1° דמותו ותקופתו של הנביא. — אישיותו של נחום נותרה לחלוטין בצללים על ידי רוח הקודש, כמו אלו של יואל, עזרא ומלאכי. כל מה שאנו יודעים עליו הוא ששמו היה נחום (כלומר, זה שנחמו – השווה 1.1), ושהוא במקור מ’אלקוש (אלקסאי של הוולגטה מקביל למילה העברית הא'אלקאושט, תושב’ אלקוש) כפר קטן בגליל, שאת חורבותיו ניתן היה לראות עדיין בתקופתו של הירונימוס הקדוש (תקשורת. בספרייה. נחום, פרולוג). מספר "ביטויים דיאלקטיים" בהם השתמש נחום עולים בקנה אחד לחלוטין עם מוצאו הגלילי (ראה 1, 3). śהארה, במקום שהארה; 1, 2, קאנו'’ בִּמקוֹם קאן’; 2, 14, מל'אקקה בִּמקוֹם מל'אקק).
קל יחסית לקבוע את התקופה בה חי, לפחות בקירוב. 1° מצד אחד, הוא מצטט מספר קטעים מספר ישעיהו (ראה נח' א':4 וישעיהו לג':9; נח' א':15 וישעיהו נב':7; נח' ג':5 וישעיהו מז':3,9; נח' ג':10 וישעיהו כט':16); מצד שני, ירמיהו חיקה אותו לעתים קרובות למדי (ראה נח' א':13 ויר' ל':8; נח' ג':5, 13, 17, 19 ויר' י"ג:12 ואילך; נ':37; נח':30 וכו'): לכן הוא חי בין שני הנביאים הגדולים הללו. 2. כאשר כתב את ספרו, נינווה עדיין הייתה בכל תפארתה (ראה א':12; ב':12; ג':16), והאשורים זה עתה השפילו קשות את ממלכת יהודה (ראה א':12-13. רמיזה אפשרית לפלישת סנחריב ליהודה בתקופת שלטונו של חזקיהו. ראה מלכים ב' י"ח:15-16). מעל לכל, העיר המפורסמת תבאי במצרים העליונה נכבשה ונבזזה לאחרונה על ידי צבאות אשור (ראה ג':8-10). כעת, כתובות בכתב היתדות מספרות לנו כי כיבוש זה התרחש בשנת 664 או 663 לפנה"ס. לפיכך, בין חורבן תבאי לחורבן נינווה בשנת 608 לפנה"ס מימש נחום את שליחותו הנבואית. המסורת היהודית ממקמת אותו בתקופת שלטונו של מנשה, בנו ויורשו של חזקיהו (698-643 לפנה"ס).
2° הנושא, הארגון והמטרה של הספר. ספר קטן זה, שאיש לא הטיל ספק רציני באמיתותו, מציין בבירור את נושאו כבר מהשורה הראשונה, כאשר הוא נקרא: נביא על נינווה. הוא חוזה, למעשה, את חורבנה של העיר הגדולה הזו ואת חורבנה המוחלט של האימפריה האשורית בעתיד הקרוב. האיום, שבתחילה כללי, הופך ספציפי יותר ויותר, ועד מהרה מקבל בהירות נוראית. גם יונה ניבא נגד נינווה; אך העיר האשמה חזרה בתשובה, ואלוהים סלח לה. כאן, לא מוצעת סליחה; נחום רק מכריז, בשם אלוהים, על צו השמדה.
קטע זה מפותח כדלקמן, על פי סידור יוצא דופן באחדותו. 1. התוכנית האלוהית בנוגע לנינווה, תוכנית מפחידה בנוגע לבירה האשורית, אך רחומה לחלוטין כלפי היהודים, שאשור גרמה להם סבל כה רב (א':2-15). 2. הביצוע המלא של תוכנית זו: נינווה נכבשה, נשדדת ונפלה (ב':1-13). 3. הסיבות וטבעה הבלתי משתנה של תוכנית האל (ג':1-19).
מטרת נבואתו של נחום מצוינת או בסוף הפרק הראשון (א':11-15) או בתחילת הפרק השני (ב':2). ה' מתכוון לנקום באשורים הגאים והאכזריים, אשר התעללו בעמו הנבחר ורצו להשמידם. לכן, מלכות האל תישמר למרות מאמצי אויביו החזקים במזרח, והם אלו אשר יאבדו. רעיון זה, כפי שאנו רואים, הוא משיחי בשלמותו, ודווקא משום כך נכלל ספר נחום בין כתבי המקרא.
