ספר מיכה

1. דמותו של הנביא. — שמו העברי של מיכה היה מיקה, צורה מקוצרת של מיקיה (ירמיהו כו:י"ח משתמש בצורה מלאה זו כאשר הוא מדבר על נביאנו. מיכה עצמו נראה כרומז על משמעות שמו; השווה ז:י"ח), "מי כאלוהים?" תרגום השבעים מתרגם אותו למִכָּאָה, ובוולגטה מיכא. שם זה היה נפוץ למדי בקרב העברים, כפי שניתן לראות מהופעתו התכופה יחסית בתנ"ך.

הנביא מיכה עצמו מספר לנו, כבר מהשורה הראשונה בספרו, שהוא במקור מ... מורשת (ראה 1, 6. וולגטה: מוראסטיטן), עיירה קטנה הממוקמת במישור החוף או Š^הפלה, בממלכת יהודה, לא רחוק מגת, וקרוב מאוד לגבול הפלשתים.

אין לבלבל אותו, כפי שנעשה לעיתים, עם שמו המפורסם אשר ניבא בתקופת שלטונו של אחאב, כמאה שנה לפניו (ראה מלכים א' כ"ב, ח' ואילך). שום דבר לא ידוע על חייו.

2° זמנו של מיכה הדבר מצוין גם בכותרת ספרו. הוא ניבא בתקופת שלטונם של שלושת מלכי יהודה: יהונתן (758-741 לפנה"ס), אחז (741-727 לפנה"ס) וחזקיהו (727-698 לפנה"ס); לכן, אם ניקח את התאריכים המוקדמים והמאוחרים ביותר, מ-758 עד 698 לפנה"ס. שתי עובדות מאשרות את הנתונים הכרונולוגיים הללו מהכותרת: מיכה חי לפני נפילת שומרון (בשנת 722 לפנה"ס), אותה ניבא (ראה א':6-7); ירמיהו מצטט נביא ממנו, אותו הוא מקשר למלכות חזקיהו (ירמיהו כו:18). לפיכך, הוא היה בן זמנו של הושע וישעיהו; אך שני נביאים אלה החלו את כהונתם בתקופת שלטונו של עוזיהו אבי יהונתן (ראה ישעיהו א':1; הושע א':1). למיכה יש יותר מתכונה אחת משותפת עם ישעיהו, שאת שיתוף הפעולה הראוי שלו הוא היה; "לנגד עיניו אותה תמונה מוסרית וחברתית, והוא מגנה את אותן הפרעות (השווה את צירופי המקרים הבאים, שהם כמו הדים הדדיים: מיכא 2, 11 וישעיהו 28, 7; מיכא 3, 5-7 וישעיהו 29, 9-12; מיכא 3, 12 וישעיהו 31, 13; מיכא 4, 1-3 וישעיהו 2, 2-5; מיכא 5, 2-4 וישעיהו 7, 14; 9, 15; מיכא 5, 9-14 וישעיהו 2, 6-17; מיכא 7, 7 וישעיהו 8, 17; מיכא 7, 12 וישעיהו 11, 11, וכו').

3° נושא הספר וחלוקתו. – ספר מיכה, שנכתב בפרץ אחד ויוצא דופן באחדותו, הוא בסך הכל סיכום של פעילות נבואית ארוכה. נראה כי הנביא חיבר אותו לקראת סוף דרכו, תחת חזקיהו, תוך שהוא מסדר ומארגן הכל לפי סדר הגיוני.

הנושא מוצג באופן כללי בתחילת הספר: דבר ה' (...) על-שומרון ועל-ירושלים. (1, 1). מיכה פונה אפוא לכל ישראל, לשתי הממלכות המיוצגות על ידי בירותיהן; אף על פי כן, נבואותיו נוגעות לממלכת יהודה ביתר פירוט, שכן רק כדוגמה, וכדוגמה, הוא עוסק בממלכת עשרת השבטים המפולגת. לאחר שהכריז על חורבנה הקרב של שומרון בתחילת כתביו (1, 2-8), הוא מפסיק להתעסק בה לחלוטין, ומדבר לאחר מכן רק לירושלים וליהודה.

מה שהוא מנבא לתושבי ירושלים ולנתיני הממלכה החוקית הוא העונש שיביאו עליהם פשעיהם הרבים מידי ה' הזועם בצדק; אך הוא גם מנבא כי שעת ה... רַחֲמִים וסליחה תבוא בעקבותיה, ושאריות העם, שניצלו מנקמה שמימית, יהוו זרע שממנו תיוולד האומה התיאוקרטית מחדש, קדושה ונמרצת, כדי ליהנות מהאושר שהביא המשיח. ענישת ישראל האשמה, ושיקוםה העתידי: זהו נושא ספר מיכה. מנקודת מבט נבואית גרידא, הוא מתפתח באופק משולש זה: האשורים יהרסו את שומרון; הכשדים יהרסו את ירושלים; המשיח יבוא לתקן את כל ההריסות הללו.

