לנו, כי פעלת נאמנה; ואנחנו עשינו עוול.
34 מלכינו, מנהיגינו, כוהנינו ואבותינו לא עשו את תורתך, ולא שמעו את מצותיך ואת עדותיך אשר נתת עליהם.
35 בממלכתם, בתוך הברכות הרבות אשר נתת להם, בארץ הרחבה והפורייה אשר נתת להם, לא עבדוך ולא שובו ממעשיהם הרעים.
36 ועתה עבדים אנחנו! עבדים אנחנו על הארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פירותיה ליהנות את רכושו!
37 היא מרבה את יבולתה למלכים אשר משרת עלינו בגלל חטאינו. הם מחלקים את גופתנו ואת בהמתנו כרצונם, ואנחנו במצוקה גדולה.« 

פרק 10

1 כתוצאה מכל אלה, כרתנו ברית קדושה אשר כתבנו עליה, ומנהיגינו, לוינו וכהנינו חתמו עליה את חותמם.

2 אלה אשר חתמו את חותמם: נחמיה הנגיד בן חלקיהו.
ג - צדקיהו, שריה, עזריה, ירמיהו,
ד פשור, אמריה, מלכיה,
5 חטוס, סבניאס, מלוך,
ו הרמון, מרימות, עובדיה,
7 דניאל, גנתון, ברוך,
8 מוסולם, אביאס, מיאמין,
9 מעזיאס, בלגי, סמיה, כמרים.
10 - לויים: יהושע, בן עזניה, בנוי מבני חנדד, קדמיאל,
11 ואחיהם שבניה, אודאיה, קליטה, פיליה, חנן.,
12 מיכה, רוהוב, חסביאס,
13 זכר, סרביאס, סבניאס,
14 אודאיאס, באני, בנינו.
טו - ראשי העם: פָּרוֹשׁ וְפַחַת מוֹאָב וְעִילָם וְזֵתוּ וְבָנִי.,
16 בוני, אזגד, בבאי,
יז אדוניאס, בגואי, עדין,
יח אטר חזקיהו תכלת,
19 אודאיאס, חאסום, בסאי,
כ חרף, ענתות, נבי,
21 מגפיאס, מוסולם, חציר,
כב מסיזבל, צדוק, יהודה,
כג פלטיאס, חנן, אנאיאס,
כד הושע, חנניה, חשוב,
25 אלוהס, פאלאה, סובק,
26 רחום, חبونا, מעשיה,
כז אכיאס, חנן, ענן,
28 מְלוּךְ, הָרִים, בַּעַנָּה.

29 שאר העם, הכוהנים, הלוויים, השוערים, המשוררים, הנתנאים וכל אלה אשר נבדלו מעמי הארצות כדי לַעֲקוֹב תורת אלוהים, נשיהם, בניהם ובנותיהם, כל אלה אשר היו מסוגלים לדעת ולהבין,
30 וַיִּתְקַבְּרוּ אֶל-אחֵיהֶם אֲדֹנֵיהֶם וַיִּשְׁבְּעוּ בַּקְלָלָה ובשבועה לַלַּכְתָּה בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתָּנָה עַד מֹשֶׁה עַבְד הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוַת יְהוָה אֲדֹנֵינוּ וְחֻקָּתָיו׃.

31 הבטחנו, בפרט, אשר לא נתנו בְּנוֹתֵינוּ לָעַם הָאָרֶץ, וְאֶת-בְּנוֹתֵיהֶם לֹא נִקְחַל לִבְנֵינוּ;
32 שאם יביאו אנשי הארץ סחורה או מוצרים למכירה ביום השבת, לא נקנה מהם דבר ביום השבת או בימי החגים; שנלך לנוח את האדמה השנה השביעית, וזה לא היינו דורשים תשלום של ללא חוב.

