סֵפֶר וַיִקְרָא

פרק 1

א ויקרא יהוה אל משה וידבר אליו על אוהל מועד לאמר
2 "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:

כי-יקריב איש מכם קרבן ליהוה בהמה אשר תקריבו, בקר או צאן.

ג אם בהמה עולה קרבנו, זכר תמים יקריב; פתח אהל מועד יקריבו לרצון לפני יהוה.
ד יסמך ידו על ראש העולה ותקבלו את רצון לכפר עליו.
5 וישחט את הפר הצעיר לפני יהוה, והכהנים בני אהרן יקריבו את הדם ויזרו אותו על המזבח אשר פתח אהל מועד סביב.
ו את העולה יתפשט ויתחתך לחתיכות.
ז וַיַּעֲשֶׂה בְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲשׂוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ׃;
8 וַיַּסְדְּרוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת־הַנְּתָחִים אֶת־הַרֹּאשׁ וְאֶת־הַפָּתְחִים עַל־הָעֵצִים הַמָּשְׁמָחִים׃.
ט את המעי ואת השוקיים יִשטוף במים והקטיר הכהן את הכל על המזבח עולה הוא, זבח אש, ריח ניחוח לה'.

10 אם בהמה קטנה היא קרבנו, כבשים או עזים עולה, זכר תמים יקריב.
יא וישחט אותו מצד צפון של המזבח לפני יהוה ויזרקו בני אהרן הכהנים את דמו סביב על המזבח.
12 יתחתך אותו לחתיכות, ראשו ועוברו, וסדר אותם הכהן על העצים המונחים על אש המזבח.
13 את המעי ואת השוקיים ירחוץ במים והקריב הכהן את הכל וקטיר את המזבח עולה הוא, זבח אש, ריח ניחוח לה'.

יד אם עוף הוא קרבנו לה', תורים או צעירים יקריב.
15 וַיְבִיא הַכֹּהֵן אֶת־הַצֵּף אֶל־הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁבֵר אֶת־רֹאשָׁהוּ בְּצִינָרוֹ וְשָׁרֵף אֹתָהּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ, וְסָחַת אֶת־דָּמָהּ אֶל־דֶּרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ.
טז יסיר את היבול ואת טמאתו וישליך אותו ליד המזבח מזרחה, במקום אשר שם שמים את האפר.
יז וְפָתַח אֶת־כְּנַפְיָיו לֹא־הִפְרִידוּ וְהַכֹּהֵן יִקְטִיר אֹתָהּ על־הַמִּזְבֵּחַ עַל־הוּא עֲלָה אֵשׁ וּרְחִיק לְיהוּ׃.

פרק 2

1 כי יקריב איש מנחה לה', סלת דקה תהיה מנחתו, יצוק עליה שמן ויוסיף לבונה.
2 וַיְבִיאֵהוּ אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי־אַהֲרֹן וְקַח הַכֹּהֲנָן קָפֶץ סֶלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן וְעַל־כָּל־הַקְטֹרֶת וַיַּקְטִיר אֹתָהּ הַמִּזְבֵּחַ זִכְרוֹן עוֹלָה הוּא לְרֵיחַ נִיחַח לַיהוָה׃.
3 אשר יישאר מהמנחה יהיה לאהרון ולבניו; קודש קדשים הוא מאש ליהוה.

ד כי תקריבו מנחת מאפים, לעוגות סלת דקה, מצות, בלולות בשמן, ורקיות מצות, מרוחות בשמן.

5 אם תקריב כמנחה עוגה אפולה במחבת, סלת דקה לושה בשמן, ללא שאור, תהיה.
ו וְתִבְרֶתֶּהוּ לְפָתְחִים וְצֹקְתָּ עָלָיו שֶׁמֶן: מִנְחָה הוּא.

7 אם תקריב כמנחה עוגה אפויה בתבנית, סלת דקה עם שמן תעשה.

ח וְהִבִּיאוּ אֶת־הַמִּתְרַבָּן הַכָּךְ לְיְהוָה וְהִקְרִיבוּ אֵל־הַכֹּהֵן וַיַּבִּיאוּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ.
ט וַיְקַח הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה אֶת-הַזְּכָר וַיַּקְטִיר אֹתוֹ הַמִּזְבֵּחַ אֵשׁ רֵיחַ נִיחַ הוּא לַיהוָה.
10 אשר יישאר מהמנחה יהיה לאהרון ולבניו; קודש קדשים הוא בין האש לה'.

יא כל מנחה אשר תקריבו ליהוה, לא תחמץ, כי לא תשרפו כל אשר בו חמץ או דבש, אשה ליהוה.
12 תקריבם אותם ליהוה כמנחות ביכורים, אך על המזבח לא יונח מהם כמנחת ריח ניחוח.

13 כל אשר תקריב מנחה ימלח, לא תחסר מלח ברית אלוהיך מנחתך; על כל מנחותיך תקריב מלח.

יד אִם תַּקְרִיב בִּכְרוֹת לַיהוָה, תַּקְרִיב שְׁבְלִים קְלוּיִים בָּאֵשׁ, דָּגָן טחון, כְּמִנְחַת בִּכְרוֹתֶיךָ.
15 וצקת עליו שמן והוספת עליו לבונה מנחה היא.
טז וַיִּקְטִיר הַכֹּהֵן מִן הַדָּר הַטָּחוֹץ וְמִן הַשֶׁמֶן וְעַל כָּל הַקְטֹרֶת כְּזִכָּרוֹן לַיהוָה׃.

פרק 3

1 כי יקריב איש שלמים אם יקריב עדר בהמה זכר או נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה.
2 יסמך את ידו על ראש ההרוג וישחטו בפתח אהל מועד, ויזרו הכהנים בני אהרן את הדם על הקירות של את המזבח מסביב.
ג מן השלמים הזה יקריב כאשה ליהוה את החלב המכסה את הקרביים ואת כל החלב אשר מחובר לקרביים;
4 שתי הכליות עם השומן המכסה אותן ומחוברות לאזור המותני; את עכירות הכבד אותו הוא ינתק ליד הכליות.
ה וַיִּקְטִירוּ בְנֵי אַהֲרֹן אֹתוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ עַל־הַעֲלָה אֲשֶׁר עַל־הָעֲצִים אֲשֶׁר עַל־הָאֵשׁ עֹלָה הוּא לְיְהוָה׃.

ו אם יקריב בהמה קטנה, זכר או נקבה, לשלמים ליהוה, תמים יקריבנה.

7 אם כבש יקריב כזבח, יקריבו לפני יהוה.
8 וסמך את ידו על ראש ההרוג ושחטו לפני אוהל מועד, ויזרו בני אהרן את דמו על הקירות של את המזבח מסביב.
9 מן השלמים הזה יקריב כאשה ליהוה את חלבו, את כל הזנב, החתוך על עמוד השדרה, את החלב המכסה את הקרביים ואת כל החלב אשר מחובר לקרביים.;
10 שתי הכליות, כאשר השומן המכסה אותן ומחובר לאזור המותני; את עכירות הכבד אותה ינתק ליד הכליות.
יא והכוהן יקטרינו על המזבח: אכלת אשה היא ליהוה.

12 אם עז קרבנו, יקריבו לפני יהוה.
13 וסמך ידו על ראש ההרוג ושחט אותו לפני אהל מועד ויזרו בני אהרן את דמו על הקירות של את המזבח מסביב.
יד מן הקורבן יקריב אשה ליהוה את החלב המכסה את הקרבים ואת כל החלב אשר על הקרבים;
15 שתי הכליות, כאשר השומן המכסה אותן ומחובר לאזור המותני; את עכירות הכבד אשר ינתק ליד הכליות.
טז והכהן יקטרינו על המזבח מאכל אשה ריח ניחוח הוא כל החלב ליהוה.
17 חוק עולם הוא זה לזרעכם בכל אשר תגורו: לא תאכלו חלב ולא דם.« 

פרק 4

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:

2 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי יחטא איש בשגגה מכל מצות יהוה אשר לא יעשו ועשה אחת מאלה;

3 אם יחטא הכהן המשוח והאשים את העם, יקריב ליהוה פר בקר תמים לחטאת על החטאת אשר חטא.
ד וַיְבִיא אֶת־הַפָּר אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה, וַיַּסְמַךְ אֶת־יָדוֹ עַל־רֹאשׁ הַפָּר, וַיְשְׁחַט אוֹ לִפְנֵי יְהוָה.
ה וַיִּקַּח הַכֹּהֵן הַמְּשִׁחַ מִדָּם הַפָּר וַיְבֵאוֹ אֶל־אָהֵל מוֹעֵד;
ו יטבול את אצבעו בדם ויזרה שבע פעמים לפני יהוה, לפני פרוכת הקדש.
7 ויתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הריח אשר לפני יהוה באוהל מועד ויזרק את כל אשר שאר דם הפר שלמרגלות מזבח העולות אשר פתח אהל מועד.
8 הוא ייקח הַבָּא כָּל-חֵלֶב פָּר הַחֲטָאת, אֶת-חֵלֶב הַכָּסֶה אֶת-הַמִּעְבָּר, וְכָל-הֵלֶב הַדָּבָר אֶל-הַמִּעְבָּר;
9 שתי הכליות, כאשר השומן המכסה אותן ומחובר לאזור המותני; את עכירות הכבד אותה ינתק ליד הכליות.
10 הוא יסיר את החלקים האלה כאשר נלקחו מן הפר שבשלמים, ויקטר אותם על מזבח העולות.
יא ואת עור הפר ואת כל בשרו ואת ראשו ואת רגליו ואת מעיו ואת צואתו.,
12 את כל הפר יוציא אותו אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אשר שם יזרוק את האפר ושרף אותו באש על עצים על ערימת האפר ישרף אותו.

יג אם חטא כל קהל ישראל בשוגג, מבלי לדעת, ועשו את כל הדברים אשר איסר ה' עליהם לעשות, נכנעו. כָּך אָשֵׁם,
14 וכאשר יודו החטא אשר חטאו, יקריב הקהל פר צעיר לחטאת, והביא אותו לפני אהל מועד.
15 זקני הקהל של ישראל וַיַּסְמִיכוּ אֶת־יָדֵיהֶם עַל־רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה, וַיַּשְׁחַטוּ אֶת־הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה.
טז ויביא הכהן המשוח מדם הפר אל אהל מועד;
יז וטבל את אצבעו בדם ויזרה שבע פעמים לפני יהוה, לפני הפרכת.
18 ויתן מן הדם על קרנות המזבח אשר לפני יהוה באוהל מועד ואת כל אשר יזרק שאר הדם למרגלות מזבח העולות אשר פתח אהל מועד.
19 וַיַּסֵּר אֶת־כָּל־חֵלֶב הַפָּר וַיְקַטֵּר אוֹתוֹ על־הַמִּזְבֵּחַ.
20 הוא יתייחס לפר הזה כאל פר שהוקרב לחטאת של הכהן שקיבל את המשיחה ; הוא יעשה את אותו הדבר. כך יכפר עליהם הכהן, וייסלח להם.
21 ויישא את הפר אל מחוץ למחנה וישרוף אותו כאשר שרף את הפר הראשון. זה חטאת הקהל. של ישראל.

22 אם יחטא שליט בעשיית דבר אשר אסר יהוה אלהיו בשוגג, כנעה כָּך אָשֵׁם,
23 וְהִגִּיעַ לוֹ אֶת־הַחֲטָא שֶׁחָשָׂה וַיְבִיא כְּמַנְחוֹ שֶׁל־עֵז תָּמִימוּם.
24 וסמך את ידו על ראש השעיר ושחט אותו במקום שוחטים עולות לפני יהוה חטאת הוא.
25 וייקח הכהן מדם החטאת באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה ויזרה את שאר דם למרגלות המזבח הזה.
26 וְכָל־חֵלֶב יִקְטַר עַל־הַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר מִקְטַר חֵלֶב הַשְּׁלָמִים וְכַפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ׃.

27 אם יחטא איש מעם הארץ בשוגג לעשות אחד הדברים אשר אסר ה' לו, להיכנע כָּך אָשֵׁם,
28 וְהִגִּיעַ לוֹ אֶת־הַחֲטָא שֶׁחָא וְהִבִּיא כְּמַנְחוֹ שֶׁעָרָה נְקָבָה תְּמִימָה עַל־הַחֲטָא שֶׁחָא׃.
29 יסמך ידו על ראש החטאת וישחטה במקום אשר מקריבים עליו את העלות.
30 וייקח הכהן מדם הקורבן באצבעו, יתן על קרנות מזבח העולה ויזרה את כל אשר שאר דם למרגלות המזבח.
31 את כל החלב יסיר כאשר יסיר חלב השלמים והקטיר את הכהן על המזבח ריח ניחוח לה' וכך יכפר הכהן על האיש ונסלח לו.

32 אם יביא שה לחטאת, יביא נקבה תמימה.
33 יסמך את ידו על ראש החטאת וישחט אותה לחטאת במקום אשר מקריבים את העלה.
34 וייקח הכהן מדם הקורבן באצבעו, יתן על קרנות מזבח העולה ויזרה את כל אשר עליו. שאר דם למרגלות המזבח.
לה וַיַּסֵּר אֶת־כָּל־חֵלֶב כַּאֲשֶׁר מִסִּרְבַּע חֵלֶב הַשָּׁלָם וַיְקַטֵּר אֹתוֹ הַכֹּהֵן אֶת־הַמִּזְבֵּחַ עַל־אֵשׁ הַיְהוָה וַיַּכְפֵּר הַכֹּהֵן עַל־הָאִישׁ עַל־הַחֲטָאָה אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ׃.

פרק 5

1 אם מישהו חוטא בשמיעת האזהרה של השופט, בתפקידו כעד, אינו מצהיר את אשר ראה, או את אשר הוא יודע, הוא ישא את עונשו.
2 אם ייגע איש בטמא, בין בנבלת חיה טמאה, בין בנבלת בהמה טמאה, בין בנבלת שרץ טמא, מבלי לדעת, ונמצא כָּך בהיותו טמא בעצמו, הוא חטא;
3. כמו כן, אם, מבלי לשים לב, הוא נוגע בכל טומאה אנושית אשר באמצעותה אחד מַאִי להיטמא, ושהוא יבין זאת מְאוּחָר יוֹתֵר, הוא יעשה עבירה.
4 אם מישהו, בלשון המעטה, נשבע לעשות רע או טוב, כל אשר יאשר בשבועה לא חכמה כזו, ומבלי לשים לב לכך קוֹדֶם כֹּל, הוא שם לב מְאוּחָר יוֹתֵר, הוא ביצע עבירה באחד מהדברים האלה.

5 לכן, כל מי שביצע פשע באחד מאלה שְׁלוֹשָׁה דברים, הוא יודה במה שחטא.
ו יביא ליהוה כבשה או עז כחטאת לכפרה על החטאת אשר חטא והכוהן יכפר עליו על חטאתו.

7 אם אין לו ידו להרשות לעצמו כבש או עז, ויקריב ליהוה שתי תורים או שני בני יונה לכפרת חטאתו, אחת לחטאת ואחת לעולה.
ח ויביאם אל הכהן, והוא יקריב ראשנה את החטאת, ושבר הכהן את ראשו על הצוואר, מבלי לבטלו;
9 ויזרה מדם החטאת על צד המזבח ואת יתר הדם ישפוך לבסיס המזבח חטאת הוא.
10 ויעשו את העוף השני לעולה, כמנהג של הקרבה הזו. כָּךְ יְכַפֵּר הַכֹּהֵן עַל הַחֲטָא אֲשֶׁר חָטָא הָאִישׁ הַזֶּה, וְסַלַּח לוֹ.

