ספר נחמיה

1° שם הספר ומחברו. – הסברנו את המילים לעיל (ראה עמוד 239) מי ו-Esdrae secundus dictur, נוסף לכותרת הראשית בוולגטה, ספר נחמיה, באמצעות ליטרה משנה. 

תואר ראשי זה, אשר ככל הנראה הירונימוס הקדוש היה הראשון להשתמש בו (אפיסט. אד פאולינם) מציין גם את המחבר וגם את גיבור הספר. אין ספק, למעשה, שנחמיה (בעברית: נחמיה) לא חיבר בעצמו את דפי התנ"ך הנושאים את שמו. השורה הראשונה מבהירה זאת: Verba Nehemiae, filii Helchiae (נחמיה א':1). השורה האחרונה, Memento mei, Deus meus, in bonum (13, 31), אשר משחזר שאיפה אדוקה המוכנסת לעתים קרובות לתוך הנרטיב (ראה 5, 19; 6, 14; 13, 14, 22, 29, 31), מבטא זאת גם בצורה ברורה מאוד, והוא נחשב בצדק ל"חתימת המחבר". ורבים מהפרטים הכלולים בין שתי שורות אלה, המוצגים בצורה של אוטוביוגרפיה, וכביכול, זיכרונות, מספקים הוכחה זהה. לפיכך, מקובל באופן אוניברסלי שנחמיה הוא מחברם של שבעת הפרקים הראשונים, ולפחות של חלק ניכר משלושת האחרונים (11-13). באשר לספקות שהועלו, במיוחד בנוגע לפרקים 8, 9 ו-10, הם אינם מבוססים על בסיס מוצק במיוחד. איננו מהססים לטעון שהרכב הספר כולו הוא לטובת נחמיה. 1. סגנונו וז'אנר הכתיבה של הכותב זהים בכל חלקי הטקסט. 2. לשימוש הרציף בכינויי גוף ראשון ושלישי אין כאן משמעות רבה יותר מאשר בספר עזרא. 3. אם, בפרקים ח'-י', עזרא משחק את התפקיד הראשי, בעוד שנחמיה תופס מקום משני, זה מובן מאליו: האם לא היה נהוג שהדיוט, יהיה תוארו הרשמי אשר יהיה, יפנה את ידו לכוהן? נכון שרשימת הכוהנים שהוכנסה בפרק י"ב, פסוקים א' ואילך, כוללת כמה שמות (פסוקים י'-יא, כ"ב-כ"ג) (ראה את הפרשנות) שקדמו לתקופה בה חי נחמיה; אך מיטב הפרשנים מודים שפסוקים אלה נוספו מאוחר יותר לרשימה על ידי מישהו אחר. 5° מבקרים שאינם מקבלים את ההרכב המלא של הספר מאת נחמיה אינם יכולים להסכים על אילו קטעים, לפי השערתם, אינם פרי עטו.

2° נושא, מטרה, חלוקהנ. – יצירה זו מורכבת מסיפורים שונים המתארים כיצד נחמיה תרם, מצידו, לשיקום התאוקרטיה לאחר הגלות הבבלית, וכיצד השלים את העבודה שהחלה בהצלחה כה רבה על ידי זרובבל והמשיכה על ידי עזרא. זרובבל החזיר את הפולחן ובנה מחדש את בית המקדש; עזרא הטמיע בכל כוחו את הנוהג הנאמן של חוקי משה; עבודתו של נחמיה כללה מעל לכל את שיקום חומות ירושלים וחידוש ברית ישראל עם אלוהיה. לפיכך, ספרו קשור קשר הדוק מאוד לזה של עזרא (ראה עמוד 239), ונפתח במקום שבו האחרון הסתיים, לאחר הפסקה של שלוש עשרה שנים בלבד, ומספר, כמוהו, את הפרקים העיקריים של שיקום העם היהודי בירושלים ובארץ ישראל לאחר הגלות. התקופה שמכסה הסופר הקדוש היא רק כשתים עשרה שנים: מהשנה העשרים עד השלושים ושתיים של ארתחשסתא לונגימנוס (התגלות א', א'), כלומר, מ-445 עד 433 לפנה"ס. אלה תיאורים בודדים, כפי שהזכרנו קודם לכן, שכן גם כאן, ההיסטוריה רחוקה מלהיות שלמה. נחמיה, כמו קודמיו, מספר רק על אירועים הנוגעים ישירות למטרתו: האירועים העיקריים של השנה הראשונה, יחד עם כמה אירועים מאוחרים יותר. מטרה זו היא גם להדגים את התגשמות הבטחות האל באמצעות שיקום ירושלים ועבודת קודש. 

שלושה חלקים עיקריים: 1° מסעו הראשון של נחמיה לירושלים, ובניית חומות העיר מחדש (1, 1-7, 3); 2° רפורמות דתיות ופוליטיות, על מנת להבטיח, בכל צורותיהן, את שגשוגו של העם (7, 4-12, 42); 3° מסעו השני של נחמיה לירושלים, וצעדים חדשים לביסוס הרפורמות הקודמות (12, 43-13, 31).

3° ה אוֹפִי ספר נחמיה דומה באופן כללי לספר עזרא, הן בתוכן והן בסגנונו. הנרטיב מעניין, ציורי, ושופך אור חי על מצב ירושלים והעם היהודי באותה תקופה, כמו גם על הגזע השומרוני וניהול הפרובינציות הפרסיות. לכל אורך הספר ישנה כנות ראויה להערצה, שהיא ערובה חיה לאמיתותו של המספר. הכל כתוב בעברית, עם מספר ביטויים וניסוחים האופייניים לנחמיה (החיבורים שיש לעיין בהם זהים לאלו של... ספר עזרא).

נחמיה א'

¹ דברי נחמיה בן חלקיה בחודש כסלח בשנה העשרים בהיותי בשושן במצודה, ² חנני, אחד מאחי, הגיע עם כמה אנשים מיהודה. ושאלתי אותם על היהודים שניצלו, על הנמלטים מהשבי ועל ירושלים. ³ הֵעֲנוּ: "הַנִּשְׁאִירִים, אֲשֶׁר נִמְלָטוּ מִן הַשְׁבִיּוּת, נִשְׁמָּה בְּפָרְצִיּוּן, בְּעֲוָרָה וְבֹשֶׁרַיהָ נִרְסוּ וְשָׁעָרֵיהָ נִשְׁרוּ בָּאֵשׁ."« ⁴ כִּי שְׁמֹעַ אֲלֹהִים אֵלֶּה וַיַּשְׁבִּי וַאֲבַלָּתִי יָמִים וַאצֹם וַאֲתַפְלַת לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, ⁵ לאמר: "הוי יהוה אלוהי השמים, אלוהים גדול ונורא, אתה שומר הברית והאמונה" רַחֲמִים אל עבר אוהביך ושומרי מצוותיך, ⁶ למען תהא אזנך קשובה ועיניך פקוחות למען תשמע את תפילת עבדך אשר אנכי מתפלל אליך עתה לילה ויום בעד עבדיך בני ישראל להתוודות על חטאות בני ישראל אשר חטאנו לך כי אני ובית אבי חטאנו. ⁷ רעה מאוד עשינו כלפיך; לא שמרנו את המצוות, את החוקים ואת המשפטים אשר צוית למשה עבדך. ⁸ זְכֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת-מֹשֶׁה עַבְדֶךָ לֵאמֹר אִם-עֲבָרִים חֻקָּתִּי וָאִפְצֵר אֶתְכֶם בֵּין הַגּוֹיִם׃, ⁹ וְאִם-תּשובוּ אֵלַי וְשָׁמְרוּ אֶת-מִצְווֹתַי וְעֲשׂוּ אֵלֶּה--גַּל-הַיּוֹת גּוֹלֵיכֶם בַּקְצֵי הָאָרֶץ--שָׁם אֲקַבְּצְמָם וָאֲבִיאוּם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-בָּחַרְתִּי לְשָׁכֶם שָׁם. ¹⁰ עבדיך ועמך הֵם, אשר גאלתם בכוחך הגדול ובידך החזקה. ¹¹ "יְהוָה, תִּהְיֶה אוֹזְנֶךָ קָשָׁבָה לְתַפְלַת עַבְדֶךָ וּלְתַפְלַת עַבְדֶיךָ הַחֲפִצִּים יְרָאֵת שִׁמְךָ. הַיּוֹם הַצְלִיחַ עַבְדֶךָ וּתְנַתָּהוּ חֵן בְּעֵינֵי הָאִישׁ הַזֶּה." אני הייתי אז משקי המלך.

נחמיה ב'

¹ בחדש ניסן בשנת העשרים למלך ארתחשסתא והיין לפניו ולקחתי את היין ואגישו למלך ולא הייתי עצוב לפניו. ² ויאמר אלי המלך: "מדוע פניך עצובות, ואינך חולה? רק עצובת לב יכולה להיות." נבהלתי מאוד. ³ וָאֹמַר אֶל־הַמֶּלֶךְ: "יְחִי הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם! אֵיכֶם פָּנַי לֹא יִהְיוּ עֲצוּמוֹת, כִּי הָעִיר שֶׁאֲשֶׁר קְבֻרוֹת אֲבֹתִי חֲרֻבָּה וְשָׁעָרֵיהָ נִשְׁרוּפִים בָּאֵשׁ"« ⁴ וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמֶּלֶךְ מַה תַּשְׁאֵל וַיַּתְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, ⁵ וַאֲשֶׁר עָנַי אֶל־הַמֶּלֶךְ: "אִם־לֶּחַ יֵשׁ עַל־הַמֶּלֶךְ וְאִם־עַבְדֶּךָ יְשַׁב עַל־עֵינֶיךָ, אֲנִי מְשַׁלֵחַ אֶת־יְהוּדָה, אֶל־עִיר קְבוֹרוֹת אֲבוֹתַי, וּבְנָהּ".« ⁶ והמלך אמר לי, המלכה בהיותה מוֹשָׁב קרב אליו: "עד מתי תימשך מסעך ומתי תשוב?" חפץ המלך לשלוח אותי וקבעתי לו עת ⁷ וַיֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ יֵשׁוּב וְנִתָּנוּ־לִי מִתְרַבִּים לְפֹחָי עֶבֶר־הַנָּהָר וְיַעֲבַרְנִי עַד־אֲבֹרִי יְהוּדָה׃, ⁸ וְאִתְגָּבָּר לְאַסף שָׁמֵר יַער הַמֶּלֶךְ לְאַתְקַבֵּל לִי עצים לְהָעֲשׂוֹת קוֹרוֹת לְשַׁעַר הַמְּבוּדָה אֲשֶׁר עַל הַמִּקְדָּשׁ וּלְחוֹמַת הָעִיר וּלְבֵית אֲשֶׁר אֶת־שֶׁאֱחֲרַב בָּהּ וַיַּתֵּן לִי הַמֶּלֶךְ אֶת־הָאֶת־הַאֲתָרִים כִּי יָד אֱלֹהַי טוֹבָה עָלַי׃. ⁹ וַאֵלֶךְ אֶל־הַפְּנָתִים שֶׁעֶבֶר הַנָּהָר וְנָתַתָּה לָהֶם אֶת־מִתְגָּבוֹת הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ שָׁלַח עִמִּי שְׂרֵי צבא וּפָרְשִׁים. ¹⁰ וַיְדַע סַנַבַּלְט הַחוֹרוֹנִי וְטוֹבִיָּה הַעֲבָד הַעֲמוֹנִי וַיִּרְעָה בָּעֵיהֶם מְאֹד כִּי יָבֹא אִישׁ לְהַטְבֵּת לְבֵי יִשְׂרָאֵל׃. ¹¹ הגעתי לירושלים, ולאחר שלושה ימים שם, ¹² קמתי בלילה, עם קבוצה קטנה של אנשים, ולא הגידתי לאיש את אשר נתן אלהי בליבי לעשות לירושלים. לא הייתה לי בהמת משא אחרת עמי, רק סוסי. ¹³ וַיֵּצֵאתִי בלילה דרך שער הגיא, לכיוון מעיין הדרקון ושער האשפות, ואראה את חומות ירושלים ההרוסות ואת שעריה הנאכלים באש. ¹⁴ המשכתי לכיוון שער המקור ובריכת המלך, ולא היה מקום להר לעבור מתחתיי. ¹⁵ ואעלה אל הנחל בלילה ואביט בחומה, אחר כך אשוב דרך שער הגיא ואלך הביתה. ¹⁶ השופטים לא ידעו לאן הלכתי או מה אני רוצה לעשות. עד אותו רגע לא סיפרתי ליהודים, לכהנים, לאצילים, לשופטים או לשאר האנשים שאמורים לטפל במלאכה. ¹⁷ וַיֹּאמַר לָהֶם רָאוּ אֲשֶׁר לָנוּ עֲצָרַיְנוּ, יְרוּשָׁלַיִם חֲרֻסָה וְשָׁעָרֵיהָ נִשְׁרוּפוּ בָּאֵשׁ. לְכוּ נִבָּנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֲרֻפָּה.« ¹⁸ וַאֲגִיד לָהֶם אֲשֶׁר יָד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלַי וְגַם אֲשֶׁר דִּבֶר הַמֶּלֶךְ אֵלַי וַיֹּאמְרוּ נַקְמוּ נִבְנָה וַיַּחֲלוּ בְּאֹמֶץ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹבָה הַזֶּה. ¹⁹ וַיַּשְׁמֹע סַנַבַּלְט הַחוֹרוֹנִי וְטוֹבִיָּה הַעֲבָד הַעֲמוֹנִי וְגוֹשֶׁם הַערְבִּי וַיַּעֲגוּ בָּנוּ וַיֹּאמְרוּ מָה אַתֶּם עוֹשִׂים? הַמַּרְדִּים אַתֶּם בַּמֶּלֶךְ?« ²⁰ וַיַּעֲנִי אֵלֵיהֶם וַיֹּאמַר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם יְצִיחַנָּנוּ וְאֶת-עַבְדָיו נִתְחַלֵּל לְבָנָה וְלָכֶם אֵין חֶלְק וְאֵין זכות וְאֵין זִכְרָה בִּיּוּרָשָׁלָיִם«

