ספר ויקרא

החלק השלישי של חמשת התורה, אותו בדרך כלל מתייחסים יהודים כאל וייק^הרא'’ (המילה הראשונה בטקסט העברי, "וַיִּקְרָא", זכתה לכינוי הולם מאוד ויקרא בקאנון הנוצרי)סֵפֶר וַיִקְרָא (סקיל. ליבר)), שכן הוא עוסק בפולחן, קורבנות, חגים, סוגים שונים של טהרה, וכמה נושאים דומים אחרים: כל הדברים שהעסיקו את הכוהנים, בני שבט לוי, בצורה אינטימית ומיידית. יתר על כן, הרבנים עצמם משתמשים לעיתים במונחים דומים של תורת כהנים, חוק הכוהנים וחוק הכוהנים ספר תורת הקקרבונות, ספר תורת המנחות. 

ויקרא מתאר רק שני אירועים היסטוריים בלבד: 1) חנוכת אהרון ובניו, ולאחר מכן עונשם הנורא של נדב ואביו (פרקים ח'-י'); 2) עונש המגדף (כ"ד: י'-כ"ג). הוא שונה באופן ניכר בהקשר זה מספרי... יציאת מצרים ובמדבר, שדפיו מוקדשים לא פחות להיסטוריה מאשר לחקיקה. יתר על כן, כפי שרמזנו זה עתה כשדיברנו על שמו, לחוקים שהוא מכיל יש אופי דתי מיוחד ועקבי, והם קשורים בעיקר לחיים הרוחניים של האומה התיאוקרטית. ויקרא מכיל אפוא את החלק המשמעותי ביותר של חקיקת סיני; לכן הוא הוגדר בצדק כקוד לארגון הדתי של ישראל כקהילת אלוהים. כל המצוות שהוא מכיל נועדו לבסס את האיחוד הקרוב ביותר האפשרי בין ה' לעמו. 

משה, הכותב בהשראת רוח הקודש, מגביל את עצמו לפירוש ההוראות האלוהיות של ויקרא, לפי הסדר שבו אלוהים העביר אותן אליו; אך רצף היסטורי וכרונולוגי זה, התואם היטב את טבע הדברים, קבוצות של חוקים, וכתוצאה מכך חלוקות ותתי-חלוקות של הספר, נוצרות בצורה הטבעית ביותר.

הספר מחולק לשני חלקים: 1) כיצד ישראל ייגש לאלוהיו, כדי לחנוך עמו את מערכת היחסים האינטימית שלשמה הובדלה מכל העמים (פרקים א'-ט"ז); 2) הצמיחה המתמדת של ישראל בקדושתו, על מנת לחזק את קשרי הקודש הללו מדי יום (פרקים י"ז-כ"ז). החלק הראשון מחולק לשלושה חלקים: קורבנות (פרקים א'-ז'), כהנים (פרקים ח'-י'), וטהורים וטמאים (פרקים יא-ט"ז). בחלק השני שני חלקים בלבד: קדושה אישית בנסיבות השונות של חיי המשפחה והחברה (פרקים י"ז-כ'), וקדושת הפולחן (פרקים כא-כ"ז).

חשיבותו של ויקרא. זה נובע או מהמטרה הישירה והמיידית של הספר, או ממטרתו העקיפה, אם כי העיקרית. 

המטרה הישירה היא קידוש כל ישראל, באופן קולקטיבי וכל אחד לחוד. הפרטים רבים ומדוקדקים; אך הכל גדול כשמדובר בנושא כזה. שימו לב במיוחד לקטעים הבאים. קדושת הפולחן: 2, 3, 10; 6, 17, 25, 29; 7, 1, 6; 10; 12, 17; 14, 13; 16, 4 וכו'. קדושת הכוהנים: 21, 6-8, 15 וכו'. קדושת האומה: 6, 18, 27; 7, 21; 10, 3, 10; 11, 43-45; 15, 31; 18, 21; 19, 2; 20, 7, 20 וכו'. 

המטרה העקיפה, אך העיקרית, היא אדוננו ישוע המשיח, אשר יש לראותו תחת כל אחד מההוראות של ויקרא. כת שהיא בסך הכל דימוי וצל של דברים שמימיים., אומר פאולוס הקדוש (עברים ח':5. ראה פרקים ט'-י' במלואם). תומאס אקווינס הקדוש משתמש בשפה זהה ב-1^יש 2^איי של ה- סומה תיאולוגית, (שאלה 102, סעיפים 2, 3 ו-6). אבל, אם הפרטים הקטנים ביותר מנבאים את ישו, הם גם מנבאים את קדושת מלכותו, של נתיניו, ובמיוחד של כהניו, ובהבדל זה: שקדושת ישראל הייתה בעיקר חיצונית וחוקית, בעוד שזו של הברית החדשה עולה עליה לאין שיעור באופייה הרוחני והפנימי. ראה. מתי 5, 17-48; סנט תומאס, סומה תיאולוגית, 1^יש 2^איי, (שאלה 102, א.2)

ספרים להתייעצות. — אוגוסטינוס הקדוש, שאלות בספר ויקרא ; תיאודורט, שאלות בספר ויקרא ; הערותיהם של דום אוגוסטין קלמט וקורניי דה לה פייר (בלטינית: Cornelius a Lapide).

ויקרא א'

¹ וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֵלָיו עַל־אֹהֶל־מוֹעֵד לֵאמֹר ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת להם כי יקריב אחד מכם קרבן לה' בהמה תקריבו מן הבקר או מן הצאן". ³ אם בהמה עולה קרבנו זכר תמים יקריבו פתח אהל מועד יקריבו לרצון לפני יהוה. ⁴ יְסַמֵּךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַעוֹלָה וְיִרְצֵב בָּעָלָיו לִכְפֹּר עָלָיו. ⁵ וַיְשְׁחַט אֶת־הַפָּר הַבָּר לִפְנֵי יְהוָה וְהַכֹּהֲנִים בְּנֵי־אַהֲרֹן יִקְרִיבוּ אֶת־הַדָּם וַיִּזְרוּ אוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּפֶר־אֹהֶל־מוֹעֵד סָבִיב׃. ⁶ השואה תופשט ותחתוך לחתיכות. ⁷ וַיֵּתוּ בְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּסְדְּרוּ עָצִים עַל הָאֵשׁ׃, ⁸ וַיַּסְדְּרוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַנְּתָחִים אֶת הַרֹאשׁ וְאֶת הַחֵלֶב עַל הַעֵצִים הַמּוֹתֵחַ. ⁹ את המעי ואת הרגליים ירחץ במים והקטיר הכהן את כולם על המזבח עולה אש ריח ניחוח לה' הוא. ¹⁰ אם בהמה קטנה היא קרבנו, כבשים או עזים, שואה, יקריב זכר תמים. ¹¹ וישחט אותו מצד צפון למזבח לפני יהוה ויזרקו בני אהרן הכוהנים את דמו סביב על המזבח. ¹²יחתוך אותו לחתיכות, את ראשו ואת שומנו, ואז יסדר אותם הכהן על העצים המונחים על אש המזבח. ¹³ את-המעיים ואת-הרגליים רחץ במים והקריב הכהן את-הכל וקטיר את-המזבח עולה הוא, זבח אשה, ריח ניחוח לה'. ¹⁴ אם עוף, קרבנו לה', עולה, יקריב תורים או צעירים. ¹⁵ וַיְבִיא הַכֹּהֵן אֶת־הַצֵּף אֶל־הַמִּזְבֵּחַ, שָׁבֹר אֶת־רֹאשָׁה בְּצִיפָרוֹ וַיַּעֲטִינָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ, וְיַסְחֹק אֶת־דָּמָה עַל־קִר הַמִּזְבֵּחַ. ¹⁶ יסיר את היבול עם נוצותיו ויזרוק אותו ליד המזבח, לכיוון מזרח, במקום שבו מניחים אפר. ¹⁷ וְפָתַח אֶת־כְּנָפָיו לִבְלִיד אוֹתָם וְהַכֹּהֵן יִקְטִיר אֹתָהּ הַמִּזְבֵּחַ עַל־הַעֵצִים הַמּוֹנָחִים עַל־אֵשׁ אִשָּׁה אִישׁ ...יהוּ לְה'.

ויקרא ב'

¹ כי איש מקריב מנחה לה', קרבנו יהיה סלת דקה, יצוק עליו שמן ויוסיף לבונה. ² וַיְבִיאֹתָהּ אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי־אַהֲרֹן וְקַח הַכֹּהֲנָן קוּפָּץ סֶלְחָת בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן עַל־כָּל־הַלְּבוֹנָה וַקְטִיר אֹתָהּ הַמִּזְבֵּחַ זְכָרוֹן עוֹלָה הוּא לְרֵיחַ נִיחַ חָפְצָה לַיהוָה׃. ³ וְהַנִּיּוּר הַמִּתְרַבָּן יִהְיֶה לַאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשׁ הוּא מִן-אֵשׁ לַיהוָה. ⁴ כִּי תַּקְרִיבוּ מַאֲפִים לְעֲבֹת סֶלְחָת מִצָּה לֹשֶׁה בַּשֶׁמֶן וּרְקִידִים מִצָּה מְזוֹרִים בַּשֶׁמֶן יִהְיוּ. ⁵ אם תקריב כמנחה עוגה אפולה בתבנית, סלת דקה לשויה בשמן, ללא שאור, תעשה. ⁶ וְתִבְרֶת אֹתוֹ לְפָתְחִים וְצֹקְתָּ עָלָיו שֶׁמֶן: מִנְחָה הוּא. ⁷ אם תקריב כמנחה עוגה אפולה במחבת, היא תהיה עשויה מקמח עם שמן. ⁸ וְהִבִּיאוּ אֶת הַמִּתְרַבָּן הַכָּךְ לְיְהוָה וְהִקְרִיבוּ אֹל הַכֹּהֵן וַיַּבִּיאוּ אֹל הַמִּזְבֵּחַ. ⁹ וַיִּקַּח הַכֹּהֵן אֶת-הַזְּכָר וַיַּקְטִיר אֹתוֹ על-הַמִּזְבֵּחַ אֵשׁ ריח ניחוח הוא לַיהוָה. ¹⁰ וְהַנִּיּוּר הַמִּתְרַבָּן יִהְיֶה לַאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשׁ הוּא מִן-אֵשׁ לַיהוָה. ¹¹ כָּל-מִנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּלֹא חֹמֶר, כִּי לֹא-תִשְׁפְּרוּ אֵשׁ לַיהוָה. ¹² תקריבם לה' כביכורים, אך על המזבח לא יונחו כריחות ניחוח. ¹³ כָּל אֲשֶׁר תַּקְרִיב מִנְחָתֶךָ, מַלְחַת לְלֹא-תַחֲסֵר מִמִּנְחָתֶךָ; מַלְחַ תַּקְרִיב מִכָּל-מִנְחָתֶיךָ. ¹⁴ אִם תַּקְרִיב לַיהוָה בִּכְרוּת תַּקְרִיב שְׁבְלִים קְלוּיִים בָּאֵשׁ בְּרוּת טְחוּנָה טְרוּחָה כְּבִיכְרֵיכֶם׃. ¹⁵ ויצקת עליו שמן וקטורת תוסיף עליו מנחה היא. ¹⁶ וַיִּקְטִיר הַכֹּהֵן מִן הַתַּבָּר הַטָּחוֹן וּמִן הַשֶׁמֶן מִן הַקְטֹרֶת לְזִמְנַחַת אֵשׁ לַיהוָה׃.

ויקרא ג'

¹ כי יקריב איש שלמים, אם יקריב בהמה, זכר או נקבה, יקריבם תמימים לפני יהוה. ² וַיַּסֵּךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַקָּרֶבֶן וַיַּשְׁסֹף אֶת-גְּרוֹנָו בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּזְרוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת-הַדָּם עַל-קוֹמוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃. ³ מן השלמים הזה יקריב כעולה ליהוה את החלב המכסה את הקרביים ואת כל החלב אשר מחובר לקרביים, ⁴ שתי הכליות עם השומן המכסה אותן ומחוברות לאזור המותני, קרום הכבד אותו הוא ינתק ליד הכליות. ⁵ וַיַּקְטִיבוּ בְנֵי אַהֲרֹן אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ עַל הַעֲלָה אֲשֶׁר עַל הַעֲצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֵשׁ רֵיחַ נִיחַ הוּא לַיהוָה. ⁶ אם בהמה קטנה יקריב, זכר או נקבה, זבח שלמים לה', תמים יקריב. ⁷ אם כבש יקריב כזבח, יקריבו לפני ה'. ⁸ וַיַּסֵּךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַקָּרֶבֶן וַיַּשְׁסֹף אֶת-גְּרוֹנוֹ לִפְנֵי אהוֹן מוֹעֵד וַיִּזְרוּ בְנֵי אַהֲרֹן אֶת-הַדָּם עַל-צִדֵי הַמִּזְבֵּחַ מִסְבִיב׃. ⁹ מן השלמים הזה יקריב כעולה ליהוה את חלבו, את כל הזנב החתוך על השדרה, את החלב המכסה את הקרביים, ואת כל החלב אשר מחובר לקרביים., ¹⁰ שתי הכליות, כאשר השומן המכסה אותן ומחובר לאזור המותני, קרום הכבד אותו הוא ינתק ליד הכליות. ¹¹ וַיַּקְטִיר הַכֹּהֵן אֹתָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֵשׁ הוּא לַיהוָה. ¹² אם עז קרבנו, יקריבו לפני יהוה. ¹³ וַיַּסֵּךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַקָּרֶבֶן וַיַּשְׁסֹף אֶת-גְּרוֹנוֹ לִפְנֵי אהוֹן מוֹעֵד וַיִּזְרוּ בְנֵי אַהֲרֹן אֶת-הַדָּם עַל-צִדֵי הַמִּזְבֵּחַ מִסְבִיב׃. ¹⁴ מן הקורבן יקריב אשה ליהוה את החלב המכסה את הקרבים ואת כל החלב אשר מחובר לקרבים, ¹⁵ שתי הכליות, כאשר השומן המכסה אותן ומחובר לאזור המותני, קרום הכבד אותו הוא ינתק ליד הכליות. ¹⁶ וַיַּקְטִיר הַכֹּהֵן אֹתוֹ הַמִּזְבֵּחַ אֵשׁ רֵיחַ נִיחַ הוּא כָּל חֵלֶב לַיהוָה׃. ¹⁷ חוקת עולם היא זו לזרעכם באשר אתם תושבים: לא תאכלו חלב ולא דם.»

ויקרא ד'

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי יחטא איש בשגגה מכל מצות ה' אשר לא יעשו ועשה אחת מאלה", ³ אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ הוּא הַחֲטָא וְהַחֲטָא אֶת-הָעָם וְהִקְרִיב לַיהוָה פָּר בַּקָּר תָּמִימוּם חַטָּאת׃. ⁴ וַיְבִיא אֶת־הַפָּר אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה וסַמֵּךְ אֶת־יָדוֹ עַל־רֹאשׁ הַפָּר וַיְשְׁחַט אוֹ לִפְנֵי יְהוָה. ⁵ וייקח הכהן המשוח מדם הפר ויביא אותו אל אהל מועד., ⁶ וְטַבֵּל אֶצְבַּעְתּוֹ בַּדָּם וְזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי פָּרוֹכֶת הַקָּדָשׁ. ⁷ וַיָּתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קָרְנַת מִזְבֵּחַ הַקְטֹרֶת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְכָל-יְתָר דָּם הַפָּר יִשְׁפַּךְ לִרְגַּל מִזְבֵּחַ הַעוֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ⁸ וְהוֹסִיר אֶת כָּל-חֵלֶב פָּר הַחֲטָאת, אֶת-חֵלֶב הַכָּסֶה אֶת-הַמִּעֲבָר, אֶת-כָּל-חֵלֶב הַדָּבָר., ⁹ שתי הכליות, כאשר השומן המכסה אותן ומחובר לאזור המותני, קרום הכבד אותו הוא ינתק ליד הכליות. ¹⁰ וַיַּסֵּר אֵלֶּה כַּאֲשֶׁר מִן־הַפָּר שֶׁבְּשָׁלָמִים וַיַּקְטִיר אֹתָם עַל־מִזְבֵּחַ הַעוֹלָה. ¹¹ אבל עור הפר, כל בשרו, עם ראשו, רגליו, קרביו וצואתו, ¹² את כל הפר יוציא אותו אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אשר שם יזרוק את האפר ושרפו אותו על אש על עצים על ערימת האפר ישרף אותו. ¹³ אם חטא כל-קהל ישראל בשגגה מבלי לדעת להם, ועשתו את כל-דברים אשר-אסר יהוה, ואשמו., ¹⁴ וְהַכִּי יִהְדוּ בַּחֲטָאָם שֶׁחָטָאוּ, וְהִקְרִיב הַקָּהָל פָּר בַּקָּר חַטָּאת וְהִבִּיאוֹ לִפְנֵי אָהֵל מוֹעֵד. ¹⁵ וַיַּסְמִיכוּ זְקֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶת-יָדֵיהֶם עַל-רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה וְשַׁחַט הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה. ¹⁶ ויביא הכהן המשוח מדם הפר אל תוך אהל מועד., ¹⁷ וְטַבֵּל אֶת־אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי הַפָּרוֹכֶת. ¹⁸ וַיָּתַן מִן הַדָּם עַל קָרְנַת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה בְּאוֹהֶל מוֹעֵד, וְכָל הַדָּם יַשְׁפַּךְ עַל מִסְתַּחַת מִזְבֵּחַ הַעוֹלָה אֲשֶׁר עַל פֶּתַח אוֹהֶל מוֹעֵד. ¹⁹ לאחר מכן יסיר את כל השומן מן הפר ויקטר אותו על המזבח. ²⁰ כְּכֵן שֶׁשְׁחַט הַכֹּהֵן מְשַׁח יַעֲשֶׂה לְפָר הַזֶּה כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְּכֵן כָּךְ יְכַפֵּר עֲדָם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם. ²¹ וַיַּשֵׂא אֶת-הַפָּר לְחֹץ לְמַחֲנָה וְשָׁרֵף אוֹ כַּפָּר הָרִאשׁוֹן זֶה חַטָּאת קֹהַל יִשְׂרָאֵל. ²² אם מנהיג הוא אשר חטא, בעשותו בטעות אחת מכל הדברים אשר אסר יהוה אלהיו לעשות, ובכך האשם את עצמו, ²³ וְהִתְגָּדֵעַ לוֹ הַחֲטָא אֲשֶׁר חָטָא, וְהִקְרִיב כְּמַנְחָתוֹ שֶׁל עֵז תָּמִימוּם. ²⁴ יסמך את ידו על ראש השעיר ושחט אותו במקום אשר שוחטים עולות לפני יהוה חטאת הוא. ²⁵ וַיִּקַּח הַכֹּהֵן מִדָּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבַּעְנוּ, וְנָתַן מִמֶּנּוּ עַל קָרְנַת מִזְבֵּחַ הַעוֹלָה, וְאַת הַנִּתְזֹר הַדָּם לִרְגַּל הַמִּזְבֵּחַ. ²⁶ וְהִקְטֵר אֶת־כָּל־חֵלֶב הַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר מִקְטֵר חֵלֶב הַשְּׁלָמִים וְכַפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ. ²⁷ כי איש מעם הארץ חטא בשוגג ועשה אחד הדברים אשר אסר יהוה ויאשם, ²⁸ וְהִתְוַדַּע לוֹ הַחֲטָא אֲשֶׁר חָטָא וְהִבִּיא כְּמַנְחוֹ שֶׁעָרָה נְקָבָה תְּמִימָה עַל הַחֲטָא אֲשֶׁר חָטָא וְיַבִּיא כְּנַבְנוֹ שֶׁלָּכֶם. ²⁹ וַיַּסֵּם יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וַיְשְׁחַט אֹתוֹ בָּמָּקוֹם שֶׁמַּעֲלִים הַעוֹלָה׃. ³⁰ וַיִּקַּח הַכֹּהֵן מִדָּם הַקָּרֶבֶן בַּאֶגְעָנוֹ, וַיָּסֵן מִמֶּנּוּ עַל-קַרְנֵי מִזְבֵּחַ הַעוֹלָה, וְאֶת כָּל-הַדָּם יְפַזֵּר לִרְגַּל הַמִּזְבֵּחַ. ³¹ וַיַּסֵּר אֶת־כָּל־חֵלֶב כַּאֲשֶׁר יַסֵּר חֵלֶב הַשְּׁלָמִים וַיַּקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן אֶת־הַמִּזְבֵּחַ לְרֵיחַ נִיחַח לַיהוָה וְכַפֵּר הַכֹּהֵן עַל־הָאִישׁ וְנִסְלַח לוֹ. ³² אם יביא כבש לחטאת, יביא נקבה תמימה. ³³ יסמך את ידו על ראש החטאת וישחט אותה לחטאת במקום אשר יקריב את העלה. ³⁴ וַיִּקַּח הַכֹּהֵן מִדָּם הַקָּרֶבֶן בַּאֶגְעָנוֹ, וַיָּסֵן מִמֶּנּוּ עַל-קַרְנֵי מִזְבֵּחַ הַעוֹלָה, וְאֶת כָּל-הַדָּם יְפַזֵּר לִרְגַּל הַמִּזְבֵּחַ. ³⁵ כָּל-חֵלֶב וַיַּסֵּר כַּאֲשֶׁר מִסִּרְאֶה חֵלֶב הַכָּבָה בַּשְׁלָמִים וַיַּקְטֵר הַכֹּהֵן אֹתוֹ הַמִּזְבֵּחַ עַל-אֵשׁ אֲשֶׁר הַיְהוָה וַיַּכְפֵּר הַכֹּהֵן עַל-הָאִישׁ עַל-הַחֲטָאָה אֲשֶׁר חַטָאָה וְנִסְלַח לוֹ.

