הבשורה על פי מרקוס הקדוש

פרק 1

1 תחילת הבשורה על ישוע המשיח, בן האלוהים.

2 ככתוב בישעיהו הנביא: "הנה אנכי שולח מלאכי לפניך, לסלול לך דרך.".
3 קול צועק במדבר: "פנו דרך ה', ישרו אורתיו".« 
4 יוחנן הופיע, מטביל במדבר, וטפח טבילת תשובה לסליחת חטאים.
5 כל ארץ יהודה וכל תושבי ירושלים באו אליו, הודו על חטאיהם ונטבלו ממנו בנהר הירדן.
6 יוחנן היה לבוש שיער גמלים וחגורת עור סביב מותניו, והוא אכל ארבה ודבש בר, והוא דרש לאמור:
7 "אחרי בא אדם חזק ממני, ואיני ראוי להתכופף ולהתיר את רצועות סנדליו.".
8 אני הטבלתי אתכם במים, והוא יטביל אתכם ברוח הקודש.« 

9 ויהי בימים ההם כי בא ישוע מנצרת שבגליל ויוחנן נטבל בירדן.
10 וכשעלה מן המים, ראה את השמים נפתחים ואת הרוח-קָדוֹשׁ לרדת עליו כמו יונה.
11 וקול יצא מן השמים: "אתה בני אהובי, אשר בו חפצתי."» 

12 ומיד הרוח דחפה את ישוע אל המדבר.
13 והוא נשאר שם ארבעים יום, כשהוא מתנסה על ידי השטן; הוא היה בין חיות הבר, ו המלאכים הם שירתו אותו.

14 לאחר שיוחנן הוכנס כֵּלֵא, ישוע בא לגליל וטִבֵּר את בשורת מלכות האלוהים.
15 הוא אמר: "הגיעה העת ומלכות האלוהים קרובה; חזרו בתשובה והאמינו בבשורה."» 

16 כשהלך לאורך ים הגליל, ראה את שמעון ואת אחיו אנדרי משליכים את רשתותיהם בים, כי דייגים היו.
17 אמר להם ישוע: "בואו אחריי, ואעשה אתכם דייגי אדם."» 
18 מיד עזבו את רשתותיהם וצעדו אחריו.
19 מעט הלאה מהדרך ראה את יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחיו, גם הם היו בסירה ומתקנים את רשתותיהם.
20 מיד קרא להם, והם השאירו את זבדי אביהם בסירה עם שכירי החרב ויצאו אחריו.

21 הם הלכו לכפר נחום, ובשבת הראשונה נכנס ישוע לבית הכנסת והחל לימד.
22 והם נדהמו מתורתו, כי לימד אותם כבעל סמכות ולא כסופרים.

23 בבית הכנסת שלהם היה איש אחוז רוח טמאה, והוא צעק:
24 "מה לנו ולך, ישוע מנצרת? באת להשמיד אותנו! אני יודע מי אתה, קדוש אלוהים."» 
25 אך ישוע איים עליו ואמר: "שתוק וצא ממנו!"» 
26 והרוח הטמאה עוותה אותו באלימות ויצאה ממנו בצרחה גדולה.
27 כולם נדהמו, עד ששאלו זה את זה: "מה זאת? מהי תורה חדשה זו? כי הוא שולט גם ברוחות הטמאות, והן מצייתות לו."» 
28 ותהיה שמו נפוץ באחת בכל רחבי הגליל.

29 הם עזבו את בית הכנסת והלכו מיד לביתם של שמעון ואנדרי, יחד עם יעקב ויוחנן.
30 חמותו של שמעון שכבה חולה בחום; מיד סיפרו עליה לישוע.
31 הוא ניגש אליה, אחז בידה ועזר לה לקום; באותו רגע ירד ממנה החום, והיא החלה לשרת אותם.

32 בערב, לאחר שקיעת החמה, הביאו לו את כל החולים והדמוניים,
33 וכל העיר התקהלה מול השער.
34 הוא ריפא רבים שהיו חולים במחלות שונות וגירש שדים רבים, אך לא הרשה להם לדבר, כי הכירו אותו.

35 למחרת, לאחר שקם הרבה לפני עלות השחר, יצא והלך למקום שומם, שם התפלל.
36 שמעון ואלה שהיו איתו הלכו לחפש אותו;
37 וכאשר מצאו אותו, אמרו לו: "כולם מחפשים אותך."» 
38 הוא ענה להם: "בואו נלך למקום אחר, לערים הסמוכות, כדי שאוכל לבשר גם שם, כי לשם כך יצאתי."» 

39 והוא דרש בבתי הכנסת שלהם, עבר בכל הגליל וגירש שדים.

40 ניגש אליו אדם מצורע, השתחווה על ברכיו ואמר לו בקול מתחנן: "אם תרצה, תוכל לרפאני."» 
41 נרגש מרחמיו של ישוע, הושיט את ידו, נגע בו ואמר: "אני רוצה; תירפא!"» 
42 וכאשר דיבר, עזבה הצרעת את האיש ההוא, והוא נרפא.
43 מיד שלח אותו ישוע משם ואמר לו בקול קשה:
44 "היזהר מלספר לאיש; אלא לך, הראה את עצמך לכהן, והקרב עבור ריפויך את מה שציווה משה, כדי להעיד על כך לפני העם."» 
45 אך האיש הזה הלך משם והחל לספר ולפרסם בכל מקום את אשר קרה, כך שלא יכל עוד ישוע להיכנס בגלוי לעיר, אלא שהה בחוץ במקומות בודדים, ואנשים נגשו אליו מכל עבר.

פרק 2

1 זמן מה לאחר מכן, חזר ישוע לכפר נחום.
2 כאשר התפשטה השמועה שהוא בבית, התאספו שם כל כך הרבה אנשים עד שלא יכלו למצוא מקום אפילו בפתח; והוא בישר להם את הדבר.
3 אז הביאו אליו משותק, שנישא על ידי ארבעה אנשים.
4 מכיוון שלא יכלו להתקרב אליו בגלל הקהל, חשפו את הגג במקום בו היה, והורידו דרך הפתח את המזרן שעליו שכב המשותק.
5 כאשר ראה ישוע את אמונתם, אמר למשתק: "בני, נסלחו לך חטאיך."» 
6 והיו שם כמה סופרים שישבו וחשבו בלבם:
7 "איך יכול האיש הזה לדבר כך? הוא מגדף. מי יכול לסלוח על חטאים אם לא אלוהים לבדו?"» 
8 מיד, כשידע ישוע ברוחו שהם חושבים כך בלבבם, אמר להם: "מדוע אתם חושבים דברים אלה בלבבכם?
9 מה קל יותר, לומר למשותק, "נסלחו לך חטאיך", או לומר לו, "קום, קח את משכבך ולך"?
10 אך למען תדעו כי לבן האדם יש סמכות לסלוח על חטאים בארץ,
11 "אני מצווה עליך," אמר למשתק, "קום, קח את מזרןך ולך הביתה."« 
12 מיד קם, לקח את משכבו ויצא לעיני כולם, עד שכל העם נדהם, נתנו כבוד לאלוהים ואמרו: "מעולם לא ראינו דבר כזה!"» 

13 ישוע יצא שוב לאורך הים, וכל העם בא אליו, והוא לימד אותם.
14 כשעבר לידו ראה את לוי בן אלפאוס יושב בבית המוכסים; הוא אמר לו: "לך אחרי!" קם לוי והלך אחריו.

15 ויהי אשר ישוע סעד בביתו של אותו אדם, ומוכסים וחוטאים רבים סעדו עמו ותלמידיו, כי רבים היו הולכים אחריו.
16 כאשר ראו אותו הסופרים והפרושים אוכל עם חוטאים ומוכסים, אמרו לתלמידיו: "מדוע רבכם אוכל ושותה עם חוטאים ומוכסים?"» 
17 כששמע זאת ישוע אמר להם: "לא הבריאים צריכים רופא, אלא החולים. לא באתי לקרוא לצדיקים, אלא הדייגים.« 

18 תלמידיו של יוחנן והפרושים נהגו לצום, ופנו אליו ואמרו: "מדוע תלמידיו של יוחנן והפרושים צמים, ותלמידיך אינם צמים?"» 
19 השיב להם ישוע: "האם אורחי החתן יכולים לצום כל עוד החתן עמם? כל עוד החתן עמם, הם אינם יכולים לצום.".
20 אך יבואו ימים בהם יילקח מהם החתן, ואז יצומו בימים ההם.
21 איש אינו תופר טלאי מבד חדש על בגד ישן, אחרת הטלאי החדש יתנתק מהישן והקרע יחמיר.
22 ואין מכניסים יין חדש לתוך נאדות ישנות, אחרת היין יפצע את הנאדות וישפך החוצה, והנאדות ייכלקו. אבל יין חדש צריך להיות מכניס לתוך נאדות חדשות.« 

23 בשבת אחת הלך ישוע בשדות התבואה, ותלמידיו החלו לקטוף כמה שיבולים.
24 אמרו לו הפרושים: "הנה, מדוע הם עושים את מה שאסור לעשות בשבת?"» 
25 הוא ענה להם: "האם מעולם לא קראתם מה עשה דוד כשהוא וחבריו היו במצוקה ורעבים?"
26 כיצד נכנס לבית אלוהים בימי אביתר הכהן הגדול ואכל את לחם הקודש, אשר מותר לאכול רק לכוהנים, ואף נתן ממנו לאלה שהיו עמו?« 
27 ויאמר להם: "השבת נעשתה למען האדם, ולא האדם למען השבת;
28 לכן בן האדם הוא אדון גם של השבת.« 

פרק 3

1 כאשר נכנס ישוע שוב לבית הכנסת, עמד שם אדם אשר ידו יבשה.
2 והם עקבו אחריו כדי לראות אם ירפא אותו ביום השבת, כדי שיוכלו להאשימו.
3 אמר ישוע לאיש בעל היד היבשה: "עמוד כאן באמצע!"
4 שאל אותם: "האם מותר בשבת לעשות טוב או לעשות רע, להציל נפש או לקחת אותה?" והם שתקו.
5 הוא הביט בהם בזעם, מתעצב על עיוורון ליבם, ואמר לאיש: "הושט את ידך!" הוא הושיטה וידו נרפאה.
6 יצאו הפרושים וקשרו קשר עם הורדוס נגדו כדי לנסות להרוס אותו.

7 ישוע יצא עם תלמידיו אל הים, וקהל רב הלך אחריו מהגליל ומיהודה,
8 מירושלים, מאדום וממעבר הירדן. גם אנשי צור וצידון שמעו על מעשיו, ובאו אליו בהמונים רבים.
9 וציווה על תלמידיו להכין לו סירה תמיד, כדי שלא יידחק עליו הקהל.
10 כי כאשר ריפא אנשים רבים, כל מי שחלה בו מיהרו אליו לגעת בו.
11 כאשר ראו אותו הרוחות הטמאות, נפלו לפניו וצעקו:
12 "אתה בן האלוהים!" אך הוא הזהיר אותם באיומים גדולים שלא יגלו מי הוא.

13 לאחר מכן עלה להר, קרא אליו את אלה שרצה, והם באו אליו.
14 הוא מינה שנים עשר להיות איתו ולהישלח להטיף,
15 בעל הכוח לרפא מחלות ולגרש שדים.
16 לשמעון נתן את שם המשפחה פטרוס;
17 אז הוא בוחר יעקב בן זבדי ויוחנן אחי יעקב, להם נתן את שם השם בונרגיס, כלומר, בני הרעם;
18 אנדרי, פיליפוס, ברתולומיאו, מתי, תומאס, יעקב בן אלפאוס, תדיאוס, שמעון הקנאי,
19 ויהודה איש קריות, אשר בגד בו.