ספר מיכה מחולק בדרך כלל לשלושה חלקים או נאומים, הפותחים באותו ביטוי., לְהַקְשִׁיב (השווה א':ב'; ג':א'; ו':א'), ומסתיימים בהבטחות לאושר (השווה ב':יב-יג'; ה':ב' ואילך; ז':יד-כ'). הנאום הראשון (א':ב'-ב':יג') מפתח רעיון זה: שומרון תיחרב, וערי יהודה יתאבלו על חטאי תושביהן. הנאום השני (ג':א'-ה':יד') מכריז שציון, לאחר שסבלה את ההשפלות העמוקות ביותר, תקום לתפארת רבה. השלישי (ו':א'-ז':כ') מתאר, במונחים נבואיים, במעין דיאלוג בין אלוהים לעמו, את הדרך שבה היהודים יכולים להשיג ישועה. בחלק הראשון, האיום שולט; בשני, ההבטחה. לפרק השלישי יש אופי מובחן (וזו הסיבה שכמה רציונליסטים תקפו בחריפות את האותנטיות של פרקים ו' ו-ז'; אך עדויותיהם "כה חלשות עד שדעתם אינה ראויה לשקול" (קאולן)); הוא נמצא איפשהו בין השניים האחרים. מאיימת ככל שתהיה תחילת הספר, שורותיו האחרונות עדינות וחינניות.

4° הז'אנר הספרותי של מיכה. מיכה הוא בדרך כלל סופר יוצא דופן. סגנונו הפשוט והאנרגטי, שבדרך כלל טהור מאוד, מעיד על תור הזהב של הספרות הנבואית. לעיתים הוא משיג את הוד מלכותו של ישעיהו ואת עושר הדימויים של יואל. לעתים קרובות הוא דרמטי בפירושיו. ההקבלה שלו מיומנת למדי. פרונומסיה (ראה א':10-15; ב':6; ד':14; ז':4, 11 וכו') ואפוסטרופים מודגשים מופיעים לעתים קרובות בכתיבתו. הוא מטפל באירוניה בצורה מעוררת הערצה. כמו הושע, הוא לפעמים מעט מעורפל בשל תמציתיותו; גם הוא עובר מדימוי אחד לאחר ללא מעבר קל (ראה ו':16; ז':14, 15, 17 וכו'). בעוד שקטעים מסוימים מאופיינים בחומרה רבה בשל האיומים שאלוהים הטיל עליו להשמיע, אחרים רכים להפליא, ומתארים את אושר ימי המשיח ואת הרחמים האלוהיים. לכן הוא אחד הנביאים הקטנים הבולטים, הן בצורתם והן בתוכנם.

הפרשנויות הקתוליות הטובות ביותר הן: בעת העתיקה, תאודורטוס מקירו, קריינות ב-duodecim Prophetas וסנט ג'רום, פרשנות ב-Prophetas minores. בעידן המודרני: פ. ריברה, ב-librum duodecim Prophetarum commentarii, אנטוורפן, 1571; סאנצ'ז, אֵיך. בנביאים מינור וברוך, ליון, 1621.

מיכה 1

¹ דבר ה' אשר היה אל מיכה המורש בימי יוחנן אחז וחזקיהו מלכי יהודה אשר חזון על שומרון וירושלים. ² הקשיבו כל העמים, הקשיבו ארץ, כל-ממלאיך. יעיד בכם יהוה יהוה, יהוה, מהיכל קדשו., ³ כִּי הִנֵּה יְהוָה יֵצֵא מִשְׁכָּנָיו, יָרֵד, יָהֵלֵךְ, עַל-מְרוֹמֵי אֶרֶץ. ⁴ הרים יימסו תחת רגליו, עמקים יבקעו כשעווה לפני אש, כמים הנשפכים במדרון. ⁵ כל זאת מפני פשעו של יעקב וחטאי בית ישראל. מהי פשעו של יעקב? הלא שומרון? ומה במות יהודה? הלא ירושלים? ⁶ אֲשִׁיתִי אֶת-שׁוֹמְרוֹן לְגַּל אבנים בשדה, לַגַּרְמָן; אַגְדַּל אֶת-אָבְנֵיהָ לְגַּע וָאֶחֱשִׁיף אֶת-יסודותיה. ⁷ כָּל-פְּסְלֵיהּ יִשְׁבְּרוּ, וְכָל-שְׁכְרָיהָ יִאֲכֹל בָּאֵשׁ; וְאָחִיד אֶת-כָּל-עֲלִילֵיהָ, כִּי-צַבְרָה אֶת-שְׁכְרָת זְנָה, וְהֵם יִשְׁבוּ לַשְׁכְרָת זְנָה. ⁸ בְּגִינֵי כָּךְ אֶתְנַל וְאֶיְלֶךְ, עָרוּם וְעָרוֹם אֶתְנַל כְּתֵן וְאֶתְלוֹנֵן כְּיַעַן. ⁹ כִּי מַגְפָּתוֹ קָטַלָּה כִּי בָא עַד יְהוּדָה וְגָעִיד אֶל-שַׁעַר עַמִּי אֶל-יְרוּשָׁלָם׃. ¹⁰ אַל-תִּקְרִיצוּ בְגֵת, אַל-תִּבְכוּ בְּעֲכוֹ. בְּבֵת עַפְרָא אֶתְגַּל בַּעָפָר. ¹¹ עֲבֹר יוֹשְׁבֶת סַפִּיר בְּעִירְמָה בְּשׁוּפָה לֹא יָצָא יוֹשְׁבֶת צְעָנָן, אֲבֵל בֵּית הַאֶצְל גָּלַל מִמַּחְסֶתָּהּ. ¹² אשת מרות צררה על רכושה כי ירדה אסון מאת יהוה על שער ירושלים. ¹³ רְתֹּתֶּה מֶכְבָּה לְסוּס, יוֹשְׁבֶת לָכִישׁ, כִּי חָטָאָה בַּת צִיּוֹן רִאשְׁנָה, בְּמַצְאוּ בָּךְ עֲוונות יִשְׂרָאֵל. ¹⁴ לכן תנטשו את מורשת גת, בתי אכזיב יהיו לאכזבה למלכי ישראל. ¹⁵ אביאך כובש, יושב מרשה; אצולת ישראל תגיע עד אדולם. ¹⁶ תלש שערותיך, גלח אותן, בגלל בניך האהובים, קרחת כנשר כי הרחק ממך הולכים בשבי.

