(2ה (ספר מלכים בוולגטה)
(להקדמה, ראו ספר שמואל הראשון)
שמואל ב' א'
1 לאחר מות שאול, דוד חזר מהביס את עמלק ודוד שהה בציקלג יומיים. 2 בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי בָּא אִישׁ מֵאֶל־הַמַּחֲנָה מֵאֵת־שָׁאוּל וּבְגָדָיו קָרוּעִים וְעָפָר עַל־רֹאשׁוֹ וַיָּבֹא אֶל־דָּוִד וַיִּכְפַּל אֶרֶץ וַיַּשְׁתְחֲוָה׃. 3 ויאמר אליו דוד: "מאין אתה?" ויאמר: "ברחתי ממחנה ישראל".« 4 אָמַר לוֹ דָּוִד: "מַה־יָּרָה? הַגִּיד־לִי!" וַיֹּאמֶר: "הָעָם בָּרַח מִן־הַמִּשְׂחָק וְנָפְלוּ רַב מִמָּהֶם וְמָתוּ וְגַם־שָׁאוּל וְיוֹתָנָן בְּנוֹ מָתוּ"« 5 ויאמר דוד אל הנער אשר הבשורה לו מאין ידעת כי שאול ויהונתן בנו מתו« 6 ויען הנער אשר הבשר לו את הבשורה: "נקרה הייתי בהר הגלבוע והנה שאול נשען על חניתו והנה מרכבות ופרשים עומדים להשיגו.". 7 הוא הסתובב, כשראה אותי, קרא לי ואמרתי, "הנה אני".« 8 וַיֹּאמֶר אֵלַי מִי אַתָּה וַיַּעֲנִי עַמְלֵקִי.« 9 וַיֹּאמֶר אֵלַי: "גָרַשְׁב אֵלַי וְהָרְגְנִי, כִּי סְחַרְגָּה אֲנִי וְכָל נַפְשִׁי עוֹדֶנִי.". 10 ניגשתי אליו והרגתי אותו, כי ידעתי היטב שלא ישרוד את תבוסתו. לקחתי את הנזר אשר על ראשו ואת הצמיד אשר על זרועו והבאתי אותם הנה לאדוני.» 11 וַיַּחֲזֵק דָּוִד בְּבַגְדָיו וַיְקָרֵעָם וְכָךְ עָשָׂו כָּךְ. 12 וַיַּחֲגוּ אֲבָלוּ בְּכוּ וַיַּצּוֹם עַד הַעֶרֶב עַל־שָׁאוּל עַל־יְהוֹנָתָן בְּנוֹ עַל־עַם־יְהוָה עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי־נִפְלוּ בְּחֶרֶב׃. 13 ויאמר דוד אל הנער אשר הבשורה לו מאין אתה ויאמר בן נכרי עמלק אני« 14 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך להרוג את משיח ה'« 15 וַיִּקְרָא דָּוִד אֶל־אֶחָד הַנַּעֲרִים וַיֹּאמֶר לֵךְ הַמָּגֵהוּ וַיַּכֵּה הָאִישׁ אֶת־עַמְלֵקִי וַיָּמָת׃. 16 וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד דְמֶךָ בְּרֹאשֶׁךָ כִּי פִּיךָ הֵעִיד בָּךְ כִּי אֲמַרְתָּ הַמָּתִּי אֶת מַשְׁחַ יְהוָה׃« 17 דוד שר את שיר השאלות הזה על שאול ועל יהונתן בנו, 18 וַיְצוֹם לַלְּמַדָּהּ לְבְנֵי יְהוּדָה שִׁיר הַקֶּשֶׁת הוּא הִנֵּה כָּתוּב בְּסֵפֶר הַיָּשָׁר׃ 19 הַאֲבַד עַל רֹמְבֶיךָ תְּהִירוּת יִשְׂרָאֵל? אֵיכָה נָפְלוּ גִּבְרוֹת. 20 אַל תִשְׂדֵעַ בְגֵת, אַל תִשְׂדֵעַ בְּרוֹחוֹת אַשְׁקְלוֹן, פֶּן-יְשִׂמְחוּ בְּנוֹת פְלִשְׁתִּים, פֶּן-יִקְדַּלוּ בְּנוֹת הַעֲרֵלִים מִשְׂמְחָה. 21 הרי גלבוע, לא יהיה עליכם טל ולא מטר, ולא שדות ביכורים: כי שם הופל מגן גיבורים, מגן שאול לא נמשח בשמן., 22 אך מדם הפצועים, משומן גיבורים, קשת יונתן לא נסוגה לעולם וחרב שאול לא חזרה בחוסר מעש. 23 שאול ויהונתן, אהובים וחינניים בחיים ובמוות, לא נפרדו. מהירים היו מנשרים, חזקים היו מאריות. 24 בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּכִי עַל־שָׁאוּל, אֲשֶׁר לָבַשְׁכֶם ארגמן בתוך תּוֹדָגִים, אֲשֶׁר עִטֵּשׁ בְּגָדֵיכֶם בְּזָהָב. 25 איך נפלו גיבורים בקרב? יונתן נִדְקֵר בְּרֹמְבֶיךָ. 26 ייסורים מציפים אותי בגללך יונתן אחי. היית שמחתי הגדולה, אהבתך יקרה לי מאהבת נשים. 27 כיצד נפלו הגיבורים? כיצד נספו הלוחמים?
שמואל ב' פרק ב'
1 וַיַּשְׁאֵל דָּוִד אֶת-יְהוָה לֵאמֹר הַאֲלֶה אֶל-אחת מִעֲרֵי יְהוּדָה וַיַּעֲנֶה אֹתוֹ יְהוָה עָלָה וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאִנָּה אֶלֶה וַיַּעֲנֶה יְהוָה עַל-חֶבְרוֹן׃« 2 וַיַּעֲלַה דָּוִד עִם שְׁתֵי נַשְׁיו אַחִינוֹם הַיְזְרְעָאֵל וְאֶבִּיגַיל אֵשֶׁת נָבַל הַכַּרְמֶל׃. 3 וַיַּעֲלָה דָּוִד אֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ, אִישׁ וְבַתְּפִלָּתָיו; וַיֵּשְׁבוּ בְעָרֵי חֶבְרוֹן. 4 וַיָּבֹאוּ אֲנֵי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל-בֵּית יְהוּדָה. וַיַּגִּיעַ לָדָוִד כִּי אֲנָשִׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד הֵם הַקּוֹבְרוּ אֶת-שָׁאוּל׃. 5 וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְלָאכִים אֶל־אֲנֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לֵאמֹר אֵלֵיהֶם בָּרוּכְכֶם מֵה' כִּי עָשַׂיתֶם אֶת־חַסּוֹד הַזֶּה לִשְׁאוּל אֲדֹנֵיכֶם וְקָבַרְתֶּם׃. 6 וְעַתָּה יַעֲשֶׂה יְהוָה עָלֶיךָ חֶסֶד וְאֱמֶת וְגַם־אֲנִי אֲשֶׁר אַשְׁלָמֶיךָ אֶת־הַחֶסֶד הַזֶּה כִּי עָשִׂיתָ זֹאת. 7 ועתה חזקו ידיכם והיו גיבורים כי מת אדניכם שאול ובית יהודה משחו אותי למלך עליהם» 8 וַיַּכְדַשׁ אַבְנֶר בֶּן-נֶר, צַד-צְבָא שָׁאוּל, אֶת-אִישׁ-בּוֹשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל, וַיְעֲבַרְתּוֹ מַחֲנַיִם., 9 וַיְמִינָהּ אֹתוֹ לַמֶּלֶךְ עַל־גִּלְעָד וְעַל־אֱשׁוּר וְעַל־יְזַרְעָאל וְעַל־אֶפְרַיִם וְעַל־בִּנְיָמָן וְעַל־כָל־יִשְׂרָאֵל. 10 בן ארבעים שנה היה איש בושה בן שאול במלכו על ישראל ושנתיים מלך רק בית יהודה נשארו נאמנים לדוד. 11 שבע שנים ושישה חדשים היו ימי מלך דוד בחברון על בית יהודה. 12 וַיֵּצְאוּ אַבְנֶר בֶּן נֶר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם לַעֲבֹד גִבְעוֹן. 13 וַיָּצוּ יוֹאָב בֶּן צְרְוִיעָה וְעַבְדֵי דָּוִד וַיִּפְגָּשְׁעוּ אֶל־בִּרְכֶת גִבְעוֹן וַיַּשְׁבוּ אֶחָד מִצֶד הַבִּרְכֶּה וְאֶחָד מִצֶד הַבִּרְכֶּה׃. 14 ויאמר אבנר אל יואב יקומו הנערים וילחמו לפנינו ויאמר יואב יקומו« 15 וַיַּקְמוּ וַיַּקְמוּ בְּשׁוּוָה, שְׁנֵים עָשָׂר לִבְנִימָן וְלִאישׁ־בּוֹשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל וְשֵׁנֵים עָשָׂר מִמְּעֲבָדֵי דָּוִד. 16 וַיַּחֲזֵק אִישׁ אֶת-רֹאשׁ אֶת-רֵעָיו וַיַּדֵּק חַרְבוֹ בְּצֵד אֶת-רֵעָיו וַיִּפְלוּ כֻּלָּם יַחַד וַיִּקְרָא שְׁמֵהוּ שְׁלַכָּת הַצּוּרִים הוּא בְּגִבְעוֹן׃. 17 ותהיה המלחמה חזקה מאוד ביום ההוא, וַיַּגְדָּל אַבְנֵר וְאֶשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָּוִד. 18 שלושת בני צרויה היו יואב ואבישי ועשהאל. רגלי עשהאל היו מהירות כצבאים בשדה., 19 עשהאל רדף אחר אבנר, ולא סב מאחורי אבנר ימינה או שמאלה. 20 וַיַּסְב אֲבַנְר אֲחֹרָיו וַיֹּאמֶר הַזֶּה אַתָּה עֲשָׂאֵל וַיַּעֲנֶה אֲנִי׃« 21 אָמַר לוֹ אַבְנֵר סָטָה יְמִינָה אוֹ שְׂמֹאוֹלָה וְתַפְס אַחַד הַנְּעָרִים וְקַח אוֹ גְּוַתּוֹ וְלֹא אָב עשהאל סָב מִמֶּנּוּ. 22 ויאמר אבנר אל עשהאל סור מעלי! למה אכה אותך ואפילך ארצה? ואיך אשא פני לפני יואב אחיך?« 23 וַיָּבֹא עֲשָׂהַל לִסְבוֹר וַיַּכֵּהוֹ אַבְנֵר בְּחַנְתּוֹ בַּבֶּטֶנְתָּה וַיֵּצֵא הַחֲנָת מִאֲחוֹרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמוּת בָּמָּקוֹם וַיַּעֲמֹד שָׁם כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל עֲשָׂהַל וַיָּמוּת. 24 ויואב ואבישי רדפו אחרי אבנר, ועם שקיעת החמה הגיעו לגבעת אמה אשר ממזרח לגיה, בדרך מדבר גבעון. 25 בני בנימין התאחדו למען אבנר, ומאוחדים לצבא אחד, הם עצרו בראש גבעה. 26 אבנר קרא ליואב ואמר: "האם תמיד תאכל חרב? הלא ידעת כי מרירות תהיה בסוף? עד מתי תחכה לומר לעם להפסיק לרדוף את אחיו?"« 27 ויען יואב: חי אלהים, אם לא היית מדבר, לא היה העם חדל מרדף אחר אחיו עד מחר בבוקר.« 28 וַיֹּאב תַּקְעַ בַּשּׁוֹצְרָה וַיַּעֲצוּ כָּל-הָעָם וְלֹא-יָסִיפוּ רַדְפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא-יוֹסִיפוּ לִהְלָחֵם. 29 אבנר ועמו, לאחר שהלכו כל הלילה בערבה, חצו את הירדן, עברו את כל ביתרון והגיעו למחנים. 30 וַיַּחֲדַר יוֹאָב אַחֲרֵי אֶת-אַבנֵר וַיְקַבֵּץ אֶת-כָּל-הָעָם וְנַעֲדָרוּ מִמְּעַבְדֵי דָּוִד וַיַּעֲשָׂהַל׃. 31 וַיַּכְתִּים עַבְדֵי דָּוִד אֶת-בִּנְיָמָן, שְׁלַש מֵאָה וּשִׁשִּׁים אִישׁ, וְאֶת-אֲנָשִׁים מִבִּנְיָמָן. 32 ולקחו את עשהאל וקברו אותו בקבר אביו אשר ב בית לחם. יואב ואנשיו צעדו כל הלילה והגיעו לחברון עם שחר.
שמואל ב' ג'
1 המלחמה היריבות בין בית שאול לבית דוד הייתה ארוכה. דוד התחזק בעוד בית שאול נחלש. 2 לדוד היו בנים בחברון, בכורו עמון בן אחינעם מיזרעאל., 3 שלאב השני בת אביגיל הכרמל אשת נבל והשלישי אבשלום בן מעכה בת תולמי מלך גשור, 4 הרביעי אדוניאס בן חגית, החמישי ספתיה בן אביטל., 5 וְיַתְרַעָם הַשִּׁישִּי מִעֲגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה הַבָּנִים הַיּוֹלֵד לָדָוִד בְּחֶבְרוֹן׃. 6 כִּי הָיְתָה הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵית דָּוִד, וַיַּתְחַזֵּק אֲבֶנֶר בְּבֵית שָׁאוּל. 7 וְלַשָּׁאוּל הִיא פִּילַגֶשׁ שְׁמָהּ רְשְׁפָּה בַּת אֵיהָה וַיֹּאמֶר אִישׁ בֹשֶׁת אֶל-אַבְנֶר׃ 8 «"למה באת אל פילגש אבי?", כעס אבנר על דברי איש בשת, ויאמר: "האם ראש כלב אנכי מיהודה? היום אנכי חן עם בית שאול אביך, עם אחיו ועם רעיו, ולא מסרתך ביד דוד, ועתה אתה מאשים אותי באשה הזאת." 9 יַעֲשׂוֹת אֱלֹהִים לְאַבְנֵר בְּכָל חָרְדּוֹ אִם לֹא עָשָׂה לְדָוִד כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לוֹ., 10 באומרו כי יסיר את המלוכה מבית שאול ויכין את כסא דוד על ישראל ויהודה, מדן ועד באר שבע. 11 לא יכל איזבשת לענות לאבנר דבר אחד כי ירא ממנו. 12 אבנר שלח מלאכים אל דוד לאמר למי הארץ הזאת? כרת לי ברית, וידי תעזור לך, ולהסב את כל ישראל עלייך.« 13 וַיַּעַם הוּא עַל־כֵּרֶת אֶת־פָּנָי, וְאֶת־דָּבָר אֲחַת אֲשֶׁר אֶת־פָּנָי לֹא־תִרְאֶה, וּבְעָלַי־אֶת־מִכְלָל בַּת־שָׁאוּל, כִּי־תָּבֹא לִרְאֶה־פָּנָי.« 14 וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל־אִישׁ־בּוֹשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל לֵאמֹר תָּנָה־לִי אֶת־אֶת־מִכָּל אִשְׁתִּי אֲשֶׁר־נָשַׁתִּי בְּמֵאָה עֲרָלוֹת פְּלִשְׁתִּים׃« 15 וַיְשׁבּוֹשֶׁת שָׁלַח לִקְרֹא לוֹ מֵאֵלֶיהָ פַּלְטִיאֵל בֶּן לַיִשׁ, 16 וַיֵּלֶוֶת אֵלֶיהָ אִישָׁה הָלַךְ וּבוֹכָה אַחֲרֵיהֶם עַד בַּתּוּרִים וַיֹּאמֶר לָהּ שָׁם אַבְנֶר לֵךְ שׁוּב הַבָּתָּה וַיָּשָׁב. 17 וַיַּדֵּב אֲבֶנֶר אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם מִמָּה חפצתם בְּדוּד לִמְלֹךְ׃, 18 "עֹשֶׂה עַתָּה כִּי אָמַר יְהוָה אֶל־דָּוִד בְּיַד־דָּוִד עַבְדִּי אֱצִיעַ אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל מֵיד־פְּלִשְׁתִּים וּמֵיד־כָל־אוֹיְבָם׃» 19 וַיְדַבֵּר אַבְנֶר אֶל-בִּנְיָמִין, וַיֵּלֶךְ אַבְנֶר וַיְגַד לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן, אֶת-הַטָּב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל-בִּית בִּנְיָמִין. 20 אבנר בא אל דוד חברון ועמו עשרים איש, ועשה דוד משתה לאבנר ולאנשיו אשר עמו. 21 וַיֹּאמֶר אַבְנֶר אֶל־דָּוִד אֶקָּמָה וָאֶלֶךְ לְקַבֵּץ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶל־אַדְנִי הַמֶּלֶךְ וְכָרְתוּ עִמָּךְ בְּרִית וְמוּלַךְ עַל־כָּל־אֲשֶׁר חָפַצְתָּ נַפְשֶׁךָ וַיַּשְׁלַח דָּוִד אֶת־אַבְנֶר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם. 22 וְעַתָּה דָּוִד וְעַבְדֵי יוֹאָב חָזְרוּ מִמִּשְׁטַף וְהָבִיאו שָׁלָל גָדָל וְאַבְנֵר לֹא הָיָה עוֹד עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שָׁלַחְנוּ דָּוִד וְהָלַךְ בְּשָׁלוֹם. 23 וַיָּבֹא יוֹאָב וְכָל הַחַיָּל אֲשֶׁר עָמוֹ, וַיָּבֹא אֶל־יוֹאָב שְׁמֹעַ לֵּאמֹר: "וַיָּבֹא אַבְנֶר בֶּן־נֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיַּשְׁלָכוֹ, וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם"« 24 וילך יואב אל המלך ויאמר מה עשית? אבנר בא אליך, למה שלחת אותו ושלחת אותו? 25 אתה יודע את אבנר בן נר: הוא בא לרמות אותך, לרגל בדרכיך ולגלות את כל מעשיך» 26 יואב, לאחר שעזב את דוד, שלח שליחים אחרי אבנר והחזירו אותו מבור סירא, מבלי שדוד ידע על כך דבר. 27 כִּי-כִּי-שָׁב אַבְנֶר חֶבְרוֹן, וַיְצַקְנוּ יוֹאָב הַצְדָּה אֶל-הַשַּׁעַר, כְּדַבֵּר אֵלָיו שָׁלָּט, וַיַּכָּהוּ שָׁם בְּבֶטְנָן; וַיָּמָת בְּגַבֵּי דְּמַן עֲשָׂהַל אֶחִי יוֹאָב. 28 לימים נודע על כך לדוד ואמר: "נקיים אני וממלכתי לפני ה' לדם אבנר בן נר לעולם׃. 29 יֵפֶל הַדָּם הַזֶּה עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְעַל כָּל בֵּית אָבִיו. יִהְיֶה בְּבֵית יוֹאָב תָּמִיד אִישׁ נָפֶל וְצָרַע וְעַל עֲבֹדֶת נָשִׁים וְנָפֵל בְּחֶרֶב וְחָסֵר לוֹ לֶחֶם.» 30 כֵּךְ הָרְגוּ יוֹאָב וְאֲבִישַׁי אָחִיו אֶת-אַבְנֶר, כִּי הַרְג אֶת-עֲשָׂהֵל אָחֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה בְּגִבְעוֹן. 31 ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר עמו קרעו בגדיכם ולבשו שקים וספדו לפני אבנר וילך המלך דוד אחרי המזרן. 32 וַיִּקְבֹר אַבְנֶר בְּחֶבְרוֹן, וַיַּבְכֶּה הַמֶּלֶךְ עַל קְבֹר אֲבְנֶר בְּכָה וְכָל הָעָם בָּכָה. 33 ויאמר המלך קינה על אבנר ויאמר: "האם אבנר ימות כסיל?" 34 יָדֶיךָ לֹא נִכְבוּ, וְלֹא רַגְלֶיךָ נִטְלוּ בְּשְׁלָקִים. נִפְלַתָּ כְּנִפְלָה לִפְנֵי רָעִים. כָּל הָעָם הוֹסִיף לִקְדוֹל עַל־אַבְנֵר., 35 וַיִּגְשָׁב כָּל-הָעָם אֶל-דָּוִד לְתַתָּהוּ אֲכָל עוֹדְנֵי יוֹם וַיִּשְׁבַּע דָּוִד לֵאמֹר יְהוָה יַעֲשֶׂה עִמָּי כָּךְ כָּךְ אִם-אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָּל-כֹל לִפְנֵי שֶׁקֶעָה« 36 כל העם שם לב לכך וחשב שזה טוב, כשם שחשבו שכל מה שעשה המלך היה טוב. 37 וַיְבַדֵּע כָּל-הָעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי לֹא-הַמֶּלֶךְ הוּרַג אֶת-אַבְנֶר בֶּן-נֶר. 38 ויאמר המלך אל עבדיו: הלוא ידעתם כי נפל היום שר גדול בישראל? 39 "מבחינתי, אני עדין, אף על פי שקיבלתי משיחת המלכות, והאנשים האלה, בני סרוויה, קשים ממני. ישלם ה' לפועל הרשע כרע שעשה."»