20 הם חזרו לבית, והקהל התאסף שם שוב, כך שלא יכלו אפילו לאכול את ארוחתם.
21 כאשר שמעו הוריו על כך, באו לתפוס אותו, כי אמרו: "הוא יצא מדעתו."» 
22 אבל הסופרים שבאו מירושלים אמרו: "בעל זבוב אחוז בו, ובעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים."» 
23 ישוע קרא להם יחד וסיפר להם משל: "כיצד יכול השטן לגרש את השטן?"
24 אם ממלכה חלוקה על עצמה, הממלכה ההיא לא תוכל לעמוד;
25 ואם בית מחולק נגד עצמו, הבית ההוא לא יוכל לעמוד.
26 לכן אם השטן קם על עצמו, הוא מפולג ואינו יכול לעמוד, ו... כוחו מגיע לסיומו.
27 אסור לאיש להיכנס לבית המבצר ולהסיר את רהיטיו אלא אם כן יכבול אותם תחילה בשלשלאות; ואז יבזוז את ביתו.
28 אמן אני אומר לכם, כל החטאים ייסלחו לבני האדם, אפילו הגידופים שאמרו.
29 אבל מי שמגדף את רוח הקודש לא ייסלח לו לעולם; הוא אשם בחטא נצחי.« 
30 ישוע דיבר כך, כי אמרו: "רוח טמאה אחוזה בו."» 

31 כאשר באו אמו ואחיו, עמדו בחוץ ושלחו לו הודעה.
32 האנשים ישבו סביבו, ואמרו לו: "אמך ואחיך בחוץ מחפשים אותך."» 
33 הוא ענה: "מי אמי ומי אחי?"» 
34 לאחר מכן, הביט סביב אל היושבים סביבו, אמר: "הנה אמי ואחיי.".
35 כי כל העושה את רצון אלוהים הוא אחי ואחותי ואמי.« 

פרק 4

1 ישוע החל שוב ללמד ליד הים. קהל רב התאסף סביבו עד שהוא עלה לסירה וישב על שפת הים, וכל הקהל היה על החוף.
2 והוא לימד אותם דברים רבים ב משליםוהוא אמר להם בתורתו:

3 » הקשיבו. — יצא הזורע לזרוע.
4 ובזמן שזרע, נפלו חלק מהזרעים לאורך הדרך, והציפורים באו ואכלו אותם.
5 אחרים נפלו על אדמה טרשים, שם לא הייתה להם הרבה אדמה; הם צצו מיד, כי האדמה הייתה רדודה.
6 אך כאשר זרחה השמש, הצמח, מוכה מחומו ולא היה לו שורש, קמל.
7 זרעים אחרים נפלו בין הקוצים, והקוצים צמחו וחנקו אותם, ולא הניבו פרי.
8 אחרים נפלו על אדמה טובה; הם צמחו וגדלו, והניבו את יבולם, זה פי שלושים, זה פי שישים וזה פי מאה.« 
9 והוא הוסיף: "מי שיש לו אוזניים, ישמע."» 

10 כשהיה לבדו, שאלו אותו האנשים שסביבו, יחד עם שנים עשר, על המשל.
11 אמר להם: "לכם ניתן לדעת את סוד מלכות האלוהים, אך לאלה שנמצאים בחוץ הכל מתבשר בפנים." משלים,
12 למען, כשראו בעיניהם, לא יראו, ובאזניהם ישמעו, לא יבינו, פן ישובו ויקבלו סְלִיחָה של חטאיהם. 
13 הוסיף ואמר: "האם אינכם מבינים את המשל הזה? איך תבינו אם כן משל כלשהו?"
14 הזורע זורע את הדבר.
15 ההולכים בדרך הם האנשים אשר נזרע בהם הדבר, וכבר לאחר ששמעו אותו בא השטן ולקח את הדבר אשר נזרע בלבבותיהם.
16 כמו כן, אלו הנזרעים על אדמה סלעית הם אלה אשר מקבלים את הדבר בשמחה מיד לאחר ששמעו אותו;
17 אך אין להם שורש; הפכפך הוא; בין אם תבוא צרה או רדיפה בגלל הדבר, מיד הם נופלים.
18 אלו אשר זורעים בין הקוצים הם אלו אשר מקשיבים לדבר;
19 אבל דאגות העולם, מרמה של העושר ותאוות אחרות הנכנסות ללבבותיהם, חונקות את הדבר, ואין הוא נושא פרי.
20 לבסוף, אלה אשר זרעם נפל על אדמה טובה הם אלה אשר שומעים את הדבר ומקבלים אותו, ומניבים יבול, פי שלושים, פי שישים ופי מאה.« 

21 ויאמר להם: "האם מנורה מובאת כדי לשים אותה מתחת לסלסלה או מתחת למיטה? האם לא כדי לשים אותה על גבי מנורה?"
22 כי אין דבר נסתר אשר לא יגלה, ואין דבר אשר נעשה בסתר אשר לא יתגלה.
23 מי שיש לו אוזניים, שישמע היטב.« 

24 והוא הוסיף: "שימו לב היטב למה שאתם שומעים. במידה שתמדדו, כך יימדד לכם, ועוד יינתן לכם.".
25 כי לכל מי שיש לו, יינתן, וממי שאין לו, יילקח אפילו מה שיש לו.« 

26 הוא גם אמר: "מלכות האלוהים דומה לאדם שזורע זרעים על האדמה.
27 לילה ויום הוא ישן וקם, והזרע נובט וגדל, אף על פי שאינו יודע איך.
28 כי הארץ מעצמה עושה פרי: תחילה עלה, אחר כך ראש, ואחר כך ראש מלא חיטה.
29 וכאשר הפרי בשל, מיד מכניסים את המגל, כי זמן הקציר הגיע.« 

30 הוא גם אמר: "למה נדמה את מלכות האלוהים? או באיזה משל נספר אותה?"
31 דומה הוא לזרע חרדל, אשר כאשר נזרע באדמה, הוא הקטן מכל הזרעים שעל פני הארץ;
32 וכאשר נזרע, הוא גדל וגדל מכל צמחי הגן, ופורש את ענפיו עד כדי כך שציפורי השמים יוכלו למצוא מחסה בצילו.« 

33 הוא לימד אותם כך באמצעות מגוון רחב של משלים, תלוי אם הם הצליחו לשמוע את זה.
34 הוא לא דיבר אליהם בלי משלים, אך, בפרט, הוא הסביר הכל לתלמידיו.

35 באותו יום, לעת ערב, אמר להם: "בואו נעבור לצד השני."» 
36 לאחר ששחררו את הקהל, לקחו אתם את ישוע בסירה, כפי שהיה, וסירות קטנות אחרות ליוו אותו.
37 ואז פרצה סופה עזה והטילה את הגלים אל הסירה, כך שהסירה כבר התמלאה מים.
38 והוא היה בחלק האחורי של הספינה, ישן על הכרית; הם העירו אותו ואמרו לו: "אדוני, לא אכפת לך שאנחנו אובדים?"» 
39 כאשר התעורר ישוע, גער ברוח ואמר לים: "שקט!" והרוח שככה והיה שקט גדול.
40 ויאמר אליהם: "מדוע אתם פוחדים? האם עדיין אין לכם אמונה?" והם נמלאו פחד גדול ואמרו זה לזה: "מי הוא אם כן זה, שהרוח והים נשמעים לו?"» 

פרק 5

1 לאחר שחצו את הים, הגיעו לארץ הגֶרֶסֶנִים.
2 וכאשר ירד ישוע מן הסירה, לפתע בא אליו מבין הקברים איש שחולה בו רוח טמאה.
3 הוא התגורר בקברים; ואיש לא יכל עוד לאסורו, אפילו לא בשרשרת.
4 כי פעמים רבות נכבל באזיקים ובשרשראות, וניתק את השרשראות ותלש את כבליו, כך שאיש לא יוכל לשלוט בו.
5 יומם ולילה שוטט בין הקברים ובהרים, צועק ומכה את עצמו באבנים.
6 כאשר ראה את ישוע מרחוק, רץ אליו וכרע ברך לפניו,
7 וצעק בקול גדול: "מה לי, ישוע בן האלוהים העליון? אני משביע אותך בשם אלוהים, אל תענה אותי!"» 
8 כי ישוע אמר לו: "רוח טמאה, צאי מן האיש הזה!"» 
9 וישאל אותו מה שמך ויאמר אליו לגיון שמי כי רבים אנחנו׃» 
10 והוא התחנן לפניו בכל כוחו שלא ישלחם מן הארץ ההיא.
11 עדר חזירים גדול רעה שם לאורך ההר.
12 השדים התחננו בפני ישוע ואמרו: "שלח אותנו אל החזירים האלה כדי שנוכל להיכנס פנימה."» 
13 הוא הרשה להם מיד, והרוחות הטמאות יצאו מהאיש, נכנסו לתוך החזירים, והעדר, שהיה כאלפיים איש, הסתער במורדות התלולים אל הים וטבע.
14 השומרים עליהם נמלטו והפיצו את הבשורה ברחבי העיר ובכל רחבי השדה, ואנשים הלכו לראות מה קרה;
15 הם הגיעו אל ישוע וראו את האיש האחוז את השד, אשר היה בו הלגיון, יושב שם, לבוש ושפוי, והם נבהלו.
16 ואלה שהיו עדים לכך סיפרו להם את אשר קרה לאיש האחוז שד ואת החזירים,
17 הם החלו להתפלל לישוע שיעזוב את גבולותיהם.

18 כאשר עלה ישוע לסירה, ביקש האיש שהיה אחוז דיבוק רשות ללכת אחריו.
19 ישוע לא הרשה לו לעשות זאת, אלא אמר לו: "לך הביתה אל משפחתך וספר להם את כל מה שעשה לך ה' וכמה ריחם עליך."» 
20 הלך והחל לספר בכל רחבי הדקאפוליס את כל אשר עשה לו ישוע, וכולם נדהמו.

21 כאשר חצה ישוע שוב את החוף בסירה, כשהיה קרוב לחוף, התאסף סביבו קהל רב.
22 ואז ניגש אחד מראשי בית הכנסת, יאיר שמו, וכשראתו השתחווה לרגליו,
23 והתחננו לפניו בכל כוחם לאמר: "בתי גוססת; בוא, הנח את ידך עליה למען תרפא ותחיה."» 
24 והוא הלך איתו, וקהל רב הלך אחריו ודחף אותו.

25 הייתה שם אישה שסבלה מזרימה דמית במשך שתים עשרה שנה;
26 היא סבלה קשות מרופאים רבים, ובזבזה את כל כספה, ורחוקה מלהרגיש הקלה כלשהי, היא ראתה את מחלתה מחמירה.
27 כאשר שמעה על ישוע, נכנסה אל תוך הקהל ונגעה בגב גלימתו.
28 כי אמרה: "אם רק אגע בבגדיו, ארפא."» 
29 מיד נפסק זרימת הדם והיא הרגישה בגופה שנרפאה מחוליה.
30 באותו רגע הבין ישוע שיצא ממנו כוח, הוא הסתובב בקהל ואמר: "מי נגע בבגדי?"» 
31 תלמידיו אמרו לו: "אתה רואה את הקהל דוחק סביבך מכל עבר ואתה שואל: 'מי נגע בי?'"» 
32 והוא הביט סביב לראות מי נגע בו.
33 האישה רועדת מפחד, כי ידעה מה קרה לה, ניגשה, נפלה לרגליו וסיפרה לו את כל האמת.
34 אמר לה ישוע: "בתי, אמונתך ריפאה אותך; לכי לשלום ורפאי ממחלותיך."» 

