ספר חגי

1° דמותו ותקופתו של הנביא. שמו האמיתי היה חגי (מהשורש מְכַשֵׁפָה, (משתה). הצורה הלטינית 'אגוס' עוצבה על פי ה-'אגאיוס' מתרגום השבעים. חגי אינו נותן לנו פרטים כלל על משפחתו. איננו יודעים בוודאות אפילו אם נולד לפני או במהלך הגלות, ביהודה או בבבל, אם כי האחרון סביר יותר. הוא מספר לנו רק שהוא שימש כנביא בירושלים במהלך השנה השנייה למלכותו של דריוש בן היסטספס (520 לפנה"ס) (האירועים המתוארים בספר זה התרחשו בפרק זמן קצר של שלושה חודשים ועשרים וארבעה יום. השווה א':1 ו-ב':11, 21). חגי פותח אפוא את סדרת שלושת הנביאים שלאחר הגלות. זכריה היה בן דורו; מלאכי ביצע את כהונתו כתשעים שנה לאחר מכן. כפי שאנו למדים מששת הפרקים הראשונים של עזרא, זמנם של חגי וזכריה היה קשה, אפילו כואב, משום שהתיאוקרטיה נתקלה במכשולים רבים מצד הגברים ביציאה מהריסותיה; ייאוש הגיע אפילו ליהודים מנקודת מבט דתית: דווקא כדי להחיות את אנרגייתם שלח אליהם אלוהים את שליחיו, אשר הצליחו במשימתם.

2° נושא הספר וחלוקתופעמיים ברצף, עזרא מזכיר את החלק הגדול שמילאו הנביאים חגי וזכריה בשיקום בית המקדש בירושלים (ראה עזרא ה':1-2, ו-6:14-15); כעת, מה שמאפיין במדויק את ספר חגי הוא שכל דבר בו קשור לשיקום זה, שאף מהווה את מרכזו ואת נושאו העיקרי. עובדה זו כה בולטת עד שאיש לא חשב לתקוף את האותנטיות של נבואות חגי. הצורך בשיקום בית המקדש היה ברור, עבור הנביא, מהמקום המשמעותי שתפס המקדש בחיי האומה הפריבילגית. הוא היה, למעשה, הסימן המורשה של הברית שנכרתה בסיני בין אלוהים לישראל, סמל משכנו בקרב עמו. בית המקדש החורבן חייב, אם כן, לייצג, בצורה גלויה, את קרע הברית הזו, את ההפסקה המוחלטת פחות או יותר של הקשר שאיחד את ה' עם האומה כולה. ובניית המקדש מחדש הפכה, בעיני הנביא, לחובה קדושה מעל לכל האחרות, אשר היה צריך להיות מוטל על מצפונם של בני דורו.

ההקדמות ההיסטוריות והכרונולוגיות, ברורות מאוד בתמציתיותן, שחגי עצמו הציב לפני כל אחת מניבויותיו (ראה א':א'; ב':ב', יא', כא'), מחלקות את ספרו לארבעה נאומים קצרים, שנישאו במספר דומה של הזדמנויות שונות, אך כולם שואפים לאותה מטרה וקשורים זה לזה באופן הדוק. הראשון (א':ב'-ב':א') נוזף בחריפות ביהודים על איטיותם בבניית בית המקדש מחדש ומייחס לרשלנות חמורה זו את הבצורת שהרסה חלק ניכר מהקציר. השני (ב':ב'-י') מכריז כי בית המקדש החדש, כה צנוע בראשיתו, יזכה לתפארת גדולה בהרבה מזו של הראשון, שנבנה על ידי שלמה ונהרס על ידי הכשדים [העיראקים]. השלישי (ב':יא'-כ') מעודד, בהבטחה לפוריות רבה, את עבודת העם, אשר רדף בקנאות אחר שיקום המבנה הקדוש; עם זאת, הוא מגנה את הגשמת החוק באופן חיצוני גרידא. הרביעי (2:21-24) מנבא את שיקום ממלכת דוד המפואר.