מיכה 2

¹ אוי לַחֲזֹבֵי עָוֶל וְעֹשִׂים רָעָה עַל-מִשְׁכָּבָם בַּשֹּחַר עֲשִׂיָּהוּ כִּי בְּיָדָם׃. ² חמדו שדות ותופסים אותם, בתים ולוקחיהם; הם חוסלים אדם וביתו, אדוניו ונחלתו. ³ לכן כה אמר יהוה אנכי חוצב רעה על הדור הזה אשר לא תוכלו למלט ממנה ולא תלכו עוד בראש מורם כי עת רעה היא. ⁴ ביום ההוא ייאמר עליך משל וקינה: "זה עשה", יאמרו, "חרבנו מאוד; הוא מרחיק את חלק עמי. איך יגזל ממני? הוא מחלק את שדותינו לכופרים".« ⁵ לכן לא יהיה לך מי שיוט חבל מדה בביתך לחלק נחלה בקהל ה'. ⁶ "הפסיקו לנבא", הם אומרים. "אם לא ננבא לעם הזה, לא תמוש חרפתם". ⁷ אתם הנקראים בית יעקב, הלא סבלנות יהוה? המעשה שלו אלה? הלוא דברי טובים להולך ישר. ⁸ אתמול קם עמי כאויבים; אתם קורעים את הגלימה מתחת לגלימה, העוברים מבלי לבטוח, אתם מתייחסים אליהם כאויבים. ⁹ אתה צד נָשִׁים מעמי, מבתיהם האהובים, מילדיהם הקטנים, אתם לוקחים את כבודי לנצח. ¹⁰ קומו. צאו, כי לא מקום מנוחה היא הארץ הזאת, מפני טומאתכם אשר תענה אתכם ועינוי אכזרי. ¹¹ אִם הָיָה אִישׁ רוֹף אַחֲרֵי הָרוּחַ וְשָׁקָר וְאֹמֵר "אֶנְבֵא לָכֶם יַיִן וְשַׁבָּר" הוּא הוּא נְבִיא הָעָם הַזֶּה. ¹² אקבץ אותך כולך יעקב, אקבץ את שארית ישראל, אקבץ אותם כצאן בדיר, כעדר בתוך דירתו, המון אנשים יהיו. ¹³ פורץ יעלה לפניהם; הם פורצים, הם עוברים בשער ויצאו דרכו; מלכם הולך לפניהם, וה' בראשם. 

מיכה ג'

¹ ואמרתי, שמעו נא, ראשי יעקב ופקידי בית ישראל. הלוא לכם לדעת את התורה., ² אתם, שונאים טוב ואוהבים רע, קורעים עור מגופם ובשר מעצמותם? ³ את בשר עמי הם אוכלים, עור גופם הם קורעים, עצמותם הם שוברים, כבשר בסיר וכבשר בקדירה הם חותכים. ⁴ וַיִּצְעַקוּ אֶל־יְהוָה וְלֹא־יַעֲנָם וַיַּסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם בַּעֵת הַהִיא כְּרָעָה אֲשֶׁר הִשְׁמַעֲשָׂיהם׃. ⁵ כה אמר יהוה על הנביאים המטעים את עמי, אשר כל עוד יש לשיניהם לנשוך, מצהירים שָׁלוֹם ולכל מי שלא שם דבר בפיו, הכריזו המלחמה : ⁶ «"לכן לילה יהיה לכם במקום חזיונות וחושך במקום ניחוש; השמש תשקע לנביאים והיום יחשיך להם.". ⁷ נבלו הרואים, והעתידים יסומק מבושה; כולם יכסו זקנם כי לא יהיה עוד תשובה מאלוהים.» ⁸ וְאֲשֶׁר אָנְכִי מְלָא כֹּחַ, בְּרוּחַ יְהוָה, וּבְדִּיק וְעוֹמֶץ לִגְוַע לַיְעֹקֵב אֶת פְּשָׁעוֹ, וּלַיִשְׂרָאֵל אֶת חַטָּאתוֹ. ⁹ הקשיבו זאת ראשי בית יעקב ופקידי בית ישראל, מתעבי משפט וסותרים את הצדק., ¹⁰ בונים ציון בדמים וירושלים בעון. ¹¹ מנהיגיה שופטים בשוחד, כוהניה מלמדים בשכר, ונביאיה עוסקים בניבוי כסף; ובכל זאת הם סומכים על יהוה לאמר: "הלא יהוה בתוכנו? לא יבוא עלינו רעה".« ¹² לכן, בגללך, תהיה ציון לשדה חרוש, ירושלים לגולם חורבות, והר הבית לבמה מיוערת.