35 בעודו מדבר, בא מישהו מבית ראש בית הכנסת ואמר: "בתך מתה. מדוע להכביד עוד על המורה?"» 
36 כאשר שמע ישוע זאת, אמר לראש בית הכנסת: "אל תפחד, רק תאמין."» 
37 והוא לא הרשה לאיש ללוות אותו מלבד פטרוס, יעקב ויוחנן אחיו של יעקב.
38 הם הגיעו לביתו של ראש בית הכנסת, ושם ראה קהל מבולבל של אנשים בוכים ומקוננים בקול רם.
39 הוא נכנס פנימה ואמר להם: "למה כל הרעש והבכי הזה? הילד לא מת, אלא ישן."» 
40 והם לעגו לו. אך הוא גירש את כולם החוצה, לקח עמו את אביו ואת אמו של הילד ואת התלמידים שהיו איתו, והלך אל המקום שבו שכב הילד.
41 ויחזיק בידה ואמר לה: "טליתא קומי!" כלומר: "ילדתי, אני אומר לך, קומי!"» 
42 מיד קמה הנערה והתחילה ללכת, כי בת שתים עשרה שנה הייתה; והם נדהמו.
43 וישוע ציווה עליהם בחומרתה לא לספר על כך לאיש; לאחר מכן ציווה עליהם לתת לנערה משהו לאכול.

פרק 6

1 ישוע עזב את המקום ובא לעיר הולדתו, ותלמידיו הלכו אחריו.
2 כאשר הגיע השבת, החל ללמד בבית הכנסת, ורבים משמעיו נדהמו ואמרו: "מאין השיג האיש הזה את הדברים האלה? מהי החוכמה שניתנה לו, וכיצד נעשים ניסים כאלה בידיו?"
3 הלא זה הנגר, בן נָשׂוּי"אחיהם של יעקב, יוסף, יהודה ושמעון? הלא אחיותיו כאן איתנו?" והן נגעלו עליו.
4 אמר להם ישוע: "נביא אינו חסר כבוד אלא בעירו, בביתו ובמשפחתו."» 
5 ולא היה יכול לעשות שם שום נס, מלבד ריפא כמה חולים על ידי הסמכת ידיו עליהם.
6 והוא נדהם מחוסר אמונתם.

לאחר מכן הסתובב ישוע ולמד מכפר לכפר.
7 ישוע קרא אליו את שנים־עשר, שלח אותם שניים־שניים ונתן להם סמכות על הרוחות הטמאות.
8 הוא ציווה עליהם לא לקחת דבר לדרך מלבד מקל, לא תרמיל, לא לחם ולא כסף בחגורתם;
9 אלא לנעול סנדלים, ולא ללבוש שתי חולצות.
10 ויאמר להם: "בכל מקום שתכנסו לבית, הישארו שם עד שתצאו משם.".
11 ואם במקום כלשהו יסרבו לקבל אתכם ולהקשיב לכם, צאו משם ונערו את האבק מעל רגליכם לעדות להם.« 
12 ויצאו והטיפו לתשובה;
13 הם גירשו שדים רבים, משחו חולים רבים בשמן וריפאו אותם.

14 שמע המלך הורדוס על כך של ישו, ששמו התפרסם, והוא אמר: "יוחנן המטביל קם לתחייה: לכן פועל בו כוח ניסי".» 
15 אחרים אמרו: "זה אליהו" ואחרים אמרו: "הוא נביא כאחד האל" נביאים קדומים. «"« 
16 כאשר שמע הורדוס זאת, אמר: "יוחנן, אשר כרתתי את ראשו, קם מן המתים."» 

17 כי הורדוס עצמו הוא ששלח ואסר את יוחנן והכלא אותו כֵּלֵא טעונים בברזל, בגלל הורודיה, אשת פיליפוס אחיו, אשר נשא אותה לאישה;
18 כי יוחנן אמר להורדוס: "אסור לך להיות עם אשת אחיך."» 
19 לכן הרודיאס התעמתה איתו ורצתה להורגו, אך לא יכלה.
20 כי הורדוס, בידעתו שהוא אדם צדיק וקדוש, ירא אותו ושמר על חייו; הוא עשה דברים רבים על פי עצתו ושמע לקולו ברצון.

21 לבסוף, נקרתה בפניה הזדמנות חיובית. ביום השנה להולדתו, ערך הורדוס משתה לאצילי חצרו, לקציניו ולראשי הגליל.
22 כאשר נכנסה בת הרודיה לאולם ורקדה, היא שימחה את הורדוס ואת הסועדים עמו עד כדי כך שהמלך אמר לנערה: "בקשי ממני כל מה שתרצי, ואתן לך."» 
23 והוא הוסיף ונשבע: "כל אשר תבקש ממני אתן לך, אפילו חצי ממלכתי."» 
24 היא יצאה ושאלה את אמה: "מה אבקש?" ענתה אמה: "את ראשו של יוחנן המטביל."» 
25 מיד חזרה הנערה אל המלך, בהתלהבות רבה, וביקשה: "אני רוצה שתתן לי מיד על מגש את ראשו של יוחנן המטביל."» 
26 המלך היה עצוב: אַף עַל פִּי כֵן, בגלל שבועתו ואורחיו, הוא לא רצה להציק לה בסירוב.
27 מיד שלח אחד משומרי השמירה שלו וציווה להביא את ראשו של יוחנן על מגש.
28 השומר הלך וערף את ראשו של יוחנן ב כֵּלֵא, ויביא את ראשו על מגש; נתן אותו לנערה, והנערה נתנה אותו לאמה.
29 כששמעו תלמידיו של יוחנן על כך, באו, לקחו את גופתו והניחו אותה בקבר.

30 כשחזרו אל ישוע, דיווחו לו השליחים על כל מה שעשו וכל מה שלימדו.
31 הוא אמר להם: "בואו לבדכם אל מקום שומם ותנוחו." כי אנשים רבים באו והלכו עד שלשליחים לא היה אפילו זמן לאכול.
32 אז הם עלו על הספינה ונסעו למקום מבודד.

33 הם נראו עוזבים, ואנשים רבים, לאחר שניחשו לאן הם הלכו, מכל הערים מיהרו אנשים דרך היבשה למקום הזה, והגיעו לשם לפניהם.
34 כאשר ירד ישוע לחוף, ראה המון אנשים רבים, וריחם עליהם, כי היו כצאן שאין להם רועה, והחל ללמד אותם דברים רבים.

35 כשהיה כבר מאוחר, ניגשו אליו תלמידיו ואמרו: "המקום שומם הזה וכבר מאוחר;
36 שלחו אותם בחזרה כדי שיוכלו ללכת לחוות ולכפרים בסביבה ולקנות לעצמם משהו לאכול.« 
37 הוא ענה להם: "תנו להם לאכול." והם אמרו לו: "האם נלך ונקנה לחם בשווי מאתיים דינרים כדי שניתן להם לאכול?"» 
38 הוא שאל אותם: "כמה כיכרות לחם יש לכם? לכו וראו." כשבראו, אמרו לו: "חמש כיכרות לחם ושני דגים."» 
39 אחר כך ציווה עליהם לשבת את כולם, קבוצות קטנות, על הדשא הירוק;
40 והם התיישבו בקבוצות של מאה וחמישים.
41 ישוע לקח את חמש כיכרות הלחם ואת שני הדגים, הרים את מבטו השמימה והודה. לאחר מכן שבר את כיכרות הלחם ונתן אותן לתלמידיו לחלקן לעם, וגם את שני הדגים חילק לכולם.
42 כולם אכלו ושבעו,
43 ונשאו משם שנים עשר סלים מלאים בחתיכות לֶחֶם ומה שנשאר מהדג.
44 ואלה שאכלו היו חמשת אלפים איש.

45 מיד לאחר מכן, ישוע ציווה על תלמידיו לעלות לסירה ולהפליג לפניו אל עבר הים, אל בית צידה, בזמן שהוא עצמו ישלח את הקהל.
46 ולאחר שנפרד מהם, עלה להר להתפלל.

47 עם רדת הערב, הסירה הייתה בלב ים, וישוע היה לבדו על היבשה.
48 כשראה שהם מתקשים מאוד לחתור (כי הרוח הייתה נגדם), בערך במשמרת הרביעית של הלילה, יצא אליהם כשהוא הולך על הים; והוא התכוון לעבור על פניהם.
49 אך כאשר ראו אותו הולך על הים, חשבו שזו רוח רפאים וצעקו.
50 כי כולם ראו אותו, ונבהלו. מיד דיבר אליהם ואמר: "התעודדו! זה אני; אל תפחדו."» 
51 הוא עלה אליהם בסירה, והרוח שככה, והם השתגעו לגמרי, והם יצאו מדעתם.;
52 משום שלא הבינו את נס הלחם, כי לבם היה קשה.

53 לאחר שחצו את הים, הגיעו לאזור גנראט ונחתו שם.
54 כאשר ירדו מן הסירה, האנשים של המדינה, לאחר שזיהה מיד את ישוע,
55 איש חיפשו מסביב, ואנשים התחילו להביא אותו החולים על מיטותיהם, בכל מקום בו נודע שהוא.
56 בכל מקום אליו הגיע, בכפרים, בעיירות ובכפרים, הם הניחו החולים בכיכרות, והתחננו לפניו שייתן להם לגעת רק בציצית מעילו; וכל מי שיכל לגעת בה נרפא.

