סֵפֶר שֵׁמוֹת

פרק 1

א אלה שמות בני ישראל אשר באו מצרים י בא עם יעקב, כל אחד ומשפחתו -:
ב ראובן, שמעון, לוי ויהודה,
3 יששכר, זבולון, בנימין,
4 דן, נפתלי, גד ואשר.
ה כל צאצאי יעקב היו שבעים, ויוסף היה כְּבָר במצרים.
ו וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא.
7 בני ישראל פורים ורבים, רבים וחזקים מאוד, והארץ מלאה בהם.

8 קם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף.
9 ויאמר לעמו: "הנה, בני ישראל עם גדול וחזק מאיתנו.".
10 בואו נזהר מפניו פן ירבה, ואם תפרוץ מלחמה, הצטרפו אל אויבינו להילחם בנו ונצאו הַבָּא של המדינה.« 
11 המצרים לכן הוקם על יִשְׂרָאֵל מנהלי משימות, כדי להעמיס עליו משימות קשות. ככה...’הוא בנה ערים לשמש כמחסנים לפרעה, לָדַעַת פיתום ורעמסס.
12 וְכָל הַמַּעֲקוּ אוֹתוֹ יַחַד כָּךְ רַב וְגָדֵל וְהִתְעַצְפוּ אוֹתוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
יג וַיַּעֲבֹדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל׃;
14 וימררו את חייהם בעבודת פרך, בטיט, בלבנים ובכל מיני עבודת שדה, הכל העבודה אשר הטילו עליהם בחומרה.

15 וידבר מלך מצרים גם אל המיילדות העבריות, אשר שמה האחת ציפורה ושמה השנייה פועה.
16 אמר להם: "כאשר תלדו נָשִׁים של העברים, וכאשר תראה אותם על המושב הכפול, אם בן הוא, המית אותו; אם בת היא, תחיה.« 
17 ותיראו המילדות את אלהים ולא עשו כאשר אמר להן מלך מצרים והניחו את הבנים לחיות.
18 ויקרא מלך מצרים למיילדות ויאמר להן למה עשיתם זאת והשארתם את הבנים חיים» 
19 ענו המיילדות לפרעה: "מכיוון נָשִׁים הנשים העבריות אינן כנשים מצריות: הן חזקות, והן יולדות לפני שהמיילדת מגיעה.« 
20 וַיְטַב אֱלֹהִים אֶל־הַמִּילְדוֹת וַיְרַב הָעָם וַיַּעֲזֹק מְאֹד׃.
21 כי המיילדות יראו את אלהים, וישג אלוהים את ביתם.
22 וַיְצַו פַּרְעֹה אֶל־כָּל־עַמּוֹ לֵאמֹר: "כָּל־בֶּן־יוֹלֵד תַּשְׁלִיכוּ לַנָּהָר, וְכָל־הַבְּנוֹת תַּחֲיוּ".» 

פרק 2

1 איש מבית לוי הלך לקחת לנשים בת של לוי.
2 האישה הזאת הרתה וילדה בן, וכיון שראתה שהוא יפה ותחבא אותו שלושה חודשים.
3 מִכָּאן לֹא יָכֹלָה עוֹד לַהַחְסֵאוֹ וְקַחָה אֶת-הַשְׁנִין וְכִסִּיתָהּ בְּסַפָּט וְזַפְתָּה, שִׁמְשִׁיבָה אֶת-הַיֶּלֶד וְשִׁמְשִׁיכָּהוּ בֵּין הַקָּנִים עַל-גַּד הַנָּהָר.
4 אחותו של הילד עמדה במרחק מה כדי לברר מה יעלה בגורלו.

ה וַתַּרְדֶּה בַּת־פַּרְעֹה לְהִרְחֹץ אֶל־הַיָּהָר, וְרָעָתָהּ הַלְּכוּ עַל־גַּד־הַיָּהָר, וַתַּרְאֶה אֶת־הַקָּנִים, וַתַּשְׁלַח אֶת־פְּחָדָה לְקַבֵּא אוֹתוֹ.
6 ותפתח ותרא את הילד בוכה, ותריח עליו ותאמר: "זה אחד מילדי העברים".» 
ז ותאמר אחות הילד אל בת פרעה האלך ואקח לך מינקת מבין הילדים נָשִׁים עברים להניק את הילד הזה?« 
8 — "לכי," אמרה בת פרעה; והנערה הלכה להביא את אם הילד.
9 אמרה לו בת פרעה: "קח את הילד הזה והניק אותו לי, ואתן לך שכרך." ותקח האישה את הילד ותניק אותו.
10 ויגדל ותביאהו אל בת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה לאמר כי מן המים משיתיהו» 

יא בעת ההיא ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא את עבודתם הקשה וירא איש מצרי מכה איש עברי מעמו׃.
12 הוא הביט מצד לצד וראה שאין שָׁם אף אחד, הוא הרג את המצרי והחבא אותו בחול.
13 למחרת יצא שוב, והנה שני עברים רבים זה על זה, ויאמר לאשם: "למה אתה מכה את רעך העברי?"» 
14 ויען האיש: "מי מינה אותך לנגיד ולשופט עלינו? האם אתה חפץ להרוג אותי כאשר הרגת את המצרי?" וירא משה ויאמר: "נודע הדבר".» 
15 וַיַּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַמָּה וַיַּחֵר לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה, וַיָּבַר מִפְּנֵי פַּרְעֹה וַיָּסֵר אֶל-אֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבָּאֵר׃.

טז לכוהן מדין היו שבע בנות, והן באו לשאוב מים, והן מילאו את השקתות להשקות את צאן אביהן.
17 כאשר הגיעו הרועים, גירשו אותם; ועמד משה, הגן עליהם והשקה את צאנם.
18 כשחזרו אל רעואל אביהם, אמר: "למה חזרתם מוקדם כל כך היום?"» 
19 הֵעֲנוּ: "אֶשְׁרֵי מִצְרִי הַצִּיל אוֹתָנוּ מִמִּי הָרוֹעִים, וְאֶפְכָל שָׁאֵב לָנוּ מַיִם וְשָׁקָה אֶת הַצָּאן".» 
20 ויאמר לבנותיו: "איפה הוא? למה עזבתן את האיש הזה? קראו לו לחזור ויאכל".» 
21 משה הסכים לשבת עם האיש הזה, והוא נתן לו את בתו ציפורה לאישה.
22 ותלד בן, וְשָׁמוֹ שְׁמוֹ גֶרְשָׁם, כִּי--גֵר אנְכִי בָּאָרֶץ נְכָרָה.» 

23 בימים הארוכים ההם מת מלך מצרים. בני ישראל, עודם נאנקים מעבדותם, צעקו, והצעקה, שנקרעה מהם מעבדותם, עלתה אל אלוהים.
24 וַיַּשְׁמַע אֱלֹהִים אֲנַחְתָּם וַיִּזְכֹר אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃.
25 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְהִירְהָם.

פרק 3

1 משה היה רעה את צאן יתרו חותנו כהן מדין, והוא נהג את הצאן מעבר למדבר, ויבוא אל הר חורב.
2 וירא אליו מלאך ה' בלהבות אש מתוך הסנה וירא משה כי הסנה עולה באש ולא נאכל.

ג משה אמר: "אני רוצה לפנות ולהביט בחזון הגדול הזה, ולראות למה הסנה לא נשרף?« 
ד וירא יהוה כי סב לראות ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויען הנני» 
ה ויאמר אלוהים: "אל תקרבי. הוריד את סנדליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".» 
6 הוסיף: "אני אלוהי אביך, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב." ויסתיר משה את פניו כי ירא להביט אל אלוהים.

7 ויאמר יהוה: ראיתי את עוני עמי אשר במצרים ושמעתי את צעקותיהם על עושקיהם כי ידעתי את סבלם.
ח ירדתי להציל אותו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ פורייה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום יושב הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי.
ט ועתה הנה צעקת בני ישראל הגיעה אלי ואראתי את העושק אשר המצרים עושים עליהם.
10 ועתה לך אנכי שולחך אל פרעה להוציא את עמי בני ישראל« 

יא ויאמר משה אל אלוהים מי אנכי כי אלך אל פרעה ואוציא את בני ישראל ממצרים» 
12 אמר אלוהים: "אהיה עמך, וזה יהיה לך האות כי אני הוא ששלחך: בהוציאך את העם ממצרים, תעבדו את אלוהים על ההר הזה".» 

13 ויאמר משה אל אלוהים: "אלכה אל בני ישראל ואמר להם: 'אלוהי אבותיכם שלחני אליכם'. אם ישאלו אותי: 'מה שמו'? מה אאמר להם?"» 
14 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה: "אֲנִי הוּא אֲשֶׁר אֲנִי." וַיֹּסֵף: "כֹה תֹּאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי הוּא שְׁלַחְנִי אֲלֵיכֶם."» 
15 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה: כֹּה אֹמֶר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וְאֱלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלַחְנִי אֵלַיְכֶם. זֶה שְׁמִי עַד־עוֹלָם, וְכֹה אִזְכָּר בְּכָל־דוֹרוֹת.
16 לך, כנס את זקני ישראל, ואמרת להם: ה' אלוהי אבותיכם, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, נראה אלי לאמר: פקדתי אתכם., ראיתי מה שהם עושים לך במצרים,
17 ואמר אעלה אתכם ממצרים אשר שם אתם עונים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש.
18 וישמעו בקולך, ואתה וזקני ישראל תלך אל מלך מצרים ואמרת אליו: "ה' אלוהי העברים נפגש עמנו. עתה נלך דרך שלושת ימים במדבר להקריב זבחים לה' אלוהינו".
19 אני יודע כי מלך מצרים לא ירשה לך ללכת, אלא אם כן כּוֹחַ ביד חזקה.
20 וְאָשִׁיט יָדִי וְהִכִּיתִי אֶת מִצְרַיִם כָּל־פְּתָּא אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂה בְּתוֹכָהּ וְאַחֲרֵי־כֵן יַשְׁלַח אֶת־כָּל־נִפְתָּא׃.
21 אני אעשה זאת אֲפִילוּ למען ימצא העם הזה חן בעיני המצרים, וכאשר תצאו, לא תצאו ריקם.
22 וְאִשָּׁה תְבַאֵל אֲשֶׁר אֲשֶׁר תִּשְׁכַּנְתָּהּ וְאֲשֶׁר יוֹשְׁבֶת בֵּיתָהּ כְּלִי כֶּסֶף וְכְלִי זָהָב וְבַגָּד, אֲשֶׁר תִּשְׁלֹשׁ אֲתָר אֶת-בְּנֵיכֶם וְאֶת-בְּנֵיכֶם וְתַבְּזֹתְכֶם אֶת-מִצְרַיִם.« 

פרק 4

1 ויען משה לאמר לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי ויאמרו לא נראה יהוה אליך» 
2 ויאמר אליו יהוה מה בידך ויאמר מטה» 
3 וַיֹּאמֶר יְהוָה הַפִּירְכוּ וַיַּרְכָּווּ וַיָּרְכָּווּ המקל הזה הוא הפך לנחש, ומשה ברח מפניו.
ד ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך והחזק ביד והחזק ביד והחזק ב... את היד והחזק ביד והחזק ביד וקחה- בזנב, - והוא הושיט את ידו ותפס אותה, ו הנחש הפך שוב למקל בידו, -
ה למען יאמינו כי נראה אליך יהוה אלהי אבותיהם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃« 

ו ויאמר אליו יהוה עוד הכניס ידך בחיקך וישם את ידו בחיקו, וכשהוציאה והנה היא מכוסה בצרעת., לָבָן כמו שלג.
7 ויאמר יהוה השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו, וכשהוציאה ותשוב לקדמותה
8 אם לא יאמינו לך, ואם לא ישמעו בקול האות הראשון, יאמינו בקול השני.
ט וְאִם לֹא יַאֲמִינוּ אֲפִיל בְּשֵׁנֵי הָאוֹתוֹת הַאֲלֹה וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ וְקַחַת מַיִם מֵן הַיָּהָר וְשְׁפַכְתָּ אֹתָם עַל הָאָרֶץ וְהָפְכוּ הַמָּיִם אֲשֶׁר תַּקַּח מֵן הַיָּהָר לַדָּם עַל הָאָרֶץ׃« 

10 ויאמר משה אל יהוה: "הוי אדוני! מעולם לא הייתי בעל פה, לא אתמול ולא שלשום, ולא מאז דברת אל עבדך; אני איטי בדברים ולשונים".» 
יא אָמַר אֵלָיו יְהוָה מִי נָתַן לְאָדָם פִּיהוּ וּמִי יִשְׁלֹם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ רֹאֶה אוֹ עִוֵּר הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה׃
12 לך עתה, אהיה עם פיך ואלמדך את אשר תדבר.« 
13 משה אמר: "אה! אלוהים, שלח ההודעה שלך דרך מי שתרצו לשלוח את זה.« 
יד וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בַּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹי אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַע אֲשֶׁר יְדַבֵּר טוֹב וְהִנֵּה הוּא בָּא לְקַרְאֶךָ וְכַיִּרְאֶךָ יְשָׂמֵחַ בְּלִבָּו׃.
15 וְדַבֶּרְתָּ אֵלָיו וְשִׁמְתָּה אֶת־הַדְּבָרִים בְּפִיו וְהָיָה עִם־פִּיךָ וְעִם־פִּיו וְלַרְדִּיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשׂוֹת׃.
16 הוא ידבר בעדך אל העם; הוא יהיה דוברך, ואתה תהיה להם כאלוהים.
17 ואת המטה הזה קח אותו בידך ועשית בו את הסימנים.« 

יח וילך משה, וישוב אל יתרו חותנו, ויאמר אליו: "אשוב נא אל אחי אשר במצרים, ואראה אם עודם בחיים." ויאמר יתרו אל משה: "לך לשלום".» 

19 ויאמר ה' אל משה במדין שוב מצרים כי מתו כל מבקשי נפשך» 
20 משה לקח כָּך את אשתו ואת בניו, וַיַּעֲבֹר אֹתָם עַל חֲמוֹרִים, וַיָּשַׁב אֶל־אֶרֶץ מִצְרַיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־מַטֶּה אֱלֹהִים בְּיָדוֹ.
21 ויאמר יהוה אל משה כי תשוב מצרים וראה את כל המופתים אשר נתתי לך לעשות לפני פרעה ואבקשתי את ליבו ולא ישלח את העם׃.
22 וְתֹאמַר אֶל־פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל.
23 אנכי אומר לך, שלח את בני למען יעבדני; אם תמאן לשלחו, אהרוג את בנך הבכור.« 

24 בדרך, במקום בו בילה משה את הלילה, בא יהוה לקראתו ורצה להמיתו.
25 ציפורה לקחה אבן חדה, כרתה את ערלת בנה, ותנגע בה ברגלי משה ותאמר: "חתן דמים אתה לי".» 
26 וַיְהוּא שָׁלַחֵהוּ וַתֹּאמֶר חַתָּן דָּם בְּגִין הַמִּלְתָּה׃.

27 ויאמר יהוה אל אהרן לך לקראת משה המדבר וילך אהרן ויפגש את משה בהר האלוהים ונישקהו.
28 ויגד משה לאהרן את כל הדברים אשר שלחו יהוה ואת כל האתות אשר צוהו לעשות.
29 וימשיכו משה ואהרון בדרכם ויאספו את כל זקני בני ישראל׃.
30 ויגד אהרן את כל הדברים אשר דבר יהוה אל משה ויעשה את האתות לעיני העם.
31 ויאמינו העם וידעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה את סבלם וישתחוו׃.

פרק 5

1 וילכו משה ואהרון אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר יהוה אלוהי ישראל שלח את עמי ויעשו לי חג במדבר׃» 
2 ויאמר פרעה: "מי ה' כי אשמע בקולו ואשלח את ישראל? איני ידעתי את ה' ולא אשלח את ישראל".» 
ג ויאמרו: "נִגָּל אֵלֵי הַעֲבָרִים נִרְאֶה אֵלֵינוּ. עַתָּה נְלַכֶּה מֶרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים אֶל הַמִּדְבָּרָה לְהַקְרִיב זְבְחִים לַיהוָה, פַּן-יְכֶנָּנוּ בְּמַגֶּפֶר וְבַחֶרֶב".» 
ד ויאמר אלהם מלך מצרים: "למה משה ואהרן אתם מורידים את העם ממלאכתו? שובו לעבודתכם!"» 
ה ויאמר פרעה: "עַתָּה עַם הָאָרֶץ רַב וְאַתָּה חִתִּיר אוֹתָם מִעֲבֹדָתָם"» 

ו באותו היום ממש צוה פרעה את גובי המסים של העם ואת הסופרים לאמור:
7 "לא תתנו עוד לעם תבן לעשות לבנים כאשר נהגו עד עכשיו; ילכו ויאספו תבן בעצמם.".
8 אך תדרוש מהם לעשות את אותה כמות לבנים כמקודם, מבלי להפחית ממנה כהוא זה, כי עצלנים הם; על כן הם צועקים לאמר, אנחנו רוצים ללכת ולהקריב זבחים לאלהינו.
9 תנו לאנשים האלה עבודה; שיתעסקו ואל ישמעו עוד לדברי שקר.« 

10 גובי המסים והסופרים של העם באו כָּך "אֹמֶר אֶל-הָעָם כֹּה אָמַר פַּרְעֹה לֹא-אֶתֶן לָכֶם עוֹד תַּב"
יא לכו וקחו קש בכל מקום שתמצאו, כי לא ייגרע ממלאכתכם דבר.« 
12 וַיִּתְפָּרֵשׁ הָעָם בְּכָל מִצְרַיִם לִלְקוֹב קֵשׁ לָם לעשות קַשׁ קָצוּץ.
13 הגובי המסים לחצו עליהם לאמור: "סיימו את מלאכתכם, אשר מוטלת עליכם בכל יום, כבעת שהיה לכם קש".» 
יד וְהִכָּהוּ סֹפְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִנִּים מִסִּי פַּרְעֹה עֲלֵיהֶם, וְאָמְרוּ: "לָמָּה לֹא גָלַתְתֶּם אֶת־אֶת־לָבְנֵיכֶם כְּתֵּלֶשׁ כְּתֵּלֶשׁ"» 

15 וַיָּלְכוּ סֹפְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְלוֹנֵן אֶל־פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ לְעַבְדֶּךָ
טז לא נותנים לעבדיך תבן, ובכל זאת נאמר לנו 'עשו לבנים', והנה עבדיך מוכים, ועמך נמצא אשם.« 
17 ויען פרעה: "עצלנים אתם, עצלנים! לכן אתם אומרים: חפצנו ללכת ולהקריב זבחים ליהוה.".
18 ועתה לכו לעבודה; לא יינתן לכם קש, ותספקו את אותה כמות של לבנים.« 

יט וַיַּרְאוּ סֹפְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמָּשָׁעַם, כִּי נֶאֱמַר לָהֶם: לֹא תִסְלִיחוּ מִלְּבָנֶיךָ; יוֹם יוֹם מַשְׂאֹת.» 
20 כאשר מצאו את משה ואת אהרון, אשר עומדים שם ומחכים להם לצאת מלפני פרעה.,
21 ויאמרו אלהם יראה ה' אתכם וישפוט אתכם אשר הפכתם את חןינו לתועבה בעיני פרעה ועבדיו ונתתם חרב בידם להרוג אותנו» 

22 וישב משה אל ה' ויאמר: "אדוני, למה הבאת צרה על העם הזה? למה כָּך שלחת אותי?
23 מאז באתי אל פרעה לדבר בעדך, הוא התנהג רע לעם הזה, ואתה לא הצלת את עמך כלל.« 

פרק 6

1 ויאמר יהוה אל משה: "מהרה תראה את אשר אעשה לפרעה: כָּפוּי ביד חזקה, הוא ישחרר אותם; נאלץ על ידי ביד חזקה יגרש אותם מארצו.« 

2 וידבר אלוהים אל משה לאמר: "אני יהוה".
ג ואראתי אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כאלוהים שדי, אך בשמי יהוה לא נודעתי להם.
4 וגם הקמתי את בריתי עמם לתת להם את ארץ כנען ארץ מגוריהן שם גרים׃.
ה שמעתי את אנחת בני ישראל אשר עבדים מצרים וזכרתי את בריתי.
6 לכן אמר לבני ישראל אני יהוה אשחרר אתכם מסבל מצרים ואציל אתכם מעבדותם וגאלה אתכם בזרוע נטויה ובמשפטים גדולים.
7 וְאָחֲקַח אֶתְכֶם לִעַמִּי וְהָיָה לָכֶם לָאֱלֹהִים וְדַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר־הוֹצִיא אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם׃.
ח והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לתת לאברהם, ליצחק וליעקב; ואתנה לכם לאחוזה: אני יהוה.« 

ט כה דבר משה אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מפני צרתם ועבודתם הקשה.

10 וידבר יהוה אל משה לאמר:
יא "לך ודבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו".» 
12 ויען משה לפני יהוה לאמר הנה בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמע אליי פרעה כי אני מדבר קשה כל כך» 

13 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן ויצוה אותם על בני ישראל ועל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.

14 אלה ראשי בתיהם

בני ראובן בכור ישראל חנוך ופלוא וחצרון וחרמי אלה משפחות ראובן.

טו בני שמעון ימואל וימין ואהוד ויכין וצור ושאול בן הכנענית אלה משפחות שמעון.

טז אלה שמות בני לוי וצאצאיהם גרשון וקהת ומררי ושנות חיי לוי שבע ומאת שנה שלושים שנה׃
יז בני גרשון לבני ושמעי למשפחותם.
יח ובני קהת עמרם וישער וחברון ועוזיאל ויחי קהת שלושים ושלוש שנה ומאה שנה
יט בני מררי: מוהולי ומוסי.
אלה משפחות לוי וצאצאיהם.

20 וַיְהִי עַמְרָם אֶת-דּוֹדָתוֹ יְהוֹשֶׁבֶד וּתְלַדָה לוֹ אַהֲרֹן וְמֹשֶׁה וַיְחִי עַמְרָם שֶׁבֶּע וְשֶׁלֶשׁ שָׁנָה וְמֵאָה שָׁנָה׃
21 בני ישער קורח, נפג וזכריה.
כב בני עוזיאל: מישאל, אליספן וסתרי.

23 וַיִּקַּח אַהֲרוֹן לוֹ לְאִשָּׁה אֶת־אַלִישׁבֶר בַּת־עַמִּינדָב אחות־נחשון ותלד לו את־נדב ואת־אביהו ואת־אלעָזָר ואת־איתמר.

24 בני קרח אשר ואלקנה ואביאסף אלה משפחות הקרחים.

25 וַיִּקַּח אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן לוֹ לְאִשָּׁה אַחַת מִבְּנוֹת פְּתִיאֵל וַיְלַדָּה לוֹ אֶת־פִּינְחָס׃.

אלה ראשי בתי הלוים, למשפחותיהם.

26 אלה אהרן ומשה אשר אמר יהוה אלהם הוציאו את בני ישראל ממצרים לחילותיהם» 
27 אלה הם אשר דברו אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים אלה משה ואהרן.