מיכה ד'

¹ באחרית הימים יהיה כון הר בית ה', על ראש ההרים, ונישא על הגבעות; ונהרו אליו גויים. ² וַיָּבֹאוּ עַמִּים רַבִּים וַיֹּאמְרוּ לְכוּ נָעֲלָה אֶל־הַר יְהוָה וְאֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיַרְדֵּנוּ דַּרְכָיו וְנָלַכֶּה בַּאֲרָתָיו כִּי מִצִּיּוּן תֵצֵא תּוֹרָה וְדַבְר יְהוָה מִיּוּרְשָׁלָיִם. ³ הוא יהיה שופט גויים רבים ושופט עמים עצומים ברחבי הארץ. כתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למגלים; גוי אל גוי לא ישא חרב ולא ילמדו. המלחמה. ⁴ איש תחת גפנו ותחת תאנתו ישבו ואין איש יפריע להם כי פי יהוה צבאות דבר. ⁵ כִּי כָּל הָעָם הוֹלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וְאֶנְעָם הַלְּכוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ תָּמִיד וְעוֹלָם׃. ⁶ ביום ההוא, נאם ה', אקבץ את הצלעים, אקבץ את הפזורים, אשר פגעתי בהם. ⁷ וְאָשִׂיתִי מִן הַצַּלְעִים שְׁאַרִית וּמִן הַרְחֹקִים גּוֹי עָזִיר, וְמָלֹךְ יְהוָה עֲלֵיהֶם עַל הַר צִיּוֹן מֵאַאֲשָׁר וְעוֹלָם׃. ⁸ וְאַתָּה, מִגְדֵּל צֹאן, גִּבְעָה אֵלֶיךָ תָּבֹא, אֵלֶיךָ תּשוב, הַמְשָׁלָן הָרִאשׁוֹנָה, הַמְּלָכָה אֲשֶׁר לְבַת יְרוּשָׁלָם. ⁹ למה תצעקי עתה? האין בך עוד מלך, והאם אבד יועציך, כי כאב אחזך כיולדת. ¹⁰ כָּבֵל וְהָיְלַד בַּת צִיּוֹן כְּיוֹלֵדָה כִּי עַתָּה תֵצֵא מִן הָעִיר וְשָׁבְתָּ בַּשָׂדֶה וְבָלַךְ בָּבֶל שָׁם תִּנְשָׁעַ שָׁם יְפָדֵךְ יְהוָה מֵאֶף אוֹיְבֶיךָ׃. ¹¹ וְעַתָּה נִקְסוּ עֲלֶיךָ גּוֹיִם רַבִּים לֹאמֹר תִּחְלֹלָה וְתִרְאוּ עֵינֵינוּ בְּצִיּוֹן« ¹² אך אינם יודעים את מחשבות ה' ואת תכניותיו אינם מבינים: יודעים כי אסף אותם כאלומות חיטה בגורן. ¹³ קומי והקהלי בת ציון כי אשים קרנך ברזל ופרסתך נחושת ותמחצי עמים רבים והקדשתי את רווחתם לה' ואת עושרם לאדון כל הארץ. ¹⁴ עַתָּה בַּת גִּילוֹת, קַבְּסִי אֶת-גִּילֶיךָ. הֵם צוּרוּ עָלֵינוּ, הִכוּ בְּמַקְלוֹת אֶת-שׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל בַּחִי.

מיכה 5

¹ ואתה, בית לחם אפרתה, אף על פי שקטנה באלפי יהודה, ממך יצא לי, ממלך בישראל; ומוצאתו מעולם, מימים ימי עולם. ² לכן יתן אותם עד העת אשר תלד העתידה, ושבו יתר אחיה אל בני ישראל. ³ יעמד וירעה צאנו בעז יהוה, בגדול שם יהוה אלהיו, וישכנו בבטחה, כי עתה גדול הוא עד קצה הארץ. ⁴ הוא זה שיהיה שָׁלוֹםכי יבוא אשורי אל ארצנו ורגלו תדרוך על ארמונותינו, נקים עליו שבעה רועים ושמונה שרי עם. ⁵ יִמְשְׁלוּ אֶת-אֱשוּר בְּחֶרֶב, וְאֶת-אֶרֶץ נִמְרוֹד בְּשַׁעָרָיהָ. הוּא יְצִיעַנָּנוּ מֵאֱשוּר בְּבֹא אֶל-אֶרְצְנוּ וְתָרַךְ רַגְלוֹ בְּגִרְבָּנוּ. ⁶ וְהָיָה שְׁאַרִית יַעֲקֹב בְּתוֹךְ עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵי ה' כְּטַפִּים עַל הַדְּשָׂב, אֲשֶׁר לֹא יְמַחֲוָה לְאֵין לְאִישׁ וְלֹא יְקַחַה בְּבְנֵי אָדָם. ⁷ וְגַם-שְׁאַרִית יַעֲקֹב יִהְיֶה בֵּין הַגּוֹיִם, בְּתוֹךְ עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיָה בְּחַיַּת יַער, כְּבֹעַר-אֲרִיָה בְּעֲדָר צֹאן, כַּעֲבֹר, רוֹמֶס וְדוֹרֵעַ, אֵין יְשָׁעַ. ⁸ תִרְמֵה יָדֶךָ עַל צַרְבֶיךָ וְיַחֲרוּ אוֹיְבֶיךָ. ⁹ ביום ההוא נאם ה' אכרתי את סוסיך מקרבך ואת מרכבותיך אשמיד. ¹⁰ אהרוס את ערי ארצך ואת כל מבצריך אהרוס. ¹¹ אֶסִיר אֶת-הַכְּשִׁיּוּת מֵעַדְךָ, וְלֹא-יְהִי עוֹד מְגֵדִים בְּבֵיתֶךָ. ¹² ואאבד את-אליליך ואת-מצדיך מקרבך, ולא תשתחוו עוד למעשה ידיך. ¹³ אעקור את עמודיכם מקרבכם ואחריב את עריכם ¹⁴ ובאפי ובחמתי אנקום בעמים אשר לא שמעו.