פרק 7

1 הפרושים וסופרים רבים שהגיעו מירושלים התאספו סביב ישוע.
2 כאשר ראה כמה מתלמידיו אוכלים בידיים טמאות, כלומר בידיים לא שטופות, הם ה- האשימו.
3 כי הפרושים וכל היהודים אינם אוכלים אלא אם כן רחצו את ידיהם היטב, כמסורת הזקנים.
4 וכאשר הם חוזרים מהכיכר, הם אינם אוכלים אלא אם כן ביצעו רחצה. הם גם מקיימים מנהגים מסורתיים רבים אחרים, כגון טהרת כוסות, פכים, כלי נחושת ומיטה.
5 שאלו אותו הפרושים והסופרים: "מדוע תלמידיך אינם הולכים לפי מסורת הזקנים, אלא אוכלים בידיים טמאות?"» 
6 ענה להם: "צדק ישעיהו כשניבא עליכם הצבועים, ככתוב: 'העם הזה מכבד אותי בשפתיו, וליבם רחוק ממני'.
7 עבודתם אותי לשווא; הם מלמדים תורות שהן מצוות בני אדם.
8 זנחתם את מצוות אלוהים ודבקים במסורות בני אדם, מנקים כלים וכוסות ועושים דברים רבים אחרים כיוצא דופן.
9 "אתם יודעים היטב," הוסיף, "איך לבטל את מצוות אלוהים כדי לשמור את המסורת שלכם!"
10 כי משה אמר: "כבד את אביך ואת אמך", וכל המקלל את אביו ואת אמו יומת.
11 ואתם אומרים: "אם יאמר איש לאביו או לאמו: 'הטוב שיכולתי לתת לך הוא קורבן', כלומר מתנה." נעשה לאלוהים,
12 לא תניח לו עוד לעשות דבר לאביו ולאימו,
13 ובכך מבטלים את דבר אלוהים על ידי המסורת שאתם מלמדים. ואתם עושים דברים רבים אחרים כמוהם.« 

14 לאחר שקרא לקהל את העם, אמר להם ישוע: "הקשיבו לי כולכם והבינו.".
15 שום דבר מחוץ לאדם אינו יכול לטמא אותו בכך שייכנס אליו; אבל מה שיוצא ממנו הוא שמטמא אותו.
16 כל מי שיש לו אוזניים, ישמע.« 

17 כאשר נכנס לבית, הרחק מהקהל, שאלו אותו תלמידיו על המשל הזה.
18 הוא אמר להם: "האם אתם כה קהים? האם אינכם מבינים ששום דבר הנכנס לאדם מבחוץ אינו יכול לטמא אותו?",
19 כי אינו נכנס ללבו, אלא מגיע לקיבה, ויוצא אל הסתר, אשר מטהר את כל המאכלים?
20 אך הוסיף, מה שיוצא מן האדם הוא שמטמא אותו.
21 כי מבפנים, מלב האדם, באות מחשבות רעות, ניאוף, זנות, רצח,
22 גניבה, חמדנות, רשע, מרמה, הוללות, עין הרע, לשון הרע, גאווה, טירוף.
23 כל הדברים הרעים האלה באים מבפנים ומטמאים את האדם.« 

24 לאחר מכן עזב את המקום והלך לגבולות צור וצידון. לאחר שנכנס לבית, רצה שאיש לא ידע זאת, אך לא יכול היה להסתתר.
25 כי מיד לאחר ששמעה עליו אישה, אשר בתה הקטנה נשאה רוח טמאה, באה ונפלה לרגליו.
26 האישה הזאת הייתה עובדת אלילים, סורית-פיניקית במוצאה; היא התחננה לפניו שיגרש את השד מבתה.
27 אמר לו: "ראשית, תן לילדים לשקול, כי אין זה ראוי לקחת את לחם הילדים ולזרוק אותו לכלבים."
28 "נכון, אדוני," ענתה, "אבל אפילו הכלבים הקטנים אוכלים את פירורי הילדים מתחת לשולחן."« 
29 אמר לה: "בגלל דבר זה לכי, השד יצא מבתך."» 
30 כשחזרה הביתה, מצאה את בתה שוכבת על מיטתה; השד כבר עזב אותה.

31 לאחר מכן עזב ישוע את ארץ צור וחזר דרך צידון אל ים הגליל, במרכז דקפוליס.
32 שם הביאו אליו איש חירש אילם, והתחננו לפניו שיניח עליו את ידיו.
33 ישוע לקח אותו הצידה מן הקהל, שם את אצבעותיו באוזניו וירק על לשונו;
34 לאחר מכן, הרים את מבטו לשמים, נאנח ואמר לה: "אפפתחה!" כלומר, "היי פתחי!".
35 ומיד נפקחו אוזני האיש, לשונו התרחקה והוא דיבר בבירור.
36 ישוע ציווה עליהם לא לספר לאיש. אך ככל שציווה עליהם יותר, כך הם גרמו לגלגול נוסף.;
37 והם התפעלו מאוד ואמרו: "פלאים כל מה שעשה! הוא גורם לחירשים לשמוע ולאילמים לדבר."» 

פרק 8

1 בימים ההם, כאשר עדיין היה קהל רב שלא היה להם מה לאכול, קרא ישוע לתלמידיו ואמר להם:
2 "אני מרחם על העם הזה, כי כבר שלושה ימים הם לא עזבו אותי, ואין להם מה לאכול.".
3 אם אשלח אותם בחזרה לבתיהם ללא אוכל, הם יתעלפו בדרך, כי רבים מהם באו ממרחקים!« 
4 ענו לו תלמידיו: "איך ימצא מישהו כאן במדבר הזה מספיק לחם כדי להאכיל אותם?"» 
5 שאל אותם: "כמה כיכרות לחם יש לכם?" אמרו: "שבע".» 
6 לאחר מכן הושיב את הקהל על הארץ, לקח את שבע כיכרות הלחם, הודה על הלחמים, פרץ אותן ונתן לתלמידיו לחלקן, והם חילקו אותן לעם.
7 היו להם גם כמה דגים קטנים; לאחר שברך ישוע, גם הוא חילק אותם.
8 הם אכלו ושבעו, ושבעה סלים של הפתיחה שנשארה נאספו.
9 והאוכלים היו כארבעת אלפים איש. לאחר מכן שלח אותם ישוע.

10 מיד עלה הוא לסירה עם תלמידיו והגיע אל יבשת דלמנותא.
11 הגיעו אליו הפרושים, החלו להתווכח איתו וביקשו ממנו אות מן השמים כדי לבחון אותו.
12 ישוע נאנח עמוקות ואמר: "מדוע הדור הזה מבקש אות? אמן אני אומר לכם, אות לא יינתן לדור הזה."» 

13 הוא עזב אותם, חזר לסירה וחצה את הים.

14 אך התלמידים שכחו להביא לחם; הייתה להם רק כיכר לחם אחת איתם בסירה.
15 ישוע הזהיר אותם: "היזהרו משמרים של הפרושים ושל הורדוס."» 
16 הם דנו ביניהם ואמרו: "משום שאין לנו לחם."» 
17 ישוע, שידע את מחשבותיהם, אמר להם: "מדוע אתם מדברים על כך שאין לכם לחם? האם עדיין אין לכם שכל ואין לכם תבונה? האם לבכם עדיין עיוור?"
18 עיניכם ולא תראו ואוזניים ולא תשמעו והזכרון אין לכם?
19 כאשר שברתי את חמשת הלחם לחמשת אלפים איש, כמה סלים מלאים חתיכות נשברות לקחתם?" אמרו לו: "שנים עשר."
20 וכאשר שברתי את שבע לחם הלחם לארבעת אלפים איש, כמה סלים מלאים חתיכות אספתם?" אמרו לו, "שבע".» 
21 הוא אמר להם: "איך אתם עדיין לא מבינים?"» 

22 הם הגיעו לבית צידה, הביאו אליו איש עיוור והתחננו לפניו שיגע בו.
23 ישוע אחז בידו של העיוור, הוביל אותו אל מחוץ לכפר, מרח מעט מהריר שלו על עיניו, סמך את ידיו עליו ושאל אותו אם הוא רואה משהו.
24 העיוור הרים את מבטו ואמר: "אני רואה אנשים הולכים מסביב, כמו עצים."» 
25 שוב הניח ישוע את ידיו על עיניו והביט בו. לאחר מכן נרפא וראה הכל בבירור.
26 ישוע שלח אותו הביתה ואמר: "לך הביתה, אך אל תיכנס לכפר ואל תספר לאיש שם על כך."» 

27 משם הלכו ישוע ותלמידיו אל הכפרים סביב קיסריה פיליפי, ובדרך שאל אותם: "מי אומרים שאני?"» 
28 הם ענו לו: "יוחנן המטביל, אחרים אומרים לאליהו, ואחרים אומרים לאחד הנביאים."
29 "ואתם אומרים שאני, מי?" שאל אותם. "אתה המשיח," ענה לו פטרוס.» 
30 והוא אסר עליהם בתוקף לומר זֶה ממנו לאף אחד.

31 אז החל ללמדם שבן האדם צריך לסבול דברים רבים, להידחות על ידי הזקנים, הכוהנים הראשיים והסופרים, וכי הוא צריך להיהרג ולאחר שלושה ימים לקום לתחייה.
32 והוא סיפר להם את הדברים האלה בגלוי. פטרוס לקח אותו הצידה והחל לגער בו.
33 אך ישוע פנה, הביט בתלמידיו, גער בפטרוס ואמר: "סור ממני, שטן! כי אינך חושב על אלוהים, אלא על בני אדם."» 

34 לאחר מכן קרא לעם את תלמידיו ואמר להם: "מי שרוצה ללכת אחריי, יתכחש לעצמו, יישא את צלבו וילך אחריי.".
35 כי מי שירצה להציל את נפשו יאבד אותה, ומי שיאבד את נפשו למעני ולמען הבשורה יושיע אותה.
36 מה יועיל לאדם אם ירוויח את כל העולם אך יאבד את נפשו?
37 כי מה יתן אדם תמורת נפשו?
38 מי שיתבייש בי ובדבריי בדור הנואף והחוטא הזה, גם בן האדם יתבייש בו כשיבוא בכבוד אביו עם המלאכים קדושים. 
39 הוסיף ואמר: "אמן אני אומר לכם, יש מי שעומדים כאן שלא יטעמו מוות עד שיראו את מלכות האלוהים באה בגבורה."» 

פרק 9

1 שישה ימים לאחר מכן לקח עמו ישוע את פטרוס, יעקב ויוחנן, והוביל אותם להר גבוה, לבדם, והשתנה לעיניהם.
2 בגדיו הפכו לבנים נוצצים כשלג, ולבנים יותר מכל מחליקי עלי אדמות.
3 אז נראו אליהם אליהו ומשה, מדברים עם ישוע.
4 פטרוס התבטא ואמר אל ישוע: "רבי, טוב לנו להיות כאן. הבה נבנה שלוש סככות, אחת לך, אחת למשה ואחת לאליהו."» 
5 הוא לא ידע מה הוא אומר, כי אימה אחזה בהם.
6 וענן כיסה אותם בצילו, וקול יצא מן הענן: "זה בני אהובי; הקשיבו לו."» 
7 מיד כשהם הביטו סביב, לא ראו איש מלבד ישוע לבדו איתם.
8 בירדתם מההר ציווה עליהם לא לספר לאיש את אשר ראו עד אשר יקום בן האדם מן המתים.
9 והם שמרו זאת לעצמם, בעודם תוהים ביניהם מה פירוש המילה: "קם לתחייה!"» 

10 הם שאלו אותו ואמרו: "מדוע אם כן אומרים הסופרים שאליהו צריך לבוא קודם?"» 
11 ענה להם: "אליהו צריך לבוא ראשונה ולתקן את הכל. ואיך כתוב על בן האדם שהוא צריך לסבול דברים רבים ולבוז?"
12 אבל אני אומר לכם, אליהו כבר בא, ועשו לו כרצונם, ככתוב עליו.« 

13 כשחזר אל תלמידיו, ראה קהל גדול סביבם וסופרים מתווכחים איתם.
14 כל הקהל נדהם לראות את ישוע, ומיד רצו לברכו.
15 הוא שאל אותם: "על מה אתם מדברים?"» 
16 איש אחד מהקהל ענה לו: "רבי, הבאתי אליך את בני, אשר בו רוח אילם.".
17 בכל מקום שאליו הרוח תפסה אותו, היא משליכה אותו ארצה,’יֶלֶד הוא מקציף מפיו, חורק שיניים ויבש; התחננתי לפני תלמידיך לגרש אותו, אך לא יכלו.
18 "הו דור לא מאמין," אמר להם ישוע, "עד מתי אשאר עמכם? עד מתי אסבול אתכם? הביאו אותו אליי."« 
19 הביאו אותו אליה, ובמראהו הרוח הטרידה את הילד באלימות; הוא נפל ארצה והתגלגל סביבו כשהוא מקציף.
20 שאל ישוע את אבי הילד: "כמה זמן זה קורה לו?" "מאז שהיה ילד", ענה.
21 פעמים רבות השליכו הרוח אל האש ואל המים כדי להרוג אותו; אם תוכל לעשות משהו, רחם עלינו ועזור לנו.« 
22 אמר לו ישוע: "אם תוכל (להאמין), כל הדברים אפשריים למאמין."» 
23 מיד צעק אבי הילד בבכי: "אני מאמין (אדוני); עזור לי לחוסר אמונתי!"» 
24 כאשר ראה ישוע את ההמונים מתקבצים יחד, גער ברוח הטמאה ואמר: "רוח חירשת ואילמת, אני מצווה עליך, צאי ממנו ואל תיכנסי אליו שוב!"» 
25 ואז, בצעקה גדולה ובעוויתות חזקות, הוא יצא, והילד היה כגופה, כך שרבים אמרו: "הוא מת."» 
26 אך ישוע אחז בידו ועזר לו לקום, והוא קם.