שמואל ב' פרק ד'
1 כְּשֶׁנוּעַל בֶּן שָׁאוּל שֶׁמָּת אַבְנֶר בְּחֶבְרוֹן, יָדָיו נָפְלוּ וְכָל יִשְׂרָאֵל נִחַדָּה׃. 2 לְבֶן שָׁאוּל הָיוּ שְׁנֵי מְפַשְׁטִים, אֶת־הַאֶחָד שְׁמוֹ בַּעַנָה וְשָׁם רַכָּב, שְׁנֵיהֶם בְּנֵי רְמוֹן הַבְּרָתִי מִבְּנֵי בִּנְיָמִין, כִּי גַּם־בְּרָתִית נִסְפָּרֶת לְבִנְיָמִין 3 וְהַבְּרָתִים בָּרְתִּים וַיּוֹשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 4 ליונתן בן שאול היה בן צולע בשתי רגליו. הילד היה בן חמש שנים כשבאה הידיעה על מות שאול ויהונתן מיזרעאל; מינקתו לקחה אותו ותברח, ובמהירות בריחתו נפל וצולע; שמו מפיבושת. 5 וְבָאוּ בְנֵי רְמוֹן הַבְּרוֹתִי רַכָּב וּבַעַנָה וַיָּבֹאוּ בֵּית אִישׁ בֹשֶׁת בְּחֹם הַיּוֹם וְהוּא שָׁכַב לִשְׁנַת צְחַר הַיּוֹם. 6 וַיָּבֹאוּ אֶל־בַּבַּיִת לִקְחֹת שְׁבָר וַיַּכָּהוּ בְּבֶטֶנָה וַיָּמָלַט רַכָב וּבַעַנָה אָחִיו׃. 7 כִּי בָּאֲשֶׁר בָּהַת אִישׁבּוֹשֶׁת שָׁכֵּב עַל־מִטָּתוֹ בַּחֲדָשָׁהוֹ; הִכִּיּוּ מוֹרְגוֹ, וְכַתּוֹ רֹאשׁוֹ, לָקַחֵהוּ וְהָלַכוּ כָּל־הַלִּילָה עַל־הַמִּשְׂכָּלָיו. 8 וַיָּבוּ אֶת-רֹאשׁ אִישׁ בֹשֶׁת אֶל-דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל אֲשֶׁר-מְחַפְשֶׁךָ הֲרֵי הַיּוֹתֵן יְהוָה לַאדְנִי הַמֶּלֶךְ נִקְמָה מִשָּׁאוּל וּמִצְאֵרָיו׃« 9 ויען דוד את רחב ואת בענה אחיו בני רמון הברותי ויאמר אלהם חי יהוה אשר הציל אותי מכל צרה. 10 הַבָּא לְבַדַּע לִי אֲשֶׁר הִנֵּה שָׁאוּל מֵת, הָאִישׁ הוּא נֹבֵר טוֹב בְּעֵינָיו, וְאַתְתַּפְשֶׁהוּ וְהַרְגִּיתִי אוֹ בְּצִקְלַג, לְמַתָּן לוֹ גְּמַל עַל בְּרָזוֹ הַטּוֹבָה., 11 וְכַמָּה כִּי נִרְצֹעִים חַף לְבַיּוֹ, עַל מִשְׁמֹתוֹ, אֲשֶׁר אַחֲרֵי אֶת דְּמוֹ מִמֶּנֶיךָ וּלְמַחֲרֵיכֶם מֵאֶרֶץ?» 12 וַיְצוֹן דָּוִד אֶת-הַנַּעֲרָיִם לְהָרְגֵם וַיַּרְגְּדוּ אֶת-יָדֵיהֶם וַיַּתְלֹהֶם בַּבִּרְכָּה בְּחֶבְרוֹן וַיִּקְחוּ אֶת-רֹאשׁ אִישׁ בֹשֶׁת וַיִּקְבְּרוּהוּ בְּקַבֵּר אֲבֶנֶר בְּחֶבְרוֹן.
שמואל ב' פרק ה'
1 וַיָּבֹאוּ כָּל שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה־אֲנַחְנוּ, עַצְמֶךָ וּבַשְׂרֶךָ אַנוּ. 2 גם בעבר, כאשר שאול היה מלכנו, אתה היית זה שהנהיג את ישראל הלוך ושוב. ויאמר לך ה': "אתה תרעה את עמי ישראל, ואתה תהיה נשיא על ישראל".« 3 וַיָּבֹאוּ כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹן וַיַּכְרַת הַמֶּלֶךְ דָּוִד עִמָּהֶם בְּרִית לִפְנֵי יְהוָה חֶבְרוֹן וַיִּמְשַׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל. 4 דוד היה בן שלושים שנה כשהמלך, והוא מלך ארבעים שנה. 5 בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חדשים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים על כל ישראל ויהודה. 6 וַיָּצַד הַמֶּלֶךְ אֶת־אֲנָשָׁיו ירושלים נגד היבוסים יושבי הארץ. וַיֹּאמְרוּ לְדָוִד לֹא תִּבָּא כָּאן, אֲשֶׁר העיוורים והפיסחים "הם ידחו אותך." שפירושו: דוד לעולם לא ייכנס לכאן. 7 וַיִּכְבֵד דָּוִד אֶת-מְצוּדָה צִיּוֹן, זוֹ עִיר דָּוִד. 8 ויאמר דוד ביום ההוא, "מי אשר מכה את היבוסי והגיע אליהם דרך התעלה", והפסח והעיוור, אויבי נפשו של דוד, ומכאן נאמר: "לא יבוא עיוור ופסח אל הבית".« 9 וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּמְצוֹדָה וַיִּקְרָאָהּ עִיר דָּוִד, וַיַּבֵּן דָּוִד סָבִיב לָהּ מֵמֵלוֹ וּבִתְכָּלָהּ. 10 דָּוִד הלך וגדל, וְה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, הָיָה עִמּוֹ. 11 חירם מלך צור שלח שליחים אל דוד, עם עצי ארז, וגם נגרים וחרשי אבן, אשר בנו בית לדוד. 12 ודוד ידע כי ה' מקים אותו למלך על ישראל ומרומם את מלכותו למען עמו ישראל. 13 דוד לקח פילגשים ונשים עוד מירושלים אחרי שבא מחברון, ויולדו לדוד בנים ובנות עוד. 14 אלה שמות הנולדים לו בירושלים שמוע וצובב ונתן ושלמה, 15 יְבַהָר, אֱלִישׁוּעַ, נֶפֶג, 16 יפיה, אליסמה, אליודה ואליפלת. 17 וַיַּשְׁמְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי נִמְחַח דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָּל הַפְּלִשְׁתִּים לַחֲפֹר אֶת דָּוִד וַיַּשְׁמְע דָּוִד וַיָּרַד אֶל הַמְּצוּדָה. 18 הפלשתים, לאחר שהגיעו, התפזרו בעמק רפאים. 19 וַיַּשְׁאֵל דָּוִד אֶת-יְהוָה לֵאמֹר הַעֲלָה אֶל-הַפְּלִשְׁתִּים הַתִּתְנַתֵּם בְיָדִי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-דָּוִד עלה כִּי נָתַן אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ׃« 20 וַיֵּלֶךְ דָּוִד בַּעַל פְּרָשִׁים וַיְגֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר יְהוָה נִפְסַק אֶת-אֹיְבַי לְפָנַי כַּאֲשֶׁר מַיִם נִפְסְקוּ סְכָרִים עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָשִׁים. 21 שם השאירו את פסליהם, ודוד ועמו נשאו אותם משם. 22 וַיַּעֲלוּ שָׁבוּ וַיַּתְפָּסוּ בְּעֵיקַת רְפָיִם. 23 וַיֵּעַל דָּוִד בְּיְהוָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אַל-תַּעֲלֶה, סִבְבוּ אוֹתָם מֵאֶחֱרָפָם, וְתָפַקְתָּ אוֹתָם מֵעַצְבֵי עֵץ הַלֶּשׁ. 24 וְכִי תִּשְׁמַע קוֹל צַעֲדִים בְּצַר עצי הַלֶּשֶׁם וְהִתְקַף מָהֵר כִּי אָז יֵצֵא יְהוָה לְפָנֶיךָ לְהַגִּגָּת אֶת-מַחֲלֵי פְּלִשְׁתִּים׃» 25 וַיַּעַשׁ דָּוִד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה וַיַּכֵּף אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים מִגֶּבֶעַד עַד־גֶּסֶר׃.
שמואל ב' פרק ו'
1 דוד אסף שוב את כל עדת ישראל, שלושים אלף איש במספרם. 2 וַיָּקָם דָּוִד, עַל־כָל־הָעָם הַנַּקְסוּפִים עָלָיו, וַיֵּצֵא מַעֲלֵי־יְהוּדָה, לְהַעֲלֹה שָׁם, אֶת־אֱרוֹן הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת הַיּוֹשֵׁב עַל־הַכְּרוּבִים. 3 וַיַּעֲשִׂיוּ אֶת-אֱלֹהִים עַל-עֲגָלָה חֲדָשָה וַיִּבְאוּ מִבִּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגַּבָּעָה וַיַּעֲשֶׂה עוֹזָה וְאֲחִיָּה בְּנֵי אֲבִינָדָב נַהֲגוּ בַּעֲגָלָה הַחֲדָשָׁנָה 4 וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ מֵבֵית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגַּבָּעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּכְיוֹ הוֹלֵךְ לִפְנֵי הַארוֹן. 5 וַיַּרְקֹד דָּוִד וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה בְּקוֹל כָּל־כְלֵי עֵצִי־ברוּש, כְּנוֹרוֹת וְכִנּוֹרוֹת וְתוֹפִים וְסִטְרָמִים וְמִצְלְתִּים. 6 כִּי הָגוּ אֶל-גַּרְן נְחוֹן, וַיַּשְׁט עוֹזַא אֶת-יָדוֹ אֶל-אֱלֹהִים וַיַּחֲזֹק בָּהּ, כִּי-מַשְׁקָרִים כְּשֶׁמַּשְׁלָלוּ. 7 וַיַּחֵר אֶפֶן יְהוָה בֹעֲזֹא וַיַּכֵּו שָׁם אֱלֹהִים בְּגִירוּ חִפְרוֹ וַיָּמָת שָׁם עוֹזַא עַל־אֱלֹהִים. 8 כעס דוד על אשר הכה יהוה את-אוצה ויקרא למקום ההוא פֶּרֶץ-אוצה עד היום הזה. 9 וַיָּרָא דָּוִד מִפְּנֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהוָה« 10 ולא אבה דוד להביא את ארון ה' עיר דוד ויביאהו בית עבד אדם הגתי. 11 וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה שְׁלֹשָׁה חֲדָשִׁים בְּבֵית עֲבֵד אֶת-אֲדֹם הַגֵּת וַיְבָרֵךְ יְהוָה אֶת-אֲדֹם וְאֶת-כָּל-בֵיתוֹ. 12 ויאמר לדוד המלך לאמור: "ברך יהוה את בית עבד אדם ואת כל אשר לו, בעבור ארון האלוהים." ויצא דוד ויעל את ארון האלוהים מבית עבד אדם לעיר דוד בתהלוכה שמחה. 13 וכאשר צעדו נושאי ארון ה' שש צעדים, הוקרבו שור ועגל משמין כקורבן. 14 וַיַּרְקֵד דָּוִד בְּכָל־כֹחוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְדָוִד הָיָה חָגוּר באפוד פֶשֶׁן. 15 וַיַּעֲלוּ דָּוִד וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת־אֲרוֹן־יְהוָה בְּרִנָּה וְבִקְעוֹן שׁוֹצְצְצְרוֹת׃. 16 וכאשר בא ארון ה' לעיר דוד, הסתכלה מיכל בת שאול בעד החלון, ותרא את המלך דוד קופץ ורוקד לפני ה', ותבזה אותו בליבה. 17 וַיַּעֲבֹא אֶת-אֲרוֹן ה' וַיַּעֲמֹד אֶת-מְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הַאֹהֶל אֲשֶׁר טָן לוֹ דָּוִד וַיַּעֲלֹת וַיַּעֲלֹת דָּוִד לִפְנֵי ה'׃. 18 וַיַּכְלַת דָּוִד לְהַקְרִיב אֶת הַעוֹלָה וְאֶת הַשְּׁלָמִים וַיַּבְרַךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת׃. 19 וַיְחַלֵּק לְכָל-הָעָם לְכָל-הָעָם יִשְׂרָאֵל אִישׁ וְאִשָּׁה לְאִישׁ כְּרֵם לֶחֶם וְמַתָּחַת צִמְקִים וַיֵּלֵךְ כָּל-הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ. 20 כְּשֶׁבֵּה דָּוִד לְבָרַךְ אֶת-בֵּיתוֹ, וְצָאָה מִיכַל בַּת-שָׁאוּל לְקַרְאֶת דָּוִד וְאָמְרָה מַה-כָּבוֹד הַיּוֹם כִּי-נִגְלַה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם כִּי-יַּגְלַה מִן-עַד-פְּנֵי שְׁפַחוֹת עַבְדָיו« 21 עַנֶּה דָּוִד לְמִכְלוֹ: לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בִּי בָּחַר מִאֲבִיךָ וּמִכָּל-בֵּיתוֹ לְהַעֲמִידֵנִי לִנְגִיאֵל עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה רָקַדְתִּי׃. 22 אֶשְׁפָּחַתִּי יוֹתֵר מִזֶּה, וְאֶשְׁפָּחַת בְּעֵינַי, וְלִפְנֵי הַשְּׁמוֹת אֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר אֶתְכָּבַד לִפְנֵיהֶן.» 23 וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיוּ בָנִים עַד יוֹם מוֹתָהּ.
שמואל ב' פרק ז'
1 וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ בֵּיתוֹ וַיְנַחְתָּהוֹ יְהוָה לְהוֹשִׁיעוֹ מִכָּל-אוֹיְבָיו מִסְבִיבוֹ׃, 2 ויאמר המלך אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלוהים יושב בתוך האהל« 3 וַיַּעַן נָתָן אֶת־הַמֶּלֶךְ: "כֹל אֲשֶׁר בְּלִבְבֶךָ לֵךְ עָשָׂה כִּי יְהוָה עִמָּךָ".« 4 בלילה ההוא היה דבר ה' אל נתן לאמור: 5 «"לך ואמרת לעבדי לדוד: כה אמר ה': האתה תבנה לי בית לגור בו?" 6 כִּי לֹא שָׁבַתִּי בַּבַּיִת מֵיוֹם הַעֲלִיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה בְּאָהֵל וּבְמֹשֶׁךְ נִתְהַלְתִּי. 7 הַכֵּן דַּבֵּר אֶת־כָּל־יְמַת הַמִּדְרָכִים אֲשֶׁר־מִסְעִירַיִם עִם־כָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת־עַמִּי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "לָמָּה לֹא תִבְנוּ לִי בֵּית־אַרְזִים" 8 ועתה אמרת אל עבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתי אותך מן המרעה מרעיית הצאן להיות נגיד על עמי ישראל, 9 הֲתִי אֶתְךָ בְּכָל־כָּל־הָלַכְתָּ, וְהִשְׁמַתִּי־כָל־אוֹיְבֶךָ לְפָנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי לָךְ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁמוֹת הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ., 10 וְאָתִי נְקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וְנָטַעְתִּיו שָׁם וְיָשַׁב בַּמָּבֹתָיו וְלֹא יַעֲווּדוּ וְלֹא יַעֲקְשׁוּ בְנֵי עָוֶן כְּפָרֶשׁ׃ 11 וְכֵן בַּיּוֹם מִנִּיתִי שׁוֹפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהָנַחְתִּיךָ לְהוֹצִיעַךָ מִכָּל אוֹיְבֶיךָ וְה' הַגִּיד לְךָ כִּי יְבַנֶּה לָךָ בַּיִת׃. 12 כי-ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך ואקים את זרעך תחתיך, את-זרעך, ואכנן את ממלכתו. 13 הוא אשר יבנה בית לשמי, ואני אקים את כסא מלכותו לעד. 14 אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. אם יעשה עוול, אעניש אותו בשבט אנשים ובמכות אשר נענשים בהם בני אדם. 15 וְלֹא יָסוּר חַסְדִּי מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר סָרַתִּי מִשָּׁאוּל, אֲשֶׁר סָרַתִּי מִמֶּנֶךָ. 16 ביתך וממלכתך יהיו כוננים לעד לפניך; כסאך יהיה כשר לעד.» 17 כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְכָל הַחֲזוֹן הַזֶּה׃ נתן אֶל־דָּוִד. 18 ויבא המלך דוד ויעמד לפני ה' ויאמר מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הבאתני עד הנה 19 וְעוֹדֶן קְטַן זֶה בְּעֵינֶיךָ יְהוָה יְהוָה, גַּם עַל־בֵּית עַבְדֶךָ דִּבְרַעְתָּ עַד עַד־עֲדָמִים רְחוֹקִים: זֶה לְעַשְׂתֶּה לִי כְּתוֹרַת־אָדָם יְהוָה יְהוָה. 20 מה עוד יכול דוד לומר לך? אתה ידעת את עבדך, יהוה אלוהים. 21 בְּגִין דְּבָרְךָ וּכְלִבְבֶּךָ עָשִׂיתָ את כל הדבר הגדול הזה להוֹדעָתָם לְעַבְדֶּךָ. 22 לכן גדול אתה ה' אלהים כי אין כמוך ואין אלהים מלבדך ככל אשר שמענו באוזנינו. 23 מִי עַם עַל־הָאָרֶץ כְּעַמְךָ כְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בָּא אֱלֹהִים לְגוֹאֵל לִשְׁמוֹ לְעָם, לְעָשָׂה לוֹ שֵׁם, וְלַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת לְעַמָּךָ, לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְךָ, אֲשֶׁר גָאֲתָ מִמִּצְרַיִם, אֶת־הַגּוֹיִם וְאֱלֹהֵיהֶם. 24 הַקִּמְתָּ אֶת-עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְעָמֶךָ עוֹלָם וְאַתָּה יְהוָה הֲתִי לָהֶם לָאֱלֹהִים׃. 25 לָכֵן יְהוָה יְהוָה שָׁמֵר אֶת הַדְּבָר אֲשֶׁר דִּבְרַתָּ עַל-עַבְדֶּךָ וּבֵיתוֹ עַד-עוֹלָם וְעָשִׂית כְּדִבְרֶךָ׃ 26 וְיִתְהַדַּר שְׁמֶךָ עוֹלָם וְיֹאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה בֵּית עַבְדֶךָ דָּוִד כֹּהן לְפָנֶיךָ׃. 27 כִּי אַתָּה יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גַּלִּיתְ לְעַבְדֶּךָ לֵאמֹר אֶבְנָה לְךָ בַּיִת עַל־כֵּן הַעֲזִיב עַבְדֶּךָ לְפַנְשׁ אֵלֶיךָ אֶת־הַתְּפִלָּה הַזֶּה׃. 28 עַתָּה יְהוָה יְהוָה אַתָּה הָאֱלֹהִים וְדַבְרֶיךָ אֱמֶת אַתָּה דִּבְרָתַךְ הַנִּרְצוֹן הַזֶּה אֶל-עַבְדֶּךָ, 29 "עַתָּה יְחַפֵּט מִתְבָּרֵךְ אֶת-בֵּית עַבְדֶךָ וַיְהִי עַד לָעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה יְהוָה יְהוָה אֱלֹהִים דִּבְרַכְתָּ וּבְבָרְכְתָּךְ יִבָּרֵךְ עַד לָעוֹלָם"»
שמואל ב' ח'
1 לאחר מכן, הביס דוד את הפלשתים וכניעתם, ודוד לקח את מושכות בירתם מיד הפלשתים. 2 וַיְגַס אֶת־הַמּוֹאָבִים, וַיַּשְׁכִּיבֵם אֶת־הָאָרֶץ, וַיַּדְדֵם בְּחַטְל, שְׁנֵי חַטְלִים מַדְדֶּם לְהַגִּידֵם, וְחַטְלִים אֶחָד שָׁלֹם לַחֲיָם, וַיְהֻיְמוּ הַמּוֹאָבִים לָדָוִד לִמְנַחַת מִסָּה. 3 דוד ניצח את הדדעזר בן רחב מלך צובה, בדרכו לבסס את שלטונו על נהר פרת. 4 וַיִּקַּח מִמֶּנּוּ דָּוִד שֶׁבְעָמָה אֶלֶף פָּרְשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף פַּרְגְלִים וַיַּרְגִּיעַ דָּוִד אֶת כָּל-סוּסֵי הַמֶּכֶל וַיָּשָׁאַר לָם מְאֹד מְאֹד מֶּכֶל׃. 5 וכאשר באו ארמי דמשק לעזרת הדדעזר מלך צובה, הכה דוד עשרים ושניים אלף איש ארם. 6 דוד הציב חיל מצב ב סוּריָה וַיָּשׁוּבֵי דְּמַשְׁקַשׁ וְאַרַם הָיוּ עֲבָדִים לְדָוִד, מביאים מִסָּה. וַיְהֹוָה נָתַן לָדָוִד יִשְׂחָק בְּכָל־כָּל־הַלָּךְ. 7 וַיִּקַּח דָּוִד אֶת-מְגִינֵי הַזֶּהַב, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-עַבְדֵי הַדַּדֶעֶזֶר, וַיָּבֹא אוֹתָם יְרוּשָׁלָיִם. 8 גם דוד המלך לקח כמות גדולה של ארד מבית וברות, ערי הדדעזר. 9 כאשר נודע לת'ו מלך חמת כי דוד הביס את כל כוחות הדדעזר, 10 ושלחת את יורם בנו אל המלך דוד לברכו ולברכו על התקפה על הדדעזר והביסו כי היית במלחמה תמידית עם הדדעזר ובידו היו כלי זהב וכלי כסף וכלי נחשת. 11 גם המלך דוד הקדיש אותם לה', יחד עם הכסף והזהב אשר הקדיש לאחר שלקח אותם מכל הגויים שרמס תחת רגליו, 12 אל ה סוּריָה, למואב, למואב, ולבני עמון, ולפלשתים, ולעמלק, ולשלל הדדעזר בן רחב מלך צובה. 13 דוד עשה לעצמו שם כשחזר מהביס את הארמים בעמק המלח, אשר מספרם היה שמונה עשרה אלף איש. 14 וַיַּעֲמַד מְצִיבִים בְּאֶדוֹם, וַיַּעֲמַד כָּל־אֶדוֹם, כָּל־אֶדוֹם, כְּנִכְנַת לָדָוִד. וַיְנַתֶּן יְהוָה לְדָוִד, כָּל־כָּל־הַלָּךְ. 15 דוד מלך על כל ישראל, ועשה דוד משפט וצדקה לכל עמו. 16 יואב בן צרויה היה קצין הצבא ויהושפט בן אחילוד היה מזכיר, 17 צדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר היו כוהנים, ושריה המזכירה., 18 בניהו בן יהוידע היה ראש הכרתים והפלתים, ובני דוד היו יועציו הקרובים.