מיכה ו'

¹ וְשְׁמַעְתָּ אֶת מַה שֶׁאֲמַר יְהוָה: קוּמָה וְשְׁפֹּךְ נִפְנֵי הָרִים רִיבְתֶךָ, וְשָׁמְעוּ הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ. ² הקשיבו הרים, ריב ה' עמכם, יסודות ארץ בלתי משתנים: כי ריב ה' עם עמו, ועל ישראל יריב את משפטו. ³ עמי, מה עשיתי לכם? במה גרמתי לכם כאב? ענו אותי. ⁴ כי העליתי אותך מארץ מצרים, מבית עבדים גאלתיך, ואשלח לפניך את משה, את אהרן ואת נָשׂוּי. ⁵ עמי, זכר את העצה אשר נתן בלק מלך מואב ואת אשר ענה אותו בלעם בן בעור; זכר את שטים עד גלגל למען תדע את צדקות ה'. ⁶ במה אבוא לפני יהוה ואשתחווה לאלוהי השמים האם אבוא לפניו בעולות ובעגלים בני שנה ⁷ האם ירצה יהוה באלפי אילים, ברבות נהרות שמן? האם אתן את בכורי בחטאתי, פרי בטנכי בחטא נפשי? ⁸ הראה לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך לעשות צדקה ולאהוב רַחֲמִים וללכת בענווה עם אלוהיך. ⁹ קוֹל יְהוָה צועק אל העיר, וחכמה לשמוע לשמך: שמעו להכרזת העונש ולמי שציווה אותו. ¹⁰ הַעוֹד יֵשׁ בְּבֵית רָשָׁעִים אוֹצְרוֹת רָשָׁעִים וְאֵיפָה מְעוּטֶה וְתוֹעֵץ? ¹¹ האם אהיה טהור עם מאזניים לא הוגנים ומשקולות שווא בשק? ¹² עֲשִׁירֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָאכִים חָמָס, יוֹשְׁבֵיהָ דִּבְרוּ כָּזָר, וּלְשׁוֹנָם אֶלָּא מִרְמָה בְּפֵיהֶם. ¹³ אני, בתורי, אכה אתכם במכות קטלניות, אשמיד אתכם בגלל חטאיכם. ¹⁴ תאכל ולא תשבע כי יהיה רעבונך בקרבך תישא ולא תציל דבר ואת אשר תציל אתן לחרב. ¹⁵ תזרע ולא תקצור. זיתים תסחט, אך שמן לא תמשח; מיץ ענבים, אך יין לא תשתה. ¹⁶ ואת חקי עמרי ואת כל מעשי בית אחאב תשמר, ועל פי עצתם תלך; למען אתן לך להשמדה ואת יושבי הארץ ללעג, ולמען תשא חרפת עמי.

מיכה ז'