27 כשנכנס לבית, שאלו אותו תלמידיו בסתר: "מדוע לא יכולנו לגרש את הרוח?"» 
28 הוא אמר להם: "סוג זה שֵׁד ניתן לגרש רק על ידי תפילה וצום.« 

29 הם עזבו את המקום ונסעו ברחבי הגליל, וישוע לא רצה שאיש ידע זאת.,
30 כי לימד את תלמידיו ואמר להם: "בן האדם יימסר לידי בני אדם, והם יהרגו אותו, וביום השלישי לאחר מותו הוא יקום לתחייה."» 
31 אך הם לא הבינו את האמרה, ופחדו לשאול אותו.

32 הם הגיעו לכפר נחום, וכשהיה בבית, שאל אותם ישוע: "על מה דיברתם בדרך?"» 

33 אך הם שתקו, כי בדרך רבו ביניהם מי גדול יותר.
34 לאחר מכן התיישבו, קראו לשנים עשר ואמרו להם: "מי שרוצה להיות ראשון, עליו להיות אחרון מכולם ומשרתם של כולם."» 
35 לאחר מכן לקח ילד קטן, העמיד אותו בתוכם, חיבק אותו ואמר להם:
36 "מי שמקבל את פניו של אחד הילדים הקטנים האלה בשמי, מקבל אותי; ומי שמקבל אותי, לא אותי מקבל, אלא את זה ששלח אותי."» 

37 יוחנן ענה לו: "רבי, ראינו אדם שאינו משלנו מגרש שדים בשמך, וניסינו לעצור אותו."
38 אל תעצרו אותו, אמר ישוע, כי איש אינו יכול לעשות נס בשמי ומיד לדבר עליי רעה.
39 מי שאינו נגדנו, הוא בעדנו.

40 כי מי שיתן לכם כוס מים בשמי משום שאתם שייכים למשיח, אני אומר לכם באמת, הוא לא יאבד את שכרו.
41 וכל המכשיל אחד מהקטנים האלה המאמינים בי, מוטב לו שאבן ריחיים תהיה תלויה על צווארו וייזרק לים.

42 אם ידך גורמת לך לחטוא, כרת אותה. מוטב לך להיכנס לחיים פגוע מאשר ללכת לגיהנום, עם שתי ידיים, אל האש שאינה תכבה.,
43 אשר שם לא תמות תולעתם, ואש לא תכבה.
44 ואם רגלך תגרום לך למעוד, כורת אותה. מוטב לך להיכנס לחיים צלע מאשר להיזרק לגיהנום, שם האש לעולם אינה כבה.,
45 אשר שם לא תמות תולעתם, ואש לא תכבה.
46 ואם עינך תגרום לך להכשיל, עקר אותה. מוטב לך להיכנס למלכות האלוהים בעין אחת מאשר להיזרק לאש גיהנום עם שתי עיניים.,
47 אשר שם לא תמות תולעתם, ואש לא תכבה.
48 כי כל אדם יימלח באש וכל מנחה יימלח במלח.
49 מלח הוא טוב, אך אם יאבד את מליחותו, כיצד תוכלו להמליח אותו שוב? שמרו את המלח בתוככם, והיו בשלום זה עם זה.« 

פרק 10

1 ישוע עזב את המקום ההוא והלך אל גבולות יהודה, מעבר לירדן; ושוב התאספו סביבו העם, והוא החל שוב ללמדם, כמנהגו.
2 ניגשו אליו הפרושים ושאלו האם מותר לבעל לגרש את אשתו; זאת כדי לבחון אותו.
3 הוא ענה להם: "מה ציווה אתכם משה?"» 
4 אמרו: "משה התיר לאיש לכתוב תעודת גירושין ולגרש את אשתו."» 
5 ענה להם ישוע: "בגלל קשיות לבכם נתן לכם את התורה הזו.".
6 אבל בראשית הבריאה ברא אותם אלוהים זכר ונקבה.
7 על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו,
8 והשניים יהפכו לבשר אחד." לכן הם אינם עוד שניים, אלא בשר אחד.
9 לכן מה שחיבר אלוהים, אל יפריד איש!« 

10 כאשר היו בבית, שאלו אותו תלמידיו שוב על כך,
11 ויאמר להם: "כל המגרש את אשתו ונושא אחרת, הוא נואף עם האישה הראשונה.".
12 ואם אישה מתגרשת מבעלה ונישאת לאיש אחר, היא נואפת.« 

13 אנשים הביאו אליו ילדים קטנים כדי שייגע בהם, אך התלמידים גערו במביאים אותם.
14 כאשר ראה ישוע זאת, הוא התרעם ואמר להם: "תנו לילדים לבוא אליי ואל תמנעו אותם, כי לכאלו שייכת מלכות השמים.".
15 אמן אני אומר לכם, כל מי שלא יקבל את מלכות האלוהים כילד קטן, לא ייכנס אליה לעולם.« 
16 וַיַּשְׁקֵם וַיַּבְרֵכְם וַיַּסְמַךְ אֶת־יְדֵיו עֲלֵיהֶם.

17 בצאתו למסע, רץ אליו אדם, כרע על ברכיו לפניו ושאל אותו: "רבי הטוב, מה עליי לעשות כדי לרשת חיי נצח?"» 
18 אמר לו ישוע: "למה אתה קורא לי טוב? אין טוב מלבדו של אלוהים.".
19 אתה יודע את המצוות: לא תנאף, לא תרצח, לא תגנוב, לא תעיד עדות שקר, הימנע מכל מרמה, כבד את אביך ואת אמך.« 
20 הוא ענה: "רבי, את כל הדברים האלה שמרתי מנעורי."» 
21 ישוע הביט בו ואהב אותו. "דבר אחד חסר לך: לך, מכור את כל אשר לך ותן לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים. לאחר מכן בוא, לך אחריי."» 
22 אך הוא, עצוב על דבר זה, הלך משם בעצב, כי היו לו נכסים רבים.

23 ישוע הביט סביבו ואמר לתלמידיו: "כמה קשה לבעלי נכסי העולם הזה להיכנס למלכות האלוהים!"» 
24 כאשר נדהמו התלמידים מדבריו, אמר ישוע שוב: "ילדי הקטנים, כמה קשה למי שמבטח בעושר להיכנס למלכות אלוהים!"
25 קל יותר לגמל לעבור דרך קוף מחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות אלוהים.« 
26 והם נדהמו עוד יותר, ואמרו זה לזה: "מי אם כן יכול להיוושע?"» 
27 ישוע הביט בהם ואמר: "לבני אדם זה בלתי אפשרי, אך לא לאלוהים; כי לאלוהים הכל אפשרי."» 

28 אז פטרוס אמר: "הנה, עזבנו הכל כדי ללכת אחריך."» 
29 ענה ישוע: "אמן אני אומר לכם, איש לא יעזוב את ביתו או את אחיו או את אחיותיו או את אביו או את אםיו או את ילדיו או את שדותיו למעני ולמען הבשורה,
30 למען לא יקבל כעת פי מאה בעת הזו: בתים, אחים, אחיות, אמהות, ילדים ושדות, בתוך רדיפות, ובעולם הבא חיי נצח.
31 ורבים מהאחרונים יהיו ראשונים, ורבים מהראשונים יהיו אחרונים.« 

32 הם היו בדרכם לירושלים, וישוע הלך לפניהם; והם נדהמו ועקבו אחריו בפחד. שוב לקח ישוע את שנים-עשר הצידה והחל לספר להם מה עומד לקרות לו:
33 "הנה אנחנו עולים לירושלים, ובן האדם יימסר לידי ראשי הכוהנים והסופרים, והם יגזרו עליו מוות וימסרו אותו לידי הגויים;
34 הם יעליפו אותו, יירקו עליו, ילקתו ויהרגו אותו, וכעבור שלושה ימים הוא יקום לתחייה.« 

35 יעקב ויוחנן, בני זבדי, ניגשו אליו ואמרו: "רבי, אנו רוצים שתעשה עבורנו כל אשר נבקש ממך."
36 "מה אתם רוצים שאעשה עבורכם?" שאל אותם.« 
37 אמרו: "הנה לנו לשבת, אחד לימינך והשני לשמאלך, בכבודך."» 
38 אמר להם ישוע: "אינכם יודעים מה אתם מבקשים. האם תוכלו לשתות את הכוס שאני הולך לשתות, או להיטבל בטבילה שאני הולך להיטבל בה?"» 
39 הם ענו: "אנחנו יכולים." ויאמר להם ישוע: "את הכוס שאני הולך לשתות, אתם תשתו, ותיטבלו בטבילה שבה אני נטבל;
40 אך לשבת לימיני או לשמאלי אין לי לתת, אלא לאלה אשר עבורם הוכן הדבר.« 

41 כאשר שמעו זאת עשרת האחרים, הם התרעמו על יעקב ויוחנן.
42 ישוע קרא להם יחד ואמר להם: "אתם יודעים שאלו הנחשבים לשליטי הגויים רודנים בהם, וגדוליהם מפעילים עליהם סמכות.".
43 לא כך צריך להיות ביניכם; אלא מי שרוצה להיות גדול ביניכם, חייב להיות עבדכם;
44 ומי שרוצה להיות ראשון ביניכם, חייב להיות עבד של כולם.
45 כי בן האדם לא בא כדי שישרתו אותו, כי אם לשרת ולתת את נפשו ככופר בעד רבים.« 

46 הם הגיעו ליריחו. כשיצא ישוע מהעיר עם תלמידיו ועם קהל גדול למדי, ישב ברטימאוס העיוור, בנו של טימאוס, בצד הדרך וקיבל צדקה.
47 כאשר שמע כי זהו ישוע מנצרת, החל לצעוק: "ישוע בן דוד, רחם עליי!"» 
48 רבים גערו בו ואמרו לו לשתוק, אך הוא צעק עוד יותר: "בן דוד, רחם עליי!"» 
49 אז עצר ישוע ואמר: "קראו לו!" והם קראו לו ואמרו: "היה חזק, קום, הוא קורא לך."» 
50 הוא השליך את גלימתו, קפץ על רגליו וניגש אל ישוע.
51 שאל אותו ישוע: "מה אתה רוצה שאעשה עבורך?" ענה העיוור: "רבוני, אני רוצה לראות."» 
52 אמר לו ישוע: "לך, אמונתך הושיעה אותך." ומיד ראה את פניו והלך אחריו בדרך.

