ספר עמוס

1° דמותו של הנביא. עמוס, ששמו פירושו "משא", או, על פי אחרים, "נושא" (בעברית, ‘עמוסהבשורה על פי דוד עצמה מספרת לנו (א':א') שהוא היה מתכוס, עיר בחלק הדרומי של ממלכת יהודה. היא גם מספקת כמה פרטים מעניינים על חייו ושירותו הנבואי. לפני שנבחר על ידי אלוהים לשמש כנביא, הוא עבד כרועה צנוע (ראה א':א'; ז':יד-טו'). משה ודוד היו גם רועים כאשר אלוהים קרא להם להנהיג את עמו. ראוי לציין ששלושת הרועים הללו, המפורסמים בישראל, היו סופרים קדושים, וספריהם שייכים לשלושת חלקי התנ"ך: התורה, הנביאים והכתובים. לכן, שום דבר לא הכין אותו כלפי חוץ לתפקיד גדול זה. עם זאת, למרות שלא ידע קרוא וכתוב, הרועה מתכון היה רחוק מלהיות אדם כפרי וחסר השכלה: ספרו מראה שהוא הכיר היטב את חוקי משה, שכתבי הקודש היו מוכרים לו (השווה, בין היתר, את הרמיזות הבאות: דברים כט:5 ועמוס ב:10; דברים כט:23 ועמוס ד:11; דברים כח:38).^b, 39, ועמ' 5, 11 וכו'), שהוא ניחן בתכונות של סגנון ורהיטות.

2° העידן קל למדי לקבוע את נבואתו של עמוס, לפחות באופן כללי, על סמך רמזיו שלו. הוא מספר לנו שהוא ניבא (ראה א':1), תחת עוזיהו יהודה (809-758 לפנה"ס), ותחת ירבעם השני מלך ישראל (825-784 לפנה"ס); לכן, בין השנים 825 ו-758 לפנה"ס; או אולי רק בין 809 ל-784 לפנה"ס, תקופה שבה שני מלכים אלה שלטו בו זמנית. הוא בוודאי הקדים את הנביא הושע בזמן מסוים, אשר נראה כי מצטט אותו בכמה מקומות (ראה הושע ח':14, ועמוס א':4, 7, 10, 12, 14; ב':2, 5; הושע י"ב:9-10, ועמוס ב':10 ואילך; הושע ט':3, ועמוס ז':17).

מצד שני, הוא מעט יותר צעיר מיואל, שאת השפעתו ספג רבות (ראה יואל ג':16 ועמוס א':7; יואל ג':1-7 ועמוס א':6,9; יואל ג':18 ועמוס ט':13). אזכורו של "מבוא אמת" כגבול הצפוני של ממלכת ישראל באותה תקופה (ראה ו':14) מוכיח שהוא החל להתנבא רק לאחר שירבעם השני כבש מחדש את המחוז (ראה שמואל ב' י"ד:28). יתר על כן, נראה כי שליחותו לא הייתה ארוכת טווח.

3° נושא הספר וחלוקתו. אף על פי שעמוס השתייך, כפי שנאמר, לממלכת יהודה, ממלכת עשרת השבטים היא הנושא הכמעט בלעדי של נבואותיו. הוא הלך לשם במפורש כדי להכריז, בשם ה', על האסונות שיבואו עליה בגלל עבודת האלילים והשחיתות המוסרית שלה (ראה ז':י ואילך). אם הוא מאיים גם על יהודה ועל העמים הפגאניים המקיפים את פלסטין (ראה א':ג'-ב':ה'), זה רק כבדרך אגב וכדי להעניק כוח נוסף לנבואותיו נגד ישראל. ספרו, שהוא סיכום נאמן של נאומיו, יוצא דופן באחדותו ובסדירות הצורה הרבה השוררת בכל חלק. הוא מתחיל בהקדמה ארוכה יחסית (א':ב'-ב':ט"ז) המפרטת את פשעי העבר והעונשים הקרבים של דמשק, הפלשתים, צור, אדומיה, עמון, מואב, יהודה וישראל. החלק השני (ג':1–6, 14), המורכב משלושה נאומים נבואיים, מנבא בבירור ובעוצמה את חורבן ממלכת ישראל הקרב ובא, עליו הוא עוסק באופן בלעדי, ואת קשיי הגלות עבור תושביה. שלושת הנאומים הללו מתחילים באותם מונחים (השווה ג':1; ד':1; ה':1). הראשון (ג':1–15) הוא כללי יותר; הוא מכריז על העונש כוודאות מוחלטת. השני (ד':1–13) מדגיש את עקשנותם והקשחתם של בני ישראל בדרכיהם הרעות: לאחר שהוזהרו על ידי מכות חוזרות ונשנות, הם סירבו ללא הרף לחזור בתשובה; אוי להם. השלישי, הארוך מכולם (ה', 1-6, 14), בוכה מראש על חורבן הממלכה כאילו כבר הושלם; הוא מצייר ביתר פירוט את השחיתות המוסרית של כל תושבי הארץ.

החלק השלישי (7:1–9:15) מורכב מחמישה חזיונות סמליים, כולם מאיימים באותה מידה על הממלכה הרעה. עם זאת, הוא מסתיים בתחזית יפה לעתיד (9:11–15), המציגה את ישראל משוחזרת, משתנה, מאושרת ומשגשגת תחת שלטונו הנצחי של מלכו האמיתי, המשיח.

4° הסגנון של עמוס הוא מאופיין בפשטותו, בבהירותו, בחייו ובאנרגיה שלו. הוא שופע דימויים השאולים מהטבע ומחיי החווה (ראה 2, 13; 3, 4, 5, 12; 4, 1, 13; 5, 19; 6, 13; 7, 1-2, 14-15; 8, 1-2; 9, 13-14 וכו'). סנט אוגוסטין (מתוך הדוקטרינה הנוצרית 4, 7) מצביע על נביאנו כמודל של רהיטות, ואין איש בין הפרשנים המודרניים והעכשוויים שאינו משבח גם את שפתו. לפיכך, כאשר הירונימוס הקדוש (פרולוג. בספר עמוס.) מכנה אותו "סופר חסר ניסיון", לא כדי לבקר את סגנונו, אלא פשוט כדי לומר שהוא לא למד את כללי השפה ואת אמנות הרטוריקה. פה ושם (לדוגמה: 2, 13, מֶק עֲבוּר מסה ; 5, 11, בוסס עֲבוּר בוסים; 6, 8, m^הת'אאב עֲבוּר m^הת'אאב; 6, 10, מסארף עֲבוּר מַשַׁרֶף; 7, 9 ו-16, איסחאק עֲבוּר איסחק ; 8, 8, נישקה עֲבוּר נישק^ה‘אה) איות לא סדיר, ומילים שנראות שאולות מהדיאלקט המקומי, מאפיינים גם הן את שפתו של עמוס. 