נחמיה ג'

¹ וַיַּחֲלוּ אֶלְיַשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶחָתוֹ הַכֹּהֵנִים לִבְנוֹת אֶת-שַׁעַר הַצָּאִים וַיַּקְדְּשׁוּ אוֹ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתָיו וַיַּחֲזוּ אֶת-הַחוֹמָה וַיַּקְדְּשׁוּ אֹתָהּ עַד-מְגַד מֵאָה וְעַד-מְגַד חַנְנָאֵל. ² בָּנָה אֲנַשְׁכָּבוֹ אֲנַשְׁי יְרִיחוֹ, וְזַכְרִיָּה בֶּן עַמְרִי בָּנָה בָּעָם עַמְרִי. ³ וַיַּבְנוּ בְנֵי אֶת-שַׁעַר הַדָּגִים, הִתְקִינוּ קוֹרוֹת וַיַּתְקִינוּ דַּלְתָּתָיו, בְּרִיחָיו וְבָרִיחָיו., ⁴ וּלְעַלָּהּ תִּקֵן מִרְמוּת בֶּן אוּרִיָּה בֶּן עֲקוּס; וּלְעַלָּהּ תִּקֵן מוֹשָׁלָם בֶּרַכִּיה בֶּן מַסֶבֶל; וּלְעַלָּהּ תִּקֵן צָדוֹק בֶּן בַּעֲנָה., ⁵ ובקרבת מקום התקויטים ביצעו תיקונים, אך מנהיגיהם לא העניקו את תמיכתם בעבודת אדונם. ⁶ יהוידע בן פשחה ומשלם בן בסודיה תיקנו את השער הישן, התקינו קורות, התקינו דלתות, בריחים ובריחים. ⁷ וְעַל־יָּם מֵלְטְיָא הַגִּבְעוֹנִי וְיָדוֹן הַמְּרוֹנָתִי וְאֶשְׁבֵי גִבְעוֹן וּמַסְפָּא תִקְנוּ אֶת־הַשָּׁבָּל, עַל־חצר הַפֹּחַ, מעבר לנָהָר, ⁸ וְעַצְיָאֵל בֶּן-אַרְיַה רַב הַצָּפִים מְעֲבָרוֹ וְעַצְבָרוֹ חַנְנְיַשׁ מִגִּלְדַּת הַרֹקְחִים מְעֲבָרוֹ וַיֵּצְאוּ מִיּוּרְשָׁלָם עַד-הַחוֹמָה הַרחֻּלְחָם. ⁹ על ידם תיקן רפאיה בן חור, שר חצי מחוז ירושלים. ¹⁰ בַּדָּה שְׁלוֹנָה, מִנְּגַל בֵּיתוֹ, תִּקֵן יְדַיָּהוּ בֶּן הַרְמַף, וְחַתּוּס בֶּן חַסְבוֹנְיָה, תִּקֵן. ¹¹ מלכיה בן חרם וחשוב בן פחת מואב תיקנו חלק אחר של החומה ואת מגדל הכבשנים. ¹² בקרבת מקום, סלום בן אלוהס, שליט המחצית השנייה של מחוז ירושלים, תיקן עם בנותיו. ¹³ חנון ויושבי זנוע תיקנו את שער הגיא, בנו אותו וישימו את העלים, את הבריחים ואת הבריחים, וגם עשו חומה אלף אמה עד שער האשפות. ¹⁴ מלכיה בן רכב, שר מחוז בית חרם, תיקן את שער האשפות, הוא בנה אותו והציב את דלתותיו, את בריחיו ואת בריחיו. ¹⁵ סְלוּן בֶּן-כְּלוֹחָזָא, שר מחוז מַסְפָּה, חִזֵּק אֶת-שַׁעַר הַמְּעִינָה, וַיַּבְנָהּ וַיַּסֵּהוּ, וַיַּשְׁבָּע דַּלְתָתָיו, בְּרִיחָיו וְבָרִיחָיו, וַיַּעֲשֶׂה אֶת-חוֹמוֹת בִּרְכֶם הַשִּׁלְחָן, עַד-הַמַּעֲלָמוֹת הַיּוֹרְדִים מֵעִיר דָּוִד. ¹⁶ אחריו חיזק נחמיה בן אזבך, שר חצי מחוז בית צור, עד קבר דוד, עד המאגר אשר נבנה, ועד בית הגיבורים. ¹⁷ אחריו תיקנו הלוים בראשות רחום בן בני ובלבו תיקן חשבביא ראש חצי מחוז צלעה למחוזו. ¹⁸ אחריו תיקנו אחיהם, בראשות בווי בן ענדד, ראש חצי מחוז צלעה. ¹⁹ לידו, אזר, בן יהושע, ראש מספה, תיקן קטע נוסף של החומה, מול העלייה למחסן, בפינה. ²⁰ אחריו תיקן בקנאות ברוך בן זכריה חלק אחר, מהפינה ועד פתח בית אלישיב הכהן הגדול. ²¹ אחריו החזיק מרימות בן אוריה בן הכוס חלק אחר, משער בית אלישיב ועד קצה בית אלישיב. ²² אחריו תיקנו הכוהנים ואנשי ערמת הירדן. ²³ אחריהם תיקנו בנימין וחשוב מול ביתם ואחריהם תיקן עזריה בן מעשיה בן חנניה, על פני ביתו. ²⁴ אחריו החזיק בנוי בן חנדד חלק אחר, מבית עזריה עד הפינה ועד הפנייה. ²⁵ פלאל בן עוזי תיקן מול הפינה והמגדל הגבוה הבולט לפני בית המלך, ליד חצר ה'. כֵּלֵא. אחריו, פדאיה בן פארוס תיקן את הנזק. ²⁶ הנתינים נשארו בעופל, עד מול שער המים, ממזרח, והמגדל הבולט. ²⁷ אחריו, תיקנו התקואים קטע נוסף, מול המגדל הבולט הגדול, עד לחומת העופל. ²⁸ מִמֶּנִּי לְשַׁעַר הַסּוּסִים, הֲרֵי כֹּהֲנִים עֲבָרוּ אִישׁ מִפְנֵי בֵּיתוֹ. ²⁹ אחריו החזיק צדוק בן אמר, מול ביתו; אחריו החזיק שמעיה בן שכניה, שומר שער הבית המזרחי. ³⁰ אחריו תיקנו חנניה בן סלמיה וחנון בן סלפה הששי חלק אחר של החומה ואחריו תיקנה משלם בן ברכיה, מול ביתו. ³¹ אחריו תיקן מלכיה, מגילדת הצורפים, עד בית הנתינאים והסוחרים, לפני שער מפקד, ועד לחדר העליון של הפניה. ³² ובין העליונה שבפנייה ובין שער הצאן, הצורפים והסוחרים תיקנו את מלאכתם. ³³ כאשר נודע לסנבלט שאנו בונים את החומה, הוא התעצבן והתחיל ללעג את היהודים. ³⁴ וַיְדַבֵּר לִפְנֵי אֶחָיו וְלִפְנֵי שוֹמְרוֹן לֵאמֹר מַה יְעֲשֶׂו הַיְּהוּדִים הַחֲסִיפִים? הַיַּתִּירוּ לַעֲשׂוֹת? הַיַּעֲשֶׂה זְבָחִים? הַיַּעֲשֶׂה בְּיוֹם אֶחָד? הַיַּחֲיוּ אֶת הַאָבְנִים הַטְּבוּרִים תַּחַת עָפָר וְאֲכוּלָה בָּאש?« ³⁵ וְטוֹבִיָּה הַעֲמוֹנִי, אֲשֶׁר הָיָה לִצְבוֹאוֹ, אָמַר: "שֶׁבִּנְנוּ שֶׁלָּהֶם בָּנָה. אִם קוּפֶּץ שׁוּעַל, הוּא יְפַרֵּץ אֶבְנֵיהֶם."« ³⁶ שמע אלוהינו כי בוזים אנחנו השיב את חרפתם על ראשם והעבירם כטרף לארץ גולה. ³⁷ אַל תסלח לעוונם ואל תמחה חטאתם מעיניך כי נגרמו מכשול לבונים. ³⁸ בנינו מחדש את החומה והמתחם שוחזר בשלמותו עד לחצי גובהו, כי העם התעניין בעבודה זו.

נחמיה ד'

¹ כאשר נודע לסנבלט, טוביה, הערבים, העמונים והעזותים כי תיקון החומות מתקדם ושהפרצות מתחילות להיסגר, הם כעסו מאוד. ² כולם חברו יחד כדי לתקוף את ירושלים ולגרום בה צרות. ³ התפללנו אל אלוהינו והקמנו משמר מפניהם יומם ולילה כדי להגן על עצמנו מפניהם. ⁴ וַיֹּאמֶר יְהוּדָה חָסֵר כֹחַ נֹשְׁאֵי הַמַּשְׁפָּלִים וְהַהֲרָבָה הַחוֹרָה אֲנִי לִבְנוֹת לְבוֹא אֶת־הַחוֹמָה׃« ⁵ וְאָמַרוּ אוֹיְבֵינוּ: "לֹא יָדַעוּ דָּאוּם, לֹא יֵרְאוּ דָּאוּם, עַד שֶׁנִּבְאוּ בְּתוֹכָם, נְטַחֵחַ בָּהֶם וְנִשְׁלִיחַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה."« ⁶ וכאשר באו היהודים אשר גרו בקרבתם, הזהירו אותנו עשר פעמים על כל המקומות אשר מהם שבים אויבינו עלינו. ⁷ וְאָשִׁיבְתִּי אֶת־הָעָם בַּמָּקוֹמוֹת הַנִּשְׁפָּחוֹת, מֵעַחֲרֵי הַחוֹמָה, בַּמִּשְׁפָּחוֹת, לִפְרוֹת אֶת־הָעָם, כָּל־הָכָל עִם־חַרְבוֹתָיו, חֲנָתָיו וְקַשְׁתּוֹ. ⁸ וַיַּרְתִּי וַיַּקְמִידוּ וְאָמַר אֶל-הַנָּחִים וְאֶל-הַשְׂרִים וְאֶל-הָעָם: "אַל-תִּירוּ מִפָּנָם. זְכְרוּ אֶת-יְהוָה הַגָּדוֹל הַנּוֹרָא וְלִלָּחֲמוּ בַּעַד-אֶחִיכֶם וְבַעֲדֵיכֶם וְבַנָּתֵיכֶם וְנַשְׁיֶכֶם וְבַתִּיכֶם".« ⁹ וכאשר נודע לאויבינו כי הוזהרנו וכי אלוהים סיכל את זממתם, חזרנו כולנו אל החומה, איש לעבודתו. ¹⁰ וּמֵהַיּוֹם הַהוּא וָלָא חֲצִי עַמִּי עָשָׂה בַּמְּלָאכָה וְהַחֲצִי הַאֲחֵר נָחֲתָתִים בְּמִגִּינִים וְקַשְׁתּוֹת וְחֻשְׁנֵי הַנָּשִׁים הָיוּ מֵאֲחוֹרִים׃. ¹¹ בין בוני החומה, היו נושאי המשאות והנשאים ביד אחת, אשר עבדו בבנייה, וביד השנייה היו מחזיקים בנשק., ¹² והאחרים, הבונים, כל אחד מהם חגור חרבו סביב מותניו בעודם בונים, והתקע בחצוצרה עמד עלי. ¹³ ואמרתי לאצילים, לשופטים ולשאר העם: "העבודה גדולה ועל פני שטח עצום; אנחנו מפוזרים לאורך החומה, רחוקים זה מזה.". ¹⁴ מִכָּל אֲשֶׁר תִּשְׁמַע אֶת-קוֹל הַשּׁוֹצְרָה, הִתְקַסְפוּ עָלֵינוּ קִרְבוּ אֱלֹהֵינוּ יְחַלֵּם עָלֵינוּ".» ¹⁵ וְעָבַדְנוּ בַּמַּלָּכָה, חֲצִינוּ אוֹחֲזִים בְּרַחֲנָתִים מֵאוֹרַח הַשֶׁחַר עַד מִרְאֵת הַכֹּכְבִים. ¹⁶ באותו הזמן אמרתי גם אל העם: "איש מכם, עם עבדו, ילין בירושלים, לשמש לנו כמשמר בלילה ולעבוד ביום".« ¹⁷ אבל לא אני, לא אחי, לא עמי ולא השומרים שעקבו אחריי הסרנו את בגדינו; כל אחד מהם רק פשט אותם לצורך רחצה.

