ספר יונה

1° דמותו ותקופתו של הנביא. — יונה, ששמו העברי (יונה) פירושו יונה, היה בנו של’אמיתי (וולג', אמתי) (ראה 1, 1). ספר מלכים הרביעי בוולגטה (= 2^ה ספר מלכים בוולגטה החדשה שפורסמה בשנת 1979, פרק י"ד פסוק 25, מספר לנו שהוא היה מגת חפר (עברית: גט-האפר; וולג., גת-עפר), עיירה קטנה השוכנת בשבט זבולון (יהושע 19, 13), מצפון לנצרת, באתר של הכפר הנוכחי אל-מכד.

על פי אותו קטע במלכים, יונה חי וניבא בתקופת שלטונו של ירבעם השני; לכן, בין השנים 824 ו-772 לפנה"ס. הוא ניבא לנסיך זה נבואה מנחמת מאוד, והבטיח לו, בשם אלוהים, כי יחזיר מאויביו את המדינות שלקחו מקודמיו. יונה היה אפוא בן זמנו של עמוס (ראה עמוס א', א') והושע (ראה הושע א', א'). סביר אף ששירות הנבואה שלו החל לפני שלהם, שכן נראה כי הוא מתוארך לשנים הראשונות של שלטונו של ירבעם. 

מלבד פרט זה והפרקים המדהימים הכלולים בספר הנושא את שמו, איננו יודעים דבר נוסף על חייו. קברו מוצג בשני מקומות שונים: באל-משד ובנינווה, על הגבעה שנקראה על ידי הערבים נבי-יונוס ("יונה הנביא"). ייתכן שאף אחד מהם לא היה ברשותו.

2° טבעו של ספר יונה והסמליות הנבואית שלו. לספר זה אופי מיוחד מאוד בין כתבי הנבואה. הן בתוכנו והן בצורתו, הוא דומה לדפי הספרים ההיסטוריים של התנ"ך, המספרים את חייהם של אליהו ואלישע, הרבה יותר מאשר לאלה של הנביאים הגדולים והקטנים. הוא אינו מורכב מדבר נבואי אחד או יותר; אלא מוקדש כולו לתיאור המשימה הדתית שיונה הוטל עליה למלא בנינווה, ולאירועים יוצאי הדופן שליוו משימה זו. אף על פי כן, אם מחברי הקנון המקראי סיווגו אותו בין יצירותיהם הספרותיות של הנביאים, זה כנראה משום שגם הוא מכיל אמיתות נבואיות, שאינן קשות לגילוי.

הראשונה מבין האמיתות הללו היא שבניגוד לתפיסות השגויות שהלכו ותפסו תאוצה בקרב העברים, הגויים היו מסוגלים להיוושע; למעשה, אלוהים קרא להם ישירות לגאולה. שליחת נביא ישראלי לנינווה מדגימה בצורה הברורה ביותר את מציאות הקריאה הזו, והתנצרותם המהירה של תושבי העיר האשמה הייתה, עבור יהודים בכל הזמנים, "אות" (זהו דברו של ישוע המשיח עצמו. השווה לוקס 1129-32. "למען גינוי ישראל נשלח יונה אל הגויים, כי נינווה תחזור בתשובה, אך ישראל התמיד ברשעתו." (הירונימוס הקדוש) ולקח יוצא דופן.

אבל ישנה אמת נוספת, חשובה אף יותר, המסומלת על ידי קטע מיוחד בסיפור יונה: זהו האירוע הגדול של התחייה של אדוננו ישוע המשיח. כערב לנו העדות הברורה והמפורשת של המושיע עצמו: "כשם שהיה יונה הנביא שלושה ימים ושלושה לילות במעי דג ענק, כך יהיה בן האדם שלושה ימים ושלושה לילות בלב הארץ." (מתי י"ב:40). סביר להניח שהמאסטר האלוהי רמז גם לנבואתו של יונה כאשר אמר לתלמידיו (לוקס כ"ד:46) ש"כתוב" שהמשיח יקום לתחייה ביום השלישי; ואכן, שום קטע אחר בכתבי הקודש אינו מציין את היום המדויק של התחייה של המושיע.)