יא אם לא יוכל להרשות לעצמו שתי תורים או שני צעירים, והביא קרבן חטאתו עשירית איפה סלת חטאת; לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה קטרת כי חטאת הוא.
12 ויבא אתו אל הכהן ולקח הכהן ממנו קומץ זכרון וקטיר אתו על המזבח על אשי יהוה חטאת הוא.
13 כך יכפר הכהן על האיש הזה על החטא שעשה לאחד מאלה. שְׁלוֹשָׁה דברים, והוא ייסלח. מה יישאר יהיה לכוהן, כְּמִנְחָה.« 

יד וידבר יהוה אל משה לאמר
טו "אם איש יבגוד וחטא בשוגג" על ידי שמירה על משהו קדשים ליהוה יביא ליהוה כאשם איל תמים, נלקח מן הצאן, ערכך בשקל כסף, לפי שקל הקודש; זה יהיה קורבן של פיצוי.
טז וַיַּשְׁלֹם אֶת הַחֲטָל שֶׁעָל לַמִּקְדָּשׁ וְנָתַן לַכֹּהֵן וְכִפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן בַּאֵּיל הַאֲשָׁם וְנִסְלַח לוֹ׃.

17 אם איש חוטא בכך שיעשה חסרון ה- אם מישהו יודע את אחד הדברים אשר אסר יהוה, הוא יהיה אשם ויישא את עוונותיו.
יח ויביא איל תמים לאשם אל הכהן, נלקח מן הצאן לפי ערכך וכפר עליו הכהן על החטאת אשר חטא בשוגג ונסלח לו.
19 זֶה אֲשָׁם הוּא; אֲשָׁם הוּא הָאִישׁ הַזֶּה לִפְנֵי יְהוָה.« 

20 וידבר יהוה אל משה לאמר:
21 "כי יחטא איש ויעלה ביהוה לשקר לרעיתו על פקדון, על ערבות שנתנה בידו, על גניבה, או על חמס לרעיתו."
22 על ידי שקר על אבידה שמצא, על ידי שבועת שקר על אחת הדברים שאדם יכול לחטוא בהם:
23 כי חטא כך ואשם, ישיב את הגנוב או את הגזול, את הפקדה שהופקדה בידו, או את האבדה שנמצאה.,
24 או כל חפץ אשר נשבע עליו לשקר, ישיב אותו בשלמותו, בתוספת חמישית מערכו, ומסר אותו לבעליו ביום אשר יקריב את זבח כפרתו.
25 הוא יביא אל הכהן שיוצע ליהוה כקרבן אשם איל תמים, נלקח של העדר לפי הערכתך,
26 וְכִפֵּר עָדוֹ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְנִסְלַח לוֹ כָּל־כָּל־חַטָּאָה אֲשֶׁר חָטָא׃« 

פרק 6

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "צוה את-אהרן ואת-בניו ואמרת להם: זאת תורת העולה: העלה תוקטר על אש המזבח כל הלילה עד הבוקר, ואש המזבח תישאר שם".
3 כל בוקר, וַיֵּלַשׁ הַכֹּהֵן אֶת-הַשֶׁתִּים וְתַחְבֹנֵי הַשֶׁתִּים עַל-בְשָׂרוֹ, וַיְסַר אֶת-אֶפֶר הַאֵשׁ אֲשֶׁר-אֲכָלָה אֶת-הַעוֹלָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּשְׁמֵּשׁ אֹתוֹ לִצְדַּת הַמִּזְבֵּחַ;
4 וַיַּסֵּר בְּגָדָיו וַיַּלֵּשׁ בְּגָדָיו לְהוֹצִיא אֶת־הָאֵפֶר מִן־הַמַּחֲנָה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר.
5 אש המזבח תישאר בוערת תמיד; הכהן יקיר עליה עצים בבקר, ויערוך עליה את העלה, ואת חלב השלמים יקטר עליה.
ו אש תמידית תובער על המזבח, מבלי לכבות.

ז זאת תורת המנחה בני אהרן יקריבנו לפני יהוה לפני המזבח.
ח וַיִּקַּח הַכֹּהֵן אֶת־הַסֶּלֶת הַטַּב וְאֶת־שֶׁמֶנָּה וְאֶת־כָּל־הַקְטֹרֶת אֲשֶׁר עַל־הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר אֹתָהּ על־הַמִּזְבֵּחַ לְרֵיחַ נִיחַח לִזְכָּר לַיהוָה׃.
ט ואהרן ובניו יאכלו את אשר יֵשאר מן המנחה יאכלו אותה מצות בקודש בחצר אהל מועד.
10 לא יאפה בשאור הוא החלק אשר נתתי להם מאשי קדשי קודש הוא כחוטא וכאשם.
יא כל זכר בצאצאי אהרן יאכל אותו חקת עולם היא זו לצאצאיכם לאש לה' כל הנוגע בו קדש יהיה« 

12 וידבר יהוה אל משה לאמר:
13 "זאת הקרבן אשר יקריב אהרן ובניו ליהוה ביום משיחתו עשירית איפה סלת טהורה כקרבן תמיד חציו בבוקר וחציו בערב.".
יד במחבת בשמן יכין אותו, מטוגנת תביא אותו, וחתיכות תקריב אותו, מנחת ניחוח ניחוח ליהוה.
טו הכהן המשוח אשר ימלא את מקומו מבין בניו יעשה גַם הַמִּנְחָה הַזֶּה, חֻקָּת עוֹלָם הוּא לִפְנֵי יְהוָה; כֻּלָּה תַּעֲלֹה בְּעָשָׁן.
טז כל קרבן הכהן יאכל בשלמותו לא תאכל.« 

17 וידבר יהוה אל משה לאמר:
יח "דבר אל אהרן ואל בניו וְהָיָה" תגיד להם זֹאת תּוֹרַת חַטָּאת בָּמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁחַט אֶת הַעוֹלָה יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא.
19 הכהן המקריב את החטאת יאכל אותה בקודש יאכל בחצר אהל מועד.
20 כל הנוגע בבשרו יהיה קדוש. אם ניתז דם על הבגד, רחצת את המקום שבו ניתז הדם במקום קדוש.
21 סיר החרס שבושל בו ישבר; אם בשל בסיר נחשת, יטהר ושטוף במים.
22 כל זכר בכהנים יאכל אותו קדש קדשים הוא.
23 וכל חטאת אשר יביא את דמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא יאכל באש תישרף.

פרק 7

1 זאת תורת זבח האשם קדש קדש הוא.
2 במקום אשר ישחט את העלה ישחט את האשם ויתזה את דמו סביב למזבח.
3 את כל החלב, את הזנב ואת החלב המכסה את הקרביים, יוקרבו.,
4 שתי הכליות עם השומן המכסה אותן ומחובר לאזור המותני, ועכירות הכבד, שתתנתק ליד הכליות.
ה וַיַּקְטִירְם הַכֹּהֵן אֶת־הַמִּזְבֵּחַ כְּמִנְחַת מִנְחַת יְהוָה אֲשֶׁם הוּא.
ו כל זכר בכהנים יאכל ממנו הבשר ; במקום קדש יאכל אתו קדש קדש קדשים הוא.
7 כן הדבר לגבי האשם וכך גם לגבי החטאת; החוק אחד לשניהם: הקורבן יהיה לכוהן המכפר.

ח הכוהן המקריב עלה של איש, עור העלה אשר הקריב, יהיה לו.
ט כל קרבן אפוי בתנור, וכל אשר עשוי בסיר או במחבת, יהיה לכהן אשר הקריב אותו.
10 כל קרבן, בין לשה בשמן ובין יבש, יהיה לכל בני אהרן, חלקם שווה.

יא זֹאת תּוֹרַת זִבְחַ הַשְׁלָמִים אֲשֶׁר יִקְרַבֵּחַ לַיהוָה.
12 אם לתודה הוא מוקרב, ועם התודה יוקרבו עוגות מצות מעורבות בשמן, ורקיקי מצות מזוררים בשמן, וסלת מטוגן מעורבת בשמן.
יג עוגות חמץ יתווספו לקורבן אשר תוגש עם הקורבן כהודיה על זבח השלום שלו.
יד מכל קרבן אלה, אשר נלקח ליהוה, תוקרב חתיכה; היא תהיה לכהן אשר זירק את דם השלמים.
טו בשר התודה של השלמים יאכל ביום הקרבתו ולא ישאר ממנו דבר עד הבוקר.

טז אם הקרבת הקורבן כנדר או כמנדבה, יאכל הקורבן ביום הקרבתו, והנשאר ממנו יאכל למחרת.
17 מה שיישאר שׁוּב מבשר הקורבן ביום השלישי יאכל באש.
יח כי יאכל איש מבשר שלמיו ביום השלישי ולא ירצה הקרבה ההיא לא יזכה לקריבה תועבה היא וכל האוכלה ישא עונתו.
יט בשר אשר נגע בטמא לא יאכל באש יאכל והבשר הקרבה שלווה, כל אדם טהור רשאי לאכול ממנו.
20 וכל אשר יאכל מבשר שלמי ה', טמא, נכרת הנפש ההיא מעמו.
21 וכל אשר נוגע בכל דבר טמא, בין בטמאת אדם ובין בטמאת בהמה, ובין כל דבר. אַחֵר תועבה טמאה, וכל האוכל בשר שלמים ליהוה--נכרת הנפש ההיא מעמיה.« 

22 וידבר יהוה אל משה לאמר:
23 "דבר אל בני ישראל ואמרת--"שֶׁלָהֶם לא תאכלו חלב בקר, כבש ועז.
24 שומן של בהמה מתה או קרועה על ידי חיה אכזרית מותר להשתמש בו לכל מטרה, אך אסור לאכול אותו בשום אופן.
25 כי כל האוכל חלב בהמות הקרבה לה' כאש, נכרת מעמו.
26 לא תאכלו דם עוף ודם חיה בעלת ארבע רגליים בכל מקום אשר אתם יושבים בו.
27 כל האוכל דם כלשהו, ייכרת מעמו.« 

28 וידבר יהוה אל משה לאמר:
29 "דבר אל בני ישראל ואמרתשֶׁלָהֶם המקריב לה' שלמיו, יביא לה' את קרבנו, מקרבנו.
30 ויביא בידיו את-האש ליהוה את-החלב עם-החזה יביא את-החזה להניף לפני יהוה.
31 וַיְקַטֵּר הַכֹּהֵן אֶת־הַחֵלֶב עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְהַחֵז יִהְיֶה לַאַהֲרֹן וּלְבָנָיו׃.
32 וגם את שוק הימין תיתן לכהן כמנחה מקרבן שלמיך.
33 לבן אהרן המקריב את דם השלמים ואת חלבם, ירך הימין יהיה לו חלקו.
34 כי לקחתי מקרבן השלמים של בני ישראל את החזה להניף ואת הכתף לתשלום ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו מס עולם על בני ישראל.
לה זאת זכות משיחת אהרן וזכות משיחת בניו על האשים ליהוה מיום הקרבתם לכוהנים לעבודת יהוה.
36 זאת אשר ציווה ה' את בני ישראל לתת להם מיום משיחם; היא תהיה מנחה נצחית לכל צאצאיהם.« 

37 זאת תורת העולה והענק והחטאת והאשם והמלכה והשלמים.
38 וַיְצַוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה בַּר־סִינַי בַּיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת־נְחָתָם לַיהוָה בַּמִּדְבַּר סִינַי׃.

פרק 8

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 קח את אהרן ואת בניו עמו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות,
3 וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־הַקָּהָל אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד« 

ד ויעש משה כאשר צוהו יהוה ויתאספו הקהל פתח אהל מועד,
ה ויאמר משה אל הקהל: "ככה צוה ה' אותנו לעשות".» 

ו ויקרב משה את אהרן ואת בניו ורחץ אותם במים.
7 וַיַּבֵּשׁ אֶת־הַטְּנָה אֶת־אַהֲרוֹן, וַיַּחֲבֹר אֶת־הַחֲבָנָה, וַיַּבְשׁ אֹתוֹ אֶת־הַאֲפוֹד.,
ח וַיְחַבֵּר אֶת-חֲגוֹר הַאֶפוֹד וַיְחַבֵּר אֹתוֹ וַיְשַׁבֵּר אֶת-הַחֲשָׁן וַיְחַבֵּר אֶת-הַחֲשָׁן;
9 וַיַּשֵּׁם אֶת־הַמִּנְבָּשׁ עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּשֵּׁם אֶת־צֶפֶת־הַזֶּהַב אֶת־נֶצֶר הַקָּדָשׁ אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.

10 וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחַחַת וַיִּשְׁחַ אֶת-הַשָּׁכֶן וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בוֹ וַיְקַדֵּם׃.
יא וַיְזַר אֶת־הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּשְׁחַ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־כָּל־כְלָיו, וְאֶת־הַכִּיר וְאֶת־כֹּנֶיהָ, לְהַקְדַּשׁ אֹתָם.
12 ויצק שמן משחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו.

13 ויקרב משה את בני אהרן וילבש אותם כותנות ויתחגר אותם חגורות ויתחבר להם כנפיים כאשר ציווה יהוה את משה׃.

14 וַיַּקִּיב אֶת־פָּר הַחַטָּאת, וַיַּסְמִיכוּ אהרן ובניו את־ידיהם על־רֹאש פָּר הַחַטָּאת.
טו וישחט משה אתו, לקח מן הדם, ונתן באצבעו על קרנות המזבח סביב, ויטהר את המזבח, ויזרה את שאר דם למרגלות המזבח, וַיְקַדַּשׁ אוֹתוֹ עַל־כִּפֵּר עָלָיו.
16 וַיִּקַּח אֶת־כָּל־חֵלֶב הַכִּסֶּה אֶת־הַמִּנְיָם וְאֶת־רָפֶשׁ הַכָּבֵד וְאֶת־שְׁתֵּי־הַכָּלִים וַיַּקְטֵר אֹתָם עַל־הַמִּזְבֵּחַ.
17 ואת הפר, את עורו, את בשרו ואת צואתו, שרף מחוץ למחנה, כאשר ציווה יהוה את משה.

18 וַיַּגִּישׁ אֶת-אֵיל הַעוֹלָה, וַיַּסְמִיכוּ אהרן ובניו את-ידיהם על-רֹאש הָאִיל׃.
19 שחטו אותו ומשה זירק את הדם סביב המזבח.
20 וַיְתַתְּחוּ אֶת־הָאִיל לְפִסְחוֹת, וַיַּעֲטַר מֹשֶׁה אֶת־הָרֹאשׁ, אֶת־הַפְּתָחוֹת וְאֶת־הַחֵל.
21 וַיַּרְחֲצוּ אֶת־הַמִּנְיָם וַיַּרְגָּעַף מֹשֶׁה אֶת־כָּל־הָאִיל אֶת־הַמִּזְבֵּחַ עוֹלָה רֵיחַ נִיחַח אֵשׁ לַיהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.

22 ויקרב את האיל השני, איל ההכתרה, ואהרן ובניו סמכו את ידיהם על ראש האיל.,
23 משה שחט את האיל, לקח מדמו, ומרח על תנוך אוזנו הימנית של אהרן, על אגודל ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית.
24 ויקרב את בני אהרן, ויתן מן הדם על תנוך אוזנם הימנית, על אגודל ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית, ויזרה את שאר דם על המזבח מסביב.
25 וַיִּקַּח אֶת־הַחֵלֶב, אֶת־הַזָּנְבַת, אֶת־כָּל־הַחֵלֶב הַכַּסֶּה אֶת־הַמִּנְיָם, אֶת־רָפֶּה הַכָּרִים וְאֶת־הַחֵלֶב הַיָּמִין.;
26 ויקח מסלסלת המצות אשר לפני יהוה עוגה מצות וכיכר לחם לש עם שמן ועוגה, וַיַּנִּתֵּן אֹתָם עַל-הַחֵלֶב וְעַל-יֶרֶךְ הַיָּמִין;
27 וַיַּשְׁמַן אֶת־כָּל־הַזֶּה בְּיַד־אַהֲרֹן וּבְיַד־בָנָיו וַיַּנְפֵּן אֹתָם כְּמַנְחָה לִפְנֵי יְהוָה׃.
28 וַיִּקַּח מֹשֶׁה מֵידָם וַיַּקְטֵר אֹתָם עַל־הַמִּזְבֵּחַ עַל־הַעֹלָה כִּי־זֶבַח מִשְׁפָּט וּרִיחַ נִיחַ אֵשׁ הוּא לַיהוָה׃.
29 ויקח משה את חזה איל ההכתרה ויניפהו מנחה לפני יהוה זה היה מנת משה כאשר צוה יהוה את משה.