¹ הוי אנכי כאחרי קציר קיץ, כאחרי לקט ענבים: לא אשכול לאכול, לא אחת מבכורות תאנות אשר חפצה נפשי. ² הַצַּדִּיק נֶעֱלָף מֵאֶרֶץ, וְאֵין עוֹד צַדִּיק בְּאֱנָשׁוֹת. כֻּלָּם אֹרְבִים לִשְׁפֹּךְ דָּם, אִישׁ צֹד אֶת-אָחִיו וְשָׁמְרָשָׁה לוֹ מַרְשָׁלָה׃. ³ לרשע יש ידיים לעשות טוב; הנסיך דורש, השופט קובע את מחירו, והאדם הגדול מפגין את חמדנותו; כך הם זוממים יחד. ⁴ הטוב שבהם כקוץ, ישר ביותר, גרוע מגדר חיה. יום הכריזו שומריך, יום עונשך הגיע; עתה יבלבלו. ⁵ אל תאמין לחבר, אל תבטח באיש סודו לפני הנח על חיקך; שמור על דברי פיך. ⁶ כי הבן קורא לאביו משוגע, הבת מורדת באמה, הכלה בחמותה, לכל אדם אויבים את בני ביתו. ⁷ וְאֶשְׁפָּטָה אֶל־יְהוָה, אֶקְוֶה בְּאֱלֹהֵי יְשׁוּעַתִּי; אֱלֹהַי יְשַׁעְנִי. ⁸ אל תשמח עלי אויבי, כי אף על פי שנפלתי אקום; אף על פי שאני מוֹשָׁב בחושך, ה' הוא אורי. ⁹ אשא חֵן יְהוָה כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד יַעֲשֶׂה דִּבְרִי וְיַעֲשֶׂה צַפְטִי יוֹצָאנִי אֶל-אוֹר אֶרְאֶה צִדְקָתוֹ. ¹⁰ יַרְאֶה אוֹיְבִי וְכַסֶּה אֹרֶת לִי אִי ה' אֱלֹהֶיךָ עֵינֵי יְרַמְסוּ עַתָּה כְּטִיט חוּצוֹת תִּרְמֹס׃. ¹¹ יבוא היום ונבנו חומותיך, ביום ההוא תבוטל הגזירה. ¹² ביום ההוא יבואו אליך אנשים מאשור ומערי מצרים וממצרים עד הנהר ומים לים ומהר להר. ¹³ הארץ תהפוך למדבר בגלל יושביה: זוהי תוצאת מעשיהם. ¹⁴ רעה עמך במטה רעיך צאן נחלתך יושב בדד ביער בתוך כרמל ושוב ימצא מרעה בבשן ובגלעד כימי קדם. ¹⁵ כְּכֵן בְּיוֹם צָאֲתָךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֶרְאֶהוּ פְּלַתָּאִים. ¹⁶ יראו זאת הגויים ויתביישו בכל כוחם; ישימו את ידיהם על פיהם, אזניהם יחרשו. ¹⁷ ילקקו עפר כנחש, כרמש הארץ יצאו ממחבואיהם בפחד, ירדו אל ה' אלהינו ויראו אותך. ¹⁸ מִי אֱלֹהִים כְּמוֹךָ, סוֹחֵל עָוֶן וְסוֹחֵל פשע מִשְׁאֵרִית נַחֲלָתֶךָ? לֹא תָּמִיד יְשָׁמֵר אֶפְשָׁן, כִּי חָפֵץ לַגַּר חָנָס. ¹⁹ ישוב לרחם עלינו, ישוב לרמוס עוונותינו תחת רגלינו. תשליך את כל חטאיהם למעמקי ים., ²⁰ תראה ליעקב את נאמנותך, אברהם רַחֲמִים אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

הערות על ספר מיכה

1.1-16 1. בנאום הראשון, פרקים א' ו-ב', מיכה מכריז על העונש על חטאי ישראל, פרק א', פסוקים ב'-ה'; על חורבן שומרון, פסוקים ו' ו-ז'; על חורבן יהודה וגירוש תושביה, פסוקים ח'-ט"ז, בגלל אלימות האצילים, פרק ב', פסוקים א'-יא'. עם זאת, אלוהים יתייחס לשארית עמו בחסד, פסוקים י"ב ו-י"ג.

1.1 של מורשת ; עיר משבט יהודה, בסביבת חברון.

1.2 ראה דברים לב:א; ישעיהו א:ב.

1.3 ראה ישעיהו כ"ו:כ"א.

1.5 שומרון, שם ירבעם ייסד את פולחן עגלי הזהב. - נקודות השיא ; ההרים עליהם הוקרבו קורבנות לאלי כזב.― יְרוּשָׁלַיִם, שממנו התפשטה עבודת אלילים, שהוצגה שם לראשונה, ברחבי הארץ. ראה. מלכים א' 14, 15 ; 15, 26 ; מלכים ב' ט"ז, י'; כ"ג, ד'.

1.6 ערימת אבנים, וכו'. כאשר נטעו גפן באדמה סלעית, הסירו את האבנים ונערמו. השווה. ישעיהו, 5, 2. כך תהפוך שומרון לגל אבנים אשר יושלכו אל העמק, ובמקום בו היא תפסה, ייטע כרם.

1.8 עֵירוֹם. ראו, את המשמעות האמיתית של מילה זו, ישעיהו, 20, 2. — תן, שנביחתו בלילה עצובה, כצעקת היען. ראה מִשׂרָה, 30, 29.

1.9 הפצע שלו ; מכת שומרון, המוזכרת בפסוק 5. היא השתרעה עד יהודה. לאחר שהחריבו את ממלכת ישראל תחת שלטונם של פול, תגלת פלאסר ושלמנאסר, התקדמו האשורים לממלכת יהודה תחת שלטונו של סנחריב, שבא לצור על ירושלים.

1.10 אל תכריזו על זה, נבואה זו. הנביא מציע המלצה זו כדי לא לתת לאויבים סיבה לשמחה. ראה. שמואל ב' 1, 20. ― גת' ; עיר הפלשתים. בית אפרה, בשבט בנימין.