שניים מהנאומים הללו, השני והרביעי, הם משיחיים, שכן הם מנבאים בבירור, מצד אחד, את בואו הקרוב יחסית של המשיח, אשר היה אמור לכבד את המשכן החדש בנוכחותו, ומצד שני, את הדרו המפואר של שלטונו.

3° סוג הסופר חגי. שפתו כמעט ולא מתעלה על פרוזה פשוטה. יש לו רגשות לוהטים ונשגבים, אך הוא אינו טורח להלביש אותם בסגנון יפהפה. אף על פי כן, הוא מצליח לעיתים להעניק חיים נוספים לנאומיו באמצעות שימוש בקצב, חזרה (ראה 1, 6, 9-11; 2, 5, 23 וכו') ושאלות (ראה 1, 4, 9; 2, 3, 12, 13, 19) המדגישות את מחשבותיו. ניתן גם להבחין בקטעים תמציתיים נמרצים, לאחר הקדמה מעט מפוזרת (ראה 1, 2).^b ; 12^b; 2, 5^b, 19^b): מה שהוביל לאמירה שהוא מסתיר ליבה קטנה אך עשירה מאוד מתחת לקליפה עבה למדי. לאג'י יש משהו מושך ונוגע ללב בצורה יוצאת דופן.

הפירושים הקתולים הטובים ביותר הם: בעת העתיקה, תיאודורט מכור, Enarrationes in duodecim Prophetas and Saint Jerome, Commentaria in Prophetas minores. בעת החדשה: F. Ribera, In librum duodecim Prophetarum commentarii, אנטוורפן, 1571; סאנצ'ז, איך. בספר Prophetas minores et Baruch, ליון, 1621.

אג'י 1

¹ בשנת שתים למלך דריוש, בחודש הששי, באחד לחודש, היה דבר יהוה ביד חגי הנביא אל זרובבל בן שאלתיאל נגיד יהודה ואל ישוע בן יהושיד הכהן הגדול לאמר: ² כה אמר יהוה צבאות אמר העם הזה טרם הגיע העת עת לבנות בית יהוה׃« ³ וַיְהִי דְבַר יְהוָה בְּעַד חַגִּי הַנָּבִיא לֵאמֹר ⁴ האם הגיע הזמן שתגורו בבתים המצופים עץ שלכם, כאשר בית זה חורבות? ⁵ וְעַתָּה כֹּה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוּ עַל דַּרְכֶּיכם. ⁶ הרבה זרעתם ומעטה קצרתם; אוכלים אתם, אך לא עד שתשבעו; שותים אתם, אך לא כרצונכם; מתלבשים אתם, אך לא עד שתתחמם; והשכיר מקבל את שכרו תמורת ארנק מלא חורים. ⁷ כה אמר יהוה צבאות: שימו לב, דרכיכם. ⁸ לכו ההרה, הביאו עצים ובנו את הבית; חפצתי בו ואתהלל בו, נאם ה'. ⁹ על הרבה סמכתם, ועתה נדחק למעט; קצירכם הבאתם, ואני נשבעתיו. למה, נאם יהוה צבאות? כי ביתי חורבה, ואיש מכם טפח לביתו. ¹⁰ על כן מנעו לכם השמים את הטל, והארץ מנעה את פריה. ¹¹ וְקָרָאִיתִי בְּצוֹרֶת עַל־הָאָרֶץ וְעַל־הָרִים וְעַל־הַדָּגָן וְעַל־הַתִּירֹשׁ וְעַל־הַשֶׁמֶן וְעַל־מַעֲשֶׂה הָאֲדָמָה וְעַל־הָבָה וְעַל־כָּל־מַעֲשֶׂה יָדִים. ¹² וַיַּשְׁמַע זְרוּבֶּל בֶּן שַׁלְתִּיאל וְיוֹשׁוּעַ בֶּן יוֹסְדֶק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכָל-הָעָם בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וּבְדִבְרֵי חַגִּי הַנָּבִיא כַּשְׁמָעָה אֲשֶׁר קָבַל מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּרְא הָעָם לִפְנֵי יְהוָה׃. ¹³ וַיְדַבֵּר חַגַי שְׁלַח יְהוָה אֶל־הָעָם בְּפִת־יְהוָה לֵאמֹר אָנְכִי עִמָּכֶם נְאֻם יְהוָה׃« ¹⁴וַיְהִיעַר יְהוָה אֶת-רוּחַ זְרוּבַבֵּל בֶּן-שְׁלְתִּיָּל פַּחַל יְהוּדָה אֶת-רוּחַ יֵשׁוּעַ בֶּן-יְהוֹשִׁיד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶת-רוּחַ כָּל-שְׁאֲרִית הָעָם וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲבֹדוּ בְּבֵית יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם, ¹⁵ יום עשרים וארבעה לחודש הששי, בשנה השנייה למלך דריוש.