נחמיה ה

¹ ותעלה תלונה גדולה מצד פשוטי העם ונשותיהם על אחיהם היהודים. ² היו אשר אמרו: "אנחנו בנינו ובנותינו רבים; הבה נקבל תבואה ונאכל ונחיה".« ³ היו שאמרו: "אנו משעבדים את שדותינו, כרמינו ובתינו כדי לקבל חיטה בזמן הרעב".« ⁴ היו שאמרו: "לווינו כסף משדותינו וכרמנו כדי לשלם את המס למלך.". ⁵ וְעַתָּה בַּשְׂרֵנוּ כְּבַּשְׂר אֶחֵינוּ, בָּנֵינוּ כְּבָנֵיהֶם, וְהִנֵּה אַנוּ מְכַבֵּל אֶת בְּנֵינוּ וְבָנֵינוּ בְּעֲבָדָה, וְהֵן מִבְּנֵינוּ הֵן כְּבוֹדֶר עֲבָדִים, וְאֵינָ נוֹכְלִים לְעֹשֶׂה כִּי שָׁדֵינוּ וכרֵינוּ לָעֲלָיִם.» ⁶ מאוד התעצבנתי כששמעתי את התלונות שלהם ואת המילים האלה. ⁷ ואחרי שהרהרתי על כך, גערתי באצילים ובפקידים ואמרתי: "איש מכם מלווים בריבית לאחיו." וכיהנתי בקהל רב למענם, ⁸ אָמַר לָהֶם: "גָדֵּלנו כְּבַד יָכֹלנו אֶת-אֶחָנוּ הַיְהוּדִים אֲשֶׁר נְמָכְרוּ לַגּוֹיִם, וְאַתֶּם מְכָרִים אֶת-אֶחָיֶיךָ, וְהֵם נִמְכָּרוּ לָנוּ." שְׁתָּמוּ, לֹא מָצָאוּ מַעֲנָה. ⁹ הוספתי, "זה לא טוב שאתם עושים. לא כדאי שתלכו ביראת אלוהינו, כדי להימנע מחרפת הגויים אויבינו?" ¹⁰ אחיי ועבדיי, גם אנחנו הלווינו להם כסף ותבואה. הבה נסלח על החוב הזה. ¹¹ "הַשִּׁבוּ לָהֶם הַיּוֹם אֶת-שְׂדָּהָם אֶת-כְּרָמָם אֶת-זִיתָם אֶת-בָּתָם אֶת-מֵאָת הַכֶּסֶף, הַתִּירָשׁ וְהַשֶׁמֶן אֲשֶׁר דַּרְשְׁתָּ מֵאַתָּם כְּרִיב׃» ¹² וַיֹּאמְרוּ וְנַשְׁבִּין וְנִשְׁבִּיל מֵהֶם לֹא נְדַרְשׁוּ עוֹד; נַעֲשֶׂה כְּאֲמַרְתֶּם; וַיִּקְרָא אֶל־הַכֹּהֲנִים וָאֲשַׁבִּיעָם כִּי עָשָׂו כַּדָּבָר הַזֶּה. ¹³ וַאֲנָרַע אֶת־כְּתִי לֹאמֹר כֵּן יְעַרֵּר אֱלֹהִים כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־קָשָׁם־הַדָּבָר הַזֶּה מִבִּיתוֹ וּמִנַּכְשָׁוָתוֹ וַיִּתְעַר הָאִישׁ הַהוּא וַיִּשְׁבַּר רִיקְן וַיֹּאמֶר כָּל־הַקָּהָל אָמַר אָמֵן וַיְהֲבוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעֲשֶׂה הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה. ¹⁴ מיום אשר מינה אותי המלך למושל על ארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלושים ושתיים למלך ארתחשסתא שתים עשרה שנה לא אכלתי אני ולא אחי לחם המושל. ¹⁵ הנגידים הראשנים אשר לפניי עשו עושק את העם וקיבלו מהם לחם ויין, בנוסף לארבעים שקל כסף; וגם עבדיהם עשו עושק את העם; ואני לא עשיתי כן, מפני יראת אלהים. ¹⁶ וְאָמַרְתִּי עַל-מַעֲבֹדַת הַחוֹמָה הַזֹּאת לֹא קָנִינוּ שָׁדוֹת וְכָל-עַמִּי נִקְסַף שָׁם לַמַּעֲבֹדָה. ¹⁷ היו לי לשולחני מאה וחמישים איש, יהודים ושפטים, מלבד אלה שבאו אלינו מהגויים סביב. ¹⁸ כָּל יוֹם הַכָּבוּן: פָּר, שִׁשָּׁה כָּבָשִׁים מְבוּדָרִים וְעוֹף הוּכוּ עַל־הַחֲסוֹנִי, וְעַל־עֲשֶׂרֶת יָמִים סופקו כָּל־יַין הַנִּצְרָשׁ בְּשָׁפֶר. לֹא־תָבַרְתִּי מִלְּחָם־הַפֹּחַ, כִּי עֲבָדַת־הַמִּשְׂאֲשָׂה הָיָה כָּבֵד מִפְּנֵי־הָעָם הַזֶּה׃. ¹⁹ זְכֹר לַחֲסוֹנִי, אֱלֹהַי, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָעָם הַזֶּה.

נחמיה ו'

¹ וְהִנְעַת לַסְנַבַּלְט, לַטּוֹבִיָּה, לַגּוֹשֶׁם הַערַבִּי ולִשְׁאָר אוֹיְבֵינוּ, כִּי בָּנִיתִי אֶת הַחוֹמָה וְלֹא נָתַר בָּהּ פֶּרֶץ עַד הַעֲתָר הַהוּא, לֹא הִתְמָנִיתִי אֶת הַשַּׁעָרִים., ² סנאבלאט וגוסאם שלחו לי הודעה: "בוא וניפגש יחד בכפרים בעמק אונו." הם התכוונו לפגוע בי. ³ שלחתי אליהם שליחים לאמר: "אני עומד בפני משימה גדולה ואיני יכול לרדת. מדוע?" העבודה האם זה יופסק כי אשאיר אותו לרדת אליך?» ⁴ הם הציעו לי את אותה ההצעה ארבע פעמים ונתתי להם את אותה התשובה. ⁵ סנאבלאט שלח לי באותו אופן את משרתו בפעם החמישית, אשר החזיק בידו מכתב פתוח. ⁶ שם נכתב: "השמועה מתפשטת בין הגויים וגוסם אומר שאתה והיהודים מתכננים למרוד ולכן אתם בונים את החומה ולפי הדיווחים האלה אתה רוצה להיות מלכם. ⁷ וגם מינת נביאים להכריז עליך בירושלים מלך ביהודה ועתה נודיע למלך את הדבר הזה לכה ונעצה יחדיו» ⁸ ושלחתי לו הודעה: "דברים כמו אלה שאתה אומר לא קרו מעולם; אתה ממציא אותם במוחך."« ⁹ כִּי כֻּלָּם חפצו להפחיד אותנו לאמור: "ידיהם החלשות לא יוכלו להשלים את המלאכה ולא תִכָּלֵה". עַתָּה אֱלֹהַי, תן כוח לידיי. ¹⁰ וַיֵּלַכְתִּי אֶל-שְׁמַעְיָה בֶּן-דַּלְיָה בֶּן-מַטְבֵּאל וַיֹּאמֶר נֵלֶכֶת יַחַד אֶל-בֵּית אֱלֹהִים אֶל-הַהֲדָשׁ הַפְּנִימִי וַיַּסְגֹּר אֶת-דַּלְתִּי הַהֵיכָל כִּי בָּאוּ לְהָרְגֶךָ וְיָבֹאוּ לְהָרְגֶךָ בַּלַּיְלָה׃« ¹¹ עניתי, "איש כמוני בורח... ואיך יוכל אדם כמוני להיכנס למקדש ולהישאר בחיים? אני לא אכנס."« ¹² ואקשיב, והנה, לא אלהים שלחו, כי נבואה דיבר עליי, כי טוביה וסנבלאט קנוהו. ¹³ קנו אותו כדי שאפחד, כדי שאפעל לפי עצתו וחטאתו, וזה היה תירוץ עבורם לתת לי שם רע ולכסות אותי בבושה. ¹⁴ זְכֹר אֱלֹהַי, אֶת טוֹבִיָּה וְאֶת סַנַבַּלְט, כְּפִי הַרְעָשִׁים הָאֵלֶּה, וְגַם אֶת נוֹעַדְיָה הַנָּבִיא וְאֶת הַנְּבִיאִים הַנָּבִיאִים הַאֲשֶׁר קָשְׁאוּ לְהַפְרִידְנִי. ¹⁵ בניית החומה הושלמה ביום עשרים וחמשה לחודש אלול, בחמישים ושנים יום. ¹⁶ כאשר שמעו על כך כל אויבינו, כל העמים סביבנו נמלאו פחד, הם חוו ייאוש גדול והכירו כי בעזרת אלוהינו הושלמה מלאכה זו. ¹⁷ גם באותו זמן, הרביבו גדולי יהודה את מכתביהם אל טוביה, ומכתבי טוביה הגיעו אליהם. ¹⁸ כִּי רַבִּים מִגְּדֹלֵי יְהוּדָה הֲרוּבוּ לוֹ בְּשבועה, כִּי הוּא חָתֵן שֶׁל שֶׁכֶנְיָה בֶּן אַרְעַה, וְיוֹחַנָן בְּנוֹ נָשָׂא אֶת בַּת מְשֻׁלְמָן בֶּן בַּרְכִּיהוּ. ¹⁹ הם אפילו דיברו על מעלותיו הטובות בפניי ודיווחו לו על דברי. טוביה שלח מכתבים כדי להפחיד אותי.

נחמיה ז'