5° הפירושים הקתוליים הטובים ביותר הם: בעת העתיקה, תיאודור מכור, Enarrationes in duodecim Prophetas and Saint Jerome, Commentaria in Prophetas minores. בעת החדשה: F. Ribera, In librum duodecim Prophetarum commentarii, אנטוורפן, 1571; סאנצ'ז, איך. בספר Prophetas minores et Baruch, ליון, 1621.

עמוס 1

¹ דברי עמוס אשר היה מרועי תקוע אשר ראה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שתי שנים לפני הרעש. ² אמר: ה' ישאג מציון, מירושלים ישמיע קולו, מרעה רועים יספדו וראש הכרמל יבול. ³ כה אמר יהוה על שלשה חטאות דמשק ועל ארבעה לא אשיב אותה כי במזחלות ברזל מחצו את גלעד, ⁴ אשלח אש בבית חזאל, והיא תאכל את ארמונות בן-חדד., ⁵ אשבור את בריח דמשק, אשמיד את יושבי בקת אוון ואת שליט בית עדן ואת אנשי סוּריָה "הוא ילך בשבי קיר", אמר ה'. ⁶ כה אמר יהוה על שלשה חטאי עזה וגם ארבע לא אשיב אותה כי הגלו שיירות שלמות של שבויים להסיעם אדום, ⁷ אשלח אש בחומות עזה והיא תאכל את ארמונותיה, ⁸ והשמדתי את יושבת עזות ואת נושא השבט מאשקלון, והשבתי את ידי על עכרון, ואבדה שארית פלשתים, נאם יהוה יהוה. ⁹ כה אמר יהוה על שלשה חטאי צור ואף ארבע לא אשיב אותה כי מסרו שיירות שלמות של שבויים לאדום ולא זכרו את ברית האחים, ¹⁰ אשלח אש על חומת צור והיא תאכל את ארמונותיה. ¹¹ כה אמר יהוה על שלשה חטאי אדום וגם על ארבעה לא אנחם כי רדף את אחיו בחרב וחנק את רחמיו וכי קרע אפו לנצח ועַד קץ ישמור טינה., ¹² אשלח אש אל תמן והיא תאכל את ארמונות בוסרה. ¹³ כה אמר יהוה בעבור שלשה חטאות בני עמון, וארבעה, לא אשיבנו: כי קרעו את הנשים ההרות בגלעד, להרחיב את גבולם., ¹⁴ אֶדְקֵה אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה וְהִיא תֹאֲכֹל אֶת-הַרְמוֹנָתָיו בְּקְעִיקַת יוֹם מִלְחָמָה בְּסְעִירָה יוֹם סְעָרָה. ¹⁵ וְהָלַךְ מַלְכָם יָלֶךְ בַּשְׁבוּי, הוּא וְשָׂרָיו עִמּוֹ, נְאֻם יְהוָה.

עמוס 2

¹ כה אמר יהוה על שלשה חטאי מואב וגם ארבע לא אשביתו כי שרף את עצמות מלך אדום עד חרכם, ² אשלח אש במואב וְתִאֲכֹל אֶת-הַמָּנוֹת קְרִיּוֹת וּמֹת מוֹאָב בְּהוּל, בְּקְעִיל צְעִיחַת שׁוֹפָר. ³ אכרתי את השופט מחיקו ואת כל שריו אטב עמו, נאם ה'. ⁴ כה אמר יהוה על שלשה חטאות יהודה ועל ארבעה לא אשביתה יען מאסו את תורת יהוה ומשפטיו לא שמרו וכי תעו אותם אלילי השקר אשר הלכו אחריהם, ⁵ אשלח אש על יהודה, והיא תאכל את ארמונות ירושלים. ⁶ כה אמר יהוה על שלשה חטאות ישראל וגם על ארבע לא אשיבהו כי צדיק בכסף מוכרים ואביון בזוג נעליים, ⁷ כִּי חפצים לראות עפר ארץ על ראשי עניים, ודרך ענוותנים הם מתעקמים, כי בן ואביו הולכים אל אותה נערה, לחלל את שמי קדשי., ⁸ כִּי עַל־בגדים אשר קבלו כערובון שוכבים, על־יד כל־המזבחות, ויין אשר קנסתם שותים, בבית אלהיהם. ⁹ וְהַשְׁמַדְתִּי מִפָּניהם אֶת-הַאֲמוֹרִי, אֲשֶׁר גָּמָתוֹ כַּארזִים וְכַאֲלוֹן חוזקו; אֲשֶׁרְדְתִּי פְּרִיוָ מִמַּעְלָה וְשָׁרְשׁוֹ מַטָּה׃. ¹⁰ וְאָעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְאָחִיתִי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לַנִּרְשׁוּ אֶת-אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי׃. ¹¹ הֲלֹא הֲקִימתי נְבִיאִים מִבְּנֵיכֶם וְנָזִירִים מִבְּחֹרֵיכֶם הֲלֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה׃. ¹² וְאַתֶּם שְׁקַתָּ יין לַנְּזִירִים וְצִוִּיתָ אֶת הַנָּבִיאִים לֵאמֹר: "אַל תִּנְבָאוּ". ¹³ הנה אנכי ארדום אתכם, כאשר עגלה ארדמה, כשהיא מלאה אלומות. ¹⁴ אִישׁ מְזִיר לֹא יְמָלֵט, וְאִישׁ חָמָץ לֹא יְמַצֵּא כֹחַ, וְאִישׁ גִּבְרוֹ לֹא יְשִׁילַע נַפְשׁוֹ. ¹⁵ וְלֹא יָעֲמֹד מֵהַקֶּשֶׁת קֶשֶׁת, וְלֹא יְמָלַט, וּפָרֵשׁ לֹא יְשִׁיעַ נַפְשָׁו. ¹⁶ וְגָבִיצֵי גְּבִיצִים יִנְסוּ עֲרוּמִים בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה׃.