30 ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויזרק על אהרן ועל בגדיו ועל בני אהרן ועל בגדיהם ויקדיש כָּך אהרן ובגדיו, בניו ובגדיהם, עמו.

31 ויאמר משה אל אהרן ואל בניו אפו את הבשר פתח אהל מועד שם תאכלו אותו עם הלחם אשר בסל ההכתרה כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלו אותו.
32 ואת אשר יישאר מן הבשר ומן הלחם תשרפו באש.
33 שבעת ימים לא תצא מפקח אהל מועד עד תום ימי הכשרתך כי שבעת ימים תהיה הכשרתך.
34 אשר נעשה היום, צוה ה' לעשות במשך שבעה ימים כדי לכפר עליכם.
לה שבעת ימים יומם ולילה תשבו בפתח אהל מועד ושמרתם את מצות ה' פן תמותו כי כן צויתי׃« 

36 וַיַּעֲשֶׂה אַהֲרֹן וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי מֹשֶׁה כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה׃.

פרק 9

1 ביום השמיני ויקרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל.
2 ויאמר אל-אהרן קח עגל לחטאת ואיל לעלה, שניהם תמימים, והקריב אותם לפני יהוה.
ג וְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קַח עֵז שָׁעִיר לַחֲטָאת עֶגֶל וְכֶשֶׁה בֶּן שָׁנָה תָּמִים לַעֲלָה׃;
ד פר אחד ואיל אחד לשלמים לשחיטה לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן כי היום נראה יהוה אליכם« 

5 וַיָּבִיאוּ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וַיִּגַּשְׁכָּל הַקָּהָל וַיַּעֲמֹדוּ לִפְנֵי יְהוָה׃.
6 כָּך ויאמר משה: "עשה אשר יצוך ה' וירא לך כבוד ה'".» 
ז ויאמר משה אל אהרן גשת אל המזבח והקרבת חטאתך ועולתך וכפרת בעדן ועל העם ואת קרבן העם וכפרת בעדן כאשר צוה ה'׃» 

8 אהרן ניגש אל המזבח ושחט את עגל החטאת שהוקרב בעדו.
9 וַיַּנִּיחוּ לוֹ בְנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם, טַבֵּל אֶת־אֶצְבָּעוֹ בָּהּ, מִסָּר מֵעַל־קָרַנְתָּ הַמִּזְבֵּחַ וַיִּזֶּר אֶת־הַדָּם לִתְחַלָּת הַמִּזְבֵּחַ.
י וַיַּקְטֵר אֶת-חֵלֶב אֶת-הַכָּלִית וְאֶת-הַכָּבַד שֶׁל-חַטָּאת, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה;
יא ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה.

12 וישחט את העולה, ובני אהרן הגישו לו את הדם, והוא זירק אותו סביב המזבח.
13 הִקְרִיבוּ לוֹ אֶת־העוֹלָה הַחֲתוּקָה לְפִסְחִים, אֶת־הָרֹאשׁ, וְהוּא הַשְׁטִיר אֹתָם עַל־הַמִּזְבֵּחַ.
14 וַיַּרְחַץ אֶת־הַמִּנְיָן וְאֶת־הַרְגָּלִים וַיַּקְטֵר אוֹתָם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, עַל־הַעוֹלָה.

15 הוא הציג הַבָּא את קורבן העם. ויקח את שעיר החטאת שהוקרב עבור העם, וישחט אותו, ויקריבו לכפרה, כְּכֵן הוא עשה למען הקורבן הראשון.
16 הוא הציע כְּמוֹ כֵן את השואה והקריבו אותה לפי הטקס.
17 הוא הקריב את הקורבן, לקח ממנו חופן והקטיר אותו על המזבח, בנוסף לעולה של הבוקר.
18 לְבָסוֹף וַיַּשְׁחַט אֶת־הַפָּר וְאֵל הַשָּׁלָם לְעָם וַיַּקְרִיבוּ לוֹ בְנֵי־אַהֲרֹן אֶת־הַדָּם וַיִּזֶּר אֹתוֹ מִסְבִיב אֶת־הַמִּזְבֵּחַ;
19 וגם את שומן הפר והאיל, את הזנב, את השומן המכסה את הקרביים, את הכליות ואת רירית הכבד;
20 וַיָּנִיסוּ אֶת-הַחֵלֶב עַל-הַחֲזִים וַיַּקְטֵר אֶת-הַחֵלֶב עַל-הַמִּזְבֵּחַ׃.
21 וַיַּנְפֵּר אַהֲרֹן אֶת הַחֲזִים וְאֶת יָרֶךְ הַיָּמִין כְּנִפְשָׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה׃.

22 כָּך וַיַּרְא אַהֲרֹן אֶת־יָדָיו עַל־הָעָם וַיְבָרְכָם וַיַּרְדֶּה אַחֲרֵי הַקְרִיב אֶת־הַחֲטָאת הַעֲלָה וְאֶת־הַשְּׁלָמִים.

23 משה ואהרן באו אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם,
24 ותצא אש מלפני יהוה ותאכל את העלה ואת החלבים שעל המזבח וירא כל העם וירעו שמחה ויפלו על פניהם.

פרק 10

א וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן, נָדָב וְאֲבִיהוּ, כָּל אֶת-הַמַּחְתָּה שֶׁלָּהֶם, וַיַּשְׁמַע בָּהֶם אֵשׁ וַיַּנִּים עֲלֵיהֶם קְטָרָה וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם׃.
2 ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם, והם מתו לפני יהוה.

ג ויאמר משה אל אהרן כה הוא אשר אמר יהוה לאמר אקדיש בקרבתי ואכבד לעיני כל העם׃.
ד ויקרא משה למישאל ולאליסוף בני עוזיאל דוד אהרן ויאמר אלהם בואו הנה והוציאו את אחיכם מן הקודש אל מחוץ למחנה׃» 
5 וַיִּגְשְׁאוּ אֹתָם וַיַּשְׂאוּ אֹתָם מִן־הַמַּחֲנָה, לֹבֻשִׁים בְּכֻלְּמָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה׃.

ו ויאמר משה אל אהרן אלעזר ואיתמר אל תתנו שיער ראשכם לפרוש ואל תקרעו בגדיכם פן תמותו ואף יהוה בכל העדה יתאבדו אחיכם כל בית ישראל על השריפה אשר הצית יהוה׃.
7 בשבילך, "לא תצאו מפֶּתַח אהל מועד פן תמותו כי שמן משחה יהוה עליכם" וַיַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶר מֹשֶׁה׃.

ח וידבר יהוה אל אהרן לאמר

ט לא תשתו יין ומשקה חמצמץ בבואכם אל אהל מועד פן תמותו חקת עולם זו לדורותיכם,
10 ולמען תדעו להבחין בין קודש לחול, בין טהור לטמא.,
יא ולמען תלמדו את בני ישראל את כל התורות אשר נתן להם יהוה ביד משה.

12 ויאמר משה אל אהרן, אלעזר ואיתמר שני בני אהרן אשר נותרו לו.

 »"קחו את הנותר מקרבן האש ליהוה ואכלו אותה מצות על פני המזבח כי קדש קדשים הוא".
13 במקום קדש תאכלוהו זכותך וזכות בניך לאשיות ליהוה זכות אשר צויתי׃.
14 אתה תאכל גַם במקום טהור אתה ובניך ובנותיך עמך את החזה הנופף ואת הירך אשר נלקח כי נתן לך את הנתחים האלה לזכויותיך ולזכויות בניך על שלמי בני ישראל.
15 וַיַּבִּיוּ אֶת־הַשֶׁרֶךְ הַנִּקְחָה וְאֶת־הַחֶז הַנִּנְפָּה לְהַנְפָּה לִפְנֵי יְהוָה וּלְךָ וּלְבָנֶיךָ עִמָּךְ לְחֻקָּת עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה׃« 

טז וישאל משה על שעיר החטאת והנה נשרף ויחר באלעזר ובאיתמר בני אהרן הנותרים ויאמר אלהם
יז "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש? כי קודש קדשים הוא, ויהוה נתן לך למען תשאת את עון העדה ולמען תכפר עליה לפני יהוה.".
18 הנה דם הקורבן לא הובא אל הקודש הפנימי; במקום קדוש הייתם לאכול אותו, כאשר ציוויתי.« 
19 ויאמר אהרן אל משה הנה הקריבו היום את חטאתם ואת עלתם לפני יהוה ואחרי אשר קרה לי אילו אוכל היום את החטאת, האם היה רצוי בעיני יהוה» 
20 כאשר שמע משה את הדברים האלה, הוא שמח עליהם.

פרק 11

1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר
2 "דבר אל בני ישראל ואמרת:

אלה החיות אשר תאכלו מכל החיה אשר על הארץ
ג כל בהמה אשר לה פרסה שסועה ורגלה שסועה, ואשר לועסת גרה, תאכלו.
4 אך לא תאכלו את הגירה רַק, או למי יש רַק הַקַּרְנָה הַגָּמֵל הַגָּמֵל הַגִּירָה וְאֵין קַרְנוֹ הַגָּמֵל טָמֵא הוּא לָכֶם.
5 כְּגַרְבָּא, הַגִּירָה, וְאֵין לוֹ חֲצִיצָה--טְמֵא, הוּא יִהְיֶה לָכֶם.
6 כְּכֹא הַארְבֶּנֶת, הַגִּירָה וְאֵין לָהּ מְחֻלְּצַע קָרֶן טְמֵא הוּא לָכֶם.
7 כְּחִזְר, אֲשֶׁר פְּרֶסָה שְׁלָגָה וְרַגְלַיִם לֹא יְלַעֵס גֵרָה, טְמֵא הוּא לָכֶם.
8 מבשרם לא תאכלו ולא תגעו בגופתם טמאים הם לכם.

ט אלה החיות שתאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת בים ובנהרות תאכלו.
10 וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת תחשבו לתועבתכם, בים ובנהרות, בכל החיה הרומשת במים, ובכל הנפש החיה אשר בהם.
11 תועבה תהיה לכם בשרם לא תאכלו ואת גופתם תועבה תחשבו.
12 כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים, תועבה תחשבו.

13 אלה העופות אשר תראו לכם תועבה לא יאכלו תועבה היא הנשר והעיט והנשר.
14 את העפיפון ואת כל מיני הבז;
15 כל מיני עורבים;
טז יען, ינשוף חום, שחף וכל מיני נצים;
17 הינשוף, הקורמורן והינשוף;
18 הברבור, השקנאי והנשר הזקן;
19 החסידה וכל מיני אנפות הדוֹמְצָה והעטלף.

20 כל חרק כנף ההולך על ארבע רגליים, תועבה תחשבו.
21 מכל החרק הכנף ההולך על ארבע רגליים תאכלו את אשר רגליו מעל לרגליו לקפוץ על הארץ.
22 אלה אשר תאכלו: כל מיני ארבה, כל מיני סולאם, כל מיני חרגול, כל מיני חגב.
23 כל חיה כנפית, אשר לה ארבע רגלים, תועבה תחשבו.

24 גם אלה יטמאו אתכם: כל הנוגע בנופם יטמא עד הערב.,
25 וכל אשר יישא גופתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב.

26 כל בהמה אשר פרסה שסעה לה ואין לה רגל שסעה ואין לה גרה טמאה תהיה לכם כל הנוגע בה יטמא.
27 ומכל בעלות ארבע הרגליים, כל ההולך על כף רגלו, טמא לכם; כל הנוגע בנפשם, טמא עד הערב.;
28 וכל אשר יישאו את גופתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב והבהמה הזאת טמאה תהיה לכם.

29 אלה הקטנות הרוצצות על הארץ, טמאות יהיו לכם: הסמור, העכבר וכל מיני הלטאות;
30 הסוררת, הזיקית, הסלמנדרה, הלטאה הירוקה והחפרפרת.
31 אלה הרוצחים אשר יהיו טמאים לכם: כל הנוגע בהם לאחר מתם יטמא עד הערב.
32 כל אשר ייפול עליו גופה מתה יטמא כל כלי עץ בגד עור שק וכל חפץ אחר אשר נעשה בו שימוש במים יונח וטמא עד הערב ואחר יטהר.
33 אם ייפול ממנו לתוך כלי חרס כלשהו, כל אשר באמצע של האגרטל יטמא, ואתה תשבור האגרטל.
34 כל מאכל המוכן במים יטמא; כל משקה, ללא קשר לכלי שבו הוא מוגש, יטמא.
35 כל חפץ אשר ייפול עליו גופתם יטמא; התנור והכלי עם מכסהו ייאבדו; הם יטמאו, ותחשבו אותם לטמאים.
36 אך מעיינות ובורות מים, אשר בהם נוצרים בריכות מים, טהורים יהיו; אך כל הנוגע בגופה יטמא.
37 אם ייפול משהו מגופתם על הזרע העומד להיזרע, הזרע יישאר טהור;
38 וְאִם נָתַתָּ מַיִם עַל הַזֶּרַע וְנָפַל עָלָיו מִנְּגַרְפָתָם טָמָא תֹּאמַא׃.

39 אם תמות אחת מהחיות אשר תאכלו, כל הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב.
40 כל האוכל את נשמתו יכבס בגדיו וטמא עד הערב; כל הנושא את נשמתו יכבס בגדיו וטמא עד הערב.

41 כל-רמש אשר-רמש על-הארץ יתועבת לכם לא תאכלוהו.
42 לא תאכלו כל חיה הרושמת על הארץ, בין הרושמת על גחונה ובין ההולכת על ארבע ובין ההולכת על רבים: כי תועבה תחשבו אותה.

43 אַל-תַּתְתַּעֲשֶׂה בְּכָל-הַרְצֶמֶשׁ הָאֵלֶּה אַל-תִּטְמָא בָּהֶם וּתְטַמְאִים בָּהֶם.
44 כי אני יהוה אלהיכם התקדשו והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את עצמכם בכל הרמשים האלה הרמשים על הארץ.
45 כי אני יהוה אשר העליתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים קדושים תהיו כי קדוש אני« 
46 זאת התורה לבהמה בעלת ארבע רגליים ולעוף ולכל נפש חיה הרומשת במים ולכל נפש הרומשת על הארץ.,
47 למען תבדיל בין הטמא לטהור, בין הבהמה המותרת לאכילה לבין הבהמה שאינה מאכלה.

פרק 12

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "דבר אל בני ישראל ואמרתשֶׁלָהֶם :

כי תלד וילדה בן וטמאה שבעת ימים טמאה כימי טומאתה תהיה.
ג ביום השמיני ימול את הילד;
4 ושלשה ושלושה יום נוספים תשב בדם טהרתה לא תגע בקודש ולא תבוא אל המקדש עד מלאת ימי טהרתה.
5 אם תלד בת, טמאה שבועיים כבטמאת וסתה, וששים וששה יום תשב בדם טהרתה.

ו וכי מלאו ימי טהרתה והקריבה לפני הכהן, פתח אהל מועד, כבש בן שנה לעולה, ובחור יונה או תור לחטאת.
ז והקריב אותם הכהן לפני יהוה וכפר עליה וטהר מדמה. זאת תורת היולדת בן או בת.
8 אם אין לה כסף לשאת טלה, תקח שתי תורים או שני צעירים, אחד לעולה ואחד לחטאת; וכפר עליה הכהן, וטהר.« 

פרק 13

1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר

2 "כאשר יהיה לאדם גידול, פריחה או כתם לבן על עור בשרו, והוא בא כָּך על עור בשרו נגע צרעת ואל אהרן הכהן יובא, או אל אחד מבניו הכהנים.
ג וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן אֶת הַפֶּעַר אֲשֶׁר עַל עוֹר הַבָּשָׂר אִם לָבֵן שֶׁעַר הַפֶּעַר וְנִרָאָה הַפֶּעַר עַמָּק מִעוֹר הַבָּשָׂר פֶּעַר צָרַעַת הוּא וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן אֶת הָאִישׁ וְטַמֵּא אוֹהוּ�.
4 אם יהיה על עור בשרו כתם לבן שאינו נראה עמוק יותר מהעור, והשערה לא הלבינה, יבודד הכהן את הנגע שבעת ימים.
ה ביום השביעי יבדוק אותו הכהן אם נראה לו שהנגע לא התפשט ולא התפשט על העור ויבידהו הכהן שנית שבעת ימים.
ו וַיַּדְרֹא אוֹתוֹ כֹהֵן שְׁנַת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אִם-הַפְּעָל הַדַּע הַחֲרִיג הוּא וְלֹא-פָשָׁה עַל-הָעוֹר וְטָהוֹר הַכֹּהֵן אֶת-הָאִישׁ חֲרִיג הוּא וְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהָיָה טָהוֹר.
7 וְאִם-פְּלַחַת פְּלַחַת הַפְּלַחַת, אַחֲרֵי טָהוֹרוֹ לַכֹּהֵן, יְרָאֵהַ אֶל-כֹהֵן שְׁנַת.
8 וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְאִם-הִתְפַּשְׁעָה הַפְּלִיחָה עַל-הָעוֹר, טָמֵא אוֹתוֹ הַכֹּהֵן: צָרַעַת הִיא.