ויקרא 5

¹ אם יחטא איש ולא יגיד, לאחר ששמע את שבועת השופט, את אשר ראה או את אשר ידע, ויישא את עונתו. ² אם אדם נוגע בדבר טמא, מבלי משים, בין בנבלת חיה טמאה, בין בנבלת בהמה טמאה, בין בנבלת שרץ טמא, ובכך יטמא בעצמו--יחטא., ³ באופן דומה, אם, מבלי משים, הוא נוגע בטומאה אנושית כלשהי שממנה אדם יכול להיטמא, והוא מבין זאת מאוחר יותר, הוא מבצע עבירה. ⁴ אם מישהו, בקלילות, נשבע לעשות רע או טוב, מה שהוא מאשר בשבועה כזו שלא מתחשבת בה, ומשלא שם לב לכך בתחילה, הוא מבין זאת מאוחר יותר, הוא נפל באשמה באחד הדברים הללו. ⁵ לכן, כל מי שאשם בכל אחד משלושת הדברים האלה חייב להודות במה שחטא בו. ⁶ וַיְבִיא לַיהוָה כָּבֶשׁ אוֹ שָׁעִיר חַטָּאת לְכַפֵּר וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עַל חַטָּאתו. ⁷ אם אין לו כסף לשבה או לעז, ויקריב לה' שתי תורים או שני בני יונה לכפרת חטאתו, אחת לחטאת ואחת לעולה. ⁸ וַיְבִיאֵם אֶל־הַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן יִקְרִיב תְּחִלָּה אֶת־חַטָּאת, וְשָׁבֹר הַכֹּהֵן אֶת־רֹאשׁ אֶל־עוֹרְפָיו לֹא־בְתַּקְרָפוֹ., ⁹ ויזרה את דם החטאת על צד המזבח ואת יתר הדם ישפך למרגלות המזבח חטאת הוא. ¹⁰ וַיַּעֲשֶׂה אֶת הַצֵּוָר הַשֵּׁנִית עוֹלָה כְּמִנְהָר הַזֶּבֶן הַהוּא וַיַּכְפֵּר הַכֹּהֵן עַל הָאִישׁ עַל הַחֲטָאָה אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ. ¹¹ אם לא יוכל להרשות לעצמו שתי תורים או שני צעירים והביא קרבן חטאתו עשירית איפה סלת חטאת לא ישים עליה שמן ולא יוסיף עליה קטרת כי חטאת הוא. ¹² וַיְבִיאֹתוֹ אֶל-הַכֹּהֵן וְקַח הַכֹּהֵן מִמֶּנּוּ מִזְכָּר וְהִקְטִירוֹ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ עַל-אֵשׁ יְהוָה חַטָּאת הוּא. ¹³ וְכַפֵּר הַכֹּהֵן עַל־הָאִישׁ הַזֶּה עַל־הַחֲטָאָה אֲשֶׁר־חַטָּאָה אֲשֶׁר־חַטָּאָה בְּאֶחָד מִשְׁלֹשׁ הָאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהַנִּיּוּר יִהְיֶה לַכֹּהֵן כְּמִנְחָה׃» ¹⁴ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ¹⁵ «"כי איש יבצע מעשה מעלות וחטא בשוגג לעכב דבר מקדשי ה' והביא לה' איל תמים מן הצאן כאשם, ערכך בשקל כסף בשקל הקדש, אשם יהיה.". ¹⁶ וַיַּשֵּׁם אֶת הַחֲטָל שֶׁעָוֶה בַּמִּקְדָּשׁ וְחֲמִישׁ יַתֵּן וְנָתַן לְכֹהֵן וְכִפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן בַּאֵּיל הַאֲשָׁם וְנִסְלַח לוֹ. ¹⁷ אם יחטא איש בעשיית דברי ה' בשוגג, אשם ויישא את עונו. ¹⁸ וַיְבִיא אֵל תָּמִימָה מִן הַצֹּאן, כְּעַרְכֶךָ, אֶל הַכֹּהֵן לְאֶשְׁמָתוֹ. וְכִפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל הַחֲטָאָה אֲשֶׁר חַטָאתוֹ בְּשָׁגֶד, וְנִסְלַח לוֹ. ¹⁹ זהו מעשה כפרה; האיש הזה היה אשמה בפני ה' בוודאי.» ²⁰ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ²¹ «"כי יחטא איש ויבג בה' לשקר לרעיתו על פקדון, על משכון אשר נתן ברשותו, על חפץ גנוב, או על חמס לרעיתו.", ²² על ידי שיקר על חפץ שאבד שמצא, על ידי שבועת שקר על אחד הדברים שאדם יכול לחטוא בהם: ²³ וכאשר חטא כך ואשם, ישיב את הגנוב או את הגזול, את הפיקדון שהופקד בידו ואת האבדה שמצא., ²⁴ או כל חפץ אשר נשבע עליו לשקר. הוא ישיב אותו בשלמותו, עם חמישית מערכו, ומסר אותו לבעליו ביום אשר יקריב את זבח כפרתו. ²⁵ וַיְבִיא אֵל תָּמִימָה מִן הַצֹּאן, לְהַקְרִיב אֶת יְהוָה לְאֶשְׁמָתוֹ. ²⁶ וְכִפֵּר עָדוֹ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְנִסְלַח לוֹ כָּל־כָּל־חַטָּאָה אֲשֶׁר חָטָא׃»

ויקרא ו'

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"צוה את-אהרן ואת-בניו ואמרת להם: זאת תורת העולה: העלה תוקטר על אש המזבח כל הלילה עד הבוקר, ואש המזבח תישאר שם". ³ בכל בוקר ילבש הכהן את כתונת הפשתן ואת תחתוני הפשתן, ויסיר את האפר שנותר מהאש שאכלה את העולה על המזבח ויניחו ליד המזבח, ⁴ אחר כך יפריש את בגדיו וילבש אחרים כדי להוציא את האפר מן המחנה אל מקום טהור. ⁵ וַאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תִּשְׁמֹר בְּלֹא כֹּבֶת וְהַכֹּהֵן יִתְעֲרֹן עָצִים בְּבֹקֶר וְעֲרֹךְ עָלָה וְעָטַר עָלָה ...׃. ⁶ אש תמיד חייבת לבעור על המזבח מבלי לכבות. ⁷ זאת תורת המנחה בני אהרן יקריבנו לפני יהוה לפני המזבח. ⁸ וְקַח הַכֹּהֵן קָפֶץ סֶלְחָן וְשֶׁמֶנָּה וְכָל הַקְטֹרֶת אֲשֶׁר עַל הַמִּתְרַחַת וְהַקְטִיר אֹתָם הַמִּזְבֵּחַ לָרֵיחַ נִיחַח לָזְכָר לַיהוָה׃. ⁹ את אשר נותר מן הקרבן יאכל אהרן ובניו מצות יאכלו בקודש בחצר אהל מועד. ¹⁰ לא יאפה בשאור הוא החלק אשר נתתי להם מאשי קודש קדשים הוא כחוטא וכאשם. ¹¹ כל זכר בצאצא אהרן יאכל אותו חקת עולם היא זו לצאצאיכם לאשיות ליהוה כל הנוגע בו קדש יהיה» ¹² וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ¹³ «"זאת הקרבן אשר יקריב אהרן ובניו לה' ביום משיחתו עשירית איפה סלת טהורה קרבן תמיד חציו בבוקר וחציו בערב". ¹⁴ במחבת בשמן יעשה, מטוגן תביא אותו, וחלקים תקריב אותו, ניחוח ניחוח לה'. ¹⁵ וְהַכֹּהֵן אֲשֶׁר נִמְשַׁחַת אֶת־הַמִּשְׁחַת, אֲשֶׁר יָמַשְׁחַת מִבְּנָיו, יִקְרִיב אֶת־הַמִּנְחָה הַזֶּה חֻקָּת עוֹלָם הוּא לִפְנֵי יְהוָה, בְּעָשָׂר. ¹⁶ כל קרבן אשר יקריב הכהן יאכל בשלמותו; לא תאכל.» ¹⁷ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ¹⁸ «"דבר אל אהרן ואל בניו ואמרת להם זאת תורת החטאת במקום אשר ישחט את העלה ישחט את החטאת לפני יהוה קדש קדשים הוא.". ¹⁹ הכהן המקריב את החטאת יאכל אותה בקודש יאכל בחצר אהל מועד. ²⁰ כָּל הַגַּע בְּשָׂרוֹ יִקְדֹשׁ. אִם-יְתַז דָּם עַל-בגד, וְכַבְסַת אֶת-הַנִּתָּז הַדָּם, בְּמָקוֹם-קֹדֶשׁ. ²¹ סיר החרס שבו בישלו אותו ישבר; אם בישלו אותו בסיר נחשת, ינקו אותו וישטפו אותו במים. ²² כל זכר בכהנים יאכל אותו קדש קדשים הוא. ²³ וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יְבָאֵל דָּמָו אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לִכְפֹר בַּקָּדָשׁ, לֹא יִאֹכֵל בָּאֵשׁ יְשָׁרֵף׃.

ויקרא ז'

¹ זֹאת תּוֹרַת זַבְחַת הַשְּׁלָמִים קֹדֶשׁ הוּא. ² במקום אשר ישחט את העלה ישחט את האשם ויזרק את דמו על המזבח סביב. ³ נקריב את כל שומן, את הזנב, את השומן שמקיף את הקרביים, ⁴ שתי הכליות עם השומן המכסה אותן ומחוברות לאזור המותני ולקרום הכבד, אשר יתנתק ליד הכליות. ⁵ וַיַּקְטִיבְרֵם הַכֹּהֵן אֵשׁ לַיהוָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא׃. ⁶ כל זכר בכהנים יאכל את בשרו במקום קדש יאכל אתו קדש קדש הוא. ⁷ כך גם לגבי קורבן הכפרה וגם לגבי קורבן החטאת; החוק זהה לשניהם: הקורבן יהיה שייך לכהן שיכפר. ⁸ הכהן המקריב שואה של מישהו, עור השואה שהקריב יהיה שלו. ⁹ כל קרבן האפוי בתנור וכל אשר עשוי בסיר או במחבת, יהיה לכוהן אשר הקריב אותו. ¹⁰ כָּל-מִנְחָה, אֲבַלְּשׁוּ בְּשֶׁמֶן, אֲבַל-בְּשֶׁמֶן--יְהִי לַכָּל-בְּנֵי-אַהֲרֹן, וְיַחֲלָם מִמֶּנָּה שָׁוָה. ¹¹ זֹאת תּוֹרַת זִבְחַ הַשְׁלָמִים אֲשֶׁר נַקְרִיב לַיהוָה. ¹² אם זה מוקרב כהכרת תודה, יקריב אדם, יחד עם קורבן ההכרת תודה, עוגות מצות לשוות בשמן, לחמיות מצות מזורות בשמן, קמח מטוגן לעוגות לשוות בשמן. ¹³ עוגות שאור יתווספו לקורבן אשר תוגש עם הקורבן כהוקרה על הקרבה בשלווה שלו. ¹⁴ חתיכה מכל אחת מהקורבנות הללו, אשר תיקח לה', תוגש; היא תהיה לכהן אשר זיר את דם הקורבן השלום. ¹⁵ בשר קורבן ההכרה על קורבן השלום יאכל ביום הקרבתו; לא יישאר דבר עד הבוקר. ¹⁶ אם הקורבן הוקרב כנדר או כמנדבה, יאכל הקורבן ביום שהוקרב, והנשאר ממנו יאכל למחרת. ¹⁷ כל בשר שיישאר מהקורבן ביום השלישי יאכל באש. ¹⁸ כִּי אִם-אֲכָל אִישׁ בְּשָׁר שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא-תִרְקַבֵּל הַמִּקְרִיב הַהוּא, וְלֹא-תִחְשֶׁב לַמִּקְרִיב אֹתָהּ: תּוֹעֲבֹת הוּא, וְכָל-אֲשֶׁר-אוֹכָל אֹתָהּ, נָשָׂא עֲוֻנּוֹ. ¹⁹ בשר אשר נגע בדבר טמא לא יאכל באש יאכל וכל טהר יאכל בשר השלמים. ²⁰ וְכָל-הַאֲכָל מִבְּשָׂר הַשְׁלָמִים לַיהוָה, טְמֵא, נכרת הנפש ההיא מעַמָּהּ. ²¹ וכל אשר יגע בכל דבר טמא בטמאת אדם או בטמאת בהמה או בכל תועבה טמאה ואוכל מבשר שלמי ה' ונכרת הנפש ההוא מעמו» ²² וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ²³ «"דבר אל בני ישראל ואמרת להם: חלב שור, חלב כבש ועז לא תאכלו". ²⁴ שומן של בהמה שמתה או נקרעה על ידי חיה פראית מותר להשתמש בו למטרה כלשהי, אך לא תאכלו אותו בשום אופן. ²⁵ כִּי אֲשֶׁר אוֹכֵל חֵלֶב בְּהִתּוֹת הַמְּקַרְבָּתִים לַיהוָה כְּזַבְנֵי אֵשׁ, נכרת מעמו. ²⁶ לא תאכלו דם ולא עוף ולא חיה בעלת ארבע בכל מקום אשר אתם יושבים בו. ²⁷ "כל האוכל דם כלשהו, נכרת מעמו".» ²⁸ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ²⁹ «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם המקריב לה' שלמיו יביא לה' את קרבנו מקרבנו.". ³⁰ וַיְבִיא בְּיָדוֹ אֶת-אֵשׁ לַיהוָה אֶת-הַחֵז יְבִיא אֶת-הַחֵז לַנִּיפָּה, לִפְנֵי יְהוָה. ³¹ וַיַּקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַחֵלֶב עַל-הַמִּזְבֵּחַ וְהַחֵז יִהְיֶה לַאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. ³² וגם את שוק הימין תיתן לכהן כמנחה מזבחיך השלווים. ³³ בן אהרן המקריב דם וחלב של קורבנות שלום, ירך ימין יהיה חלקו. ³⁴ כִּי מִזְבַּחַת הַשְׁלָמִים שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֶת-חֶז הַנְּפוּנָה וְאֶת-הַכֶּתֶּן לִנְתַּחַת לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו מִסְחַת עוֹלָם עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃. ³⁵ זֹאת זכות משיחת אהרן וזכות משיחת בניו על האש לה' מיום הַעֲמִידִים לכוהנים לעבודת ה'. ³⁶ זאת אשר צוה ה' את בני ישראל לתת להם מיום משיחתם למסלה עולם תהיה בתוך צאצאיהם» ³⁷ זֹאת תּוֹרַת הַעֲלָה וְהַמְנַחַת וְהַחֲטָאת וְהַכִּפְרִים וְהַהַמְשָׁלִים. ³⁸ וַיְצַוָּה יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בַּר־סִינַי, בַּיּוֹם שֶׁצִוָּה אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת־נְחָתָם לַיהוָה בַּמִּדְבַּר סִינַי.

ויקרא ח'

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"קח את אהרן ואת בניו עמו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות", ³ וַיִּקְרָא אֶת כָּל הַקָּהָל אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד.» ⁴ וַיַּעַשֶּׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה וַיְהִי קָהֵל אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד׃, ⁵ ויאמר משה אל הקהל: "כֹה צִוָּה אֹתָנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת".« ⁶ משה קירב את אהרן ואת בניו ורחץ אותם במים. ⁷ וַיַּבֵּשׁ אֶת־הַטִּלָּה אֶת־אַהֲרוֹן, וַיַּחֲבֹר אֶת־הַחֲבָנָה, וַיַּבְשׁ אֹתוֹ אֶת־הַאֶפוֹד., ⁸ וַיְחַבֵּר אֹתוֹ בְּחַרְגּוֹן הַאֶפוֹד וַיְקַשֵּׁר אֹתוֹ עָלָיו וַיְשַׁב אֹתוֹ אֶת הַחֲשֶׁן וַיְחַב אֶת הָאוּרִים וְהַתּוֹמִים עַל הַחֲשֶׁן ⁹ וַיַּשֵּׁם אֶת-הַנֶּרֶת עַל-רֹאשׁוֹ, וַיַּשֵּׁם אֶת-צַח הַזֶּהַב, אֶת-נֶצֶר הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה׃. ¹⁰ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחַחַת, וַיִּשְׁחַ אֶת-הַשָּׁכֶן וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בוֹ, וַיְקַדֵּם. ¹¹ וַיְזַר אֶת־הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּמְשַׁח אֶת־הַמִּזְבֵּחַ עַל־כָּל־כְלָיו וְאֶת־הַכִּיר וְכֹנְתּוֹ לִקְדַּשֵׁם. ¹² ויצק שמן משחה על ראש אהרן ומשח אותו לקדשו. ¹³ וַיַּגִּישׁ מֹשֶׁה אֶת-בְּנֵי-אַהֲרֹן, וַיַּלְבִּישׁ אֹתָם כְּתִינוֹת, וַיַּחֲגֹר אֹתָם אֶת-חֲבָנִים, וַיַּחֲבֹר אֹתָם כְּנַפְתִּים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה׃. ¹⁴ וַיְבִיא אֶת-פָּר הַחַטָּאת, וַיַּסְמִיכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת-יָדֵיהֶם עַל-רֹאשׁ פָּר הַחַטָּאת. ¹⁵ ויַשְׁחַט מֹשֶׁה, וַיִּקַּח מִן הַדָּם, וַיַּשְׁמֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל קָרְנֵי הַמִּזְבֵּחַ מִסְבִיב וַיְטַהֵר אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וַיִּזֶּה אֶת נַחֲרֵי הַדָּם לִרְגַּל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּכְפֹּר עָלָיו׃. ¹⁶ וַיִּקַּח אֶת כָּל־חֵלֶב הַכִּסֶּה אֶת־הַמִּעְבָּד וְאֶת־הַכָּבָד וְאֶת־חֵלֶב שְׁתֵּי־הַכָּלִים וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם עַל־הַמִּזְבֵּחַ. ¹⁷ ואת הפר, את עורו, את בשרו ואת צואתו, שרף מחוץ למחנה: כאשר צוה יהוה את משה. ¹⁸ וַיַּקְרִיב אֶת-אֵיל הַעוֹלָה, וַיַּסְמִיכוּ אהרן ובניו את-ידיהם על-רֹאש הָאִיל׃. ¹⁹ הם שחטו אותו ומשה זרק את הדם סביב המזבח. ²⁰ וַיְתַתְּחוּ אֶת־הָאִיל לְפִסְחוֹת, וַיַּעֲשֶׂה הַקְטַר אֶת־הָרֹאשׁ, אֶת־הַפְּתָחוֹת וְאֶת־הַחֵל. ²¹ וַיַּרְחֲצוּ אֶת הַמִּעֵּב וַיַּרְגָּעַ מֹשֶׁה הַקְטַר אֶת כָּל הָאִיל אֶת הַמִּזְבֵּחַ עוֹלָה רֵיחַ נִיחַ אֵשׁ לַיהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה׃. ²² וַיָּבִיא אֶת־הָאִיל הַשֵּׁנִי, אִיל הַמְשִׁנָּה. וַיַּסְמִיכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־ידיהם עַל־רֹאשׁ הָאִיל., ²³ וישחט משה את האיל, לקח מדמו וישם על תנוך אוזנו הימנית של אהרן, על אגודל ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית. ²⁴ וַיַּגִּישׁ אֶת-בְּנֵי-אַהֲרֹן, וַיַּמֵּשׁ מִן-הַדָּם עַל-אוֹזְנָת אוֹזְנָם הִימִין, עַל-אֲבוֹן-יָדָם הִימִין, עַל-אֲבוֹן-רַגְלָם הִימִין, וַיִּזֶּר אֶת-הַדָּם מִסִּבְיָן. ²⁵ וַיִּקַּח אֶת־הַחֵלֶב, אֶת־הַזָּנְבַת, אֶת־כָּל־הַחֵלֶב הַכִּסָּה אֶת־הַמִּנְיָן, אֶת־צִפָּת־הַכָּלִים וְאֶת־הַחֵלֶב הַיָּמִין., ²⁶ וַיַּקֵּשׁ מִסַּל הַמַּצָּות הַמָּנָה ...נָּה לִפְנֵי יְהוָה עֲגָה מַצָּה וְכַר לחם עֲשֶׂה בְּשֶׁמֶן וְרָקִיק וַיָּשֶׁם עַל הַחֵלֶב וְעַל יֶרֶךְ יָמִינוֹ ²⁷ וַיַּשְׁמַן אֶת־כָּל־הַאֵלֶּה בְּיַד־אַהֲרֹן וּבְיַד־בָנָיו וַיַּנְפֵּן אֹתָם כְּמַנְחָה לִפְנֵי יְהוָה׃. ²⁸ וַיִּקַּח מֹשֶׁה מֵעַל־יְדֵיהֶם וַיַּקְטֵר אֹתָם עַל־הַמִּזְבֵּחַ עַל־הַעֹלָה כִּי־מִצְבָּה וּרְחִיחַ נִיחַ אֵשׁ הוּא לַיהוָה׃. ²⁹ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-חֶז הַמַּעֲלָה וַיְנַפֵּהוּ לִפְנֵי יְהוָה זֶה-מִנָּה לְמֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה׃. ³⁰ וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶׁמֶן הַמִּשְׁחַחַת וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְזֶר עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בְּנֵי אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָם וַיַּקְדִּישׁ אֶת אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בְּנֵי אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָם עִמּוֹ. ³¹ ויאמר משה אל אהרן ולבניו אפו את הבשר פתח אהל מועד שם תאכלו אותו עם הלחם אשר בסל ההכתרה כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלו אותו. ³² ואת אשר יישאר מהבשר ומהלחם, תשרף באש. ³³ שבעת ימים לא תצא מפקח אהל מועד עד מלאת ימי הכשרתך כי שבעת ימים תהיה הכשרתך. ³⁴ אֲשֶׁר נָעַשׁ הַיּוֹם צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת שִׁבַעַת יָמִים לְכַפֵּר עַל־עֲדֵיכֶם׃. ³⁵ "שבעת ימים תשבת יומם ולילה בפתח אהל מועד ושמרתם את מצות ה' פן תמותו כי כן צויתי".» ³⁶ וַיַּעֲשֶׂה אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּדֶרֶךְ מֹשֶׁה׃.