3° ביחס ל- סִגְנוֹן, נחום ראוי אך ורק לשבחים, שכן הוא היה בעל כישרון מעורר הערכה כסופר, והוא הותיר לנו יצירת מופת פואטית אמיתית. מה שמרשים בו הוא חיוניות משיכות המכחול שלו, עוצמת צבעיו, טוהר שפתו, נדירותן של רבות מהבעותיו, והמקוריות והלהט המייחדות את כל נבואתו. משפטיו קצרים בדרך כלל, נמרצים ודרמטיים ביותר. יש הרבה אמנות וגם הרבה טבעיות בתיאוריו.
הפרשנויות הקתוליות הטובות ביותר הן: בעת העתיקה, תאודורטוס מקירו, קריינות ב-duodecim Prophetas וסנט ג'רום, פרשנות ב-Prophetas minores. בעידן המודרני: פ. ריברה, ב-librum duodecim Prophetarum commentarii, אנטוורפן, 1571; סאנצ'ז, אֵיך. בנביאים מינור וברוך, ליון, 1621.
נחום 1
1 נביא על נינווה. ספר חזון נחום מאלקוש. 2 אלוהים קנא ונוקם ה', נקם ה' ויודע זעם. נקם ה' בצריביו, ונוטר טינה לאויביו. 3 סבלני ה' וגדול בכוח, ולא ייתן עונש. ה' הולך בסערה ובסופה, וענן עפר רגליו. 4 הוא מאיים על הים וייבש אותו, וכל הנהרות ייבש. בשן וכרמל יבול, צמחיית לבנון. 5 הרים רעדו לפניו וגבעות נמסות; ארץ תתגלגל לפניו, תבל וכל יושביו. 6 מִי יְעָמֹד לִפְנֵי חֵמוֹ, מִי יְעֲמֹד בְּחַר אֶפְסוֹ, חֵמוֹ אִשׁ פָּתַח וְסָלָעִים נִתְנַצְצוּ לִפְנָיו. 7 טוב ה', מחסה בעת צרה, ויודע את הבוטחים בו. 8 במבול שוצף הוא ישמיד את המקום הזה לגמרי וירדוף את אויביו אל תוך החושך. 9 מַה חַשְׁבֶּךָ עַל יְהוָה הוּא יַחֲרֵד וְלֹא תָּהוֹר צָרָה שְׁנַיִם. 10 כִּי, שְׁלוּרִים כְּקוֹצִים, שְׁכוּרִים מֵיינָם, כְּתַב יָבִישׁ יִכֹּלוּ. 11 מִמָּךְ יָצָא עַל־יְהוָה רָעָה, חֹשֵׁב זִמְתּוֹת רָעָה. 12 כֹּה אָמַר יְהוָה גַּם־כִּי־הֵם שָׁמִים וְרַבִּים, יִקְצָרוּ וְיִעֲלַדוּ. עֲנִיתִי אֶתְכֶם, וְלֹא אֶעֱנִידְךָ עוֹד. 13 וְעַתָּה יְהוּדָה אֲשַׁבֵּר עוֹל מִמֶּנָּךְ וְאַתְרַקְתִּיךָ. 14 וְאַתָּה כָּךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֹא יִהְיֶה עוֹד שְׁמֶךָ. אָשְׁמַת מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ פְּסִילִים וְהַמָּצֹקִים. אָנֹכִי מַכִּין קְבָרְתֶךָ כִּי הֲטָפָה.