9 כי יהיה לאיש נגע צרעת, יובא אל הכהן.
י וַיַּבְדַּק אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִפְחָה לָבְנָה עַל־הָעוֹר וְהַנִּפְחָה הַלָּבֵנָה שֶׁעָר וְשׁוֹמֵר בָּשָׂר נִפְחָה;
יא צרעת חשוכת מרפא היא בעור בשרו טמא אתו הכהן לא יכלא אתו כי טמא הוא האיש הזה.
12 ואם צרעת פרצה על העור וכסתה את כל העור זה שיש לו את הפצע, מראש ועד רגליים, ככל אשר יראו עיני הכהן.,
13 ויבדק אותו הכהן, ואם צרעת מכסה את כל גופו, יטהרו זה שיש לו הפצע: הוא הפך לבן לחלוטין; הוא טהור.
יד וביום אשר יימצא בו בשר חי וטמא הוא;
15 כי-רואה הכהן את-הבשר החי וטמא אותו; הבשר החי טמא הוא, צרעת היא.
16 אם הבשר החי יהפוך ללבן, ילך אל הכהן.
17 ויבדוק הכהן, ואם הפצע הלבן, יכריז הכהן על טהרה. זה שיש לו הפצע: טהור הוא.

18 כי יהיה לאיש פצע על גופו על עורו והפצע נרפא.,
19 במקום הכיב יהיה נפיחות לבנה או כתם אדמדם-לבן, והאיש ההוא יראה את עצמו אל הכהן.
20 וַיַּבְדַּק אֹתוֹ הַכֹּהֵן. אִם הַנְּעָם נִרְאֶה עַמָּק מִן הָעוֹר, וְהַשֵׁעָר הַבָּעָר הַלֵּבֵן, טָמֵא אֹתוֹ הַכֹּהֵן: פֶּעַר צָרַעַת הוּא אֲשֶׁר פָּרַץ בַּפֶּעָר.
21 וְאִם הַכֹּהֵן יֵרָא אֶת-הַפְּנָדָה, אֲשֶׁר לָבָן לֹא עָמְקָה מִן-העוֹר, וְהִחְוָרָה וְיַחֲבֹר אֶת-הָאִישׁ הַהוּא שִׁבְעַת יָמִים.
22 כן, במהלך תקופה זו, התפשט הכתם על העור וטמא אותו הכהן: נגע הוא של צרעת.
23 אם הכתם נשאר במקומו ולא התפשט, צלקת הכיב היא; יטהרו הכהן.

24 כאשר לגבר יש כוויה בגופו, בעורו בוצע על ידי אש, אם נוצר כתם לבן או אדמדם-לבן על סימן הכוויה,
25 וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן. אִם הַשֵׁעָר הַלָּבֵן בַּנַּקָּם וְנִרְאֶה עוֹמֶק מִן הָעוֹר, צָרַעַת הִיא; פָּרַץ בַּכְּרִיפָה; טְמֵא הַכֹּהֵן אֶת הָאִישׁ.
26 וְאִם-רָא הַכֹּהֵן, אֵין שֶׁעָר לָבֵן בְּנֶגֶד, וְאֵינָה עָמְקָה מֵהַעוֹר, וְהִחְוָרָה, וְיַסְכֵּר אֶת-הָאִישׁ הַהוּא שִׁבְעַת יָמִים.
27 וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְאִם פָּשַׁע הַנַּגָּע עַל־הַעוֹר וְטַמֵּא אוֹתוֹ הַכֹּהֵן נְגֵעַ צָרַע הוּא׃.
28 ואם נשארה הנקודה באותו מקום ולא התפשטה על העור וחיוורה נפיחות הכוויה היא וטהר אותו הכהן כי צלקת הכוויה היא.

29 כאשר יהיה לאיש או לאישה פצע בראש או בסנטר, יבדוק הכהן את הפצע.
30 אם נראה עמוק מן העור, והיה שם שער צהבהב ודק, וטמא הכהן את האיש ההוא: נתק הוא, צרעת הראש או הסנטר הוא.
31 אם יראה הכהן כי פצע הנֶתֶק אינו נראה עמוק מהעור, מבלי אוּלָם אם יש שיער שחור, יכלא אותו הכהן לשבעה ימים. זה שיש לו מכת הנתק.
לב ביום השביעי ובדק הכהן את הנגע אם לא התפשט הנגע ואם אין בו שערה צהובה ואם לא נראה הנגע עמוק יותר מהעור,
לג מי שיש לו את הנֶתֶק יגלח, אך לא יגלח המקום של את הפצע, וְכָלַאֵהוּ הַכֹּהֵן שְׁנַת שִׁבְעַת יָמִים.
לד ביום השביעי ובדק הכהן את הנֶתֶק; אם לא התפשט הנֶתֶק על העור ולא נראה עמוק מן העור, יטהר הכהן את האיש ההוא; יכבס בגדיו וטהר.
35 אם, לאחר שהוכרז טהור, הנתק מתפשט על העור,
36 וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְאִם פָּשַׁה הַנֶּתֶק עַל־הָעוֹר, לֹא־יְדַרְךָ הַכֹּהֵן, עַל־הַשֶׁער הַצָּהֵב, טָמֵא הָאִישׁ.
לז וְאִם נִרְאֶה לוֹ הַנֶּתֶק אֵינָה עָלָה וְצַמְלָה עָלֶיהָ שֶׁעָרוֹת שׁוֹחָרוֹת הַנֶּתֶק נִרְפָּא טָהוֹר הָאִישׁ וְטָהוֹר אוֹ הַכֹּהֵן׃.

38 כאשר יהיו לאיש או לאישה כתמים לבנים על עור בשרם,
לט וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן וְאִם-נִרְאוּ כְּתִימִים לָבְנִים חָיוּרִים עַל-עוֹר בְּשָׂרוֹ פְּלִיחָה הוּא שֶׁצָּחָה עַל-הָעוֹר טָהוֹר הוּא.

40 כאשר גבר מאבד את שיער ראשו, הוא קירח, אֲבָל זה טהור.
41 אם נשר שיערו בצד פניו, יש לו קירח מצחו, אֲבָל זה טהור.
42 וְאִם בַּקְרַחַת שֶׁלַּמָּשׁ אוֹ אֲחֹרֶב יֵשׁ פְּעִיל לָבָן--אדמְדָּמָה, צָרַעַת הִיא שֶׁפָּרַחַת שֶׁלַּמָּשׁ אוֹ אֲחֹרֶב.
43 וַיַּבְדֵּק הַכֹּהֵן. אִם הַפְּעָל הַנְּפָעָה הַאֲדַמְגָּה-לָבְנָה בְּקִרְחַת מֵאֶחְבַּר אוֹ מִלְּפָנֵיהּ, כְּצַרְעַת הַעוֹר.,
44 מצורע הוא טמא הוא יטמא אותו הכהן נגעו בראשו של צרעת.

45 המצורע, נגוע במגפה, ילבש את בגדיו הקרועים ושערו יתלה, יכסה את זקנו ויצעק טמא, טמא!
46 כל ימי נגעו יטמא הוא טמא הוא לבדד יגור ומחוץ למחנה יהיה מגוריו.

47 כאשר יופיע נגע צרעת על בגד, בין אם הוא פשתן ובין אם הוא צמר,
48. חוט פשתן או צמר המיועד לשתי או ערב, לעור או לכל פריט העשוי מעור,
49 אם הנגע ירקרק או אדמדם על הבגד או על העור או על חוט השתי או הערב או על כל דבר עור--נגע צרעת הוא; יראה אותו לכהן.
50 לאחר בדיקת הפצע הכהן יבודדה שבעה ימים החפץ שיש לו הפצע.
51 ביום השביעי יבדוק את הנגע: אם התפשט הנגע אל הבגד, אל השתי או אל הערב, אל העור, או לכל כלי עור--נגע צרעת ממאירה הוא; טמא הוא.
52 ישרוף את הבגד, את הפשתן או את חוט הצמר, אשר לשתי או לערב, כל כלי עור אשר עליו הנגע, כי צרעת ממאירה היא; באש ישרוף את הכלי.
53 וְאִם יֵרָא הַכֹּהֵן אֲשֶׁר לֹא פָּשַׁע הַפֶּעַל בַּבֶּגֶד, בַּשְׁתִּי, אוֹ בַּעֲבָר, אוֹ בַּכֹּל עָרֶם.,
54 הוא יכבס החפץ שיש לו את הפצע, וְכָלֵאוֹ שְׁנִיתִית שִׁבְעָה יָמִים.
55 הכהן יבדוק את הפצע, שבעה ימים לאחר שטיפה. אם לא שינה מראהו ולא התפשט, טמא הוא; באש תשרפו אותו: אכלה צרעת מלפנים או מאחור.
56 וְאִם הַכֹּהֵן יֵרָא אֶת הַפֶּצע, שבעה ימים לאחר שכובסה והבהיר, יתלושו מן הבגד, מן העור, או מן החוט המיועד לשתי או לערב.
57 אם היא תופיע שוב הַבָּא על הבגד, על חוט השתי או הערב, או על כל כלי עור--צרעת הוא; באש תאכלו את הנגע.
58 ואת הבגד, את חוט השתי או את הערב, כל כלי עור אשר כיבסת ונעלם ממנו הנגע, יכבס שנית וטהור יהיה.

59 זאת התורה למכת הצרעת מי תוקף בגדי צמר או פשתן, חוט שְׁתִי או חֵט עֶרֶב, כל חפץ עשוי עור, להכריז על הדברים האלה טהורים או טמאים.« 

פרק 14

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:

2 "זאת תורת המצורע ביום טהרתו יובא אל הכהן,
ג וְהַכֹּהֵן יָצָא אֶת-הַמַּחֲנָה וְרָדֵהוּ אִם-נִרְפָּא הַמְּצָרֵעַ מִן-פֶּעַר הַצָּרֵעַ.,
4 וַיְצַוָּה הַכֹּהֵן לְהַבִּיא שְׁתֵּי עוֹפָרִים חַיִּים לְאַחַת הַטָּהֵרָה. ו טהור, ארז, ארגמן ואזוב.
5 וישחט הכהן את אחת העופות מעל כלי חרס על מים מתוקים.
ו ולקח את הציפור החיה, את עץ הארז, את צבע התולעת ואת האזוב, ויטבל אותם, יחד עם הציפור החיה, בדם הציפור השחיטה במים הזורמים.
7 יזרק שבע פעמים את המטהר מן הצרעת ויטהרו ואת הציפור החיה שיחרר לשדה.

ח הַמִּטְהֵר יִכְבֶס בְּגָדָיו וְגַלְחַ אֶת כָּל־שֶׁעָרוֹ וְרַחַץ בַּמָּיִם וְטָהוֹר וְיָבֹא אֶל־הַמַּחֲנָה וְיָשָׁב מִחוּץ לֹא־הוֹאֲהָלָיו שִׁבְעַת יָמִים׃.

ט ביום השביעי יגלח את כל שערו, ראשו, זקנו וגבותיו, את כל שערו יגלח, כבס בגדיו ורחץ את גופו במים, וטהר.

10 ביום השמיני ייקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנה תמימה, ושלוש עשיריות איפה סלת מעורבבת בשמן למנחה ולוג אחד שמן.
יא וַיַּעֲמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֶת־הָאִישׁ הַמְטַהֵר אֶת־כָּל־אֵלֶּה לִפְנֵי יְהוָה אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד׃.
12 וייקח הכהן את אחד הכבשים והקריב אותו כאשם ואת לוג השמן ויניף אותם כנופייה לפני יהוה.
13 ויזבח את השה במקום אשר מקריבים את החטאת ואת העלה, לָדַעַת, בקודש, כי בקרבן הכפרות, כבקרבן החטאת, הקורבן הוא לכהן: קודש קדשים הוא.
14 ולקח הכהן מדם האשם, ויתן אותו על תנוך אוזנו הימנית של המטהר, על אגודל ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית.
טו וַיִּקַּח הַכֹּהֵן אֶת-לוֹג הַשֶׁמֶן וַיַּצְק מִמֶּנּוּ בְּשׁוּל יָדוֹ שְׂמֹאל׃.
טז וטבל הכהן את אצבע ידו הימנית בשמן אשר בשקע ידו השמאלית, ויזרה באצבע את השמן שבע פעמים לפני יהוה.
יז ונתן הכהן מן השמן אשר נותר בידו על תנוך אוזנו הימנית של המטהר ועל אגודל ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית על דם האשם.
18 ואת אשר יֵשׁוּר השמן בידו יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל רֹאשׁ הַמְטָהֵר וְכִפֵּר עָדוֹ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה׃.
19 וַיַּקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת־חַטָּאת וַיַּכְפֵר עַל־הַמְטַהֵר מֵטְמָאתוֹ. לְבָסוֹף, לאחר שחיסל את השואה,
20 והכהן יקריב את העולה עם מנחה על המזבח וכפר על האיש ההוא וטהור.

כא אם עני הוא ומלא אמצעיו, יקח כבש אחד לאשם, תנופה, לכפר עליו. מעשר יקח. של אפה סלת דקה, לובשת בשמן, למנחה, ולוג שמן.;
22 ושתי תורים או שני צעירים, לפי כיונו, אחד לחטאת ואחד לעולה.
23 ביום השמיני יביאם אל הכהן לטהרתו פתח אהל מועד לפני יהוה.
24 וְיַקַח הַכֹּהֵן אֶת־כַּשָּׁה הַאֲשָׁם וְאֶת־לוֹג הַשֶׁמֶן וְנִיפֵם לִפְנֵי יהוה.
25 ואחרי הקרבת שה האשם, יקח הכהן מדם האשם, ונתן על תנוך אזן ימין של המטהר, על אגודל ידו הימנית ועל אצבע רגלו הימנית.
26 ויצוק הכהן שמן על שקע ידו השמאלית.
27 ויזרה הכהן את השמן אשר בידו השמאלית שבע פעמים לפני יהוה באצבע ידו הימנית.
28 ויתן הכהן מן השמן אשר בידו על תנוך אוזנו הימנית של המטהר ועל אגודל ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית במקום אשר נתן מדם האשם.
29 ואת אשר יֵשׁוּר השמן בידו יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל רֹאשׁ הַמְטָהֵר לִכְפֹּר עָלָיו לִפְנֵי יְהוָה.
30 אז יקריב אחת מהתורים או אחת מהיונים הצעירות אשר הצליח להשיג,
31 אחד לחטאת, אחד לעולה עם מנחה; הכהן יכפר לפני יהוה על המטהר.

32 זאת תורת טהרת הצרעת אשר מצומצמת ידיו.« 

33 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר

34 "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אנכי נותן לכם לרשת, אם אתן מכת צרעת בבית בארץ אשר אתם יורשים.",
לה וילך בעל הבית ויגיד לכהן ויאמר אני רואה כפצע של צרעת בבית שלי.

36 בטרם יבוא הכהן לבדוק את הפצע, יפונה הבית ולא יטמא כל אשר בו; לאחר מכן יבוא הכהן לבדוק את הבית.