ויקרא ט

¹ ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל. ² ויאמר אל-אהרן קח עגל לחטאת ואיל לעלה, שניהם תמימים, והקרב אותם לפני יהוה. ³ וְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קַח עֵז שָׂדֶר לַחֲטָאת וְעֶגֶל וְכֶשֶׁה בֶּן שָׁנָה תָּמִים לַעֲלָה׃, ⁴ שור ואיל לשלמים לשחיטה לפני ה' ומנחה בלולה בשמן כי היום נראה ה' אליכם» ⁵ וַיָּבִיאוּ לִפְנֵי אהל מועד אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וַיִּגַּשְׁעָמְדוּ כָּל הַקָּהָל לִפְנֵי יְהוָה׃. ⁶ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר אֲשֶׁר צִוָּךְ יְהוָה עָשָׂה וְנִרָאָה אֵלֶיךָ כְּבוֹד יְהוָה« ⁷ ויאמר משה אל אהרן עלה אל המזבח והקרב את חטאתך ואת עלתך וכפרת בעדן ועל העם ואת קרבן העם וכפרת בעדן כאשר צוה ה'« ⁸ אהרון ניגש אל המזבח ושחט את עגל החטאת שהוקרב בעדו. ⁹ וַיַּקְרִיב לוֹ בְנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם, טַבֵּל אֶת-אֶצְבָּעוֹ בָּהּ, יָשָׁם מֵעַל-קַרְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וַיְזָר אֶת-הַדָּם לִתְחַלַּת הַמִּזְבֵּחַ. ¹⁰ וַיַּקְטֵר אֶת־הַחֵלֶב אֶת־הַכָּלִית אֶת־הַכְּר ... הַחֲטָאתִית על־הַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃, ¹¹ ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה. ¹² הוא שחט את העולה, וכאשר בני אהרן הגישו לו את הדם, הוא זירק אותו סביב המזבח. ¹³ הֵן הִקְרִיבוּ לוֹ אֶת־הַעוֹלָה, לְפִסְתִּים, אֶת־הָרֹאשׁ, וְהוּא הַשְׁרִיב אֶת־הַמִּזְבֵּחַ. ¹⁴ וַיַּרְחַץ אֶת הַמִּעְבָרִים וְאֶת הַרְגָּלִים וַיַּקְטֵר אוֹתָם עַל הַמִּזְבֵּחַ עַל הַעוֹלָה׃. ¹⁵ וַיַּקְרִיב אֶת־הָעָם וַיִּקַּח אֶת־שֶׁעַר־חַטָּאת־הָעָם וַיַּשְחַט אוֹ וַיַּקְרִיב אוֹ לִכְפֹר כְּשֶׁעָשָׂה לְרֹאשׁ׃. ¹⁶ גם הוא הקריב את העולה והקריב אותה כמנהג. ¹⁷ וַיַּקְרִיב אֶת־הַמִּנְחָה, וַיַּקֵּפ מִמֶּנּוּ וַיֹּאכֵל אֹתָהּ על־הַמִּזְבֵּחַ, בְּנוֹסַף עוֹלָה שֶׁל שֶׁבַּבַּקֶר. ¹⁸ לבסוף שחט את הפר ואת האיל כקרבן שלמים לעם. בני אהרון הקריבו לו את הדם, והוא זירק אותו סביב המזבח., ¹⁹ וכן את שומן הפר והאיל, את הזנב, את השומן שמסביב לקרביים, את הכליות ואת מעטפת הכבד, ²⁰ וַיַּנִּים אֶת-הַחֵלֶב עַל-הַחֲזִים וַיַּקְטֵר אֶת-הַחֵלֶב עַל-הַמִּזְבֵּחַ. ²¹ וַיַּנְפֵּר אַהֲרוֹן אֶת-חַדְיוֹ וְאֶת-יָרֶךְ יְמִינוֹ לִפְנֵי יְהוָה כְּמַנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה׃. ²² וַיַּרְא אַהֲרֹן אֶת־יְדָיו עַל־הָעָם וַיְבָרְכָם וַיַּרְדֶּה אַחֲרֵי הַקְרִיב אֶת־הַחֲטָאת הַעֲלָה וְאֶת־הַשְּׁלָמִים. ²³ וַיָּבֹא מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיַּבְרְכוּ אֶת-הָעָם וַיַּרְא כְּבוֹד יְהוָה אֶל-כָל-הָעָם, ²⁴ ותצא אש מלפני יהוה ותאכל את העלה ואת החלב שעל המזבח וירא כל העם וירעו שמחה ויפלו פניו ארצה.

ויקרא 10

¹ וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן, נָדָב וַיַּקְחוּ אִישׁ אֶת-הַמֶּטֶר לָנוּ, וַיַּשְׁמֹעַ בָּהּ אֵשׁ וַיַּנִּים עָלָיו קְטֹרֶת, וַיַּבִּיְבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה, אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם׃. ² ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם; הם מתו לפני יהוה. ³ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן כָּךְ הוּא אֲשֶׁר דִּבְרַת יְהוָה בְאֲמַר אֲשֶׁר אֶקְדַּשׁ בְּנֵי נַגְשִׁי אֵלַי וָאֶתְהַבֵּר לִעֵינֵי כָּל־הָעָם וַיַּחֲרָן שָׁמֵשׁ. ⁴ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְמִישָׁאֵל וְלִישִׁיפוֹן בְּנֵי עוּזִיאֵל דּוֹד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָם בָּאוּ הַהֵּאָה, קָשְׁאוּ אֶת-אֶחִיכֶם מֵאֶל-הַקָּדָשׁ מִן-הַמַּחֲנָה« ⁵ וַיִּגְרוּשוּ אֹתָם וַיַּחֲלֹא אֶל־הַמַּחֲנָה, לֹבֻשִׁים אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה׃. ⁶ ויאמר משה אל אהרן אלעזר ואיתמר אל תתנו שיער ראשכם לפרוש ואל תקרעו בגדיכם פן תמותו ואף יהוה בכל העדה ויתאבדו אחיכם כל בית ישראל על האש אשר הצית יהוה. ⁷ "וְאַתֶּם לֹא תָצֹא מֵפֶת אֹהֶל מוֹעֵד פֶּן תָּמוּתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה עָלֶיךָ וַיַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶר מֹשֶׁה׃. ⁸ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר: ⁹ «"לא תשתו יין ומשקה חמצמץ בבואכם אל אהל מועד פן תמותו חקת עולם זו לדורותיכם.", ¹⁰ ולמען תדעו להבחין בין קדוש לחול, בין טהור לטמא, ¹¹ וְכָעַד תִּלְמַד אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-כָּל-הַחֲקוֹת אֲשֶׁר-נָתַם יְהוָה בְּדֶרֶךְ מֹשֶׁה׃. ¹² ויאמר משה אל אהרן, אלעזר ואיתמר שני בני אהרן אשר נותרו לו: קחו את הנותר מאש ה' ואכלו אותה מצות על פני המזבח כי קדש קדשים הוא. ¹³ בְּמָקוֹם קֹדֶשׁ תֹאכַלְתָּהּ זֹאת זכותך וזכות בניך לאשׁ ה' זֹאת אֲשֶׁר צִוִּיתִי. ¹⁴ ואת החזה הנופף ואת הירך הנלקח תאכלו במקום טהור ואתה ובניך ובנתיך עמך כי נתונות לך זכותך וזכות בניך על שלמי בני ישראל. ¹⁵ "והביאו, מלבד החלב לאכלה באש, את הירך הנלקח ואת חזה התנופה להתנופה לפני יהוה; אלה יהיו לך ולבניך עמך לחקת עולם כאשר צוה יהוה."» ¹⁶ וישאל משה על השעיר אשר הוקרב לחטאת, והנה נשרף. ויכעס על אלעזר ואיתמר, בני אהרן הנותרים, ויאמר אלהם: ¹⁷ «"למה לא אכלתם את החטאת במקום הקודש? כי קודש קדשים הוא, וְה' נָתַן אֹתָהּ לְךָ לְשָׂאת עוֹן הַקָּהָל לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי ה'.". ¹⁸ "הנה, דם הקורבן לא הובא אל המקדש; במקום קדוש היית צריך לאכול אותו, כאשר ציוויתי."» ¹⁹ אָמַר אהרן אֶל-מֹשֶׁה הִנֵּה הַקְרִיבוּ הַיּוֹם אֶת-חַטָּאתָם וְעוֹלָתָם לִפְנֵי יְהוָה, וְאַחֲרֵי מַה שֶׁקָּרָה לִי הָיָה אוֹכֵל הַיּוֹם אֶת-חַטָּאתָם.« ²⁰ כאשר שמע משה את הדברים האלה, הוא שמח עליהם.

ויקרא 11

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר: ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלה החיה אשר תאכלו מכל החיה אשר על הארץ" ³ כל בהמה אשר לה פרסה שסועה ורגלה שסועה, אשר מעלה גרה, תאכלו. ⁴ וְלֹא תֹאכְלוּ אֶת-גִּירָה אֲשֶׁר-הוּא פְּרֶסֶת-שְׁבוּעָה אֲשֶׁר-פְּרֶסֶת-הוּא טָמֵא יְהִי לָכֶם׃. ⁵ כְּשֵׁפָן הַגִּירָה, וְאֵין לוֹ חֲצִיצָה טְמֵא הוּא לָכֶם. ⁶ כְּכֵן הַארְבֶּנֶת, הַגִּירָה וְאֵין לָהּ מְחֻלְּצַע קָרֶן, טְמֵא הוּא לָכֶם. ⁷ כְּחִזְר, אֲשֶׁר קָרְנָן שְׁלָגָה וְרַגְלָגָה לֹא יִגֵר, טְמֵא יְהִי לָכֶם. ⁸ לא תאכלו מבשרם ולא תגעו בגופתם טמאים יהיו לכם. ⁹ אלה החיות אשר תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת בים ובנהרות תאכלו. ¹⁰ וְכָל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סנפיר וקשקשת תִשְׁאֲתֶּם לְתוֹעֲבֹת כָּל הַבְּהֵמָה הַרֹּשֶׁמֶשׁ בַּמָּיִם וּבְכָל הַנְּפִיצָה אֲשֶׁר בָּהֶם. ¹¹ תועבה יהיו לכם; בשרם לא תאכלו, ואת גופתם תועבה תחשבו. ¹² כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים, תועבה תחשבו לכם. ¹³ אלה העופות אשר תראו לכם תועבה לא יאכלו תועבה הם הנשר והעיט והנשר ¹⁴ העפיפון וכל מיני בזים, ¹⁵ כל מיני עורבים, ¹⁶ יען, ינשוף חום, שחף וכל מיני נצים, ¹⁷ הינשוף, הקורמורן וינשוף האסם, ¹⁸ הברבור, השקנאי והנשר הלבן, ¹⁹ החסידה, כל מיני האנפות, הדוֹכְלִית והעטלף. ²⁰ כל חרק מכונף ההולך על ארבע רגליים, תתעב. ²¹ אבל מכל החרקים בעלי הכנף ההולכים על ארבע רגליים, תאכלו את אלה שיש להם רגליים מעל לרגליהם, כדי לקפוץ על הקרקע. ²² אלה הם אשר תאכלו: כל מיני חגבים, ארבה, צרצרים וארבה. ²³ כל חיה אחרת בעלת כנף וארבע רגליים, תועבה תחשב לכם. ²⁴ גם אלה יטמאו אתכם: כל הנוגע בנפשם יטמא עד הערב. ²⁵ וְכָל הַנִּשְׂאֵל מִנְּגַפְתָּם יִכְבֹס בְּגָדָיו וטָמֵא עַד הַעֶרֶב. ²⁶ כל בהמה אשר פרסה שסעה לה, אך אין לה רגל שסעה, ואינה לועסת גרה, טמאה היא לכם; כל הנוגע בה יטמא. ²⁷ וּבְבְּהַמָּה עַל־הַרְגֶלִים, כָּל־הַהוֹלֵךְ עַל־כַּף רַגְלָיהָ, טָמֵא לָכֶם; כָּל־יָגע בְּגַפְרָתָם, טָמֵא עַד־הַעֶרֶב. ²⁸ וכל הנשא את גופתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב והבהמה הזאת טמאה תהיה לכם. ²⁹ אלה הקטנות הרוצצות על הארץ, טמאות הן לכם: הסמור, העכבר, וכל-הלטאה., ³⁰ הסוררת, הזיקית, הסלמנדרה, הלטאה הירוקה והחפרפרת. ³¹ אלה הרוצחים אשר יהיו טמאים לכם: כל הנוגע בהם לאחר מתם יטמא עד הערב. ³² כל חפץ אשר תיפול עליו גופה מתה יטמא: כלי עץ, בגד, עור, שק, כל חפץ המשמש, במים יוכנס וטמא עד הערב, ואחר כך יטהר. ³³ אִם-יְפֹל מִמֶּנּוּ לְבַעַל כְּלִי חֶרֶס, כָּל-הַאֲשֶׁר בְּבַעַל הַכְּלִי יִטְמָא, וְשָׁבְרוּ אֶת-הַכְּלִי. ³⁴ כל מאכל המוכן במים יטמא, וכל משקה הנצרך, ללא קשר לכלי שבו הוא נמצא, יטמא. ³⁵ כל חפץ אשר ייפול עליו גופתם יטמא; התנור והכלי עם מכסהו ייהרסו; הם יטמאו ותחשבו אותם לטמאים. ³⁶ אך מעיינות ובורות מים, אשר בהם נוצרות בריכות מים, יישארו טהורים; אך כל הנוגע בגופה יטמא. ³⁷ אם משהו מגופתם ייפול על זרע העומד להיזרע, הזרע יישאר טהור., ³⁸ וְאִם נָתוּ מַיִם עַל הַזֶּרַע וְנָפַל עָלָיו מַאֲשֶׁר מִנַּפְרָתָם טָמָא תֹּאמַאֵּר׃. ³⁹ אם תמות אחת מהחיות אשר אתם משתמשים בהן למאכל, כל הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב. ⁴⁰ כל האוכל את נפתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב; כל הנושא את נפתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב. ⁴¹ כל רמש אשר רמש על הארץ תִשְׁאֹב תִּשְׁאֹב לֹא תֹאכְלוּהוּ. ⁴² לֹא תֹאכְלוּ כָּל-הַבְּהִיה הַרֹּצֶלֶת עַל-הָאָרֶץ מִן-הַרֹּצֶל עַל-גֶּטְנָהּ מִן-הַהֲלֶכֶת עַל-אַרְצ ...ֲלֹךְ עַל-אַרְצָהּ מִן-רֹב. ⁴³ אַל-תַּתְתַּעֲשֶׂה אֶת-הַמָּשָׂא הַזֶּרֶץ הַרְצֶמֶשׁ הָאֵלֶּה, אַל-תִּטְמָאוּ בָּהֶם, וּטְמָאתָם בָּהֶם. ⁴⁴ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם קַדְשָׁתֶּם וְהָיִיתֶם קָדֹשׁ כִּי קָדֹשׁ אֲנִי וְלֹא תִּטְמָאוּ בְּכָל הַרְצֶמֶשׁ הַאֲשֶׁר הַרֹּצֶשׁ עַל הָאָרֶץ. ⁴⁵ כִּי אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹלִיתֶּם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְהִתְהַיְתֶּם לָאֱלֹהִים קְדֹשִׁים הֲתוּ כִּי קְדֹשׁ אֲנִי׃» ⁴⁶זאת התורה לבהמה בעלת ארבע רגליים ולעוף ולכל הנפש החיה הרומשת במים ולכל הנפש הרומשת על הארץ., ⁴⁷ למען תבדיל בין הטמא ובין הטהור, בין הבהמה המותרת לאכילה ובין הבהמה שאינה מאכלה.

ויקרא 12

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תלד אישה וילדה בן וטמאה שבעת ימים טמאה כי ימי טומאתה תהיה.". ³ ביום השמיני ימול הילד, ⁴ וְלֹא תִשָּׁבֶת שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשָׁה יוֹם עוֹדִים בְּדָם טָהֲרָתָהּ לֹא תְגַע בְּדָם קֹדֶשׁ וְלֹא תָּבֹא אֶל הַמִּקְדָּשׁ עַד מָלֹא יְמֵי טָהֲרָתָהּ. ⁵ אם תלד בת, טמאה שבועיים, כבמחלת וסת, ותהיה שישים ושישה יום בדם טהרתה. ⁶ וְהַיְמִיאוּ יְמֵי טָהָרָהּ, בְּבֵן אוֹ בַּת, וְהִקְרִיב אֶל־הַכֹּהֵן, לִפְתַח אֹהֶל מוֹעֵד, טֹהֶה בֶּן שָׁנָה לְעוֹלָה, וְיוֹנָה אוֹ תּוֹר לִחֲטָאָה. ⁷ וְהִקְרִיבֵם הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֵּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִזֶּב דָּמָהּ זֹאת תּוֹרַת הָיְלָדָה אֶת-בֵּן אוֹ אֶת-בָּת׃. ⁸ אם אין לה כסף לקנות טלה, תיקח שתי תורים או שני צעירים, אחד לעולה ואחד לחטאת, והכוהן יכפר עליה ותטהר.»