אגי 2

¹ בחדש השביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמר ² לכן דבר אל זרובבל בן שאלתיאל נגיד יהודה ואל ישוע בן יהושיד הכהן הגדול ואל שאר העם לאמר ³ מי מכם, הניצולים, ראה את הבית הזה בתפארתו הקודמת, ובאיזה מצב אתם רואים אותו כעת? האין הוא נראה לכם כאין וכאפס? ⁴ ועתה, חזק זרובבל, זאת דבר ה'. חזק ישוע בן יהושע הכהן הגדול. חזקו כל עם הארץ, זאת דבר ה', ועשו, כי אני עמכם, זאת דבר ה' צבאות. ⁵ הנה הברית אשר כרתתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי שכנה בתוככם אל תיראו. ⁶ כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד וְהָיָה מְהֵרָה אֶרֶעֶס אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת הַיָּבָשׁ׃. ⁷ ארעיד את כל הגויים, ואוצרות כל הגויים יבואו, ומלאתי את הבית הזה כבוד, נאם יהוה צבאות. ⁸ לי הכסף, לי הזהב, נאם ה' צבאות. ⁹ גדול יהיה כבוד הבית הזה, האחרון מן הראשון, ובמקום הזה אשים שָׁלוֹם, נבואת יהוה צבאות. ¹⁰ בְּעֶשְׁרִים וְאַרְבָּעָה בְּחֹדֶשׁ הַתִּשְׁעִית, בְּשָׁנָה שְׁתַּיִם לְדָרִיוֶשׁ, הָיָה דְבַר יְהוָה בְּעַד נְבִיא חַגִּי לֵאמֹר׃ ¹¹ כה אמר יהוה צבאות שאלו את הכוהנים פסק דין כדברים אלה ¹² הִנֵּה אִישׁ נוֹשֵׂא בְּשָׂר קֹדֶשׁ בְּקִיפַת בְּגָדוֹ; נוֹגֵע בְּקִיפ הַזֶּה בְּלֶחֶם, בְּמַשְׁחָל, בְּיַין, בְּשֶׁמֶן, אוֹ בְּכָל-מַאכְל אַחֵר: הַיִּקְדַּשׁ? וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא. ¹³ ויאמר חגי: אם יגע אדם שנטמא במגע עם מת בכל הדברים האלה, האם יטמאו? ענו הכוהנים ואמרו: יטמאו. ¹⁴ וַיֹּסֶף חַגַי לֵאמֹר זֶה הָעָם זֶה הַגּוֹי לְפָנַי נְאֻם יְהוָה זֶה כָּל מַעֲשֵׂה יָדָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טְמָאֵל׃. ¹⁵ וְעַתָּה, הִבִּיטוּ אֶל הַיּוֹם הַזֶּה, טְרֶם שֶׁהֵנִיחוּ אֶבֶן עַל־אֲבָן בְּהֵיכַל יְהוָה. ¹⁶ אז, כשהגעת לערימה של עשרים מידות, היו שם רק עשר; כשהגעת למכבש כדי לשאוב חמישים מידות, היו שם רק עשרים. ¹⁷ הִכִּיתִי אֶתְכֶם בַּחֲלָדָה וּבְרָד וְכָל-מַעֲשֶׂה יָדֵיכֶם הִכִּיתִי וְלֹא-שׁוּבְתֶּם אֵלַי נְאֻם יְהוָה׃. ¹⁸ לָכֵן הִשְׁבוּ אֶת-בַּעֲדָנֶיךָ מֵהַיּוֹם הַזֶּה מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי עַד-הַיּוֹם אֲשֶׁר נוֹסַד בָּהּ הֵיכָל יְהוָה הִשְׁבוּ אֶת-בַּעֲדָנֶיךָ. ¹⁹ הַעוֹדֶן הַזֶּרַע בָּאֲסָם? אֲפִיל הַגֶּפֶן, הַתַּנָּה, הַרְמוֹן וְהַזֵּת, לֹא עָשָׂו כֹּל, וּמִמַּה הַיּוֹם הַהוּא אֲבָרְכָה. ²⁰ וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל־חַגִּי שְׁנַת בַּיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר׃ ²¹ דבר אל זרובבל נגיד יהודה לאמר: אני ארעיד את השמים ואת הארץ., ²² אפיל כסאות ממלכות, אאבד את כוח ממלכות גויים, אפיל את המרכבות ואת הרוכבים בהן, הסוסים ורוכביהם יפלו איש בחרב רעהו. ²³ ביום ההוא נאם יהוה צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם יהוה ועשיתיך כטבעת חותם כי בך בחרתי נאם יהוה צבאות.