33 הטלת על עצמנו חובה לשלם שליש שקל בשנה עבור עבודת בית האלוהים,
לד ללחם הפנים, לקורבן התמיד, לעולה התמיד, ל קורבנות של שבתות, של ה- ראשי חדשים, למועדים, לקודשים, לחטאת, לכפר על ישראל, ועל כל אשר נעשה בבית אלהינו.

לה הטלנו גורל, כהנים, לויים ועם, על תרומת העצים, כדי ל'’יובא לבית אלהינו, כל משפחה בתורה, במועדים, שנה בשנה, להישרף על מזבח יהוה אלהינו, ככתוב בתורה.
36 התחייבנו להביא בכל שנה לבית יהוה את ביכורי אדמתנו ואת ביכורי כל פרי כל העץ;
לז להביא אל בית אלהינו אל הכוהנים המשרתים בבית אלהינו את בכורי בנינו ואת בהמתנו ככתוב בתורה ואת בכורי בקרנו ואת בכורי צאנו׃.
38 כְּמוֹ כֵן, אשר נביא אל הכוהנים, ללשכות בית אלהינו, את ביכורי בצקנו ואת קדשינו ואת פרי כל העצים, תירוש ושמן; וכי היינו מספקים מעשר אדמתנו ללויים. והלויים עצמם יגבו את המעשר בכל הערים. שכנים של התרבויות שלנו.
לט והכהן בן אהרן יהיה עם הלוים בגביית המעשר הלוים והלוים יביאו את מעשר המעשר לבית אלהינו אל לשכות האוצר.
40 כי בני ישראל ובני לוי יביאו אל הלשכות את מנחת הדגן, התירוש והשמן שם כלי הקודש לַעֲמוֹד את הכוהנים המשרתים, את השוערים ואת המשוררים, וְלֹא נִזְכַּחַן אֶת-בֵּית אֱלֹהֵינוּ.

פרק 11

1 וראשי העם התיישבו בירושלים, ושאר העם הטילו גורל, כדי שאחד מעשרה יבוא לשבת בירושלים עיר הקודש, תשעת הימים. אחרים חלקים נוֹתָר ב- אחרים ערים.
2 העם ברך את כל אלה אשר החליטו מרצונם לשבת בירושלים.

3 הנה ראשי הרשויות מִשׁפָּחָה מן המדינה אשר ישבו בירושלים בערי יהודה ישבו איש בנחלתו בעירו ישראל הכהנים והלוים נתנאים ובני עבדי שלמה

ד בירושלים ישבו מבני יהודה ומבני בנימין. מבני יהודה: עתיה בן עזיאם בן זכריה בן אמריה בן שפטיה בן מלליאל מבני פרץ.;
ה ומעזיה בן ברוך בן כולזה בן חזיה בן עדיה בן יהויריב בן זכריה בן סלע.
ו סך כל בני פרץ, הישבים בירושלים, ארבע מאות שישים ושמונה גברים גיבורים.
ז - אלה בני בנימן: שלום בן משלם בן יועד בן פדיה בן קוליה בן מעזיה בן אתאל בן ישי,
ח ואחריו גבי סלאי תשע מאות עשרים ושמונה.
9 יואל בן זכריה היה מנהיגם, ויהודה בן שנוע היה המנהיג השני של העיר.

10 כהנים: אידיא בן יהויריב, יכין,
11 שריאה בן חלקיהו בן מוסולם בן צדוק בן מראיות בן אחיטוב נסיך בית האלוהים.,
12 ואחיהם אשר היו העבודה בבית שמונה מאות עשרים ושנים עדיה בן ירוחם בן פלייה בן אמסי בן זכריה בן פשחור בן מלכיה,
13 ואחיו ראשי משפחות מאתים ארבעים ושנים ועמסה בן עזראל בן אחזי בן משאלמות בן אמר,
יד ואחיהם, גיבורי חיל, מאה עשרים ושמונה. זבדיאל בן הגדלים, מנהיגם.