¹ וכאשר נבנתה החומה והקמתי את השערים, הפקידו את השוערים, את המשוררים ואת הלוויים על שמירתה. ² נתתי את השלטון על ירושלים לחנני אחי ולחנניה מפקד המצודה כי איש נאמן היה וירא אלוהים יותר מרבים. ³ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ לֹא יְפַתְחוּ שַׁעַר יְרוּשָׁלִָם עַד-יָּבֹא חֹם הַשֶׁמֶשׁ בֵּערב, וְהָיוּ הַשָּׁמָרִים עוֹדֶן עַל-מְשָׁמָם. הַשָּׁעָרִים יִסְגְּרוּ וְהִתְמוּדוּ בַּלַּיְלָה שְׁמָרִים מִמִּיּוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם אִישׁ עַל-מְשָׁמָתוֹ וְאִישׁ לִפְנֵי בֵּיתוֹ. ⁴ עתה העיר הייתה מרווחת וגדולה, אך היו מעט תושבים בתוכה ולא כל הבתים נבנו מחדש. ⁵ וַיְתַן אֱלֹהִים בְּלִבִּי לְאַחֲבֹס אֶת-הַנָּחִים וְהַשְׂפָטִים וְהָעָם לְפֹּקֵד אֶת-הָעֹלִים הַרְאֲשָׂרִים וְרָאִיתָה עָלָיו כָּתוּב׃ ⁶ אלה אנשי המדינה אשר שב מן הגלות אשר שב נבוכדנצר מלך בבל ושבו ירושלם ויהודה איש לעירו, ⁷ אשר חזרו עם זרובבל, יהושע, נחמיה, עזריה, רעמיה, נחמני, מרדכי, בלשן, משפרת, בגואי, נחום, בענה: מספר אנשי עם ישראל: ⁸ בני פרסוס, אלפים ומאה שבעים ושנים., ⁹ בני ספטיה, שלוש מאות שבעים ושנים, ¹⁰ בני ארעה, שש מאות חמישים ושנים, ¹¹ בני פחת מואב בני יהושע וְלִיּוֹאָב, אֶלְפִים שְׁמוֹנָה מֵאוֹת וְשֶׁמֶשְׁנָה עֶשְׂרָה׃, ¹² בני עילם, אלף מאתיים וחמישים וארבעה., ¹³ בני זתואה, שמונה מאות ארבעים וחמשה., ¹⁴ בני זכריה, שבע מאות ושישים., ¹⁵ בני בנוי, שש מאות ארבעים ושמונה., ¹⁶ בני בבי, שש מאות עשרים ושמונה., ¹⁷ בני עזגד, אלפים שלוש מאות עשרים ושנים., ¹⁸ בני אדוניכם, שש מאות שישים ושבעה., ¹⁹ בני בגוי, אלפים שישים ושבעה., ²⁰ בני עדין, שש מאות חמישים וחמשה., ²¹ בני אטר בן חזקיהו תשעים ושמונה, ²² בני חַשֶׁם, שלוש מאות עשרים ושמונה., ²³ בני בשי, שלוש מאות עשרים וארבעה., ²⁴ בני חרף, מאה ושנים עשר., ²⁵ בני גבעון, תשעים וחמשה., ²⁶ אנשי בית לחם ולנטופה, מאה שמונים ושמונה, ²⁷ אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה, ²⁸ אנשי בית עזמות, ארבעים ושנים, ²⁹ אנשי קריאתריה, צפירה וברות: שבע מאות ארבעים ושלושה., ³⁰ אנשי רמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד., ³¹ אנשי מכמס, מאה עשרים ושניים, ³² אנשי בית אל וחי, מאה עשרים ושלושה, ³³ אנשי נבו האחר, חמישים ושניים, ³⁴ בני עילם האחר, אלף מאתיים וחמישים וארבעה., ³⁵ בני חרם, שלוש מאות ועשרים., ³⁶ בני יריחו, שלוש מאות ארבעים וחמשה., ³⁷ בני לוד חדיד ואונו, שבע מאות עשרים ואחד., ³⁸ בני סנעא, שלושת אלפים תשע מאות ושלשים. ³⁹ כהנים: בני אידיה מבית יהושע, תשע מאות שבעים ושלוש, ⁴⁰ בני אמר, אלף חמישים ושנים., ⁴¹ בני פשור, אלף מאתיים וארבעים ושבעה., ⁴² בני ארם, אלף ושבע עשרה. ⁴³ הלוויים: בני יהושע ולקדמיאל, מבני עדויה, שבעים וארבעה. ⁴⁴ זמרים: בני אסף, מאה ארבעים ושמונה. ⁴⁵ שוערים: בני סלום בני אטר בני תלמון בני עקוב בני חטיטא בני סובי מאה שלושים ושמונה. ⁴⁶ נתינאים: בני סוהא, בני חסופה, בני תבת., ⁴⁷ בני קרוש, בני סיה, בני פדון, ⁴⁸ בני לבנה בני חגבה בני סלמי, ⁴⁹ בני חנן בני גדל בני גהר, ⁵⁰ בני רעיה בני רסין בני נקודה ⁵¹ בני גֶזֶם בני עָזָא בני פַּשֵׁעַ, ⁵² בני בשאוס בני מונים בני נפוסים, ⁵³ בני בקבוק, בני הקופה, בני חרחור., ⁵⁴ בני בסלוט בני מחידה בני חרסה, ⁵⁵ בני ברכוס בני סיסרא בני תימא, ⁵⁶ בני נסיה, בני חטיפא. ⁵⁷ בני עבדי שלמה בני סתאי בני סופרת בני פרידה, ⁵⁸ בני יהלה בני דרקון בני ג'דל, ⁵⁹ בני שפטיה בני חטיל בני פוקרת אשבעים בני אמן. ⁶⁰ סך כל הנַתְנֵיהֶם וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלָמָה, שְׁלַש מֵאָה תשעים וְשָׁנִים. ⁶¹ אלה הבאים מתל מלח ומתל חרסה וכרוב אדון ואמר ולא יכלו להודיע את בית אבתם ואת מוצאם להראות כי מישראל הם ⁶² בני דלַיַשׁ בני טוביה בני נקוד שש מאות ארבעים ושנים. ⁶³ וּבְכֹהֲנִים בְּנֵי חַבְיָה בְּנֵי עֲכוֹס בְּנֵי בְּרַצְלַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ אֶת־בְּנוֹת בְּרַצְלַי הַגִּלְעָדִי וּנִקְרָא עַל־שְׁמָם׃. ⁶⁴ הם חיפשו אחר תארים המעידים על אילנות היוחסין שלהם, אך לא נמצאו. הם הוכרזו כטמאים והודחו מהכהונה., ⁶⁵ וְהַפְּנִיחַ אֶסְרוּ לָהֶם אֲכֹל קֹדְשִׁים רַבִּים עַד שֶׁקָּם הַכֹּהֵן לְהַשְׁאָח אֶת-הָאֱלֹהִים בְּאוֹרִים וּתוּמִים. ⁶⁶ כל הקהל היה ארבעים ושניים אלף שלוש מאות ושישים איש., ⁶⁷ למעט עבדיהם ועבדותיהם אשר מספרם שבעת אלפים שלוש מאות שלושים ושבעה וביניהם מאתים ארבעים וחמשה זמרים ומשוררים. ⁶⁸ היו להם שבע מאות שלושים ושישה סוסים, מאתיים ארבעים וחמישה פרדים, ⁶⁹ ארבע מאות שלושים וחמישה גמלים וששת אלפים שבע מאות ועשרים חמורים. ⁷⁰ מספר ראשי משפחות תרמו למטרה. המושל תרם לאוצר אלף דאריקי זהב, חמישים גביעים, וחמש מאות ושלושים כותונות כהונה. ⁷¹ וכמה ראשי משפחות תרמו עשרים אלף דאריקי זהב ואלפיים ומאתיים מיני כסף לאוצר המלאכה. ⁷² מה שנתנו שאר העם היו עשרים אלף דאריקים זהב, אלפיים מנים כסף ושבע כותונות כהונה. ⁷³ וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִים הַזְּמָרִים הַשָּׁעָרִים הָעָם הַנָּתַנִּים וְכָל-יִשְׂרָאֵל בַּעֲרָיהם׃.

נחמיה ח'

¹ וַיַּבְא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲרָתָם וַיִּקְהֲלוּ כָּל־הָעָם כְּאֶחָד אֶל־רַחַב שֶׁל־פְּנֵי שער־הַמִּים וַיֹּאמְרוּ אֶל־עֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִבְא אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת־מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל ² וַיָּבִיא עזרא הַכֹּהֵן אֶת־הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל אֶת־הָאֲנָשִׁים וְהָיֹשׁ׃ נָשִׁים וְכָל אֲשֶׁר הָיוּ בְּנֵי שְׁמוֹנִים לְהַבִּין אֹתוֹ: הוּא הוּא יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. ³ וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר מֵבֹקֶר עַד צְהַיּוֹם בַּרְחָבַת שֶׁעַר הַמַּיִם בְּנֵי גָּשָׁבִים וְנַשָּׁה וְאֲשֶׁר בְּנֵי כָּל הָעָם הַשְׁמַעֲשֶׂה אֶת קְרָאַת סֵפֶר הַתּוֹרָה. ⁴ עזרא הסופר עמד על במת עץ, שהוקמה לרגל המאורע, ולידו ניצבו מימינו מתתיהו, שמיה, אניאס, אוריה, הלקיהו ומעשיה, ומשמאלו פדיה, מישאל, מלכיה, חסום, חסדנה, זכריה ומוסוללם. ⁵ וַיַּפְתַּח עזרא אֶת־הַסֵּפֶר לִעֵינֵי כָּל־הָעָם כִּי נָשָׂא מִכָּל־הָעָם וַיַּפְתַּח אוֹ וַיַּקְמוּ כָּל־הָעָם ⁶ ויברך עזרא את ה' האל הגדול וכל העם ענו בהרימת ידיהם לאמר "אמן אמן" וישתחוו וישתחוו לפני ה' ופניהם ארצה ⁷ ו יהושע, בני וסרביה וימין ועקוב וספתי ואודיה ומעשיה וצליתה ועזריה ויוזבד חנן ופליהו והלוים לימדו את העם את התורה וכל אחד נשאר במקומו. ⁸ הם קראו בבירור בספר, בתורת האלוהים, והם נתנו את המשמעות, ומה שנקרא הובן. ⁹ וַיֹּאמְרוּ נְחֶמְיָה הַפְּנִיחַ וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר וְהַלֵּוִים הַמְּרֻכִּים אֶת-הָעָם אֶל-כָּל-הָעָם הַיּוֹם קֹדֶשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַל-תָּאֲבוּ וְאַל-תְּבוּכוּ כִּי-כָל-הָעָם בָּכוּ בְּשְׁמוּעָם אֶת-דְבָרֵי הַתּוֹרָה ¹⁰ וַיֹּאמֶר לָהֶם נְחֶמְיָה לְכוּ אֲכֻלוּ מַעֲשֶׂה וְשָׁתוּ מַתּוֹקִים וְשִׁלחו מְנָתוֹת לָאֲשֶׁר לֹא הָכִין כִּי קֹדֶשׁ הַיּוֹם הַזֶּה לַאדֹנֵינוּ אַל תִּתְעַצְבוּ כִּי שִׂמְחָה "בה' כוחך".» ¹¹ הַלְּוִיִים הַרְגִּיעוּ אֶת־כָּל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ שְׁתּוֹקְדוּ כִּי־יוֹם קָדוֹשׁ הוּא אַל־תַּעֲצוּ׃« ¹² וַיֵּלֵךְ כָּל הָעָם לֹאכֹל וְלַשְׁתּוֹת וְלַשְׁלַח מְנָתוֹת וְלַחֲגֹג בְּשִׂמְחָה גְדֹלָה כִּי הֵבִינוּ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִגְלָא לָהֶם. ¹³ ביום השני נאספו ראשי המשפחות של כל העם הכוהנים והלוים סביב עזרא הספר כדי ללמוד היטב את דברי התורה. ¹⁴ וַיַּמְצָאוּ כָּתוּב בְּתוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּדֶר מֹשֶׁה לֹא יָשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֲלִים בְּחַג הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי., ¹⁵ וְהֵם יִקְרָאוּ וְיִתְגָּרוּ שְׁמוֹרָה בְּכָל-עָרָיהם וּבִיּוּשָׁלָמָה לֵאמֹר: "לֹכוּ הַהַר וְהִבִּיאוּ עֲנָפֵי זַיִת וְעֲנָפֵי זַיִת בַּר וְעֲנָפֵי הַדְּס וְעֲנָפֵי תָּמָר וְעֲנָפֵי עָלֶה לְעֲשׂוֹת אֹהֲלִים כְּכַתּוּב"« ¹⁶ וַיֵּלֵךְ הָעָם שָׁם וַיָּבִיאוּ עָנָף וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֹהֲלִים אִישׁ עַל גְּגוֹ וּבְחַצְרֵיהֶם וּבְחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וּבְרַחַת שַׁעַר אֶפְרַיִם. ¹⁷ וַיַּעֲשֶׂה כָּל-הַקָּהֵל הַשָּׁבִים מִן-הַשְׁבִיּוּ אהלים וישבו בהם. מֵי הַיָּמִים יהושע, בן נון, עד היום ההוא לא עשו בני ישראל כזו, ותהיה שמחה גדולה מאוד. ¹⁸ וַיִּקְרָאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים בְּיוֹם יוֹם מִן הַרְאֶשָּׁן עַד הַחֲגָה שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי הַיְהִי עֲצָרָה כְּמִנְהָרָה׃.

נחמיה ט'

