1° דמותו ותקופתו של הנביא. – שמו, חבקוק, נגזר מהשורש חַבַּק, פירוש המילה 'embrasser' הוא 'מחבק', או, על פי אחרים, 'המחבק' (הצורה 'Αμβαχούμ', שניתנה לה בתרגום השבעים, אינה מדויקת. הירונימוס הקדוש ואברבאנל מתרגמים אותה כ'מתאבק'; אך פרשנות זו אינה מאושרת על ידי השימוש). נראה ששם זה היה נדיר בקרב העברים, שכן הוא נמצא רק כאן ובדניאל י"ד, 32 ואילך.
חסרים לנו פרטים אותנטיים כמעט לחלוטין על מקורו וחייו של הנביא חבקוק (אלה המצויים אצל כמה מחברים יהודים ונוצרים קדומים הנוגעים לביוגרפיה שלו, מותו, קברו וכו', הם כמעט חסרי ערך). כותרת ספרו פשוט מלמדת אותנו על תפקידו כ... נאבי, נביא (ראה א':1). ייתכן ששתי השורות האחרונות של שירו היפה, כפי שהן נקראות בטקסט העברי (ג':19; ראה את הפרשנות), נותנות לנו את הזכות להסיק שהוא היה כהן, או לפחות לוי, שכן לכאורה הן מרמזות שהוא עסק בשירים קדושים ובמוזיקה במקדש. קשה לבלבל אותו עם שמו, אותו הזכיר דניאל, שכן האחרון שייך לתקופה מאוחרת יותר.
רק נקודה אחת ודאית בנוגע לכרונולוגיה של חייו של חבקוק: הוא חיבר את כתביו הנבואיים לפני פלישת הכשדים ליהודה (605 לפנה"ס). ואכן, בקרוב נראה שפלישה זו מהווה את הנושא המרכזי של נבואתו. יתר על כן, שירותו לא יכול היה להתחיל הרבה לפני תאריך זה, שכן הוא מכריז בבירור שהאסון המדובר יתרחש במהלך חיי הדור שאליו הוא פונה (א':ה'). על פי פרשנים מסוימים, הוא ניבא בתקופת שלטונו של המלך מנשה (698-643 לפנה"ס); על פי אחרים, בתקופת שלטונו של יאשיהו (641-610 לפנה"ס), או רק בתקופת שלטונו של יהויקים (610-599 לפנה"ס). קשה לקבוע נקודה זו בוודאות, עקב חוסר בנתונים מספיקים (נקודה חשובה שיש לציין: אם לחבקוק יש גערות חמורות כלפי בני ארצו (ראה א', ג'-ד'), גערות אלה אינן מרמזות על מצב מוסרי גרוע במיוחד ואינן מצביעות על עבודת אלילים; מכך ניתן להסיק שהוא כתב את ספרו לאחר הרפורמה הדתית של המלך מנשה (לקראת סוף שלטונו), או לאחר זו של יאשיהו, בסביבות שנת 630).
2° נושא הספר וחלוקתו. – כמו נבואת נחום, נבואת חבקוק מציגה את עצמה, כבר מהשורה הראשונה, כרצופה איומים. ואכן, במונחים דרמטיים ביותר, היא מכריזה על פלישת הכשדים, עם רב עוצמה, אכזר ובלתי ניתן לעמוד בפניו, לממלכת יהודה; ולאחר מכן על חורבנם העתידי של אויבי עם אלוהים אלה.
הוא מחולק לשני חלקים נפרדים מאוד, כתובים, אחד בפרוזה, השני בחרוזים. הראשון, התואם לשני הפרקים הראשונים (1, 2-2, 20), מנבא, בדיאלוג נוגע ללב המתקיים בין ה' לנביא, תחילה את העונש שאלוהים יטיל באמצעות הכשדים על עמו המנוון (זהו הפסקה הראשונה של חלק זה (1, 2-17)); לאחר מכן את עונשם של הכשדים עצמם, שהפכו לעובדי אלילים של כוחם שלהם (זהו הפסקה השנייה (2, 1-20)). החלק השני (3, 1-19) מורכב ממזמור לירי בעל יופי רב, שבו חבקוק, לאחר שניבא את בואו הנורא של אלוהים, היוצא ממשכנו בשמים כדי להשמיד את החוטאים ולהושיע את הצדיקים (3, 1-15), מציג את הרגשות המופקים בנשמת הטובים על ידי ביצוע הצווים השמימיים.