שמואל ב' ט'
1 אָמַר דָּוִד הַנָּתַר נָתַר מֵבֵית שָׁאוּל וָאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד בְּעַל יְהוֹנָתָן׃« 2 וְהָיָה בְּבֵית שָׁאוּל עֶבֶד שְׁמוֹ שִׁיְבָא וְהִבָּא אֵלָיו הַמֶּלֶךְ הַאֲנָה שִׁיְבָא וַיַּעֲנַח ...מָּעֲבָד אֵלֶיךָ« 3 ויאמר המלך האין נותר איש מבית שאול אשר אוכל לעשות עמו חסד כאלוהים ויען שיבא את המלך עוד אחד מבני יהונתן אשר צולע בשתי רגליו« 4 וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵלֶּה הוּא וַיַּעֲנֶה סִיבָא אֶת הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא בְּבֵית מַכִּיר בֶּן עַמִּיָאֵל בְּלוֹדַבָּר׃« 5 וַיְשַׁלֵחַ דָּוִד הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לוֹ מֵבֵית מָכִיר בֶּן עַמִּיֵּאל מְלוֹדָבָר. 6 וַיָּבֹא מִפְבֹסֶת בֶּן יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל־דָּוִד וַיִּפְלַח עַל־פָּנָיו וַיַּשְׁחֹו וַיֹּאמֶר דָּוִד מִפְבֹסֶת וַיֹּאמֶר הִנֵּה־עַבְדֶּךָ« 7 וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אַל-תִּירָא כִּי-אֶחָפַץ אֶת-עָלֶיהָ חֶסֶד בְּעַנְפַת יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וְאֶשְׁבִּתָּ לָךְ אֶת-כָּל-נַחֲמָתֶךָ וְאֹכַל-אֶת-לַשְׁלַנִּי תָּמִיד׃« 8 הוא השתחווה ואמר: "מה עבדך כי תהפוך אותו לכלב מת כמוני?"« 9 ויקרא המלך אל סיבא עבד שאול ויאמר אליו את כל אשר לשאול ולכל ביתו אני נותן לבן אדוניך. 10 ט וְאַתָּה, בְּנֶיךָ וְעַבְדֶיךָ, תַּעֲבֹדוּ לוֹ אֶת-הָאָרֶץ וְתַבִּיאוּ אֶת-הַקְצָר, לְאֹכֶל בֶּן-אֲדֹנֶיךָ לַשְׁבֵּחַ, וּמִפִּיבּוּשֶׁת בֶּן-אֲדֹנֶיךָ, יֹאכֵל מִשְׁלַחְנִי תָּמִיד. וּלְשִׁיבָּעָה חֲמִים עֲבָדִים וְעֶשְׁנִים עֲבָדִים. 11 ויאמר שיבא אל המלך כל אשר יצווה אדוני המלך את עבדו יעשה עבדך ויאכל מפיבושת על שולחנו של דוד כאחד מבני המלך. 12 למפיבושת היה בן צעיר ששמו מיכה וכל הנשארים בבית שיבא היו עבדיו. 13 מפיבושת ישב בירושלים, כי תמיד אכל על שולחנו של המלך והוא היה צולע בשתי רגליו.
שמואל ב' פרק י'
1 וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, וַיְמָלֹךְ חָנוֹן בְּנוֹ, תַּחְתּוֹ. 2 ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נסה כאשר עשה אביו חסד עמי וישלח דוד את עבדיו לנחמו על אביו ויבואו עבדי דוד לארץ בני עמון, 3 וַיֹּאמְרוּ שְׂרֵי בְּנֵי עֲמוֹן אֶל-חנון אֲדֹנָיהם הַמִּשְׁמַעְתָּ דָּוִד שָׁלַח לְךָ מְנַחְמִים לְכַבֵּד אֶת-אָבִיךָ הֲלוֹא לְסוֹר וְלַחֲרִיתָהּ שָׁלַח דָּוִד אֵלֶיךָ אֶל-עָבָדָיו׃« 4 וַיַּחֲבַר חנון אֶת-עַבְדֵי דָּוִד, וַיַּרְעַ חֲצִית זְקְנֵיהֶם, וַיְגַרְעַ בְּגָדָם, עַד-עֲבַד ...ֵיהֶם, וַיְשַׁלַּחְמָם. 5 ויהי לדוד וישלח אנשים לקראתם כי היו האנשים מבולבלים מאוד ויאמר להם המלך הישארו ביריחו עד אשר יצמח זקניכם ואז תוכלו שובו« 6 וַיַּרְאוּ הַעֲמוֹנִים כִּי-הִתְעַנְעוּ אֶת-דָּוִד וַיַּשְׁלַחוּ הַעֲמוֹנִים לִקְחֹת בַּשְׂכָּלָם אֶת-אֲרָמֵי בֵּית-רְחוֹב וְאֶת-אֲרָמֵי-צֹבָה, עֶשְׂרִים-אֶלֶף-פֹּרְגִּים, וְאֶת-מֶלֶךְ-מַעֲהָה, אֶלֶף-אִישׁ, וְאֶת-אֲנֵי-טוֹב, שְׁנֵים-עָשָׂר-אֶלֶף-אִישׁ. 7 וַיְדַוִּיד שָׁמַע עַל־הַזֶּה וְשָׁלַח עֲלֵיהֶם יוֹאָב וְכָל־הַצָּבָא אֶת־גְּבָרֵי־הַגְּבָרִים׃. 8 וַיֵּצְאוּ בְנֵי עַמּוֹן וַיַּעֲמֻדוּ בְּעֲדִית הַשַּׁעַר וְהָאַרְם מִסָּבָא וְרוּחָב וְאֶשְׁבֵי טוֹב וּמַעֲכָה הָיוּ בְּחוּדָר בַּשָּׁדֶר׃. 9 וַיַּרְא יוֹאָב כִּי-הוּא חֲזִית מִלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו, וַיִּבְחַר חֲדָמָה מִכָּל-עֲדָתֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲמֹד אֹתוֹ מִנֵּי-אֲרָם 10 וַיַּעֲמַד אֶת-הָעָם שָׁם עַל-פִּי-אֶחִיו אָבִישַׁי וַיַּעֲמַד אֹתָם לִנְגּוּל בְּנֵי-עַמּוֹן׃. 11 אָמַר: "אִם-אֲרָם יַחֲזוּ מִמֶּנִּי, אַתָּה תְּעֲזֹר לִי, וְאִם-בְּנֵי-עֲמוֹן יַחֲזוּ מִמֶּנְךָ, אֲנִי אֶעֱזֹרְךָ". 12 הֲווּ אֲחִידוּ וְנִלְחָמַע גְּבוֹרָה לְעַמֵּנוּ וּלְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ וְיַעֲשֶׂה יְהוָה אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו׃» 13 וַיָּעָל יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לְהִתְקַף אֶת-הָאָרָם וַיָּבוּסוּ מִפְּנָיו׃. 14 וַיַּרְאוּ הַעֲמוֹנִים כִּי בָּרְסוּ הָאֲרָם וַיָּבֹרוּ גַּם הַעֲמוֹן וַיָּשָׁבוּ הָעִיר׃ וַיָּשָׁב יוֹאָב מִמָּהּ המלחמה נגד בני עמון וחזרו לירושלים. 15 הסורים, כשראו כי הובסו על ידי ישראל, התאספו יחד. 16 וַיַּשְׁלַח הַדַּדֶּעֶזֶר מְלָאכִים לְהַבִּיא אֶת-הָאָרָם אֲשֶׁר אִם-עַד הַנָּהָר, וַיָּבֹאוּ חֶלֶם, וְסוֹבַח, רַב צְבָא הַדַּדֶּעֶזֶר, הלך לפניהם. 17 וַיְקַבֵּל דָּוִד אֶת־הַבְּשָׂרָה, וַיַּקְסֵף אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֶן וַיָּבֹא חֶלֶם. וַיַּעֲמֹד אֲרָם אֶת־הַקְרָבוֹת אֶת־דָּוִד וַיַּעֲמֹד עָלָם לִשְׂחָק׃. 18 וַיָּבֹסוּ אֲרָם לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּרְג דָּוִד מֵאוֹת רַכְבָּתָם וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרְשִׁים מֵאֲרָכָה וְגַם אֶת-סוֹבַח רַב צְבָאָם וַיָּמָת שָׁם. 19 כל מלכי הדדעזר, שראו את עצמם מובסים בפני ישראל, עשו זאת שָׁלוֹם עם ישראל ונכבשו, והארמים פחדו עוד לבוא לעזרת בני עמון.
שמואל ב' פרק י"א
1 ויבוא השנה, בעת צאת המלכים למלחמה, וישלח דוד את יואב ואת עבדיו ואת כל ישראל, ויחרבו את ארץ בני עמון ויצרו על רבה, ודוד ישב בירושלם. 2 ערב אחד, כאשר קם דוד ממיטתו והיה מהלך על גג בית המלך, ראה מן הגג אישה מתרחצת, והאשה הייתה יפה למראה מאוד. 3 וַיַּשְׁרֵל דָּוִד עַל הָאִשָּׁה וַיֹּאמַר לוֹ בַּת־שֶׁבַע בַּת־אֱלִיעָם אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הַחִתִּי הִיא׃« 4 וַיְשַׁלַח דָּוִד אֲנָשִׁים לִקְחֹתָהּ, וַיָּבֹא אֶל־בֵּיתוֹ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהָ, וַתִּטְהֵר מֵטְמָאתָהּ וּשָׁבָה אֶל־בֵּיתָהּ. 5 האישה הזאת הרתה ותשלח הודעה אל דוד לאמר: "אני הרתה".« 6 וישלח דוד אל יואב לאמור: "שלח לי את אוריה החתי". וישלח יואב את אוריה אל דוד. 7 לאחר שהלך אוריה אל דוד, דוד שאל אותו לחדשות על יואב, הצבא והמלחמה. 8 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אוּרִיָּהוּ רֵדָה בֵּיתֶךָ וְנוּחַ וַיֵּצֵא אוּרִיָּהוּ מִבִּית הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא אַחֲרָיו מִשְׁלַחַן הַמֶּלֶךְ, 9 וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּהוּ פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ עִם כָּל-עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְלֹא יָרַד בֵּיתוֹ. 10 וַיֹּגַע דָּוִד וַיֹּאמֶר לֹא יָרַד אוּרִיָּה בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הַלֹּא מִמַּעֲבֹתָךְ מַדָּע לֹא יָרַדְתָּ בֵּיתֶךָ« 11 ויען אוריה אל דוד: "הארון וישראל ויהודה יושבים באוהלים, אדני יואב ועבדי אדני חונים בשדה, ואני הולך לביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי. חי אתה חי אתה, כי לא אעשה זאת".« 12 ויאמר דוד אל אוריה הישאר פה היום ומחר אשלחך וישאר אוריה בירושלים ביום ההוא וביום המחרת. 13 וַיַּזְמִין אוֹדָד לֹאכֹל וְלַשְׁתֶּה בְּפָנָיו וַיַּשְׁכִּיר אוֹרִיָּהוּ, וַיֵּצֵא אוֹרִיָּהוּ לִשְׁכֹּב עַל מִשְׁכָּבוֹ עַל־פְּעָדֵי אֲדוֹנָיו, וְלֹא יָרַד בֵּיתוֹ. 14 למחרת בבוקר, כתב דוד מכתב ליואב ושלח אותו באמצעות אוריה. 15 במכתב זה כתב: "הציבו את אוריה בתוך המלחמה ונסוגו מאחריו ויפגע וימות".« 16 יואב, אשר צר על העיר, הציב את אוריה במקום בו ידע כי נמצאים האנשים האמיצים ביותר. 17 וַיַּעֲשֶׂה אֲנָשִׁי הָעִיר כִּי עָשָׂו גִּיעוּ עַל־יוֹאָב וְנָפְלוּ מִן־הָעָם מִמִּעַבְדֵי דָּוִד וְגַם־אוּרִיָּה הַחִתִּי מָתוּן׃. 18 יואב שלח שליח להודיע לדוד את כל פרטי המלחמה, 19 הוא נתן את הצו הזה לשליח: "כאשר תסיים לספר למלך את כל פרטי הקרב, אם יגבר אפו של המלך ויאמר אליך: 20 למה קרבת אל העיר לקרב? הלא ידעת כי הנצורים יורים חצים מראש החומה. 21 מִי הִכֶּה אֶת-אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יָרָבַל? הֲלוֹא אִשָּׁה הִיא הִיא אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָה עָלָיו אֶת-רֹאשׁ אֶת-רֹאשׁ הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵּי? לְמַדָּע גַּם-עַבְדֶּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת.» 22 וילך השליח, וכשהגיע, סיפר לדוד את כל אשר ציווה עליו יואב. 23 ויאמר השליח לדוד: "העם הזה, חזק מאיתנו, יצא עלינו במערב, ואנחנו נדחקנו אל השער.". 24 וַיִּירוּ קַשְׁתֵיהֶם מֵרֹאשׁ הַחוֹמָה עַל עֲבָדֶיךָ וַיָּרְגוּ רַב עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וַיָּרְגוּ עַבְדֶיךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיָּמָת גַּם־עַבְדֶיךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי» 25 ויאמר דוד אל המלאך כה תאמר אל יואב אל תדאג מאוד על הדבר הזה כי חרב תאכל זה וזה וזה והכפיל את כוחך על העיר והפילה ואתה עודד אותו« 26 אשת אוריה נודע כי בעלה, אוריה, מת ובכתה עליו. 27 וַיַּעֲבֹר הַאֲבֵל וַיַּשְׁלַח דָּוִד וַיְבָאָהּ בֵּיתוֹ וַתִּהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֶּן וְהָיְתָה לַרְעֹת יְהוָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דָּוִד עָשָׂה.
שמואל ב' פרק י"ב
1 וישלח ה' את נתן אל דוד, ויבא אליו נתן ויאמר: "שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר ואחד עני.". 2 לאיש העשיר היו מספר רב מאוד של צאן ובקר, 3 ולא היה לעני דבר, חוץ מכבשה קטנה אשר קנה, וגידל אותה ותגדל בביתו עם בניו, ותאכל את לחמו, ותשתה מכוסו ותישן על חזהו, ותהיה לו כבת. 4 אורח הגיע לביתו של העשיר, והעשיר נמנע מלהכין ארוחה לצאן או מבקר משלו לנוסע שבא אליו. במקום זאת, לקח את צאן העני והכין אותן לאיש שבא אליו.» 5 וַיַּעַן אֶפֶן דָּוִד בָּאֵשׁ וַיֹּאמֶר אֶל־נָתָן חַי־יְהוָה כִּי־מוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשָׂה זֹאת!, 6 והוא ישלם לצאן ארבע פעמים, על אשר עשה זאת ועל אשר לא גילה רחמים."» 7 וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִשְׁחַתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל וְהַצַּלְתִּיךָ מֵעַד שָׁאוּל׃, 8 נתתי לך את בית אדונך ושמתי אותו על חיקך נָשִׁים של אדוניך ואתנה לך את בית ישראל ואת יהודה, ואם זה היה מעט מדי, הייתי מוסיף את זה או את זה. 9 למה בצת את דבר ה' לעשות הרע בעיניו הכתת את אוריה החתי בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו המגת בחרב בני עמון. 10 וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבִּיתֶךָ לֹא עוֹלָם כִּי בֹּזַתָּ אֹתִי וְלָקַחַת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לָךְ לְאִשָּׁה׃. 11 כה אמר יהוה הנה אנכי מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי אותן לרעך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת. 12 "כי אתה עשית בסתר, ואני אעשה זאת לעיני כל ישראל ולאור יום".» 13 ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד סלח ה' לחטאיך לא תמות. 14 "וְעַל-כִּי בֹּז אֶת-יְהוָה לִשְׁעִיבָיו בַּמַּעֲשֶׂה זֶה, הַבֶּן שֶׁיּוֹלֵד לְךָ יָמוּת"» 15 וַיֵּלֶךְ נָתָן הַבָּה וַיַּךְ יְהוָה אֶת-הַנֶּלֶד אֲשֶׁר יָלַדָּה אִשְׁת־אוּרִיָּה לָדָד וַיְחָלָה מְאֹד׃. 16 דוד התפלל לאלוהים בעד הילד וצם, ולאחר שנכנס לחדרו בילה את הלילה שוכב על הרצפה. 17 וַיַּדְחוּ בוֹ זְקֵי בֵּיתוֹ לְקוֹם מֵאֶרֶץ, וְלֹא אֹכֶל עִמָּהֶם. 18 ביום השביעי מת הילד וירא עבדי דוד לומר לו כי מת הילד כי אמרו: "עוד הילד חי דברנו אליו ולא שמע בקולנו איך נאמר לו הילד מת? הוא יעשה עוד יותר גרוע".« 19 דוד הבחין כי עבדיו מדברים ביניהם בשקט, וידע דוד כי הילד מת. ויאמר דוד לעבדיו: "הילד מת?" ויאמרו: "מת הוא".« 20 וַיָּקָם דָּוִד מֵאֶרֶץ, וַיַּרְחַץ, וַיִּשְׁחַחַת בְּגָדָיו, וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה וַיַּשְׁתַּחַה, וַיַּשְׁבֵּא בֵּית אֲכָל וַיֹּאכֵל. 21 אמרו אליו עבדיו: "מה אתה עושה? בעוד הילד חי צמת והתאבלת, ועתה, כשמת הילד, קומת ואכלת לחם."« 22 הוא אמר: "בעוד הילד היה חי, צמתי ובכיתי, כי אמרתי, 'מי יודע, אולי ירחם עלי ה' והילד יחיה'?" 23 עכשיו כשהוא מת, למה עליי לצום? האם אוכל עוד להחזירו? אלך אליו, אך הוא לא ישוב אלי.» 24 וַיַּנְחַם דָּוִד אֶת־בַּת־שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, בָּא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהָ, וַתֵּלֶד בֶּן, וַיִּקְרֹא שְׁמֹמֹה, וַיְהוָה אֲהַב אֹתוֹ׃, 25 וַיְשַׁלַח בְּנָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְדִידְיָהוּ לִפְנֵי יְהוָה׃. 26 יואב, אשר צר על רבה של בני עמון, כבש את עיר המלוכה, 27 וַיְשַׁלַח יוֹאָב מְלָאכִים אֶל־דָּוִד לֹאמֹר לוֹ: צָרִיתִי עַל־רַבָּה וְכָבַדְתִּי אֶת־עִיר הַמָּיִם. 28 עַתָּה אֶת-הָעָם שְׁאַר, לֹא חָנָה עַל-הָעִיר וְלָכְדָהּ פֶּן-אֶלְכֹד אֶת-הָעִיר וְיִקְרָא שְׁמִי׃» 29 וַיְקַבֵּץ דָּוִד אֶת־כָּל־הָעָם, וַיֵּעַל עַל־רַבָּה, וַיַּקֵּשׁ אֹתָהּ וַיַּרְבָּהּ. 30 וַיַּסֵּר אֶת-הַכֶּתֶר מֵרֹאשׁ מַלְכָם וְשָׁקְלָהּ כַּכָּר זָהָב וְעַל-הוּא אֶבֶן יְקָרָה וְנָתַת עַל-רֹאשׁ דָּוִד וַיַּשְׁלֹשׁ מִן-הָעִיר בַּזֶּה רַב מְאֹד׃. 31 וְהוּא אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־שָׁם הוֹצִיאוּ וַיַּעֲבֹא אֹתָם לַנְסֵר וְלַחֲתִיב אֲבָנִים וְלַחֲתִיב עָצִים וְלַלְּבָנִים כֵּן עָשָׂה לְכָל־עָרֵי בְּנֵי־עֲמוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל־הָעָם עָלָם יִשְׁרוּשָׁלָם.