1.13 לכיס ; העיר הדרומית של יהודה אותה תקף סנחריב לפני שהטיל מצור על ירושלים (ראה מלכים ב' 18, פסוק 13 ואילך). ― בת ציון. ראה, לפירוש הביטוי הזה, ישעיהו, 1, 8. ― במקום שלך ; אלו הן מילים המופנות אל בת ציון עצמה. שינוי אישיות פתאומי זה נפוץ מאוד בסגנון נבואי.

1.15 מרסה ; עיר יהודה (ראה יהושע, 15, פסוקים 21, 44). ― אצולת ישראל ; משמש כאן באירוניה במשמעות של בושה וחרפה.

1.16 תולש את השיער, תגלח אותו ; כפי שהחוק (ראה סֵפֶר וַיִקְרָא, 19, 27; דְבָרִים, 14, 1) אסר על היהודים להשתמש במנהג זה שהיה נפוץ בקרב עובדי האלילים כדי לבטא את צערם, כוונת הנביא אינה להורות להם לפעול כך; אלא רק לחזות שצערם יהיה מוגזם, ושהם לא יוכלו למצוא סימני אבל חיים מספיק כדי לבטא את אלימותו. 

2.3 כמו עול שממנו אינך יכול להשתחרר.

2.4 פתגם ונשיר. ראה ג'רמי, כד:ט - ישוב אשורי לתפוס את אדמותיכם ולחלקן בין עמו. דבר זה מופנה לנביאי השקר ולחנפנים שאמרו שהאשורים יעזבו את ארץ ישראל מבלי לגרום נזק רב.

2.5 החוט, החבל המשמש למדידה לצורך חלוקת ירושות.

2.8 מִלְמַעלָה, וכו'. ניתן להבין זאת כהתייחסות לאכזריות שהפעילו בני ישראל על תושבי יהודה בתקופת שלטונם של פקח מלך ישראל ואחז מלך יהודה (ראה דברי הימים ב' 28, פסוק 6 ואילך).

2.9 אתה צד, וכו'. בתקופת שלטונו של אחז, חטפו בני ישראל מאתיים אלף איש מיהודה, כולל נשים, בנות וילדים קטנים (ראה דברי הימים ב' 28, 8). ― אתה מסיר לנצח, וכו'. הילדים, שנלקחו בשבי ונשללו מכל רכושם שעורר את הכרת התודה שלהם, השמיעו רק זעקות כאב ותלונה, במקום לחגוג את שבחי ה', כפי שעשו בשלווה של בתיהם.

2.12-13 הירונימוס הקדוש וכמה פרשנים מבינים את שני הפסוקים הללו כמתייחסים לאיחוד העתידי של שרידי ישראל עם הגויים בכנסיית ישוע המשיח, שהוא בעצמו מלכם ואלוהיהם.

3.1-12 2. בנאום השני, מפרק ג' עד פרק ה', הנביא מרחיב ביתר פירוט, בפרק ג', על חטאי נסיכים, נביאי שקר, שופטים עוולים וכוהנים רשעים, והוא מנבא את חורבן ציון ואת בית המקדש נגדם; אך הוא מתמקד במיוחד בהבטחה לשיקום ישראל, בפרק ד'; הבטחה זו תפסה רק שני פסוקים בנאום הראשון, פרק ב', פסוקים 12 ו-13; כאן היא ממלאת את שני פרקים ד' ו-5. מיכה מכריז על גיור הגויים, על לידת המשיח ב... בית לחם, פרק 5, פסוק 2, ראה מתיו, 2, 6; גִ'ינס, 7, 42, וניצחון עם ישראל.

3.2 שֶׁלָהֶם, כלומר, של עמי, של יהודה וישראל (ראה פסוקים 1 ו-3).

3.5 ג'רמי, 6, 4.

3.11 ראה יחזקאל כ"ב:כ"ז; צפניה ג':ג'.

3.12 צִיוֹן, וכו'. נבואה זו צוטטה על ידי ירמיהו (ראה ג'רמי, (26, 18). — הירונימוס הקדוש כתב על נבואה זו: "אנו רואים את כל אשר ניבאו מראש מתגשם; עינינו מראות לנו את אמיתות הנבואה הזו ומראה המקומות מעיד על דיוק הנבואה."«

4.1-3 הנבואה הכלולה בשלושת הפסוקים הללו ניתן למצוא בישעיהו (ראה ישעיהו, 2, 2-4), שם נתנו את המשמעות.

4.1 ראה ישעיהו ב':ב'.

4.7 ראה צפניה ג':19; דניאל ז':14; לוקס א':32. — אחד שָׁהוּת ; כלומר, הדורות הבאים.

4.8 סיור בעדר ; לפי רוב הפרשנים, זוהי ירושלים, המכונה בדרך כלל בת ציון, כי זה היה למרגלות ההר הזה וסביבו; ובהתאם לאותן רשויות שמו של סיור עדר הוא מוזכר כאן, משום שהוא נחשב כמי שנהרס על ידי הכשדים והופך למצב של בקתות רועים, אשר הכתובים מייצגים לנו כמעונות עלובים ביותר (ראה מלכים ב' 17, 9; 18, 8). ― בת ציון. ראה, לגבי ביטוי זה, ישעיהו, 1, 8.

4.13 שתהיה קרנך מברזל, וכו'. אחזק אותך כשור עם קרני ברזל ופרסות של’בְּרוֹנזָה.