¹ בְּעֶשְׁרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וַיִּקְהֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַצּוֹם, לובשי שקים ועפר על ראשיהם. ² וַיַּבְדְּלוּ אֲשֶׁר הָיוּ מִגֶּן יִשְׂרָאֵל, וַיַּבְדְּלוּ מִכָּל בְּנֵי הַנָּכָר, וַיַּתְווּ עַל חַטָּאתָם וְעַל עֲוֻנוֹת אֲבוֹתָם. ³ וַיַּקְמוּ מִמָּקֹמָם וַיִּקְרָאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רבע הַיּוֹם וְרֶבַע אַחֵר הוֹדוּ אֶת חַטָּאתָם וַיַּשְׁתַּחֲווּ לַיְהוָה אֱלֹהֵיהֶם. ⁴ יהושע, וַיַּעֲלוּ עַל־בִּימֵי הַלֵּוִים וַיִּקְעוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בְּקוֹל גָדוֹל׃. ⁵ והלוויים יהושע, וַיֹּאמְרוּ קַדְמִיאֵל וְבַנֵּיה וְסַרְבְיָה וְאוּדַיָה וְסְבְנְיָה וְפַתְחִיָה וְקוּמוּ וּבָרְכוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מֵעוֹלָם וָעוֹד עוֹלָם בָּרוּךְ שִׁמֶךָ הַכָּבוֹד הַנִּרְמֹה מִכָּל בְּרָכָה וּשְׁבַחַת׃. ⁶ אתה לבדך ה', אתה עשית את השמים, את שמים העליון ואת כל צבאם, את הארץ ואת כל אשר לה, את הים ואת כל אשר לו, אתה המחיה את כל אלה, וצבא השמים משתחווים לך. ⁷ אתה ה' אלוהים, אשר בחרת באברם, אשר הוצאתהו מאור כשדים, ותתן לו את שמו אברהם. ⁸ ומצאת את-לבו נאמן לפניך, ותכרת לו ברית לתת לזרעו את-ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והיבוסי והגֶרגסי; ושמרת את-דברך כי-צדיק אתה.» ⁹ «"ראית את עני אבותינו במצרים ואת צעקתם שמעת על ים סוף.". ¹⁰ עשיתם אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעתם כי גאוותם באבותינו ועשיתם שם כְּעוֹד הַיּוֹם׃. ¹¹ וְחַלַּתָּ לְפָניהם אֶת-יָם וַיַּעֲבָרוּ בְּתוֹךְ יָם בְּיָבָשָה וְהִשְׁלַכְתָּ אֶת-רוֹדפיהם אֶל-מַהֲרוֹן כּמָּה אֶל-מַיִם רַבִּים. ¹² הנחיתם יומם בעמוד ענן, ובלילה בעמוד אש, להאיר לפניהם את הדרך אשר ילכו בה. ¹³ וַיַּרְדֶּה עַל־הַר סִינִי, מִן־הַשָּׁמַיִם דִּבְרַת אֵלֶיהם וְנָתַתָּ לָהֶם חֲקוֹת צְדָקִים, תּוֹרוֹת אֱמֶת, מִצְוָתִים וְמִצְוָתִים טוֹבִים. ¹⁴ את שבת קדשך הודעת להם, וציתת להם בדבר משה עבדך מצוות, פקודות ותורה. ¹⁵ "וְנָתַתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם לְרַעֲבוֹנָם וּמַיִם מֵן הַסּוֹר הוֹצָאתָ לָהֶם וּלְצָמָאוֹנָם וּקְמַתְתָּ לָהֶם לָבֹא וְיָרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם"» ¹⁶ «"אבל אבותינו היו גאים וקשי עורף, ולא שמעו למצוותיך.". ¹⁷ מְאֲנוּ שָׁמַע וְלֹא זָכְרוּ אֶת־הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם. הִקְשִׁיּוּ עַרְפָתָם וּבְעַקְשָׁם מִנָּה נָשָׁב לְעַבְדָּם. וְאַתָּה אֱלֹהִים סָלֵחַ וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפֵּי וְרַב חֶסֶד, וְלֹא עָזְבְתָּם. ¹⁸ גם כאשר עשו להם עגל מותך ואמרו זה אלהיך אשר הוציאך ממצרים וכאשר חילולך גידופים גדולים, ¹⁹ כְּרַב חַסְדֶּךָ לֹא-עַזְבְתָּם בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-סָר מֵעָמָם עַמּוּד עָנָן, לִנְחִיכֶם בַּיּוֹם בַּדֶּרֶךְ, וְלֹא-סָר מֵעָמָם עַמּוּד עָנָן, לֹא-יָסַר מֵאֵשׁ, לִאֲשֶׁר הָיוּ לָלֶכֶת בַּלַּיְלָה. ²⁰ רוּחַךְ טוֹבָה נָתַתָּ לָהֶם לְהַשְׁכִּים מֵנֶךָ לֹא מְנַעְתָּ מִפִּיהָם וּמַיִם שִׁמְשִׁיתָ לָהֶם צְמָאָאֲם. ²¹ ארבעים שנה דאגתם במדבר ולא חסרו דבר; בגדיהם לא בלעו ורגליהם לא נפחו.» ²² «"ונתת להם ממלכות ועמים, וחלקת ביניהם את נחלתם, ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן". ²³ הִרְבֶּתָּ אֶת־בָּנָיהם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְהָבַאתָם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אָמַרְתָּ אֶת־אֲבוֹתָם לִבָּא לִרְשׁוּ׃. ²⁴ וַיָּבֹאוּ בָּנֵיהֶם לַיְרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ, וְכַנְעַתָּ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי לְפָניהם, וְסַתַּתָּם בְּיָדָם, וְאֶת הַמַּלְכִים וְעַמִּי הָאָרֶץ, לְעַמָּה עֲשֶׂה עֲלֵיהֶם כְּרוֹצָם. ²⁵ ותפסו ערים מבוצרות ואדמות פוריות, וירששו בתים מלאים כל סחורה, בורות חפורים, כרמים, מטעי זיתים ועצי פרי רבים. אכלו, שבעו, השמינו, וחיו בפאר, בזכות חסדך הרב.» ²⁶ «"וְהֵם מָרוּ וַיַּפְלוּ בָּךְ. הֵשְׁלִיכוּ תּוֹרְתֶךָ מֵעֲבָרֵי גַּבָּם. אֶת-נְבִיאִיךָ הַעֲידוּ בָּהֶם הַרְגוּ לִשְׁבִּים אֵלֶיךָ. וְגִדּוּפוֹת גְּדוּפוֹת גְּדוּלוֹת גְּדוּלוֹת בָּךְ.". ²⁷ וְהִפְסַרְתָּם בְּיַד עוֹצְקֵיהֶם אֲשֶׁר עוֹצְקָם וּבְעֵת עוֹצְקֵיהֶם צָעֲקוּ אִלֶּךָ וּשְׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְרַב חַסְדֶּךָ נָתַתָּ לָהֶם מוֹשִׁיעִים אֲשֶׁר הוֹשִיעָם מֵעַד עוֹצְקֵיהֶם. ²⁸ כִּי נָחוּ וַיַּסְפוּ עֲשָׂה אֶת הָרָע בְּעֵינֶיךָ וַתַּסְבַּרְתָּם בְּיוֹיְבֵיהֶם וַיַּגְבַּרְתָּם וַיַּעֲשֶׂה אֵלֶיךָ שׁוּבוּ וַתִּשְׁמַעְתָּם מִן הַשָּׁמַיִם וּבְרַב חַסְדֶּךָ הַצִּיעָם פַּעֲמִים רַבִּים. ²⁹ הַעֲדִיתָ בָּהֶם לְהַשִּׁיבֵּם לְתוֹרְתֶךָ, וְהִתְגָּאוּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּמִצְוָתֶיךָ; עָבְרוּ פְּקָדֶיךָ, כִּי הַעוֹשֶׂה אוֹתָם מְצָא בָּהֶם; כִּי הוּא מְרַדִּים, הַקְּשִׁיְּשׁוּ עַרְפָם וְלֹא שָׁמְעוּ. ³⁰ שנים רבות היית סבלני עמם, ותעדת אותם ברוחך ובנביאיך, ולא שמעו, ותמסרם ביד עמי הארצות. ³¹ "אך ברחמיך הגדולים לא השמדתם ולא עזבתם כי אתה אל רחום ורחום."» ³² "וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אַתָּה הַמַּקְשֵׂה אֶת הַבְּרִית וְהַנּוֹרָא" רַחֲמִיםאַל תִּרְאֶה כְּבוֹטֵל אֶת כָּל הַסְבָרִים אֲשֶׁר פָּעוּ אֶת מַלְכֵינוּ וְרַבִּינו וְכֹהֲנֵינוּ וְנִבִּיאֵינוּ וְכָל עַמְּךָ מֵי מִמִּי מַלְכֵי אשור עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ ³³ צַדִּיק הַיִיתָ בְּכָל אֲשֶׁר קָרָה לָנוּ כִּי עָשִׂיתָ בְּאֱמוּנָה וְאֶנְעָשָׂנוּ טָעוּ. ³⁴ לא עשו מלכינו, מנהיגינו, כוהנינו ואבותינו את תורתך, ולא שמעו את מצותיך ואת עדותיך עליהם. ³⁵ בממלכתם, בתוך הברכות הרבות שהענקת להם, בארץ העצומה והפורייה אשר נתת להם, לא עבדוך ולא שובו ממעשיהם הרעים. ³⁶ ועכשיו אנחנו עבדים. אנחנו עבדים על הארץ שנתת לאבותינו לאכול את פירותיה וליהנות משפעה. ³⁷ היא מרבה את יבולתה למלכים אשר שמית עלינו בגלל חטאינו. הם מחלקים את גופתנו ואת בהמתנו כרצונם, ואנחנו בצר גדול.»

נחמיה י'

¹ כתוצאה מכל אלה, כרתנו ברית קדושה אשר כתבנו על הכתב, ומנהיגינו, לויִנו וכהנינו חתמו עליה את חותמם. ² אלה אשר חתמו את חותמם: נחמיה הנגיד בן חלקיה. ³ צדקיהו, שריה, עזריה, ירמיהו, ⁴ פְשׁוּר, אֲמַרְיָשׁ, מַלְכִּיָּה, ⁵ חטוס, סבניאס, מלוך, ⁶ הרמון, מרימות, עובדיה, ⁷ דניאל, גנתון, ברוך, ⁸ מוסולם, אביאס, מיאמין, ⁹ Maazias, Belgai, Séméïas, כמרים. ¹⁰ לויים: יהושע, בן עזניה, בנוי מבני חנדד, קדמיאל ¹¹ ואחיהם, סבניה, אודאיה, קליטה, ופלעיה, חנן., ¹² מיכה, רוהוב, חסביאס, ¹³ זכר, סרביאס, סבניאס, ¹⁴ אודאיאס, באני, בנינו. ¹⁵ ראשי העם: פָּרוֹשׁ וְפַחַת מוֹאָב וְעִילָם וְזֵתוּ וְבָנִי, ¹⁶ בוני, אזגד, בבאי, ¹⁷ אדוניאס, בגוי, אדין, ¹⁸ אטר, חזקיהו, עזור, ¹⁹ אודאיאס, חאסום, בסאי, ²⁰ חרף, ענתות, נבי, ²¹ מגפיאס, מוסולם, חזיר, ²² מסיזבל, צדוק, ג'דואה, ²³ פלטיאס, חנן, אנאיאס, ²⁴ הושע, חנניה, חשוב, ²⁵ אלוהס, פאלאה, סובק, ²⁶ רחום, חبونا, מעשיה, ²⁷ אכיאס, חנן, ענן, ²⁸ מְלוּךְ, הָרִים, בַּעַנָּה. ²⁹ וְשָׁתֵר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְּוִים הַשָּׁעָרִים הַזֹּרְרִים הַנָּתַנִּים וְכָל הַבְּדְּלוּ מֵעַמִּי הָאָרְצוֹת לִהְלֹךְ בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים נַשְׁמֵיהֶם בְּנֵיהֶם וְבַנָּתָם כָּל הַדַּע וְהַבִּינָה׃, ³⁰ וַיִּתְחַבְּרוּ אֶל-אֶחָם אֲדֹרֵיהֶם וַיִּשְׁבְּעוּ בַּקְלָלָה ובשבועה לַלַּכְתָּה בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתָּנָה עַד מֹשֶׁה עַבְד הָאֱלֹהִים לַקְשֹׁר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל-מִצְוַת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, פְּקָטָיו וְתוֹרָתָיו. ³¹ הבטחנו, בפרט, שלא ניתן את בנותינו לעם הארץ ושלא ניקח את בנותיהם לבנינו. ³² שאם יביאו אנשי הארץ סחורה או מצרכי מזון למכירה ביום השבת, לא נקנה מהם דבר ביום השבת ובחגים, שנניח לארץ בשנה השביעית ולא נדרוש תשלום חוב כלשהו. ³³ הטלת על עצמנו חובה לשלם שליש שקל בכל שנה עבור עבודת בית האלוהים, ³⁴ ללחם הפנים ולקורבן התמידי ולעלה התמידית ולזבחי שבת ולזבחי ראש חדשים ולמועדים ולקודשים ולחטאת לכפר על ישראל ועל כל הנעשה בבית אלהינו. ³⁵ וַיַּרְעוּ גּוֹרְלִים, הַכֹּהֲנִים הַלֵּה לַעֲבֹא אֶל־בֵּית אֱלֹהֵינוּ, אֶת־מִשְׁפַּחַתֵּנוּ בַּתּוֹרָה שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה לְהַקְטִיר עַל־מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כְּכַתּוּב בְּתוֹרָה׃. ³⁶ התחייבנו להביא בכל שנה לבית ה' את ביכורי אדמתנו ואת ביכורי כל פרי כל העצים, ³⁷ להביא אל בית אלהינו אל הכוהנים המשרתים בבית אלהינו את בכורי בנינו ואת בהמתנו כאשר כתוב בתורה ואת בכורי בקרנו ואת בכורי צאנו. ³⁸ כְּכֵן הִנֵּה נְבִיא אֶל־הַכֹּהֲנִים, לְלַשְׁכָתִים בֵּית אֱלֹהֵינוּ, אֶת־בִּיכוּרֵי צַחֵנוּ וְאֶת־קְדָשָׁנִים וְאֶת־פְּרִי כָּל־הָעֵץ, אֶת־תִּירֹשׁ וְאֶת־שֶׁמֶן, נִתָּנַן אֶת־עֲשָׂר־אַדְמַנוּ לַלֵּיִם, וְהַלֵּיִם הִגּוֹבוּ אֶת־הַעֲשָׂר בְּכָל־הַעֲרִים סַמִּי שְׁדָתֵינוּ. ³⁹ הַכֹּהֵן בֶּן-אַהֲרֹן יִהְיֶה עִם-הַלֵּוִים בַּגּוֹב הַלֵּוִים אֶת-הַמַּעֲשֶׂר וְהָלֵוִים יְבִיאוּ אֶת-מַעֲשֶׂר הַמַּעֲשֶׂר אֶל-בֵּית אֱלֹהֵינוּ אֶל-לַתִּים הַאֲכָן. ⁴⁰ כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי לֵוִי יביאו אל הלשכות את תרומת הדגן והתירוש והשמן שם כלי הקודש ושם עומדים הכהנים המשרתים והשוערים והמשַׁרְרִים וְלֹא נִזְחַשׁ אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ.