שמואל ב' פרק י"ג
1 וַיְהִי לַאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אחות יַפָּה וְשֵׁמָה תָּמָר וַיֹּהַב אֲמְנוֹן בֶּן דָּוִד׃. 2 אמנון התייסר, עד כדי כך שחלה, על תמר אחותו, כי בתולה הייתה ונראה היה שאי אפשר לעשות לה דבר. 3 לאמנון היה חבר בשם יונדב בן סמעה אחי דוד, ויונדב היה איש חכם מאוד. 4 אָמַר לוֹ: "למה אתה מובס בן המלך בכל בוקר? לא תגיד לי?" ענה לו אמנון: "אהבתי את תמר אחות אחי אבשלום".« 5 אָמַר לוֹ יוֹנָדָב: "שָׁכֵּב וְעַמֵּד אֲשֶׁר חֹלֵה, וְכִי בָּא אָבִיךָ לִרְאֶךָ וְאָמַר לוֹ: 'תָּבֹא נָא אֲחוֹתִי תָּמָר וְאַכְלָה לִי, וְהִיכִי אֶת-הַמָּכֹל לִפְנֵי יְרָאָה וָאֹכֶל מִמָּהּ'".« 6 וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיַּעֲשֶׂה כְּחוֹלִי וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל־הַמֶּלֶךְ תָּמָר אַחֲתִי וַתַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי לַפְּנֵי וָאֹכֶל מֵאַחַתָּה׃« 7 שלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי לבית אמנון אחיך והכיני לו ארוחה« 8 ותלך תמר אל אמנון אחיה והוא שכב, ותקח בצק, ותלש אותו ותעצב ממנו עוגות לעיניו ותאפה את העוגות, 9 ותקח את המחבת ותמזג לפניו, אך הוא סירב לאכול. ויאמר אמנון הוציאו את כולם מלפני. ויצאו ממנו כולם., 10 ותאמר אמנון אל תמר: "הביאי את העוגות האלה אל מיטתי ואוכל מידך." ותקח תמר את העוגות שעשתה ותביא אותן אל אמנון אחיה אל הספה. 11 וַיַּכְשֶׁהִיגָה אֲלָיו לֹא אִכְלָה, וַיַּחֲזַק בָּהּ וַיֹּאמֶר: "בֹא שִׁבְכִי עִדִּי אֲחוֹתִי".« 12 היא ענתה לו: "לא אחי, אל תבזה אותי, כי לא נעשה דבר כזה בישראל; אל תעשה את החרפה הזאת.". 13 אִן אֵלֶךְ וּשְׁמֹשׁתּי? וְהָיִיתָ כְּאֶחָד מִן־עַמָּשִׁי־יִשְׂרָאֵל. דַּבֵּר־נָא אֶל־הַמֶּלֶךְ, וְלֹא־יְמַנֵּה לִתְנַנִּי לְךָ.» 14 אך הוא סירב לשמוע בקולה; חזק ממנה, הוא אנס אותה ושכב איתה. 15 אמנון חש מיד סלידה חזקה מאוד ממנה, והשנאה שבה שנא אותה הייתה חזקה מהאהבה שבה אהב אותה, ויאמר לה אמנון: "קומי, לכי".« 16 היא ענתה, "על הנזק שגרמת לי, אל תוסיף את הנזק הגדול עוד יותר של גירושי." אך סירבה להקשיב לה, 17 הוא קרא לנער ששירת אותו ואמר: "העיף את האישה הזאת ממני וסגור את הדלת מאחוריה".« 18 וַיָּהִי לָבוּשָה, כִּי הוּא הַלֶּבֶל הַיְהִי לִבְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתּוֹת וַיְהוֹצָא אֹתָהּ עַבְדָּת אָמְנוֹן וַיְסָג אֶת הַדֶּלֶת מַאֲחֲרֵיהּ. 19 תמר לקחה מעט עפר ושמה אותו על ראשה, קרעה את השמלה הארוכה שלבשה, הניחה את ידה על ראשה והלכה משם בצעקות. 20 ויאמר לה אבשלום אחיה הַמִּהְיֶה אמנון אחיך עמך? עַתָּה אחותי השקי כי אחיך הוא. אַל תִּתְבַּרְתִּי בַּדָּבָר הַזֶּה. ותִשָּׁבֶת תָּמָר שָׁמְמָה בְּבֵית אבשלום אחיה. 21 וכאשר שמע דוד המלך את כל הדברים האלה, הוא כעס מאוד. [אך לא רצה להעציב את רוח אמנון בנו, כי אהב אותו כבכורו. [תוספת וולגטית]] 22 לא-דבר עוד אבשלום דבר טוב ועד רע אל-אמנון כי-שנא אבשלום את-אמנון על-החטא אשר-נעשה לתמר אחותו. 23 שנתיים לאחר מכן, אבשלום הביא את הגוזזים לבעל חשור, שליד אפרים, ואבשלום הזמין את כל בני המלך. 24 וילך אבשלום אל המלך ויאמר: "הגזזמים אצל עבדך; יבוא המלך ועבדיו אל עבדך".« 25 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְשָׁלוֹם לֹא בְנִי לֹא נְלַכָּה כֻּלָּנוּ פֶּן נִהְיֶה עָלֶיךָ לַמַּשְׁלָל וַיַּאֲבֹת אֶל-הַמֶּלֶךְ לֹא הֵלֵךְ וַיְבָרְכוֹ. 26 ויאמר אבשלום אם לא תבוא, תן לאמנון אחי לבוא עמנו. ויאמר המלך למה ילך עמך« 27 אבשלום התעקש, והמלך נתן לאמנון ולכל בני המלך ללכת עמו. 28 יב ציווה אבשלום על עבדיו לאמור: "היזהר כי כאשר ימלא לב אמנון יין ואומר לך הכה את אמנון והרגת אותו. אל תירא כי הלוא צויתי אותך? היה חזק ואמץ".« 29 וַיַּעֲשֶׂה עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם לְאֲמָנוֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אַבְשָׁלוֹם וַיָּקֻמוּ כָּל-בְנֵי-הַמֶּלֶךְ וַיַּרְכְּבוּ אִישׁ עַל-פְּרָדוֹ וַיָּבָרְסוּ. 30 עודם בדרכם הגיעה לדוד הבשורה לאמור: "אבשלום הרג את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד".« 31 וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁכַּב אֶת-הָאָרֶץ, וְכָל-עַבְדָיו עָמְדוּ שָׁם, קָרוּעִים בְּגָדָיהם׃. 32 וַיֹּאמֶר יוֹנָדָב בֶּן שְׁמַעַ אֶחִי דָּוִד וַיֹּאמֶר אַל יֹאמַר אֲדֹנִי כִּי נהרגו כָּל הַבַּחֲרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ רַק אֲמְנוֹן מֵת כָּל הַמִּשְׂחָק הַזֶּה עַל פִּי אֲבָשָׁלוֹם מֵיּוֹם אֲשֶׁר טִמֵּא אֲמָנוֹן אֶת תָּמָר אַחוֹתוֹ׃. 33 וְעַתָּה, אַל יַדַּם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי מָתוּ כָּל-בְנֵי-הַמֶּלֶךְ, כִּי אֲמְנוּן לַבַּדּוֹ מָת׃» 34 וַיָּבָרַח אַבְשָׁלוֹם וַיַּרְא הַנַּעַר הַמִּשְׁמָר וַיֵּר וְהִנֵּה חַיִל גָּדוֹל בָּא מֵעָרֶב הַמַּעֲבָר מֵעַרְבָּה הַהֲרָה׃. 35 ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו כאשר דבר עבדך היו הדברים« 36 כְּשֶׁסִּים דָּבָר וְהִגִּיעוּ בְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּרְגִּיעוּ אֶת-קוֹל וַיַּבְכוּ, וְגַם הַמֶּלֶךְ וְכָל-עַבְדָיו הַרְבִיעוּ דְּמִתִּים׃. 37 וַיָּבָרַח אַבְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ אֶל־תּוֹלָמַי בֶּן־עַמִּיהוּ מֶלֶךְ גְשׁוּר וַיִּתְאֲבֵד דָּוִד עַל־בְּנוֹ יוֹמָם׃. 38 אבשלום ברח והלך לגשור, שם שהה שלוש שנים. 39 וַיַּחֲדַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִרְדַּף אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם כִּי נָחַם בְּמוֹת אֲמְנוֹן.
שמואל ב' פרק י"ד
1 יואב בן סרוויה הבין כי לב המלך נטה אל אבשלום. 2 וַיְשַׁלֵחַ יוֹאָב קָרָא לָאֲשֶׁר מִתְקוּעַ וַיֹּאמֶר לָהּ הַתַּעֲמִידִי אֲבָלִית וְלַבֵּשׁ בְּגַדִּי אֲבָלִים וְאַל תִמְשַׁח אֶתְךָ בְּשֶׁמֶן וְהָיִי כְּאִשָּׁה הַמִּתְאָבֵלֶת מֵרָכוֹת עַל מֵת׃. 3 "תבוא אל המלך ותדבר לו את הדבר הזה" וישם יואב את אשר דברה אל פיה. 4 וַתָּבֹא אִשְׁתִּיקוּעַ לְדַבֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַתִּפְלֶּה אֶת־פָּנָיו אֲרָצָה, וַתִּשְׁתַּחֲוָה לֹא מִקְרֹאשׁ וַתֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הוֹשִׁנֵּה אֲשֶׁר תְּקוּעָה.« 5 ויאמר לה המלך: "מה הבעיה?" ותאמר: "אלמנה אני, בעלי מת.". 6 וְלַעֲבָדֶךָ שְׁנֵי בָּנִים הָיוּ וְהֵם רַבְתּוֹ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְכַאֲשֶׁר לֹא הָיָה מִפְּרִיצֵן בֵּינֵיהֶם וַיַּכֵּה אֶת-הַשֵּׁבֵּא וַיָּרַגְתּוֹ. 7 וְעַתָּה קָמָה כָּל הַשְּׁפָּחָה עַל עַבְדֶךָ לֵאמֹר מְסַר אֶת-רֹצֵחַ אֶת-אֶחָיו וְנַמְתָּהוּ בְּעַד נִפְשִׁי אֶת-אֶחָיו אֲשֶׁר הָרַג אֶת-הַיּוֹרֵשׁ נַשְׁמֹד וְכָךְ יִכְבוּ אֶת-הַגְּחָלִים הַנָּתִירוּ לִי וְלֹא יָשָׁרוּ לָעֲדָמָה שֶׁלָּא וּפָנֵי הָאָרֶץ׃» 8 ויאמר המלך לאישה: "לכי הביתה, ואתן לך הוראות".« 9 וַתֹּאמֶר אִשְׁתִּיקוּעַ אֶל־הַמֶּלֶךְ: "יְהִי אֶת־עָלַי הַמֶּלֶךְ אדוני, וְעַל־בֵּית אָבִי; אַל־יְסַבֵּל הַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ".« 10 אָמַר הַמֶּלֶךְ: "אִם עוֹד מִשְׁמַר מִשְׁטַר עָלֶיךָ, הֲבִיאוּ אֵלַי, וְלֹא יְעַסֵּף עָדָם לֹא יְפַעֲשֶׂה עָדָם."« 11 ותאמר, יזכיר המלך את ה' אלהיך, פן לא יוסף גואל הדם את הנזק, ובני לא יושמד. ויאמר, חי ה', אם-תיפלו שערת ראש בנך ארצה.« 12 ותאמר האישה: "נא הרשה לפשרתך לדבר אל אדוני המלך", ויאמר: "דבר".« 13 ותאמר האישה, "מדוע חשבת כך על עם אלוהים? בהצהרת המשפט הזה, המלך אשם, כלומר, שלא זכר המלך את אשר גירש.". 14 כי נמות נמות, נהיה כמים שנשפכו על הארץ ואינם ייסבו, אלוהים לא יקח את החיים והוא מתכנן שהמגורשים לא יישארו מגורשים מלפניו. 15 עַתָּה, אֲשֶׁר בָּאתִי לְגַדֵּב אֶת־הַדְּבָרִים אֶל־אַדְנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי־הִפְחִידְנִי הָעָם, וַיֹּאמֶר עַבְדֶךָ: 'אֲנִי חָצָה לִדְבַר אֶל־הַמֶּלֶךְ, אוּלַי יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר דִּבְרַת עַבְדֶךָ'. 16 כן ישמע המלך להציל את עבדו מיד האיש החפץ לכרות אותנו בני ואותי מנחלת האלוהים. 17 ויאמר עבדך יהי דבר אדוני המלך ינוח לי כי כמלאך אלהים אדוני המלך שומע טוב ורע ויהי ה' אלהיך עמך» 18 וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִישָׁה אַל־תִּסְתִּיר מִנִּי דָּבָר אֲשֶׁר־א ...« 19 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַיַּד יוֹאָב עִמָּךְ בְּכָל הַזֶּה וַתַּשְׁפּרָה הָאִישָּׁה חַיָּה נַפְשֶׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אִם אִתְעַזֵּה יְמִינָה וְשָׁמֹא לַכֹּל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אִם עַבְדֶךָ יוֹאָב הוּא הַגִּזְמִי וְשָׁמֹא לִשְׁמֹא לֹא אִתְעַזֵּה אֲשֶׁר צִוָּנִי וְנָתַם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּפִי עַבְדֶךָ׃. 20 "כדי להסיט את תשומת הלב מהדבר עשה עבדך יואב, אך אדוני חכם כמלאך אלוהים, יודע כל אשר קורה על הארץ."» 21 ויאמר המלך אל יואב הנה אעשה זאת לך והשיב את הנער אבשלום« 22 וַיִּכְפַּל יוֹאָב אֶת־פָּנָיו אֶרֶץ וַיִּשְׁתַּחֲוָה וַיִּבְרַךְ אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָדַע עַבְדֶךָ הַיּוֹם כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ כְּדַבֵּר עַבְדּוֹ« 23 וַיָּקָם יוֹאָב וַיֵּלֶךְ גְשׁוּר וַיָּשִׁיב אֶת־אַבְשָׁלוֹם יְרוּשָׁלָם. 24 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יֵלֶךְ בֵּיתוֹ וְלֹא יֵרָא פָּנִי וַיֵּלֶךְ אַבְשָׁלוֹם בֵּיתוֹ וְלֹא יֵרָא אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. 25 לא היה איש כאבשלום ביופיו בכל ישראל, מכף רגלו ועד ראשו, לא היה בו מום. 26 כִּי גַלְחַר אֶת-רֹאשׁוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּשָׁנָה שָׁנָה כִּי כָּבַד שָׂעָרוֹ וַיַּגְלֶרֶם וַיְהִי שַׁעָר רֹאשׁוֹ מֵאֵת שֶׁקֶל שֶׁל הַמֶּלֶךְ. 27 לאבשלום היו שלושה בנים ובת בשם תמר, שהייתה אישה יפהפייה. 28 שנתיים נשאר אבשלום בירושלים מבלי לראות את פני המלך. 29 וַיַּשְׁלֹחַ אַבְשָׁלוֹם לְשָׁלַח אֶל־יוֹאָב אֶל־הַמֶּלֶךְ, וְיוֹאָב מֵאֲבוֹא. וַיַּשְׁלֹחַ אַבְשָׁלוֹ שְׁנַת וְהוּא מֵאֲבוֹד׃. 30 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל־עַבְדָיו הִנֵּה שָׂדֶה יוֹאָב עַל־שָׂדֶי וּשָׁם שְׂעוֹרִים לְכוּ וַתִּצְתִּיהָ וַיַּעֲבָדֵי אַבְשָׁלוֹם הַשָּׂדֶה׃. 31 קם יואב, הלך אל אבשלום, לביתו, ואמר לו: "מדוע הבעירו עבדיך את השדה אשר לי?"« 32 ויען אבשלום אל יואב הנה שלחתיך לאמר לך הנה ואשלחך אל המלך ואמרת לו למה חזרתי מגצור טוב היה לי להיות שם עוד עתה חפצתי לראות את פני המלך ואם יש בי אשמה יומתני« 33 וַיֵּלֶךְ יוֹאָב אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיְגַד־לוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הַכָּל־כָּל־הַיָּשָׁלוֹם וַיָּבֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיַּקֵּא אֶל־אַבְשָׁלוֹם וַיַּבֹּא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיַּשְׁק הַמֶּלֶךְ אֶל־אַבְשָׁלוֹם.
שמואל ב' פרק ט"ו
1 וַיַּקֵּשׁ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסוּסִים וַיַּמִּים אִישׁ שרָצו לְפָנָיו׃. 2 אבשלום היה משכים ועמד על פני השער, וכל עת בא איש אשר לו משפט אל המלך לבקש משפט, היה אבשלום קורא לו ואמר מאי עיר אתה? ויאמר עבדך מאחד שבטי ישראל.« 3 אָמַר לוֹ אַבְשָׁלוֹם: "הִנֵּה טוֹב וְצַדָּק עַצְמָתְךָ, וְאֵין מֵאֶל־הַמֶּלֶךְ יְשַׁמְעוּ אֶל־קְלָדָךְ."« 4 אבשלום הוסיף: "מי ימנה אותי לשופט בארץ? מי שיש לו משפט או דין יבוא אלי, ואני אעשה להם צדק."« 5 וכאשר קרב איש להשתחוות לפניו, היה מושיט את ידו, אוחז בו ומנשק אותו. 6 כֵּן עָשָׂה אַבְשָׁלוֹם לְכָל-יִשְׂרָאֵל הַבָּאוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ לְדַרְשׁ צֶדֶק, וְסַדָּה אֶת-בְּעַם-יִשְׂרָאֵל. 7 כעבור ארבע שנים אמר אבשלום אל המלך: "אנא הרשה לי ללכת חברון ולקיים את הנדר אשר נדרתי לה'". 8 כִּי בַּיּוֹשֶׁבְתִּי בְּגְשׁוּר בַּארָם, וַיִּנְדַּר עַבְדֶךָ לֵאמֹר: אִם יְשִׁיבֵנִי יְהוָה יְרוּשָׁלָיִם וַאֲבַד אֶת יְהוָה.« 9 ויאמר אליו המלך לך לשלום והוא קם וילך חברון. 10 וישלח אבשלום מלאכים אל כל שבטי ישראל לאמר: "כשמעכם את קול השופר ואמרתם: אבשלום מלך בחברון".« 11 מאתיים איש יצאו מירושלים עם אבשלום: אורחים היו אשר הלכו בתמימות גמורה, מבלי לחשוד דבר. 12 ויהי בעוד אבשלום מקריב את הזבחים, ויקרא לאחיתופל הגילוני, יועצו של דוד, מגילה עירו. והקשר גבר והלך והלך, והעם נאסף סביב אבשלום, והולך וגדל. 13 הֲגִיעוּ לְדָוִד, וְנֶגְדוּ לֹא מִתְעַל אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם.« 14 וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל-עַבְדָיו אֲשֶׁר עִמּוֹ בִּיּוּרָשָׁלָם קומו נברחה כי אין לנו דרך למולט מפני אבשלום מהרו ולכו פן-יפתע עלינו בחיפזון ויביא עלינו רעה ויכה את-העיר לפי-חרב« 15 ויאמרו אליו עבדי המלך: "אשר ילך אדוני המלך, אלה עבדיך".« 16 וַיֵּלַע הַמֶּלֶךְ עַל־פְּנַת־הַבַּיִת וַיָּשָׁב עֶשְׂרְפִים לִשְׁמֹר אֶת־הַבַּיִת׃. 17 יצא המלך עם כל העם ברגל, והם עצרו בבית האחרון. 18 וַיֵּלְכוּ כָּל־עַבְדָיו לִלְּעָדוֹ כָּל־הַכְרֵתִים וְכָל־הַפְּלֵתִים וְכָל־הַגֵּתִים כָּל־שֶׁשֶׁת־מָאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ מֵגֵת אַחֲרָיו הֵלְכוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. 19 ויאמר המלך אל-אתי הגתי: "למה תבוא גם אתה עמנו? לך שוב ושב עם המלך, כי גר אתה וגולה אין בית.". 20 הגעת אתמול, והיום אני אשלח אותך לנדוד עמנו, בעוד שאני אלך בעצמי איני יודע לאן. לך שוב וקח את אחיך איתך, יהי חסד עליך. נֶאֱמָנוּת של האדון.» 21 ויען אתי המלך ויאמר חי יהוה וחי אדני המלך כי בכל אשר יהיה אדני המלך אם ימות אם יחי שם יהיה עבדך« 22 ויאמר דוד אל-אתי לך ויעבור אתי הגתי וכל-אנשיו וכל-הילדים אשר-היו עמו. 23 וְכָל־הָאָרֶץ בְּכָה וְצְעֲקָה כָּל־הָעָם הַזֶּה עֲבָרִים וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ אֶת־נַחַל קִדְרוֹן וַיַּעֲבֹר כָּל־הָעָם מִפְּנֵי־דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר׃. 24 וְהִנֵּה צָדוֹק וְעִמּוֹ כָּל הַלֵּוִים נָשָׂאֵי אֶת-אֱרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים הוֹרִיחוּ אֶת-אֱלֹהִים וְאֶבְיָתָר עָלָה עַד-כֹל-הָעָם לָצָא אֶת-הָעִיר׃. 25 ויאמר המלך אל צדוק השב את ארון האלהים העיר ואם אמצא חן בעיני יהוה וישיבני ויראני את הארון ואת מושבו. 26 וְאִם יֹאמַר לֹא חָפֵץ בָּךְ הִנֵּנִי יַעֲשֶׂה לִי כַּאֲשֶׁר חָפֵץ לוֹ׃» 27 ויאמר המלך אל צדוק הכהן: "רואה, שוב בשלום אל העיר ואחימס בנך ויהונתן בן אביתר שני בניך עמך.". 28 תראה. אחכה במישורי המדבר עד שאקבל ממך הודעה שתיתן לי מידע.» 29 וַיָּשִׁיב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת-אֱלֹהִים לִיּוּרְשָׁמָה וַיַּשְׁבוּ שָׁם. 30 דוד עלה להר הזיתים ובוכה במעלה, ראשו חפוי ויחף, וכל העם אשר עמו חפו ראשיהם ועלו בוכים. 31 ויאמר לדוד: אחיתופל עם אבשלום בין הקושרים, ויאמר דוד: יהוה, בטל נא את מחשבות אחיתופל.« 32 כִּי הָגִיעַ דָּוִד לְפַסְגָּה אֲשֶׁר שֶׁמָּשֶׁר נִשְׁתַּחֲוִים לְהָאֱלֹהִים וְהִנֵּה חוּסַי הַערַחִי בָּא לְקִרְאֵהוּ וְכֻלְּתוֹ קָרוּעָה וְעָפָר עַל רֹאשָׁו׃. 33 אמר לו דוד: "אם תלך איתי, תהיה עליי לנטל". 34 וְאִם תֹּאמַר לַאֲבָשָׁלוֹם בְּשׁוּבָתָךְ הָעִירָה וְתֹאמַר לַאֲבָשָׁלוֹם הַמֶּלֶךְ אֲנִי הֲוָה עַבְדֶּךָ לְאָבִיךָ הֲתִי עַד פַּאֲשֶׁר עַצְתָּ אֶת-אֶחִיתּוֶּל לִטְבֹתִי׃. 35 צדוק ואביתר הכהנים יהיו עמך, וכל אשר תלמד מבית המלך, תספר לצדוק ולאביתר הכהנים. 36 וְכִי שֶׁנֵי בָּנָיהם, אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וְיוֹתָנָן בֶּן אֲבִיתָר, תְּגִידֵהוּ לִי דְּרָכֵיהֶם אֶת כָּל־אֲשֶׁר־לָמַעְתָּ.» 37 וְחוּשַׁי, חָבֵר דָּוִד, חָזַר אֶל־הָעִיר, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנָּכַא אֶבְשָׁלוֹם לִיּוּרְשָׁלָם.