5.1 אפרתה ; הוא השם העתיק של בית לחם (ראה רֵאשִׁית,(35, 19; 48, 7); מילה זו מבדילה אותה מבית לחם אחר הממוקם בשבט זבולון. — על פי יוחנן הקדוש (7, 42), זה היה רק כפר. — בין אלפי בני יהודה. העברים היו מחולקים בעבר למעמדות שונים, שאחת מהן כללה אלף גברים (ראה סֵפֶר שֵׁמוֹת, 18, פסוק 21 ואילך). כאשר מתי הקדוש (ראה מתיו, 2, 6) אומר ש בית לחם אינה הקטנה מבין ערי יהודה החשובות ביותר, ברור שהוא אינו מתייחס לגודלה ולאוכלוסייתה, אלא לחשיבותה כמקום הולדתו של המשיח. הדבר ניכר לא פחות מהקטע בספר מתי (ראה מתיו, 2, פסוק 1 ואילך) שבתקופתו של ישוע המשיח, היהודים עצמם ראו את המשיח בנבואתו של מיכה. 

5.4 האשורי ממוקם כאן עבור אויבי עם אלוהים באופן כללי. שבעה רועים ושמונה נסיכים, ביטוי שמשמעותו מספר גדול.

5.5 אשור, שבירתה הייתה נינווה. ארץ נמרוד, בבל, שם נמרוד החל למלוך (ראה רֵאשִׁית, 10, 10).

6.1 ואילך 3. הנאום השלישי, פרקים ו' ו-ז', הוא דיאלוג בין אלוהים לעמו; הוא מתאר באופן דרמטי את כפיות הכרת הטוב של האחרון. הנביא, בפרק ו', פסוקים א' ו-ב', מכריז על הדיון; פסוקים ג'-ה', אלוהים מזכיר לישראל את הברכות שהעניק להם; פסוקים ו' ו-ז', העם, שאינו מסוגל להכחיש את בגידתו, שואל כיצד יוכל לפייס את חרון אפו; פסוק ח', מיכה מראה להם את דרך הישועה ועונה שהיא על ידי עשיית טוב; פסוקים ט'-ט"ז, אוי לבני יעקב אם ימשיכו לחיות בעוול, העונש יהיה נורא! לאחר שהשמיע את האיום הזה, שה' ציווה עליו למסור בשמו ליהודה, הנביא מבקש מאלוהים סליחה לאשמים, פרק ו', ז', פסוקים א' עד יד'. אלוהים נרגש, הוא מבטיח לחדש את פלאי העבר, פסוקים טו עד יז', ומיכה מסיים בהודאה לו על טובו וחסדו, פסוקים יח ו-כ'.

6.3 ראה ירמיהו ב':ה'.

6.4 נָשׂוּי הייתה אחותו של משה.

6.5 ראה במדבר, פרקים 22-24. סטים, מקום בו בני ישראל נהגו לעבוד אלילים יחד עם המואבים. גלגאלה, המחנה הראשון של בני ישראל בארץ כנען (ראה יהושע, 4, 19). 

6.8 הלך בענווה עם אלוהיך, להתנהג באופן התואם את רצון האל.

6.9 העיר, ירושלים או שומרון, בירת ממלכת ישראל; כי נראה, מפסוק 16, שהנבואה הכלולה בפרק זה נוגעת לעשרת השבטים. 

6.10 אפייה מופחתת. ראה עמוס, 8, 5.

6.11 בימי קדם, בקרב העברים, כל אדם נשא עליו שק קטן שהכיל אבנים ששימשו כמשקולות לשקילת כסף.

6.12 עשירי ירושלים, או שומרון. ראה פסוק 9.

6.13 בפסוק זה ובפסוקים הבאים, אלוהים פונה אל שומרון.

6.15 ראה דברים כח:ל"ח; חגי א':ו'.

6.16 אמרי, מלך ישראל, ו אחאב בנו, היו נסיכים רעים (ראה מלכים א' 16, פסוק 25 ואילך). ― שריקות, הלעג.

7.1 התאנים הראשונות, שהן מצוינות.

7.3 השופט הוא מקבל תשלום, הוא דורש מתנות מלקוחותיו. ראה. מיכה, 3, 11.

7.6 ראה מתי י':35-36.

7.8 זוהי שומרון המדברת אל בבל.

7.11 תשתחררו מחוק המנצח.

7.12 בים אחד אל השני, כנראה הים התיכון ממערב וים המלח ממזרח. הַרכלומר, מהרי ערב פטרה ועד לאלה של לבנון לצפון.

7.14 העדר, וכו'; אלה בני ישראל ששבו משבי. משוחררים משבי אויביהם, מסוגלים לפרנס את עצמם ללא עזרת אחרים, הם רועים בחופשיות וללא מורא בתוך אדמתם, ובכרמל הפורה. באסן. ראה מספרים, 21, 33. ― גלעד. ראה מספרים, 32, 1.

7.16 הם ישימו את ידיהם על פיהם כדי להראות שהתדהמה וההערצה הופכות אותם ללא מילים.

7.17 מלקק את האבק, זה זחילה.

7.18 ראה ירמיהו י':ו'; מעשי השליחים, 10, 43.