פרק 11

1 כאשר התקרבו לירושלים, ליד בית פיי ובית עניה, אל הר הזיתים, שלח ישוע שניים מתלמידיו,
2 ויאמר להם: "לכו אל הכפר שלפניכם, וכשתכנסו לשם תמצאו עיר קשור, אשר איש לא ישב עליו מעולם; התירו אותו והביאו אותו אליי.".
3 ואם ישאל אתכם מישהו: "מה אתם עושים?" ענו: "ה' זקוק לו", והוא ישלח אותו לכאן מיד.« 

4 כאשר הלכו התלמידים לדרכם, הם מצאו עיר קשור לשער בחוץ, בסיבוב הדרך, והם התירו אותו.
5 כמה מהאנשים שהיו שם אמרו להם: "מה אתם עושים כשאתם מתירים את החמור הזה?"» 
6 הם ענו כפי שציווה עליהם ישוע, והותר להם לעשות כן.
7 והם הביאו את האתון אל ישוע, שמו עליו את גלימותיהם, וישוע ישב עליהם.
8 רבים פרשו את גלימותיהם לאורך הדרך; אחרים כרתו ענפים מהעצים ופיזרו אותם על הדרך.
9 והלכים שלפניכם והאחרים צעקו: "הושענא! ברוך הבא בשם ה'!"
10 ברוך מלכות דוד אבינו, אשר עומדת להתחיל! הושענא במרומים!« 
11 והוא נכנס לירושלים אל בית המקדש, ולאחר שראה את הכל, כי כבר היה מאוחר, הלך לבית עניה עם שנים עשר.

12 למחרת, לאחר שעזבו את ביתניה, היה רעב.
13 הוא ראה מרחוק עץ תאנה מכוסה עלים, ועלה לראות אם ימצא עליו פרי; וכשהתקרב אליו לא מצא דבר מלבד עלים, כי לא הייתה עונת התאנים.
14 אמר לעץ התאנה: "אל יאכל עוד פריך לעולם!" שמעו תלמידיו.

15 הם הגיעו לירושלים. ישוע נכנס לבית המקדש והחל לגרש את הקונים והמוכרים שם. הוא הפך את שולחנות החליפנים ואת כסאות סוחרי היונים.,
16 ולא הרשה לאיש לשאת דבר דרך המקדש.
17 ולימד ואמר: "הלא כתוב: 'ביתי ייקרא בית תפילה לכל הגויים'? ואתם הפכתם אותו למערת שודדים."» 
18 כששמעו זאת ראשי הכוהנים והסופרים חיפשו דרכים להרוג אותו, כי פחדו ממנו, כי כל העם התפעל מתורתו.

19 עם רדת הערב, עזב ישוע את העיר.

20 כשעברו התלמידים שוב מוקדם בבוקר, הם ראו את עץ התאנה יבש משורשיו ומעלה.
21 אז נזכר פטרוס ואמר לישוע: "רבי, הנה עץ התאנה שקיללת נבול."» 
22 ענה להם ישוע: "האמינו באלוהים.".
23 אמן אומר אני לכם, אם מישהו יאמר להר הזה "לך והשלך אל הים" ואינו מפקפק בלבו אלא מאמין שמה שיאמר יקרה, הוא יעשה זאת.
24 לכן אני אומר לכם, כל מה שתבקשו בתפילה, האמינו שתקבלו, והוא יהיה לכם.
25 כשאתם עומדים ומתפללים, אם יש לכם דבר נגד מישהו, סלחו לו, למען יסלח לכם אביכם שבשמים את חטאיכם.
26 אם לא תסלחו, גם אביכם שבשמים לא יסלח לכם על חטאיכם.« 

27 הם הגיעו שוב לירושלים. בעוד ישוע מתהלך בבית המקדש, ניגשו אליו ראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים.,
28 ואמרו לו: "באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה? מי נתן לך סמכות לעשותם?"» 
29 אמר להם ישוע: "גם אני אשאל אתכם שאלה; ענו לי ואומר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה.".
30 האם טבילתו של יוחנן הייתה מן השמים או מבני אדם? ענו לי.« 
31 אך הם אמרו לעצמם: "אם נענה 'מן השמים', יאמר: 'מדוע אם כן לא האמנתם בו?'".
32 אם נשיב: אנשים... » הם פחדו מהעם; כי כולם ראו את יוחנן לנביא אמיתי.
33 "אנחנו לא יודעים," אמר ישוע, "ואני לא אגיד לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה."» 

פרק 12

1 אז החל ישוע לדבר אליהם משלים"איש אחד נטע כרם, הקים גדר סביבו, חפר בו גת ובנה מגדל; אחר כך השכיר אותו לכמה כורמים ויצא לארץ אחרת."
2 בזמן הנכון שלח משרת אל החורשים כדי לקבל מהם חלק מהקציר.
3 אך הם תפסו אותו, היכו אותו ושלחו אותו משם בידיים ריקות.
4 הוא שלח להם עוד עבד אחר, והם פצעו אותו בראשו וקללו אותו.
5 הוא שלח שלישי, אותו הרגו; רבים אחרים גם כן הוכו, חלקם נהרגו על ידם.
6 לאדון נותר בן אחד, אותו אהב מאוד; גם אותו שלח אליהם אחרון, באמרו לעצמו: "יכבדו את בני".
7 אבל החקלאים האלה אמרו זה לזה: "זה היורש; בואו נהרוג אותו, והירושה תהיה שלנו.".
8 ויתפסוהו, הרגוהו וזרקוהו אל מחוץ לכרם.
9 ומה יעשה בעל הכרם? הוא יבוא, יהרוג את החקלאים ותן את הכרם לאחרים.

10 האם לא קראתם את הקטע הזה בכתובים: "אבן שמאסו הבונים הפכה לאבן פינה"?
יא ה' עשה זאת, ונפלאה היא בעינינו?« 
12 וַיַּחֲפּוּ אוֹתוֹ, בְּדִיעָה שֶׁהוּא מִתְכַּפֵּל אֶת־הָעָם בְּמשל הַזֶּה; וְיָרְאוּ מִן־הָעָם, וַיַּעֲזְבוּ אוֹתוֹ וַיֵּלְכוּ.

13 לכן שלחו כמה פרושים והרודיאנים לתפוס אותו בדבריו.
14 כשבאו אליו, אמרו: "רבי, אנחנו יודעים שאתה איש אמת ואינך אכפת לך מאף אחד, כי אינך מתייחס לאנשים כפי שהם, אלא מלמד את דרך האלוהים באמת. האם מותר לשלם מס לקיסר או לא? האם עלינו לשלם או לא?"» 
15 הוא ידע את בוגדתם ואמר להם: "למה אתם מנסים אותי? הביאו לי דינר, כדי שאוכל לראותו."» 
16 הביאו אותו אליו, והוא אמר להם: "של מי התמונה והכתובת האלה?" "של הקיסר", אמרו לו.
17 ענה להם ישוע: "החזירו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים." והם נדהמו.

18 מהצדוקים, אשר מכחישים התחייה, לאחר מכן הם ניגשו אליו ושאלו אותו את השאלה הזו:
19 "רבי, משה ציווה אותנו שאם אח ימות והותיר אחריו אישה ללא ילדים, ייקח אחיו את אשתו ויגדל לאחיו ילדים.".
20 והיו שבעה אחים; הראשון לקח אישה ומת מבלי להשאיר אחריו ילדים.
21 השני לקח אותה, וגם הוא מת מבלי להותיר אחריו ילדים. כך קרה גם לשלישי.,
22 וַיִּקְחוּ אֹתָהּ שֶׁבַעַת הַשְּׁבָעָה וְלֹא הָיְרִיבוּ לָהֶם בָּנִים וְגַם הָאִישָּׁה מָתָה׃.
23 ובכן, ב התחייהכשיקומו לתחייה, למי תהיה אשתו? כי לכל השבעה הייתה אותה כאישה. 
24 השיב להם ישוע: "האם אינכם טועים בכך שאינכם מבינים את הכתובים וגם לא את כוחו של אלוהים?"
25 כי כאשר אנשים קמים לתחייה מן המתים, הם אינם נושאים נשים, וגם לא נָשִׁים בעלים; אבל הם כמו המלאכים בשמיים.
26 ונוגע ללב התחייה הלא קראתם בספר משה, במעבר הסנה הבוער, אשר אמר אליו אלוהים: אני אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב?
27 אינו אלוהי המתים, אבל אנשים חיים. לכן אתה טועה בגדול.« 

28 אחד הסופרים, ששמע את השיחה, וראה שישוע ענה להם היטב, ניגש אליו ושאל: "איזו מצווה היא הראשונה מכולן?"» 
29 ענה לו ישוע: "ראשית כל זאת: שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד.".
30 לכן ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל כוחך. זאת המצווה הראשונה.
31 השני דומה לו: ואהבת לרעך כמוך. אין מצווה גדולה מאלה.« 
32 אמר אליו הסופר: "נכון אמרת, רבי, אמת אמרת, כי אלוהים אחד ואין אחר מלבדו;
33 ולאהוב אותו בכל לבבך ובכל שכלך ובכל נפשך ובכל כוחך, ואהבת לרעך כמוך, גדולה היא מכל העולות והזבחים.« 
34 כאשר ראה ישוע שענה בחוכמה, אמר לו: "אינך רחוק ממלכות האלוהים." ואיש לא העז לשאול אותו עוד שאלות.

35 ישוע המשיך ללמד בבית המקדש ואמר: "איך יכולים הסופרים לומר שהמשיח הוא בן דוד?"
36 כי דוד עצמו מדבר כך ברוח הקודש: "אמר ה' לאדוני שב לימיני עד אשר אשים את אויביך הדום רגליך."
37 דוד עצמו קורא לו אדון, אם כן איך הוא יכול להיות בנו?" והקהל הרב שמח לשמוע אותו.

38 הוא גם אמר להם בתורתו: "היזהרו מהסופרים, האוהבים להסתובב בגלימות ארוכות ולקבל ברכות בשווקים,
39 המושבים הטובים ביותר בבתי הכנסת והמקומות הטובים ביותר בסעודות:
40 האנשים האלה, הטורפים בתי אלמנות ומתפללים תפילות ארוכות בראוותנות, יקבלו עונש גדול יותר.« 

41 ישוע ישב מול הארגז וצפה באנשים הכניסו לתוכו כסף; עשירים רבים הכניסו סכומי כסף גדולים.
42 באה אלמנה ענייה והכניסה שתי מטבעות קטנות, שווין יחד רבע אס.
43 ישוע קרא אליו את תלמידיו ואמר: "אמן אני אומר לכם, האלמנה הענייה הזאת נתנה לאוצר יותר מכל האחרות.".
44 כי כולם תרמו משפעם, אך האישה הזאת נתנה מעוניה את כל אשר לה, את כל אשר היה לה למחייתה.« 

פרק 13

1 כאשר יצא ישוע מהמקדש, אמר אליו אחד מתלמידיו: "רבי, הבט באבנים ובבניינים האלה!"» 
2 ענה לו ישוע: "האם אתה רואה את הבניינים הגדולים האלה? לא תישאר בהם אבן על אבן, כל אבן תיפול למטה."» 