לז וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן אֶת הַפֶּצע. אִם-יֵשׁ בַּפֶּצע בְּקִרְבֵי הַבַּיִת חֲרָקִים יָרַקְרָק אוֹ-אַדְמָדִים, נִרְאֶה כְּשׁוּעָן בְּקִרְבֵי הַבַּיִת.,
38 ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית וסגר את הבית שבעת ימים.
לט וישוב הכהן ביום השביעי אם ראה כי התפשטה הנגע על קירות הבית,
40 יצווה להסיר את האבנים הנגועות במגפה ולהשליכן מחוץ לעיר, אל מקום טמא.
41 יגרד את כל הבית מבפנים, ואת האבק אשר גירד ישליך אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא.
42 ייקחו אבנים אחרות ויניחו במקום הראשונות, וחומר טיט אחר יילקח כדי לטפח מחדש את הבית.

43 אם-תִפְרֹץ הַמַּגָּף שׁוּב בַּבַּיִת, אַחֲרֵי הַסְלַקְתָּ אֶת-הָאֲבָנִים וְהַבַּיִת גָּרַד וְהַטָּח חָד.,
44 וישוב הכהן ובדק אותו. אם התפשטה הנגע בבית, צרעת ממארת היא בבית; טמא הוא.
45 יהרסו את הבית, את האבנים, את העצים ואת כל חומרי הבטון של הבית, והוציאו את הדברים האלה אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא.
46 כל הנכנס לבית במשך כל התקופה שהוא הוכרז סגור, יטמא עד הערב.
47 כל מי שישן בבית חייב לכבס את בגדיו. כל מי שאכל בבית חייב לכבס. גַם הבגדים שלה.

48 וְאִם הַכֹּהֵן, כַּאֲשֶׁר שָׁב הַכֹּהֵן אֶל־הַבַּיִת, וְרָאָה אֶת־הַמַּגָּע לֹא־פָשָׁה, אַחֲרֵי טַחֵד אֶת־הַבַּיִת, וְטָהֵר אֶת־הַבַּיִת, כִּי־נִרְפָּא הַמַּגָּע.
מט וייקח לטהר את הבית שתי ציפורים, עץ ארז, חוט שני ואזוב;
50 וַיְקַרֵב אֶת־הַצִּפוֹרוֹת אֶת־הַאֶחָד עַל־כלי־חֶרֶס, עַל־מַיִם־זוֹרִים.
51 ולקח את עץ הארז ואת האזוב ואת חוט השני ואת הציפור החיה וטבל אותם בדם הציפור השחיטה ובמים חיים ויזרק את הבית שבע פעמים.
52 יטהר את הבית בדם העוף ובמים החיים ובעוף החי ובעץ הארז ובאזוב ובתולעת השני.
53 וַיַּשְׁחִיר אֶת־הצֵפוֹר חַיָּה אַל־אֶל־הָעִיר אֶל־הַשָּׂדֶה וַיַּכְפֵר עַל־הַבַּיִת וְהָיָה טָהוֹר׃.

54 זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק,
55 לצרעת הפוגעת בבגדים ובבתים,
56 לגידולים, אקזמה וכתמים;
57 הוא מודיע מתי טמא ומתי טהור. זוהי תורת הצרעת.« 

פרק 15

1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר
2 "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם:

כל גבר שיש לו זיבה טמא בגללה.
ג וְזֹאת טְמָאתָה מִזְפָּהּ אִם יַנִּתְנַף בְּשָׂרָהּ אוֹ יַעֲבֵר בְּשָׂרָהּ אֶת־זְפָּהּ טְמָאָה הִיא.
4 כל מצע אשר ישכב עליה אדם שיש לו זב יטמא, כל אשר ישב עליו יטמא.
5 כל הנוגע במיטתו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב.
ו כל היושב על הכל אשר ישב עליו האיש אשר הזרבו, יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב.
7 כל הנוגע בבשר אדם שיש לו זב, יכבס את בגדיו ויתרחץ במים וטמא עד הערב.
8 אם ירק אדם שיש לו זב על אדם טהר, יכבס אותו אדם את בגדיו ויתרחץ במים, וטמא יהיה עד הערב.
9 כל אוכף אשר רוכב עליו אדם שיש לו זב, יטמא.
10 כל הנוגע בכל אשר היה תחתיו יטמא עד הערב וכל הנושא אתו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב.
יא כל אשר לו זב ולא רחץ ידיו במים יכבס בגדיו ויתרחץ במים וטמא עד הערב.
12 כל כלי חרס אשר נגע בו בעל הזב ישבר וכל כלי עץ ישטוף במים.
13 כי יטהר הזב מזבו וספר שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ את גופו במים טריים וטהור׃.
יד ביום השמיני לקח שתי תורים או שני בני יונה ויבא לפני יהוה פתח אהל מועד ונתן אותם לכהן.
15 וַיַּקְרִיבְנוּ הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת אֶת־הַאֶחָד עוֹלָה וְכַפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה עַל־זִפְרוֹ׃.

טז האיש אשר יפליט ממנו נוזל זרע ירחוץ את כל גופו במים וטמא עד הערב.
יז כל בגד או עור אשר נגוע בהפרשת הזרע יכבס במים וטמא עד הערב.

18 כי אִשָּׁה שָׁכַבָה עִם־אִישׁ וְקַמָּה עִמּוֹ וְרַחֲזוּ בַּמָּיִם, הִיא וְהוּא, וְהָיוּ טְמָמוֹת עַד־הַעֶרֶב.

יט כי יזב אשה דם וטמאה שבעת ימים וכל הנוגע בה יטמא עד הערב.
20 כל רהיט אשר תשכב עליו בזמן טמאתה יהיה טמא, וכל אשר תישב עליו יהיה טמא.
21 כל הנוגע במיטתו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב.
22 כל מי שנוגע בחפץ עליו הוא היה מוֹשָׁביכבס בגדיו, וירחץ במים, וטמא עד הערב.
23 אם יש משהו על המיטה או על המושב שעליו היא ישבה מוֹשָׁבכל הנוגע בו יטמא עד הערב.
24 אִישׁ אִם יְשַׁבֵּחַ עִמָּהּ וְהִתְבָּא עָלָיו טְמַאֵת הָאִשָּׁה וטָמֵא שִׁבַע יָמִים וְכָל מִטָּה אֲשֶׁר יְשַׁב עָלֶיהָ טָמֵא.

25 כאשר תהיה לאישה נזלת דם במשך ימים מספר מחוץ לזמן הרגיל, או אם נזלתה נמשכת מעבר לזמן טומאתה, תהיה טמאה לכל ימי הנזלת כבימי טומאתה.
26 כל מצע אשר תשכב עליו בכל ימי הזרימה הזאת יהיה לה כמיטת טומאתה וכל דבר אשר תשבת עליו יטמא כבימי טומאתה.
27 כל הנוגע בהם יטמא; יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב.
28 כי תטהר מזיבנה ותספר שבעת ימים ואחר כך תטהר.
29 ביום השמיני תקח שתי תורים או שני צעירי יונה ותביא אותם אל הכהן פתח אהל מועד.
30 וַיַּקְרִיב אֶת־הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת אֶת־הַאֶחָד עוֹלָה וְכַפֵּר עָלָהּ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה עַל־הַזֶּב הַטְמִיאָהּ׃.

31 וְלַמְדוּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְטַהֵר מִטְמָאתָם פֶּן-יְמוּתוּ בְּטְמָאתָם לְטַמֵּא אֶת-מְשׁוֹנְתִּי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם׃.

לב זאת תורת איש אשר חולה זיבה או אשר טמא בזרע,
33 ולאישה אשר נזלת ולכל נפש אשר נזלת, מזכר ועד נקבה, ולאיש אשר שוכב עם אישה טמאה.« 

פרק 16

1 וידבר יהוה אל משה אחרי מות שני בני אהרן אשר נפלו בהגיעם אל פני יהוה.
2 ויאמר יהוה אל משה אמר לאהרן אחיך לבלתי יבוא בכל עת אל הקודש אל מעבר לפרוכת לפני הכפורת אשר על הארון פן ימות כי אני נראה בענן מעל הכפורת.

ג זה המצוות אשר יבוא אהרן אל המקדש. הוא ייקח פר בקר לחטאת ואיל לעולה.
ד ילבש את כתונת הבד הקדושה, ולבש תחתוני בד, וחגור את חגורת הבד, וכסה את ראשו מצנפת הבד: אלה בגדי הקדש אשר ילבש אחרי רחץ את גופו במים.
ה וייקח מאת קהל בני ישראל שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה.
ו וַיַּקְרִיב אַהֲרֹן אֶת־פָּרוֹ לְחַטָּאת וְכַפֵּר בַּעֲדָוָ וְבַעֲדָוָ׃.
7 וייקח את שני השעירים והעמידם לפני יהוה, פתח אהל מועד.
8 וַיְטִיל אַהֲרֹן גּוֹרֵל עַל־שְׁנֵי הַשִּׁיְרִים גּוֹרֵל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרֵל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׃.
9 וַיְבִיא אַהֲרֹן אֶת־הַשֵׂיר אֲשֶׁר נָפַל עָלָיו הַגּוֹרֵל אֶל־יְהוָה וַיַּעֲבִיב אוֹ חַטָּאת׃.
10 ואת השעיר אשר יפול עליו הגורל לעזאזל יַעֲמִיד חי לפני יהוה לכפר עליו ו לשחררו למדבר בשביל עזאזל.

יא אהרון יציע כָּך את פר החטאת אשר לו, וכפר בעדו ובעלי ביתו, אחרי שחיטתו את פר החטאת.,
12 וייקח מחתת מלאה גחלים בוערות מן המזבח לפני יהוה ושני חפנים קטורת ריח טחונה דק והביא את אלה אל פנים הפרוכה.,
יג ויתן את הקטורת על האש לפני יהוה וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות., ו שהוא לא ימות.
יד וייקח מדם הפר ויזרה אותו באצבעו על צדו המזרחי של הכפורת, ויזרה מן הדם שבע פעמים לפני הכפורת.

15 וישחט את שעיר החטאת לעם, והביא את דמו בתוך הפרך, ויזרק אותו כאשר עשה עם דם הפר. פַּעַם על כסא הרחמים ו שבע פעמים מול כסא הרחמים.

טז וַיַּכְפֵר לַמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי טְמַאֲתַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפְּנֵי כָּל פְּשַׁעֲתָם כַּחֲטָאָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לַאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר נוֹשֵׁר עִמָּהֶם בְּתוֹךְ טְמַאֲתָם׃.
יז לא יהיה איש באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו וכפר בעדו ובעלי ביתו ובעלי כל קהל ישראל.
18 וַיֵּצֵא אֶל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה וַיַּכְפֵר עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקַּח מִדָּם־הַפָּר וּמִדָּם־הַשֶׁעַר וַיָּתַן עַל־קָרָתֵי הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃.
19 ויזרה את הדם על המזבח שבע פעמים באצבעו ויטהרהו וקדשנו מטמאות בני ישראל.

20 כאשר כלה לכפר על המקדש, על אוהל מועד ועל המזבח, יקריב את השעיר החי.
21 ויניח את שתי ידיו על ראש השעיר החי, ויתוודה עליו אהרן את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעתם לחטאתם; הוא נתן אותם על ראש השעיר, ושלח אותו המדבר על ידי איש מוכן.
22 השעיר יישא את כל עוונותיהם לארץ שומם, והאיש ישלח את השעיר למדבר.
23 וַיָּבֹא אַהֲרֹן אֶל־אָהֵל מוֹעֵד וַיַּסֵּר אֶת־בגדי־הַשֶׁנֶּשׁ אֲשֶׁר לָבֹא אֶל־הַקֹּדֶשׁ וַיַּנִּישֵׁם שָׁם,
24 יִרְחַץ אֶת־גּוּפוֹ בַּמָּיִם בָּמָּקוֹם קֹדֶשׁ וְלַבֵּשׁ בְּגָדָיו.
25 וַיֵּצֵא וַיַּעֲלֹתוֹ וְאֶת־עוֹלָתוֹ וְאֶת־הָעָם וַיַּכְפֵר בַּעֲדָוָ וְאֶת־הָעָם וַיַּקְטֵר אֶת־חֵלֶב־חַטָּאת על־הַמִּזְבֵּחַ׃.

26 וְהַשְׁלִיחַ אֶת־הַשִּׁיר לַעֲזָאזֵל יִכְבֹס בְּגָדָיו וְיִרְחֹץ אֶת־גְּדָיו בַּמָּיִם וְשָׁב אֶל־הַמַּחֲנָה׃.

27 את פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר דמם הובא אל המקדש לכפר יובא אל מחוץ למחנה ועורם, בשרם וצאתם ישרפו באש.
28 וְכַבֵּס הַשּׁוֹרֵף אוֹתָיו וְרַחַץ אֶת־גּוּפוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כָּךְ יָשׁוּב אֶל־הַמַּחֲנָה׃.

29 זאת תהיה לכם חוקת עולם: בחודש השביעי בעשירי לחודש תענו את נפשותיכם ולא תעשו מלאכה, לא-היליד ולא-הגר הגר בתוככם.
30 כי ביום ההוא יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם תהיו טהורים לפני יהוה.
31 שבת יהיה לכם יום מנוחה וענו את נפשותיכם חקת עולם היא.

32 כפרה תתבצע, בְּעָתִיד, לְדַבֵּר גָדוֹל כהן אשר קיבל משיחה והוקם למלא תפקידי כהונה במקום אביו. הוא ילבש בגדי פשתן, בגדי קודש.
לג וַיַּכְפֵּר אֶת־הַמִּשְׁקֹדֶשׁ וַיַּכְפֵר אֶת־אָהֶל־מוֹעֵד וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ שואות ; הוא יכפר על הכוהנים ועל כל עם הקהל.
34 זאת תהיה לכם חוקת עולם לכפר פעם בשנה על בני ישראל על חטאיהם.« 

וַיַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.

פרק 17

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם זאת אשר צוה יהוה׃.

ג כל איש מבית ישראל אשר שחט שור או כבש או עז, בין בתוך המחנה ובין מחוצה לו.,
4 אם לא יביאנו אל פתח אהל מועד להקריבנו מנחה לה' לפני משכן ה' ויחשב הדם לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו.
5 זה כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת מִקְרִיב אֶת-קְרַבְנֵיהֶם בַּרְבוּשָׁה, יְבִיאוּ אֹתָן אֶל-הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִקְרִיבוּ אֹתָם לַיהוָה, כְּזַבַּן-שָׁלָמִים.
ו ויזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אהל מועד והקטיר את החלב ריח ניחוח לה'.
ז לא יקריבו עוד את זבחיהם לסאטירים אשר זנו עמם חוקת עולם תהיה זו להם מדור לדור.

ח וגם תאמר להם: כל איש מבית ישראל ומן הזרים היושבים בתוכם אשר מקריב עולה או קורבן אַחֵר לְהַקְרִיב,
9 ולא יביא את הקורבן אל פתח אהל מועד להקריב אותו זבח ליהוה נכרת האיש ההוא מקרב עמו.

י כל איש מבית ישראל ומן הגר היושב בתוכם אשר יאכל דם כל-בהמה, אשים פני באוכל הדם והכרתי אותו מקרב עמו;
יא כי נפש הבשר בדם היא, ואני נתתי אותה לכם למזבח לכפר על נפשותיכם; כי על ידי הנפש הדם יכפר.
12 על כן אמרתי לבני ישראל: לא יאכל דם איש מכם, והגר הגר בתוככם לא יאכל דם.

יג כל איש מבני ישראל ומן הגר היושב בתוכם אשר צד בהמה או עוף אשר תאכל ושפך את דמם וכסה אותו באדמה;
יד כי נפש כל-חיה דמו היא נפשו היא על כן אמרתי לבני ישראל לא תאכלו דם כל-חיה כי נפש כל-חיה דמו היא כל-אכל אותה ייכרת.