נחמיה י"א

¹ וְהִשְׂרֵי הָעָם הִתְיַשְׁבוּ בִּירוּשָׁלָיִם, וְהָעָם הַשָּׁאֲרִי הַטִּילוּ גּוֹרְלוֹת, וְעַד עֲשֶׂרֶה יָבֹא לִתְשׁוּב בִּירוּשָׁלָיִם עִיר הַקָּדָשׁ, וְתִשְׁעָתָר יַשְׁאַרוּ בַּעֲרֵי הָעָם. ² העם ברך את כל אלה שהחליטו מרצונם החופשי לשבת בירושלים. ³ אלה ראשי המשפחות מן המדינה אשר ישבו בירושלם בערי יהודה איש ישב בנחלתו בעירו ישראל הכהנים והלוים נתנים ובני עבדי שלמה ⁴ בירושלים ישבו בני יהודה ובנימין. בין בני יהודה היו עתיה בן עזיאם בן זכריה בן אמריה בן שפטיה בן מלליאל ובני פרץ, ⁵ ומעזיה בן ברוך בן כולזה בן חזיה בן עדיה בן יהויִריב בן זכריה בן סלע. ⁶ סך כל בני פרס אשר התיישבו בירושלים היה ארבע מאות שישים ושמונה גברים גיבורים. ⁷ אֵלֶּה בְּנֵימַן שֶׁלֹּם בֶּן מְשֻׁלְמָם בֶּן יוֹעֵד בֶּן פַּעֲדַיָּה בֶּן קוֹלַיָּה בֶּן מַעֲשָׂה בֶּן אֶתְאֵל בֶּן יַשִּׁי׃, ⁸ ואחריו גבי סלאי תשע מאות עשרים ושמונה. ⁹ יואל בן זכריה היה מנהיגם, ויהודה בן סנוע היה המנהיג השני של העיר. ¹⁰ כוהנים: אידיא בן יהויריב, יכין, ¹¹ שרעיהו בן חלקיהו בן מוסוללם בן צדוק בן מראיות בן אחיטוב נסיך בית האלוהים., ¹² ואחיהם שהיו העבודה בבית: שמונה מאות עשרים ושנים עדיה בן ירוחם בן פליאה בן אמסי בן זכריה בן פשחור בן מלכיה, ¹³ וְאֶחָיו, רֹאשִׁי הַמִּשְׁפָּחוֹת, מֵאתִים וְאַרְבָּעִים וְעַמַּשִּׁי בֶּן-עַזְרְעָאל בֶּן-אחזי בֶּן-מְשַׁלְמוֹת בֶּן-עַמֶר׃, ¹⁴ וְאֶחָם גִּבְרֵי חֲלָבִים מֵאַה עֶשְׁנִים וְשֶׁמֶנֶה זַבְדִּיָאֵל בֶּן הַגְדוֹלִים נָגִידָם׃. ¹⁵ וְהַלְּוִיִים: שְׁמַעְיָה בֶּן-חֲסוּב בֶּן-עַזְרִיקָם בֶּן-חֲסַבְיָה בֶּן-בוֹנִי., ¹⁶ שַׁבַּתִּי וְיוֹזַבֶד, הַמַּשְׁפָּטִים עַל הַחִיצוֹן בֵּית הָאֱלֹהִים, הָיוּ מִפְּנֵי הַלֵּוִים׃, ¹⁷ מתניה בן מיכה בן זבדי בן אסף, המנהיג אשר שר את שיר ההלל בתפילה, ובבקיהו השני באחיו, ועבדא בן שמוע בן גלאל בן עדיתון. ¹⁸ סך כל הלוים בעיר הקודש: מאתיים שמונים וארבעה. ¹⁹ וְהַשָּׁעָרִים עַכוּב ותֵלְמוֹן וְאֶחָם שֹׁמְרֵי הַשָּׁעָרִים מֵאַת שְׁבְעִים וְשָׁנִים. ²⁰ וְשָׁתֵּר יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים הַלֶּוִיִים הָיוּ בְּכָל־עָרֵי יְהוּדָה־אִישׁ בַּנַּחֲלָתוֹ. ²¹ הנתינים התיישבו במחוז העופל; סיהא וגספא היו מפקדים על הנתינים. ²² וְרֹאשׁ הַלֵּוִים בִּירוּשָׁלָם עַזִּי בֶּן-בָּנִי בֶּן-חַסְבְיָה בֶּן-מִיקָה מִבְּנֵי-אַסָף הַמְשְׁרִים עַל-עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים׃. ²³ כִּי צו מלכותי היה עליהם, ומשכורת קבועה ניתנה למשררים, ליום ויום. ²⁴ פתחיה בן משבבל, מבני זרח בן יהודה, היה נציב המלך לכל ענייני העם. ²⁵ וּבְחִצְרֵיהֶם וְנִחֲרָתָם, בְּנֵי יְהוּדָה יְשַׁבוּ בְּקְרִית אַרְבָּה וְבַעֲרָתֶיהָ, בְּדִיבוֹן וְבַעֲרָתֶיהָ, בְּכַבְסֵאֵל וְבַעֲרָתֶיהָ., ²⁶ אל ישוע, אל מולדה, אל בית פאלט, ²⁷ בחסרשואל, בבאר שבע ובערי השיפוט שלה, ²⁸ בסיצ'לג, מוצ'ונה והעיירות שתחת סמכותה, ²⁹ בעין-רמון, בשרה, בירימות, ³⁰ לזנוע, לאודולם ולכפריו, ללכיס ולגבולה, לאזכה ולעריה, מבאר שבע ועד עמק עינם ישבו. ³¹ וְהִתְנַשְׁבוּ מִבְּנֵי בְנִימָן מִגֶּבַע וְבַמַּכְמַשׁ וְבַחַי וְבַבֵּית אֵל וְבַעֲרֵי סַבִּיהָ׃, ³² לענתות, לנוב, לענניה, ³³ בעשור, ברמה, בגתים, ³⁴ לחדיד, לסבוים, לנבלאט, ³⁵ בלוד ובאונו, בעמק הפועלים. ³⁶ בין הלוויים היו מחלקות של יהודה שהצטרפו לבנימין.

נחמיה י"ב

¹ אלה הכוהנים והלוויים אשר חזרו עם זרובבל בן שאלתיאל ועם יהושע שריה, ירמיהו, עזרא, ² אמריה, מלוך, חטוס, ³ סכניאס, רחום, מרימות, ⁴ אדו, גנתון, אביאס, ⁵ מיאמי, מאדיאס, בלגה, ⁶ שמעיה, יהויריב, אידאיה,
⁷ סלום, אמוק, חלקיאס, אידאיה. אלה היו מנהיגי הכוהנים ואחיהם בתקופת יהושע. ⁸ לויים: יהושע, בנוי, קדמיאל, סרביאז, יהודה ומתניה, אשר יחד עם אחיו היה אחראי על שירת התהילה, ⁹ בקסיאס והאני, אחיהם, היוו את מקהלת הנגד בטקס. ¹⁰ יהושע יואקים היה אביו של יואקים, יואקים היה אביו של אליהו, אליהו היה אביו של יוידע., ¹¹ יהוידע הוליד את יהונתן, ויהונתן הוליד את ג'דוע. ¹² אלה היו הכוהנים ראשי המשפחות בימי יהויקים לשרייה מרעיה לירמיהו חנניה, ¹³ לעזרא, מוסולם, לאמריאס, יוחנן, ¹⁴ למיליכו, יהונתן, לסבניאס, יוסף, ¹⁵ לחרם, עדנה; למראיות, חלכי., ¹⁶ עבור אדו, זכריה, עבור גנתון, מוסולם, ¹⁷ לאביאס, זכריה, למיאמין ולמועדיאס, פלטי, ¹⁸ עבור בלגה, סמואה, עבור סמיאס, ג'ונתן, ¹⁹ לג'ויאריב, מתנאי; עבור ג'ודיה, עזי, ²⁰ עבור סלאי, סלאי, עבור אמוק, חבר, ²¹ עבור Helcias, Hasebias, עבור Idaïas, Nathanaël. ²² בימי אלישיב, יהוידע, יוחנן וידוע, נרשמו הלוים, ראשי המשפחות והכהנים, בימי מלכות דריוש הפרסי. ²³ בני לוי, ראשי משפחות, רשומים בספר דברי הימים, עד ימי יוחנן בן אלישיב. ²⁴ ראשי הלוויים: חַסְבִיוּס, סְרֶבִיוּס וְהַמָּה. יהושע, בני קדמיאל, והיו אחרונים, ואחיהם מולם, לשבח ולהלל את ה', כסדר דוד איש האלוהים, קבוצה אחת לסירוגין. ²⁵ מתניה, בקביה, עובדיה, משלם, תלמון ועקוב, שוערים, עמדו על ספי הדלתות. ²⁶ הם חיו בימיו של יואקים בן יהושע, בן יהושעדק ובתקופת נחמיה המושל ועזרא הכהן והסופר. ²⁷ בחנוכת חומות ירושלים נקראו הלוויים מכל מקומות מושבם לבוא לירושלים כדי לחגוג את חנוכת החומה בשמחה, בתהילה ובשירה, בקול מצלתיים, כנרות וכנרות. ²⁸ וַיִּקְהוּ בְנֵי הַשְּׁרָרִים מִן-הַשָּׁדֶם שֶׁמִּסְבִיב יְרוּשָׁלָם מִכְּפָרֵי הַנְּטוֹפָתִים׃, ²⁹ מבית גלגל ומאזור גבע ועזמות כי בנו המשוררים כפרים סביב ירושלם. ³⁰ הכוהנים והלוויים, לאחר שטיהרו, טיהרו את העם, את השערים ואת החומה. ³¹ וַיַּעֲלִיתִי אֶת-שְׂרֵי יְהוּדָה אֶל-הַחוֹמָה וַיַּעֲשׂוֹת שְׁתֵּי מְקַבְּלוֹת גְדוֹלוֹת. הַמְקַבָּל הָרִאשׁוֹנָה פָּעַל יְמִינָה עַל-הַחוֹמָה אֶל-שְׁעָר הָאֵשׁ אֶת-פְּנֵי יְהוּדָה עַל-הַחוֹמָה וַיַּעֲשׂוֹת. ³² אחריהם צעד עושיה וחצי שרי יהודה, ³³ עזריה, עזרא, משלם, ³⁴ יהודה, בנימין, שמעיה וירמיהו, ³⁵ בני כהנים בחצוצרות זכריה בן יהונתן בן שמעיה בן מתניה בן מיכה בן צשור בן אסף, ³⁶ וְאֶחָיו שְׁמַעְיָה וְעַזְרָאֵל וְמַלַי וְגִלַּלַי וְמַעַי וְנַתְנָאֵל וְיְהוּדָה וְחַנָּנִי בְּכַלִּי נְמַנְקַר דָּוִד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִפְנֵיהֶם ³⁷ וַיַּעֲלוּ מִנְּגַלָּם בְּמעלות עִיר דָּוִד בְּדֶרֶךְ הַחוֹמָה מֵעַל בֵּית דָּוִד אֶל-שֶׁער הַמַּיִם קִדְרָחָה׃. ³⁸ המקהלה השנייה יצאה מן הצד השני; אני הייתי מאחוריהם, עם חצי העם האחר, על החומה. ממעל למגדל הכבשן, הלכנו עד החומה הרחבה, ³⁹ וְהֵם מִמַּעֲלֵי שַׁעַר אֶפְרַיִם וְהַשַּׁעַר הַשָּׁעָר הַזֶּקֶן וְשַׁעַר הַדָּגִים וְמִמְגַלְט חַנְנָאל וְמִמְגַלְט מֵאָה וְעָצְרוּ בַּשַּׁעַר הַמָּה׃ כֵּלֵא. ⁴⁰ שתי המקהלות עצרו בבית האלוהים, וכמו כן אני וחצי השופטים אשר היו עמי., ⁴¹ והכהנים אליקים, מעזים, מינהין, מיכה, אליועני, זכריה וחנניה, בחצוצרות ⁴² וְמַעֲשָׂה שְׁמַעְיָה וְאֶלְעָזָר וְעַזִּי וְיוֹחָנָן וְמַלְכִּיהָ וְעִילָם וְאֶזֶר וְהַשְׁרִים הַשְּׁמַעֲשָׂרִים וְיַזְרַיָּה נְאֻשָּׁם׃. ⁴³ הם הקריבו זבחים גדולים באותו יום והיו שמחים, כי אלוהים נתן להם שמחה גדולה. נָשִׁים וגם הילדים שמחו, וקריאות השמחה מירושלים נשמעו למרחקים. ⁴⁴ באותו זמן מונו אנשים לפקח על הלשכות אשר שימשו כמחסנים לתרומות, לביכורים ולמעשרות, ועליהם הוטל לאסוף משטח הערים את החלקים שהוקצבו בתורה לכוהנים וללוים, כי יהודה שמח לראות את הכוהנים והלוים בתפקידם, ⁴⁵ וְשָׁמְרִים אֶת-עֲבֹדַת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת-עֲבֹדַת הַטָּהָרִים וְכֵן אֶת-הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרִים כְּפִקְטַת דָּוִד וְשָׁלֹמֹה בְּנוֹ. ⁴⁶ כִּי בּוֹלָם, בִּימֵי דָּוִד וְאַסף הַמְזַקֵּשׁ, הָיוּ שְׁבִילִים וְהוֹדָה לָאֱלֹהִים. ⁴⁷ כָּל יִשְׂרָאֵל, בִּימֵי זְרוּבַבֶּל וְנַחֲמִיָּה, נָתַן מִנָּה הַיּוֹם לְזֹרְרִים וּלְשֹׁרִים, וְהַקֹּדְשִׁים נָתַנָּה לַלְּוִיִים, וְהַלְּוִיִים נָתַן אֶת מַחְלָתָם לִבְנֵי אַהֲרֹן.