ויקרא 13

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר: ² «"כי יהיה איש על עור בשרו נפיחות או דלקת או כתם לבן, ויהיה נגע צרעת על עור בשרו, והביא אותו אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים.". ³ וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן אֶת הַפֶּעַר אֲשֶׁר עַל עוֹר הַבָּשָׂר אִם לָבֵן שֶׁעַר הַפֶּעַר וְהַפֶּעַר נִרָאֶה עַמָּק מֵעוֹר הַבָּשָׂר פֶּעַר צָרַעַת הוּא וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וטָמָא אוֹ. ⁴ אם יהיה על עור בשרו כתם לבן שאינו נראה עמוק מהעור והשערה לא הלבינה, יבריח הכהן את הנגע שבעת ימים. ⁵ ביום השביעי יבדוק אותו הכהן אם נראה לו שהפצע לא התפשט ולא התפשט על העור ויבידהו הכהן שנית שבעת ימים. ⁶ וַיַּבְדֵּהוּ הַכֹּהֵן שְׁנַת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אִם-נִפְעָם הַפְּעָם לֹא-פָשָׁה עַל-הָעוֹר וְטָהוֹר הַכֹּהֵן אֶת-הָאִישׁ פְּלִיחַ הוּא וְכַבְס בְּגָדָיו וְטָהוֹר׃. ⁷ וְאִם-פְּלַחַת פְּלַחַת הַפְּלַחַת, אַחֲרֵי טָהוֹרוֹ לְכֹהֵן, יְרָאֵהַ אֶל-כֹהֵן שְׁנַת. ⁸ וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְאִם-הִתְפַּשְׁעָה הַפְּלִיחָה עַל-הָעוֹר, יִכְרֹא אוֹתוֹ הַכֹּהֵן טָמֵא צָרַעַת הִיא. ⁹ כאשר יהיה לאיש נגע צרעת, יובא אל הכהן. ¹⁰ וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִפְחָה לָבְנָה עַל־הָעוֹר וְהַנִּפְחָה הַלָּבֵנָה אֶת־הַשַּׁעָר וְשׁוֹמֵר בָּשָׂר נִפְחָה, ¹¹ צרעת שאין לה מרפא היא בעור בשרו יטמא אתו הכהן לא יכלא אתו כי טמא האיש הזה. ¹² וְאִם פָרַח צָרַעַת עַל־הַעוֹר וְכַסָה אֶת־כָּל־עוֹר הַנָּגֵע מִן־רֹאשׁ עַד־רַגְלַיִם כְּכֹל־אֲשֶׁר־רָאוֹת עֵינֵי־הַכֹּהֵן׃, ¹³ וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְאִם-צָרַעַת כָּסָה אֶת-כָּל-הַגּוּף, וְכֹל טָהוֹר אֶת-הַפְּעָם: לָבֵן הוּא כָּל טָהוֹר. ¹⁴ אבל ביום שיראה בו בשר חי, הוא יהיה טמא., ¹⁵ כִּי-יֵרָא הַכֹּהֵן אֶת-הַבָּשָׂר הַחִי וְטַמֵּא אוֹ--טְמֵא הַבָּשָׂר הַחִי צרעת הִיא. ¹⁶ אם הבשר החי משתנה והופך ללבן, ילך אל הכהן. ¹⁷ ויבדוק אותו הכהן, ואם הפצע הלבין, יכריז הכהן על טהרה של הפצע: טהור הוא. ¹⁸ כאשר לאדם היה כיב על גופו, על עורו, וכאשר הכיב הזה נרפא, ¹⁹ במקום הכיב יהיה גידול לבן או כתם אדמדם-לבן; האיש הזה יראה את עצמו אל הכהן. ²⁰ וַיַּבְדַּק אֹתוֹ הַכֹּהֵן. אִם הַנְּקָעָה נִרְאֶה עוֹמֶק מִן הָעוֹר וְהַשֵׁעָר הַבָּעוֹר הַלֵּבֵן וְטַמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן: פֶּעַר צָרַעַת הוּא אֲשֶׁר פָּרַץ בַּפֶּעַר. ²¹ וְאִם הַכֹּהֵן יֵרָא אֶת-הַפְּנָדָה, אֲשֶׁר לָבָן לֹא עָמְקָה מִן-העוֹר, וְהִחְוָרָה וְיַחֲבֵר אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה שִׁבְעַת יָמִים. ²² אם-תפשט הנגע על-העור בזמן הזה, יטמא אותו הכהן: נגע צרעת הוא. ²³ אם, לעומת זאת, נשאר הכתם במקומו, ולא התפשט, צלקת הכיב היא; יטהרו הכהן. ²⁴ כאשר יש לאדם כוויה בגופו, על עורו, הנגרמת מאש, אם נוצרת כתם לבן או אדמדם-לבן על כתם הכוויה, ²⁵ וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן. אִם-הַשֵׂעָר הַלָּבֵן בַּנַּקָּם וְנִרְאֶה עוֹמֶק מִן-העוֹר, צָרַעַת הִיא; אִם-פָרַץ בַּכְּרַיָּה, טָמֵא הַכֹּהֵן אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה. ²⁶ וְאִם הַכֹּהֵן יֵרָא אֶת-הַפְּנָדָה, אֲשֶׁר לָבָן לֹא עָמְקָה מִן-העוֹר, וְהִחְוָרָה וְיַחֲבֵר אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה שִׁבְעַת יָמִים. ²⁷ וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְאִם-פָּשַׁע הַנַּגָּע עַל-הָעוֹר וְטַמֵּא אוֹתוֹ הַכֹּהֵן נְגֵעַ צָרַעְתּוֹ הוּא. ²⁸ וְאִם נָשָׁרָה הַנְּקָדָה בָּאוֹתוֹ מָקוֹם לֹא תִפָּשׁ עַל־הָעוֹר וְחָוֶרָה נִגְלַע הַכְּוֵה הוּא וְטָהוֹר אוֹתוֹ הַכֹּהֵן כִּי צַלְקַת הַכְּוֵה הוּא. ²⁹ כאשר לגבר או לאישה יש פצע בראש או בסנטר, הכהן יבדוק את הפצע. ³⁰ אם נראה עמוק מהעור, ויש בו שער צהבהב ודק, וטמא הכהן את האיש הזה: גזזת היא, צרעת הראש או הסנטר היא. ³¹ אם יראה הכהן כי פצע הגזזת אינו נראה עמוק יותר מהעור, אך אין בו שיער שחור, יבודש הכהן את האדם עם פצע הגזזת שבעה ימים. ³² ביום השביעי יבדוק הכהן את הנגע. אם לא התפשטה הגזזת, אם אין שם שערות צהבהבות, ואם לא נראה שהגזזת עמוקה מהעור., ³³ הַגֶזְזֶת יְגַלֵּחַ, וְאֶת־מַגָּע לֹא יְגַלֵּחַ, וְכָלָר אוֹתוֹ הַכֹּהֵן שְׁנַת שִׁבְעַת יָמִים. ³⁴ ביום השביעי וַיַּבְדַּר הַכֹּהֵן אֶת הַגְּרָד אִם לֹא פָשַׁה הַגְּרָד עַל־הָעוֹר וְלֹא נִרְאֶה עַמּוּק הוּא מֵהַעוֹר וְטָהוֹר הַכֹּהֵן אֶת־הָאִישׁ הַהוּא כּוֹבֵס בְּגָדָיו וְהָיָה טָהוֹר. ³⁵ אם, לעומת זאת, לאחר שהוכרזה נקייה, גזזת מתפשטת על העור, ³⁶ וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְאִם-פָּשַׁע הַגֶזְזֶת עַל-הָעוֹר, לֹא-יְצָרַךְ הַכֹּהֵן לִרְאֹהֵב שֶׁעַר צָהֲבֵה: טָמֵא הָאִישׁ. ³⁷ וְאִם נִרְאֶה שֶׁל הַגֶזְזֶת לֹא הִתְקַדֵּשׁ וְצַמְלָה שָׁמֶר שָׁחוֹר, הַגֶזְזֶת נִרְפָּא; הָאִישׁ טָהוֹר וְהַכֹּהֵן יִכְרוֹזוֹ טָהוֹר׃. ³⁸ כאשר לגבר או לאישה יש כתמים לבנים על עורם, ³⁹ וַיַּבְדַּק אוֹתוֹ הַכֹּהֵן. אִם-יֵּהוּ כְּתָמִים לָבְנִים חִוָּורִים עַל-עוֹרוֹ, הוּא ויטיליגו שֶׁצָּמַח עַל-הָעוֹר: טָהוֹר הוּא. ⁴⁰ כאשר אדם מאבד את שיער ראשו, הוא קירח, אך הוא טהור. ⁴¹ אם נשר שערו בצד פניו, יש לו מצח קירח, אבל הוא טהור. ⁴² וְאִם בַּקְרַחַת שֶׁלָּכֶם אוֹ אֲחֹרֶב יֵשׁ פְּעִיל לָבָן--אדמְמָדָשׁ, צָרַעַת הִיא שֶׁבְּצַחַת שֶׁלָּכֶם אוֹ אֲחֹרֶב. ⁴³ וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן. אִם הַפְּעָל הַיְלָה גַּל אֶדֶמֶד-לָבָן בְּקִרְחָה מֵאֶחָר אוֹ מִפְּנֵי הַקִּרְחָה, דְּמַה צְרַעַת הַעוֹר אוֹ הַבְּשָׂר., ⁴⁴ מצורע הוא, טמא הוא; וטמאו הכהן; נגע צרעתו בראשו. ⁴⁵ המצורע, נגוע במגפה, ילבש את בגדיו הקרועים ושערו יתלה, יכסה את זקנו ויצעק: טמא! טמא! ⁴⁶ כל ימי נגעו יטמא יהיה טמא הוא לבדד יגור ומחוץ למחנה יהיה מגוריו. ⁴⁷ כאשר מופיעה נגע צרעת על בגד, בין אם הוא פשתן ובין אם הוא צמר, ⁴⁸ לחוט פשתן או צמר המיועד לשתי או לערב, לעור או לכל עבודה העשויה מעור, ⁴⁹ אם הנגע ירקרק או אדמדם על הבגד או על העור או על חוט השתי או הערב או על כל כלי עור--נגע צרעת הוא וירא אותו לכהן. ⁵⁰ לאחר שהכוהן יבדוק את הפצע, יכלא את החפץ עם הפצע למשך שבעה ימים. ⁵¹ ביום השביעי יבדוק את הנגע: אם התפשט הנגע אל הבגד, אל השתי או אל הערב, אל העור, או לכל כלי עור--נגע צרעת ממאירה הוא; טמא הוא. ⁵² ישרוף את הבגד, את הפשתן או את חוט הצמר אשר לשתי או לערב, כל כלי עור אשר עליו הנגע, כי צרעת ממאירה היא; באש ישרוף את הכלי. ⁵³וְאִם-רָא הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר לֹא-פָשָׁע הַפֶּעַל, אֶל-הַבֶּגֶד, אֶל-הַשְׁתִּי אֶל-הַעֲרָב, אֶל-כָּל-כֵּל-עוֹר., ⁵⁴ הוא ירחץ את החפץ עם הפצע וינעלו אותו פעם שנית למשך שבעה ימים. ⁵⁵ וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן אֶת-הַפֶּעַ שְׁבַע יָמִים מֵאַחֲרֵי רִחִיצָהּ, וְאִם-לֹא נִשְׁנָה מַרְאֶה וְלֹא-פָשָׁה טְמֵא הַפֶּעַל, טְמֵא הַפֶּעַל, בָּאֵשׁ, כִּי-אִכְלָה הַצְּרַעַת אֶת-פָּנָיו אוֹ תַּחְמָתוֹ. ⁵⁶ וְאִם-רָא הַכֹּהֵן הַפֶּצע הַחֵיר שֶׁבַעַת יָמִים מֵאַחֲדָתוֹ וְיִתְקָרֵעוֹ מִן-הַבֶּגֶד מִן-הָעוֹר מִן-הַחוֹט אוֹ מִן-הַשְּׁתִּים אוֹ מִן-הַעוֹר. ⁵⁷ אם יופיע שוב אחר כך על הבגד, על חוט השתי או הערב, או על כל כלי עור--צרעת היא; באש תאכלו את הנגע. ⁵⁸ וְאֶת הַבְּגָד, אֶת-הַשְׁתִּי אוֹ אֶת-הַעֲרָב, כָּל-כְּבִישׁ עוֹר אֲשֶׁר כְּבַסְתָּ וְעָבַר מִמֶּנּוּ הַפֶּעַר, יִכְבַּס שְׁנַת, וְהָיָה טָהוֹר. ⁵⁹ זֹאת תּוֹרָה מַגַּע הַצְרַעַת הַמַּגִּיעַ בְּבַגְדֵי צֶמֶר אוֹ פַּשְׁתֶּן אוֹ חוֹט הַשְׁתִּי אוֹ חוֹט הַעֲרָב אֶת כָּל כְּלִי עָר לְטַהֵר אוֹ טָמֵא אֵלֶּה׃»

ויקרא יד

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"זאת תורת המצורע ביום טהרתו יובא אל הכהן" ³ וְהַכֹּהֵן יָצָא אֶת-הַמַּחֲנָה וְבָדֵּהוּ אִם-נִרְפָּא הַמְּצָרֵעַ מִפְּעֵי הַצָּרֵעַ., ⁴ וַיְצוֹה הַכֹּהֵן לִקְחַ שְׁתֵּי עוֹפָרִים טְהוֹרִים חַיִּים, עֵץ ארז, שׁוֹן שׁוֹלָם וְזֶהוֹב, לַאֲשֶׁר יִטָּהֵר. ⁵ וישחט הכהן את אחת העופות מעל כלי חרס, על מים מתוקים. ⁶ וַיִּקַּח אֶת־הַצֵּר הַחַיָּה אֶת־עֵץ־הָארֶז אֶת־הַאֲרָג אֶת־הַזֶּוֹף וְטַבֵּל אֹתָם אֶת־הַצֵּר הַחַיָּה בְּדָם־הצֵּּר הַשְׁחַבְט בַּמִּים זָרְגִים׃. ⁷ ויזרק שבע פעמים את הטהור מן הצרעת, ויטהרו, ואת הציפור החיה שיחרר השדה. ⁸ וְכַבֵּס הַטְהֵר בְּגָדָיו וְגַלְחַ כָּל-שֵׂערוֹ וְרַחַץ בַּמָּיִם וְטָהוֹר וְיָבֹא אֶל-הַמַּחֲנָה וְיָשָׁב מִחוּץ לֹאוֹהָלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. ⁹ ביום השביעי יגלח את כל שערו, ראשו, זקנו וגבותיו, את כל שערו יגלח, וכבס בגדיו ורחץ את גופו במים וטהור. ¹⁰ בַּיּוֹם הַשְׁמִינִי יַקַּח שְׁנֵי טְלָשִׁים תְּמִימָה וְכֹלֶה אֶחָד בְּנָה תְּמִימָה וְשְׁלֹשׁ עֲשָׂרוֹת אֵיפָה סֶלֶת בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן לַמָּנָה וְלוֹג שֶׁמֶן. ¹¹ וְהַכֹּהֵן הַמְטָהֵר וַיַּעֲמִיד אֶת־הָאִישׁ הַמְטָהֵר אֶת־כָּל־אֵלֶּה לִפְנֵי יְהוָה, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד. ¹² וַיִּקַּח הַכֹּהֵן אֶת־הַכָּבָשָׁה וְהִקְרִיב אֹתוֹ אֶת־לוֹג הַשֶׁמֶן וְהִנִּיפֵּהֶם כְּנִפְשָׁה לִפְנֵי יְהוָה׃. ¹³ וַיַּעֲבַר אֶת־הַשֶׁה בָּמוֹקוֹם שֶׁמִּקְרִיבִים חַטָּאת וְעוֹלָה בְּקֹדֶשׁ כִּי בַּאֲשָׁם כְּחַטָּאת הַזֶּבֶן לְכֹהֵן קֹדֶשׁ קָדָשׁ הוּא. ¹⁴ וַיִּקַּח הַכֹּהֵן מִדָּם הַאֲשָׁם וַיָּתֵן מִמֶּנּוּ עַל-נֵּית הַזֶּן הַיָּמִין לַמִּטְהֵר, עַל-אֲבוֹן יָדוֹ הַיְמִין, וְעַל-אֲבוֹן יָדוֹ הִימִין, וְעַל-אֲבוֹן רַגְלוֹ הִימִין. ¹⁵ וייקח הכהן את הלוג של השמן ויצוק מעט ממנו לתוך שקע ידו השמאלית. ¹⁶ ויטבול הכהן את אצבע ידו הימנית בשמן אשר בשקע ידו השמאלית, ויזרה את השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה'. ¹⁷ וּמִן הַשֶׁמֶן הַנָּהֵר בְּיָדוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל-אוֹזֶן יְמִינָן הַמְּטָהֵר, עַל-אֲבוֹן יָדוֹ הִימִין, עַל-אֲבוֹן יָדוֹ הִימִין, עַל-אֲבוֹן רַגְלוֹ הִימִין--מעל-דָּם הַקְּפֹּלִים. ¹⁸ וַיָּשֶׁר הַשֶׁמֶן הַנִּיָּהֵר בְּיָדוֹ יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמְּטַהֵר וְכִפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה. ¹⁹ וַיַּקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת־חַטָּאת וַיַּפְרֶה עַל־הַמִּטְהֵר מִטְּמָאתוֹ. וְלָבַת־הַשְׁחַט אֶת־הַעֲלָה., ²⁰ וַיַּעֲלֹת הַכֹּהֵן אֶת הַעֲלָה עִם הַמִּנְחָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְכִפֵּר עַד הָאִישׁ הַהוּא וְהָיָה טָהוֹר׃. ²¹ אם עני הוא ומלא אמצעיו, יקח כבש אחד לאשם, תנופה, לכפר עליו. עשירית איפה סלת מעורבת בשמן, ולוגו אחד שמן, יקח., ²² וְשְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּגָרִים כְּכֹחוֹ אֶחָד לַחֲטָאת וְאֶחָד לַעֲלָה. ²³ בַּיּוֹם הַשְׁמִינִי וַיְבִיאֵם אֶל־הַכֹּהֵן לְטָהָרוֹ אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה׃. ²⁴ וַיִּקַּח הַכֹּהֵן אֶת-כַּבָּשָׁה הַאֲשָׁם אֶת-לֹג הַשֶׁמֶן וְנִיפֵם לִפְנֵי יְהוָה. ²⁵ ואחרי הקרבת שה האשם, לקח הכהן מדם האשם, ונתן על יתד אזן ימין של המטהר, ועל אגודל ידו הימנית, ועל אצבע רגלו הימנית. ²⁶ לאחר מכן ישפוך הכהן שמן על כף ידו השמאלית. ²⁷ ויזרה הכהן את השמן מידו השמאלית באצבע ידו הימנית שבע פעמים לפני יהוה. ²⁸ וַיֵּתֶן הַכֹּהֵן מִן הַשֶׁמֶן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ עַל-אוֹזֶן יְמִינָן הַמְּטָהֵר, עַל-אֲבוֹן יָדוֹ הַיְמִינִי, וְעַל-אֶבְוָן רַגְלוֹ הִימִין--בָּמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַן מִדָּם הַקְּפֹרִים. ²⁹ וַיָּשֶׁר הַשֶׁמֶן הַנִּתְיַר בְּיָדוֹ יִתֵּן כֹּהֵן עַל רֹאשׁ הַמְּטַהֵר לִכְפֹר עָלָיו לִפְנֵי יְהוָה׃. ³⁰ וַיִּקְרִיב אֶת־הַתּוֹרִים אוֹ אֶת־הַגּוֹלִים שֶׁהִשְׁגִּיעַ, ³¹ אחד לחטאת, ואחד לעולה עם מנחה, וכך יכפר הכהן לפני יהוה על המטהר. ³² זֶה חוֹרַת טָהֲרוּת אֲשֶׁר צָרַעַת וְדָעוּלָיו׃» ³³ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר: ³⁴ «"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אנכי נותן לכם לרשת, אם אתן מכת צרעת בבית בארץ אשר אתם יורשים.", ³⁵ ילך בעל הבית ויגיד לכהן ויאמר אני רואה כנגע צרעת על ביתי. ³⁶ לפני שיבוא לבדוק את הפצע, יפנה הכהן את הבית, כדי שלא יטמא כל אשר בו; לאחר מכן יבוא הכהן לבדוק את הבית. ³⁷ וַיַּבְדַּק הַכֹּהֵן אֶת הַפֶּצע. אִם הַפֶּצע, אֲשֶׁר בְּקִרְבֵי הַבַּיִת, יַרְקָרְקָר אוֹ אֲדַמְגָּדִים, הַנִּרְאֶה כְּשׁוּעָן בְּקִרְבֵי הַבַּיִת., ³⁸ וַיֵּצֵא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל-פֶּתַח הַבַּיִת וְסָגֵר אֶת-הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים. ³⁹ וישוב הכהן ביום השביעי ואם יראה כי התפשטה הנגע על קירות הבית, ⁴⁰ הוא יצווה להסיר את האבנים שנפגעו במגפה ולהשליכן אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא. ⁴¹ יגרד את כל הבית מבפנים, ואת האבק אשר גירד ישלך אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא. ⁴² ניקח אבנים אחרות להניח במקום הראשונות, וניקח טיט אחר כדי לטפח מחדש את הבית. ⁴³ אם-תִפְרֹץ הַמגפה שוב בבית, לאחר הוצאת האבנים, וגירוד הבית, וטיח מחדש את הטיח., ⁴⁴ וַיָּשׁוּב הַכֹּהֵן וַיַּבְדָּר אֹתוֹ, אִם פָּשַׁתָּ הַנַּגֶּה בַּבַּיִת, צָרַעַת מַמָּר הוּא בַּבַּיִת, טָמֵא הוּא. ⁴⁵ את הבית, את האבנים, את העצים ואת כל חומרי הבטון של הבית, יהרסו ויוציאו מן העיר, אל מקום טמא. ⁴⁶ כל הנכנס לבית במשך כל התקופה שהוא הוכרז סגור, יהיה טמא עד הערב. ⁴⁷ כל מי שישן בבית חייב לכבס את בגדיו. כל מי שאכל בבית חייב גם הוא לכבס את בגדיו. ⁴⁸ וְאִם-הַכֹּהֵן, כַּאֲשֶׁר שָׁב הַכֹּהֵן אֶל-הַבַּיִת, וְרָאָה אֶת-הַנַּגָּע לֹא-פָשָׁה הַנַּגָּע, אַחֲרֵי טַחֵד אֶת-הַבַּיִת, וְטָהֵר אֶת-הַבַּיִת כִּי-נִרְפָּא הַנַּגָּע. ⁴⁹ לטהר את הבית, ייקח שתי ציפורים, עץ ארז, צבע ארגמן ואזוב., ⁵⁰ וַיְקַרֵב אֶת־הַצִּפוֹרוֹת אֶת־הַאֶחָד עַל־כלי־חֶרֶס עַל־מַיִם זָרְגִים. ⁵¹ וַיִּקַּח אֶת-עֶץ-הַארֶז וְאֶת-הַזֶּב וְאֶת-הַארְגָּם וְאֶת-הַצֵּר הַחַיָּה וְטַבֵּל אֹתָם בְּדָם-הַצֵּר הַשְׁחַבְט וְבַמַּיִם חַיִּים וְהִזֶּה אֶת-הַבַּיִת שֶׁבַע פְּעָמִים. ⁵² וְיִטְהֵר אֶת הַבַּיִת בְּדָם הַצִּפּוֹר, בְּמַיִם חַיִּים, בְּצִפּוֹר הַחַיִּים, בְּעֵץ אֶרֶז, בְּזֶהוֹב, וּבְתוֹלָם שׁוֹלָם. ⁵³ וַיַּשְׁחִיר אֶת־הַצֵּוף הַחַיָּה לְחוּץ לְעִיר אֶל־הַשָּׂדֶה וְכַפֵּר עַל־הַבַּיִת וְהָיָה טָהוֹר. ⁵⁴ זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל-מַגְרַע וְלַגַּזְזַת, ⁵⁵ לצרעת הפוגעת בבגדים ובבתים, ⁵⁶ עבור גידולים, אקזמה וכתמים, ⁵⁷ זה מגלה מתי משהו טמא ומתי משהו טהור. זוהי תורת הצרעת."»

ויקרא 15

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר: ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת להם כל איש אשר לו זב, טמא ממנו.". ³ וְזֹאת הַטְמָאָה הַנָּבָרָה מִפְּרָקוֹ: בֵּין בְּשָׂרוֹ מַנִּתְפְּרָקוֹ בֵּין בְּשָׂרוֹ שָׁמֵר אֶת פְּרָקוֹ, הוּא טְמָאמָה. ⁴ כל מצע אשר שוכב עליה אדם בעל זרם יטמא, וכל חפץ אשר יושב עליו יטמא. ⁵ כל הנוגע במיטתו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב. ⁶ כל היושב על הדבר אשר ישב עליו האיש בעל הזב יכבס את בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב. ⁷ כל הנוגע בבשר אדם שיש לו זב, יכבס בגדיו ויתרחץ במים וטמא עד הערב. ⁸ אם אדם שיש לו זריקה יורק על אדם טהר, יכבס אותו אדם את בגדיו ויתרחץ במים, וטמא יהיה עד הערב. ⁹ כל אוכף אשר רוכב עליו אדם שיש לו הפרשה, יטמא. ¹⁰ כל אשר נוגע בכל אשר היה תחתיו יטמא עד הערב, וכל אשר נשא אותו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב. ¹¹ כל אשר לו זב ולא רחץ ידיו במים, יכבס בגדיו ויתרחץ במים, וטמא עד הערב. ¹² כל כלי חרס אשר נגע בו אדם בעל זרם ישבר, וכל כלי עץ יִרְחַץ במים. ¹³ כי יטהר הזב מזיבו, יספור שבעת ימים לטהרתו, וכבס בגדיו, ורחץ את גופו במים טריים, וטהור. ¹⁴ ביום השמיני ולקח שתי תורים או שני צעירי יונה, ויבא לפני יהוה פתח אהל מועד, ונתן אתם לכהן. ¹⁵ וְהַכֹּהֵן יִקְרִיב אֶת־אֶחָד חַטָּאת וְאֶת־אֶחָד עֹלָה וְכִפֵּר עֲדָם הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִפְּנֵי נִזְפָּהָ׃. ¹⁶ אדם אשר לו זרע, חייב לרחוץ את כל גופו במים ויהיה טמא עד הערב. ¹⁷ כל בגד וכל עור הנגוע בנפיחות הזרע יכבס במים ויטמא עד הערב. ¹⁸ אם אישה מקיימת יחסי מין עם גבר, היא והוא חייבים להתרחץ במים, וטמאים יהיו עד הערב. ¹⁹ כי יפקע דמה מבפנים וטמאה שבעת ימים וכל הנוגע בה יטמא עד הערב. ²⁰ כל רהיט אשר תשכב עליו בטומאה יטמא, וכל חפץ אשר תישב עליו יטמא. ²¹ כל הנוגע במיטתו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב. ²² כל מי שנוגע בחפץ עליו הוא היה מוֹשָׁביכבס בגדיו, וירחץ במים, וטמא עד הערב. ²³ אם יש משהו על המיטה או על המושב שהיא ישבה עליו מוֹשָׁבכל הנוגע בו יטמא עד הערב. ²⁴ אִישׁ אִם יְשַׁבֵּחַ עִמָּהּ וְהָיָה עָלָיו טְמַאתָהּ וטָמֵא שִׁבַעַת יָמִים וְכָל מִטָּה אֲשֶׁר יְשַׁב עָלֶיהָ טָמֵא. ²⁵ כאשר לאישה יש הפרשת דם במשך מספר ימים מחוץ לזמן הרגיל, או אם הפרשתה נמשכת מעבר לזמן טומאתה, היא תהיה טמאה לכל ימי הפרשה זו, כבימי טומאת וסתה. ²⁶ כל מצע אשר תשכב עליו בכל תקופת היציאה הזו, יהיה לה כמיטת טומאתה, וכל דבר אשר תישב עליו יטמא כאשר היה בטמאתה. ²⁷ כל הנוגע בהם יטמא; כבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב. ²⁸ כאשר יטהר מנזלתו, יספור שבעה ימים, ולאחר מכן יהיה טהור. ²⁹ ביום השמיני תקח שתי תורים או שני צעירים ותביא אותם אל הכהן, פתח אהל מועד. ³⁰ וְהַכֹּהֵן יִקְרִיב אֶת־אֶחָד חַטָּאת וְאֶת־אֶחָד עוֹלָה וְכִפֵּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִפְּנֵי הַזֶּב אֲשֶׁר טְמַאִיהָ׃. ³¹ וְלַמְדוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְטַהֵר מִטְמָאתָם פֶּן-מוֹתִים בְּטְמָאתָם לְטַמֵּא אֶת-מְשׁוֹנְתִּי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם׃. ³² זֶה תּוֹרָה לְאִישׁ חַלֵּל זִבָה אוֹ אֲשֶׁר טָמֵא בְּזִיבָה מִזֶרֶת., ³³ ולאישה אשר פורקת וסת ולכל אשר פורקת, בין זכר ובין נקבה, ולאיש אשר משכב עם אישה טמאה".»