טו מן הלוויים: שמעיה בן חסוב בן עזריקם בן חסביה בן בוני;
טז סבתאי ויוזבד, אשר היו אחראים על ענייני בית האלוהים החיצוניים., של המספר ראשי הלוויים;
17 מתניה בן מיכה בן זבדי בן אסף, ראש השירה בתפילה, ובבקיה השני באחיו, ועבדה בן שמוע בן גלאל בן עדיתון.
18 סך כל הלוים בעיר הקודש: מאתיים שמונים וארבעה.

19 והשערים: עקוב ותלמון ואחיהם, שומרי השערים: מאה שבעים ושנים.

20 שאר ישראל, הכוהנים והלוויים, היו בכל ה אחרים ערי יהודה, כל אחת בנחלתה.

21 הנתינים התיישבו ברובע העופל, ושיחא וגספא מונו על הנתינים.
22 ראש הלוויים בירושלים היה עזי בן בני בן חסביה בן מתניה בן מיכה מבני אסף המשוררים על עבודת בית האלוהים.
23 כי צו מלכותי היה לגביהם, ושכר קבוע הוסכם לזמרים עבור כל יום.
24 פתחיה בן משבבל, מבני זרח בן יהודה, היה נציב המלך לכל דברי העם.

25 ובני יהודה ישבו בקריאת ארבע ובעריה סביבתה ובדיבון ובעריה סביבתה ובקבשאל ובעריה.,
26 בישוע, במולדה, בבית פלט,
כז בחסרשואל, בבאר שבע ובערי השיפוט שלה,
28 בסיצ'לג, במוכונה ובעיירות תחת סמכותה,
29 בעין-רמון, בשרה, בירימות,
ל' לזנוע, לאודולם ולכפריו, ללכיס ולגבולה, לאזכה ולעריה, מבאר שבע ועד עמק עינם ישבו.

31 מבני בנימין התיישבו מגבע, במכמס, בחי, בבית אל ובערי סביבתה.,
32 לענתות, לנוב, לענניה,
ל"ג בעשור, ברמה, בגתים,
לד לחדיד, לסבוים, לנבלאט,
35 בלוד ובאונו, בעמק הפועלים.

36 בין הלוויים היו מחלקות של יהודה מי הצטרף אל בנימין.

פרק 12

א אלה הכוהנים והלוויים אשר חזרו עם זרובבל בן שאלתיאל ועם יהושע שריה, ירמיהו, עזרא,
2 אמריה, מלוך, חטוס,
ג שכניה, רחום, מרימות,
4 אדו, גנתון, אביאס,
5 מיאמי, מאדיאס, בלגה,
ו שמעיה, יהויריב, אידייה,
ז סלום, אמוק, חלקיאס ואידאיאס. אלה היו ראשי הכוהנים ואחיהם בימי יהושע.

8 לויים: יהושע, בנוי, קדמיאל, סרביא, יהודה, מתניה, אשר היה ממונה, עם אחיו, על שירת התהילה;
9 בקסיאס והאני, אחיהם, היוו את מקהלת הנגד בטקס.

10 יהושע הוליד את יואקים, יהואקים הוליד את אליאסיב, אליאסיב הוליד את יהוידע.,
11 יהוידע הוליד את יהונתן ויהונתן הוליד את ג'דוע.

12 אלה היו הכהנים ראשי משפחות בימי יהויקים לשרייה מרעיה ולירמיהו חנניה;
יג לעזרא, מוסוללם; לאמריאס, יוחנן;
14 למיליכו, יונתן; לסבניאס, יוסף;
טו לחרם, עדנה; למראיות, חלכי;
טז לאדו זכריה; לגנתון משלם.;
יז לאביאס זכריה; עבור מיאמין ומואדיאס, פלטי;
18 לבלגה, סמואה; לסמייאס, יונתן;
יט ליהויריב, מתנאי; ליהודאי, עזי;
20 עבור סלאי, סלאי; לעמוק, חבר;
21 לחלקיאס, חסביאס; לאידאיאס, נתנאל.