28 כאשר דבר יהוה אל משה בארץ מצרים,
29 ויאמר יהוה אל משה אני יהוה כל אשר אשר אדבר אליך אמור אליך ואמר לפרעה מלך מצרים» 
30 ויען משה לפני יהוה לאמר הנה דבר קשה לי איך ישמע פרעה אליי» 

פרק 7

1 ויאמר יהוה אל משה ראה נתתיך לאלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך.
2 וְתֹאמַרְתָּ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר ...נִי־צוֹךָ וְדַבֵּר אַהֲרֹן־אָחִיךָ אֶל־פַּרְעֹה וַיַּשְׁלַח אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ׃.
ג וְאֶקְשֶׁה לֵב פַּרְעֹה וְאֶרְבֶּה אוֹתוֹתִי וּמַפְתָּתִי בָּאֶרֶץ מִצְרַיִם׃.
4 לא ישמע פרעה אליכם, ואשלח ידי על מצרים, והוצאתי מארץ מצרים את צבאותיי, את עמי, את בני ישראל, בשפטים גדולים.
5 וידעו המצרים כי אני יהוה, בטווח ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם.« 

ו וַיַּעֲשֶׂה מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם יְהוָה כֵּן עָשְׂו׃.
7 ויהי משה בן שמונים שנה ואהרן בן שמונים ושלוש שנה בדברם אל פרעה.

ח ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן:
ט "כי-ידבר פרעה אליך לאמר, 'עשה נס', ואמרת אל-אהרן, 'קח את מטך והשלך אותו לפני פרעה, והיה לנחש'".» 

10 וילכו משה ואהרון אל פרעה ויעשו כאשר צוה ה'. אהרון השליך את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו, והנה לנחש.
יא וַיִּקְרָא פַּרְעֹה אֶת-חַכְמָיו וְאֶת-הַכַּשְׁפִים וְגַם-חַשְׁפֵי מִצְרַיִם עָשָׂו כָּךְ בַּכַּשְׁפָיהם׃
12 הם השליכו כל אחד את מטהו, ו המקלות האלה והיו לנחשים, ומטה אהרן בלע את מטותיהם.
13 וַיִּהְיֶה קָשׁוּר לִב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה׃.

14 ויאמר יהוה אל משה: "לב פרעה קשה, הוא מסרב לשלח את העם.".
15 לך אל פרעה מוקדם בבוקר והנה הוא יוצא ללכת על שפת המים, ותעמוד לחכות לו על שפת הנהר. ותקח בידך את המטה אשר הפך לנחש.,
טז וַתֹּאמַרְתָּ אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הַעֲבָרִים שָׁלַחְנִי אֵלֶיךָ לְ... אַתָה אָמַר: שַׁלַּח אֶת־עַמִּי וַיַּעֲבֹדְנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד־עַתָּה׃.
17 כה אמר יהוה בזאת תדע כי אני יהוה במטה אשר בידי אכה את מימי הנהר והפכו לדם.
18 הדגים בנהר ימותו, הנהר יתלכלך, והמצרים לא ירשו לשתות את מי הנהר.« 

19 ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן קח את מטך ונטה את ידך על מימי מצרים על נהרותיה, תעלותיה, בריכותיה וכל אפיקיה והיו לדם. דם יהיה בכל ארץ מצרים, בכלי העץ ובכלי האבן.» 

20 וַיַּעֲשֶׂה מֹשֶׁה ואהָרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּרְאֶה אַהֲרֹן אֶת-מַטָּהוֹ וַיַּכֶּה אֶת-הַמָּיִם אֲשֶׁר בַּיָּהָר לִעֵינֵי פַּרְעֹה וְלִעֵינֵי עַבְדָיו וַיַּהֲפוּ כָּל-מֵי הַיָּהָר לַדָּם.
21 וַיָּמוּתוּ הַדָּגִים אֲשֶׁר בַּנָּהָר, וְלֹא יָכְלוּ עוֹד הַמִּצְרִים שָׁתּוֹת אֶת-מֵי הַנָּהָר, וְהָיָה דָּם בְּכָל מִצְרָיִם׃.
22 וְחַרְשְׁמֵי מִצְרַיִם עָשָׂו כַּאֲשֶׁר בְּכַשְׁפֵיהֶם וַיַּחֲזַק לִב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה׃.
23 וישב פרעה ויבוא לביתו ולא נתן את לבבו לדברים האלה.
24 כל המצרים חפרו סביב הנהר כדי למצוא מי שתייה, כי לא יכלו לשתות את מי הנהר.

25 וַיָּקֻלְּפוּ שִׁבְעָה יָמִים מֵאַחֲרֵי הַכָּה יְהוָה אֶת־הַנָּהָר.

26 ויאמר יהוה אל משה לך אל פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח את עמי ויעבדני.
27 אם תסרב לשחררו הנה אנכי מכה את כל האזור במכת צפרדעים שֶׁל שֶׁלְךָ מְדִינָה.
28 הנהר ירצו צפרדעים, יעלו ובאו בביתך, בחדרך ובמיטתך, בבית עבדיך ובעמך, בתנוריך ובמכונות לישה שלך.;
29 עליך, ועל עמך ועל כל עבדיך, יעלו הצפרדעים.« 

פרק 8

1 ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך במטהך על הנהרות ועל התעלות ועל האגמים ומעלה את הצפרדעים על ארץ מצרים» 
2 וַיַּט אַהֲרוֹן אֶת־יָדוֹ עַל־מִימֵי מִצְרַיִם וַיַּעֲלוּ צְפָרְדִים וַיִּכְסוּ אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם.
3 וְהַחַטְמִים עָשָׂו אֹתָם בְּכַשְׁפֵיהֶם וַיַּעֲלוּ צִפְרָדִים עַל־אֶרֶץ מִצְרַיִם׃.

4 פרעה קרא למשה ולאהרון שֶׁלָהֶם וַיֹּאמֶר הִתְפַּלְּלוּ אֶל־ה' וַיְסִיר אֶת־הַצְפָרְדִים מִמִּי וּמִעַמִּי וַאֲשַׁחֵר אֶת־הָעָם לְהַקְרִיב זִבְחִים לַה'׃» 
ה ויאמר משה אל פרעה: "תן לי את דבריך! מתי עליי להתפלל בעדך, בעד עבדיך ובעד עמך, כדי ש..." יהוה להרחיק את הצפרדעים מכם ומבתיכם, כדי שרק הצפרדעים יישארו בנהר?« 
ו ויען מחר ויאמר משה כן יהיה למען תדע כי אין כה' אלהינו.
7 והצפרדעים יסורו ממך וממבתיך וממעבדיך ומעממך; רק בנהר ישארו.« 
8 ויצא משה ואהרון מלפני פרעה, ויצעק משה אל ה' על הצפרדעים אשר הכה את פרעה.
9 וַיַּעֲשֶׂה יְהוָה כְּדַבֵּר מֹשֶׁה וַיָּמְתוּ הַצְפָרְדִים בַּבָּתִים בַּחֲצָרִים ובשָׂדִים.
10 ערמו אותם בערימות, והארץ ב היה נגוע.
יא וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי נֹשְׁמוּ וַיְהִקְשָׁם לִבָּו וְלֹא שָׁמַע אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה׃.

12 ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והכה את עפר האדמה והיה ליתושים בכל ארץ מצרים» 
13 וַיַּעֲשֶׂה כֵּן וַיַּט אַהֲרֹן אֶת־יָדוֹ בְּמַטְהוֹ וַיַּכֶּה עָפָר הָאֲדָמָה וַיָּבֹא עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה וַיְהִי כָּל־עָפָר הָאֲדָמָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לַיְבֹשׁ׃.
יד וַיַּעֲשֶׂה הַחַטְמִים כָּךְ בְּכַשְׁבֵיהֶם לְהַפְלִיץ יְתוּשִׁים, וְלֹא יָכְלוּ. הִתּוּשִׁים הָיוּ עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה.
15 וַיֹּאמְרוּ הַחַרְמָשִׁים אֶל־פַּרְעֹה אֶצֶבֶן אֱלֹהִים זֶה וַיִּתְהַקְשֶׁה לִב־פַּרְעֹה וְלֹא־שָׁמַע אֵלֶיהם כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה׃.

טז ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר ועמד לפני פרעה בצאתו אל המים ואמרת אליו כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדני.
17 אם לא תשלח את עמי ואשלח עליך חיפושיות, על עבדיך, על עמך ועל בתיך, ובתי המצרים ימלאו חיפושיות, וגם הארץ אשר הם יושבים בהן.
18 וביום ההוא אבחין את ארץ גשן אשר שם יושב עמי ולא יהיה שם חיפושית למען תדע כי אני ה', אני באמצע הארץ הזאת.
19 אני אקים כָּך הבדל בין עמי לעמך; האות הזה יהיה מחר.« 

20 וַיַּעַשׁ יְהוָה כֵּן וַיָּבֹא הַמָּה שָׁרְפוֹשִׁים בֵּית פַּרְעֹה וְעַבְדָיו וַתַּחֲרֹפֶת כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם׃.

21 ויקרא פרעה למשה ולאהרון שֶׁלָהֶם וַיֹּאמֶר: "לָכוּ הַקְרִיבוּ זִבְחוֹת לַאֱלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ הַזֶּה".» 
22 משה השיב: "אין זה ראוי לעשות כן, כי תועבת המצרים את הזבחים שאנו מקריבים ליהוה אלהינו; ואם נקריב זבחים תועבת המצרים בעיניהם, האם לא ירגמו אותנו?"
23 נלך דרך שלשת ימים במדבר להקריב זבחים לה' אלהינו כאשר אמר לנו« 
24 ויאמר פרעה: "אני אשלח אתכם להקריב זבחים לה' אלהיכם במדבר, רק אל תרחיקו יתר על המידה. התפללו בעדיי."» 
25 ויען משה: "אני הולך מלפניך ואתפלל אל ה', ומחר יעזבו החיפושיות את פרעה, את עבדיו ואת עמו. אך אל ירשה לפרעה לרמות אותנו שוב ולא ירשה לעם ללכת ולהקריב זבחים לה'."« 
26 ויצא משה מלפני פרעה והתפלל אל יהוה.
27 וַיַּעֲשֶׂה יְהוָה כְּדַבֵּר מֹשֶׁה וַיֵּרְבוּ הַחַרְבָּשִׁים מֵעַל פַּרְעֹה וּמֵעַמְּיוֹ לֹא נָשָׁר אֶחָד׃.
28 ויחזק פרעה את-לבו עוד פעם ולא שלח את-העם.

פרק 9

א ויאמר יהוה אל משה לך אל פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני.
2 אם תסרב לשחררו, ואם עוד תעכב אותו,
ג הנה יד יהוה תהיה על מקנהך בשדה על הסוסים ועל החמורים ועל הגמלים ועל הבקר ועל הצאן. זה יהיה מגפה קטלנית מאוד.
4 ה' יבדיל בין בהמת ישראל ובין בהמת מצרים, ולא יאבד דבר מבני ישראל.« 
ה וַיְהוָה נֹעֵד אֶת הַעֵת לֵאמֹר מַחַר יַעֲשֶׂה יְהוָה כָּךְ בָּאָרֶץ׃» 

ו וַיַּעֲשֶׂה יְהוָה כֵּן מַמָּחָר וְיֹאמְדוּ כָּל-מִקְהֵם מִצְרַיִם וְלֹא-מָת מִקְהֵם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל׃.
ז וַיַּשְׁרֵל פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא-אֲבַד אֶחָד מִמְּהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיַחַד לִב פַּרְעֹה וְלֹא-אֲבֹה שָׁלַח אֶת-הָעָם.

ח ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן: "הרימו את ידיכם אפר מן הכבשן, ומשה יזרוק אותו השמים לעיני פרעה."
ט וַיְהִי עָפָר דָּק בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּעֲשֶׁׂר בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם נִפְלָחִים וַיַּצְחוּ לַפְּלָחִים בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם« 

10 וַיִּקְחוּ מֵאֶפֶר הַכְּבוּר וַיַּעֲמֹדוּ לִפְרֹעֹה וַיַּשְׁפָּחָהּ מִשֶּׁה הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲשֶׂה עַל־הָאָדָם וַיַּצְחוּ גְּדָלִים וַיַּפְרֵחַ עַל־הָאָדָם וַיַּפְרֵחַ גּוּלִים׃.
יא לא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני הגידולים כי הגידולים היו על החרטומים ככל המצרים.
12 וַיְהִקְשָׁה יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע פַּרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה׃.

13 ויאמר יהוה אל משה השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני.
14 כי הפעם הזאת אשלח את כל מכותיי על לבבך וגם על עבדיך ועל עמך למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ.
15 אילו פשטתי את ידי והכיתי אותך ואת עמך במגפה, היית נמחה מעל פני האדמה.
16 אך לשם כך הרשיתי לך להישאר, למען תראה את כוחי, ולמען יתהלל שמי בכל הארץ.
17 שוב הצבת את עצמך כמחסום בפני עמי, מנעת ממנו ללכת!
18 הנה מחר בעת הזאת אנכי מביא ברד אשר לא היה כמותו במצרים מיום יוסדה ועד עכשיו.
19 ועתה הבטיח את בהמתך ואת כל אשר לך בשדות; כִּי כל האדם והבהמה שיימצאו בשדות ולא יוחזרו לבתיהם, ייפגעו בברד ויאבדו את חייהם.« 
20 וַיָּשִׁיבוּ אֶת-עַבְדֵי פַּרְעֹה אֲשֶׁר יְהוּבוּ אֶת-עַבְדָם וְאֶת-צֹאנָם בָּתָם.
21 ואלה אשר לא הקפידו על דבר יהוה, השאירו את עבדיהם ואת עדריהם בשדה.

22 ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך השמימה וירד ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשבי השדה׃» 
23 וישלח משה את מטהו השמימה וישלח יהוה רעם וברד ותרד אש על הארץ וימטיר יהוה ברד על ארץ מצרים.
24 ברד ואש מעורבים בברד ירדו, חזק היה, שלא היה כמוהו בכל ארץ מצרים, מיום היותה לגוי.
25 וַיַּכֵּה הַבַּרְד אֶת־כָּל־אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם, מִן־הָאָדָם וּמִן־הַבְּהֵמָה; וְגַם־כָּל־עֹצֶב הַשָּׂדֶה הַבַּרְד פֶּה, וְכָל־עֵצִים הַשָּׂדֶה שָׁבֵר.
26 רק בארץ גשן, אשר שם היו בני ישראל, לא ירד ברד.

27 ויקרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר להם הפעם חטאתי; יהוה צדיק, ואני ועמי אשמים.
28 התפללו אל ה' שלא יהיה עוד רעמים וברד, ואשלח אתכם ולא תעוכבו.« 

29 ויאמר אליו משה כי אצא מן העיר ואשא ידי אל ה' וייפסק הרעם ולא יהיה עוד ברד למען תדע כי לה' הארץ.
30 וְאֶתְיָדֵעַ אֲשֶׁר אַתָּה וְעַבְדֶיךָ לֹא תִּירָאוּ מִן־יְהוָה יְהוָה׃« 
31 הפשתן והשעורה נכרתו, כי השעורה הייתה בקלחים והפשתן בפריחה;
32 אבל חיטה וכוסמין לא נפגעו, כי הם איחרו.
33 ויצא משה מן פרעה ויצא מן העיר וישא את ידיו אל יהוה ויפסק הרעם והברד ולא עוד ירד הגשם על הארץ.
34 פרעה, כשראה כי חדלו הגשם, הברד והרעם, הוסיף לחטוא.,
לה וַיַּחֲזַק לִבּוֹ הוּא וַיַּחֲזַק לִבּ פַּרְעֹה וְלֹא שָׁלַח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה בְּדֶר מֹשֶׁה׃.

פרק 10

1 ויאמר יהוה אל משה לך אל פרעה כי הקשהתי את לבו ואת לב עבדיו למען אעשה אתותי בתוכם
2 ולמען תגיד לבנך ולבן בנך את אשר הגדולות עשיתי במצרים ואת אשר האתות שעשיתי בקרבם וידעת כי אני יהוה« 

ג וילכו משה ואהרון אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר יהוה אלוהי העברים עד מתי מאנת להשפיל את עצמך לפני שלח את עמי ויעבדני.
4 אם תמאנו לשלח את עמי הנה מחר אביא ארבה בכל ארצכם.
ה יכסו את פני הארץ ולא תיראה עוד הארץ; יאכלו את שארית הפליטה, את אשר השאיר לכם הברד, ואת כל העץ הגדל בשדותיכם יאכלו.;
ו וימלאו את בתיך ואת בתי כל עבדיך ואת בתי כל מצרים. אבותיך ואבות אבותיך לא ראו אסון כזה מראשית ימיהם על הארץ ועד היום הזה. ויצא משה מלפני פרעה.

ז אָמְרוּ אֵלָיו עַבְדֵי פַּרְעֹה עַד מָתַי יִהְיֶה הָאִישׁ הַזֶּה לָנוּ לְמַלְכוּד? שָׁלַח אֶת-הָעָם הַאֲשֶׁר יַעֲבַדוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיהֶם. הֲלֹא רָאִיתָ עַד הַיִּתְחַרֵּה מִצְרַיִם.» 
ח ויבואו משה ואהרון אל פרעה, ויאמר אלהם לכו עבדו את ה' אלהיכם. מי הם הלכו?» 
9 ויען משה: "נלכה עם בנינו ועם זקנינו, עם בנינו ועם בנותינו, עם צאנו ובקרנו, כי חג הוא לנו לה'".» 
10 ויאמר אלהם פרעה: "יהי ה' עמכם כי אני עומד לשחרר אתכם ואת בניכם. היזהרו כי אתם זוממים רעה".
יא לא לא לכו אנשים ועבדו את יהוה כי זה מה שאתם מבקשים ויגרש אותם מפני פרעה.

12 ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על ארץ מצרים מפני הארבה ויעלה על ארץ מצרים ויאכל את כל צמח הארץ את כל אשר השאיר הברד׃» 
13 ויען משה את מטהו על ארץ מצרים וינח יהוה רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה ההוא ובבוקר הביא רוח קדים את הארבה.
14 הארבה עלה על כל ארץ מצרים וישב על כל גבול מצרים במספר רב עד שלא היה ולא יהיה כמוהו.
15 וכיסו את פני כל הארץ ותחשך הארץ ויאכלו את כל עשב הארץ ואת כל פרי העצים אשר השאיר הברד ולא נשאר ירוק על העצים ועל עשב השדות בכל ארץ מצרים.

16 ויקרא פרעה מיד למשה ולאהרון ויאמר חטאתי לה' אלוהיכם ולכם.
17 אך סלח לי על חטאי שׁוּב רק הפעם; והתפללו אל יהוה אלוהיכם ויעבר מעלי את המגפה הקשה הזאת.« 
18 ויצא משה מלפני פרעה והתפלל אל יהוה.
19 וישלח ה' רוח מערבית חזקה מאוד, ותסחף את הארבה ותגרש אותם לים סוף; לא נשאר ארבה אחד בשום מקום במצרים
20 וַיְהִיחַ יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁלַח פַּרְעֹה אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל׃.

21 ויאמר יהוה אל משה נטה ידך השמימה וירדה חשכה על ארץ מצרים וימשש החשכה» 
22 וישלח משה את ידו השמימה, ויהי חושך עבה על כל ארץ מצרים שלושה ימים.
23 לא יכלו לראות איש את רעהו, ואיש לא קם ממקום אשר היה אשר בו במשך שלושת ימים; ולכל בני ישראל היה אור במקומות אשר ישבו בהם.

24 ויקרא פרעה למשה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאניכם ובקרכם יישארו וגם טפכם ילכו עמכם» 
25 ויען משה: "אתה תיתן בידינו את הכלים להקריב זבחים ועולות ליהוה אלהינו".
26 גם עדרינו יבואו עמנו; הוא לא יבוא’ב לא יישאר מסמר אחד; כי מהם ניקח את מה שאנו צריכים לעבוד את ה' אלהינו; ואנחנו עצמנו לא נדע עד שנגיע לשם כיצד עלינו לעבוד את ה'.« 

27 וַיְהִיב הַקָּשׁוּב אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְלֹא-אֲבֹהֶם פַּרְעֹה׃.
28 פרעה אמר ל משה "צא מביתי! אל תראה עוד לפניי, כי ביום שתראה לפניי, תמות".» 
29 ויען משה: "אתה אמרת, לא אראה עוד לפניך".» 

פרק 11

1 ויאמר יהוה אל משה אביא עוד מכה אחת על פרעה ועל מצרים ו, אחרי כן הוא ישחרר אתכם מכאן; וכאשר ישחרר אתכם לגמרי, הוא אף יגרש אתכם מכאן.
2 דבר אל העם וַיִּשְׁאֵל אִישׁ מֵרֵכֶיהָ וְאֶשָּׁה מֵרֵכֶיהָ כלי כסף וכלי זהב« 

ג וַיַּתִּיהְבָה יְהוָה אֶת־הָעָם מְצָא חֵן בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיְהִי מֹשֶׁה נִשְׂכָּב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַּרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם׃.

ד ויאמר משה כה אמר יהוה בחצות אעבור במצרים;
ה וְמָת כָּל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיּוֹשֵׁב עַל־כִּסְכוֹ עַד־בְּכוֹר הַשְׁפַּחַת הַיּוֹשֵׁבָה עַד־בְּכוֹר הַשְׁפַּחַת הַמַּרְחִיִים וְכָל־בְּכוֹר הַבְּהָר׃.
ו תהיה בכל רחבי ארץ מצרים צעקה גדולה, אשר לא הייתה כמוה ולא תהיה כמוה.
7 ובכל בני ישראל אפילו כלב לא יניע לשונו למען תדעו מה ההבדל עושה יהוה בין מצרים ובין ישראל.
8 כָּך וְרָדוּ אֵלַי כָּל-עַבְדֶּךָ אֲשֶׁר פָּנָן וַיִּרְדוּ לְפָנִי וַיֹּאמְרוּ צָא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֶיךָ וָאֹצֵא׃« 

ויצא משה מלפני פרעה באף גדול.
9 ויאמר יהוה אל משה לא ישמע פרעה אליך למען ירבו מופתיי בארץ מצרים» 

10 וַיַּעֲשׂוּ מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן אֶת־כָּל־הַמְּפַתָּתִים הָאֵלֶּה לִפְעֹה וַיְהִיחַ יְהוָה אֶת־לֵב־פַּרְעֹה וְלֹא־שָׁלַח אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ׃.

פרק 12

1 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים:

2 "יהי החודש הזה לכם לראש חודשים, והוא יהיה לכם לראש חודש בשנה.".
ג דבר אל כל קהל ישראל ואמרת: בעשירי לחודש הזה ייקח איש כבש למשפחתו כבש לביתו.
4 אם הבית קטן מדי לטלה, ייקח אותו יחד עם השכן הקרוב ביותר, לפי מספר הנפשות; תספרו את הטלה הזה לפי מה שכל אחד יכול לאכול.
5 זה יהיה טלה תמים זכר בן שנה או טלה או גדי תקח.
ו עד ארבעה עשר יום לחודש הזה תשחטו אותו כל קהל ישראל בין ערביים.
7 וייקח מדמו וימרח על שתי המזוזות ועל משקוף הבתים אשר יאכל בהם.
8 וַיֹּאכְלוּ אֶת־בְּשָׂרוֹ בַּיַּל הַהוּא צְלִי אֶת־אֵשׁ עִם־מֹצוֹת וְעִם־מֹרוּרִים.
9 לא תאכלו ממנו נא או מבושל במים, הכל יצלה באש ראש, רגלים ומעיים.
10 לא תותירו ממנו דבר עד הבוקר, ואם יישאר דבר, שרפתם אותו באש.
יא כך תאכלו אתו מתניכם חגורים, נעליכם על רגליכם ומקלכם בידכם, ובמהירות תאכלו אתו פסח ליהוה הוא.