עמוס ג'

¹ שמעו אל הדבר הזה אשר דבר ה' עליכם בני ישראל על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים לאמור: ² לא ידעתי אִישׁ חוץ מכם בכל משפחות הארץ, על כן אעניש אתכם על כל עוונותיכם. ³ האם שני אנשים הולכים יחד מבלי להסכים? ⁴ האם האריה שואג ביער, מבלי לתפוס דבר? האם גור האריה משמיע את קולו ממעמקי מאורתו, מבלי לקחת דבר? ⁵ האם הדרור נופל לתוך הרשת שעל הקרקע, ללא פיתיון עבורו? האם הרשת עולה מהקרקע מבלי שתפס דבר? ⁶ כשתקע שופר בעיר, לא יחרדו העם? כשפוגע אסון בעיר, לא יהוה אחראי. ⁷ כי לא יעשה יהוה אלוהים דבר מבלי לגלות את סודו לעבדיו הנביאים. ⁸ שאג אריה, מי לא יירא? יהוה אלוהים דיבר, מי לא יתנבא. ⁹ הַקְרִיצוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה עַל-הַארְמוֹנוֹת בַּעֲזוֹתוֹס וְעַל-הַארְמוֹנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְאָמַרְתוּ הַקָּסְפוּ עַל-הָרִים שֹׁמְרוֹן וְרְאוּ מָה גְדוֹל הַמָּהֲבָה בְּתוֹכָהּ וּמָה חָמָס בְּתוֹכָהּ׃. ¹⁰ וְלֹא יָדְעוּ, עֲשֶׂה צֶדֶק, נְאֻם יְהוָה, הַאֲשֶׁר אוֹצְרִים חָמָס וְגָז בַּארמוֹנָתָם. ¹¹ לכן כה אמר יהוה יהוה הנה אויב סבב את הארץ וגזל אתכם וארמונותיכם נשדדו. ¹² כה אמר יהוה כְּמַעֲשֶׂה יְשִׁיעַ רֹעֶה שְׁנֵי שְׁרִיךְ אוֹ פִּתּוֹר אוֹזֶן מִפִּי אֲרִי כן יוּשְׁעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים בְּשׁוֹמְרוֹן בְּפַנִּית מִסְדָּשׁ עַל כְּרֵי דְּמַשְׁקֶם. ¹³ הקשיבו והעידו זאת בבית יעקב נאם יהוה יהוה אלהי צבאות ¹⁴ ביום אשר נקמתי עליו את פשעי ישראל, אנקמתי גם את מזבחות בית אל; קרנות המזבח יינתקנו ונפלו ארצה. ¹⁵ אכה את בית החורף ואת בית הקיץ; בתי השן יחרבו ובתים רבים יחרבו, נאם ה'.

עמוס 4

¹ הקשיבו אל הדבר הזה, פרות הבשן אשר על הר שומרון, עושקות חלשים ורומסות עניים, האומרות לבעליכן, "הביאו לנו משקה".« ² נשבע יהוה אלוהים בקדושו: הנה ימים באים עליך ותישא אותך בקרסים וזרעך בצלצלים. ³ וְצָאתָ בְּרֶצֶת הַפְּרָצוֹת, כָּל פְּרָצוֹת יְשָׁר לְפָנָךְ, וְאַל-אַרְמוֹן תִּשְׁלֹךְ, נְאֻם יְהוָה. ⁴ בוא בית אל וחטא, גִלְגָּל וְרַבְתָּ חַטָּאתֵיךָ הַבִּיאוּ זְבְחָתֶיךָ בַּבֹּקֶר וּמַעֲשֶׂרְתֶיךָ בְּשְׁלֹשָׁת יָמִים. ⁵ הִקְטִיבוּ מַצּוֹת תְּהִלָּה וְהִקְרִיזוּ נְדָבוֹת וְהִקְרִיזוּ כִּי זֹאת אֲהֲבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה׃. ⁶ לכן נתתי לכם שיניים צלולות בכל עריכם ומחסור לחם בכל מושבותיכם ולא שובתם אלי נאם יהוה. ⁷ וְעָנְתִּי מִמָּכֶם אֶת-הַגָּשָׁם, בְּעוֹדֶן שְׁלֹשֶׁת חֲדָשִׁים לַקְצִיר, וְהָמִיתִי מְטִיר עַל-עִיר אַחַת, וְלֹא הָמִיתִי מְטִיר עַל-עִיר אַחַת, וְחָלָק אֶת-עַל-עִיר אַחַת, אֲשֶׁר לֹא יָרֵד עָלֶיהָ, יָבֵשׁ. ⁸ שתים ושלוש ערים רצו לעיר אחרת לשתות מים ולא הרבו צמאונם ולא שובתם אלי נאם יהוה. ⁹ הִכִּיתִי אֶתְכֶם בְּשִׁפָּנָה וְבְּעֹשֶׁב אֶת גִּנָּתֶיךָ הָרַבִּים וְאֶת כְּרָמֵיכֶם וְאֶת תַּאֲנָתֶיךָ וְאֶת-זַיתֶיךָ חֲרָבָה אֹכֵל וְלֹא-שׁוּבְתֶּם אֵלַי נְאֻם יְהוָה׃. ¹⁰ ושלחתי בכם מגפה כדרך מצרים הרגתי את בחוריכם בחרב וסוסיכם נשבו העליתי סירחון ממחנכם ותגיע לאפיכם ולא שובתם אליי נְאֲבַר יְהוָה׃. ¹¹ הִמָּהֵלְתִּי בְּכֶם כַּאֱלֹהִים הִמָּה אֶת-סְדוֹם וְעַמּוֹרָה וְהָיִיתֶם כְּנֵבֶר נִתְלָף מֵאֵשׁ וְלֹא שָׁבְתֶּם אֵלַי נְאֻם יְהוָה׃. ¹² לכן זאת אעשה לך ישראל כי זאת אני אעשה לך הכן אותך לפגוש את אלוהיך ישראל. ¹³ כִּי מוֹצֵר הָרִים וּבָרָא רוּחַ, מִגִּלָּה לְאָדָם מַחְשְׁבָתָיו, הוּפֶּה שַׁחַר לַחֲשֶׁךְ וְעַל מְרֹמְיַי הָאָרֶץ יִהְיוֹהָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