22 בימי אלישיב, יהוידע, יוחנן וידוע, נרשמו הלוים, ראשי משפחות והכהנים, בימי מלכות דריוש הפרסי.
23 בני לוי ראשי משפחות כתובים בספר דברי הימים עד ימי יוחנן בן אלישיב.

24 ראשי הלוויים: חסביה, סרביה ו יהושע, בני קדמיאל, אשר היו אחראים, ואחיהם מולם, לחגוג ולשבח אֵל, לפי פקודתו של דוד איש האלוהים, קבוצה אחת מתחלפת עם הקבוצה השנייה.
25 מתניה, בקביה, עובדיה, משלם, תלמון ועקוב, השוערים, היו משמרות על ספי השערים.
26 הם חיו בימי יואקים בן יהושע, בן יוצדק, ובתקופת נחמיה המושל ועזרא הכהן ו הסופר.

27 בחנוכת חומות ירושלים נקראו הלוויים מכל מקומות מושבם לבוא לירושלים לחגוג את חנוכת החומות עִם שמחה, עם שבח ושירה, לצליל מצילתיים, ציתרים ונבלים.
28 וַיִּקְהֲבוּ בְנֵי הַשְּׁרָרִים מִסְפָּרַת יְרוּשָׁלָם מִכְּפָרֵי הַנְּטוֹפָתִים׃,
29 מבית גלגל ומאזור גבע ועזמות כי בנו המשוררים כפרים סביב ירושלים.

30 וַיְטַהֲרוּ הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִים וַיְטַהְרוּ אֶת־הָעָם, אֶת־הַשָּׁעָרִים וְאֶת־הַחוֹמָה׃.

31 וַאֶעֱלֶה אֶת-שְׂרֵי יְהוּדָה אֶל-הַחוֹמָה, וַאֲנִי שְׁתֵּי מְקַבְּלוֹת גְדוֹלוֹת. המקהלה הראשונה החלה לצעוד לכיוון הצד הימני, על החומה, לכיוון שער האשפות.
32 מאחוריהם צעד אושיה וחצי שרי יהודה,
לג עזריה, עזרא, משלם,
34 יהודה, בנימין, שמעיה וירמיהו;
לה ומבני הכוהנים בחצוצרות: זכריה בן יהונתן בן שמעיה בן מתניה בן מיכה בן צשור בן אסף,
36 ואחיו שמעיה ועזראל ומללי וגללי ומעיי ונתנאל ויהודה וחנני עם כלי נגינה של דוד איש האלוהים ועזרא הסופר לפניהם
37 וַיַּעֲלוּ מִמָּהֶם בְּמַעֲלָת עִיר דָּוִד בְּדֶרֶךְ הַחוֹמָה מֵעַל בֵּית דָּוִד אֶל־שֶׁער־הַמִּים קֹדֶשׁ׃.

38 המקהלה השנייה יצאה לדרך מכיוון הנגדי; אני הייתי מאחוריהם, עם ה’אַחֵר חצי מהעם, על החומה. מעל מגדל הכבשן, הלכנו עד הקיר הרחב;
לט ומעל שער אפרים, שער הישן, שער הדגים, מגדל חננאל ומגדל מאה, עד שער הצאן, ועמדו בשער ה' כֵּלֵא.

40 שתי המקהלות עצרו בבית האלוהים, וכך גם אני וחצי מהשופטים. מי היו אִיתִי,
41 והכהנים אליקים, מעזים, מינהין, מיכה, אליועני, זכריה וחנניה, עם חצוצרות.,
42 ומעשיהו שמעיהו אלעזרו עזי יוחנן מלכיהו עילם ועזר והשררים השמיעו את קולם עם יזרעיהו, שֶׁלָהֶם רֹאשׁ.