12 אעבור בארץ מצרים בלילה ההוא, ואכה מָוֶת כָּל-בְּכוֹר אֶרֶץ מִצְרַיִם מִן-הָאָדָם עַז-הַבְּהֵמָה וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֲנִי יְהוָה׃.
13 והדם יהיה לאות לטובה לכם על הבתים אשר אתם שם כי אראה את הדם אעביר אתכם ולא תהיה לכם מגפה קטלנית כי אכה את ארץ מצרים׃.
יד ותשמרו את היום הזה לזכרון וחגגו אותו כחג ליהוה חגגו אותו מדור לדור כמצוות עולם.

15 שבעת ימים תאכלו מצות מן היום הראשון לא יהיה עוד שאור בבתיכם כי כל האוכל שאור מן היום הראשון עד היום השביעי נכרת מישראל.
טז ביום הראשון קהלת קודש תהיה לכם וביום השביעי קהלת קודש תהיה לכם כל מלאכה לא תעשה בימים ההם כי אם להכין אוכל לכל אחד.
יז וְאַתְשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצָּה כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה הוֹצָאתי אֶת-צְבָאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם תַּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה לַדּוֹרוֹתֵיכֶם לַחֲקֹת עוֹלָם׃.
18 בחדש הראשון, בארבעה עשר יום לחדש, בערב, תאכלו מצות, עד ערב היום העשרים ואחד.
19 שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם כי כל האוכל שאור ייכרת מקהלת ישראל בין גר ובין יליד הארץ.
20 לא תאכלו חמץ בכל מושבותיכם תאכלו מצות.« 

21 ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר להם בחרו ולקחו טלה למשפחותיכם והזבחו את טלה הפסח.
22 ולקחת צרור אזוב וטבלת אותו בדם אשר בקערה ונגעת עם הדם אשר בקערה במשקוף ובשני מזוזות הדלת ולא יעזוב איש מכם פתח ביתו עד הבוקר.
23 ועבר יהוה להכות את מצרים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, ועבר יהוה בדלתותיכם, ולא יתן את המשחית לבוא בבתיכם להכות.
24 תקיים את הצו הזה כחוק לך ולבניך לנצח.
25 כי תבואו אל הארץ אשר יתן לכם יהוה כדבריו ושמרתם את המצוות הקדוש הזה.
26 וכאשר ילדיכם ישאלו אתכם, "מה משמעות הטקס הקדוש הזה עבורכם?"
27 תענה: זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים, ואת בתינו הציל.« 

האנשים קד קידה והשתחוו.
28 וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשְׂו׃.

29 בחצות הלילה הכה יהוה את כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו ועד בכור השבוי שבממלכתו כֵּלֵא, ולכל בכור הבהמה.
30 וַיַּקֵם פַּרְעֹה בַּלַיְלָה, הוּא וְכָל-עַבְדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַיְהִי צַעֲקָה גְדוֹלָה בְּמִצְרַיִם, כִּי לֹא הָיָה בַּבַּיִת, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה בָּהּ מִתְפָּרֹג.

31 בלילה אֲפִילוּ, פרעה קרא למשה ולאהרון ויאמר להם קומו, עזבו את עמי ואת בני ישראל ולכו ועבדו את ה' כאשר דברתם.
32 קח את צאנך ואת בקרך כאשר אמרת לך וברכני.« 
33 המצרים התחננו בעם בחוזקה, להוטים לשלחם מן הארץ, כי אמרו: "כולנו מתנו!"» 
34 אנשים לקחו איתם את הבצק שלהם לפני שתפח, ואספו את הסלים בגלימותיהם., הם שמו אותם על כתפיהם.

לה וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּדַבֵּר מֹשֶׁה וַיַּשְׁאַלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלִי כֶּסֶף וְכלי זָהָב וְבגדים.
36 וַיַּנִּתְמַצֵּא יְהוָה אֶת-הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וַיַּעֲנוּ אֶת-מִצְרָיִם וַיַּבְזוּ אֶת-מִצְרָיִם.

לז וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סוֹכוֹת, כְּשֶׁש מֵאוֹת אֶלֶף פַּחַל מִסְפָּרִים, לֹא רַב הַבָּנִים׃.
38 וגם עלה איתם המון רב של אנשים מכל הסוגים; היה להם גם עדרים ניכרים של כבשים ובקר.
39 וַיַּאֲפוּ מִן הַבַּצֶק אֲשֶׁר הָביאו מִמִּצְרַיִם לַעֲבֹר כִּי הוּא לֹא חֲמֹר כִּי גָרוּשוּ מִמִּצְרַיִם לֹא יָכֹל לְהִתְעַדֵּר וְלֹא יָקַח עִמָּהֶם אֲנָשִׁים׃.

40 וַיְהִי מוֹשְׁבֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה.
41 וּבְקֵץ שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע מֵאָה שָׁנָה, בַּיּוֹם הַהוּא, צְאוּ כָּל-צְבָאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
42 ליל משמר היה ליהוה כאשר הוציא יִשְׂרָאֵל מארץ מצרים; בלילה ההוא יהיה משמרת ליהוה לכל בני ישראל לדורותיהם.

43 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן זאת חוקת הפסח כל נכרי לא יאכל בו.
44 כל עבד אשר נקנה בכסף תמול ויאכל ממנו;
45 אך תושב ושכיר לא יאכלו ממנו.
46 רק בבית יאכל אותו; לא תוציאו את הבשר החוצה מן הבית, ולא תשברו את העצם.
47 כל קהל ישראל יחגגו את הפסח.
48 כי גֵר הַגָּר הַגָּר אֶתְכֶם חָפֵץ לַעֲשׂוֹת אֶת פַּסַח לַיהוָה וְיָמוּל כָּל-מַזָּר בֵּיתוֹ וְיָגַשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ וְהָיָה כְּאֵלֵיד הָאָרֶץ וְכָל-עָרֵל אֹכֹל מִנֵּהּ׃.
49 אותו דין יחול על הישב ועל הגר היושב בתוככם.« 

50 וַיַּעֲשֶׂה כָּל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן כֵּן עָשְׂו׃.
51 וביום ההוא הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים לצבאותיהם.

פרק 13

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "הקדישו לי כל בכור זכר כל בכור זכר בבני ישראל מאדם ועד בהמה לי הוא".» 

ג ויאמר משה אל העם זכרו את יום צאתכם ממצרים מבית עבדים כי בכוח ידו הוציא אתכם יהוה משם לא תאכלו חמץ.
4 אתם יוצאים היום, בחודש קלחי התירס.
ה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועשית את המצוות האלה בחודש הזה.
6 שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'.
ז שבעת ימים תאכלו מצות לא תראו בתוככם חמץ ולא תראו בתוככם שאור בכל ארצכם.
8 וַתֹּאמַרְתָּ לְבִנְךָ: זֹכֶר לַאֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֹאתִי מִמִּצְרַיִם.
9 והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים.
10 וְתִשְׁמֹרְתֶּם אֶת־הַפְּקָה הַזֹּאת בְּעֵת הַמְּעֲבֹד שָׁנָה בְּשָׁנָה׃.

יא כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך.,
12 כל בכור, כל בכור בהמה אשר לך, תקדש ליהוה: הזכרים יהיו ליהוה.
13 כל בכור חמור תפדה בכבד, ואם לא תפדהו, תשבור את ערפו. וכל בכור אדם מבניך תפדה.
יד וְכִי-שָׁאַלְךָ בְּנֶךָ יוֹם אֶת-הַיּוֹם לֵאמֹר מַה-כָּל-עָלָם וַתַּאֲמַרְתָּ אוֹ בְּיָדוֹ הַחֲזָקָה הוֹצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מֵבֵית עֲבָדִים.
15 כי פרעה סירב בעקשנותו לשלח אותנו, ויהרגו ה' את כל בכור בארץ מצרים, מבכור אדם ובכור בהמה. לכן אני מקריב כל בכור זכר כזבח לה'. בַּעֲלֵי חַיִים, וְאֲנִי קוֹנָה כָּל בְּכוֹר בְנֵי.
טז יהיה כאות על ידך וכצמיד בין עיניך כי בכוח ידו הוציאנו יהוה ממצרים« 

17 כאשר שחרר פרעה את העם, לא הוביל אותם אלוהים דרך ארץ הפלשתים, למרות שהייתה זו הדרך הקצרה ביותר; כי אמר אלוהים: "אולי יחזור העם כשיראו". המלחמה, ולחזור למצרים.« 
יח וַיְהִיל אֶת־הָעָם סַב בְּדֶרֶךְ הַמִּדְבָּר אֶל־יָם־סוּף וַיַּעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּסָדִים׃.
19 משה לקח את עצמות יוסף עמו כי יוסף השביע את בני ישראל לאמור: "פקד יבוא אלוהים עליכם, ואתם תשאו את עצמותי מכאן עמכם".» 

20 וַיַּעֲזֹבוּ אֶת־שׁוּכוֹת וַיַּחֲנוּ בֵּיתָם, בְּפַת הַמִּדְבָר.
21 וילך יהוה לפניהם יומם בעמוד ענן להוביל אותם בדרך, ובלילה בעמוד אש להאיר להם, ולכו יומם ובלילה.
22 לא סור עמוד הענן מפני העם ביום, ולא סור עמוד האש בלילה.

פרק 14

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 דבר אל בני ישראל וישנו את דרכם ויבאו ויחנו לפני פיחירת בין מגדלום ובין הים מול בעל ספן תחנו מול המקום הזה על הים.
ג וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עַל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲבוּדוּ בָּאָרֶץ הַמִּדְבָר סָבַר עָמָם׃.
4 וַאֶקְשֶׁה אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְרָדְפֵהֵם וָאֶגְלֶה אֶת-כְּבוֹדִי בַּפַּרְעֹה וּבְכָל-צִיבוֹ וְיָדַעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה וַיַּעֲשֶׂה כֵּן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל׃.

ה ויאמר למלך מצרים כי ברח העם, וישנו פרעה ועבדיו את דעתם על העם ואמרו מה עשינו ששלחנו את ישראל ו לשלול מאיתנו את שירותיו?« 
ו וַיַּחֲבַר פַּרְעֹה אֶת-מֶכְבָּתוֹ וַיִּקַּח אֶת-עַמּוֹ עָמָיו.
7 ולקח שש מאות מרכבות אליטות ואת כל מרכבות מצרים ועל כל היה שם מנהיגים.
ח וַיְהִיחַ יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיַּרְדֹּף פַּרְעֹה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד נְטוּיָה׃.
ט וַיַּרְדְפוּ אֲחָרִים הַמִּצְרִים וַיַּשְׁגוּ אֹתָם בַּחֲנָתָם עַל־הַיָּם כָּל־סוּסֵי מֶרֶכְבָּת פַּרְעֹה וְפָרְשָׁיו וְצַיָּלוֹ׃ הגיעו אליהם ליד פיחהירות, מול בעל ספן.

י וַיִּגָּרַע, וַיַּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינָם, וְהִנֵּה מִצְרִים נֹהִים אַחֲרֵיהֶם, וַיִּפְגָּשוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יְגָעוּ אֶל-יְהוָה.
יא ויאמרו אל משה הלא היו קברים במצרים כי הוצאתנו למות במדבר מה עשית לנו והוצאתנו ממצרים
12 הלוא כך אמרנו לך במצרים: בוא נעבד את המצרים, כי טוב לנו לעבד את המצרים מאשר למות במדבר.« 
13 ויען משה אל העם: "אל תיראו, עמדו חזק וראו את הישועה אשר יתן לכם ה' היום. את המצרים אשר אתם רואים היום, לא תראו עוד לעולם.".
14 יהוה יילחם בעדכם, ולכם רק לעמוד בשקט.« 

15 ויאמר יהוה אל משה למה אתה צועק אליי אמור לבני ישראל לנסוע קדימה.
טז אתה הרים מטך ונטה את ידך על הים ופקע אותו ובאו בני ישראל בתוך הים ביבשה.
17 וְאֶקְשֶׁה אֶת-לֵב מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְהָאִיר אֶת-כְּבוֹדִי בַּפַּרְעֹה וּבְכָל-צְבָאוֹ בְּמֶרְכָּבוֹ וּבְפָרְשָׁיו׃.
18 וידעו המצרים כי אני יהוה, כאשר אגלתה את כבודי על פרעה, על מרכבתו ועל פרשיו.« 

19 וַיָּשָׂא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהוּא הַצַּעַד לִפְנֵי מַחֲנַת יִשְׂרָאֵל וַיָּלֵךְ מִמָּהֶם וַיַּעֲמֹד עַנְן אֲשֶׁר הָיָה לְפָנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מִמָּהֶם.
20 היא הגיעה לָשִׂים בין מחנה המצרים ובין מחנה ישראל, והענן הזה היה חשוך מִצַד אֶחָד, ו מצד שני הוא האיר את הלילה; ושני המחנות לא התקרבו זה לזה כל הלילה.

21 וישלח משה את ידו על הים, ויהוה החזיר את הים ברוח קדים חזקה מי פוצץ כָּל הַלַיְלָה, יַשְׁמַע יָם לִחֲרֹב וְיִבְקְעוּ מַיִם.
22 בני ישראל באו בתוך הים על יבשה, והמים נוצר עבורם, חומה מימינם ומשמאלם.
23 המצרים רדפו אחריהם, וכל סוסי פרעה, מרכבותיו ופרשיו הלכו אחריהם אל תוך הים.
24 במשמרת הבוקר המוקדמת, הביט יהוה בעמוד האש והעשן על מחנה מצרים, ואימה את מחנה מצרים.
25 הוא הפיל את גלגלי מרכבותיהם, אשר בקושי יכלו לנוע. אז אמרו המצרים: "נברח מפני ישראל, כי ה' נלחם להם במצרים".» 

26 ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על הים ושבו המים על המצרים על מרכבתם ועל פרשיהם» 
27 וישלח משה את ידו על הים, וַיָּבַר הַשָּׁחָר הַיָּם שָׁב לְמִקְדָּו, וַיָּבוּ מִצְרַיִם וַיִּתְנַסוּ לִפְגָּנוֹ, וַיְהֹוָה הִפְכֹּל אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם.
28 וַיַּכְסוּ הַמָּיִם אֶת־הֶמֶכְבָּתִים אֶת־הַפָּרְשִׁים אֶת־כָּל־צִיבָא פַּרְעֹה הַבָּא אַחֲרֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אַף־אֶחָד מִנָּהָם.
29 ובני ישראל הלכו על יבשה בתוך הים והמים היו להם חומה מימינם ומשמאלם.

30 ביום ההוא הציל יהוה את ישראל מיד המצרים, וירא ישראל את המצרים שוכבים מתים על שפת הים.

31 וירא ישראל את היד החזקה אשר עשה יהוה במצרים וירא העם את יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו׃.

פרק 15

1 וַיַּשְׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֶּה לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ אֶשְׁירָה לַיהוָה כִּי גָּדוֹל הוּא סוּס וְרֹכֵב הִשְׁלִיךְ אֶל־יָּם׃.
2 יהוה כוחי ו האובייקט של שירי; הוא הושיעני; הוא אלוהי; אודה לו; אלוהי אבי; רוממנו.

3 יהוה גיבור גבור, יהוה שמו.
4 השליך את מרכבות פרעה ואת צבאו לים, את משרתיו האלילים יכלו בים סוף.
5 מים כסו אותם; שקעו כאבן למעמקי מים.

6 ימינך יהוה נכבדה בעוזה ימינך יהוה ריסקה אויב.
7 במלוא הודך תפיל את צריכך; תשחרר את אפסך, הוא יאכל אותם כקש.
8 בנשימת אפיך נערמו מים, גלים עלו כערימה, גלים התקשחו בלב ים.

9 ויאמר האויב ארדוף, אשיג, אחלק שלל, נקמתי תשוב, אשלוף את חרבי, ידי תשמידם.» 

10 נשיפתך, ים כיסה אותם, טבעו כעופרת במים עצומים.
יא מי כמוך באלקים יהוה מי כמוך הוד קדוש נורא בתהילה אֲפִילוּ, לעשות ניסים?
12 שלח יד ימינך, ותבלעם הארץ.

13 בחסדך אתה מנהיג את העם הזה אשר גאלת; בכוחך אתה מוביל אותם אל משכן קדשך.
יד שמעו עמים, ירדו, אימה אחזה את הפלשתים;

15 שרי אדום כבר פחדו, צרה אוחזת במצודי מואב, כל יושבי כנען איבדו לב.,
טז פחד וצרה יפלו עליהם, בגודל זרועך ידהמו כאבן, עד יעבור עמך יהוה, עד יעבור העם אשר רכשת.

17 תביאם ותושיבם על הר נחלתך במקום אשר שבתך יהוה במקדש יהוה אשר הכינו ידיך׃.
18 יהוה ימלוך לעד ונצח!

19 כי סוס פרעה, מרכבתו ופרשיו, באו בים, וישב יהוה את מי הים עליהם; ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.

20 נָשׂוּי, וַתִּקַּח הַנְּבִיאִית אֲחוֹת אַהֲרֹן תּוֹף בֵּיהָ, וְכֹל נָשִׁים הם הלכו אחריו בתופים ובריקודים.
21 נָשׂוּי ענו בני ישראל שירו ליהוה כי גָּדוֹל גָּדוֹל סוּס ורוכב השליך בים.

22 ויהוליך משה את ישראל מים סוף ויתקדמו מדבר שור ויתהלכו במדבר שלושת ימים ולא מצאו מים.
23 וַיָּבֹאוּ מַרָה, וְלֹא יָכְלוּ שְׁתּוֹת אֶת-מֵי מַרָה, כִּי מָרִים הָיוּ. עַל-כֵּן קָרָא הַמָּקוֹם מַרָה.
24 וַיְנָנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ מַה נִשְׁתָּה׃» 
כה ויקרא משה אל ה', ויראהו ה' עץ, וישליך אותו אל המים, ויתמתקו המים. יהוה דונה לאנשים מעמד וזכות, ושם הוא העמיד זאת למבחן.
26 ויאמר אם תשמע בקול ה' אלהיך ועשית הישר בעיניו אם תשמע במצוותיו ותשמור את כל חוקיו לא אתן עליך את כל המחלות אשר נתתי במצרים כי אני ה' מרפאך» 

27 וַיָּבֹאוּ אֵלִים וְשָׁם שָׁנֵים עֵשָׂר מַעֲיָנִים שְׁבְעִים עֵצֵי תַּמָּר וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל־הַמָּיִם.

פרק 16

א וַיָּסְעוּ מֵעֵילִים וַיָּבֹא כָּל-קְהֻלָּת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין-עֲלִים וּבֵין-סִינַי בַּחֲדָשָׁה יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִצְאָאִם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׃.

2 וַיְלָנוּ כָּל-קְהֻלָּת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר׃.
ג ויאמרו אלהם בני ישראל: "אילו מתנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו לפני סירי בשר, ואכלנו שבעו בלחם! ואתם הוצאתנו אל המדבר הזה, להמית את כל הקהל הזה ברעב."» 

ד ויאמר יהוה אל משה אמטיר לכם לחם מן השמים צאו העם ואאספו די ליום יום למען אנסה אותם, לראות האם ילך בתורתי אם לאו.
5 ביום השישי יכינו את אשר הביאו, והיה כפול ממה שיאספו ביום׃« 

ו ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל הערב הזה תדעו כי יהוה הוא אשר הוציא אתכם מארץ מצרים;
7 ובבוקר תראו את כבוד יהוה כי שמע את תלונותיכם מי הם נגד יהוה, מה אנחנו כי אתם מתלוננים עלינו?« 
8 משה אמר:» זה יהיה כִּי יִתֶּן לָכֶם יְהוָה בָּשָׂר אֲכֹל הַעֶרֶב וְלֶחֶם כַּשְׁבֵעַ לִבְכֶם בַּבֹּקֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה אֶת-תְּלִינֵיכֶם עָלָיו וּמֵיהֶם לֹא עָלֵינוּ תְּלִינֵיכֶם הוּא, כִּי עַל-יְהוָה« 

ט ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל קהל בני ישראל גשו לפני יהוה כי שמע את תלונותיכם» 
10 וַיַּבְהַרְהוֹן דָּבַר אֶל־כָל־קְהֻלָּת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיַּפְנוּ אֶל־הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרָאֶה בָּעָנָן׃.
יא וידבר יהוה אל משה לאמר
יב שמעתי את תלונת בני ישראל אמר להם בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם» 

13 בערב נראו שליו עולים וכיסו את המחנה, ובבוקר שכבת טל הייתה סביב המחנה.
14 כאשר הטל הזה התפוגג, הנה שהיה על פני המדבר משהו קטן, גרגירי, דק ככפור על הקרקע.
15 בני ישראל ה- וַיֹּאמְרוּ אֶת־הַזֶּה וַיֹּאמְרוּ אֶחָד אֶל־רֵעַי מַה־זֶה כִּי לֹא־יָדְעוּ מַה־זֶה.

ויאמר משה אליהם: "זה הלחם אשר יהוה נותן לכם לאכול".
טז כָּךְ צִוָּה יְהוָה: אִישׁ מִכֶּם לְאֶחְמָתוֹ, עֲמוֹר אֶחָד לְנֶפֶשׁ, כְּמִסְפַּר הָעֲשֶׂה, אִישׁ מִכֶּם לִקְחֹל, אִישׁ מִכֶּם לִנְשָׁבִים בְּאָהֲוָיו.« 
17 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֵּן, וְקָלוּ אֵלֶּה יַרְבוּ וְקָלוּ מְעַט.
18 וַיִּמְדַּד בְּעֲמוֹר, וְלַאֲשֶׁר לָקַט הַרְבֵּה לֹא יָחַסֵּר, וְלַאֲשֶׁר לָקַט מְעַט לֹא יָחַסֵּר: אִישׁ לַאֲשֶׁר לָכֶם לָכֶם.

19 משה אמר להם: "אל תשאיר איש ממנו עד ה למחרת בוקר".
20 לא שמעו אל משה, ויש שמרו ממנו עד הבוקר, ותולעים נכנסו בו ותתלכלך הכל ויגענה משה עליהם.
21 בבוקר כל אחד לקחו מן, איש לפי צרכיו, וכשהשמש חמה, השאר זה התנזל.
22 ביום השישי אספו כמות כפולה של אוכל, שתי עמור לכל אדם. כל ראשי העם באו והודיעו למשה.,
23 ויאמר להם, "כה ציווה ה' מחר יום מנוחה שבת קדש לה'. את אשר תאפו, את אשר תבשלו, תבשלו ואת אשר יישאר, תשאירו למלאכה." למחרת בוקר טוב."« 
24 אז הם שמו העודף נשמר עד הבוקר כאשר ציווה משה ולא נגעל ולא נגעלו בו תולעים.
25 ויאמר משה אכלו אותו היום כי יום שבת הוא לה' היום לא תמצאו אותו בשדה.
26 ששת ימים תאספו אותו וביום השביעי הוא שבת לא יהיה.« 

27 ביום השביעי יצאו כמה מהאנשים לאסוף, אך לא מצאו.
28 ויאמר יהוה אל משה עד מתי תמאנו לשמור מצותיי ותורותיי?
29 ראו כי נתן יהוה לכם את השבת כי ביום הששי יתן לכם לחם ליומיים יישב איש במקומו ואל יצא איש ביום השביעי ממקום אשר הוא שם׃« 
30 וַיַּנָּח הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

31 וַיִּקְרָא בֵּית יִשְׂרָאֵל לַאֲכָל הַזֶּה מֵן. הוּא דִּמָּה כְּזֶרֶד כְּכוֹסְבָר, לָבָן וְטַעְמָו כְּדַבְשׁ.