3 כאשר התיישב על הר הזיתים, מול בית המקדש, שאלו אותו פטרוס, יעקב, יוחנן ואנדרי בסתר:
4 "הגיד לנו מתי זה יקרה, ומה יהיה האות שכל אלה עומדים להתקיים?"» 
5 ענה להם ישוע ופתח בדבריו: "היזהרו שאיש לא יטעה אתכם.
6 כי רבים יבואו בשמי ויאמרו: "אני הוא". ישו ; וְהֵם יַרְעוּ רַבָּה.
7 כשתשמעו על מלחמות ושמועות על מלחמות, אל תיבהלו; כי הדברים האלה חייבים להתרחש, אך עדיין לא הסוף.
8 אנשים יקומו על אנשים, וממלכה על ממלכה. יהיו רעידות אדמה במקומות שונים ורעב. אלה הם ראשית חבלי לידה.
9 הישמרו! יובאו בפני בתי משפט ובתי כנסת, ושם יכו אתכם; תעמדו לדין בפני מושלים ומלכים בגללי, כי לִי להעיד בפניהם.
10 יש לבשר תחילה את הבשורה לכל הגויים.
11 לכן, כאשר יביאו אתכם לפניהם, אל תחשבו מראש מה תאמרו, אלא אמרו את מה שיינתן לכם באותו זמן; כי לא אתם תדברו, אלא רוח הקודש.
12 אח יסגיר את אחיו למוות, ואב את בנו; בנים יקומו על הוריהם ויהרגו אותם.
13 ו כולכם תשנאו בגלל שמי. אבל מי שיתמיד עד הסוף יינצל.

14 כאשר תראו את תועבת החרבה עומדת במקום שאינה צריכה להיות - הקורא יבין - אז אלו שביהודה יברחו להרים.
15 מי שנמצא על הגג, אל ירד לביתו, ולא ייכנס להוציא דבר.
16 ומי שיצא לשדהו, אל ישוב לקחת את גלימתו.
17 אך אוי להרות או למניקות בימים ההם!
18 התפללו שדברים אלה לא יקרו בחורף.
19 כי בימים ההם יהיו צרות אשר לא היו כמותן מאז ראשית העולם אשר ברא אלוהים ועד עכשיו, וגם לא יהיו לעולם.
20 ואלמלא קיצר האדון את הימים ההם, איש לא היה נושע; אך קיצרם למען הנבחרים אשר בחר.

21 אם יאמר לכם איש, 'הנה המשיח!' או 'הנה המשיח!', אל תאמינו.
22 כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויעשו אותות ומופתים כדי להטעות, אם אפשר, אפילו את הנבחרים.
23 היזהרו! ראו, אמרתי לכם הכל מראש.

24 אך בימים ההם, לאחר הצרה ההיא, תחשך השמש והירח לא ייתן את אורו,
25 כוכבי השמים יפלו, והכוחות אשר בשמים יזדעזעו.
26 אז יראו את בן האדם בא בעננים בעוצמה רבה ובכבוד רב.
27 ואז ישלח את מלאכיו לאסוף את בחיריו מארבע רוחות הרוח, מקצה הארץ ועד קצה השמים.

28 שמעו להשוואה זו של עץ התאנה: ברגע שענפיו רכים והוא מוציא את עליו, אתם יודעים שהקיץ קרוב.
29 לפיכך, כשאתה רואה את הדברים האלה קורים, דעו כי קרוב בן האדם, כי הוא בפתח.
30 אמן אומר אני לכם, הדור הזה לא יעבור עד שיקרו כל אלה.
31 שמים וארץ יעברו, אך דברי לעולם לא יעברו.

32 אשר ליום ולשעה ההיא, איש אינו יודע, וגם לא המלאכים בשמים, לא הבן, אלא האב לבדו.

33 היו ערניים, ערנו והתפללו, כי אינכם יודעים מתי תגיע העת.
34 כך גם אדם, שיצא מביתו לדרך, מינה לכל אחד את עבדיו את תפקידו ומצווה על שומר הדלת לשמור.
35 לכן היו ערניים, כי אינכם יודעים מתי יחזור בעל הבית, אם בערב, אם בחצות הלילה, אם בקריאת התרנגול, אם בבוקר;
36 פן יבוא פתאום וימצא אתכם ישנים.
37 מה שאני אומר לכם, אני אומר לכל אחד: שימו לב!« 

פרק 14

1 הפסח וחג המצות היו אמורים להתקיים יומיים לאחר מכן, וראשי הכוהנים והסופרים חיפשו דרכים לתפוס את ישוע בתחבולות כדי להורגו.
2 "אבל," אמרו, "אסור שזה יהיה בחג, פן תהיה מהומה בעם."» 

3 בזמן שישוע היה בבית עניה, בביתו של שמעון המצורע, נכנסה אישה בעודו סובל. וברשותה צנצנת בהט מלאה בבושם יקר מאוד, עשוי נרד טהור, ותשברה את הצנצנת ויצקה את הבושם על ראשו.
4 כמה מהנוכחים הביעו את מורת רוחם זה לזה: "למה לבזבז את הבושם הזה?"
5 אפשר היה למכור אותו ביותר משלוש מאות דינרים ולתת את הכסף לעניים." והם כעסו עליה.
6 אך ישוע אמר: "עזבו אותה בשקט, למה אתם מטרידים אותה? מעשה טוב עשתה לי.".
7 כי תמיד היית העניים איתך, ובכל עת שתרצה, תוכל לעשות להם טוב; אבל לא תמיד אני אצלך.
8 האישה הזאת עשתה כמיטב יכולתה; היא חנטה את גופי מראש לקבורה.
9 אמן אומר אני לכם, בכל מקום שבו תוכרז הבשורה הזאת בכל העולם, גם את אשר עשתה יסופר, לזכרה.« 

10 יהודה איש קריות, אחד משנים עשר, הלך אל ראשי הכוהנים כדי לבגוד בישוע.
11 לאחר ששמעו זאת, הם היו ב שִׂמְחָה והבטיח לתת לו כסף. ויהודה חיפש הזדמנות טובה לבגוד בו.

12 ביום הראשון של חג המצות, כאשר הוקרבו את שה הפסח, שאלו תלמידיו את ישוע: "לאן אתה רוצה שנלך ויכין לך את סעודת הפסח?"» 
13 ושלח שניים מתלמידיו ואמר להם: "לכו העירה, ותפגשו איש הנושא כד מים, לכו אחריו.".
14 בכל מקום שיכנס, אמרו לבעל הבית: המורה שולח אתכם לומר: היכן חדר האורחים שבו אוכל את הפסח עם תלמידיי?
15 והוא יראה לכם חדר גדול, מרוהט ומוכן, הכינו לנו שם.« 
16 תלמידיו יצאו והלכו העירה, ומצאו את הדברים כדבריו, והכינו את הפסח.

17 בערב בא ישוע עם שנים עשר התלמידים.
18 בזמן שהיו סביב השולחן ואכלו, אמר ישוע: "אמן אני אומר לכם, אחד מכם יבגוד בי – זה שאוכל איתי!"» 
19 והם החלו להתעצב ולשאול אותו אחד אחר השני, "האם זה אני?"» 
20 הוא ענה להם: "זה אחד משנים עשר, שמכניס את ידו לצלחת איתי.".
21 ובן האדם ילך, כפי שכתוב עליו. אבל אוי לאיש אשר יבגוד על ידו בן האדם! טוב היה לאיש ההוא אילו לא נולד.« 

22 במהלך הסעודה לקח ישוע לחם, ברך את הלחם, שבר אותו, נתן להם ואמר: "קחו, זה גופי."» 
23 לאחר מכן לקח את הכוס, הודה לו ונתן להן, וכולם שתו ממנה.
24 ואמר להם: "זה דמי, דם הברית החדשה, אשר נשפך בעד רבים.".
25 אמן אומר אני לכם, לא אשתה עוד מפרי הגפן עד היום ההוא אשר אשתה אותו חדש במלכות אלוהים.« 

26 לאחר ששרו את שיר ההמנון, יצאו להר הזיתים.
27 אמר להם ישוע: "בלילה הזה ממש אכשיל אתכם כולכם, כי כתוב: 'אכה את הרועה, והצאן יתפזרו'.".
28 אבל אחרי שאקום לתחייה, אהיה מנהיגכם בגליל.« 
29 אמר לו פטרוס: "גם אם תיכשל בגלל הכל, לעולם לא תיכשל בגללי."» 
30 אמר לו ישוע: "אמן אני אומר לך, בלילה הזה ממש, לפני שיקרא התרנגול פעמיים, תכחיש לי שלוש פעמים."» 
31 אך פטרוס התעקש עוד יותר: "גם אם אצטרך למות איתך, לא אכחיש אותך." וכולם אמרו אותו דבר.

32 הם הגיעו למקום שנקרא גת שמנים, ואמר לתלמידיו: "שבו כאן בזמן שאני מתפלל."» 
33 ולקח עמו את פטרוס, יעקב ויוחנן, והחל לחוש פחד וייאוש.
34 ויאמר אליהם: "נפשי צער רב עד מוות; הישארו כאן ושמרו על המשמר."» 

35 הוא התקדם מעט, השליך את עצמו ארצה והתפלל שהשעה הזאת, אם תוכל, תעבור ממנו.
36 ואמר: "אבא, הכל אפשרי עבורך. קח את הכוס הזאת ממני; אך לא רצוני, אלא רצונך יעשה."» 
37 לאחר מכן חזר הוא ומצא את תלמידיו ישנים, ואמר לפטרוס: "שמעון, האם אתה ישן? לא יכולת לעמוד על המשמר שעה אחת?"
38 ערו והתפללו פן תיפלו בניסיון. הרוח חפצה, אך הבשר חלש.« 
39 וישב והלך משם, התפלל ואמר את אותם הדברים.
40 כשחזר, מצא אותם עדיין ישנים, כי עיניהם היו כבדות, ולא ידעו מה לענות לו.
41 הוא חזר בפעם השלישית ואמר להם: "עכשיו אתם ישנים ונחים. די! הגיעה השעה; הנה, בן האדם נמסר לידי חוטאים.".
42 קומו, בואו נלך; קרוב הבוגד בי.« 

43 באותו רגע ממש, בעודו מדבר, הגיע יהודה, אחד משנים עשר, ועמו חבורה גדולה חמושה בחרבות ובמקלות, שנשלחו על ידי ראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים.
44 הבוגד נתן להם את הסימן הזה: "מי שאני מנשק הוא האיש; תפסו אותו והביאו אותו בשלום."» 
45 מיד כשהגיע, ניגש אל ישוע, אמר: "רבי!" ונישק אותו.
46 האחרים זרקו עליו את ידיהם ועצרו אותו.
47 אחד האנשים שהיו שם שלף את חרבו, הכה את עבד הכהן הגדול וכרת את אוזנו.
48 השיב להם ישוע: "האם יצאתם כשודד, בחרבות ובמקלות כדי לתפוס אותי?".
49 יום יום הייתי ביניכם ולימדתי בבית המקדש, ולא אסרתם אותי; אך זה קרה כדי שיתקיימו הכתובים.« 
50 אז נטשו אותו כל תלמידיו וברחו.
51 איש צעיר הלך אחריו, מכוסה רק בסדין; הם תפסו אותו;
52 אך הוא שחרר את הסדין וברח עירום מידיהם.

53 הם לקחו את ישוע אל הכהן הגדול, שם התאספו כל ראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים.
54 פטרוס הלך אחריו מרחוק, עד לחצר הכהן הגדול, וישב ליד האש עם המשרתים והתחמם.