3° בדיה או מציאות? — ספר יונה כל כך מלא בדברים נפלאים שהעובדים האלילים כבר לעגו לו ("נסו למנוע מהעובדים ללעוג לשאלות מסוג זה (כמו זו על הדג)") סנט אוגוסטין(אפיס 52, פרק 7). מהעובדים האלילים, הסרקזם עבר לרציונליסטים, שהכלל הראשון שלהם בהרמנויטיקה, בכל הנוגע לכתבי הקודש, הוא שלילת העל-טבעי. לפיכך, כדי להיפטר מנסים יוצאי דופן ולא נוחים כאלה, הם פנו ל"פרשנויות ההרפתקניות ביותר" (הערה הולמת מאוד של רויס, אחד החברים המפורסמים ביותר באסכולה הביקורתית כביכול), וראו בנרטיב זה לפעמים כבדיה גמורה, לפעמים כתערובת של רומן ומציאות (ראו את הפרטים וההפרכה אצל פ. ויגורו, כתבי הקודש וביקורת רציונליסטית, פריז, 1890, כרך 4, עמ' 358 ואילך), תערובת שבה כל היסודות המופלאים הם אגדיים.

אבל אופיו ההיסטורי של הספר מודגם על ידי היישום שעשה בו אדוננו ישוע המשיח. אם נס הדג, שהוא המפתיע מכולם, היה בסך הכל משל או אגדה, כיצד יכול היה המושיע לצטט אותו כסוג רשמי של תחייתו? כמו כן, בטוח שהיהודים הקדמונים, כה קפדניים ביחסם לתנ"ך, לא היו ממקמים את ספר יונה בין הכתבים הנבואיים אלמלא האמינו לחלוטין באמת האובייקטיבית של האירועים שהוא מתאר; לכל היותר, הם היו מסווגים אותו, במקרה זה, בין ההגיוגרפיות (טובית יד:4–6:15 (טקסט יווני); יוספוס, נְמָלָה. 9, 10, 2.). המסורת הנוצרית הייתה גם עקבית וכללית בנקודה זו. לבסוף, הנרטיב עצמו, בפרטיו כמו גם בצורתו הכוללת, מייצר, בכל מי שקורא אותו ללא דעות קדומות, את הרושם העמוק והחזק שהמספר התכוון להציג אירועים אמיתיים לכל אורכו, ולא סיפורים מומצאים. כפי שאמר סנט אוגוסטין (עיר מקומית., queest. 6), « או שאין להאמין בניסים אלוהיים, או שאין סיבה לא להאמין בהם.. [בשנת 2022, רוב הפרשנים הקתולים תמכו בתזה של סיפורת ספרותית. אף על פי כן, אנו מדגישים ששאלה זו נופלת תחת סמכותה של דעת הקהל התאולוגית: שום חוק של המגיסטריום לא פסק באופן סופי כך או כך. באופן אישי, אנו מאמינים שאופייה יוצא הדופן והמופלא של הסערה והפסקתה הפתאומית גרמו לסערה גדולה בקרב המלחים ולאחר מכן בנינווה. זו תהיה אחת הסיבות לכך שתושבי נינווה האמינו בקלות רבה לדרשתו של יונה. סיפור הטביעה הכמעט מוחלטת והצלתה הסופית של הספינה וצוותה בוודאי הגיע לאוזניו של מלך נינווה. הערת העורך]

4° המחבר והסגנון. — בהינתן האובייקטיביות ההיסטורית של הספר הנושא את שמו של יונה, אין סיבה רצינית שלא להודות שהנביא חיבר אותו באופן אישי. נכון שמועלות התנגדויות לדעה זו מהנימוקים הבאים: 1) השימוש בגוף שלישי במקום בגוף ראשון במהלך הסיפור; 2) ההערה "נינווה עיר גדולה הייתה" (ג', ג'), מה שמרמז לכאורה על כך שעיר זו חדלה להתקיים, או לפחות איבדה במידה ניכרת מחשיבותה, בזמן חיבור הספר; 3) הארמיות בשפה; 4) בתפילת פרק ב', כמה אזכורים למזמורים הטוענים שהם חדשים יחסית.