נחום 2
1 כאן על ההרים רגליו של שליח בשורה טובה המבשר שָׁלוֹםחגג חגיך יהודה, שלם נדריך, כי לא יעבור עוד בארצך; רשעים הושמדו. 2 משחית בא עליך, שמור מבצר, היזהר דרך, חזק מתניך, אסף את כל כוחך. 3 כִּי ה' ישיב את כבוד יעקב ואת כבוד ישראל כי בזזו אותם שודדים והשחיתו את גפניהם. 4 מגני לוחמיו צבועים באדום, חייליו לבושים ארגמן, באש הפלדה מופיעות מרכבותיו, ביום שהוא מתכונן לקרב והרמחים מתנופפים. 5 ברחובות, הטנקים דוהרים בפראות; הם דוהרים אל הכיכרות. מראם כשל להבות, כשל ברק מהבהב. 6 הוא זוכר את אציליו; הם מועדים בצעדתם. הם ממהרים אל החומות; ההכנות להגנה בעיצומן. 7 שערי הנהר נפתחים והארמון קורס. 8 גָּלוּיָה, הִיא נִפְשִׁיטוּ, הִיא מוֹלַכִּים וְעַבְדֶיהָ גָּנְחִים כִּקְנַת יוֹנִים; הִכִּים עַל־חִדָּם. 9 נינווה הייתה כמו בריכת מים מראשיתה. הם בורחים. עצרו. עצרו. איש מהם לא מביט לאחור. 10 בוזז כסף, בוזז זהב, כי אין קץ לעושרו, לערמת כל חפציו. 11 ריקנו, בזזו, יבשו. לבבות כושלים, ברכיים רועדות; כל מותן ייסורים, כל פנים זועמים. 12 היכן נמצא מאורת האריות, אשר הייתה מקום מרעה לאריות צעירים; שם נסוגו האריה, הלביאה והגור, מבלי שאיש יפחידם? 13 האריה לקח את מה שגוריו היו צריכים, הוא חנק עבור לביאותיו, הוא מילא את מערותיו ומאורותיו בטרף. 14 הנני עליך נאם יהוה צבאות אעשן מרכבותיך וחרב תאכל אריותיך אקרע טרפך מן הארץ וקול מלאכיך לא יישמע עוד.
נחום ג'
1 אוי לעיר הדמים, מלאת מרמה ואלימות, ואשר אינה חדלה מביזתה לעולם. 2 אנו שומעים את קול השוט, את רעש הגלגלים, את דהרתם של סוסים, את קפיצות העגלות. 3 פרשים דוהרים קדימה, חרבות בוערות, חניתות ברקים, המון פצועים, המון הרוגים, גופות הנמתחות עד אינסוף, אנו מועדים על גופותיהם. 4 זה היה בגלל מעשי הזנות הרבים של הזונה, מלאת לחשים, מיומנת בכשפים, אשר מכרה גויים בזנותה ועמים בקסמיה. 5 הנני עליך נאם יהוה צבאות אשא את כנפי מעילך על פניך ואראה לגויים את ערוותך ואת כלמתך לממלכות. 6 אזרוק עליך זבל, ואשפיל אותך ואעשה ממך הצגה. 7 מי שיראה אותך יברח ממך ויאמר נינווה חרבה מי יתאבל עליה? איה אמצא לך מנחמים? 8 האם אתה טוב יותר מנוא-אמון, אשר היה מוֹשָׁב על הנהרות, אשר היו מוקפים במים, אשר הים היה חומה להם וחומתם הייתה הים? 9 אתיופיה הייתה כוחו, כמו גם מצרים, והם היו רבים מספור; פוט והלובים היו עוזריו. 10 וְהִיא גָּלָה, הִיא נִשְׁבִּיהָ, גַּם נְדֵיהָ נִרְצוּ, בְּכָל פִּנָּת רוּחוֹת; עַל אֲדֻלֵיהָ נִטְלַת גּוֹרָל, וְכָל גְּדוֹלֵיהָ נִטְלוּ בְּשָׁבִיתָם. 11 גם אתה תשתכר ותיעלם; גם אתה תחפש מקלט מפני האויב. 12 כָּל מְבוּצָדֶיךָ כְּעֵצֵי תַּנָּה בְּשָׁלִים; נַעֲרוּ אוֹתָם וְנָפְלוּ אֶל־פִּי מַחֲפָצִים אוֹכְלָתָם. 13 הנה, עמך כנשים בקרבך; לפני אויביך ייפתחו שערי ארצך; אש תאכל בריחיך. 14 שאב לך מים כהכנה למצור, בנה מחדש את מבצריך, לש את החימר ודרוך את אדמת החימר, תפס את תבנית הלבנים. 15 שם תאכלך אש, חרב תשמידך, כארבה תאכלך, אף על פי שאתה רב כחגב, רב כחגב. 16 רַבְתָּ אֶת-סַחֲרֶיךָ, מִכֹּבְכוֹבֵי הַשָּׁמַיִם; חֲרָבָה פָּרַש כַנְפָיו וַיַּעֲפֹּס. 17 שׁוֹמְרֶיךָ כַּחֲרָבִים וְמוֹ נְחִיל חֲגָבִים יֵשְׁבוּ עַל הַמִּשְׁכָּבִים בְּיוֹם קָר; כְּהַשֶׁמֶשׁ הֵרֵז יְבַסוּ וְלֹא יְדַע עוֹד מִקּוֹמָם; אֵין הֵם? 18 רֹעֶיךָ נִשְׁנָנוּ מֶלֶךְ אשור; גִּבְרֶיךָ שָׁכְבוּ; עַמְּךָ פָּזוּר עַל הָרִים וְאֵין מַאֲסַפֵּם. 19 פצעך חשוך, כאב פצעך; כל השומעים על גורלך ימחו כפיים עליך, כי על מי לא עברה רעתך ללא הפוגה?