עמוס 5

¹ שמעו אל הדבר הזה אשר אנכי דבר עליכם קינה בית ישראל ² נפלה, לא תקום עוד, בתולת ישראל. נפלה על אדמתה, אין יקימה. ³ כִּי כֹה אָמַר יְהוָה הָעִיר הַיּוֹצָאָה לַמִּלְחָמָה בְּאֶלף גִּיבָּר תְשָׁמֹר מֵאָה וְהַיּוֹצָאָה לַמִּלְחָמָה בְּמֵאָה תְשָׁמֹר עֲשָׂרָה לִבִּית יִשְׂרָאֵל׃. ⁴ כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל בַּרְשְׁאֵל אֲנִי וְחַיָּה׃. ⁵ אל תבקשו את בית אל, אל תבואו גַלְגָּלָה, אל תעברו בַּאר שבע, כי גַלְגָּלָה תישב ובית אל תהיה לאין. ⁶ דרשו את ה' וחיו, פן-יפצע כאש בבית יוסף ואכלה אותם, ואין יכבה אותם בבית אל. ⁷ הם הופכים את החוק לאבסנת ומשליכים את הצדק ארצה. ⁸ הוא ברא את הפליאדות ואת אוריון. הוא הופך חושך לשחר ויום ללילה עמוק. הוא קורא למימי ים וישפך אותם על פני ארץ. ה' שמו. ⁹ הוא מביא חורבן על גיבורים, וחורבן ייפול על עיר חזקה. ¹⁰ שונאים בשער את הצנזור ואת המדבר ביושר; מתעבים אותו. ¹¹ לכן, יען אתם רומסים עניים תחת רגליכם ומס דגן אתם לוקחים מהם, בתי אבנים גזית בניתם ולא תגורו בהם, כרמים טובים נטעתם ולא תשתו את יינם. ¹² כִּי יָדַעְתִּי כִּי רַבִּים פַּשְׁעֵיכֶם כִּי גָּדוֹלִים חַטָּאתֵיכֶם אַתֶּם מְדַכְּשִׁים צַדִּיקִים לוֹקְחִים שׁוֹחַד וְמַדְבְּדֵי עֲנִיִים בַּשָּׁעַר׃. ¹³ לכן החכם שותק בעת הזאת, כי זמן רע הוא. ¹⁴ דרשו את הטוב ואל הרע למען תחיו ויהיה יהוה אלוהי צבאות עמכם כאשר אתם אמרים. ¹⁵ שנאו רע ואהבו טוב והשיבו את הצדק לשער אולי ירחם ה' אלוהי צבאות על שארית יוסף. ¹⁶ לכן כה אמר יהוה אלוהי צבאות בכל כיכר תהיה נימה בכל רחוב צעקה אוי אוי יקרא חקלאי אבל וסינה ויודעי נימה. ¹⁷ בכל הכרמים תהיה קינה כי אעבור בתוככם נאם יהוה. ¹⁸ אוי למתייאשים ליום ה', מה יהיה לכם יום ה'? חושך יהיה ולא אור. ¹⁹ כְּמוֹ אִישׁ הַבָּרַח מֵאֲרִי וְהַדּוֹב יָקָר לִקְרֹא שָׁם, הוּא נִכְסֵן בֵּיתוֹ, שָׁמֵחַ יָדוֹ אֶל הַקִּיר וְהַנַּחַשׁ וּכְשִׁיכוֹ. ²⁰ הלא יום ה' חושך ולא אור, כי אם אפלה ללא כל זרח? ²¹ אני שונא, אני בז לחגיכם, אין לי חשק למקהלותיכם. ²² אם תקריבו לי עולותיכם ותנחתכם לא חפצתי בהם וזבחי עגליכם משפיטים לא אסתכל בהם. ²³ הֵסִיר מִמֶּנִּי אֶת-רֹאש שִׁירֶיךָ, וְלֹא אֶשְׁמַע אֶת-קוֹל נִבְרֵיכֶם. ²⁴ וְיַזֹּר כַּמַּיִם שְׁפָּט וְצַדֶּק כַּנַּחַל אֵין-אֶפְסִיף. ²⁵ הַהַקְרַבְתֶּם לִי זְבְחִים וְמַנְחוֹת בַּמִּדְבָּר כָּל-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בֵּית יִשְׂרָאֵל? ²⁶ נשאתם את אהל מלככם ואת כיג'ום, את אליליכם, את כוכב אלוהיכם, אשר עשיתם לכם. ²⁷ אגלה אתכם מעבר לדמשק, נאם יהוה. אלוהי צבאות שמו.

עמוס ו'

¹ אוי לתושבי ציון בשלום, ובטוחים בהר שומרון, נדיבים בראשית העמים, אשר בית ישראל הולך אליהם. ² לך כלנה וראה משם לך חמת הגדולה גת פלשתים הַמְשְׁפָּחִים הַעֲרִים הָאֵלֶּה עוֹדִים מִמַּלְכוּת הָאֵלֶּה וְהַמְּנַחֲמָתָן יָתֵר מִשֶּׁלֶךָ ³ אתם דוחים את יום הרעה ומקרבים את שלטון האלימות. ⁴ על מיטות שנהב שוכבים, משתרעים על ספותיהם, אוכלים את כבשים מהעדר ואת העגלים המפוטמים באורווה. ⁵ הם השתעשעו לצליל הנבל, כמו דוד, הם המציאו כלי נגינה. ⁶ שותים יין מכוסות גדולות, משחים את עצמם בשמנים משובחים. ולא חולים במכת יוסף. ⁷ לכן יגלוּ, בראש השבויים, ותיעלמו צעקות השמחה של החמדנים. ⁸ נשבע יהוה יהוה בנפשו, נאם יהוה אלוהי צבאות: אני שואף את גאוות יעקב ואת ארמונותיו אני שנא. את העיר ואת כל אשר בה אתן. ⁹ וְאִם יַשְׁאַרוּ עֶשְׂרָה אֲנָשִׁים בְּבֵית אֶחָד, מִתִּמְתוּ. ¹⁰ קְרוֹב אֶת-הַשּׁוֹרֵף הַגְּוָוִוִּים יַסֵּא אֶת-הַמֵּת וְיַשֵּׂא אֶת-הֶעֱצָמוֹת מִן-הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֶל-הַאֲשֶׁר בַּיַּחֲרֵי הַבַּיִת הַהֵּן עוֹד עִמָּךְ וַיַּעֲנֶה אֵין אִישׁ וַיֹּאמֶר הָרִאשׁוֹן שְׁתִּי כִּי אסור לַדָּבֵר שֵׁם יְהוָה׃. ¹¹ כִּי הִנֵּה יְהוָה מְצוֹוָה וְהוּרֵף בַּיִת הַגָּדָל לַחֲרָבוֹת וְלַבַּיִת קָטָן לַחֲרָבוֹת. ¹² הַעַל-סלע ירצו סוסים, או בשוורים יחרשו, כי-הפכת משפט לרעל, ופרי צדק ללנה. ¹³ אתם שמחים על מה שאינו כלום, אומרים: "האם לא בכוחנו שלנו רכשנו כוח?"« ¹⁴ כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְעִימָה עָלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת גּוֹי אֲשֶׁר יִדְרֹק אֶתְכֶם מֵבֹא חֲמַת עַד נַחַל מִדְבָּר׃.