שמואל ב' ט"ז
1 וַיַּעֲבַר דָּוִד מֵעַט מֵעֲבַר הַפְּסַגָּה וְהִנֵּה שִׁבָּע עַבְד מִפִּיבּוּשֶׁת בָּא לִקְרָאוֹתוֹ וְצַמָּה חֲמָרִים רַבִּים וְנָד יַיִן מֵאָה׃. 2 ויאמר המלך אל שיבא מה תעשה באלה ויען שיבא החמורים לבית המלך לרכוב עליהם והלחם והפרי לאכילה לנערים והיין לשתות לאלה אשר יגעו במדבר« 3 ויאמר המלך: "ואי בן אדוניך?" ויען שיבא את המלך: "הנה הוא נשאר בירושלים כי אמר היום ישיב לי בית ישראל את ממלכת אבי."« 4 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-סִיבָּא: "עַתָּה כָּל-אֲשֶׁר לְמִפִּיבוֹסֶת הוּא לֶךָ." וַיֹּאמֶר סִיבָּא: "אכרע ברך לפניך, וּמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ."« 5 ויבא המלך בחורים ויצא איש מבית שאול ושמו שמעי בן גרא ויגש ויקלל 6 וַיָּהֵר אֲבָנִים עַל דָּוִד וְעַל כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל-הָעָם וְכָל-הַגִּבּוֹרִים מִמִּינוֹ וְמִשְׂמֹאלוֹ׃. 7 כך אמר סמעי בעודו מקלל אותו: "לך מכאן, לך מכאן, איש דמים, איש בליעל". 8 הִבִּיט יְהוָה עָלֶיךָ אֶת כָּל-דָם בֵּית שָׁאוּל אֲשֶׁר-מַלְכְתָּ בָּעַל מוֹ וְנָתַן אֶת-הַמְּלָכָה בְּיַד-אַבשלום בְּנֶךָ וְעַתָּה בְּרָעָה כִּי-אִישׁ דָּמִים אַתָּה» 9 וַיֹּאמֶר אַבִּישַׁי בֶּן סַרְוִיעַ אֶל־הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמָּת הַזֶּה אֶת־הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִי? הַנִּעֲבֹר אֶת־כָּלַף־רֹאשׁוֹ.« 10 ויען המלך: "מה לי ולכם בני צרוויה? יקלל! כי אם אמר לו ה' קלל את דוד, מי יאמר לו למה אתה עושה זאת?"« 11 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אַבִּישַׁי אֶל-כָּל-עַבְדָיו הִנֵּה בְּנִי אֲשֶׁר יָצָא מִבְּנִי מְבַקֵּשׁ אֶת-נַפְשִׁי וְהָכִי בֶּן-בִּנְיָמִין יְקָל כִּי כֵּן צִוָּהוֹ יְהוָה׃. 12 אולי יראה ה' את צערי ויראה לי טוב בתמורה לקללת היום.» 13 וַיֵּשׁוּ דָּוִד וְאֲנָשָׁיו בַּדֶּרֶךְ וְשֶׁמֵּי הָלַךְ עַל צְדָעַת הַהֲרָה, אֲגוֹר דָּוִד, מְקַלֵּל אוֹתוֹ הַלָּכֶם, וְהָרֵךְ אֶבְנִים וְעָפָר עָלָיו׃. 14 המלך וכל העם אשר עמו הגיעו עייפים ונחו שם. 15 וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם וְכָל-הָעָם, אִישׁ יִשְׂרָאֵל, לִיּוּרְשָׁלָם, וְאֶחִיתְפֶּל הָיָה עִם-אַבְשָׁלוֹם. 16 וַיָּבֹא חוּשַׁי הַערַחִי, חַבֵּר דָּוִד, אֶל־אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלוֹם: "יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ!"« 17 אָמַר אַבְשָׁלוֹם אֶל-חוּשַׁי: "וְזֹאת הַמִּסְפָּרְתָּ אֶל-רֵעֶךָ. לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִם רֵעֶךָ"« 18 ויען חוסי לאבשלום: לא, כי אם אני רוצה להיות עם זה אשר בחרו בו ה' וכל העם הזה וכל אנשי ישראל; אני רוצה להישאר עמו. 19 "וְלָכֵן אֶת מִי אֶעֱבַד? הֲלוֹא בְּנוֹ? כְּעַבְד הֲתִיתִי לַאָבִיךָ, כֵּן אִיהִי לָךְ."» 20 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל-אֲחִיתְפֶּל הָעֲלוּ בֵּינֵיכֶם מַה נֶעֱשֶׂה׃« 21 וַיֹּאמֶר אֲחִיתְפֶּל אֶל-אַבְשָׁלוֹם לֵךְ אֶל-הַפִּילְגִים אֲשֶׁר-הִשְׁמֹר אֲבִיךָ לִשְׁמֹר אֶת-הַבַּיִת וְיָדַע כָּל-יִשְׂרָאֵל כִּי-הִתְעַסְתָּ אֶל-אָבִיךָ וְתַחֲזוּ יְדֵי כָּל-אֲשֶׁר עִמָּךָ« 22 וַיִּקְמוּ לְאַבְשָׁלוֹם אֹהֶל עַל הַגָּג, וַיֵּלֶךְ אַבְשָׁלוֹם אֶל-פִּילְגְשִׁי אֲבִיו, לִעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל. 23 העצה אשר נתן אחיתופל בעת ההיא כדבר אלהים לשואלה כן היה בכל עצתו בין לדוד ובין לאבשלום.
שמואל ב' פרק י"ז
1 ויאמר אחיתופל אל אבשלום אבחר שנים עשר אלף איש, ואקום וארדוף את דוד הלילה הזה. 2 אִפְלֹתוֹ בְּפַת עֲשֶׂה וְיָדָיו רְפוּשִׁים וָאֶחֱרֵדוֹ וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ יִבְנָס וְאֶכִּיתִי אֶת-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ׃ 3 וְאֶשְׁבִּי אֵלֶיךָ אֶת־כָּל־הָעָם, הָאִישׁ אֲשֶׁר־כֹעַם עָלָיו, שָׁוָה אֶת־שׁוּבַת־כֹל, וְכָל־הָעָם יִהְיֶה בְּשָׁלוֹם.» 4 דבר זה מצא חן בעיני אבשלום ובפני כל זקני ישראל. 5 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם: "קְרָאוּ שׁוּב אֶל-חוּסַי הַערַכִּי, וְנִשְׁמַע גַּם-עַל-פְּרָתוֹ".« 6 ויבא כוסי אל אבשלום ויאמר אליו אבשלום כה דבר אחיתופל נעשה כאשר דברו אם לאו דבר בתורך« 7 ויאמר כושי לאבשלום: הפעם לא טובה עצת אחיתופל« 8 וצ'וסאי הוסיף: "אתה יודע שאביך ועמו אמיצים, הם עצבניים כדובה בכפר חסרת גוריה. אביך איש מלחמה והוא אינו מבלה את הלילה עם האנשים.". 9 וְעַתָּה הוּא חָבָא בְּגְרִיעַ אֶחָד, אוֹ בְּמָקוֹם אַחַר. וְאִם מֵרֵאשִׁית נִפְלוּ מִעַמְךָ, יִשְׁמַע וְיֹאמַר: מַכְלָה הָיָה בְּעַם הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. 10 אז אפילו האמיץ ביותר, אפילו אם לבו היה כלב אריה, יתאושש, כי כל ישראל ידעו כי גיבור אביך וכי המלווים אותו אנשים אמיצים. 11 לכן אנכי יעץ כי יתאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע המון כחול אשר על שפת הים ואתה צאת למלחמה. 12 נִשְׁגִּיּוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה וְנִפְלֹחָיו כְּטַל שֶׁיִּרְדֶּל עַל הָאֲדָמָה וְלֹא נְמַלֵּט אוֹ וְלָכָם אֲשֶׁר עִמּוֹ׃. 13 אִם יְסוּג אֶל־עִיר, וְכָל־יִשְׂרָאֵל יְבִיאוּ חַבְלִים אֶל־הָעִיר וְנַגְרֹרָהּ אֶל־הַנָּחָל עַד־לֹא־תִּמְצָא שָׁם אֶחָבָן אֶחָד׃» 14 וַיֹּאמְרוּ אַבְשָׁלוֹם וְכָל-עַם-יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עַצַת חוּסַי הַערַחִי מֵעַצַת אֲחִיתְפֶּל וַיְהֹוָה לְטַסֵּל אֶת-עַצַּת-אֲחִיתְפֶּל לְמַעַת ה' יְבִיא אֶת-אַבְשָׁלוֹם. 15 ויאמר כוסי אל צדוק ואביתר הכהנים: "אחיתפל נתן עצה כזו וכזו לאבשלום ולזקני ישראל, ואני נתתי עצה כזו וכזו.". 16 שלח מיד אל דוד ואמרת לו לאמר: "אל תילון בערבות המדבר, מהר עבר, פן יהיה אסון גדול למלך ולכל העם אשר עמו".» 17 יהונתן ואחימאס שהו בעין רוגל, והעבד עמד להודיע להם, והם עצמם עמדו להודיע למלך דוד, כי לא יכלו לראותם נכנסים לעיר. 18 וירא אותם נער אחד ויגד לאבשלום וימהרו שניהם ללכת ויבאו בהורים אל בית איש אשר באר היה בחצרו וירדו אליה. 19 האישה לקחה שמיכה, פרשה אותה מעל הבור ופיזרה עליה תבואה גרוסה, כך שלא הבחינו בדבר. 20 וַיָּבֹא עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם בֵּית הָאִשָּׁה וַיֵּאמְרוּ הִיא אֶחִימַעַץ וְיָהוֹנָתָן וַתִּשְׁפּרוּ הָאִשָּׁה חֲבוּ אֶת הַנָּחָל וַיַּחֲפוּ אֲשֶׁר לֹא מָצָאוּ וַיָּשׁוּבוּ יְרוּשָׁלָם. 21 וַיֵּלַכְתָּם וַיַּעֲלוּ אֲחִימְשַׁעַש וַיּוֹתָנָן שָׁבוּ מִן־הַבּוֹר וַיָּלְכוּ לְהַגִּיד לַדּוֹד הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ אֶל־דּוֹדִיד קוּם וְחָבַר הַמָּה כִּי כָּךְ יָעֵץ אֶחִיתְפֶּל עָלֶיךָ׃« 22 וַיָּקָם דָּוִד וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עָמוֹ וַיַּעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֶּן בַּשָּׁחָר וְלֹא-נָשָׁר מֵהֶם אֶחָד אֲשֶׁר לֹא-עָבַר אֶת-הַיַּרְדֶּן. 23 וַיַּרְא אֲחִיתְפֶּל כִּי לֹא הֲקַבְּרוּ עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חַמּוֹנוֹ וַיָּקָם לָלֶךְ עִירוֹ. וַיַּצְוָה אֶת־בֵּיתוֹ וַיַּחֲנַק אֶת־נֶגְדּוֹ וַיָּמָת וַיִּקְבָּר בְּקַבֵּר אֲבִיו׃. 24 ויבא דוד מחנים ואבשלום עבר את הירדן הוא וכל אנשי ישראל עמו. 25 אבשלום מינה את עמשא על הצבא במקום יואב. עמשא היה בנו של יתרה הישמעאלי, אשר הלך אל אביגיל בת נחש אחות צרוויה אמו של יואב. 26 וַיַּחֲנוּ יִשְׂרָאֵל וַאֲבָשָׁלוֹם בָּאָרֶץ גִּלְעָד׃. 27 כשהגיע דוד למחניים, סובי בן נעס מרבא בני עמון, מכיר בן עמיאל מלו-דבר, וברזלעאי הגלעדי מרגלים., 28 הם באו להציע לו מיטות, כלים, כלי חרס, חיטה, שעורה, קמח, תבואה קלויה, שעועית, עדשים, תבואה קלויה, 29 דבש וחמאה, כבשים וגבינת בקר, את אלה הביאו למאכל לדוד ולעם אשר עמו, כי אמרו: "סבל העם הזה מכאבים" רָעָב, "...של עייפות וצמא במדבר."»
שמואל ב' פרק י"ח
1 וַיַּעֲבַר דָּוִד אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-עָמוֹ, וַיַּמִּין עֲלֵיהֶם שְׂדֵי אֲלָפִים וְשָׂדֵי מֵאָה׃. 2 וַיַּשְׁמַן דָּוִד אֶת־הָעָם שְׁלִישׁ בִּי־יוֹאָב וְשְׁלִישׁ בִּי־אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה אֶחִי־יוֹאָב וְשְׁלִישׁ בִּי־אֵתִי הַגֵּתִּי וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם גַּם־אֶנְכִי אֶצֵה עִמָּכֶם« 3 ויאמרו העם, "אל תצאו, כי אם נגרש, לא ישימו לב אלינו, ואם חצי מאיתנו ייפול, לא ישימו לב. ואתם כעשרת אלפים מאיתנו; לכן מוטב שתבואו מן העיר לעזרתנו".« 4 וַיַּעֲנַר אֵלֶיהם הַמֶּלֶךְ וְהָמֶלֶךְ עָלַיְכֶם כָּל־כֹל־הָעָם יָצוּ לִמָּאָה וְלִמָּאָה אֲלָפִים. 5 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶל־יוֹאָב, אֶל־אָבִישַׁי וְאֶתִּי לֵאמֹר הַחֲסוּ אֶת־אַבְשָׁלוֹם בְּעַד־נַעַר וַיִּשְׁמַע כָּל־הָעָם כִּי־הַמֶּלֶךְ צַוָּה אֶל־כָּל־הַשְׂרִים עַל־אָבְשָׁלוֹם. 6 וַיֵּצֵא הָעָם לְהִשְׂדֶה לְקִרְאֵת אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעָרֶה הַמַּלְכָּה בְּיַעַר אֶפְרַיִם. 7 שם נפלו בני ישראל לפני עבדי דוד, והיה שם מטח גדול ביום ההוא, עשרים אלף איש נפלו. 8 הקרב התפשט על פני כל הארץ, ובאותו יום טרף היער אנשים רבים יותר מהחרב. 9 אבשלום מצא את עצמו בנוכחות עבדי דוד. אבשלום רכב על פרד, והפרד הסתבך בענפיו העבים של עץ אל גדול. ראשו של אבשלום נתקע באלה, והוא נשאר תלוי בין שמים לארץ, בעוד הפרד שנשא אותו עבר הלאה. 10 ויבא איש ויאמר ליואב לאמר הנה ראיתי אבשלום תלוי על אלוה׃« 11 ויאמר יואב אל האיש אשר הביא לו את הבשורה ראיתהו, מדוע לא הרגתהו במקום? בשמחה הייתי נותן לך עשרת שקלים כסף וחגורה« 12 "הוא ענה ליואב: לא, אפילו אם אשקול אלף שקלים כסף על ידי, לא אשלח יד בבן המלך, כי באזנינו צוה המלך לך את זה, את אבישי ואת איתי, היזהר לבלתי נגע בנער אבשלום.". 13 ואם הייתי מנסה בבגידה לקחת את חייו, לא היה דבר נסתר מפני המלך; אתה עצמך היית קם עליי.» 14 וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא חָפַצֶּה לִתְהוֹת עִמָּךָ וַיִּקַּח בְּיוֹ שְׁלֹשָׁה חִידוֹנִים וַיַּדֵּר אֶת-לִבָּא אֶבְשָׁלוֹם הַעֲדַיִן חַי בְּתוֹךְ הָאֵלֶבִּתּוֹ. 15 וַיַּעֲשֶׂרָה נַעֲרִים נְחָשִׁים אֶת־כְלִי־יוֹאָב וַיַּקִּיפוּ אֶת־אַבְשָׁלוֹם וַיַּכְתָּו וַיָּרֻגָּהוּ. 16 יואב תקע בשופר, וישב העם מרדף ישראל, כי יואב עצר את העם. 17 וַיַּלְכוּ אֶת-אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹ בְּגוֹר גָדָל בְּתוֹךְ הַיַּעַר וַיַּעֲרֻמוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָדָל מְאֹד וַיָּבֹרוּ כָּל-יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְאָהֲלוֹ׃. 18 ויקים אבשלום בימיו את המצבה אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן לשמר את זכר שמי ויתן את שמו למצבה ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה. 19 וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַס בֶּן צָדוֹק אֶרְצֶה וְאֶבְשְׁרָה לְמֶלֶךְ כִּי צַדְקֵנוּ יְהוָה לְהוֹשִׁיעָנוּ מִכַּף אוֹיְבָיו׃« 20 אָמַר לוֹ יוֹאָב לֹא תִּהְיֶה הַיּוֹם בְּרוּרָה תְּבִיאָהּ אַחֵר וְלֹא תִּבִּאָהּ הַיּוֹם כִּי מֵת בֶּן הַמֶּלֶךְ« 21 וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל־הַכוּשִׁי לֵךְ וַיֹּאמֶר לֹא־סְפַר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָ. וַיַּכְחֹו הַכוּשִׁי לִפְנֵי יוֹאָב וַיָּרַץ. 22 ויאמר אחימעס בן צדוק אל יואב ויאמר מה שיהיה גם אני רצה אחרי הכושי ויאמר יואב למה תרצה לרוץ בני? לא יועיל לך הדבר הזה« 23 וַיַּעַן אֲחִימַעַשׁ: "אֲשֶׁר יְקָרָה, אֶרְצֶה." וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב: "רֹצֶה." אֲחִימַעַשׁ רָץ בַּעֲבֹר הַמִּשְׂרָה וַיָּבֹרַח אֶת הַכּוּשִׁי. 24 דוד יושב בין שני השערים והשומר עלה על גג השער, מעל לחומה, וַיֵּרֶם וַיֵּרֶה אִישׁ רץ לבדו. 25 הזקיף צעק והזהיר את המלך. המלך אמר: "אם הוא לבדו, בשורה טובה בפיו." כשהאיש המשיך להתקרב, 26 וירא הזקיף איש אחר רץ, ויצעק הזקיף אל השוער ויאמר הנה איש רץ לבדו, ויאמר המלך גם הוא מביא בשורה טובה« 27 ויאמר השומר אני רואה כי דרך רץ הראשון היא דרך רץ אחימעץ בן צדוק ויאמר המלך איש טוב הוא ובו בשורה טובה הוא בא« 28 וַיִּקְרַע אַחִימְשַׁאש וַיֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ נִצְעוּן וַיַּשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּפָנָיו אֶל־אֶרֶץ וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הַסְגַּר אֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִרְמַע יָדָם עַל־אַדְנִי הַמֶּלֶךְ׃« 29 ויאמר המלך: "האם הנער שלם עם אבשלום?" ויאמר אחימעץ: "ראיתי קהל גדול כששלח יואב את עבד המלך ואני עבדך, ולא ידעתי מה".« 30 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, זֹעַ וְעָמֹד שָׁם. 31 וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא וַיֹּאמֶר יְשְׁמַע אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּשְׁרוֹת טוֹבות הַיּוֹם צַדְךָ יְהוָה עַל כָּל הַקָּמוּ עָלֶיךָ׃« 32 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי הַכָּל טוֹב לַנַּעַר לַנַּעַר לַבְּשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יְהִי אֶל-אֲשֶׁר אִם-אֶת-אֲבָשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-הַכּוּשִׁי הַכָּל-טוֹב לִשְׁלֹם וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי הַכָּל-יְהִי אֶל-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכָל-הַקֹּמִים עָלֶיךָ לְרַעְתָּךְ כַּנַּעַר הַזֶּה׃«
שמואל ב' פרק 19