ויקרא ט"ז

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי־בְנֵי־אַהֲרֹן, אֲשֶׁר נִגְשָׁווּ אֶל־פֶּנֵי יְהוָה׃. ² ויאמר ה' אל משה אמר לאהרן אחיך לבלתי יבוא בכל עת אל הקודש אל תוך הפרכת לפני הכפורת אשר על הארון פן ימות כי אני ארעה בענן מעל הכפורת. ³ זֶה הַמִּקְרָחַ אֲשֶׁר יָבֹא אַהֲרֹן אֶל-הַקָּדָשׁ וְיַקַח פָּר בַּקֶּר לַחֲטָאת וְאִיל לַעֲלָה. ⁴ ילבש כתונת פשתן קדושה, ולבש תחתוני פשתן, חגור פשתן וחגור נזר פשתן יכסה את ראשו: אלה בגדי הקודש אשר ילבש אחרי רחץ את גופו במים. ⁵ יְקַבֵּל מֵעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי עִזִּים לַחֲטָאת וְאִיל אֶחָד לַעֲלָה. ⁶ ויקריב אהרן את פר החטאת שלו ויכפר בעדו ובעלי ביתו. ⁷ וייקח את שני השעירים ויעמידם לפני ה', פתח אהל מועד. ⁸ וִיטִיל אַהֲרֹן גּוֹרָל עַל שְׁנֵי הַשִּׁיְרִים גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. ⁹ וַיְבִיא אַהֲרֹן אֶת הַשֵׂעִיר אֲשֶׁר נָפַל עָלָיו הַגּוֹרֵל לַיהוָה וַיַּעֲרִיב אוֹ חַטָּאת׃. ¹⁰ וְאֶת־הַשֵׂיר אֲשֶׁר־נוֹפַל־עָלָיו הַגּוֹרָל לְעַזָאזֵל, הַעֲלִיב חִיּה לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר־עָלָיו וּלְשַׁלַּחְתָּהוּ הַמִּדְבָּרָה לְעַזָאזֵל. ¹¹ וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַפָּר חַטָּאת עַל-עַל-עַל-עַל-בֵּיתוֹ וְכַפֵּר עַד-עַל-עַל-בֵּיתוֹ וְשַׁחֲטַת אֶת-הַפָּר חַטָּאת עַל-עַל-עַל-בֵּיתו, ¹² וייקח מחתת מלאה גחלים בוערות מן המזבח מלפני יהוה ושני חפנים קטורת ריחנית ולקח את הדברים האלה אל תוך הפרכת., ¹³ וַיַּתֵּן אֶת הַקְטֹרֶת עַל־הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכַסֶּה עָנַן הַקְטֹרֶת אֶת־הַכְּפוֹרֶת אֲשֶׁר עַל־הַעֲדוּת וְלֹא־תָמֹת׃. ¹⁴ וייקח מדם הפר ויזרה אותו באצבעו על צדו המזרחי של הכפורת, ויזרה את הדם שבע פעמים לפני הכפורת. ¹⁵ וישחט את שעיר החטאת אשר לעם והוציא את דמו מעבר לפרוכת ועשה עם הדם הזה כאשר עשה עם דם הפר ויזרק אותו פעם אחת על הכפורת ושבע פעמים לפני הכפורת. ¹⁶ כֵּן יְכַפֵּר לַמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי טְמָאתֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפְּנֵי כָּל פְּשַׁעֲתָם כַּחֲטָאתָם וְכֵן יְעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר נוֹצֵר עִמָּהֶם בְּתוֹךְ טְמָאתָם. ¹⁷ לא יהיה איש באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו וכפר בעדו ובעלי ביתו ובעלי כל קהלת ישראל. ¹⁸ וַיֵּצֵא אֶל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה וַיַּכְפֵר עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקַּח מִדָּם־הַפָּר וּמִדָּם־הַשְּׁעִיר וַיָּתַן עַל־קָרְנֵי־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃. ¹⁹ ויזרה את הדם על המזבח שבע פעמים באצבעו, וטהר אותו וקדש אותו מטמאות בני ישראל. ²⁰ וַיַּכְרֶה כָּלָהּ לַכְּפֹר עַל הַקָּדָשׁ וְעַל אִוֶת־מוֹעֵד וְעַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּקְרִיב אֶת־הַשְּׁעִיר הַחִי. ²¹ וַיַּסֵּם שְׁתֵי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשֶׁעִיר הַחִי וַיְדוֹדֶה עָלָיו אֶת כָּל-עֲוֻנוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאֶת-כָּל-פְּשָׁעָם כַּחֲטָאָם וַיַּשְׁמֵּשׁ אֹתָם עַל-רֹאשׁ הַשֶׁעִיר וַיְשַׁלַּחְתּוֹ הַמִּדְבָּרָה עַל-יְדֵי אִישׁ כָּל-הַכָּל׃. ²² הַשֵׁעַר יְשַׁא אֶת כָּל-עֲווֹנָתָם אֶל-אֶרֶץ-בְּרִישׁ, וְהָאִישׁ יַשְׁחַר אֶת-הַשֵׁעַר אֶל-מִדְבָּר. ²³ וַיָּבֹא אַהֲרֹן אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּסֵּר אֶת-בְּגַד הַשֶׁנֶּשׁ אֲשֶׁר לָבֹא אֶל-הַקֹּדֶשׁ וַיַּנִּישֵׁם שָׁם, ²⁴ יִרְחַץ אֶת גּוּפוֹ בַּמִּים בָּמָּקוֹם קֹדֶשׁ וְיִלַּשׁ אֶת בְּגָדָיו שׁוּב. ²⁵ וְיֵצֵא וְהִקְרִיב אֶת-עוֹלָתוֹ וְאֶת-הָעָם וְכִפֵּר בַּעֲדָוָ וְאֶת-הָעָם וְהִקְטִיר אֶת-חֵלֶב הַחֲטָאתָה אֶת-הַמִּזְבֵּחַ. ²⁶ הַמְקַרֵּב אֶת הַשֶׁעִיר לַעֲזָאזֵל יִכְבֹס בְּגָדָיו וִירַחַץ אֶת גּוּפוֹ בַּמָּיִם, וְאַחֲרֵי יָשׁוּב אֶל־הַמַּחֲנָה׃. ²⁷ וַיַּצְאוּ אֶת-פָּר הַחֲטָאת וְאֶת-שֶׁעַר הַחֲטָאת אֲשֶׁר הִבָּא דָּמָם הַמִּקְדָּשׁ לִכְפֹר וְשָׂרְפוּ בָּאֵשׁ עוֹרָם וְאֶת-צֹאתָם. ²⁸ וְהַשְׁרֵף אוֹתָם יִכְבֹס בְּגָדָיו וְיִרְחֹץ גּוּפוֹ בַּמָּיִם, וְאַחֲרֵי יָשׁוּב אֶל־הַמַּחֲנָה. ²⁹ זאת תהיה לכם חוקת עולם: בחדש השביעי בעשור לחדש, תענו את נפשותיכם ולא תעשו מלאכה, גם לא יליד הארץ וגם לא הגר הגר בתוככם. ³⁰ כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יְכַפֵּר עַל־כֶּהֱיַר לְטַהֵר אֶתְכֶם וּטְהַרְתֶּם מִכָּל־חַטָּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה׃. ³¹ שבת יהיה לכם יום מנוחה וענו את נפשותיכם חקת עולם היא. ³² כפרה תתבצע בעתיד על ידי הכהן הגדול אשר נמשח והוקם למלא את תפקידי הכהונה במקום אביו. הוא ילבש בגדי פשתן, בגדי קודש. ³³ וַיַּכְפֵּר עַל־הַקֹּדֶשׁ וְעַל־אָהֵל מוֹעֵד וְעַל־מִזְבֵּחַ הַעוֹלָה יְכַפֵּר וְעַל־הַכֹּהֲנִים וְעַל־כָל־עַם־הַקָּהָל יְכַפֵּר. ³⁴ זאת תהיה לכם חוקת עולם אחת בשנה יכופר על בני ישראל על חטאיהם ויעשו כאשר ציווה יהוה את משה.

ויקרא 17

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם כה צִוָּה ה'". ³ כל איש מבית ישראל אשר שחט שור או כבש או עז, בין בתוך המחנה ובין מחוצה לו., ⁴ לֹא בָּאִישׁ הַאֲשֶׁר לֹא הִבִּיאוֹ אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לְהַקְרִיב אוֹתוֹ קְרִיבוּ לַיהוָה לִפְנֵי שֶׁכֶן יְהוָה וְיָחַשְׁב הַדָּם לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפך וְנכרת הָאִישׁ הַהוּא מִתֵּךְ עַמּוֹ׃. ⁵ כְּדֵי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמַעַת שֶׁלִּזְבְּחוּ אֶת-קְרַבְנֵיהֶם בַּרְבוּשׁ, יְבִיאוּ אֶל-הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה', אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, וְהִקְרִיבוּ אֶל-ה' כְּזַרְבַּן-שָׁלָמִים. ⁶ ויזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אהל מועד והקטיר את החלב ריח ניחוח לה'. ⁷ לא יקריבו עוד זבחים לאלילי הכזב המוצגים בדמות העזים, אשר זנו עמם. חוק עולם יהיה להם מדור לדור. ⁸ וגם תאמר להם: כל איש מבית ישראל ומן הגר היושב בתוכם אשר מקריב עולה או כל זבח אחר ⁹ ולא יביא את הקורבן אל פתח אהל מועד להקריב אותו זבח ליהוה נכרת האיש ההוא מקרב עמו. ¹⁰ כָּל־אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַגָּר הַיּוֹשֵׁב בָּתֹהֶם, אֹכֵל דָּם־כָּל־בְּהִיהָה, אֲשֶׁר שָׁמַתִּי־פָנִי בַּאֲישׁ אֹכֵל־דָּם, וְהִכְרַתִּיו מִתֵּךְ עַמּוֹ., ¹¹ כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׁר בַּדָּם הוּא וְנָתַתִּיהוּ לָכֶם לְמִזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַד נַפְשׁוֹתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא מְכַפֵּר עַל הַנֶּפֶשׁ. ¹² לכן אמרתי לבני ישראל: איש מכם לא יאכל דם, והגר הגר בתוככם לא יאכל דם. ¹³ כָּל־אִישׁ, מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּמִבְּנֵי־הַגָּרִים הַיֹּשְׁבִים בָּתָם, יִצֹד בְּהִים אוֹ עוֹף אֲשֶׁר־אֲשֶׁר־לֹאכֹל, יִשְׁפֹּךְ אֶת־דָּמָם וְכִסָּהּ בָּעָרֶץ., ¹⁴ כִּי נֶפֶשׁ כָּל־נֶפֶשׁ דָּמָהּ הוּא נֶפֶשׁ הוּא עַל־כֵּן אָמַר לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא־תֹאכְלוּ דָּם־נֶפֶשׁ כִּי נֶפֶשׁ כָּל־נֶפֶשׁ דָּמָהּ הוּא כָּל־אֹכָלוֹ נִכְרַת׃. ¹⁵ כל אשר אוכל מת או נקרע על ידי חיות בר, בין יליד הארץ ובין נכרי, יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהור. ¹⁶ אם לא תכבס בגדיה וגופתה, תישא עוונה.»

ויקרא 18

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלהיכם". ³ לֹא תַּעֲשֶׂה כַּעֲשֶׂה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר גַּבְתֶּם שָׁם וְלֹא תַּעֲשֶׂה כַּעֲשֶׂה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אָנֹכִי מְבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַּעֲשֶׂה בְּחֻקְרֵיהֶם. ⁴ את משפטיי תעשה ואת תורותיי שמרתם אחריהן תעשה אני יהוה אלהיכם. ⁵ את חוקי ואת משפטיי תשמרו; האיש אשר יעשה אותם יחי בהם. אני יהוה. ⁶ לא יגשו מכם אל אשה אשר קרובה אליו לגלות ערותה אני יהוה. ⁷ לא תגלה ערוות אביך ואת ערוות אמך אמך היא לא תגלה ערוותה. ⁸ לא תגלה ערוות אשת אביך ערוות אביך היא. ⁹ לא תגלה ערוות אחותך בת אביך ובת אמך ילידת בית ובין ילידת חוץ לבית לא תגלה ערוותם. ¹⁰ לא תגלה ערוות בת בנך ובת בתך כי ערוותך היא. ¹¹ לא תגלה ערוות בת אשת אביך, בת אביך: אחותך היא. ¹² לא תגלה ערוות אחות אביך בשר אביך היא. ¹³ לא תגלה ערוות אחות אמך: בשר אמך הוא. ¹⁴ לא תגלה ערוות אחי אביך בגשתו אל אשתו: דודתך היא. ¹⁵ לא תגלה ערוות כלתך אשת בנך היא לא תגלה ערוותה. ¹⁶ לא תגלה ערוות אשת אחיך ערוות אחיך היא. ¹⁷ לא תגלה ערוות אִשָּׁה וּבַתָּה לֹא תִקַּח בַּת בְּנָהּ או בַּת בָּתָּהּ לגלות ערוותם גְּרוֹבֵי אִשָּׁה הֵם פשע הוא. ¹⁸ לא תקח את אחות אשתך לעשותה ליריבה לגלות ערותה עם אשתך בעודה חיה. ¹⁹ לא תקרב אל אשה בטמאתה לגלות ערוותה. ²⁰ לא תִקִּים אֶת-אֵשֶׁת רֵעֶךָ לְטַמֵּא עִמָּהּ. ²¹ לא תִתֵּן מִבְּנֶיךָ לְמוֹלֶךְ לְעֹלֶךְ וּלְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ. אֲנִי יְהוָה. ²² לא תשכב עם זכר כעם אישה: תועבה היא. ²³ לא תשכב עם בהמה לטמא בה לא תעמוד אִשָּׁה לפני בהמה לזנות לה חרפה היא. ²⁴ אַל-תִּטְמָאוּ בְּכָל-אֵלֶּה כִּי בָּאֵלֶּה טַמָאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-אֲשֶׁר-אֲנִי-גָרֵשׁ מִפְּנֵיכֶם. ²⁵ טמאה הארץ; אעניש את עוונותיה, והארץ תקיא את יושביה. ²⁶ וְאַתֶּם תִּשְׁמֹרְתֶּם אֶת-חֻקְתִּי וְאֶת-פְּקָטִי וְלֹא תַּעֲשֶׂה אֶת-כָּל-הַתּוֹעֲבֹת הָאֵלֶּה לֹא-הָיֵר הַגָּ ... בְּתוֹכֶם. ²⁷ כִּי אֶת־כָּל־הַתּוֹעֲבֹת הָאֵלֶּה עָשָׂו, אֲנִי־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הָיוּ שָׁם לְפָנֵיכֶם, וְטַמָּא הָאָרֶץ. ²⁸ ולא תקיא אתכם הארץ כי טמאת אותה כאשר הקיאה את הגויים אשר היו בה לפניכם. ²⁹ כִּי כָּל-אֲשֶׁר עוֹשֶׂה אֶת-אֶחָד מִן-הַתּוֹעֲבֹת הָאֵלֶּה, נכרת מִקֵּרֶךְ עַמָּיו. ³⁰ את מצותיי תשמרו ולא תעשו את כל המנהגים התועבים אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם»

ויקרא 19

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"דבר אל כל קהל ישראל ואמרת אלהם קדושים היו כי קדוש אני ה' אלהיכם". ³ איתֶּם אֶת־אִמֶּךָ וְאֶת־אָבִיךָ יִרָא וְאֶת־שַׁבָּתִי שָׁמֹרְתָּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ⁴ אל-תפנו אל-אלילים ואל-תעשו לכם אלהי מסכה אני יהוה אלהיכם. ⁵ כשאתה מקריב מנחת שלמים לה', עליך להקריבה באופן שיזכה לחסדיו. ⁶ ביום אשר תקריבו אותו או למחרת יאכל הקורבן; מה שיישאר עד היום השלישי יאכל באש. ⁷ אִם-אֲשֶׁר-אוֹכֵל אוֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי--תּוֹעֲבֹת הוּא; הַקְרִיבָה לֹא-יְקַבֵּל. ⁸ כָּל אֲשֶׁר אוֹכֵל מִמֶּנּוּ נָשָׂא עֲוֻנוֹ כִּי חָלַל קֹדֶשׁ יְהוָה נכרת האיש ההוא מעמו. ⁹ כִּי תִּקְצֹרוּ אֶת-קְצִיר אֶת-אַדְמְךָ, לֹא תְקָצֹר עַד-פֶּה שְׂדֶךָ, וְלֹא תְלַקְצֹר אֶת-לֶקְט קְצִירְךָ. ¹⁰ לא תבטל את הענבים הנשארים בכרמך, ולא תבצר את הנשורת בבוסתך; לעני ולגר תניח אותם. אני יהוה אלהיך. ¹¹ לא תגנבו, ולא תשתמשו במרמה ובשקרים איש על רעהו. ¹² לא תישבע בשמי לשקר כי תחלל את שם אלהיך אני יהוה. ¹³ לא תעשה עבירה על רעך ולא תגזול אותו. לא יעמוד לך שכר פועל עד מחרת. ¹⁴ לא תקלל חרש, ולא תתן מכשול לפני עיוור: כי תירא את אלהיך. אני יהוה. ¹⁵ לֹא תַעֲשׂוֹת עָוֶל בַּמִּשְׂפָּט לֹא תַחֲנֵן עָנִי וְלֹא תַחֲנֵן אֲדָמִים וְשָׁפְטַן אֶת רֵעֶךָ בַּצְדָּק׃. ¹⁶ לא תִתְהַלֵּךְ לְהַדִּבֵּל בְּעַמְּךָ וּלְלֹא תַּעֲדֹם עַד בְּדָם רֵעֶךָ. אֲנִי יְהוָה. ¹⁷ לא תשנא את אחיך בלבבך וגערת את רעכך פן תחטא בו. ¹⁸ לא תנקום ולא תיטהר טינה בבני עמך. ואהבת לרעך כמוך. אני ה'. ¹⁹ את חוקיי תשמור. לא תגדל שני מיני בהמה, לא תזרע שני זרעים בשדך, ולא תלבש בגד שני בדים. ²⁰ אם יִשְׁכֵּב אִישׁ וְיִשְׁכֵּב עִם אִשָּׁה הַזֶּה שְׁפַחַת הַמִּקְרוֹסָה לְאִישׁ אַחֵר וְלֹא נְפָדָה וְלֹא שׁוּחָרָה, יְעֲנָשׁוּ שְׁנֵיהֶם, וְלֹא יְעֲנָשׁוּ מִמָּה, כִּי הַשְּׁפַחַת לֹא נִשְׁחָרָה. ²¹ על חטאתו יביא האיש איל אשם אל יהוה אל פתח אהל מועד. ²² וְכַפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה בְּאֵיל הַאֲשָׁם עַל הַחֲטָאָה אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ הַחֲטָאָה אֲשֶׁר חָטָאָה. ²³ כִּי-תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ וְתַנַּעְתָּ כָּל-עֵץ-פָּרִי וְתִשְׁאֵל פְּרִיוָם כְּעֲרָל תִּרְאֶלֶת שְׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרָלִים לֹא-יֹאכְלוּ. ²⁴ בשנה הרביעית, כל פירותיהם יוקדשו לתהילת ה'. ²⁵ בשנה החמישית תאכלו את פריו והעץ יוסיף לתת לכם פרי אני יהוה אלהיכם. ²⁶ לא תאכלו כל דבר עם דם לא תעשו קסמים ולא תעשו כישוף. ²⁷ לא תגזוז את פינות שערך בעיגול, ולא תגלח את פינות זקנך. ²⁸ לא תעשו בבשרכם, בעד המת, ולא תקעקו את עצמכם. אני יהוה. ²⁹ אַל תִּטְמָא אֶת-בַּתְּךָ בְּזִנָּהּ, פֶּן-תִּפְלַא הָאָרֶץ בְּזִנָּה וּמְלָאָה פשע. ³⁰ את שבתותיי תשמרו ואת מקדשי תיראו אני יהוה. ³¹ אל תשאל במדומים וברוחנים ואל תבקש את עצתם פן תטמא בהם אני יהוה אלהיך. ³² לפני איש אפור תקום ופני זקן כבד את אלהיך תירא אני יהוה. ³³ אם יבוא נכרי להתארח עמך בארצך, לא תדכא אותו. ³⁴ כְּכֵן יִשְׂרָאֵל תַּעֲשׂוֹתָ אֶת הַגָּר הַיּוֹרֵשׁ בְּתוֹכֶם וּאַהֲבַתָּהוּ כְּמוֹךָ כִּי גֵרִים הַנַּיִת בָּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃. ³⁵ לא תעשו עוול, אם במשפטים, אם במידות אורך, אם במשקלות, אם במידות קיבולת. ³⁶ מוֹתְנֵי צְדָקִים וְשׁוּקְלוֹת צְדָקִים, אֵיפָה צְדָקָה וְהִין צְדָקָה, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצִיאֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. ³⁷ את כל חקתיי ואת כל משפטיי תשמרו ועשיתם אותם אני יהוה»