עמוס ז'

¹ כֵּן הַרָאנִי יְהוָה יְהוָה וְהִנֵּה יַצֵּר חֲרָבִים כְּעַת הַחֲלִילָה צֹמֶר הַדַּשְׁבָר אַחֲרֵי הַקְּצָרָה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שָׁמוּר לַמֶּלֶךְ׃. ² וכאשר סיימו לאכול את עשב הארץ, אמרתי: "אדוני אלוהים, סלח לי בבקשה. איך יוכל יעקב לסבול זאת? הוא קטן כל כך".« ³ וַיְנַחֵר יְהוָה עַל־זֶה לֹא־יִהְיֶה, אָמַר יְהוָה. ⁴ כֹּה הַרָאנִי יְהוָה יְהוָה וְהִנֵּה יְהוָה יְהוָה בָּא לְהִשְׁפָּט בָּאֵשׁ וַתִּאֲכֹל אֵשׁ אֶת־הַתּוֹם הַגָּדֹל וַתַּכְכֹל אֶת־חֶלְקַת יְהוָה׃. ⁵ וַאֲמַרְתִּי יְהוָה יְהוָה, נָא עָדוּ. אִיכֶּה יְעֲמֹד יַעֲקֹב? כִּי קָטַן הוּא.« ⁶ וַיְהֹוָה נִחָר וְאָמַר גַּם זֶה לֹא יִהְיֶה. ⁷ כֹּה הַרָאנִי יְהוָה וְהִנֵּה יְהוָה עֹמֵד עַל קִירָה אֲנָךְ וְאֶנֶךְ בְּיָדוֹ. ⁸ וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה מַה אַתָּה רָאֵה עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה הִנֵּה אָנֹכִי שָׁם אֶת הַאֶת בְּקוֹר עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אֲסַח לָהֶם עוֹד׃. ⁹ במות יצחק יחרבו ומקדשי ישראל יחרבו, ואקום על בית ירבעם בחרב.» ¹⁰ וַיְשַׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר עָלֶיךָ קוּם עָמוֹס בְּקוֹם בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תִשְׁאֹת עוֹד הָאָרֶץ אֶת כָּל-דְבָרָיו׃ ¹¹ כִּי כֹּה דִּבֶר עֲמוֹס: יָרָבְעָם בַּחֶרֶב יְמוּת וְיִשְׂרָאֵל יְגָלַה מֵאַרְצָהּ.» ¹² וַיֹּאמֶר אֲמַסְיָה אֶל-עֲמוֹס: "רֹאֶה, לֵךְ בְּרוּחַ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה וְאֹכֶל שָׁם לַחְמֶךָ וּשָׁם תִּנְבָא". ¹³ וְאַל תִּתְנְבֵא בֵּית־אל כִּי מִקְדָּשׁ הוּא וּמוֹשֶׁן מַלֶּךְ הוּא׃. ¹⁴ וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲמַצְיָהוּ: לֹא־נְבִיא אֲנִי וְלֹא־בֶּן־נְבִיא אֲנִי. רֹעֶה אֲנִי וְרֹעֶה עצי שְׁקָמָה אֲנִי. ¹⁵ וַיְקַחֵנִי יְהוָה מֵאֲחַר הַצָּדָר וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי לֵךְ נְבָא לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל׃. ¹⁶ וְעַתָּה שְׁמַע אֶל-דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר אַתָּה אָמַר לֹא תִנָּבֵא עַל-יִשְׂרָאֵל וְלֹא תְדַבֵּר עַל-בֵּית יִצְחָק׃. ¹⁷ לכן כה אמר ה': "אשתך תהיה לזונה בעיר, ובניך ובנותיך יפלו בחרב, ואדמתך תחולק על קו המידה, ואתה תמות בארץ טמאה, וישראל יילקח מגולה מארצו".»

עמוס ח'

¹ כֵּן הַרָאנִי יְהוָה יְהוָה וְהִנֵּה סֶל פְּרִי בָּשָׁל. ² וַיֹּאמֶר מַה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וַיֹּאמֶר סַל בְּשָׁלִים וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה קָץ לַעֲמִי יִשְׂרָאֵל לֹא אֲסַח לָהֶם עוֹד׃. ³ יללות יהיו שירי הארמון ביום ההוא נאם אדוני יהוה גופות רבות יהיו בכל מקום יושלכו בדממה» ⁴ שמעו זאת, טורפי עניים וחפצים למחות ענווים מן הארץ ⁵ לאמור, מתי יעבור חדש ונמכר חטים, והשבת ונפתח את אוצרות התבואה שלנו, ונקטין את האיפה ונגדל את השקל, ונזייף את המאזניים כדי להטעות? ⁶ נקנה את האומללים בכסף ו העניים "בגלל זוג סנדלים, ונמכור את מוץ החיטה?"» ⁷ נִשְׁבַּע יְהוָה בְּגָאוֹנָת יַעֲקֹב לֹא אֶשְׁכַּח כָּל־מַעֲשֵׂיהם עַד־אַחֲרִית׃. ⁸ בְּגִין כָּךְ הֲלֹא תִרְעַד הָאָרֶץ וְכָל יוֹשְׁבֵיהּ יַאֲבַל כָּל־כְּנִילוֹס כָּל־כָּנִילוֹס תַּגָּאוּ וְתִשְׁקֹעַ כְּנִילוֹס מִצְרַיִם׃. ⁹ ביום ההוא, נאם יהוה, אשקיע את השמש בצהריים, וכסיתי את הארץ חושך ביום בהיר. ¹⁰ אהפוך את חגיגותיכם לאבל ואת כל שירי שמחתכם לקינה. אשים שק על כל מתניים וכל ראש אקררח. אתאבד הארץ על בן יחיד ואחריתה תהיה כיום מר. ¹¹ "הימים באים", נאם אדוני יהוה, "ושלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם רעב לשמע דברי יהוה". ¹² וינדדו מים אל ים ומצפון עד מזרח, הלכו והלכו לבקש את דבר ה', ולא ימצאו. ¹³ בימים ההם, הבתולות היפות והבחורים, יתשושו מצמא. ¹⁴ הַנִּשְׁבַּע בְּחַטָּאת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרִים חַי אֱלֹהֶיךָ דָּן בַּדֶּרֶךְ בַּאֲרָךְ נִפְלוּ וְלֹא קוּמוּ.