לב ויאמר משה כה אשר צוה ה' מלאו בו את העמור לשמור אותו לזרעכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים» 
33 ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת ומלא עמורה מן והנח אותה לפני ה' לשמור לזרעך» 
34 כאשר ציווה יהוה את משה, הניח את זה אהרן לפני העדות למען יישמר.

לה וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַן ארבעים שָׁנָה עַד־בֹאוּ אֶל־אֶרֶץ יָשְׁבָה מַן עַד־בֹאוּ אֶל־גְּבוּל אֶרֶץ־כְנַעַן׃.

36 העומר הוא עשירית האיפה.

פרק 17

1 וַיַּסְעוּ כָּל-קְהֻלָּת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין כַּמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם יְהוָה וַיַּחֲנוּ בַּרְפִּידִים וְלֹא-מָצָא הָעָם מַיִם לְשַׁתּוֹת׃.
2 וַיְרִיב הָעָם עִם מֹשֶׁה לֵאמֹר שְׁתוּ לָנוּ מַיִם וַיַּעֲנָה אֵלֶיהם מֹא תִרְבוּ עִמִּי וְלָמָּה תְּנַסוּ אֶת־יְהוָה׃» 
ג והעם היה שם צמא צמא ויתלוננו על משה לאמר למה העלית אותנו ממצרים למותנו בצמא ואת בני ואת בהמתי» 
ד משה צעק אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה כי כמעט יסקולני» 
ה ויאמר יהוה אל משה לך לפני העם וקח איתך מזקני ישראל; לִיטוֹל וגם בידך מטליך, אשר כית בו את-הנהר, ולך.
ו "הנה אנכי עמד לפניך על הסלע אשר בחורב; אתה תכה את הסלע ויצאו ממנו מים ושתה העם." ויעש משה לעיני זקני ישראל.
ז וַיִּקְרָא שְׁמָא הַמָּקוֹם הַהוּא מַסָה וּמְרִיבָה עַל־עַל־רִיבוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְעַל־הַנִּסּוּ אֲדֹנָיָה לֵאמֹר הַיְהוָה בְּתוֹכָנוּ אוֹ־לֹא׃» 

8 עמלק בא לתקוף את ישראל ברפידים.
9 ויאמר משה אל יהושע "בְחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְלָכָה הִלְחָמָה עַל עַמָּלֵק וְאֶעֱמֹד מַחֲרָתַת הַגְּבָעָה וְמַטֶּה אֱלֹהִים בְּיָדי"» 
10 יהושע וַיַּעַשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּר אוֹתוֹ מֹשֶׁה וַיְחַם בְּעַמָּלֵק וַיַּעֲלוּ מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן וְחוּר אֶל־רֹאשׁ הַגְּבָעָה.
יא בכל עת שמשה הרים את ידו, ישראל היה החזק, וכשהניח את ידו, עמלק היה החזק.
12 וַיִּתְעַפוּ יָדֵי מֹשֶׁה וַיַּקְחוּ אֶבֶן וַיַּנִּיְמוּהָ תַּחֲתָיו וַיֵּשֶׁב עָלָיה וַיַּשְׁמֹשׁ אַהֲרֹן וְחוּר אֶת־יָדָיו, אֶחָד מִזֶּה וְאֶחָד מִזֶּה מִזֶּה וַיַּעֲבוּ יָדָיו יָמוּ עַד־הַשֶׁבֶר׃.
13 ו יהושע הוא התריס נגד עמלק ועמו באיומי חרב.

יד ויאמר יהוה אל משה כתב זאת על ספר לזכרון והודיע יהושע כִּי אֶמְחַה אֶת-זֶכֶר עַמְלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם« 

15 ויבן משה מזבח ויקרא לו יהוה נסי
טז וַיֹּאמֶר יֵשׁ יָד נָרָם עַל כִּסֵּא יְהוָה, יְהוָה נִמְחָם עִם עַמָּלֵק מִדּוֹר עַל דּוֹר.» 

הערה: יהוה-נסי: כלומר: יהוה - דגלי

פרק 18

1 וַיְשְׁמַע יְתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֲמֵן מֹשֶׁה כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם׃.
2 יתרו חותן משה לקח את ציפורה אשת משה אשר שילחה,
3 ושני בני צפורה, אשר שמו של אחד מהם גרשם, כי אמר משה גר אנכי בארץ נוכריה.,
4 שמו של השני אליעזר, כי אמר: "אלוהי אבי עזרני והצילני מחרב פרעה".» 
ה ויבוא יתרו חותן משה עם בניו ואשתו של משה כָּך אליו במדבר אשר חנה, על הר האלוהים.
6 הוא שלח הודעה אל משה לאמור: "אני, חותנך יתרו, בא אליך, ואשתך ושני בניה".» 

7 ויצא משה לקראת חותנו, השתחווה ונשק לו, ושאלו איש לשלומו של רעהו, ויבאו לאוהל משה.
ח ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים למען ישראל את כל הצרות אשר עברו בדרך ואת אשר עזר ה' להם ב סיפק.
9 וַיַּשְׂמֵחַ יְתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל., ו כִּי הַצִּיל אֹתוֹ מִמִּצְרַיִם וַיֹּאמֶר יֶתְרוֹ
י "ברוך יהוה אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, ואשר הציל את העם מיד מצרים".
יא עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל האלהים כי גדול גילה כאשר המצרים עָשׁוּק יִשְׂרָאֵל.« 
12 יתרו חותן משה הקריב עולה וזבחים לאלוהים, ואהרן וכל זקני ישראל באו לאכול עם חותן משה לפני אלוהים.

13 למחרת ישב משה לשפוט את העם, והעם עמד לפניו מן הבוקר עד הערב.
יד וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם, ויאמר מה אתה עושה לעם הזה? למה אתה יושב לבדו וכל העם עומד לפניך מן הבוקר עד הערב.» 
15 ויען משה אל חותנו ואמר: "העם בא אליי לדרוש באלוהים".
16 כאשר יהיה להם ריב, הם באים אליי; אני דן ביניהם, ומודיע את מצוות אלוהים ואת חוקיו.« 
17 חותן משה אמר לו: "לא טוב מה שאתה עושה".
18 אתה והעם אשר איתך תיפול כי מעבר לכוחותיך המשימה, ו לא היית מסוגל לעשות את זה לבד.
19 עתה שמע בקולי, אעצך עצה, ויהי אלהים עמך. אתה היה נציג העם לפני אלהים, והבא את הדברים לפני אלהים.
20 למד אותם את החוקים ואת החוקים, והודיע להם את הדרך שעליהם ללכת בה ואת מה שעליהם לעשות.
21 ועתה בחרו אנשים נבונים מכל העם, אנשי יראי אלוהים, אנשי ישרים ושונאי חמדנות, ומנו אותם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.
22 הם ישפטו את העם בכל עת, ואת כל הדברים החשובים יביאו לפניך, ואת כל הדברים הקטנים יפסקו בעצמם. כָּך את הנטל שלך, ותן להם לשאת אותו איתך.
23 אם תעשה זאת, ואלוהים יצווה עליך, תוכל לעשות זאת, וכל העם הזה יבוא גם הוא בשלום למקומם.« 

24 וישמע משה בקול חותנו ויעשה את כל אשר אמר׃.
25 ויבחר משה אנשים רבי כוח מכל ישראל וימנה אותם על העם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.
26 הם שפטו את העם בכל עת, כל עניין חמור הביאו לפני משה, וכל עניין קטן פסק בעצמם.

27 משה נפרד מחותנו, ויתרו שב לארצו.

פרק 19

1 ויהי בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים ביום הזה ויבאו מדבר סיני׃.
2 וַיַּסְעוּ מֵרַפִּידִים וַיָּבֹאוּ אֶל-מִדְבָר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיַּחֲנֶה שָׁם יִשְׂרָאֵל מִנְגַּל הַהָר׃.

ג ויעל משה אל האלהים ויקרא אליו יהוה מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ולבני ישראל
4 ראיתם את אשר עשיתי למצרים, ואת אשר נשאתי אתכם על כנפי נשרים והבאתי אתכם אליי.
ה ועתה אם שמעתם בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי לעם לבדו מכל העמים כי לי כל הארץ;
ו ואתם תהיו לי לממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל« 

7 וילך משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה כאשר צוה אתו יהוה.
8 ויען כל העם: "כל אשר אמר ה' נעשה." הלך משה וסיפר לה' את דבר העם.,
ט ויאמר יהוה אל משה הנה אנכי בא אליך בענן עבה למען ישמע העם בדברי אליך והאמינו בך עד עולם ויגד משה ליהוה את דברי העם׃.

10 ויאמר יהוה אל משה לך אל העם וקדש אותם היום ומחר ויכבסו בגדיהם.
יא ויהיו מוכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד יהוה על הר סיני לעיני כל העם.
12 וְתִקְמַע גְּבוּל לָעָם סָבִיבוֹ לֵאמֹר הִזְהֲרוּ מִלַּעֲלוֹת בַּהָר וּמִגַּע בְּשִׂדּוֹ כָּל הַגַּע בַּהָר יומת׃.
יג לא ישיחו בו יד, וסקמו אותו, או דקרו אותו בחצים; אם בהמה אם אדם, לא יחיה. בתרועת השופר, יעלו בהר.« 
יד וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם ויכבסו בגדיהם.
15 ויאמר אל העם, "לפני שלושה ימים היו מוכנים, אל תקרבו אל כל אישה".» 

טז בבוקר היום השלישי היו רעמים וברקים וענן עבה על ההר ותרועת שופר חזקה מאוד וכל העם אשר במחנה רעדו.
17 משה הוציא את העם מן המחנה לקראת אלוהים, והם עמדו למרגלות ההר.
18 והר סיני היה כולו עשן כי ירד יהוה עליו בתוך האש והעשן עלה כעשן כבשן וכל ההר רעד מאוד.
19 קול השופר הלך וגבר וידבר משה ויען אותו אלוהים בקול גדול.
20 וירד יהוה על הר סיני ראש ההר ויקרא יהוה למשה ראש ההר ויעל משה׃.

21 ויאמר יהוה אל משה: "רד למטה, ו לאסור במפורש על העם לפרוץ את המחסומים אל יהוה כדי להסתכל, פן יאבדו רבים מהם.
22 גם הכוהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יכהם ה' מָוֶת.« 
23 ויאמר משה אל ה': "לא יוכל העם לעלות על הר סיני כי אסרת עלינו לאמור: 'תגביל את ההר וקדש אותו'".» 
24 ויאמר אליו יהוה: "רד למטה ועלה עם אהרן, אך הכוהנים והעם לא יפסיקו את העבודה". המחסום לעלות אל יהוה פן יכהם מָוֶת.« 
25 וירד משה אל העם ויאמר אליהם הדברים האלה.

פרק 20

1 וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵל

2 אנכי יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

3 לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי.

ד לא תעשה לך פסל וכל תמונה, כל אשר בשמים ממעל, או אשר על הארץ למטה, או אשר במים מתחת לארץ.
ה לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אני יהוה אלהיך אל קנא אני מעניש את הבנים על חטאת האבות עד דור שלישי ורביעי לשונאי,
6 וְעַל־אֶלֶף דּוֹר אֶפְשֶׁר חֶסֶד לֹאֲהֲבֵינִי וּלָשְׁמֹרִים מִצְוָתִי׃.

7 לא תשא את שם יהוה אלהיך לשווא כי לא יזכה יהוה את אשר יישא את שמו לשווא.

8 זכור את יום השבת לקדשו.
9 ששת ימים תעבוד וכל מלאכתך תעשה.
10 אבל היום השביעי הוא שבת מוּקדָשׁ אל יהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה לא אתה ולא בנך ולא בתך ולא עבדך ולא אמחתך ולא בהמתך ולא הגר אשר בשעריך.
יא כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בהם ונח ביום השביעי על כן ברך יהוה את יום השבת וקדש אותו.

12 כבד את אביך ואת אמך למען יאריך ימיך בארץ אשר יהוה אלהיך נותן לך.

13 לא תרצח.

14 טוןלא תנאף.

15 לא תגנוב.

16 לא תעיד עדות שקר על רעכך.

17 לא תחמוד בית רעך; לא תחמוד אשת רעך, ולא עבדו ולא שפחתו, ולא שורו ולא חמורו, ולא כל אשר לרעך.

18 וַיַּשְׁמַע כָּל־הָעָם אֶת־הַרְעָם וְקוֹל־הַשּׁוֹצְרָה וְרָאוּ אֶת־הַלָּשׁוּר וְהָרַע הַעֲשָׁן וְלִמְרָאָה הַזֶּה רָעוּ וַיַּעֲמְדוּ מִרְחוֹק׃.
19 ויאמרו אל משה דבר אלינו ונשמע ואל תדבר אלינו פן נמות׃» 
20 ויען משה אל העם: "אל תיראו כי לבחון אתכם בא אלוהים למען יהיה בכם יראתו ולמען לא תחטאו".» 
21 וַיַּעֲמֹד הָעָם מִרְחֹק וַיַּגֵּשׁ אֶל־הַעֲנָן שָׁם הָאֱלֹהִים׃.

22 ויאמר יהוה אל משה כה אמר אל בני ישראל ראיתם כי מן השמים דברתי אליכם.
23 לא תעשה לך אלהי כסף בלידי ולא אלהי זהב תעשה לך.
24 ועשית לי מזבח אדמה, ועליו תקריב את עולותיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך, בכל המקומות אשר זכרתי את שמי, אבוא אליך ואברכך.
25 אם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה אותו מאבנים גזית, כי אם תשא את אזמלך על האבן ותטמא אותו.
26 לא תעלה אל מזבחי במדרגות, פן יתגלה שם ערוותך.

פרק 21

1 אלה החוקים אשר תּוֹתֵת לָהֶם

2 כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא חופשי לא ישלם.
3 אם נכנס לבדו, יצא לבדו; אם הייתה לו אישה, אשתו תצא עמו.
4 וְאִם נָתַן לוֹ אֲדֹנָיו אִשָּׁה וּתְלַדָּה לוֹ בָּנִים וְבָנוֹת וְהָיוּ הָאֵשׁ וְבָנֶיהָ לְאֲדֹנָיהָ וְהוּא יֵצֵא לְבַדּוֹ׃.
5 אם יאמר העבד: "אני אוהב את אדוני, את אשתי ואת ילדיי, איני רוצה לצאת לחופשי",
ו וַיְבִיאֵהוּ אֲדֹנָיו לִפְנֵי אֱלֹהִים וְהִגִּירֵב אֹתוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-מַזּוֹף וְדַקֵּב אֲדֹנָיו אֶת-אָזנוֹ בְּמֶרֶץ וְהַעֲבָד יְעֲבָדוֹ עַד-עַל-הַעֲבָד׃.

7 כי ימכור איש את בתו לעבדה, לא תצא כיוצאי העבדים.
8 אם לא תראה בעיני אדוניה אשר ייעדה לעצמו, יתן לגאולה; אך לא יוכל למכורה לזרים, לאחר שבגד בו.
9 אם הוא ירצה אותה לבנו, יעשה לה כחוק הבנות.
10 וְאִם יְקַח אִשָּׁה אַחֲרָתָה, לֹא יַחֲסַר מִן הַבְּרִישְׁנָה אֲשֶׁר אֲכֹל, בְּגִישׁוּת וְמַעֲרוֹת.
יא וְאִם לֹא עָשָׂה לָהּ אֶת-שְׁלֹשׁ הַדְּבָרִים אֵלֶּה, תֵצֵא בְּלֹא שָׁלֹשׁ בְּלֹא תִּתָּן כֶּסֶף.

12 כל המכה אדם למוות, יומת.
13 וְאִם לֹא טָן לוֹ מְלוּדָה וְנָתַנּוּ אֱלֹהִים בִּידוֹ אֶצְדַּע לָךְ מָקוֹם יִחֲסֹת שָׁם׃.
14 וְאִם יִפֶּעַשׁ אִישׁ עַל־רֵעָיו רָעָה לְהַרְגֵּנוּ בְּמַרְמָה וְתַחֲטַנָּהוּ מִמִּזְבַּי לְהַרְגֵּנוּ.

15 כל המכה את אביו או את אמו, יומת.

טז כל החוטף אדם, בין אם מוכר אותו ובין אם נמצא ברשותו, יומת.

17 כל המקלל את אביו או את אמו יומת.

18 כאשר אנשים רבים, ואחד מכה את רעהו באבן או באגרופו, מבלי לגרום למותו אלא יכריחו להישאר מרותקים למיטה.,
19 פטור יהיה המכה אם יחלים השני ויכול ללכת החוצה עם מקלו; רק יפצה אותו על אבטלתו ויטפל בו.

20 כי יכה איש את עבדו או את שפחתו בשבט ומת תחת ידו נקם לו.
21 אבל אם המשרת הוא ישרוד יום או יומיים, לא ינקום; כי הוא הרכוש של אדונו.

22 כאשר גברים רבים ומכים אישה הרה, אם הם גורמים לה ללדת מבלי לפגוע עוד, האשם יהיה צפוי לקנס שיוטל על ידי בעלה של האישה, אותו ישלם לפי החלטת השופטים.
23 ואם תהיה תאונה, תיתן חיים תחת חיים,
24 עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל,
25 כוויה תחת כוויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה.

26 כי יכה איש את עבדו או את שפחתו בעינו והוא אוֹתוֹ אם יאבד את העין, הוא ישחרר אותו כפיצוי על עינו.
27 וְאִם-יַאֲבַד שֶׁן לְעַבְדּוֹ אוֹ לְאֲמַתָּהּ וְיַשְׁחָרוֹ כְּפֶר הַשֶׁן׃.

28 כי יגח שור איש או אשה למות, יסקל השור, ולא יאכל בשרו, ובעל השור פטור.

29 ואם השור נוקף זמן רב, ובעליו, לאחר שהוזהר, לא שמר עליו; אם הרג איש או אשה, יסקל השור, וגם בעליו יומת.
30 אם יוטל מחיר על האדון לפדיון נפשו, ישלם את כל אשר הוטל עליו.
לא אם הכה השור בן או בת, יוחל שׁוּב חוק זה;
32 וְאִם פֶּגֶה הַשּׁוֹר עַבְד אוֹ אֲמָתָה וְשָׁלֹשִׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף יְשַׁלָּם לַאֲדֹנֵי הַעֲבָד וְסְקָלוּ אֶת הַשּׁוֹר׃.

לג כי פתח איש בור, או כי חפר איש בור ולא כסהו, ונפל בו שור או חמור.,
לד בעל הבור ישלם פיצויים; ישלם לבעלים את ערך הבהמה בכסף, ואת חַיָה ההריגה תהיה בשבילו.

לה אִם־אֶשֶׁר־אֶת ...

לו וְאִם יֵמָּצָא הַשּׁוֹר הַמִּקְשְׁרוֹת בְּקָרָנָיו שָׁמֶר וְלֹא הִשְׁגִּיר עָלָיו וְיִפְצֶה הַבַּעֲלָם שׁוֹר תַּחַת שׁוֹר הַשָּׁחַחַת יִהְיֶה לוֹ׃.

לז כי יגנוב איש שור או כבש ושחט אותו או מכר אותו, ישלם חמישה בקר תחת השור, וארבעה כבשים תחת הכבש.

פרק 22

1. אם הגנב יתפס לַיְלָה פורץ, והוא מוכה ומת, איננו אחראים לדמו;
2 אך אם השמש זרחה, נהיה אחראים לשפיכות דמיו. הגנב יוּשַׁלָּם: אִם אֵין לוֹ כָּל אֲשֶׁר יְמָכָר בְּמַה שֶׁגָּנָב.
3 אם יימצא חי ברשותו את גנבתו, בין שור, בין חמור ובין כבש, וישלם כפל.

ד כי יגרום איש נזק בשדה או בכרם בכך שירעה את בהמתו בשדה של אחר, יתן כפצו את מיטב שדהו ואת מיטב כרמו.

5 אם תפרוץ אש ואחרי שתגיע אל הקוצים תאכל אלומות, או חיטה עומדת, או שדה, ישלם המבעיר את האש.

ו כי יתן איש לאחר כסף או חפצים ככספת, ונגנבו מביתו, הגנב, אם יימצא, ישלם כפל.
7 אם לא יימצא הגנב, בעל הבית יופיע לפני אלוהים, להכריז אם לא הניח יד על רכוש שכנו.

8 כל אשר יהיה גוף הפשע, בין שור, בין חמור, בין כבש, בין בגד ובין כל אבידה, אשר יאמר עליו "זהו!", יבוא דבר שניהם לפני אלוהים, והרשיע אלוהים ישלם כפלים לחברו.

ט כי יפקיד איש ביד חברו שור או כבש או כל ראש בקר ומתה או נפצעה או נגנבה הבהמה מבלי שיהיה עד.,
10 שבועת יהוה תבוא בין שני הצדדים, כדי שנדע אם ה- נפקד לא הניח יד על נכס רעהו; ובעל הבהמה יקבל השבועה הזו, והשני לא יצטרך לספק פיצוי.
11 אבל אם החיה נגנבה מביתו, הוא יצטרך לפצות את הבעלים.
12 אם הוא נקרע על ידי חיה אכזרית, הוא יפיק השרידים כעדות, והוא לא יצטרך לפצות על החיה הקרועה.

13 אם יקח אדם בהמה מאדם אחר, ושברה גפה או מתה, בלי שבעליה נוכח, יפצה.
14 אם הבעלים נוכח, לא יינתן פיצוי. אם בעל החיים הושכר, מחיר ההשכרה ייחשב כפיצוי.

15 אם יפתה איש בתולה אשר לא ארוסה, ושכב עמה, ישלם את נדונייתה וייקחה לו לאישה.
16 אם האב מסרב לתת לה זאת, המפתה ישלם את הכסף שניתן עבור נדוניה של בתולות.

17 לא תתן לאשפה לחיות.

18 כל מי שעוסק עם בהמה יומת.

19 כל המקריב זבחים לאלים ולא ליהוה לבדו חרם יחול.

20 לא תִעַלֵּל גֵר ולא תִדְכָּסוֹ כִּי גֵרִים הַיֶּה בָּאֶרֶץ מִצְרַיִם׃.

21 לא תעצב אלמנה או יתום.
22 אם תענה אותם, הם יצעקו אליי, ואני אשמע את צעקתם;
23 יִחַר אֶפִּי וְאֶשְׁמַד אֶתְכֶם בְּחֶרֶב וְנַשְׁיֶתְכֶם יִהְפוּ לְאַלְמְנוֹת וּבָנֵיכֶם לְיתוֹמִים.

24 אם אתה מלווה כסף ל מִישֶׁהוּ עמי, לעני שביניכם לא תהיה כנושה, ולא תדרוש ממנו ריבית.

25 אם תיקח את מעיל רעך כערבון, והשבתה לו לפני השקיעה;
26 כי היא כיסויו היחיד, היא הבגד אשר יתעטף בו את גופו, על מה עוד יוכל לישון? אם יצעק אלי, אשמענו, כי רחום אני.