1 וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ, רָעַד מִפְתַּחַת נִגָּשׁ, וַיַּעֲלַךְ אֶל־חֶדֶר שֶׁלַּחֲדָל הַדֶּלֶךְ וַיַּבְכֶּה. וַיַּלַּךְ הוּא וַיֹּאמֶר בְּנִי אַבְשָׁלוֹם. בְּנִי, בְּנִי, הַלֵּלֶךְ הָיָה מָתוֹת בְּעַקְדָּךְ. אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְּנִי.« 2 נאמר ליואב: "הנה המלך בוכה ומתאבל על בנו".« 3 הניצחון ביום ההוא הפך לאבל לכל העם, כי שמעו העם ביום ההוא לאמור: "המלך עצוב על בנו".« 4 ביום ההוא נכנסו האנשים לעיר בחשאי, כאנשים המתביישים על שברחו בקרב. 5 וַיַּסֵּה הַמֶּלֶךְ אֶת־פָּנָיו וַיִּקְרַא הַמֶּלֶךְ קוֹל גָדוֹל: "בְנִי אַבְשָׁלוֹם! אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְּנִי!"« 6 ויבא יואב אל המלך ביתו ויאמר היום חרפה על פני כל עבדיך אשר הצילו היום את נפשך ואת נפש בניך ובנותיך ואת נפש נשייך ואת נפש פילגשיך. 7 אהבת את שונאיך ואתה שונא את שאוהביך, כי הראית היום שמנהיגים ועבדים אינם כלום עבורך, ואני רואה היום שאילו היה אבשלום חי וכולנו היינו מתים ביום הזה, היה זה טוב בעיניך. 8 "לכן קום, צא ודבר אל-עבדיך מכל הלב, כי אני נשבע ביהוה כי אם לא תצא, לא יללה איש אתך את הלילה הזה, והיה לך אסון גדול יותר מכל האסון אשר קרה לך מנעוריך ועד עכשיו".» 9 וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשַּׁעַר וַיַּקְרָא לְכָל־הָעָם לֵאמֹר הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יֹשֶׁב בַּשַּׁעַר וַיָּבֹא כָּל־הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְאָהֲלָיו׃. 10 וַיַּאֲשִׁים כָּל־הָעָם בְּכָל־שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל־הַרְעֵם לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ הַצִּילֵנוּ מִכַּף־אוֹיְבֵינוּ, הוּשִׁיעֵנוּ מִכַּף־פְּלִשְׁתִּים, וְעַתָּה נוֹצֵל מִן־הָאָרֶץ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם. 11 וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מִשְׁחַנוּ לָמֶלֵךְ עָלֵינוּ, מוּת בַּמִּלְחָמָה; לְמַדָּע לֹא תִדַּבֵּרוּ עַל הַשִּׁבִּיר הַמֶּלֶךְ.» 12 וַיְשַׁלַח דָּוִד הַמֶּלֶךְ אֶל־צָדוֹק וְאֶל־אֲבִיתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר דָּבָר אֶל־זִקְנֵי יְהוּדָה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָמָּה תָּהוּ אַחֲרִים לְהַשִּׁבִּי אֶת־הַמֶּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ וַיָּגִיעוּ הַדְּבָרִים בְּכָל־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ אֶל־בֵּית׃. 13 אחי אתם, עצמותיי ובשרי אתם; למה תהיו אחרונים להשיב את המלך?» 14 וְתֹאמַרְתָּ אֶל־עַמָּשָׁא הֲלוֹא בְּשָׂרִי וְדָמִי אַתָּה יַעֲשֶׂה לִי אֱלֹהִים כָּךְ כָּךְ אִם לֹא תִהְיֶה לְפַר צְבָא תַּחֲתֵי יוֹאָב לְפָנַי עוֹלָם׃« 15 וַיַּרְכֵּךְ דָּוִד אֶת-לֵב כָּל-אֲנָשִׁי יְהוּדָה כַּאֲחַד וַיַּשְׁלַחוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּב אַתָּה וְכָל-עַבְדֶּךָ׃. 16 וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֶּן וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה גַּלְגָּל לְקַרְאֶת־הַמֶּלֶךְ וְלָעֲבֵר אֶת־הַמֶּלֶךְ אֶת־הַיַּרְדֶּן. 17 וַיָּרַד שְׁמַעִי בֶּן גֶרֶא הַבִּנְיְמִינִי מְבַהוּרִים עִם אֲנָשִׁי יְהוּדָה לְפַגֵּר מֶלֶךְ דָּוִד׃. 18 אלף איש מבנימין ומשיבא, עבד בית שאול, וחמשה עשר בניו ועשרים עבדיו, והם מיהרו הירדן לפני המלך. 19 האונייה אשר הייתה אמורה להסיע את בית המלך ולעמוד לרשותו כבר עברה את המים. שמעי בן גרא השליך את עצמו לרגלי המלך כשעמד לחצות את הירדן 20 וַיֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ: "אֲדֹנִי אַל־יֹחַנִי וְאַל־יְזָכְר אֶת־חַטָּעַת עַבְדֶךָ בַּיּוֹם צֵאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מֵיְרוּשָׁלָם לְהַשְׁמַקֵּשׁ אֹתָהּ הַמֶּלֶךְ: "אַל־יְהִי אֲדֹנִי מִרְשָׁלָם לִשְׁמֹחַ אֹתָהּ הַמֶּלֶךְ.", 21 "כִּי יָדַע עַבְדֶךָ כִּי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָּאתִי הַיּוֹם רִאשׁוּר לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לְקַרְאֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ."» 22 וַיֹּאמֶר אָבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה הַלֹּא יְהוּת שֶׁמֵעִי יְקַלֵּל אֶת מַשְׁחַ יְהוָה׃« 23 וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה-לִּי לְכֶם בְנֵי צְרוּיָה אֲשֶׁר-הִפְעֲשֶׂה אֶת-עַצְמָם הַיּוֹם הַמָּוֶת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל הַלֹּא יָדַעְתִּי כִּי-נִמְלַכִּים עַל-יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם« 24 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-שְׁמַעִי לֹא-תָּמוּת וַיִּשְׁבַּע לוֹ הַמֶּלֶךְ. 25 גם מפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך ולא רחץ את רגליו ולא גזז את שפמו ולא כיבס את בגדיו מיום צאתו של המלך עד יום שובו בשלום. 26 וַיַּבֹּא מִיּוּרְשָׁלַיִם לְקַרְאֶת אֶת־הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַדּוּעַ לֹא בָּאת עִמִּי, מִפִּיבוֹסֶת?« 27 וַיַּעַן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, עַבְדִּי רִמָּה אֹתָם, כִּי אָמַר עַבְדֶךָ בְּלֵב אֹחֲבֹת אֶת־הַחֲמוֹן, אֶרְכָּב עָלָיו וָאֵלֶךְ עִם־הַמֶּלֶךְ, כִּי עַבְדֶךָ פִּסֵּחַ. 28 וְהוּא הִגִּיר אֶת-עַבְדֶךָ לִפְנֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כַּמַּלְאךְ אֱלֹהִים, עָשָׂה כַּטֹּב בְּעֵינֶיךָ. 29 כִּי כָּל-בֵית-אָבִי, צְבִיעֵי מָוֶת בְּעַד אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְאַתָּה שִׁמְתָּ אֶת-עַבְדֶּךָ בֵּין-אֹכְלֵי שְׁלַחְנֶךָ. מַה-אֲשֶׁר לִי לִצְעֹק עוֹד אֶל-הַמֶּלֶךְ?» 30 אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "למה כל הדיבורים האלה? כבר הכרזתי: אתה וסִבָּא תחלקו את הארץ".« 31 וַיֹּאמֶר מִפִּיבוֹסֶת אֶל־הַמֶּלֶךְ: "יַקַּח הַכֹּל, כִּי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שָׁב אֶל־בֵּיתוֹ בשלום".« 32 וַיָּרַד בַּרְצְלַי הַגִּלְעָדִי מְרוֹגֵלִים וַיַּעֲבַר אֶל־הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֶּן לִלְוָה עָלָיו הַנָּהָר׃. 33 בֶּרְצְלַי היה זקן מאוד, בן שמונים שנה, והוא סיפק מזון למלך בזמן שהותו במחנים, כי הוא היה איש עשיר מאוד. 34 ויאמר המלך לברזלי: "בוא איתי, ואאכיל אותך בביתי בירושלים".« 35 וַיַּעַן בַּרְצְלַי אֶת-הַמֶּלֶךְ: "כַּאֲמַת שָׁנִים אֲחִי עוֹד, כִּי-עֲלָה עִם-הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלָיִם" 36 בן שמונים שנה אני עכשיו. האם אבחין בין טוב לרע? האם עוד אטעם עבדך את אשר אוכל ושותה? האם עוד אשמע קול משרים ושרים? ולמה עוד יהיה עבדך לנטל על אדוני המלך? 37 עבדך ילך דרך מעט מעבר לירדן עם המלך. ולמה ייתן לי המלך את הגמול הזה? 38 "אנא שלח עבדך הביתה ואוכל למות בעירי, על קבר אבי ואמי. והנה עבדך שמעם; ילך עם אדוני המלך, ועשה לו כמיטב עיניך."» 39 אָמַר הַמֶּלֶךְ: "יָלֹא שָׁמַעַם עִמָּי, וְאֶעֱשֶׂה לוֹ כָּל־כֹל־תַּחֲפָצֶה מִמִּי, וָאֶתְנַתֵּן לָךְ כָּל־כֹל־תַּחֲפָצֶה מִמִּי".« 40 וַיַּעֲבֹר כָּל-הָעָם אֶת-הַיַּרְדֶן וַיַּעֲבֹר גַּם-הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁק הַמֶּלֶךְ אֶת-בַּרְזְלַי וַיְבָרְכוֹ וַיָּשָׁב לְבַרְזְלַי׃. 41 וילך המלך גִּלְגָּל וְשָׁמַעַם הלך עִמָּהּ וכל עם יהודה, וחצי מעם ישראל ליוו את המלך. 42 וַיָּבֹאוּ כָּל־אֲנָשִׁי יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לָמָּה לָקַחְךָ אֶחָנוּ אֲנָשִׁי־יְהוּדָה וַיַּעֲבֵר אֶת־הַמֶּלֶךְ וְאֶת־בֵּיתו וְכָל־אֲנָשִׁי דָּוִד אֶת־הַיַּרְדֶּן׃« 43 וַיַּעֲנוּ כָּל־אֲנֵי־יְהוּדָה אֶת־אֲנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא מִפְּנֵי־הַמֶּלֶךְ קָרֵב עָלַי לָמָּה־כֹעֲרָתְכם עַל־זֶה הַמִּלֶּךְ חַיינו וְהַמִּלֶּךְ קָבַל־מֶלֶךְ ... מִמֶּלֶךְ מַה־קָבַל מִמֶּלֶךְ׃« 44 וַיַּעֲנוּ אֲנִי יִשְׂרָאֵל אֶת-אֲנִי יְהוּדָה לֵאמֹר עֶשְׂרָה לִי בַּמֶּלֶךְ וּדָוִד לִי מִמָּה כָּךְ גַּלְפְתֶּנִי כָּךְ הֲלוֹא דְבָרִי הָיְתֶּם רִאשְׁנָה לְהַשִּׁיב אֶת-מֶלְכִי וַיַּעֲבוּ אֲנִי יְהוּדָה חֲרִיסָה מֵאֲנִי יִשְׂרָאֵל׃.
שמואל ב' כ'
1 וְהָיָה אִישׁ בְּלִיעָל שְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּכְרִי מֵבֶנְיָמִי וְהִתְקַע בְּשׁוֹצֶר וַיֹּאמֶר לֹא לָנוּ חֶלֶק בְּדָוִד וְלֹא לָנוּ נְחָלָה בֵּין בְּנֵי יַשִּׁי אִישׁ לְאָהֲלָיו יִשְׂרָאֵל׃« 2 וַיָּסְבוּ כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּד וַיַּעֲבֹדוּ אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן-בְכְרִי וַיִּתְגָּסוּ אֶל-מַלְכָם מֵהַיִרְדֶן עַד-יְרוּשָׁלָם. 3 וישב דוד לביתו בירושלים, והמלך לקח את עשר הפילגשים אשר השאיר לשמור על הבית והכניס אותן לבית שמירה. הוא דאג לפרנסתן, אך לא ביקר אותן שוב, והן היו כלואות עד יום מותן, חיים במצב של אלמנות. 4 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־עַמַּשָּׁא קְרָאֵל לִי אֶת־אֲנָשִׁי יְהוּדָה בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְאַתָּה הֲוָה פָּנָן׃« 5 הלך עמשא לקרוא ליהודה, אך התמהמה מעבר למועד שקבע המלך. 6 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אָבִישַׁי עַתָּה יַעֲשֶׂה לָנוּ שֶׁבַע בֶּכְרִי יַרְעֵנוּ מִמַּאֲבָשָׁלוֹם וְקַח אַתָּה אֶת-עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ ורָדֹף אַחֲרוֹ פֶּן-יִפָּשׁוּ עָרִים מְבוּצָר וְנָמַלֵּט מִמְּעֵינָ׃« 7 וַיַּלְכוּ אֲנָשִׁי־יוֹאָב, הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכָל־גִּבְרֵי־יְרוּשָׁלִים, לָרַדֵּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּכְרִי. 8 כִּי נִגְרוּבוּ אֶל־הַסֶּן הַגָּבֵלָה בָּגֶבְעוֹן וְעַמְשָׂא נִצָּה לְפָניהם. יוֹאָב לֹא שָׁחוֹר חַרְבָּה בַּנֶדֶן וְחַרְבָּה חֲבַרְבָּה אֶל־מָתְנַתָּיו. 9 וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל־עַמָּשָׁא הַשָּׁלוֹם אָחִי וַתַּחֲזֹק יְמִינוֹ יוֹאָב בְּזַקְן עַמָּשָׁא לְנַשְׁקוֹ׃. 10 עמשא לא שם לב לחרב שבידו של יואב, ויואב הכה אותו בבטנו ושפך את קרביו ארצה. עמשא מת ללא מכה שנייה. יואב ואחיו אבישי רדפו אחר שבע בן בוכרי. 11 וַיַּשְׁב אֶחָד מִנַּעֲרֵי יוֹאָב עִם עַמָּשָׂא וַיֹּאמֶר מִי שֶׁחוֹבֵר עַל יוֹאָב וּמִי שֶׁל דָּוִד יָלֵךְ יָעֲבֹר עַל יוֹאָב׃« 12 ועמשא מתגלגל בדמו באמצע הדרך. האיש הזה, כשראה את כל העם, משך את עמשא מן הדרך אל השדה ושפך עליו מעיל, כי ראה את כל הבאים אליו. 13 וַיַּסְרוּ אוֹ מִן־הָרֶךְ וַיָּבֹרוּ כֻּלָּם אַחֲרֵי יוֹאָב, רַדְפִים אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּכְרִי. 14 וַיָּבֹא יוֹאָב בְּכָל-שְׁבָטֵי יִשְׂרָאֵל עַד-אָבֶּל וּבֵת-מַעֲכָה, וְכָל-הַמְּבָטִים הַגָּדָלִים הַלָּכוּ אַחֲרָיו׃. 15 וַיָּבֹאוּ לְצוֹר אֶת-שֶׁבָּע בָּאָהֵל בֵּית מַעֲהָה וַיַּבְנוּ מְצוֹר עַל-הָעִיר וַיַּגִּיעַ אֶל-הַמָּצוֹר וַיַּבְרֹא כָּל-הָעָם אֲשֶׁר עִם יוֹאָב נִסָּה לְהַפְרוֹץ אֶת-הַחוֹמָה. 16 ותקרא אישה חכמה מן העיר: "שמעו שמעו נא, אמרו ליואב: בוא הנה, חפצתי לדבר איתך".« 17 וַיִּגַּשׁ אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִישָּׁה הַאֲנִי יוֹאָב וַיַּעֲנֶה אֲנִי וַתֹּאמֶר לוֹ שְׁמַע בְּדִבְרֵי עַבְדֶךָ וַיַּעֲנֶה אֲנִי אֶשְׁמַע׃« 18 והיא אמרה: "בימים עברו, אנשים נהגו לומר: 'התייעץ עם הבל', והכל היה מוסדר כך.". 19 אני אחת הערים השלוות והנאמנות בישראל, ובכל זאת אתם מבקשים להשמיד עיר אם בישראל. למה תשמידו את נחלת ה'?» 20 ויען יואב: "רחוק, רחוק ממני. לא חפצתי להשמיד ולא להרוס?" 21 "לא כן הדבר. כי איש מהר אפרים ושמו שבע בן בוכרי הרים ידו על המלך דוד. מסרוהו לבדו ואצא מן העיר." ותאמר האישה אל יואב: "הנה ראשו ייזרק אליך מעבר לחומה."» 22 וַתֵּלֶךְ הָאִישָׁה אֶל־כָל־הָעָם וּתְדַבֵּר אֵלֵיהֶם בְּחָכְמָה וַיַּרְצוּ אֶת־רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן־בְכְרִי וַיַּרְצוּ אֹתוֹ אֶל־יוֹאָב וַיַּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר וַיַּפְזוּ הָעָם מִן־הָעִיר אִישׁ לְאָהֲלָיו וַיָּשָׁב יוֹאָב יִרוּשָׁלָמָה אֶל־הַמֶּלֶךְ. 23 יואב פיקד על כל צבא ישראל, ובניה בן יהוידע פיקד על הכרתים ועל הפלתים, 24 אדורם היה ממונה על עבודת כפיה, יהושפט בן אחילוד היה המזכיר, שיבע היה המזכיר, 25 צדוק ואביתר היו כהנים, 26 וגם עירא היערי היה יועץ קרוב לדוד.
שמואל ב' פרק כ"א
1 בימי דוד היה רעב ושלוש שנים רצופות וַיַּשְׁאֵל דָּוִד בְּיהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה בְּגַן שָׁאוּל וּבְגַּן בְּנֵי בֵּיתוֹ כִּי דָּם הַמָּרֵג אֶת הַגִּבְעוֹנִים, כִּי הָרַג בְּגִבְעוֹנִים.« 2 וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶת־הַגֶּבְעוֹנִים וַיֹּאמֶר לָהֶם לֹא מִן־יִשְׂרָאֵל הָיוּ הַגֶּבְעוֹנִים כָּל־אֶמֹרִי וְנִשְׁבַּעוּ לָהֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיָהוּדָה חָפֵץ שָׁאוּל לְהַגִּבְעוֹנִים. 3 אָמַר דָּוִד לְגֶבְעוֹנִים מַה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, וּבְמַה אֶכְפֵר, לְבָרְכוּ אֶת נְחַלֶת יְהוָה.« 4 ויאמרו אליו הגבעונים לא כסף וזהב לנו עם שאול ועם ביתו ולא רצינו להרוג איש בישראל ויאמר המלך מה חפצתך אעשה לך« 5 ענו למלך: "האיש הזה השמיד אותנו, והוא תכנן להשמיד אותנו, למען לא נשרוד בכל גבול ישראל." 6 "תנו לנו שבעה אנשים מבניו ונתלה אותם לפני יהוה בגבעה בן שאול בחיר יהוה" ויאמר המלך אתן אותם.» 7 וַיַּחֵל הַמֶּלֶךְ אֶת-מִפִּיבּוּשֶׁת בֶּן-יוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל בְּגַן-הַשְׁבוּעָה לַיהוָה אֲשֶׁר הָיְתָה בֵּין-דָּוִד וּבֵין-יוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל׃. 8 וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת־שְׁנֵי־הַבָּנִים אֲשֶׁר־יָלַד רְשָׁפָּה בַּת־אִיָּה לְשָׁאוּל, אֶת־אַרְמוֹנִי וּמִפִּיבּוּשֶׁת; וְאֶת־חֲמַשֶׁת־בָּנִים אֲשֶׁר־יָלַדָּה מִכְלָל בַּת־שָׁאוּל לְחַדְרִיאֵל בֶּן־בַּרְסְלַי מֵמוֹלַתִּי., 9 וַיַּסְתַּן אֹתָם בְּיַד הַגֶבְעוֹנִים וַיַּתְּלוּ אֹתָם בַּהַר לִפְנֵי יְהוָה וַיַּרְגָּרוּ שִׁבְעָה כָּל־יחַד וַיָּמוּ בְּרֵאשׁ יְמֵי הַקָּצִיר בְּתֵחַ קְצִיר הַשְׁעָרִים. 10 וְתִקַּח רְשָׁפָּה בַּת־אַיָּה שַׁק וְתִפְרֹשֶׁהוּ לָהּ עַל־הַסְלַע מֵאַחַר הַקְצִיר עַד־יְרֵד עֲלֵיהֶם מִן־הַשָּׁמַיִם וְתַמָּנֶה אֶת־עוֹף־הַשָּׁמַיִם מִנַּחַת־עֲלֵיהֶם בַּיּוֹם וְאֶת־חַיָּת־הַשָּׂדֶה בַּיַּיְלָה. 11 וַיְגֻדָּה אֶת־הַעֲשֶׂה רְסְפָּה בַּת־אִיָּה פִּלְגֶשׁ שָׁאוּל. 12 וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת־עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת־עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵאֶת־יֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר לָקְחוּ אֹתָם מִכָּב בֵּית־שָׁן אֲשֶׁר תְּלוּ אֹתָם הַפְּלִשְׁתִּים בַּיּוֹם הַכִּיתוּ הַפְּלִשְׁתִּים אֶת־שָׁאוּל בַּגִּלְבּוֹעַ. 13 וַיָּבִיא מִשָּׁם אֶת־עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת־עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְגַם־עַצְמוֹת הַתְּלֵיהִים אֲשֶׁר הָיוּ אֶת־עַצְמוֹת הַתְּלֵיהִים. 14 וַיִּקְבְּרוּ עַצְמוֹת שָׁאוּל וְעַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּנִימָן בְּסֶלַע קְבַר זִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיַּעֲשֶׂה כָּל־כֹל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשֶׂה וַיַּרְצֶה אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ. 15 עוד הייתה מלחמה בין הפלשתים ובין ישראל, וירד דוד עם עבדיו וילחמו בפלשתים: דוד היה עייף. 16 וְיַשְׁבִי בְּנוֹב מִבְּנֵי רָפַע, אֲשֶׁר שָׁקַל חֲנִיתוֹ שְׁלֹשׁ מֵאָה שֶׁקֶל נְרוֹשֶׁת, וְחָגֹר חֶרֶב חֲדָשָׁה, דִּבֵּר מַכִּית אֶת דָּוִד׃. 17 וַיָּבֹא אַבִּישַׁי בֶּן צְרוּיָה לְעָזֵר לָדוֹד וַיַּכֵּג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיָּרֻהוּ וַיִּשְׁבַּעוּ לוֹ אֲנָשִׁי דָּוִד לֵאמֹר לֹא תֹצֵא עָמָּנוּ עוֹד לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֵּה אֶת לֶבֶד יִשְׂרָאֵל׃« 18 וְאַחֲרֵי כָּךְ הָיְתָה מַעֲלָם עוֹד בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וְהָרַג סָבוּשַׁי הַחוּשַׁתִּי אֶת-סַף אֲשֶׁר מִבְּנֵי רָפָע׃. 19 עוד קרב היה בגוב עם הפלשתים ועם אלחנן בן יערה אורגים מ בית לחם, הרג את גוליית מגת, עץ חניתו היה כגלגל של נול. 20 עוד קרב היה בגת. שם היה איש קומה גדולה, ואצבעות ידיו ובהונות רגליו מספרן שש בהתאמה, עשרים וארבע בסך הכל, וגם הוא היה צאצא של רפא. 21 הוא גדף את ישראל, ויונתן בן שמע אחי דוד הרג אותו. 22 ארבעת האנשים האלה היו בני רפא בגת; הם נפטרו ביד דוד וביד עבדיו.