נחמיה י"ג

¹ בעת ההיא נקראה ספר משה באוזני העם, ונמצא שם כתוב, כי לעולם לא יבוא העמוני והמואבי אל קהלת האלוהים., ² כִּי לֹא בָּאוּ לְקַרְאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְלֶחֶם וּבַמָּהִים, וְכִי שִׁמְלוּ לְבִלְעָם שֶׁקָּלֵל אוֹתָם, וְהִפֶּה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַקְּלָלָה לְבָרָכָה. ³ כאשר נשמע חוק זה, הופרדו כל הזרים מישראל. ⁴ לפני כן, הכהן אליאסיב, אשר היה ממונה על לשכות בית אלוהינו ושהיה בן בריתו של טובית, ⁵ וְסִידֵן לַאֲלָמִים הַחֲדָנִים גָּדָל שֶׁבָּעוּ שָׁם לְעֹלָם הַמְּתָנִים הַקְּטֹרֶת הַכְּלִים וּמַס הַלְּוִיִים הַזְּמָרִים הַשָּׁעָרִים וְהַשָּׁעָרִים וְהַגָּבוּ מִכֹּהֲנָיִם. ⁶ כִּי כָּל זֶה הָיָה לֹא הָייתי בירושלים, כִּי בְּשַׁנָּה שְׁלֹשִׁים וְשָׁתִּים לַמָּלֶךְ אֶת-אַרְתַּחַשְׁתָּא מֶלֶךְ בָּבֶל, חָזַרְתִּי אֶל-הַמֶּלֶךְ. לְמַעַר מֵהַיָּם הַמֶּלֶךְ הָיָה וְלֹא הָייתי בִּירוּשָׁלָם. ⁷ לחזור לירושלים ושמתי לב לנזק שגרם אליאסיב, לטובת טוביה, בכך שסידר לו חדר בחצרות בית האלוהים. ⁸ הרגשתי צער גדול וזרקתי את כל הרהיטים מביתו של טובי מהחדר. ⁹ וַיְצִיתִי לַטְהֵר אֶת הַחֶדְרִים וְהַשִּׁיבְתִּי אֶת כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת הַמְּנָחוֹת אֶת הַקְּטֹרֶת׃. ¹⁰ וגם נודע לי כי לא סופקו חלקי הלוויים, וכי הלוויים והמשררים האחראים על העבודה נמלטו, איש לארצו. ¹¹ וְגָעַרְתִּי אֶל־הַשְׁפָּטִים וְאָמַר לָמָּה נִזְזָם בֵּית אֱלֹהִים וְאָחַצְתִּי אֶת־הַלְּוִיִים וְאֶת־הַמְּשָׁרִים וְאֶת־מְקוֹמָם׃. ¹² וַיָּבֹא כָּל־יְהוּדָה אֶת־הַאֲכָלִים ... מִתְבַּגָּן, מִתִּירֹשׁ וְמֶשֶׁמֶן. ¹³ ואת ניהול האוצרות הפקדתי בידי סלמיה הכהן, צדוק הסופר ופדיהו מן הלוויים, ואת חנן בן זכריה בן מתניה מינהתי להם, כי ידועים בנאמנים, ועליהם הייתה האחריות לחלק את הסחורה לאחיהם. ¹⁴ זְכֹר נִי אֱלֹהַי עַל זֹאת וְאַל תִּמְחַה מִזְּכְרֶךָ אֶת־חַסְדָּקָן אֲשֶׁר עָשִׂיתי לְבֵית אֱלֹהִים וּלְעֲבֹדָתוֹ. ¹⁵ בעת ההיא ראיתי אנשים ביהודה דורכי יקבים בשבת, מביאים אלומות, מעמיסים יין, ענבים ותאנים וכל משא על חמורים, ומביאים אותם ירושלם ביום השבת, והזהירתם במכירתם את תבואתם. ¹⁶ וכן הביאו הצורים היושבים בירושלים דגים וכל מיני סחורות ומכרו אותם ביום השבת לבני יהודה ובירושלים. ¹⁷ וְגָעַרְתִּי אֶת-אֲדֹלֵי יְהוּדָה וְאָמַר לָהֶם מַה-הָרָעָה הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עוֹשִׂים, לִחֲלֹל אֶת-יוֹם הַשָּׁבָּת? ¹⁸ הלוא כן עשו אבותיכם, והלא כן הביא אלהינו את כל הרעות האלה עלינו ועל העיר הזאת? ואתם מוסיפים על אפו בישראל לחלל את השבת.» ¹⁹ כַּאֲשֶׁר רָשָׁעָה בְּבוֹאֵי ירושלים, לִפְנֵי שַׁבָּת, צִוִּיתִי לַסְגֹר אֶת הַשָּׁעָרִים וְלֹא יַפְתַּחְתִּים עַד מֵאַחֲרֵי שַׁבָּת. וְהִצִּיבִי אֶת אֲנָשִׁים עַל הַשָּׁעָרִים לְפַחֲבֹא מַשָּׁבַת. ²⁰ וַיָּשָׁא סוֹחָרִים וּמְכָלֵי הַסּוֹחָרִים שָׁבוּ לִילַה אַחַר יִשְׂרוּשָׁלָם. ²¹ וַאזהרתי אותם ואמרתי להם: "למה אתם לנים לפני החומה? אם תעשו זאת שוב, אשים עליכם ידיים." מאותו רגע ואילך, לא באו עוד בשבת. ²² וְצִוָּה אֶת־הַלְּוִיִים לְטַהֵר וְלָבֹאוּ וְשָׁמְרוּ שָׁעָרִים לְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם־הַשַּׁבָּת זְכֹרְנִי הַשְׁנִי אֱלֹהַי עַל־זֶה וְחָסֵנִי כְּרַב חַסְדֶּךָ׃ ²³ באותו הזמן, ראיתי גם יהודים שלקחו אליהם נשים אצטקיות, עמוניות ומואביות. ²⁴ מחצית מבניהם דיברו אזוטית אך לא יכלו לדבר יהודית, וכך גם לגבי שפתם של עם זה ואחר. ²⁵ גערתי בהם וקיללתי אותם, הכיתי כמה מהם, תלשתי את שערם והשבעתי אותם בשם אלוהים לאמר: "לא תיתן את בנותיך לבניהם ומבנותיהם לא תקח לבניך או לעצמך". ²⁶ הלוא חטא שלמה מלך ישראל היה זה? לא היה מלך כמוהו בגויים רבים, אהוב היה לאלהיו, והאלהים ממלך אותו על כל ישראל. נָשִׁים גם נשים זרות הובילו אותו לחטוא. ²⁷ האם אז למדנו כי אתם עושים את הפשע הגדול הזה וחוטאים לאלהינו בכך שתביאו נשים נוכריות לבתים שלכם?» ²⁸ אחד מבני יהוידע בן אלישיב הכהן הגדול היה חתן סנבלט החרוני וגירשתו מפניי. ²⁹ זְכֹר אֹהֲרֵי עַל־חִלּוּל הַכְּהוֹנָה וְקֹדֶשׁ הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִים. ³⁰ טהרתי אותם מכל דבר זר והחזרתי את החוקים לכוהנים וללויים, איש בשירותו, ³¹ ומה לענין הקרבת עצים בזמנים מסוימים, כמו גם הביכורים. זכר אותם לי אלוהי לטובתי.

הערות על ספר נחמיה

1.1 קסלו. ראה עזרא א', 10, 9. ― בשנה העשרים למלכותו של ארתחשסתא לונגימנוס, שנת 450 לפנה"ס. ― שושן, בירת סוסיאנה, על נהר אולאי.

1.3 חומת ירושלים נפלה. איננו יודעים דבר על ארבע עשרה השנים שלאחר בואו של עזרא לפני בואו של נחמיה לארץ ישראל. פסוק זה מניח שבפרק זמן זה אויבי היהודים הרסו את חומות ירושלים ושרפו את שעריה, לפחות חלקית נבנו מחדש, או, כפי שאמרו פרשנים רבים, שנחמיה האמין שבירת יהודה נבנתה מחדש לחלוטין מהריסותיה מאז שובה מהשבי, ושהוא מגלה בצער שהיא עדיין במצב שבו צבאו של נבוכדנצר השאיר אותה.

1.5 ראה דניאל ט', 4.

1.9 שם האל נלקח כאן, כמו לפעמים במקומות אחרים, כהוד, מהות אלוהית, אלוהים עצמו.

1.11 שר המשקים של המלך. ראה עזרא א', ב', ס"ג. ― נחמיה מפרט את התפקידים שמילא עם ארתחשסתא כדי להסביר מדוע לא יכול היה לעזוב את שושן ללא אישור מלכותי.

2.1 בחודש ניסן, מרץ-אפריל, בשנה העשרים, בשנת 450 לפנה"ס. כפי שמתואר בפרק א', התרחש בחודש כסלו (נובמבר-דצמבר) של אותה שנה עשרים, מכאן נובע שנחמיה אינו מתחיל את השנה בחודש ניסן, על פי המנהג העברי הקדום, אלא בסתיו, על פי מנהג נפוץ במזרח.

2.6 המלכה לא אכלה בפומבי עם המלך, אך היא אכלה עמו בפרטיות, כפי שאנו רואים ב מגילת אסתר וכפי שמעידים לנו המונומנטים העתיקים. - סימנתי לו את הזמן, שתים עשרה שנים, כפי שעולה מהנאמר בהמשך, ראה עזרא ב', ה, יד; יג, ו.

2.8 מיער המלך, בטקסט העברי; מגן עדן, כלומר, הפארק המלכותי. מספר פרשנים חשדו שפארק מלכותי זה היה גני אתם, המושקים בבריכות הנקראות בריכות שלמה, מדרום לירושלים. - שערי מגדל הבית. מילים אלה אינן ברורות. הן מתייחסות לשערי חצר המקדש, או לשערי המצודה שעמדה מצפון למקדש והייתה ידועה בתקופת המכבים, שבנו אותה מחדש, בשם ברית; שם זה מזכיר את שם בירה, הנמצא כאן במקור ומתורגם ברית ביוונית.

2.10 סנבלט היה כנראה מנהיג שומרון. הוא נקרא החורוני משום שבא מחורונים, עיר מואבית, או ליתר דיוק מאחת משתי בית-חורונים, העליונות או התחתונות, שהיו שייכות לשבט אפרים. — טובית מכונה העבד העמוני, בין אם משום שהיה ממוצא עמוני ובין אם משום שהיה עבד בקרב העמונים.

2.13 שער הגיא, שהוביל לגיא בן הינום, היה בוודאי ממערב לעיר ירושלים, בערך במקום בו שער יפו עומד כיום. — מול מעיין הדרקון. מעיין זה מוזכרת בשם זה רק בקטע זה. זהו כנראה המעיין הנקרא כיום ביר איוב, אשר נקרא מעיין הדרקון בימי עזרא בגלל נחש גדול שנמצא ככל הנראה בסביבתו. — שער האשפות או שער סטרקילין היה מדרום לירושלים. הוא עדיין קיים תחת שם זה, אך במיקום אחר, ומוביל לגיא בן הינום. יש גם הרבה גללים באזור שמסביב.

2.14 בשער המעיין. זה היה כנראה שער הממוקם מדרום להר ציון שהוביל אל המעיין ובריכת השילוח. — אמת המלך היא ללא ספק אמת המים התת-קרקעית החצובה בסלע האם, המובילה מים ממעיין הבתולה אל המעיין ובריכת השילוח, או מה שנקרא אמת המים התחתונה. — לא היה מקום... הדרך נחסמה על ידי הריסות והריסות שהצטברו.

2.15 ליד נחל קדרון.

3.1 שער הצאן הוא שער סטפן של ימינו, או לפחות הוא היה ממוקם בסביבתו, מצפון-מזרח לעיר, מצפון לבית המקדש. דרך שער זה הובאו קורבנות לבית המקדש, וגם כיום נוהגים בדואים להכניס כבשים דרך שער זה לפני מכירתם בעיר. — מגדל מאה האמות, בעברית מגדל המאה, ששמו פירושו מאה. הוא בוודאי היה ממוקם בין שער הצאן לפינה הצפון-מערבית של העיר. — מגדל חננאל היה ממוקם בין הפינה הצפון-מזרחית והצפון-מערבית של חומת ירושלים.