15 כל אשר אוכל מת או נקרע על ידי חיות בר, בין יליד הארץ ובין זר, יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהור יהיה.
טז אם לא תכבס בגדיה וגופתה, תישא עוונה.« 

פרק 18

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:

אנכי יהוה אלוהיך.
ג לא תעשו כַּעֲשֶׂה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר גַּבְתֶּם שָׁם, ולא תעשו כַּעֲשֶׂה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אָנֹכִי מְבִיא אֶתְכֶם שָׁם: לֹא תַעֲשֶׂה בְּחֻקְרֵיהֶם.
ד את משפטי תעשה וחקתיי שמור תעשה בהם אני יהוה אלהיכם.
ה תורותיי ומשפטיי תשמרו והאדם אשר יעשה אותם יחי בהם אני יהוה.

ו איש מכם לא יגש אל אשה אשר קרובה לו לגלות ערותה אני יהוה.
7 לא תגלה ערוות אביך ואת ערוות אמך היא אמך לא תגלה ערוותה.
ח לא תגלה ערוות אשת אביך ערוות אביך היא.
9 אתה לא תגלה ערוות אחותך בת אביך או בת אמך, ילידת הבית או ילידת חוץ לבית; לא תגלה ערוותם.
10 לא תגלה ערוות בת בנך ובת בתך כי ערוותך היא.
יא לא תגלה ערוות בת אשת אביך אשר בת אביך אחותך היא.
12 לא תגלה ערוות אחות אביך בשר אביך היא.
13 לא תגלה ערוות אחות אמך בשר אמך היא.
יד לא תגלה ערוות אחי אביך לגשת אל אשתו דודתך היא.
טו לא תגלה ערוות כלתך אשת בנך היא לא תגלה ערוותה.
טז לא תגלה ערוות אשת אחיך ערוות אחיך היא.
יז לא תגלה ערוות אשה ובתה לא תקח בת בנה ובת בתה לגלות ערוותם קרובים הם פשע הוא.
18 לא תקח את אחות אשתך כריבה לגלות ערווה עם אשתך בעודה בחיים.

19 לא תקרב אל אשה בטמאתה לגלות ערוותה.

20 לא תִמְעַר אֶת־אֵשֶׁת־רֵעֶךָ לְטַמֵּא עִמָּהּ׃.

21 לא תיתן מבנייך לזבח לו באש לכבוד מולך, ולא תחללו את שם אלהיכם. אני יהוה.

22 לא תשכב עם זכר כעם אישה; תועבה היא.

23 לא תשכב עם בהמה לטמא בה לא תעמוד אשה לפני בהמה לזנות לה חרפה היא.

24 אַל-תטמאו את עצמכם בכל אלה, כי באלה טמאו הגויים אשר אנכי אגרש מפניכם.
25 הארץ נטמאה; אעניש את עוונותיה, והארץ תקיא את יושביה.
26 ואתם תשמרו את חקי ואת משפטיי ולא תעשו את כל התועבות האלה לא-היליד ולא-הגר הגר בתוככם.
27 כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ אשר היו שם לפניכם ותטמא הארץ.
28 ולא תקיא אתכם הארץ כי טמאתם אותה כאשר הקיאה את הגויים אשר היו בה לפניכם.
29 כי כל העושה אחת מהתועבות האלה ייכרת מקרב עמו.
30 שמורתם את מצותיי ולא תעשו את כל המנהגים התועבים אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם« 

פרק 19

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "דבר אל כל קהל ישראל ואמרת אלהם:

היו קדושים, כי קדוש אני., לִי יהוה, אלוהיך.

ג אִישׁ מִאֲמָךְ וְאֶת־אָבִיךָ תִּירָא וְאֶת־שַׁבָּתַתי תִּשְׁמֹר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃.

ד אל-אלילים אל-תפנו ואל-תעשו לכם אלהי מסכה אני יהוה אלהיכם.

5 כי תקריבו שלמים ליהוה, תקריבנו כראוי שתעשו חן בעיניו.
6 ביום הקרבתכם או למחרת יאכל הקורבן, והישאר עד היום השלישי יאכל באש.
7 אם יאכל אותו ביום השלישי, תועבה היא; הקורבן לא יתקבל.
ח כל האוכל ממנו ישא עונתו כי חלל קודש ליהוה נכרת האיש ההוא מעמו׃.

ט כי תקצור את קציר אדמתך, לא תקצור עד קצה שדך, ולא תלקט את לקט קצירך.
10 לא תקטוף גַם לֹא את אשרי ענבים בכרמך ואת נשירתך לא תבקט לעני ולגר תשאיר אותם אני יהוה אלהיך.

יא לא תגנבו, ולא תמרמו ולא תשקרו איש לרעהו.

12 לא תישבע בשמי לשקר כי תחלל את שם אלוהיך אני יהוה.

יג לא תעקש את רעך ולא תגזול אותו לא יעמוד לך שכר שכיר עד מחרת.

יד לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תתן מכשול כי תירא את אלהיך אני יהוה.

15 לא תעשה עוול במשפט לא תחנן עני ולא תכבד חזק ושפט את רעיך בצדק.

טז לא תסתובב ותפיץ לשון הרע בעמך לא תעמוד כעד על-דם רעך. אני יהוה.

17 לא תשנא את אחיך בלבבך וגערת את רעכך פן תחטא עליו.
18 לא תנקם ולא תיטול טינה בבני עמך. ואהבת לרעך כמוך. אני יהוה.

19 את חוקיי תשמרו.

לא תגדל שני מיני בהמה, לא תזרע שני זרעים בשדך, ובגד שני בדים לא תלבש.

20 כי ישכב איש עם אישה אשר היא שפחה מאורסת לאיש אחר ולא נגאלה ולא שוחררה, יקיים עונש. שְׁנֵיהֶם, אך לא נענש במוות, משום העבד לא היה חופשי.
21 על חטאתו יביא האיש איל אשם אל יהוה אל פתח אהל מועד.
22 וְכַפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה בְּאֵל הַאֲשָׁם עַל הַחֲטָאָה אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ הַחֲטָאָה אֲשֶׁר חָטָא׃.

23 כי תבואו הארץ ותנטעו כל עץ פרי ופריכם ערל תחשבו שלש שנים יהיו ערלים לכם לא יאכלו.
24 בשנה הרביעית יוקדש כל פירותיהם לתהילה ליהוה.
25 בשנה החמישית תאכל את פירותיו, ו כָּך העץ יוסיף לדווח לכם. אני יהוה אלוהיך.

26 לא תאכלו כל דבר עם דם לא תעשו קסמים ולא תעשו כישוף.

27 לא תגזוז את פינות שערך ואת פינות זקנך לא תגלח.
28 לא תעשו חתכים בבשרכם על המת ולא תקעקו עליכם חותם אני יהוה.

29 אַל-תְחָלֵל אֶת-בַּתְּךָ לְזָנָהּ פֶּן-תִּתְנַפֵּר הָאָרֶץ לְזָנָה וּמְלָאָה פשע׃.

30 את שבתותיי תשמרו ואת מקדשי תיראו אני יהוה.

31 אל-תפנה אל-מדומים ואל-רוחנים אל-תשאל בהם פן-תטמא בהם אני יהוה אלהיך.

32 לפני איש אפור תקום ופני זקנים תכבד את אלהיך תירא אני יהוה.

33 אם יבוא נכרי לגור איתך בארצך, לא תלחץ אותו.
לד כאל-אל-ישר בתוככם תעשה את הגר הגר בתוככם ואהבת אותו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם.

לה לא תעשו עוול, אם במשפטים, אם במידות אורך, אם במשקלות, אם במידות קיבולת.
36 מאזניים צדיקים, משקולות צדיקים, איפה צדיקה והין צדיק, יהיה לכם. אני יהוה אלהיכם, אשר הוצאתכם מארץ מצרים.

לז את כל חקתיי ואת כל משפטיי תשמרו ועשיתם אותם אני יהוה.« 

פרק 20

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "וְתֹאמַרְתָּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כָּל-מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגָּרִים הַגָּרִים בְּיִשְׂרָאֵל יִתֵּן מִבְּנֵי-מוֹלֶךְ--מָוֶת יֵשׁוּב; עַם-הָאָרֶץ יְרַקֵּלוֹ.
3 וְשִׁים פָּנִי בַּאִישׁ הַהוּא וְכְרַתִּיו מִתֵּךְ עַמּוֹ כִּי נָתַן מִבְּנָיו לְמוֹלֵךְ לְטַמֵּא מִקְדַּשִּׁי וּלְחָלֵל אֶת שְׁמִי קָדְשִׁי.
ד אם עַם הארץ יעצום עיניהם מפני האיש הזה כאשר יתן מבניו למולך ולא ימותוהו,
5 אשים פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו מקרב עמו ואת כל הזנים כמוהו לזנות למולך.

6 אִם־יפנה איש אל־מדברים ואל־רוחנים לזנות אחריהם, אשים פני נגדו ואכרתו מקרב עמו.
7 קדשתם את עצמכם והייתם קדושים כי אני יהוה אלהיכם.
ח את-חוקותיי תשמרו ועשיתם אותן אני יהוה מקדשכם.

ט כל המקלל את אביו ואת אמו יומת יומת; את אביו ואת אמו קילל, דמו עליו.

10 כי-איש ינאף עם אשה נשואה, ואם ינאף עם אשת רעהו, יהיו שְׁנֵיהֶם גברים ונשים שבגידופים נענשים במוות.

יא אם ישכב איש עם אשת אביו וגלה כָּך בְּגִין עַרְוַת אָבִיו, יְעֲנַשְׁנֵיהֶם מָוֶת: דמיהם עליהם.
12 אִישׁ אִם-יִּשְׁכַּב אִת-כָּלָתוֹ, שְׁתֵּיָּהוּ יִמָּתוּ; חֶשְׁפָּט עָשָׂו, דמָם עָלָם.

13 כי ישכב איש עם זכר כעם אישה, שניהם תועבה עשו; מות יומתו; דמם עליהם.

יד אִישׁ אִם-יִּקַּח נַעֲרָה וְאִמָּהָ לְנַשָּׁה, רָעָה הִיא; בָּאֵשׁ יִתְנַסְרוּ, גַּם-הוּא וְהֵם, לְמַעַן-לֹא-יִהְיֶה הָרָעָה הַזֶּה בְּתוֹכֶם.

15 איש אשר ישכב עם בהמה יוות, והרגתם את הבהמה.
טז אִשָּׁה אִשָּׁה אִשָּׁה תִּגְרַב אֶל־בְּהִיה לְקַמֵּל עִמָּהּ וְהָרַגְתָּ אֶת־הַבְּהִיה וְהוּמוּ דָּמָם עָלָם׃.

יז כי יקח איש את אחותו בת אביו או בת אמו וראה ערוותה והיא תראה את שלו, חרפה היא; נכרתו לעיני עמם. ערוות אחותו גילה, הוא ישא את עונתו.

18 כי ישכב איש עם אשה בעת וסתה וגלה ערוותה גילה את זבתה והיא גילתה את זב דמה ונכרתו שניהם מקרב עמם.

19 לא תגלה ערוות אחות אמך ואחות אביך כי תגלה את ערוות אחותה שֶׁלוֹ בשר: הם ישאו את עוונם.
20 כי ישכב איש את דודתו, ערוות דודו יגלה; חטאתם ישאו; עררי ימותו.
כא אִישׁ יִקַּח אֵשֶׁת אָחִיו טְמַאָה הִיא עַרְוַת אָחִיו גָּלָה עֲרֵי יִהְיוּ.

22 את כל חקי ואת כל משפטי תשמרו ועשיתם אותם, ולא תקיא אתכם הארץ אשר אנכי מביא אתכם לשבת שמה.

23 לא תלכו במנהגי הגויים אשר אנכי אגרש מפניכם כי את כל אלה עשו ואותם שיעבתי׃.
24 אמרתי לכם: "ירשו את ארצם, אתנה לכם לרשתה; ארץ זבת חלב ודבש היא." אני ה' אלוהייכם, אשר הבדיל אתכם מן העם. אחרים עמים.

25 והבדילו בין בהמה טהורה ובין בהמה טמאה, ובין עוף טהור ובין עוף טמא, ולא תעשו את עצמכם לתועבות מכל בהמה, עוף או כל רמש על הארץ, אשר לימדתי אתכם להבדיל לטמא.
26 קדושים תהיו לי כי קדוש אני ה' ואני הבדלתי אתכם מן ה אחרים עמים, למען תהיו לי.

27 כל איש ואישה אשר יעוץ במדבר או ברוחני רוחות יומתו ירגמו בסקלה דמם יהיה עליהם.« 

פרק 21

1 ויאמר יהוה אל משה דבר אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אלהם

לא יטמא איש בקרב עמו על נפש מתה,
2 חוץ מקרובו באותו מעמד, לאמו, לאביו, לבנו, לבתו, לאחיו,
3 ולאחותו הבתולה אשר גרה עמו, טרם נשואה; עליה יטמא.
4 ראשי בַּיִת בתוך עמו לא יטמא ולא יחל. כבודו.

ה לא יגלח הכוהנים את ראשם ולא יסירו את צידי זקנם ולא יעשו כל חתך בבשרם.
ו קדושים יהיו לאלהיהם, ולא יחללו את שם אלהיהם: כי זבחי אש הם מקריבים ליהוה, לחם אלהיהם: קדושים יהיו.

7 לא יקחו זונה ולא אישה חסרת כבוד; לא יקחו גרושה מאישה, כי קדוש הוא לאלוהיו הכהן.
8 קדש תחשבוהו כי לחם אלוהייכם הוא מקריב קדש יהיה לכם כי קדוש אני יהוה מקדשכם.

9 אם בת כהן תבזה את עצמה בזנות, היא מבזה את אביה; באש תישרף.

י הכוהן הגדול אשר מעל אחיו אשר יצק שמן המשחה על ראשו ואשר מינה אותו ללבוש את בגדי הקודש לא יגלה את ראשו ולא יקרע את בגדיו.
יא לא יגש אל כל מת; לא לאביו ולא לאמו לא יטמא.
12 לא יעזוב מן המקדש ולא יחלל את מקדש אלהיו כי שמן משחה אלהיו נזר עליו אני יהוה.

13 הוא ייקח לו בתולה לאישה.
יד לא יקח אלמנה וגרושה וגרושה וזונה כי בתולה מעמו יקח לו לאישה.
15 לא יבז את זרעו בעמו כי אני יהוה מקדשו.« 

טז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר׃
יז דבר אל אהרן ואמרתאוֹתוֹ :

אף גבר מגזעך, ב כֹּל הדורות, אשר להם מום גופני, לא יגשו להקריב את לחם אלוהיך.
18 כי לא יגש איש אשר לו מום גופני: עיוור או פיסח, או בעל מום או גידול;
19 או גבר אשר יהיה לו שבר בכף רגלו או בידו;
20 אשר יהיה גיבן או גמד, או אשר יהיה לו כתם בעין, גרדת, גזזת, או אשכים מרוסקים.
כא לא יגש איש מבית אהרן הכהן אשר לו מום גופו להקריב אש ליהוה מום גופו לא יגש להקריב לחם אלהיו.
22 יוכל לאכול את לחם אלוהיו, את קודשי הקודש ואת הקדשים.
23 ולא יבוא מאחורי הפרגוד ולא יגש אל המזבח כי מום גופו לא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם« 

24 כה דבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל.

פרק 22

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 דבר אל אהרן ואל בניו וימנעו מקדשי הקודש אשר מקדישים לי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אני יהוה.
3 תגיד להם:

כל גבר מגזעך אשר, ב כֹּל דוֹרוֹתֵיכֶם, טְמַאֲשֶׁר עָלָיו, יִגְרַבוּ אֶל-הַקֹּדְשִׁים אֲשֶׁר מִקְדִּישִׁים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, וְנִכְרָתוּ מִפְּנֵיי. אֲנִי יְהוָה.
ד כל איש מזרע אהרן אשר לו צרעת או זב לא יאכל מן הקודשים עד טהרו והוא גם כל אשר נגע באדם שטמא במגע עם מת או כל אשר זרעו,
5 על מי שנגע או ברמשה אשר נטמאה, או בטמא אשר הודיע לו את טומאתו בכל דרך שתהיה.
ו כל הנוגע בדברים אלה יטמא עד הערב ולא יאכל מכל הקדשים, ורחץ את גופו במים.
7 ואחרי שקיעת החמה יטהר ויאכל קדשים כי מאכלו הוא.