27 לא תגדף את אלהים ולא תקלל נשיא בעמך.

28 לא תתמהמה להקריב לי את ביכורי קצירך ואת יקבך את בכור בניך תתן לי.
29 כן תעשה לבכור פרתך ולבכור צאןך שבעת ימים ישאר עם אמו וביום השמיני תתנה לי.

30 קדושים תהיו לי; בשר קרוע לא תאכלו מי יהיה בשדות: תזרוק אותו לכלבים.

פרק 23

1 לא תפיץ שמועה שקר לא תיתן ידך לרשע לעדות נגדו.

2 לא תלך אחרי ההמון לעשות רע, ולא תעיד במשפט על ידי צדד ברוב כדי להטותם. צֶדֶק.

3 לא תחמיץ גַם לֹא חולשה במשפטו.

4 אם תמצא את שורו של אויבך או את חמורו התועה לא תחסר להשיבנו אליו.
5 אם תראה את חמור שונאך נודד תחת משאו, לא תעזוב אותו; חבר כוחותיך אליו כדי לפרוק אותו.

ו לא תעמוד בצדק עני במשפטו.
7 מִשְׁקָר תִסְבֹר וְלֹא תַּמָּת תַּקְרִיב תַּקְרִיב כִּי לֹא אָזִקֵּה אֲשָׁר׃.
8 לא תקח שוחד כי שוחד מעוור את המבחנים והרס את הצדקות.

9 לא תדכא גר כי ידעת את רגשותיו של גר כי גרים הייתם בארץ מצרים.

10 שש שנים תזרע את אדמתך ותקצור את תבואתה.
יא ואת היבול השביעי תעזוב ותעזוב, ועניי עמך יאכלו, וחיית השדה תאכל את אשר יישאר. כן תעשה לכרמיך ולזיתיך.

12 ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי תנוח למען ינוח שורו וחמורו וינוח בן עבדך והגר.

13 וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל אֲשֶׁר דִּבְרַתִּיךָ לֹא תֹּאמַר שֵׁם אֱלֹהִים נִכְרָיִם וְלֹא יַשְׁמַע כָּל מֵהֶם יוֹצֵא מִפִּיךָ.

14 שלוש פעמים בשנה תחגגו חג לכבודי.
15 ואת חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד בחודש אביב כי בחודש ההוא יצאת ממצרים ולא יראה איש לפני ריקם׃.
16 אתה תבחין חג הקציר, ביכורי עמלך, אשר זרעת בשדה; וחג האסיף, בסוף השנה, אשר תאסף בשדה. פרי של העבודה שלך.
17 שלש פעמים בשנה יראו כל זכרך לפני יהוה.

18 לא תקריב דם זבחי עם לחם חמץ, ולא ישמר חלב חגי עד הבוקר.

19 ואת ביכורי ביכורי אדמתך תביא, אל בית יהוה אלהיך.

לא תבשל גדי עזים בחלב אמו.

20 הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי.
21 הִשְׁמֹרְךָ נִפְנָיו וְשְׁמַע בְּקוֹלוֹ אַל תִתְעַמֵד לוֹ כִּי לֹא יְסַחַח פַּעְשֶׁךָ כִּי שמי בוֹ׃.
22 וְאִם תִּשְׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ וְאִם תַּעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֹמַר לִהְיֶה אוֹיְבֶךָ וְצַר לִצְרֵיכֶם׃.

23 כי ילך מלאכי לפניך והוביל אותך אל האמורי והחתי והפריזי והכנעני והחוי והיבוסי ואשמידם.
24 לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם; לא תחקה את מעשיהם; ואת עמודיהם תנפץ ותנפץ.
25 ועבדתם את יהוה אלהיכם והוא יברך את לחמכם ואת מימיכם והסירתי מחלת מקרבכם.
26 לא תהיה בארצך אשה תאבד פריה ועקרה אמלא את מספר ימיך.

27 אשלח את-אימתי לפניך, אבלבל את כל העמים אשר תבוא ביניהם, ואת כל אויביך אפנה עורף לפניך.
28 אשלח צרעות לפניך, והן יגרש את החוי, את הכנעני ואת החתי, מפניך.
29 לא אגרש אותם מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה וחיות הבר ירבו עליך.
30 אגרש אותם מעט מעט מפניך עד שתרב במספר ותוכל לשבת את הארץ.
31 ואגדיר את גבולך מים סוף עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידך את יושבי הארץ וגירשתם מפניך.
32 לא תכרות איתם ברית ולא עם אלוהיהם.
33 לא ישבו בארצך, פן יחטאו אותך בי; ואת אלוהיהם תעבד, והיה לך למוקש.« 

פרק 24

1 ויאמר אלוהים אל משה עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביו ושבעים מזקני ישראל והשתחוו מרחוק.
2 משה לבדו יגש אל ה'; האחרים לא יגשנו, והעם לא יעלה עמו.« 

ג ויבא משה ויאמר לעם את כל דברי ה' ואת כל התורות ויען כל העם קול אחד לאמור את כל הדברים אשר דבר ה' ניקיים» 

4 ויכתב משה את כל דברי יהוה.

וַיַּקֵם בַּבֹּקֶר, בָּנָה מִזְבֵּחַ לִרְגַּל הַהֵר, וְהָקִיב שְׁנֵים עֶשְׂרֵה מְצוּדוֹת לַשְׁנֵים עֶשְׂרֵה שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
5 וַיְשַׁלַח אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת לַיהוָה וַיַּזְבְּחוּ פְרִים לַשְׁלָמִים׃.
ו ויקח משה חצי מהדם, נתן אותו בקערות, ואת החצי השני זירק על המזבח.
7 ולקח את ספר הברית ה- הוא קרא בנוכחות העם, והעם הגיב: "כל אשר אמר יהוה, אנחנו ה- נעשה ואנחנו נעשה י אנחנו נציית.« 
ח ויקח משה את הדם ויזרק אותו על העם לאמר זה דם הברית אשר כרת ה' אתכם על פי כל הדברים האלה» 

ט משה עלה, אהרן, נדב ואביו, ושבעים מזקני ישראל.;
10 וַיַּרְאוּ אֶת-אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה סְפִירִים נִרְאוֹת כְּשָׁמַיִם׃.
יא ולא שלח ידו על בחירי בני ישראל ויראו את אלהים ויאכלו וישתו.

12 ויאמר יהוה אל משה עלה אלי ההרה ושבה שם ואתן לך את לוחות האבן ואת התורה ואת המצוות אשר כתבתי להוראתם» 
13 קם משה, עם יהושע, עבדו, ומשה עלה אל הר האלוהים.
14 ויאמר לזקנים חכו לנו פה עד אשר נשוב אליכם הנה אהרן וחור׃ יהיה איתך; אם למישהו יש מחלוקת, שיפנה אותה אליו.« 

טו ויעל משה אל ההרה, והענן כס את ההרה;
טז וַיֵּשֶׁר כְּבוֹד יְהוָה עַל־הַר סִינַי וַיַּכְסֶהוּ הַעָנָן שִׁשָּׁה יָמִים וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה מִן־הַעָנָן׃.
17 מראה כבוד יהוה היה, ,בעיני בני ישראל, כאש אוכלת על ראש ההר.
18 ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר וישב משה על ההר ארבעים יום וארבעים לילה.

פרק 25

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "אמור לבני ישראל, להרים לי תרומה; מכל איש אשר יתנדב, תקחו לי תרומה.".
ג זאת התרומה אשר תקבלו מהם זהב, כסף ונחושת;
4 ארגמן, סגול, שני, ארגמן, פשתן ותער עזים;
5 מעורות אילים צבועים באדום, מעורות עגלי כלבי ים ועצות שיטה;
ו מן השמן למנורה, מן הבשמים לשמן המשחה ולקטורת;
7 של האוניקס והאבנים’אחרים אבנים לשיבוץ לאפוד ולחזה.
8 ויעשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם.
9 וְתַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר ...רָאֵךְ, אֶת מַעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן וְאֶת מַעֲשֶׂה כָּל כָּל כָּלָיו.« 

10 » וַיַּעֲשֶׂה אֲרוֹן עֵצִים שִׁיטִים אֲרֹכָו אֲמָתִים וְחַצִּים אֲרֹכָו וְאֲמָתִים וְחַצִּים רְחָבָו וְאֲמָתִים וְחַצִּים קוֹמָה׃.
יא ותצפה אותו זהב טהור מבפנים ומבחוץ ועשית לו זר זהב סביב׃.
12 וְצֹקְתָּ לָהּ אַרְבַּע טַבָּעוֹת זָהָב וְשִׁמְתִּים אֵל־אַרְבַּע רַגְלֶיהָ שְׁתֵּי טַבָּעוֹת מִצַּד־אֶחָד וְשְׁתֵּי טַבָּעוֹת מִצַּד־אֶחָד׃.
13 ועשית בדים עצי שיטה וצפית אותם זהב.
14 וְתַעֲבַר אֶת־הַבָּדִים בַּטָּעוֹת בְּצַדֵי הַארון לְשִׁאת־הארון.
15 והבדים ישארו בטבעות הארון, ולא יוסרו ממנו.
טז וְתִשִּׁים בָּאֲרוֹן אֶת־הָעֲדוּת אֲשֶׁר־אֶתֶן־לֵךְ.

יז ועשית כורת זהב טהור אמה וחצי אורכה ואמה וחצי רחבה.
18 וְעָשִׂיתָ שְׁנֵי כְּרוּבִים זָהָב מְרוּקֵעַ תַּעֲשֶׂה אֹתָם, עַל שְׁנֵי קָצוֹת הַכְּרוֹב.
19 עֲשֶׂה כְּרוּב בַּקַּד הַאֶחָד וְכְרוּב בַּקַּד הַשֵּׁנִי וְעֲשֶׂה אֶת הַכְּרוּבִים׃ יוֹצֵא של הכפורת בשני קצותיה.
20 והכרובים יהיו פרושים כנפיהם למעלה, מכסים בכנפיהם את הכפורת, ופני הכרובים יהיו זה אל זה. סיורים לעבר כסא הרחמים.
21 וְתָמִית אֶת־הַכְּפוֹרֶת עַל־הַארון וְתָמִית אֶת־הָעֲדוּת אֲשֶׁר־אֶתֶן־לֵךְ בָּארון׃.
22 שם אועד אליך ונתתי לך, מעל הכפרת, מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל המצוות אשר אצווה עליך, לבני ישראל.

23 ועשית שולחן עץ שיטה שתיים אמות ארכו ואמה אחת רוחבו ואמה וחצי גובהו.
24 וְצִפֶּה אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְנִתִּים אוֹתוֹ זֶר זָהָב סָבִיב׃.
25 ועשית לו מסגרת כף אחת סביב, ועשית זר זהב על המסגרת סביב.
26 תעשה עבור השולחן ארבע טבעות זהב ושמת את הטבעות על ארבע הפינות אשר יהיו על ארבע רגליהן.
27 והטבעות יהיו על המסגרת, כדי להכיל את הבריחים אשר לתמוך את השולחן.
28 ועשית את הבדים עצי שיטה וצפית אותם זהב והיו לנשיאת השלחן.
29 ועשית את קערותיה ואת מחתותיה ואת גביעי נסכיה זהב טהור תעשה אותם.
30 וְתָנִיחַ אֶת-לֶחֶם הַפָּנִים עַל-הַשְׁלַחְן, תָּמִיד, לִפְנֵי יְשִׁימוּן.

31 ועשית מנורה זהב טהור המנורה, כונתה ופתחה, זהב מרוק, גביעיה, ניצניה ופרחיה, מקשה אחת יהיו.
32 ששה קנים יצאו מצידה, שלושה קנים של המנורה מצד אחד, ושלושה קנים של המנורה מצד שני.
33 על הקנין הראשון יהיו שלושה גביעי שקד, ניצן ופרח, ועל הקנין השני שלושה גביעי שקד, ניצן ופרח; כן יהיה לששת הקנים היוצאים מן המנורה.
34 א גזע של נברשת, יהיו ארבעה גביעים בפרחי השקד, ניצניהם ופרחיהם.
35 יהיה כפתור מתחת לשני הענפים הראשונים שיוצאים של הגבעול של הנר, כפתור מתחת לשני הענפים הַבָּא מתחיל של הגבעול של הנר, וכפתור מתחת לשניים האחרון ענפים מתפצלים של הגבעול של המנורה, לפי ששת הקנים היוצאים של הגבעול של הנר.
36 הכפתורים והקנים האלה יהיו מאותו המנורה; כל הדבר יהיה עיסה של זהב מוכה, זהב טהור.
לז ועשית את נרותיה, מספר של שבע, ונניח את מנורותיה על הענפים, כדי להאיר את הצד הנגדי.
38 מזמרותיו ומאפרותיו זהב טהור יהיו.
39 כיכר זהב טהור ישמש לעשיית המנורה וכל כליה.
40 הבט ועשה כדוגמה אשר הראית לך בהר.« 

פרק 26

1 "ועשית את המשכן עשר יריעות שעשתה אותם שׁוֹרְבָּה ארגמן ותולעת שני ותולעת ארגמן וכרובים מעשה אורג׃.
2 ארך יריעה עשרים ושמונה אמות, ורוחב יריעה ארבע אמות; מידותיהן יהיו לכל היריעות.
3 חמש יריעות אלה יהיו מחוברות זו לזו; גם חמש האחרות יהיו מחוברות זו לזו.
4 ותתַשֵּׁם אֶת-פְּתִילֵי הַסָּגְמָן בַּשְּׁלֵי הַפָּרֶגֶת בַּקְצִיבָה הָרֶחֶדֶת הָרֶחֶדֶת וְכֵן תַּעֲשֶׂה בַּשְּׁלֵי הַפָּרֶגֶת בַּקְצִיבָה הַשֵׁנִית׃.
ה ועשית חמישים שרוכים על היריעה הראשונה, ועשית חמישים שרוכים על קצה היריעה, לכלות את השנייה, והשרוכים יהיו תואמים זה לזה.
ו ועשית חמישים קרס זהב, וחיבר בהם את היריעות זה אל זה, והיה המשכן אחד.

7 אתה תעשה גַם עֶשְׁרֶה יְלָעֶה עֶשְׂרָה מִשֶׁעַר עֶשְׂרִים מִן הַמָּשֶׁךָ תַּעֲשׂוֹת אֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן׃.
ח ארך יריעה אחת שלשים אמה ורוחב יריעה אחת ארבע אמה מידות אחת עשרה יריעות יהיו׃.
ט וְתִחַבֵּר חֶמֶשׁ מִן־הַיְרִיעוֹת לִבְדַּר, וְשֶׁשָּׁה הַאֲחָרוֹת לִבְדַּר; וְתִקְפַּל אֶת־הַיְרִיעַ שִׁישִׁי עַל־פְּנֵי הָאֹהֶל.
10 וְתִשְׁמֵשׁ שְׁנִיעַ חֲמִשִׁים שְׁנִיעַ בַּשְּׁלֵי הַפָּרֶגֶת בַּקֶּץ הַמִּקְרָחָה הָרֶאשׁוֹנָה וְחֲמִשִׁים אֲחִירִים בַּשְּׁלֵי הַפָּרֶגֶת בַּקֶּץ הַמִּקְרָחָה הַשֵׁנִית׃.
יא ועשית חמישים קרסי נחושת, ותכניס את הקרסים לתוך השרוכים, וכך תרכיב את האהל, אשר יהיה שלם אחד.
12 אשר לעודף הבד ביריעות האוהל, לָדַעַת חצי מהשטיח, בנוסף הוא ייפול חזרה על החלק האחורי של הבית,
13 והאמה העודפת, אחת מצד אחד ואחת מצד שני, על ארך יריעות האוהל, תיפלו על צידי המשכן., יָרֵחַ מצד אחד, השני מצד שני, כדי לכסות אותו.

יד ועשית לאהל מכסה עורות אילים צבועים באדום וכסף עורות חתשים מעליו.

15 ועשית את קרשי המשכן קרשי עץ שיטה, עומדים.
טז אורך הקרש עשר אמות, ורוחב הקרש אמה וחצי.
יז שתי יתדות יהיו לכל קרש, מחוברות זו לזו; כן תעשה לכל קרשי הבית.
18 ועשית את הקרשים לבית עשרים קרשים לפני קדם מימין.
יט ותשים תחת עשרים הקרשים ארבעים אדני כסף שני אדנים תחת כל קרש לשתי יתדותיו.
20 ולצד השני של הבית, צד צפון, תעשה עשרים קרשים.,
21 וגם ארבעים מכניהם מכסף, שני מכניהם תחת כל קרש.
22 וְעָשִׂיתָ שִׁשָּׁה קָרְשִׁים לְגַב הַמָּשֶׁךְ מִעַרְבָּה.
23 וְעָשִׂיתָ שְׁנֵי קְרָשִׁים לְפִנָּת הַמַּשְׁכָּן מִאֲחִית׃;
24 יהיו כפולים מלמטה למעלה, ויצרו יחד שלמה אחת עד למעלה, עד הטבעת הראשונה. כן יהיה לשניהם; מוּצָב בשתי הפינות.
כה יהיו שמונה קרשים ומכניהם מכסף, שש עשרה מכונים, שני מכונים תחת כל קרש.
26 ועשית קורות עץ שיטה, חמש לקרשים בצד אחד של המשכן.,
27 חמש קורות לקרשים בצד השני של הבית, וחמש קורות לקרשים בצד הבית אשר יוצר את גב הבית, כלפי מערב.
28 הקורה האמצעית תמשוך, לאורך הקרשים, מקצה אחד ועד קצה השני.
29 וְצִפֶּה אֶת־הַקְרָשִׁים זָהָב וְעָשִׂיתָ אֶת־טַבְעָלָתָם זָהָב אֲשֶׁר־יְשַׁבְּתִים אֶת־הַקּוֹרוֹת וְצִפֶּה אֶת־הַקּוֹרוֹת זָהָב׃.
30 וְתִבְנֶה אֶת־הַמָּשֶׁבָּן כְּדַּפָּן הַמַּרְאֶה לְךָ בַּהָר׃.

31 ועשית פרוכת סגולה וארגמן, שורש שני, ותולעת ארגמן, ופשת שזורה, כרובים ארגו בה, מעשה אורג.
32 ותלתה אותו על ארבעה עמודי עץ שיטה מצופים זהב., עִם ווים זהובים והניח על ארבעה בסיסי כסף.
33 ותשים את-הפרוכת מתחת לקרסים ושם, מאחר לפרוכת, תביא את-ארון העדות; והפרוכת תהיה לכם להבחנה בין הקודש ובין קודש הקודשים.
34 וְתִשִּׁים אֶת־הַכְּפוֹרֶת עַל־אֲרוֹן־הַעֲדוּת בְּקֹדש־הַקָּדָשִׁים׃.
35 וְתָמַת אֶת־הַשְׁלָחַן מִחֲצָא לְפָרוֹכֶת וְאֶת־הַמְּנוֹרָה מִנְּגַם הַשְּׁלָחַן מִצַּד נָמוֹן לַשָּׁכַן וְתָמַת אֶת־הַשְׁלָחַן מִצַּד צָפוֹן׃.

36 ועשית לפתח האהל ירכת ארגמן ותכלת ותולעת שנייה ותולעת ותולעת שׁוֹן ושישים שזורים מעשה רב-מעשה.
לז ועשית חמישה עמודי עץ שיטה ליריעה הזאת וצפית אותם זהב ווי זהב יהיו להם ויצקת להם חמישה מכונות נחשת.« 

פרק 27

1 "ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו. המזבח מרובע ושלוש אמות גובהו.".
2 ועשית קרנות לארבע פנותיו ויצאו מן המזבח וצפית אותו נחשת.
ג ועשית למזבח כלי איסוף האפר ואתים, מזרקות, מזלגות ומחתות; עשית את כל הכלים האלה נחשת.
ד ועשית סורג נחושת למזבח, ושמת ארבע טבעות נחושת על ארבע קצות הסורג.
ה וְתִתִּים אֹתוֹ תַּחַת כָּרְכֶל הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמַטָּה וְהַסְבֶּג תַּגִּיעַ אֶל־חֲצֵיהּ׃ גוֹבַה מן המזבח.
ו ועשית מוטות למזבח מוטות עצי שיטה, וצפית את הנחושת.
7 את המוטות האלה יעבירו דרך הטבעות, והם יהיו משני צידי המזבח בעת נשיאתו.
8 וְעָשִׂיתָה אֹתוֹ חוּל קרשים, אֲשֶׁר הֲרָאוּ אֹתָךְ בַּהָר.« 

ט "ועשית את חצר המשכן. מצד נגבה, מימין, יהיה, כי טוֹפֶס חצר יריעות פשתן שזור, מאה אמה ארוכה מצד אחד.,
10 עשרים עמודים ועשרים כנם מנחושת ווי העמודים ובטיהם כסף יהיו.
יא וכן מצד צפון יהיו יריעות מאה אמה ארך ועשרים עמודים ועשרים ראשיהם מנחושת ווי העמודים ובטיהם כסף יהיו׃.
12 בצד מערב יהיו יריעות חמישים אמה לרוחב החצר, עשרה עמודים ועשרה כדניהם.
יג מצד מזרח, מפנים, רחב החצר, חמישים אמה;
יד וחמש עשרה אמות יריעות יהיו מצד אחד של הדלת, עם שלושה עמודים ושלושת בסיסיהם,
יריעה, חמש עשרה וחמש עשרה אמות, לצלע השנייה, שלשה עמודים ושלשת מכונותיהם.
טז לשער החצר יריעה עשרים אמה ארוכה, ארגמן ותכלת ותולעת שני ותולעת ותולעת ושש שזור, דוגמאות שונות, וארבעה עמודים וארבעה ראשיהם.
17 כל העמודים אשר יוצרים את גדר החצר יהיו מחוברים במוטות כסף ווי כסף יהיו להם ולבסיסיהם יהיה של פליז.
יח ארך החצר מאה אמה, רוחבה חמישים אמה לכל צד, וגובהה חמש אמה.; הווילונות יהיו משיש שזור, ואדנות נחושת.
19 כל הכלים המשמשים לעבודת הבית, כל יתדותיו וכל יתדותיו של החצר הקדמית יהיה עשוי מפליז.« 

20 "וְצִוָּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָבִיא לְךָ שֶׁמֶן-זִית כָּתוּשׁ לַמָּאוֹר לְהַדְלִיק אֶת-הַנְּרָתִים תָּמִיד׃.
21 באוהל מועד, מחוץ לפרוכת אשר לפני העדות, יכינו אותה אהרן ובניו. לשרוף מן הערב עד הבוקר, לפני יהוה. חקת עולם היא זו, מדור לדור, לבני ישראל.« 

פרק 28

א הביא אליך את אהרן אחיך ואת בניו עמו מתוך בני ישראל להיות כהנים לעבודתי את אהרן ונדב ואביו ואלעזר ואיתמר בני אהרן.

2 ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לסמן את שלו כבוד ובשבילו לשרת תַכשִׁיטִים.
ג וְדַבֵּר אֶל־כָּל־אֲנָשִׁים הַמְּרֻכָּמִים אֲשֶׁר־מְלָאִיתִי רוּחַ חָכְמָה וְהֵם־יַעֲשֶׂה לַאַהֲרֹן לְהַקְדַּשׁ לְכֹהֲנַתִּי׃.
4 אלה הבגדים שיעשו: חושן, אפוד, מעיל, כותונת רקומה, מצנפת ואבנט. אלה הם בגדי קודש זֶה’וַיַּעֲשֶׂה לַאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנִים בְּעֲבֹדַתִּי.
5 ישתמשו בזהב, בארגמן, בתולעת שני, בתולית ובפשתן.