עמוס ט

¹ ראיתי את ה' עומד ליד המזבח והוא אמר: "הכה את הכותרת עד שיזעזעו הספים ותנפץ אותם על ראשי כולם. ואת הנותרים אשחט בחרב; לא יינצל אחד, לא ימלט אחד.". ² אם יבואו שאול, ידי תוציאם; אם יעלו השמימה, אני אורידם. ³ אם יתחבאו על פסגת הכרמל, אחפשם ואקחם לשם, ואם יתחבאו מעיניי בקרקעית הים, שם אצווה על הנחש לנשוך אותם. ⁴ וְאִם-יֵלְכוּ שְׁבוּי לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם וְשָׁם אֶת-חֶרֶב לְטַחֲבֹתָם וְאַתִּי שָׁמָה עֵינִי בָּהֶם לְרָע וְלֹא לטוֹבָה׃» ⁵ יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת נָגַע בָּאָרֶץ וְנָמְסָה וְכָל יוֹשְׁבֵיהּ יַאֲבֵלוּ; כָּל כָּנִילוּס תַּעֲלֹה וְכַנַּהַר מִצְרַיִם תִּשְׁקֵעַ. ⁶ בָּנָה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלָדָיו וְעַל־אָרֶץ יְכִינָה קְרוֹתוֹ; לַמִּי יָם יְקָרָא וְשׁוּפְכוּם עַל־פְּנֵי־אָרֶץ יְהוָה שְׁמוֹ. ⁷ הלוא אתם כבני כושי בני ישראל, נאם יהוה. הלוא העליתי את ישראל מארץ מצרים, ואת הפלשתים מכפתור, ואת ארם מקיר. ⁸ הנה עיני יהוה אלוהים נשואות אל הממלכה החטאת ואשמידה מעל פני האדמה ולא אשמידה את בית יעקב נאם יהוה. ⁹ כִּי הִנֵּה, אָנֹכִי אֶצְוָה וָאֶרְעֵד אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל-הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר נֶעֱרֵעַ חִטָּה בְּנֶפֶת, וְלֹא יָפֹל הַתַּבָּר הַטּוֹבָה. ¹⁰ כֹּל הדייגים רבים מעמי ימותו בחרב, האומרים לא תקרוב אלינו אסון, לא יגיע אלינו אסון.« ¹¹ ביום ההוא אקים את משכן דוד הנפל, אתקן את סדקיו, אקים את חורבותיו, ואבנה אותו כימי קדם., ¹² למען יירשו את שארית אדום ואת כל הגויים אשר נקרא שמי עליהם נאם יהוה עושה את אלה. ¹³ "ימים באים", נאם ה', "וחורש יתאחד עם הקוצר, ודורך ענבים יתאחד עם זורע זרע; הרים יטפו תירוש, וכל הגבעות ינהגו בו". ¹⁴ אשיב את שביית עמי ישראל, ויבנו את הערים החרבות ויישבו אותן, ינטעו כרמים וישתו את יינם, ועשבו גנות ואכלו את פריהן. ¹⁵ וְנָטַעְתִּי אוֹתָם בְּאַדְמָם וְלֹא יִעֲקָרוּ עוֹסָף מֵאֶרְצָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

הערות על ספר עמוס 

1.1 זכריה (יד:ה) גם הוא מדבר על רעידת אדמה זו. על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, היא התרחשה כאשר עוזיהו ביקש לתפוס את תפקידי הכהונה (ראה מלכים ב' 15, 5; דברי הימים ב' 26, פסוק 18 ואילך). ― ת'קיו הייתה עיר כנענית שנכבשה על ידי העברים עם כניסתם לארץ המובטחת (יהושע, 15, 60) ושוחזר מאוחר יותר על ידי כלב (דברי הימים א' 2, 24). היא שכנה ממערב לים המלח, בשבט יהודה, באמצע מדבר יהודה. חלק המדבר המקיף אותה נקרא מדבר תקוע (מקבים א', 9, 33). מאז ה-14^ה המאה, ת'קוה ננטשה ונהרסה.

1.2-15 פרקים 1 ו-2. החלק הראשון הוא מבוא המכיל נבואות נגד הסורים (פרק 1, פסוקים 3-5); הפלשתים (פסוקים 6-8); הפיניקים (פסוקים 9-10); האדומים (פסוקים 11-12); העמונים (פסוקים 13-15); המואבים (פרק 2, פסוקים 1-3); יהודה (פסוקים 4-5); וישראל (פסוקים 6-16). נקודת המוצא שלו היא דברו של ג'ואל, 3, 16: מציון ישאג ה', ומירושלים ישמיע קולו.. כל אחת משמונה נבואותיו המאיימות של עמוס מנוסחת באופן דומה. כולן מתחילות במילים: כה אמר ה', אשר אחריהם מגיעים אלה: בגלל שלושת הפשעים, ואפילו ארבעה, וכו'. לפני שקם ישירות נגד ישראל, עמוס מתלונן על זדון השבטים השכנים; הוא מעורר את זעמם של אלה שאליהם הוא פונה בכך שהוא מראה להם את החטא שבאחרים, ולבסוף הוא מגיע לנושא שלו ולא עוזב אותו.

1.2 ראה ירמיהו כ"ה:ל'; יואל ג':ט"ז. כרמל לפעמים מתבלבל עם עצמה כמקום פורה מאוד באופן כללי, פסגת הכרמל יכול להיות המקומות הפוריים ביותר.

1.3 שלושה ואפילו ארבעה. ביטוי זה, החוזר על עצמו מספר פעמים בפרק זה ובפרק הבא, מובן בדרך כלל על ידי כל הפרשנים כמייצג מספר בלתי מוגדר, כך ש רבים, המון. ―  אני לא אבטל את זה, לא אבטל את גזר דיני, לא אסתור את איומי.

1.4 עזאאל אוֹ חזאל, מלך דמשק. בן חדד היה בנו. ראה. מלכים ב' 10, 32-33; 13, פסוקים 3-4, 7, 22.

1.5 אני אשבור, וכו'. ראו את התגשמות נבואה זו ב מלכים ב' 16, 9.

1.6 עַזָה ; בירת הפלשתים, נראה כי מוצבת כאן עבור הפלשתים באופן כללי.

1.8 אזוט, אשקלון, אקרון ; שלוש הערים העיקריות של הפלשתים.

1.9 הברית, וכו'. מלכים א' 9, פסוק 11 ואילך.

1.12; 1.15 תמן, בוזרא, בן עמון, רבה. ראה ג'רמי, 49, פסוקים 1, 3, 6-8, 13.

2.1 בגלל שלושה, וכו'. ראה עמוס, 1, 3; מלכים ב' 3, 26-27.

2.2 קריות. ראה ג'רמי, 48, 24.

2.5 אני אשלח אש, וכו'. דווקא באמצעות נבוכדנצר התגשמה נבואה זו.

2.7 הם משחיתים את דרכם של הקטנים, החלשים, מובילים אותם לנתיבים מעוותים.

2.8 בגדים, וכו'. חוקי משה הורו להחזיר את הבגד שניתן כערובה לעני לפני שקיעת החמה (ראה סֵפֶר שֵׁמוֹת, 22, 26; דְבָרִים, 24, 12-13). ― דאלוהיהם ; כלומר, של האליל או האלילים שלהם.