ח לא יאכל כל אשר מת או אשר נקרע חיות בר לטמא בו אני יהוה.

ט את מצותיי ישמרו פן יחטאו בדבר הזה וימותו בחילול הקדשים אני יהוה מקדשם.

10 לא יאכל נכרי מקודשי הקודש; לא יאכל יושב בבית כהן או שכיר מקודשי הקודש.
יא וְעַבְד אֲשֶׁר קָנָה הַכֹּהֵן בַּכֶּסֶף יֹאכֵל מִמֶּנּוּ וְהַנָּלִיד בֵּיתוֹ יֹאכֵל מִמֶּאֱכֹל׃.
12 לא תאכל בת כהן, אשר תהיה נשואה לאישה נכרית, מן הקודשים.
13 וְאִם בַּת־כֹהֵן, אֲשֶׁר הִתְאַלְמְנָה אוֹ גָּרוּשָה וְאֵין לָהּ בָּנִים, תּשוב אֶל־בֵּית־אָבִיהָ כְּמוֹ היא הייתה שם בנעוריה תאכל את מאכל אביה; אך כל זר לא יאכל אותו.
יד אם יאכל אדם דבר קדוש בשגגה, ישלם לכהן הערך של הדבר הקדוש, על ידי הוספת חמישית.
15 הכוהנים לא יחללו את קדשי בני ישראל אשר הפרישו ליהוה.,
16 ולא אקח עליהם אחריות על חטאתם אשר יאכלו את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם« 

17 וידבר יהוה אל משה לאמר:
יח "דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם:

כָּל-אִישׁ-מֵהַקְרִיב אֶת-נְדָרוֹ אִם-נְדָר אוֹ כְּנִדָּבָה--אִם-הִקְרִיב אֹתָהּ לַיהוָה לְעוֹלָה.,
19 למען תתקבלו, שיהיה הקורבן זכר תמים, מן הבקר, מן הצאן או מן העזים.
20 לא תקריבו פגם כי לא יתקבל.

21 כי יקריב איש לה' בקר או צאן כקרבן שלמים, בין לנדר ובין כנדבה, יהיה הבהמה תמימה כדי שתתקבל, לא יהיה בה מום.
22 בהמה עיוורת, נכה או פגומה, כיב, גרדת או פריחה, לא תקריב לה'; לא תקריב אותה אשה לה' על המזבח.
23 תקריב כקרבן נדבה שור או כבש בעל גפה ארוכה או קצרה מדי, אך לקיום נדר לא יתקבל קורבן זה.
24 לא תקריבו ליהוה בהמה אשר אשכיה חבולה, מרוסקת, תלושה או חתוכה לא תעשו זאת בארצכם.
25 אפילו ביד זר, אתה לא תקבל אֵין מִן הַקְרַבְנוֹת הָאֵלֶּה לְהַקְרִיב כְּאֹכֶל לָאֱלֹהֶיךָ כִּי מוּשְׁחִיתִים הֵם, פְּעִים הֵם לֹא יִרְצוּעוּ עַל פָּנֶיךָ.« 

26 ויאמר יהוה אל משה:
27 "שור, כבש או עז, כי יולדו, ישב עם אמו שבעת ימים; מן היום השמיני ומאחריו, ירצה אשה ליהוה.".

28 בין שור ובין כבש לא תשחטו את הבהמה ואת גוריה ביום אחד.

כט כי תקריבו זבח תודה ליהוה, ותקריבו אותו כרצונו;
30 בשביל זה, הַקְרַבֵּחַ יִאֲכַל בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא תִשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד הַבֹּקֶר. אֲנִי יְהוָה.

31 את מצוותיי תשמרו ועשיתם אותן אני יהוה.
לב לא תחללו את שם קדשי ואקדש בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם,
33 הוּא אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְהִתְהִי לָכֶם לָאֱלֹהִים אֲנִי יְהוָה׃« 

פרק 23

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: הִנֵה את-מועדי יהוה אשר תקראו אותם, מקהלות קודשים; אלה מועדי.

ג ששת ימים תעבדו ויום השביעי שבת מנוחה מקרא קדש לא תעשו מלאכה שבת קדש הוא לה' בכל מושבותיכם.

ד אלה חגי יהוה מקהלות הקדשים אשר תקראו אותם בזמנם.

ה בחדש הראשון, בארבעה עשר יום לחדש, בין הערבים, פסח לה'.
ו ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים תאכלו מצות.
ז ביום הראשון תהיה לכם קהלת קודש, כל מלאכת עבודה לא תעשו.
ח שבעת ימים תקריבו אשות ליהוה וביום השביעי קהלת קודש, כל מלאכת עבדה לא תעשו.« 

ט וידבר יהוה אל משה לאמר
י "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:

כִּי תָּבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נוֹתֵן לָכֶם וְקָצַרְתֶּם אֶת-הַקְצִיר וְהָבִיתָ אֶל-הַכֹּהֵן אֶת-עֲמֹר בִּכְרוֹת קְצִירֶךָ׃.
יא ויניף את הערום הזה לפני יהוה למען ירצו אתכם ויניף אותה הכהן למחרת השבת.
יב ביום הנפתך את הערום, והקריבתך עלה ליהוה כבש בן שנה תמים;
13 והקרבן הנלווה יהיה שני עשיריות איפה סלת מעורבבת בשמן לאשה ריח ניחוח לה' ונסך יין רבע ההין.
יד לֹא תֹאכַלוּ לֶחֶם וְלֹא צְלִי וְלֹא תְרוּגָה טְרוּשׁ עַד הַיּוֹם הַהוּא עַד תַּבִּיאוּ אֶת-הַמִּנְחָה לָאֱלֹהֶיךָ חֻקָּת עוֹלָם זֹאת לַצַּרְכֶם בְּכָל-מְשָׁבְתֶּם אֲשֶׁר-אַתָּה יוֹשְׁבֶּךָ׃.

15 ממחרת השבת, מיום הבאת הערום לתנינה, תספרו שבעה שבועות תמימים.
טז עד-ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקריבתם לה' מנחה חדשה.
יז שתי לחם תנופה תביאו מביתכם, מעשרות איפה תעשו. של אפה סלת דקה ואפויה בשאור אלה בכורי יהוה.
18 עם הלחם האלה תקריבו לעולה ליהוה שבעה כבשים בני שנה תמימים, פר אחד ושני אילים, ואת מנחתם ונסכיהם. רָגִיל : זה יהיה זבח אש, ריח ניחוח לה'.
19 וגם תקריבו שעיר עז אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לשלמים.
20 הכהן יניף את קורבנות עם כיכרות הביכורים כמנחה הנפה לפני יהוה עם שני הכבשים קדשו ליהוה ולכהן יהיו.
כא בַּיּוֹם הַהוּא קְרָאזוּ מִקְדָשׁ וְעָשְׂתֶּם עֲצָתָם וְכָל-מְלָאכָה לְתַעֲשֶׂה חֻקָּת עוֹלָם הוּא לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכָל-שְׁבוֹתֵיכֶם.

22 כי תקצור את קציר אדמתך לא תקצור עד קצה שדך ולא תקבץ את לקט קצירך לעני ולגר תשאיר אני יהוה אלהיך« 

23 וידבר יהוה אל משה לאמר:
24 "דבר אל בני ישראל ואמרת"שֶׁלָהֶם :

בחדש השביעי, באחד לחדש, תהיה לכם מנוחה, זכרון בקול שופר, קהלת קדש.
25 לא תעשו מלאכת עבודה והקריבו אשות לה'.« 

26 וידבר יהוה אל משה לאמר:

27 "ביום העשירי לחודש השביעי הזה הוא יום הכיפורים קהל קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה ליהוה.".
28 לא תעשו כל מלאכה ביום ההוא כי יום כפרות הוא אשר יכפר עליכם בו לפני יהוה אלהיכם.
29 כל אשר לא יתאבל ביום ההוא, ייכרת מעמו;
30 וכל אשר יעשה מלאכה ביום ההוא אשמידו מקרב עמו.
לא כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם היא זו לזרעכם בכל מקומות אשר אתם יושבים בהם.
לב שבת מנוחה היא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשיעי לחודש בערב מערב עד ערב הַבָּא, תשמור את שבתך.« 

33 וידבר יהוה אל משה לאמר:
34 "דבר אל-בני ישראל ואמרתשֶׁלָהֶם :

בַּחֲמִים עֶשְׂרָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַסֻכָּבוֹת, שִׁבְעָה יָמִים, לִכְבוֹד יְהוָה.

35 ביום הראשון יהיה קהלת קודש; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
לו שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה וביום השמיני קהלת קודש תהיה לכם והקריבו אשה ליהוה חג סיום הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו׃.

37 אלה חגי ה' אשר תקראו לעשות בהם מקראי קדשים להקריב לה' אשות ועולות ומנחה זבחים ונסכים כל אחד ביום המיועד לו.
38 מלבד שבתות יהוה מלבד מתנותיכם מלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר אתם מקריבים ליהוה.

39 בחמשה עשר לחודש השביעי, כשאספתם את תבואת הארץ, תחגגו את חג ה' שבעת ימים; היום הראשון שבתון, והיום השמיני שבתון.
40 ביום הראשון תיקח פרי עצי תמרים וענפי עצי עלווה וערבי נחל ושמחת לפני יהוה אלהיך שבעת ימים.
41 תחגגו את החג הזה לכבוד יהוה שבעת ימים בשנה חוקת עולם היא לזרעכם חגגו אותו בחודש השביעי.
42 שבעת ימים תשבו בבקתות עָלִים כל ילידי ישראל יישארו בבקתות;
43 למען ידעו צאצאיכם כי בסככות גריתי את בני ישראל בהוציאם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם« 

44 משה עשה כָּך להודיע לבני ישראל את חגי יהוה.« 

פרק 24

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:

2 » צוה את בני ישראל להביא לך שמן זיתים טהור כבושים למנורה להדליק את הנרות תמיד.
ג מלבד הפרוכת אשר לפני העדות באוהל מועד, יכין אותה אהרן להבעיר תמיד מערב עד בוקר לפני יהוה חקת עולם היא לדורותיכם.
4 הוא יסדר את הנרות על המנורה זָהָב טָהוֹר, כדי שהם יישרפו תמיד לפני יהוה.

5 "קחו סחלב דק ואפו שתים עשרה עוגות; עוגה אחת תהיה עשיריות אונקיה". של אפה.
6 תניחו אותם בשתי ערימות, שישה בכל ערימה, על השולחן זָהָב טהור לפני יהוה.
7 וְתָנִיתַתִּים קְטוֹרָה טָהוֹרָה עַל־עֲרָמָה וְהִיא אֵשׁ מִזְכָּר לַיהוָה עַל־הַל־חֶמֶשׁ.
ח בכל יום שבת יתקיים הלחם הזה לפני יהוה תמיד בעד בני ישראל ברית עולם הוא.
ט לאהרן ולבניו יהיו ואכלו אותם במקום קדש כי קדשי קדשים הם להם מאש ליהוה חקת עולם היא.« 

י וַיָּבֹא בֶּן־אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵלִית, וְהָיָה רִיב בַּמַּחֲנָה בֵּין־בֶּן־אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל לֹא־יָשׁוּר מִן־יִשְׂרָאֵל׃.
יא בן האישה הישראלית חילל את השם קָדוֹשׁ ו ה- ארור, ושם אמו היה שלומית בת דברי משבט דן.
12 הוא הועמד תחת שמירה, כך ש משה הכריז להם בשם יהוה, מה היה צריך לעשות.
13 וידבר יהוה אל משה לאמר
14 "הוציאו את המגדף מן המחנה וכל השומעים יסמכו את ידיהם על ראשו וכל הקהל יסקל אותו׃.
טו וְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר קָלַל אֱלֹהָיו, יְשָׂא חַטָּאתוֹ;
טז וכל אשר יחלל את שם יהוה יומת יומת וכל הקהל יסקל אותו אם גר ואם יליד אם יחלל את השם קָדוֹשׁ, הוא ימות.

17 כל המכה אדם עד מות יומת.
18 כל הורג ראש בקר אחד יתן ראש בקר אחר, נפש תחת נפש.
19 כי יפגע ברעך, יעשה לו כאשר עשה.
20 שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן; יישא לו את אותה הפגיעה שגרם לרעך.
21 כל הורג בהמה יתן בהמה, וכל הורג אדם יומת.
22 תורה אחת תחול בכם גם לגר וגם ליליד כי אני יהוה אלהיכם« 

23 וידבר משה את הדברים האלה אל בני ישראל ויוציאו את המגדף אל מחוץ למחנה וירגמו אותו באבנים ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה.

פרק 25

1 וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר
2 "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:

כי תבואו אל הארץ אשר אנכי נותן לכם ושבת הארץ שבת היא לה'.
ג שש שנים תזרע שדך שש שנים תגזום כרמך ותקבץ את יבולתו.
4 וְהָיָה שָׁבַת שָׁבַת לָאָרֶץ שָׁבַת לַיהוָה לֹא תִזְרֵעַ שְׂדֶךָ וְלֹא תְגַזֵּם כָרְמֶךָ׃.
5 לא תקצור את אשר צומח של עצמו, גרגירים שנפלו ממך אַחֲרוֹן קציר, ולא תבצר את-גפנך הלא-גזומה: שנת מנוחה היא לארץ.
ו אשר תניב הארץ בשבתה יהיה לך למאכל ולעבדך ולשכירך ולגר אשר יושב איתך;
7 וגם לבהמתך ולבהמה אשר בארצך כל תבואתם תהיה למאכל.

ח שבע שבתות שנה תספר שבע פעמים שבע שנים ארך שבע שבתות השנה האלה יהיה לך ארבעים ותשע שנים.
ט בעשירי לחודש השביעי תקעתם בשופר גדול וביום הכיפורים תקעתם בשופר בכל ארצכם.
10 וְחִדַּשְׁתֶּם אֶת־הַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁים וְהִקְרָאתֶּם דְרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֵיהּ יוֹבֵל הוּא לָכֶם וְשָׁבוּ אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְמִשְׁפָּחָתוֹ.
יא יובל יהיה לכם שנת החמישים שנה לא תזרעו ולא תקצרו את פרי האדמה ולא תבצרו את ענבי הגפן הלא גזומה.
12 כי יובל הוא קדש יהיה לכם את-יבול שדכם תאכלו.

13 בשנת היובל הזאת, איש מכם תשוב לנחלתו.
14 כי-תמכור לרעך תקנה, או כי-תקנה מרעך, אל-אל-ירע מכם לאחיו.
טו תקנו מאת רעככם לפי מספר השנים עָבָר מאז ה- אַחֲרוֹן יובל, והוא ימכור לך לפי מספר שנות הקציר.
16 ככל שהיבול יישאר זמן רב יותר, כך תגבה מחיר גבוה יותר, וככל שהיבול יישאר קצר יותר, כך תגבה מחיר נמוך יותר; כי זהו מספר היבולים שהוא מוכר לך.
17 איש מכם אל יפגע באחיו יראו את אלהיכם כי אני יהוה אלהיכם.

18 את חוקיי תעשו ואת משפטיי תשמרו ועשיתם אותם, וישבתם בארץ בבטחה.
19 הארץ תתן פריה, תאכלו לשובע וחיו בבטחה.
20 אם תאמר מה נאכל בשנה השביעית כי לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו
21 אשלח לכם את ברכתי בשנה השישית, והיא תניב פרי לשלוש שנים.
22 בשנה השמינית תזרעו ואכלתם את הקציר הישן עד השנה התשיעית עד בוא קצירה תאכלו את הישן.

23 לא תימכר הארץ לנצח כי לי הארץ ואתם גרים ותושבים עמי׃.