ו ויעשו את האפוד זהב, ארגמן סגול, ארגמן שני, ארגמן ותולעת שזורה, ארוג יחד באריגה מעשית.
7 שתי כתפיות יהיו לו, אשר יחברו את שני קצותיו, וכך הוא יחבר.
8. החגורה לחיבורו על ידי מעבר מעליו תהיה מאותו ייצור ותהיה חלק בלתי נפרד ממנו: היא תהיה מזהב, ארגמן, שני, ארגמן ופשת שזורה.
ט וְקַחַת שְׁתֵּי אֱנִיקס וְחָקַת עֲלֵיהֶם אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
10 שישה שמותיהם על אבן אחת, וששת השמות האחרים על האבן השנייה, לפי הסדר של הלידות שלהם.
יא כאשר יתחרטו אבנים יקרות ויתחרטו עליהן חותמות כן תחרט על שתי האבנים את שמות בני ישראל ותשב אותם במשבצות זהב.
12 וְתִתָּמַת אֶת־שְׁתֵי־הָאֲבָנִים עַל־כְּתַפְתִּי־הַאֲפוֹד לְמַזְכָּר לְבֵינֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָשָׂא אהרן אֶת־שְׁמָתָם עַל־שְׁתֵי־כְּתַפְתִּיו לִפְנֵי יְהוָה לַמַּזְכָּר׃.

13 תעשה גורי זהב,
יד ושתי שלשלאות זהב טהור קלועות כפתלים וחברת את השלשלאות כפתלים אל המשבצות.
15 ועשית חושן משפט מעשה מעשה כמעשה האפוד תעשה אותו זהב ותכלת ותולעת שני ותולעת ושוש שזור תעשה אותו.
טז רבוע וכפול יהיה; אורכה זפת אחת ורוחבה זפת אחת.
יז וְתִשְׁבֶּה־בָּהּ מַשְׁבֵּל אֲבָנִים חָכְרִים, אַרְבַּע שְׁטוּרִים אֲבָנִים חָכְרִים. שְׁטוּרָה אַחַת־סַרְדוֹנִיק, טוּפָז וְזַרְגָּד.;
שורה שנייה 18: קרבונקל, ספיר, יהלום;
19 שורה שלישית: אופל, אגט, אמטיסט;
20 שורה רביעית: כריזוליט, אוניקס וישפה. האבנים האלה יהיו משובצות בשושנות זהב.
21 ועל האבנים יהיו שמות בני ישראל, שנים עשר, לפי שמותיהם; חרוטות כטבעות חותם, כל אחת על שמו, לשנים עשר השבטים.
22 ועשית לחשן שרשראות זהב טהור קלועות בצורת חוטים.
23 וְעָשִׂיתָ שְׁתִי טַבָּעוֹת זָהָב עַל־הַחֹשֶׁן וְשִׁמְסָה אֶת־שְׁתִי טַבָּעוֹת עַל־שְׁנֵי קָצוֹת הַחֹשֶׁן.
24 וְתַעֲבֵר אֶת שְׁתֵי מְתִילֵי הַזָּהָב בְּשְׁתֵי הַטָּעָנִים בְּקַצְוֵי הַחֹשֶׁן׃;
25 וְקַשְׁרַת אֶת שְׁנֵי קָצֵי שְׁנֵי הַחֶבְלִים אֶל-שְׁנֵי הַגַּרְתִּים וְקַשְׁרַת ה- וְתִשִּׁים אוֹתָם עַל-כְּתַפְתִּי הַאֶפוֹד, מִלְּפָנַיִם.
26 אתה תעשה שׁוּב שתי טבעות זהב, אשר תשים על שני קצותיהן לְהוֹרִיד של החזה, בקצה הפנימי המוחל כנגד האפוד.
27 ועשית שניים אחרים טבעות זהב אשר תשים אל תחתית שתי כתפי האפוד אל פנים, על פניו, מעל לחגורת האפוד.
28 וַיְחַבֵּר חֹשֶׁן בְּטַעֲלָתוֹ אֶל-טַעֲלָת הַאֶפוֹד בְּסַרְגָּם וְהָיָה הַחֹשֶׁן מֵעַל-חֲגוֹר הַאֶפוֹד וְלֹא-יוּתֵר הַחֹשֶׁן מֵאֶפוֹד׃.
29 ככה...’וְכִי יָכֹל אַהֲרֹן אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וְנָשָׂא עַל־לִבּוֹ אֶת־שְׁמוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל. חָרוּט על חושן המשפט, לזכירת עולם לפני יהוה.
30 וְשִׁמְתִּים אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־תּוּמִים בְּחֹשֶׁן הַשְׁפָּט וְהָיוּ עַל־לִבָּא אַהֲרֹן בְּבֹא לִפְנֵי יְהוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן עַל־לִבָּו תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה אֶת־שְׁפָּט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃.

31 ועשית את כל מעיל האפוד ארגמן.
32 פתח באמצע יהיה לראש, ולפתח זה יהיה שוליים ארוגים מסביב, כפתח של סמל, כך ש השמלה לא קורע.
33 ותשים על הקצה התחתון רימונים סגול, ארגמן ותולעת שני סביב, על הקצה התחתון.,
34 ופעמוני זהב בתוך אותם סביב פעמון זהב ורימון פעמון זהב ורימון על קצה המעיל התחתון סביב׃.
35 אהרון ילבש אותו למלא את כהונתו, והקול יישמע פעמונים קטנים בבואו אל המקדש לפני יהוה, ובצאתו משם, לא ימות.

36 ועשית צַח זהב טהור וחרטת עליו כאשר חרטים בחותם קְדֹשֶׁה לַיהוָה׃.
לז וְתַקְשֶׁר אֹתוֹ בַּסְגָּמָן וְהָיָה עַל־הַנֶּצֶר וְהָיָה עַל־פְּנֵי־הַנֶּצֶר.
38 על מצחי אהרן יהיה, ונשא אהרן את עוון בני ישראל בקדשים אשר יקדישו, בכל קודש; על מצחו יהיה תמיד לפני יהוה, למען ימצאו חן לפני יהוה.

לט ועשית את הכתונת פשתן ועשית מצנפת פשתן ואבנט כתמים תעשה.

40 לבני אהרן תעשה כותנות ועשית להם אבנטים ועשית להם כנפיים סִימָן כבודם ולמען לשרת אותם תַכשִׁיטִים.

41 אתה תלבש של הקישוטים האלה, אהרן אחיך ובניו עמו. משחת אותם, והמליכתם וקדשתם, והיו כהנים לעבדתי.

42 עשו להם תחתוני פשתן לכסות את ערוותם ממותניהם ועד ירכיהם יגיעו.
מג אהרן ובניו ילבשו אותם בבאו אל-אהל מועד, או בקרבם אל-המזבח לשרת בקודש, פן-יחטאו וימוטו. חוקת עולם היא זו לאהרן ולצאצאיו אחריו.

פרק 29

1 הנה מה שתעשו כדי לקדש אותם לשירותי ככוהנים:

קח פר בקר ושני אילים תמימים;
ב' מצות, ועוגות מצות לושות בשמן, ועוגות מצות מזורות בשמן: סלת חיטים משובחה תעשה את כולם.
ג וְשִׁמְתָּם בַּסַּל אֶחָד וְהַקְרִיבְתָּם בַּסַּל בְּעֵת הַקְרִיבְתָּ אֶת הַפָּר הַבָּר וְאֶת שְׁנֵי הַאֲכִילִים׃.

4 וְהִבְאִתּוֹ אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד וְרַחֲצְתָּם בַּמָּיִם.
ה וְקַחַת אֶת־הַבְּגָדִים וְלִבִּישַׁת אֶת־אַהֲרֹן אֶת־הַתִּשְׁבַּת אֶת־עִוָּת הַאֲפוֹד אֶת־ה ...חֹשֶׁן וְשִׁבִּישַׁת אֶת־חָזֶן הַאֲפוֹד׃.
ו וְתִשִּׁים אֶת-הַמִּצְבָּן עַל-רֹאשֶׁהּ וְתִשְׁבִי עַל-הַמִּצְבָּן אֶת-נֶצֶר הַקָּדָשׁ.
7 וְקַחַת אֶת-שֶׁמֶן-הַמִּשְׁחָה, וְצֹקְתָּ אוֹ עַל-רֹאשׁוֹ וְמַשְׁחַתּוֹ.
8 וְתִגִּישׁ אֶת־בָּנָיו וְתִלִּישׁ אֹתָם כְּתִינוֹת.
ט ותשים את אהרן ואת בניו חגורת חגורה ותחבר את בני אהרן כנפיים ותהיה להם הכהונה לחקת עולם ותמנה את אהרן ואת בניו׃.

10 והבאת את הפר לפני אהל מועד, וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר.
יא ושחטת את הפר לפני יהוה, פתח אהל מועד;
12 ולקחת מדם הפר, ונתת ממנו באצבעך על קרנות המזבח, ואת כל הדם תשפוך לבסיס המזבח.
13 ולקחת את כל החלב המכסה את הקרביים ואת רשת הכבד ואת שתי הכליות ואת החלב אשר סביבן וקטירת את כל זה על המזבח.
14 ואת בשר הפר, את עורו ואת צואתו, תשרף באש מחוץ למחנה; חטאת הוא.

15 וְקַחַת אֶת-אֵילִים אֶחָד, וּסַמִּיקוּ אהרן ובניו אֶת-ידיהם עַל-רֹאשׁ הָאִיל.
16 ושחטת את האיל, לקח את דמו וזרתה אותו סביב המזבח.
יז ותחתוך את האיל לחתיכות, ואחרי שטיפת הקרביים והרגליים, ותשים אותם על החתיכות ועל ראשו.,
18 וְהִקְטַרְתָּ אֶת-כָּל הָאִיל הַמִּזְבֵּחַ עוֹלָה הוּא לַיהוָה, ריח ניחוח, אֵשׁ לַיהוָה.

19 וְקַחַת אֶת־הָאִיל הַשֵּׁנִי, וְסַמִּיחַ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־ידיהם עַל־רֹאש הָאִיל.
20 ושחטת את האיל, ולקחת מדמו ונתת אותו על תנוך אזן ימין אהרן, ועל תנוך אזן ימין בניו, ועל אגודל ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית; והזהת את הדם, סביב למזבח.
כא ולקחת מן הדם אשר על המזבח ומן שמן המשחה והזהרת על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדיהם עמו ויקדיש הוא ובגדיו ובניו ובגדיהם עמו.
22 וְקַחַת אֶת-חֵלֶב הַכָּאִיל, אֶת-הַזָּנְבַת, אֶת-חֵלֶב הַכַּפָּד, אֶת-שְׁרַת הַכָּלִית וְאֶת-חֵלֶב הַסִּבְרָכָה, וְאֶת-הַשֶּׁךְ הַיָּמִין, כִּי-כֵּאִיל הַמְשִׁלָּה הוּא.
23 אתה תיקח וגם בסל המצות הנתון לפני יהוה כיכר לחם ועוגה בשמן ורקיק.
24 וְתָשִׁים אֶת כָּל־אֵלֶּה עַל־כַּפְתִּי־אַהֲרֹן עַל־כַּפְתִּי־בָנָיו וְנִיפְתָּ אֹתָם כְּנִיפָה לִפְנֵי יהוה׃.
25 ולקחת אותם מידם והקטרת אותם על המזבח על העלה ריח ניחוח לפני יהוה אשה היא ליהוה.
26 וְקַחַת אֶת-חֶז הַאֵּיל אֲשֶׁר הַמְכֻנְתָּ אֶת-אַהֲרֹן וְנִיפְתָּ אוֹ כְּנִיפָה לִפְנֵי יְהוָה לְמַחֲלָךְ יִהְיֶה׃.
27 מזיכרון ההתקנה, ממה החזרות לאהרון ומה החזרות לבניו תקדיש את הנוף ואת המורם, את החזה הנוף ואת הכתף המורמת:
28 זה יהיה לאהרן ולבניו מנחה עולם מאת בני ישראל כי תרומה כבדה היא ויקחו בני ישראל תרומה מזבחי תודותיהם תרומתם לה'.

29 בגדי הקודש של אהרון יהיו לבניו אחריו, אשר ילבשו אותם בעת משיחתם וימלכדו.
30 שבעת ימים יישא אתם, אחד מבניו אשר יהיה כהן תחתיו, הבא אל-אהל מועד לשרת בקודש.

31 וְקַחַת אֵיל הַהַמְכָּנָה וּבִשְׁלַת אֶת-בְּשָׂרוֹ בְּמָקוֹם קֹדֶשׁ.
לב אהרן ובניו יאכלו את בשר האיל ואת הלחם אשר יהיה בסל, פתח אהל מועד.
33 יאכלו את אשר כיפר עליהם להכתרתם ולקדשתם; לא יאכל בו נכרי כי קדש הוא.
34 אם יישאר מבשר המתקן ומהלחם עד למחרת, תשרפו את השארית ולא יאכל כי קדש הוא.

לה וְעֲשֶׂה לַאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כְּכֹל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתֶךָ שִׁבְעַת יָמִים תַּשְׁבִּין אֹתָם׃.
36 וְתַקְרִיבְתָּ פָּר בָּקָר בְּיוֹם חַטָּאת לִכְפֹר וְהַסִירְתָּ אֶת הַחַטָּאת מִן הַמִּזְבֵּחַ בַּכְּפֹרָה הַזֶּה וְשַׁחְתָּהוּ לְהַקְדַּשָּׁהוּ׃.
לז שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשתו והיה המזבח קדש קדשים וכל הנוגע במזבח יהיה קדש.

38 זאת אשר תקריב על המזבח שני כבשים בני שנה יום יום לעד.
39 ואת-הכבש אחד תקריב בבוקר ואת-הכבש השני תקריב בין-הערבים.
40 עם הטלה הראשון, אתה תציע עשירית אחת של אפה סלת דקה לשה עם רבע ההין שמן זית טחון, ונסך רבע ההין יין.
41 ואת הכבש השני תקריב עם בין הערביים, עם מנחה ונסך כמנחה בבוקר: ריח ניחוח הוא, אשה ליהוה.
42 עלה תמיד אשר תקריבו לדורותיכם בפתח אהל מועד לפני יהוה אשר אועד אתכם שם לדבר אתכם.
43 אופגש שם עם בני ישראל המקום הזה יִקָּדַשׁ עַל־יְדֵי תְּהוֹדִי.
44 אקדש את אהל מועד ואת המזבח, ואת אהרן ואת בניו אקדש להיות כוהנים לשירותי.
45 אשכון בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלהים.
46 וידעו כי אני יהוה אלוהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכונת בתוכם אני יהוה אלוהיהם.

פרק 30

1 ועשית מזבח להקטיר קטורת עצי שיטה תעשה אותו;
2 אמה אחת אורכה ואמה אחת רוחבה מרובעת היא ואמות אחת גובהה קרנתיה אחת עמו.
ג ותצפו אותו זהב טהור את החלק העליון ואת הצדדים סביב ואת הקרנות ועשית לו זר זהב סביב.
ד וְעָשִׂיתָ לוֹ שְׁתֵּי טַבָּעוֹת זָהָב, מִתַּחַת לַזֶּרֶן, עַל שְׁנֵי קָצוֹתָיו; עָשִׂיתָ אוֹתָם מִשְׁנֵי צַדָּהָ לְהַקָּבֵד אֲשֶׁר יִשְׂאוּ אֹתוֹ.
5 ועשית את הבדים עצי שיטה וצפית אותם זהב.
ו וְתִמַּע אֶת־הַמִּזְבֵּחַ מִנְגַל הַפְּרוֹכֶת אֲשֶׁר מִזְרָח לפני ארון העדות, מול הכפורת אשר על העדות, שם אועד אתכם.

7 יקטרין עליה אהרן קטרת; יקטרינה בבקר בכל בוקר בהכנת הנרות.,
ח וַיַּעֲשֶׂר אֹתָם בֵּין הַעֲרָבִים בַּהַדִּיל אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרוֹת על הנר. קטרת עולם לפני יהוה, בתוך צאצאיך.
ט לא תקריבו על המזבח קטורת חללה, ולא עולה ולא מנחה, ולא תשקו עליו נסך.
י וַיַּכְפֵר אַהֲרֹן עַל־קָרְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶחָד שָׁנָה, דַּם־הַחֲטָאת יְכַפֵר עָלָיו אֶחָד שָׁנָה, לִבְעֵיכֶם. הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה קֹדֶשׁ קָלִים יִהְיֶה לַיהוָה.« 

יא וידבר יהוה אל משה לאמר
12 "כי תעשה מפקד את בני ישראל, יתן איש כופר נפשו ליהוה בספירו, ולא יכה בהם מגפה בספירו.".
13 זאת אשר יתנו כל הנכללים במפקד חצי השקל לשקל הקודש והוא עשרים גרה חצי השקל תרומה ליהוה.
יד כל איש אשר יירשם במפקד, מבן עשרים שנה ומעלה, ישלם תרומה ליהוה.
טו לא-יוסף עשיר ועני לא-יפחית מחצי השקל לשלם תרומת יהוה כופר בעד נפשותיכם.
טז וְקַבַּלְתָּ אֶת-כֶסֶף הַפְּדֵר מֵאֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְהַשְׁתַּכָּל אוֹתוֹ לְעֲבֹדַת אֹהֶל-מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְפֹר נַפְשָׁם לְפָנֵי יְהוָה׃« 

17 וידבר יהוה אל משה לאמר:
יח ועשית אגן נחושת ומעמד נחושת לרחצה ושמתה בין אהל מועד ובין המזבח ותתן בו מים.,
19 ולקחו אהרן ובניו ממנו לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם.
20 ויִרחצו במים האלה פן ימותו ובבואם אל אהל מועד ובקרבם אל המזבח לשרת ולהקטיר זבח ליהוה.
כא וְרַגְלֵיהֶם וְיָדֵיהֶם יְרחצו וְלֹא יִמָּתוּ חֻקָּת עוֹלָם הִיא זֹאת לָהֶם לַאַהֲרֹן וּלְצַאֵּרָיו לְדֹרָתָם׃« 

22 וידבר יהוה אל משה לאמר:
23 "קח חמש מאות מהבשמים המשובחים ביותר" מאות שנים חצי מור בתולי, כלומר מאתיים וחמישים מאות שנים, של קינמון ריחני, מאתיים וחמישים שקלים של קנה ריחני,
24 חמש מאות מאות שנים קאסה, כשקל הקודש, ושמן זית הין.
25 ועשית ממנו שמן משחה קדש בושם כמעשה רוקח שמן משחה קדש יהיה.

26 ומשח את אהל מועד ואת ארון העדות,
27 את השולחן ואת כל כליו את המנורה ואת כליה את מזבח הקטורת,
28 את מזבח העולה ואת כל כליו ואת הכיריים ואת כנו.
29 וְקִדַּשְׁתָּ אוֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְכָל הַגּוֹעַע אוֹתָם יִהְיֶה קֹדֶשׁ.
30 ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשתם לכהנתי.
31 וְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה יִהְיֶה-לִּי שֶׁמֶן-מִשְׁחַת-הַקֹּדֶשׁ מִדּוֹר וָדָר׃.
32 לא ישוך על גוף איש ולא תעשו כמוהו מאותו הרכב קדש הוא וקדש תחשבו אותו.
33 כל אשר יחבר כדומה, או יניח זאת על נכרי, נכרת מעמו.« 

34 ויאמר יהוה אל משה קח לך בשמים, שרף, בצל, גלבן, בשמים ולבונה טהורה, חלקים שווים.
35 ועשית ממנו קטורת מעשה רוקח מלוח טהור וקדוש יהיה.
36 טחנת את זה לאבקה ותשים ממנה לפני העדות באוהל מועד אשר אועד איתך שם קודש קדשים יהיה לך.
לז את הבושם אשר תעשו לא תעשו לכם מאותו הריח קדש ליהוה תחשבו אותו.
38 כל העושה כמוהו להריח את ריחו ונכרת מעמו.« 

פרק 31

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 דע כי קראתי בשם לבצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה.
ג מלאתיו רוח אלהים, חכמה, תבונה ודעת, לכל מלאכה.
4 להמצאות, לעיבוד זהב, כסף וארד,
5 לחריטת אבנים לשיבוץ, לחיתוך עץ ולביצוע כל מיני מלאכה.
ו והנה מינה לו את אוליאב בן אחישמעך משבט דן ואת כל איש חכם נתתי חכמה לעשות את כל אשר צויתיך
ז את אהל מועד ואת ארון העדות ואת הכפורת אשר עליו ואת כל כלי האהל.;
8 את השולחן ואת כליו, את מנורת הזהב הטהור ואת כל כליה, את מזבח הקטורת.,
ט את מזבח העולה ואת כל כליו ואת הכיריים ואת כנו;
10 את בגדי הטקס את בגדי הקודש לאהרון הכהן ואת בגדי בניו לעבודת הכהונה;
יא את שמן המשחה ואת הקטורת להקטרת המקדש ואת כל המצוות אשר צויתיך יעשו.« 

12 וידבר יהוה אל משה לאמר:
13 "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: 'השמרו לשמור את שבתותיי, כי אות זה ביני וביניכם'". כֹּל לדורותיכם למען תדעו כי אני יהוה הוא מקדש אתכם.
יד שמורתם את השבת כי קדש הוא לכם כל אשר יחלל אותה מות יומת וכל אשר יעשה בה מלאכה נכרת מקרב עמו.
טו ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי יום מנוחה קדש לה' וכל העושה מלאכה ביום השבת יומת יומת.
טז וַיִּשְׁמֹרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת וַיַּחֲגוּ אוֹתָהּ הֵם וְצַרְעָם כְּבְרִית עוֹלָם׃.
17 זה יהיה לאות ביני ובין בני ישראל לעולם כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ וביום השביעי נח עבודתו והוא נח.« 

18 ויהי כי כלה יהוה לדבר אל משה בהר סיני, ויתן לו את שני לוחות הברית, לוחות אבן, כתובים באצבע אלוהים.

פרק 32

1 וירא העם כי משה מתמהמה בירידה מן ההרה, ויתאספו סביב אהרן, ואמרו לו: "לך, עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. את משה הזה, האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה עלה לו".» 
2 אמר להם אהרון הסירו את טבעות הזהב אשר באוזני נשיכם ובניכם ובנתיכם והביאו אותן אליי» 
3 כל אחד הסירו את טבעות הזהב שהיו באוזניו והביאו אותן לאהרון.
ד וַיִּקַּחֵם מֵידָם וַיַּעֲצֵר אֶת הַזָּהָב בַּחֲרָב וַיַּעֲשֶׂה עֶגֶל מַסְכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוֹלֵךְ אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׃» 
5 וירא אהרן זאת, ויבן מזבח לפניו התמונה, וַיִּקְרָא מַחֲרָר פֶּגַע לִכְבוֹד יְהוָה» 
ו למחרת השכימו בבוקר ויעלו עלות ויזבחו שלמים וישבו העם לאכול ולשתות ויקומו לשחק.