ישנה אחדות מושלמת בחיבור זה, ואין סיבה לטעון, כפי שעושים כמה פרשנים, כי חלף מרווח זמן מסוים בין חיבור החלק הראשון לחיבור השני, או אפילו, לדברי מחברים אחרים, שהפרק השלישי אינו פרי עבודתו של הנביא חבקוק (גם האותנטיות של פסוקים ב':9-20 הוטלה בספק). "הקשר האינטימי של מחשבות, מערכות היחסים ההדדיות והנצחיות הקיימות בין קבוצות הפסוקים השונות, זהות הסגנון, אינם מותירים במציאות מקום לספק סביר" (פרשן פרוטסטנטי).
3° כסופר, חבקוק הוא יצירה קלאסית בסגנון יואל, מיכה ונחום. ספרו הוא באמת יצירת מופת; הוא משלב שפע ועוצמה עם נשגבות עמוקה של תוכן וצורה כאחד. הוא מצייר ומציג את נושאיו בצורה שאין שני לה. הוא משתמש במספר ביטויים ונוסחאות נדירים ומובהקים שהם ייחודיים לו ויוצרים אפקט בולט. ההמנון האחרון הוא אחד היצירות הנערצות ביותר בספרות הקודש "בשל תעוזה תפיסתו, נשגבות מחשבתו והוד דיבורו." (פולקראן ויגורו)
מנקודת מבט דוקטרינלית, "חבקוק הוא נביא האמונה. נבוך למראה הסבל שעמו יצטרך לסבול בקרוב מידי אויבים אכזריים, חושניים ועובדי אלילים, הוא נותר משוכנע בתוקף שהאמונה תנצח בסופו של דבר ותביא גאולה (השווה לאמירתו המפורסמת, ב':4: הצדיקים יחיו באמונתם»"). הוא מתאר שתי ממלכות הנמצאות בקונפליקט: מלכות העולם הזה, הנשלטת על ידי מלך כשדים, ומלכות אלוהים, הנשלטת על ידי משיח ה' (ג':יג). אלוהים יעזור למשיחו לניצחון; מכאן נובע שמלכות אלוהים לא תאבד. אנו רואים מכאן שבעוד שתחילת הספר מאיימת על היהודים, השאר מנחם אותם מאוד, שכן הוא מבשר על חורבנם של אלה שרצו להשמידם.
הפרשנויות הקתוליות הטובות ביותר הן: בעת העתיקה, תאודורטוס מקירו, קריינות ב-duodecim Prophetas וסנט ג'רום, פרשנות ב-Prophetas minores. בעידן המודרני: פ. ריברה, ב-librum duodecim Prophetarum commentarii, אנטוורפן, 1571; סאנצ'ז, אֵיך. בנביאים מינור וברוך, ליון, 1621.