ויקרא כ'

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"ואמרת אל בני ישראל: כל אשר ייתן למולך אחד מבניו, בין מבני ישראל ובין מהגרים הגרים בישראל, מות יוטל; עם הארץ יסקולו. ³ וְשִׁים פָּנִי בַּאִישׁ הַהוּא וְכְרַתִּיו מִתֵּךְ עַמּוֹ כִּי נָתַן מִבְּנָיו לְמוֹלֵךְ לְטַמֵּא מִקְדַּשִּׁי וּלְחָלֵל שְׁמִי קָדְשִׁי. ⁴ אם עם הארץ יעצום עין מן האיש הזה במתן מבניו למולך ולא יהרגוהו, ⁵ אֲשִׁיתִי פָּנִי בַּאֲשֶׁר הַהוּא בַּאֲשֶׁר בַּמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּיו מִתֵּךְ עַמּוֹ וְכָל-הַזְּנִים כְּמוֹ לְזָנִים לְמוֹלֵךְ׃. ⁶ אִם־יְפֹּה אֶל־מְשָׁמִים וְאֶל־רוּפִים לְזַנֵּה עִמָּהֶם, אֲשֶׁר אֶשְׁמִית פָּנִי בְּאֶשׁוֹ וְאֶכְרַתּוֹ מִתֵּךְ עַמּוֹ. ⁷ קדשתם את עצמכם והייתם קדושים כי אני יהוה אלהיכם. ⁸ את חוקיי תשמרו ועשיתם אותם אני יהוה מקדשכם. ⁹ כל המקלל את אביו או את אמו, מות יוטל; קילל את אביו או את אמו, דמו עליו. ¹⁰ אם-איש ינאף עם אשה נשואה, ואם ינאף עם אשת רעהו, ייענשו שניהם מות, האיש והאישה הנואפים. ¹¹ כי ישכב איש עם אשת אביו וגלה ערוות אביו, שניהם מות ייענשו, דמם עליהם. ¹² אִם-יִשְׁכַּב אִישׁ עִם-חֻרְגָּתוֹ, שְׁנֵיהֶם יְוָתוּ; בְּשׁוּפָה עָשָׂו, דמָם עָלָם. ¹³ אִישׁ אִם-מִשְׁכָּב אִת-מַגְשָׁב כְּאִשָּׁה, שְׁנֵיהֶם עָשְׂו נִתְעֲבָעָה; מַת יְוָתוּ יְוָתוּ, דמָם עָלָם. ¹⁴ אִם-יִקַּח אִישׁ בַּעֲלָה וְאִמָּה לְנַשָּׁה, פשע הוא; יִמְסוּרוּ בָּאש, גַּם הוּא וְהֵם, לְמַעַן-הַפֶּשֶׁע הַזֶּה לֹא-יִהְיֶה בְּכָמֶכם. ¹⁵ איש אשר מקיים יחסי מין עם בהמה ייענש מוות, ואתה תמית את הבהמה. ¹⁶ אִשָּׁה אִשָּׁה תִּגַּשׁ אֶל-בְּהִיה לְמַעֲבֵד עִמָּהּ וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִישָּׁה וְאֶת-הַבְּהִיהּ וּמוּת יְהווּ דָּמָם עָלָם׃. ¹⁷ כִּי יִקַּח אִישׁ אֶת־אַחוֹ בַּת־אָבִיו אוֹ בַּת־אֲמוֹ וְרָאָה עֲרוּהָ וְהִיא רָאָה אֶת־אֶת־עֲבוֹדוֹ, בְּלִילָה הוּא; לִפְנֵי עַמָּהָ יְכַרְתָּ. עֲרוּת־אֲחוֹתוֹ גָּלָה, עֲוָנוּ יְשָׂא. ¹⁸ כי ישכב איש עם אשה במחזור וגלה ערוותה, הוא גילה את זבונה והיא גילתה את זב דמה, נכרתו שניהם מקרב עמם. ¹⁹ לא תגלה ערוות אחות אמך ואחות אביך כי גילוי בשרו הוא את עונם ישאו. ²⁰ אִם-יִשְׁכָּב אִישׁ עִם-דוֹדָתוֹ, וְגָלָה אֶת-עַרְוַת דּוֹדוֹ, נִשָּׂאוּ חַטָּאתָם: בְּלֵי-יָלִים יְמוּתוּ. ²¹ אִישׁ יִקַּח אִישׁ אֶת-אֶשֶׁת אָחִיו טְמַאָה הִיא עֶרְוַת אָחִיו גָּלָה עֲרִירִים יִהְיוּ. ²² את כל חוקי ואת כל משפטי תשמרו ועשיתם אותם, ולא תקיא אתכם הארץ אשר אנכי מביא אתכם לגור שם. ²³ לא תלכו, במנהגי הגויים אשר אנכי אגרש מפניכם, כי את כל אלה עשו, ואני מתעב אותם. ²⁴ וְאָמַרְתִּי לְכֶם יָרְשְׁתֶּם אֶת־אַרְצְמָם וְנָתַנָּהּ לָכֶם לַיּוּרְשָׁה אֶרֶץ זַבֶּת חָלָב ודבש וְנִתְנַכְתִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַבְּדִּילִיתְכֶם מִן־הַעַמִּים׃. ²⁵ הבדיתם בין בהמה טהורה לטמאה, ובין עוף טהור לטמאה, ולא תעשו את עצמכם לתועבה מכל בהמה, עוף, וכל רמש על הארץ, אשר לימדתי אתכם להבדיל לטמא. ²⁶ קדושים תהיו לי כי קדוש אני ה' ואני הבדלתי אתכם מן העמים למען תהיו לי. ²⁷ כל איש או אישה אשר יעוץ ברוחות או יעשו עתידות יומת יומת; יסקלו; דמם עליהם.»

ויקרא 21

¹ ויאמר ה' אל משה דבר אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לא יטמא איש בעמו במת, ² חוץ מקרוב משפחתו מאותה מעמד, לאמו, לאביו, לבנו, לבתו, לאחיו, ³ וְאֶת־אַחוֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַגּוֹרֶת עִמּוֹ, לֹא־נָשָׂא, יִטְמָא. ⁴ כראש בית בעמו, לא יטמא ולא יחלל כבודו. ⁵ לא יגלח הכוהנים את ראשם, לא יסירו את צידי זקנם, ולא יעשו פצע בבשרם. ⁶ קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו את שם אלהיהם כי זבחי אש הם מקריבים ליהוה לחם אלהיהם קדושים יהיו. ⁷ לא יקחו זונה ולאישה חסרת כבוד, ולא יקחו גרושה מאישיה, כי קדוש הוא לאלהיו הכהן. ⁸ קדוש תחשבוהו כי לחם אלהיכם הוא מקריב קדוש הוא יהיה לכם כי קדוש אני ה' מקדשכם. ⁹ אם בת כהן תבזה את עצמה בזנות, היא תבזה את אביה; באש תישרף. ¹⁰ הכוהן הגדול אשר מעל אחיו אשר יצק שמן המשחה על ראשו ואשר מינה אותו ללבוש את בגדי הקודש--לא יגלה את ראשו ולא יקרע את בגדיו. ¹¹ לא יגש לכל מת, ולא יטמא לאביו ולאימו. ¹² לא יעזוב מן המקדש ולא יחלל את מקדש אלהיו כי שמן משחה אלהיו נזר עליו אני יהוה. ¹³ הוא יתחתן עם בתולה. ¹⁴ לא יקח אלמנה, ולא גרושה, ולא אישה חסרת כבוד ולא זונה, כי בתולה מעמו יקח לו לאישה. ¹⁵ לא יבז את זרעו בעמו כי אני ה' מקדשו".» ¹⁶ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ¹⁷ «"דבר אל אהרן ואמרת לו: לא ייגש איש מזרעך בכל הדורות אשר לו מום גופו להקריב את לחם אלהיך". ¹⁸ כי לא יגש איש בעל מום גופני; לא יגש איש עיוור או צולע, או איש בעל מום או גידול, ¹⁹ או אדם שיהיה לו שבר בכף רגלו או בידו, ²⁰ מי יהיה גיבן או גמד, או מי יהיה כתם בעין, גרדת, גזזת או אשכים מעוכים. ²¹ כל איש מבית אהרן הכהן אשר לו מום גופו לא יגש להקריב אשה ליהוה מום גופו לא יגש להקריב לחם אלהיו. ²² יוכל לאכול את לחם אלוהיו, את קודשי הקודש ואת הקודשים. ²³ וְלֹא יָבֹא מֵעַק הַפְּרוֹכֶת וְלֹא יְגָשׁ אֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי מוּם בָּעָם לֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם׃» ²⁴ כֹּה דִּבֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן אֶל-בְּנָיו אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ויקרא כב

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"דבר אל אהרן ואל בניו וימנעו מקדשי הקודש אשר מקדישים לי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אני ה'". ³ אָמַר לָהֶם כָּל־אִישׁ מְצַרְצֶכֶם בְּדוֹרֵיכֶם, אֲשֶׁר טְמָאָה עָלָיו וְיִגַּשׁ אֶל־הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר מְקַדִּים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, נכרת מִפְּנֵיי. אֲנִי יְהוָה. ⁴ כל איש מזרע אהרן אשר לו צרעת או זב מן האברים לא יאכל מן הקודשים עד טהרו והוא יהא על כל אשר נגע באדם שטמא במגע עם גופה ועל כל אשר זרעו, ⁵ של זה שנגע או בשרץ וטמא אותו, או בטמא שהודיע לו את טומאתו בכל דרך שתהיה. ⁶ כל הנוגע בדברים אלה יטמא עד הערב ולא יאכל מכל הקדשים, ורחוץ את גופו במים. ⁷ ואחרי שקיעת החמה יטהר, אז יוכל לאכול קדשים, כי זה מאכלו. ⁸ כל אשר מת או אשר נקרע חיות בר לא יאכל לטמא בו אני יהוה. ⁹ ושמרו מצותיי פן יחטאו בדבר הזה וימותו בחילול הקדשים אני יהוה מקדשם. ¹⁰ לא יאכל נכרי קדשים, ולא יאכל כל היושב בבית כהן או עובד קדשים. ¹¹ וְעַבְד שֶׁקָּנָה הַכֹּהֵן בַּכֶּסֶף יֹאכֵל מִמֶּנּוּ וְהָלִיד בֵּיתוֹ יֹאכֵל מִמַּאֲכָלוֹ. ¹² בת כהן, אשר נשואה לאישה נכרית, לא תאכל ממה שנלקח מהקודשים. ¹³ וְכַב בַּת־כֹהֵן, כִּי־עָלְמָנָה אוֹ גְרוּשָה, וְלֹא־יוֹלָדָה, וְשָׁבָה אֶל־בֵּית־אָבִיהָ כַּנְעֲרֵיהָ, מֵאֶחֶם־אָבִיהָ תֹאכֵל, וְלֹא־גָר אֹכֵל. ¹⁴ אם יאכל אדם בשוגג דבר קדש, ישיב לכהן את ערך הקדש ועוד חמישית. ¹⁵ לא יחללו הכהנים את קדשי בני ישראל אשר הפרישו לה' ¹⁶ ולא אחייב אותם בחטא אשר יחטאו באכל קדשיהם כי אני יהוה מקדשם» ¹⁷ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ¹⁸ «"דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם כל אשר יקריב את קרבנו מבית ישראל ומן הגר בישראל אם נדר ואם נדבה אם יקריבנו לה' עולה", ¹⁹ למען תתקבל, שיהיה הקורבן זכר תמים, מן הבקר, מן הכבשים או מן העזים. ²⁰ לא תציע דבר שיש בו פגם, כי הוא לא יתקבל. ²¹ כִּי יִקְרִיב אִישׁ לַיהוָה בְּהִים גָּדוֹל אוֹ קְטָנָה כְּזַבַּן שָׁלוֹם, בּין לִקְיוֹם נְדָרָה אוֹ כְּמִנְבָּה, הַקָּרְבָּן, לַעֲשֶׂה יְקַבֵּל, תִּהְיֶה תָּמִים; אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה בָּהּ מִפָּם. ²² בהמה עיוורת, נכה או מוכה, אשר בה כיב, גרדת או גזזת, לא תקריבו אותה ליהוה; לא תקריבו אותה אשה ליהוה על המזבח. ²³ מותר להקריב כתרומה שור או כבש בעל גפה ארוכה או קצרה מדי, אך לקיום נדר לא יתקבל קורבן זה. ²⁴ לא תקריב לה' בהמה אשר אשכיה חבולה, מרוסק, תלוש או כרת לא תעשה זאת בארצך. ²⁵ אף מיד נכרי לא תקח את כל הזבחים האלה להקריב אכלה לאלהיך כי מום הם לא ירצו בעיניך» ²⁶ ויאמר ה' אל משה: ²⁷ «"שור, כבש או עז, כי יולדו, ישב שבעת ימים עם אמו, ומיום השמיני ואילך ירצה להעלות עלה לה'.". ²⁸ בין אם זה בקר או כבש, לא תשחטו את הבהמה ואת גוריה באותו יום. ²⁹ כי תקריבו לה' זבח תודה, תקריבנו כרצונו., ³⁰ וְכֵן יִאֲכֹל הַזֶּבֶן בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תִשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד הַבֹּקֶר אֲנִי יְהוָה׃. ³¹ שמורתם את מצוותיי ועשיתם אותן: אני יהוה. ³² לא תחללו את שם קדשי, וקדשתי בתוך בני ישראל. אני ה' מקדשכם., ³³ "אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְהִתְהִי לָכֶם לָאֱלֹהִים. אֲנִי יְהוָה."»

ויקרא כג

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקהלות קדשים אלה מועדי". ³ ששת ימים תעבדו ויום השביעי שבת מנוחה מקרא קדש לא תעשו מלאכה שבת קדש היא לה' בכל מושבותיכם. ⁴ אלה חגי יהוה מקהלות הקדשים אשר תקראו אותם בזמנם. ⁵ בחדש הראשון, בארבעה עשר יום לחדש, בין הערבים, פסח לה'. ⁶ ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לכבוד ה' שבעת ימים תאכלו מצות. ⁷ בְּיוֹם הָרִאשׁון תַּעֲבֹר לָכֶם עֲצַת קֹדֶשׁ לֹא תַּעֲשֶׂה. ⁸ שבעת ימים תקריבו אשות ליהוה וביום השביעי קהלת קודש, כל מלאכת עבדה לא תעשו.» ⁹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ¹⁰ «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אנכי נותן לכם וקצרתם את קצירתה והבאתם אל הכהן ערום ביכורי קצירכם". ¹¹ ויניף את הערום הזה לפני יהוה למען ירצו אתכם ויניף אותה הכהן ממחרת השבת. ¹² ביום הנפתך את הערום, ותקריבך עלה ליהוה כבש בן שנה תמים., ¹³ והקרבן הנלווה יהיה שני עשירונות סלת לבוש בשמן כאש ריח ניחוח לה' ונסך יין רבע ההין. ¹⁴ לֹא תֹאכַלוּ לֶחֶם וְלֹא צְלִי וְלֹא תְרוּגָה עַד הַיּוֹם הַהוּא עַד תַּבִּיאוּ אֶת-הַמִּנְחָה לָאֱלֹהֶיךָ חֻקָּת עוֹלָם זֹאת לְצַרְצֶךָ בְּכָל-מְקָרוֹת יוֹשְׁבֶיךָ אֲשֶׁר-אַתָּה. ¹⁵ מאחר השבת, מיום הבאת הערום להניף, תספר שבעה שבועות תמימים. ¹⁶ ותספרו חמישים יום עד ממחרת השבת השביעית והקריבתם לה' קרבן חדש. ¹⁷ מִשְׁבֹתֵיכֶם תַּבִּיאוּ שְׁתֵּי כְּרֵי נִפְלָה מִשְׁבֹתֵיכֶם סֶלְתִּים יִעֲשֶׂרְנֵי אֵיפָה וְאֲפוּ בַּחֲמָר אֵלֶּה בִּכְרוֹת יְהוָה׃. ¹⁸ וְעַל־הַכְּחָמִים הָאֵלֶּה תַּעֲלָה לַיהוָה שֶׁבַע כָּבְשָׁנִים תָּמִים, פָּר בָּקָר אֶחָד וְאַיְלִים שְׁנֵי־יְהוָה, עַל־מְנַחַת הַנַּכְרִיחַ וּנְסֵכָה הַנַּהֲרֵי: אֵשׁ רֵיחַ נִיחַח לַיהוָה יִהְיֶה׃. ¹⁹ וגם תקריב שעיר עז לחטאת ושני כבשים בני שנה לשלמים. ²⁰ ויניף הכהן את הקורבנות עם כיכרות הביכורים כמנחה הנפה לפני ה' עם שני הכבשים יהיו קדשים לה' ולכהן יהיו. ²¹ בַּיּוֹם הַהוּא קְרָאשְׁתֶּם מִקְרָאֵל קֹדֶשׁ וְעָשְׂתֶּם עֲצַת קֹדֶשׁ וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַּעֲשֶׂה חֻקָּת עוֹלָם הִיא לַצַּרְכֶם בְּכָל-מְקוֹמוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים ... ²² "בְקָצֹרְתֶּם אֶת-קְצִיר אֶת-אַדְמְךָ לֹא-תִקְצֹר עַד-שְׂדֶךָ וְלֹא-תְלַקְצֹר קְצִירְךָ לֹא-תִלָּקֹב וְלָעָנִי וְלָגֵר תַּשְׁאִיר אֹתָם. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם."» ²³ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ²⁴ «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבת זכרון בקול שופר קהלת קדש". ²⁵ "לא תעשו מלאכת עבדה, וְאֵשׁ תַּקְרִיבוּ לַיהוָה."» ²⁶ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ²⁷ «"ביום העשירי לחודש השביעי הזה הוא יום הכיפורים קהל קדש יהיה לכם, ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשות לה'.". ²⁸ לֹא תַּעֲשׂוּ כָּל-מְלָאכָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי-יוֹם כְּפֹרִים הוּא אֲשֶׁר יְכַפֵּר עַל־כֶּף לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ²⁹ כל מי שלא יתאבל ביום ההוא ייכרת מעמו ³⁰ וְכָל אֲשֶׁר עֹשֶׂה מְלָאכָה בַּיּוֹם הַהוּא אָכְבֵדוֹ מִתֵּךְ עַמּוֹ. ³¹ כל מלאכה לא תעשה חקת עולם זאת לזרעך בכל מקומות אשר אתה יושב בהם. ³² שבת מנוחה היא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשיעי לחדש בערב מערב ועד ערב מחרתם את שבתכם תשמרו.» ³³ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ³⁴ «"דבר אל בני ישראל ואמרת להם: בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חגג חג הסוכות שבעת ימים לה'". ³⁵ ביום הראשון תהיה קהלת קודש; כל מלאכת עבודה לא תעשו. ³⁶ שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה וביום השמיני קהלת קודש תהיה לכם והקריבו אשה ליהוה חג סיום הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו. ³⁷ אלה חגי ה' אשר תקראו לעשות בהם מקהלות קדשים להקריב לה' אשות ועולות ומנחה זבחים ונסכים איש ביומו ³⁸ בְּלִי שַׁבָּתוֹת יְהוָה, בְּלִי מַתְנַתְכֶם, בְּלִי נְדָרֵיכֶם, בְּלִי מִנְדָבֵיכֶם אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה. ³⁹ בַּחֲמִשָּׁה יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּי אֲסַפְתֶּם אֶת-יְבוּר הָאָרֶץ וְחַגְתֶּם אֶת-יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים. הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מָשָׁבָה וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי מָשָׁבָה. ⁴⁰ בְּיוֹם הָרִאשׁון תִּקְחוּ פְּרִי עֵץ תְּהִיבִים וְעָנְפֵי עֵץ תַּמָּן וְעָרְבֵי עֵץ עָלֶה וְעָרְבֵי נָחָל וְשִׂמְחוּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שִׁבְעַת יָמִים. ⁴¹ את החג הזה תחגגו לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם היא לזרעכם בחדש השביעי תחגגו אותו. ⁴² שבעת ימים תשבו בסככות עלים; כל הילידים בישראל ישבו בסככות., ⁴³ למען ידעו צאצאיכם כי בצריפים גרתי לגור את בני ישראל בהוציאם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם» ⁴⁴ וַיְדִיעַ מֹשֶׁה לְבָנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-חַג ה'.»