אך התנגדויות אלה ניתנות להפרכה בקלות. הצורה הלא אישית שניתנה לסיפור היא טבעית יותר, צנועה יותר, וגם נפוצה יותר בקטעים מקבילים בספרי הקודש (במיוחד בחומש, בחלקים ההיסטוריים של ספר ירמיהו ושל דניאל. מתנגדינו לא היו נמנעים לראות בשימוש בגוף ראשון הוכחה לחוסר אותנטיות. נינווה הייתה, למעשה, עיר גדולה מאוד כאשר יונה בא להטיף שם. הביטויים הארמיים, שחשיבותם הוגזמה, מוסברים על ידי לאומיותו של הנביא: לגלילים היו מספר ביטויים ארמיים בשפתם. באשר להשאלות מספר תהילים, הן מגיעות משירים עתיקים יותר מזה של יונה, או שמחברי תהילים עצמם הם הלווים. לכן, אין סיבה שפרשנים שונים דחקו את חיבור ספר יונה לתקופת הגלות, ואף מעבר לה.

מבחינה סגנונית, ספר זה כתוב בפרוזה פשוטה, למעט מזמור ההודיה (ב':2-10). החלק התיאורי חי ודרמטי מאוד; השיר אינו חסר עוצמה או יופי.

5° החטיבה. — ארבעה חלקים, התואמים בערך את ארבעת הפרקים: 1° אי ציותו ועונשו של יונה, 1, 1-2, 1; 2° תפילת הנביא וישועתו, 2, 2-11; 3° דרשתו של יונה בנינווה ותוצאתה המעוררת הערצה, 3, 1-10; 4° יונה, שאינו מרוצה מהחנינה שניתנה לאנשי נינווה, ננזף על ידי ה', 4, 1-11.

הפרשנויות הקתוליות הטובות ביותר הן: בעת העתיקה, תאודורטוס מקירו, קריינות ב-duodecim Prophetas וסנט ג'רום, פרשנות ב-Prophetas minores. בעידן המודרני: פ. ריברה, ב-librum duodecim Prophetarum commentarii, אנטוורפן, 1571; סאנצ'ז, אֵיך. בנביאים מינור וברוך, ליון, 1621.

יונה א'