7 ויאמר יהוה אל משה רד למטה כי עמך אשר העלית מארץ מצרים רע מאוד.
8 מהרו סורו מן הדרך אשר צויתם ויעשו להם עגל מותך וישתחוו לו ויזבחו לו זבחים ואמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העליתך מארץ מצרים« 
9 ויאמר יהוה אל משה אני רואה כי עם קשה עורף הוא העם הזה.
10 עתה הניחו לי לנפשי, ויִחר אפי בהם ויִכלם; ואתך אעשה לגוי גדול.« 

יא וַיַּעֲמַר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָּה יְהוָה יַחֲרֹת אֶפְשֶׁךָ בְּעַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וְבָד חֲזָקָה
12 מדוע יאמרו המצרים: "למען שֶׁלָהֶם אוי כי הוציאם להשמידם בהרים ולמחתם מעל פני האדמה שוב מרוב אפסך ונחמת מן הרעה אשר אתה חפץ לעשות לעמך.
13 זכר את אברהם, את יצחק ואת ישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בעצמך לאמור: "ארבה את זרעך ככוכבי השמים, ואת כל הארץ הזאת אשר דברתי אתן לזרעך, ויירשו אותה לעולם".« 

14 וַיְנַחֵר יְהוָה עַל הַרְעָן אֲשֶׁר דִּבֶר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ׃.
15 משה שב וירד מן ההר, שיש בידו, שני לוחות העדות, לוחות כתובים משני צדדיו; היו כתוב משני הצדדים.
טז הלוחות מעשה אלהים היו והכתב כתב אלהים חרוט על הלוחות.
17 יהושע וַיַּשְׁמַע אֶת־הַצֹּעָם וַיֹּאמֶר אֶל־מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנָה׃« 
18 ויען משה: "לא קול צעקות ניצחון ולא קול צעקות תבוסה; קולות שרים אני שומע".» 
19 ויקרב אל המחנה וירא את העגל ואת המחולות ויתחר אף משה וישליך את הלוחות מידיו וישברם למרגלות ההר.
20 וַיִּקַּח אֶת־הָעַג אֲשֶׁר עָשָׂו וַיַּרְפֵּהוּ בָּאֵשׁ, טַחַן אֹתוֹ לְפֶשֶׁר, וַיְזָר אֶת־הפֶשֶׁר עַל־הַמָּיִם, וַיַּשְׁקֶה אֹתוֹ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל.

21 ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו מגפה אִם חטא גדול?« 
22 ויען אהרון: "אל תחר אפו של אדני! אתה יודע כי העם הזה נוטה לרע.".
23 ויאמרו אליי עשה לנו אלהים אשר ילך לפנינו כי משה זה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה עלה לו׃.
24 אמרתי להם: "מי שיש לו זהב שיקירו אותו!" הם נתנו לי, זרקתי אותו באש, ויצא העגל הזה.« 

25 וירא משה כי איבד העם כל רסן כי הסיר אהרן מעליהם כל רסן, המציג יש לִהיוֹת ללעג בקרב אויביו.
26 ויעמד משה בשער המחנה ויאמר אשר ליהוה באו אלי ויתאספו אליו כל בני לוי.
27 ויאמר אליהם כה אמר יהוה אלוהי ישראל איש אשר שׂם חרבו על צדו, ולכו הלוך ושוב במחנה, משער לשער, והרגו איש את אחיו, את רעהו ואת קרובו.» 
28 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי לֵוִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וַיַּמְתָּ בָּעָם כְּשְׁלֹשֶׁת אֲרֵי פְלֶשֶׁת אִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא׃.
29 אמר משה: "התקדשו היום לה', כי כל אחד ואחת מכם היה על בנו ועל אביו, למען יתן לכם ברכה היום.« 

ל ממחרת אמר משה אל העם חטאתם חטא גדול ועתה אעלה אל ה' אולי אצליח סְלִיחָה של החטא שלך.« 
31 משה שב אל יהוה ואמר: "אה, העם הזה חטא חטא גדול! הם עשו להם אלוהי זהב.".
32 עתה סלח להם על חטאתם; אם לא, מחני מן הספר אשר כתבת.« 
33 ויאמר יהוה אל משה: "את אשר חטא לי אמחק מספרי.".
34 עתה לך והובל את העם אל המקום אשר אמרתי לך הנה מלאכי הולך לפניך וביום פקודי אעניש אותם על חטאתם« 

35 ככה יהוה הכה את העם, כי עשו את העגל אשר עשה אהרן.

פרק 33

1 ויאמר יהוה אל משה לך לך מכאן אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים; רָכוּב אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתנה.
2 אשלח מלאך לפניך ואגרש את הכנעני ואת האמורי ואת החתי ואת הפריזי ואת החוי ואת היבוסי.
3 רָכוּב אל ארץ זבת חלב ודבש; ולא אעלה בתוכך כי עם קשה עורף אתה פן תישמד בדרך.« 

4 כאשר שמעו העם את הדברים הקשים האלה, התאבלו, ואיש לא עטה את תכשיטיו.
ה ויאמר יהוה אל משה אמר לבני ישראל עם קשה עורף אתם. אם אעלה בתוככם אפילו לרגע אחד, אשמיד אתכם. ועתה הסיר את קישוטיך, ואדע מה לעשות לכם.» 
ו וַיַּפְשִׁיטוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־עֲדֵיהֶם, מִרְחַ חוּרֶב׃.

7 ויקח משה את-האהל ויקים אותו מחוץ למחנה במרחק מה ויקרא לו אהל מועד וכל-בקש ה' ילך אל-אהל מועד אשר מחוץ למחנה.
ח וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה אֶל־הָאֹהֶל וַיַּעֲמֹד כָּל־הָעָם אִישׁ פֶּתַח הָאֹהֶל וַיַּעֲמֹד עֵינָיו אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד־בֹא הָאֹהֶל׃.
9 כְּכִי נָכֹא מֹשֶׁה אֶל־הָאֹהֶל, וַיַּרְד עַמּוּד הַעֲנָן וַיַּעֲמֹד בְּפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה׃.
10 וירא כל העם את עמוד הענן אשר עמד פתח האהל ויקם כל העם וישתחווה איש פתח אוהלו.
יא וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים כַּאֲשֶׁר־דַּבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעָיו וַיָּשַׁב מֹשֶׁה אֶל־הַמַּחֲנָה וַיַּעֲבָדוֹ יהושע, בנה של נון, בחור צעיר, לא סטה רחוק ממרכז האוהל.

12 ויאמר משה אל ה' אתה אמרת לי העלה את העם הזה ולא אמרת לי את מי תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשמי ומצאת חן בעיניי.
13 עַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַרְאֵנִי דַּרְכֶּךָ וְאֶדְעֶךָ וְאֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְדַע כִּי עַמְךָ הוּא הַגּוֹי הַזֶּה׃« 
14 ענה יהוה: "פני ילכו" אִיתְךָ, ואני אתן לך מנוחה.« 
15 ויאמר משה: "אם פניך לא תבוא, אל תשלח אותנו מכאן".
טז איך תדע כי מצאנו חן בעיניך אני ועמך, כי אם בהלכתך עמנו? זה יבדיל אותנו, אותי ואת עמך, מכל העמים אשר על פני הארץ.« 
17 ויאמר יהוה אל משה אשוב לעשות אשר תשאל כי מצאת חן בעיניי ואני ידעתך בשמך» 

18 משה אמר: "הראני את כבודך".» 
19 ויען יהוה: "אעביר את כל טובי לפניך, ואת שם יהוה אקרא לפניך." כִּי אני גורם חן למי שאני גורם חן, ורחם למי שאני גורם חסד.« 
20 ויאמר יהוה לא תוכל לראות פני כי איש לא יוכל לראותני וחי» 
21 ויאמר יהוה: "הנה מקום בקרבתי, אשר תעמוד שם על הסלע.".
22 כי יעבר כבודי, אשים אותך בחריצת הסלע, וכסיתי אותך בידי עד אשר אעבור.
23 אז אמשוך את ידי ותראה את גבי ופני לא ייראו.« 

פרק 34

1 ויאמר יהוה אל משה חצב לך שני לוחות אבן כראשנים ואכתוב עליהם את הדברים אשר היו על הלוחות הראשנים אשר שברת׃
2 הֲכוּן למחר, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר, אֶל־הַר סִינַי, וְעָמֹד שָׁם לְפָנַי, עַל־רֹאשׁ הַהָר.
ג אל-יעלה עמך איש, ואל-יראה איש בשום מקום בהר, ואל-ירעו צאן ועדר על צלע ההר ההוא.« 
4 חתך משה כָּך שני לוח אבן כראשנים וַיָּשָׁמֶךְ וַיַּעֲלֶה הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת שְׁנֵי לוח אבן׃.

5 וירד יהוה בענן, עמד שם עמו, וקרא את שם יהוה.
ו וַיְהוָה עָבַר לִפְנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אֶפֶּה וְרַב חֶסֶד וָאֱמֶת׃,
7 אשר שומר חסדיו לאלף דורות, סולח עון, מרד וחטאת, ולא ניחם; פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים, על דור שלישי ורביעי.« 
8 מיד השתחווה משה ארצה והשתחווה,
9 לאמר אם מצאתי חן בעיניך יהוה ילך יהוה בקרבנו כי עם קשה עורף הוא סלח לעוונותינו ולחטאתנו ולקחת אותנו לנחלתך» 

10 ויאמר יהוה הנה אנכי כור ברית לעיני כל עמך אעשה מופתים אשר לא נעשו בכל הארץ ובכל גוי וכל העם אשר סביבך יראו את מעשה יהוה כי נוֹרָאוֹת אשר אעשה עמך.

יא שמע את אשר אנכי מצוך היום הנה אנכי אגרש מפניך את האמורי ואת הכנעני ואת החתי ואת הפריזי ואת החוי ואת היבוסי.
12 היזהר מלהכיר ברית עם יושבי הארץ אשר אתה צועד עליה פן יהפכו למלכודת בקרבך.
13 ואת מזבחותיהם תנפצו, ואת עמודיהם תשברו ואת אשריהם תכרתו.
14 לא תשתחוה לאל אחר כי יהוה נקרא קנא, אל קנא הוא.
טו לכן אל תכרת ברית עם יושבי הארץ, פן יזנו לאלהיהם ויזבחו להם זבחים, ויזמינו אותך ואכלת מזבחיהם.;
טז פן תקח מבנותיהם לבניך, ובנותיהם יזנו לאלהיהם, ותגרום גם את בניך לזנות לאלהיהם.

17 לא תעשה לך אלהי מתכת מותכת.

18 ואת חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד בחודש אביב כי בחודש אביב יצאת ממצרים.

19 כל בכור זכר לי, וכן כל בכור זכר בצאנך, בּוֹר וּכְבֹר.
20 בכור חמור תפדה בכבש, ואם לא תפדה, תשבר את ערפתו. כל בכור בניך תפדה, ולא יירא איש לפני ריקם.

21 ששת ימים תעבוד וביום השביעי תנוח גם בעת חרישה וגם בעת קציר.

22 תחגגו את חג השבועות, את ביכורי קציר החיטים, ואת חג האסיף, בסוף השנה.

23 שלש פעמים בשנה יעמד כל הזכר לפני יהוה יהוה אלהי ישראל.
24 כי אדרש את הגויים מפניך וארחיב את גבולך ואיש לא יחמוד את ארצך כי עלית להתייצב לפני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה.

25 לא תקריב דם זבחי עם לחם חמץ, ולא יישמר זבח חג הפסח עד הבוקר.

26 ואת ביכורי ביכורי אדמתך תביא, אל בית יהוה אלהיך.

לא תבשל גדי עזים בחלב אמו.« 

27 ויאמר יהוה אל משה כתב את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה אנכי כורת ברית איתך ועם ישראל» 

כח ויהי משה שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה, לא אכל לחם ולא שתה מים; וכתב יהוה על הלוחות את דברי הברית את עשרת הדיברות.

29 וירד משה מהר סיני ושני לוחות העדות בידו משה בירדו מן ההר ולא ידע משה כי זרחה עור פניו בדברו את יהוה.
30 וַיַּרְאוּ אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה וְהִנֵּה-עוֹר פָּנָיו נִצֹחַ וַיִּרְאוּ מִגַּשְׁבָּתָיו׃.
31 ויקרא להם משה, ויבאו אליו אהרן וכל ראשי הקהל, וידבר אלהם.
32 וַיִּגַּשְׁבוּ כָּל־בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיַּצְלָם אֶת־כָּל־הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר קָבַל מֵאֵת־יְהוָה עַל־הַר־סִינַי׃.

33 וַיַּסְתִּי מֹשֶׁה דָּבַר אֵלֶיהָ וַיַּסֵּךְ כְּפָנָיו׃.
34 בכל עת שבאו משה לפני יהוה לדבר עמו, היה מסיר את המסך עד צאתו; ויוצא ואמר לבני ישראל את אשר צוה.
לה וַיַּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה׃, הם ראו וַיְקַר עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וַיְשַׁב מֹשֶׁה אֶת הַסְּכֶרֶת עַל פְּנָיו עַד בֹא לִדְבַר אֶת-יְהוָה.

פרק 35

א ויקרא משה לכל קהל ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות
2 ששת ימים תעבוד ויום השביעי יום קדש יהיה לך יום מנוחה מלאה לִכבוֹד יהוה. כל אשר יעשה מלאכה ביום ההוא, מות יוטל.
3 לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.« 

ד וידבר משה אל כל קהל בני ישראל לאמר כה היא אשר צוה ה' 
ה הִקְרִיבוּ תְּרוּמָה לַיהוָה מִמְּנָכֶיךָ כָּל־חָנָפִים יְבִיא תְּרוּמָה לַיהוָה, זָהָב, כֶּסֶף וְנְחֹשֶׁת.,
ו ארגמן, סגול, שני, ארגמן, פשתן וטבלאות עזים,
שבעה עורות אילים צבועים באדום, עורות כלבי ים ועץ שיטה,
ח מן השמן למנורה, מן הבשמים לשמן המשחה ולקטורת,
9 אוניקס ואבנים אחרות’אחרים אבנים לשיבוץ לאפוד ולחזה.
10 יבואו כל מי שיש לו כוח בכם ויעשו את כל אשר צוה יהוה.
יא את המשכן, את אהלו ואת כסותו, את טבעותיו ואת קרשיו ואת קורותיו, את עמודיו ואת אחודותיו.;
12 את הארון ואת בדיו, את הכפורת ואת פרוכת ההפרדה.;
13 את השלחן ואת בדיו ואת כל כליו ואת לחם הפנים;
14 את המנורה ואת כליה, את נרותיה ואת שמן המנורה;
טו את מזבח הקטורת ואת בדותיו, את שמן המשחה ואת קטורת ההבערה, את ירכת פתח המשכן.;
טז את מזבח העולה ואת סורג הנחושת שלו ואת בדיו ואת כל כליו ואת הכיריים ואת כנו.;
יז את יריעות החצר ואת עמודיה ואת אבניה ואת מסך שער החצר.;
18 יתדות הבית יתדות החצר וחבליהם;
19. בגדי טקס לשירות בקודש, בגדי קודש ל גָדוֹל אהרן הכהן ובגדי בניו לעבודות הכהונה.« 

20 וַיֵּצֵא כָּל-קְהִילַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מֹשֶׁה׃,
21 כל אלה אשר ליבם י וַיָּבֹאוּ כָּל אֲשֶׁר טוֹב רוּחָם וַיָּבִיאוּ תְּרוּמָה לַיהוָה לְבַנֵּית אֹהֶל מוֹעֵד לְכָל-עֲבָדָתוֹ וּלְבַגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.
22 וַיָּבֹאוּ הַגָּבָרִים כְּגַם הַנָּשִׁים, כָּל-אֲשֶׁר חָפַץ לִבָּו, הֵבִיא עֲגָלִים וְצִמִּידים וְכָל-כֵּלִי-זָהָב; אִישׁ אֶת-הַזָּהָב אֲשֶׁר-יָדָן הַגָּבָר אֲשֶׁר-יָדָן לַיהוָה.
23 כל אשר להם בדי ארגמן, שני ולבן, פשתן ותפר עיזים, עורות אילים צבועים באדום ועורות חצאי ים, הביאו אותם.
24 כל המביאים תרומת כסף ונחשת הביאו את התרומה ליהוה וכל אשר היה להם עץ שטים בביתם לכל מלאכת העבודות הביאו אותם.
25 הכל נָשִׁים וְאֲשֶׁר יָדָם טוֹו וְהֵבִיאוּ מַעֲשָׂאתָם ארגמן וסגול ותולעת שני ותולעת ושׁוֹן׃.
26 הכל נָשִׁים שליבם נמשך אליו, ולמי היה במיומנות, הם טוו שיער עיזים.
27 ראשי העם הביאו אוניקס ואבנים אחרות’אחרים אבנים לשיבוץ לאפוד ולחזה;
28 מן הבשמים והשמן למנורה ולשמן המשחה ולריח הריח.
29 כל בני ישראל, איש ונשים, אשר היו חפצים בלבם לתרום לכל מלאכה אשר צוה יהוה לעשות ביד משה, הביאו לה' נדבות.

30 ויאמר משה אל בני ישראל דעו כי בחר יהוה בבצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה.
31 וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים וְחָכְמָה וְתִבְנָה וְדַעַת לַכָּל מַעֲשֶׂה׃,
32 על המצאות, על עיבוד זהב, כסף וארד,
33 לחריטת אבנים לשיבוץ, לחיתוך עץ ולביצוע כל מיני עבודות אמנות.
34 וגם את מתנת ההוראה נתן בליבו, כשם שעשה באוליאב בן אחישמה משבט דן.
35 וימלא אותם בינה לעשות כל מלאכת פסל ואומנות לארוג ארגמן, שני, ארגמן ותולעת וששׁ דק מעשים שונים לעשות כל מלאכה ולהמציא.

פרק 36

א בצלאל ואוליאב וכל אנשי הבינה אשר נתן בהם יהוה תבונה ותבונה לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקדש, ה- הם יקיימו את כל אשר צוה יהוה.« 

2 ויקרא משה לבצלאל ולאוליאב ולכל אנשי החכמה אשר נתן יהוה תבונה בלבם וכל אשר הניעם לבם להשקיע במלאכה הזאת לעשותה.
ג וַיִּקְחוּ מֵאֵת מֹשֶׁה אֶת כָּל־הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר־הִבִּיוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְעֲשׂוֹת אֶת־מְלָאכָה אֶת־עֲבֹדַת הַקָּדָשׁ וַיַּסְתִּים הָעָם לְבָקָר וַיַּעֲבֹד מִנְּדָבָה לְמֹשֶׁה׃.
4 וכל אנשי המיומנות אשר עשו את כל מלאכת המקדש, עֲזִיבָה לכל אדם הייתה את העבודה שלו,
ה וַיָּבֹאוּ וַיֹּאמְרוּ לְמֹשֶׁה: "הָעָם הָבִיא עָלָם עוֹד מִמַּה שֶׁלָּכֶם לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה".» 
ו ויצו משה ויהי הקראה במחנה לאמר: "לא יהיה עוד איש ואישה מעורבים בתרומת הקודש." ולא יבוא העם מלהביא. כל עוד.
7 החפצים שהוכנו היו מספיקים, ויותר ממספיקים, לביצוע כל העבודה.

ח וכל אנשי המדע במלאכה עשו את המשכן עשר יריעות ועשו אותן משש שזור, ארגמן, שושן שני, ושרשרת ארגמן, וכרובים מעשה אורג.
ט אורך היריעה עשרים ושמונה אמות, ורוחב היריעה ארבע אמות; מידותיהן היו אחידות לכל היריעות.
10 חמש יריעות מחוברות זו לזו, וגם חמש האחרות מחוברות זו לזו.
יא פתילי ארגמן נתלו על קצה הוילון בסוף החיבור הראשון וכן נעשה על קצה הוילון בסוף החיבור השני.
יב וחמישים שרוכים נעשו על הוילון הראשון, וחמישים שרוכים נעשו על קצה הוילון להשלים את ההרכבה השנייה; והשרוכים הללו היו תואמים זה לזה.
13 וַיַּעֲשֶׂה חֲמִשִׁים קְרָסִים מַזֶּהַב וַיְחַבְרוּ בָּהֶם אֶת־הַתַּכְלִיעִים וַיְהִי הַמַּשְׁכָּן אֶחָד אֶחָד׃.

יד וַיַּעֲשֶׂה יְרוֹעוֹת שֶׁעָזִים לְהַעֲשׂוֹת אֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיַּעֲשֶׂר יְרוֹעוֹת מֵהֶם׃.
15 ארך יריעה אחת שלשים אמה ורוחב יריעה אחת ארבע אמה מידות אחת לכל אחת עשרה היריעות.
טז חמשה מהתליות הללו הוסרו, וששת האחרות הוסרו.
יז וחמישים שרוכים יושמו על קצה הוילון אשר סיים את החיבור האחת, וחמישים שרוכים יושמו על קצה הוילון של החיבור השני.
18 וחמישים אבזמי נחושת עשו לחבר את האוהל יחד, כדי שיהיה אחד שלם.
19 וַיַּעֲשֶׂה לַאֹהֶל סְפֶּר עוֹר אֵילִים צָבָעִים אָדָם וְסְפֶּר עוֹר חֲבָשִׁים מִמַּעֲלָיו׃.

20 ויעשו את קרשי הבית, קרשי עץ שיטה, עומדים.
21 עשר אמות אורך הקרש, ורוחב הקרש אמה וחצי.
22 לכל קרש היו שתי זיזים מחוברים זה לזה כן נעשה לכל קרשי הבית.
23 הקרשים נעשו לבית: עשרים קרשים, לפני קדם, מימין.
24 מתחת לעשרים הקרשים היו מונחים ארבעים כנים מכסף, שני כנים תחת כל קרש, לשתי יתדותיו.
25 לפֶּן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, פֶּן צָפוֹן, עָשְׂרִים קָרְשִׁים.,
26 וגם ארבעים מכונות הכסף שלהן, שני מכונות תחת כל קרש.
27 ששה קרשים נעשו לחלק האחורי של הבית, בצד מערב.
28 שני קרשים נעשו לפינות הבית, מאחור;
29 כפולים היו מלמטה, יחדיו, יוצרים יחד שלם אחד, עד-ראשם, עד-הטבעת הראשונה; כן נעשה לשניהם, לשתי הזוויות.
30 כך היו שמונה קרשים ואדניהם מכסף, שש עשרה אדנים, שני אדנים תחת כל קרש.
31 וַיַּעֲשֶׂה קוֹרוֹת עֵצִים שִׁיטִים, חָמֵשׁ לַקְרָשִׁים שֶׁל צַד אֶחָד הַבַּיִת.,
32 חמש קורות לקרשים בצד השני של הבית, וחמש קורות לקרשים בצד הבית אשר יוצר את התחתית, כלפי מערב.
33 הקורה האמצעית נמשכה לאורך הקרשים מקצה אחד לקצה השני.
34 וַיַּצְפוּ אֶת־הַקְרָשִׁים זָהָב וַיַּעֲשֶׂה אֶת־טַבְעָתָם זָהָב אֲשֶׁר־נָשִׁים אֶת־הַקְרָשִׁים וַיַּצְפוּ אֶת־הַקְרָשִׁים זָהָב׃.

35 והפרוכת הייתה עשויה סגול, ארגמן, שני, ושרשרת, ופשת שזורה, ועליה דמויות כרובים, מעשה אורג.
36 ארבעה עמודי שיטה נעשו לו, מצופים זהב., עִם ווי זהב; וארבעה מכונות כסף יצוקו להם.