43 ביום ההוא הקריבו זבחים גדולים וחגגו, כי אלוהים נתן להם שמחה גדולה. נָשִׁים וגם הילדים שמחו, את זעקותיהם של שמחת ירושלים נשמעה למרחקים.

44 באותה תקופה מונו אנשים להיות אחראים על הלשכות אשר שירת של אחסנים עבור התרומות שנאספו, הביכורים והמעשרות, והם הואשמו לאסוף שם, משטח הערים, את החלקים מוּקצֶה על פי התורה לכוהנים וללויים, כי יהודה שמחה חוֹבָה הכוהנים והלוויים היו בתפקידם.,
45 וַיַּשְׁמַרְתִּים אֶת-עֲבֹד אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת-עֲבֹד הַטְהָרִים וְהַטְהָרִים. כְּמוֹ כֵן, את המשוררים ואת השוערים, כחוק דוד ו של שלמה, בנו.
46 כי לפנים, בימי דוד ואסף המנגן, היו שירי הלל ותודה לאלוהים.
47 כל ישראל בימי זרובבל ונחמיה נתנו את מנת היום לשררים ולשוערים ואת הקודשים נתנו ללוים, והלוים נתנו את חלקם לבני אהרן.

פרק 13

1 בעת ההיא נקראה ספר משה באוזני העם, ונמצא שם כתוב, אשר לא יבוא עמוני ומואבי אל קהלת האלוהים.,
2 יען לא באו לקראת בני ישראל בלחם ובמים, וכי שילמו לבלעם עליהם לקלל אותם; והפך אלהינו את הקללה לברכה.
3 כאשר נשמעה התורה הזאת, הופרדו כל הזרים מישראל.

4 לפני כן, אלישיב הכהן, אשר היה ממונה על חדרי בית אלוהינו ו מי היה בעל בריתו של טוביאס,
ה וְהִסְדַּר לַאֲלָמִים חָדָר גָדָל שֶׁבָּא שָׁם מִקְדָּם הַמְּתָנִים הַקְּטֹרֶת הַכֵּלִים וּמַעֲשֶׂר הַחִיתִים הַנִּשְׁרִים וְהַשָּׁעָרִים וְהַגָּבוֹת שֶׁל הַכֹּהֲנִים׃.
6 כאשר כל זה התקיים, לא הייתי בירושלים, כי בשנת שלושים ושתיים לארתחשסתא מלך בבל שבתי אל המלך. לאחר זמן מה קיבלתי מאת המלך רְשׁוּת
7 לשוב ירושלים, ואבין את הרעה אשר עשה אלישיב לטוביה, בכך שסדר לו חדר בחצרות בית האלוהים.
8 חשתי צער רב, וזרקתי מן החדר את כל רהיטי ביתו של טוביה.
9 אז ציוויתי לטהר את החדרים, והשבתי בהם את כלי בית האלוהים, את המנחות ואת הקטורת.

10 וגם נודע לי כי לא סופקו חלקי הלוויים, וכי הלוויים והמשררים על העבודה ברחו איש לארצו.
יא וַאֲפַצֵּר אֶל־הַשְׁפָּטִים וַאֲמַר לָמָּה נִזְזֵב בֵּית אֱלֹהִים וָאֶקְבַּצֵּב אֶת־הַלְּוִיִים וְאֶת־הַמְּשְׁרִים וָאֲשִׁיבֵּהָם אֶת־מְקוֹמָם׃.
12 וַיָּבִיא כָּל־יְהוּדָה אֶל־אֹרְשִׁים אֶת־עַשְׁרֵי הַדָּגָן, הַיִּירוֹשׁ וְהַשֶׁמֶן.
13 ואת ניהול האוצרות הפקדתי בידי שלמיה הכהן, צדוק הסופר ופדיהו מן הלוויים, ואת חנן בן זכריה בן מתניה מינהתי להם, כי ידועים בנאמנים, ועליהם הייתה האחריות לחלק את האוצר לאחיהם.