חבקוק א'
1 הנבואה אשר חבקוק הנביא חזון עליה. 2 עד מתי, יהוה, אתחנן אליך ולא תשמעני? האם אצעק אליך חמס ולא תושיעני? 3 למה תראהני עוולה ותחשוב על סבל? חורבן וחמס לפניי. ריב וקמה מחלוקת. 4 בגלל זה, החוק מת והצדק אינו רואה עוד אור יום, כי הרשעים גוברים על הצדיקים, ולכן החוק יוצא מעוות. 5 הביטו בגויים והשתוממו, התמהו, כי אני אעשה דבר בימיכם אשר לא תאמינו גם אם יגידו לכם. 6 כי הנה אנכי מקים את-כשדים, עם עז וזעם, אשר יורדים אל-מרחבי ארץ, לתפוס מושבות אשר-לא-להם. 7 הוא נורא ומאיים, וממנו מגיעה זכותו וגדולתו. 8 סוסיו קלים מנמרים, נלהבים מזאבים ערביים. רוכביו ממהרים, רוכביו באים ממרחקים, כנשרים להוטים לטרוף עפים. 9 כל האנשים האלה באים להפעיל אלימות, עיניהם חמדניות נשואות קדימה, הם צוברים שבויים כמו חול. 10 לועג למלכים ונסיכים הם חרפתו, צוחק על כל מבצרים, צובר עפר ולוקח אותם. 11 אז הוריקן מתקדם וחולף והוא הופך את עצמו לאשם, כוחו, זהו אלוהיו. 12 הלוא אתה מראשית ה' אלוהי קדושי לא נמות ה' כוננת את העם הזה למשפט צורי למוסר כוננתם. 13 עיניך טהורות מלראות רע, ולא תוכל לחשוב על סבל. למה תביט בבוגדים ותשתוק, כאשר רשעים טורפים צדיק ממנו? 14 אז היית מתייחס לבני אדם כמו לדגים בים, כמו לזוחלים שאין להם מנהיג. 15 הוא לוקח הכל על הקרס, הוא מושך אותו פנימה ברשת שלו, אוסף אותו ברשת שלו, וזו הסיבה שהוא נמצא ב... שִׂמְחָההוא צוהל. 16 לכן הוא מקריב לרשתו ומקטיר קטורת לרשתות הדיג שלו, כי על ידן חלקו עשיר ומאכלו עסיסי. 17 האם ימשיך לרוקן את רשתו והאם תמיד יטבח גויים ללא רחמים?.
חבקוק 2
1 אני רוצה לעמוד על עמדתי ולהציב את עצמי על מגדל השמירה ואצפה לראות מה יאמר לי ה' ומה אענה על התוכחה אשר תוגש בי. 2 וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר: כְּתִיב אֶת־הַחֲזוֹן וְחָקְתָּ אֹתָהּ עַל־לֹחָתִים לְהַתְהִיר בְּרָחִיּוּת׃. 3 כִּי עוֹד חָזוֹן לָעֵת מוֹעֵד מְמוּדָר לַסֵּא וְלֹא יַכְבֵר אִם-תִתְאַחֵר חֲכִי לָהּ כִּי בָּא יָא וְלֹא יַכָּבֵל. 4 מי שרוחו מתפשטת בקרבו, לא יֵשׁ בַּרְחִיּוֹן, וְצַדִּיק בְּאֱמוּנָתוֹ יְחִי. 5 וְעוֹד כָּל הַיַּיִן בַּגַּד, לֹא יָעֲמֹד גָּאֵב, מִמַּחְמֹת שְׁאוֹל, כְּמוֹת לֹא יָדַע; כָּל הַגּוֹיִם יְקַבֵּץ אֵלָיו וְכָל הָעָמִים. 6 האם כולם יגידו עליו אמרות, משלים וחידות? יאמרו: אוי למי שאוסף את מה שאינו שלו, עד מתי זה יימשך? הוא נוטל על עצמו חוב הולך וגדל. 7 האם לֹא יקומו פתאום נושיך, האם לֹא יתעוררו תלייניך, והלא תהיו טרפם? 8 כִּי בַּזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, יִבַּזְזֶּךָ כָּל הַעֲמִים הַנִּשְׁאַרִים, בְּגִין דַּם הָאֲנָשִׁים שְׁפוּךְ, וְהַחֲמָס הַנַּעֲשֶׂה לָאָרֶץ, לָעִיר, לָכָל יוֹשְׁבֵיהּ. 9 אוי למי שצובר רווחים לא עוול לביתו, כדי להקים את קינו גבוה, כדי להימלט מפגיעה באסון. 10 זממת חרפת ביתך להשמדת עמים רבים חטאת לעצמך. 11 כִּי אֶבֶן תִּצְעַק מִן הַקִּיר וְקוֹרָה תְעַנֶּה מִן הַמַּשְׂדֶה. 12 אוי למי שבונה עיר בדם ומייסד עיר על עוול. 13 הלוא רצון ה' צבאות זה: כי יעמלו עמים לאש ויתעייפו גויים לשווא? 14 כִּי תִּמְלָא הָאָרֶץ דַּעַת כְּבוֹד יְהוָה כַּמַּיִם כִּיסוּ יָם׃. 15 אוי למי שמשקה את רעהו, לך אשר שופך עליו חמתך עד שיכור, להביט בערוותו. 16 שבעת בושה במקום תהילה שתה גם אתה והראה ערלתך כוס ימין ה' תפנה עליך, חרפה תכסה כבודך. 17 בגלל האלימות שנעשתה כלפי לבנון יחזור עליך, כמו גם השמדת החיות מוכת האימה, בגלל דם האדם שנשפך, האלימות שנעשתה לאדמה, לעיר ולכל יושביה. 18 מהי מטרת הפסל המגולף, עבור מחברו הגילוף, הפסל היצוק ונבואת השקרים, כך שמחבר יצירה זו מתוודה בו, ומעצב אלוהויות דוממות? 19 אוי לאומר לעץ קומה או התעוררות לאבן אִלמה התיכלה ללמד הנה מצופה זהב וכסף היא ונשמת חיים אין בה. 20 כי ה' בהיכל קדשו, החרישו לפניו, כל הארץ.