הערות על ספר נחום
1.1 אלקוש, כפר בגליל, על פי אוסביוס והירונימוס הקדוש. נינווה ראה. יונאס 1, 2.
1.4 באסן. ראה מספרים 21, 33. ― הכרמל ו ה- לבנון הם נקראים על שם באסן בגלל הצמחייה העשירה שלהם.
1.10 כמו קוצים, וכו'. כאשר אש אוחזת בקוצים השזורים זה בזה בחוזקה, הכל נאכל כך שאף חלק לא יוכל להינצל; כך יהיה עם האשורים המתאספים יחד במשתהיהם.
2.1 ראה רומים י' 15. כאן על ההרים, וכו'. ראה ישעיהו. 52, 7.
2.4 «"מה בעת העתיקה החילונית יכול להשתוות לנחום הרואה, מרחוק בעיני רוחו, את נינווה המפוארת נופלת תחת מתקפת צבא אינסופי? נדמה שרואים את הצבא הזה, נדמה ששומעים את קול הנשק והמרכבות; הכל מתואר בצורה כה חיה עד שהוא לוכד את הדמיון: הוא משאיר את הומרוס הרחק מאחור." (פנלון).
2.7 כתובת של סנחריב, המכונה כתובת בלינו, מספרת על הנזק וההרס שנגרמו על ידי שיטפון בארמון מלכותי בנינווה. פתחו את שערי הנהר, פירוש הדבר הוא שבירת הסכרים ומתן דרור למים. ההיסטוריון הסורי ברהבראוס מספר שכאשר ארבקס הפרסי כבש את העיר, הוא שבר את שערי החידקל וכך הציף את נינווה.
2.14 וְאָשִׂים לֹא תּוֹסִיבוּ בְּזִיד אֶת־הָאָרֶץ, אוֹ אֶקְחַת מֵאַדְמְכֶם אֲשֶׁר גַּבְתָּ מֵאַחֲרָיִם. לא נשמע יותר, וכו'; רמיזה לנאום המרושע והמאיים של רבשקס, שליחו של סנחריב. ראה מלכים ב' 18, פסוק 17 ואילך; דברי הימים ב' 32, פסוק 9 ואילך; ישעיהו, 36, כרך 2 ואילך.
3.1 ראה יחזקאל, כ"ד, ט'; חבקוק, 2, 12.
3.3 כלומר, החיילים יפלו ולא יוכלו להתקדם, כך גדול יהיה מספר גופותיהם של אנשי נינוה.
3.5 ראה ישעיהו מ"ז:ג'.
3.8 נו-אמן, כלומר תבאי, בירת מצרים העליונה, השוכנת על גדות הנילוס, נבזזה על ידי האשורים בתקופת שלטונו של נחום. אשורבניפל, מלך נינווה, לאחר שניצח את חייליו של אורדמן, יורשו של תרקה, מלך מצרים, ליד ממפיס, אורדמן נסוג לתבאי. הצבא האשורי רדף אחריו לשם ובזז את העיר העשירה הזו, לאחר שהפרעה נמלט עם התקרבות האויב, בסביבות שנת 665.
3.9 פירוט האומות שיכולות להיות בעלות בריתו. אתיופיה הייתה כוחו. ת'ארקה, אביו של אורדמן, היה תחילה מלך אתיופיה ואיחד את המדינה עם מצרים. אַפְרִיקָה, בעברית פוט, ― לוב, ממערב למצרים.
3.14 חומות ובתי נינווה היו עשויים לבנים.
3.19 הפצע שלך הוא בלתי מרפא., נינווה נפלה בסביבות שנת 606 תחת מכותיהם המשותפות של המדים והבבלים, והיא מעולם לא התאוששה מחורבנה.