¹ וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל־יוֹנָה בֶּן־אַמְתִּי לֵאמֹר ² «"קומו, לכה אל נינווה העיר הגדולה, והטיפה עליה, כי עלתה רעתם לפניי".» ³ וַיָּקָם יוֹנָה לָנוֹס תַּרְשִׁיש מִפְּנֵי יְהוָה וַיַּרְד יוֹפָא וַיַּמָּצָא אֲנִית הַלָּה תַּרְשִׁישׁ וַיַּשְׁלֵם אֶת הַמִּשְׂכָּר וַיַּרְד בָּאֲנִית לַלָּךְ עִמָּהֶם תַּרְשִׁיש מִפְּנֵי יְהוָה׃. ⁴ וַיְהוָה נָשַׁב רוּחַ גָּדוֹל עַל הַיָּם, וַיְהִי סַעֲרָה גְדוֹלָה עַל הַיָּם, וְהִתְפַּרְט הָאֲנִיָּה הַשְׁבֵּרָה׃. ⁵ וַיַּרְאוּ הַמַּלְאִים וַיִּקְרוּ כָּל אֶל־אֱלֹהָיו וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת־הַמָּשָׁא אֲשֶׁר בַּאֲנִיָּה אֶל־הַיָּם לְהַקְלֵט אֶת־מַשָּׁאֲשֶׁר בַּאֲנִיָּה וַיִּרְדֶּם יוֹנָה וַיַּרְדֶּם שָׁמוֹת׃. ⁶ אז ניגש אליו מפקד הצוות ואמר: "למה אתה ישן? קום, קרא אל אלוהיך, אולי יחשוב עלינו אלוהים ולא נאבד".« ⁷ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעַיוֹ לְכוּ נְטִילָה גּוֹרוֹל וְנָדַע מִי הַעֲבָרָה הַזֶּה וַיִּפָּל הַגּוֹרָל עַל-יוֹנָה׃. ⁸ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "אֲמַר לָנוּ, בְּגִין מִי פָּרָה אוֹתָנוּ הַצָּרָה הַזֶּה? מָה מְעַסְפָּךְ? מֵאִין בָּאֲתָךְ? מִמִּיּוּן אִתְרֵי מַעֲמֹדְךָ? מֵאִיזֶּה עַם אַתָּה?"« ⁹ הוא ענה להם: "עברי אני ואת ה' אלוהי השמים אני עובד, אשר עשה את הים ואת היבשה".« ¹⁰ וַיָּמוּ אֲנָשִׁים יְרָעָה גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה עָשִׂיתָ כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי בָּרַח מִפְּנֵי יְהוָה כִּי כֵּן גִּבְרָה לָהֶם׃. ¹¹ אָמְרוּ לוֹ מַה נַעֲשֶׂה לָךְ וַיִּשְׁכַּח הַיָּם מִלָּנוּ כִּי הַיָּם הָיוֹת גָּאוּ וְהָיַת גָּאוּ. ¹² הוא ענה: "קחו אותי והשליכו אותי לים, והים יירגע מכם, כי אני יודע שבגללי באה עליכם הסערה הגדולה הזאת".« ¹³ הגברים חתרו כדי להגיע ליבשה, אך לא יכלו משום שהים המשיך להתגבר יותר ויותר עליהם. ¹⁴ וַיִּקְעוּ אֶל־יְהוָה לֵאמֹר יְהוָה אַל־תֹאמַר בְּנַפְשׁ הָאִישׁ הַזֶּה ואַל־תַּעֲבִיד עָלֵינוּ דָּם נָקִי כִּי אַתָּה יְהוָה עָשִׂיתָ לְכַחֲפָתְךָ׃« ¹⁵ וַיִּקְחוּ יוֹנָה וַיַּרְשְׁלִיכוּ אֶל־יָם וַיַּרְכִּיב הַיָּם אֶת־חֵמוֹ׃ ¹⁶ וַיָּמָלוּ הָאֲנָשִׁים יְרָאָה גְדוֹלָה מִפְּנֵי יְהוָה וַיַּקְרִיבוּ זִבְחָה לַיהוָה וַיִּנְדְרוּ נְדָרִים׃.

ג'ונאס 2

¹ וַיָּבִיא יְהוָה דָּג גָדָל לְבָלַע אֶת יוֹנָה, וַיְהִי יוֹנָה בְּמֶטֶן הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשְׁלֹשָׁה לִילוֹת. ² ומבטן הדג התפלל יונה אל ה' אלהיו. ³ הוא אמר: "מצרתי קראתי אל ה' ויענני; ממעמקי שאול צעקתי; שמעת קולי.". ⁴ השלכתני אל תהום, אל לב ימים, וזרם יסבב אותי. כל גליך וכל שטפיך סחפו אותי. ⁵ וְאָמַרְתִּי נִדְרָשָׁה מִפְּנֵי עֵינֶיךָ, וְעוֹדְפִי אֶרְאֶה בְּהֵיכָל קֹדְשֶׁךָ. ⁶ המים עטפו אותי עד נשמתי, תהום הקיפה אותי, אצות הקיפו את ראשי. ⁷ ירדתי אל-שרשי הרים, מנעולי ארץ נמשכו עלי לנצח, וְהַעֲלִיתָ מִן-הֲקוֹר אֶת-חַיִּי ה' אֱלֹהַי. ⁸ כִּי-תַּעֲפַת נַפְשִׁי בִּי, זָכְרַתִּי אֶת-יְהוָה וּתְפִלְּתִּי הָגִיעָה לְךָ, אֶל-הֵיכָל קָדְשֶׁךָ. ⁹ אלו הנאחזים בהבלים חסרי תועלת נוטשים את מחבר חסדם. ¹⁰ וְאֲנִי, בְּשִׁבְחָה, אֶקְרִיבְךָ זִבְחָה; אֶת-נְדָרַתִּי אֲקִים. לַיהוָה הַיְשׁוּעָה. ¹¹ וידבר ה' אל הדג, והדג הקיא את יונה אל הארץ.