24 בכל הארץ אשר ירשו לכם, תתנו ימין של רכישת קרקע.
25 אם יָעֲנִי אָחִיךָ וְמָכָר מִנְּכָסוֹ, יָבֹא נַצְרוֹ, קְרוֹבוֹ הַקָּרוֹב, וְיַפְדֹּל אֶת מַה שֶׁמָּכָר אָחִיו׃.
26 אם אין לאדם מי שיייצג אותו, והוא עצמו מספק את האמצעים לביצוע הגאולה,
27 הוא יספור את השנים עָבָר מאז המכירה, יחזיר את העודף לקונה, ויחזור לרכושו.
28 אם לא ימצא את האמצעים להשיב את הסכום, יישאר הנכס הנמכר בידי הקונה עד שנת היובל; ביובל הוא ישוחרר, ו המוכר יחזור לנכס שלו.

29 כי יכֹר איש בית מגורים בעיר מוקפת חומה, תהיה לו זכות גאולה עד סוף שנת המכירה; זכות גאולתו תהיה שנה שלמה.
30 אם לא יפדה הבית אשר בעיר מוקפת חומה עד כלות שנה מלאה, והיה לקיחתו ולצאצאיו לנצח; לא יעזוב את אחוזתם ביובל.
31 ובתי הכפרים אשר אינם מוקפים חומה ייחשבו כשייכים לאדמה; ניתן לגאול אותם, וביובל ישוחררו.

32 אשר לערים של הלוויים ו לבתי הערים אשר יהיו בעליהן, תהיה ללויים זכות גאולה עולם.
33 אם יקנה בית מן הלוויים, הבית שנמכר בעיר אשר ניתן לו ישוחרר ביובל, כי הבתים בערי הלוויים רכושם הם בתוך בני ישראל.
לד לא יימכרו השדות שבפרברי ערי הלוים כי אחוזת עולם היא להם.

35 אִם־יֶרֶשׁ אָחִיךָ וְתָרַפֵּשׁ יָדוֹ מִמֶּנָּךְ וְגַר וְגַר הוּא וּגְרִי תַּחֲסַכֵּה עִמָּךְ.
36 אל תעשה ממנו ריבית ואל תרוויח ממנו, וירא את אלהיך וחי אחיך עמך.
לז לא תלוה לו את כספך בריבית ולא תתן לו מאכלך להרוויח.
38 אני יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לתת לך את ארץ כנען להיות לך לאלהים.

39 אם ירוש אחיך בתוכך ומוכר את עצמו לך, לא תדרוש ממנו דבר העבודה של עבד.
40 כשכיר וכאורח יהיה עמך; עד שנת היובל יעבודך.
41 וַיֵּעָזֹב אֶת־בֵּיתֶךָ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ, וַיָּשָׁב אֶל־מִשְׁפָּחָתוֹ, וַיָּשׁוּב אֶל־נַחֲזַת אֲבוֹתָיו.
42 כי עבדי המה אשר הוצאתי מארץ מצרים לא יימכרו כאשר נמכרים עבדים.
43 לא תמשול בו בחומרה ויראת את אלהיך.
44 עבדיך ושפחותיך אשר שייכים לך, אתה תיקח אותם הגויים אשר סביבכם; מהם תקנה עבדים ושפחות.
45 וגם מבני הזרים הגרים אתכם וממשפחותיהם הגרים אתכם אשר ילדו בארצכם תקנה והיו לכם לרכוש.
46 וְהָרִישְׁתָּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לַנַּחֲסִית וְהָיוּ לָכֶם לַעֲבָדִים עַד לְאֶחָיֶיךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִשְׁלֹךְ אִישׁ מִכֶּם בְּחַסָּר׃.

47 כי יעשר בתוכך גר או גר, ואחיך, ונענה בתוכו, מכר את עצמו לגר, לגר אשר קרוב אליך, או לצאצא משפחת נכרים.,
48 אחרי שימכר את עצמו, תהיה לו זכות גאולה; אחד מאחיו יגאל אותו;
49 או דודו או בן דודו יפדהו או קרוביו יפדהו או אם ירבה ויפדה את עצמו.
50 יספור עם קונהו משנת מכר לו עד שנת היובל ומחיר המכירה ייספר לפי מספר השנים ויחשב ימי עבודתו כימי שכיר חרב.
51 אם עוד שנים רבות ימלא את פדיו בהתאם של המספר מאותן שנים, תוך התחשבות במחיר שבו הוא נרכש;
52 אם נותרו מעט שנים עד שנת היובל, יספור אותן, וישלם את פדיו לפי השנים הללו.
53 הוא יהיה בבית כמו שכיר חרב של השנה, ו אדוניו לא יתייחס אליו בחומרה בנוכחותך.
54 אם לא יגאל בכל אחת מהדרכים האלה, הוא יצא לְשַׁחְרֵר שנת היובל, הוא וילדיו עמו.
55 כי בני ישראל עבדי הם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם« 

פרק 26

1 "לא תעשו לכם פסלים ולא תקימו לכם פסל ומצבה". קָדוֹשׁ, וְלֹא תִקִּים אֶבֶן פָּסֵל בְּאַרְצְךָ לְהִשְׁתַּחוּ לָהּ כִּי אָנְכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

2 את שבתותיי תשמרו ואת מקדשי תיראו אני יהוה.« 

3 "אם תעקבו אחר חוקיי, אם תשמרו מצוותיי ותעשו אותן,
4 אשלח את גשמיכם בעיתם; הארץ תתן את יבולתה, ועצי השדה יעשו פרים.
ה וְדִישׁ חִטָּה תַּיְשׁוּ בָּאַדְכֶם עַד־בָּצִיר וְעַד־זְרִיעָה תַּאֲכֹל אֶת־לֶחֶמְךָ לְשָׁבֵעַ וְיָשַׁבְתָּ בְּאֶרְצְךָ בְּטַח׃.
6 אני אשים שָׁלוֹם בארץ; תישן מבלי יפחידיך. אעביר את חיות הבר מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצך.
7 רדפו את אויביכם, ונפלו לפניכם בחרב.
ח חמישה מכם ירדפו אחרי מאה, ומאה מכם ירדפו אחרי עשרת אלפים, ואויביכם יפלו לפניכם בחרב.
9 אפנה אליכם, אפרתי אתכם וארבייתכם, והקמתי את בריתי עמכם.
10 תאכל קצת יבולים ישן, ישן מאוד, ותדחה את הישן כדי לפנות מקום לחדש.
11 אקים את-שכונתי בקרבכם, ונפשי לא תתעב אתכם.
12 אהיה בתוככם, אהיה לכם לאלהים, ואתם תהיו לי לעם.
13 אני יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא תהיו עוד עבדים שם ואשבר את בורי עולך והלכתי אותך בראש מורם.

14 אך אם לא תשמעו את כל המצוות האלה ולא תעשו אותן,
15 אם תבזה את חוקי ומשפטיי תמאץ נפשך ולא תשמור את כל מצותיי ואת בריתי תפר׃,
טז כֵּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָךְ: אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי עָלֶיךָ, מַגֵּל וְחֹחַת, וְאֶתְכַּלֵּף עֵינֶיךָ וְנַפְשֶׁךָ תִּזְרַעַת לָשָׁוָם, אֹיְבֶיךָ יֹאכְלוּהוּ.
17 אשים פני בכם, ותובסו אתם מפני אויביכם, ושונאיכם ימשולו בכם, ותברחו מבלי שרדף אתכם.

18 אם אחרי זה לא תשמעו לי, אעניש אתכם עוד שבע פעמים על חטאיכם.
19 אשבור את גאוות עוצמתכם; אעשה את שמכם כברזל ואת ארצכם כנחושת.
20 כוחכם יתבזה לשווא אדמתכם לא תניב את יבולתה ועצי הארץ לא יעשו פרים׃.

21 אם אתה הולך שׁוּב נגדי ומסרב לשמוע לי, אכה אתכם שבע פעמים כחטאיכם.
22 אשלח עליך חיות בר, אשר יחטפו את בניך, ויקרעו את בהמתך וימעטו אותך, ודרכיך יהיו שוממות.

23 אם למרות העונשים האלה לא תתנו לעצמכם להתיקן על ידי ואם תמשיכו ללכת נגדי,
24 גם אני אבוא עליכם, ואכה אתכם עוד שבע פעמים על חטאיכם.
25 אביא עליכם את חרב נקמת בריתי, תאספו בעריכם, ואשלח בכם מגפה, ותמסרו ביד אויב.,
26 כי אקח את לחמכם ואת מזונותיכם ועשר נשים אפו את לחמכם בתנור אחד והשיבו את לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו.

27 אם אחרי זה עדיין לא תשמעו לי ותמשיכו לצעוד נגדי,
28 אצעד עליכם בחמת אפו ואעניש אתכם שבע פעמים על חטאיכם.
29 את בשר בניכם תאכלו ואת בשר בנותיכם תאכלו.
30 אהרוס את במותיכם, אכרת את עמודיכם לשמש, אשים את גופותיכם על גופות אליליכם הנבזיים, ונפשי תמאס אתכם באימה.
31 אהפוך את עריכם לשממה, אחרב מקדשיכם, ולא אשאף עוד את ניחוח בשמיכם.
32 אשחית את הארץ, ואויביכם יושביה יתפלאו.
33 ואתה, אני אַתָה ואפזר אותם בגויים ואשלוף את חרבי אחריכם; ארצכם תהיה חרבה ועריכם יהיו שוממות.

34 וְתִשְׁבַּתָּתָּה הָאָרֶץ כָּל־יְמַת שְׁמָמָה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ־אוֹיְבֵיכֶם וְתָנַח הָאָרֶץ וְתִשְׁבַּתָּהּ׃.
35 כל עוד היא שוממה, היא תנוחה אשר לא הייתה לה בשבתותיכם, כאשר אתם יושבים בה.

36 ואת אשר יישארו מכם אשים אימה בלבם בארצות אויביהם קול רשרוש עלה יבריח אותם; ינוסו כנמלט מחרב, ויפלו גם כאשר אין איש ירדף אותם.
37 יכשלו איש על רעהו כפני חרב, אף על פי שאין רודף אחריהם; לא תוכל לעמוד מול אויביך.
38 תאבדו בין הגויים, וארץ אויביכם תאכל אתכם.
39 אלו אשר נותרו מכם יאכלו בחטאיכם בארץ אויביכם; גם הם יאכלו בחטאי אבותיהם אשר הם שׁוּב אִיתָם.

40 ויתוודו על עוונם ועל עוון אבותם על פשעי פשעיהם בי., הכרה בכך זה בגלל שהם צעדו נגדי
41 כי גם אני צעדתי עליהם והבאתי אותם אל ארץ אויביהם אם אז יענווה לבם הערל ויקבלו העונש של אזכור את בריתי את יעקב על חטאיהם.,
42 וגם אזכור את בריתי את יצחק וגם את בריתי את אברהם ואזכור את הארץ.
43 והארץ תנטוש מהם ותיהנה משבתותיה, בעודה שוממה הרחק מהם, והם יקבלו העונש על חטאיהם, כי בוזו את משפטי ונפשם סלדה את חוקיי.
44 אך גם כן בהיותם בארץ אויביהם לא אדחה אותם ולא אתעב אותם עד השמדתם והפר את בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם.
45 אזכור למענם את הברית אשר כרתי את אבותיהם אשר הוצאתי מארץ מצרים לעיני הגויים להיות להם לאלהים אני יהוה« 

46 אלה החוקים והמשפטים והמשפטים אשר קבע יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני על ידי משרד ה משה.

פרק 27

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי נדר איש נדר, כערךך יהיה העם ליהוה.
ג אם-בן עשרים שנה ועד שישים שנה, ערכך, חמישים שקל כסף, לפי שקל הקודש.;
4 אם זו אישה, הערכתך תהיה שלושים שקלים.
ה מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה, ערכך יהיה עשרים שקלים לילד, ועשרה שקלים לילדה.
ו מִן חֹדָשׁ עַד חֲמָשׁ שָׁנִים יִהְיֶה עַרְכֶם לַנַּעַר חֲמָשִׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף וּלְבַתָּה שְׁלֹשֶׁת שֶׁקֶל כֶּסֶף׃.
ז מִמִּשְׁשִׁים שָׁנָה וְמַעֲלָה, שָׁמְךָ יִהְיֶה חֲמִים שָׁקָלִים לְגַבֵּר וְעֲשָׂרָה שָׁקָלִים לְאֵשׁ.
8 אם זה שנדר את הנדר עני מדי בשביל לשלם את הערך של הערכתך תוגש לכהן, אשר יערוך את הערכתו; הכהן יערוך את הערכתו לפי מקורותיו של זה שנדר את הנדר.

9 אם אחד מקדיש אחת מהחיות שמוקרבות לה', כל אשר ניתנה כָּך ליהוה יהיה קדוש.
10 לא ישתנה, ולא יתן רע תחת טוב, ולא יתן טוב תחת רע; אם תחליף בהמה אחת תחת אחרת, שתיהן קדשות יהיו.
יא אם בהמה טמאה היא אשר לא ניתן להקריב אותה ליהוה והבאה אותה אל הכהן.,
יב וַיַּעֲרִיכֶה הַכֹּהֵן לְפִי טוֹב אוֹ לָרָע וְעֲרִיכֶת הַכֹּהֵן׃.
13 אם נרצה לקנות אותו בחזרה, נוסיף חמישית להערכתך.

14 אם-קדיש אדם את-ביתו לה', יערך הכהן לטוב או לרע, וערך הכהן יעמוד.
15 אם חפץ פדותו, הקדיש את ביתו, יוסיף חמישית על ערך הערכתך, והיה לו.

טז כי מקדיש איש לה' חלק מן השדה אשר לו, ערכך יהיה לפי כמות התבואה הדרושה לזרועה, לפי חמישים שקל כסף לשומר זרעי שעורה.
יז אם בשנת היובל יחנך שדהו, נדבוק בערכך;
18 ואם יחנך את שדהו אחרי היובל, יעריכו הכהן את מחירו לפי מספר השנים שנותרו עד היובל, ויפחית מערכך.
19 אם חפץ לפדתה המקדיש את שדהו, יוסיף חמישית על מחיר הערכתך, והשדה יהיה שלו.
20 אם לא יקנה את השדה, או אם ימכור אותו לאיש אחר., השדה הזה לא ניתן עוד לקנות בחזרה;
כא וכאשר ישחררו ביובל, יתקדש השדה ליהוה כשדה אשר קדש; הוא יהיה לנכס הכהן.

22 אם מקדיש איש לה' שדה שקנה ואינו מנחלתו,
23 והכוהן יעריך את מחירו לפי ערכך עד שנת היובל והאיש ההוא ישלם את מחירו הקבע ביום ההוא כקדש ליהוה.
24 בשנת היובל ישוב השדה לאיש אשר ממנו נקנה ושממנו היה חלק מנחלתו.

כה כל הערכה שלכם תהיה בשקל הקודש השקל עשרים גרה.

26 אך איש לא יקדש את בכור בהמתו, אשר בבכור הוא שייך כְּבָר ליהוה: שור או כבש, ליהוה הוא.
27 אם בהמה טמאה היא, תיפדה בערכך ועוד חמישית; אם לא תיפדה, תימכר בערכך.

28 כל אשר החרים איש ליהוה מכל אשר לו בין אדם בין בהמה בין שדה נחלתו לא יימכר ובין אם יפדה כל החרם קדש קדשים הוא, שייכות אל יהוה.
29 כל אדם שנידון בחרם לא יפדה; יומת יומת.

30 כל מעשר הארץ, נדגם אם על זרעי הארץ אם על פרי העצים, ליהוה הוא: מקודש ליהוה הוא.
31 אם ירצה לפדות דבר ממעשרו, יוסיף עליו חמישית.
32 ומעשרות בקר וצאן, מכל אשר עובר תחת השגחת הרועה, העשירי חַיָה יהיה מוקדש ליהוה.
33 לא נבחר בין טוב לרע, ולא נחליף; ואם נחליף, גם החיה שהוחלפה וגם זו שמחליפה אותה יהיו... שְׁנֵיהֶם דברים קדושים ואי אפשר לגאול אותם.« 

34 אלה המצוות אשר נתן יהוה את משה לבני ישראל בהר סיני.