ויקרא כ"ד

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"צוה את בני ישראל להביא לך שמן זיתים טהור כבושים למנורה כדי להדליק את הנרות תמיד". ³ מלבד הפרוכת אשר לפני העדות באהל מועד ויענה אהרן להבעיר תמיד מערב עד בוקר לפני יהוה חקת עולם היא לזרעכם. ⁴ וַיַּעֲשׂוֹת אֶת הַנְּרָתוֹת עַל־מְנוּרָה מַזָּהָב הַטָּהוּר וַיַּדְלוּ תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה׃. ⁵ «"וקח סלת דקה ואפה שתים עשרה לחם, עוגה אחת תהיה שתי עשיריות איפה.". ⁶ וְתִשִּׁים אֹתָם שְׁתֵּי עָרְמוֹת, שְׁשָׁה בְּכָל עָרְמָה, עַל שְׁלַחַן הַזָּהָב הַטָּהוּר, לִפְנֵי יְהוָה. ⁷ וְתָנִיתָ קְטֹרֶת טָהוֹרָה עַל־עֶרֶם וְהִיא אֵשׁ־זִכְרָבָה לַיהוָה עַל־הַל־חֶמֶל׃. ⁸ בכל יום שבת יתקיים הלחם הזה לפני יהוה תמיד בעד בני ישראל ברית עולם הוא. ⁹ לאהרן ולבניו יהיו ואכלו אותם במקום קודש כי קודש קדשים הם להם מאשיות ליהוה חקת עולם היא זו.» ¹⁰ בן אשה ישראלית, אך הוא בן מצרי, בא בתוך בני ישראל, ותהיה ריב במחנה בין בן האישה הישראלית ובין איש ישראלי. ¹¹ בן האישה הישראלית חילל את השם הקדוש והארור, ושם אמו היה שלומית בת דברי משבט דן. ¹² הם שמו אותו תחת שמירה כדי שיוכל משה לומר להם מאת יהוה מה עליהם לעשות. ¹³ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ¹⁴ «"הוציאו את המגדף מן המחנה, וכל השומעים אותו יסמכו את ידיהם על ראשו, וכל הקהל ירגמו אותו באבנים.". ¹⁵ וְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר קָלַל אֶת-אֱלֹהָיו, נָשָׂא חַטָּאתוֹ. ¹⁶ וְכָל הַמְגַדֵּף אֶת-שֵׁם יְהוָה יִמָּתוּ וְכָל-הַקָּהָל יְרֹקֵל אוֹתוֹ. מִגּר וּמֵת אִם-אֶלֶךְ-הַקָּדֹשׁ יִגַּדֵּף וְיָמוּת. ¹⁷ כל המכה אדם עד שימות, יומת. ¹⁸ הַטּוֹרֵחַ רֹאש בָּקָר אֶחָד, יִתֵּן רֹאשׁ בָּקָר אֶחָד: נֶפֶשׁ תַּחְתִּי נֶפֶשׁ. ¹⁹ אם מישהו פוגע בשכנו, יטופל בו כפי שעשה: ²⁰ שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן, הוא יקבל את אותה הפגיעה שגרם לשכנו. ²¹ הורג בהמה יתן אחרת, והורג אדם יומת. ²² תורה אחת תחול בכם גם לגר וגם לליליד הארץ כי אני יהוה אלהיכם» ²³ וַיַּדְבַּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצְאוּ אֶת-הַגַּלְף מִן-הַמַּחֲנָה וַיָּסְקוּ אוֹ וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה׃.

ויקרא כ"ה

¹ וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת להם כי תבואו אל הארץ אשר אנכי נותן לכם ושבת הארץ שבת היא לה'.". ³ שש שנים תזרע שדך, שש שנים תגזום גפנך ותקבץ את יבולתה. ⁴ וְהָיָה שָׁבַת שָׁבַת לְאַרֶץ שָׁבַת לַיהוָה לֹא תִזְרֵעַ שְׂדֶךָ וְלֹא תְגַזֵּם כָרְמֶךָ. ⁵ לא תקצור את הצמח מעצמו, את נשורת קצירך האחרון, ולא תבצר את ענבי גפנך הלא גזומה: שנת מנוחה היא לארץ. ⁶ אֲשֶׁר תְּבִיא אֶת־הָאָרֶץ בְּשַׁבָּתָהּ יִהְיֶה לָכֶם לְעַבְדֶיךָ וּלְשַׁפָּתֶיךָ לְשַׁבָּתֶיךָ וּלְגָר הַגָּר הַיּוֹשֵׁבִים בְּתִבְכֶם, ⁷ לְמִקְהָמֶךָ וּלְבִהְמָה אֲשֶׁר בַּאַדְקָךָ, כָּל-תְּבוּלָם יִהְיֶה לַאֲכָל׃. ⁸ שבע שבתות שנה תספר, שבע פעמים שבע שנים, משך שבע שבתות השנה האלה יהיה לך ארבעים ותשע שנים. ⁹ בְּעֲשִׂירִי לְחֹדֶשׁ שְׁבִיעִי תִקְעוּ בְּחֹצֶר קָדוֹל בְּיוֹם הַכִּפְרִים תַּתְעֲבִידוּ אֶת הַחֹצֶר בְּכָל-אֶרֶצְכֶם. ¹⁰ וְקִדְשְׁתֶּם אֶת־הַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁים וְהִקְרָאתֶם דְרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֵיהּ יוֹבֵל הוּא לָכֶם וְשָׁבוּ אִישׁ לְנַחֲלָתָיו וְשָׁבוּ אִישׁ לְמִשְׁפַּחְתָּיו. ¹¹ יובל יהיה לכם שנת החמישים, לא תזרעו, ולא תקצרו את פרי האדמה מעצמה, ולא תקצרו את הגפן הלא גזומה. ¹² כִּי יוֹבֵל הוּא קֹדֶשׁ יְהִי לָכֶם אֶת-יְבוּל שְׂדֶיךָ תֹאכְלוּ. ¹³ בשנת היובל הזאת, איש מכם תשוב לנחלתו. ¹⁴ אם תמכור לרעך תקנה, או אם תקנה מרעך, אל-אל תרע לאחיו. ¹⁵ כמספר השנים למן היובל האחרון תקנו מאת רעכך, וכמספר שנות הקציר ימכור לך. ¹⁶ ככל שהיבול יישאר זמן רב יותר, כך תגבו מחיר גבוה יותר, וככל שהיבול יישאר קצר יותר, כך תגבו מחיר נמוך יותר, כי זהו מספר היבולים שהוא מוכר לכם. ¹⁷ אִישׁ מִכֶּם יִפָּע אֶת־אֶחָיו; יְרָא אֶת־אֱלֹהֶיךָ, כִּי אָנְכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ¹⁸ את חוקיי תעשה, את משפטיי תשמור ועשה, ושבת בבטחה בארץ. ¹⁹ וַתִּתָּנֶה הָאָרֶץ פְּרִיּוֹתָהּ, וְאַכְלוּ לְשָׁבַע וְיָשְׁבוּ שָׁם בְּבָטַח. ²⁰ אִם תֹאמַר מַה נֹאכֵל בַּשָּׁבִיעִית וְלֹא נִזְרֵעַ וְלֹא נְקְצוֹר אֶת־יְבוּלָנוּ ²¹ אשלח לכם את ברכתי בשנה השישית, ותשא פרי לשלוש שנים. ²² בשנה השמינית תזרעו ואכלתם את הקציר הישן עד השנה התשיעית עד בוא קצירה תאכלו את הישן. ²³ לא תימכר הארץ לנצח, כי לי הארץ, ואתם בביתי כגרים ותושבים. ²⁴ בכל הארץ אשר תרשת, תעניק זכות גאולה לאדמות. ²⁵ אִם-יֶעֱנָשׁ אָחִיךָ וְמָכָר חֶלְקָתוֹ, יָבֹא נַצְרוֹ, קְרוֹבוֹ הַקָּרוֹב, וְיַפְדֹּל אֶת-מָּכָר אָחִיו׃. ²⁶ אם לאדם אין מי שייצג אותו והוא עצמו משיג את האמצעים לבצע את הגאולה, ²⁷ הוא יספור את השנים שחלפו מאז המכירה, יחזיר את העודף לקונה ויחזור לנכסו. ²⁸ אם לא ימצא את האמצעים להחזיר את החסד, יישאר הנכס הנמכר ברשות הקונה עד שנת היובל. ביובל הוא ישוחרר והמוכר יקבל בחזרה את החזקה ברכושו. ²⁹ כי יכֹר איש בית מגורים בעיר מוקפת חומה, תהיה לו זכות גאולה עד סוף שנת המכירה; זכות גאולתו תהיה לשנה שלמה. ³⁰ אם לא יגאל הבית אשר בעיר מוקפת חומה עד כלות שנה מלאה, והיה לנצח לקונה ולצאצאיו, לא יעזוב את אחוזתם ביובל. ³¹ אבל הבתים בכפרים שאינם מוקפים חומות ייחשבו כשייכים לאדמה, ניתן יהיה לקנות אותם בחזרה והם ישוחררו ביובל. ³² וְעָרֵי הַלֵּוִים וּבְתֵי הַערִים אֲשֶׁר יַרְשִׁימוּ לְהוֹיְשִׁין פְּדוּל עוֹלָם. ³³ אִם-קָנָה אִישׁ בַּיִת מֵהַל-הַלֵּיִם, הַבַּיִת אֲשֶׁר נָתַן לוֹ בָּעִיר יִשְׁתָּר בְּיוֹבֵל, כִּי הַבָּתִים בְּעָרֵי הַלֵּיִם נֶחֱלָקְתָּם הֵם, בְּקִרְבֵי בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל. ³⁴ שדות אשר בפאתי ערי הלויים לא יימכרו, כי אחוזת עולם הם. ³⁵ אִם-יֶרֶשׁ אָחִיךָ וְתָרַפֵּשׁ יָדוֹ מִמֶּנָּךְ וְאִם-גֵר וְאִם-גֵר הוּא וְיָשָׁב מִמֶּנָּךְ. ³⁶ אל תעשה ממנו ריבית ואל תרוויח, כי ירא את אלהיך וחי אחיך עמך. ³⁷ לא תלוה לו את כספך בריבית, ולא תתן לו את מאכלך כדי להרוויח ממנו. ³⁸ אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לתת לך את ארץ כנען להיות לך לאלהים. ³⁹ אִם-יֶעָנֶה אָחִיךָ בְּתוֹכֶם וְמָכַר אֶת-הַנֶּה לָךְ, לֹא-תָרַשׁ מִמֶּנּוּ דָּאוּם. העבודה של עבד. ⁴⁰ הוא יהיה עמך כעובד, כאורח, הוא ישרת אותך עד שנת היובל. ⁴¹ וַיֵּעָזֹב בֵּיתֶךָ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ, וְשָׁב אֶל-מִשְׁפָּחָתוֹ וְהָלַכְתָּת אָבִיו׃. ⁴² כִּי עבדי המה אשר הוצאתי מארץ מצרים לא יימכרו כאשר נמכרים עבדים. ⁴³ לֹא תִמְשֻׁלֹךְ בוֹ בְּחַסּוּרָה וְיִרָא אֶת אֱלֹהֶיךָ. ⁴⁴ את עבדיך ואת שפחותיך אשר לך, תקח מן הגויים סביבותיך; מהם תקנה עבדים ושפחות. ⁴⁵ וגם מבני הזרים השוהים בארצך וממשפחותיהם הגרות איתך, אשר ילדו בארצך, תוכל לקנות אותם, והם יהיו לך לרכוש. ⁴⁶ וְהָרִישְׁתָּם לְבָנֶיךָ אַחֲרֵיךָ לְרַחֵל וְהָיוּ לָכֶם עַבְדִים עַד עוֹלָם וְאֶת-אֶחָיֶיךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא-תִמְשַׁלֵּחַ מִכֶּם בְּאֶחָיו בְּחַסָּר׃. ⁴⁷ כי יעשר בתוכך נכרי או אורח, ואחיך, כעני בתוכו, מכר את עצמו לנכרי, לאורח אשר קרוב אליך, או לצאצא משפחת נכרי., ⁴⁸ אחרי שימכור את עצמו, תהיה לו זכות גאולה; אחד מאחיו יגאל אותו., ⁴⁹ אוֹ דּוֹדוֹ, אוֹ בֶּן דּוֹדוֹ, אוֹ מִקְרוֹבָיו, אוֹ אִם יָעֲשׂוֹת וְיִפְדֹּל. ⁵⁰ יספור, עם הקונה אותו, משנת מכר את עצמו לו עד שנת היובל, ומחיר המכירה יחושב לפי מספר השנים, ויחשב את ימי עבודתו כימי שכיר. ⁵¹ אם נותרו עוד שנים רבות, הוא ישלם עבור רכישתו החוזרת על סמך מספר השנים, תוך התחשבות במחיר בו נרכש., ⁵² אם נותרו שנים מעטות עד שנת היובל, יספור אותן וישלם את פדיונו לפי אותן שנים. ⁵³ הוא יקבל יחס של עובד מצטיין בבית, ואדונו לא יתייחס אליו בחומרה בנוכחותך. ⁵⁴ אם לא יגאל באחת מהדרכים האלה, הוא ובניו יצאו חופשי בשנת היובל. ⁵⁵ כי בני ישראל עבדי הם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם»

ויקרא 26

¹ «"לא תעשו לכם אלילים ולא תקימו לכם פסל ומצבה ולא תשימו פסל בארצכם להשתחוות לה כי אני ה' אלהיכם". ² את שבתותיי תשמרו ואת מקדשי תיראו אני יהוה» ³ «"אם תעקבו אחר חוקיי, אם תשמרו מצוותיי ותעשו אותן", ⁴ אשלח את גשמיכם בעיתם, הארץ תתן את יבולתה, ועץ השדה ייתן את פריו. ⁵ דַּשׁ חִטָּה תַּיְשׁוּב בְּאַרְצְךָ עַד בָּצִיר וְעַד הַזְרַעָה וְאַכְלַתִּי לִשְׁבֵעַ לַחְמֶךָ וְיָשַׁבְתָּ בְּבָטַח בָּאַדְךָ. ⁶ אני אשים שָׁלוֹם בארץ תישן מבלי יפחידיך איש אעשה זאת. אעביר את חיות הבר מן הארץ וחרב לא תעבור בארצך. ⁷ רדפת את אויביך, והם יפלו לפניך בחרב. ⁸ חֲמִשָּׁה מִכֶּם יְרַדְפוּ מֵאָה, וְמֵאָה מִכֶּם יְרַדְפוּ עֲצַר אֲלָפִים, וְאוֹיְבֵיכֶם יִפְלוּ לְפָנֵיכֶם בְּחֶרֶב. ⁹ אֲשֶׁבְתִּי אֵלֶיךָ, וְאֶפְרֶה אֶתְכֶם וְאֶרְבֶּה אֶתְכֶם, וְאֶקִּים אֶת בְּרִיתִי אֶתְכֶם. ¹⁰ תאכלו יבול ישן, ישן מאוד, ודחו את הישן כדי לפנות מקום לחדש. ¹¹ אֶקְמַה שְׁכִינְתִּי בְּתוֹכֶם, וְלֹא תִנָּעֵץ נַפְשִׁי בְּכֶם. ¹² אלך בתוככם, אהיה לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. ¹³ אנכי יהוה אלהיכם אשר הוצאתכם מארץ מצרים למען לא תהיו עוד עבדים שם ואשברה את בורי עולכם והלכתיכם בראש רם. ¹⁴ וְאִם לֹא תִשְׁמַעְתָּ לְכָל הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה וְלֹא תַעֲשׂוֹתָם, ¹⁵ אם תבזה את חוקיי ואת משפטיי תנאף נפשך ולא תשמור את כל מצותיי ואת בריתי הפרת., ¹⁶ כֵּן אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָכֶם: אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי עָלֶיךָ, מַגְלַל וְחֹחַת, וְהַכְלִית עֵינָיִם וְהַנֶּפֶשׁ, וְלֹא תִזְרַעַתָּ זַרְעֶתֶךָ לָשָׁוָם, כִּי אֹיְבֶיךָ יֹאכְלוּהוּ. ¹⁷ ואפנה פני אליך ותובסתם לפני אויביך; שונאיכם ימשולו בך ואתם תברחו מבלי שרדף אתכם. ¹⁸ אם, אחרי כן, לא תשמעו לי, אעניש אתכם שבע פעמים על חטאיכם. ¹⁹ אשבור את גאוות עוצמתכם, אעשה את שמכם כברזל ואת ארצכם כנחושת. ²⁰ כֹחֶךָ יִבָּזֶל, אֶדְכֶם לֹא תִתָּנֶה יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִשָּׂא פְּרִיו׃. ²¹ אם תמשיכו ללכת נגדי ולא תסרבו לשמוע לי, אכה אתכם עוד שבע פעמים כעוונותיכם. ²² אשלח עליך חיות בר, אשר יחטפו את בניך, ויקרעו את בהמתך וימעטו אותך, ודרכיך יהיו שוממות. ²³ אם, למרות העונשים הללו, לא תאפשרו לעצמכם להתיקן על ידי ואם תמשיכו להתנגד לי, ²⁴ גם אני אלך עליכם ואכה אתכם עוד שבע פעמים על חטאיכם. ²⁵ אביא עליכם את חרב נקמת בריתי; תאספו בעריכם, ואשלח בכם מגפה, ותמסרו ביד אויב., ²⁶ כִּי-אֶקַּח אֶת-לֶחֶמְכֶם, אֶת-מִשְׂכָּבְתֶךָ, וְעֶשְׁרַב נָשִׁים אוֹפִים אֶת-לֶחֶמְכֶם בַּתַּנָּר אֶחָד, וְהַשִּׁיבוּ אֶת-לֶחֶמְכֶם בַּשְׁקָל וְתֹאכַלוּ לֹא-תִשְׁבַע׃. ²⁷ אם, לאחר מכן, עדיין לא תשמעו לי ותמשיכו לצעוד נגדי, ²⁸ אצעד עליכם בחמת זעם ואעניש אתכם שבע פעמים על חטאיכם. ²⁹ את בשר בניך תאכלו ואת בשר בנותיכם תאכלו. ³⁰ אשמיד את במותיכם, אכרת את מקדשיכם לשמש, אשים את גופותיכם על גופות אליליכם הנבזיים, ונפשי תמאס אתכם באימה. ³¹ אֶשְׁמַדֵּב אֶת-עָרֵיכֶם, אֶחְרַב מִקְדָּשֶׁיך, וְלֹא אֶנָּשֵׁם עוֹד אֶת-רֵיחַ בְּשְׁמָכֶם. ³² אשחית את הארץ, ואויביכם יושביה יתפלאו. ³³ וְאָפִצְרִי אֶתְכֶם בְּגוֹיִם וְאַשְׁלֹף אֶת-חַרְבִּי אַחֲרֵיכֶם; אֶרֶץְכֶם תִּחְרַב וְעֶרֵיכֶם תִּשְׁמֹשׁ. ³⁴ וְתַהֲבָא הָאָרֶץ שַׁבָּתָּתָּהּ כָּל-יְמִי שֶׁהִיא שָׁמְמָה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם וְתָנַח הָאָרֶץ וְתַהֲבָא שַׁבָּתָּתָּהּ. ³⁵ כִּי כָּל-יְמִי שֶׁהִיא חֲרוּבָה, יִהְיֶה לָהּ מְנוּחָה אֲשֶׁר לֹא-הִי בְּשַׁבָּתוֹתֵיכֶם, בְּשֶׁהִשְׁכְּבְתֶּם בָּהּ. ³⁶ אֲשֶׁר יִשְׁרוּדִים מִכֶּם אֶתְתִּי בְּלִבָּם בְּאַרְצוֹת אוֹיְבֵיהֶם קוֹל רָשׁוּש עֶלֶה יִמְנוֹסְפוּ כְּבוֹרֵחַ מֵחֶרֶב וְנָפְלוּ בְּלֹא יָרַדְפוּ׃. ³⁷ כְּפָנֵי חֶרֶב יִמְלֹדוּ וְגַם אֵין רֹדְפָם לֹא תִעֲמֹד נִפְנֵי אוֹיְבֶיךָ. ³⁸ תאבד בגויים, וארץ אויביך תאכל אותך. ³⁹ הנותרים מכם יאכלו בעוונותיכם בארץ אויביכם; גם הם יאכלו בעוונות אבותיכם אשר עודם עמם. ⁴⁰ ויתוודו על עונם ועל עון אבותם על פשעי עשו בי והכירו כי על אשר הלכו נגדי ⁴¹ כי גם אני צעדתי עליהם והבאתי אותם אל ארץ אויביהם. אם אז יענה לבם הערל ויקחו את עונש חטאיהם, אזכור את בריתי את יעקב., ⁴² וגם אזכור את בריתי את יצחק ואת בריתי את אברהם ואזכור את הארץ. ⁴³ וְהָאָרֶץ תִּנָּזֵב מֵעַלֵיהֶם וְתִשְׁבָּתָיהָ תְהַרְחֹק מֵהֶם שְׁמָמָה וְחַטָּאתָם יְקַבְּלוּ כִּי בָּזוּ אֶת-פְּקָטַי וְתָנַפְשָׁם אֶת-תּוֹרוֹתַי. ⁴⁴ וְגַם כֵּן, כִּי הֲווּ בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם, לֹא אֲדַסֵּא אֹתָם וְלֹא אֶתְעָזָב אֹתָם עַד אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר הֲרִיתָם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. ⁴⁵ וְאֶזְכֹר לָהֶם אֶת-הַבְּרִית אֲשֶׁר כְּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם אֲשֶׁר הוֹצִיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִעֵינֵי הַגּוֹיִם לְהַיְתִּי לָהֶם לְאֱלֹהִים אֲנִי יְהוָה׃» ⁴⁶ אלה החוקים והמשפטים והמשפטים אשר קבע ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה.