שמואל ב' כב
1 וַיְהִי דָּוִד אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֶּה אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַצִּיעָנוּ יְהוָה מִכָּל-אוֹיְבָיו וּמִכַּף-שָׁאוּל׃. 2 הוא אמר: ה' צורי, מצודי ומושיעי. 3 אלוהים צורי, ומבעד אמצא, מגיני וקרנת ישועתי, מבצרי ומעוזי. מֹשִׁיעִי, הוֹשִׁיעֶנִי מֵחַס. 4 קראתי אל הראוי לשבח, ה', ומאויבי ניצלתי. 5 כִּי גַּלִּי מָוֶת הַמָּוֶת הִקְבוּנִי, נחלִים בְּלִיעַל הִחִוִּינִי. 6 אסורות שאול לכדו אותי; רשתות המוות נפלו לפניי. 7 בצר לי קראתי אל ה' ואל אלוהי צעקתי מהיכלו שמע קולי ותשמעי הגיעה לאוזניו. 8 ותרעד הארץ, יסודות השמים רעדו וינועו, כי קצף., 9 עשן עלה מאפיו ואש אוכלת יצאה מפיו, ממנה בקעו גחלים בוערות. 10 הוא הוריד את השמים וירד; ענן אפל היה תחת רגליו. 11 הוא רכב על כרוב ויעוף; הוא נראה על כנפי רוח. 12 הוא הקיף את עצמו בחושך כמו באוהל, בבריכות מים ועננים שחורים. 13 מהזוהר שקדם לו צצו גחלים של אש. 14 רָעָם יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם, הַעֲלוֹן הַהִדִּיר קוֹלוֹ. 15 הוא שיגר חצים ופיזר אותם, וברקים ובלם אותם. 16 וַיַּרְאֶה מִעֲדַת הַיָּם, יְסוֹדוֹת אֶרֶץ נִחְשְׁפוּ מִגְּעַר יְהוָה, מִנְּשָׁב רוּחַ מֵאֶפְיו׃. 17 שלח יד ממרומים ואחז בי, משכני ממים עמוקים., 18 הציל אותי מאויבי החזק, משׂנאיי, אף על פי שהיו חזקים ממני. 19 הפתיענו אותי ביום צרותי, אבל ה' היה משענתי. 20 הוא שחרר אותי, הוא הציל אותי, כי הוא מצא חן בי. 21 גמל לי ה' כצדקי, גמל לי כטהרת ידיי. 22 כִּי שמרתי דרכי ה' ולא חטאתי לסטות מאלהיי. 23 כל משפטיו היו לפניי, ומחוקיו לא סטיתי. 24 תמימה הייתי כלפיו, ושמרתי על עצמי מפני עווני. 25 גמל לי ה' כצדקי, כטהורי, לפניו. 26 עם אדם טוב תראה טוב, עם אדם ישר תראה ישר., 27 עם הטהורים תראה את עצמך טהור, ועם הרמאים תפעל בבוגד. 28 אתה מושיע את העם השנואים, ובמבטיך אתה משפיל גאים. 29 כִּי אַתָּה אוֹרִי יְהוָה יְהוָה מֵאִיר חֲשִׁכְתִּי. 30 עמך אצא לגדודים חמושים. באלוהיי אקפוץ על חומות. 31 אֱלֹהִים. דרכיו תְּמִימִים, דְּבַר יְהוָה נִתָּה וְאֱמֶת; מָגֵן הוּא לְכָל-בֹטְחִים בוֹ. 32 כי מי אלהים ללא יהוה, ומי צור ללא אלהינו? 33 אלוהים מבצרי עזה; ידריך ישר בדרכו. 34 עשה רגלי כרגלי צבי, ועל גבהיי עמדני. 35 הוא מאמן את ידיי לקרב וזרועותיי שורטות את קשת הברונזה. 36 נתת לי מגן ישועתך וכאבך מגדיל אותי. 37 הרחבת צעדי תחתיי, ורגלי לא יתנוע. 38 רדוף את אויבי ואשמידם; לא אשוב עד אשר השמדתם. 39 אני משמיד אותם, אני שובר אותם, הם לא קמים שוב, הם נופלים תחת רגליי. 40 חוגרתני כוח למלחמה, משתחווה צַרְבַי תחתיי. 41 אתה גורם לאויבי להפנות לי עורף, כשם שאתה עושה לשונאיי, כדי שאשמידם. 42 יבינו ואין מושיעם. אל ה' צועקים ולא ענה להם. 43 אטחן אותם כעפר הארץ, כרפש הרחובות, כתוש אותם, ארדום אותם. 44 אתה מצילי אותי ממרדי עמי, אתה שומר אותי למנהיג גויים, עם שלא ידעתי שהוא עבד לי. 45 בני נכרים מחמיאים לי; כששמעו, מצייתים לי. 46 בני נכרים נכשלים; הם רועדים בצאתם ממבצריהם. 47 חי ה' וברוך צורי. אלהים צור מחסי, יִרְמֹשׁ. 48 אלוהים, הנותן לי נקמה, המשפיל עמים תחת רגליי, 49 מוֹצִיעַנִי מִצּוֹיְבַי, מְרַמֵּאֶנִי מִעַל צְרִיבַי, מוֹצִיעַנִי מֵאִישׁ חָמָס. 50 לכן אודה לך בגויים יהוה ולכבוד שמך אשיר. 51 יְנַעֲשֶׂה יְשׁוּעָתִים תְּהִירָה לְמַלְכוֹ, יַחֲסֵד לְמַשְׁחִיו, לְדָוִד וּלְצַאְרָעָיו עוֹלָם.
שמואל ב' כג
1 אלה דבריו האחרונים של דוד: נִשְׁפָּט דָּוִד בֶּן יַשִּׁי נִשְׁפָּט אִישׁ מְרוֹמִים משיח אֱלֹהֵי יַעֲקֹב מְזַמְרֵי יִשְׂרָאֵל אהוב׃. 2 רוח ה' דברה בידי, ודברו על לשוני. 3 אלוהי ישראל דיבר, צור ישראל דיבר: צדיק מושל באנשים, מושל ביראת אלוהים. 4 זה כמו אור הבוקר, כאשר השמש זורחת בבוקר ללא עננים. קרניה, אחרי הגשם, גורמות לדשא לנבוט מן הארץ. 5 הלוא כן ביתי עם אלהים כי ברית עולם כרת איתי בכל דרך ערוכה ושמרה וצמח את כל ישועתי ואת כל חפצו׃. 6 וְכָל עַם בְּלִיעָל כְּקוֹץ דְּחוּיִים; אֵין לְהִרְאֵם בַּיָּד., 7 האיש שנוגע בה מתחמש בחנית ברזל או עץ והם נאכלים באש במקום. 8 אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר עָשְׂרוּ אֶת-דָּוִד: יֵשׁוּם בֶּן-חַשְׁמוֹנִי רַב הַשָּׂרִים וַיַּעַל-שְׁמוֹנָה מֵאָה אִישׁ וַיָּרַג אֲשֶׁר מַכָּה אֶחָד. 9 אחריו היה אלעזר בן דודו בן אהוחי והוא היה בין שלושת הגברים אשר היו עם דוד בהתקוממו בפני הפלשתים אשר נאספו שם למלחמה, 10 וַיַּשְׁבוּ אֲנִי יִשְׂרָאֵל וַיַּקֵם וַיַּכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים עַד-תָּאָה יָדוֹ וַיַּדְבַּק בַּחֶרֶב וַיַּבֵּא יְהוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשָׁב הָעָם אַחֲרֵי אֶלְעָזָר לְאֶסְבֵּל שָׁלָל׃. 11 אחריו, שְׁמַנְע בֶּן אֶגֵּי הַחַרְרִי. הַפְּלִשְׁתִּים נִקְסְפוּ כְּחַד אֶחָד, וְהָיָה שָׁמְעָה מְלֹא עֲדָשִׁים וְהָעָם בָּרַח לִפְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים. 12 וַיַּעֲמֹד שְׁמְנַע בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, הַגִּזֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים, וַיְהֹוָה הַבִּיט לְהַנָּה׃. 13 וַיַּרְדוּ שְׁלֹשִׁים שָׂרִים וַיָּבֹאוּ אֶל־דָּוִד בְּעֵת־הַקְצִיר אֶל־מַעֲרַת אוֹדוֹלָם בְּ ...עֵת־הַפְּלִשְׁתִּים חָנָה בְּעֵילַי רְפָיִם. 14 דוד היה אז במבצר, והיה שם מוצב פלישתים בית לחם. 15 דוד חפץ ויאמר מי ישקה לי מים מן הבור אשר בשער... בית לחם ? » 16 מיד ושלושת הגברים האמיצים, שעברו דרך מחנה הפלשתים, שאבו מים מן הבור אשר בשער בית לחם. וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיָּבִיא אֹל־דָוִד, וַיַּרְבֵּא אֹתוֹ וַיְנַסֵּךְ לַיהוָה, 17 וַיֹּאמֶר חָלַל לִי יְהוָה מִעֲשׂוֹת כָּךְ הֲלוֹא זֶה דַּם הָאֲנָשִׁים הַהֵּלֶכִים בְּסִכְנַת נַפְשָׁם וַיָּמַאן שְׁתּוֹ כָּךְ עָשָׂו שְׁלֹשֶׁת הָאֲמָרִים הַגְּבִיעִים הַהֵּא׃. 18 וְהוּא אֲבִישַׁי אֶחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְהָיָה רַב הַשָּׂרִים וְהִנֵּה אֶת-חֲנִיתוֹ עַל-שְׁלֹשׁ מֵאָה אִישׁ וְהַרְגָּם וַיְשָׁמַע בְּשְׁלֹשָׁה׃. 19 הוא היה המכובד ביותר מבין השלושה והוא היה מנהיגם, אך לא השתווה לשלושת הראשונים. 20 בְּנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע בֶּן גִּבֹּל גָּדוֹל מַכְבָּשֵׁאל הוּא הִכֵּה אֶת שְׁנֵי עֲלֵי מוֹאָב וְיָרַד וַיַּכֵּה אֶת הַאַרְיָה בְּבוֹר הַבָּאָרֶם בְּיוֹם שָׁלָג. 21 וַיַּכֵּה אֶת־מִצְרִי נִרְאֶה, אֲשֶׁר הָיָה אוֹחָז בְּחַנְתָּתוֹ, וַיַּרְד אֵלָיו בְּמַטָּה, וַיַּחֲטֹשׁ אֶת־הַחַנְתָּת מֵיד הַמִּצְרִי וַיַּכֵּהוּ בְּחַנְתּוֹ. 22 כֵּן עָשָׂה בְּנַיְהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיְהִי שָׁמֵר בְּשְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים. 23 הוא היה נכבד יותר משלושים, אך לא היה משתווה לשלושה. דוד מינה אותו לחבר בסועדו. 24 עשהאל אחי יואב בין השלושים, אלחנן בן דודו בית לחם, 25 סמה מחרוד, אליקה מחרוד, 26 הלס מפאלטי, הירה בן אקסס מתקוה, 27 אביסר מענתות, מובונאי ההוסתי, 28 סלמון האחוה, מהראי מנטופה, 29 חלד בן בענה מן נטופה, עתי בן ריבאי מגבעה מבני בנימן., 30 בנאיהו מפרתון, חדאי מעמקי געש, 31 אבי-אלבון מעראבה, אזמבת מברום, 32 אליבא דה סלבון, בנ-יאסן, ג'ונתן, 33 סממה הררי, אחיעם בן שרר החרדי, 34 אליפלט בן אשבאי בן מכתי, אליעם בן אחיתופל הגילאי., 35 חסראי מהכרמל, פרעי ארבי, 36 יגאל בן נתן מסובא, בוני מגד, 37 בחר את העמוני, נהרי מברות, נושא שריונות של יואב בן צרויה, 38 עירא בית יתר, גרב בית יתר, 39 אוריה החיתי. שלושים ושבעה בסך הכל.
שמואל ב' כ"ד
1 וַיַּעֲרוּ אֶפֶן יְהוָה שָׁב בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּסִית אֶת-דָּוִד עֲלֵיהֶם לֵאמֹר לֵךְ פֹּד מִנֵּיהָ וּבְיַהֲדָתָם« 2 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־יוֹאָב שָׂר־הַצָּבָא אֲשֶׁר עִמּוֹ לֵךְ בְּכָל־שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן עַד־בָּאר־שֶׁבַע וְסַפֵּר אֶת־הָעָם וָאֶדְעִי אֶת־מִסְפַּר־הָעָם׃« 3 ויאמר יואב אל המלך יַרְבֵּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-הָעָם מֵאַת פִּים מִמָּה עַל-הַעֲשֶׂה עַיְנֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יְרַאֲזוּ וְלָמָּה יַחֲפֹס אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּךְ« 4 וַיְגָב דְּבַר הַמֶּלֶךְ עַל יוֹאָב וְעַל שְׂרֵי הַצָּבָא וַיֵּלַכוּ יוֹאָב וְשְׂרֵי הַצָּבָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃. 5 כִּי חֲבוּ אֶת־הַיַּרְדֶן, וַיַּחֲנוּ בַּעֲרוּער, מִמִּינָּה לָעִיר, אֲשֶׁר בְּמַעֲקַת גַּד, וְיַעֲזָר. 6 וַיָּבֹאוּ גִּלְעָד וְאֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּים חוֹדְסִי, וַיָּבֹאוּ גַּן־יַעַן וְאֶל־עֲמִיד צִידוֹן. 7 וַיָּבֹאוּ אֶל-מְצוֹר וּאֶל-כָּל-עָרֵי הַחִוִּים וְהַכְנַעֲנִי וַיָּבֹאוּ אֶל-נֶגֶב יְהוּדָה אֶל-בָּאר שֶׁבַע. 8 לאחר שנסעו כך ברחבי הארץ כולה, חזרו לירושלים לאחר תשעה חודשים ועשרים יום. 9 יואב נתן למלך את מספרי המפקד: שמונה מאות אלף איש חיל היו בישראל, יכלו לשאת חרב, וחמש מאות אלף איש ביהודה. 10 דוד הרגיש את ליבו הולם לאחר שספר את העם, ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאוד במה שעשיתי. ועתה ה' הסיר נא את עוון עבדך כי טיפשתי מאוד.« 11 ממחרת, ויקיצה דוד, ויהי דבר יהוה אל גד הנביא, חוזהו של דוד, לאמר. 12 «"לך ואמרת לדוד כה אמר ה' שלשה דברים נתתי לפניך בחר אחד מהם ואעשה לך".» 13 גד בא אל דוד ויגד לו את דבר יהוה לאמר: "היה רעב שבע שנים על ארצך, או שלושה חדשים תברח מפני אויביך אשר ירדו אתך, או שלושה ימים תהיה מגפה בארצך? ועתה דע וראה מה אשיב לשלחי".« 14 עונה דוד לגד: "צר לי מאוד. בוא נפול בידי ה' כי רבים חסדו, ובידי אנשים אל אפול".« 15 וַיְשַׁלֵחַ יְהוָה מִגֶּפֶת יִשְׂרָאֵל מִבֹּקֶר הַיּוֹם הַהוּא עַד הַמָּעוֹת וַיָּמוּתוּ שִׁבעִים אֶלֶף אִישׁ מִן הָעָם מֵדָן עַד בַּאֲרָשָׁבַע׃. 16 וַיַּט הַמַּלְאָךְ אֶת-יְדוֹ עַל-יְרוּשָׁלָם לְהַחֲרִיתָהּ וַיַּנְחַר יְהוָה עַל-הַאֲבָרָה וַיֹּאמֶר אֶל-הַמַּלְאָךְ הַחֲרִית אֶת-הָעָם די! עַתָּה הַסְתִּי יָדֶךָ וַיַּעֲמֹד מַלְאָךְ יְהוָה עַל-גַּרְן אֶרְעוּנָה הִיבוּסִי. 17 כִּי רָאָה דָּוִד אֶת הַמַּלְאָךְ מַכָּח אֶת-הָעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה: "אֲנִי הוּא הַחֲטָאֵל, אֲנִי הוּא הַאֲשָׁם, וְהַצָּא הַלָּה מָה עָשָׂו? תִּהְיֶה יָדֶךָ עָלַי, וְעַל-בֵּית אָבִי."« 18 ביום ההוא בא גד אל דוד ויאמר עלה ובנה מזבח ליהוה בגורן ארונה היבוסי« 19 וַיַּעֲלָה דָּוִד כְּדַבֵּר גַד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה׃. 20 ארונה, כשהביטה, ראתה את המלך ואת משרתיו מתקדמים לעברו, 21 וַיֵּצֵא אֶרְעוּנָה וַתִּשְׁחֲוָה לְפָנָיהָ לְפָנָיהָ לְאַרְצָה וַיֹּאמֶר לָמָּה בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל-עַבְדּוֹ וַיַּעַן דָּוִד לִקְנוֹת לָךְ אֶת-הַגָּרֶן הַזֶּה לְבַנֶּה מִזְבֵּחַ לַיהוָה וּלְהַסִּיר הַמֶּגֶף מֵעָם׃« 22 וַיֹּאמֶר אֶרֶאוּנָה אֶל-דָּוִד: "יַקֵּחַ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת-הַגָּרֶן וַיַּעֲלֹה כָּל-הַזֶּבֶן שֶׁיִּרְאֶה לִפְנֵי-הָעוֹלָה, וְהִנֵּה הַבָּקָרִים לַעֲלֹת וְהַמּוֹת שֶׁל-הַבָּקָרִים לְעֵצִים". 23 את כל זאת, המלך, ארונה נותן למלך." וגם ארונה אמר למלך, "יחנן אותך ה' אלוהיך".» 24 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אַרְעוּנָה לֹא, כִּי אֶקְנֶה מִמֶּנָּה בַּכֶּסֶף, וְלֹא אֶעֱרִיב עוֹלוֹת לַיהוָה אֱלֹהַי בְּחִינָה. וַיִּקָּן דָּוִד אֶת־הַגָּרֶן וְאֶת־הַבָּקָר בַּחֲמִשִׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. 25 וַיֵּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעֲלֹת עוֹלָה וְשָׁלָמִים וַיַּפְסֵּחַ יְהוָה עַל־הָאָרֶץ וַתַּעֲבֹר הַמֶּפֶּה מֵיִשְׂרָאֵל׃.
הערות על ספר שמואל השני
1.10 גברים, במיוחד אלו שהחזיקו בעמדות סמכות, ענדו צמידים וכן נָשִׁיםאנו יודעים שהרומאים נתנו אותם בנוסף לכתרי זהב לאלה שהצטיינו בגבורתם בקרבות.
1.11 קריעת בגדיה הייתה סימן נפוץ לאבל בקרב עמים קדומים.
1.14 ראה תהילים ק"ד:ט"ו.
1.18 הקשת. נראה לנו פשוט וטבעי מאוד להתייחס למילה זו, אשר תמיהה רבות על פרשנים, ככותרת קינתו או קינתו של דוד, משום שהמחבר משבח בעיקר את קשתותיהם של שאול ויהונתן. סופרים חילוניים השתמשו בה לעתים קרובות באופן זה בחיבוריהם.
1.20 גת', אחת מחמש הערים העיקריות של הפלשתים, למרגלות הרי יהודה. ― אשקלון, בערבת ספלה, על הים התיכון, עיר מבוצרת של הפלשתים.
1.21 כאילו הוא לא היה, וכו'. חלק מהפרשנים מייחסים מילים אלה למגן של שאול; אך רובם מיישמים אותן לשאול עצמו, אשר נמשח או הוקדש בשמן קודש. גלבואה. ראה שמואל א' 28, 4.
1.27 קינתו של דוד על מות שאול ויהונתן נקראה "שיר הקשת". היא חוברה באומנות רבה. במקור, ישנן שתי שורות פתיחה ושתי שורות סיום; המילים האחרונות של פסוק 19 זהות לראשונה של פסוק 27. שורות פסוק 27 קצרות יותר, שכן הן מסיימות את השיר. — הקינה עצמה מכילה חמישה בתים, כל אחד שונה מאוד במשמעותו. הראשון והשני, הרביעי והחמישי, הם באורך ארבע שורות; השלישי, המהווה את האמצע, מכיל שש שורות ולכן הוא, לפי כל הדיווחים, הארוך ביותר. — מבוא, פסוקים 18 ו-19: נושא הקינה. — 1ד בית, פסוק כ': אל יתפרץ כאב, פן ישמח את האויבים. — 2ה בית, פסוק 21: קללה על גלבואה, שם נפלו הגיבורים. — 3ה בית, פסוקים 22 ו-23: שבח משותף ליהונתן ולשאול. שני חלקי בית אמצעי זה סימטריים. — 4ה בית, פסוק כ"ד: שבח מיוחד לשאול; בנות ישראל חייבות להתאבל עליו. - חזרה על הפזמון, פסוק כ"ה. - 5ה בית, פסוקים 25ה ו-26: שבח מיוחד ליהונתן, חברו. — סיום ופזמון, פסוק 27. — מנקודת מבט ספרותית, ניתן להשוות את שירו של דוד לאודה 20 בספר הראשון.אה ספרו של הוראצ'וס.