55 אולם ראשי הכוהנים וכל הסנהדרין חיפשו ראיות נגד ישוע כדי שיוכלו להוציאו להורג, אך לא מצאו.
56 כי רבים העידו נגדו עדות שקר, אך העדויות לא היו תאמות.
57 לבסוף קמו כמה אנשים והעידו עליו עדות שקר:
58 "שמענו אותו אומר: 'אהרוס את המקדש הזה שנבנה בידיים, ובשלושה ימים אקים אחר, שלא נעשה בידיים'."» 
59 אך גם בנקודה זו לא תאמו עדויותיהם.
60 אז קם הכהן הגדול, נכנס בתוכם ושאל את ישוע לאמר: "אין לך מה לומר על ההאשמות שהאנשים האלה מביאים נגדך?"» 
61 אך ישוע שתק ולא ענה. הכהן הגדול שאל אותו שוב ואמר לו: "האם אתה המשיח, בן הקדוש?"» 
62 אמר לו ישוע: "אני הוא, ותראו את בן האדם יושב לימין אלוהים ובא עם ענני השמים."» 
63 אז קרע הכהן הגדול את בגדיו ואמר: "מה לנו צורך בעדים?"
64 שמעתם את חילול הקודש; מה דעתכם עליו?" כולם הכריזו שהוא ראוי למות.
65 וכמה החלו לירוק עליו, וכיסו את פניו, הכו אותו באגרופיהם ואמרו לו: "נחש!" והמשרתים סטרו לו.

66 בעודו נמצא למטה בחצר, הגיעה אחת ממשרתותיו של הכהן הגדול;
67 כשהיא ראתה את פטרוס מתחמם, היא הביטה בו ואמרה: "גם אתה היית עם ישוע מנצרת."» 
68 אך הוא הכחיש זאת ואמר: "איני יודע ואיני מבין למה אתה מתכוון." לאחר מכן הלך אל הכניסה, והתרנגול קרא.
69 כאשר ראתה אותו המשרתת שוב, היא החלה לומר לנוכחים: "הנה אחד מאותם אנשים."» 
70 הוא הכחיש שוב. זמן קצר לאחר מכן אמרו האנשים שהיו שם לפטרוס: "אתה בוודאי אחד מהם, כי אתה גלילי."» 
71 אז החל לקלל ולהישבע שבועה, "איני מכיר את האיש שאתה מדבר עליו."» 
72 ומיד קרא התרנגול שנית, ופטרוס זכר את הדבר אשר דיבר אליו ישוע לאמור: "לפני שיקרא התרנגול פעמיים, תכחיש אותי שלוש פעמים"; והחל לבכות.

פרק 15

1 לפנות בוקר, ללא דיחוי, כינסו ראשי הכוהנים את הזקנים, הסופרים וכל הסנהדרין, ולאחר שקשרו את ישוע, הוליכו אותו ומסרו אותו לפילטוס.
2 פילטוס שאל אותו: "האם אתה מלך היהודים?" ענה לו ישוע: "אתה אומר זאת."» 
3 כאשר שרי הכוהנים הביאו נגדו האשמות שונות,
4 פילטוס שאל אותו שוב ואמר: "אין לך תשובה? ראה בכמה דברים הם מאשימים אותך."»
5 אך ישוע לא ענה עוד, עד כדי כך שפילטוס נדהם.

6 עם זאת, בכל פסטיבל פַּסחָא, הוא ישחרר להם אסיר, את זה שביקשו.
7 עכשיו, היה ב- כֵּלֵא האיש ששמו בר-אבא, עם המרדנים ושותפיו, על רצח שביצעו תוך כדי המרדה.
8 הקהל קם והחל לדרוש את מה שהוא תמיד נתן להם.
9 פילטוס ענה להם: "האם אתם רוצים שאשחרר לכם את מלך היהודים?"» 
10 כי ידע כי מתוך קנאה מסרוהו ראשי הכוהנים.
11 אך האפיפיורים הסיתו את העם כדי לשכנע אותם לשחרר את בר-אבא במקום זאת.
12 פילטוס חזר ואמר להם: "מה אתם רוצים שאעשה עם זה שאתם קוראים לו מלך היהודים?"» 
13 הם צעקו שוב: "צלבו אותו!"» 
14 פילטוס אמר להם: "אבל איזו רעה הוא עשה?" והם צעקו עוד יותר בקול רם: "צלבו אותו!"» 
15 פילטוס, שרצה לרצות את העם, שחרר להם את בר-אבא; ולאחר שהלקה את ישוע, מסר אותו לצליבה.

16 החיילים הובילו את ישוע לחצר הפנימית, כלומר אל בית הכפר, וקראו לכל חיל הקודש.
17 וַיֵּלַבְשׁוּ אֹתוֹ בְּסַגָּמָן וַיַּעֲטַר עַל רֹאשׁוֹ מִקּוֹצִים שֶׁלָּגוּ.
18 ואז החלו לברכו: "שלום לך, מלך היהודים!"» 
19 והם הכו אותו על ראשו בקנה, ירקו עליו, כרעו על ברכיהם והשתחוו לו.
20 לאחר שלעגו לו כך, הסירו את גלימת הארגמן, לבשו אותו בחזרה את בגדיו והוליכו אותו לצליבה.

21 איש שמעון מקירניה, אבי אלכסנדר ורופוס, עבר בדרכו חזרה מן השדות, ונתבקש על ידם לשאת את צלב ישוע,
22 שהם מובילים למקום הנקרא גולגותא, שמתפרש כ: מקום הגולגולת.
23 והגישו לו לשתות יין מעורבב עם מור, אך הוא לא קיבל.
24 לאחר שצלבו אותו, חילקו את בגדיו ביניהם והטילו גורל על מה ייקח כל אחד.
25 וְהִתְהִי בְּשָׁעָה הַשְּׁלִישִׁית כַּאֲשֶׁר צַלְבוּ אוֹתוֹ.
26 הכתובת המציינת את סיבת גזר דינו הייתה: "מלך היהודים".» 
27 יחד איתו צלבו שני שודדים, אחד לימינו והשני לשמאלו.
28 כך התקיים הכתוב שנאמר: "והוא נמנה עם העבריינים".» 
29 העוברים ושבים גידו אותו, הניד בראשם ואמרו: "אה! אתה ההורס את בית המקדש ובונה אותו מחדש בשלושה ימים,
30 הושיע את עצמך, ורד מן הצלב.« 
31 גם ראשי הכוהנים יחד עם הסופרים לעגו לו בינם לבין עצמם ואמרו: "אחרים הציל, אך את עצמו אינו יכול להציל.".
32 "ועתה ירד המשיח מלך ישראל מן הצלב, למען נראה ונאמין." אפילו אלה שנצלבו עמו גידו אותו.

33 בשעה השישית ירד חושך על כל הארץ עד השעה התשיעית.
34 ובשעה התשיעית צעק ישוע בקול גדול: "אלוי, אלוי, למה שבתני!" שפירושו: "אלוהי, אלוהי, למה עזבתני?"» 
35 כמה מהאנשים שהיו שם שמעו זאת ואמרו: "הנה, הוא קורא לאליהו."» 
36 ואחד מהם רץ, מילא ספוג בחומץ, שם אותו על קצה קנה והשקה אותו ואמר: "הנח, נראה אם אליהו יבוא ויוריד אותו."» 

37 אך ישוע צעק בקול גדול ומת.
38 ופרכת היכל נקרעה לשניים מלמעלה ועד למטה.
39 כאשר ראה הקצין שעמד מול ישוע את מתו בצעקה כזו, אמר: "אכן האיש הזה היה בן האלוהים!"» 
40 היו גם נשים שצפו מרחוק, ביניהן מרים המגדלית, נָשׂוּי, אמו של יעקב הקטן ויוסף ושלומה,
41 אשר כבר הלכו אחריו ושירתו אותו כשהיה בגליל, ורבים אחרים אשר עלו עמו לירושלים.

42 כבר היה ערב, כי היה זה יום ההכנה, כלומר, היום שלפני השבת,
43 ואז הגיע יוסף הרמתי, חבר סנהדרין מכובד מאוד, שחיכה גם הוא למלכות האלוהים. הוא ניגש באומץ אל פילטוס כדי לבקש את גופת ישוע.
44 אך פילטוס, מופתע מכך שמת כל כך מהר, קרא אל השריף ושאל אותו אם ישוע מת מזמן.
45 על פי דיווחו של השר, הוא נתן את הגופה ליוסף.
46 יוסף קנה סדין, הוריד את ישוע, עטף אותו בסדין והניח אותו בקבר חצוב בסלע; לאחר מכן גלל אבן על פתח הקבר.
47 כעת מרים המגדלית, ו נָשׂוּי, אמו של יוסף צפתה במקום שבו הונח.

פרק 16

1 כאשר חלפה השבת, מרים המגדלית, נָשׂוּיאמו של יעקב ושלומה קנו בשמים כדי ללכת ולמשוח את ישוע.
2 ביום הראשון של השבוע, מוקדם מאוד בבוקר, הגיעו אל הקבר, כשהשמש כבר זרחה.
3 אמרו זה לזה: "מי יסיר את האבן מפתח הקבר?"» 
4 כאשר נשאו את עיניהם, ראו כי האבן גוללה; אכן גדולה הייתה מאוד.
5 לאחר מכן נכנסו אל הקבר וראו צעיר יושב מימין, לבוש גלימה לבנה, ונבהלו.
6 אך אמר להם: "אל תיבהלו; אתם מחפשים את ישוע מנצרת אשר נצלב; הוא קם לתחייה, הוא איננו כאן; ראו את המקום אשר הניחו אותו.".
7 אבל לכו וספרו לתלמידיו ולפטרוס שהוא יוביל אתכם לגליל; שם תראו אותו, כפי שאמר לכם.« 
8 מיד עזבו את הקבר וברחו, כי רעד ותדהמה אחזו בהם; ולא אמרו דבר לאיש מפחדם.

9 לאחר שקם ישוע לתחייה מוקדם בבוקר הראשון בשבוע, נראה תחילה למרים המגדלית, אשר ממנה גירש שבעה שדים;
10 והיא הלכה וסיפרה לאלה שהיו איתו, והם התעצבו ובכו.
11 כאשר שמעו שהוא חי ושהיא ראתה אותו, לא האמינו לה.
12 אז נראה ישוע בדמות אחרת לשניים מהם כשהיו בדרכם אל הכפר.
13 הם חזרו וסיפרו לאחרים, אך גם הם לא האמינו להם.

14 לאחר מכן נראה אל אחד עשר התלמידים עצמם בעודם אוכלים, וגער בהם על חוסר אמונתם ועל קשיחות ליבם, על שלא האמינו לאלה שראו אותו לאחר שקם לתחייה.

15 אמר להם: "לכו לכל העולם והטיפו את הבשורה לכל בריאה.".
16 מי שיאמין ויטבל ייושע; מי שלא יאמין יידונע.
17 וכאן ניסים אשר ילוו את המאמינים: בשמי יגרשו שדים; ידברו בלשונות חדשות;
18 יקחו נחשים, ואם ישתו רעל קטלני, לא יזיק להם; על חולים יסמיכו את ידיהם, ו... החולים יירפא. 

19 לאחר שהיה כָּך לאחר שדיבר, נלקח האדון ישוע השמיימה וישב לימין אלוהים.
20 אשר להם, יצאו והטיפו בכל מקום, והאדון פעל עמם ואישר את דברם על ידי ניסים אשר ליווה אותו.