ויקרא כ"ז

¹ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר: ² «"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי נדר איש, כערך שלך, יהיה העם לה'.". ³ אם-בן עשרים שנה ועד שישים שנה הוא שומתך, חמשים שקל כסף יהיה שומתך, כשקל הקודש., ⁴ אם זו אישה, הערכתך תהיה שלושים שקלים. ⁵ מגיל חמש עד גיל עשרים, הערכתך תהיה עשרים שקלים לילד ועשרה שקלים לילדה. ⁶ מחודש ועד חמש שנים, ערכך לנער יהיה חמישה שקלים כסף, ולנערה יהיה ערכך שלושה שקלים כסף. ⁷ מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה וְמַעֲלָה, שָׁמְךָ יִהְיֶה טַעֲמָה שָׁקָלִים לַגָּשׁ וְעֲשָׂרָה שָׁקָלִים לַאֲשֶׁר. ⁸ אם הנדר עני מכדי לשלם את ערך הערכתך, יובא לפני הכהן, אשר יערוך את הערכתו, הכהן יערוך את הערכתו לפי משאבי הנדר. ⁹ אם מקדיש אדם אחת מהבהמות המוקרבות לה', כל מה שניתן לה' יהיה קדש. ¹⁰ לא נשנה זאת, לא נשים רע במקום טוב, ולא טוב במקום רע; אם נחליף בעל חיים אחד באחר, שניהם יהיו קדושים. ¹¹ אם זו בהמה טמאה שאינה ניתנת להקריב לה', יש להביאה אל הכהן. ¹² וַיַּעֲשׂוֹת הַכֹּהֵן שֶׁמָּדוֹ לִפִּי טוֹב אוֹ רָע, וְנִפְעַנְנוּ לְשֶׁמָּדוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן. ¹³ אם נרצה לקנות אותו בחזרה, נוסיף חמישית להערכתך. ¹⁴ אם-קידש אדם את-ביתו לה', יערך הכהן לטוב או לרע, וערך הכהן יעמוד. ¹⁵ אם חפץ זה אשר קידש את ביתו לקנותו בחזרה, יוסיף חמישית על מחיר הערכתך והיה לו. ¹⁶ כי מקדיש איש לה' חלק מן השדה אשר נחלתו, יערכך יהיה לפי כמות התבואה הדרושה לזרועה, לפי חמישים שקל כסף לחומר זרעי שעורה. ¹⁷ אם יקדיש את שדהו לכך בשנת היובל, נקבל את הערכתך., ¹⁸ וְאִם חָדַשׁ שָׂדְאוֹ אַחֲרֵי הַיּוֹבֵל, יַעֲרִיךְ הַכֹּהֵן אֶת-הַשְׂדָּה כְּמִסְפַּר שְׁנִים שְׁנִים נוֹתְרוּ עַד הַיּוֹבֵל, וְיַפְחִית מֵאֲשֶׁר שָׂדֶךָ. ¹⁹ אם ירצה לגאולה, המקדיש את שדהו, יוסיף חמישית למחיר הערכתך, והשדה יישאר שלו. ²⁰ אם לא יקנה בחזרה את השדה, או אם ימכור אותה לאיש אחר, לא יוכל עוד השדה להיקנה בחזרה., ²¹ וְכַאֲשֶׁר יַשְׁחֲרֹךְ בְּיוֹבֵל, וְהִקְדַּשׁ הַשָּׂדֶה לַיהוָה, כְּשָׂדֶה אֲשֶׁר הִקְדַּשׁ: לַנַּחֲזַת הַכֹּהֵן יִהְיֶה׃. ²² אם מקדיש אדם לה' שדה שקנה אותו ואינו חלק מנחלתו, ²³ וַיַּעֲרִיךְ הַכֹּהֵן אֶת-הַמָּר כְּפִי אֲמָרְכֶךָ עַד-שְׁנַת הַיּוֹבֵל, וְהָאִישׁ הוּא יְשַׁלֵּם אֶת-הַמָּר הַקָּעֲבָר בַּיּוֹם הַהוּא כְּקִדָּשׁ לַיהוָה. ²⁴ בשנת היובל תחזור השדה לאדם שממנו נקנה ושלידי נחלתו היא הייתה חלק. ²⁵ כל הערכה שלך תהיה לשקל הקודש: השקל עשרים גרה. ²⁶ אֲבָל אֵין לְקַדֵּשׁ אֶת בְּכוֹר מִבְּהַנָּה שֶׁלָּהוֹ, כִּי בְּכוֹר הוּא לַיהוָה: בְּבוֹר אוֹ שָׁה, לַיהוָה הוּא. ²⁷ אם בהמה טמאה היא, תיפדה בערכך ועוד חמישית; אם לא תיפדה, תימכר בערכך. ²⁸ כל אשר הקדיש אדם לה' מכל אשר לו בין אדם בין בהמה בין שדה נחלתו לא יימכר ובין אם יגאל כל אשר הקדיש לה' קדש קדשים הוא. ²⁹ אי אפשר לגאול אדם שנידון בחרם: יומת. ³⁰ כל מעשר הארץ, בין מזרעי הארץ ובין מפרי העצים, הוא לה'; הוא קדש לה'. ³¹ אם מישהו רוצה לפדות משהו מהמעשר שלו, עליו להוסיף לו חמישית. ³² ומעשר בהמות קטנות וגדולות, מכל אשר עובר תחת השגחת הרועים, בהמה עשירית תוקדש ליהוה. ³³ לא נבחר בין טוב לרע, ולא נעשה חליפין; ואם כן נעשה חליפין, גם בעל החיים המוחלף וגם זה שמחליף אותו יהיו קדושים ולא ניתן יהיה לגאול אותם.» ³⁴אלה המצוות אשר צוה ה' את משה לבני ישראל בהר סיני. 

הערות על ספר ויקרא

1.2אלוהים עצמו מגלה לנו את הסיבה האמיתית לתקנות הללו כאשר הוא אומר שלאחר שהבדיל את בני ישראל מכל העמים האחרים כדי להפוך אותם לעם קדוש שלו, הוא רוצה שהם יימנעו מכל החיות שהוא הגדיר כטמאות, כדי שיהיו טהורים וקדושים, כפי שהוא עצמו קדוש (ראה סֵפֶר וַיִקְרָא, 20, פסוקים 24, 26). הוא רצה שהם תמיד יזכרו את כבודם, ואת האופן שבו הבדיל אותם מעמים אחרים, כדי להפוך אותם לעמו הנבחר.

1.3 ראה שמות כ"ט, י'.

1.10 הוא יציע ; כלומר, האיש שמקריב את הקורבן. ראה פסוק 2.

2.1 גבר, פשוטו כמשמעו נשמה. העברים השתמשו במילה זו כדי להתייחס לאדם פרטי, לאדם.

2.3 ראה קהלת, פרק 7, פרק 34.

2.13 ראה מרקוס ט':48. - מלח, בכך שהוא בלתי ניתן להכלה, מייצג נֶאֱמָנוּת אשר חייב להתקיים בתוך בריתות.

3.3 ראה שמות כ"ט, יג.

3.9 זנב הכבשים מהמזרח וחלק שמן מאוד.

4.2 גבר, פשוטו כמשמעו נשמה. ראה סֵפֶר וַיִקְרָא, 2, 1.

4.12 היכן מפזרים אפר באופן מסורתי. במזרח, נהוג לשאת אפר ממקומות מיושבים למקום שבו הוא מצטבר לעיתים בערימות גדולות.

4.20 כפי שעשה בעבר ; ביטוי אליפטי עבור: כפי שנאמר קודם שהוא יעשה את השוק השנייה.

5.1 עוונותיו ; כלומר, העונש על עוונותיו. ביטוי זה בדרך כלל פירושו להיענש בעינוי האולטימטיבי.

5.3 הַתקָפָה. העבירה או האשמה היו שונים מחטא, אף על פי שלא היה ידוע בדיוק מה כלל ההבדל.

5.7 ראה ויקרא י"ב:8; לוקס ב':24.

5.11 אם ידו, וכו', עבור: אם אין לו את הכוח, גם את היכולת. ― החלק העשירי של האפי הכיל בערך שלושה פיינטים. ― עשירית אפי, במערכת המדידה הנוכחית שלנו, שווה ערך ל-38.88 ליטר.

5.15 לִרְאוֹת סֵפֶר שֵׁמוֹת, הערה 21.32.

6.5 ראה במדבר, ה, ז.

6.11 עד לחלק האחרון ; פשוטו כמשמעו למטה אל האפר החם ; כלומר, כל העצים, הבשר והעצם אשר נותרו בתוך האפר, בטרם הוציאו אותם מן המחנה, ישרוף הכהן באש. הוא יישא את האפר אל מחוץ לשדה. ראה סֵפֶר וַיִקְרָא, 4, 12.

6.17 כמו עם חטא, וכו', כלומר, כמו מה שמוקרבים לחטאת.

6.30 ראה ויקרא ד':5; עברים י"ג:11.

7.20 של אנשיו. ראה סֵפֶר שֵׁמוֹת, 30, 38.

7.29 המשקאות שלו ; המשקאות שאיתם יש ללוות אותו.

8.12 ראה קהלת, 45, 18.

8.28 כי זו הייתה מנחה לַהַקְדָּשָה, וּזְבַחַת ריח ניחוח מאוד, לה'.

8.31 ראה שמות כ"ט 32; ויקרא כ"ד:9.

8.36 דרך משה. ראה סֵפֶר שֵׁמוֹת, 9, 35.

9.2 ראה שמות כ"ט, א'.

9.22 הוא ירד מן המזבח אשר עלה לשם לברך את העם.

9.23 ראה מקבים ב', פרק ב', פרק י'.

9.24 אש יצאה מאת ה' כלומר, ירד מן השמים, לפי מחבר הספר ספר מקבים השני (לִרְאוֹת מקבים ב', 2, 10); מה שקרה גם בחנוכת בית המקדש של שלמה (ראה דברי הימים ב', 7, 1); או, על פי כמה פרשנים, יצאו מהמקדש או מענן האור שבו נכח ה'.

10.1 ראה במדבר ג':4; כ"ו:61; דברי הימים א' כ"ד:2.

10.14 מארחים בברכה, או, כפי שמקובל להבין זאת, מארחים שלווים, אשר הוצעו לישועה, שָׁלוֹם ושגשוג.

10.16 ראה מקבים ב', פרק ב', פרק יא'.

11.2 ראה דברים יד, ד'.

11.5 הגריל הכרוגריל הוא הדורבן, אך נראה כי המילה העברית מתייחסת לשפן, בעל חיים בגודל של ארנבת.

11.6 הארנבת... כי היא מהרהרת. הארנבת אינה בעל חיים מעלה גירה במובן המדעי של המילה, אך כאן עלינו לפרש את המילה מעלה גירה במובן הרחב של בעל חיים שלועס מבלי לאכול ומעלה גירה בעזרת חוטמו, ולא במובן הפיזיולוגי שלה של בעל חיים בעל ארבע קיבות.

11.7 ראה מקבים ב', ו', יח.

11.14 המין שלו ; פשוטו כמשמעו המגדר שלו. ראה רֵאשִׁית, פרקים 1 ו-2.

11.44 ראה פטרוס א' א' 16.

12.2 ראה לוקס ב':22.

12.3 ראה לוקס ב':21; יוחנן ז':22.

12.8 ראה ויקרא ה:7, 11; לוקס ב:24.

13.3 פָּרוּד של האנשים, של חברת גברים אחרים.

13.6 התפרצות בפשטות; לפי אחרים גָרֶדֶת.

14.2 ראה מתי ח':4.

14.4 ראה מרקוס א':44; לוקס ה':14.

14.10 סט של שמן, 29 סנטיליטר.

14.12 על העבירה. ראה סֵפֶר וַיִקְרָא, 5, 3.

14.22 ראה ויקרא ה:7, 11; 12:8; לוקס ב:24.

14.54 וגם מהפצע אשר מתדרדר לצרעת.

15.19 פָּרוּד ; כלומר, רחוק מדברים קדושים.

16.1 ראה ויקרא י':1-2.

16.2 ראה שמות ל':י'; עברים ט':ז'.

16.9 זה שגורלו, וכו'. השעיר שגורל ייעד להיות מוקרב לה'.

16.13 מי עומד על העדות? ; כי, על הארון שבו העדות, כלומר, התורה. השווה ל סֵפֶר שֵׁמוֹת, 20, 16; 26, 23.

16.17 ראה לוקס א':10.

16.18 המזבח אשר, וכו'. זֶה מִזְבֵּחַ הַבְּרָחִים.

16.27 ראה עברים י"ג 11.

16.29 ראה ויקרא כ"ג:27-28. כדי לייסר את נשמתו, פירושו, בלשון הקודש, להקדיש את עצמך לצום ולמעשי תשובה אחרים.

16.31 זוהי שבת מנוחה ; כלומר, מנוחת מנוחה; העבריות, למנוחה גדולה, המנוחה פר מצוינות, או שיש לקיים אותה בקפדנות רבה יותר, בצורה מושלמת יותר מאחרות.

17.10 אשים פני אל נשמתו ; כלומר, אשחרר את כעסי נגדו. לעתים קרובות בכתובים, ה פָּנִים וה- כַּעַס של אלוהים הם מונחים נרדפים; באופן דומה’נֶפֶשׁ ו אדם, אינדיבידואל.

17.11 נשמת הבשר ; החיים, העיקרון החיוני.

17.14 ראה בראשית ט':4; ויקרא ז':26.

18.5 ראה יחזקאל כ':11; רומים י':5; גלטים ג':12.

18.21 ראה ויקרא כ', ב'. אליל המולך. מולך, אל האש והשמש הקופחת, ייצג, על פי המסורת היהודית, כשור ברונזה, חלול וריק מבפנים. הוא פרש את זרועותיו כאדם המתכונן לקבל משהו. המפלצת חוממה עד להזהבה, ולאחר מכן הועלה קורבן תמים, ילד, כקורבן עולה ונצרך במהירות. האב נכח בקרבן. כדי למנוע קריעת מעי האב לגזרים יתר על המידה, כביכול הוכו תופים כדי להחניק את בכיו של הילד.

18.23 ראה ויקרא כ', ט"ז.

18.25 הארץ הזאת ; כלומר, ארץ כנען.

19.2 ראה ויקרא יא:44; פטרוס א' א':16. אני, ה' אלוהיך. חוקים ומצוות רבות של משה כאילו חתומים במילים אלו בהן הם מסתיימים.

19.8 עוונותיו ; כלומר, העונש על עוונו.

19.9 ראה ויקרא כ"ג:כ"ב.

19.12 ראה שמות כ', ז'.

19.13 ראה קהלת י, ו; דברים כ"ד י"ד; טובית 4:15. העבודה מושם כאן תמורת המחיר, שכר העבודה.

19.15 ראה דברים א':17; ט"ז:19; משלי כ"ד:23; קהלת מ"ב:1; יעקב ב':2.

19.16 נגד דם, וְכוּ לֹא תִקְשׁוּם עַל־נַפְשׁוֹ.

19.17 ראה קהלת יט יג; מתי י"ח:15; לוקס יז:3; יוחנן א' ב':11; 3:14.

19.18 ראה מתי ה:43; כב:39; לוקס ו:27; רומים י"ג:9.

19.19 משרשורים שונים, מילולית: של שניים.

19.23 באדמה אֶת כְּנַעַן, אֲשֶׁר הַבַּטְרִיתִי לָךְ.

19.24 פשוטו כמשמעו: כל פרים יהיה מקודש, ראוי לשבח. לה'. בסעודות שליוו את הקורבנות, חגגו תהילות לה'.

19.30 פחדו מקדשי ; כלומר, כבדו אותו, וקרבו אליו רק כפי שאתם ראויים.

19.33 ראה שמות כב:כ"א.

19.35 בכלל, מדידת אורך; במידה, מדידת קיבולת עבור מוצקים ונוזלים.

19.36 הבושל, ל'’אפה, הכיל 38.88 ליטר; הסטייה, ה- הין, 6 ליטר 49.

20.2 ראה ויקרא י"ח:כ"א. אליל המולך. ראה סֵפֶר וַיִקְרָא, הערה 18.21.

20.7 ראה פטרוס א' א' 16.

20.9 ראה שמות כא:יז; משלי כ:כ; מתי טו:ד; מרקוס ז:י.

20.10 ראה דברים כב:כב; יוחנן ח:ה.

20.16 ראה ויקרא י"ח:כ"ג.

20.21 הוא יהיה, וכו'; או שילדיהם אינם נושאים את שמם, אלא את שמם של דודם, או שאלוהים מסרב בתוקף להעניק להם ילדים.

20.26 ראה פטרוס א' א' 16. הבדלתי אתכם מכל העמים, למען תהיו לי.. בארץ הקודש, הפרדה זו הייתה אמורה להיות בעיקר מוסרית ודתית, אך היא הייתה חייבת להיות גם פיזית וחומרית, כדי שישראל תוכל לשמר ביתר קלות את פיקדון הדת האמיתית. אלוהים הכפיף הכל למשימה הדתית של עמו, שהייתה ייעודה העיקרי של ישראל. כדי להגן עליהם מפני פיתוי, הוא כלא אותם, כביכול, בארץ ישראל, מוגנים מכל מגע זר. הוא לא רצה שגזע זה, שיום אחד יפגין כישרון כזה למסחר, יעסוק במסחר ובתעשייה לפני שבי, משום שיחסיהם עם עמים שכנים היו עלולים לפגוע בטוהר אמונתם. מדרום וממזרח, הוא הקיף אותם בחגורת מדבריות; מצפון, הוא הרים לפניהם את הרי השטח הבלתי עבירים של... לבנון. הוא אפילו לא הרשה לישראל להגיע לחופי הים התיכון, המעבר הגדול בין עמי התקופה; הוא הציב לוחמים רבי עוצמה לאורך החוף, שאיתם העברים היו במלחמה מתמדת ואותם מעולם לא יכלו להכניע לחלוטין. מכאן, עבורם, הצורך לחיות בבידוד בארץ כנען, שברובה אינה נגישה לזרים.

20.27 ראה דברים י"ח:י"א; שמואל א' כ"ח:ז'. רוח פיתון. ביטוי זה, המושאל מהמיתולוגיה היוונית, משמש כאן כדי להתייחס לרוח קסם.

21.1 אנשים נטמאו על ידי התקרבות לאדם מת, או על ידי נגיעה בו, או על ידי קבורתו.

21.5 ראה ויקרא יט:כז; יחזקאל מד:כ'.

21.7 ראה ויקרא י"ט 29.

21.13 ראה יחזקאל מ"ד:כ"ב.

21.17כתם על הגוף, או עיוות בולט.

22.8 ראה שמות כ"ב:לא; ויקרא י"ז:טו; דברים יד:כא; יחזקאל מד:לא.

22.15 הֵם ; כלומר, אלו שאינם קרובי משפחה של הכהן. השווה לפסוק 13.

22.21 ראה דברים טו כא; קהלת לה 14.

22.27-28 בָּקָר. המילה בעברית היא אפיקן, והיא מתייחסת גם לפרה וגם לשור.

23.5 ראה שמות י"ב:י"ח; במדבר כ"ח:ט"ז.

23.15 ראה דברים ט"ז, ט'.

23.22 ראה ויקרא י"ט, ט'.

23.24 הוא ייקרא ; העברית, עבור הוא יהיה קדוש. השווה ל מספרים, 29, 1.

23.27 ראה ויקרא ט"ז כט; במדבר כט ז. - החודש השביעי של השנה הקדושה החל בראש חודש ספטמבר.

23.29 של אנשיו. ראה סֵפֶר שֵׁמוֹת, 30, 38.

23.32 זוהי שבת מנוחה. ראה סֵפֶר וַיִקְרָא, 16, פסוקים 29, 31.

23.36 ראה יוחנן ז':37.

24.12 ב כֵּלֵא, במקום בו הוא נשמר, כי לא היה כֵּלֵא כשמדברים כראוי.

24.17 ראה שמות כא:יב.

24.18 נשמה תחת נשמה ; כלומר, יחיד תחת יחיד, בעל חיים תחת בעל חיים.

24.20 ראה שמות כא:כד; דברים יט:כא; מתי ה:ל"ח.

24.21 מי יכה למוות, יהרוג.

25.2 ראה שמות ט"ז:ל'. שבתון ; עבריזם, עבור: חגגו את השבת בחגיגיות רבה.

25.14-16 כאשר נמכרה אדמה, היה צריך לקחת בחשבון את מספר השנים שחלפו ואת היבולים שנאספו בין היובל למכירה, מכיוון שלא מכרנו את האדמה עצמה, אלא רק את תוצרת היבולים. - "בגלל חוסר מחשבה ספגה ביקורת על ההוראות הנוגעות לחובות ולניכור אדמה. ידוע לכולם, צפויים על ידי הקונה והמוכר כאחד, אירוע זה לא הפתיע איש. לקראת מועד זה, כולם קבעו את התנאים לניכור רכושם. על ידי ביטול כל ניכור של חירות או רכוש, החוק מנע את חורבנם הבלתי הפיך של ילדים עקב חטאי אביהם; הוא שמר על איזון בין כל בני ישראל; הוא החליף את הניכור הבלתי הפיך של האדמה במכירת זכות הנאה; לפיכך היא פנתה לעבר מרידות קנאה ושנאה שהדימו את שנותיה האחרונות של הרפובליקה הרומית." (א. פליסייר).

26.1 ראה שמות כ', ד'; דברים ה', ח'; תהילים קו, ז'. לא תקימו מצבות ולא תניחו אבן ראויה לציון. במקור, אלה חפצים של עובדי אלילים האסורים מסיבה זו.

26.3 ראה דברים כח, א'.

26.12 ראה קורינתים ב', 6, 16.

26.15 ראה דברים כח:טו; איכה ב:יז; מלאכי ב:ב.

26.26 ה- לֶחֶם נקרא מַקֵל, כי זהו תמיכת החיים, כשם שהמטה הוא תמיכת הגוף. השווה ל יחזקאל 4, 16; 5, 16.― והם יחזירו אותם, וכו'. יחלקו אותם לפי משקל ומידות למשפחותיהם, אך לא יהיה מספיק להאכיל אותם. השווה ל- יחזקאל 4, 16-17.

26.29 כדי שתאכלו, וכו'. כך קרה במצור על שומרון ובשני המצורים על ירושלים.

26.30 ציוני הדרך שלך. ראה מספרים, הערה 22.41.

26.35 כי, בניגוד לחוק ומתוך חמדנות, לא אפשרת לו את המנוחה שאלוהים ייעד לו.

27.3 חמישים שקלים. ראה סֵפֶר שֵׁמוֹת, הערה 21.32.

27.25 ראה שמות ל', יג'; במדבר ג', 47; יחזקאל מה, יב'.