חבקוק ג'
1 תפילת חבקוק הנביא. בסגנון קינה. 2 יהוה, שמעתי את אשר הכרזת; מלאתי יראת כבוד, יהוה. לעד הודיע את פועלך; לעד הודיעה. באפסך זכור לרחם. 3 אלהים מתימן בא, וקדוש מהר פארן. הודתו מכסה שמים, וכבודו מלאה הארץ. 4 זהו זוהר כאור השמש העולה, קרניים בוקעות מידיו, שם טמון כוחו. 5 המוות צועד לפניו, וחום בוערת בעקבותיו. 6 עצר וַיְרַעַד אֶרֶץ, הביט וַיְרעיד גּוֹיִם, הָרִים עוֹלָם נִרְסְפוּ, גְּבָעוֹת עתיקות נִמְסְפוּ, הוֹלֵךְ בְּדַרְכוֹ הַקָּדָם. 7 ראיתי, אהלי כושן בצר, סוכות ארץ מואב רועדות. 8 הַמָּה עַל־נָהָרִים אֶפֶן יְהוָה, הַמָּה עַל־נָהָרִים אֶפְשֶׁךָ בֹּרֶת, עַל־הַיָּם יַפְרִיחַ חֵמֶךָ, בְּרָכְבָתֶךָ עַל־סוּסֶיךָ, עַל־מֶכְבַּת־פְּנֵי־הַשְׁעָתֶיךָ. 9 קשתך נגלה, חיציך שבועות אשר נשבעת (סלע). אתה חוצץ ארץ בנחלים. 10 הרים ראו אותך ורעדו, נחל מים עבר, תהום השמיעה את קולה, ידיה מותחות למעלה. 11 השמש והירח עמדו במקומם; באור חיציך הולכים, בהבזק חניתך. 12 אתם משוטטים בארץ בחימה, אתם רומסים גויים באף. 13 לַהֲשִׁיעַת עַמֶךָ צַדָּתָּ, לַהֲשִׁיעַת מַשְׁחִיךָ, כְּתַתָּ בֵּית רָשָׁעִים, מִמַּעֲלָה עַד מַטָּה (סֶלַע). 14 דקרת בחיציו את מנהיג כבוליו, אשר מיהרו לפזרני, צועקים משמחה, כאילו עומדים לטרוף את האיש האומלל שבמאורתם. 15 אתה דורכ את הים תחת פרסות סוסיך, גוש מים גדולים. 16 שמעתי וקרבי זעו, לקול ההוא רעדו שפתיי, ריקבון נכנס בעצמותי, ברכיי רעדו תחתיי, כי עלי לחכות במנוחה ליום הצרה, כאשר יעלה אויב על עם לדכא אותו. 17 כי אז לא יפרח עץ התאנה, לא יהיה מה לקצור בכרמים, פרי עץ הזית יכשל והשדות לא יספקו מזון, הצאן ייעלמו מדרא ולא יהיו עוד בקר באורוות. 18 וְאֶשְׂמֵחַ בְּיהוָה, וְאֶעֱלַג בְּאֱלֹהֵי יְשׁוּעַתִּי. 19 יהוה יהוה מעוזי; עשה רגלי כרגלי צבי, ועל הרים דרךני. למנגן, בכלי מיתריי.