ג'ונאס 3

¹ ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר ² «"קומי, לך אל נינווה העיר הגדולה, והטפתי לה את הבשורה אשר אדבר לך."» ³ וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ נִינְוֶה כְּדַבֵּר יְהוָה וְנִינְוֶה עִיר גְדֹלָה בְּעֵינֵי יְהוָה מִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מִמָּהּ׃. ⁴ יונה החל להיכנס לעיר, הליכה של יום, והוא הטיף לאמור: "בעוד ארבעים יום נינווה תחרב".« ⁵ אנשי נינווה האמינו באלוהים, הכריזו צום ולבשו שקים, מגדול ועד קטן. ⁶ וַיְהִיב הַמִּשְׁמָעָה אֶל-מֶלֶךְ נִינְוֶה, קָם מִכִּסְאוֹ, הַסִּיר אֶת-גְּלָדוֹ, כָּסֶה שָׁק וַיֵּשֶׁב אֶת-אֵפֶר. ⁷ ותצא צעקה בנינווה, ובצו המלך ואדיריו נאמרו הדברים האלה: "לא יטעמו אדם ובהמה בקר ושה דבר, ולא יאכל ולא ישתה מים.", ⁸ יכסו שקים, אדם ועד בהמה, יצעקו אל-אלוהים בכוח, וישוב איש מדרכיו הרעות וממעשי החמס אשר ידיו עושות. ⁹ מי יודע אם לא יתחרט אלוהים וישוב מחרון אפו, למען לא נאבד?» ¹⁰ אלוהים ראה את מעשיהם, כיצד שובו מדרכיהם הרעות, ואלוהים התחרט על העונש שאיים עליהם בו.

ג'ונאס 4

¹ יונה היה עצוב וכועס מאוד. ² וַיַּתְפַּלֵּל אֶל־ה' וַיֹּאמֶר הֲוָה יְהוָה, הֲלוֹא כָּךְ דִּבְרַתִּי בְּעוֹדְנִי בְּאַרְצִי? עַל־כֵן בָּרַצְתִּי תַּרְשִׁישׁ בְּרֵאשִׁית, כִּי־יָדַעְתִּי כִּי־אַתָּה אֱלֹהִים חַנּוּן וְאַרֵב־חֶסֶד וְנַחֵר מֵאֵלֶּה. ³ עַתָּה יְהוָה, קַח מִמֶּנִּי נַשְׁמַתִּי כִּי טוֹב לִי מָוֶת מִחַיָּה.» ⁴ ויען ה': "האם יש לך זכות לכעוס?"« ⁵ וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקְדָּם לָעִיר וַיַּעֲשֶׂה לוֹ שָׁם סְכָר וַיֵּשֶׁב תַּחְתָּיו בְּצֶל עַד שֶׁרָאָה אֶת הַמָּה שֶׁיִּהְיֶה בָּעִיר׃. ⁶ וַיְצַמֵּחַ יְהוָה אֱלֹהִים קִיקִין עַל יוֹנָה לְצֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהוֹצִיעָתוֹ מֵצְנָיו וַיְשַׁמֵּחַ יוֹנָה מְאֹד בְּגַן הַקִיקִין׃. ⁷ וַיָּבֹא יְהוָה אֶת־הַשֶׁחר למחרת, ותִפְגָּה אֶת־הַקִּיקוּן וַיִּבְל׃. ⁸ וַיַּעֲרֹא הַשֶׁמֶשׁ וַיָּבִיא יְהוָה רוּחַ חֹרֶב מֵקֶדֶם וַיַּכֶּה הַשֶׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ יוֹנָה וַיַּעֲלָף וַיַּבֵּא מָוֶת וַיֹּאמֶר טוֹב לִי מָוֶת מִחַיָּה׃« ⁹ אז אמר אלוהים ליונה: "האם יש לך זכות לכעוס על צמח הקיק?" הוא ענה: "מותר לי לכעוס עד מוות".« ¹⁰ וַיֹּאמֶר יְהוָה: "אַתָּה נֹגֵל עַל קִיקִין, אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ עָלָיו, וְלֹא הַצְמִיחַת, אֲשֶׁר צָמַח בַּלַיְלָה אֶחָד, וְאֶבְד בַּלַיְלָה אֶחָד.", ¹¹ ולא הייתי מתאבל על נינווה העיר הגדולה, אשר בה יותר ממאה ועשרים אלף איש אשר אינם מבינים בין ימינם לשמאלם, וגם בהמות רבות."»