3.2 אנשי יריחו... פסוק זה והפסוקים הבאים מפרטים את שמותיהם או מקום מוצאם של אלו שתרמו לבניית חומות העיר מחדש, החל מתושבי יריחו.

3.3 שער הדגים קיבל את שמו ככל הנראה מקרבתו לשוק הדגים, שם מכרו הצורים דגי ים, כפי שנאמר בהמשך, ראה עזרא ב', 13, 16. שער זה מוזכר גם כן, ראה עזרא ב', 12, 38; דברי הימים ב', 33, 14; צפניה, 1, 10. מיקומו אינו ידוע בוודאות, אך ניתן להניח שהוא היה מצפון לעיר.

3.5 הם לא נכנעו וכו'; כלומר, הם לא רצו להיכנע, להשפיל את עצמם לעבודה.

3.6 השער הישן, בפינה הצפון-מזרחית.

3.7 עבור המנהיג; עברי עבור כס המלוכה, או המושב, בית הדין של המושל.

3.8 וַיֵּלְכוּ וְכוּ; לֹא בְנוּ אֶת-יְרוּשָׁלַיִם הַשְׁתַּחַת עַד-הַחוֹמָה וְכוּ, כִּי לֹא-נִחָרְבָּה׃.

3.15 קירות בריכת השילוח. על בריכת השילוח, ראה יוחנן הערה 9.7.

3.16 בית צור. ראה דברי הימים ב' יא:ז'. - הבריכה אשר נבנתה בעמל רב ועד בית הגיבורים. השמות האמיתיים, זה של הבריכה אשר נקראה אסויה, וזה של בית גיבורים.

3.22 גברים; עבריות, לתושבים.

3.26 עופל. ראה דברי הימים ב', 27, 3. ― שער המים, ממזרח לירושלים.

3.28 משער הסוסים, מזרחה לצד המקדש.

3.30 אוצרו; כלומר, הלינה בה התגורר כגזבר. — שער השופטים. תרגום השבעים תרגם את שער המפקד. זה לא היה שער עיר, אלא שער מקדש. — חדר הפינה היה החדר העליון של מגדל, שככל הנראה ממוקם בפינה הדרום-מזרחית, במקום בו הסתיימה חומת העופל.

3.31 בשער הצאן. כאן החלו לבנות, כפי שכתוב בפסוק הראשון של הפרק. וכך הושלמה החומה סביב העיר.

4.10 על הנושא; על נושאי האדמה והאבנים.

4.23 להתרחץ, מטעמי ניקיון, או מתוך כניעה לחוק, אשר הטיל טהרות בנסיבות מסוימות.

5.1 נגד אחיהם היהודים, אשר בהיותם עשירים, לא נתנו להם עזרה.

5.11 תן זאת עבורם. כפיצוי על הריבית שאתה דורש מהם, שלם עבורם את מאית הכסף וכו', שהם חייבים למלך כמס.

5.13 הבגד שלי. המונח העברי, כמו גם המילה הלטינית בוולגטה, פירושו כראוי חזה, ובהרחבה - החלק של הבגד המכסה אותם.

5.14 משנת עשרים עד שנת שלושים ושתיים למלך ארתחשסתא, מ-450 עד 438 לפנה"ס.

6.2 בשדה אונו, בשבט בנימין, מצפון לירושלים.

6.9 התחזקתי וכו', כלומר, השקעתי את עצמי בעבודה בעוד יותר אומץ ולהט.

6.10 שמעיה היה ממוצא כוהנים (ראה דברי הימים א' כ"ד:18); אך נביא שקר, שנמכר לסנבלאט ולשומרונים (ראה פסוק 12).

6.11 כמוני; מנהיג העם כמוני. — ואיזה אדם, בהיותו הדיוט כמוני, יכול היה להיכנס לבית המקדש מבלי להיענש במוות על פזיזותו? אלו הטוענים שנחמיה היה כהן מבינים את הקטע הזה כ: איזה אדם במעמדי היה מחפש מקלט בבית המקדש כדי להציל את חייו?

6.14 בהתחשב וכו'; מילולית: בנוגע לטוביה ולסנבלאט, לפי מעשיהם כגון אלה.

6.15 אלול החל בראש חודש אוגוסט.

7.1 ראה קהלת 49, 15.

7.5 להרכיב; פשוטו כמשמעו ולפי תורת העברית, ואני התכנסתי.

7.6 ראה עזרא א' ב':1. — בני המדינה וכו'. ראה עזרא א' ב':1.

7.8 ראה, עבור פסוק זה והבאים, עזרא א', 2, 3.

7.33 מנבו אחר; כלומר, שונה מהעיר האחרת נבו המוזכרת במדבר לב:ג; ישעיהו טו:ב וכו'.

7.61 תלחרסא וכו' ראה עזרא א, ב, 59.

7.64 כתביהם, כיתובם.

7.65 בנוגע לאתרסתא, ודברים קדושים ביותר. ראה עזרא א', 2, 63.

8.1 החודש השביעי החל בראש חודש ספטמבר. ― שער המים, ממזרח לירושלים.

8.9 אתרסאתא. ראה עזרא א', 2, 63.

9.1 בצום וכו', כלומר, בצום, לבושים בכותנות שיער, ועפר על ראשם.

9.2 מכל בן זר; עבריזם, עבור כל זר.

9.3 הם הודו. זוהי המשמעות האמיתית של הוולגטה והעברית כאחד. רק הביטוי "חטאיהם" מרומז כאן, בעוד שהוא נאמר במפורש בפסוק הקודם.

9.5 מֵעוֹלָם וְכוּ'; מֵעוֹלָם וָעוֹדָם, לָעוֹלָם. - שם תְּהוֹדָתֶךָ; עִבְרִית, לְשִׁמְךָ תְּהוֹדָל.

9.7 ראה בראשית יא:31. — אש. על פי מסורת יהודית, הכשדים רצו לשרוף את אברהם חי. נראה כי הירונימוס הקדוש דחה בתחילה מסורת זו כדמיונית, אך מאוחר יותר קיבל אותה. עם זאת, אש הכשדים מובנת כאן בדרך כלל כמתייחסת לעיר אור או אור, שבעברית אכן פירושה אש, להבה. — שמו של אברהם. ראה בראשית י"ז:5.

9.10 אותות ומופתים בנוגע לפרעה דרך מכות מצרים, כפי שסופר ב יציאת מצרים, ועל ידי כולם ניסים אשר ליווה את יציאת מצרים ואת השהות במדבר סיני.

9.14 הראיתם להם וכו'. לימדתם אותם כי השבת קדשה לכבוד שמך הקדוש.

9.16-17 נוקשה; מסרב לשאת את העול; דימוי הלקוח מחיה בלתי ניתנת לאילוף.

9.18 עגל יצוק במתכת מותכת, עגל הזהב.

9.22 חצבון. ראה במדבר כא:כה. ― בשן. ראה במדבר כא:לג.

9.27 מושיעים, שופטי ישראל, אשר חילצו את העם מלחץ.

9.32 מימי תגלת פלאסר מלך אשור ויורשיו אשר לקחו את ישראל בשבי.

9.33 קיימים את האמת בכך שקיימתם את הבטחותיכם.

9.35 חסד גדול וכו'. אחרים מתרגמים לפי העברית: שפע של סחורות, או שפע של סחורות.

9.37 הם שולטים בגופנו באמצעות העבודה הפרוכה שהם דורשים מאיתנו.

10.1 אתרסאתא. ראה עזרא א', 2, 63.

10.31 יום מקודש; מוקדש לפסטיבל דתי כלשהו. - נטוש וכו'; כלומר, בכל שנה שביעית לא נעבד את הארץ, לא נזרע וכו'. ראה ויקרא כה:ד ואילך. - נטוש וכו'; כלומר, לא נדרוש מאף יד שתשלם לנו את המגיע לנו. השווה דברים טו:ב.

10.33 הדברים המקודשים; כנראה שמן, קטורת וכו'; על פי אחרים, אלה הם קורבנות השלמים, או החגים האחרים. - לחטא. קורבן הכפרה על חטא.

10.34 להקרבת העצים הדרושים לקורבנות בבית המקדש. לפני הגלות, הגבעונים או הנתינים היו אחראים על אספקת העצים לצורכי הפולחן, אך כעת הם כבר לא היו רבים מספיק והיהודים נאלצו לספק אותם בתורם.

10.35 הבטחנו ונשבענו. שני פעלים אלה, המובעים בפסוק 29, משתמעים כאן. הם לא יכלו לסמוך על כך שנטיל גורל (ראה פסוק 34), משום שהקרבת הביכורים המוזכרת כאן נקבעה במפורש על ידי החוק.

10.38 והכוהן וכו'; כלומר, תמיד יהיה כהן האחראי על בדיקת המעשרות שהלויים מקבלים, כדי לקחת עשירית עבור הכוהנים, לפי מה שקבע משה (ראה במדבר יח: 26-27). - במקום שבו נשמר האוצר, מקום המכונה לעתים קרובות בפשטות האוצר, מתייחס למעין מחסן או מחסן שבו נשמרו כל הקדשים וכל אלה שהוקדשו לעבודת המקדש.

11.5 של השילאוני. המילה בטקסט העברי אינה מאפשרת תרגום אחר. אין ספק שזה היה אדם משילה, ידוע מספיק כדי שהכותב המקודש לא היה צריך להתייחס אליו בשמו האמיתי.

11.13 נסיכי האבות; כלומר, נסיכי המשפחות.

11.21 בעופל. ראה ב' עזרא, ד, כ"ו.

11.25 כפי שכבר ציינו, בנותיה של עיר הן בדרך כלל הערים, הכפרים התלויים בה.

11.33 אשור, ליד ירושלים, מצפון.

11.35 עמק הפועלים. ראה דברי הימים א', הערה 4.14.

11.36 לויים וכו'. למספר לויים היו נחלותיהם בשבטי יהודה ובנימין.

12.22 דריוש, הפרסי, דריוש השני, שכונה נותוס, שמלך משנת 424 עד שנת 404 לפני הספירה.

12.30 הם טיהרו את עצמם וכו', לפי הוראות החוק. ראה במדבר, ח, ו-ז.

12.31 לכיוון שער האשפות, מדרום לירושלים.

12.35 אחיו; כלומר, אחי זכריה. - בשער המעין, דרום-מזרחית לירושלים.

12.38 שער אפרים, מצפון לירושלים. — שער הישן, בפינה הצפון-מזרחית. — שער הדגים, מצפון. — שער הצאן, מצפון-מזרח. — שער ה כֵּלֵא, למזרח.

12.46 בעברית, לקדש כראוי פירושו להפריד חפץ משימוש חולין רגיל כדי להשתמש בו למטרה קדושה ואלוהית. עם זאת, על ידי שימוש בהיפאלאז', הכותב המקודש מייחס כאן לאדם משמעות השייכת לדבר. לפיכך, במקום לומר שעם ישראל קידש את המעשרות עבור הלוויים, הוא אומר שהוא קידש את הלוויים. מכאן נובע שמשמעות הקטע הזה היא שעם ישראל נתן ללוויים את מה שהגיע להם מהקדשים על פי התורה (ראה במדבר, פרק 18), ושהלוויים, בתורם, נתנו לכוהנים חלק ממה שקיבלו, גם כן על פי חוקי משה.

13.1 ראה דברים, כג, ג.

13.4 לפני כן; זוהי משמעות המילה סופר, כפי שמוסבר בעברית.

13.5 הוא עשה לו, פשוטו כמשמעו הוא עשה את עצמו. העברית יכולה להתפרש גם וגם; אבל מפסוקים 7 ו-8, אנו רואים שזה היה אליאשיב שעשה אוצר עבור טוביה.

13.6 לאחר זמן מסוים, פשוטו כמשמעו באחרית הימים. היעדר המילה בטקסט העברי מונע כל מסורת הסותרת את שלנו. — התחננתי בפני המלך שיאפשר לי לחזור לירושלים.

13.9 אוצרות. ראה, על מילה זו, עזרא ב', 10, 38.

13.14 רחמיי, כלומר, מעשי החסד שלי, מעשיי הטובים.

13.15 כל המלאכות המפורטות כאן אסורות ביום השבת.

13.19 ביום השבת. על פי התנ"ך ותרגום השבעים: לפני השבת; כלומר, הערב שקדם לשבת.

13.24 שפת אזותוס; שפת אמותיהם, ניב של העברית. - השפה היהודית; יהודי טהור. - שפת אזותוס בוודאי הייתה שפת הפלשתים, כלומר, בעיקרה שפה ארית, שכן הפלשתים היו ממוצא ארי, וכתוצאה מכך שונים מאוד מהשפות העברית והארמית, לפחות במקור. עם הזמן, היא בוודאי אימצה מילים שמיות רבות.

13.26 ראה מלכים א', ג', א'; יא', פסוקים א', ד'.