הערות על ספר חגי

1.1 ראה עזרא ה', א'. דריוס, בן היסטספס, מלך פרס. - בחודש השישי. ראה יחזקאל, 8, 1. ― יֵשׁוּעַ זהה ל יהושע, בנו של חוסדק, שהוזכר ב עזרא 3, 2, וכו' - דריוש הראשון^אה שלט בין השנים 523 ל-485 לפנה"ס.

1.4 הבית ההוא  ; מקדש ה'.

1.6 ראה דברים כח:ל"ח; מיכה ו:ט"ו.

2.2 בחודש השביעי של השנה הקדושה, וראשית השנה האזרחית. זה התחיל בראש חודש ספטמבר, על פי הרבנים; אבל סביר יותר שזה היה בחודש אוקטובר.

2.7 ו-9 ראה עברים י"ב 26. פסוקים אלה ואלה הבאים מכילים ללא ספק נבואה על המשיח, כמו גם מתנות אלוהיות ואוצרות רוחניים שבהם העשיר את כנסייתו.

2.11 מהחודש התשיעי של השנה הקדושה, והשלישית של השנה האזרחית. זה התחיל בראש חודש נובמבר, על פי הרבנים; אבל סביר יותר שזה היה בראש חודש דצמבר.

2.13 האם הם יהיו מלוכלכים? סֵפֶר וַיִקְרָא, 6, 27-28; מספרים, 19, 22, מי שנטמא יטמא כל מה שהוא נוגע בו.

2.18 ראה עמוס ד':ט'.

2.19 מהחודש התשיעי. ראה פסוק 11.

2.24 ראה קהלת מ"ט:13. - על פי רוב הפרשנים, הבטחות אלו המופנות לזרובבל אינן מתייחסות פשוטו כמשמעו לזמנו או לדמותו, אלא רק לישוע המשיח, אשר היה אמור לבוא מצאצאיו. עם זאת, יש המקשרים אותן לביאתו הראשונה של המושיע, ואחרים, כולל הירונימוס הקדוש, לביאתו השנייה. אני אהפוך אותך לגלולה. ; כלומר, אדאג לכם בצורה הטובה ביותר. דימוי זה לקוח מהזהירות שבה נשמרו חותמות. החותם תמיד נחשב על ידי העברים לדבר יקר ערך. ידוע גם שהמזרחים שומרים על חותמות בזהירות רבה, בגלל השימוש לרעה הפוטנציאלי שהם עלולים לסבול אם יפלו לידיים זרות.