הערות על ספר יונה 

1.2 נינווה, היא ממוקמת על הגדה השמאלית של נהר החידקל בעיראק, בפרברי מוסול. מתקופת שלטונו של סנחריב ואילך, היא הייתה האחרונה מבירות אשור. בשיא כוחה במאה ה-7 לפני הספירה, היא השתרעה על פני 775 דונם והייתה מוגנת על ידי חומה באורך 12 קילומטרים.

1.3 ישעיהו 2, 16. ― יופה, כיום יפו, נמל ים על הים התיכון, ממערב לירושלים.

2.1 ראה מתי ט"ז 4; לוקס י"א 30; קורינתים א' ט"ו 4. יונה בבטן הדג היא דמותו של ישוע המשיח בקבר. השווה. מתיו, 12:40. - אנו עוסקים כאן בנרטיב נס אמיתי. מדוע לחפש פעולה על-טבעית גרידא מסוכנים טבעיים? אלוהים, שהציל את יונה, היה יכול למצוא בקלות בחוכמתו דרך להגשים את רצונו. אך דרך זו בלתי אפשרית עבורנו לדעת. נס זה מוביל כיום את רוב הפרשנים להכחיש כל בסיס היסטורי לספר יונה. בלתי אפשרי, הם אומרים, שאדם יחיה שלושה ימים ושלושה לילות ללא אוויר. טיעון זה מחזיק מים רק עבור אלו שאינם מאמינים בניסים. ישוע עצמו הצהיר זאת כאשר אמר ליהודים שלא יהיה להם נס אחר מלבד זה של יונה (ראה מתי 12:39).

2.3 ראה תהילים קי"ט, א'.

2.6 ראה תהילים, סח, ב.

2.9 מַדוּחִים ; כלומר, לאלילים.

3.3 שלושה ימים של הליכה, כלומר, שלושה ימים לקח להם ללכת ברחובות ולהכריז על איומי ה'.

3.5 ראה מתי י"ב:41; לוקס י"א:32.

3.6 אל מלך נינווה. שמו של מלך זה אינו ידוע בוודאות; ייתכן שזהו רמניסר, בן דורו של יונה, שמלך בין השנים 810 ל-782 לפנה"ס.

3.9 ראה ירמיהו י"ח:11; יואל ב':14.

4.2 ראה תהילים פה, ה; יואל ב, יג.

4.9 אני צודק שאני כל כך עצבני שאני מאחל למות. על פי הירונימוס הקדוש, יונה מדוכא משום שראה את עתידה של ישראל: כישלון בקבלת פנים למשיח ואובדן המונופול על הבחירה האלוהית לכל העמים הפגאניים (אפסים ג':5).

4.10-11 פרק שאין שני לו, אחד היפים ביותר בכתובים, ואליו האמרה האחרת הזו של ה' בהושע תתאים היטב כאפילוג: "לא אתן פורקן אפי ולא אאבד את אפרים כי אני אלוהים ולא אדם". ראה הושע יא, ט.

4.11 מאה ועשרים אלף איש, וכו'. חושב כי על סמך נתון זה של 120,000 ילדים, היו בוודאי כ-600,000 תושבים בנינווה.  שלא יכולים להבחין בימין ובשמאל, אשר טרם הגיעו לגיל ההיגיון.