הערות על ספר חבקוק
1.5 יצירה שלא תאמינו לה. פאולוס הקדוש משתמש במילים אלה (ראה מעשי השליחים, 13, 40-41), נגד היהודים הדוחים את ישוע כמשיח, מבשרים להם על הרעות שיבואו עליהם, ואשר אלו שהגיעו אל אבותיהם בזרועות הכשדים היו סמל להן.
1.7 מרצונם החופשי, הכשדים מנהלים צדק ומטילים נטל.
1.8 זאבי הערב, כלומר, מי שרצים בלילהוהם זריזים ומהירים יותר ככל שהם סבלו יותר רָעָב לאורך כל היום.
1.10 הנסיכים ראה. דניאל, 1, 3.
1.14 אין מנהיג להגן, להגן.
2.4 ראה יוחנן ג':36; גלטים ג':11. אבל הצדיקים, וכו'; מילים שסנט פאולוס (ראה רומאים, 1, 17; עברים, 10, 38) מתייחס לאמונה בישוע המשיח, בעבודת הגאולה.
2.5 ניתן להבין זאת לא רק כמתייחס לנבוכדנצר, אלא גם למלוכה הכשדית עצמה.
2.7 הנביא כאן מתייחס למדים ולפרסים, אשר, תחת הנהגתו של כורש, תקפו את האימפריה הכשדית והרסו אותה תחת בלשאצר, נכדו של נבוכדנצר.
2.9 צָרָה, וכו'. גם זה מוסבר בדרך כלל על ידי מלך בבל.
2.12 ראה יחזקאל כ"ד:ט; נחום ג':א'. דָם. ראה יחזקאל, 22, 2.
2.13 אנשים עובדים, וכו', כלומר, כי מעשיהם יאכלו באש. ראה. ג'רמי, 51, 58.
2.15 הגביע, וכו'; רמיזה למנהג ישן לפיו, במהלך הארוחות, אותה כוס הועברה מאורח אחד למשנהו.
2.17 לבנון ; השם שהנביאים נתנו לירושלים. יחזור עליך., ראה. ישעיהו, 37, 24.
2.20 ראה תהילים י', ה'. מקדשו הקדוש, ביטוי המשמש לעתים קרובות כדי לבטא את השמיים עצמם; יכולה להיות לו משמעות זו כאן.
3 רוב אבות הכנסייה ופרשנים רבים מפרשים תפילה זו אך ורק ביחס לביאת המשיח; והכנסייה, בשירותה הליטורגי, שאלה ממנה קטעים שונים, ויישמה אותם על ישוע המשיח. אחרים מאמינים שניתן לפרש אותה פשוטו כמשמעו ביחס לחזרה מהשבי.
3.3 אלוהים בא, וכו'; רמיזה למה שאמר משה. ראה דְבָרִים, 33, 2. ― פאראן כאן מתייחסים לערב פטראאה, שם הציג אלוהים את כבודו על הר סיני, כאשר הכריז שם על תורתו (ראה סֵפֶר שֵׁמוֹת 19, פסוק 16 ואילך). חבקוק מזכיר אירוע זה כהבטחה לגאולת ישראל העתידית על ידי יכולתו של אלוהים.
3.8 רמיזה לחציית ים סוף (סֵפֶר שֵׁמוֹת פרק 14), ושל הירדן (יהושע פרק 3).
3.10 ידיו ; כלומר, הגלים שלו.
3.11 השמש, וכו'; רמיזה לנס המוזכר ב יהושע, 10, 12-13.
3.13 ישו, או מָשׁוּחַ, כלומר, מקודש, נוסד; וזה הולם את משה, אשר מינה אלוהים להושיע את עמו. ישעיהו מכנה (מה, א) את כורש. המשיח של אלוהים. אבל משה, כמו כורש, היה רק דמותו של ישוע המשיח מובהק, של ישוע המשיח.
3.15 רמיזה לחציית ים סוף ונהר הירדן על ידי בני ישראל.
3.19 ה- גבהים, הרים וגבעות.