37 ויעשו לפתח האהל ירכת סגולה, ארגמן, שני, ארגמן ושושן שזור מעשה רב-תכליתי.
38 ליריעה הזאת עשו חמשה עמודים ווים, וכתריהם ובטיהם מצופים זהב, וחמשה כדיהם נחשת.

פרק 37

א בצלאל עשה את הארון עצי שטים; אמה וחצי אמה ארכו, אמה וחצי רוחבו, אמה וחצי גובהו, אמה וחצי.
2 ציפה אותו בזהב טהור מבפנים ומבחוץ, ועש לו זר זהב סביב.
3 ויצר לה ארבע טבעות זהב, וישם אותן על ארבע רגליה, שתי טבעות מצד אחד ושתי טבעות מצד שני.
4 ויעש מוטות עצי שיטה ויצפה אותם זהב.
5 וַיַּעֲבַר אֶת־הַבָּדִים בַּטָּעוֹת, בְּצַדֵי הַארון, לְנַשָּׁא אוֹ.
ו ויעש כורת זהב טהור; אורכה היה אֹרֶךְ שְׁתֵּי אֲמָתִים וְחַצִּים, וְרֹחַב אֲמָתָה וְחַצִּים.
ז וַיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי כְּרוּבִים זָהָב מְרוּקֵעַ עָשָׂה אֹתָם, אֶל־שְׁנֵי קָצוֹת הַכְּרוֹב.,
8 כרוב בקצה אחד וכרוב בקצה השני ויעש את הכרובים יוֹצֵא של הכפורת בשני קצותיה.
ט והכרובים פרשו את כנפיהם כלפי מעלה, מכסים בכנפיהם את הכפורת, ופונים זה אל זה; פני הכרובים היו סיורים לעבר כסא הרחמים.

10 ויעש את השולחן עצי שטים אמות שתיים ארכו ואמה אחת רוחבו ואמה וחצי גובהו.
11 וַיַּעֲטַשׁ אֹתוֹ בְּזָהָב טָהוֹר וַיַּעֲבַר אֹתוֹ זֶר־זָהָב.
12 וַיַּעֲשֶׂה לוֹ מַשְׁלָד מְסִיב, כְּכָף כְּכַר עֶצֶם, וַיַּעֲשֶׂה נֶר זָהָב עַל הַמַּשְׁלָד מְסִיב׃.
13 הוא נמס למען השולחן ארבע טבעות זהב, וַיַּשְׁמַן אֶת הַטָּבֵעַת עַל־אַרְבַּע הַפְּנוֹת אֲשֶׁר עַל־אַרְבַּע רַגְלָיו.
14 הטבעות היו ליד המסגרת כדי לקבל את המוטות אשר יתמכו בשולחן.
15 ויעש את הבדים עצי שיטה ויצפה אותם זהב והיו לנשיאת השולחן.
טז ויעש את-כלי השולחן ואת-כלי הקערות ואת-מזרקותיו ואת-גביעיו, זהב טהור עשה אותם.

יז ויעש את המנורה זהב טהור ויעש את המנורה זהב מרוקעת את כנו ואת ציר גביעיה, ניצניה ופרחיה, מקשה אחת.
18 ששה קנים יצאו מצידה שלשה קנים של המנורה מצד אחד ושלושה קנים של המנורה מצד שני.
19 על הקנה הראשון היו שלושה גביעי שקד, ניצן ופרח, ועל הקנה השני שלושה גביעי שקד, ניצן ופרח; כן היה גם לגבי ששת הקנים היוצאים מן המנורה.
20 א' גזע של פמוט, היו שם ארבעה גביעים, עשויים מפרחי שקד, עִם ניצניהם ופרחיהם.
21 היה שם כפתור מתחת לשני הענפים הראשונים של הגבעול של הנר, כפתור מתחת לשני הענפים הַבָּא מתחיל של הגבעול של הנר, וכפתור מתחת לשניים האחרון ענפים מתפצלים של הגבעול שֶׁל הַמְּנוּרָה, כְּפִי שִׁשֶׁת הַקְּנָנִים הַיוֹצָאִים מֵן הַמְּנוּרָה.
22 הכפתורים והקנים היו מאותו חומר מן המנורה; כל הדבר היה עיסה של זהב מוכה, זהב טהור.
23 וַיַּעֲשֶׂה אֶת־נְרָתוֹ מספר של שבע, מזמרותיו ופצפוציו--זהב טהור.
24 כישר זהב טהור שימש לעשיית המנורה וכל כליה.

25 ויעש את מזבח הקטורת עצי שטים אמה אחת ארכו ואמה אחת רחבו מרובע הוא ואמות אחת גובהו קרניו מקשה אחת עמו׃.
26 ציפה אותו זהב טהור את החלק העליון ואת הצדדים מסביב ואת הקרניים ויעש לו זר זהב סביב.
27 וַיַּעֲשֶׂה לוֹ שְׁתֵּי טַבָּעוֹת זָהָב, מִתַּחַת נֶרְצוֹ, עַל-שְׁתֵּי קָצוֹ.; הוא עשה אותם משני הצדדים, כדי לקבל את המוטות ששימשו לנשיאתו.
28 ויעש את המוטות מעץ שיטה ויצפה אותם זהב.

29 וַיַּעֲשֶׂה אֶת-שֶׁמֶן לְמִשְׁחַת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת-רֹשֶׁם לְהַקְטֹרֶת כְּמַעֲשֶׂה הַרֹקֵחַ׃.

פרק 38

א ויעש את מזבח העולה עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש אמות רוחבו מרובע הוא ושלוש אמות גובהו.
2 ויעש קרנות לארבע פינותיו, היוצאות מן המזבח, ויצפה אותו בנחשת.
3 ויעש את כל כלי המזבח, את כד האפר, את האתים, את המזרקות, את המזלגות ואת המחתה; את כל הכלים האלה עשה נחושת.
ד ויעש סורג נחושת למזבח; הוא הציב אותה מתחת לכרכוב המזבח, מלמטה, באמצע הדרך גוֹבַה.
5 הוא התיך ארבע טבעות, שהוא שם על ארבע פינות רשת הנחושת, כדי לקבל את הבריחים.
6 את המוטות עשה מעץ שיטה ויצפה אותם בנחשת.
ז וַיַּעֲבַר אֶת־הַבָּדִים בַּטָּעוֹת, עַל־צַדִּי־הַמִּזְבֵּחַ, לְנַשְׂאֵת אוֹ, וַיַּעֲשֶׂה אוֹ חוּל קָרְשִׁים.

8 ויעש את אגן הנחושת ואת כנו של הנחושת ואת מראות הנשים אשר התאספו בפתח אוהל מועד.

ט וַיַּעֲשֶׂה אֶת־הַחֲצָר לְפָנַח נָמוֹנָה יְמִינָה אֶת־יְרוֹעַת הַחֲצָר שֶׁשֶׁךְ שְׁוֶּר׃, היה לו אורך של מאה אמות,
10 ועשרים עמודים ועשרים אדנותיהם מנחושת ווי העמודים ובטיהם כסף.
11 בצד הצפוני, לווילונות היה מאה אמה, עשרים עמודים ועשרים כניהם מנחושת, ווי העמודים ובטיהם כסף.
12 בצד המערבי, לווילונות היה חמישים אמות, עשר עמודים ועשרה כונתיהם.
13 בצד המזרחי, בחזית, היה שם חמישים אמות:
14 והיה שם חמש עשרה אמות יריעות לצד אחד של הדלת, עם שלושה עמודים ושלושת בסיסיהם,
טו ולצד השני, מצד אחד של שער החצר, כצד השני, יריעות חמש עשרה אמות, עמודים שלשה, וראשיהם שלשה.
טז כל היריעות אשר סגרו את החצר הקדמית היו משש שזור.
יז ואדני העמודים היו נברשת ווי העמודים ובטיהם כסף וכתריהם מצופים כסף וכל עמודי החצר מחוברים במט כסף.
יח וילכת שער החצר מעשה רב-מעשה ארגמן סגול, ארגמן שני, ארגמן שחור ושש שזור; עשרים אמה אורכה, וחמש אמה גובהה, כרוחב וילכות החצר.;
19 וארבעת עמודיו וארבעת אדמותיו נחשת, ווים ובטיהם כסף, וכתריהם מצופים כסף.
20 כל יתדות המשכן וגדר החצר היו מברונזה.

21 זה חשבון הדברים אשר היו למשכן משכן העדות חשבון אשר כתבו הלוויים על פי משה ועל פי פקודה של איתמר בן ה' גָדוֹל אבא אהרון.
כב בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה עשה את כל אשר צוה יהוה את משה;
23 ואוליאב בן אחישמה משבט דן היה עוזרו: מומחה בחריטה ובעיצוב, באריגת ארגמן, שני, תולעת ושושן, כל מיני דוגמאות.

24 כל הזהב אשר נעשה במלאכה, לכל מלאכת הקדש, אשר הייתה פרי התרומות, היה עשרים ותשע כיכרות ושבע מאות ושלושים שקלים, לפי שקל הקדש.
25 כסף הפקדים מהקהל היה מאה כּכרים ואלף שבע מאות ושבעים וחמישה שקלים, לפי שקל המקדש.
26 בקה לנפש, חצי שקל, לפי שקל הקודש, לכל איש הנכלל במפקד, מבן עשרים שנה ומעלה, הוא לשש מאות ושלוש אלפים, חמש מאות וחמישים איש.
27 ומאת כּכרות הכסף נועדו ליציקת מכונות ההיכל ומכונות הפרוכה, מאה מכונות למאה כּכרות, כּכר אחד לכל מכונה.
כח ובאלף שבע מאות ושבעים וחמשה שקלים עשו את ווי העמודים פני הכותרות והם הצטרפו על ידי מוטות.
29 והנחת למנחות הייתה שבעים כיכרות ואלפיים וארבע מאות שקלים.
30 ויעשו את מכונות פתח אוהל מועד ואת מזבח הנחושת ואת סורג הנחושת שלו ואת כל כלי המזבח.,
31 את-יסודות גדר החצר ואת-יסודות שער החצר ואת-כל-עמודי הבית ואת-כל-עמודי גדר החצר.

פרק 39

א ארגמן, סגול, שושן שני ואורז עשו את בגדי הקודש לשירות המקדש, ואת בגדי הקודש לאהרן עשו כאשר ציווה יהוה את משה.

2 וַיַּעֲשֶׂה אֶת־הַאֶפוֹד מִזָּהָב, מֵאַרְגְמָן ... שׁוֹלָר, מֵאַרְגְמָן וּמֵרְגְמָן שֶׁלָּשׁ שְׁוֶׁר.
3 וַיַּרְסוּ אֶת-הַזָּהָב לִרְעוֹת וַיְתַקְצוּ אוֹתָם לַחֲטִים וַיַּשְׁנַע אֶרֶגְמָן וְתוּלָן וְתוּרַב שֶׁשֶׁךְ מַעֲשֶׂה כָּל-מַעֲשֶׂה׃.
4 רצועות כתף נעשו כדי לחבר אותו, וכך הוא חובר בשני קצותיו.
5 חגורת האפוד, על ידי מעבר מעליו, הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, ומאותה מלאכה; היא הייתה זהב, ארגמן, שושן שני, תולעת, וששׁ שזור, כאשר ציווה יהוה את משה.
ו וַיַּעֲשֶׂה אֱנִיקס מְשֻׁבְּצִים בְּמִסְתַּבְּתִים מִזֶּהָב, וַיַּחְקוּ עֲלֵיהֶן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל כְּחִתָּמִים.
7 והיו מונחים על כתפי האפוד לאבני זכרון לבני ישראל כאשר ציווה יהוה את משה׃.

8 וַיַּעֲשֶׂה אֶת־הַחֹשֶׁן מַעֲשֶׂה מְעֲשֶׂה כְּמַעֲשֶׂה הַאֶפוֹד: מִזֶּהַב, מֵאַרְגְמָן, מֵאַרְגְמָן שׁוֹ ...אַתְקָרוֹת.
9 מרובע היה; הם עשו את החשן כפול; אורכו היה של טפח ורוחבו של טפח; הוא היה כפול.
10 הוא מקושט בארבע שורות של אבנים: שורה אחת של סרדוניקס, טופז, אזמרגד: שורה ראשונה;
שורה שנייה 11: קרבונקל, ספיר, יהלום;
12 שורה שלישית: אופל, אגת, אמטיסט;
13 שורה רביעית: כריזוליט, אוניקס וישפה. האבנים הללו היו מוקפות בשושבות זהב.
14 ועל האבנים היו שמות בני ישראל, שנים עשר, לפי שמם; חרוטות כטבעות חותם, כל אחת על שמו, לשנים עשר השבטים.
15 וַיַּעֲשֶׂה לַחֹשֶׁן שְׁלָשִׁים מִזֶּהַב טָהוֹר, שְׁלֹגִים כְּחַטְלִים.
טז וַיַּעֲשֶׂה שְׁתִי מִשְׁבָּתִים מִזֶּהַב וְשְׁתִי טַבָּעוֹת מִזֶּהַב וַיַּשְׁמוּ אֶת שְׁתֵי הַטַּבָּעוֹת עַל־שְׁנֵי קָצוֹת הַחֹשֶׁן.
17 שני חוטי הזהב הועברו דרך שתי הטבעות שבקצות החושן.,
18 וְהָיוּ שְׁנֵי קָצוֹת שְׁנֵי הַחֶבְלִים חָבְרִים אֶל־שְׁנֵי הַגַּרְלִים וְהָיוּ מְשֻׁבְּרִים עַל־כְּתִיבוֹת הַאֶפוֹד מִלְּפָנָיו׃.
19 עשינו שׁוּב שתי טבעות זהב, אשר הוצבו בשני הקצוות לְהוֹרִיד של החזה, בקצה הפנימי המוחל כנגד האפוד.
20 הכנו שניים אחרים טבעות זהב, אשר ישים בתחתית שתי כתפי האפוד, מלפנים, סמוך לחיבור, מעל לחגורת האפוד.
21 והחושן היה מחובר בטבעותיו אל טבעות האפוד ברשת ארגמנית, והחושן היה מעל חגורת האפוד; ולא היה ניתן להפריד את החשן מן האפוד, כאשר ציווה יהוה את משה.

22 מעיל האפוד היה עשוי על ידי האורג, כולו ארגמן.
23 באמצע מעיל האפוד היה פתח כשל מעיל אצולה, ולפתח הזה היה שוליים ארוגים מסביב, כך ש השמלה זה לא קרע את עצמו לגזרים.
24 על הקצה התחתון של הגלימה היו מונחים רימונים של ארגמן סגול, ארגמן שני, ארגמן ופשת שזורה דק;
25 וַיַּעֲשֶׂה פְּעֲמוֹנִים קְטַנִּים מִזֶּהַב טָהוֹר וַיַּשְׁמִיסוּ אֶת־הַפְּעֲמוֹנִים אֶת־הַרְמוֹנִים, בַּתַּחֲלַת הַמְּעֲבָרָה מִסְבִיב, בְּתוֹךְ הַרְמוֹנִים.
26 פעמון ורימון פעמון ורימון על-קצה המעיל סביב לעבד כאשר צוה יהוה את-משה.

27 וַיַּעֲשֶׂה לַאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כְּתִינוֹת פֶשֶׁן מַעֲשֶׂה אוֹרְג׃;
28 נזר הפשתן, ומוטות הפשתן המשמשות לקישוטים; מכנסי פשתן לבנים שזורים;
29 את חגורת השיש השזור, הסגול, התול, והתולעת, הארגמן, כאשר ציווה יהוה את משה.

30 וַיַּעֲשֶׂה אֶת-הַצַּחַת זָהָב טָהוֹר נֶגֶדֶת קֹדֶשׁ וַיַּחְקוּ עָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר חָקְפִים בְּחוֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָה׃.
31 וַיְשַׁרְכוּ אֹתוֹ בַּסְגָּמָן לְהַתַּנִּיהוּ עַל הַמִּצְפָּנָה, מִלְּעַל־הַמָּלָּה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.

32 כָּך וַתִּשְׁלָמָה כָּל-מְלָאכָה אֶת-הַשְּׁכָּן אֹהֶל-מוֹעֵד וַיַּעֲשֶׂה בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-כָּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂו׃.

לג וַיַּנִּתְקוּ אֶת־הַשָּׁכָן לְמֹשֶׁה, אֶת־הָאֹהֶל אֶת־כָּל־כְלָיו, אֶת־קְרָת ...עַמּוֹדָיו וְאֶת־מַכְנָתָיו.;
34 כיסוי עור איל הצבוע באדום, כיסוי עור עגל החותם ומסך ההפרדה;
לה את ארון העדות ואת בריחיו ואת הכפורת;
36 את השולחן ואת כל כליו ואת לחם הפנים;
לז את מנורת הזהב הטהור ואת נרותיה ואת הנרות לאיסוף בה ואת כל כליה ואת שמן המנורה;
38 את מזבח הזהב, את שמן המשחה ואת הקטורת, ואת הפרוכת לפתח האהל.;
39 את מזבח הנחושת ואת סורג הנחושת שלו ואת בריחיו ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו ואת יריעות החצר ואת עמודיו ואת כנו.,
40 את יריעה לשער החצר, את מיתליה ואת יתדותיה, ואת כל כלי עבודת המשכן לאוהל מועד.;
41 בגדי טקס לעבודת המקדש, בגדי קודש עבור גָדוֹל את-אהרון הכהן ואת-בגדי בניו לעבודות הכהונה.

42 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָה הַזֶּה כְּכֹל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.
43 וַיַּבְדַּר מֹשֶׁה אֶת־כָּל־הַמַּלְכָּה וְהִנֵּה עָשָׂה אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיְבָרְכֶם מֹשֶׁה׃.

פרק 40

1 וידבר יהוה אל משה לאמר:
2 "ביום הראשון לחודש הראשון תקים את המשכן את אהל מועד.".
ג וְשָׁם תַּנִּים אֶת־אֲרוֹן־הָעֲדוּת וְכַסְתָּ אֶת־אֲרוֹן בְּפָרוֹכֶת׃.
ד וְתָבִיא אֶת־הַשְּׁלָחַן וְתִסְתִּים עָלָיו שְׁלָנָו וְתָבִיא אֶת־הַמְּנוֹרָה וְתִסְתִּים עָלָיו נְרָתָיו׃.
5 וְתָמִית אֶת־מִזְבֵּחַ הַזָּהָב לַקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הַעֲדוּת וְתָמִית אֶת־הַפָּרוֹכֶת עַל־פֶּתַח הַשָּׁכֶן.
ו וְתַצִימַת אֶת־מִזְבֵּחַ הַעוֹלָה, לִפְנֵי פֶּתַח הַשָּׁכֶן, אוֹהל־מוֹעֵד.
7 וְתָמַע אֶת־הַכִּיר בֵּין־אָהֶל־מוֹעֵד וּבֵין־הַמִּזְבֵּחַ וְתָמַע בָּהּ מַיִם.
ח וְתַקִּים אֶת־הַחֲצָר מְסִיב, וְתַשִּׂיתָ אֶת־הַפָּרְגֶד, עַל־שֶׁעַר־הַחֲצָר.

ט "קח את שמן המשחה ומשח את המשכן ואת כל אשר בו וקדש אותו ואת כל כליו והיה קדש.".
10 ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים.
יא וְתִשְׁחַ אֶת־הַכִּיר עַל־כֹנְתָּה וְתִקְדַּשְׁתָּהּ.

12 "וְהִגִּיעַ אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד וְרַחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם׃.
13 והלבשת את אהרן את בגדי הקודש, משחת אותו וקדשת אותו, והוא יהיה לכוהן לשרת אותי.
14 וְתִגִּישׁ אֶת־בָּנָיו וְתִלַּבִּישׁ אֹתָם בְּתַקְלוֹת׃,
15 ומשחת אותם כאשר משחת את אביהם והיו לי כוהנים לשרת אותי המשחה הזאת תיתן להם כהונה לעולם בתוך צאצאיהם« 

טז ויעש משה את כל אשר צוה אתו יהוה כן עשה.

17 ביום הראשון לחודש הראשון בשנה השנייה הוקם המשכן.
18 ויקים משה את המשכן ויניח את יסודותיו ויתן את קרשיו ואת קורותיו ויקים את עמודיו.
19 וַיַּפְרֹשׁ אֶת־הָאֹהֶל עַל־הַמָּשֶׁךְ וַיַּתֵּן אֶת־הַסַּכֶּהֶל עַל־הוּא כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.
20 ויקח את העדות וישם אותה בארון ואת הבדים ישם בארון ואת הכפורת ישם על גבי הארון.
21 ויבא את הארון אל המשכן ויתן את פרוכת ההפרדה ויכס את ארון העדות כאשר ציווה יהוה את משה׃.
22 וַיַּעֲמַר אֶת־הַשְׁלָחַן בְּאוֹהֶל מוֹעֵד מִצְפָן הַמִּשְׁכָּן מִמִּחְצָא לְפָרוֹכֶת׃,
23 וַיַּעֲרַךְ אֶת־הַכְּכָרִים לִפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.
24 וַיַּעֲמַר אֶת־הַמְּנוֹרָה בְּאֹהֶל־מוֹעֵד, מִנְגַּם הַשְּׁלַחֵן, מִצַּד־הַשָּׁכֶן נָמוֹן.,
25 וַיַּעֲשֶׂה שָׁם אֶת־הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.
26 וַיַּעֲמַר אֶת־מִזְבֵּחַ־הַזֶּהַב בָּאוֹהֶל־מוֹעֵד, לִפְנֵי הַפְּרוֹכֶת.,
27 וַיְקַטֵּר שָׁם קְטֹרֶת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.
28 הוא שם את הפרוכת בפתח הבית.
29 הוא הציב את מזבח העולה פתח המשכן אהל מועד, והקריב שם את העולה ואת מנחה, כאשר ציווה יהוה את משה.
ל וַיַּעֲמַר אֶת־הַכִּיר בֵּין־אֹהֶל־מוֹעֵד וּבֵין־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּשְׁמֹעַ בָּהּ מַיִם לִרְחִיץ׃;
31 משה, אהרון ובניו רחצו שם את ידיהם ואת רגליהם.
32 וַיָּבֹאוּ אֶל־אָהֶל־מוֹעֵד וַיִּגְרַבוּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּרְחַצוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃.
33 וַיַּעֲשֶׂה אֶת-הַחֲצָר סָבִיב לְהַשָּׁכֶן וּלְהַמְזְבֵּחַ וַיַּתֵּל אֶת-הַפָּרֶג בַּשַּׁעַר הַחֲצָר וַיַּשְׁלִית מֹשֶׁה אֶת-הַמְּלָאכָה הַזֶּה׃.

34 וַיִּכָּס הַעָנָן אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְכַבוֹד יְהוָה מְלָא אֶת-הַשְׁכָּן.
35 ולא יוכל משה עוד לבוא אל-אהל מועד כי-ישב הענן עליו וכבוד יהוה מלא את-המשכן.

לו כל ימי מסעם היו יוצאים בני ישראל בכל עת שהענן עלה מעל המשכן;
37 וְאִם לֹא יָרֵה הָעָנָן, לֹא סָעוּ עַד יוֹם יָרֵהוּ.
38 כי ענן יהוה נוח יומם על המשכן, ובלילה אש בענן לעיני כל בית ישראל כל ימי מסעם.