2.9 ראה במדבר כא:25-26; דברים ב:24.

2.10 ראה דברים ח', ב'.

2.12 יין היה אסור לנצרים.

3.1-15 2. נבואות נגד ישראל, מפרק ג' עד פרק ו'. — החלק השני מורכב משלושה נאומים, כל אחד מתחיל במילים: תקשיבו למילה הזאת, ראה עמוס, 3, 1; 4, 1 ו-5, 1. ― 1° פרק 3. בנאום הראשון, עמוס נוזף בעם על כפיות הטובה שלו ועל פשעיו: הם נבחרו על ידי אלוהים מכל גויי הארץ, והם בגו; הם ייענשו בחומרה רבה יותר; הם צברו פשעים על גבי פשעים, האויב יבוא, ישדוד את שומרון, יגרום לאבדון תושביה וישמיד את מזבחות בית אל המרושעים עם בירת הממלכה.

3.6 אלוהים מתיר את הרוע; הוא אינו גורם לו, שכן זה סותר את טבעו המושלם. באופן דומה, כאשר כתבי הקודש אומרים שאלוהים הקשיח את לב פרעה, אלוהים רק מאפשר לפרעה לבחור באופן חופשי להקשיח אותו. (ראה אגרת ש'). יעקב 1, 13. צרות נגרמות על ידי חטאינו.

3.9 אזוט ; עיר פלישתית, בערבת ספלחה, מצפון לעכרון.

3.12 מטרת הנביא בפסוק זה היא להראות שמספר קטן מאוד של בני ישראל יינצלו במהלך פלישת האויבים, על ידי השוואת מספר קטן זה לחלק הקטן של בעל חיים שרועה יכול לפעמים לחטוף מפי האריה, ולהוכיח לבעליו שהוא לא מכר את החיה.

3.14 קרנות המזבח, אשר הונחו בארבע פינות המזבח, שמהן יצאו, כשהם מתכופפים.

3.15 בית החורף עם בית הקיץ. ראה ג'רמי, 36, 22. ― בתי השנהב, שבו היו קישוטים ושיבוצי שנהב.

4.1-13 פרק שני 4. נאום שני: העונשים לא תיקנו את האשמים; הם יסבלו בקרוב עונשים חדשים.

4.1 פרות באסן ; כלומר, נשים חושניות וחושניות.

4.3 ארמון ; ארמניה, על פי מספר פרשנים; ואכן בני ישראל משני השבטים נלקחו בשבי למחוזות ארמניה ומדי.

4.4 מילים אירוניות אוסי 4, 15; 9, 15; 12, 11.

4.5 הנביא ממשיך באירוניה שלו. החוק אסר על הקרבת שאור בקורבנות (ראה סֵפֶר וַיִקְרָא, 2, 11; 7, 12).

4.7 כלומר, בזמן שהוא נופל בדרך כלל במדינה הזאת, וכאשר הוא נחוץ ביותר.

4.8 שתיים או שלוש ערים למי נגמרו המים הגיע לעיר אחת שעדיין היה להם קצת, אך לא יכלו לספק להם מספיק כדי להרוות את צימאונם.

4.9 ראה חגי, ב', יח.

4.11 ראה בראשית י"ט 24. כמו גחל בוערת, וכו'; ביטוי פתגמי שמשמעותו מה שנמלט מסכנה עם אובדן ונזק. השווה. זכריה, 3, 2.

4.12 הכוונה היא לאיומים שכבר הטיל עמוס על ישראל בשם ה', אשר באים לידי ביטוי בתחילת פרק זה ובשני הפרקים הקודמים לו.

5.1-27 פרקים 5 ו-6, נאום שלישי: זוהי קינה על חורבן שומרון חסרת תקנה. הנביא מכריז עליה ומקונן עליה; הוא משמיע את זעקת הנקמה, ראה עמוס, ה:י"ח ו-ו:א', כי ישראל סירב לשמוע אל ה', ראה עמוס, 5, פסוקים 4, 6 ו-14. כל כך הרבה התקשות תיענש לבסוף ללא תמורה.

5.2 הבתולה ; כלומר העיר. ראה. ישעיהו, 47, 1; ג'רמי, 18, 13.

5.5 ברסבי. ראה רֵאשִׁית, 21, 14. ― גלגלה, בית אל ; מקומות שבהם בני ישראל נהגו לעבוד אלילים. ראה אוסי, 4, 15.

5.6 ביתו של יוסף הוא ישראל, אשר שבטיה הבולטים, אפרים ומנשה, היו צאצאיו של יוסף. בית אל, נחשב עד היום למקום המפורסם ביותר בישראל.

5.7 באבסינת. ראה פתגמים, 5, 4.

5.8 ראה עמוס, ט', ו'. 

5.10 בדלת של העיר. ראה ישעיהו, 29, 21.

5.11 ראה צפניה א' 13. 

5.12 אינך עושה צדק לעניים במשפטים הניתנים בשער העיר.

5.15 ראה תהילים צ"ו:י'; רומים י"ב:ט'. שרידיו של יוסף ; של אלו בממלכת ישראל שנמלטו מהאסונות הקודמים (ראה פסוק ו').

5.16 ג'רמי, 9, 17.

5.18 ירמיהו ל':ז'; יואל ב':יא; צפניה א':ט"ו.

5.19 הנחש מוסתר בחור בקיר. נחשים רבים בארץ ישראל וחלקם ארסיים מאוד.

5.21 ישעיהו א':11; ירמיהו ו':20; מלאכי א':12.

5.25 לִרְאוֹת מעשי השליחים, 7, 42. "אפשר היה לרצות את אלוהים עם עבודת קודש דלה אך כנה" אוסטי, 1952.

5.26 קיג'ום היה אל בבלי המקביל לכוכב הלכת שבתאי.

5.27 מעבר לדמשק ; כלומר, באשור.

6.1 ראה לוקס ו':24. בית ישראל ; אסיפות עם ישראל.

6.2 עמוס, כדי לשכנע את בני ישראל בכפיות הטובה שלהם, מציג בפניהם שממלכתם אינה נחותה בשום אופן מזו של העמים השכנים.

6.5 הם מאמינים שהם יכולים להשתמש בכלי נגינה כמו דוד, אבל דוד השתמש בהם רק לעבודת ה' ולתפארתו (ראה דברי הימים ב' 7, 6; 29, 26-27), בעוד שהם משתמשים בו רק להנאתם האישית.

6.8 ראה ירמיהו נ"א:14.