14 זכרני אלוהי על זאת ואל תמחה מהזיכרון שלך מעשי החסד אשר עשיתי לבית אלוהים ולעבודתו!

15 בעת ההיא ראיתי אנשים ביהודה דורכים יקבים בשבת, מביאים אלומות דגן, מעמיסים יין, ענבים ותאנים וכל משא על חמורים, ואשר ה- הביאתם ירושלים ביום השבת; והזהרתי אותם כאשר מכרו את רכושם.
16 כְּמוֹ כֵן הצורים שנותרו ב יְרוּשָׁלַיִם, הביאו דגים וכל מיני סחורות, ו ה- מכרו ביום השבת לבני יהודה ובירושלים.
17 פניתי אל אדירי יהודה ואמרתי להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים לחלל את יום השבת
18 הלא כך נהגו אבותיכם, ו האם לא זו הסיבה הַבִּיט אֱלֹהֵינוּ אֶת כָּל־הָרָעוֹת הַזֶּה וְאַתֶּם רַבִּים׃ שׁוּב את אפו על ישראל בחילול שבת!...« 
19 וכאשר החשיך בפתחי ירושלים לפני השבת, צויתי לסגור את השערים, ולא לפתוח אותם עד אחרי השבת. בנוסף, הצבתי בשערים כַּמָה של אנשיי כְּדֵי’אסור היה לבוא שום משא ביום השבת.
20 אז הסוחרים והמוכרים של כל סוגים של אספקה הושארו פעם או פעמיים מחוץ לירושלים בן לילה.
21 אזהרתם ואמר להם: "מדוע אתם לנים לפני החומה? אם תעשו זאת שוב, אשים בכם ידיים." מאותו עת ואילך לא באו עוד בשבת.
22 ואצוה את הלוים לטהר ולבוא ולשמור את השערים לקדש את יום השבת.

זְכֹר נִי שׁוּב אֱלֹהַי בְּגִיל זֹאת וְחָסֵנִי כְּרַב חַסְדֶּךָ׃

23 באותה תקופה ראיתי גם יהודים אשר הקימו בביתם נשים מאזוטוס, עמונית, מואביות.
24 מחצית מבניהם דיברו אזוטית אך לא יכלו לדבר יהודית; כְּמוֹ כֵן לשפה של כך וכך אנשים אחרים.
25 גערתי בהם וקיללתי אותם, הכיתי רבים מהם, תלשתי את שערותיהם, והשבעתי אותם בשם אלוהים., פִּתגָם "לֹא תִתֵּן בְּנָתֶיךָ לְבָנֵיהֶם, וְלֹא תְקַח מִבְּנָתָם לְבָנֶיךָ וּלְעָלֶיךָ.".
26 הלוא בזאת חטא שלמה מלך ישראל לא היה כמוהו ברוב הגויים אהוב היה לאלהיו וימלך אותו אלהים על כל ישראל נָשִׁים גם נשים זרות הובילו אותו לחטוא.
27 האם היה צורך, אם כן, לדעת עליך שאתה מבצע את הפשע הגדול הזה וחוטא לאלוהינו בכך שאתה מקים במקום שלך נשים זרות?« 

28 אחד מבני יהוידע בן אלישיב הכהן הגדול היה חתן סנבלט החרוני; גירשנו מפני.

29 זכר אותם אלוהי על חילול הכהונה הזה ועל קודש הכהנים והלויים

30 טיהרתי אותם מכל דבר מה היה נכרי, והחזרתי את התקנות בנוגע לכהנים וללויים, איש בשירותו,
31 ומה שקשור להקרבת עצים בזמנים מסוימים, כמו גם לביכורים.

זכור ש ב חן בעד, אלוהי, כי שֶׁלִי טוב!