2.1 בחברון. ראה רֵאשִׁית 13.18.
2.2 אביגיל. ראה שמואל א' פרק 25.
2.3 בערי חברון ; כלומר, בעיר חברון ובכפרים התלויים בה.
2.4 ראה מקבים א' ב':57. יעבץ בגלעד. ראה שופטים, 21, 8.
2.9 יזרעאל, העיר יששכר, כיום זרין, נמצאת במיקום איתן בקצה העמק שנוצר על ידי נבה-ג'אלוד בין החרמון הקטן להרי גלבואה. היא משתרעת על כל מישור אסדרלון.
2.10 הוא מלך במשך שנתיים. ; בשלום. הגבלה זו נחוצה עוד יותר מאחר ואיש בושת מלך כל עוד דוד ישב בחברון, כלומר, שבע שנים וחצי (ראה פסוק 11). יתר על כן, היא מוסברת על ידי פסוק 1אה מפרק ג' אנו קוראים שהייתה מלחמה ארוכה בין בית שאול לבית דוד. ניתן להוסיף שחמש השנים האחרונות של איש בשת היו יותר שנותיו של אבנר מאשר שנותיו שלו; שכן מצביא זה הותיר לו רק את התואר מלך.
2.12 בגאבון. ראה שמואל א' 3.4.
2.29 בירתון, עיר של אפרים, על הדרך שהובילה לארץ הפלשתים.
3.2 ראה דברי הימים א' ג':1.
3.7-8 האישה בדרגה השנייה, אותה מתייחסים סופרים לטיניים במילה פִּילֶגֶשׁ, היא הייתה אישה לגיטימית לחלוטין והיו לה זכויות של בת זוג, אם כי במובנים מסוימים היא הייתה נחותה מהבעלות. זו הסיבה שאיש בושת גוער באבנר על שנשא אותה לאישה. למעשה, לא היה מותר לפשוטי עם להתחתן עם אלמנתו של מלך; ובכך, אדם קרא תיגר על המלוכה, והכריז על עצמו כיריב למלך השולט. מנהג זה היה קיים לא רק בקרב העברים, אלא גם בקרב עמים אחרים.
3.10 דן ובאר שבע הן שתי קצוותיה של פלסטין. מדן ועד באר שבע. ראה שופטים 20.1.
3.14 ראה שמואל א' י"ח:כ"ז.
3.16 בתורים, יישוב בבנימין, על הדרך מירושלים ליריחו, ליד הר הזיתים.
3.23 החדשות מהפגישה בין דוד לאבנר (ראה פסוקים 20 ו-21).
3.26 בור סירא על פי יוסף בן מתתיהו, זה היה עשרים סטדי מצפון לחברון.
3.27 ראה שמואל א' ב':5.
3.30 בגאבון. ראה שמואל א' 3, 4.
3.31 הקיפו את עצמכם בשקיות. שק אבל זה, אשר נלבש גם בתשובה ובנסיבות קיצוניות. עוֹנִי, היה סוג של ציליסה או חולצת שיער, בצבע שחור או חום, ועשוי משיער גמלים או עיזים.
4.1 ידיו היו חסרי אונים ; הוא איבד את הלב.
4.2 ברות, עיר עתיקה של הגבעונים, מצפון לירושלים.
4.3 גטהים, לֹא יְדוּעַ.
4.4 מיזרעאל. ראה שמואל ב' 3, 9.
4.10 ראה שמואל ב' א' 14.
5.1 ראה דברי הימים א' י"א 1.
5.3 בנה איתם ברית. דוד התחייב להנהיג את העם על פי חוקי אלוהים (ראה דְבָרִים 17, פסוק 14 ואילך); והזקנים, בשם כל העם, נשבעו לו ציות. לפני ה' ; כנראה לפני ארון ה', אשר הובא, או לפני מזבח שהוקם, שם נערכו הטקסים והקורבנות המקובלים: ואכן, מאוחר יותר אנו רואים מזבח שהוקם בחברון, שם הגיע אבשלום מירושלים להקריב (ראה שמואל ב' 15, 7-12.)
5.6 היבוסים עדיין שלטו במצודה בהר ציון. העיוורים והפיסחים. ניתן להניח בסבירות מסוימת שהיבוסים הציבו על החומות העיוורים והפיסחים מהעיר כדי להעליב את העברים, ולהראות להם שהם כל כך מעט מפחדים, שהם רק רצו להתנגד להם עם חיילים דומים.
5.7 עיר דוד. כך הפכה ירושלים לבירת הממלכה.
5.9 מלו היה העמק שהפריד בין העיר התחתונה לבין המצודה.
5.11 ראה דברי הימים א' יד:1.
5.13 ראה דברי הימים א' ג':1-2.cf שמואל ב' 3, 7.
5.18 ראה דברי הימים א' יד:ט'.
5.20 ראה ישעיהו כ"ח:כ"א. בעל-פרשים ; או בעל פיזור ; עבריזם, פירושו, מקום פיזור. שם, אכן, הפלשתים פוזרו והובסו כל כך עד שאף נטשו את אלוהיהם. ― בעל פרסים היה בשבט יהודה ובעמק רפאים, מדרום-מערב לירושלים.
5.25 גבא. ראה שמואל א' 11, 4. ― גזר, צופה. ראה שמואל א' 9, 16.
6.2 ראה דברי הימים א', פרק יג, ה'.
6.4 ראה שמואל א' ז', א'.
6.8 ראה דברי הימים א' י"ג 11.
6.12 ראה דברי הימים א' ט"ו:כ"ה.
6.13 ראה דברי הימים א' ט"ו 26.
6.14 הוא היה עטוף אפוד פשתן. על האפוד, ראה סֵפֶר שֵׁמוֹת 25.7.
6.20 הוא התפשט של בגדיו החיצוניים; הוא שמר את כותונתו, אשר מעליה היה מחובר האפוד.
7.2 ראה דברי הימים א' י"ז:1.
7.8 ראה שמואל א' ט"ז 11; תהילים ע"ז 70.
7.11 הוא יבנה לך בית ; עברית, כי: הוא ייתן לך משפחה גדולה.
7.12 ראה שמואל א' ח', 19.
7.13 ראה שמואל א' ה':5. אבטח לנצח את כס מלכותו. המילים האחרונות של הבטחה זו, אם נבחנות פשוטו כמשמעו, יכולות לחול רק על המשיח, אשר שלטונו נצחי, בעוד שושלת שלמה מסתיימת בצדקיהו. השווה ל דניאל, 2, 44; ; לוק, 1, 32-33.
7.14 ראה דברי הימים א' כ"ב:10. אהיה לו לאב, והוא יהיה לי לבן., זה יכול לחול רק על ישוע המשיח, בנו המובהק של דוד. השווה ל תְהִלִים, 2, 7; עברים, 1, 5. ― אני אעניש אותו, לא בחומרת הצדק שלי, אלא באופן אנושי, באמצעות עונשים שאנשים מפעילים כשהם רק רוצים לתקן את האשמים.
7.15 ראה תהילים, פח, פסוקים ד, ל"ז.
7.16 ראה עברים א':8.
7.19 יהיה זה דבר קטן בעיניך להפכני למלך רב עוצמה, אם לא הבטחת גם לצאצאיי ממלכה נצחית.
7.20 אתה יודע. פירוש המונח העברי הוא גם לאהוב, להפוך מישהו למושא חיבה.
8.1 ראה דברי הימים א' י"ח:1.
8.2 המידות, וכו'. לאחר שאסף את השבויים במקום אחד והשכיב אותם על הקרקע, חילק אותם לשתי קבוצות, אחת להורג והשנייה להינצל. על פי חוק המלחמה באותם זמנים, דוד יכול היה להרוג את כולם, או לגרש אותם למדינות זרות.
8.3 סובה. חלק מה- סוּריָה, שכן של אמאת ודמשק. הפרת. ראה רֵאשִׁית, 15, 18.
8.5 ה- ממלכת סוּריָה שבירתה הייתה דמשק.
8.8 חַיָה נושא את השם תבת בקטע המקביל של דברי הימים א' 18, 8. זו הייתה עיר בארם-סובה, בין חלב לתדמור. ― ברות, לעתים קרובות מתבלבלים בטעות עם ביירות, הייתה גם עיר של ארם-סובה, אולי ברצ'יטאן של היום, בקולה-סוריה.
8.9 חמת, עיר ואזור בהם התגוררו האמתנים, שבט כנעני או חתי. העיר נבנתה על נהר אורונטס. תחת הסלאוקים היא נקראה התגלות סוּריָה.
8.13 העמק מֶלַח זהו ככל הנראה המישור שמדרום לים המלח, הנקרא כיום גור. האדומים כנראה ניצלו את הרגע שבו בני ישראל עשו זאת המלחמה נגד ה סוּריָה לפלוש לארצם.
8.18 הקרתיאנים והפלתיאנים, כנראה חיילים שכירים משבט הקרתיאן (ראה שמואל א' 30, 14) ושל ארץ הפלשתים.
9.4 לודבר, עיר בארץ גלעד.
10.2 ראה דברי הימים א' י"ט 2.
10.5 ביריחו. ראה יהושע 6.1.
10.6 בֵּית-רוהוב. ראה שופטים, 18, 28. ― סובה. ראה שמואל ב' 8, 3. ― טוב, מדינה לא ידועה, מוזכרת רק כאן.
10.8 מהדלת ממדבה, עיירה קטנה שכנה. ראה דברי הימים א' 19, 7.
10.14 בעיר מדבה. השווה לפסוק 8.
10.16 מעבר לנהר של נהר הפרת.
10.17 חלם, עיר לא ידועה.
11.1 ראה דברי הימים א' כ':1.
11.4 ראה ויקרא טו:יח.
11.8 מכיוון שאנשים פשוט נעלו סנדלים, ולפעמים אפילו הלכו יחפים, הזיעה והאבק הכרחיים את שטיפת רגליהם. זו הייתה גם הקלה מבורכת עם החזרה מהמסע.
11.21 ראה שופטים, ט, 53.
12.6 ראה שמות כב:א.
12.11 ראה שמואל ב' ט"ז 22.
12.13 ראה קהלת, פרק 47, פרק 13.
12.20 סה מֶרחָץ, משחה את עצמה, וכו'. כך היה המנהג בסוף תקופת האבל. דוד לא טומא כי לא נכנס לחדר המת, וגם לא השתתף בהלוויה; לכן, הוא יכול היה ללכת למשכן ה' ללא טהרה כראוי. בבית ה', המשכן.
12.26 ראה דברי הימים א' כ':1.
12.30 בקרב הקדמונים, משקלו של כישרון השתנה בהתאם למדינה בה נעשה בו שימוש. לפיכך, ייתכן שהדיאדמה שהונחה על ראשו של דוד במהלך טקס הכתרתו שקלה רק 22 פאונד; משקל, בוודאי, לא היה מעבר לכוחו של הנסיך הזה. השערה נוספת היא שהדיאדמה לא הייתה בעלת משקל פיזי של כישרון, אלא ערך של כישרון אחד, כשהיא מעוטרת באבנים יקרות.
13.13 לתת את עצמי לך : לתת את עצמי לך בנישואין.
13.19 אנשים קרעו את בגדיהם כאות אבל ויגון.
13.23 בעל-חשור, עיר משבט אפרים.
13.32 א דבר שהיה על שפתיו של אבשלום ; כלומר, כנראה, שאבשלום נשבע את השבועה, או נתן את ההוראה להשמיד את אמנון.
14.11 ה- נוקם הדם, היו קרובי המשפחה הקרובים ביותר, אשר, על פי החוק, היו הנוקמים המחויבים של הדם שנשפך.
14.14 ראה יחזקאל י"ח:32; לג:11.
14.26 מאתיים שקלים ; כנראה בבלי; מה שיהווה שלושים או שלושים ואחת אונקיות.
15.6 כלפי כל מי שנמצא בישראל ; לכל אלה מישראל אשר באו לבקש צדק מן המלך.
15.7 בחברון. ראה רֵאשִׁית 13.18.
15.12 גילה, בהרי יהודה, מדרום לחברון.
15.18 קרתיאנים ופלתים. ראה שמואל ב' 8, 18. ― גת', אחת מחמש הערים העיקריות של הפלשתים.
15.22 לַעֲבוֹר נחל קדרון.
15.23 טורף הארזים, ממזרח ומדרום לירושלים; הוא כמעט תמיד יבש, אפילו בחורף, וזורם רק מעט בעונת הגשמים. ― מול השביל מִדבָּר, החלק הצפוני של מדבר יהודה שבו עוברת הדרך המובילה מירושלים ליריחו.
15.27 רְאִיָה. מילה זו שימשה בעבר לציון הנביאים; היא התאימה גם לכהן הגדול, אשר התייעץ עם אלוהים ומסרה נבואות בשמו.
15.28 במישורי המדבר, ליד נהר הירדן.
15.30 שָׁם גִבעָה עצי זית, ממזרח לירושלים.
16.3 ראה שמואל ב' י"ט 27.
16.5 ראה שמואל א' ב':8. בהורים, אולי אלמית של ימינו, שם ישנם בורות מים רבים חצובים בסלע, עם פתחים צרים מאוד. ראה שמואל ב' 17, 18.
16.7 בליאל. ראה דְבָרִים, 13, 13.
16.8 חוסר המזל שלך ; כלומר, הנזק שאתה גורם לאחרים.
16.22 ראה שמואל ב' י"ב 11.
17.11 מדן ועד באר שבע. ראה שופטים 20.1.
17.16 מהרו וחצו ; בצד השני של הירדן.
17.17 העוזרת, כנראה מצדוק או אביתר, שבאו למעיין בתירוץ של שאיבת מים או כיסוח בגדים. - כי הם לא יכלו, וכו'; כלומר, נאסר עליהם להראות את עצמם ולהיכנס לעיר. מזרקת אן-רוגל, כיום באר איוב, דרומית-מערבית לירושלים.
17.18 Uבור מים, שהיה אז ריק ממים, ופתחו היה בגובה הקרקע. - ראה שמואל ב' 16, 5.
17.27 לודבר, עיר בארץ גלעד. רוגלים, עיר בארץ גלעד.
18.11-12 שקל הכסף בקרב העברים היה זהה לשקל הזהב, כ-14 גרם.
18.18 בעמק המלך, כנראה נחל קדרון.
18.24 בין שתי הדלתות ; כלומר, בין הדלת הפנימית הפונה אל העיר, לבין הדלת החיצונית הפונה אל הכפר.
18.25 אם הוא לבד, וכו'; כי אם יובסו, הם יחזרו במספרים גדולים.
18.33 ראה שמואל ב' י"ט 4.
19.4 כיסה את ראשו ; כיצד זה נהוג במהלך אבל.
19.17 ראה שמואל א' ב':8. סמיי, אותו אחד שקילל את דוד. ראה שמואל ב' ט"ז, 5-8. ; בנימיני, משבט בנימין. ― מבחורים. ראה שמואל ב' 16, 5.
19.21 ביתו של יוסף לעיתים הוא משמש להתייחס לכל בית ישראל, ולפעמים לבית ישראל, בניגוד לבית יהודה. במובן האחרון הזה הוא משמש כאן.
19.28 ראה שמואל ב' ט"ז:ג'.
19.29 סביר להניח שדוד חשב שראה משהו חשוד בהתנהגותו של מפיבושת; זו הסיבה שהוא החזיר לו רק מחצית מרכושו, ואת המחצית השנייה הוריש לשיבא, שנראה כי חיבב מאוד הן את המלך והן את ממשלתו.
19.32 רוגלים, עיר בארץ גלעד.
19.33 ראה שמואל ב' י"ז:28; שמואל א' ב':7.
20.1 בליאל. ראה דְבָרִים, 13, 13.
20.7 הקרתיאנים והפלתיאנים. ראה שמואל ב' 8, 18.
20.8 בגאבון. ראה שמואל א' ג':ד'.
20.9 ראה שמואל א' ב':ה'. ויד ימין אחזה בזקן. כך היה נהוג אצל המזרחים.
20.14 הבל, עיר נפתלי. בית-מעכה, עיר קרובה להבל ואף כנראה קשורה אליו.
20.18 עסקים הושלמו בקלות כאשר הסתמכה על תושבי העיר הזו, המפורסמת בחוכמתה.
20.23 ראה שמואל ב' ח', ט"ז.
21.2 לִרְאוֹת יהושע, 9, 25. ― שְׁבוּעָה כדי לשמר את חייהם.
21.6 גבעתו של שאול ; כלומר, גבעה, מקום מגוריו של שאול. שאול אכן התגורר שם לפני ואחרי עלייתו לכס המלוכה. — ראה שמואל א' 11, 4.
21.7 ראה שמואל א' י"ח:ג'.
21.8 חמשת בניה של מיכל, וכו'. המילה מיכל נראה כטעות של מעתיק; כי קראנו לעיל (ראה שמואל א' 18, 19) שמרוב, אחות מיכל, היא שנישאה לחדריאל המולתי, ושמיכל נישאה לפלטי בן ליש (ראה שמואל א' 25, 44), ושהיא נפטרה ללא ילדים (ראה שמואל ב' 6, 23). היהודים ורוב הפרשנים הנוצרים מאמינים, על פי הגרסה הארמית, שמרוב הוא זה שהוליד את חמשת הבנים הללו עם האדריאל, וכי מיכל גידלה אותם עבורו.
21.9 על ההר שכן של גבעא. לפני ה', כנראה נוכח המזבח שהיה על ההר הזה. קציר השעורה, באפריל.
21.10 תיק, חולצת שיער, בגד עשוי מבד גס וצורתו כשק. - עד שירד עליהם גשם מהשמיים, באוקטובר.
21.12 ראה שמואל א' ל"א 12. יעבץ בגלעד. ראה שופטים, 21, 8.
21.16 ראה שמואל א' י"ז:ז'. א בני רפא, ענקים. ― שלוש מאות שקלים, כ-40 קילוגרם.
21.18 ראה דברי הימים א' כ':4.
21.20 גת', אחת מחמש הערים הגדולות של הפלשתים.
22.2 ראה תהילים, יז, ג.
22.4 ראה תהילים, יז, ד.
22.5 בליאל ; כלומר, השד, נסיך הברזל. ראה קורינתים ב', 6, 15.
22.6 כבלי השאול. ראה רֵאשִׁית 37, 35.
22.11 על כנפי הרוח. ביטוי זה מתאר בצורה הולמת את המהירות שבה בא אלוהים להציל את דוד מיד אויביו.
22.35 ראה תהילים, קמ"ג, א'.
22.49 ראה תהילים י"ז:מ"ט.
22.50 ראה רומים ט"ו:ט'.
22.51 שֶׁל גאולות מפוארות ; ה- ניצחונות ניצח בזכות עזרה יוצאת דופן מאלוהים.
23.3 איש צדיק ששולט באנשים ; צדיק זה הוא המשיח. ראה ישעיהו, 11, 3.
23.8 ראה דברי הימים א' י"א 10. הקטע המקביל בדברי הימים קורא שלוש מאות, וזה כנראה הלקח האמיתי. פִּתְאוֹם בקרב אחד, ולא בדחיפה אחת של חנית.
23.13 אודולם. ראה שמואל א' 22, 1. ― בעמק רפאים, בעמק של ג'איינטס. ראה שמואל ב' 5, 20.
23.14 המבצר ; המערה שהוזכרה בפסוק הקודם.
23.20 יש כאן אנשים שמקבלים את המילה אַריֵה במובן המילולי; אחרים טוענים שזה מתייחס ללוחמים.
23.27 מענתות, עיר הכוהנים בנימין, צפונית-מזרחית לירושלים.
24.1 והוא התרגש. כפי שכבר ציינו, כתבי הקודש אומרים לעתים קרובות שאלוהים עושה רק את מה שהוא מתיר. יתר על כן, מכיוון שמפקד האוכלוסין של ישראל לא היה רע כשלעצמו, אלוהים היה מסוגל להסית את דוד אליו מבלי להשתתף בזדון השטן שהוביל את הנסיך הזה אליו, וגם לא בכוונות הרעות שבאמצעותן הוא גרם נזק לאלוהים בביצועו. בקטע המקביל של דברי הימים א' 21, 1, אנו קוראים: שָׂטָן בִּמקוֹם אָדוֹן.
24.2 תעשה את זה ספירה. צורת רבים זו משמשת כאן משום שיואב לא היה אמור לערוך את מפקד האוכלוסין לבדו. מדן ועד באר שבע. ראה שופטים 20.1.
24.5 ארואר העיר גד שונה מערוער שעל ארנון; היא הייתה ממזרח לרבת עמון.
24.6 ג'אזר. ראה מספרים, 21, 32.
24.7 טיר, בירת פניקיה, לחוף הים התיכון.
24.14 ראה דברי הימים א' כא:13; דניאל י"ג:23.
24.16 ליד אזור ארונה, על הר המוריה. הגבעה שעליה נבנה בית המקדש נקראת מוריה רק ב דברי הימים ב' 3, 1, אך שם זה עבר לשימוש נפוץ, במיוחד בגלל המסורת שמזהה גבעה זו עם השם מוריה, שם רצה אברהם להקריב את יצחק כקורבן, ראה רֵאשִׁית, 22, 2.
24.22 עבור העץ ; כדי להכין את המדורה.
24.24 חמישים שקלים כסף. ראה שמואל ב' 18.11-12.