6.10 היו אלה הקרובים הקרובים ביותר שהיו אחראים לטפל בגופות המתים. הוא ישרוף את זה. באותם זמנים, גופותיהם של העברים נשרפו (ראה שמואל א' 31, 12; דברי הימים ב' 16, 14); אך מאז הגלות, הם נקברו, כבראשית.

6.11 הבית הגדול ; כנראה ממלכת ישראל. ― הבית הקטן ; ממלכת יהודה.

6.14 מהכניסה, וכו'; כלומר, בכל רחבי כל שטח ממלכת ישראל. חמת נקרא כְּנִיסָה, משום שאויבי ישראל, האשורים, נאלצו להיכנס למדינה דרך נתיב זה, או משום שהעיר הייתה על הגבול. - זרם מדברי זה לא מהווה כראוי את גבול ממלכת ישראל, אלא את גבול ממלכת יהודה. לכן, הוא מוזכר כאן משום שהנבואה מתייחסת לשתי הממלכות.

7.1-13 3. חזיונות וסמלים נבואיים המבשרים על ענישת ישראל, מפרק ז' עד פרק ט'. — החלק האחרון של עמוס מכיל חמישה חזיונות המאשרים את הנאמר בדברים הקודמים. ארבעת הראשונים מתחילים באותו אופן: כך הראה לי ה', ראה עמוס, 7, פסוקים 1, 4, 7; 8, 1; החמישי, שאינו תלוי בקודמיו, נפתח במילים:  ראיתי את האדון, וכו', ראה עמוס, ט, 1. בראשון ובשני, בספר הארבה, פרק ז, פסוקים 1-3, ובספר האש, פסוקים 4-6, הנביא מתפלל למען שבט יעקב, ואלוהים מבטיח לרחם עליהם; אך בשלישי, בספר חבל המידה, פסוקים 7-9, וברביעי, בספר סל הפירות, פרק ח, פסוקים 1-3, ה' מסרב לסלוח שוב. - בין שני האחרונים, בפרק ז, פסוקים 10-17, נמצא אפיזודה היסטורית. בפסוק ט, אלוהים מכריז על חורבן בית ירבעם השני. אמציה, ראש הכוהנים הסוררים של בית אל, זועם על תחזיותיו של עמוס, מזהיר את המלך ורוצה לאלץ את הנביא לעזוב את ממלכת ישראל; אך הרואה, שם שאמציהו כנראה נותן לו בלעג, פרק... פרק ז', פסוק 12, מבקש למלא את המשימה שאלוהים הפקיד בידיו ומודיע לרודופו על העונש הצפוי לו. חזון סל הפירות מאשר את חורבן ממלכת עשרת השבטים הקרב. החזון החמישי והאחרון, פרק ט', מראה לנו את אלוהים מצווה על חורבן המקדש הפליג בבית אל ועל חורבן הרשעים. הנבואה מסתיימת בכל זאת בדברי תקווה ובתיאור שלטון המשיח, פרק ט', פסוקים 11-15.

7.1 הראה לי בחזון. - של חגבים מתאר את הצבא האשורי. הגביע הראשון ; קציר החציר שהמלך הורה לסוסיו. 

7.4 לִרְאוֹת. ישעיהו, 66, 16. על פי הירונימוס הקדוש, נבואה זו מתייחסת לממלכת יהודה; על פי אחרים, היא מתייחסת למשלחתו של תגלת-פלאסר, אשר לקח בשבי את השבטים שמעבר לירדן בתקופת שלטונו של פקאוס.

7.10 אמזיה, כהן בית אל, קשור לפולחן עגל הזהב.

7.11 אמסיה מעלה כאן האשמה כוזבת. עמוס איים על ביתו של ירבעם, אך לא עליו באופן אישי.

7.12 רואה, כלומר, נביא.

7.17 אדמתך תחולק לפי המטר, משותף על ידי האויב.

8.5 הירח החדש,הסוחרים, מונעים על ידי חמדנות, התלוננו כי החגים מנעו מהם לנהל את עסקיהם הרגילים. סוחרים חמדנים אלה מדדו את סחורותיהם במידות קטנות וקיבלו תשלום עבור המשקל הגבוה ביותר שיכלו, מכיוון שמטבעות עדיין לא היו בשימוש. עם זאת, אי השוויון במשקלים ובמידות נאסר על פי חוקי משה (ראה דְבָרִים, 25, 13-14), והחכם אומר שזהו תועבה בעיני ה' (ראה פתגמים, 20, פסוקים 10, 23).

8.9 השמש, וכו'. רוב אבות הכנסייה מסבירים זאת על ידי החשיכה שהתרחשה עם מותו של ישוע המשיח.

8.10 ראה טובית ב':6; מקבים א' א':41. אני אשים, וכו'; אכריח אתכם ללבוש שק ולגלח את ראשיכם. כך היה המנהג בזמן האבל.

8.14 חטא שומרון ; אל השקר בעל. ― אלוהיך, דן. אחד מעגלי הזהב הוצב בדן, עיר ששכנה ליד מקורות הירדן. דן, ברסבי. שופטים 20, 1.

9.1 המזבח ; אין ספק שזהו בית המקדש בירושלים, משם היה אמור ה' לבצע את משפטיו נגד ממלכת עשרת השבטים. פגע, וכו'. טלטול שער המקדש הוא סימן לאפו של ה', כמו גם השאגה המדוברת בפרק א', פסוק ב'.

9.2 ראה תהילים, קל"ח, ח'.

9.4 ראה ירמיהו מ"ד:י"א.

9.5  עמוס, 8, 8.

9.6 עמוס ה':ח'.

9.9 יחזקאל, 20, 38.

9.11 אני אצייןוכו' השליח סנט ג'יימס מצטט את המילים הללו (ראה מעשי השליחים, 15, 16), אשר התגשמו לראשונה דרך כורש, אך לא הושגו במלואם עד ישוע המשיח.

9.12 שאר אדום, יריב ואויב של בית יעקב, עשוי לייצג את היהודים הבשרים מאוד, שמהם אלוהים, בחסדו, הציל שרידים יקרים אותם איחד עם עמו, כלומר, עם כנסייתו, על ידי שפיכת מתנת האמונה עליהם (ראה רומאים, 11, 5), כמו על הגויים אשר נקראו אז מכל אומות העולם. - השם שלי, וכו'. ראה, דניאל, 9, 18.

9.13-15 מאחר שרק מספר קטן מאוד של ישראלים חזרו מהשבי, וצאצאיהם הוגלו בכוח מאדמתם על ידי הרומאים, נראה כי מתייחסים להבטחה לברכות רוחניות שאלוהים שומר לבני ישראל בזמן התנצרותם. נַצְרוּת.